הרב זיסקינד בליל שישי 10-04-14

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

היום בלילה זה יום י' בניסן.

זאת אומרת אנחנו נמצאים באבא הימים לפני חג הפסח

ואם היה היום בית מקדש

היינו כולנו חוץ מכל העסקים והטרדות שלנו עכשיו לנקות את הבית לפסח

ואת הקניות ואת הסידור ואת הבישולים כולנו עסוקים מאוד זה ימים מאוד מאוד קשים וכל הכבוד לכם כולם שמצאו זמן לבוא לשבת וללמוד

אתה מוצא איזה מסילות נפש

לפי מוצר אגרא זה דבר מאוד מאוד קשה בימים אלה למצוא קצת זמן

אבל תחשוב לעצמכם

שמזמן בית מקדש

אתה צריך להוסיף

לכל הבלגן שיש היום עוד דבר מאוד מאוד קשה

וזה החיוב להקריב קורבן פסח

קורבן פסח

ארבעה ימים לפני פסח

צריכים לקחת את הקורבן ולעשות ביקור, ביקור הכוונה לבדוק את הקורבן, את הבהמה שאתה רוצה לשחוט

ולבדוק אותו אם אין שם שום מום

צריכים להביא את זה לכהן והכהן צריך לבדוק שאין שום מומים שם

דבר מאוד מאוד מסובך

ואחר כך

בערב פסח

את הסידורים האחרונים

גם להוסיף לזה, גם כן, העניין לשחוט את הקורבן פסח

בירושלים בתוך בית המקדש הגמרא מתארת איך

היו אומרים הלל בזמן שחיטת הקורבן פסח בבית המקדש זה היה דבר מאוד מאוד עוצמתי

עכשיו ארבעה ימים לפני זה אנחנו מתחילים לבדוק היום בלילה אם היה בית מקדש

היינו כולנו מתחילים לבדוק

אין לנו בית מקדש

אבל כתוב בחז״ל

שכל מי שלומד את ההלכות של קורבנות

כאילו הוא מקריב את הקורבן

אז בואו נשב ביחד עכשיו

ונלמד קצת את ההלכות

של קורבן פסח

ויהי רצון שזה ייחשב לנו כאילו הקרבנו את קורבן פסח

אולי השנה נספיק אם השיח יבוא

אם השיח יבוא מה באמת אנחנו נעשה? איך כולנו נמצא בדיוק כבש בן שנה תמימה בלי מום?

לא יודע, הערבים יעשו הרבה פרנסה עלינו יביא לנו את הכבשים

שמעתי, אה, יש מישהו באמת שרצה לעשות כסף ועיגן את הדבר הזה, שמוכר, אפשר להזמין אצלו כבש, לא יודע אם באמת יש כבשים, יש לו תופסים והזמנות וכסף, לא יודע אם באמת יש לו כבשים

אבל הקורבנים יש, יש אנשים צריכים עד לחשוב, אם יושיח יבוא עכשיו אנחנו צריכים כולנו להתארגן ולהביא קורבן, לא יודע איך נספיק לעשות את זה

מה?

אתה יודע, אתה עשו תרגול לפני שבוע

איך לעשות את זה?

התנחלויות אם אני לא תרגול. מה, שכולם יתאגונו עם כבשים?

כן, עשו כאילו לקרוא קורבנות, עשו כאילו תרגול, להכרנה כביכול אם יבוא אחרים. נכון, צריכים לדעת הלכות, באמת צריכים לדעת איזה חפץ חיים והרבי בריסק

אמרו שכשהמשיח יבוא אנחנו כולנו המארצים ואנחנו לא יודעים את ההלכות

הרי בשולחן ערוך לא כתוב שום הלכות של קורבנות בגלל שזה לא נוהגים מהיום, והשולחן ערוך כתוב רק הלכות שזה נוגע להיום

רק ברמב״ם אנחנו מוצאים את ההלכות של קורבנות

ולכן הרבי בריסק מאוד, החפץ חיים, דחף מאוד את הרבי בריסק שיתחיל לפתוח כוללים וישיבות שיתחיל ללמוד את ההלכות, הלכה למעשה שאם מחר יבוא משיח, מה אנחנו נעשה? אנחנו נבוא לבית המקדש? אנחנו לא ידידים, שום דבר.

אז באמת יש היום כוללים, אני מכיר כוללים אחד שלומדים שם, הלוכה, יש כולל רק לכהנים בכולל הזה

והם לומדים את ההלכות כאילו משיח יבוא מחר,

מידע, איך להתנהג, איך לעשות את הקורבנות וכו'.

אז אנחנו גם כן צריכים קצת, יש פה כהנים פה וגם אנחנו ישראלים, גם כן צריכים לדעת על קורבנות

בגלל שאנחנו צריכים להקליב את זה, צריכים לדעת את ההלכות, את הכוונות הנכונות.

אז בואו נלמוד כמה דקות את ההלכות האלה.

כמה בכורים יהיו כהנים?

יש, שמעתי כזה דבר פעם, לא יודעים, זה ככה זה.

גם כהנים וגם בכורות או?

אנחנו, כאילו, בן אדם שלא יכול לשמור לדעת ושלא נכון, אז זה כולל... הוא גם מקריב בבית המקדש.

טוב.

זה כולל קורבנות, הרי אנחנו קורבנים לפני שהייתה כהונה,

נכון, זה לפני, אבל אחרי העגל, בסדר?

עכשיו,

יש,

אנחנו כולנו יודעים קום פסח, כולנו יודעים קום פסח זה מקריבים בערב פסח,

לוקחים את הקורבן, שוחטים את זה,

צולעים את זה, אוכלים את זה בליל הסדר,

זה כולנו יודעים.

חוץ מקום פסח,

יש עוד קורבן בשם קורבן חגיגה.

עכשיו,

לא להתבלבל, אנשים מתבלבלים.

קורבן חגיגה,

הרגיל שאנחנו יודעים מה זה נקרא,

זה קורבן שמקריבים כל רגל.

זאת אומרת, פסח, שבועות וסוכות

עולים לירושלים

עם קורבן חגיגה.

מקריבים את זה פעם אחת.

אתה יכול לבחור איזה יום אתה רוצה.

בפסח, סוכות ושבועות אתה יכול לבחור, אתה רוצה יום ראשון, יום אחרון,

כל אחד חייב לעבוד במקדש עם קומא חגיגה,

מקריבים את זה ואוכלים את זה.

זה קורבן ראייה.

אתה רואה את הקדוש ברוך הוא לא יתירו פני ריקום, אסור לעלות לישראל עם ידיים ריקניות,

חייבים לבוא עם קורבן חגיגה.

זה מקריבים בפסח, בסוכות ובשבועות.

אבל יש עוד קורבן

שזה גם נקרא קומא חגיגה,

זה לא אותו חגיגה,

זה נקרא חגיגת י״ד.

למה זה נקרא חגיגת י״ד? מה זה חגיגת י״ד? יש חגיגה רגילה, קורבן חגיגה רגילה,

וחוץ מזה יש קורבן חגיגה י״ד שמקריבים אותו מתי?

י״ד, בי״ד בניסן.

זה קורבן פסח? לא קורבן פסח.

זה גם בי״ד. נכון, יפה.

אז ביחד עם הקורבן פסח בי״ד מקריבים קורבן חגיגת י״ד.

זה נלמד מפסוק

שיש קורבן חגיגת,

אז מה זה הקורבן חגיגת י״ד הזה? מה זה?

כל מחגיגה רגילה, אני יודע מה זה.

אתה עולה לירושלים כמו שאבא שנוסע לחוץ לארץ,

הוא לא חוזר כאן לילדים,

הילדים מחכים לו בדלת, נו אבא, מה הבאת לי?

הוא פותח את המזווה, מתחיל לפרק את המזוודה, מחכה... אתה עולה לירושלים עם כלום, זה לא מכובד.

לא תראה פני ריקום. אתה עולה לירושלים ריק, זה לא מכובד.

אז חייבים לעלות לירושלים עם כל מחגיגה,

קורבן,

כשאתה רואה את הקדוש ברוך הוא אומר, הינה הקורבן. זה קוראים לחגיגה רגילה, אנחנו לא מדברים על זה.

אנחנו מדברים על קורבן י'.ד שמקריבים אותו ביחד עם הקורבן פסח.

מה זה הקורבן הזה?

הקורבן הזה, הגמרא אומרת והרמב״ם מסביר

זה כדי לאכול אותו ביחד

עם הקורבן פסח.

ביחד עם הקורבן פסח, שאוכלים בליל הסדר,

אוכלים גם כן חגיגת י״ד,

קורבן חגיגה שהקרבת ביחד עם הקרוב פסח,

אתה אוכל אותו בלילה.

אם אתם מסתכלים בקערה של ליל הסדר,

תשימו לב,

יש שם,

מה יש שם? כולנו יודעים, יש הכרפס,

את המרור,

את החרוסת, ויש שם עצם צלוי כנגד הקרוב פסח,

וגם יש שם בצע.

מי יודע בשביל מה הביצה?

חגיגה.

למה דווקא הבצה?

שמעתי, ראיתי פשוט מאוד יפה. למה אנחנו לוקחים,

בשביל הכומר חגיגה, לוקחים בצה,

ובשביל כנגד הקרוב פסח לוקחים,

אנחנו לוקחים פליגל, כנף של עוף,

או בשר, אסור שיהיה בשר, שלא יתבלבלו שזה בשר פסח.

למה בשביל הכומר חגיגה לוקחים בצה? אז אגיד לך משהו מאוד יפה, תשמעו.

בתשעה באב אנחנו יושבים על הרצפה ואוכלים ביצה.

ביצה.

אם אתם יודעים, אגב,

ליל הסדר זה אותו לילה של ליל תשעה באב.

זה אותו לילה, מה זה?

כן, זה אותו יום, זה אותו יום בשבוע.

זאת אומרת, עם השנה יום שני בלילה זה חגנו שבועות, תסתכל בלוח תראה, גם תשעה באב גם כן.

מה זה?

ליל הסדר.

ליל הסדר וחג ותשעה באב זה אותו לילה.

יש הרבה דברים,

עוד מעט אולי נספיק בסוף,

נגיע לזה,

אבל בליל הסדר, בליל תשעה באב אנחנו אוכלים ביצה.

ביצה זה מאכל של אבלים.

אחד שהוא אבל,

מביאים לו לאכול, הוא חוזה עם הלוויה,

רחמנא ליצלן, לא עלינו.

הוא חוזה עם הלוויה, השכן מביא לו ביצה.

למה ביצה זה מאכל של אבלים?

מי יודע?

למה? זה גלגל. אנחנו אומרים לאבל.

אתה לפעמים יושב על הרצפה בוכה, אבל לפעמים אתה גם על הכיסא בחתונה, החתן גם כן למעלה.

לפעמים זה ככה וזה ככה. החיים זה גלגל, לא להיבהל ולא להיכנס לדיכאון.

החיים מתגלגלים, מתקדם.

