הרב יהודה זיסקינד

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אני,

כל הכבוד לכם שפעם השנייה בשבוע שאתם עדיין ערים.

היום בלילה רציתי לדבר על הנושא של

כל ישראל ערבים זה לזה.

למה הנושא הזה?

אתה יודע שזה נושא שמקיב אותנו בכל מיני נושאים בהלכה,

של ברכות וכולי,

אבל בפרט שאנחנו בתקופה של שבועות,

כשכתוב שכלל ישראל בהר סיני נעשו ערבים זה לזה.

עכשיו באמת,

זה היה בשלוש תקופות

שכלל ישראל נעשו ערבים זה לזה. אז מה זה הפירוש הזה ערבים זה לזה?

אז אנחנו כולם יודעים, צריכים לדאוג ליהודים,

להיות נחמד ליהודים,

לעזור להם, לעשות חסד, כל ישראל נעשו ערבים זה לזה. אנחנו יודעים שזה משפט מאוד, כאילו,

כאילו זה בא נחמד,

אבל זה הרבה יותר מזה. זה לא סתם להיות נחמד לכל יהודי בגלל כל הערים, יש בזה משמעות מאוד מאוד חזקה.

הגמרא אומרת במסכת נידה,

קשים גרים לישראל כספחת.

ספחת זה מין נגע צרעת.

ויש כמה פשטים, בראשונים,

למה גרים קשים לישראל כמו ספחת.

מה הגרים עושים לנו?

אז פשט אחד,

שהגרים אפילו שהתגיירו ושומעים מצוות, עדיין

יש איתם כמה טעויות שהם מביאים איתם

מאז שהם היו גויים,

ואנחנו לומדים מזה, וזה משפיע עלינו, לא לטובה,

ולכן זה קשה לנו.

רש״י מביא פשט

יש פשט אחר, שהגרים, הפוך.

הקדוש ברוך הוא אומר, תראה, הגר הזה,

הוא התגייר,

והוא כל כך התקדם ביהדות שלו,

ואיפה אתה אוחז?

תראה, הוא מגיע מכלום, ואיפה אתה אוחז? אז זה בעצם תביעה עלינו.

אבל רש״י מביא פשט אחר. רש״י אומר שהגרים,

כשעושים עבירות, טעויות,

אנחנו סובלים מזה.

כמו ספחת.

מה זה ספחת?

בגלל שכל ישראל הוא עם זה לזה,

יש לנו ערבות,

אז כשהם עושים עבירה,

אפילו שזה רק בן אדם אחד,

כל כלל ישראל סובל.

וכמו ספחת, מה זה ספחת? זה נגע שבן אדם יש לו, על הגוף שלו, רק איבר אחד על האצבע שלו, איזה משהו קטן,

וכל הגוף שלו נהיה טמא.

אז בגלל כל ישראל ערבים זה לזה, אנחנו ערבים,

אז כולנו בעצם סובלים מהעבירה שהם עושים.

אז כשיהודי אחד,

יהודי אחד,

עושה עבירה,

זה מחייב את כולנו, וכולנו סובלים מזה.

הערבות שאנחנו קיבלנו בהר סיני,

ועוד פעם בערבות מואב,

ובהר גריזים, שלוש פעמים קיבלנו את זה כמו המסבירה למה צריכים לעשות עוד פעם ועוד פעם,

אבל הקדוש ברוך הוא עשה ברית עם ישראל שכל יהודי ויהודי ערב

ליהודי אחר.

ולכן,

אם יש יהודי אחד שטועה,

חוטא,

זה כמו ספחת, קטן.

כולנו סובלים מזה.

כולנו סובלים מזה.

רש״י דוחה את הפשט הזה בגלל שהוא אומר שגרים לא בכלל ערבות,

הם לא יהיו בהר סיני.

אבל יש מחלוקת בזה, האם גרים גם כן יש להם ערבות או לא.

אבל על כל פעם, על יהודי,

כשיהודי אחד טועה,

אנחנו כולנו סובלים מזה. למה?

שהעבירה שלו מחייב אותי.

והכליקר מסביר, מה זה עניין של ערב?

ערב זה בכסף.

אחד לווה כסף.

ולמה הוא לווה את זה? הוא רוצה לפתוח עסק

ולהתקדם

ולעשות כסף.

אז הוא לא יקבל הלוואה סתם ככה.

אז הוא מחפש ערב.

עכשיו, ערב,

הוא צריך להיות אחראי מאוד.

אם הלווה לא ישלם,

אז הערב יבואו לדפוק את הילד שלו.

נו, תשלם את החוב של הלווה.

עכשיו, הלווה לוקח את הכסף,

מתחיל להשקיע את זה בכל מיני מקומות לא נכונות.

מגיע הערב ואומר לו, מה אתה עושה?

תפסיד לי את הכסף.

הלווה אומר לו, סליחה, מה אתה נכנס לי בחיים?

מה אתה מתערב לי בחיים? מה אתה אומר לי, מה לעשות?

מה אני אומר לך, מה לעשות?

זה בגלל שעוד כמה שנים

תצטרך להחזיר את הכסף,

ואיך שאתה מנהל את הכסף שלך, בסוף לא יישאר כלום מהקרן,

וידפוקו לדלת שלי.

אני ערב, זו בעיה שלי.

אז כל אחד, אתה פוגש יהודי שלא מתנהג כמו שצריך,

ואתה אומר לו, אדוני,

מה אתה מתערב לי בחיים?

ודאי אני מתערב לך בחיים. למה? אני ערב לך.

יבוא יום,

אני צריך לתת דין וחשבון למה אתה לא מתנהג כמו שצריך.

זה לא סתם דרושת כזה, זה פסוק מפורש בתורה.

כתוב, הנסתרות להשם אלוקינו, פשוט נמצבים.

הנסתרות להשם אלוקינו,

מה שחטאים שיהודים עושים בסתר, שלא רואים,

זה להשם אלוקינו.

אבל הנגלות, עבירות שיהודים עושים בנגלס, שכל אחד רואה את זה,

לנו ולבנינו עד עולם.

זו בעיה שלנו, כולנו, עד עולם.

זה התקיים, קיבלנו על עצמנו בהר סיני,

שכל יהודי ויהודי חייב לדאוג על כל שאר היהודים,

לנו ולבנ... אם זה נגלה.

גם הוא מספר את סיפור ההלכן שעושה כל מיני עבירות, וכולם צריכים לסבול מזה.

יהודי אחד עושה עבירה, כולנו באים בתביעה, למה אנחנו לא עושים? אם אנחנו לא יכולים לעשות כלום, אין בעיה.

אבל כל יהודי צריך לדאוג שכל יהודי מקיים מצוות.

ועכשיו,

הקליאקה אומרת שכתוב את זה בלשון יחיד.

למה בלשון יחיד?

הוא אומר, בגלל שכל קלייסר זה כמו גוף אחד.

חז״ל אומרים שקלייסר דומים לשא.

שא זה בימה לא חזקה.

אם אבר אחד של השא מקבל מכה,

אז כל השא סובל מזה.

כל הגוף שלו סובל.

זה לא כמו שור שאתה נתת לו מכה ברגל, הוא לא מגיש את זה.

שא,

מכה אחת, נתת לו מכה אחת, כל הגוף סובל.

כלל יחיד זה גוף אחד קטן,

חלש.

יהודי אחד לא מתנהג כמו שצריך, אני סובל. למה אני ערב?

אני התקבלתי על עצמי בהר סיני לדאוג על כל יהודי והוא יהיה לעשות מצוות.

זה היסוד שכל ישראל ערבים זה לזה.

עכשיו, יש לזה השלכות להלכה, למעשה,

שכמעט קורה כל הזמן,

כמעט כל יום, כל שבוע, קורה כל הזמן העניין הזה.

מה זה הדבר הזה?

הגמרא בראש השנה, דף כחיתו מטלף, אומר ככה

כל הברכות

אף על פי שיצא,

מוציא.

זאת אומרת,

אם אני פוגש יהודי

שעוד לא שמע את המגילה,

אם אני פוגש יהודי שעוד לא שמע קידוש,

יש אנשים שמסתובבים בבתי חולים,

הולכים ממחלקה למחלקה בליל שבת ואומרים קידוש.

רגע, אמרת קידוש כבר?

אני יכול להגיד קידוש חמש פעמים, עשר פעמים, חמישים פעמים. למה?

איך אני יכול להגיד קידוש? זה ברכה לבטלה. כבר יצאתי ידי חובה.

איך אני יכול להגיד קידוש של איש אחר?

אומר רשי,

בגלל כל ישראל ערבים זה לזה.

פירוש.

אסור להגיד ברכה אם אתה לא חייב.

אבל אם יש יהודי אחד פה שעוד לא אמר את הברכה,

עוד לא קרא את המגילה,

הוא עוד לא תקע בשופר,

הוא עוד לא אמר ברכות, קידוש וכולי,

אני חייב.

אני ערב שלו.

אני צריך לשלם.

כמו שערב, אתה יכול לטפוח לדלת שלו.

נו, תשלם.

למה אני צריך לשלם?

אתה חתמת ערבות.

אתה חתמת ערבות.

אתה קיבלת בהר סיני להיות ערב של כל יהודי ויהודי.

זה לא סתם דברים יפים, לדאוג על כל יהודי.

זה הלכו למעשה.

אז יש יהודי אחד נכנס לבית כנסת שלא שמע כי...

אני יכול להוציא אותו.

למה? אתה לא חייב. אני כן חייב. אבל כבר קראת, לא משנה.

אני ערב של החיוב שלו.

יש יהודי אחד שלא קיים מצווה?

אני הפכתי להיות בר חיוב ואני חייב.

ולכן אני יכול להוציא יותר ברכה.

הגמרא אומרת שמה שזה לא נכון לכל הברכות.

רק בברכות של מצוות.

אבל ברכת הנהנין,

אני לא יכול להוציא יהודי. זאת אומרת,

אם נכנס פה מישהו

שלא יודע, לא יודע עברית, לא יודע להגיד ברכות,

הוא אומר לי,

תעשה לי טובה,

תברך לי ברא פרי העץ, ברא פי האדמה,

האם אני יכול להוציא אותו?

מה אתם אומרים?

אני לא אוכל עכשיו. רגע, אם אני אוכל עכשיו,

אני עושה בואי פרי הגפן או המוציא לך מן הארץ,

הוא יכול לצאת לידי חובה.

אנחנו עושים ככה כל השבת.

כל השבת האבא מברך המוציא לכולם.

אבל מה קורה לא ליל שבת?

מה קורה שאבא כבר אכל?

אני לא אצליח ברכה, אני לא אוכל עכשיו.

הוא צריך עכשיו ברכה ממני.

האם אנחנו משתמשים באותו יסוד שכל ישראל הערבים זה לזה ואני יכול להוציא אותו לידי חובה? מה אתם אומרים?

אפשר?

אז הגמרא אומרת שאי אפשר.

למה לא?

לא, ברכת ברכות הנהנין, לא.

נו, זה לא נכון, בגלל שמגילה גם כן. אתה כבר יצאתי לחובה מגילה.

אתה כבר יצאתי לחובה מבריקות המצוות.

אתה יכול להוציא אותו.

אז מה ההבדל בין בריקות המצוות

לבין בריקות הנהנין?

למה בן אדם נכנס לפה ואומר, תעשה לי טובה,

תברך בריקת התורה.

אני כבר, אני כבר בירכתי.

אבל הוא נכנס לפה, הוא חצי עייף, הוא היה ער כל הלילה,

הוא חצי ישן, הוא רוצה עוד פעם בריקות, אני יכול לברך בשביל בריקות המצוות, בריקות התורה.

זה אתה יכול. למה?

אתה לא חייב.

אתה כן חייב בגלל שהחוב שלו,

החיוב שלו לברך בברכת התורה זה כאילו אתה חייב.

אז למה בברכות הנהנין על פירות,

הירקות, על זה אתה לא יכול להוציא אותו?

מה זה זמן?

נו, בברכות התורה זה לא ככה, בברכות התורה לא צריכה בבוקר.

אחד שמתעורר בשתיים עשרה בצהריים, כן, מה אתה אומר?

כן.

מה זאת אומרת?

כן.

נכון.

לא, כמובן הוא יקבל את העונש, זה לא הולך ככה.

נו, אז כל עובד, כל עובד זה ככה? כל עובד יכול לעשות מה שהוא רוצה בגלל שיש לי ערב.

איך עובד ב...

כן, נכון, אבל זה לא אומר שאתה יכול להיות רשלן.

יש לי ערבים,

אתה לא תקבל, זה לא עולה ככה.

דבר ראשון, באים אליך.

אם באיזושהי סיבה אתה לא יכול, אז הולכים לערב.

למה הולכים לערב?

כי הערב אומר, אני חתמתי ערבות, אני חייב עליו, אני דואג עליו.

נכון?

אז אתה חייב לדאוג,

כל יהודי ויהודי צריך לדאוג.

תשמע, אם ניסיתי כל מה שאני יכול, אני הלכתי וניסיתי לעזור לקרב אנשים וזה לא הולך לי, בסדר.

אבל אם יש לך איזה שכן, איזה קרוב משפחה שאתה יכול להשפיע עליו,

מה זה עניין שלי? זה כן עניין שלך.

בגלל שאתה חתמת ערבות.

אתה בזמן קבלת התורה קיבלת על עצמך ערבות,

שאתה הולך עכשיו לדאוג למצוות של כל יהודי ויהודי.

