בס"ד שיעור: "דיני דם בביצים" 04-06-2017

כללי יסוד בדם בביצים; ביצה שנמצא בה דם על הקשר - אסורה באכילה מן התורה.  מה זה על הקשר? החלק העכור המצוי בצידה החד של הביצה, הביצה הולכת ככה בחלק החד של הביצה מחבר בין החלבון לבין החלמון. החלבון – זה הלבן, והחלמון - זה הצהוב. אז אם נמצא דם על הקשר בחלק העכור בין החלבון לבין החלמון - אסורה באכילה מן התורה.

למה דוקא שם? במקום זה מתחילה התהוות צורת האפרוח ומשם נרקם גופו. אז דנים את זה שהדם הזה, דם ביצים הוא לא אסור מן התורה. אבל דנים כיוון שזה הולך להתרקם להיות עוף, את זה כמו דם שבא מבשר, אז ממילא דרבנן אומרים שאם זה בא מעוף שזה בשר - אז זה הולך להתרקם להיות בשר של אפרוח, אז דנים שזה יהיה אסור מן התורה ולכן הדם הזה על הקשר, דוקא על הקשר, בגלל שמשם מתהווה צורת האפרוח ונרקם גופו  - אסור מן התורה.

ומחשש שמא נבוא לאכול דם העוף עצמו, גזרו חכמים שכל דם הנמצא בביצה מופרת בכל מקום שהוא בביצה - אסור! ואוסר את הביצה כולה כמפורט להלן.

יש חשש, שאנו עלולים לבוא לאכול דם העוף עצמו, כמו שאומרים "התוספות" והרא"ש בחולין סה': גזרו חכמים שכל דם הנמצא בביצה מופרת, ביצה מופרת זה ביצה שמופרת מן הזכר. יש ביצים שמופרות מזכר, ויש ביצים שמופרות מחימום, זה נקרא - ספנא דארעא, ששמים אותם בלולים בלי זכרים בכלל.

סתם מעניין, מה זה נקרא שמופרת מזכר? עד שישים בתים אומרים אם תרנגולת שומעת תרנגול אז היא תחפש אותו, ואם גשר רחב היא תעבור אליו, ואם זה גשר צר אז היא לא תעבור אליו, משהו! דברים פלאי פלאות.

אז מכל מקום גזרו חכמים שכל דם הנמצא בביצה מופרת בכל מקום שהוא בביצה, לא רק בקשר - אסור. זה מחשש שמא נבוא לאכול דם העוף עצמו. אתה אומר אם בביצה יש דם אז גם בעוף יש דם אותו דבר, ואז זה אוסר את הביצה כולה. והטור שולחן ערוך יורה דעה סימן סו', ופרט לדעת הב"ח שסובר שדם ביצים איסורה מן התורה - לדעת רוב הפוסקים אינו אלא איסור מדרבנן.

אז אני חוזר: ביצה שנמצא בה דם על הקשר - אסורה באכילה מן התורה, ומחשש שמא נבוא לאכול דם העוף עצמו, גזרו חכמים שזה דרבנן, שכל דם הנמצא בביצה מופרת שזה מן הזכר בכל מקום שהוא בביצה שהיא הדם ולאו דוקא בקשר - אסור! אוסר את הביצה כולה כמפורט להלן.

דם האוסר ביצה בין אם נמצא על החלבון בין על החלמון - אכן לבני ספרד - מעיקר הדין אין איסור אלא דם הנמצא בחלמון – בצהוב. אבל הנמצא בחלבון שלא במקום הקשר - זורקים הדם והביצה מותרת. ברור? זאת אומרת: דם שאוסר ביצה זה בין נמצא על החלבון בין על החלמון, זה באופן כללי, אבל לבני ספרד - מעיקר הדין זאת אומרת יכול אדם להחמיר על עצמו ולא לאכול, אבל מעיקר הדין - אין איסור אלא דם הנמצא בחלמון – אבל הנמצא בחלבון אם זה לא במקום הקשר - זורקים הדם והביצה מותרת. מופיע בשולחן ערוך שם. למעשה כמה מגדולי הפוסקים החמירו לאסור גם הנמצא בחלבון אפילו לבני ספרד.