ככה אנחנו אומרים לאבל, לנחם אותו.

עכשיו, לכן נתינו להביצה.

לכן, עקום חגיגה.

אנחנו אוכלים אותו,

ואנחנו חושבים לעצמנו.

אין לנו בית מקדש

איפה הבית המקדש שלנו?

בזמן בית המקדש אנחנו מקבלים קום החגיגה היום אין לנו בית מקדש אנחנו בעצם מתאבלים יש לנו אבלות היום בלילה לכן אוכלים ביצה כנגד הקום החגיגה נו מה השאלה על זה?

נו ולמה הפסח לא?

הקום הפסח זה גם כן למה אנחנו לא עושים ביצה גם של הקום הפסח גם אין לנו פסח היום בגלל שאין לנו בית מקדש למה דווקא החגיגה

מביאים את הביצה?

ולפסח לא מביאים דווקא הביצה, שאלה טובה.

אז תשובה הנכונה היא ככה,

כתוב שבפסח כתוב שאחרי שהחריבו את בית המקדש,

גם אחרי שהחריבו את בית המקדש,

הייתה תקופה עד חורבן ביתר.

היה כמה שנים?

בשנים האלה היו מקריבים כל פעם פסח אפילו שאין בית מקדש.

כל פעם פסח מקריבים אפילו שאין בית מקדש.

עד כדי כך

שואלים היום למה אנחנו לא עולים, יש שונים ששואלים, למה אנחנו היום לא עולים להר הבית

עולים שמה

ולהקריב קום פסח.

יש הרבה בעיות עם זה, אנחנו טמאים כל מיני דברים, אבל למעשה לא צריכים קום פסח, לא צריכים בית מקדש.

לכן החגיגה אי אפשר להקריב בית מקדש, לכן לא מפריעים את הביצה, לזכור את החורבן בית מקדש.

אבל קום פסח אפשר להביא גם כן אחרי שהיה חורבן.

זה דרך אגב.

נחזור לעניינינו.

אז בליל הסדר יש לנו בקערה גם זה חלה חגיגת י״ד וגם זה חלה קום פסח.

מה זה חגיגת י״ד?

בשביל מה מקריבים את הקורבן הזה?

קום פסח מקריבים.

חגיגה רגילה, זה אנחנו אמרנו.

אתה מביא את זה לא לבוא רק לבית מקדש בעלייה לרגל.

מה זה חגיגת י״ד? בשביל מה מביאים אותו?

מי צריך אותו? הוא מיותר.

אז אומר,

אז יש פה גמרא, רמב״ם ככה.

יש הלכה

שקום פסח

צריך להיות נאכל על השובע.

צריכים לאכול אותו כשאנחנו שבעים. עוד מעט נסביר מה זה על השובע.

עכשיו זה דבר מאוד מאוד קשה.

מצד אחד,

אסור לאכול את הקום פסח כשאתה רעב.

אתה צריך להיות

קצת שבע, אבל,

אומר הרמב״ם, תיזהר.

אם אתה מדי שבע, אתה לא יכול להכניס עוד גרם של אוכל בתוך הפה שלך,

ואתה אוכל, זה נקרא אכילה גסה.

וזה לא אכילה, אתה לא יוצא לחובה.

אז אתה צריך לתפוס את עצמך בדיוק באמצע.

מצד אחד,

אתה לא יכול להיות רעב. עוד מעט נראה למה.

אסור לאכול את הקום פסח כשאתה רעב.

מצד שני,

אם אתה כבר ככה לא אוכל, אתה כבר לא יכול להסתכל על אוכל, ואתה ממיס אכילה גסה,

אתה גם לא יוצא חובה.

אז אתה צריך לדעת איפה לתפוס את עצמך.

אז זה, צריכים להיזהר.

אנחנו צריכים להיזהר שאנחנו אוכלים את האפיקומן כנגד הקום פסח.

ויש אנשים שאוכלים בלי הנהרה, סעודה, שולחן ארוך,

מאכילים דגים ובשר וכל מיני דברים.

אתה מגיע לאפיקומן, אתה לא יכול לראות מצע.

ואתה, אין מה לעשות.

אתה ממיס. זו אכילה גסה,

וזה לא יוצא ידי חובה.

צריכים לקחת בחשבון,

כשאוכלים שולחן ארוך,

לא להשאיר קצת מקום שיהיה עדיין מקום לאכול.

זה, דרך אגב. עכשיו,

קום פסח צריך להיות נחל על השובע.

בן אדם מגיע לאכול קום פסח,

הוא רעב, הוא לא אכל כל היום, רק שותה כוסות,

ועכשיו הוא מתחיל לאכול את קום פסח. הוא רעב.

אתה אוכל את קום פסח? זה לא על השובע, זה לא טוב.

לכן, התורה ציוותה לנו להביא קומן חגיגת י״ד.

אם קומן חגיגת י״ד, אתה אוכל,

בוא נגיד, יש בן אדם שהיה צריך עשרה קזייסים, בוא נגיד.

הוא בן אדם בלי נרע,

הוא צריך עשרה קזייסים של בשר כדי להגיע למצב של שובע,

כן?

אז הוא לוקח תשע קזייסים של קומן חגיגת י״ד,

ואחר כך הקזית האחרון הוא אוכל על השובע.

זה הסיבה למה התורה ציוותה לנו להביא חגיגת י״ד.

תשע קזייסים הראשונים,

אתה אוכל חגיגת י״ד.

אתה עכשיו כבר לא רעב, אתה מרגיש טוב, עוד מעט תראה מה הסיבה.

אתה מרגיש טוב, אתה רגוע,

אכלת תשע קזייסים,

עכשיו אתה יכול לאכול את הקזית האחרון על השובע,

ואז זה העניין של חגיגת י״ד.

עכשיו,

כתוב במשנה

אותו ביצה זה בשביל החגיגת של י״ד וגם חגיגת של החג?

לא, לא, לא, לא.

לא, לא. החגיגת של החג,

זה לא, זה לא, אין שום זכר על זה.

אתה שואל למה?

לא, אבל הביצה ששתממת על הקערה,

זה לא זכר על חגיגת י״ד? חגיגת י״ד.

אז בין חגיגה? אין.

בכל חג יש את החגיגה הזאת, זה לא מיוחד לפסח.

גם בשבות

וגם בסוכות יש חגיגה של החג.

מה שמיוחד על הקערה זה מה שמיוחד לחג הפסח, וזה דווקא חגיגת י״ד. החגיגה שאתה מביא בערב פסח,

למה אתה מביא את זה?

כדי שתגיע לפסח שלך,

אתה אוכל אותו על השובע, כמו בן אדם.

אבל בסדר יש לנו ביצה בקערה שאוכלים את זה, רק רואים את זה, ויש ביצה שאוכלים,

לא?

אה, מה שאוכלים?

זה אותו ביצה, אין מספיק לכולם.

בעצם אפשר לאכול את זה מהקערה, לא?

אפשר לקחת...

לא, אסור.

זה לא.

זה אותו דבר, כן. יש...

מה זה?

אגב, חורים אצלנו אוכלים את הביצה. כן?

כי הם היינו...

הם כאילו... אה, יפה, לא שמעת על מנהג הזה. יפה.

בגלל שהם כאילו הכוהנים של היום.

כן, כן, זה ודאי, זה תנש בכורות, זה כנגד מכת בכורות, נכון, אבל זה מנהג יפה, לא שמעת על זה.

עכשיו,

עד עכשיו אנחנו מבינים? הכול ברור?

כן?

חגיגת י״ד אנחנו אוכלים כנגד,

כדי שאנחנו נגיע למצב

שכשנגיע לשיא,

כזית של הקורבן פסח,

זה יהיה נחל על השובע.

עכשיו,

למה קורבן פסח נחל על השובע? מי יכול לדעת? מי יודע פה?

למה קורבן פסח נחל על השובע?

מה?

בסדר, איפה זה כתוב בתורה?

כתוב בתורה?

אז הוא אומר משהו ויפה, עוד מעט נשאל את זה.

אפיקומן זה לא נכון, זה עוד מעט נשאל, עוד מעט נשאל את זה.

אפיקומן זה קורבן פסח.

או,

רגע, רגע, יפה.

סעודה זה חגיגה.

מה סעודה?

סעודה שוכרים.

או, אז הוא כבר אומר שצריכים לאכול על זה על השובע כדי שיישאר הטעם של המצב. זה אותו דבר?

עוד מעט נשאל, אתה שואל? אתה מעורר פה בעיה רצינית שלחורה,

צריכים להבין את זה אבל יש פה מה זה יש פה אמריקוקוס אחד מהמפורשים על הרמב״ם

הוא אומר שיש בעצם כמה סיבות אבל הוא מביא בעיקר שתי סיבות למה זה לא טוב

למה צריכים לאכול את הקומפסח על השובע

עכשיו הוא אומר ככה סיבה ראשונה

זו סיבה פרקטית

היית פעם בן אדם רעב אוכל בשר

הוא לוקח את זה מתנפל על הבשר מתחיל לקחת את העצמות שובר את זה זה משהו לא טוב פה

אז הוא לוקח את העצמות מתחיל לשבור את העצמות לעצמות ואנחנו יודעים שאסור לשבור עצמות

אז כאילו התורה דאגת לנו איך אנחנו

לעזור לנו שלא יהיה לנו ניסיון

לשבור עצמות

אז אם נגיע לקומפסח

רעבים

לאחרי המגיד אמרנו את כל האגדה ואת כל כוסות היין ואנחנו מגיעים לפסח אנחנו מתנפלים על הקומפסח שוברים עצמות

התורה אסור לשבור עצמות

לכן התורה ציוותה לנו תביא קומפסח י״ד תאכל תתמלא בסדר תשבור את העצמות תעשה מה שאתה רוצה שתולל שם

תגיע לבשר הפסח

הכזית של הכזית הפסח אתה רגוע אתה תאכל כמו בן אדם בלי ללולש בעצמות ולא להשתולל

זה הסיבה של האמריקות זה מעניין בדרך כלל

זה בדרך כלל זה

אתה שואל שאלה טובה שבסדר פה זה כמו בלאגן פה אתה אומר

למה מה אתה אומר מה הבעיה

האפיקומן זה כנגד הפסח והביצה זה כנגד החגיגה זה בסדר

זה טוב

חגיגת י״ד אוכלים בהתחלה ואחר כך הכזית האחרון זה הבשר

יש פה לא להתבלבל הסדר של ימינו זה לא כמו הסדר שבזמן חזל

בזמן לא חזל בזמן בית מקדש

כמה שרעבים עומד על ביצה סתם, ואין עניין לאכול את הביצה. כמה שרעבים, בגלל שרעבים, אז אוכלים את הביצים. לא, למה? מי אומר את זה?

אתה אוכל שולחן ארוך, אתה מלא, עד שאתה מגיע לאפגרמן, אתה ככה.

אז אתה בכך לא רעב.

