הרב יהודה זיסקינד 22-05-14

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו רוצים היום בלילה לדבר על שאלה ידועה שכולם יודעים שסבירת העומר יש מצווה לספור כל לילה סבירת העומר כולם יודעים מה קורה אם אחד שכח לספור לילה אחד מה קורה האם הוא יכול להמשיך לספור בשער הימים

אז זה מחלוקת ראשונים ויסוד המחלוקת

היא האם אנחנו אומרים שכל לילה

של ספירת העומר

זה מצווה בפני עצמה

ולא קשור אחד עם השני למשל אחד מניח תפילין

אם אתמול לא ניח תפילין זה לא קשור להיום כל יום זה מצווה בפני עצמה

אז אותו לילה בספירת העומר כל לילה יש מצווה לספור את העומר

ואם הוא לא ספר אתמול

אז הוא לא ספר אתמול, כל יום זה מצווה בפני עצמה. זו דעה של חלק מהראשונים.

אבל יש דעה מפורסמת של הבהג,

כולם יודעים את הדעה של הבהג, שאומר,

שסברתו אומר,

אם אתה לא סופר יום הראשון,

אם דילגת יום אחד,

אתה לא יכול לספור, אתה חוץ למשחק, נגמר.

ואנחנו צריכים לדעת למה,

עוד מעט נדבר למה באמת,

אם אחד שכח

לילה אחד של סבירת העומר הוא כבר לא יכול להמשיך לעשות את המצווה, למה?

אחד לא יניח תפילין היום, מחר הוא לא יניח תפילין?

למה בסבירת העומר, אם הוא לא עושה עפר היום, הוא לא יכול לסבור מחר?

את זה צריכים להבין.

ויש בזה כמה נפקא מינס, אני לא יכול למעשה.

בדיוק היום יצאתי מהבית שלי, פגשתי שכן שחזר מאמריקה, אמרתי לו ברוכים הבאים,

וזה, הוא אמר,

הייתי בחוץ לאז, לא בשביל דבר טוב. מה קרה?

וישב שיב על אבא שלו,

ויצא שהוא היה אוינן.

אוינן זה בן אדם שפטור מהמצוות.

אז אמרתי לו, בדיוק עכשיו אני עסוק בשאלה הזאת.

אחד שהיה אוינן

באמצע סבירת העומר,

והוא לא ספר.

הוא לא ספר באמצע סבירת העומר. אתה יודע,

אוינן זה אחד שמחכה לקבורה של אחד מהקרובים שלו,

אז הוא פטור מן המצוות. עוסק במצווה, פטור מן המצווה. הוא לא עושה שום מצוות.

הוא לא מברך,

הוא לא מניח תפילי, לא מתפלל, שום דבר. הוא לא עשה עבירות, אבל הוא לא עושה מצוות.

עכשיו הוא סיפר לי שהוא לא ספר סבירת העומר, בגלל שאותו יום שהוא חיכה לקבורה,

הוא לא יכול לספור.

אז אמרתי לו, זהו, נגמר.

לכאורה המצווה שלנו, נגמר.

אנחנו רוצים עכשיו לדון מה קורה אם בכל זאת הוא כן ספר.

זו שאלה מעניינת.

הוא לא חייב לספור,

הוא פטור מן המצווה, אבל הוא אמר, אני הולך עכשיו לספור.

מה הדין של הבן אדם הזה?

אז אתה אומר, טוב, שיספור בלי ברכה.

אבל השאלה היא,

כיוון שהוא פטור מלספור,

אז מה שהוא ספר זה כמו מייסקוף, זה כמו טייפ שמדבר.

אחד ישים טייפ שידבר, זה שום דבר.

אז לכאורה יש לדון שאחד שפטור מלספור והוא בכל זאת ספר,

האם זה שווה משהו או זה לא שווה כלום.

זה מה שאנחנו רוצים לדבר. אז אנחנו בעצם רוצים לפתוח בו שתי נושאים.

הנושא הראשון,

ובעצם שתי הנושאים התחברו, הנושא הראשון שאנחנו רוצים לדבר,

מה הגדר הזה שסבירת העומר,

אם שכחת לילה אחד אתה לחוץ למצווה?

שאלה אחת, מה הגדר של זה?

עוד מעט נסביר את זה.

דבר שני, אנחנו רוצים לדבר, וזה יהיה הרבה הרבה נפקימינס,

אם בן אדם פטור ממצווה

ובכל זאת הוא עשה את זה.

יש אנשים שרוצים להיות אי בכוכם, אתה מעסיק בכוכם, חוכמלוג.

אתה פטור,

תנצל את הפטור. לא,

אפילו שאתם פטור, אני בכל זאת רוצה לעשות את זה.

יש לנו כמה דוגמאות של אנשים שפטורות ממצווה,

פטורים ממצווה,

ובכל זאת עשו את זה.

אז תגידי אתם, מה,

תגידי, תגידי דוגמאות של אנשים שפטורים ממצווה. מי הבן אדם הראשון שאתה מכיר שפטור ממצווה?

נו?

אונן.

אונן.

רוצה אונן, למען אוילן.

מה?

לא, לפני כל שנגע. אני מדבר, פטור. איזה אנשים אתם מכירים? בואו נפתור כמה דברים של אנשים פטורים ממצווה.

חי שוי תיבקות, יפה.

עבד.

העבד כנעני, לא עבד עברי. עבד עברי זה יהודי לכל דבר. עבד כנעני פטור ממצוות של

איש שיש לו מצוות של אישה, כן? מה שאישה חייבת הוא חי דעה.

שוי תה, חי אש, קטן,

עבד כנעני. נו, הלאה, יש עוד.

איזה עוד דוגמאות של אנשים?

נשים פטורות ממצווה. יפה מאוד. נשים פטורות ממצווה?

פולו. מה?

מה זאת אומרת פולו?

בספירת העומר?

למה חייבות?

זה כן זמן גרמה. זה תלוי בקורבן.

אתה

מי שעושה סבירת העומר זה זמן גרמה. אתה לא יכול לספור סבירת העומר באמצע השנה. זה תלוי בקורבן, לא בקורבן. זה כבר חייבים ומסבירים למה. יש רמב״ן

שלא ברור שיש כזה רמב״ן.

יש גרס ברמב״ן שמשמע ברמב״ן שגם נשים חייבות בסבירת העומר, ומסבירים את זה שזה לא זמן גרמה בגלל שזה תלוי בקורבן, ולכן זה לא ממש זמן גרמה.

זה טרס, אבל אין לך למה. אתה צודק. יש כזה מהלך. אבל פשת נשים פטורות.

יפה, או עסק במצווה פוטו מן המצווה. אחד שעסוק במצווה,

פטור מן המצווה. וזה באמת, כבר אמרת, זה אוינן.

אוינן בעצם, זה לא פטור חדש שלו. למה באמת אין אדם אוינן שמחכה לקבור את האבא שלו, לחמור אצלנו משהו? למה הוא פטור מן המצוות?

בגלל שהוא עסוק במצווה של קבורה.

ולכן באמת כתוב בהלוכה, שאם יש מקום שיש חברה קדישא,

יש חברה מאורגנת שהם מטפלים בדבר, או בן אדם נמצא בכלל במדינה אחרת לגמרי.

יש אנשים שאבא שלהם נמצא בחוץ לארץ,

אז הם שמים אותו במטוס,

והם נשארים בחוץ לשבת שבעי שמה.

ברגע שהמת כבר עלה על המטוס, כאילו הוא עבר מהידיים שלהם,

הם חייבים בכל המצוות, אפילו שעדיין לא היה קבורה.

אז זה לא משהו כזה של לפני קבורה. זה פשוט אוי שרק במצווה פוטו מן המצווה, אז אכן,

אם זה פטור, זה אותו פטור, פחות או יותר. אוי שרק במצווה אונס ואותו דבר.

יש עוד דוגמה,

של אחד שפטור ממצוות,

נו,

אחד שהוא בכוח נפש.

יש מצוות שבן אדם פטור בכוח נפש.

יש אנשים חולים שעשו להם לכל מצע,

אז אסור לו לקיים את המצווה.

או תינוק

שמסוכן לתת לו ברית מילה,

אז השאלה היא, אז גם זה פטור.

כן, אבל זה משהו אחר.

זה גם, הוא צריך מילה. גם אחד שלא צריך יטו ודמרית.

אני מדבר אחד שמיסו אכו מחמס מילה. יש אחד שנפטר לו שתי אחים, או שלוש אחים כבר,

אז זה כבר חזק במשפחה הזאת, שהם לא יכולים להחזיק ממל במילה,

אז הם פטורים ממצווה. זו סכנה.

וגם אחד שהוא לא יכול לשתות יין,

הוא מסוכן. הרופא אומר לו, הוראות מהרופא, אסור לך לגעת ביין, והוא הולך ושותה. האם הוא כן?

מה?

הגמרא מספרת. לא יודע, היום יש כזה דבר. הגמר אומרת, בטח.

הגמר באיבומס מביא סיפור.

עוד מעט נדבר על הכל.

הוא עושה דבר כזה, נגיד, אחד שלא יכול להסתות יין ושאתה יהיה עבורו, הוא עושה עבירה טובה.

יפה. איזה עבירה הוא עושה?

מכוח נפש. הוא חי בהם?

בסדר, אוקיי. הוא עושה עבירה. הוא קיים את המצווה עכשיו?

למה לא?

מי אמר שביצוע עבירה זה עבירה, אבל מי אמר... במקרה שלו, בגלל שהוא רגיש לזה, הוא יכול למות מזה. אז אם הוא יעשה את זה, הוא מתקד בעצמו.

בסדר.

אוקיי.

אז בסדר.

בואו נתחיל לפתוח את הסוגיות, לראות לאט-לאט מה, איפה אנחנו עושים פה זה. אז בואו נתחיל מההתחלה.

כל האחרונים מדברים על הנושא הזה, מתחילים הגמרא בראש השונה. הגמרא אומרת ככה.

הגמרא אומרת שמה,

כבר דיברנו על הגמרא הזאת, אבל בחלק אחרי של הגמרא. הגמרא אומרת שמה

שאחד שכפו אותו לכל מצע,

כן,

הוא לא יוצא ידי חובה.

עומדת הגמרא,

מה זה, סליחה, כתוב כפו מוצר פטור.

מה מדובר שמה? אז כמו יש לצד להגיד

שמדובר בבן אדם, כן,

שכפו שד.

זאת אומרת, הוא נהיה משוגע.

הוא היה שויטה.

ושויטה פוטו מן המצווה.

וכתוב בגמרא שאפילו שהוא שויטה פוטו מן המצווה, הוא החליט

שהוא רוצה לאכול.

הוא שויטה, הוא משוגע.

אחד שמשוגע, שויטה, לא יודע בדיוק מה הגדר של אחד שויטה,

אבל הוא שויטה והוא החליט שהוא הולך לאכול מצע.

הוא אכל מצע,

אחרי כמה שעות הוא פתאום הפך להיות נורמלי, לקח כמה כדורים, הוא נהיה נורמלי,

עכשיו הוא בואו נחשב הוא פיקח.

הוא שואל את הרב,

האם אני חייב עכשיו לאכול עוד פעם מצה?

למה שכן, למה שלא, מה הצדדים?

מצד אחד אני אומר לו, תשמע, אכלת מצה, מה הבעיה?

אכלת מצה, אתה אכלת, לא היית חייב לאכול, אבל אכלת.

עומד הגמור, לא יצא ידי חובה, למה?

כיוון שכשאכלת את זה היית שויטה,

אז עכשיו, ועכשיו אתה פיקח, עכשיו אתה חכם,

יש לך שכל,

עכשיו אתה חייב עוד פעם לאכול מצה, ככה כתוב בגמרא.

ברור, כן?

יש מלאך אחר בגמרא, אבל תראו, אבן אומר, זה הפשט הכי

מובן בגמרא, שמדובר שבאמת כשהוא היה שויטר הוא אכל מצה.

הוא אכל מצה כלשהו שויטר, עכשיו הוא נהיה פיקח,

הוא חייב עוד פעם לאכול. למה?

שבזמן שאכלת את זה שויטר, ושויטר פה אתה מן המצווה, אז לכן אתה חייב לאכול עוד פעם.

עכשיו,

בא, מה?

זה לא משהו לא יכול לקיים.

נכון. נכון, תאכל. תשמע, כשהוא היה שויטר והוא אכל מצות,

זה כמו שהוא אכל קרקרים.

הוא לא יודע מה הוא עושה.

הוא רוקד.

מה?

אתה שואל עוד שאלה, שאם מיצה צריך איזה כוונה, זה עוד בעיה.

אבל הגמרא אומר, גם אם מיצה לא צריך איזה כוונה.

שויטר פטור מן המצוות, ואם הוא עשה את זה,

הוא לא יצא ידי חובה, הוא חייב עוד פעם לעשות את זה.

זה לאו דווקא, מה קורה לולב,

כן?

בן אדם בבוקר, סוכות בבוקר, הוא היה משוגע,

נטל לולב,

פתאום הוא נהיה נורמלי,

אומרים לו, עכשיו אתה נורמלי,

עשיתי כבר,

כן, אבל אז היית שויטר,

עכשיו אתה ברוך השם נורמלי,

אתה צריך עוד פעם לעשות. וגם שופר,

וגם כל המצוות שבן אדם אכל כשהוא היה שויטר,

כתוב בגמור, צריך לעשות עוד פעם.

מגיע תורי אבן, מסתפק.

למה כשהשויטר עשה את המצווה הזאת,

זה לא עוזר לו, והוא חייב לעשות עוד פעם.

גם משני דברים.

צד אחד אפשר להגיד,

ששויטר שעושה מצווה זה לא פעולה של מצווה, זה מיסעסק.

זה כמו שאתה לא יודע מה, אתה הולך בכל, אתה לא עושה פעולה בכלל.

שויטר לא עושה פעולה, הראש שלו לא איתו,

הבן אדם זה בכלל לא...

הוא אף פעם לא נורמלי. מה זה? הוא אף פעם לא נורמלי.

לא, אז אני... יש אנשים, יש אנשים שהם לפעמים נורמלי,

לפעמים לא.

איתים, שויטים, איתים חולים. יש כזה דבר.

אה, הוא פעם גם מצא, של אדם שותה אף יין, הוא הופך להיות שיכור.

נכון, נכון, אחרי השויט, יש לו אולי גדר שלו. לא יודע כמה שתו, יש בהלכה כמה דגות ששתו יין.

לגבי תפילה, לגבי אם יכול להיות צריך עוד פעם, זה כל מיני דברים בתפילה בבקעת המזון, זה משהו אחר, צריך לראות לפני המלך.

אני לא יודע איפה לשים את שיכור, לא יודע איפה הגדר שלו.

