בס"ד חובת הלבבות- שער הביטחון- פרק ד' שיעור {ארבע עשרה} 03-04-2014 שיעור מספר 14 בשער הביטחון

 אלה הדברים שחייב המאמין לבטוח בהם על הבורא יתעלה {זה בפרק רביעי אנחנו עכשיו}

 אבל שני הדברים שחייב המאמין לבטוח בהם על הבורא יתעלה כוללים אותם שני מינים:

אחד מהם: דברי העולם הזה.

והשני: דברי העולם הבא.

אז המאמין חייב לבטוח, יש הבדל בין מאמין לבוטח! כן? כל הבוטח מאמין, אבל לא כל המאמין בוטח.

אז על המאמין חובה לבטוח על הבורא בדברי העולם הזה, ובדברי העולם הבא.

 ודברי עולם הזה מתחלקים לשניים:

אחד מהם: ענייני העולם לתועלת העולם הזה.

והשני: ענייני העולם לתועלת העולם הבא.

{זה עכשיו כותרות אנחנו נחזור ונפרק כל אחד}

 ענייני העולם לתועלות העולם הזה יחלקו לשלושה חלקים:

אחד מהם: זה תועלות גופו בלבד. שחייב המאמין לבטוח בהשם בכל העניינים שהם תועלת גופו בלבד.

והשני: זה תועלות טרפו וסיבות הונו ומיני קנייניו. טרפו זה מזונותיו, סיבות הונו זה רכושו, ומיני קנייניו.

והשלישי שחייב המאמין לבטוח: תועלות בני ביתו ואשתו וקרוביו ואוהביו ואויביו, ומי שהוא למעלה ממנו ולמטה ממנו מכתות בני אדם.

בכל אלה צריך המאמין לבטוח בהשם יתברך. בענייני העולם לתועלות העולם הבא נחלקים גם לשני חלקים:

אחד מהם: חובות הלבבות והאברים, שהוא מתייחד בהם לבדו. זאת אומרת: כל אדם מוטלות עליו חובות והם חובות הלבבות ויש חובות האיברים, יש מצוות שהם בלב כגון: ואהבת ויראה, ונקימה ונטירה ושנאה וכל מיני דברים.

ויש חובות שהן באיברים: כל אלה זה לענייני העולם הבא שלו, חייב לבטוח המאמין בכל חובות הלבבות והאברים שהוא מתייחד בהם לבדו, שהם רק קשורים אליו, ואין מעשהו יוצא בהם להנאת זולתו ולא להזיקו.

בין אם זה יוצא להנאה של הזולת או להיזק שלו, בחלק הזה אין המעשים יוצאים אליהם,

והחלק השני: זה חובות האברים, אשר לא יוכל לעשותם אלא בהשתתפות זולתו עמו בפועל ובהפעל – שהוא פועל עימהם או שהוא נפעל על ידם.

כגון: צדקה, וגמילות חסדים, ולמוד החכמה, ולצוות בטוב, ולהזהיר מן הרע.

כי צדקה צריך שניים: אחד נותן ואחד מקבל, גמילות חסדים אותו דבר, לימוד חוכמה לומדים בחברותא, לצוות בטוב אתה צריך את זה שאתה מצוה אותו, ולהזהיר מהרע גם צריך מישהו אחר. אז זה תמיד לזולתו.

אז באלה חובת המאמין לבטוח בהשם גם בענייני האלה ובחובות ונפרט כל דבר.

 וענייני העולם הבא שחייב המאמין לבטוח יחלקו לשני חלקים:

אחד מהם: זה הגמול הראוי.

והשני: זה שהוא מחסד הבורא יתעלה על החסידים והנביאים לעולם הבא.

 והנה כל הדברים שבוטחים בהם על הבורא יתברך סיכום כל מה שאמרנו שבעה חלקים:

אחד מהם: שחייב המאמין לבטוח ענייני גוף האדם בלבד. בהשם יתברך.

והשני: בענייני הונו וסיבות טרפו.

השלישי: ענייני אשתו ובניו וקרוביו ואוהביו ואויביו.

הרביעי: חובות הלבבות והאברים שהוא מתייחד בתועלתם והזקתם. הוא לבד.

החמישי: חובות האברים שתועלתם והזקתם מתעברות אל זולתו.

השישי: גמול העולם הבא אשר יהיה כפי המעשה בעולם הזה.

והשביעי: גמול העולם הבא אשר יהיה מהבורא יתברך על דרך החסד על סגולתו ואוהביו.

מי שהוא נקרא "סגולתו" ומי שמאוהביו הקב"ה מתחסד איתם וגומל איתם וכו',

כמו שכתוב (תהלים לא, כ): "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם".