אז עכשיו בעצם, למה אתה לא שואל את השאלה יותר חזק? ואין לי תשובה על זה.

אנחנו צריכים להגיע לקום פסח, כי אנחנו רגועים.

כבר אכלנו את שלנו.

אז למה צריכים לחגיג את י״ד? תאכל, לא יודע.

תאכל אם אתה סברדי, תאכל אורז.

תאכל מצות, תאכל כל מיני דברים אחרים.

למה תורה צוותה דווקא לאכול חגיגת י״ד?

אין לי תשובה.

אבל ככה תורה צוותה. קורבן מיוחד, קורבן מיוחד,

שהקורבן הזה, זה הקורבן שיביא אותך למצב

שכשאתה מגיע לקס זית של הפסח אתה כבר שבע ואתה אוכל כמו בן אדם.

מה?

חגיגת י״ד מחייב להיות בגדש?

חגיגת י״ד זה מזמן מבקדש.

אין היום.

לא הבנתי. אמרת שאת ההקורבן הזה אפשר לקרות בזמן שלא הולך לפני השנייה?

כן.

אז מה יהיה אז? זה לא היה חגיגת י״ד.

אתה שואל טוב, איך הגיעו לסביעים?

שנה טובה.

עכשיו,

עכשיו בוא נתקדם.

מה קורה,

מה קורה אם בן אדם,

עכשיו,

אנחנו יודעים

שכל פסח אוכלים בחבורה.

מה זה חבורה?

אתה צריך כמה ימים לפני פסח

להתארגן

ולדעת איפה אתה תאכל. אתה לא יכול ספונטני להחליט איפה אני אוכל.

כמה ימים לפני פסח תחליט.

המשפחה שלך,

שתי משפחות אוכלות ביחד, שלוש משפחות ביחד. צריכים לדעת איפה אתם אוכלים.

אתה לא יכול ללכת באמצע סעודה ממקום למקום.

אתה צריך להחליט איפה המקום שלך יהיה בליל הסדר.

עוד דבר אתה צריך לדעת מי יושב שם, מי יהיה שם.

למה צריך לדעת את הדברים האלה?

בגלל שצריכים שכל חבורה,

קומפסר נאכל בחבורה.

כן? בוא נגיד, אנחנו משפחה שבן רע עשר נפשות.

12 נפשות. עם כל הנכדים, 30 נפשות.

אז אני לא יודע כמה כזייסים אפשר להוציא מכבש. אולי אתם יודעים, לא יודע, כמה קילו בשר יש בכבש בן שנה.

צריכים לדעת כמה יש.

לא יודע.

בוא נגיד, שמה 50 כזיתים, 60 כזיתים, כן?

אז אם אתם, בלי הנראה, במשפחה עם 60 ילדים,

זה מצוין.

כל משפחה עם 60 נכדים, נינים, יושבים שם בלי הנראה.

אז אתה מביא כבש אחד לכל המשפחה,

כל אחד מקבל כזית,

אז הכול מצוין.

אתה מקבל כזית, כל אחד יודע את המקום שלו, הכול מוזמן. אי אפשר להביא אורחים באמצע.

אני לא יודע, כתוב, כל דכוון יהיה סבי, אנחנו פתאום מזמינים אנשים באמצע הסעודה.

לא יודע איך זה עובד בזמן בית מקדש. אתה לא יכול פתאום להביא אנשים.

הוא צריך להזמין את החבורה שלו. איפה אוכל את הפסח? אי אפשר לדעת.

צריכים, הכול יהיה מוכן מראש. אז בואו נגיד, אנחנו משפחה 60 נפשות, נהנים, נכדים, ומה סבא יושב שם על הכבושה כמו מלך.

כולם מקבלים כזית שלהם,

וביחד עם זה,

מביאים כובן חגיגת ילד,

כל אחד מקבל את הכמות כזיתים של בשר שהוא צריך כדי להגיע לשובע,

וכל אחד אוכל את הכזית פסח שלו. זה המצב האידיאלי, זה הכול מצוין.

מה קורה?

משפחה לא כל כך גדולה.

משפחה שלה עשר נפשות,

חמש נפשות,

ויש פה קורבן פסח עם הרבה כזייסים.

עושים חשבון, מתקתק, כל אחד,

כמה אתה מזמין, כמה זמין, כל אחד.

פתאום אנחנו רואים שלכל אחד מבני הבית פה יש עשר כזיתים של בשר.

כל אחד יקבל עשר כזייסים של בשר מהקום פסח.

וואלה, עשר כזייסים של בשר?

מי צריך יותר מזה?

אני יודע, אני צריך לא יותר מעשר כזייסים של בשר להיות שבע.

אז חגיגת ילד מיותר.

אומר רשי,

ככה רשי אומר, זה הפשט במשנה בדף סט עמוד ב'.

המשנה שם אומרת,

שמתי מביאים את הקום החגיגה?

במועט.

כשיש רק קצת בשר לכל אחד ואחד מבני המשפחה.

ואז אנחנו צריכים כאילו למלא את הטנק שלו,

כן? להגיד, ליטר האחרון, כן?

תמלא את הטנק שלו עם קום החגיגה ילד כדי שיבוא לזית פצח שלו, הוא כבר יהיה שבע.

אבל, אומרת המשנה,

בזמן שמרובע?

מרובע. מה הפירוש מרובע?

כשיש הרבה בשר פסח לכל אחד ואחד,

אז החגיגת י״ד מיותר, לא צריכים אותו בכלל,

אז לא מביאים אותו.

זאת אומרת, החגיגת י״ד הוא ספייר.

כשאני צריך אותו, מביאים אותו.

כשאני לא צריך אותו, לא מביאים אותו.

כשאין משפיע... מה?

אבל השסון היה יכול כל פעם פסוק מהר. רגע, רגע, אתה תופס אותי.

חכה, חכה.

אז,

אתה שואל טוב.

אז, אז עוד פעם, ככה. מה, יש פה משנה,

ורשי לומד פשט במשנה, כמו שאמרתי לך.

עוד פעם.

רשי אומר ככה.

אתה צריך, בוא נגיד, כל אחד הולך לרופא שלו, יגיד לו, אתה,

בוא נבדוק אותך. כן, אתה צריך עשר כזייסים של בשר להיות שבע. אני מכיר אותך.

פחות מאיזה כזייסים אתה לא שבע.

כן?

בסדר.

עושה חשבון במשפחה שלי, איפה אני מוזמן השנה, אני אוכל אצל הסבא,

שם בסבא, כל אחד יקבל רק כזית. אני מכיר במשפחה הזאת.

כל אחד יקבל רק כזית,

אז אני לא אהיה שבע מזה.

אז צריכים לבקש שמישהו יזמין לך חגיגת י״ד,

כדי שנגיע לכזית קומפסר של הנמלים. זה בסדר.

מה קורה אם השנה בחרת לאכול אצל איזה דוד,

שיש לו רק ילד אחד בבית,

ויש לו רק שתי אנשים, שלושה אנשים,

ארבע אנשים יושבים בשולחן,

כל אחד יקבל שמה בשר.

עסק זיתים בשר לכל אחד.

מה תביא? מי צריך קומפסר? לא צריכים את זה? אומרת המשנה, אל תביא!

יש לך עסק הזיתים של קומפסר? מצוין.

אתה מגיע לשביעה מהפסח? אל תביא את זה. ככה רשי לומד.

אז כמו איש פה יהודי, מה השם שלך?

שמאי.

שמיר.

שמיר שווה שאלה מצוינת.

עכשיו, מי שואל,

לפי מה שלמדנו,

שמריקוקוס אומר שהסיבה שאסור לאכול

כשאתה לא שבע

הוא בגלל שאתה תשבור עצמות,

אז לבן אדם הזה יש לו על הצלחת. עכשיו, אני לא פסיכולוג. צריכים לשאול פסיכולוג איך עובד בן אדם רעב

כשיש לפניו

עשרה כזיתים של בשר פסח.

האם כשהוא מגיע לכסת הזית הראשון, הוא יטרוף אותו וישבור עצמות?

הוא יגיד, תירגע.

למה אני חושב שיש בו עצמות בגס זית הראשון?

אני יכול, יש לי עוד בשר לאכול.

לא יודע.

אז אתה חושב שיש בו עצמות בגס זית הראשון?

יכול להיות שלא. יכול להיות שאני אמרתי את החגיגה קודם.

אין חגיגה. לא, אמרנו שכש...

אני אומר, כשאין חגיגה,

כלומר, אנחנו במשפחה לא ברוכה ילדים, משפחה קטנה,

ויש פה,

בלי הנהרה, כל אחד מקבל עשרה כזיתים של בשר,

אז פה כתוב במשנה אומר רש״י, אל תביא חגיגת י״ד. זה מיותר לגמרי, אל תביא.

כל אחד יש על הצלחת שלו עשר כזיתים של בשר.

אז אתה שואל, בסדר,

אבל לאן נעלם הבעיה הזאת של שבירת עצמות?

הוא רעב! הוא לא אוהב בשר כל היום! הוא טורף את הבשר, מתחיל לשבור עצמות.

אני אומר, יכול להיות שלא יש בו עצמות.

אולי הפשט הוא,

בן אדם שיודע שיש לבצר לחת שלו עשרה כזיתים, אז תירגע. למה אתה שובר עצמות?

ממה הלחץ? יש לך עשרה כזיתים, ככה צריכים לומר.

אז זו הסיבה הראשונה שאתה צריך לאכול על הסובר, כדי לא לשבור עצמות.

אבל

יש עוד סיבה.

כתוב מארי קוק, זה מאוד חשוב.

הוא אומר,

אתה צריך לאכול את הבשר פסח ולתת לו חשיבות.

מה זה חשיבות?

אוכל חשוב

זה כזה סוג אוכל

שאחריו אתה לא בא לאכול אחר כך.

כלומר,

בוא נגיד בן אדם הולך לחתונה,

והאוכל שם על הפנים.

חוזה הביתה, מתחיל לפתוח מקרר, הוא רעב.

אם אחרי שחזרתם מהחתונה אתה עדיין מחפש אוכל בבית,

סימן שהאוכל בחתונה זה לא רציני.

אבל אם אחרי שחזרתם מהחתונה אתה לא מחפש עוד אוכל, אתה בסדר.

אתה לא רוצה לראות אוכל, אתה בסדר.

סימן שאכלת טוב.

אוכל, ליל הסדר, אנחנו בני מלחים.

אנחנו עושים הסיבה, אנחנו צריכים להתנהג כמו מלחים.

כתוב בספרים, כתוב בהלכה

שעל השולחן צריכים לשים כלים,

כל הכלים היפים שיש לך.

כתוב, אני לא זוכר, אחד מהפוסקים מביאים שאחד מהראשונים או האחרונים היו שמים את כל הכלים,

אפילו לא שלהם,

שהיו משכונות, שאנשים, הגויים היו ממשקילים שם את הכלים שם,

אצלו הוא היה לוקח את זה, שם על השולחן, להגיש כמו מלך.

