הרב יהודה זיסקינד חלק ב' 25-04-14

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מה דיברנו?

דיברנו עכשיו על עניין של ביטול ברוב.

דיברנו כשעניין של ביטול ברוב זה כשמה יהיה עם המיעוט כן זה שייך לבן אדם ספציפי לבן אדם אחד ואני רוצה לבטל את הבעלות שלו וזה אמרנו שאין מצב שהרוב יבטל את המיעוט

של הבעלות של ה.. שהרוב לא יבטל את הבעלות של המיעוט.

זה אמרנו, עכשיו זה נושא אחד.

אנחנו רוצים להמשיך הלאה בעניין הזה של ביטול ברוב,

זה נושא כל כך מעניין, יש בזה ספרים,

הספר הזה שזה מחזיק ביד,

חלקים גדולים שלו כתוב על עניין של ביטול ברוב.

מאיפה לומדים ביטול ברוב, מה המקור של ביטול ברוב, מאיפה לומדים את זה.

אנחנו רוצים קצת להרחיב על הנושא של ביטול ברוב.

העניין של ביטול ברוב נלמד מהעניין של אחרי רבים להטות.

זאת אומרת

שהתורה אומרת יש לך דיינים אמרנו יש לך שתי דיינים אומרים חייב אחד אומר פטור אז המיעוט הדיין הזה שהוא עומד לבדו בפינה הוא צריך להתכופף ולהגיד אני סליחה אני עכשיו מסכים לרוב ועכשיו יש לנו דעה של השלוש דיינים המיעוט צריך להסכים לרוב וזה העניין של ביטול ברוב המיעוט צריך להתבטל

לפני הרוב

עכשיו זה אנחנו יודעים

העניין של ביטוי ברוב זה דברים שאפילו אתה לא יודע מזה.

הרבה פעמים כשאתה אוכל משהו,

אתה לא יודע, בתוך המסעדה,

הם סומכים משהו נפל, משהו רע, מתקשים לרב, והוא אמר, בסדר, ביטוי ברוב זה בסדר.

אין מבטלים לכתחילה, אסור לכתחילה לבטל ברוב, זה ודאי.

אבל הרבה פעמים,

בדיעבד, סומכים על העניין של רוב, נפל איזשהו מאכל לא כשר לתוך האוכל פה,

אנחנו לא נזרוק כל האוכל, ביטוי ברוב. זה אנחנו יודעים שהעניין של ביטוי ברוב עוזר לנו המון באוכל כשר, לא כשר.

זה דברים שאנחנו חיים יום-יום.

אנחנו יודעים מה העניין של ביטוי ברוב, שהרוב,

בא למיעוט ואומר לו,

אנחנו הרוב כשר,

אתה המיעוט,

אתה לא כשר,

אנחנו הרוב מבקשים ממך,

תוריד פרופיל, תוריד

את האיסור שלך,

ואנחנו רוצים שכל האוכל יהיה פה כשר. זאת אומרת, הרוב אומר למיעוט,

תוריד את האיסור שלך.

אל תהיה, בוא נגיד, פנאטי, אל תהיה אסור.

תוריד את האיסור שלך. זה אנחנו יודעים שהרוב יכול לעשות. זה כל הזמן אנחנו אומרים,

רוב כשר, המיעוט אומר לא כשר, הרוב אמד שתוק,

אנחנו הרוב פה,

שקט, והרוב אומר למיעוט,

תוריד את האיסור שלך.

האם זה יכול להיות הפוך?

זאת אומרת,

האם הרוב יכול להגיד למיעוט

אני רוצה שתהפוך את עצמך ותעלה את עצמך לדאגה שלי?

עוד מעט מסביר כמה דוגמאות. זאת אומרת,

האם מצאנו שהרוב יכול לעשות למיעוט, אתה המיעוט,

צועק אסור אסור, שקט,

תוריד פרופיל, תשמע עליי. זה מה שמצאנו, אולי

יש משהו אחר.

הרוב יכול להגיד למיעוט לא רק תוריד פרופיל,

אתה תעלה קומה אליי.

לא רק שתרד אליי,

להתר, אלא אתה תעלה אליי גם.

בואו נביא כמה דוגמאות ונראה מה אתם אומרים.

עכשיו היה פה, מה?

הוא מבטל בעצם את הליב,

וזה לא יפה מאוד.

או, אז יפה מאוד. הוא מיד אומר, לא מבין את ההבדל. מה ההבדל?

אם הרוב משתלט על עמיות, הוא יכול להגיד לו מה שהוא רוצה.

הוא יכול להגיד, תפסיק להיות אסור, הוא יכול להגיד לו, תעלה קומה אליי. בואו נביא את הדוגמאות, לשחק עם הדוגמאות, יתה לנו קל.

דבר ראשון, או,

עכשיו גמרנו פסח,

אבל אנחנו עדיין, עוד פסח שני עומד לפנינו, אנחנו בין פסח ראשון, פסח שני.

מה קורה, בן אדם,

יש לו כזית מצה בדיוק כזית מצה.

בדיוק, כזית מצה.

אוכל את זה, יוצא ידי חובה.

עכשיו, מה קורה?

אין לו בדיוק כזה. יש לו 99 אחוז כזית מצה.

אחוז אחד זה חמץ.

עכשיו אתם יודעים כולם,

חמץ בפסח לא בטל ברוב, בסדר.

זה קרה לפני הפסח.

לפני הפסח. לפני פסח

יש לי כזית,

99 אחוז של כזית מצה.

נפל לתוכו אחוז אחד של חמץ,

ועכשיו הבן אדם הזה רוצה לדעת האם אני יכול לאכול את זה. מותר לאכול את זה בפסח? מותר.

מותר?

זה בטל ברוב.

האיסור חמץ נעלם. אין איסור חמץ.

מותר לאכול את זה בפסח.

אבל הבן אדם אומר לי, רגע, שנייה אחת.

האם אני יכול לצאת ידי חובה גם בכזית הזה?

מה דעתכם?

מה הצדדים פה?

זה קרה אם זה בטל ברוב.

אז אתה אומר, מה הבעיה? לא הבנתי.

בטל ברוב.

הרוב כזית אומר, סליחה,

אני רוב פה, 99 אחוז אנחנו מצה.

אתה אחוז אחד מיעוט חמץ.

אתה תתכופף אלינו, ולא רק שתתכופף, אתה תעלה קומה.

אנחנו מצה, אתה למטה חמץ, תעלה אלינו.

לא רק שאנחנו מורידים את האיסור חמץ,

אנחנו מעלים אותך לקומה של מצה.

האם אפשר לעשות כזה טריק?

החלק הזה משלים את הגזית?

כן, כן, ברור, ודאי, ודאי. אתה צריך עוד על הגזית, ודאי.

זאת אומרת, האם הרוב כל כך חזק,

שלא רק שהוא מצליח לנטרל אותו מהאיסורים שלו,

הוא גם מצליח לזרוק,

להזריק לו, מה זה במילה? אינג'קשן, לתת לו,

להזריק לו גם כן איזה משהו חיובי.

האם הוא רק עובד על החלק השלילי, זאת אומרת, הוא מוריד איסורים, הוא גם נותן חיובי,

הוא גם יכול לעלות אותו מחמץ למצה.

הרי חמץ יוצא על שני עולמות.

האם הרוב יכול גם כן להיות נדיב ולתת דינים למיעוט גם?

האם הוא מוריד אותו,

או רק גם מעלה אותו? זו השאלה.

שאלה יפה, לא?

מה?

אבל זה מציאות,

לא רק זה מציאות אחרת.

אוח, אז אתה אומר,

מה, זאת אומרת, זה מציאות אחרת, אז למה זה טעם אחר?

אז ככה,

אז המנחס, רגע, אז המנחס חינוך אומר,

יש לו בעיית צדיק כאן.

יש לו בעיית צדיק כאן.

שיש הלכה שצריכים טעם מצה.

