איציק נותן הכשר למאכלות אסורות | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום בעילום שם

מבקשת שבשיחתה דשמיא הילדים והבעל יחזרו בתשובה שלמה אמיתית

שלא תצטער בשמיים ביום הדין על כך שלא למדו תורה ולא קיימו מצוות

ולא עמדה על המשמר לחנכם על אדני התורה

ויהי רצון שתעמוד לזכות שיעור זה ולמשפחתה, אמן.

אמן.

אנחנו קוראים עכשיו מתוך

מאמר

קו יד' מכתבי

הרב החפץ חיים מהמכתבים שהוא כתב

בעניין הזהירות במאכלות אסורות

ואנחנו נשתומם

ממה שנשמע בהמשך.

אל כבוד האלופים הנכבדים, יריעים שלמים העומדים לימין דתנו,

העוסקים בדבר מצווה גדולה להציל מאות יהודים כשרים מלהתגאל במאכלות אסורות.

האדונים הנכבדים, הוא מציין כאן את שמותם,

ועוד כמה אנשים נכבדים יקרי ערך העוזרים והמסייעים בנדבתם ובכוחותם לדבר מצווה רבה זו.

השם עליהם יחיו.

הנה שמעתי שמעלת כבודם מתעסקים בדבר עשיית בית תבשיל

שהרשה הממשלה לעשות לצורך אנשי החיל היהודים,

שלא יוכרחו לאכול מאכלות אסורות

ולא להתגאל באכילתם.

זאת אומרת, הממשלה נתנה אישור להקים בית תבשיל לחיילים היהודים שנמצאים בצבא שם,

ולא יוכרחו יותר לאכול מאכלות אסורות ולא להתגאל באכילתם.

ושמחתי מאוד ברעותי כי מעלת כבודם לקחו

על עצמם לעסוק בזה,

כי זה עניין גדול וקדוש.

כי ידוע שעל ידי מאכלות אסורות של יום אחד,

ואפילו של סעודה אחת,

יוכלו להצטרף כמה מאות לאבין ועסין, מצוות עשה,

מחייבי כריתות,

ובפרט בחודש אחד,

ומכל שכן חודשים אחדים,

התקבצו אלפים ורבבות של לאבין ועסין וחייבי כריתות בכללם,

כי מצוי בתבשיליהם גם כן חלב ודם,

שיש על זה חיוב כרת,

ובפרט שאר הלאבים, כמו בשר חזיר, נבלה,

טרפה,

וכמה גדולה נחת רוח לפני הקדוש ברוך הוא ברעותו,

כי בניו ניצלים בהשתדלות מעלת כבודם מכמה מאכלות אסורות.

אף ממה שנוספים על ידי זה ברכות,

כמו נטילת ידיים,

בהמוציא, בברכת המזון,

מכמה מאות אנשים בכל יום,

שזה לזה גורם שבזה מחזיק את עצמו ליהודי,

מה שאין כן ולא זה,

ולא זה,

לא מחזיק אותו ליהודי.

אדם שאוכל נבלות וטרפות לא יכול לברך,

בוצע ברך נעץ השם.

ואנשים לא רק שאוכלים נבלות וטרפות, גם מברכים,

והם נעצים את השם.

ובזה אדם יהודי,

ואם לא, הוא לא יהודי.

למשל, למה הדבר דומה?

לאב שיש לו בן שעובד בצבא,

ונמצא אחד ממכיריו שמשתדל עבור בנו שלא יהיה מוכרח לאכול מאכלות אסורות,

וטרפות, ובשר חזיר וכדומה.

הוא מזמין לו מאכל כשר מדי יום ביומו.

בוודאי אין לשער את התודה והתשואות חן

שנותן אב למכירו בזה שמציל את בנו מדברים אסורים כאלו.

כן הדבר בענייננו.

בנים אנו לקדוש ברוך הוא,

ככתוב, בנים אתם לאדוני אלוהיכם.

וכמה צער יש לו לקדוש ברוך הוא שבניו מתגאלים במאכלות אסורות.