מי למשל: החיד"א - ב"מחזיק ברכה" סו' על אותו סימן בשולחן ערוך. שו"ת "רב הפעלים" של הבן איש חי, חלק ד' יורה דעה ה. וכן בבן איש חי ב' שנה שניה "מצורע" שמה בהלכה ב', גם כן החמיר כדעת הרמ"א שכן נהגו בבגדד. אז זאת אומרת יש גם מחכמי ספרד שאומרים בין בחלמון בין בחלבון - לא משתמשים בביצה הזאת.

עכשיו, דם הנמצא בביצה על פי הנהוג כיום שבכל מקום שנמצא הדם - נאסר באכילה, היינו: אפילו נמצא דם דבוק לקליפת הביצה מבפנים למעשה – נחשב דם האוסר. כך הכרעת הפוסקים ובשו"ת "שבט הקהתי" חלק ג' ריט' אף אם על החלבון והחלמון אין דם כלל - יש לחוש שהדם נפרש מתוכם ונדבק לקליפה. אז לכן כל דם בנמצא בתוך הביצה- למעשה נחשב דם האוסר. נחשב דם האוסר.

דם האוסר בביצה, הכוונה כל כתם או גוש בצבע אדום או שחור, אבל בצבע חום או לבן או בכל צבע אחר  - אין לחשוש לו כלל.

מה זה נקרא דם שאנחנו נגיד שזה דם האוסר? דם שאוסר בביצה - כל כתם או גוש בצבע אדום או שחור, צבע חום או לבן או צבע אחר - אין לחשוש לו כלל.

יש לציין דבר פלא, מרן החזון איש זכר צדיק לברכה: היה עונה לכל הפונים אליו עם ביצה להורות אם זה דם, ואף שהיו שהקפידו "מה אתם מטריחים את הגאון הזה להורות בעניין דבר שההפסד שלו כל כך מועט, מה אתם מבזבזים לו את הזמן?"

אבל רבנו: מחה! וציוה! שאין למונעם! שלא יידמו שהאיסור קל! ודין פרוטה כדין מאה להורות איסור והיתר!

כשמוצאים כעין קורט של בשר בביצה - זורקים אותו בלבד והשאר מותר. אבל אם לאחר הסרתו נותר במקום מראה אדום או שחור - אסורה כל הביצה. אם מוצאים כעין קורט, קורט זה מידה קטנה כזאת בין שתי אצבעות כמה גרגירים שאוספים משהו קטן {קורטיה זה בארמית קורט} כשמוצאים כעין קורט קצת בשר בביצה -  זורקים אותו בלבד מי שלא נגעל כמובן והשאר מותר.

ביצה שנמצאה במעיים של התרנגולת לאחר שחיטתה, ונמצא בה דם - זורקים את הדם שבה והביצה עצמה מותרת.

ביצה בעלת שני חלמונים, שני צהובים תאומים, שמצא קורטוב דם על אחד מהם, במידה ודם זה אוסר - יש להחמיר ולאסור גם את החלמון שאין עליו דם. אמרנו מה זה שיש על החלמון - הוא אוסר אבל בשני אין, אומרים שזה גם כן אוסר את מה שאין עליו דם.

ביצה שהיתה מונחת בקערה 24 שעות, ונמצא בה דם שאוסר את כולה  - הקערה גם כן צריכה הגעלה! שו"ת מהרש"ם ג' שנח'.

מאידך: ביצה שהונחה מעל גבי כיסוי הקדרה ונמצא בה דם - אינה אוסרת את התבשיל. בתנאי שלא בא רוטב התבשיל במגע עם הביצה. שולחן ערוך "יורה דעה" סו' ו' ובן איש חי בפרשת מצורע. אז זאת אומרת: אם זה היה בתוך קערה 24 שעות אז הדם אוסר את כולה והקערה צריכה הגעלה. אבל אם זה על כיסוי ולא הגיע לרוטב, כיסוי גדרה שיש בה תבשיל ונמצא בביצה דם - לא אוסר את התבשיל.

עכשיו הנחיות למי שאוכל ביצים; ביצה שעומדים לטגן או לבשל אותה בלי הקליפה, יש לשופכה בנפרד לתוך כלי על מנת לבודקה אם אין בה דם. אז מבקעים אותה קודם לתוך כוס או קערה, מתבוננים שאין דם - ואז משליכים אותה לטיגון או לבישול וכך עושים ביצה אחר ביצה.