וזה, יש לזה השלכה.

יש לזה השלכה למעשה שלכן כשיש יהודי שעוד לא קיים מצווה,

זה כאילו שאתה חסר, זו בעיה שלי.

נכנס פה יהודי לבית כנסת ואומר, עוד לא שמעת שופר.

יש לך בעיה?

לא.

גם לי יש בעיה.

נכנס פה יהודי ואומר, אני עוד לא שמעתי ברכות התורה, אני לא יודע להגיד את זה.

מותר לך לברך?

זה ברכה לבטלה.

לא, זה לא ברכה לבטלה. בגלל שכשיש יהודי אחד,

לא משנה איזה יהודי,

יהודי אחד שלא אמר ברכות התורה,

כן,

זו בעיה שלי.

אני כאילו כביכול לא ברכתי ברכת התורה.

וכאילו שאני חייב עוד פעם, לכן אני יכול לברך.

בטח, אתה מוציא אותו, ודאי, ברור. עוד מעט נסביר איך זה עובד.

אבל זה רק בגלל כל איסר ערבים זה לזה.

אם לא היה הדין הזה של כל איסר ערבים זה לזה,

זה היה בלתי אפשרי לברך פעמיים. איך אתה מברך עוד פעם?

מותר לברך פעמיים ברכות? אי אפשר, זו ברכה לבטלה.

אבל מכיוון שכשיהודי לא קיים מצווה, זה בעיה שלך,

זה החוף שלך, אתה באחיובה,

אז אכן אתה יכול לברך.

אז אנחנו שואלים,

נו, אז למה על ברכות הנהנין אתה לא יכול לברך?

התשובה היא, אומר רשי,

שהוא לא חייב לברך, אין חובה. אל תאכל ואל תברך.

אין חיוב לברך בך בפי העץ, אין חובה.

רק אסור לאכול בלי ברכה,

אבל אין חובה לברך.

אז אני לא יכול, אתה מבין? הוא רוצה לאכול.

עזוב, יש לי בעיה, אני חייב לאכול, אני חייב לברך.

ולכן, אתה יהודי, חתמת ערבות, אתה גם חייב לברך.

אני חייב לברך?

אתה, אל תברך.

מי ביקש ממך לקחת הלוואה, כאילו?

בביקורת המצוות הוא אומר לך, תשמע, אני חייב,

אני לא בחרתי את הדבר הזה.

אני חייב לברך בביקורת המצוות, אני חייב להרבק את התורה,

אני חייב, תעזור לי, גם אתה חייב.

טוב, אתה חייב, אז גם אני הערב שלך, אני גם אני יכול לברך בשבילך.

אבל בלכות הנהנין, אין מצב של חיוב.

בלכות הנהנין זה לא חיוב לברך.

יש איסור לאכול בלי לברך.

בסדר.

אומר רשי, אל תאכל ואל תברך.

אף פעם לא מגיע לידי חובה. אין מצב של חובה. יש איסור לעשות בלי. אתם מבינים?

לכן, לא כל...

מה?

זה לא אותו דבר.

בגלל שיש דבר שאתה לא חייב לעשות. אני שואל אותך שאלה.

יש חיוב לשחוט בהמה?

זו מצווה חיובית לעשות שחיטה?

לא?

אל תאכל בשר ואל תשחוט.

יש איסור לאכול בלי שחיטה, אבל זו לא מצווה חיובית. זו מצווה קיומית. אם אתה אוכל, אתה חייב לשחוט. אבל זה לא חיוב.

בביקורת המצוות,

אתה לא יכול להגיד כן או לא. אתה חייב.

בביקורת התורה, אתה חייב.

אז יש לך חיוב אמיתי.

אז גם אתה, כל בוקר לפני שאתה קם,

אתה יודע כמה חיובים יש על הראש? הגמור במסכת סוטה, דף ל״ז עובד אומרת,

שכל יהודי, בזמן קבלת התורה ובזמן שכעשו ברית, הגמור עושה חשבון שמה,

כמה חיובים היה על ראש של כל יהודי.

הגמור עושה חשבון של כל מצווה היה מ״ח בריתות. זאת אומרת,

הגמור עושה חשבון שבעצם כל,

אנחנו כאילו חתם, לא יודע איך להסביר את זה בדיוק,

אנחנו חתמנו 48 פעמים על כל מצווה.

אז יש לי, כל מצווה יש לי כאילו,

48 סיבות אני חייב לעשות את זה, אני גם עושה חשבון שמה.

הגמור, אתה צריך להכפיל את זה

ב-600,000 ו-350,

הכמות של יהודים שהיו בזמן קבלת התורה,

של גברים.

זאת אומרת,

שכל בוקר שאני קם בבוקר, אני לא יודע איך אני לא מקבל סך רחוק מזה,

כל בוקר אני קם בבוקר,

אני צריך לעשות את ביקורת התורה.

אני מאוד מודאג, אני צריך ללכת לבית כנסת.

לא רק, אתה כאילו מונח על הראש שלך עשרות אלפי

חיובים,

בגלל שכל יהודי שעדיין לא בירך את ביקורת התורה,

זה בעיה שלך, זה כאילו שאתה עוד לא בירכת.

ואני צריך לדאוג, זה כמו שאני דואג על כל הילדים שכולם קיבלו, היה אחות בוקר.

זה לא רק אני צריך לקבל,

אני צריך לדאוג שכל יהודי ויהודי יקבל, יעשה את המצווה שלו.

לכן אני חייב לעשות את זה.

אבל בגלל שהוא חייב.

אבל אני לא חייב לדאוג שכל אחד יברך בבקעות הנהנין.

שלא יוכלו אחת בוקר ולא יצליחו לברך.

לכן,

דווקא בבקעות המצוות יש עניין הזה של הדבר הזה. אוקיי. עכשיו,

אנחנו מתקדמים לפי זה ללמוד את הסוגיה במסכת ברכות דף כ' ומוטבית.

הגמרא שמה אומרת

שבקעת המזון זה דאורייתא.

בקעת המזון זה דאורייתא,

ולכן

אם אחד יש לו ספק

אם הוא בירך בקעת המזון,

ספק דאורייתא לחומרא.

מה קורה בשבת?

אחד אכל סעודה, שבת,

ולא זוכר אם הוא אמר רצי.

או בחג הוא שכח, לא יודע אם אמרתי יאללה ויבוא, שכחתי.

ספק. מה הוא צריך לעשות?

נו?

מה זה?

הוא חוזר.

בשתי הסודות הראשונות הוא חוזר. בסודה שלישית הוא לא חוזר. אבל בסודה הראשונה,

בסודה השנייה,

אם הוא לא זוכר אם הוא אמר בקעת המזון רצי,

הוא צריך לחזור. למה?

בגלל שאם הוא שכח את רצי הוא לא יוצא לחובה.

הספק אם הוא יצא.

בקעת המזון דאורייתא,

וכיוון שזה דאורייתא הוא חייב לברך מספק.

עכשיו,

צריכים לדעת שבקעת המזון דאורייתא רק אם הוא שבע מזה.

כתוב, ואכלת ושבעת,

דף גם שבעת.

אבל מה קורה אם אחד אכל רק כזית

או כבצע?

הוא חייב רק מדרבנן, לא מדורייתא.

לכן

זה בעיה, אם אחד אכל, עכשיו עומדת הגמרא,

האם נשים חייבות

בבקעת המזון דורייתא או רק מדרבנן?

למה שנשים לא יהיו חייבות

לברך בבקעת המזון מדורייתא?

האם בבקעת המזון זה נשים,

מה דעתכם? אם מישהו היה שואל אותך, תגיד לי, נשים חייבות בבקעת המזון דורייתא או לא? מה הייתם אומרים?

ברבנן, למה רבנן?

רגע, יש לנו כלל.

איזה מצוות נשים חייבות ואיזה שן פטורות?

גרמה. גרמה. עכשיו, בבקעת המזון זה גרמה?

ודאי שלא.

יש אנשים שאוכלים בלי המראה כל הזמן.

אין להם זמן גרמה.

כל הזמן אוכלים.

כן?

אז למה, מה פתאום שנשים לא חייבות? מה אתה אומר?

את הארץ. אז זהו. יפה מאוד.

אז יש פה מחלוקת רשי ותוספות.

רשי אומר ש...

שנשים, כמו שאתה אומר,

שנשים לא נטלו חלק בארץ,

ולכן אנחנו אומרים בבקעות המזון, על הארץ עדכם זה טובה או חווה,

אז רשי אומר שנשים לא קיבלו חלק בארץ, לכן יש צד בגמרא שבקעת המזון של נשים זה רק מדרבנן.

אז תושבים שואלים, נו, אז גם כהנים וגם נביאים,

גם כן, לא קיבלו חלק בארץ.

שאלה טובה, לא?

אז הרשב״ם מתרץ

שנשים,

שכהנים ולוויים, זה לא נכון,

כהנים קיבלו את 48 הערים שלהם, אז ממילא יש להם חלק בארץ.

אוקיי.

אז זה הצד שנשים פטורות.

אבל תוספת אומר סיבה אחרת למה נשים פטורות,

מבקעת המזון מדור רייטא,

בגלל שנשים,

שכתוב בבקעת המזון,

על בריתך שחתמתי בישרנו,

שברית מילה,

וגם כתוב על תורת רע של מעלתנו. עכשיו, נשים פטורות מברית מילה וגם מלימוד תורה, אז לכן הם לא שייכים לבקעת המזון.

אז זה היה כמו מסתפקת,

יכול להיות שנשים פטורות

מבקעת המזון מדור רייטא, רק חייבים מדרבנן.

מסקנת ההלכה שנשים חייבות מדור רייטא,

אבל הגמרא היא על הצד שנשים חייבות ברכות המזון רק מדרבנן.

אומרת הגמרא, מה נפקימינה?

מה אכפת לך דורייטא רבנן?

אז אמרנו כבר נפקימינה, אנחנו אמרנו כבר

נפקימין, אם זה ספק.

אז בעצם זו שאלה על גמרא, למה גמרא לא אומרת את זה. טוב, זו שאלה טובה.

אבל גמרא אומרת, אני אגיד לך מה נפקימין. מאוד מאוד חשוב לדעת

אם נשים חייבות מדורייסא או לא חייבות מדורייסא. מה נפקימין, מה אכפת לך?

לחזור או לא. אמרנו, זה נפקימין אחד, נכון.

אבל יש עוד נפקימין. עומדת הגמרא?

להוציא אנשים ידי חובה.

עומדת הגמרא, אם נשים חייבות רק מדרמנן,

הם לא יכולים להוציא את האנשים מידי חובה.

למה?

הם חוץ מהתמונה בכלל.

בקוט המזון הם לא יכולים להוציא את הגברים בקוט המזון, בגלל שהם חייבים רק בידי רבנן. כך עומדת הגמרא.

שואל הראש, זה נגד מה שדיברנו.

אנחנו אמרנו שיש כלל יצא מוציא.

זאת אומרת,

גם מי שלא חייב. אני כבר אמרתי בבוקרית התורה בנץ החמה בחמש,

אני כבר אמרתי בבוקרית התורה.

נכנס פה איזה יהודי אחד,

אומר, סליחה, אתה יכול לעזור לי, אני עכשיו עליתי מרוסיה, אני לא מדבר על מילים טוב, תעזור לי.

אני לא מבין את המילים, לא יודע, תעשה לי טובה, תוציא אותי בבוקרית התורה.

אמרתי, אבל כבר יצאתי ידי חובה, איך אני יכול עוד פעם? נו, אפשר או לא?

אפשר.

אבל רגע, אתה לא חייב.

מי שכבר בירק בבוקרית התורה כבר לא חייב.

אומרת הגמרא, לא, אתה יכול להוציא אותו. למה?

חתמת ערבות.

הוא חייב אז אתה חייב

נשאלת השאלה, שואל הראש

מה הגמרא אומרת?

אם נשים לא חייבות בבקרות המזון הם לא יכולים להוציא גברים למה לא? שהם לא חייבים בסדר אבל יש להם ערבות

יש ערבות

חתמת ערבות מה אתה אומר הם פטורים בסדר יש להם סיבה להצטדי למה הם פטורים למה הם פטורים בגלל שהם לא יכולים להגיד את המלכה הזאת בגלל שכתוב שם תורה של מתן בסדר אבל יש להם ערבות מה? הנשים האלה הם ערבות?

למה אישה לא יכול להוציא איש ידי חובה

מבקעת המזון

בגלל שהן פטורות, בגלל שמבקעת המזון זה מדרבנן?

למה לא נגיד ערבות? נו, מה אתם אומרים? שאלה טובה או לא?

למה? למה? למה? מה ההבדל? זו השאלה שאנחנו רוצים לשאול עכשיו. זה בדיוק השאלה שאנחנו רוצים לשאול עכשיו. מה ההבדל

בין סיפור

אני כבר בירכתי בקראת התורה

נכנס בו יהודי, הוא אומר תעשה לי טובה, תפריך בשבילי, אין בעיה, אני ערב בשבילך, חתמתי ערבות, אני יכול לעשות

בואנה, כשאני בירכתי בקראת התורה, אני חייב עכשיו או לא?

עכשיו, ביום בבוקר,

יום חמישי בבוקר,

אני בירכתי, אני חייב או לא? תכלס, אני מצד עצמי חייב או לא?

לא חייב.

אז איך אני יכול לומר לך בשביל ההוא?

חתמתי ערבות.

אבל המצווה עצמה היא כן מחייבת אותך. הוא מתחיל לגעת בזה, נו.