עכשיו, בא אטוריאל ובא ואומר שיכול להיות,

זה שכתוב ששויטה פטור מן המצווה, ואם עושה מצווה זה לא עוזר, יכול להיות בגלל שמה,

הוא מתעסק.

זה לא רק המייסי בכלל.

אבל יוצא לפי זה,

יוצא לפי זה, מה יהיה?

אחד שפטור מן המצווה,

אבל הוא לא שויטה.

למשל,

אחד שהיה עבד כנעני.

אמרנו, עבד כנעני חייב במצוות כמו אישה.

ואישה פטורה משופר.

מה קורה? אחד שהיה עבד כנעני, ראש השעון בבוקר,

הוא היה עבד כנעני.

הוא פטור ממצוות שופר.

בכל זאת, הוא הלך לבית כנסת,

דקה בשופר, יצא ידי חובה כמו אישה,

והכל היה בסדר.

ואחרי הטבילה,

האדון שלו החליט,

אני משחרר אותך עכשיו.

פתאום ראש השעון אחרי הצהריים,

הוא נהיה יהודי לכל דבר.

הופך להיות יהודי.

עכשיו הוא אומר, רגע,

אני תקעתי שופר בזמן של פטור.

הייתי עבד.

עכשיו פתאום הפכתי להיות חייב.

מה אנחנו אומרים?

האם מה שהוא עשה בזמן פטור

יכול לעזור לו לעכשיו,

או לא?

האם אני אומר, זה כמו ששויטה

שאכל מצה

בזמן שהשויטה לא עוזר לו בזמן שהוא נהיה פיקח?

אותו דבר,

השופר שתקעת בתור עבד

לא יכול לעזור לך כשישב ואתה משוחרר. מה אתם אומרים? האם דומה?

דעתי לא. למה לא?

לא דומה מצובה ועושה, לעומת לא מצובה ועושה.

זאת אומרת, כשהוא לא היה עדיין... אז זה לא עוזר, אתה אומר? זה לא עוזר, למה? כי אם נגיד אתה לא מצובה אתה עושה, אז זה לא אותה מצווה כמו שאתה מצובה ועושה, שזה יותר צריך לחזור לבד, כן?

עכשיו כשהוא הפך להיות יהודי... נו אז מה? אבל הוא עשה. אתה לא יכול... כן, אבל עכשיו כשהוא הפך להיות יהודי,

כי הוא יכול להיות יותר מחויב,

אז כאילו הוא עשה את זה בזמן שהוא יותר מחויב.

לפני כזה לא היה מחויב, אז השכר,

מה שהוא עשה לפני כן זה לא אותו שכר.

אז אתה עובד סבבה. אתה אומר, אני לא... זה לא אותו שכר. אתה אומר, זה לא... מה שעשית בתור אלינסווייס זה, בוא נגיד, 50% מצווה. כן, בדיוק. ועכשיו אתה חייב ב-100%.

איך אתה מביא מצווה של 50% ל-100%? אתה אומר, מאוד יפה.

יפה. אבל, אני שואל אותך שאלה.

אבל יש לך ראייה משוי תה או לא?

אתה אומר סברה, אבל יש ראייה משוי תה? לא, לא. אין ראייה.

למה?

ששוי תה אומר, to be able, הוא בכלל מתעסק.

הוא לא עושה פעולה בכלל.

אתה מבין מה אני מתכוון?

הוא לא עושה פעולה.

שוי תהיה חיל מצע, שוי תוקע בשופר,

הוא לא יודע מה הוא עושה. זו הצגה.

זה כמו שקוף.

קוף עושה פעולות. אין לזה שום תוקף של מעשה.

אבל אחד שהוא עבד,

הוא עושה פעולה, יש לו שכל.

הוא אינטליגנט.

הוא חכם.

רק מה? חסר לך ברמת החיוב.

אז פה אי אפשר להביא ראייה משויית. אתה אומר סברה יפה מאוד.

ועוד מעט ניבריהיה למה שאתה אומר.

ולא רק זה, הוא מחויב כמו אישה.

כן. זאת אומרת שהוא כן חייב במצוות מסוימות והוא ברמת...

אז יפה מאוד. אז אתה אומר סוף סוף למעשה הוא חייב במצוות מסוימות, אז יש לו את ה... הוא בר הוכי להיות חיובי,

אבל במקרה הזאת מצווה הוא פטור, נכון.

אז בסדר, אבל אין ראייה.

אין ראייה.

הראייה משויית, אין ראייה.

הולכים לחפש, צריכים לחפש ראייה חדשה. מה? אם שוטר מבקש דקה,

צריך לתת לו? זה מלחמת המצווה? למה לא? מה זה קשור?

איך?

לא. אנחנו יודעים מה שוטר שעושה, זה לא שעשו לו.

זה משהו אחר. זה צריכים לכבד שויטי ולתת לו הצדקה, ודאי.

השאלה בצד השויטי אם הוא חייב.

לא מודים לקבל.

מה?

המשטרה.

מאיפה?

השאלה היא צריכה לכבד שום ספר.

אבל אם לא,

הגמרא אומרת שפטור. הגמרא אומרת

שאחד שאכל מצא בתור שטות, כשהשויטי זה לא מועיל.

אבל לא כותוב למה.

אז באמת, תראה, ויכול להיות שכל הסיבה למה הוא לא מועיל,

הוא בגלל ששויטי,

הפעולה שלו, אין לזה שום תוקף של פעולה.

חסר בעצם המעשה.

מה?

אם?

אם היה טוב, אין. לא יודע.

אז הוא היה יוצא ידי גרועה. לא יודע, מי אמר. אז למה אתה צריך להתערב כשהוא כניסה הסיבה?

לא, הגמור לא עומד את זה.

לא,

הגמור משויטי לא מועיל. אנחנו צריכים לחקור. למה?

האם הבעיה בשויטי היא בגלל שהפעולה שלו זה לא פעולה,

אבל אם אביא לך דוגמה של בן אדם,

כמו עבד, שהפעולה שלו כן פעולה, יכול להיות שכן יועיל.

אין לך עניה משויטי.

שויטי הכי גרוע, שויטי הכי גרוע מכולם,

הוא יותר גרוע אפילו מקטן, שויטי הכי גרוע מקטן. למה?

שקטן,

אתה יכול להקנות לו חפץ.

אבל למה הוא צריך לצבול? שויטי, גם זה אתה לא יכול.

שויטי הוא יותר גרוע מקטן.

וגם יותר מזה, קטן חייב במצוות מדרבנן.

שויטי, גם מדרבנן הוא חייב.

אין מצוות חינוך על שויטי. הוא עזוב, שים אותו בבית חולים. מה?

למה הוא צריך לצבול את זה? בגלל המחלה שלו שהוא כל פעם צריך לחזור? בגלל שהוא לא היה...

מה? אם הוא נהיה, עכשיו,

לצבול, מה זה לצבול? אתה חייב לעשות את המצווה. הוא לוקח כדור, אה, אוקיי, מה שהתפללתי לפני כן,

סביר משהו משהו מה זה צדקה. זה לא תפילה, זה לא נחשב תפילה. זה לא היה כמו שצריך, אני חושב לכם למה? לא, צדקה זה משהו אחר, לא יודע מה זה צדקה, אבל תפילה, בוא נדבר לתפילה.

אחד, שהשויט יניח תפילים,

הוריד את התפילים ועכשיו הוא הפך להיות נורמלי. אני אומר, אדוני, עכשיו אתה נורמלי,

אתה חייב למצווה, עשיתי כבר, מה שעשיתי זה סתם, זה כמו קוף שעשה את זה. אם הוא יעזור על כל פעולה ופעולה פעמיים,

הוא עוד פעם יהיה שוטט, אתה מבין? אז תשלח אותו לרופא, אני לא יודע מה להגיד לך.

המצווה מרפא, המצווה מרפא. במקרה שלו הוא לא צפוי, אי אפשר לדעת אותה אם נורמלי ואתה לא. בסדר,

אבל מדובר שאינו נורמלי.

אני אומר שזה יהיה נורמלי. אפשר לחלק את זה ולהגיד לו, זמן מסוים תהיה פרס או מצוות, אבל לא מסוים, לא?

שמה, שמה, לא הבנתי. ששוטה, הרי שוטה, הוא פטור מהמצוות, נכון? כשהוא שויט, בזמן שהוא שוטה, נכון.

ואם נגיד יש לו מצרים שלא שוטה, אז הוא לא חשוב.

בזמנים אלו, פתאום להתחייה, ודאי, מה השאלה, למה לא?

יש אנשים ש... זה קורה, זה קורה ב...

שויטת זה לאו דווקא אחד משוגע. שויטת זה אחד שנחמור אצלנו, הוא עבר ניתוח,

ועדיין הוא תחת ההשפעה של ההרדמה, כן?

עכשיו התעורר ב... יש סיפור, אני זוכר סיפור כשבדיאשיב זצל היה,

היה לו ניתוח של המון המון שעות,

ופתאום בחמש אחרי הצהריים הוא התעורר מההרדמה,

כן?

דבר ראשון, הוא לא שאל מה עם הניתוח, דבר ראשון, הוא אמר, עדיין זה אפשר להניח תפילין?

עוד להניח תפילין אותו יום.

דבר ראשון, תביא תפילין, אני רוצה להגיד קריאת תשיבה.

זה ישר את ההימרות שלו.

אז שויטת זה לאו דווקא שויטת, שויטת יכול להיות בן אדם שיש לו ניתוח,

הוא זה, כל דבר, כן?

עכשיו, אומר תורי, ואנחנו צריכים להביא ראיה לשאלה שלנו, האם

בן אדם שהוא חצי עבד, שהוא עבד כנעני, כן?

שהוא נורמלי,

האם מצווה שהוא עשה בזמן שהעבד יכול לעזור לו,

בזמנים שהוא הפך להיות בן חיובי, למשל,

השתחרר בראשון היום. כי עוד פעם, מה הסיפור?

בראשון בבוקר הוא היה עבד כנעני, פטור מן המצוות,

או סוכות בבוקר, לא משנה,

או בפורים בבוקר,

לא משנה.

והוא קרא את המגילה,

נטה לולב, תקע בשופה, כל המצוות.

אחרי צהריים האדון שלו החליט, אני משחרר אותך.

עכשיו פתאום הוא עכשיו יהודי לכל דבר. הוא חייב במצווה עמידורייתא.

לא כמו אישה, עכשיו הוא חייב באמת.

האם הוא יכול להסתמך על מה שהוא עשה בתור זמן פטור או לא?

אתה אומר שכן.

בוא נביא ראיה. מה שאתה אומר, ככה תראה ואני רוצה להגיד, מאוד רוצה להגיד את זה, אבל הוא אומר, מה אני יכול לעשות?

יש גמרא שכתוב לא ככה. כתוב בגמרא

נו, מה ראיה?

חצי עבד,

חצי בן-חורין.

מה זה חצי עבד, חצי, מה, הוא פיצול אישיות? מה זה הדבר הזה?

פשוט מאוד, חצי עבד, חצי בן-חורין. מדובר

בעבד כנעני ששייך לשותפים.

שני שותפים שקנו,

שתי חבר'ה קנו עבד, עכשיו הוא עבד כנעני, שהוא שייך לשניהם.

אחד מהם

שחרר אותו,

אחד לא שחרר אותו.

אז מה הדין?

הוא חמישים אחוז.

משוחרר.

אז הוא בעצם, מצד אחד הוא 50% יהודי

רגיל בגלל שהוא השתחרר מהאדון האחד,

ו-50% השני הוא עבד קנאי.

אז הוא בעצם, יש לו, חצי ממנו חייב מצוות כמו גבר,

וחצי השני חייב לו מצוות כמו אישה. בגלל שהוא בעצם חצי עבד, חצי בית חלילי. אז מה הוא יעשה? מה זה?

הזמן שהוא פנו יעסק מיהודי, הזמן שהוא לא פנו יעסק מיהודי. לא, אבל כל שנייה. עכשיו, הוא מניח תפילין למשל, כן?

הוא מניח תפילין או לא מניח תפילין?

מה דעתך? בעצם זה, הבן אדם בבעיה.

בספר מנחת חינוך,

כל פעם שגומר את המצווה, הוא אומר, מה יהיה עם חצי עבד, חצי בית חולין הזה? הוא כל הזמן מסתבך עם זה. מה זה?

אז נכון, הבעלים השני, הוא צודק. הבעלים השני חייב לשחרר אותו. למה שחררים לשחרר אותו?

כאשר בן אדם הזה לא יכול להתחתן אף פעם. הוא לא יכול להתחתן.

אין לו עם מי להתחתן.

אם הוא רוצה להתחתן מיהודייה,

יש חצי,

חלק העבד,

אסור לו.

אם הוא רוצה להתחתן עם שפחה,

גם אסור לו.

כן?

אסור לו להתחתן עם שפחה. הוא החלק היהודי, אסור לו.

אז הוא לא יכול להתחתן אף פעם. לכן אנחנו באים להכריח את האדון השני ולשחרר אותו.

אבל אנחנו מדברים שהאדון השני הוא עקשן, לא משחרר אותו. לא רוצה.

אוקיי.

עכשיו,

חצי עבד, חצי בן חולין.

הבן אדם הזה,

מה יעשה עכשיו?

הוא מגיע לבית כנסת

בבוקר ראש השנה.

עכשיו,

במקרה הבן אדם הזה יודע לתקוע בשופר מאוד מאוד יפה.

האם הוא יכול לתקוע בשופר? מה דעתכם?

הוא חצי איש, חצי אישה.

להוציא עדי אחרים זה דבר אחד,

הוא יעבור לבית הכנסת.

לא יודעים איפה לשים אותו.

יפה, יפה. הוא עומד טוב.

פטור לא יכול להוציא חייה. זה לא חיוב שלהם. ודאי. אישה יכול להוציא גבר בתקיעת שופר?

זה קידוש.

קידוש.

קידוש. לא יודע.

קודם כל, החיוב של אישה, לא. החיוב של אישה בקידוש זה כמו איש.

אישה חייבת בקידוש בדיוק כמו איש. למה?

שכל שישנה בשמיר יש עם זכיר. אישה חייבת בקידוש מדורייתא.

מדורייתא אישה חייבת בקידוש. לא כמו מי שש... למה? בגלל שכתוב.

כל מי שחייב בשמירת שבת, חייב בזכירת שבת.

בזכירת שבת של דוריית, אישה חייבת. לכן אישה יכולה להוציא גבר, נכון.

אבל אישה לא יכולה להוציא שופר

או כל מיני מצוות, היא לא יכולה להוציא. עכשיו, אנחנו לא יודעים מה עושים הבן אדם הזה. הוא חצי עבד,

חצי ברכוי רין.

הוא עכשיו מגיע לבית כנסת.

אז הוא יכול לשמוע.