אכן ביצה שלא נבדקה, ונתונה בתבשיל או במאפה - התבשיל והמאפה מותרים באכילה, למה? לכתחילה לא לעשות כזה דבר, אבל אם הגענו למצב שהיה כזה דבר - לא הכל בסדר אנחנו זה תמיד לא מוצאים וזה..... והתברר לך שלא עשו בדיקה כזאת - אז זה יהיה מותר מפני שרוב הביצים אין בהם דם ומניחים שזו מן הרוב.

הרוצה לאכול ביצה מבושלת שהיא שלמה, דהיינו ביצה קשה מה שאנחנו קוראים, או שהוא רוצה לגמוע אותה רכה, כמו הזמרים - מותר לעשות כן. אבל לא בדקת אם יש דם - מותר לעשות כן, אפילו שהביצה אינה יכולה להיבדק, כי אם פותחים קצת אז אי אפשר לבדוק, ואם מבשלים אותה כמו שהיא אז אי אפשר לבדוק, לא בודקים אם אין בה דם - אז זה מותר. למה זה מותר? כיוון שהולכים אחרי רוב ביצים שאין בהם דם ובפרט אם הם מספנא דארעא, שכמעט ואין מצוי בהם דם, ואם יש דם זה בגלל רקמות פגומות של תרנגול, כי הם לא מפרות, ספנא דארעא - הביצים שלהן לא מפרות, לא יכולות להפרות אפרוח, אז הדם גם אם יש - אז זה לא דם של אפרוח עתידי, זה פשוט מאוד דפיקא כמו שאומרים, פגם בתרנגול עצמו. אז כיוון שהולכים אחרי רוב ביצים.

וכן היה נוהג האר"י זכרונו לברכה אם האר"י זכרונו לברכה היה נוהג ככה אנחנו יכולים לסמוך, אומרים שהיה גומע ביצים ככה בלי בדיקה. "כף החיים" גם מביא שם. והבן איש חי "במצורע" גם אומר כך.

בשו"ת "תורה לשמה" שהגומע מביצה חיה ונשאר קצת ממנה, ונתברר שהיה בה דם אפילו בחלמון, שאמרנו שבחלמון זה אסור, התברר בדיעבד - הרי זה כאונס גמור, ואינו צריך כפרה, ומכל מקום יצטער ויתוודה על שבה לידו דבר שכזה, ובעל נפש מחמיר לעשות כפרה גם על אונס. אבל לכתחילה אפשר לגמוע כך ואפשר לעשות ביצה קשה.

אבל אם אתה רואה בביצה שיש שמה כזה כתם - להוריד אותו אם אפשר לא לאכול.

עכשיו, כמו כן מותר לקנות ביצים שנשברו ונפתחו על ידי ישראל, ואין לחשוש מפני תערובת דם. ככה מביא שו"ת "שבט הלוי" חלק ב' ל' מכמה טעמים:

א': הולכים אחר הרוב. כמובן שאתה לא רואה דם בתוך זה אחרי זה.

ב': רוב הביצים ספנא דארעא. תנובה לדוגמה 85% מהביצים שלהם זה ביצים של ספנא דארעא שהם לא מפרות אפרוחים, ו-15% שהם מפרות אפרוחים מהזכר. אז הרוב הם מספנא דארעא.

דבר שלישי: המשווקים מקפידים לא להכניס ביצה פגומה כדי לא לערער את אמינותם כדי להפסיד את פרנסתם. אבל לעניין ביצה שעבר עליה לילה שהיא קלופה - אסור להשתמש. אלא אם כן הותירו קליפות או שמו שמן או מלח וכו' נשמע בהמשך. אבל זה אלה שלוקחים ביצים שנשברו ונפתחו.

עכשיו אתם יודעים שסיפרנו ואמרנו שבמאפיות, במגדנות מגדניות, הם קונים ביצים קלופים בג'ריקנים, ועובר עליהם הלילה, ולא תמיד מערבים בהם את השמן או את המלח בכמות גם הראויה, ולא מותירים את זה גם עם קליפות כי זה נקי מזה, אז זה בעיה - אסור לאכול את העוגות והעוגיות וכל שהם עושים, זה סכנה - משום סכנה.

דבר נוסף: יש פה יהודי שעבד במקום שעשו גלידות, ובין הדברים שהוא אמר שהיו שמים שם כמה ג'ריקנים של ביצים, אבל משאירים את זה גם פתוח את הפקק לא סוגרים, וכל מיני מעופפים נכנסים לבפנים, ואחר כך שופכים את זה, ויש לך - יכול להיות גם חלבי ובשרי ביחד. יה חביבי.