בסדר. זאת אומרת, אם בן אדם לקח מצה הכי מועדר,

הוא בישל את זה,

עכשיו זה לא טעם של מצה, זה טעם של לא יודעים בדיוק מה, קנדלח, לא יודעים בדיוק מה.

מה אתם יכולים לזה?

אתם יודעים מה זה קנדלח?

מה זה נקרא? נו, מה זה נקרא באיזה עברית? קנדלח. אתה לוקח קבח מצה כדורים בשביל המרק, קנדלח, כן?

אז זה לא טעם מצה.

מה זה?

כופתאות.

כופתאות, אוקיי, כופתאות.

זה מותר לאכול את זה בערב פסח.

אסור לאכול מצה בערב פסח, אבל קנדלח מותר לאכול בגלל שזה לא טעם מצה.

עכשיו,

אז יש לנו ההלכה שמצה שבישלה פסולה בגלל שזה לא תא מצה.

אז הוא טוען, בצדק, שיש לו בעיה צדדית. ככה אומר מנחת חינוך, יש בעיה צדדי של תא מצה, אוקיי?

זה בעיה צדדית. אבל אני שואל, בלי ה...

זה גם תא. לא.

תא זה מציאות.

בגלל שתא, מצה, במציאות זה מצה, בישלת אותו, הוא פסול.

למה שבמציאות אין לזה תא מצה? אתה צריך ממציאות.

כתוב בלם מצה לא יצא.

אם אתה לקח את המצה ישר,

בלי לטעום את זה, אתה לא יוצא לחובה, אתה צריך לטעום את המצה.

כן.

נכון.

אתה אומר שעדיין יש לו, אתה עדיין במציאות שיש לו תא מציאות. זה עניין של טעם.

לא. לא צודק, כן.

אז אתה אומר פה, אין פה בעיה של טעם, אתה אומר. אבל מה הבעיה?

מתאורייתא בתים טובים. אחת ושתיים בתים.

כן.

יוראי, תבואו הבנה לך, אמרו בחלק מהדברים שישים. שישים.

שזה לא יהיה טעם. שזה לא יהיה טעם, נכון.

יש לך תמותים בטעים גם בטעם גם.

כן.

הוא יכול לנסות את זה לידי רוברטי, איזה טעם מתאם.

אוקיי. אז זאת אומרת שאין פה בעיה של טעם ומצה.

טוב. אז יכול להיות שמנחת החינוך דיבר באופנים שישתנה הטעם. נכון, אתה צודק.

בהלכה באמת ככה מובשת. דוגמה קמח ועוד קמח אורז.

כן, כן. אם זה יש עדיין שיטה מצה, זה בסדר.

כן, אבל שמה לא כתוב. רגע. שמה, תדייק.

שמה, רגע. שמה לא כתוב.

זה לא רעיון. שמה לא כתוב שיש לי בכזית אחד רק 90 אחוז.

לא. שמה יכול להיות שיש לי הרבה.

מה חידוש? אם יש כזית ויש כזית, זה עדיין קמח.

החידוש הוא שאפילו שזה לא, אלא יש בזה עדיין קמח.

קמח זה חם, אבל שם אחד. זה חידוש אחד. אז אתה רוצה להגיד ששם מודבע שסך הכל, אם אתה תקחת את זה...

תיקח את הכזית למעבדה,

יגידו לך, תשמע,

יש פה 80 אחוז בכזית המצומצם הזה,

80 אחוז קמח ויש 10 אחוז אורז, יוצא לחובה.

אחרת מה החידוש?

אחרת מה החידוש?

כתוב כל שיש בו, כל שיש בו מ-5 מיליון דקן, ברכים על הוויזון.

ואין, ברכים על העבר המטר.

אז מה, אני אתחיל עכשיו לגרור, יש בזה ככה, יש בזה ככה,

יש בזה ככה, יש בזה אף פעם, הרי זה בוש אחד שלום, וזה... אתה מביא רעיון. זה לא מוכח. זה לא מוכח.

מה רעייה, אתה אומר?

הרי יש דוגמה ב...

בעיה בהליכה, שכיוון שזה לא... אין הרבה מזונות שם, הרבה שוקולד במקום, אין הרבה מזונות.

בגלל השוקולד. כן. לא מעובב. אם הוא קנה מעובב,

בטח שם הוא נחשב אחד. אז מה החידוש שם?

אוקיי, שומע, הוא מביא ראייה מפה, הוא מביא ראייה שכתוב שהוא מערבב את האורז עם הקמח יוצא ידי חובה

אם אתה אומר שיש לי סיר ענק, כאילו יש לי מצה ענקית,

כן?

מה החידוש?

אם סך הכל יש לו אוכל 100% קמח

אלא במדובר שיש לו כזית מצומצם

בתוך הכזית המצומצם הזה יש לו רק 80% קמח ו-10% אורז, ובכל זאת זה קשר, איך זה קשר?

אין לי כזית קמח של חיטים

אלא מה? הוא מביא ראייה

שהדין רוב נותן, מזריק

דיני חיובי למיעוט והופך אותו מאורז, מעלה אותו לקומה של קמח חיטים. כן, אבל רק שזה מוש אחד, רק שזה מוש אחד. ברור, ברור, ביטוי ברוב יש לו, מגיע עם כל מיני דרישות, צריך להיות מעורבב וצריך להיות שזה לא ניכר הטעם ו...

מה?

אז מה?

אז מה?

אתה לא יכול לצמור את הכל ולהגיד,

טוב,

נגיד את התקווה, זה דוגמה של המצב,

זו ההפרדה בין החלק של המצב לבין החלק של המצב.

כן. זה לא כל כך בהפרדה, כי זה בא כמכלול.

נכון, אבל אני צריך לאכול כזית. אני צריך לאכול כזית.

זה נכנע בתוכו, כי זה כבר כמו עיסה אחת שלמה.

נכון. אתה מחשיב אותה שהיא כביכול 100%. נכון. אפילו שבפנים נכנוע גם אחוז אחד לכבן.

במקרה הזה זה לא רלוונטי, זה נכון.

הרוב כמו פה ומצא כזה יכול.

כן, אבל השאלה היא, אין לך כזית. אני צריך כזית.

אני צריך כמות של כזית. איפה יש לך כזית?

אבל הוא נהפך.

הוא גם כמקבל מעלה.

ככה אתה רוצה להגיד? יפה.

אוקיי. כבר פסקת, ברוך השם.

עכשיו בוא נשאול עוד כמה שאלות. מה תגיד? בוא נגיד מה אתה אומר על זה.

מה?

אתה אומר, זה תמיד נשאר, אתה אומר חוזר, אם אתה מחליף,

יפה מאוד. אתה אומר, אז לפי זה, זה לא...

כן, אבל עכשיו, במצב הנוכח הזה, מותר לאכול את זה?

לא. חמץ בפסח לא בטל אפילו במשהו, זה דווקא, אם זה קרה, ערבוביה בפסח עצמו.

אבל אם זה קרה בערב פסח,

זה כן בטל ברוב, מותר לאכול את זה.

מה זה?

גם אם היא תערבב בארץ פסח?

טוב, אני לא יודע.

עד כמה שאני יודע, אם זה יתערבב בערב פסח זה בטל ברוב.

אז אני הולך לפי השיטה הזאת.

לפי השיטה, יש לך סתם בעיה עם חמץ.

אני אומר, בוא נגיד שאין לך בעיה עם החמץ.

השתלגת, אין לי בעיה, איסורים. השאלה היא אם גם כן יש לי את החיובי פה, יש לך מצב.

עוד דוגמא,

מה קורה עם אתרוגים?

טוב, זה קורה הרבה.

אתרוג שהיה לו פיתם, פיתם, מה זה קורא? פיתם, פיתם, כן?

ונפל הפיתם. זאת אומרת, אם זה גדל עם פיתם

ונפל הפיתם,

אז זה חסר.