בליל הסדר אנחנו מגישים כמו מלך.

איך מלך אוכל?

מלך אוכל

שאחרי שהוא שבע.

אף פעם לא במצב של רעב,

תמיד במצב שאוכל

ולא בא לאכול אחר כך.

הוא לא אוכל ואחר כך עדיין מחטט בארונות לחפש עוד אוכל.

מלך אוכל ושבע,

אז לכן צריכים לאכול בדרך שאחרי שגמרת אכילה,

אתה שבע.

אתה לא מחפש עוד אוכל,

האוכל כל כך חביב עליך, הקומפסר כל כך חביב עליי,

שאני גמרתי לאכול, זהו, לא מצפה, לא מחפש עוד דברים, לא בא לי, אני גמרתי לאכול.

זה אוכל כזה טוב, כזה חשוב, כזה טעים, כזה נעים לי,

שאני גומר את האוכל הזה.

אני רוצה שיישאר איתי כל היום.

אז כולנו שואלים שאלה.

אנחנו שואלים שאלה עכשיו.

אנחנו יודעים את המשנה.

אין מפתיר מחלה פסח אפיקומן.

מי יודע מה הפשט במשנה הזה?

אין מפתיר אחלה פסח אפיקומן. מה זה המילים האלה?

מי יודע מה זה הפשט הזה?

לא אוכלים אחלה פסח אפיקומן.

מה זה אפיקומן?

אפיקומן, מה זה אפיקומן?

מנה אחרונה, הגמרא אומרת, מה זה אפיקומן?

יש אנשים שהאפיקומן שלהם זה תמרים,

פירות, גלידה, לא יודע מה, כל אחד...

מנה אחרונה. זה לא שאתה צריך להביא את המצב של אפיקומן.

מה?

זהו, אז עכשיו אני רוצה,

כולם עושים טעות, לא טעות, צריכים לדעת את זה.

אנשים אומרים, בואו נאכל את אפיקומן.

הרי כתוב משנה לא לאכול אפיקומן.

אז מה הולך פה?

אין מחתיר אחרי הפסח אפיקומן ואבא אומר יאללה יאללה תביא את האפיקומן אני רוצה כבר להביא את האפיקומן רגע זה אפיקומן או זה לא אפיקומן מה הולך פה?

התשובה היא ככה

אחרי פסח

אל תאכל אפיקומן אל תאכל מנה אחרונה אתה תעשה שהפסח יהיה מנה אחרונה שלך

הפסח זה האפיקומן אל תעשה אחרי הפסח אפיקומן אלא תקרא לפסח שלך

רק זה צריך להיות הפיקומן שלך. ולמה?

אומרת הגמורה,

שישאר טעם בפה שלך.

אנחנו רוצים שכל הלילה הטעם הזה,

הטעק של בשר הוא לא סטם של מצה של ה... או, זהו. אז הגמרא בעצם, יפה.

הגמרא אומרת שהיה מקום להגיד, הגמרא אומרת שהיה מקום להגיד שדווקא אחרי המצה אסור לאכול אחר כך.

אבל אחרי הבשר,

גם מי שאוכל גלידה אחר כך עדיין הוא מגיש את הבשר.

עומדת הגמרא, לא, בכל זאת.

בכל זאת אל תאכל שום גלידות ופירות וקומפוטים, שום דבר אחרי הבשר,

כדי שיישאר הבשר בפה שלך.

אני זוכר, פעם היה לנו אורח,

תמיד היה מגיע אלינו בבית שלנו,

ואחרי החמין הוא לא רצה לאכול שום דבר.

אמרתי, תאכל גלידה, לא רוצה.

הוא כל כך אהב את החמין,

הוא רצה שהטעם של החמין יהיה בפה שלו כל היום.

הוא כל כך אהב את זה. טוב, יש אנשים כאלה.

אז אותו דבר, אנחנו רוצים שהטעם של המצה,

הטעם של הפסח יישאר בפה שלנו כל היום,

ולכן לא לאכול להוציא אף אחד.

אז אני לא מבין משהו. רגע, אמרנו שיש פה שתי דברים פה. מצד אחד אני אומר,

קום פסח צריכה להיות נאכל על השובע,

ולכן לא הולך שום דבר אחר כך, כדי להראות את החשיבות.

אבל יש עוד משנה שכתוב,

הסיבה למה לא אוכלים שום דבר,

כדי שהטעם של הפסח יישאר בפה.

אז יש פה שתי סיבות למה הבשר,

פסח זה הדבר האחרון שאני אוכל,

או בגלל חשיבות,

או בגלל שאני רוצה שהטעם יישאר. מה הטעם האמיתי? יש פה שתי סיבות, יש שתי משניות.

משנה אחת בדף סט אומרת

שאני צריך לאכול על השובע,

ומר קוקוזון מסביר שזה מראה חשיבות,

שאני כל כך אוהב את הדבר הזה, לא בא לי לאכול משהו אחר כך.

זה האוכל שלי, את זה בחרתי, לא בא לאכול דברים אחרים.

זה הבחינה הראשונה והאחרונה שלי, זה מה שאני רוצה לאכול.

אז למה יש משנה בסוף מסכת פסחים, אין מפתיע הפסח אפיקומן,

שאני רוצה שיישאר טעם בפה?

מה הסיבה?

מישהו שואל אותך היום, תגיד לי,

למה אתה אחרי אפיקומן לא אוכל שום דבר? האם זה בגלל החשיבות של אפיקומן?

שאתה מראה שהוא חשוב, שזה מה שאני, לא בא לי שום דבר אחר כך לאכול,

או אני רוצה שהטעם יישאר בפה שלי?

גם וגם.

בדרך כלל לא מצאנו שיש משנה אחת בדף סט שאומרת דבר אחד ומשנה בדף קטו שאומר משהו אחר.

זה בדרך כלל לא עולה ככה.

מה זה?

יפה.

אז הרב דודי אומר משהו יפה מאוד. הוא אומר שאם הטעם היה בגלל על השובע אז לא חייב להיות, לא משנה הסדר.

אתה יכול לאכול?

מה אתה אומר? אפשר לאכול את הפסח אחר כך חגיגה.

אתה יודע, למשל, לשאלה מקודם,

הרי אם הוא אוכל, אם הוא לא אוכל, אם יש משפחה קטנה

ויש רק בשר,

אז רץ שם אומר שהוא לא יאכל את החגיגה.

כן, לא צריך חגיגה בכלל, לא צריך מביא. נו, יפה.

אני אומר, לפי זה תלוי, אם הקורבן, אם הטעם יתחלק, האם הוא אוכל חגיגה או לא אוכל חגיגה.

לא, אבל בשניהם אני אוכל את הפסח בסוף

בגלל החשיבות שלו.

אז למה צריכים את הטעם של האפיקומן?

אז עוד מעט נראה,

אני אביא לך תשובה.

שהרמב״ם עומד דבר יפה,

וזו יהיה הקדמה לשאלה שאנחנו רוצים לשאול. זה לקח הרבה זמן הקדמה, אבל אנחנו מתקדמים לקראת סוף ההקדמה.

אתה מבין, זה גם במשקאות.

לא סתם, אתה מבין. אם זה בגלל חשיבות המשקאות, זה לא מוריד מהחשיבות של האוכל.

יפה, יפה, יפה מאוד, תירוץ יפה.

אבל אפשר להגיד תירוץ אחר.

אנחנו אומרים

שכל פעם פסח צריך להיות נחול על השובע.

מה קורה

אם אחד לא אכל על השובע?

עוד מעט נראה למה.

בן אדם לא אכל על השובע,

הוא לקח רק כזית אחד של כל פעם פסח.

ואכל את זה, ועדיין הוא רעב.

האם הוא יצא ידי חובה? מה דעתכם?

לא יצא ידי חובה?

הרמב״ם אומר שהוא יצא ידי חובה.

כל הדין הזה שכל פסח צריך להיות נאכל על השובע,

זה אומר רמב״ם, זה מצווה מן המובחר.

זה חומר, לא חומר, סליחה.

מצווה ממלכה זה כמו הידור מצווה.

אתה יודע מה זה הידור מצווה?

הידור מצווה זה למשל,

אחד הולך לקנות אתרוג,

אתה יכול לקנות אתרוג 50 שקל, אתרוג פשוט.

זה כשר, יש לו כל מיני בעיות איתו,

אבל זה כשר, הרב אומר שזה כשר,

זה לא מהודר, זה לא נראה יפה בכלל.

קטן, לא יודע, אין לזה צורה יפה.

זה טוב.

יש אתרוג 100 דולר, 150 דולר, אתרוג מהודר,

זה עולה הרבה כסף, זה מהודר.

זה הידור.

אומר הרמב״ם אותו דבר כאן,

כל פסח שנאכל לא על השובע, אתה רק קיבלת כזית אחד,

אתה עדיין רעב,

אין לך חגיגת יד.

אין זמן להסביר, אבל יש אופנים שאין חגיגת יד. אם זה שבת למשל,

לא מקריבים חגיגת יד.

אם הוא בן אדם טמא, לא מקריבים חגיגת יד.

אז הוא קיבל רק כזית אחד של בשר פסח,

הוא שייך למשפחה בן אין הרע, הרבה ילדים,

כל אחד קיבל רק כזית בשר פסח.

לא הקריבו חגיגת יד, זה היה שבת, לא משנה.

הם עושים שתי כבשים נגיד?

מה?

יש לך לחברה רק שתי כבשים? אפשר, אבל הם לא עשו את זה.

הם החליטו, עושים לי בטבות. הם לא החליטו לעשות את זה.

אז כל אחד עשה וחלק לכולם את הבשר, את כזית בשר שלהם.

הוא קיבל מסכן כזית בשר.

הוא עדיין רעב.

אין חגיגת י״ד.

מה הבן אדם הזה? אומר הרמב״ם, יצא ידי חובה.

בדיעבד יוצא ידי חובה.

אז הנה,

הדין הזה,

כל פסח נחל על השובע,

מיץ מן המובחר,

הכי טוב.

אם הוא לא עשה את זה,

הוא יצא ידי חובה.

זה יתחיל לדעת.

אז עכשיו בוא נדבר, עכשיו יכול להיות

שעל הבן אדם הזה,

שקיבל רק כזית,

לא קיים את הדין הזה על השובע,

הוא יגיד, בסדר, אני אוכל גלידה אחר כך.

לא,

אל תאכל גלידה. למה?

אין מאבטירי מאחר פסח אפיקומן. אצלו לא שייך הדין הזה של על השובע. בגלל שהוא מסכן, הוא קיבל רק כזית אחד.

אבל לכן עליו יש לי את הדין השני שכתוב שמה?

אין מאבטירי מאחר פסח אפיקומן.

זה אפשר להגיד. אבל, מה?

זאת אומרת, זה הולך אחר החשיבות, זה לא אחר החשיבות.

לא, לא.

יש שתי משניות. משנה אחת אומר עניין של חשיבות.