עוד מעט לא, אני הולך לתעשייה הזו והייתה מפויה, אבל זה מבירך אותך, ואותו רגע שבאת להוציא אדם אחר לגבי חובה, כן, אנחנו נקרא לזה, כי זכות הלוחה, זה מבירך אותך, אבל המצווה עצמה היא מצוינת עליך, לכן אתה יכול להוציא אותו לגבי חובה.

יפה.

הוא יפה, הוא אומר כמו לוקי וייגר, הוא יפה מאוד,

אני אגיע עוד מעט אסביר למה הוא אומר.

אתה כבר

קומה שנייה, אבל בוא קודם כל נגיד את התירוץ הפשוט.

אולי הם יצטלפו, אם אתה רוצה או לא?

מה זאת אומרת?

יפה, יפה, מי יש לזכות?

אין זכות, חתמת, אדוני, אתם יודעים מה זה ערבות?

משבטים לך את כל הדירה שלך וכל הנכסים שלך, כל הגוף שלך, כל מושב עבד.

אתה קראתי כעת פעם את החוזה, אתה לא קראתי את כל האותיות הקטנות.

אבל אתה חייב.

אתה עבד נאמן שלהם.

הרב, לגבי הנושא זה אותו דבר, כי אם האישה הייתה מחייבת להכניס לך באורייתם. כן.

היא יודעת ככלה בפעם ראשונה,

היא רוצה להכניס לך, לא הייתה מחייבת להכניס לך באורייתם.

יפה מאוד. אז זה מה שאנחנו, זה בדיוק, עכשיו, בוא נציג את השאלה בדיוק ברור. מה ההבדל

בין אחד שבאופן עקרוני הוא חייב בקעת המזון,

או בקעת התורה,

והוא כבר בירך היום, היום כבר אני פטור, שלום, לא רוצה, לא מברך. אבל נכנס במישהו, פתאום מתעוררת לי חובה בגלל הערבות,

לבין אישה שאף פעם לא חייבת. אתה רוצה לחלק בין הדברים, אוקיי?

זה לא בערבות. יפה. אז זה נכון, אבל הבעיה שהראש,

הלשון של הראש הוא ככה.

הראש, משהו מדבריו,

אומר ככה.

נשים אינן בכלל ערבות.

מה אתה אומר על זה?

מה אתה אומר על הדרת נשים הזאת?

מה הולך פה?

עכשיו, הדאגון מרבבה, זה הנהל ביהול ההצלח,

הוא רוצה להוציא מהראש הזה שכל הסיפור הזה של הערבות

לא שייך בנשים.

רק הוא הולך בשתי שלבים. מה אתה אומר?

שאלה,

שבן אדם לא בודק את הערבות שלו לפני שהוא חותם עליו,

לפני שאני הולך להיות ערב על בן אדם.

אתה בודק אותו.

אז אתה שואל שאלה מצוינת.

איך יהודים,

אתה שואל שאלה לפני שלוש אלף שלוש מאות שנה, איך יהודים עמדו בהר סיני וחתמו ערבות על כל יהודי? אולי יש שם איזה חבר'ה בלגניסטים שם, שלא יקמדו את המצוות, ואני סובל מזה.

שאלה מצוינת. לא יודע, איך לקחו סכנה?

עכשיו, למעשה,

למעשה הערב רב,

יש מחלוקת אם הערב רב היו בתוך,

הגמרא עושה חשבון שם שהכמות של היהודים היו שם,

ובתוך המספר שם של הערבות,

הערב רב לא היו שם.

אז התוספת אומרת, אתה רואה שהם לא חתמו ערבות על הערב רב.

כמו שאתה אומר, הכירו את הערב רב האלה, בלגניסטים. הם לא חבר'ה רצינים,

אז הם לא נכללו בתוך הערבות,

נכון?

אה, כן, ככה היה.

אז בסדר, אז כבר הכירו את הסוג של האנשים האלה, ולכן לא חתמו ערבות עליהם.

אבל אתה שואל טובה, אתה רואה את האחדות של כלל ישראל בהר סיני.

הרב שטיינמן תמיד אומר, הוא מדבר לפני חג השבועות, הוא אומר,

זה דבר שלא היה כזה דבר בהיסטוריה, ומסתום לא יהיה כזה דבר.

שיש כאיש אחד בלב אחד,

שיש לך מיליוני אנשים עומדים ביחד ואין חילוקי דעות.

זה דבר שלא היה כזה דבר.

שיהודים עומדים ביחד ואין חילוקי דעות ביניהם.

הכל, מה זאת אומרת?

ערבות על כל המצוות.

כשיש יהודי שלא קיים מצווה, זה בעיה שלך.

לא, אני אומר,

הרעיון המקורי של ערבות מתחיל, הגמרא לומדת מזה,

שאם יש יהודים שעושים עבירות, זה כמו ספחת, הסברנו.

וכשיש יהודי אחד שלא עשה מצווה,

אתה צריך לתת דין וחשבון.

אתה תבוא לשמיים ואומר, למה יש יהודי אחד, לא יודע, בסוף העולם, שלא מקיים מצוות?

יש לך תשובה על זה?

אתה צריך לדעת לתת תשובה.

זה החלק המוסרי של זה.

אבל החלק ההלכה של זה נלמד,

שבגלל זה,

בגלל שכשיש יהודי שחייב, זה כאילו אני חייב,

זה עושה לי שאני יכול לעשות מצוות גם בשביל יהודי שאני כבר... אז אנחנו חוזרים לשאלה של האומר הראש.

נשים לא בכלל ערבות.

עכשיו,

הצלח לי לוקח מזה כפשוטו.

אם כתוב שנשים לא בתוך ערבות,

זה כאילו כשחתמתי ערבות אני לא חללתי נשים.

עכשיו,

הוא מסתפק

עד כמה זה הולך. האם זה דו-צדדי או רק חד-צדדי?

זאת אומרת, האם הפשט הוא שאני לא יכול להוציא... אני לא חתמתי ערבות עליהם והם לא חתמו עליי?

זה כמו... אין קשר בינינו בכלל?

רק הגברים יש להם ערבות, אבל לנשים אין? זאת אומרת, הם לא יכולים להוציא אותי ואני לא יכול להוציא אותם?

או זה רק חד-צדדי?

הם יכולים להוציא אותי, אבל אני לא יכול להוציא אותם. הוא מסתפק.

אבל הראש, מה שמפורש,

שבפרשה של נשים אין ערבות.

אומר הדוג מרובבו זה יוצא בעיה מאוד רציני כל ליל שבת

זה קורה בבית של כל

משפחה

קורה בעיה כזאת. מה הבעיה?

הבעיה היא שהבעל הולך לבית כנסת

ומתפלל ערבית בבית כנסת בליל שבת.

אומר מגן אברהם כשבן אדם מתפלל לערבית בתוך שמונה עשרה

הוא מזכיר שבת.

נכון?

אז הוא כבר יצא ידי חובה של קידוש מדאורייתא.

קידוש לא צריכים על הכוס, מדאורייתא.

אם אחד אומר שהיום זה שבת

וזה חסיס מצרים,

בלי כוס הוא יוצא ידי חובה של קידוש מדאורייתא.

אז הבעל חוזר הביתה

והוא כבר יצא ידי חובה של קידוש.

מה שהוא עכשיו לוקח גביע עם יין

זה רק לקיים מצוות דרבנן.

אז הוא כבר לא בעל חיובה, הוא לא חוב, הוא כבר לא חייב לברך לעשות קידוש.

טוב, האישה מחכה,

עכשיו היא גם כן רוצה לשמוע קידוש.

אני שואל אותה,

איזה חובה היא חייבת עכשיו?

היא חייבת מדורייתא. לא, מדורייתא.

תגיד לי, נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמה?

נכון, אבל קידוש,

כל כלל יש ליוצא מן הכלל.

וזה אחד מהם.

שנשים חייבות בשמירת שבת,

ולכן חייבות גם כן בזחילת שבת.

זה חובה שמור בדיבור אחד,

כל מי שחייב בשמירה חייב בזחילה. ולכן נשים שחייבות בשמירת שבת,

חייבות מדורייתא בקידוש. נשים חייבות מדורייתא בקידוש.

עכשיו,

האישה עומדת שמה,

היא לא התפללה ערבית. אם התפללה ערבית, בסדר. אבל אם לא התפללה ערבית, נשים פטורות מערבית מעיקר הדין.

היא לא התפללה ערבית.

עכשיו האיש כבר התפלל אז הוא בעצם פטור

עכשיו הוא רוצה להוציא את האישה

האם הוא יכול להוציא את האישה או לא? מה דעתכם?

אה?

למה הוא יכול?

מאיזה דין?

הוא פטור הוא פטור מקידוש מדורייתא הוא כבר יצא ידו חובה בתפילה

והיא חייבת היא עדיין לא קיימה את המצווה שלה

האם הוא יכול להוציא אותו או לא?

אז הרב אומר בדין ערבות

אבל הדגון מרבבה אומר שאין ערבות לנשים סליחה,

הם לא היו בתוך

זהו, הדגון מרבבה מסתפק בזה, הוא הולך בשתי שלבים הוא אומר,

יכול להיות שזה דו צדדי

יכול להיות שלא,

שאין להם חובה על גברים אבל גברים כן חייבים עליהם אז הוא מסתפק

בדין הזה אבל יש עוד צד לומר

שזה הולך בשתי הכיוונים

שכמו שהאיש לא חייב על האישה, אישה לא חייבת,

לשניה זה אין ערבות, הם בחוץ למעגל של הערבות. לכן הם לא יכולים להוציא את בעליהם. ככה הדגור במעבר אומר חידוש עצום,

כדי להסביר את הראש.

למה הגמרא אומרת שאם נשים פטורות מביקורת המזון מדורייתא, הם לא יכולים להוציא גברים?

בגלל שאין ערבות?

אז הוא אומר, לפי זה יוצא,

הדגור במעבר אומר יוצא לפי זה שבעל לא יכול להוציא את אשתו לידי חובה,

קידוש. היא צריכה קודם כל להגיד לעצמה קידוש או תתפלל לבד או תגיד ש...

לא, אם הוא היה שבע.

הלא שבע, הוציא את השבע. כן.

הלא שבע הוא דרבונו.

כן.

אז איך הוא מוציא?

מוציא. איך?

מבחינת ערבות. ערבות?

כן. נכון. זאת אומרת, אפילו אם הוא חוזר מהבית,

מהבית כנסת,

והוא כבר דרבונו, הוא יוצא מגידים.

כן.

והיא דגורייתא חייבת.

נכון.

אז הוא יכול להוציא אותה.

אם יש ערבות.

איך אישה יכולה לברך לנשים

ואיך אישה ברכת לבחור את הזמון לנשים?

איך הן יכולות בכלל להתחבר?

בגלל ששם לא צריכים ערבות.

אם היא בעצמו חייבת, לא חייבת ערבות. אבל היא יכולה את לברך ולהוציא את האחרות. בגלל שהיא בעצמה חייבת.

אז לא צריכים ערבות.

הדגוריון אומר חידוש גדול. הוא אומר שכשבן אדם בעצמו חייב, אני חייב,

אני אכלתי ואני עכשיו חייב מדין לברך,

אני יכול להוציא את השני בלי ערבות.

איך זה עובד?

שומע כהנה.

שומע כהנה לא צריך להגיע לערבות. הוא לומד, אני חולק על זה, אבל הדגור הזה אומר שכל מה שצריכים ערבות

הוא באופן שאתה לא חייב,

ואני צריך לייצר חיוב מלאכותי כזה על ידי החופש של השני,

איך אני נהייתי חייב, בגלל שהוא חייב.

את זה אתה צריך את הערבות.

שמה שאומר הרבות, שאינן חייבות

מדין ערבות כלל,

להגיד שזה כולל שלא יהיו ערבים כלפיהם.

הן לא בכלל ערבות, דהיינו להיות ערבים לדברים.

מאיפה הוא יכול ללמוד בראש?

שגם בכיוון השני.

כן, מאיפה הוא יכול ללמוד את זה?

זה מסברה, מה זאת אומרת?

למה שהם לא יכולים להוציא אותנו?

סברות מצמצמים, לא מרחיבים. אבל אין איש... אתה תמיד תצמצם. מה שאני לא מוכרח לפתור מס, אני לא פותר. בסדר, אבל... למה הוא מרחיב?

אז אני שואל שאלה כזאת. למה סברה, סברה היא מצמצמת? אבל למה שאנשים לא יהיו עם ערבות? למה לא?

למה לא? לא חשבתי שלא, אני רק אומר ערבות. לא, אני אומר למה שלא. לא, אפילו אם תגיד שלא, שהם לא בכלל ערבים.

אני יכול להבין למה הם לא בטוחו. אז בואו נצמצם את זה בחד צדדי. אני יכול להגיד למה הם לא בטוחו ערבים. למה? הרי הם לא שווים לדברים.

איך קוראים לרוב המצוות. נו, אני זוכר. אז איך אתה יכול להבין סביב ערבות?

מי שפטור ממצווה, איך הוא יהיה ערב?

חצי ערב, רבע ערב, שליש ערב. אתה לא יכול להתערב על הכל.

אז מה שווה ערבות? אם בחלק כן, בחלק לא. איזה מין ערבות?

בהלוואה כזאת אתה יכול להתערב?

בהלוואה כזאת אתה לא יכול להתערב?

ערב זה ערב, אתה יכול להיות ערב אותו דבר.