הוא יכול לשמוע. הבעל תוקע יוציא אותו. אבל השאלה היא, מה אם הוא רוצה להוציא את הציבור? הוא יודע לתקוע פרפקט.

האם הוא יכול לעמוד פה ולהוציא את כולם עד ההתחלה? אתה אומר לא. למה לא?

בגלל שיש לו חלק של פטור.

הרי הפה שלו שתוקע זה חצי חיי וחצי, יש לו בעיה. הוא גם לא יכול להשתלב במניין.

ברור שלא.

ודאי שלא.

ודאי לא יכול להשתלב במניין.

אבל כתוב עוד דבר, הגמור ראשון אומר עוד דבר.

גם את עצמו הוא לא יכול להוציא.

הוא עדיין לא מצויין. רגע, אבל פה צריכים רק שהגמרא יכולה להגיד את זה לבה.

אני הייתי אומר, תוציא את עצמך.

הרי החלק של החיוב יוציא את החלק של החיוב, והחלק הפטור יוציא את החלק, כאילו מה?

הגמור אומר לא.

למה?

שכשאתה תוקע בשופר,

הרי כל הגוף שלך תוקע. פעם תקעת בשופר, כל הגוף שלך רועד. כל הגוף שלך תוקע.

והרי חלק מהגוף שלך זה פטור.

אז אכן עומדת הגמרא, החלק הפטור לא יכול להוציא את החלק החיוב.

לא, לא, לא, לא. תקיעת שופר צריכה להיות מבחיוב.

אחד שלא חייב בתקיעת שופעה לא יכול לציודי חיים.

אותו דבר, אבל אין כל כך הרבה נפקימינה. אתה יודע למה? בגלל ששפחה

חייב במצוות כמו אישה. אז חצי, חצי, אין נפקימינה כל כך.

יש לה בעיות אחרות.

היא לא יכולה להתחתן עם אף אחד, כן?

אה, יפה. הוא שואל שאלה יפה.

הוא שואל שאלה יפה. האם חצי עבד, בוא נעשה שידוך.

חצי עבד, חצי בירכוי, התחתן, חצי שפחה,

חצי בת-חורין. זה עולה איך השידוך?

מה אתה אומר?

כן או לא? שידוך טוב.

חצי החלק של השפחה, החלק הלאומי. הוא צודק. אי אפשר. למה?

כשהחצי הזה הולך, יש פה איזה קצר.

החצי הזה הולך, אתה לא יכול לחבר.

יש התנצלות בחוד.

כן. אז זה הגמרא עומד, זה לא סברה שלו. זה גמרא עומד. עכשיו, עוד פעם, מה כתוב? כתוב פה בגמורה, בראש השונה,

שחצי עבד, חצי בן-חורין, כן?

לא יכול לתקוע בשופע בשביל עצמו אפילו. למה?

שכשהוא תוקע,

החלק של העבד

תוקע בשביל החלץ של הבן-חורין,

וזה לא מועיל.

אומר תור אבן, רגע, מה כתוב פה?

חצי של העבד,

זאת אומרת, עבד כנעני שחייב,

שפטור בצוות,

לא יכול להוציא את החלק של החיוב.

אומר תור אבן, זה התשובה שלך. אתם אמרתם את זה? יש פה ראייה.

שחלק של פטור,

הוא לא משוגע, הוא לא כמו שויטה,

הוא לא משעסק.

הוא עושה פעולה, יש לו שכל,

הוא מבין כל הכוונות.

אבל בכל זאת, אתה פטור

שאחד שלא באחייב,

אפילו שהמעשה שלך זה משהו, זה בן אדם אינטליגנט, אתה חכם, אתה לא שויטה.

לא משנה. בכל זאת,

פעולה שנעשתה על ידי אחד שלא באחייב לא יכול להוציא את החלק של הבן-אדם שהוא כן באחייב, וקל וחומר אתה לא יכול להוציא מישהו אחר שבאחייב,

וקל וחומר אתה לא יכול להוציא את עצמך לזמן שתהיה בהחייב. הבנת?

אם החצי פטור לא יכול להוציא את החצי חיוב,

אז זמן של פטור לא יכול להוציא זמן של חיוב.

אז זו התשובה שלך.

בינתיים טיפלנו בשתי אנשים. דבר ראשון, טיפלנו בשויטה,

שמה שהוא עשה בזמן שטוטתו לא עוזר לו לזמן שהוא נהיה פיקח, בגלל שהוא בכלל מסעסק.

לא רק זה, התקדמנו ואמרנו לא רק הוא,

אלא גם אחד שהוא חכם,

הוא לא שויטה,

אבל הוא פטור בגלל שהוא עבד,

הוא פטור ממצוות,

לא יכול להוציא את עצמו לזמנים שיהיה חייב.

לכן הוא צריך לתקוע עוד פעם בשופר, עוד פעם לולב, כל המצוות עוד פעם לעשות.

בסדר? זה בינתיים טיפלנו בשתי אנשים.

יש שוטף שמברק.

מה?

השוטף שמברק ברחוב, עומדים אחריו המת או לא?

שאלה טובה.

מה אם קטן, ילד קטן ששומע ברכות, מותר להגיד אחריו אמן?

מה?

קצת חינוך, אבל זה קצת בעיה בגלל,

זכור שזה לא דבר פשוט.

מה זה?

אני לא זוכר, אבל זכור שיש בעיה להגיד אמן על ברכה שזו לא ברכה אמיתית.

אחד ששומע ברכה לבטלה, אסור להגיד אמן.

לא, אני לא אמן, אני מברך, אמן. לא, אז אתה תגיד אמן, אל תגיד אמן.

אחי, עכשיו אנחנו עושים שאלה כזאת.

יש פה קושייה עטורי אבן שכל האחרים שואלים שאלה. מה אמרנו?

אמרנו שמצווה שבן אדם עשה בזמן שהוא היה פטור,

לא יכול לעזור לך לזמן שאתה הפכת להיות בעל חיובה.

אתה לא יכול להגיד, למה עשיתי, סוף סוף עשית. לא.

כשאתה עשית את זה היית פטור?

ועכשיו אתה חייב?

מה שעשיתי בתור התנדבות,

לא יכול לעזור לך בזמן שאתה חייב.

אז שואלים האחרונים שאלה עצומה על הרמב״ם. הרמב״ם אומר שאחד שהתחתן,

אחד שהוא היה גוי,

התחתן

ונולד לו בן ובת.

עכשיו הוא מתגייר עם המשפחה שלו ביחד, כולם מתגיירים.

כתוב ברמב״ם, הבן אדם הזה פטור מלקיים מצוות פלו ורבו.

למה?

הוא כבר קיים את זה, כבר יש לו ילדים.

שואלים האחרונים, אני לא מבין.

כשהוא קיים, מה? ילדים גויים?

אני לא יודע, לא זוכר.

אבל זה לא משנה אם זה גויים או לא. למה? בגלל שגם אם הם לא גויים,

אם הם מתגיירים זה לא ילדים שלו.

אין לו יחס, כן?

אז זה לא משנה כל כך.

אבל למעשה כתוב ברמב״ם שהוא לא חייב לעשות פלו ורבו. למה?

למעשה יש לו שתי ילדים.

והעניין של פלו ורבו שיהיו ילדים בעולם.

ולמה זה יש לו שתי ילדים?

שואלים מאחורים, אני לא מבין.

כשהוא קיים את המצווה של פלו ורבו, כשהוא התחתן היה גוי.

גוי פטור ממתו פלו ורבו. אין לו מצווה.

אז מה אתה אומר? למעשה הוא עשה את זה.

אבל אמרנו, שמצווה שעשיתי בזמן פטור לא יכולה לעזור לך. עכשיו אתה יודע. אתה עכשיו...

המצווה הראשונה בתורה זה פלו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו ירו

ואתום בני מצוות.

זה מה זה משנה, מה יש, אה?

הוא ראה תוצאה, אוה, אז בא, זהו, רק קודם כל מעניין את השאלה.

השאלה היא, מה זה הבדל, אחד שתקע שופר

בזמן שהיה עבד,

זה לא עוזר לו לזמן שהוא השתחרר,

אז למה פלול רבוש הוא עשה בזמן שהגוי עוזר לו לזמן שעכשיו הוא יתגייר?

מה ההבדל?

אז הוא אומר, ילדים יישארו.

אז כי התשופה גם נשאר. לא נכון, הוא תקע בבית, לא?

אז מה התשופה בזמן שאתם אומרים? התשופה בזמן אומר כזה דבר, צריכים להבין את זה. אני לא כל כך מבין את התשופה, אתם מבינים את זה, כל הכבוד לכם.

התשופה בזמן אומר, יש הבדל.

תקיעת שופר,

תקעת, נגמר.

אין.

אין. עשית מצווה.

אכילת מצה, אכלת, נגמר המצווה.

יש מצוות שעשית את זה, זה נגמר.

אין שום זכר והקר של המצווה לאחרי שזה נעשתה.

זהו, נגמר.

פלול רבוש,

המצווה היא שיהיה תוצאה לשבש יצריה. אנחנו רוצים שיהיה אנשים בעולם. הקדוש ברוך הוא לא ברא את העולם שלו שהיא ריק.

הוא ברא את העולם שאנשים ישתובבו בעולם.

אז המצווה היא התוצאה. עיקר תכלית המצווה זה להביא לידי תוצאה שיהיה ילדים בעולם.

נכון, אתה צודק שבזמן המצווה, בזמן קיום המצווה, שהתחתן,

הוא לא היה בה חיובי.

אבל התכלית של המצווה שיהיה ילדים בעולם, ואת התוצאה הזאת יש.

אז למילא זה לא דומה ל... כך אומר הטורי אבן.

כשאני רוצה מצווה של תוצאה,

אז לא מפריע לי שזה נעשה בזמן פטור.

אבל אם המצווה היא לעשות שופר, מצה, לולב,

אז אם עשית בזמן פטור זה לא עוזר לך לזמן חיוב.

זה התירוץ של הטורי אבן.

אוקיי? עוד מעט נראה אם זה יכול לעזור לנו לשאלה שלנו שדיברנו על סבירת העומר. עוד מעט נראה.

מה?

הרי אומרים אם רשע היה נגיד חמישים שנה,

אז פתאום חוזר בתשובה, אז כל הדברים הרעים שהוא עשה,

זה הופך להיות למצוות או לזכויות.

נו. אז כמו שפה, אם נגיד שוטה, או... לא, אבל רשע חייב במצוות.

עבד כנעני.

לא, עבד כנעני פטור במצוות. רשע חייב.

הוא לא רוצה לקיים. זה בעיה שלו, אבל הוא חייב.

רשע חייב במצוות.

אוקיי, אם גוי, למשל, ילדים, כן, מה שהוא הביא, הוא היה קודם כל פטור גם. נכון, נכון. והוא הפעלתו מלהביא ילדים. נכון.

נכון. נכון. זה שהוא הביא, הוא הביא דרך העולם. נכון. עכשיו הוא כל כך חזר. אז למה הוא פטור? למה הוא לא חייב עכשיו? למה הרמב״ם אומר שהוא פטור?

אז זהו, אז זה אני לא מבין. למה?

אז הרמב״ם אומר... אם הוא מבוגר גיל 70-80,

אז זה בעיה.

אי אפשר מכוח להביא ילדים גם בגיל מבוגר, אם הוא חוזר...

לא, אז... בסדר, אם הוא יכול. אם הוא בגיל שיכול להביא ילדים. למה אני לא מחייב אותו להגיד? שמע,

מה שהייתי קיים, לפי רבוי, היית אז גוי.

לא היית חייב, עכשיו אתה התחייבת כמו שוייטה. התשובה היא שככה מתרצים האחרונים.

הוא מבין את זה, אני לא כל כך מבין את זה, אבל ככה חייבים לומר. שמה?

שכיוון שהתכלית של המצווה היא התוצאה,

הרי באכילת מצה זה לא תוצאה, אני לא עושה שום תוצאה, זה הפעולה.

תאכל מצה, תתקע בשופר, תטול עולם.

אם המצווה זה הפעולה היבישה,

אז אם עשיתי את זה זמן פטור,

זה לא יעזור לך לזמן חיוב.

אבל אם התכלית,

התועלת, התכלית של המצווה הוא להביא לידי תוצאה,

והתוצאה עדיין קיים, בגלל שהילדים מסתובבים, הם עוד חיים,

אז ממילא המצווה, קיימת את זה, קיימת את זה. ככה אומר תראוי אבן. יש לי שאלה.

כן.

יש עכשיו גוי שתורם,

במושהו גוי, כסף, נגיד,

למסיבת ספר תורה. עוד פעם, לא שמעתי. מה? נגיד, יש גוי

לתרום כסף בשביל כתיבת ספר תורה.

יכול להיות שזו בעיה קצת, אבל כן. נגיד, לכסף שלא עוזר, נגיד, יש לו אפשרות כזאת? אני לא יודע.

אני יודע שגוי,

אני יודע שגוי, מותר לקחת כסף מגוי בשביל חסד,

אבל לא בשביל תורה.

גוי רוצה לתרום כסף לישיבות, אסור לקחת את הכסף.

אוקיי, אבל... זה ההלכה, זה פתוח. למה אני שואל? כי נגיד כל אדם אמרים, הוא יכול לפתור ספר תורה בחייל, נכון? נכון.

בוא נגיד, אני חוזר.

אם לא תרמתי כסף. כשהוא היה גוי, הוא תרם כסף, עכשיו הוא רוצה.

השאלה אם התורה נשאר. השאלה אם מותר לו, זאת השאלה. יפה. אם התורה נשאר עדיין לא... יפה מאוד, אתה שאל שאלה, אתה אומר, יפה. השאלה אם הוא פתוח אחרי שהוא יתגייר.

אם זה מותר לו. זו שאלה יפה מאוד, שאלה יפה מאוד.

כסיבס ספר תנאי, זה לא על מעי סק סיפה.

אתה אומר, המצווה, יש, ואתם כיספו לכם את השאלה הזאת. המצווה,

אתה מביא דוגמה יפה מאוד. הוא אומר, יש לנו פה מצווה שבן אדם... תגיד, למה? אל תדבר על הכול, תדבר על שוייטה.

שוייטה.

בוא, תדבר על שוייטה. אחד, שוייטה שהגיע לבית כנסת, הוא רואה שבלאגן פה, מה זה?

עושים כסף לספר תורה לנישמס צדיק.

הוא נכנס לפה,

שוייטה, הוא תורם את הכסף.

עכשיו אני עושה שליח לזה,

תראה, אני רוצה להצטרך לקראת מצווה.

אחרי כמה ימים הוא נהיה נורמלי.

הוא אומר, כבר כן, יכול להיות שלא יהיה קיים. אתה רוצה להגיד עכשיו,

שכיוון שאתה אומר את זה כמו פורו ורבו. הרי מה זה פורו ורבו?

