דעת גדולי ישראל בדורות האחרונים בנושא הכשרות

חודש טוב, ולאחר כשנה שאנחנו מדברים בנושא המאכלות האסורות, איסור נבלות וטריפות, שקצים ורמשים, ואנחנו ממשיכים להביא דעת גדולי האחרונים בנושא הזה. אחת מן השאלות, כיצד יתכן שיש מכשול כה גדול בקרב הציבור שרובו לצערנו אוכל נבלות וטריפות, איך יתכן דבר כזה?

תשובה לכך עונה החפץ חיים זצ"ל בספרו דבר בעיתו, וזה לשונו: והנה התבוננתי בנפשי מה זה עשה האלהים לנו, אשר בנינו מדור החדש חלק גדול מהם יטמאו נפשם בנבלות וטריפות וחלבים, וכדומה, ואמרתי לנפשי, אין זה אלא מעשה שטן, שחפץ לטמא גופנו ונשמותינו כדי לחייב אותנו לשמים, ועל כן הוא מסמא עיני הכל שלא יראו ויתבוננו בענין הנורא הזה, ומטעה אותם בהיתרים של תוהו ובוהו, כדי לצוד נפשותיהם באיסורים הנוראים האלה ולקטרג אח"כ עליהם לפני המקום. ומי יודע אחרית דבר מה יגיע מזה חס ושלום.

אבל אחי חלילה וחלילה לנו להתרשל בדבר הזה, וכל מי שיראת ה' בליבו עליו לעמוד בפרץ בעת צר כזה ולהתבונן, איך לתקן הפרצה הגדולה הזו. אז כבר החפץ חיים בדורו, מתבונן בנפשו על מה עשה לנו אלקים, שחלק גדול מכל הדור שהיה בזמנו, החדש הוא קורא לו, דור החדש, מטמאים נפשם בנבלות וטריפות וחלבים וכדומה, והוא הגיע למסקנה שזה מעשה שטן שרוצה לחייב לשמים את כל בני, שלא יצטרך ללכת לפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק כל עצמו ללכוד את היחיד אשר רבים  נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט, בעיר אחת מסתרא דילי, המאכיל טריפות לרבים. וכולם נלכדים ברשתו עבור זה. אז הוא אומר יצר הרע כבר לא מתעסק עם כל אחד, הוא שולח שוחט אחד שיאכיל נבלות וטריפות את כולם, וככה יצר הרע עובד.

וכן השליח ציבור שהוא סרסור דהיינו מתווך בין ישראל לאבינו שבשמים, להוצי את הרבים ידי חובתן, אותו דבר עושה יצר הרע, תופס אותו שלא יהיה הגון, לא יהיה ראוי, שאין ביתו ריקן מעבירות, שהוא אוכל נבלות וטריפות, שליח ציבור כזה לא מוציא את הרבים, ורבותינו הזהירו, והפוסקים ראשונים ואחרונים בגמרא בתענית ט"ז שיהיה שליח  ציבור המובחר שבעם, ולא כן עתה שבוחרים הגרוע שבעם כנודע ואין להאריך בזה. זה התולדות יעקב יוסף בפרשת נשא.

והרב הקדוש רבי חיים מצאנז זצוק"ל אומר דברים קשים מאד. הרבה שואלים שאלות איך גדולי ישראל שותקים, לא מדברים, אם יש כאלה בעיות מה קורה? תשמעו מה הוא אומר. שבעוונותינו הרבים ראינו פרצות הדור, ובכל שבוע ושבוע באים מכתבים מגלילותיכם, משוחט ובודק שאינם נוהגים כשורה, ולפי דעתי שזה בא מחמת שגדולי דורנו המה מרחמים ביותר, ומחזקים בפלפולים את הראוי לרחק, ולפי דעתי שיותר טוב לדחות שוחט ובודק אחד עם טפיו, מלדחות כמה נפשות מישראל. אז הוא למעשה מאשים את גדולי הדור, שהם מרחמים ועושים פלפולים, ומי שראוי לרחק אותו מקרבים, כי אומרים אם נפטר אותו לא יהיה לילדים שלו מה לאכול, הוא יהיה עני, זה המקצוע שהוא יודע, יזרקו אותו, אז הוא אומר לדעתי, טוב לדחות שוחט ובודק אחד עם טיפיו, עם הילדים שלו, מלדחות כמה נפשות מישראל שיצטרכו להיות בגיהינום בגלל אכילת נבלות וטריפות. אז הטענה על גדולי הדור.