זה נקרא אתרוג חסר, וזה פסול ביום הראשון. ביום השני כבר לא צריכים,

לא אכפת לי חסר, אבל ביום הראשון

זה אתרוג פסול.

גם פה אתה נתן להם ככה.

רגע, שנייה אחת. אז עכשיו, אנחנו היום פה בארץ, יש לנו הרבה אתרוגים בלי טיפול. הרבה אנשים רוצים לקנות אתרוג בלי פיתם. למה?

בגלל שאם זה נופל, הלך לך אתרוג.

אז קוראים בלי פיתם, נכון?

אה, איזה חסר.

מה התשובה?

שעל העץ זה גודל, אם אתה כותב את זה,

אין לזה פיתם, אז זה לא פסול.

אז לכן הבן אדם שמקפידים פיתם, איך תדע?

איך אתה יודע מתי נפל הפיתם? אם הפיתם נפל לפני, אחרי, אתה לא יודע.

אבל בוא נגיד שהיום אנחנו יודעים שהזן הזה,

הפיתם לא גודל,

או זה נופל לפני שזה, כותבים את זה.

אז יש לך,

אתה הולך למוכר אתרוגים,

יש לו מבחר פה שכל האתרוגים פה,

שאין להם פיתם מלידתם,

בוא נגיד. אין להם, לא היה פיתם, זה זן בלי פיתם.

ויש לך אתרוג שזה זן עם פיתם,

ונפל הפיתם.

עכשיו הוא חסר.

זה בעייתי.

המוחה האתרוגים האלה,

הלך כמה שניות החוצה, הבן שלו התחיל לשחק שם עם הקופסאות בלאגן,

פתאום הוא חוזה בפניהם, וואי וואי וואי,

הוא עשה פה סלט בפניהם לכל האתרוגים.

אני יודע שהיה לי פה 50 אתרוגים,

ואחד מהם בעייתי,

הוא נפל תוך האתרוגים עכשיו.

עכשיו, מה אני עושה?

האם אני אומר ביטל בו רוב?

כן, תגיד ביטל בו רוב.

אבל אתה לא יכול להגיד ביטל בו רוב, בגלל שהאתרוג הפסול,

איך,

האם הדין ביטל בו רוב יכול להעלות אותו מאתרוג פסול לאתרוג כשר?

אתה אומר, אז למה יש לי כל אחד יקבל את זה?

לא, אז רגע, אז אני אשאל אותך שאלה, כן?

אם אני מקריא תפוחים,

ביטל בו רוב תפוחים, אבל אתה אוכל אחד?

אתה אוכל את כל הכבוד ביחד?

אלא מה, כיוון שהיה בתערובת, אני פסקתי שהוא היה ביחד פה,

אז זה מילא, ביטל בו רוב אומר שהוא מותר.

אפילו שאחר כך אתה אוכל אחד-אחד.

ברגע שהאתרוגים היו במצב של ייבוביה ביחד,

ביטל בו רוב, אז לכאורה,

בוא נגיד ביטל בו רוב, מה? זה לא עיסא אחת, זה לא עיסא אחת, זה מעורבן בו עיסא,

לא כמו אנשי כל עשרה ועברת. אז זה נכנס לנושא אחד עם לח בלח, יבש בייבש, מתי הם ביטל בו רוב, נכון? יש כל מיני תנאים,

אם זה נקרא, לא נקרא. אני אומר, בוא נגיד שיש, אתה יכול, אתה יכול, מה?

רק למה שבמניין, כן, אז אתה צודק, שאין פה ביטל בו רוב, יש הלך,

החרוב.

יש כל פוריש, מרוב הפוריש.

יש אופנים שאתה יכול להגיד בדיוק, גם אם זה דבר, זאת אומרת, אם אני מצאתי אחד שיצא מן הרוב,

זאת אומרת, היה לי קופסאות.

תשע קופסאות,

כן?

של אתרוגים כשרים,

ואחד,

קופסה אחד שלא כשרים, ואני לא מזהה אותם.

ועל השולחן פתאום אני נכנס לפה, אני רואה אחד לפניי.

זה הלך, החרוב,

כל הפוריש, מרוב הפוריש, אני יכול ללכת לחרוב.

זה לסלק יישואים. האם הדין הזה גם כן ייתן לי חיובי להשתמש באתרוג הזה, לתת לי חיובי להשתמש באתרוג?

זו שאלה שאנחנו שואלים.

אם אתה אומר לך מלא תולעים,

מה זה?

אבל הם מסתכלים בבית שישי, אתה יכול לפעול עליך שהוא מלא תולעים?

עוד פעם?

עם מה?

עלה.

עלה.

אתה אומר שהתולעים בטל ברוב עם האוכל?

זה לא את הרובד, זה הולך על האוכל.

התולעים מסתובבים על החסה, זה לא תרבות.

אם תטחן את זה, באמת זה בסדר.

איך אתה אוכל ריבת תותים?

תדע כמה תולעים יש בטותים?

רק מה? זה בטל ברוב. זה לא נעים להגיד לך את זה, אבל יש בתוך הריבת תותים שלך, יש שם תולעים.

אבל פרייה, פרייה לא בטל.

נכון.

לכן טוחנים את זה.

לכן טוחנים את זה. לך תהיה יפה, יפה. אז זה גם כן בעיה.

אז זו רק בעיה שמבטלים שלך דווקא אם ודאי שזה אסור.

זאת אומרת, בן אדם, לוקח

תותים, הוא רואה מלא תולעים, אין לה כוח לבדוק,

שם את זה בתוך הבלנדה, פרום ככה, עושה בילה. זה אסור.

אין מבטלים שלכתחילי.

אבל לתותים זה לא מאה אחוז שיש שמה זה.

אתה צריך לחשוש. לא מסתכלים, אז זה לא בעיה של מבטלים שלכתחילי.

אבל זה בגלל שהכל נהיה טרופת אחד.

אבל אם יש תולעים שמסתובבים על החסה,

כן?

יש אפילו הלכה שכתוב להוציא נמלים מהלחם בשבת.

זה מותר, זה לא בוירי בכלל.

אתה יודע את זה?

להוציא נמלים מתוך הלחם.

יש את הלחם, את הנמלים, להוציא אותם.

זה לא בעיה של בוירי, בגלל שזה לא תערובת אחד עם הלחם, זה מסתובב עליו.

זה לא נמכר חלק אחד עם הלחם.

כן, אבל זה פרש.

אני הולך וצריך הלך אחר רוב. אם זה פרש מהרוב, אני הולך אחרי הרוב.

עוד כלל של רוב. לא ביטוי ברוב, אלא הלך אחר רוב. הולך אחרי הרוב,

והרוב קובע שזה בסדר. האם הרוב יכול גם כן לקבוע לדין חיוביים, לתת דין הכשר לאתרוג הזה?

דוגמה שלישית,

זה היינו יום אתם מדבר...

מה?

ועד הבשר גם מתעלם, נו.

אז אתה אומר, איך, אז, אה,

לא, אין, לא צריכים לאכול בשר כשר.

אסור לאכול בשר לא כשר.

אין הלכה של לאכול בשר כשר.

יש הלכה לאכול בשר, אתה אומר, צריכים חזקה זבוח, אתה אומר, לפי תשעים דין זבוח, אתה אומר, איפה הדין הכייבי של זבוח?

למה, למה, בשר? האם, מה, מה אתה אומר?

צריכים לאכול בשר כשר או אסור לאכול בשר לא כשר?

נכון, אין דין לאכול בשר כשר.

מה?

אז מה באמת יהיה,

אז זה קורה פצח גם ככה, נכון, מה אתה אומר, מה?

אתה אומר שאם יש לי כמה קזייסים של בשר,

אחד מהם לא בשר פסח, ואני אכלתי אחד מהם,

כן, שם יהיה אותו דבר, אותו שאלה,

אותו שאלה, זאת אומרת, האם הדין ביטול ברוב האכלה החוב יכול לתת דינים חיוביים לדבר הזה?