לעשות מצווה שתוצאה.

יש מצווה לכתוב ספר תורה, שיהיה ספר תורה, לא המאיס עצמו זה המצווה,

שיהיה ספר תורה בארון.

אתה אומר, זה דומה מאוד לפורו ורבו. יכול להיות, צריכים לדון בזה, אתה צודק, זה ממש דומה.

אז עד עכשיו בוא נסכם.

התחלנו בשוייטה ואמרנו ששוייטה הכי גרוע מכולם. למה?

שהפעולה שלו זה לא פעולה, זה מתעסק, זה לא מייסי בכלל, זה כמו מייסי קוף.

זה כמו שקוף עשה פעולה, שוייטה עושה פעולה.

זה הכי גרוע מכולם.

אז כולם אמרו, פליגי, שמה שהוא עשה, בזמן שהוא היה שוייטה, לא יעזור לך כלום.

הוא תקע בשופר, זה לא נקרא בתיקון השוואה, זה נקרא לשחק עם שופר.

הוא אכל מצע, זה נכנס לכל לאכול קרקרים.

לולב, זה הסתובב עם איזה שהוא אלים. זה לא שום דבר.

זה בטוח.

התקדמנו, מה יהיה עם אחד שהוא עבד כנעני,

שיש לו שכל, הוא לא טיפש,

והפעולה, המעשים שלו זה מעשים,

יש איזה תוקף של מעשה,

רק הבעיה שלו בחיוב,

מה איתו,

מה אמר, אז אמרנו,

יש לנו גם הוכחה שזה לא טוב, מאיפה?

מחצי עבד, חצי בן-חורין,

מה שחלק העבדות לא מוציא את החלק הבן-חורין.

אמרנו, מה קורה עם פרור רבו?

זה אמרנו שפה ויותר קל,

בגלל שהתכלס של המצווה היא את התוצאה,

והתוצאה יש עדיין,

שיש לנו ילדים בעולם,

אז לכן זה מועיל מה שעושה בזמן הפטור.

אנחנו רוצים לדבר על עוד סוג של אחד שפטור מן המצוות.

יש עניין שדיברנו קודם, פיקוח נפש.

אחד שהוא פיקוח נפש, פטור מן המצוות.

כתוב, וחי בהם,

ולא שימות בהם.

אחד שהוא פיקוח נפש, הוא לא צריך לעשות את המצווה.

לכן,

עכשיו, מה קורה... הוא בפיקוח נפש או שהוא מתעסק? לא, לא. הוא בעצמו פיקוח נפש.

לא, לא מתעסק. הוא בעצמו. אם הרופא אמר לו, אתה אוכל מצה,

זה מסוכן מאוד.

אתה, יש לך סכרת, אסור לך לגעת ביין, במצות, שום דבר.

ככה הרופא אמר לו.

שואל, אני יום תף, שאלה,

ואני גם סיימן. א' שואל שאלה, מה יהיה?

הבן אדם הזה,

הוא חושב שהוא חכם,

הוא הולך עכשיו לעשות

מעבר למה שהוא מתבקש לעשות.

קודם כל, האם מותר לעשות את זה?

לא. האם מותר לבן אדם שיש לו פטור של וחי בהם, מותר לו בכל זאת לעשות את זה?

מה?

לא.

הוא אומר לא.

מה? יש לו אסורה. יש אסורה לעשות את זה. עכשיו, אני שואל אותך שאלה. אתה יודע,

יש,

יש הלכה

של יארק ול יאברהם.

זה גימוס חמורס, כן?

אבל רוב התורה,

מגיע גוי ואומר לך, תחלל שבת.

תחלל שבת.

מה הדין?

יעבור ולא יארק. לא. יעבור ולא יארק.

שבת. פסט שמד. פסט שמד, אבל נורמלי.

עכשיו, זה צריך לדעת. לא צריך, חשבו שלא יקרה כזה דבר. אבל אחד, גוי מגיע לך, תחלל שבת?

אתה מחלל שבת.

אתה לא, אתה לא.

עכשיו, יש סיפורים של אני,

היה יצא פעם צידיק גדול מאוד שהיה בסיביר.

ושם הרוסים הכריחו אותו לחלל שבת.

והוא לא חלל שבת.

הוא מתהרג אותי.

הם כמעט הרגו אותו.

הוא לא רוצה לחלל שבת.

אז הנכד שלו פעם שאל אותו, אני שמעתי מהנכד, סיפר לי שהוא שאל את הסבא שלו,

כל הכבוד לך, אבל אתה הולך ללכת לתורה, לא מבין. כתוב בתורה וחי בהם.

אז מה, אתה חכם עכשיו? אתה רוצה להיות חכם?

התורה אומרת לך, צריכים לחלל שבת.

מה פתאום אתה הולך עכשיו להיות, אתה חכם על חשבון החיים שלך. איך אתה עושה את זה? ככה הוא שאל אותו.

והוא לא רצה לענות. השנים הוא לא ענה לו.

עד שפעם אחת הוא ענה לו, כמו שהוא אומר.

הוא אמר שבסיביר, כשרצו שיהודי יחלל שבת,

זה שמד.

הם רצו להראות שאין אלוקים. אין אלוקים בעולם.

אז באמת זה לא סתם עניין של חילול שבת.

זה בגל האבי לזורק הזה.

אז הוא אומר, אז זה יאר כבל יאבי.

ככה הוא אחז.

אז רגע, אז זה מחלולים של שונים.

זה מחלולים של שיינים.

מה?

כן, כן, נכון.

אבל מה קורה אם אחד סתם, מגיע גוי ואומר תחנן שבת, לא לשבת, סתם, הוא רוצה לתעזור לי, אני רוצה שתעבור ב... תעזור לי לתקן משהו,

ואם לא, אני אהורג אותך.

מה הדין?

אתה צריך את זה. אבל השאלה היא, האם מותר לי להגיד, תן לי מה, תהרוג אותי, תהרוג אותי, לא אכפת לי. האם מותר לך?

מה?

יכול להיות שאולי הבן אדם שהיה מוכן לעשות את זה וכביכול להיהרג, לקח בחשבון שהוא לא יעשה את זה, אתה בכלל.

לא הבנתי.

אחד יש לו...

אני אומר לך, אם לא תחנן שבת, אני אוהב אותך, נכון? כן. לא עושה משמד, סתם. לא עושה משמד.

אז האמת שזה מחלוקת ראשונים.

זה מחלוקת ראשונים של רמב״ם ורש״י.

אנחנו מביאים את זה, זה מחלוקת ראשונים אם מותר לעשות את זה או לא.

אבל בואו נלך לפי הצעד שעשו, אסור לעשות את זה.

אסור.

טוב, מדבר על בן אדם שהוא לא אכפת לו.

הרופא אומר לו, אתה נוגע במצות,

אתה בפיקוח נפש, אתה

הולך לבית חולים, זה מסוכן.

הוא אומר, לא מעניין אותי, אני 90 שנה אכלתי מצות, אני לא אתן מצווה, אני הולך לאכול מצות.

עכשיו, הרופא אומר לו, זה מסוכן. הוא הולך ואוכל את זה,

ויש נס, לא יודע, הכושבוך עשה לו נס,

הוא עבר עבירה של, נכון, הוא לא בסדר, הוא לא בסדר,

אבל הוא עשה את זה.

אני רוצה לדעת מה קורה.

הוא עשה את זה,

ועכשיו הוא עשה את זה במצווה.

אחרי כמה שעות,

המצב שלו השתפר,

והרופא אומר לו, אתה יודע, עכשיו אתה יכול לאכול. הוא אומר, כבר אכלתי.

כבר אכלתי.

מה עושים עם בן אדם הזה? הוא אכל את זה כשהרופא אמר לו, זה פיקוח נפש שלך.

עכשיו הוא, הרופא אומר, אתה יודע, המצב שלך השתפר. הוא אומר, כבר אכלתי כבר.

האם אני אומר לו, בסדר, עכשיו אתה חייב לאכול עוד פעם.

למה?

בגלל שאז, כשאכלת, היית פטור.

לא היית בחיובה, כן?

מה אתה אומר על זה?

לא היית בחיובה.

עכשיו, כשהמצב שלך השתפר,

אתה בריא, עכשיו אתה בחיובה.

ומה שעשית בזמן של פטור,

לא יעזור לך בזמן של חיוב.

מה אתם אומרים על זה? לא רק שפטור,

אלא מצד החיוב של התורה, וחי בהם ולא שימות בהם, היה אסור לו, לא שהוא היה פטור.

או, אז אתה אומר שזה יותר גרוע. למה זה יותר גרוע? מצווה ואווירא.

אתה אומר שסברא יפה מאוד.

אתה אומר, זו עבירה בעצם.

זו עבירה, לפי הראשונים. עוד פעם, אתה אומר, לפי הראשונים שאומרים

זה לא אפיקומן, זה שום דבר. מה שעשיתי בזמן, פטו,

זה לא אפיקומן,

אין לזה תוקף של אפיקומן, זה לא רק קשר אחר כך.

מה?

לא, אני בטאציה דקה. אז הייתי שם, הייתי גיום ומביא גמרא מאוד מלפה. הגמור אומרת ככה.

הגמור אומרת

סיפור שהיה אישה

שהיה לה,

נדבך, לא עלינו, שתי ילדים, שלושה ילדים,

שמתו מחמת מילה.

זאת אומרת, מלאו את הילד הראשון שלה, הוא מת.

ילד השני, מת. ילד השלישי, מת.

אז הגמור אומרת שיש חזוקה

בגנים של המשפחה הזאת,

שהילדים לא יכולים

להיות למון אותם.

אז מה הדין של האחים?

מגיע הילד הרביעי,

מה קורה איתו?

לא מעלים אותו.

הוא פטור ממנה, והוא יכול,

הוא לא נקרא ערל בכלל.

הוא יכול לאכול קום פסח, הוא לא נקרא ערל. למה?

אין לו מתזמיניה.

עכשיו, הגיעה האישה הזאת,

וזה היה יום כיפור,

והיא רצתה למון אותו ביום כיפור.

אומרת הגמור, רבי יוסי אמר לה,

אם אתה תעשה את זה,

אתה עושה שתי עבירות.

העבירה הראשונה זה סכנה.

אתה מכניס את האיש שלך לתוך הסכנה,

דבר שני אתה עושה, הוא אומר, אתה מחלל יום טף.

אתה מחלל יום טף.

זה חילול יום כיפר, אסור לך למון ביום כיפר.

למה?

רש״י אומר, זה כמו מילה שלא בזמנו, זה לא מצווה.

מה קורה, אחד שהילד שלו צריך ברית דמינה ביום ראשון,

והוא החליט שהוא רוצה לעשות את זה לפני זה, בשבת.

זה לא היום השמיני,

זה חילול שבת.

לא רק שלא קיים מצווים, זה חילול שבת.

עד כמה? הרי כל פעם מילה, למול בשבת זה חילול שבת. למה למול בשבת זה חילול שבת? מי יודע?

למה לעשות ברית מילה בשבת?

זה שתי יסודים.

קודם כל הוא תולש את הבשר,

זה כמו להקצות ציפורניים, הוא תולש את הבשר,

זה טוילש,

קוצר,

וחוץ מזה זה גם כן,

זה כמו שויכת, זה מלך השויכת, והוא מוציא דם.

אז זה האישור לשבת.

מיסור דה רבנן, איזה דרבנן? כן, זה מוקסה, ודאי, אני לא מדבר על זה.

דורייסה, אתה עובר, מחל שבת, זה אחד שעושה ברית מילה

בשבת

לילד, לתינוק, שזה לא הזמן מצווה שלו, הוא מחלל שבת.

אז למה הוא טער? בגלל שיש פסוק מיוחד שאומר שמילה בזמנו דוחה שבת.

אבל אומר רבי יויז'י לאישה הזאת, גברת,

התינוק שלך לא חייב ברית מילה, זה סכנה.

ואם אתה עושה, מה?

מה זה איסור?

למה עשו למול?

בפיקוח נפש.

יפה.

אז אומר, אז אומר, גם את זה רואים פה,

שבן אדם שעושה, לכאורה, כן?

בן אדם שעושה מצווה

בזמן שהוא פטור,

זה פיקוח נפש. לא, במקרה של מילה זו פקוחה לא חייב. לא חייב, אתה יכול, אתה אומר, לא חייב.

מה אכפת לי שאסור?

את זה שאתה עשית, אסור. תשים בצד.

אני שואל שאלה כזאת. אני שואל שאלה, אני רוצה לדון עכשיו,

האם בן אדם שפטור ממצווה, הוא בכל זאת עשה את זה,

האם יש את זה תוכנית של מצווה?

זה שעשה איסור, נטפל בזה אחר כך.

אז רגע, אז אתה רוצה להגיד שאחד שפיקוח נפש,

אחד שפיקוח נפש,

אין ידים בכלל.

כתוב וחי בהם, לא בא חייב. ככה אתה רוצה להגיד. יפה מאוד. ככה כתוב בגמורה. כתוב בגמורה מה שהוא אומר.

זה מוכרח בגמורה. אני גם מבין רעי מהגמרא הזאת.

הגמרא אומרת

שאחד שעושה ברית מילה לתינוק,

שזו סכנה,

הגמור אומר, לא רק שעשית עבירה של סכנת,

אלא עשית עבירה של חילול שבת, בגלל שזה לא מצווה בכלל.

זה לא מצווה לעשות את זה. אז מילא יצא שבן אדם שעשה, כך אומר, אני גם, ואחד שעשה מצווה בזמן

שהוא היה פיקוח נפש,

זה לא מצווה בכלל, לא קיים את המצווה,

וזה לא רק זה, זה גם חילול שבת.

אז הוא אומר, לפי זה,

הוא אומר, לפי זה, הוא רוצה להגיד,

שאחד שאכל מצא

בזמן שהרופא אמר לו אתה מסוכן

הוא לא שומע לרופא, הוא אכל את זה

אומר עטורי אבן הוא לא יצא ידי חובה סליחה, אומר עטורי אבן הוא לא יצא ידי חובה כמו פרט מילה, מה ההבדל?

זה אותו דבר

אחד שהוא מסוכן, אסור לו לאכול מצה

ואוכל לצד אכל דומה לתינוק הזה שאסור לאמר אותו ובכל זאת האימא שלו אמרה אותו

אז זה מילא

אומר ש.. אז רואים פה שפיקוח נפש, אז בינתיים כמה אנשים יש לנו ברשימה שלנו?

יש לנו קודם כל את השויטה שהוא הכי גרוע מכולם, זה מסעסק בכלל,

אחר כך יש לנו את העבד

שהוא פטור,

יש לו שכל אבל הוא לא בא חיובי,

עכשיו הוספנו לרשימה הזאת עוד אחד שזה עם פיקוח נפש,

אוקיי?