וכשנמצאים אנשים שמשתדלים לאכילם מאכל כשר,

אין לשער את גודל השמחה והנחת רוח שיש לו לקדוש ברוך הוא מזה.

ונאמן ולשלם שכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא לכבודם מול כל המנדבים והמתעסקים בזה.

ככתוב, היטיבה אדוני לטובים אשריכם ואשרי חלקכם

שזיכה הקדוש ברוך הוא אתכם במצווה רבה זו

ומחלקכם יהיה חלקי,

אומר החפץ חיים.

והנה באמת בעניין קדוש כזה,

הלוא היה צריך להתרבות אנשים מתעסקים ומתנדבים

כמו שמצוי בעסק גדול שמביא רווח הרבה,

אז נמצאים הרבה אנשים שמתחזקים גם כן להיכנס ולקחת חלק בעסק שמרוויח הרבה.

ולדאבוני שמעתי כי העניין הזה הולך ברפיון.

וסיבת הדבר הוא מפני צוק העיתים.

אבל צריך כל אדם לדעת

כי כעת שכר מצווה כזאת גדולה כפלי כפליים

מבעת אחרת.

כי לפומצער האגרה,

ולהפך אותם האנשים שיש ביכולתם לעזור לעסק הזה,

הן בממונו והן להרבות חברים לעניין זה ומתרשלים בזה,

יהיה עליהם תביעה גדולה לעתיד לבוא.

ראייה לזה מצינו בירושלמי

במועד קטן.

והובא הדבר הזה להלכה בפוסקים,

שאבל תוך שבעה ימי אבלותו אסור בעשיית מלאכה.

ואם אין לו מה לאכול אז מיום שלישי ואילך מותר לו במלאכה.

אבל אמרו חכמים,

תבוא מהרה לשכניו שיצריכו לקח.

זאת אומרת שלא נתנו לו לאכול וגרמו שהוא יקום

מאבלו וילך לעבודה.

והנה אנחנו נראה

איסור מלאכה לאבל הוא רק איסור דה רבנן.

ומכל מקום אמרו חכמים,

שאפילו הוא מוכרח לזה כי אין לו מה לאכול,

מותר במלאכה.

אבל תבוא מהרה לשכניו על שלא עזרו בידו שלא להצטרך לעבור על איסור זה דה רבנן.

ומכל שכן,

ענייננו במאכלות אסורות

שזה איסור דה אורייתא.

ויש על זה כמה לאווין ועסין מחייבי כריתות.

כמה אנו מחויבים להחזיק את העניין ולעזור,

שלא יצטרך לעבור על זה,

שלא יהיה חס ושלום מהירה

למי שיש בידו לעשות ואינו עושה.

לכן עשינו כפז להציל את האנשים מייסורים.

יותר מזה,

הנה ידוע, דה כל ישראל ערבים זה בזה,

כמו שמצינו אחד תוקע בשופר וכולם יוצאים בזה.

וכן בקידוש, בהבדלה,

בקריאת מגילה,

וכהיה גבנא,

שאחד מוציא את חברו והטעם מפני שכל ישראל ערבים זה בזה.

ועליו מותר לעשות שגם לחברו יהיה המצווה הזו.

ואם אחד עושה מצווה,

יש לו לשני זכות גדול במצווה.

ולהפך,

אחד-אחד עבור עבירה.

ויש ביד השני למנוע מזה.

בעינו מונעו יש לו גם כן חלק בעבירה זו.

ולפי זה,

אם אחד יש בידו למנוע להרבה אנשים מישראל

שלא לאכול מאכלות אסורות,

ואינו חושש לזה,

בוודאי יהיה לו לעתיד לבוא תביעה על זה.

ויחשב לו כאילו בעצמו גם כן אכל מאותן המאכלות.

עוד פעם אני חוזר.