שאתה מראה חשיבות לדבר,

שאתה אמרת, זה הבחירת אוכל שלי.

את זה בחרתי? לא בא לי לאכול משהו אחר. אתה הולך למסעדה,

אתה מזמין משהו?

זה בחרתי.

משהו אחר? לא רוצה משהו אחר. תביא את זה.

זה מערכת חשיבות.

אותו דבר כאן.

מה אתה רוצה לאכול?

כל פעם פסח!

זה מה שאני רוצה לאכול. זו הבחירה הראשונה והאחרונה שלי.

אין לי משהו אחר שאני בוכה בתפריט פה. שום דבר.

את זה.

אומר אמריקוז, זה מערכת חשיבות.

אתה לא רוצה לאכול לפני ולא אחרי. זה מה שאני רוצה.

זה חשיבות.

לכן אתה לא אוכל אחר כך שום דבר. בן אדם שולך למסעדה...

אף על כשלא שבעת מה...

לא, אז רגע, אז הבן אדם הזה שלא אכל כדי שובע, הוא לא קיים את המצווה על השובע.

הוא עדיין רעב אחר כך.

הוא רוצה לאכול. אז אני אומר לו, אתה רוצה לאכול?

אבל מה עם המשנה השנייה?

אין מאבטח הפסח אפיקומנה, אתה צריך שאתה מישאר בפה שלך.

זה עוד הלכה.

לכן צריכים שתהיה הלכות.

עכשיו בואו נתקדם לקראת מה שאנחנו רוצים, יש פה שאלה עצומה.

נחזור לבן אדם הזה שמגיע ממשפחה לא ברוכה ילדים.

כל אחד יושב,

בואו נגיד חמש נפשות מסביב לשולחן,

כל אחד מקבל עשר כזיתים של בשר פסח.

המשפחה הזאת לא הזמינה חגיגת י״ד,

כל אחד יושב לו, יושב לו בצלחת,

עשר כזיתים של קורבן פסח.

בוא נעשה חשבון, מה קורה פה?

מתחיל לאכול,

אני אומר לו, סליחה לפני שאתה אוכל,

אתה יודע אתה צריך כוונה, נכון?

כל דבר צריך כוונה, לילה שאתה צריך עם כוונה לקיים את המצות, את הדלת כוסות, את הפסח, כל דבר.

מתי אתה מקיים את המצווה פה?

אז הוא אגיד לך, יש לי עשר כזיתים,

לא יודע, אני מתחיל לאכול?

אני אומר לו, תשמע, רגע,

אמרנו לפני שנייה

שאם אכלת כזית הראשונה, כזית אחד בלבד,

קיימת את המצווה בדיעבד. קיימת.

בן אדם שהיה לולד כזית אחד ואכל,

קיים את המצווה.

בסדר גמור.

עכשיו,

הוא ממשיך לאכול. הוא אכל כזית הראשונה. הוא רעב?

כן, בטח, הוא עדיין רעב.

הוא קיים לאכול בשר על השובע?

עוד לא.

אז הוא אוכל כזית הראשונה.

ממשיך לאכול, למה אתה ממשיך לאכול עכשיו? אתה קיימת את זה, מה אתה ממשיך לאכול אדוני? מה אתה ממשיך?

רגע אני רוצה לקיים את המצווה המובחר

רגע אבל קיימת כבר את המצווה, מה אתה ממשיך לאכול?

לא אני למדתי את הדילים, אני יודע משהו אני לא טמבל,

אני יודע שצריכים לאכול על השובע אבל כבר קיימתי,

נכון אבל עכשיו אני רוצה לעשות מהודר,

יוצא לפי זה משהו מעניין

בן אדם איכשהו התחיל על הכזית הראשונה שהוא אוכל כבר קיים את המצווה בדיעבד

הוא ממשיך לאכול

למה אתה ממשיך לאכול? אני רוצה להתקדם, להגיע למצווה מן המובחר

בוא נראה אם יש כזה דבר

מה אני מדבר עכשיו?

בן אדם שקיים את המצווה הבסיסי

האם יש מצב

שעכשיו אתה מקיים את המצווה לקיים את ההידור?

בוא נביא שאלה,

אני רוצה לשאול אתכם שאלה,

תגידי מה אתם אומרים.

עכשיו אנחנו בפסח,

בוא נדלג חצי שנה לחג הסוכות.

יש אתרוגים מהודרים, דיברנו על אתרוגים מהודרים,

ויש אתרוגים לא מהודרים.

יש אתרוגים כשרים ויש פסולים.

ויש אתרוגים ספק כשר, ספק פסול.

יש לך אתרוג ביד,

אתה מקבל את זה,

איזה יופי של אתרוג.

משהו, זה מהודר, עם כל ההידורים ששייך.

אתה לוקח את זה לרב, הרב תבדוק לי את האתרוג.

הרב אומר, תשמע, זה מהודר.

זה מהודר.

לא הייתי כזה דבר מהודר.

אבל, הוא אומר, אבל,

לפני שאתה משלם על זה 150 דולר, אבל, תשמע טוב,

האתרוג הזה, אני חושש,

חושש,

שהוא מורכב.

מורכב הכוונה שהרכיבו את זה ביחד עם למונים.

למה עושים את זה? סתם אגב,

כליים, לא? כליים, אבל, נכון, אסור לעשות את זה. אבל אם עשו את זה, זה לא אוסר בהנאה.

עכשיו,

סתם צריכים לדעת שעץ,

עץ אתרוג, אילן של אתרוגים,

זה עץ מאוד מאוד חלש,

בטבעו.

זה לא עץ חזק.

ולכן, הרבה אנשים, לכן, זו הסיבה למה

לא רוצים להרכיב אותו עם אילנות אחרים.

זו הבעיה כאן.

לכן, כל הזמן צריכים לחשוש למול כף.

לכן, יש כזה דבר שנקרא זן חזון איש.

שמעתם על זה שחזון איש לקח אתרוג ואמר שהאתרוג הזה,

אין חשש מורכב,

ונתן את זה למיכל יהודי לפקוביץ' הצהל,

ואת זה הוא שתל בתוך הבית שלו, בגינה שלו.

ומהעץ אחד הזה יצא, כל מה שאתה רואה בשוק

זן חזון איש יצא מהעץ הזה של לפקוביץ' שיש עד היום, אתם הולכים לראות את זה בבני ברק, בבית שלו, את העץ הזה.

מעץ אחד, מאתרוג אחד יצא את כל האתרוגים בשוק. יש היום פרדסים, יש מיליוני אתרוגים,

רק מאתרוג אחד.

על כל פנים,

זה לא, אז עכשיו אתה מגיע לרב,

יש לך אתרוג מהודר,

לא רק זה אתרוג.

הרב אומר, אבל אני חושש קצת, יכול להיות שזה מורכב.

ספק.

הרב אומר, יש לך עוד מה לראות לי? כן, יש לי עוד אתרוג.

הרב אומר, תשמע, זה ודאי כשר,

אבל לא מהודר.

מה אני עושה עכשיו?

יש לי מצד אחד אתרוג

מהודר מהודר,

הכי מהודר ששייך,

חשש, אולי ספק כשר, ספק פסול, אולי זה לא קשה בכלל.

מצד שני, ביד השני שלך, יש לך אתרוג,

ודאי כשר, אבל לא מהודר.

עכשיו אתה מגיע עכשיו,

סוכות בבוקר, אתה רוצה ליטול לולב ואתרוג. אתה רוצה ליטול,

ואתה, מה תעשה?

אתה רוצה לעשות שניהם?

נו, אתה רוצה לברך.

לברך על ה... אז מה, עכשיו בוא נעשה סדר.

אתה לא יכול שניהם ביד בבת אחת, נכון?

אסור שני תרוגים ביד בבת אחת, זה בל תוסיף.

אתה צריך רק אחד.

עכשיו אתה צריך לדעת מה אתה עושה ראשון, ותזכור.

מה שעשיתי ראשון, כבר יצאתי לחובה.

אתה לא יוצא לך עוד פעמיים, נכון? כן, מה אתה אומר?

ספירצתי ממך לקיים מצווה לפני שתעשו את הליכוד.

ובכן תלך על הבטוח ותעשה את השם.

אז אתה בן אדם מאוד מסודר.

אתה עושה, בוא בוא בוא נעשה דבר, בוא לא לקפוץ לתוך עמוקים, לאט לאט.

קודם כל אני רוצה לקיים את המצווה

העיקרי שלי, נכון?

לכן בוא ניקח את האתרוג הלא מהודר.

הלא מהודר.

אבל הוא ודאי כשר.

עשיתי את המצווה

הבסיסי שלי. בניתי את השלד, קיימתי מצווה. אחר כך תתחיל שיפוצים.

זה מה שאתה אומר.

תבנה את הבית שלך, תראה הכל בטוח.

אחר כך, אם יש לך עוד כסף, תעשה את השיפוצים.

אז אתה מתון לבגן.

תעשה את המצווה הבסיסי שלך,

תיקח את האתרוג, הוועד די כשר.

קיימת מצווה, ברוך השם, עכשיו! אתה רוצה לעשות הידורים?

תיקח את את אדרוג הספק כשר עם ההידורים שלו,

ככה אתה אומר.

בוא נראה מה אתה אומר.

עבידו כפוך. עבידו כפוך.

ואם המעודר פסול, אז הוא מנהל החלקת השני, ואז יצא בשני.

בסדר. תתחיל עם המעודר.

למה? עכשיו הוא מודר כשר, אבל להפך.

אתה לא יכול לשחק אחד מי? הוא יעשה ברכה על הכשר, ו...

אז הוא אומר, דודי, אתה לא מסביר למה. הוא אומר, תלך על בטוח.

תלך על בטוח.

אם זה מעודר טובים קוראים, אתה עושה את ההידור. עכשיו אם אתה אומר שזה פסול, אז חדש לי את הכשר.

אז תעשה את הידור אחר כך. מה לחץ? תראה, יש לך כל היום.

אבל אני מברך גם על הכשר וגם על העיתור על הצד.

אם מישהו עשה נגיד אתרוג שהוא לא כשר, אבל בדיעבד, הסתבר שהוא לא כשר, בדיעבד, לא יצא חובה.

אתה לא יודע, בשמיים יודעים את האמת.

בשמיים יודעים את ההיסטוריה של האתרוג הזה.

אם אדם לקח את חוב שיספק שהוא באמת כשר,

רק אחר כך יסתדר שהוא בעצם לא היה כשר.

כן.

אז הוא לא היה צידר חובה. בוודאי שלא. אז אם הוא לא היה צידר חובה, אז כמובן שאתם קחו את האפשרות הראשונה. תיקח את האפשרות הראשונה. זה השכל. הכול, אתם משתמשים בשכל.

דוד אומר משהו, ואני לא מבין מה הוא אומר.

הוא אומר, תתחיל מה ההידור.

ואחר כך את הדרך שלך. עכשיו, אתה מורה בבעיה אחר של ברכה.