הרב הקדוש רבי שלמה קלוגר זצ"ל, בטוב טעם ודעת אומר, דלא כימים הראשונים אנחנו עתה בזמן הזה, שבימים הראשונים שהיה בא רוב העולם ומבקשים את האמת, היה מקום להקל בשוחט ובודק על ידי תשובה וקבלת דברי חברות, אם תפסו שוחט ובודק שהיתה טריפה יוצאת מתחת ידו, אז מעבירים אותו. אבל בגלל שהיו  יראים ומבקשים את האמת, אז היה מקום להקל שיעשה תשובה כמו שיפסקו לו ויקבל דברי חברות עליו.  אף שיתכן שמה שהוא מקבל על עצמו תשובה ודברי חברות, יתכן שהוא עושה כן שלא יקופח רק פרנסתו, מכל מקום היה מועיל, למה? כיון שהיה עליו מורא בשר ודם, אולי ימצאו בו עוד רעה וכבר לא יהיה עזר להועיל לו. פעם שניה כבר לא יכולים להקל לו בשום מצב, עם תשובה, עם דברי חברות עם הכל.

אכן עתה, כי בעוונות הרבים פשעה הארץ רח"ל, וה' הטוב יכפר, וכל שוחט אפילו קל שבקלים מוצא לו עזרה ממשפחתו או שאר אנשים אוהבי שקר שעומדים לימינו, ועל כן אין לשוחט ובודק מורא בשר ודם, כי הוא בבטחון תמיד שכמה דרכים יימצא לו תמיד, ז"א יש לו קוקשן, יש לו קשרים, יש לו אנשים שיכסו עליו, לכך בזמן הזה צריכים לראות שיהיה שוחט ובודק ירא ה' ברבים, יותר מכל אשר היה לפנינו, ובאיזה דבר קל שיהיה עליו, יהיה מה שיהיה, ראוי לדחותו מאומנותו. ומה שחוששים לאשתו ובניו שתלויים בו, יותר יש לחשוש להרבה אנשים שיאכלו  משחיטתו אנשים נשים וטף שיכשלו באכילת איסור. ומה לנו לאשה ולבנים התלויים בו, הנה דמים מידו יבוקש, שהיה לו להיות ירא שמים ולעשות כמשפט התורה, ואנחנו נקיים. ז"א מה הטענה עלינו שאנחנו סילקנו אותו ממשרתו בשביל דבר קל שבקלים? לא, את הדמים יבקשו ממנו למה לילדים שלו אין לו לאכול, כי היה צריך לעשות כמשפט התורה, והוא לא עשה ואנחנו נקיים.

אז גם הרב הגאון והקדוש רבי חיים מצאנז, וגם רבי שלמה קלוגר, שניהם טוענים אותה טענה. והוא ממשיך ואומר, לא סלחה זה עכשיו השל"ה הקדוש, השל"ה הקדוש בעל שני לוחות הברית אומר, ואני הגבר מיום היותי לאיש, נצטערתי על דבר זה מה שאוכלים בשר מכל אשר יביאו מישובי העיר ואגפיה, אני מכניס בסוגריים, או משחיטת המורי במושב, אף כי נתמנה שם שוחט שקיבלוהו בני הישוב ההוא, מכל מקום לפעמים מקבלים השוחט מכל אשר בחרו, אפילו שאינו מופלג בחסידות ואומנות יתרה. ואף בעיר גדולה שהיא עיר ואם בישראל, ראוי לכל ירא וחרד לדבר לדבר על לב אב בית דין, לדרוש ולחקור איך הוא הסכין, איך הוא הסכין של שוחט העיר, אפילו אם הוא ירא שמים, כי נוסף על ירא שמים צריך אומנות יתרה. לא מספיק שאומרים אה, אל תשאל, השוחט שלנו ירא שמים מקווה, נץ, לומד תורה, מה זה מדקדק במצוות, יופי, אבל צריך להיות גם אומן גדול ובעל הרגש מבדיקת הסכין, ובתיקונה וכו'.