הציוע השלישי, שזה הכי הרבה מדברים על זה,

זה ציצית,

כן? אנחנו יודעים שציצים, ציצית, צריכים לעשות את החוטים לשמו.

צריכים לשמות לשמו.

מי שעושה חוטים לא לשמו, זה לא יוצא לחובה, זה לא ציצית, צריכים שיהיה עשויים,

עשויות לשמו.

עכשיו, מה קורה?

בן אדם,

היה לו חוטים לשמו

בבית חלושת, והגיע בן אדם אחד, לקח חוטא אחד, זרק את זה בפנים.

האם אפשר להשתמש בחוטים האלה?

חוט אחד לא לשמור, זאת אומרת, חוט אחד שזה לא לשמור,

זרק את זה בתוך

הבית חלושת הזה שיש שם חוטים,

ועכשיו אני לא יודע מה לעשות.

תגיד, ביטו ברוב.

ביטו ברוב מוריד ייסורים,

אבל החוט הזה שזה לא לשמור,

הוא לא לשמור.

אף אחד, מישהו עשה אותו לשמור בכלל?

איפה הוא יקבל את דין נשמה שלו?

הוא פוסק בבית פליטי. נכון.

והפוסקים מדברים על ספר תורה, וזה יכול לקרות, זו בעיה גדולה מאוד.

זה דבר אחר, אם אתה אומר את השמור.

מה? לא, בואו נשמע את הסיפור. זה חתם סופר מדבר על זה.

מה קורה? יש לך בית כנסת?

יש לך בית כנסת,

לא פה, בית כנסת אחרי חס ושלום, שיש שם ספר תורה אחד לא כשר.

אוקיי?

עכשיו יש לך, בתוך הבית כנסת הזה יש לך עשר ספרי תורה,

והם לוקחים ספר תורה למקום אחר,

ונפל,

קוראים שם את הספר,

וקוראים, קוראים, קוראים, והם מגלים שיש שם טעות בתוך הספר תורה. זה ספר תורה פסול. פסול.

יש לו טעות?

שלוש טעויות, אתה צריך לעשות בדיגה, לא משנה, אבל הוא ספר תורה פסול.

טוב, יום אחד הגבאים לא נמצאים,

הוא מחזיר את הספר תורה בפנים,

תוך ספר תורה, תוך הרון קודש, נואל הולך הביתה.

בבוקר הגבאים אומרים, כנראה הוא חז... הם לא זוכרים איזה ספר תורה הוא לקח.

האדום, הלבון, לא יודעים מאיזה ספר תורה הוא לקח.

הוא מתקשר מחר בבוקר ואומר, שמע, אנחנו לקחנו ספר תורה מהבית כנסת שלך,

ויש שם טעות, זה פסול.

יש פה בעיה.

אוי, ואני לא יודע מה לעשות עכשיו. יש לי בתוך הענקולה שלי, יש לי עשר ספר תורה, אני יודע שאחד מהם פסול.

מה הדין?

מה תגיד?

פתאום לא רוב.

הלך אחרון. זאת אומרת, אני יכול להגיד הלך אחר רוב. זאת אומרת, כל אחד שאני מוציא,

בעצם אני אומר שהוא הולך אחרי הרוב.

כן?

אז זה,

אבל השאלה היא,

זה לא ביטוי רוב, זה הלך אחר רוב.

זה לא ביטוי רוב, זה הלך אחר רוב. זאת אומרת...

למה? זה להגיד שהוא הבעייתי.

זה לא יכול להיות.

אתה אומר, זה לא יכול להיות.

אתה לא יכול לקרוא מכלואה, אתה אומר. אנחנו אומרים דבר כזה, כמו שאמרנו קודם. לא, כל פעם ש...

נו.

למה הוא יוצטרך להשאיר אחד בטוב? למה הוא יוצטרך לשאיר לך? למה אנחנו לא אזכניסם מה ש...

אם לא... זה סתירה.

סותר את עצמו.

זה לא ביטוי רוב. נכון, אתה צודק. זה פה לא שיך ביטוי רוב. אי אפשר לעשות...

חתן סופר אומר רוב.

הוא לא מתכוון ביטוי רוב. זה לא שייך. זה לא ת'רובע. זה לא סלט.

אתה לא כך ספר תורה עשה לבטבולים.

זה דבר שזה בניין. זהו דבר שחשוב.

בסופו הוא מתכוון להגיד עליך הכי רוב. אני לא מבין כל כך,

שזה כל קבוע כמחצה מחצה. אני לא כל כך מבין.

לכאורה אתה הולך שם ואתה מוציא את זה עם האלון קודש.

זה בעיה, בגלל שיש לנו כלל כל קבוע כמחצה מחצה. אם אתה מתחיל את הספר שלך במקום הכבוד, זה בעייתי.

אולי מדובר שאחד מהספר תורה פרש מאלון קודש. זאת אומרת, יש לאלון קודש

שאני יודע שיש פה עשר ספר תורה כשרים ואחד לא כשר,

ואני מגיע ואני מוצא ספר תורה על הבימה.

ואני לא יודע אם הספר תורה הזה הוא מהכשרים או מהפסולים.

הרוב יגיד לך זה מהכשרים.

אז הרוב אומר לך שהוא כשר.

השאלה היא, יכול להיות שרוב יכול להגיד לך,

יכול לנטרל איסורים.

מי אומר שהרוב יכול לתת לך גם חיובי על דינים חיוביים?

אתה צריך להפוך ספר תורה ללא כשר לכשר.

מי אומר שרוב יכול לתת דינים,

אולי הוא יכול רק להוריד דינים?

זו השאלה שלנו פה, זו אותה שאלה.

אולי רוב מצאנו שהוא יכול לחתוך איסורים,

לשבור איסורים,

להסתלק באיסורים. אבל מי אומר שיכול לתת דין לחרבים? מי אומר שיכול לעשות את החוצה הציצית לשמה?

מי אומר שיכול לעשות את האתרוג לאתרוג כשר?

מי אומר שיכול לקחת את החמץ ולשדרג אותו ולהעלות אותו לרמה של מצה?

ומי אומר שהרוב הזה יכול לעשות את הספר תורה לספר תורה כשר? מי אמר?

זו השאלה שלנו פה.

אז אולי נביא ראיה,

יש הלכה שיש איש גמר בחולין. גמר בחולין עומד ככה.

אם יש מי חטאת,

עכשיו מי חטאת, מה זה מי חטאת?

זה המים שאנחנו משתמשים במים הזה ומאכניסים שם את האפר פרה.

יש לנו מי חטאת,

שמים את זה בתוך כלי,

אחר כך טומאטמין, ואחר כך לוקחים אפר פרה,

ושופכים את המים על האפר פרה,

ואז המים האלה זה מים שמזים את זה על תומאמת,

ואז הוא נקשר,

אז הוא נהיה טהור.

זה דבר פשוט. עכשיו,

המים הזה,

מה קורה אם אתה השארת אותו מגולה?

זאת אומרת,

אתה חיסית את זה,

ושכחת, סליחה, שכחתי לחסות את המים הזה,

אתה מגיע בבוקר ואומר, אוי, איזה חכם אני.

המים הזה זה מי חטאת, זה מים מיוחדים.

כן?

עכשיו שכחתי אותו מגולה. אנחנו יודעים שהעניין של מגולה,

כן?

מים מגולים,

לא שותים מים מגולים. למה לא שותים מים מגולים? זאת אומרת, אם אתה

הלכת לישון והשארת בקבוק פתוח

של מים,

לא לשתות את זה בבוקר. למה לא?

זה לא שאתה.

לא, מה זה ש...

נחש.

אולי נחש שתה משם ויש שם ארס וזה מסוכן.

ככה.

זה כותוב בגמרא.

טוב, לא יודע. זה יכול להיות על פי דרך הקבלה. אני אומר ההלכה.

כותוב בגמרא שחושבים שנחש שתה מזה.