מה?

אחרי שאימא אותו הוא לא קרב, אז זה מוכרח לי מרפא אשר. או, ככה, ככה הוא אומר, גם אחד שאכל את המצה,

הרופא אמר לו, אסור לך לגעת במצה,

הוא צפצף עליו, לא שומע לרופא,

ואכל,

אז איך הוא חי?

נו, מה אתה אומר?

אולי נגיד עכשיו, אתה רוצה להגיד עכשיו,

שהתברר, התברר שהרופא לא ידבר, הוא טעה.

לא, אצלו היה עניין.

כי פה, פה אמרנו שלך אסור. זה כמו שהאותו עונה רעים שלו, לא? שאם עצמה לא תורנות, אבל זה לא טובה, כי במילא, בגלל האחים שלו,

אז יש לו חזוק בשביל האמורים שלו. אבל עמאיס הוא לא מת.

אבל עמאיס הוא לא היה מסוכן בכלל. חשבו בגלל האחים שלו. מי?

לא. אבל זה חזוק, כי חזוק, הכוונה, יש חזוק במשפחה.

הוא ככה למפרח שהוא לא היה מסוכן.

אז גם אותו דבר כאן. לא. זה המצב?

הוא אמר לך לא מסוכן.

נכון.

איך? סליחה.

איך רופא יודע שמסוכן אכל לאכול מצות? איך הוא יודע?

הוא ראה שחסר לו קדימות ארימות, והוא אוכל. הוא טעה אבל. הבן אדם הזה אכל את המצות והוא חי.

עובדה, הוא חי.

קרא לו נס?

כן. אז אולי גם התינוק קרא לו נס. לא, התינוק, הרופא לא אמר שלא מסוכן אסור. התורה אמרה.

כן. כשהוא אמר שהוא מסוכן?

כן.

מי ש... הוא פטור.

שחזוק בגלל האחים. מה חזוק אומר?

שלפי הסטטיסטיקה... ברור שהוא שונה מאחים. חזוק אומר. הסטטיסטיקה אומרת, זו משפחה שלך. יש כזה מחלה במשפחה, כנראה. ברור שהוא שונה מאחים. אז איך הרופא יודע שמצות... הוא גם מלפיסטיסטיקה. יש לנו, עשינו מחקר של אלף אנשים שבמצב שלך אחרי מצות מתו. והתינוק ראו שהאחים מסוכן. שהאחים מתו. נו?

אז הוא הבנו את המקרה שלו,

לפי המקרה של האחים.

יפה. והוא אמר שהוא מת אם הוא אוכל מתן.

לא, אצל התינוק לא אמרו שהוא מת אם מעלים אותו.

שהאחים שלו מתו. הוא טעף.

אבל נכון הרופא טעה, הוא טעה, הוא חי, בן אדם נושם, הוא חי,

קרה לו נס,

טוב, אבל אתה לא צודק, אני אגיד לך למה אתה צודק,

כי כשכתוב בחי בהם,

אני צריך לשמוע לרופאים,

כאילו,

אפילו שרופא יכול להיות חילוני או גוי, לא משנה,

התורה אומרת לך, תשמע, אתה צריך לשמוע לבלילות שלך, כן?

אז אתה הולך לרופא, אבל הוא רופא, מה זה משנה?

אתה, התורה אומרת לך,

תהיה צמוד לחוקי בריאות.

אם מחוקי הבריאות אומרים לך שזה מצב מסוכן,

אתה עובר על האיסור שבחי בהם.

התברך אחרי שהם סתם, הם הגזימו אולי, הם טעו, לא משנה.

לכאורה, בחי בהם. למה? כי הרופא לא אמר שהוא מסוכן למתיילת. התורה אמרה, או יותר גרוע.

התורה אומרת, חזוקה, מה זה חזקה?

בסדר. מה זה חזקה? מה זה חזקה?

מה זה חזקה? חזקה כוונה ככה, יש לך שור,

נוגח אחת פעמים, שלוש פעמים ונוגח, אומר,

הוא הטבע שלו הוא שהוא נוגח, למה לא שמרת עליו?

זה מראה לך את הטבע שלו.

לא, חזקה אומרת שכל עוד שלא מעלו אותו, כן? לא עברו על עבירה,

אבל אם מעלו אותו והוכח למפרע שהוא שונה מהאחים שלו,

אז איפה חזקה? זהו.

אז ראו שהוא... לא נכון, לא נכון.

לקר חזקה צריך שלוש פעמים לקר חזקה. אחת פעמים לא מספיק.

ראו שהוא יוצא לאופן.

בסדר, יש לך שאלה, אולי הוא חי בניסים.

הוא לא היה חי בניסים.

אז מה זה שעכשיו נזכר? שהאינו יומטב אומר דומה מה שאתה אומר.

האינו יומטב אומר לא בדיוק מה.. האינו יומטב רוצה להגיד

שיכול להיות,

למעשה יכול להיות

הוא באמת דומה מה שהוא אומר.

שיכול להיות שמה שהרבי יוסי אמר לאישה הזאת,

הוא אמר לה,

אח, את מסכנת את הילד?

אתה הולך לעשות שתי עבירות.

קודם כל אתה מסכן את הילד,

ועל הצד שהוא ימות,

על הצד שהוא ימות אחר כך,

יתברר לא רק שזה סכנה, עשיתם חילול שבת, חילול יום כיפר.

אבל מה קורה אם בסוף הוא לא ימות,

הוא לא ימות,

יתברר ש...

אז זה יצא שיכול להיות שזה לא חילול שבת.

אבל הם אמרו אברהם, משמרתם עוד דברים ומתכם. בסדר,

היא תעשה תשובה על זה.

או, עכשיו ששנה, עכשיו אתה... רגע, לאט-לאט.

מצווה אברהם, בסדר. אבל לפני המשנה,

הוא היה פטור. נכון, הוא היה פטור.

נכון?

יכול להיות שמצווה... והוא רוצה להגיד ככה, מצווה שבן אדם עשה בזמן פיקוח נפש של פטור, יכול להיות שיעזור לו אחר כך.

אז למה הרב אומר לו שאתה עושה איסור של חילול שבת?

בגלל שיכול להיות שהצד שהיא תמות.

אבל הצד שהתינוק לא ימות, לא ימות.

זה משהו אחר, אבל זה לא אומר שהוא לא חילול שבת. אז התברר שלמעשה היה פה מילה.

אבל הוא עשה עבירה.

עשית עבירה.

אני אעשה תשובה על זה. סליחה.

מה, כל בן אדם שעושה מצווה בבירה זה לא יוצא ידי חובה? ברורה, התשובה לא צריכה להתחפר, אתה יודע.

מה? אם בן אדם יודע שעצם המעשה שהוא עשה,

שבדיעתו שהוא לא היה צריך לעשות את זה, אחר כך הוא הולך לחזור על זה,

להמציא תשובה בכל זה. זה לא כל כך מתחפר עליו.

כי את העבירה הוא עשה בידיעה שאסור לעבירה. אבל כתוב, ואין עבירה מחפה מצווה. זה לא קשור.

בן אדם עושה עבירות,

לטפל בעבירות. המצוות זה לא קשור.

זה קורבנות, זה לא פשוט. לא תמיד אומרים... הוא לקח סיכון, הוא היה יכול...

נכון. זה מה שהעבירה אמר לה.

את לוקחת סיכון, ועל הצד שתינוק ימות

ולא תקיים מצוות מלה, יתברך שחיללת השבת בכלל.

זה מה שהוא אומר לה. אבל על הצד שהתינוק לא ימות,

יתברך אחר כך

לא ימות, אז יכול להיות שנכון הייתי פטור אז,

אבל מצווה שעשיתי בתור, יש איזה תוכן של מצווה.

אז זה לא אחוז ראייה מהגמרא הזאת. במקרה של מילה לא תתגייר רק אי אפשר לעשות בברית מילה עוד פעם. מה?

במקרה של מילה אפשר לעשות בברית עוד פעם. אפשר, הטפת הברית, אפשר.

כן, מה קורה אם אחד עשו מילה לתינוק בלילה במקום ביום

או לפני יום השמיני,

הוריד את האור לה. עכשיו הוא לא ערל,

מה עושים לו?

או אחד שעשה ברית מילה בתור, יש גם גויים שעושים ברית מילה.

אז עכשיו כשהוא יתגייר, אחד יתגייר,

או תינוק שנולד, זה מעול. רק את הכדל זם, נכון? זה רק כדל זם, זה המצווה. זה דבר שיושבים לו אחרי שבועיים או אחרי החולש,

זה לא, אבל זה בגלל רגילה זה. אחרי שיש שבועות זה עשו בשבת, כן.

עכשיו הוא אומר, לפי זה עומד דבר מאוד מאוד יפה, הוא אומר

שיש הראש, הוא אומר, דיברנו על זה כבר

בפסח דיברנו על זה,

שיש

מרור

עכשיו, מרור זה חסה,

זה מסוכן לאכול את זה, יש בזה הרס מסוים.

לכן הגמרא אומרת שצריכים לאכול את זה ביחד עם חרוסת.

החרוסת

זה סוג מאכל, כן,

שאתה חייב לאכול את זה כדי להוריד את הסכנה של ההרס שיש בתוך המרור.

טוב, היום אין לנו כל כך את זה,

היום אנחנו לוקחים חסה כל השנה, זה כולם שואלים, כל השנה אנחנו לוקחים חסה,

אף אחד לא הולך לבית חולי מזה.

פתאום בליל הסדר, מה?

נו, גם אתה לא אוכל חריין.

אתה אוכל חריין.

צריכים לדעת מה אפשר בזה. אבל למעשה כתוב שצריכים את החרוסת

לאכול את זה ביחד עם המארור, עם החסה,

בגלל הסכנה.

עכשיו, הראש אומר,

הגמרא אומרת, מה קורה לבן אדם שאין לו

קרפס? לא, קרפס.

אין לו קרפס.

קרפס זה הירק שאתה עושה בהתחלה.

היום אנחנו עושים תפוח אדמה, זה קרפס או משהו אחר, לא יודע בדיוק מה,

ואחר כך את החסה למרור.

מה קורה עם בן אדם שאין לו?

אז הוא לוקח, הוא משתמש פעמיים במרור. זה הגמרא מדברת.

אז הוא משתמש בחסה גם בשביל קרפס,

וגם בשביל מרור.

אז הראש אומר,

כשאתה אוכל את החסה בשביל מרור,

אתה צריך להקפיד לשים חרוסת.

וכשאתה בשביל הקרפס, אתה לא צריך להקפיד על זה.

שואל האריגיון, אני לא מבין.

רגע, זה סכנה, אמרתי שזה סכנה.

זה סכנה לאכול.

חסה בלי חרוסת?

אז גם כשהוא אוכל את הקרפס בהתחלה צריך להגיד לו.

אז הוא אומר...

אסור לו בכלל לחסה במשך השנה.

על המס עושים את זה, לא מקפידים.

או, אם, לפי הסברה הזאת, אתה מכניס פה להגיד סכנה.

אז הוא אומר, אני גם אגיד לך מה הפשט.

כשאתה אוכל את זה, כשאתה אוכל את זה בהתחלה בקרפס,

זה לא כזה מצווה, זה סתם מנהג.

אז לא משנה שלא הקפלת על חוקי הבריאות.

אבל, אומר הראש, כשאתה אוכל את זה בתור מצווה,

אז עד כמה שאתה לא שומע על חוקי הבריאות,

אתה פטור מהמצווה. אתה לא קיים את המצווה.

לכן אתה צריך דווקא להקפיד במרור לכל יום זה עם חסה.

אבל מה שאכלת בהתחלה הזאת הוא כל כך מצווה, לכן לא צריך להקפיד על וחי בנו.

אוקיי.

עכשיו אנחנו מתקדמים לבן אדם הרביעי.

אז עכשיו דיברנו על השויטה,

עבד ועל אחד חולה. עכשיו אנחנו מתקדמים לאחד שעוסק במצווה פותא בן המצווה.

יש לנו סוגיה שבן אדם

עוסק במצווה פותא בן המצווה,

כן?

למה עוסק במצווה פותא במצווה? הגמור דורשת מפסוקים,

כתוב

בלכתך בדרך, אתה חייב לצפות, בגלל שאתה הולך תרחב הדרך,

כשאתה רוצה ללכת, אבל בזמן שאתה חייב במצווה,

אוי סגור מצווה פותם בן המצווה. אנחנו יודעים את הכלל הזה,

כולנו יודעים את זה, כן, אם אחד שומר אבידה,

הוא עוסק במצווה,

מי שדופק בדלת ורוצה נדבה, אתה פטור, אוי סגור מצווה פותם בן המצווה.

עכשיו,

יש לנו פה שאלה,

מה קורה עם בן אדם

שקרא מגילה

בזמן שהאוינן,

נחמו נצלן בפורים,

בלילה, אבא שלו נפטר,

עכשיו הוא אויינן,

בינתיים לא ישתדרו בקבורה,

הלוויה יהיה ב-2300-2400,

עכשיו כולם מוכנים בית כנסת

לשמוע את המגילה.

בפורים זה ממש קשה, יש לוויה ב-2400, כולם מוכנים לבית כנסת לשמוע את המגילה.

הוא החליט שהוא גם הולך עם כולם לשמוע את המגילה. אמרו לה, אדוני, אתה אויינן,

מה אתה מתכנס לבית כנסת עכשיו? אתה אויינן, לך הביתה, לא רוצה,

לא יכול, אני רוצה לשמוע את המגילה.

הוא נכנס לתוך בית כנסת,

קורא את המגילה עם כולם.

טוב,

הוא עשה את זה. נו, מה אפשר לעשות?

בלילה יש קבורה, 12 בלילה, חוזר הביתה,

הרב אומר לו, אדוני, אתה צריך עכשיו מגילה. כבר קראתי מגילה.

מתי קראתי מגילה?

לפני הלוויה.

היית אוינן,

אויסק, היית פטור אז.

מה שעשיתי בזמן שהייתי פטור,

לא יעזור לך, עכשיו אתה חייב?

נו, מה אתם אומרים?

או מה קורה בן אדם שהניח תפילין?

או אינן, פטור מלהניח תפילין, פטור מלהתפלל.

הוא החליט שאני מתפלל.

הוא הניח תפילין.

אחרי הלוויה,

אומרים לו, אדוני,

כן, הנחתם בבוקר.

מה שהנחתם בבוקר,

היית פטור. אויסק במצפותיה מן המצווה, התפללתי בזמן פטור.

האם אני אומר, מה אתם אומרים עכשיו?

לאור מה שדיברנו עד עכשיו, האם, מה?

פיקוח נפש הכי גרוע.