ממשיך השל"ה ואומר, ואני ראיתי אחד מן הפרושים שלא אכל בשר אם לא כששחט הוא בעצמו, והיה בא לעיר גדולה לאלקים המתנהגת בחסידות ובקדושה, ודיברו עמו אנשי העיר, למה לא יאכל הבשר ששחט השוחט המומחה שלהם. ובכן, מרוב הפצרתם, לקח הסכין מן השוחט, בדק אותו ואמר לו לשוחט, תאמר לי, איך אתה מחזיק הסכין מה אתה מחזיק מהסכין, היא כשרה או לא? אמר השוחט הוא כשר. אמר לו לשוחט, בדוק אותו שנית, בדק אותו שנית, ואמר לו הוא כשר. אח"כ הראה לכל החכמים, תאו שיש בכם פגימה וכדבריו כן היה. ותמהו כל חכמי העיר, ראו עד היכן הדבר מגיע, כי  צריך להיות מופלג ביראת שמים, ומופלג בהבנת הבדיקה, ולא לחינם היה המנהג של חכמי התלמוד לבדוק הסכין דוקא הם בעצמם ובכבודם, היו מראים סכין לחכם, והחכם קובע, לא השוחט. ולא להאמין לשום טבח, אפילו שהוא ירא שמים, כי הרבה צריך יראת שמים וישוב הדעת, לכן אנחנו  מקפידים מאד להביא בודק סכינים חוץ מבודק הסכינים, חוץ מהשוחט שיחפש פגימות, שיחפש פגימות.

הרב הקדוש רבי אלכסנדר זיסקינד מהורדנא זצ"ל בעל ישור ושורש העבודה אומר: ומה מאד ראוי וישר אל מלך מלכי רבנן גאוני מדינה האיתנים מוסדי הארץ, הרודים בעם להקל ולעמוד על הפרצה וישטחו להם שטוח מצודות וחרמים גדולים על כל זובחי הזבח אשר בכל גבולם סביב, שבכל ימות החול לא ישתו שום משקה המשכר מלבד שבתות ה' וימים טובים, כי בעוונותינו הרבים גדלה המכשלה הזאת תחת ידם במשקה המשכר, ואין רבים עתה בשחיטה עוסקים, והכל שוחטים אפילו אם אינו מכיר צורתא דשמעתא, ואינו יודע מאי דקאמרי רבנן, ואינו ירא שמים כלל, כי לא עם הארץ חסיד, וכל הפושט ידו  ליטול חרב פיפיות בכח גברא נעשה מומחה לרבים בשחיטתו, אוי לעיניים שכך רואות. ובודאי דבר זה מוטל על גדולי הדור גאוני המדינה בכל מה שיש בידם לתקן, ולהרים המכשול בדרך עם קדוש, וזכות הרבים תלוי בהם. גם במדעך ברור מאיזה שוחט שמעשיו אינם מתוקנים כל כך, הוי זהיר מאד מלאכול משחיטתו ואף גם זאת להזהיר אחרים על זה, ובתחבולות תעשה דרך העברתו מלשחוט הרבה. צריך למצוא כל עצה לסלק שוחט שהוא מפוקפק במלאכתו.

אני מדלג, זה יצא עכשיו בקונטרס שאנחנו עורכים ויחולק במאה אלף עותקים חינם, אבל יש כאלה שרק שומעים ולא קוראים לכן אני מטריח לקרוא קצת, יהיה גם וגם וגם וגם, ואני חוזר לחפץ חיים, והוא אומר: ובעבור שאני יודע שנעשה זה האיסור של מאכלות אסורות, כהפקר בארצות הרחוקות בעיני איזה אנשים ההמונים המתנודדים בעוונותינו הרבים, לכן מוכרח אני להרחיק אצת הענין ולהעתיק בפני הקורא את גודל האיסור שיש במאכלות אסורות, כך מובא בנדחי ישראל פרק כ"ז אות ד'.