זה, אני לא יודע מה התשובה על זה. אתה שואל שאלה, לכאורה,

אם תיקח את האתרוג הספק אשר ותברך עליו,

יתברר שהברכה שלך זה לפלטלה.

אני מקווה.

אז זה, נכון, יש פטנט. אולי אני עושה בבת אחת. אני עושה על זה, ואחר כך מייד על זה, אז כדי שהברכה בבת אחת לא יהיה.

אני אמון לעוד איך זה הפסק. דיבור, כן. דיבור, אוקיי. בסדר. אז דיבור זה הפסק. אז אין לנו, פטנטו, יש לנו בעיה של בעיה. אז יש לנו פה שאלה. מה אתם אומרים?

מה עדיף לעשות? אתה אומר ככה, לך על בתור. אחר כך תתחיל לבנות קומה שנייה של הידורים,

ודוד אומר בדיוק הפוך. תתחיל בקומה הראשונה שנייה ותחייך תבנה את ה...

מה?

מבקש עם אחד שיש לו חוק אשר די פריח עליו, אם אתה כמו כל כך מספק.

לא, אבל ההיגיון אמרתי לך על בטוח.

ההיגיון אמרתי לך על בטוח. לך על בטוח.

מה זה?

או, מה שמך?

מה?

מה אכפוד.

הרב הזה אומר, תשמע מה שאומר, הוא אומר פה דבר מאוד מאוד עמוק.

דבר מאוד מאוד עמוק הוא אומר פה.

הוא אומר, אתם יודעים מה זה הידור?

מה זה הידור?

להדר.

הידור זה כמו שאתה לוקח כתר,

ואתה, יש פה בן אדם,

הוא נהיה בן אדם פשוט.

אתה שם כתר על ראשו, הוא נהיה מלך, אוקיי?

עכשיו, הידור זה לקחת מצווה ולשים עליו כתר, לעשות את היפה.

צריכים לעשות מצוות יפה, זו מצווה.

צריכים להוסיף כסף, כמה כסף, כתוב גמרא שצריכים להוסיף עוד שליש כדי להוסיף, לשנג את המצווה.

תפילין,

כן, אבא שלי פעם ראה בן אדם עם תפילין,

ממש, לא יודע אם זה היה קשה בכלל.

הוא אמר לו, זה התפילין שלך?

הוא אומר, אין לי כסף.

אבא שלי הסתכל, מה, תראה אוטו, איזה אוטו יש לך.

לא אוטו יש לך קשב, לתפילין אין לך עוד קשב.

צריכים להסתכל במצוות.

כן, אז כל מצוות צריכים להדר.

עכשיו, מה זה הידור? אתה לוקח את המצווה ואתה מהדר אותו.

עכשיו, יש מצב,

עכשיו, אומר, בא רב חיים מבריסק, רב חיים מצולובייצ'יק.

אומר רב חיים,

אחרי שעשית מצווה,

אין מה להדר.

דוגמה, המלך מגיע לפה,

הוא הולך, ואחר כך אתה מביא את הכתר.

אתה צריך ראש של מלך לשים עליו את הכתר.

אם אין לך מצווה,

אין לך מה להדר.

כך אומר רב חיים.

אין לדת כמה איסופות. רגע, שנייה אחת, רגע. אז לכן,

אתם לא צודקים.

למה?

לא, אז רגע, בוא נחזור עכשיו, רגע.

עכשיו, עכשיו, בוא נחזור לאתרוג עכשיו.

בן אדם לוקח אתרוג.

אם הוא ייקח את האתרוג,

הכשר, כמו שאתה אמרת, תיקח את הכשר. עזוב את ההירדורים עכשיו. עזוב הידורים. בוא ניקח את הכשר.

אתה תיקח את הכשר, אתה מננה את הכשר.

עכשיו קיימת את הכשר.

עכשיו אתה חכם, אתה הולך ומביא, אתה מהודר.

זה שווה משהו?

כבר קיימת את המצווה.

ברגע שקיימת את המצווה, אין מלך. המלך כבר הלך, הוא נסע. עכשיו אתה מביא את הכתר,

אתה פספס את הרכבת. מה?

אז מה הבעיה?

או, מגיע רב חיים ואומר, תעשה הפוך

תיקח את האתרוג המהודר שספק כשר

נתנו לננא אותו

בסדר, מה הבעיה? אולי הוא לא כשר? בסדר, יש לי רזרבה,

יש לה כשר, אני אקח את הכשר ככה הקמתי את שניהם מה?

ודאי, למה לא? אני עושה את שניהם אה, לא, לא, ודאי אם יש לך אופציה על אחד ודאי שאתה כשר ודאי תיקח את הכשר, ברור, אני אומר,

אם אתה לוקח את שניהם, מה הסדר שלך?

אומר רב חיים,

אם אתה לוקח את זה, ודאי תיקח את המהודר,

בגלל שאם לא תיקח את המהודר

ותיקח את הבסיס,

כשתרצה אחר כך לעשות את המהודר,

אנחנו צוחקים עליך. אדוני, מה אתה מהדר בכלל?

אני עושה הידור, על מה?

על לולב, אתרוג, אבל כבר קיימת, על השני, זה לא שווה כלום.

אז בכלל הוא מייסוד,

אין לעשות הידור אם כבר קיימת את המצווה.

ההידור זה, בזמן שאתה מקיים את המצווה,

אתה מהדר את מה שאתה מקיים.

אבל אם כבר קיימת,

אפילו בדיעבד, על אתרוג לא מהודר,

אז אתה לא יכול אחר כך לבוא, עכשיו אני רוצה להדר. מה זה להדר? את מה אתה רוצה להדר? רק תסביר לי.

אתרוג כבר קיימת, שלום.

זה כבר בתוך הקופסא שלו. זה מה שהרב אמר. יפה מאוד.

זה דווקא בשוקות, בגלל שחזר.

או, רגע, רגע, מה?

דווקא בשוקות, אתה אומר דווקא בשוקות?

או, אין סתם במצוות. טוב, זה אמר רב חיים. הרב מבריסק, אז עכשיו אני עונה מה שאתה אומר.

הוא שאל, אולי זה דווקא באתרוג. לא יודע למה דווקא באתרוג,

אבל אולי דווקא באתרוג.

אבל האמת היא

שזה יסוד בכל המצוות.

והרב מבריסק, הבן של רב חיים,

מביא ראייה מברית מילה.

אנחנו יודעים שברית מילה צריכים להוריד את האורלה.

זה החיוב.

אם אתה לא מוריד את האורלה זה לא ברית מילה.

צריכים לעשות את זה עוד פעם.

עכשיו,

מה קורה?

חוץ מהאורלה יש ציצין.

אני לא יודע מה זה, אני לא מוהל, אני לא מבין את הדברים האלה,

אבל יש את העולה.

חוץ מזה יש ציצין, זה חתיכות בשר חוץ מהעולה.

אבל בתוך הציצין יש שתי סוגים של ציצין.

יש ציצין המעכבין,

זאת אומרת, אם אתה לא מוריד את זה,

אין ברית מילה, לא קיימת את זה.

והבן אדם הזה ערן, הוא לא מהול,

ויש ציצין שלא מעכבים.

זה לא מעכב.

לכתחילה להידור, זה הידור.

להוריד את העולה ואת הציצין הקטנים הלא מעכבים.

אבל אם לא עשית את זה, יצא ידי חובה.

ולכן,

יש שונים שם שבשבת,

שבעצם לעשות בלי תפילה בשבת זה חילול שבת.

אתה מוריד דם,

אתה מוריד את האור,

את האור זה חילול שבת.

אבל יש פסוק מיוחד שאנחנו צריכים לעשות ברית מילה בשבת דווקא אם זה בזמנו, כן?

ברית מילה שזה לא בזמנו לא דוחה שבת, דווקא יום השמיני.

אם זה לא,

לכן אם זה ספק מתי הוא נולד, לא מדוחה שבת.

עכשיו, ולכן אומרים לי שונים, יש חלק מהשונים שאומרים שבשבת עושים רק ברית מילה, את העולה ואת הציצים מעכבים.

אבל הציצים שלא מעכבים,

זה סתם הידור,

אסור לעשות בשבת.

זה הידור,

ואתה מחלה שבת,

אז אסור לחלל שבת.

יש רישיונים שאומרים כזה דבר.

אם בן אדם עשה ברית מילה

והוריד את הציצים המעכבים, עכשיו בדיעבד

הוא קיים את המצווה, בסדר.

זה מהודר? לא,

הוא עדיין לא עושה ציצים שלא מעכבים, הוא לא עשה את זה.

אחרי שעה הוא פותח, הוא מסתכל על הברית מילה שהוא עשה, הוא אומר, אויבי,

אני לא הורדתי את הציצים שלא מעכבים.

זאת אומרת, לא עשיתי ברית מילה מהודר.

עשיתי ברית מילה, אבל זה לא מהודר.

האם עכשיו יגיד,

בואו נוריד עכשיו את הציצים שלא מעכבים כדי לעשות הידור? נו, מה דעתכם? אפשר לעשות את זה?

לא בשבת.

בחול. בשבת ודאי עשו.

שעה אחרי. בחול.

מה?

אמרת שעה אחרת. הופיעה היסוד של רב חיים, הוודאי שלא.

כתוב בריא זה לא רב חיים, זה ראשונים.

יש ראשונים, הביסקלוב אומר שיש מחלוקת, זה רשי ורוש.

יש ראשונים שאומרים.

אסור לעשות את זה.

לא עושים את זה.

אומר הרב מבריסק, למה לא?

אני רוצה להדר! מה הבעיה?

אתה שואל שר התינון? אוקיי, אני לא יודע. אבל זה הידור.

מה בעיה?

מה בעיה? אתה שואל מה הבעיה? הוא שואל מה הבעיה, תוריד את זה, מה הבעיה? אני רוצה לעשות הידור.

אתה דואג...

תתן לו קצת יעל למצות, תשים קצת בפה שלו.

אבל עבר קצת זמן. עבר, כן.

עשו את הברית מילה,

הוא שכח לעשות ציצין שלא מעקבין,

אכלו את הסעודה,

שגו,

בקחת המזון, אחר כך המוהל פותח עוד פעם את הילד,

אומר וי וי, לא הציצין שלו מעקבין. לפי מה שאמרת, כאילו שהמלט עלה.

כל דבר עבר זמן. יפה מאוד, תפסת יפה.

אפילו שזה כבר מאוחר, זה כמעט שלוש וחצי, אתה עדיין ער, ברוך השם.

אתה עושה אימונים לילד הסדר.

טוב, עכשיו הוא אומר, נכון, הוא אומר, זה מה שאנחנו אומרים. אומר הרב מפריסק,

לאחרי שקיימת את המצווה,

ברגע שגמרת את האירוע של המצווה, סגרת את התינוק, שלום, מזל טוב, מה השם, כולם הולכים הביתה, אין מצווה.

עכשיו אתה עושה הידור?

מה אתה עושה הידור? על מה?