לא, הראש אמר שדווקא הוא מצווה.

כן. נכון.

בגלל שהיית בזמן מצווה, כן?

אז מילא אם זה יהיה פיקוח נפש, אם זה חרויסס וחי בהם, אתה לא בחיוב בכלל, אתה פטור,

זה לא עוזר לך כלום. עכשיו, מה קורה? אויסק במצוות ומצווה. מה אני אומר?

מה הוא עושה עם בן אדם הזה?

אוי זה ויצא פוטם בן מצווה, איך אני מסתכל על הבן אדם הזה?

האם אני אומר, בסדר, אוי זה ויצא פוטם בן מצווה, זה בסדר,

אבל הוא עשה את זה.

יש לומר, לא. אוי זה ויצא, אתה פטור.

כמו שדיברנו, על אחד שהוא עבד, עשה מצווה, זה לא יעזור לך אחר כך.

אחד שהיה פיקוח נפש, לא יעזור לך אחר כך.

אז יכול להיות שאוי זה ויצא פוטם בן מצווה, זה גם כאותו דבר, מה שעשיתי בזמן.

אה?

בטיבוע נפש זה לא עוזר אחר כך, זה מסיבה אחרת. למה?

כי למעשה הוא עשה את זה.

אבל במקרה מצווה אתה אמור להקפיד הכי חזק על חוקי הבריאות, יותר ממה שאתה... אמור, בסדר. אז אני לא עשיתי את זה. אני פטור.

בסך הכל אני פטור במצווה.

זה שעשית עבירה, בסדר.

החוקי בריאות אמר לי, אתה פטור במצווה?

ואני בכל זאת עשיתי.

אז למדנו שמה שעשית בכל זאת זה לא עוזר לך כלום.

זה בגלל שהיית פטור.

עכשיו אני מדבר על אוילן עכשיו, האוילן הזה.

הוא היה צריך עכשיו לקבור את אבא שלו.

הוא עושה בפרוטין בן המצווה.

הוא בכל זאת הלך על המגילה,

תקע בשופר, לא תקע בשופר זה לא דבר טובה בגלל שזה ביום,

אבל כל המגילה נניח תפילין, נתפלל לעשות הכל.

הוא לא היה חייב לעשות את זה, אתה לא בחיובי.

עכשיו, אחרי הקבורה אתה כבר לא עושה במצווה.

האם אני אומר לו, עכשיו תעשה עוד פעם.

מה דעתכם? מה אתה אומר על זה?

צריכים לעשות עוד פעם.

זה אותו דין, זה פטור למצווה.

אה?

פטור למצווה, אבל אנחנו שואלים אם בכל זאת הוא עשה את זה, האם יש איזה תוקף של מצווה, האם זה יכול לעזור לו,

לאחר כך.

זו השאלה.

לא יכול לעזור לו.

אז המוגן אברום אומר מה שאתה אומר. המוגן אברום אומר, הוא מפורש,

הוא חייב עוד פעם לקרוא מגילה.

זהו.

חד וחלק, כך אומר המגילה.

עכשיו, לפי זה,

מה קורה?

עכשיו,

יש פה שאלה לכאורה,

אני רוצה לשאול שאלה מהגמור בזבוכי.

הבחות שלו לבטלה?

כן, אסור לברך.

נכון, אם אתה פטור מלברך ואתה מברך, זה לא כמו אלה מצווה ישראל. זה פטור, זה פטור ממש.

כן, יכול להיות זה ברכה לבטלה, אבל הוא קרא בלי ברכה.

הרי מצוות יוצאים גם בלי ברכה. מה?

הוא שמע מישהו את המגילה.

מה?

כן, נכון.

עכשיו, יש גמור במגילה, מאוד מעניין, סליחה, הגמור בזבוכים, דף יט,

שלכאורה הגמור סוטר את המוגן אברהם. מה המוגן אברהם אומר? המוגן אברהם אומר

שמצווה שבן אדם עשה בזמן שהוא היה פטור בגלל אוייסא במצווה, הוא היה אוינן,

לא יעזור לו, אין לזה שום תוכם של מצווה.

נכון, עשית פעולה, קלטת מגילה, דפקת בהומון וכל זה,

אבל אין לזה שום תוכם של מצווה.

יש לכאורה גמרא בזבחים,

יט עמוד א', שכתוב הפוך מזה.

מה כתוב בגמרא שם?

הגמור מאוד מעניין, כתוב ככה בגמרא.

אנחנו יודעים

שכהנים צריכים ללבוש בגדי קרונה.

טוב, את זה אנחנו יודעים?

יפה מאוד.

עוד הלכה הגמרא אומרת,

בגדי קרונה צריכים להיות צמודים לגוף,

בלי שום חציצה.

אסור לבן אדם, לכהן, ללבוש גופייה.

למה?

שצריכים שבגדי קרונה יהיה ממש על הגוף שלו,

בלי שום חציצה.

כמו שהכהן,

כשהוא מחזיק את הכוס,

אסור לו להחזיק את זה עם כפפות,

אסור שיהיה שום דבר חוצץ,

אסור שיהיה חציצה,

אז הוא צריך לגעת בכלי,

אז גם כן, וגם כן ברצפה גם.

אסור לו, למה הכהנים, טוב, למה הכהן בבית המקדש? הולך יחף, למה?

ואנחנו צריכים שהרגליים שלו ייגעו ברצפת העזרה, שזה קדוש מקדש אותו בזמן העבודה. גם כן, הסכין, אסור שיהיה שום חציצה.

אותו דבר עומד הגמרא, צריכים

לזהר שהגוף של הבגדים ממש על הגוף שלו.

הגמרא מסתפקת מה קורה בקינה, יש לו קינים,

בגוף שלו יש לו קינים.

האם הקינים זה חציצה עד כדי ככה, הגמרא מסתפקת.

הגמרא אומרת, יכול להיות שקינים זה חי,

זה חלק מהגוף שלו,

אז ממילא זה לא חוצץ,

עכשיו מתחיל לגרד.

כן?

אז הגמרא אומרת שזה לא, הגמרא דנה אם זה חציצה או לא. הגמרא עוד כדי אומרת מה קורה עם חלקים בגוף שזה לא ממש צמוד? האם אוויר זה חציצה?

הגמרא מדברת מאוד על הנושא של בגדי כהונה צריכים להיות ממש על הגוף שלו. הגמרא של מה עם סערות?

יש לו סערות,

השערות של הגוף שלו ודאי לא חוצץ.

זה חלק מהגוף שלו, כן?

אבל מה קורה אם יש לו סער מהראש?

הספר,

הוא השאיר איזה סער ארוך,

מהשר שלו, של הראש,

וזה עובר מתחת לחולצה.

האם זה נקרא חציצה או לא? בגלל שהשר הזה לא שייך למקום הזה. הגמור אומר לך, אז תקראו פרי די פרטים

של חציצה בין בגדי כהונה לבין הכהן לבגדי כהונה.

זה הגמור מאוד מעריך, שם תסבוכנו את ת' ט' עוד א'.

הגמור שואל את שאלה, מה קורה עם תפילין?

יש כהן שאומר, יש כזה מנהג,

שמלכתחיל, תפילין שצריכים לבוש כל היום, אתם יודעים.

אה?

אוה, עוד מעט אני אדבר על זה.

יפה.

לא כתוב איזה תפילין, תפילין של יד, תפילין של ראש.

זה תפילין של ראש, זה לא עושה חציצה.

אבל תפילין של יד, האם הוא לבש?

אוה. אז הגמרא, אז עכשיו,

אני זוכר, היה יהודי בירושלים, הרב הטוסקי, הוא היה חתן של הרב שיינברג,

כל היום הוא לבש תפילין, כל היום, ממש.

מהבוקר עד השקיעה,

לפני השקיעה הוא הוריד את התפילין. יש עניין לתבוש תפילין כל היום.

עכשיו, הכהן הזה רוצה לתבוש תפילין.

האם, מה?

מי אמר?

כן, אבל זה לא פשוט, טוב, למעט בגמור הוא רואה שם שהוא כן למש את זה.

עכשיו,

מה קורה אם הכהן הזה החליט, הוא רוצה לתבוש תפילין?

אני אומר, יש לו בעיה,

כן?

התפילין חוצץ בין היד לקשוינס, לבגד של הכהן.

מה?

אז הגמור עומד דבר מאוד מעניין.

לא כל כך מבין את זה, הגמור עומד כזה סברה. רשי מסביר את זה.

כיוון שזה מצווה... הוא עוסק במצווה פוטומי, הוא מצווה קודם. או, רגע, לאט לאט. אתה חוטף. רגע, שנייה אחת, שנייה אחת. לאט לאט. עומד הגמור ככה.

תפילין, כן? עומד הגמור תפילין זה מצווה.

ומצווה שחביב אליה,

מה זה חביב אליה?

הוא אוהב את המצווה.

זה כמו חלק מהגוף שלו.

סתם, אנחנו קצת לומדים, קצת

מושגים, מה זה נקרא מצווה.

חן, אנחנו מנחים תפילין. וואו, אין לי כוח. אין לי תפילין, ככה, זה גלגל.

כתוב שזה חביב אליה, זה כל כך חביב לו התפילין,

זה כאילו זה חלק מהגוף שלו.

ככה גמור מת סברה.

הוא מסתפק, אבל זה יצר אחד של הגמרא.

מכיוון שהוא כל כך אוהב את התפילין,

זה כאילו בטל לגוף שלו, כמו שסערות

שגודלים על הגוף שלו, זה לא חוצץ, בגלל שזה הגוף שלו, זה הוא.

השרות והוא זה חלק, זה לא גוף זר.

אז אותו נובע תפילין,

מרוב חביבות המצווה, זה אני חי את התפילין, זה חלק ממני.

ככה בן אדם צריך להגיש בזמן שהוא מניח תפילין.

הוא לא סתם מניח איזשהו צורות עליו. זה אני, זה אני, אני מוכן,

זה חלק מהגוף שלי. ככה גמרא אומרת, לכן זה לא חוצץ, עד כדי ככה גמרא אומרת.

אומרת הגמרא, בלילה,

בלילה,

שזה לאו זמן תפילין,

אתה לא מקיים את המצווה של תפילין, תפילין זה לאו זמן לילה,

זה ודאי חוצץ.

כן?

אתה לא מקיים את המצווה, זה ודאי חוצץ.

אז עשו, בלילה ודאי צריכים מהר להוריד את זה, זה ודאי, כן?

טוב, זה הגמרא.

משיח הגמורה, הוא אומר,

כהנים פטורים מן התפילה ומן התפילין.

כהן בבית המקדש לא צריך להתפלל.

למה לא?

למה לא צריך להתפלל?

זה חלק מהמצווה. לא, להתפלל.

לא צריך להתפלל. למה? או עסק במצווה, פטור מן המצווה.

הוא לא צריך רגיעת שמה, שום דבר. הוא עסוק במצווה עכשיו.

או עסק במצווה, פטור מן המצווה.

וגם פטור מן התפילין.

הוא לא חייב להניח תפילין.

קח את מגמורת.

שואל על מגיון. רגע, לאט לאט. רגע, אני לא מבין משהו. לא הבנתי.

בלילה, אם הוא מניח תפילין,

אמרת שזה חציצה.

למה?

למה זה חציצה?

זה לא זמן חבילה. זה שום דבר.

זה לא זמן תפילין. אז אל תגיד לי, תתחיל להגיד לי כל מיני דברים שזה חביב אליהם. זה לא תפילין. בלילה זה לא תפילין. זה כמו...

זה לא תפילין.

אז למה ביום זה כן תפילין?

למה ביום זה כן תפילין?

הלאוי שיג במצווה פוטו בין המצווה.

הוא פטור.

מה ההבדל בין לילה ליום?

בלילה כתוב בגמרא שזה לא תפילין ולכן זה חוצץ.

נו, אבל למה ביום זה לא חוצץ?

אבל זה אוי שיג במצווה פוטו במצווה, הוא פטור.

אבל אתה פטור, זה שום דבר.

אומר לי גם, אם אתה רוצה להגיד לי, אני שואל שאלה עכשיו.

אם אתה רוצה להגיד לי, אם אתה רוצה להגיד לי, מה למדנו? למדנו מה עמוג אברום, מה עמוג אברום אמר

שמה שבן אדם עושה בזמן שהוא עוינן,

זה לא שווה כלום.

אפילו שעשית את זה, אני לא מסתכל, אני לא ראיתי כלום.

קראתי מגילה, הוא היה עוינן, קראתי מגילה, לא ראיתי כלום.

הנחתי תפילין, לא ש... שום דבר.

אז למה עכשיו...

למה לא דומה? מה ההבדל?

בגלל שהוא מכבד את המצווה בגלל שהוא יכול כמו הידור מצווה נו אז מה

מה זה בלילה? לא הבנתי מה ההבדל בין לילה? מה ההבדל? לא מדובר על היום ואז בגלל שהוא יכול אני אכבד את זה אין בעין הזה

אז הוא שם את זה כהידור מצווה כזה יכול על הגוף שלו ואז אין בעין הזה אז למה? מה החלט בלילה?

למה בלילה אתה לא... אסור לו להכין את זה בסדר זה שאסור אסור בסדר למה אסור?

בסדר אסור בלילה בשם יפיח נכון אבל אנחנו חושבים שזה לילה לאו זמן פיניד

זה לא סתם שמא יפיח, זה באמת, זה על הזמן.

נכון, בסדר, אבל זאת אומרת שזה אסור, בסדר.

למה הבאת לי שזה אסור?

זה שאינם קבלת אותם רק בזמן אמין. כמו שחולה, תגיד לו שיגיד לך שהוא רוצה לאכול מצה, אבל לא בזמן אכילת מצה. זה אינם קבלת, גם פה. נכון. בסדר. אז לכאורה, אז הדבר הראשון שאומרים מהגמרא, הדבר מאוד מאוד ברור.

שאויסק במיטרפוטימץ זה לא כמו לילה.

מי שיגיד לי שאויסק במיטרפוטימץ זה כלום,

זה לא נכון.

לילה זה כלום. תפילין בלילה זה כלום.

אבל תפילין בזמן שאוישם בצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ובצוותים ו

אוי נה, זה גרוע, זה חידוש גבוה, אבל כל הבעיה. רגע, מה הבעיה שבאמת היא יכולה לעשות?

זה לא פשוט.

זה המרשל, המרשל אומר, המרשל אומר שאוי זה מי זה ומי זה, רק דברים שזה סותר. אתה לא יכול גם לשמור על אבידה וגם לזה. זה המרשל, אבל לא כולם פוסקים ככה.

אתה אומר ככה, אתה אומר, יפה, אתה אומר, לפי מה שעשית. למה שמיקרי מגילה,

לקרוא את המגילה, אתה לא יכול לקרוא מגילה וגם לקבוע את אבא שלו. אתה לא יכול.