אז הם הוציאו אותם שהם לא ערבים לגברים.

נכון, אבל לא הפוך. למה שהגברים לא היו ערבים? הרי במקום זה נזכרות אשר מנותינו, נגידות לנו, ולבנינו עוד העולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת. מי נכנסו בערבות? ישראל, מה כלפי כל ישראל לעשות את התורה הזאת? מי חייב לעשות את התורה? כל מי שחייב לעשות את התורה. למה אני פטר מדין ערבות ההוא, שהוא גם היא חייבת

מעשיית התורה?

בחלק שחייבת מעשיית התורה, למה אתה מנות?

שיהיה ערב עליה.

הרי חייב הוא לעשות את התורה.

אבל היא, שהיא פטורה מרוב המצוות, זה לא עוזר לי.

ותמיד מצמצמים בדברים... את החידוש.

אני אקראת לרשון הראש.

אם היה לו מקום של מייסס, שהוא היה יכול ללמוד ממנו,

מקום של מייסס, זאת אומרת,

שהיה רואה בראש דוגמה וממנה הוא שיג שייקח לה איש חשבון כזה, כזה, במקום אחר, גם, נו, ואילן, אז אפשר להתפלפל עם זה.

אבל סתם לקחת את האמירה ולהרעיב אותה, להפליג איתה, למה?

הוא אומר, לא ידום את זה איש, אף אגב שלא יאכלו.

לכל ישראל יש גם זה לזה.

כן?

אבל אישה אינה בכלל הערבות.

הוא אומר, הכלל הזה של גברים יש כל מיני ערבות, אבל אישה אינה בכלל הערבות.

אז הרב רוצה לומר שלמה לא, בוא נלך בסעתה, מתי? בגלל שגברים יגידו,

מה יש לי עם הערבות של האישה? רוב הפעמים היא לא יכולה לעזור לי. 99 לא עוזר לי.

אז אני מוותר גם על הפעמים שהיא חייבת לי.

מי מוותר? השם אומר זה לא ערב.

אי אפשר להיות ערב על ערב ועל ערב לא.

על ערב זה קשה, כמו שאתה אומר, אתה קשה לערב,

אתה קשה לערבות, אתה לא קשה, ומפה אתה לא קשה, פה אתה קשה, פה אתה לא... זה לא ערב.

מתי אני יכול להשתמש עם ערימים? מתי באמת בכל מקום שאני הולך לקחת הלוואה, אני לוקח אותו איתי.

אבל אם אני לא יכול לקחת הלוואה, הוא אומר, לא, לא, פה, זה, אתה יודע, בבנק הזה לא, שם לא.

כמה לא?

אז לכן אתה מבטל גם לנשים מכל... לא, הפוך. אז אני אומר, כן, כן, אבל זאת אומרת, גם במצוות שהם חייבים, למשל,

אישה יכולה להוציא גבר בקידוש?

אישה יכולה להוציא גבר בקידוש.

למה?

אבל אין להם ערבות.

למה?

הראש שומע שהם לא אוהבים. הראש שומע, אבל השקל אומרים. כן, כן, אני אומר, לפי הראש.

איך הרב לומד? הרב לומד שכיוון ש-95% של המצוות הן לא חייבות,

ולכן הבעל אומר, האיש יגיד, שמע...

האיש יכול להיות ערב עליהם. האיש יכול להיות ערב עליהם, אבל הוא לא ייקח אישה לערבות. הם לא חתמו ערבות לגברים, בגלל שרוב הפעמים הם לא בני...

כן, אבל מה שהיה קשה להם, מה שהיה קשה לאחרונים היה קשה... למי היה קשה? לדגון רבבה ורבי קיווייגר. היו קשה להם שערבות...

מה אמר הראש? זה מה שקשה.

למה הוא פתר?

הראש אומר שאין להם ערבות. הוא לא אומר למה. לא אומר למה.

הוא פתר. עכשיו, אנחנו צריכים להבין.

למה אין להם ערבות?

בגלל שאין להם את המצווה הזאת. אבל זה נגד כל הרעיון של הערבות. מה זה ערבות?

ערבות הכוונה, הוא לבא כסף מהבנק ואני הערב שלו. אבל מתוק, הכל נגמר. מפסוק.

הפסוק אומר,

ונגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את דברי התורה הזאת אנחנו התחייבנו,

לה' אנחנו התחייבנו שאנחנו נדאג לקיום

נכון. כתוב, ארור אשר להקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם. זאת אומרת מי שיש בידו ולא עושה הוא ארור. נכון. זאת אומרת כל מי שיש בידו מחויב.

עכשיו מי מחויב?

מי שיכול מי שבידו.

מי יכול להגן בכל מצב להיות ערב על כולם? בכל מצב.

זה שהוא חייב בכל.

מי שלא חייב בכל אם אני אתפוס אותו במקום מסוים אני נתקעתי.

אתה לא יכול לקחת אחת שהוא פתאום אומר לך לא זה אני מוגבל. אבל מה הרעיון של ערב?

הרעיון של ערב, הוא לווה מהבנק. אני לא לוויתי. זה לא משנה.

אז למה אני צריך לשלם?

כשהוא ילווה הוא ישלם. ניסו בערבות. אז מה זה הרעיון של ערבות שאני מתחייב גם לדבר שאני לא סיבה. מה אתה רוצה ממני? אני לא לוויתי. הוא לקח את החוב.

אז מה זה ערבות? מה זה ערבות? זה יותר גרוע מהערבות הזאת.

הערבות הזאת, אני נכנס מרצון, אני לא מחויב.

ערבות של ערבאן היא לא מחויב.

הפוך, תלמידי החכמים לא צריכים להיכנס לערבות.

אבל פה זה מחויבים.

נשבענו מערבות מואב,

קיבלנו על עצמנו בשבועה לקיים שאנחנו ערבים זה וזה.

השם אמר, מי מבטיח לי שאתם מקיימים את זה? מי מבטיח?

היום אתם אומרים, זה אפסור זה זה זה. מה אנחנו ערבים?

כל אחד זה השני. בהתחלה היו חייבים גם בנסתרות.

עד ערבות מואב היו חייבים גם בנסתרות.

בערבות מואב הורידו מהם אתם הולכים בנסתרות, נשארו רק בנגלות.

אבל המטרה היא לעשות את דברי התורה הזאת.

מי יכול עכשיו להיות זה שבכל מצב הוא המושיע והגואל שיקיים את הערבות ויוציא את כולם הברעות? מי זה יכול להיות? מי שבאמת הוא חייב בתור.

מי שיש לו דין עורף,

אבל מי שאין לו דין עורף, רבע עורף,

שליש עורף,

זה לא עורף.

היום כן, זה לא, זה מחר ככה, אין, זה נחרף.

אז לפתור אותם הרי מתחייבים במצוות.

לקיים את זה שאם יתאמו את המצוות, אני מחויב.

כמו שאדם צריך בתוך ביתו ללמד שהתאמות המצוות, שביתו הם העיקר מעברות,

צריך לדאוג שכולם יקיימו את המצוות.

הוא צריך לדאוג את זה, הוא ערב ונכנס בזה מערבות.

נכון, לכן גברים כן דואגים לדאוג לכל הנשים וכולי,

אבל נשים, אין להם דין, אין להם דוקף של ערב מלא.

מכיוון שמה, שרוב המצוות הן לא חייבות.

וזה שהן חייבות לא מספיק לנו?

אז אני שואל אותך, אפשר לקחת אותו כמו ערב וכמה דברים טובים? למה שהיא חיימת. זה לא, זה לא, זה לא. מה צריך? יש לי ערבים מלא, כל הדברים.

אדם שהוא שלם, שאין בו שום דופי, שהוא חייב, שלום על ישראל.

אז, אז, אז, אז, בכווה, כן.

הוא מחלל שבת בפרהסיה, כן.

אפילו שהוא מקיים הרבה מצוות, רק הוא מחלל שבת בפרהסיה,

אין דין ערבות כלפיו.

הוא נפקע על דין ערבות, כן, כך כתוב.

הוא נפקע על מה שהיא פקעה, אבל הוא עושה הרבה מצוות, נגיד, הוא רק עובד, מה זאת אומרת, אני לא, כאילו, אני לא נענש,

אני לא נענש עליו כשו... אני לא עוררם עליו, לא.

ברגע שהוא מחלל שבת בפרהסיה, אתה פטור ממנו.

איפה זה כתוב?

לא, לא, לא. אתה נפטר מהקוראים.

אבל נפטר מדין ערבות. למה? אבל אם נרוך מצוות וזה וזה, אומרים זה פגם מהסוג

הוא יצא מהמעגל של ה...

אז הוא יצא אפילו בן אדם שבאיזשהו מקום פספס משהו והוא הופך להיות, הוא ידע אותו,

חכמים כדין גוי לכל דבריהם. כן.

אבל ממילא גוי אני אערב על גוי, אני לא אערב על גוי.

אבל אתה אומר על אישה.

אבל אישה לא בגלל שיש לה איזה פסול או איזה מום

זה ש...

כן.

מה אתם מבינים?

כבוד הרב,

אז

כבוד הרב אומר, אז אנחנו ערעידים למי שאני בולל בגולה,

מפתחה או מגיבה שמתבוללים בגולה, ערעידות לא.

חסד להחזיר אותם זה כמו הקרעים.

לא ערעים, רק חסד. כמו הקרעים שלא ידעו, לא הקרעים שלא ידעו.

ולא ידעו מיהדות בכלל.

אז זה מצווה להשיבו לאיתן התורה, אומר הרמב״ם,

ולכות ממליגו.

אבל זה לא חובה.

מצווה.

אז הסיפור הזה שהגמרא מסתפקת על אוכון וזה,

בגלל שהוא בעצם היה בסדר, היה כמה דברים הוא...

טוב, זה, לא יודע, את הכלל הזה לדעת...

כל מיני ספרים זה לזה.

לא.

הוא לא חייב, זה שום דבר.

אבל הוא לא בר חיובי בכלל.

זה סתם, הוא לא בר חיובי, הוא כל הזמן מתעסק.

אז כאילו מתבוללים הם לא עושים חוב בספינה.

ככה זה יוצא, לפי מה שהרב אומר, נכון?

זה שכתוב כזה פחד זה דווקא אם זה... זה אחד שבאמת

בתוך המעגל של הערבות. הרב אומר שברגע שהם חוטאים בפרהסיה,

כאילו הם הוציאו את עצמם מהכלל,

הם כבר לא בתוך המעגל של הערבות.

מה שהרב אומר עכשיו,

קוויגר

אומר

שוודאי נשים בכלל ערבות.

הדאגון מרבבה, זאת אומרת ההצלח, אומר

שנשים לא בתוך המעגל של הערבות בכלל, בשני הכיוונים.

זאת אומרת, אני לא חייב לדאוג להם,

הם לא חייבים לדאוג לי,

אני לא יכול להוציא אותם והם לא יכולו להוציא אותי, אנחנו בכלל לגמרי מונתקים אחד מהשני. ככה אומר הדאגון מרבבה.

רבי קוויגו אומר שזה מוגזם להגיד כזה דבר,

לא מצאנו כזה דבר,

הרי אנחנו מצאנו,

הרי בפורים, בליל פורים,

תראה מלא בכל בית כנסת,

תראה בלוח מודעות,

קריאת המגילה לנשים בשעה עשר.

מי קורא להם?

הרי נשים בעצם חייבות לקראת מגילה מדי רבנן,

יש להם חיוב בגלל הנס.

מי קורא להם?

איזה גבר אחד שכבר יצא ידי חובה.

נכון?

אז אני לא מבין, אבל אין ערבות,

מוכר שיש ערבות.

או בתקיעת שופר.

אתה רואה בן אדם,

אחרי שהוא קומד את הבית כנסת,

הולך לבתי חולים,

מתחיל לתקוע שופר לנשים שם.

אז הרבה פעמים הנשים בעצמן מברכות, אבל יש נשים שלא יודעים לברך,

אז הבן אדם מברך בשבילהם.

איך הוא מברך בשבילהם?

הרי,

הרי, אז רואים שיש ערבות, אני יכול לברך בשבילהם.

אז רואים שבטח יש להם ערבות.

אז אומר ריקי ויגר,

הפשט בראש,

למה נשים לא יכולים לעשות ברכת המזון לגברים?

זה בגלל, כמו שהרב אומר,

ערבות יכול, או כמו שאתה אמרת גם, אותו רעיון.

ערבות זה דווקא אם אתה בתוך הפרשה הזאת.

למשל,

אתה יכול להיות מישהו לבא כסף מהבנק,

אני יכול להיות ערבי בשבילו. למה?

שכל בן אדם חייב לשלם כסף.

אבל אם יש איזושהי סיבה שאני,

יש לי איזה פטור מסוים שאני לא חייב לשלם כסף,

אני לא יודע, אני סוג של בן אדם שלא חייב לשלם כסף, יש לי פטור מסוים, אני לא יודע לאיזה פטור זה,

אז אני לא יכול להתערב בשבילך לשלם.

רק בן אדם שהוא בתוך הפרשה, אומר ריקי ויגר,

יכול להתערב למישהו אחר.

ספירת העומר, גול הרב. כן.

מי שהפסיד ספירת העומר לא יכול לפתור מישהו אחר לגיל ערמי.

ברגע שאתה הפסקת לסבול מסובב שאתה פספסת,

אתה כבר לא חייב במצווה זו,

אתה לא יכול לפתור את השנים.