אבל כתוב במפורשים שהיום אין את החשש הזה.

אין, אנחנו לא חיים, אין פה נחשים בינינו. אבל בכל זאת

כתוב לא לשתות מים מגולים.

והיה סיפור של חיים וולוז'נה, תמיד של הגאון מווילנה,

שפעם אחת הביאו לו מים וזה היה מים מגולים. הוא לא ידע מזה.

אחר כך הוא אמר,

אחרי תפילת שחרית אמרו לו המים שהבאתי לזה היה מים מגולים.

הגשתי בתפילה שלא היה לכוונה בתפילה כמו שצריך. זאת אומרת זה מפריע. הוא כותב שם שמים מגולים מפריעים בכוונה לתפילה.

ככה הוא כותב. אנחנו לא מבינים דברים אלה. זה דברים גבוהים. אבל

מה?

שרוח רע. יכול להיות שגם לא רוח רע. אבל בדין דה גמור, הבעיה...

נכון, ככה אומר.

ככה אומר.

אפילו שהטעם לא שייך היום,

אפילו שהטעם לא שייך היום, בגלל שאין נחשים בינינו היום,

אבל בגלל הטעם, אם חז״ל עשו את זה, אז יש לזה עדיין תוקף שצריכים לזה מזה. אוקיי.

עכשיו, מה?

אפילו אנחנו צריכים לעשות. אוקיי.

עכשיו, הגמרא אומרת שיש... אז היה באמת חשש של ערש ונחש.

עכשיו,

אז המים הזה, אסור להשתמש במים הזה.

למה אסור להשתמש במים הזה?

יש כמה מפורשים ברש״י ותוספות.

פשט אחד, שזה מים שנעשה מהם מלאכה.

זאת אומרת,

המים הזה שאתה צריך בשביל מי החטאת,

צריך להיות מים שלא עשו איתם מלאכה.

ונחש חוששים שהוא שתה את המים,

זה עשה מלאכה, המים.

זה רבה את הצמאה שלו,

הרבה את הצמאה שלו,

ועכשיו הוא הקיא את זה בחזרה.

אז המים שהוא הקיא, זה מים פסולים,

ולכן הוא פוסל את המים שנשאר בתוך הכלי. לכן, פסול למחטאת. זה פשט אחד.

פשט השני,

פשט השני,

זה בגלל שהמים זה לא...

יש את זה הכסוף שכתוב,

שצריכים שהמים יהיה בכלי האורגנל שאתה שאפת אותו מהמקור מים שלו.

וכיוון שהוא עבר

כתובת כביכול, נכנס לתוך הפה, פי של הנחש ויצא,

אז הוא נפסל.

פשט שלישיום התוספות,

שהערש, נכנס ערש,

הנחש, כשהוא מקיא את זה,

הוא לא רק מקיא את המים כמו שזה היה, הוא גם כן נותן קצת משלו קצת

טעם של ערש.

נמצא שבתוך הכלי שלך יש לך מים עם קצת ערש. נו, אז מה הבעיה?

מה הבעיה? עומד תוספות,

והזעה שמזיעים על

התממת,

כן,

יש בזה שיעור.

יש בזה שיעור.

ונמצא,

כשהוא מזה,

יש לך 99% מים

ו-1% של ערש.

וחסר לך שיעור

שלם של הזעה.

נו, אז אתה אומר, אז מה הבעיה?

אין לך שיעור.

אז מה אתם אומרים? ביטו ברוב!

תגיד ביטו ברוב!

כתוב בטויסווס,

שביטו ברוב, וזה ראייה מתוספות, מביאים מאחורים,

כתוב בטויסווס, שביטו ברוב,

יכול להוריד ולסלק ייסורים,

אבל לא יכול לתת דינים חיוביים.

למעשה, אני צריך מי חטאת.

והערש הזה, עם כל הכבוד לו, שהוא מיעוט,

אבל עדיין הוא לא קיבל

שדרוג להיות מחטאת.

והרוב לא יכול לתת דינים חיוביים ל... אתם מבינים? הוא לא יכול לתת דינים חיוביים למיעוט.

לכן, באמת, זה דרך פסול. אז יש פה ראייה כאן.

שביטול ברוב יכול לסלק ייסורים, להוריד ייסורים, להתפטר מאיסורים, אבל הוא לא יכול לתת

דינים חיוביים למיעוט.

ולכן, הארץ, יש פה בעיה פה בגלל שהארץ לא יכול לקבל דינים חיוביים להיות מחטאת.

אז יש פה ראיה

שביטול ברוב לא... זו ראיה שאנחנו מבינים.

אבל באמת העניין הזה, בעצם זה מחלוקת ראשונים.

אנחנו היום כולם מבינים שזה מחלוקת רשי ותוספות במסכת זבחים תע״ח עמוד א'. מה כתוב שם בגמרא?

כתוב, זה גמרא מאוד מסובך, אנחנו לא ניכנס לכל הגמרא, אבל תכלס, נקודה אחת.

מובאש שם בגמורה,

שם מדובר בפיגול נוסר וטמא, אבל זה לא כל כך משנה לנו.

מה קורה, כן, מה קורה

אם יש לי 99% של כזית חזיר,

או מחולות אסורות אחרות, הבן אדם לוקח

בוא נגיד כזית חזיר,

אבל זה לא בדיוק כזית חזיר,

זה כזית

מינוס אחוז אחד.

99% של כזית חזיר,

ובתוך זה יש לו אוכל כשר,

ואין אדם אוכל את זה.

האם הוא חייב או פטור?

מה דעתכם?

כדי להיות חייב מלכוי זה אתה צריך כזית.

הוא לא אכל כזית, הוא אכל כמעט כזית,

והשלים עם זה, עם קצת אוכל אחר.

יש לו בשר כשר עם

ה-99% של כזית חזיר. מה דעתך אם הוא מקבל מלכו'ס או לא. נו, מה אתה אומר?

לא, הוא אוכל את כל הכזייס,

אבל סך הכול, למעשה, לא היה לו כזית בשר כזית חזיר.

ה-99% עם אחוז תוספת של תבלינים, לא הייתי בדיוק מה היה שם.

מה?

נכון.

נכון זה אסור, אבל לקבל מלכו'ס,

לקבל מלכו'ס אתה צריך לאכול כזית שלם.

הוא אכל כמעט כזית שלם, והשלים עם זה,

הוא עשה תערובת, הוא לקח 90% של כזית חזיר, הרבה מזה ביחד עם מיונז,

אז זה תערובת ככה,

ואכל את זה. עכשיו סך הכול יש לו... בעצם אתה מוריד מהחלק הזה של הכשר כזית חזיר.

אתה לא מוריד, אתה...

אז זה מוריד.

זה נקרא להוריד או שנייה עכשיו?

זה נקרא להוריד או להעלות?

לא, זה נקרא למה אם זה היה כשר אחוז אחד,

זה התערבן עם כל ה... נכון.

אני מוריד ומעלה.

אני רוצה שעוד תחילה, זה נקרא להוריד או להעלות.

לא משנה, זאת אומרת החלק שהוא אחוז אחד,

כן.

זה כן משנה מאוד, כן מאוד משנה לי, למה?

זה כל הנושא כאן, למה?

אם אתה אומר שהוא חייב,

סימן שהרוב יכול לתת גם כן להזריק דינים למיעוט, לא רק להוריד אותו, אני מזריק אותך דינים,

אני הופך אותך להיות חזיר!

זה מה שהרוב קורה לעלות ולהוריד. אבל זה חשוב מאוד, בגלל שזה, בגלל שלא מסתכלים על איסור ואתה, לא זה נושא, השאלה היא האם הרוב יכול לתת

למיעוט גם דין משהו חיובי. הוא מכניס לו חלק שלילי במגזר הזה, בסדר? שלילי, אבל אני מכניס לו.

אני לא רק מוריד לו.