טוב, הרוצה לאכול אמרנו ביצה מבושלת או לגמעה רכה מותר לעשות כן אף שהביצה אינה יכולה להיבדק אם אין בה דם, כמו כן מותר לקנות ביצים שנשברו ונפתחו על ידי ישראל ואין לחשוש מפני תערובת דם אבל, אם זה שהה - כל הלילה - או שנכנסו בה רחשים, אז ודאי שצריך להיזהר.

מכל מקום אין להשתמש באבקת ביצים ללא הכשר מרב מוסמך. כי לחשוש בזה גם לתערובת איסורים נוספים, מערבים בזה עוד כמה דברים.

וכתב "במנחת יצחק" שם: בשעת הדחק, בשעת הדחק, יש להתיר אבקת ביצים וביצים מוקפאות המיוצרים בבתי חרושת של גויים, שבהם הביצים מעופות טהורים, אבל יש אישור על כך שהדברים נעשו כמו שצריך. זה רק בדיעבד בשעת הדחק שלא נמצא דבר אחר וכו'.

ביצה שהיא בת יומה; דהיינו התרנגולת הטילה אותה בתוך 24 שעות אחרונות, זה במקום שניתן לברר, מקום שלא ניתן לברר אז הדין הזה לא יחול. ביצה שהיא בת יומה יש שרצה להקל ולהתירה אפילו אם נמצא דם בחלמונה בצהוב, הרי אמרנו בצהוב זה אסור. וזה דעת המהרש"ל כמו שמובא "בפרי חדש" יורה דעה סו' הלכה ז'. אבל הכרעת הפוסקים - לאוסרה. הש"ך שמה על אותו מקום "ביורה דעה".

אז זאת אומרת: יש מי שרצה להקל אבל הכרעת הפוסקים לאסור גם בביצה בת יומה מה שנקרא בתוך 24 שעות גם כן אם נמצא דם בחלמונה - היא תהיה אסורה. מכל מקום אם נתערבה כבר ביצה כזו בתבשיל או במאפה-יש להתיר הכל, והיא לא תאסור. ככה אומר החזון איש ביורה דעה סימן ח' אות א'.

ביצים מופרות:  ביצים שהוטלו על ידי תרנגולות הנמצאות בלול שיש בו תרנגולים ותרנגולות גם יחד, נקראות "ביצים מופרות", ואם נמצאה באחת מהן טיפת דם - הביצה כולה אסורה כדין נבלה. ואוסרת את התבשיל או המאפה ואפילו הכלי צריך הגעלה. זה שולחן ערוך "יורה דעה" סו' ג', מפני שטיפת דם זו היא תחילת הרקום של האפרוח והיינו: בין נמצא דם על החלמון בין על החלבון, כך מובא ברמ"א שם, ועיין ביאור הגר"א וכן מנהג בני אשכנז. ויש מבני ספרד ותימן שאינם אוסרים כל הביצה אלא כשהדם נמצא על מקום הקשר שבין החלמון והחלבון בלבד כמו שאמרנו קודם, אבל גם אמרנו שיש גם מספרד כמו החיד"א והבן איש חי שאומרים שגם אוסרים כמו שיטת הרמ"א גם במקרים כאלה.

כשמשתמשים בביצי משק מופרות, כמובן שחובה מיוחדת לבדוק כל ביצה וביצה עם פתיחתה כמו שלמדנו קודם.

אז אתם רואים כמה זה בלגן? אם יש ביצה כזאת ולא בדקו, ונמצא טיפת דם, וכמה ביצים הוטלו ביחד, אז הביצה כולה אסורה כדין נבלה, והיא אוסרת את התבשיל או המאפה, זה כשאנחנו יודעים ודאי, כשאנחנו יודעים ודאי שהיתה ביצה כזאת, ואף הכלי צריך הגעלה.

ביצים מופרות ששפכו אותן לקערה, אך עדיין אינן טרופות, ונמצא דם באחד מן החלמונים - מוציאים את שאר החלמונים שאין בהם דם, והם מותרים, והחלמון האסור עם כל החלבונים - אסורים ונזרקים.