אני אגיד לך עכשיו, אבל תפתור אותי, מבין ערבות, אין ערבות.

נכון.

נכון.

ו...

מה?

זה נכון נגד מה שאומרים עכשיו.

הוא אומר שאם יש לך זן,

שאם הוא שכח לילה אחד בסביבת העומר,

עכשיו הוא, זה בושות.

לא לבייש אותו. אז מה עושים?

מעמידים בן אדם לידו, שאומרים לו, אל תברך, החזן יברך בשבילך,

אז ככה עושים, ככה פטנט.

אז יכול להוציא אותו.

אז הוא מברך, החזן מברך.

אף אחד שהחזן עצמו לא חייב, הוא פספס המצווה כבר.

זה שפספס לא יכול להוציא אותו אלף ההד.

זה שיקחו מישהו אחר ויוציא אותו, זה לא עוזר.

לעני המת, ואין בעיה, הוא יוכל לענות אותו. לא.

החזן שכח. החזן הוא פטור בעצם.

אז איך הוא מוציא את הזה שעומד לידו?

שהוא יברך?

החזן מברך

אפילו שהחזן עצמו פטור,

בגלל שהוא שכח לילה אחד.

והוא יוציא את מי?

את היהודי שעומד לידו, את הקהל, כן.

אתה לא יכול לדעת,

אבל זה לא יכול לדעת.

תראה, תראה, תראה,

אפשר, תראה.

צריכים לדעת מה לעשות עם ספרת העומד, זה באמת,

זה באמת שאלה,

אבל בקביעי גם מביא ראיה, הוא לא סתם אומר מה שאומר.

כל דבר צריכים ראיה.

בקביעי גם אומר ראיה, כתוב שאחד

שהוא חרש, אנחנו יודעים שחרש בדרך כלל, כשכתוב במהלך חרש, מה זה?

חרש אחד שלא שומע ולא מדבר.

זה בדרך כלל, המילה חרש הולך על אחד ששומע.

ואחד כזה יש לו אותו גדר של שוייטה.

לא יודע למה אחד שלא שומע ולא מדבר הוא נחשב שויטה.

יש אנשים מאוד חכמים שלא שומעים ולא מדברים.

לא יודע למה נחשב שויטה. יכול להיות

ש... שמעתי פעם שאחד שלא יכול לשמוע ולא מדבר אז הוא לא מתקשר עם אנשים,

אז הוא מאבד את השיקול דעת שלו, יש לו דין של שויטה.

יכול להיות שזה סימן.

אם השכל שלו לא נותן לו לדבר ולשמוע,

אז חסר לו משהו, אז זה גם כן סיבה שיחשב שויטה. אני לא יודע.

יכול להיות, כן, אבל

אף אחד לא שומע, אז לא למד כלום, לא הבין שום דבר, הוא בודד, אז יש לו דין של שוייטה.

עכשיו,

אבל יש לפעמים בגמרא שכתוב חירש,

זה כוונה אחד שלא שומע וכן מדבר.

הוא קשה שמיעה, הוא לא שומע,

אבל הוא מדבר.

אז זה לא דפקט.

מה?

מה זה אילם? אחד שלא מדבר.

לא, אז אחד שלא מדבר. זה אילם, נכון.

אבל בן אדם שיכול לדבר,

רק לא שומע, הוא לא, מה? הוא לא שומע אותך.

אז זה בן אדם, הוא לא שוייטה.

אבל עכשיו, עכשיו, הבן אדם הזה,

האם הוא חייב בקריאת המגילה?

מה אתה אומר?

הוא יכול לדבר, רק הוא לא שומע.

האם הוא חייב בקריאת המגילה? אז הגמרא אומרת,

מה זה?

זהו, אז זו מחלוקת.

לפי אמן דה עומר שאומר, שקרע אבל לא השמיע לאוזנו, לא יצא,

אז כזה בן אדם פטור מקריאת המגילה.

למה הוא פטור?

הוא שוייטר, מה פתאום?

הוא לא שומע,

הוא לא יכול בעצמו, יש לו בעיה פרטית למה הוא לא יכול לקיים את המצווה.

הוא מבין. מה?

הוא מבין, הוא חכם, אינטליגנט, רק הוא בעל את השמיעה.

אז הוא חכם, הוא חייב בקריאת המגילה, הוא חייב בעצם.

רק הוא לא יכול לקיים את זה, יש לו בעיה צדדי.

הוא כמו בן אדם, לא עלינו, שנקטה לו ידו,

יד השמאלית.

ועכשיו הוא צריך להיות תפילין, הוא חייב בתפילין או לא? מה דעתך?

אחד שאין לו... לא, לא, אין דבר כזה. אחד שהוא ימיני, הוא חייב לניח תפילין ביד שמאל,

והשם מלחם לו עלינו, הוא נקטע ידו.

מה אתה אומר, הבן אדם? הוא פטור או חייב רק הוא אונס, שלא יכול לקיים את המצווה?

עוד מעט תגיד לי, אתה שואל, מה נפקי מינה?

מה נפקי מינה?

הוא לא יכול לניח תפילין, מה אכפת לך?

האם הוא חייב רק הוא אונס או לא חייב?

מה נפקי מינה? מה אתה משגר אותו?

מה?

איך אתה יכול להוציא מישהו?

איפה נניח? מה, לא, עוד מישהו מגופה אתה לא יכול להוציא.

אה, זהו, אז זה מעכב, זה מעכב, כן, ודאי.

כן, הוא לא יכול, אני חושב שאחד שכתוב יד לא שם על הראש.

לא, לא, כתוב יד חי, יד כהה.

כן, אבל פה הוא מנוף.

אז אין בלילה.

אז הוא פטור.

הוא פטור. איפה הם נשים יד?

הוא לא מותר, אז הוא פטור.

איפה יניח?

זה כמו שיניח על הרגל שלו. אם יניח על הרגל שלו, זו עבירה?

אני לא יודע, אני חושב שזה מעכב. אני חושב שאולי זו מחלוקת.

מה זה?

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, מה פתאום? לא מניח.

לא, לא, יד כהה ושום דבר.

אז אומר, בכל ווסרמן אומר,

נכון.

לא יודע.

טוב, כשאתה אומרת על ידיך ומתעסבניך, זה מעכב. יכול להיות שכל אחד צריך ברכה?

אני לא יודע, אני לא יודע. אני לא יכול לדעת מה, אני...

לא, זה שום דבר. לא, לא, לא. העיקר זה החלק העליון, פה.

פה אתה מניח.

מה שעושים אחר כך,

את הרצועות פה זה לא העיקר המצווה. העיקר המצווה זה פה.

כן.

לא, אז אפשר.

יש אנשים שיש להם יד כותבת פה, זה בסדר.

רק החלק העליון, זה העיקר.

שם אתה צריך לשים את זה.

עכשיו, תשאל אותי, מה נפקימינה אם הבן אדם הזה בחייו

או אינס או לא חייב?

אומר בכל ווסר נפקימינה,

האם הוא כשר לכתוב תפילין?

הרי יש כלל,

וקשרתם וכספתם.

כל מי שלא בתור... יש כשרה, לא בתור הכתיבה.

נשים לא יכולות לכתוב תפילין.

אפילו שיש נשים שיש להן כתיבה מאוד מאוד יפה,

הן לא יכולות לכתוב תפילין.

למה לא?

הן לא חייבות. בקשירה, אז לא יכולות לחסות כתיבה.

עכשיו, בוא נדבר על הבן אדם הזה, הוא קטוע יד. אין לו יד שמאל, אבל היד שלו הימיני עובד פרפקט, מצוין.

האם הוא יכול, נניח, לכתוב את התפילין או לא? מה דעתך?

אז תלוי בזה?

אם אתה אומר שהוא עכשיו

לא בר חיובה, אז הוא הפך להיות כמו אישה.

אז הוא פטור מהמצווה שקשירה, אז לכן הוא לא יכול לכתוב.

אבל אם אתה אומר, לא, מה פתאום? הוא חייב לקוינס.

זה כמו שאחד שאין לו תפילין.

אחד נמצא במדבר, אין לו תפילין.

אבל לנסות לדעת.

מה, איך אתה אומר? הבן אדם שאין לו,

הבן אדם שאין לו, אין לו יד,

זה כמו שאחד שאין לו תפילין?

האחד שנמצא במדבר.

האחד שנמצא במדבר.

אתה אומר שהוא לא חייב לתפילין? הוא חייב, הוא רק אנוס.

הוא חייב.

הוא חייב

ואתה יכול לכתוב, אחד שנמצא במדבר ואין שם תפילין, כל המדבר, הוא ודאי יכול לכתוב

ודאי בגלל שהוא חייב רק הוא אנוס

אז עכשיו שאין לו יד מה הדין של הבן אדם הזה?

לכאורה הוא כמו שאחד שאין לו תפילין מה לנפקים מינים אין לך יד ויש לך תפילין או אין לך תפילין ויש לך יד זה אותו דבר

אז לכאורה הבן אדם אז אומר המוגון אברום הוא אומר ודאי אחד שאין לו יד

הוא חייב בתפילין רק הוא אנוס ולכן הוא יכול

לכתוב תפילין הוא לא כמו אישה הוא חייב לא כהנוס זה כמו בבן בר מה?

אני אומר יכול לכתוב להניח ביד שנייה לא לא לא לא זה היד

יד כהה ידך וכשאתה אומר על ידיך יד כהה יד החלש

אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה זה

אתה יודע אתה מזכיר לי

אתה מזכיר לי אתה יודע בארץ המנהג בארץ פה זה לא להניח תפילין בחול המועד נכון?

לא מניחים

אבל בחוץ לארץ

רוב הקהילות מניחים

בחול המועד מניחים תפילין

וחסידים לא מניחים

אבל אשכנזים רגילים כן מניחים אז היה פעם יהודי חסידי בארץ

שהביאו אותו לקהילה שם בחוץ לארץ, איפה שהייתי גדלתי, היינו מלכים תפילין שם,

הביאו את היהודי החסידי הזה,

והקהילה הזאת אמרו לו,

אדוני, פה בקהילה אתה מניח תפילין, אין חוכמס.

בסדר.

אז הוא עשה תפילין בלי פרשיות בפנים.

אני מניח את זה בלי פרשיות בפנים, הם לא ידעו מה קורה בפנים, זה מצחק.

אז זה אותו דבר, לשים על יד ימין,

זה כמו לשים פרשות בלי תפילין, זה לא שום דבר.

יש כתובת, איפה לשים את התפילין? תהיתם בכתובת, זה לא תפילין.

אבל מה אנחנו רואים מפה?

שבן אדם שחייב במצווה,

רק יש לו אונס מסוים שלא יכול לקיים את זה,

הוא לא בחוץ לתמונה, הוא בעצם בחיובה.

הוא בחיובה.

רק הוא פטור אונס שלא יכול לקיים, אבל זה לא אומר שהוא בחוץ לתבינה.

עכשיו, מה אתה אומר על הבן אדם? בוא נחזור לסיפור שלנו. הבן אדם הזה, הוא לא יכול לשמוע.

הוא חכם.

הוא מדבר פרפקט, הוא מדבר מצוין.

רק יש לו בעיה, הוא קשה שמיעה, לא שומע.

עכשיו, כשהוא, האם הוא יכול לצדק, האם הוא חייב לקראת המגילה?

לא, הוא לא חייב.

מצוות הם יכולים לשמוע.

לפי המנדא אמר, שקרע ולא שמע לאוזנו, לא יצא, אז הוא פטור.

זה כמו שאין לו יד.

כמו שהיד זה העבר של קיום תפילין,

האוזניים זה העבר של קריאת המגילה.

אז הבן אדם הזה בעצם,

הוא לא יכול לקיים את המצווה.

אז האם הוא יכול להוציא ידי חובה מישהו אחר? מה דעתך?

למה לא? אבל אמרנו שזה שנייה,

שאחד שהוא אונס,

הוא לא נשלל לגמרי מהחיובים.

הוא חייב לגרוא אונס.

הוא יכול לכתוב תפילין בשבילך, אז למה לא יכול להוציא מישהו אחר?

למה לא? תסביר, למה? אני רוצה שתסביר לי עכשיו, למה?

אבל הוא לא צריך לצאת את המצווה, אתה צריך לשמוע. הוא לא צריך לשמוע, הוא פטור.

הוא קשה שמיעה, הוא לא שומע, הוא לא חייב...

אתה עושה לו ככה, הלו, סטופ, סטופ.

בוא נגיד שהוא לא עושה טויות.

יש חבר'ה שקוראים את המגילה בלי טעות.

מה זה?

בוא נסבך את זה קצת, בוא נעשה יותר מסובך.

נו?

כן?

נו?

מה הוא לא שומע אותך כאילו?

אז אתה מסמן לו, מה הוא לא שומע אותך?

כן?

כן?

נו, אז מה אתה רוצה להגיד עכשיו?

אז לכן מה?

עכשיו בואו נעשה את זה יותר מסובך, בואו נשאל, מה אתה אומר?

לא, יש משהו יותר מסובך.

אם זה לא קיים ולא יפה, זה יכול להיות לו קיוב, אבל בעניין הבנקיוב הוא כן.

עוד פעם, מה אתה אומר? כן?

מה הוא אומר?

בעניין

הנעת מילים,

אבל הוא כן חשוב בנקיוב האזרחי.

שיכול להיות, הוא בטוח עדיין נחשב,

בואו נגיד, חבר מועדון, בואו נגיד, ולכן יכול לקיים את הקשירה, הוא יכול לכתוב.