והנה בעוונותינו הרבים, לפי הנשמע מצוי בעת הזה במדינות הרחוקות שוחטים שאינם יודעים הלכות שחיטה, או שאר פיסולים שמן הדין אסור לאכול משחיטתם, ועל כן כל עדה שיש בהם אנשים החרדים לדבר ה', עליהם להשגיח על זה הרבה שלא יקבלו לשוחטים כי אם אנשים יראים וכשרים, ושיש בידם עדות מרבנים מובהקים ולא מפוקפקים. אבל כעת אנו רואים בימינו ענין נורא מאד שנעשה כהפקר בעוונותינו הרבים, כמה עניני הדת, ולא הגדרים והסייגים לבד, אלא כמה איסורים חמורים מגופי תורה, ולא חייבי לאוין לבד, אלא חייבי כריתות ועוד ועוד, ואין פוצה פה ומצפצף לומר שעושים עוולה בזה, והוא שידוע שכהיום חלק גדול מבני ישראל בעודם באיבם, יתגלגל עליהם  מאת ה' שטף הזמן להיות מתנודדים בערים ורובם מתגעלים במאכלים אסורים וחמורים, כמו בשר נבלה וטריפה, וחזיר, וחלב ודם שיש בהם כרת, ובאיסורי גיד הנשה, ואינם מבקשים כלל עצה ותרופה לזה באיזה אופן להשיג מאכל כשר, שלא להחטיא את נפשם לנצח, וביותר שיש אנשים שיש בכיסם מעט כסף, והיה ביכלתם לקנות להם מאכלים כשרים, ואעפ"כ אין חוששים כלל ועוזבים את כספם בידי אחרים בפקדון עד עת מועד, ובימי נדודם אוכלים בשאט נפשם איסורים חמורים מידי יום ביומו וכאילו היה הדבר היתר גמור. אתם ר ואים כל הדורות האחרונים, כל גדולי ישראל דיברו מזה שהנושא הזה פרוץ אצל רוב ישראל וגדולי הדורות שותקים, ואף האשמה שהם מקילים ומקלקלים על ידי היתרים של רחמים.

הרב הקדוש בעל שבט מוסר רבי אליהו כהן מזמיר אומר, ועתה בעוונותינו הרבים בדור הזה יש ויש הרבה מעמי ארצות שנותנים להם קבלה, אע"פ שהם עמי ארצות גמורים, וקלי הדעת, שאין בהם יראת שמים כלל, ויש שאין להם כלל נדן לסכין שלהם, אלא מניחים כך, אפילו שלא במקום מוצנע, והסכין צריך להיות חד וחלק, וזה על פי רוב אינו חלק אלא מגעו כמגע ראש השיבולת, ויש מדברים בשעת הבדיקה, ובודאי בשעה שמדברים אין להם כוונה על הבדיקה, אלא מעבירים באצבע בהולכה והבאה במהירות בלי כוונה, ויש שוחטים ובודקים שהמה קלי הדעת ופושעים, וידוע שכל מי ששוחט בסכין פגומה מיתתו יהיה במגיפה אותיות פגימה. ואם אין מת עתה במגיפה, מתגלגל נשמתו שימות במגיפה, וזה גם נשמתו יתגלגל בכלב, כי כל המאכיל נבלות וטריפות לישראל הוא גוזל ממה ששייך לכלבים, ועליו נאמר "לכלב תשליכון אותו" על כן מי שנגע יראת אלקים בליבו, אל יסמוך על השחיטה של אלו השוחטים.

הרב הקדוש רבי אלכסנדר זיסקינד מהורדנא אומר כך: הגידה לי שאהובי נפשי אחי ורעי, וכי אין ראוי לאדם ליפול מלא קומתו ארצה וליתן בעפר פיהו ופלגי מים תרד עיניו יומם לא ישקוט ולילה לא ינוח אם קולע השערה לשער בעצמו שלא היה נזהר היטב בעודו בחיים חיותו ממאכלות האסורות, אשר אומץ עונשם חמור מכל עבירות שבעולם. אז הוא שואל שאלה, אהובי נפשי, אחי ורעי, תגידו לי את האמת לא ראוי לאדם אם אכל בחיים כשהיה פה מאכלות אסורות שהעונש חמור יותר מכל עוונות שבעולם, האם לא ראוי שיפול מלא קומתו ארצה ויתן מעפר פיהו ופלגי מים תרד עיניו יומם ולילה לא ישקוט ולילה לא ינוח אם הוא רק משער שהוא לא נזהר בחייו היטב ואכל, תגידו לי את האמתא חי ורעי אהובי נפשי, כך הוא שואל.

לפי הזוהר הקדוש, כל עבירות שבתורה אפילו אלה שחייב עליהם מיתת בית דין, מכל מקום לאחר שסובל את העונש בגהינום ושאר עונשים כפי שנגזר עליו בעולם העליון, על כל העבירות יש לו חלק לעולם הבא. יש לו חלק בקב"ה שמו, אבל זה שטימא עצמו וגופו ממאכלות האסורות, מבואר במאמר הזוהר הקדוש שאין לו חלק כלל באלהי ישראל ולא בעלם הבא ונידון לדורי דורות. עליהם כתוב "כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה", ומה לי עוד לזעוק ולדבר על לב בני אדם, האם אין די ביאור עולה לבער ולהתלהב לבב אנוש ממה שזוהר הקדוש אומר, ובזוכרו כל הדברים האלה הלוך ילך ובכו תמיד, לא יחשה על רוע מזלו אם ישער רק שלא נזהר היטב בעודו בחיים חיותו ממאכלות אסורות.