אם אחד

יש בידו למנוע הרבה אנשים מישראל

לא לאכול מאכלות אסורות,

כמו שאני מזהיר ומתריע,

ואינו חושש לזה,

בוודאי יהיה לו לעתיד לבוא תביעה על זה,

כמו שיהיה על איציק שתכף נשמע,

ויחשב לו כאילו בעצמו גם כן אכל אותן המאכלות.

כנגד

כל אותם האנשים שאכלו,

ועוד אם הוא התיר להם לאכול,

רחמנא לצלן.

ועל זה אנחנו מבקשים באבינו מלכנו,

מחה ועבר חטאותינו ופשעינו מנגד עיניך.

אז אם אנחנו מבקשים שהוא ימחה

ויעביר

את כל החטאים והפשעים שלנו מנגד עיניו,

למה אחר כך אנחנו מבקשים מחוק ברחמך הרבים

כל שטרי חובותינו?

הרי כבר נמחה חטאותינו.

אז מאיפה יש לנו שטרי חובות חדשים?

אלא הכוונה היא, כמו שביארנו,

שכל ישראל ערבים זה לזה.

יש לאדם שטר חוב של ערבות על עוונות חברו שהיה בידו למנוע ולא מנע.

והנה,

כל זמן שלא היה בידינו לתקן דבר זה,

שהממשלה לא התירה לעשות את בית התבשיל,

להאכיל את החיילים היהודים.

אז היינו אנוסים.

אבל עתה שהממשלה בחסדה מרשה ותומכת עוד לתקן דבר זה,

בוודאי חיוב גדול עלינו להשתדל בכל מאמצי כוחנו

ולראות שיצא העניין בכי טוב.

כי אם נתרשל חס ושלום בעת הזו

ולא נראה לתקן את הדבר,

יהיה לעתיד לבוא תביעה גדולה על כל מי שהיה בידו לעשות בזה ולא עשה.

ויתבעו ממנו את כל המאכלות האסורות על כל כזית וכזית שאכל.

יעמוד וישתאה

ומשתומם,

כי הוא ידוע לו שמעולם לא אכל מאכלות אסורות.

ויענו לו

אף שאתה בעצמך לא אכלת,

אבל איש פלוני ופלוני אכל מהם,

ובידך היה למנוע ממנו מאכלות אסורות,

ולא חששת לזה.

על כן באה עליך הצרה זאת,

כי כל ישראל ערבים זה לזה.

ובכן,

אינך ערב על אותן המאכלות שאכל פלוני ופלוני על ידך.

על כן, אחי ורעי,

בראותנו את גודל העניין הזה.

ורוב האחריות המוטלת עלינו,

כל אחד ואחד

שיש בכוחו ובידו לעשות דבר מה,

מחויב לעשות העניין הזה הן בגופו,

הן בממונו,

ולא יתעצל,

כי דבר זה נוגע לו לעצמו.

הוא לא יכול להגיד, אני לא אוכל נבלות וטרפות, אני נשמר.

אני לא אוכל בכלל בשר,

כלום.

אבל מה עם האחרים?

אתה צריך להזהיר ולהתריע.

אם לא, אתה נתפס בעוון.

בזכות המצווה הגדולה הזאת יעמוד לכל העושים והמעשים,

ויריק השם עליהם ברכה והצלחה בכל ענייניהם.

חתום ישראל מאיר הכהן, זיכרונו לחיי העולם הבא. אמן.

אמן.

ועכשיו, כידוע,

יש לנו,

לנו, לא לנו, יש למדינה,

רב ראשי

בעל גלימה בשם איציק,

שהוא החליט שבגלל שהוא אחראי לכל נבי שוות רפס,

אז הכל על הראש שלו.

אז מה הוא יעשה?

הוא אומר שכל השחיטה ברבנות

זה טוב מאוד, ויותר טוב מבדץ, העדה החרדית.

אז בואו נשמע,

כי הוא טעה כל ימי חייו,

הוא חשב שבדץ זה הכי טוב,

עכשיו שהוא אחראי,

אז הכי טוב זה הרבנות.

לפני שנכנסתי לרבנות,

אז היה לי תדמית כמו של מעון הרשיבות,

עקדה חרדית ועקדה, כאילו זה היה באשר מהמחירה הערבית.