זאת אומרת, האם הרוב יכול להכניס למיעוט,

או רק יכול להוריד מהמיעוט?

לא משנה, במצה אני רוצה להכניס לו קדושה של מצה.

באתרוגים, או בספר תורה, וציצית, אני רוצה להכניס...

כי במצה זה הפוך, כי במצה יש לך את הרוב שזה כביכול להכניס... הוא רוצה להכניס, נכון,

הוא רוצה להכניס דין מצה לתוך עמיעוט חמץ.

אז פה גם, הוא רוצה להכניס דין חזיר למיונז.

מה?

זה לא...

עוד פעם, זה לא...

לא משנה מה הוא מעלה פה, הוא חושב שלהסתור זה להריד את זה.

עזוב, עזוב איסור ואתר, זה לעשות או להוריד, כאילו...

כן. אז החלק של הקשר, שהוא הפוך לתז, הוא כאילו ירד לטומאה,

כמו החזיר.

ואז יש לך מילה והחוק הוא כזייק מומחן, מומחן על כך, בדיוק.

כן. במקרה של המצה זה הפוך.

בסדר, בסדר. אבל זה יראה ראיה למצה? לפי זה, אם זה נכון. כן. אה, זה כן ראיה.

אתה שומע? יפה. זה מה שאני אומר גם.

ככה, ככה, ומאחלונים. כמו שאתה אומר, יפה מאוד.

זה לא משנה ששם אני רוצה לחייב אותך מארץ, פה אני רוצה לתת לך זכות לעשות מצוות מצה. לא משנה.

משפיע. משפיע.

לא רק

אומר שלילי לא, אומר גם כן.

אתה כן יהיה תחזיר. אתה כן יהיה מצה.

מה?

זה מחלוקת רשי וטוסה. אתה כיחסנים?

אני לא.

רשי אומר שכן חייב, וטוסה שואל כמוך.

אתה יודע ששאל את השאלה הזאת. אתה יודע שזה באמת? לא מבין. אבל אין לו כזה להתחזיר. לא הבנתי.

וטוסה שצועק ואומר זה לא נכון מה שאתה אומר.

למה בגללתו שזה אומר?

את הטענה הזאת.

נכון.

הטוסה שאתה לא מדבר על מצה.

זה, אחרונים מדברים על זה. הטוסה מדבר על הסיפור שלנו עם החזיר.

הטוסה אומר שרשי אומר שאתה חייב. אתה יודע שמה? אני לא אומר לך חייב. לא הבנתי.

אין לך הכסף זית.

אז זה רשום יש לך הכסף זית. זה במיונז.

המיונז הוא מיעוט

והמיעוט לא יכול לקבל דינים של הרוב.

הרוב יכול לסלק ממנו את הדינים,

אבל הוא לא יכול לתת לו.

אז יש פה מחלוקת ממש ראשונים,

אולי אם הוא מקבל טעם.

טעם זה עוד דבר.

מה, אתה צריך ש... אם... מה?

אתה אומר שצריך לקבל טעם גם. למה? רק אז הוא יכול לעלות, לא לעלות.

למה אתה אומר ככה?

יש הלכה שצריכים טעם וחזיר? ואם אני אתן לך חזיר שבלי טעם חזיר?

חזיר בטעם שוקולד, מה?

הכוונה היא חמוד כזאת שאפילו לא היה טעם.

אבל פה זה... פה זה... פה הרוב זה חזיר.

הסיפור שלך מדבר

כשהאיסור זה מיעוט

והוא לא בטל בגלל שהוא עדיין, הוא חשוב והוא יצליח להשפיע טעם על כל הרוב, ולכן הוא לא כלומניק.

אתה לא מצליח לנטרל אותו מהאיסור שלו.

פה זה בדיוק הפוך. פה יש, בוודאי יש לו טעם חזיר. הרוב זה חזיר.

איך שצריך קצת...

אתה רוצה להגיד...

מה אתה אומר? אם המיעוט הוא כל כך חזק

שהוא לא... שהוא הפוך,

הוא משפיע על הטעם של הרוב,

הוא לא ייבטל על רוב?

השאלה אם הוא מבטל בשישים או לא מבטל בשישים. אם הוא מבטל בשישים,

אז הטעם שלו מבטל והופך להיות חזיר.

לא, אבל אנחנו רוצים להפוך את המיונז גם לחזיר.

נו, אז איך עושים את זה?

נכון. אם עכשיו הבשר והחלב בטל זה שישים.

עכשיו היום שאכל רק את השיעור הזה של הבשר או שאתה רוצה, מה אתה מבין? יש פה תערוגים עם בשר וחלב בצד?

לא, זה בטל, זה בטל. זה מה שלא קמנדלסה, כן, נכון.

בסדר, כי כשהוא הוריד ממנו בסוף הכל, הוא הוריד ממנו חלב.

אין חלב פה.

הבשר ביטל את החלב, אין חלב.

מה פתאום שיש פה חלב?

אבל המשקל של החלב... למה אתה לא שואל ככה? למה אתה שואל אם...

המשקל של החלב, אם עכשיו נצטרך לאכול בשר כזית בשביל מצווה...

נכון, זאת אותה שאלה. אם אתה צריך כזית בוסו, יש פה בעיה שזה לא כזה.

שאכילו, אם יש טעם או אין טעם, אתה... אבל זה כשאתה לא חלב.

איזה סיפור אתה צריך לאכול בשר כזית? מתי?

תוכיח לי, יש כזה סיפור, מה?

מתי?

ושם איש חלב.

נגיד שהתערבב חלב, יש דין של ביטול בין שישים.

ומי אומר שהיא יתה את זה חובה?

מי אמר?

זו שאלה.

אז זו שאלה, אין לך ראיה.

אני שואל.

בעצם אתה שואל, אתה יודע,

השאלה שאני יכול להיות, בן אדם שחייב לאכול כזית של קום פסח,

ויש לי 99% של כזית ויש לי חרדל שמעלה אותו לכזית, אם אני אכול... אותה שאלה.

על זה התור שאלה. אתה יכול לביא מיליון דגמורות. תחשוב, תביא מיליון דגמורות.

נו, ואתה פשוט לך,

אם הוא לא נותן טעם, אז זה כן מצטרף להיות להיות חלק מהשיעור.

הוא בטל, והטעם שלו לא מצטרף.

כן. אז פשוט לך שהוא כן מצטרף לקבל...

בסדר, אבל אתה אומר שהרוב נותן לו דינים.

הוא הופך את דינו להיות כמו הרוב,

לתת, להצטרף לדינים של הרוב.

נכון.

אני לא יודע, מדובר... זה לא כתוב.

כתוב, פיגו נושב וטומי, שהתערבב אחד בין השני. לא כתוב מה היה הטעם שם. לא יודע.

לא יודע אם זה משתנה.

אם יתבטל בשישים, אז זה ביטול מוחלט, נכון? נכון.

ביטול מוחלט.

לגבי להוריד דינים, אבל מי מלתת דינים?

לא, זה האמצע שאתה באוציא את החלב.

זה מסמך על חיפת חלב. נכון. אתה רואה אותה ממך, שאתה רואה אותה. אתה רואה אותה?

אם נגיד, אתה רואה את דיבה, יש לך מלז.

אה, לא יודע את זה. אני לא רוצה להוציא אותה, ושלא ייראה.

זאת אומרת, אם אתה כבר עזין,

אז אתה לא הוציא אותה.

אז אתה אומר, דברים מוחלטים, יש לזה איזשהו משהו.

אם אתה רואה, מה זה? את הסביבה הזאת, אז אתה לא הוציא אותה.

לא יודע. נכון, אתה צודק. בגלל שלא התערבב.

זה דבר ניכר. אתה אומר, חתיקת גבינה ששתה על פני ה...

אתה צריך להוציא את זה. שם הוא לא התערבב, נכון. החלק הזה לא התערבב, זה עדיין בעין.

אז רק נסיים ש... לא, אבל לא דבר לצאת לתורה.