אתה לא יכול לתת הכנות.

אתה לא יכול בזמן הקריאת המגילה גם להכין לה כפורה.

לכן שמה אתה באמת פטור.

אבל כאן

בתפילין אתה יכול לעבוד.

אבל קודם כל,

זה לא... בגמרא מיניהו באט אתה רואה לא ככה. הגמרא אומרת שפטו מהתפילין. למה אתה אומר מתפילין?

סתם, צריך לראות איך המאשלה נלמד.

אוינן זה... לא, אוינן, לא. אוינן פטור בגלל איזה מצווה לגבי זה. מה זה אוינן?

כל הסיבה של אוינן פטור, בגלל שאוינן מיצווה קובורא פטור ממני מצווה. זה לא איזה פטור חדש.

אוינן זה לא פטור חדש, זה בגלל איזה מצווה.

אז לכאורה אני רוצה להגיד, אולי כתוב פה יסוד גדול.

צריכים לדעת אם זה נכון או לא. זה חילוק בין תחנה, זה לא מתחנה. לא, שניהם זה פטור.

לא, אני אומר עכשיו בארבעה מצווה,

נכון, אז זה מה, זה אוייסר ויצופו את המצווה.

נכון, אבל למדנו שאוייסר ויצופו את המצווה,

ומה שהוא עשה בזמן התקופה הזאת שהאוייסר ויצופו את המצווה לא יעזור לו לזמן אחר כך, כמו במגילה,

אז נכאורה גם כי בתפילין צריך להיות ככה.

אז יכול להיות שזה קצת דומה למה שדיברנו קודם על מצווה פלו ורבו.

ובואו נסביר מה שאני מתכוון.

אמרנו קודם

שגוי שהוליד ילדים בזמן שהוא היה גוי,

ועכשיו הוא הפך להיות יהודי, הוא חייב מצוות עכשיו.

אומר הרמב״ם, נכון,

היית גוי, כשהבאת ילדים היית גוי,

אבל למעשה התוצאה

של המצווה עדיין לפנינו.

אני רואה את הילדים.

אני רואה את התוצאה.

גם אם הילדים עדיין גויים?

כן.

בגלל שלשבט זה צרה, זה בעצם סוף סוף יש פה בני אדם שמשתובבים בכדור הארץ. זה המצווה.

מה?

מה זאת אומרת?

שניהם אותו דבר.

לא. שניהם, עשית את המצווה בזמן פטור,

ועכשיו התחייבת.

ואתה רוצה עכשיו להסתמך על דבר שעשית בזמן פטור.

בדיעבד, כמו שאומרים.

מה?

כן, זו השאלה.

אז אמרנו שבפלור זה ככה. בפלור זה פשט ככה. הרב, זה לא כמו קטן של עולם?

מה?

איך להתגייר איתו כמו קטן של עולם?

ולכן מה?

ממש נוחה לגמרי.

כבר הייתם שותפו את הילדים?

אתה שואל טוב.

אתה שואל טוב, אבל למה עושה הרמב״ם הוא מי שיצא ידי חובה?

אנחנו צריכים להסביר.

למה הוא מי שיצא ידי חובה? הוא שואל שאלה אחרת, שיש ניתוק

בין האבא והילדים. אז בכלל, זה לא הילדים שלו בכלל.

כנראה זה לגבי ייחוס, אבל לא לגבי דבר שבפועל, למה שהוא עשה.

זה עדיין נחשב הילדים שלו.

לגבי הדבר הזה שהוא הביא אותו לעולם, כן?

עכשיו זה ככה.

מה התורבן אומר?

הבנתי מה התורבן,

שפרו רבו יש עדיין,

אני רואה את התוצאה של המצווה לפניי.

יש מצוות מצה.

אכלתם מצה, נגמר.

הכול נגמר. אחרי שעשית את זה, נגמר.

התוצאה של המצווה נגמר.

אז זה אני אומר, אם עשית את זה זמן פטור,

זה לא יעזור לך בזמן חיוב.

אבל אומר אצולי אבן, פרו רבו,

עשית את המצווה,

התוצאה של המצווה עדיין לפנינו. אני רואה את זה לפניי.

נכון, עשית את זה זמן פטור,

אבל התוצאה שלנו עדיין לפניי.

יש לומר, אולי,

כשבן אדם מניח תפילין יש בעצם שתי דברים המצווה היא להניח תפילין

ויש עוד דבר שהתפילין מונח עליו

אני רואה שהתוצאה של התפילין יכול להיות שגם אם הוא עשה את המצווה בזמן פטור או איש מבטון במצווה

אבל יכול להיות שהתוצאה של המצווה

ההנחה את זה שתפילין מונח עליו זה עדיין לפני כל שנייה ושנייה הרי כשבן אדם מניח תפילין

הרי חוץ מהמאיס לאנוח יש תפילין זה שתפילין מונח עליו

זה קיום של מצווה.

המאייסה זה להניח.

הקיום הוא כל היום כשהתפילין מונחה עליך,

אז יש קיום של מצווה.

אז יכול להיות כדי שלא יהיה חציצה מספיק שאנחנו אומרים שסוף כל סוף יש פה תוצאה, מה זה יש פה תפילין?

נכון הוא לא קיים את המצווה אבל אתה לא יכול להגיד שאין את התוצאה של המצווה של התפילין המונחים על ידו.

זה אפשרות אחת שאפשר להגיד.

אנחנו מתקדמים לשאלה שלנו שאנחנו רוצים לדבר על סביב

מה שאלנו שאלה בסבירת העומר? שאלנו שאלה שאחד דיברנו על סבירת העומר מה קורה אם אחד שוכח סבירת העומר בלילה יום אחד הוא שוכח סבירת העומר. מה אנחנו אומרים?

שהבהג אומר שברגע שאתה לילה אחד אתה לא ספרת אתה חוץ למצחק יש אישורים שאומרים לא לכן אנחנו אומרים שתספור בלי ברכה

אבל הבעג אומר שכחתי יום אחד

אתה חוץ למשחק.

למה?

למה אם אחד שכח

לילה אחד, הוא חוץ למשחק? מי יכול להגיד למה?

איך אני אסביר בזה? מה זה הדבר הזה?

בן אדם, כל לילה סופר ארבעים ותשע פעמים. הוא מסתכל על ארבעים ותשע פעמים כמצווה אחת. יפה מאוד. עכשיו ככה, הספר חינוך אומר מה שאתה אומר.

הספר חינוך אומר מה שאתה אומר. אבל אנחנו צריכים להבין את הדבר הזה. מה הוא אומר? הוא אומר ככה.

שמצווה

ספירת העומר זה בעצם מצווה אחת גדולה

פרוסה על ארבעים ותשע ימים.

אתה עושה הרבה מצוות קטנות. כל לילה מצווה, מצווה, מצווה, ובסוף תקבל עוגבת גבינה. בסוף יש לך את הקיום של המצווה. זאת אומרת, יש לי הרבה מעשים עם קיום אחד.

ככה אתה מסביר פשט.

זה דבר אדיר.

למה זה קצת, אתה צריך להסביר מה שאתה אומר. אתה בא ואומר,

כל לילה, היום בלילה, ספרת העומר,

עשית מעשה?

עשית גם קיום?

קיימת מצווה?

כן. לא? לא, לפי זה? לא.

הקיום תקבל בערב שבוע תקבל את זה.

מה זה? אתה עושה מעשה בלי קיום? יש כזה דבר?

כל מצווה שאתה עושה, אתה עושה את המצווה,

כן? אתה נותן לה, מייד.

אתה מקבל תוצאה מייד.

פה אתה עושה מעשה. איפה הקיום? קיימתם משהו? לא, לא. חכה, חכה. בסוף.

בסוף, בסוף תקבל את המצווה.

מה זה? ארבעים ותשע מעשים עם קיום אחד. יש כזה דבר?

ולא רק זה,

אתה אומר שאני גם מברך?

אני מברך על מעשה בלי קיום? יש כזה דבר?

ממתי מצאנו שבן אדם מברך על מעשה בלי שהמעשה הזה זה קיום?

הקיום יהיה רק בסוף.

איפה יש כזה דבר?

אז יש כזה דבר.

כמה פעמים מצאנו שיש ברכה, תשמע חידוש, יש ברכה על מעשה בלי קיום.

איפה מצאנו כזה דבר? בן אדם עושה מייסי מצווה בלי קיום, הוא בכל זאת מברך.

מה זה?

מצאנו את זה בבדיקת חמץ.

אם אני ממנה שליח

לעשות בדיקת חמץ בשבילי,

כן?

עכשיו אני מקיים מצוות בדיקת חמץ.

מי עושה את המעשה בדיקת חמץ? אני? לא, אני יושן בבית.

אני שלחתי שליח, הוא יבדוק את כל הבית שלי, כן?

מי עושה את הברכה?

אני

או השליח שבודק.

מה?

... הזה שבודק.

אבל הזה שבודק, הוא מקיים מצווה? בעל הדירה הוא.

בעל הדירה, נכון. בעל הדירה שהוא חייב בדיקת חמץ. הוא מקיים את המצווה.

הוא, לא, הוא לא מברך, לא, לא, השליח מברך. כתוב במרכה השליח מברך.

שליח, אתה לא רוצה לבדוק, אתה אין לך כוח.

הבאת בן אדם, קח 50 שקל לך לבדוק את הדירה שלי.

אני, אם עושה אותך שליח לבדוק את זה. מי יברך ?

הוא יברך. מי מקיים את המצווה של בדיקס חומץ? אתה, אתה, בעל הבית. יפה. אז מה הולך פה?

העושה מברך והמקיים לא מברך. אז יש כזה דבר של לעשות ברכה על מעשה בלי קיום.

זה לא דוגמה כל כך טובה. למה?

המעשה הזה מביא לקיום למישהו אחר. אז זה לא כל כך דומה, כן?

לכן זה לא כל כך דוגמה טובה.

אנחנו מדברים על דבר אחר.

אני ביום ראשון סופר,

אני עושה מעשה סבירה,

איפה הקיום שלי?

אה, עוד מעט, יש לך עוד 49 ימים עד שתהיה לי את הקיום.

אז למה נברך עכשיו?

אז יש כזה דבר שאתה מברך על מצווה שהמצווה הזאת לא יביא לקיום עכשיו.

רק בצירוף הרבה הרבה מעשים זה ייבא. על כל מעשה קטן אני מברך.

מה?

לא, לכל ועליון אתה מברך כל יום, עד כמה זמן. נכון. זה, בהתחלה או בסוף. אז איך הדבר הזה... אז יש דוגמה, יש כזה דבר,

שמברכים גם על מעשים אפילו שכל מעשה במצווה הוא לא קיום רק בצירוף כולם ביחד. איפה מצאנו?

במצווה שחיטה.

שחיטה בבית המקדש.

בבית המקדש אתה צריך לעשות ארבע עבודות, כן?

לשחוט, לקבל את הדם, להוליך את זה למזבח ולזרוק.

עכשיו כתוב שכל,

כתוב על כל עבודה אתה צריך לברך על השחיטה ולברך על השחיטה.

על הקבלה,

על ההולכה ועל הזריקה.

הרי שמה אם אתה רק שוחט וזהו, מספיק,

זה לא טוב, לא שווה כלום.

אתה צריך לקבל את הדם, לזרוק את הדם.

אז לכאורה, מה אתה מברך עכשיו על השחיטה?

אתה מברך על כל מעשה ומעשה? הרי כולם ביחד זה צירוף להגיע לידי התוצאה של הקורבן.

אז רואים שאפשר לברך על קיום

אפילו שהוא רק 20% 25% של המצווה.

הרבה מעשים קטנים אפשר לברך.

אז אולי זה גם מגיע לפה. אתה מברך על כל יום ויום אפילו שרק ביחד זה קיום של צפיית העומר. אולי זה דומה.

עוד דוגמה אפשר להביא מדלת מינים.

אנחנו נותנים את העלת המינים ביחד.

מה קורה עם בן אדם? אין לו.

זה מגיע.

קודם כל, תביא את הלולב,

עוד חמש דקות יביאו לך את ההדסים,

אחר כך הערבות.

אז כתוב בהלוכה,

שאתה מברך על הלולב, אז ניתן את הלולב.

לוקחים לך את זה. אחר כך מביאים לך הדסים על הדסים.

על הערבות ועל ה... אז שמה, לכאורה,

אחד לא מספיק.

כתוב בהלכה, אם לך יש לולב, אתה לא מברך.

אתה צריך את כל הארבעה מינים,

אז שמה יש לך מעשים קטנים עם קיום אחד.

מאוד דומה.

כן? אז זה אפשרות, זה מה שאתה רוצה ללמוד. אתה רוצה ללמוד,

אתה רוצה להגיד שספירת ההום לפיה בהאג זה מצווה אחת גדולה,

עם הרבה מעשים קטנים, ועל כל מעשה קטן אני מברך.

לפי דבר, אני שואל אותך שאלה.

לפי מה שאתה אומר, מה קורה?

בן אדם, נחמדן אצלן, יודע שעוד שבועיים יש לו ניתוח,

מהלילה עד אל מחרת, ולא יוכל לברך את שביעת העומר.

האם הוא יתחיל או לא?

מה דעתך?

בטח. לפי זה. הוא יתחיל, מה ש... לא, לפי זה, לפי זה. איך אתה מתחיל?

לפי השיטה המסיבה הזאת. שיגיד, עוד ככה אני לא אקיים את המשחק.

יפי. יפה מאוד. לפי אבהאג.

לפי דבריך, לפי ההסבר שלך אבהאג. עוד מעט נביא הסבר אחר.

אתה רוצה להגיד שכל העמים ותשמים זה קשת אחת של מצוות,

ואם חסר לך מצווה אחת באמצע, אז הכל קורס.

אז לפי דבריך,

אחד שיודע, בעוד שבועיים יהיה לי ניתוח חס ושלום,

והיה נהיה מושפז כאילו,

כאילו,

איך אומרים? נו, הרדמה.

מהלילה עד 24 שעות?

לפי אדבר ה... לפי אבג.

כן, לפי אבג.

אם קבעו לו, למשל, סתם בזמן,

תור לפני חודש, אז הוא לא יברר בכלל למה הוא יתחיל לברך. פתאום הוא יכול לתעצור בכלל להתדהות אחרי שעות. אז אתה אומר,

הוא נשתק,

אבל אין צורך.

אבל מותר לך לעשות את זה? נשאלת לך שאלה. למה לא? כן?

מה קורה אם בן אדם אומר, תשמע,

תיקח לולב,

בעזרת השם יהיה נחושבור יש לך גם הדסים.

אסור לך לעשות את זה.