לא היינו מתייחסים נכון לחשור של הרבנות הראשית. לא חושבים, עובדים על המשוואה, עובדים, אפילו לפעמים, תמיד, לפעמים, ונותן להם על הראש, שכן ימצא דלים בוודאי. אבל ברוך השם, צריך להתגאות, צריך לפרסם את זה. אני כל מקום שאני הולך ודובר על זה, רבותיי, תסמכו על הרבנות.

בוא נתחיל לעפש בשם דקה שנה חגילי או עבודה חגילית. צריך לפרסם את הדברים האלה. נחזק את המעמד של האברות הראשית, נחזק את הרשבים.

כן, אז זה קודם כל איציק.

אז מה הוא אומר?

חשבתי תמיד שבדעת וזה עכשיו אני אומר לכם, החודשים האחרונים עושים יותר מדי, ואני אומר להם עוד להקל.

עוד להקל, הם יותר מדי עובדים קשה.

תן לה עופות, שחרר אותם, תן להם, לא?

זהו, והם מצווה לפרסם. אז פרסמתי, הנה פרסמתי.

אז קיימתי את המצווה, פרסמתי.

אבל אני מפרסם

עכשיו את אחיו הגדול,

הרב יעקב יוסף, זכר צדיק ברכה, שאומר שמי ששומע לו הוא אהבל.

לא יאומן כי יסופר.

אדם ירושם מים שומר לבשו ירחק מהדברים האלה שלא יאכל מהם, כדי שלא יבוא לידי איסורי דאורייתא.

אנחנו מדגישים את הדברים האלה,

ויש אנשים שקוראים לעצמם רבנים ואומרים,

כן, אפשר לסמוך על הרבנות, עד אחד נאמן בייסורים.

נו, מה תגיד? הרי עד אחד נאמן בייסורים. הוא יותר לא יכול, נכון?

תגיד לאותו הרב שיבוא ויאכל, נראה לאותו גבר.

שהוא יאכל להסתכל עליו. בסדר, אבל הבעיה היא שהוא אומר לאחרים לאכול.

זה הבעיה.

ואנשים תמימים, אברכים אהבלים,

מאמינים, כן, הוא צודק, הרב, הוא צודק. עד אחד נאמן בייסורים, כך כתוב בגמרא, זהו.

זהו. אז הוא אומר שמי ששומע לא, הוא אהבל ואלה לא רבנים.

אז הוא לא רב. הוא אומר שהאחיו לא רב בכלל.

עכשיו נשמע את האבא מה הוא אומר.

האבא אומר שמי שאחראים בעצם על כל הנבלס וטרייפס ועל הראש שלהם, הם ייתנו את הדין, זה הרבנים הראשיים.

לא תאמינו. בבקשה.

שלום, כבוד. שלום, כבוד. שלום ובי עמלון, אני רוצה לברך אותך. אמן. לחזק אתכם עליהם לכל היותר טועים, כולה תפניכים שהולכים להפריע לך.

אין להם זכות, אין להם זכות לסייע לך.

כל השלכו לסייע לך, שבש ימו.

אני מברך אותך שותקן, כתב ולחדד בספריו של צדיקים,

החליטויות,

עם אדוני בשלום,

שלה טובה ובורכת,

ואתה שלום בביתך שלום ובכל השלכים שלום.

תחולי שנים רבות, נעימות וטובות. אמן ואמן. אמן. יישר כוח. הרב, יש לי רק בקשה אחת, כבודו. יצא עכשיו מכתב,

הם הוציאו מכתבים, הם מדברים נגדי והם מנסים לפגוע בעולם התשובה. מי זה? מי זה? מי זה? הכשרות של הרב מחפוט, ויש עוד יהודי אחד, גרייטי, שיוצא במפורש ואומר, אני אפיל את אמנון יצחק בעולם התשובה שלו.

רבי עמלון, רבי עמלון, תשבע וחולי.