וזה לשון הארי זללה"ה, ודוקא אם לא יהיה המאכל דבר איסור חס ושלום, שאז אין הקדושה שבו ראויה לתיקון, ולפיכך האוכלה ניזוק בנפשו כי הקליפה הגוברת בה מסיתו לחטוא.

רבי יהונתן אייבשיץ אומר, ולכך מאד יש להזהר באיסורי אכילות, ולהשגיח בשחיטה שלא יהיה חס וחלילה בשר נבילה, כי בזה נטמא גופו ונפשו אליו יאסוף, והיא תיפול ישר לתוך הטומאה.

לסיכום, החפץ חיים אומר מה גודל השכר של מי ששומר עצמו ממאכלות אסורות. דבר ראשון, ממשיך על עצמו קדושה מלמעלה, ככתוב "ולא תשקצו את נפשותיכם והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה'". דבר שני, עבור כל עת שנזדמן לידו דבר איסור ומונע את עצמו מלעשות האיסור, חושבים לו מן השמים כאילו עשה מצות עשה דאורייתא בפועל ממש. ז"א הגעת לסעודה, לבר מצוה, לברית, לחתונה, ראית כולם אוכלים ולא אכלת, נחשב לך שקיימת מצוות עשה רבות רבות ממש.

ג'. אפילו אם הוא איש פשוט שאינו ת"ח, יזכה להיות אור ה' עטרה בראשו לעתיד לבוא כמו על גדולי ישראל. מי שנזהר ממאכלות אסורות.

דבר רביעי הוא אומר, זוכה עבור זה להיראות בין חבורה של צדיקים לעתיד לבוא, כשיעשה להם הקב"ה הסעודה הגדולה בגן עדן.

חמש, זוכה עבור השמירה ממאכלות האסורות, לחיי הנצח בעולם הנ צח. כמו שהאריך בזוהר הקדוש פרשת שמיני.

ו', אם סובל כמונו, בזיונות עבור זה, גדל שכרו  יותר ויותר, כמאמר הכתוב, "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו".

דבר שביעי, צריך שידע שעבור זה שמו ניכר למעלה בכל יום לאות ותפארת, והקב"ה בעצמו מעיד עליו לפני פמליא של מעלה, על מעשיו והנהגתו.

שמונה, בזה שנשמר ממאכלות אסורות הוא מזכה לעוד הרבה מחבריו שילמדו ממעשיו וזכות הרבים תהיה תלויה בו.

תשע, ועל כולם ידע שמתקדש בזה שם שמים לעיני כל ישראל, וגם לעיני האומות, ואשרי לנברא שמתקדש שם שמים על ידו.

אז רואים זה לעומתל זה, מה דינו של מי שלא נזהר, לא מי שאוכל בכוונה, לא נזהר, לא חושש, לא בודק, לא מתרחק, לעומת מי שנזהר מה גודל שכרו. ואשרי אלה שמקפידים בזה ואלה שלא אכלו  חודשים, ואלה שאין להם אמצעים ומשתדלים, אוכלים מעט אבל זוכים הרבה.

יהי רצון שכולנו נזכה להפיץ את האמת הזאת ולהציל גם את אלה שלא רוצים להנצל, ואתם יודעים שלחץ ציבורי בסוף פועל, כשאתה עומד עקשן זה מכניס הרהורים בשני, איך יכול להיות שהוא עומד מול התאוה הזאת ומצליח להחזיק מעמד, למה אני לא מצליח להחזיק מעמד. בסוף הוא יגיע למסקנה שאין לו יראת שמים. זה ההבדל. ההבדל בין ירא שמים לשאינו  ירא שמים. אינו  ירא שמים מיקל בכל דבר, מוצא לוה יתרים מפוקפקים, שולף כל פעם חד בתרי, פריש מרובא, כל מה שהוא יודע ספיק ספיקא, כל מהש הוא רק יודע בשביל להגיד בלי להבין אפילו מה הוא מדבר אם זה שייך פה לא שייך פה, העיקר להמשיך לאכול. אבל אנחנו בולמים ולא בולעים ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה.

אשרי הזוכים אמן.