אז עוד פעם: ביצים שמופרות כמו שאמרנו מן הזכר, שפכו אותן לקערה, עדיין לא טרפו את הביצים יחדיו, נמצא דם באחד מן החלמונים - זה בצהוב, מוציאים רק את שאר החלמונים רק את הצהוב צהוב צהוב שיש בקערה שאין בהם דם, והם יהיו מותרים, אבל החלמון זה שיש בו את הדם האסור עם כל החלבונים הלבן - אסורים ונזרקים.

אכן, כשמגביהים חלמון הצהוב, ועולה עמו חלבון הלבן הדבוק ונמשך אחריו - גם הוא מותר. זאת אומרת: כשאמרו לנו תרימו את כל החלמונים כל הצהובים - הרמנו, אבל מחלק מהם נמשך גם חלבון לבן - זה מותר. מה שכרוך בתוך החלמון - זה מותר. שמן הסתם חלבון העולה עמו ממנו הוא, אומר "החכמת אדם" כט' ו'.

ביצה מופרת שנטרפה בקערה עם ביצים אחרות, ונמצא דם על גבי החלמון של אחת מהן - כולם נאסרו. כל הקערה נאסרה עם כל הביצים החלמונים והחלבונים. קודם דיברנו – בלא נטרפו - כשהן בפני עצמן, אבל אם נטרפו דהיינו ערבבו אותן, מעורבים, אז אם נמצאה ביצה מופרת ונמצא דם על גבי החלמון הצהוב של אחת מהן - כולם נאסרו. שולחן ערוך "יורה דעה" סו' ג'.

שאלה: לא שומעים

הרב: פותחים מסתכלים, לא מבררים תברר איפה שאתה קונה.

היו שם 62 ביצים, ונמצא דם על אחת מהן - הדם והמחובר אליו נזרק והשאר כולן מותרות. נמצא הדם במקום שאין הביצה נאסרת כולה, כגון בחלבון לדעת השולחן ערוך - נראה שמותרת, אך אין לערב אותה לכתחילה. למה? הדין בשולחן ערוך שם ה, והוסיף הש"ך: שהמערבב לכתחילה מדעת, אסור לבטל איסור מלכתחילה, אבל המערבב מלכתחילה מדעת - אסורה עליו או למי שנתערבבה בשבילו משום קנס!

אז הקנס חל גם על מי שנתערבב בעבורו, והוא לא ביקש אפילו, והוא לא ידע, כמו שכתוב בצט' "ביורה דעה" הלכה ה, שאסור לבטל לכתחילה, והריב"ש אומר: שיש קנס גם על מי שעשה וגם על מי שנעשה עבורו ולא ידע. אז זאת אומרת: זה יהיה אסור למי שעושה כן מדעת מלכתחילה.

ביצה מופרת מן הזכר, שנתבשלה בתוך תבשיל או נתנוה בתוך מאפה - ונמצא בה דם האוסר - אוסר את התבשיל והמאפה ואף את הכלים. שולחן ערוך "יורה דעה" סו' ו'.

יש בתבשיל או במאפה פי  60 כנגד הביצה -  כל השאר מותר. מה הטעם שהצריכו 61 ביצים כנגדה? היות ובביצים ישנם גדלים שונים - מן הנמנע לדייק שיהיו 60 כנגדה. זה הטעם שהובא בשולחן ערוך שם.

המבשלים ביצים נהגו לבשל לפחות 3 ביצים יחד, או בכל כמות שהיא, כשמספר הביצים בלתי זוגי, בלתי זוגי, על מנת שאם תמצא באחת מהם טיפת דם - תהיינה השאר מותרות ואף הכלי לא יהיה זקוק להגעלה.

המבשלים ביצים: כל זה מדובר בביצה מופרת - יש כאלה שנזהרים גם בלא מופרת. נהגו לבשל לפחות 3 ביצים יחד, או בכל כמות שהיא, כשמספר הביצים בלתי זוגי, שהרי מין במינו בטל ברוב, זה ביצה וביצים, מין במינו בטל ברוב, ואף מדרבנן שצריך 60  מדאורייתא מין במינו בטל ברוב, ודרבנן צריך 60 כנגד. הרי אין כאן איסור ודאי, מפני שספק אם נמצא דם על החלמון לא על החלבון, זה לא ודאי. ודאי צריך 60 כנגד. ויש לציין שההיתר שלפנינו אינו אלא לעניין דם.