מה?

לא דבר לצאת לתורה. אתה לא יכול להגיד בגלל שזה הרוב,

אם אתה רוצה שיש לו בטאות משהו שאתה יכול לבצעות.

אתה יכול לבצעות בפסול.

אתה יכול להוציא... נכון. אז אמרנו ששם זה לא ביטול ברובד. אתה צודק. שם זה לא שייך לביטול ברובד. בגלל ששם אין תערובת. זה לא סלט של ספר תורה.

זה הלך אחר רוב. זאת אומרת, כל פריש מאור בפריש. כשאני מוצא אותו על הבימה,

להוציא אותו מעל הקודש, זה יהיה בעיה. בגלל שזה כל קבוע כמו מחצה מחצה.

זה כללים ב...

אבל אם אתה רוצה את הבימה, אני אומר, מאיפה הוא הגיע? הוא הגיע מספרי התורה הכשרים או הפסולים? אני אומר, הרוב אומר שהוא הגיע מספרי התורה הכשרים.

כן, ככה הוא אומר לך, אתה מתופן.

אבל זה מחלוקת.

זה ממש,

החולים חולקים על הדבר הזה,

תלוי בספק שלנו.

עכשיו,

עכשיו נביא שהרב שמעון שקופ, הרב ישראל רוצה להגיד

שהוא לא מבין מה הוויכוח פה.

אני לא קולט, הוא אומר, אני לא מבין מה הוויכוח בכלל.

מאיפה אנחנו לומדים את העניין הזה שבוטו ברוב?

מאיפה אנחנו לומדים את זה?

אז הרב שמעון שקופ אומר, אנחנו לומדים את זה מדיינים,

כמו שאמרנו קודם.

מה זה דיינים?

מה הסיפור של דיינים?

יש לנו שלוש דיינים,

שניים מהם אומרים חייב.

אחד מהם אומר פטור.

ויכוח.

יכול להיות, ימים הוויכוח.

בסוף הימים,

השניים אומרים, אנחנו אומרים, חייב,

האחד אומר פטור, אנחנו צריכים לפסוק כמו

השניים שאומרים חייב.

זה מאוד.

עכשיו,

שואלים שיש כל מיני, אני לא מבין.

כמה דיינים פסקו את הדין הזה בסוף?

שתיים או שלושה? מה אתה אומר?

שלושה. שלושה. רגע.

השלושה והשלישי אומר, אני עדיין אוחז בזה בדעתי.

אני עדיין אוחז בבת דעתי, אני לא שינתי דעתי, בגלל ששניים הם מחייב,

אני לא אוחז בהם.

שניים הם מחייב, היחיד הוא מהאני אוחז שזה פטור.

אז אתה אומר, הפסק הסופי,

ממי זה יצא? זה יצא מהשלוש או משתיים? מה דעתכם?

שתיים. שתיים. אתה אומר שלוש.

מי אמר שלוש פה?

חייב שלושה.

אה?

למה חייב שלושה?

מי אמר? אז זה היה בשביל שקו. אולי, אתה אומר, כשהתורה אומרת,

אז צריכים שלוש דיינים, כן?

אז יכול להיות שהשלוש... השאלה היא ממי ששם יש שלוש... עשרים ושלוש, עשרים ושלוש.

בעשרים ושלוש דיינים. כן.

זה עוד בעיה.

רגע, אז אם כולם אומרים

שאם יכולים לומר רוב אמרו...

זה כאילו כולם אמרו...

זה לא, לא זה הכוונה. זה משהו אחר.

אתה אמרתי.

לא, לא, לא.

זה עוד דבר.

כשיש לך, הוא מתכוון לדין כזה, כתוב,

והצדיקו את זה, לא זוכרם איזה פסוק, לומדים את זה, שאם כל ה-23 שמישהו חייב מיתה,

יש פה משהו,

כנראה יש להם, כבר סימו, איך אומרים?

עשו עליו איקס, רוצים לסלק אותו. זה לא יכול להיות.

כל שיש לך 23 רבנים וכולם אומרים אותו דבר,

לא היה כזה דבר שכל הרבנים מסכימים. אין דבר כזה. משהו מסכיח פה.

זה לא יכול להיות.

שכל ה-23 מסכימים שהוא חייב מיתה, לא ייתכן כזה דבר,

כנראה יש פה איזשהו תרגיל פה,

אסור להורג אותו. זה דין צדדי.

צריך שפחות אחד יגיד.

אבל כשיש לך רוב שולמים שהוא חייב,

ממי היו תולמים שהוא פטור,

כן?

זה לא נקרא שכולם אומרים שהוא חייב.

התורה אומרת לך כאילו כאלה ואמרות. אבל אני שואל,

בוא נחזור לשלושה דיינים. יש לך שלוש דיינים, כן?

ושניים הם חייב ואחד מהם פטור.

בסוף הבן אדם צריך לשלם את הכסף.

ויכוח.

היה מריבה בין שתי אנשים,

שתי אנשים,

אנשי עסקים עשו איזה

עסקה ביניהם,

שתי דיינים אומרים שהוא חייב ואחד אומר שהוא פטור.

אז בסוף אנחנו צריכים לחייב אותו.

כמה אנשים, אתה שואל אותי מה נפקימינא? אני אגיד לך מה נפקימינא.

מה קורה?

הם עשו טעות.

עשו טעות. התברר שהיה טעות.

וקורה דבר.

תן לי להם לעשות טעות.

עכשיו, חייבים לשלם.

מי צריך לשלם?

נו, מי צריך לשלם?

שלושתם צריכים לשלם.

אה?

למה?

המיעוט הזה צריך לשלם?

יכול להיות שזה אישי יכול לתת טענת אונס, אבל ביתרון זה אותם תמיד.

אז כתוב ככה.

שתיים אומרים, אנחנו נשלם את החלק שלנו.

זה משהו בין זה לזה.

השתיים אומרים, תשמע,

בוא נגיד זה עניין נזק של שלוש מאות אלף שקל,

כן?

ובגלל שהדיינים פסקו שהוא חייב,

הבן אדם שילם את הכסף,

הוא קיבל את השלוש מאות אלף שקל וברח לחוץ לארץ, הוא לא נמצא.

פתאום אנחנו חוזרים את ההלכות, הוא אומר,

איזה טעות עשינו פה, איך החייבנו אותו שלוש מאות אלף שקל? זה לא יכול להיות כזה דבר.

אז הוא אומר, אתה מתקשר, אתה יודע מה, ידידי הקרא, טעינו. הוא אומר, מה זה טעינו?

הבן אדם לקח את הכסף וברח.

שלוש מאות אלף שקל, איפה הכסף?

הדיינים צריכים לשלם.

עכשיו, איך אנחנו מחלקים את הכסף?

אז כתוב בגמורה,

שהדיינים, שתי הדינים שאמרו חייב,

משלמים 200 אלף שקל,

ומה אלף שקל כפרה, הוא לא יקבל את זה.

ככה כתוב.

שואל רב שמעון, אני לא מבין.

אם אתה אומר שהפסק יצא מתוך השניים,

אז השניים צריכים לשלם 300 אלף שקל.

למה אתה אומר, כן? למה אתה אומר שהם יכולים להגיד,

אנחנו 200 ותבקש ממנו?

הוא יכול להתפטר בגלל שהוא אמר פטור.

אבל עצם זה שאלה אומר, זה מוכח

שהפסק יצא מתוך שלושתם,

וזה פסק של שלושתם.

הוא פטור בגלל שהוא אמר פטור, כן?

אני לא יכול לחייב אותו,

אבל זה לא נחשב שהשניים

עשו את כל הפסוק של ה-300 אלף.

זה נחשב, הבייסטין ביחד.

כלומר, אתה אומר, זהו. זהו. זהו.

אז אומר רב שמעון, אני לא מבין.

המיעוט הזה,

הוא אחז פטור כל הזמן.