הוא לא לגמרי נזרק מהחברה.

כן,

כן.

נכון, נכון, אז מה?

למה לא? למה לא יכול לצאת לחובה? זו השאלה.

הוא חייב בעצם. הוא חייב.

בדיוק, זה עוד מצווה. זה לא עניין. מה זה משנה?

מה זה משנה?

אני שואל שאלה אחת.

אני רוצה לדעת אם הבן אדם הזה הוא בעל חיובה או לא.

עכשיו, נשים לא בעל חיובה. נשים בתפילין, אין להן קשר בכלל. זה לא חיוב שלהן. הן לא בעל חיובה.

אישה שלא מלך תפילה, לא פשוט, היא חייבת, רק היא אונס. לא נכון. היא לא חייבת בכלל. התורה לא דיברה אליה בכלל.

לא דיברתי איתך.

תודה רבה, לא דיברתי איתך.

אז האם בן אדם שאין לו יד זה כאילו הוא אישה והתורה לא דיברה איתו? לא, אתה לא אישה, אתה גבר, אתה חייב.

וכל שנייה ושנייה אתה חייב, רק אתה אומר, סליחה, אין לי תפילין.

נבד לי התפילין, נבד לי היד.

מה זה?

אבל הוא חייב, כל שנייה הוא חייב, רק אומר, אין לי את העבר.

רגע, הוא יכול לכתוב את המגילה?

אז למה הוא לא יכול לקרוא בשבילכם? מה ההבדל? הוא יכול לקרוא את המגילה?

אבל לא יכול...

אבל לא בסדר, אבל למה לא... בסדר, אנחנו בסדר, אנחנו מתקיימים לאט לאט לאט, לאט, עוד מעט.

אז בואו נסבך אותו עוד קצת, עוד תיפרנק, נסבך אותו קצת.

מה קורה? יש הלכה שמגילה צריכים לקרוא בלשון קודש,

נכון?

אנחנו, יש לנו מגילה, לשון קודש, קוראים את זה מגילה בלשון קודש.

האם מותר לקרוא את המגילה בלשון צרפתית?

כתבתי את המגילה בצרפתית, מותר לקרוא את זה בצרפתית?

אפשר,

אבל רק לצרפתים.

מי שלא אומרים צרפתית,

לא יוצא ידי חובה.

אבל מי שלא מבין לשון קודש יוצא ידי חובה?

כן.

אתה מבין כל מילה במגילה?

אני לא מבין כל מילה במגילה, אני יוצא ידי חובה. למה?

בגלל ש... בגלל ש... מה זה השפנים?

זה השליחים,

החשש דמינימה.

טוב, אז בגלל שהלשון קודש זה לשון

אמיתי, זה בעצם.

גם אתה מבין, עדיין לא מבין, זה לשון בעצם.

לעז, זאת אומרת, לשון של צרפתי ולשון של שאר אומות העולם,

אין לזה מילה בעצם.

זו החלטה שאנשים החליטו לקרוא

טייבל זה טייבל, זה שולחן.

אבל איזה לא, שולחן בלשון קודש זה באמת,

זה המשמעות האמיתי.

מישהו קצת מתעמק בלשון קודש, יש שם דברים מאוד מאוד,

למשל, מה זה אלמנה? הגמרא אומרת, מה זה אלמנה?

אלמנה.

הכתובה שלה זה מנה,

מהזוז, ולכן זה נקרא אלמנה.

כל דבר זה רמז על כל דברים.

עכשיו, מה קורה

אם אחד, עכשיו עוד פעם, צרפתי יכול לקרוא מגילה בצרפתית.

אני לא מבין צרפתי, אני לא יכול לקרוא בשבילו בצרפתית, נכון? עכשיו,

מה קורה,

האם אני קורא את המגילה בצרפתית, לא מבין מילה,

בשביל יהודית בצרפת?

אני יודע לקרוא את האותיות,

אני קורא, זה לוקח לי הרבה זמן, אז אני יודע, אבל אני קורא את המגילה בצרפתית בשביל צרפתי.

אני לא יוצא ידי חובה.

אני לא יודע, אני לא מבין מהמילה, מהמדובר שם.

אבל הוא מבין כל מילה והוא חוגג.

האם אני יכול לקלוט את המגילה בשביל צרפתי? מה דעתכם?

אבל אני לא צריך לצאת עכשיו, אני כבר חי את המילה היום בבוקר.

הוא צריך לצאת ידי חובה, לא אני.

נכון זה דומה קצת לסיפור שלנו עם החירש?

אותו דבר?

לא, קטן זה משהו אחר, לא, לא, לא, לא.

קטן הוא בכלל לא חייב. אני חייב המגילה.

אני חייב.

רק אני קראתי כבר, אני לא יכול לצאת עכשיו.

אני באחיובה.

מה?

באחיובה, אבל בתנאי שאכלת ושבעת.

או, למה אני חייב לדבר אכלת ושבעת לראות באחיובה?

בוא שנייה, רגע, אם אחד לא,

אם אתה אכלת ושבעת,

ואני לא אכלתי כלום,

אני לא יכול להוציא אותך?

בטח אני יכול.

באופן כזה אתה יכול.

יש מדרבנן חיריב לאכול אפילו כזית. בסדר, זה עוד נידון. אבל באופן כזה אני יכול להוציא אותך, למה לא? אתה חייב.

אתה אכלת ושבעת, ואתה מסתובב, הראש שלך מסתובב, אתה לא יכול לברך.

אני לא יכול לברך בשבילך?

לא, אבל מהתורה צריך לאכול יותר מכדיי צביעה.

נכון. אתה אכלתי כדי צביעה, ואני לא אכלתי כלום.

אמרו שיותר מזה, אפילו פחות מזה. נכון, זה מדבר על... נכון, נכון.

אז אתה, בוא נגיד, אתה אכלת, אני לא אכלתי. אני יכול להוציא אותך?

לא. כן, נכון.

למה לא?

אי אפשר. יצא, מוציא. התורה התנתה את זה בפגיעה.

אז אתה שבע, לא?

לא, בפגיעה של הבן אדם הוא מברך.

מי אמר... לא, אני הריב שלך, חשכת, חתמתי ערבות.

אבל זה לא בקטע המצוות.

למה... מה ההבדל?

אמרנו, מה ההבדל בביקורת המצוות ו בביקורת הנהנין?

ובביקורת המצוות אתה חייב לברך.

בביקורת הנהנין זה הברכה לפני התפוח, אל תאכל את התפוח ואל תברך. מי ביקש ממך לברך? אל תאכל את התפוח. אבל פה אכלת את הסעודה שלי.

אני אכלתי ושבעתי, אני חייב. הדין לא יכול להתחמק.

אז יש לי, על הראש שלי חוב.

וכל פעם...

אני אסביר לך.

בביקורת הנהנין, אני הולך, יש לי עכשיו לפני תפוח.

אוקיי?

אני לא רוצה, אני לא יודע לברך.

אתה יכול לברך בבקשה?

אז אתה אומר לי

אני לא חייב

כן אבל הנה חייב

אני חייב?

תוריד את התפוח תחזיר את זה למקרב אתה לא חייב הנה תראה איך שאתה לא חייב אז הנה חוב אמיתי הבנת?

ערב כוונה כשיש לי חוב אמיתי לא שאני יכול לייצר חוב כשיש לי חוב אמיתי

אתה גם כן בעל חוב

ואתה ערב שלי

אבל תפוח לפני שאני לא אוכל תפוח

אני לא בעל חוב אני לא חייב

אז אתה לא ערב שלי,

אין ערבות. ערבות נאמרה בחובות.

בתפוח אין חובות. אל תאכל תפוח, תחזיר את זה למקרר, ופתאום תראה שאין לך חובות.

פיקת המזון,

אני כבר אכלתי ושבעתי ועכשיו אני מתפוצץ.

אני חייב.

מה אני עושה עכשיו?

לנסות לא שבע? אני שבע.

אז אני חייב.

אני לא יכול לנבורח מהחיוב הזה.

אם אני חיוב, אז בבקשה, ערב, אתה ערב שלי.

הבנת?

רק מה שאתה אומר, מדרבנן,

חייבים שאתה תאכל לפחות כזית, זה עוד דבר.

עוד מעט נגיע לזה,

לסיפור שלושים במשט, עוד מעט נגיע לזה.

אבל עכשיו, מה אנחנו אומרים פה? אנחנו רואים פה, אומר, בקביעי גרמים פה יסוד גדול.

ש... מה אתה אומר?

אז רגע, רגע, שנייה אחת, שנייה.

אבל פה בברקה אנחנו נגיד שהוא יודע לקרוא לו והוא עבד.

אז נראה שהיה לו כוח, בגלל שהוא שווה אותו,

ש...

זה שהוא יכול להוציא את זה, זה לא אומר שהוא לא חייב לקרוא לעצמו.

איזה מישהו ש...

ואתה מדבר שמי...

כמה אנשים אכלו?

אתה אכלת, אני לא אכלתי?

נכון, כן. אוקיי.

לא, שנינו אכלנו. אה, שנינו אכלנו, סיפור אחר רגע. רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע.

כששנינו אכלנו, אנחנו לא מדברים פה. כל הסיפור שאנחנו מדברים פה זה לא קשור. למה?

למה?

כשאתה אכלת ואני אכלתי, אני חייב מצד עצמי!

אני לא חייב ערבות פה. פה זה לא עובד מדינה ערבות.

זה מחלוקת מה שאני אומר, אבל לפי הדאגות מעורבה,

כשאתה חייב, גם אני חייב,

אני יכול להוציא אותך גם בלי הערבות.

למה?

שויימי הכהן, אתה שומע אותי? זה כמו שאתה מדבר.

רגע, כששנינו חייבים, אחד יכול להוציא את עצמי?

כן,

גם בלי ערבות.

מה שני לא יהיה חייב? כן, אני יכול לפתור אותך.

בגלל שכשאתה שומע, אתה צריך, לא, אתה חייב לשמוע אותי, אני לא יכול לשלוח את זה בפקס.

אני לא יכול לשלוח, אתה צריך לשמוע אותי.

אז רגע, אז עכשיו, למשל,

אתה הולך לבית כנסת, כן? אתה הולך לבית כנסת

אתה הולך לבית כנסת והחזן מברך ברכה על המגילה,

כן?

והוא עכשיו יוצא גם בעצמו ואתה שומע את הברכה שלו זה לא ערבות

בגלל שהוא חייב עכשיו בגלל עצמו אתה לא צריך להגיע לערבות ערבות זה דווקא, מה זה ערב? ערב הכוונה אני לא לבדתי כסף מהבנק אתה לבדת, אתה לווית

ואני צריך לשלם את החובות שלך אני לא חייב

אז זה ערבות. ערבות הכוונה לשלם את החבוד של השני שאני לא חייב.

פה כששניהם חייבים,

שניהם בתוך אותה ספינה, שניהם חייבים לבדוק. פה לא צריכים להגיע לערבות.

זה שאני יכול להוציא ידי חובה למישהו אחר לא צריך להגיע לערבות.

הבנת?

עכשיו.

אז אומר ריקי וייגר שוודאי אנשים ונשים יש ערבות. בוודאי.

רק מה?

ערבות זה דווקא במצוות

שאתה בתוך המצווה הזאת.

אבל אם אתה לא בתוך המצווה הזאת, אתה לא יכול לקיים את המצווה עכשיו באיזושהי סיבה,

אז על זה אתה לא יכול להתערב למישהו אחר.

לכן,

אם אני לא מדבר צרפתית, אני לא מדבר צרפתית,

אתה כן מדבר,

אני לגבי זה, אני לא ערב שלך.

אני לא ערב שלך. אני בחוץ לתמונה, כמו שהרב אמר.

דברים שאני, זה לא בתוך המעגל שלי. אני לא,

אתה לא מסכים.

כן, מה שאתה אומר קודם, נכון. ערבות ודאי,

בדיוק, ודאי באופן עקרוני יש ערבות בין נשים לנשים, אומרים כיווייגר. זה מוגזם להגיד, כמו שאתה אומר דבר מוגזם,

שאנשים ונשים אין להם ערבות, זה מוגזם.

רק מה כן?

הראש מתקרבי להגיד פה,

פה בבקעת המזון של נשים פטורות מדורייטל, ויצא לזה בגמרא,

פה נשים לא יכולים, לא חתמו ערבות על מצוות שהן לגמרי בכלל לא שלהן.

ולכן,

אחד שהוא קשה שמיעה,

ונכון,

הוא בא חיובה, נגיד,

אבל למעשה,

אומר כיווייגר, הוא לא יכול לקיים את המצווה עכשיו.

הוא פטור, יש לו פטור.

אז כמו שהוא פטור לעצמו,

הוא גם כן פטור מערבות.

אין לו ערבות על מצווה שהוא בעצמו לא יכול לקיים.

הערבות נאמר,

כשאני מקיים את המצווה,

אני יכול לקיים את המצווה, אבל אני לא יכול לקיים את המצווה. עכשיו,

על זה לא נאמר ערבות.

עכשיו, באה,

יש פה קושה גדולה,

קושה מאוד מאוד יפה על הדאגות מלבן.

הצלח בא ואומר דבר אחד, מה הוא אמר? שנשים לא בתוך ערבות של גברים.

כן, בוודאי.

הוא דוחה את זה ואומר, ודאי!

מה?