אגב קריא, עם הרב מחפוט, לא צריך.

וזה התפקיד שלך, בסער וקריא ותשודי בשכב וחמירי.

הם לא באים ראשיים אחראיים על זה.

אתה לא צריך להיכנס לדברים האלה ולצאת נגדו, והוא יצא נגדך,

תבין שבזה זה דבר טוב.

תשמע וקריא, שבע תעשה עדיף.

נכון היושב, תבין לו את זה לפעול,

תגיד לו שלום, שנה טובה, חתימה טובה. זה הכול. וגם עבדנו.

יותר מאשר הרבה דברים האלה, וטוב ועד רע. גם בני,

רבי אברהם יאסיף,

הרב חילחון,

היום כן היה מתגרה,

ואני אדמות אתו במוסר שלא יעשה ככה, שזה לא דווקא שלא.

מה לא אכפת לו ממנו?

יש רבנים אנושיים, הם אחראיים לי ותיבות הדין.

מה, מה הוא צריך לכל אחד מהם להיכנס לזה,

ואחר כך בסביב,

זה שונאי,

ואומרים שיש אנשים בריאונים גם כדי להיכנס לנקות או שינה זו, למה הכלך להיכנס לזה?

ובזה אין דרך, תקשבה בקולי, אני אוהב אותך.

רוצה שהקדוש ברוך הוא יעזור לך,

תוכל להביא עוד אנשים את הכלפי השגינה, ולכן אל תסתכלי בזה, תשאירו את הדבר הזה.

טוב, הרב, בסדר, עכשיו רק בבקשה, עד כבודו יוכל רק לכתוב שלא יוציאו הלילה אז אנשים וזה?

ולנה וחס, מי יושא עליך לפי שיר?

אבל אל תסבל להם לב, כמה דברים תסבל להם לב.

גם אחרי שם אליך המוחלשות נלך, חזק ואימץ. חזק ואימץ. חזק וברוך הוא יברך אותך. אמן, אמן. שנה טובה. שנה טובה. שנה טובה. כבר חתימה טובה.

אמן, אמן. כל שבוע. שלום. שלום. שלום וברכה. שלום. כן, אז אנחנו שומעים שהוא אומר שהרבנים הראשיים הם האחראיים,

והם ייתנו את הדין.

אבל הוא אומר לי, בשביל מה לך אתה אל תתערב? וזה פה שם, בשביל מה לך? אבל החפץ חיים אומר שאם אתה יכול למוחות ואתה לא מוחה,

אתה תיתן את הדין על כל כזית וכזית.

אז לכן אני אומר,

אז אם כן אנחנו רואים,

מי מציל את הדור ממאכלות אסורות ומי מחטיא את הדור ממאכלות אסורות?

יש איציק ויש יצחק.

אמנון יצחק מציל ואיציק

מקלקל את כל הדור, כי לכמה חודשים עובדים יותר מדי.

הם באמת מגזימים ברבנות, עובדים מעבר לשעות ומעבר לזה,

כי צריך להספיק להאכיל מיליון וחצי נבלות וטרפות.

זה...

אם נכנס רק עוף אחד,

עוף אחד טרף ומתערבב עם הכל,

הכל טרף.

הכל נבלות וטרפות.

הכל.

אי אפשר לעמוד בקצב של הלין התעשייתי.

צריך להיות מפגר להגיד שזה בסדר.

כן?

הוא אומר, כן, בחודשים האחרונים מספרים לו סיפורים, וזהו. זה כבר הכי טוב, וכולי וכולי וכולי.

לא יאומן כי יסופר.

ככה זה עובד.

מרוב הקלות,

הקלות יהיה קלקולים,

וקלקולים, וקלקולים.

וככה הדור הולך ומידרדר כשיש לו אנשים עם גלימות כאלה.

רבי חנן יאמר אנגשי אומר, עוסק גוז ומחוז קוד ישראל.

לפי כוח הרבו לעולם תורו ומסמוד שנה אמור אדונו וסלמה אנסיד גו יחדיל תורו ויעדיר.