איך יצא שהפסק יצא מתוך שלושתם? איך זה יכול להיות?

אלא מה?

הרוב נותנים דין למיעוט.

כאילו הופכים אותו,

כובשים אותו.

והוא אומר, בוא הנה אתה,

אתה תגיד כמו שאנחנו אומרים.

זאת אומרת, הרוב לא רק מסלק דינים, אלא גם נותן דינים גם.

כך אומרים. לכן זה פשוט לא.

ככה הוא פוסק.

אני גם מסתפק בזה,

אבל בשביל פשוט לא.

כשהם מביטו ברוב, ככה אנחנו מביטים ברוב.

כשהרוב אומר למיעוט,

כן? הרוב אומר למיעוט,

אתה תשמע אלינו.

ואתה, לא רק שאנחנו מורידים דינים, אנחנו ניתן לך דינים.

ואתה תהיה סוכר, אתה תהיה ציצית כשר,

כשארים ואתה תהיה, הכל, נותנים לך דין ככה, אני גם מסתפק בזה.

כמו הרב רבי ילדן,

שכניסו בחכמים בגלל שלא הסכימו בכל התנועות.

למה נגידו?

הוא היה צריך גם לתמת משהו.

מה, להפוך את דעתו למה שהם אומרים?

כן, כתבנו אותו מיתים וגם אומרים, אל תביאו.

למה? בגלל זה? אלוהי זה שמותי, לכן עשו אותו בחיירים.

למה עשו את זה? למה? בגלל שהוא צריך לשנות את דעתו.

הוא היה צריך, אחרי שיש רוב,

כן להסכים לדעת הרוב ולמתן דעתו, וגם כשהשאלות יפעלו אותו,

אי אפשר להתעמר אותה, גם לתעמר כמו חכמים.

כן, זה בעצם ויכוח בין הרב חיים והבלמור, כביכול.

הרב חיים שואל את השאלה הזאת גם כן דומה. הוא אומר,

איך יש לנו פסק של בייס דין?

יש לנו רק רוב הבייס דין?

אז רב חיים אומר, נהפך.

אנחנו כאילו הופכים את המיעוט להיות כמו הרוב, ואז בסך הכל יש לנו כל הדיינים.

הבעלמור אומר משמע, לא, לא צריכים להפוך אותם.

זה לא כאילו נהפך.

הם צריכים להגיד, כמו שאתה אומר,

טעינו, ואנחנו מסכימים לדעת הרוב,

ואז יצא שהפסק יצא.

לא טעינו. לא טעינו. לא, לא, סליחה, לא טעינו. אני הופך את דעתי. אני מחליט, אני משנה את דעתי.

אני עכשיו אומר שזה ההלכה.

מה שאני אוחז בלב שלי, זה עניין שלי.

אני לא צריך להגיד לאף אחד מה אני אוחז בלב שלי.

אבל הפסק שיוצא פה,

זה בסור שהעמיות צריך להגיד לרוב. לא שזה קורה לבד,

בבחינות זה קורה לבד, זה נהפך.

שהעמיות נהפך להיות כמו הרוב גם אם אתה לא רוצה.

כן?

לא כמו שאתה אומר. מה שאתה אומר זה משנה עם הבעלמור,

שהעמיות צריך לשנות את דעתו או להגיד לפחות את דעתו

כמו הרוב.

כן, זה יותר גרוע, בגלל שהוא עדיין התעקש על דעתו.

שאלות את דעתו.

לא שאלות את דעתו, להגיד.

בסדר, אבל זה לא פסק הדין. הוא אומר, מה לעשות?

כמו עכשיו פה הדוגמה, הספר תורה. יכול להיות שאחרי זה יתברר,

יכול להיות שאחרי זה יתברר שהקריאה שהם קראו בספר תורה זה, זה היה ספר תורה פסול.

מה נגיד שהקריאה לא עלתה? לא, הם עשו לפי הדין שכל דבר יש מרום אופני.

וזה היה ספר תורה קשה. מבחינתם זה יצא מפותח. אחרי זה, מה שהתברר, זה היה מתברר לך.

זה, בסדר, זה לא בטוח מה שאתה אומר.

יש הלכה שסופק תומא בשוטרה מספק הטהור, כן?

אבל אם אחר כך יתברר לך שאתה אומר, אתה צריך עוד פעם לטבול את זה, לתאר את זה.

זה כתוב.

זאת אומרת, גם אם אתה התנהגת בסדר,

אבל אם יתברר לך אחר כך שאתה...

אתה חייב לתאר את הדבר הזה.

אז לא יודע פה מה יהיה, לא יודע.

שאלה מעניינת. אם אנחנו הולכים כפי הכללים, רוב,

בסוף הגיע לי הנביא בחלום, לא יודע מה, הוא גילה לך שזה ספר תאורה. אני בסוף גיליתי את זה.

לכאורה צריכים, אם עדיין יש הזמן לקלוא.

לא יודע, אני לא יודע. הוא קרא בליל השונה רבה, הוא קרא את כל הספר תאורה, לא זוכר איפה זה היה טעות.

אני חושב שהגיע...

מה זה? במקרה שלך זה מה שאמרנו.

כן.

נכון, בדיוק.

זה, זה, נכון. לפי רשי כן, לפי תפוסות לא.

טוב, המשכנו קצת, בסדר.

רק יש עוד ראיה קטנה מסכך.

זה אנחנו לא מבינים. כתוב שאחד שיש לו סוכה, זין על זין.

זו סוכה מינימום, מינימום, מינימום. זה המינימום שהוא שאפשר.

כן?

עכשיו, בתוך הסוכה הזאת יש לו רוב סכך כשר,

ומיעוט סכך פסול, כן?

כתוב,

זה מחלוקת בדיוק, אבל יש רשי בסוכה שאומרת שזה כשר.

וואלה, מה קרה פה?

המיעוט סכך פסול נהפך להיות סכך כשר. אז אתה רואה שהרוב משתלט על המיעוט וגם מזרים לו משהו חיובי.

אז לכאורה זה ראייה?

כן, שם זה לא קטן.

כמה זה צל?

אז יש צל אדם.

אבל זה צל פסול.

אבל אם יש רוב, אז...

לא, אז הרוב נותן דינים.

אז הרוב הולך לפי זה שיש צל. יש צל כשר.

אבל זה לא סכך כשר.

איפה המיעוט הזה קיבל משהו חיובי? יש את הדינים, יש צל.

זה שידיע אחרת וזה שידיע כשר. או, אז אני אגיד לך מה אתה אומר. אני אגיד לך מה הוא אומר.

אני אגיד לך, שם הוא מדובר במחובר.

עכשיו, סכך מחובר, האם זה לא סכך,

עושה סכך כשר עם פסול של מחובר.

הבנת?

זה מה שאתה מתכוון להגיד.

אם בן אדם הזה עשה סכך קשה ופלסטיק,

אז לא נביטל ברוב.

שם מדובר ב... גם, יש שם עמדים של שיפוטים, שיפוטים עובדים.

כן, אבל מי אומר שזה מינימום?

לא, שם לא מדובר זין על זין.

לא מדובר על סוג של זין על זין שם.

מה שכתוב זין על זין מדובר במחובר,

מדובר תחת האילן.

שם זה שם הנביאים,

בגלל שבעצם סוכה, סכך מחובר,

זה לא שזה לא סכך, זה סכך עם פסול צדדי.

אז יכול להיות שהרוב מפקיע את הפסול.

עדיין אין ראיה שרוב נותן דינים.

לפי מה שאתה אומר,

אפשר גם להגיד גם אם זה בדבר כזה הוא פלסטיק. למה? מה פתאום?

פלסטיק זה פלסטיק, זה לא פסול, זה לא פסול צדדי.

אתה אומר, סוף כל סוף זה צל.

וצריך שיהיה קשה.

אז מצד זה שצריך שזה יהיה קשה,

אז יש לי את הביטול.

זה אני לא יודע.