אבל ביצה שהיא ודאי אסורה - אם שמו ביצת עוף טמא היא אינה בטלה אלא ב-61, ואכן אם נמצא בה דם בחלמון שהוא אסור לכל הדעות - צריך פי 60 דוקא.

אז שהם מבשלים דוקא לא זוגי - כדי שיהיה תמיד רוב כנגד בשביל לבטל במקום שיש ספק, לא במקום שיש ודאי, כי בודאי צריך 60 כנגד לבטל ואם לא - אז הכל יהיה אסור. וזה שאם תמצא באחת מהם טיפת דם - תהיינה השאר מותרות ואף הכלי לא יהיה זקוק להגעלה.

עכשיו הוא אומר יש להוסיף: אלה שנוהגים להקפיד על בישול מספר לא זוגי דוקא - ממתינים בעת הוצאת הביצים מן הסיר עד שחום הביצים לא יהיה בחום 45 מעלות שזה נקרא "יד סולדת בו" לרוב הדעות, שאם תהיה היד סולדת בו - אזי כשמוצאים ביצה בכף -והתברר שהיה בה דם - תיאסר הכף.

ביצה שיש בה דם והוציא אותה בחום מעל 45 והיא על הכף לפני שמקררים אותה - אז היא גורמת שהכף תיאסר והיא צריכה הגעלה.

כמו כן שתשארנה שתי ביצים בלבד בסיר כשהן חמות ואחת מהן תמצא עם דם - היא תאסור גם את חברתה.

אז אפשרות נוספת כדי לברוח מזה לשטוף את הביצים כשהם עדיין בתוך הסיר, במים קרים לצננם, ואז לא תצטרך לאסור את הכף ולא את הביצה השניה ולא את הכלי. וחנג'רי.

שאלה: ולא שומעים

הרב: מה נחשב? תראה בשבת לפי אשכנזים שגוש זה כלי ראשון, אז לקרר את הביצה במים זה בעיה, יש בזה מבשל. אבל לספרדים אין גוש כלי ראשון. עכשיו אם זה בקוקיז כמו שאתה אומר, ומה אתה רוצה לעשות עכשיו? עכשיו ביום חול? מה אתה רוצה לעשות? מה הבעיה לשים מים? מה אין בעיה.

עכשיו: ביצה ודאי מופרת, אם אתה יודע שהביצה עכשיו שאנחנו מדברים עליה היא מופרת מזכר, שטיגנו אותה במחבת או אפילו בושלה בסיר עם הקליפה ונמצא בה דם - הכלי נאסר וצריך הכשרה.

עשית חביתה והתברר שיש בה דם - וזה מביצה מופרת, או בישלת בסיר עם הקליפה, ואחר כך נמצא בה דם - הכלי נאסר וצריך הכשרה. למה? טעם הביצה האסורה נבלע בכלי ואוסר אותו.

כמה אנשים יודעים את הדינים האלה? חנג'רי.

עכשיו אנחנו עוברים לביצים שאינן מופרות - שזה פחות בעיות.

ביצים שהוטלו בלולים שמצויים בהן תרנגולות בלבד, "הדרת תרנגולות" אלה נקראות ביצים "שאינן מופרות" או נקראות "ביצים מוזרות". והן נוצרות על ידי התרנגולות בתהליך של חימום עצמי הנקרא: "ספנא מארעא" או ספנא דארעא.

זה תהליך שמאפשר הטלת ביצה אחת מידי 24 שעות מביצים אלה בלתי אפשרי שיתפתח אפרוח. היום נותנים להם כל 12 שעות לתת ביצה, מכבים להם את האור מדליקים להם את האור, וחנג'רי.

לדעת גדולי הפוסקים, דם שנמצא בהן אינו אסור - אלא משום מראית העין, ושאר הביצה, ואין צריך לומר שאר התבשיל והכלי - מותרים. ואם אתם רוצים לעיין זה בהגהות מהרש"א מברזן שולחן ערוך יורה דעה סו' ז' בשו"ת "אגרות משה" יורה דעה א' לו' "במנחת יצחק" א' קו' ד' נוג'.

דעת המחמירים לאסור את כל הביצה, אמרנו שיש כאלה שגם באינן מופרות גם כל מחמירים. דעת המחמירים לאסור את כל הביצה, שאם נקל בביצים שאינן מופרות שהן "ספנא דרעא", יתבטל האיסור כולו.