איפה מצווה? אין מצווה פה. אבל אפשר לתקן את מה שלא סיימת.

כבר עשית את המצווה, נגמר, התינוק כבר בתוך, אצל האימא עכשיו.

בן אדם אוכל תפוח, הוא נזכר שהוא לא בירך,

אבל הוא מסתר בתוכה, אז הוא מברך עוד פעם, מהכוונה ברוך אתה השם?

לא, עוד פעם, מה, הוא בירך או לא בירך?

הוא לא בירך. הוא לא בירך?

לא בירך. כן.

הוא אכל כמה ביסים, הוא נזכר שהוא לא בירך, זה לא אומר שהמצווה... רגע, אתה רוצה לאכול עכשיו עוד?

לא הבנתי. הוא התחיל לאכול תפוח.

כן.

הוא נזכר שהוא לא בירך עליו.

נו.

אז הוא מברך באמצע האכילה, אתה מבין?

קודם כל, אט לאט, אסור לברך אישה שאוכלו בתוך הפה

הוא בולע, הוא מוציא את זה מהפה, תלוי אם הוא יכול להוציא מהפה, תוציא מהפה

ואז אתה מברך על החצי השני של התפוח, מה הבעיה?

זה עוד מה ש...

אה, ואני יודע שזה לא הידור, אבל אמרת

שזה לא הידור כי אין את המצווה, אבל למה זה אסור?

אין עניין.

אין עניין, זה לא אסור.

מה העניין? לציין תינוק?

מותר לדקור תינוק בשביל סתם ככה זה כיף?

מה אתה עושה?

מה אתה עושה? זה לא שום דבר.

אומר הרב מבריס זה שום דבר.

לעשות הידור לאחר שכבר קיימת מצווה זה סתם, אתה מבזבז את הזמן שלך.

לך בחוץ, טייל. מה אתה דוקר ילדים?

זה יפה.

מה? זה יפה. אם צריך להוציא את זה. או, אז רגע, אז רגע, רגע, רגע. יפה. אז זה סתם, אתה עכשיו נכנס לכל נושא אחר.

מה העניין של צי צין? מה אתה אומר?

יש פה טענה.

יש הבדל בין אתרוג לבין בית מילה ואתרוג.

אתה רוצה כאילו להחליף את המעשה של התעודה ולמעשה... זהו, כבר יצא ידי חובה.

עשית את הבית מילה.

מה שאני אומר ברית מילה יש אי אש ויהיה חלק.

יפה, יפה, יפה, יפה. אז זה לא נכון. ברית מילה, ההידור של ציטיין מקפים זה לא בחפצה של הבית מילה,

אלא במעשה המילה.

במעשה מצווה של המילה, זה צריכים גם להקדים.

זה לא לעשות כלי יפה, אלא לעשות מעשה יפה.

הבנת?

אני צריך לעשות מצוות מילה באופן הכי מהודר הוא,

האופן הכי מהודר לעשות עברית מילה הוא להוריד את הציצין המעשה.

גם.

זה, מה זה?

בנגע שגמרתי את המצווה, אין מצווה עכשיו.

מה אתה עכשיו ממשיך לעשות?

זה לא ידעו. שום דבר.

אין, אז זה מה רב ברית. אין הידורים אם אתה לא מתעסק במצווה עכשיו.

גם כשהסתיימה הברית תגמר, עשום רחוק. עשום רחוק כבר נגמר. נגמר. עשום רחוק כבר אי אפשר לעבור. נכון, נכון. אני לא יודע בדיוק כמה פרק זמן צריך לעבור.

לא יודע, זה לא כתוב. אבל הכוונה, הכתוב פירש. זאת אומרת, פירש זה גמר את החגיגה. לא יודע אם זה חצי שעה, שעה, חמש, לא יודע, לא משנה.

הרעיון הוא, כבר נגמר החוויה הזאת של עשיית המצווה, נגמר,

ועכשיו את עושה תדעו, אין דבר כזה.

אחרי שעשיתם מצווה, זה יסוד, מה אתה אומר?

יש ראשונים שסוברים שקיעו מצוות מילה, זה כל הזמן ש... או, יפה. לא רק מועצה המצווה.

יפה, אז הוא מעלה פה שאלה שבה כולם יודעים שכתוב...

דוד המלך, יפה, יפה.

כתוב, דוד המלך,

דוד המלך...

ועוד דבר, אתה מבין שאתה מסביר את פיתאי מפריס, אז אין עניין

לנענע על כמה אתרוגים, אז יש רבנים ונוהגים לקחת כמה סוגים...

למה לא?

דוד המלך, כי אם אתה קיימת את המצווה בראשון,

מה טוב עוד אחד עכשיו, כאילו,

זה לא להבין,

אם קיימת את המצווה והייתה כשרות... כן, זה ברור.

אז אתה צודק, אתה שואל מצוין, אתה שואל מצוין,

וצריכים לומר שהנרבים, העצבים של הבריסקייס,

שהם חושבים שאולי הראשונים לא היו כשירים בכלל. אולי מוכב. מוכב, ודאי.

נכון, אתה צודק.

אתה צודק, עד כמה שהיה, ודאי כאשר הם סתם חבל על הזמן שלהם,

להמשיך לעשות עוד דברים, בגלל שכבר קיימת את זה. אתה ימי יפה, יפה מאוד.

עכשיו נחזור לענייננו.

אה, דוד המלך, כן.

הוא שואל מדוד המלך, שנייה, הוא שואל, אם דוד המלך כתוב,

דוד... מה?

אמר לך אם אין הידורים?

כן.

יש הידורים, אבל תעשה את זה לפני כל השח... מה?

למה אין?

בהתחלה נצא להתחיל עם הידור.

כן, בהתחלה תביא את כל ההידורים שלך,

בגלל שעל הצד שכבר יצא את זה חובה,

אין מה לעשות הידורים.

זה חבל הזמן, זה שום דבר, כי אני קיימת את המצווה.

אבל הוא שואל מדוד המלך, כתוב, דוד המלך

אמר דוד המלך נכנס לבית המרחץ

והוא היה ערום מן המצוות, אין לו מצוות.

הוא אומר, כשאני חוץ לבית המרחץ אני יכול ללמוד תפילין,

ציצית, בבית המרחץ אני כלום.

הוא כאילו אמר, אני ערום מן המצוות,

עד שהוא אמר יש לי את הברית מילה שעכשיו יש לי ברית מילה.

אז רואים מפה לכאורה שברית מילה זה לא רק מקיימים פעם אחת בחיים בגיל שמונה ימים,

אלא כל רגע ורגע, גם לאחרי זה כל שנייה ושנייה בן אדם מקיים את המצווה.

זה ודאי הקיום מצווה נחשב כל רגע ורגע,

אבל המעשה מילה, המעשה מצוות מילה זה בחיתוך.

גמדת החיתוך את המילה, נגמר, כבר קיימת.

אין עניין לעשות עוד פעם הידורים.

זה לא הידורים, זה לתקן שיהיה צעדים.

אין עניין לעשות עוד פעם יפה, זה לא אתרוג יפה.

זה מעשה יפה, לא חפץ יפה.

זה מעשה, לא חפץ.

אתה צודק, אולי היה מקום להגיד שכמו שיש עניין לעשות אתרוג יפה, יש עניין לעשות מילה יפה.

לא.

ההידור שציימת נימק בזה על המעשה של החיתוך של הביט מילה.

ככה צריכים לומר.

עכשיו, אנחנו כולנו מבינים,

אחרי שקיימת את היכה המצווה,

אין עניין לעשות הידורים.

נחזור לפסח.

שש חודשים קדימה.

אנחנו בעוד כמה ימים מתחילים פסח.

אנחנו נחזור לסיפור הזה של היהודי יושב

עם המשפחה לא ברוכה ילדים.

יושבים סביב לשולחן,

כל אחד יש לו בצלחת,

בלי הנחה, עשרה כזיתים של בשר.

אמרנו

שאם אתה אוכל כזית אחד,

אם אתה אוכל כזית אחד

של בשר,

כתוב ברמב״ם, יעצה ידי חובה, נכון? אמרנו את זה, הסכמת לי? יפה מאוד.

אומר הרמב״ם, אבל מצווה מן המובחר,

אתה צריך לאכול על השובע.

יפה.

בוא נעשה חשבון, הבן אדם הזה מתחיל לאכול.

אוכלת כזית הראשונה,

בשמיים כבר עשו לו וי,

הוא כבר קיים את המצווה, הוא בסדר.

הוא כבר קיים את המצווה.

אני רואה שהבן אדם הזה ממשיך לאכול. סליחה, אדוני, מה אתה ממשיך לאכול עכשיו?

לא, לא, אני רוצה מהודר, מצווה מן המובחר.

אני רוצה לקיים את הדין הזה של אלה סובה.

אני אומר, אדוני, שכחת מה שחיים אמר לך?

מה שכח בפסק אמר לך?

לכן כשקיימת את המצווה אין הידורים.

מה אתה סתם עושה דברים? מה אתה סתם אוכל?

אחרי שכבר קיימת מצווה לא שייך לקיים מצווה מן המובחר, הידורים.

מה הולך פה ברמב״ם?

הרמב״ם אומר שאם על כזית הראשון אכלתי כזית אחד קיימת ידי חובה,

כך אומר הרמב״ם.

בצורה הזאת העידור הוא שמח,

לא בהתחלה.

רגע אז מה?

אבל אם... מה אתה אומר?

לא הבנתי, רגע רגע, אני רוצה לשמוע מה שאתה אומר, מה אתה אומר?

רגע עוד פעם, השאלה היא ככה, על הכזית הראשונה אכלתי את זה?

קיימת את המצווה בדיעבד?

זה כמו האתרוג הזה הפשוט בלי פיצ'קיבס, שום דבר.

קיימת.

כן, אבל אני יוצא מועדה, מה אני זה?

יש לי אוטו יפה ואני גם יוצא קומפסח יפה.

אז אני רוצה להתקדם, להגיע לשובע, לקיים מצווה מן המובחר.

אדוני, אחרי מצווה בסיסי אין הידורים.

המלך כבר נסע, איפה אתה שים את הכתר?

זה לא חפש מההתחלה,

לוקח איזה כלי,

זאת אומרת, אני רוצה את המודע, את היפה.

פה ההידור הוא דווקא מגיע בסוף.

אבל זה לא שאלה על הכתרה. רגע, אז גם לא הבנתי מה שאתה אומר, אז מה?

ההידור, איך אתה מדבר?

לאכול על שובע.

בדיוק. בהתחלה אני לא שבע, אני רעב. אחרי גזעי שאני בא לנשנש, אני רוצה לאכול עוד.

בסדר, אבל קיימת מצווה.

לא, אני רוצה להגיע למצב של שובע.

זה מצווה מן המובחר, בסדר. אבל קיימת מצווה, בסיסי כבר קיימת.

על גזעי שישנה כבר קיימת.

יש גם מצווה על השובע, אני קראתי.