כן, אבל קיוויגו חושב שבשתי הכיוונים. בוודאי, בשתי הכיוונים יש ערבות,

ואני חושב שאנחנו נוקטים קומה לקיוויגה. אני לא שמעתי אנשים שחוזים הביתה בליל שבת ואומרים לאישה, תשמע, אני לא יכול להוציא אותך, גברת.

לא, לא משאירים כזה דבר.

אז מה, תגיד שכל האנשים כבר התפלאו ערבית?

אז אנחנו בעצם נוקטים קומה לקיוויגה.

אבל יש פה קושה עצומה וגדולה מאוד.

הגמרא במסכת ברכות, דף מ״ח עמוד מ״ר, סיפור כזה.

יש סיפור,

של ינאי המלך.

שמעת על אחד בשם ינאי המלך?

ינאי המלך היה בעצם כהן,

והיה מבית חשמנוי.

עכשיו, היחוס שלו היה מאוד מפוקפק.

הרבנים אמרו שהוא מגיע משפחה, נכון?

מוישי, מאיפה הוא הגיע?

אמרו לו שהוא לא קשה, הוא לא מיוחס.

הוא לא ראו את להיות מלך.

אז הוא, ינאי המלך הזה,

עוד התעצבן על כל הרבנים, כל החכמים,

והוא מחק אותם, הרג אותם.

התעצבן על כל החכמים, הרג אותם.

אבל היה חכם אחד שלא הצליח להרוג.

מי זה היה?

שמעון בן שטח.

שמעון בן שטח היה האח

של אשתו, שלום ציון.

היא הייתה אשתו של ינאי המלך.

היא הייתה אישה צדיקה,

והיה לה אח שמעון בן שטח,

והיא החביעה את האח שלה,

כדי שיאנא המלך לא יהרוג אותו.

לא יהרוג אותו.

מה?

מה זה?

אחר כך הם נפגשו, כן, עוד מעט נדבר על זה.

עכשיו, מה קרה ככה? יאנא המלך

עשה סעודה,

ואמר לאשתו,

אני לא יודע לברך.

עכשיו, זו בעצם שאלה, מה, הוא לא יודע לברך?

מה, הוא כזה טמבל?

אף אחד לא יודע לברך את הבחרות, אבל זו שאלה צדדית, למה הוא לא רוצה לברך?

אז אומרת אשתו,

האם יש מישהו שיכול לברך בשבילנו?

הרי אני הרגתי את כל החכמים.

אז היא אמרה,

יש לי חכם אחד נשאר, אבל תבטיח לי שלא תהרוג אותו.

אז הוא הביא את,

הוא אמר, בסדר, אני מבטיח, אני לא ארוג אותו.

בסדר?

היא קראה לאח שלה, להוציא אותו מאיפה שהוא החביא את עצמו,

שמעון שטח.

הוא אומר, שמעון שטח, בוא,

הוא רוצה לכבד אותו, אז הוא שם אותו בינו לבין אשתו.

מקום מאוד מאוד חשוב לשבת בין המלך והמלכה,

המקום הכי חשוב.

אז הוא אמר לו,

שמעון שטח, תראה איך שאני מכבד אותך.

אז הוא לא התבלבל.

הוא אמר, אתה,

זה לא אתה מכבד אותי, זה התורה מכבדת את עצמי.

אתה לא, זה לא, זה סתם, כל בן תורה צריך לדעת שהכבוד שלנו,

זה לא מגיע מחוץ, הכבוד האמיתי זה שאנחנו בני תורה. זה, כך הוא ענה לו בפרצוף, למלך.

בקיצור, המלך, נו, תוציאו אותי.

אז, בסדר, הוא מוציא אותו.

ככה הגמור אומר, שהוא הוציא אותם בקעת המזון.

אני שואל אותך שאלה.

שואל בכבעי איגר, אל אצלח.

היה פה ינאי המלך

ואשתו שלומציון.

איך הוא מוציא את אשתו ידי חובה?

אתה אצלח אומר שאין ערבות לנשים. אנשים עם שטח לא אכל. כתוב בגמרא, הוא לא אכל.

הוא לא אכל, הוא אכל רק זית.

מה? הוא שטה יין, הוא שטה יין. אבל הוא לא אכל לחם כדי שביעה.

שואל, אבל אז איך הוא מוציא את ינא המלך?

אז זה אמרנו,

הוא יכול להוציא את ינא המלך בגלל שיש דין של ערבות.

בסדר.

אבל איך הוא מוציא את שלומציון?

איך הוא מוציא את האישה לידי חובה?

קושי עצומה אומרים בקבעי איגר.

אתה אצלח אומר שאין ערבות לנשים.

פה אני רואה מפורש

שיש שהוא יכול להוציא לחובה את המלכה שלומציון.

איך הוא עושה כזה דבר?

מה?

לא, איך הוא מוציא אותה?

אתה אומר שאין ערבות לנשים, אז איך הוא מוציא את המלכה?

שבע שנים יושב שם, הוא מוציא את כולם.

את המלך, את המלכה, את כל ה...

או יפה.

אז קודם כל מפורש לראייה ברור שגם

דברים יכולים להוציא נשים, ודאי.

אבל אצלח רוצה להגיד גם את זה, לא.

אז אצלח שואל את השאלה עצמו.

וקבעי הוא לא רואה את זה, אבל יש ספר אחר של אצלח שהוא שואל את השאלה הזאת.

ואתה יודע מה הוא אומר?

הוא אומר דבר נורא ואיום, הוא אומר ככה.

הוא אומר,

היה שם גם איש וגם אישה.

אז הוא אומר ככה,

למה כשאני בא להוציא מישהו,

אני צריך לפרשה שלו של ערבות?

אני לא חייב, בוא נגיד, אני לא חייב במצווה.

בוא נגיד, אני כבר בירכתי,

או אני לא אכלתי בכלל.

אני לא חייב.

למה אני צריך את הפרשה של הערבות?

אומר אצלח,

אתה צריך ערבות

בגלל שבלי זה אתה לא חייב.

על ידי הערבות

אתה הפכת להיות חיובה.

אז הוא אומר, אבל תסתכל,

היה פה ינאי והמלכה.

מגיע שמן שטח, אומר, שמע,

אני לא בר-חייבה.

אבל כשיושב פה המלך,

אני הערב של המלך, נכון?

אז אני יכול, אני הפכתי להיות בר-חייבה בגלל המלך.

בגלל המלך הפכתי להיות בר-חייבה.

אם אני בר-חייבה,

אז אני יכול לצאת את האישה גם בלי ערבות.

אמרנו,

כל, ככה אומר אצלח. כל מה שצריכים ערבות בדרך כלל,

זה להפוך אותך לבר-חייבה.

אבל אם אני באמת כבר בר-חייבה, אני לא צריך ערבות.

אם המלך לא היה בחדר, הוא לא יכול לדבר. מה? אם המלך מאיה בחדר, הוא לא היה יכול לדבר. בדיוק.

זהו, הוא אומר, הצלח. אם המלכה קראה לאח שלה, אשר מן שטח, תעשה לי טובה, תברך.

הוא אומר, לא, לא יכול. אין ערבות.

אבל כיוון שכבר יש פה את המלך פה, יאנה המלך, אפילו שהוא היה שקט גדול, שהוא הרג את כל המלכים, חצוף, לא משנה, אבל יהודי.

אני ערב בשבילו,

אז אני הפכתי להיות בר חיובה עכשיו.

הערבות הפך אותי לבר חיובה, ככה אומר הצלח, דבר עצום.

אני חייב,

ממש חייב.

עכשיו, אם אני כבר חייב,

אני יכול להוציא את האישה גם בלי פרשה של ערבות, הרי אמרנו.

אם יש לך שתי נשים ששניהם אכלו,

אתה אכלת ואני אכלתי, אני מוציא אותך גם בלי ערבות.

ערבות צריכים, הוא לא כשאני לא חייב,

אבל כשאני חייב מצד עצמי, או אני חייב בגלל יהודי אחר,

אז זה כאילו שאכלתי,

זאת אומרת, כשיש יהודי אחרי שלא אכל,

זה כאילו אני אכלתי.

אני כאילו אכלתי וסברתי.

אז הבנת מה אני אומר?

אני אכן יכול להוציא את זה. אז יוצא את הדבר הנורא ואיום פה.

כתוב פה בהצלח.

ריקוויגר?

לא.

ריקוויגר לא מסכים עם זה. למה ריקוויגר לא מסכים עם זה?

בגלל שיש פה מחלוקת מאוד מאוד יסודית בין הריקוויגר להצלח.

ריקוויגר אוחז

שכדי להוציא מישהו,

לזה אני צריך ערבות.

כמו שאנחנו תמיד מבינים.

אתה שם, אני פה. מה הקשר בינינו? אני לא מכיר אותך.

איך אני מוציא אותך?

אומר ריקוויגר, לזה אני צריך ערבות.

הצלח אומר, מה פתאום?

כדי להוציא אותך אני לא צריך ערבות.

אני צריך ערבות להפוך להיות בר-חיובה.

אבל אם אני פה כבר בר-חיובה אני יכול לצאת בלי ערבות. ככה הוא אומר הצלח.

ריקוויגר אומר, לא.

יש פה מחלוקת מאוד יסודית

מה הערבות עושה.

בדיוק. יפה מאוד.

אצלח אומר שכל מה שהערבות עושה זה רק שלב ראשון להפוך את המוציא לבחי יובה

ואחרי זה זה כבר עובד לבד זה עובד מתנשמי כהנה זה לא צריך את הערבות

ריקוויגה אומר לא... ריקוויגה רומשת. ערבות אתה צריך בשביל להוציא

בגלל להוציא מישהו בלי ערבות זה לא הולך

לפי ריקוויגה יפה מאוד יפה מאוד

חתכת

מה זה הריב על הריב? מה זה?

אם בן אדם ערב על בן אדם. אני שואל לך למה. הגמרא אומרת מה שאתה אומר ואני לא מבין את זה.

הגמרא אומרת שיש ערב על ערב. אני לא מבין מה זה.

מה זה ערב על ערב?

אם אני ערב על בן אדם.

אני ערב עליך בגלל שאתה יהודי, אני יהודי, אני ערב עליך. עכשיו, מה זה?

זאת אומרת, אני חייב לשלם את החובות שלך וגם את החובות שלו, שאתה לקחת ערבות.

זה לא נגמר כל הסיפור.

מה לעשות? אתה חתם טעות. אתה היית בהר סיני גם.

אתה היית בהר סיני.

כתוב.

הנשמה היה בהר סיני. כל נשמה היה בהר סיני. לנו ולבנינו עד עולם.

זהו.

הם כבר קיבלו על עצמם לנו ולבנינו עד עולם.

איך אתה לוקח?

הוא שואל, טוב, איך אני יכול לקחת ערבות על דבר שגדול עליי?

ואיך הם קיבלו תורה בהר סיני?

לא נכון. זה כמה התחייבות יש לך? זו השאלה. הגמור עושה חשבון.

שכשאתה לקחת...

כמה חיובים קיבלת? כשעמדנו באר סיני וקיבלנו מצוות, כמה מצוות קיבלנו עלינו באמת?

יותר. 613 יותר.

בגלל שאתה קיבלת על כל יהודי ויהודי. הגמור עושה חשבון.

כל יהודי צריך, אתה קיבלת ממך לא רק שאתה תניח צפילין.

אני אומר אלוקים, נעשה ונשמע אני אניח צפילין, וגם אתה וגם אתה וגם אתה וגם אתה. על כולם אני חייב.

אני אשמור שבת, גם אתה וגם, זה חיוב שלי.

זה חיוב שלי. פתאום אתה מתחיל להבין מה זה ערבות. זה לא איזה ערבים, בוא נהיה חברים ביחד, זה לא איזה בדיחה, זה משהו.

בן אדם עוזר אדם בערוץ בסחר בעודשו.

עסק. אין סברבון זאת. אם אני פתחי בנאדם בערבות, אז לא רק זה נועד.

אתה אומר, אם אתה עשית מצווה בשביל...

לא מרגע, לא נועד.

אתה עשית מצווה בשבילו?

אבל יש לך בעיה עם זה, בגלל שיש מצוות שההוא חייב לעשות.

אני לא יכול להניח תפילין בשבילך.

זה לא הולך ככה.

אתה חייב להניח תפילין,

אבל אני צריך לדאוג שאתה תניח תפילין.

ערבות לא אומרת שאני עושה את המצווה בשבילך.

בשבילך.

ערבות אומר שאני חייב לדאוג שאתה תעשי את המצווה שלך.

אה, זה לא כל כך פשוט עכשיו.

מה הסביבות אתה אומר?

הסבירה עצמה, הסבירה עצמה, סליחה, הסבירה עצמה. כן.

כן, נכון. עכשיו יש כאלה שאומרים שבסבירה...

הרב, מה המסקנה שם עם הסבירת העומר שמה?

סבירת העומר ככה.

יש, לא כולם אומרים, מבין ערבות.

יש אומרים, בגלל שיש מישהו אחרון הראשונים שזה כל מיני סבירה בעצמה.

אה, זהו. אז סומכים על השיטה הזאת?

יוצא שהעיציה הזאת, שאם יגידו בשמיח ציבור ולא יתבזל וכו',

יוצא שאם אתה לא ספרת,

ואתה שמיח ציבור, רוצים להגן על כלך,

כן. שים אותי לבעיה.

אם אתה עומד, אתה תשתוק, אל תברך עליה. אני אבטוח לך לברכה כדי שאני מנצל.

הביזיון הזה.