אתה צריך לדעת עכשיו מראש שיהיה לך, כל הארבע יגיעו לך. בן אדם חולה שהולך למות, הוא נחיה במצווה גדולה, כן, כל עוד הוא חי... לא, כל מצווה זה אחרת.

כל מצווה מצווה זה מצווה נפרדת. אבל פה...

הוא חייב להכין את עצמו למצוות.

מה שהוא יספיק, מה שהוא יכול. נכון, אבל אם אתה לא... אבל אתה... לא אכפת שתגיד ספירת אומה בלי ברכה. אתה הולך לברך עכשיו, לברכה לבטלה.

למה? בגלל שאם בסוף לא קיימת, יתברר לך ש... ש... ש... כמה ימים בכלל.

לא משנה, אבל אתה צריך לעשות ארבעים ותשע חלקים לפאזל,

ואני יודע שמראש אין לך חלק אחד בפאזל.

אז אל תתחיל את הפאזל בכלל.

איך אתה מתחיל את המצווה?

לא מסכים.

למה לא?

אתה עושה ברכה לבטלה.

רגע, זה נסתכל להלכה? לא, לא, לא, לא, לא. זה לא כתוב. עוד מעט. לא נסתכל להלכה.

רגע, רגע, לאט, לאט, לאט. זה שהבהג אומר, רגע, רגע.

אם אחד באמת שכח ספירת אומה בלי לילה אחד,

זה כתוב בהלכה שלא סופרים הלאה

עם ברכה. זה שהוא יודע מראש שיש לו תור לאן שהוא, כן? אז זהו. אז כתוב, למעשה כתוב בנשים,

כתוב בנשים,

לא, יש כאלה שהמשברור אומר, לא כדאי להם לברך, בגלל שמשתום הם יטו.

הם יסתום הם ישחררו, אז מתברר שזה ברכה לבטלה מה שהם עושים.

אז לכאורה,

אנחנו אומרים לפי ההסבר של הרב מיכאל,

יוצא דבר חדש,

שבן אדם שיודע מראש

שהוא הולך עכשיו להיות ניתוח,

ועשרים וארבע שעות לא יוכל להגיד ברכה,

אז הוא לא יב... לא, אל תתחיל, אל תתחיל. למה?

שאתה, חסר לך חתיכה אחת בפאזל, ויוצא שכל המצווה שלך לבטלה, אל תתחיל. ככה זה לפי הפשוט שלו, כן?

אנחנו רוצים להתווכח עם הרב מיכאל,

והוא יגיד בשטח אחר.

וככה יש קצת משמעות, גם בספר החינוך הוא מכניס את זה ככה.

מה הפשוט... למה בהג אומר שאחד ששכח לילה אחד לא יכול להמשיך לספור?

אז אתה אומר, כאילו, שאתה צריך 49 חתיכות, חסר לך אחד, אין לך פאזל, הכל נופל, הכל קורס.

לא יכול להמשיך לספור בלב אחד? לא בטוח שככה. מה? לא יכול להמשיך לספור בלב אחד? כן, ודאי, כן. לספור בלב אחד זה לא משנה, זה שום דבר.

עכשיו,

אפשר להגיד ככה.

יש לי הסבר ככה.

שהעניין של ספירת העומר,

מה זאת אומרת? אני אומר, היום, יום ראשון בעומר. בסדר.

למחרת אני אומר, היום, יום שני בעומר.

למה יום השני זה יום השני של העומר? למה?

למה?

התשובה היא,

כיוון שאתמול ספרת

שאתמול היה יום ראשון,

אז היום זה יום השני.

בגלל שאתמול היום ראשון. למשל, אתה עומד בתור,

אתה שני בתור. למה אתה שני בתור?

בגלל שיש בן אדם לפניך, הוא ראשון בתור.

לכן אתה שני בתור.

אבל אם הבן אדם לפניך הוא לא עומד בתור, הוא הפקיד

עצמו, הוא לא הלקוח,

אז אוטומטיקה אתה הפך להיות הראשון.

ומה אם הראשון סתם עומד שם חולם? הוא לא בתור, סתם עומד שם.

אז אתה, זאת אומרת, למה אתה השני?

בגלל שיש ראשון, אתה הפך להיות השני, כן?

אז בעצם יוצא לדבר מעניין.

כשאתה סופר את העומר ביום הראשון, אתה עושה בשתי דברים, אתה עושה. דבר ראשון, אתה סופר. היום זה יום הראשון.

בואו חשב שאני עשיתי צווה.

עוד דבר עשית,

אתה עכשיו הכנת הכנה ליום השני שעכשיו יום השני יוכל יום שני בגלל שאתה היית יום ראשון.

אתה צוחק על זה? זה נראה מצחיק, אבל

יש כזה שיטה בראשונים

שאנחנו מביאים את השאלה על עריץ גיוס, הוא אומר כזה שיטה,

זו שיטה קצת מעניינת.

עריץ גיוס אומר שמה קורה,

הוא אומר ככה אם אחד שכח בוא נגיד יום החמישי הוא שכח את האומר,

אז הוא אומר שביום השישי יגיד אתמול היה חמישי והיום שישי.

מה זה הדבר הזה?

מה זה הדבר הזה?

זהו.

אז מפה אתה רואה מפורש לא כל מה שאתה אומר. לפי המסגרס ודאי זה לא כל מה שאתה אומר.

בגלל שמה זה עוזר? היום אתה אומר אתמול היום חמישי והיום זה שישי. אתה מתקן את הפרק של אתמול.

אתמול נגמר אתמול. מה זה אתה עושה?

התשובה היא

שאתמול שכחת ולא אמרת.

היום אני לא יכול להגיד יום שישי אם אני לא קודם כל מבסס אתמול יום חמישי,

כן?

אז כל יום זה הכנה ליום השני.

אז אפשר להגיד שבהג אומר תוריון,

התוריון אומר בהג, שמה?

שכשאתה בא להגיד סבירת העומר,

אתה חייב להגיד, אם לא אמרת יום ראשון, אז היום השני זה לא טוב

בגלל שזה לא שני.

אתה חייב לבסס,

אתה לא שני אם אין לי ראשון.

אתה חייב שיהיה ראשון כדי שיהיה שני.

אז יוצא, ככה אפשר להגיש קצת בבאג.

לכן לפי זה,

לפי זה, מה קורה לבן אדם הזה שלנו?

שהוא הולך עכשיו שיהיה לו ניתוח בעוד שבועיים.

האם יתחיל לסבור או לא יתחיל לזבור? מה דעתך עכשיו?

הוא יכול לבוא לניתוח ולסבור לסבור?

לא, זה אפילו.

לפי הריצגייס אתה צודק, ודאי.

לפי הריצגייס ודאי תעשה את זה. אני שלפי הבאג.

לפי הבאג שומע, אם שכחת עליי אחד,

נגמר.

אתה לא יכול להמשיך.

האם אני אומר, בן אדם הזה לפחות יתחיל את המרוץ.

מתחיל לסבור?

יפה.

הוא יתחיל לסבור.

רגע, אבל זה לא ברכה לבטלה.

לפי המיכאל,

זה לא יעשה את זה. למה?

שלפי מיכאל זה פאזל אחד גדול של אביב את תשע חתיכות,

חסרת אחד, אז הכל נופל.

אז למה אתה מתחיל בכלל? אתה מתחיל ברכה לבטלה.

לפי מה שאנחנו אומרים, לא מה פתאום.

היום הראשון לא צריך את יום השני. היום הראשון, אני בסדר.

אתה השני בנוי עליי.

בסדר, יש לך בעיה.

אני יום הראשון, אני מסודר.

אני לא צריך אותך.

אתה השני צריך אותי.

אז לכן תתחיל את הסבירה עד שבועיים.

לכן שבועיים, ביום הזה, אתה לא יכול, בסדר, אתה לא יכול להמשיך. אבל מה שרצית עד אז, זה בסדר.

נכון? אתה מסכים?

יפה. עכשיו אנחנו רוצים להתקדם עוד דבר.

לפי זה,

מה שקרה לחבר שלי,

שהוא היה אוינן ביום אחד ולא שפה סבירת העומר,

מה אנחנו אומרים? האם הוא יכול להמשיך או לא?

אז אני אומר ככה,

לפי מה שאנחנו אומרים, לפי מיכאל,

הוא לא יכול להמשיך. למה?

בגלל שזה ארבע ותשע חתיכות לפאזל,

ומה שהוא עושה, אוינן,

אוי זה מטמון וזה לא שווה כלום.

זה לא מצווה, זה אמרנו, כן?

עמוק נפור אומר שאחד שקרא את המגילה בזמן שהעוינם,

זה לא שווה כלום.

אז לכאורה בן אדם שספר בזמן שהעוינם זה לא שווה כלום,

חסר לו חתיכה של הפאזל, הוא לא יכול להמשיך, זה שום דבר, הכל חסר, כן?

אבל תראי מה שאנחנו ממש לא נכון.

שיכול להיות שאוהי סרבית ופה למין המצווה, כוונה,

אתה לא מקיים מצווה של סבירת העוינם, נכון,

אבל עדיין היום הזה נקרא ספור.

אתה לא יכול להגיד שלא ספרת את היום.

נכון, אתה פטור מהמצווה, לא קיימת מצווה, לא תקבל שכר, בסדר.

אבל עדיין היום השלישי יכול להיות,

היום השלישי אומר, תשמע, אתמול היום שני, איך אתה יודע? ספרתי. לא, אבל לא הייתי חייב, לא משנה.

אבל כי ספרתי, אפילו שהייתי פטור מלספור,

אבל למעשה סוף סוף סוף ספרתי.

ומרכז חינוך אומר את הדבר הזה לגבי קוטן, שהוא מחדש לגבי קוטן.

יש ספק,

קטן שנולד באמצע ספירת העומר.

עכשיו המצווה שלו,

בוא נגיד, היום בלילה במצווה שלו. עכשיו

הוא לא יודע מה לעשות.

הוא ספר את האוימר עד עכשיו.

ספר את האוימר עד עכשיו, כן?

עכשיו הוא נהיה גדול.

אז האבא יגיד לו, שמע, מה שספרת עד עכשיו,

אתה קטן, זה לא שווה כלום.

אתה לא יכול להמשיך לספור עכשיו בתור גדול.

אבל עומד מרכז חינוך לא נכון.

שמה שהוא ספר עד עכשיו, נכון, הוא לא קיים את המצווה בכלל, נכון.

אבל,

הימים הראשונים הם ספורים.

נכון, אתה צודק. לא כמו מיכאל. לפי מיכאל הוא לא ימשיך. למה?

שהבן אדם הזה חסר לו חלק מהפאזל. זה לא שווה כלום, כן?

אבל המכסים בסוף אומר לכל שזה לא נכון.

יכול להיות שהגדר הוא שאתה צריך לספור.

אם אתה לא ספרת יום אחד אתה לא יכול להמשיך בגלל שזה לא ים ספור.

זה כמו בתור. אתה לא שני בתור אם אין ראשון.

אבל יכול להיות שלייצר את הימים הראשונים לא צריך

להיות בה חיובה גם קטן שיכול לעשות את זה.

יכול להיות דווקא קטן.

שויטה יותר גרוע. זה הרי התחלנו עם הדבר הזה.

שויטה הוא, אנחנו אמרנו, הוא בכלל, הוא מסעסק בכלל.

שויטה פוטם בן המצווה זה יותר גרוע מקטן.

קטן הוא חי בדרבונון.

זה שקטן חי... קודם כל, זה שקטן חי במיצווה בדרבונון זה כבר מראה לך

שיש לו שכל.

הגאון מבין את זה בגיל שמונה ידע את כל התורה כולה.

אין לו בעיה בדעת.

הוא בסדר גמור.

התורה לא מחייבת אותו.

אבל הוא חייב בדרבונון. אחת שאלה מעניינת.

למה קטן חי במצוות מדרבונון?

למה אתה חי במצוות מדרבונון?

בגלל שכתוב בתורה לא תעשו מן הדבר.

התורה אומרת לך תשמע לרבנן.

אבל קוטן לא חייב לשמוע לתורה.

סתם שאלה מעניינת.

למה קטן חייב במצוות מדרבונן?

למה אתה חי במצוות מדרבונן? למה?

כשכתוב בתורה לא תעשו מן הדבר.

אבל קטן פטור מן המצוות.

גיא נדבג לא פטור, לא פטור.

אז הוא חייב, למה הוא חייב? מה? זה לא חבל לך, אבל לא חבל. כן, אבל מה זה מצוות חינוך?

הוא פטור מעל מצוות, אבל בגלל שרוצים לחנך אותו, שיתרגל לעשות את המצוות, אז מחזיקים אותו. או, אז אתה עכשיו נכנס לנושא מאוד מאוד גדול,

מחלוקת רשי וטוס זה נושא רצוקה,

מה זה מצוות חינוך?

אם זה מצווה לבן או מצווה לאבא?

זאת אומרת, אם אני אומר,

האבא חייב לחנך את הבן שלו, מדרבנן,

אבל הבן לא חייב מדרבנן.

אז רשי אומר את זה, אם מה שאתה אומר,

זה מצווה לאבא, אבל תוספות אומר זה לא נכון,

זה מצווה לבן.

הרי כתוב, יש מוכרח בגמור, הגמור אומרת

שקטן יכול להוציא גדול לידי חובה.

אם הגדול חייב רק מדרבנן,

אז הקטן יכול להוציא אותו.

אם זה לא מצווה לקטן, איך הוא יכול להוציא אותו? מצווה לאבא שלי.

מוכרח שגם על הקטן יש מצווה.

זה נשאר לזה, זה לא מובן כל כך.

מה מחייב את הקהל לשמוע?

התורה,

אני לא חייב לשמוע את התורה בכלל, אז למה, זה סתם בעיה סדירה. אלפא קולפונים, קטן, אומר מי חסחין, קטן שעושה מצווה זה יותר משויטה. שויטה שעושה מצווה זה סתם משעסק בכלל, זה לא מצווה בכלל, זה סתם,

זה מילים, זה פעולות בלי שום משמעות. אבל קטן,

הוא עושה מצווה,

יש משמעות של מצווה.

לכן הוא יכול להמשיך את זה. אבל זה רק אם אנחנו אומרים שהעניין של הבאהג הוא שאם שכחת לילה אחד,

לילה השני זה לא טוב בגלל שזה לא ספור. אבל אם קטן,

אני אומר שקטן יכול לעשות את הדבר הזה, הוא יכול להפוך את היום ליום ספור.

אתה לא יכול להגיד שהיום השני זה לא ספור. בטח זה ספור.

מה, או לא היית חייב? לא משנה, אבל לא צריך להיות חייב להפוך את היום השני ליום ספור.

צריכים שמישהו בר דעת אמר שזה נקרא ספור, זה כבר מספיק טוב.

בסדר?