ובשו"ת "תשובות והנהגות" לאחר שהביא דברי חתם סופר זכר צדיק לברכה לעניים חלב עכו"ם, שמנהג שנהגו כל ישראל, אף שאין דבר טמא בעיר לגדר נעשה - כתב: וכן בדם ביצים המנהג פשוט היום לאסור ולא לסמוך על רוב, וזהו גוף הסיבת האיסור, ואין לשנות כיוון שיש בזה גדר.

וציין "המנחת יצחק" שם שאף שרוב ביצים ספנא מארעא, אבל כשנמצא דם - כאילו אין כאן רוב. אכן כשאין אלא ספק דם - גם המחמירים אינם משליכים אלא את הספק ואוכלים את שאר הביצה.

בשו"ת "פרי אליהו" זלוטניק בחלק ג' יורה דעה טו': המוצא טיפה דם בביצה ביום טוב, מותר להוציאה {את הטיפת דם} ואין בזה משום בורר פסולת מאוכל, שלא כבשבת שיש להוציאה עם מעט מהביצה. אז מכל מקום: המחמירים התייחסו לזה כאילו זה אסור, אבל לדעת גדולי הפוסקים: דם הנמצא בהן בביצים של "ספנא דארעא", אינו אסור אלא משום מראית עין עם שאר הביצה ואין צריך לומר ששאר התבשיל והכלי מותרים.

ביצה שספק אם היא מהפריה טבעית או מלאכותית - יש להחמיר ולאוסרה! אתה לא יודע איזה ביצה יש לפניך, אתה לא יודע, אז יש להחמיר ולאוסרה. אבל נתערבה אפילו עם ביצה אחת נוספת בלבד - יש להקל ולהתירה. בשו"ת "אגרות משה" ושו"ת "מנחת יצחק" שם והוא הדין: אם נתבשלה ביצת ספק זו בקליפתה בסיר עם ביצה אחרת, אף שצריך להשליך על כל פנים את הדם שנמצא בה -זורקים את כולה, מכל מקום השניה מותרת.

כמו כן אף שנתבשלה לבדה בסיר ונמצאה אסורה - אין צורך בהכשרת הסיר. אכן כשנתפשט הדם בכמות גדולה בתוך הביצה  - רגליים לדבר שזו ביצה מופרת ויש לשאול שאלת חכם. כי איך נהיה יותר מידי דם? זאת אומרת שזה הולך להיות אפרוח, אז זה סימן שהיא יותר מופרת. הרי דיברנו שיש לנו ספק אם הביצה מופרת או לא, אז אם קרה מה קרה ונתגלה שיש דם מה הדין? אבל אם ראינו שמה שיש יותר מידי דם – אז זה נוטה יותר להגיד וצריך לעשות שאלת חכם, אם זה אסר את הכלי ואת הביצים האחרות שהיו שם וכו'.

ביצה שנמצא בה דם, והשליכו את הדם, והיא מותרת בעצמה לאכילה כמו שלמדנו, בפרט "בספנא דארעא". כל אלה שמקילים כמו הספרדים שזה רק במקום הקשר, אבל אם זה לא במקום הקשר אז מסירים את הדם ואפשר לאכול.

עכשיו -  הבן אדם שהסיר את הדם, הביצה מאוסה בעיניו, איה איה איה, ביצה עם דם הוא לא רוצה לאכול, מאוסה בעיניו. רשאי לתת אותה לאחר, או למי שלא ידע ולא ראה שהיה בה דם. שו"ת "עולת יצחק" ב' קנג'.

ביצי תנובה: ברובן הגדול אינן מופרות מן הזכר כמו שאמרנו, ויש לדונן כביצים שאינן מופרות וכבר אמרנו שיש כ-85% אינן מופרות, ו-15% כן מופרות. אז לכן, ברובן אינן מופרות ויש לדונן כביצי תנובה שאינן מופרות. אכן, להכרעת הרבה ממורה ההוראה, כשמוצאים באחת מהן דם - אותה ביצה כולה אסורה ושאר התבשיל מותר. לבני ספרד: די בהשלכת הדם עצמו בלבד.

עכשיו: כיוון שרובן הגדול של ביצי תנובה אינן משל זכר - "כל דפריש - מרובא פריש" יש לדונן כסתם ביצים שאינן מופרות, וזריקת הדם הוא משום מראית העין, ושאר הביצה היא מותרת.