באותן הדברים, ואז מה קורה? מי בבעיה? אני בבעיה.

אתה בבתי הציבור.

אני גם, ברכה לבטלה אני עושה.

לא?

אמרו ששליח ציבור יכול להוציא את החובה של מישהו אחר.

אמרו שישטוף מישהו מהקהל. כן. והוא יברך בשבילו.

כן. אז למה אתה אמר שזה מדין ערבות?

אז הוא יוציא אותו. אבל יש הרבה שאומרים שאין דין ערבות, אלא מטעם אחר.

מטעם שהראשונים אומרים שכל יום הוא מבנה עצמו.

אז לכן, מה איתך? אתה מכניס אותי לבעיה. אתה אומר, תעשה טובה. אתה יאמר, תברך. אתה רגיל לברך.

אל תברך.

אני אברך, ואני אוציא אותך.

ועל ידי זה,

אז אני מברך כאילו מה שצריך לברך. כן. אבל בגללך, בסביבתך. כן.

אז אני נכנע לעצמי שתי בעיות.

אחת לפי הבהולה הנופל.

של חתפו לי אני צריך לברך, ולא לדעתי שאני דין ערבות.

אוקיי. וגם מדין ערבות, שזה מתפצל, אם יש דין ערבות או אין דין ערבות.

אז בשביל לפתור אותך מסוף ככה, אתה מכניס אותי לשתי ספקים.

אה.

אז זה מן העץ הזה. מי צריך להסכים לדבר כזה וכוונה.

מאיפה סבל? שבדרך כלל יהיה סבל.

אם יהיה סבל, אנחנו אומרים,

ביזיון האדם, אז אנחנו אומרים שמותר לבעל תהילים.

ומה עם סבל? סבל ברכות לעצור. מה, מה, מה, מה היה?

אנחנו נמצא דרגונה. בספירה לא יכול להמשיך, ואיך קוראים לו. אז מאיפה אתה בא לבנון אליה עצר התמלית? אני אברר, ואתה יחלץ את הבן אדם התמליך להגייר.

לא כולם מדי מסכימים לזה, הרוב לא עבר חדש.

על פי הראש אומרים, אין דין ערבות במי שנפטר בספירת העומר,

אחרי חדר דופים גדולים, אומרים, אין.

לא יכול להוציא.

אבל אנחנו לא מבינים את עצמי,

בשליח ציבור למות סביבו ופה ושם, ובזו אין, אז סומכים על הראשון דין.

שכל יום זו מצווה ומצווה?

אה, אז לא צריך את השני.

לא צריך את השני, אני עצמי יכול לברך.

כן. גם לא נעמיד פה איזה בובה שם.

עד כדי כך, בזיון תלמיד חכם,

סומכים על ראשונים שזה, כל מצווה זה.

כן, כן, לפי זה. יש מאן דה רובה שאומר ככה.

זה הכי שאולי בעיה.

אבל מכל מקום, גם אם מישהו שמייעצים לו לשתוק,

שנדרשו שתי בעיירים.

כן.

אחר כך הוא לא עושה מצווה לכתחילה בשביל שמי יצא בגיעלות.

כן, אבל הוא יכול אחר כך לברך, לספול בעצמו, בלי ברכה.

אבל הברכה הלכה. הברכה,

כל העניין, יש לו ברכה סבירה, הוא תמיד יכול לספול. נכון, בסדר. לא פשוט את המצווה שלו.

שהיום, לכתחילה, ברכה הוא פספס.

כל העניין זה המצווה והברכה.

כן. נכון. למה מברכים כל אחד בני עצמו?

בשאר מצוות אחד נברך לכולם. אתם ערים דוגמא, אחד נברך לכולם. גם בשבת העומר?

כן.

כמו בברכה סמוזא, כשהתחילה, אחד בני. רוב עם אתה תמיד מלך.

בגלל רוב עם? כן. אז אתה אומר, אחד מברך. כמו ברכת המזל, גם פה אחד מברך לכולם. גם את היום, יום אחד בעומר או רק את הברכה? הכל.

לא, הם אומרים את הספירה. למה?

למה?

כל העניין זה הברכה.

ספירה, כל אחד חייב בספירה.

צריך להרציג לפי תלמיד ושלום.

אבל הברוכים, אתה רואה שבמקום שהוא הפסיד,

אבל אומרים לו, צריכים לספורט.

ותשמוח על מה שבשלי הציבור הזה,

את הברכה.

אתה מתנגד לך ל...

בקיצור, פי חדש, פרי בגדים, על פי ארוז, אין דין ערבות,

מי שנפטר,

במקום דובר על שבן אדם לא היה פטור מעיקר,

יש לזה שאתה אמר שיש לו חיוב אדם, כי אם אתה אמר...

כן, אבל הצד שהוא פטור, אנחנו אומרים שאין ערבות בגלל שאתה חוץ ל... פה זה פטור טכני.

זה לא פתור מעצם כמו אישה פתורה. בכל זאת אומרים שאין ערבות.

ובכל זאת אין ערבות. זה מקווי גומר.

מקווי גומר שגם מי שבאופן יקודי הוא חייב, הגבויה הטכני,

הוא פתור,

אז הוא לא נעמה ערבות על זה.

פה זה הבטח חזק בבקלת המזון, בגלל שפה האישה לא חייבת בבקלת המזון, לא סתם טכני, היא באמת לא חייבת,

לפי הצעה לזה גמרה.

אז לכן אין ערבות על זה.

פה זה יותר חזק מהסיפור שלנו.

עכשיו, בואו נראה לגבי

הדין הערבות לגבי מחרן צ'אמביס.

כן? יש פה משהו יפה, ארוך, אבל

נגיד רק את הקטע. אנחנו עכשיו התעוררנו בשאלה שיאנה היה מלך,

איזה סוג בן אדם הוא היה ערב.

רק שנייה.

כתוב על יאן המלך היה ערבות.

על פי זה יוצא.

אתה שומע כבוד הרב? הוא היה רוצח, הוא רצח את כל... יאן המלך עלהג את כל הרבנים.

ובכל זאת עליו יש ערבות. כתוב גם מה יש ערבות עליו.

בואו תקשיב עליו.

על פי זה יוצא.

ביקשתי שיגרו עם הרוצח.

הוא היה צידויקי. הראש של הצידויקים.

מה זה הפיקאילס? הפיקאילס זה צידוקי.

זה פיקאילס זה פיקאילס זה פיקאילס זה ערבות. נכון.

יש פה דיון האם מותר להזמין בן אדם לשבת, שבעים שהוא עבור לחלל שבת, לבוא בנסיעה בקודם או בקודם. לא ניכנס לסוגיה, כי היא מתפרסת,

אבל בין הדברים שכתוב כאן,

על פי זה יויצר,

שאין איסור לסייע לדבר העבודה בהזמנת מחלל שבת וסעודת שבת, יאמרו לי עכשיו כי ישראל מומר שאין חיוב להפרישו מאיסור,

ולכן גם אין איסור לסייע לו כבר עבודה מחל עברה בנערה,

וכן נתת גרע וייס,

לפי מה שכתב ביהודה, לא אחרי סימן טרח,

טרח, טרח, סימן טרח,

שם כתוב בפורקי חול אין מצוותו,

אחד דהינו בכלל עמיתך,

וכן כתב בקובץ שיעורים וביצף ועוד סמא כבר,

והביאו דברים פורשים בעוזי מטנא ומדיהו עין שם,

וגם לגבי גדר הערבות כתב אבנה נייזר,

יורד מעל סימן קכו'

ואין מומר בכלל ערבות,

לכן אין חיוב להפרישו בלי כאיסור מסוים.

הבנת?

איפה הקובץ שיעורים? אני עוזב עם שיעורים.

הקובץ שיעורים ויצף עוד סמא כבר.

שאין חיוב להפריש מאיסורים?

ניאור הלוכס סימן תרח, סביב בייס.

הם אומרים שאין ערבות, זה הולך בידיים.

לפורקי עול אין מצוות תוכחה, דהינו בכלל עמיתך.

תרח.

ויש גם תעניו מדיהו.

אז רגע, אז אין, יש שח גם כן, יש שח שאומר שאין קיום להפרישו,

ובלי כאיסור מסוים.

למה לא חייבים? מה הפשט בזה?

פשוט הוא בין ככה, הוא הזכיר את עצמו.

הליתן לרשב ימות, כאילו, כזה של... זה גם דין, אבל זה לא בגלל הדין של הליתר לרשב ימות. אין לי דין ערבות, לא.

לא מה אני אעשה איתו. לי אין דין ערבות פתרון. אז אין יוצא, אם פתאום החליט שהוא עושה מצווה אחת לצאת, אני לא... אין יוצא מועצי? זו ברכה לבטלה?

הוכח תוכיח את עמיתך אם שאיתך בתורה.

זה הוכח תוכיח. אז הוא הוציא את זה מהכלל.

הוא הוציא את עצמו, לא רק לאוציא אותו.

מוכיח תוכיח עמיתך, אם שאיתך בתורה,

אם הוא לא איתך בתורה,

אין מוכיח תוכיח, אין מצווה דערות.

כל דין ערבות זה מוכיח תוכיח.

כשאתה מחויב להוכיח את המריזה, אתה לא עושה טובה.

אתה מחויב בדין ערבות, אם לא אתה אומר על דין ערבות. אז צריך חידוש גדול. נרשת בבן אדם.

וכשלו איש באחיו, וכשלו איש בעוון אחיו.

אם לא מוכיח את חברו, נתפס בעוונו. מה פירוש? מאיזה דין?

בדין ערבות כשאתה מחויב,

וכשלו איש באחים.

אנשים עושים עושים תהום, ומה אני התערב, מה קורה אצלי? מה זה, אתה חייב להוכיח אם אתה לא מוכיח.

אבל מי זה לא אדם שהוא לומד תורה או ששונה תורה? אני לא מוכיח. אמרנו, פורק עול, חלל שבת מפרס. לא, אפילו לא אחר כזה. אפילו אחר כשאומר לך, בפרסיסים, ולא רק אדומה. אז אתה חייב להוכיח. אה, הוא בסדר, אז הוא עדיין...

כן. אתה יכול להוציא כבר. אתה יכול להוציא. לא, לפי מה שאומרים לי, אי אפשר. אם לא אחר כך אבות, אתה לא יכול להוציא. ואתה לא יכול... לא, מתי יצאתי לחובה כבר?

אם הבן אדם רוצה שאני ארצה אותו במצווה,

אז הוא לא בגדר כבר שעכשיו, אם אדם רוצה לצאת במצווה... סימן שהוא עזב את הדרך. הדין שלו ישתנה.

אדם שפורק עול, זה אחד שלא רוצה לצאת במצווה. עצם זה שבא לבקש ממך,

תברך אותי בקעת מזון,

סימן שהוא מדגדג לו איזה משהו. עוד נשמעתי שאמר

אחד מהנהגים של הרב אליאשי אמר שהרב אליאשי פעם שאלו אותו,

יש תשעה למניין,

כן? כן. ועכשיו הם עוברים ברחוב

והם רוצים להביא בן אדם,

והבן אדם הזה נראה חילוני.

אפשר לצרף אותו עשירי או לא?

אז הוא אמר, אפשר לצרף ספרדי, אשכנזי לא.

לא, לא. אמרו,

ואז שאלו אותו, מה זה?

אז הוא אמר להם, ספרדי הוא קשור למסורת.

הוא קיבל נעוריו את המסורת.

הוא רק נעתק ממנה, אבל יש לו חזקת מסורת.

אבל לאשכנזי אין חזקת מסורת.

אז לכן אי אפשר להזמין אותו. אז אפילו אם הוא לא חובש כיפה,

אבל הוא מכבד בית כנסת, מכבד הכל, וזה פה ושם, ואפשר לצרף אותו בקריאה. אז זה מזמן עמיתך.

יפה מאוד. הוא לא בכלל כזה. אבל הוא,

חזקת מסורת שלו היא יותר חזקה מחזקת מחנן שבץ.

כך הוא אמר.

שהחזקה הזאת קודמת לחזקה של מחנן שבץ,

מה שנראה לנו כאילו. נראה לנו שהוא חילוני.

החזקה הזאת של מסורת מבית אבץ לספרדים היא קודמת

לחזקה שתראו אותו בלי כיפה, תחשוב שהוא כזה שהוא... זמום או עיוור? יש הרבה, כן, אבל יש הרבה שאתה רואה אותו בלי כיפה, אבל הם יודעים אם הם מצוואר.

הם מקיימים מצוואר, הולכים להכנסת שבת, שומרים את ההרעה הזאת, אבל אשכנזי שהוא חילוני... עד הסוף.

אין לו מסורת מבית אבא, שתיים-שלושה דרות כבר אין להם.

כן.

הערבות זה נקרא מצווה או שזה נקרא חוב אחר.

מה זאת אומרת?

זה העמדה, אני לא אמרתי. אתה חייב.

אתה חייב.

חייב להתעכב שזה מצווה או שזה מחובתי וזה שכר.

יפה מאוד.

שואל, אם אני קיימתי מצווה בשביל מישהו אחר,

האם זה נחשב שאני מקיים מסך גם על זה?

בטח שאני מקבל זוכר. בטח. זה... מכיר מצוות ארוות. מכיר מצוות.

אם אתה חייב עליו, וגם אתה מקבל את ה...

כן.

כן. נכון. נכון. אתה צודק. זוכר ומזכה. גדול המעשה יותר מן העושה.

טוב.