אבל המצווה על הסוף זה מצווה מן המובחר.

אמרנו שאין מצווה בכלל אחרי ברחב סיסי.

יש מצווה לקיים את הזכודה, קיימת אותה עכשיו, וקיימת את המצווה להיעדר בסוף. מה זה עכשיו? אין, אין כיפה מבצעים. נגמרתי... אבל יש רק כאן שתי מצווות.

האחד, המצווה לאכול, אכלת, והמצווה השנייה זה להיעדר וזרוח.

אז איפה שתי מצוות? מה זה שתי מצוות?

המצווה לאכול על הסוף.

רגע, שנייה אחת, תן לי, תן לי, תחזור קציפה אחורה.

יש מצווה שאתה אוכל את האכילה עצמה מאוס, קיימת את המצווה על סטווי.

אבל המצווה השנייה,

היא סבוע.

גם על ידי אתה צריך לקבל. מה זה לסבוע?

היא תשווה על ידי הפסח.

שהפסח ייתן לי סובה.

לא דברים אחרים. הפסח, אני רוצה שהפסח ייתן לי סובה.

זה המצווה הנופלאה. אבל קיימתי את המצווה כבר. נגמר, חגע. המשחק נגמר.

כולם הולכו הביתה. מה אתה ממשיך?

הרב.

כן. הרב.

אפשר להגיד, זה כמו דוד המלך, ברית מילה.

המעשר, הוא היה עדיין

אז שהוא היה קטינות.

אבל עכשיו מה?

נמשך. נו.

אותו דבר אפשר להגיד פה.

האכילה נמשך כאילו החיוב מצווה.

רגע, קיימתי מצווה או לא קיימתי?

אתה מבמין אותי. קיימתי מצווה או לא?

מה יש בשמיים? בוא נסתכל. בשמיים נתנו לי וי או לא?

נתנו לי וי.

קיבלתי את המצווה שלי. שלום, אני הולך הביתה עכשיו. לא, לא, לא, לא. תישאר.

יצמד מהוודר.

הרב.

הרב.

זה לא, זה לא הדרוקט.

לצורך על מצווה. כאילו, לא סיימתי את זה.

איך לא סיימתי?

אכלת כזית. למה לא סיימתי? אכלתי כזית. מה אתה רוצה ממני? הזית השני, כי אני לא מסרר.

אבל אמרנו, הרמב״ם אומר. אני אקרא לך את הרמב״ם. אתה לא מאמין לי? אביא לך רמב״ם. הרמב״ם אומר.

אני אקרא את הרמב״ם.

מצווה מן המובחר לאכול בסף פסח אכילה צובה.

אומר הרמב״ם.

ואם לא אכל אלה כזית, יצא ידי חובתו.

הרמב״ם אומר שאם הוא לא אכל כזית,

הוא יצא ידי חובה.

אז מה הבן אדם עושה? תגיד, כן, מה אתה אומר?

אולי אפשר לתאר את זה ככה. הרי אמרת שפה הציור הוא מה? שאין קורבן ידליה של חגיגה, נכון? כן.

יפה. עכשיו הוא צריך לצאת לידי חובה. הוא אומר, הוא רוצה להיעדר להמשיך את האכילה, נכון? כן.

אמרנו שמצוות זה כזאת כוונה. או, או, או. עכשיו הוא בא לביס הראשון.

הבן אדם רעב, איפה עכשיו כוונות?

אז הוא עשו ככה קירה גל, ואז הוא מגלה על החגיגות האחרונות. הוא כבר התחיל.

הוא התחיל יפה. כמעט אמרת...

זה כמו בעיתונות.

או, זה רגע. אז אתה מציע...

יכול להיות שמספק הוא לא קשה.

תמיד העיתור אמרנו בהתחלה, נכון? כדי לא ללכת לספק.

כן.

זהו.

זה השאלה.

אבל דווקא... עוד רגע שאתה צריך לגמור?

כן, זה אתה, זהו.

אבל פה העיקר זה שהסוף תוכל לספק את זה.

טוב.

אז אנחנו...

אז אתה מציע עצה שהבן אדם הזה יאכל את ה... אתה התחלת איתו ואומר ככה.

אולי נגיד שהתשעה כזיתים הראשונים,

הוא התכוון לא לצאת ידי חובה.

בכוונה.

אני לא רוצה לצאת ידי חובה כדי שכשאני אגיע כזית האחרון אני אוכל כדי שובה.

ככה אתה רוצה לומר.

אבל זה לא פשוט.

קודם כל, לא כתוב שצריכים לעשות את הדבר הזה.

וגם, אני מסתפק אם מותר לאכול בשק או בנות.

שלא על מנת לקיים מצווה.

אתה מזלזל בקודשים.

זה בשר, זה בשר קודש.

מה אתה סתם אוכל בשר קודש? לאכול בשר קודש? בלי כוונה?

זה, זה, זה, זה, זה, זה, זה סתם, זה, זה, אני חושב שזה יכול להיות, זה מעילה אפילו.

מה, קחו קורבן, בא לו סנדוויץ', מתחיל לאכול.

ביזיון של המצווה.

אז בואו נציע, אין הרבה זמן עכשיו, אבל בכמה מילים נגיד, יש סוד מאוד מאוד גדול

שהנציב

הנציב נפתלי צבי יהודה ברלין,

ראש ישיבה של וולוז'ן, אומר יסוד מאוד גדול,

והסטייפלר, אבא של חיים קניאבסקי, בספר שלו, קהילות יעקב,

בברכות סימן ו' וסימן ז',

הוא מאוד מעריך על היסוד הזה. זה סוד מאוד מפורסם וכדאי לשמוע את זה.

הוא אומר כזה דבר, הוא אומר

יש מצוות

שהתורה נתנה שיעור,

אבל יש מצוות שהתורה לא נתנה שיעור.

התורה אומרת, צריכים לאכול מצה.

התורה לא אומרת לי כמה מצה לאכול,

התורה אומרת, תאכל מצה.

עכשיו, אני יודע שאין אכילה פחות מכזית,

אבל מה קורה אם בן אדם אוכל יותר מכזית?

בואו ניקח בן אדם, ליל הסדר,

עוד כמה ימים אנחנו בליל הסדר אוכלים,

בן אדם אוכל ארבע כזיתים של מצה.

האם אנחנו אומרים שבכזית הראשונה שהוא אוכל הוא כבר יצא ידי חובה

או לא?

יכול להיות, הבן אדם הזה אומר, תשמע, מה, אני רוצה לעשות מצווה גדולה.

יש אנשים שבונים סוכה גדולה,

אני רוצה לאכול אכילה גדולה.

לקח ארבע כזיתים של מצה ואני אוכל את כולם לשם מצווה.

אומר הנציב, חידוש גדול.

כל הארבע כזיתים נחשבים של אכילת מצווה.

התורה לא מגבילה אותך לכזית אחד.

לכן, אם תיקח את כל הארבע כזיתים ותאכל את כולם,

כולם נכנסים תוך המצווה הזאת. הוא מביא ריאה.

הוא מביא ריאה מסוכה.

אנחנו יודעים שסוכה יש לו שיר מינימום של לפחות שבע טווחים, שבע טווחים וטפח.

אבל אומר הרן בסדר, בסדר, בסדר, סוכה.

אם בן אדם בונה סוכה ענקית,

עשרים מטר, עשרים מטר,

עשרים מטר, ענק.

הוא אומר, כל הסוכה נהיה קדוש.

מה זה קדוש?

יש לי עניין שהסוכה נהיה מוקצה. אסור ליהנות מהעצים של סוכה.

אז נכון, אתה צודק שיש שיעור מינימום,

אבל כשאני עושה יותר,

אז הכול נכנס לתוך החשבון.

אז לכן אומר הנציב,

אז אפשר להגיד, על פי הנציב הזה, אותו דבר כמו שאתם אומרים.

כשבן אדם אוכל כזית אחד של קורבן פסח,

הוא יוצא ידי חובה

כזית אחת.

אבל כשהוא מחליט,

אני רוצה לאכול עשר כזיישים של קורבן פסח,

אז כל העשרה כזיישים נהיו יום אחד.

לכן, אין לנו את הבעיה שאמרנו. מה אמרנו? שבכזיית הראשונה הוא כבר יצא ידי חובה, נגמר המשחק. לא.

אם הוא מחליט, ככה יוצא לפי נציב,

אם הוא מחליט שאני רוצה לאכול עשר כזיישים של קורבן פסח,

אז כל העשרה זה חתיכה אחת של חיוב.

לא גמרתי את הכל בכזית הראשונה,

הכל חלק מהחיוב.

אז כשנגיע לכזית האחרונה שנאכל על השובע,

אני עדיין לא נגמר המשחק, אני עדיין באמצע לקיים את המצווה.

לכן שייך לשים את ההידו, מה?

כן, רבחיים גם?

כן, למה לא?

רבחיים לא אמר כשגמרת את הכל, פה לא גמר.

רבחיים זהו, כבר נגמר עם הכזית הראשון.

לא, רבחיים לא אמר בכזית, רבחיים דיבר באתרוג,

באתרוג זה משהו אחר.

זה אתרוג הזה ואתרוג הזה, זה לא נמשך באתרוג, אי אפשר להעביר, אין חוט... בזית הזה הוא נמשך, נכון שאני רוצה? מה? אם הכוונה שאני רוצה, אבל זהו, כבר גמרתי... לא, אבל באכילה, באכילה.

באכילה זה לא חפץ אחר.

זה אכילה אחת של כמה כזיתים, אז זה מצויה אחת של אוכל, זה מחבר את כל הכזיתים ביחד לאכול מעשה ככזית.

אז זה, זה, תראו את זה, זה לא פשוט, אבל יש באח, הבאח אומר שבליל הסדר,

כשאוכלים,

זה נפקימינו מאוד גדול, זה נפקימינו אולי מכל הדברים שאנחנו מדברים עליהם עכשיו.

בליל הסדר יש אנשים שאוכלים בדיוק כזית, לא אוכלים יותר מזה.

יש אנשים שאוכלים, יש להם תיאבון גדול, מה אכפת לך?

אומר הרב אח, אם אתה אוכל כמה כזיתים של מצה

בשביל לקיים את המצווה,

אז אתה צריך לעשות הסב, להסיב על כולם.

אתה לא חייב, אתה יכול.

בגלל שכל הכזיתים שאתה אוכל נכנס לתוך המצווה.

זה כמו הנציב, אותו דבר כאן. הבן אדם שאוכל כמו בפסח,

אני אומר, כל הגזעיזם שלו נכנסים לתוך הזה.

אותו כנראה גם בכוונה שהיא תכלול את כל

העיתות שהוא נכון. כן, הוא צריך לכוון שהוא רוצה שכולם יהיו חלק מהמצווה הבסיסי שלו,

וככה הוא יכול לקיים את המצווה עם ההידו.

בסדר.

יש עוד כמה דקות?

אה, הרב.

יש כמה דקות.

אולי לס...