הכלי עצמו בו טוגנה או בושלה ביצה כזאת, יש להניח אותו במשך 24 שעות ללא שימוש ולאחר מכן מותר בשימוש ללא הגעלה. וכך הורה הגאון הרב ישראל פישר שליט"א (זכר צדיק לברכה).

ביצי תנובה שנטרפו כבר בקערה יחד עם ביצים אחרות, לאחר מכן נמצא באחת מהם דם - את הדם עצמו יש להשליך והביצים כולם מותרות באכילה. שו"ת "אגרות משה" יורה דעה א' לו', שו"ת "מנחת יצחק",א כו' ד' ו- נו'. וגם שולחן ערוך כמובן "יורה דעה" סימן סו' ה.

עכשיו דינים שנוגעים לביצים ; הקונים ביצים בחנות, ונמצא בהן דם - האם המקח בטל או לא? אין המקח בטל, ואין המוכר מחויב להחזיר את הכסף ששולם עבור הביצים. ראה שולחן ערוך "חושן משפט" סימן ר' לב'. החנווני יכול תמיד לטעון: שהיה מוכר לאחר שלא היה מחזיר, וכך מנהג העולם ודרך המסחר וכאילו הסכימו לכך הקונים מראש.

אישה שלוותה ביצה משכנתה, ונמצא בה דם - חייבת להחזיר לה ביצה או לא חייבת? מן הדין להחזיר לה ביצה אחרת במקומה. ראה שו"ת "תשובות והנהגות" להרב שטרנבוך א' תתקה.

והמחזירה ביצים לחברתה עבור ביצים טובות, קיבלה ביצים טובות והיא מחזירה לחברתה, ונמצא דם באחת מהן - בודאי שחייבת להחזיר לה אחרת במקומה. היא לא החזירה לה את מה שהיא קיבלה, אבל אם היא נתנה לה והיה בה שם כך - היא צריכה כן לתת לה בחזרה כמו אצל חנווני. אבל בהחזרה זה לא ככה, בנתינה כן בהחזרה לא.

מכל מקום יכול אם תרצה לספר לחברה שלה השכנה שהיא מצאה דם, ובמידה שהיא תמחל לה - יצאה בכך ידי חובתה. על זה אנחנו מבקשים "ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם".

אישה שלוותה מחברתה מספר ביצים - רשאית להחזיר לה אותה כמות ביצים, אפילו אם המוחזרות קצת יותר גדולות, אבל אסורה להחזיר כמות גדולה יותר של הביצים מן הכמות שלוותה. אז אם קיבלת 7 תחזירי 7.

לעניין הגודל יש פה דעות, זה על פי הרמ"א ביורה דעה קסב', ובן איש חי עקב א'. ומשנה ברורה תנב'. ושער הציון ד'.

וכן אם לוו ביצים מספר 3 - זה קטנות, אסור להחזיר מספר אחד, זה ריבית! דעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספר קיצור דיני ריבית פד' סעיף ב'.

אז משמע שמספר 2 מותר להחזיר שדווקא שמספר 3 למספר 1 – כיוון שמקפידים בכך - אבל על הפרש קטן - כולם מוחלים.

אכן יש להחמיר ואסר אפילו להחזיר ביצה מספר 2 כשלוו מספר 3. דעת הגאון הרב בן ציון אבא שאול זכר צדיק לברכה, מובא בספר "הבית לאור ההלכה" יד' ט', כיוון שמוחל להדיא זה מוסיף לו.

זאת אומרת: יש מי שהחמיר זה ציון אבא שאול, והוא אסר אפילו ביצה מספר 2 לתת - שלוו מספר 3. אז אם אפשר להקפיד - הכי טוב! שלא להסתבך עם ריבית, זה איסור חמור דאורייתא.

ביצה קלופה שעבר עליה לילה - אסורה באכילה, משום רוח רעה ששורה עליה, יש בזה סכנה. אבל זה כשעבר עליה כל הלילה, ואם נשאר מן הקליפה עליה - כך מובא בערוך השולחן "בכף החיים" ובשו"ת "אגרות משה" – השאלה כמה זה קליפה עליה. או ששמו עליה מלח ושמן וכדומה. צריך לדעת גם את השיעור, אז תהיה הביצה מותרת. אבל בלא זה - אסור לאכול. ואם אפו מזה עוגה או דברים כאלה, הכל אסור ואין לאכול, חנג'ורי בסטרי.

תודה על ההקשבה!

בתאבון.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".