וכיון שפירשתי ההקדמות {זה הקדמות עכשיו} אשר בעבורם יתכן הביטחון מן הבוטח באלוהים יתעלה, יש עלי לסמוך להן פירוש מה אופני יושר הביטחון בכל אחד מהשבעה דברים, איך ישר, מה יושר, איך ישר אופן הבטחון שצריך כל אחד מאתנו לבטוח בהשם בכל העניינים האלה. אשר בהם יבטח כל בוטח על אלוקים ועל זולתו – כי יש מקרים שחייב לבטוח על זולתו פה, אחד אחד.

עכשיו מתחילים לבאר אוקיי,

ואומר בפירוש החלק הראשון מהם -

מהו החלק הראשון: בענייני גוף האדם בלבד, שחייב המאמין לבטוח בהשם יתברך בענייני גופו בלבד. מה זה ענייני גופו?

חייו - צריך לבטוח בהשם,

מותו – מתי ימות איך ימות,

טרף מזונו - איך יגיע מו מי, טרף מזונו למחייתו,

מלבושו - אתם שומעים?

אתה לא אומר "אני הולך לקנות חולצה", ואתה בוטח שיש לך כסף בכיס ואתה הולך לקנות חולצה,

גם בזה צריך לבטוח שתגיע עד לשם שתמצא את החולצה מה שאתה רוצה ומה שאתה חפץ וכו' וכו' הכל צריך לבטוח.

ודירתו ובריאותו, וחוליו ומידותיו.

אלה הדברים שנקראים ענייני גוף האדם בלבד, שחייב המאמין לבטוח בהשם בכל העניינים האלה, ואני חוזר שוב:

חייו, ומותו, נו, אתם יודעים להמשיך? זה גופו אמרנו, את העיקר שכחתם, טרף מזונו ומחייתו, הרי אתם רוצים לעבוד לא? ומלבושו ודירתו ובריאותו וחוליו ומידותיו.

חייו ומותו - זה הולך ביחד, טרף מזונו מלבושו ודירתו למחייתו, בריאותו וחוליו, ומידותיו.

 ואופני היושר: איך אופני היושר בביטחון על אלוקים בכל עניין מהם - תשמעו איך צריך להתנהג כדי שתקרא בוטח, ושהשם יתן לך מה שמגיע לך:

שישליך את נפשו בהם להליכות הגוזר אשר גזר לו הבורא מהם, זה בכל גזור מהם מאת השם יתברך.

ותבטח נפשו באלוקים יתברך - בטחון גמור.

וידע כי לא ייגמר לו מהם אלא מה שקדם בדעת הבורא שהוא הנכון לענייניו בעולם הזה ובעולם הבא, ויותר טוב לאחריתו.

אז תהיה בטוח שהכל גזור אם תהיה לך דירה ואיפה ומה, ואיזה שכנים, וכל דבר שתלוי בעניין זה - זה גזור ביד הגוזר ואין לאף אחד שום אפשרות לא להוסיף ולא לשנות ולא שום דבר.

אז אני חוזר:

תשליך {אז אני פונה אליכם} תשליך את נפשך על הקב"ה שהוא כבר גזר את הדברים מראש, ותבטח נפשך באלוקים בבטחון גמור, שאם מגיע לך מה מן הדברים האלה והוא יגיע אליך עם מאמץ בלי מאמץ בכל מצב, וידע כי לא יגמר לו מהם אלא מה שקדם בדעת הבורא, לפי איזה קריטריון? מה שהוא נכון לעניינך בעולם הזה, לפי חשבון שראוי ומגיע לך בעולם הזה, וגם לפי עניינך מה שראוי לך לעולם הבא, ומה שיותר טוב לאחריתך.

זאת אומרת: הוא עושה לך את הבסט את הכי טוב שאפשר לתת לך לפי מצבך, ו/או חסד שהוא מחליט להתחסד אתך שלא כפי מצבך או שהוא מחליט לא לתת לך אפילו כפי שמגיע לך כדי לבחון אותך.

ושהנהגת הבורא לא בכולם שווה, אין לשום בריה בהם עצה, ולא הנהגה אלא ברשותו ובגזרתו ודינו.

שום עצה ושום הנהגה ושום אדם בעולם ושום דבר בעולם לא יזיז ולא ישנה את מה שגזור אצל הקב"ה בעניני: חייך ומותך טרף מחייתך כסותך דירתך בריאותך חוליך ומדותך שום דבר לא יעזור לשום אדם בעולם לבד מגזרת הבורא יתברך.

וכמו שאין ביד הברואים חייך, אני פונה אליכם הוא כותב על חייו ובריאותו ואני פונה אליכם ככה כמו שהוא כותב יהיה לכם יותר קל לתפוס, כי זה נוגע עליכם ולא עליהם, הוא מדבר עליכם כן? אז ככה הוא אומר:

וכמו שאין ביד הברואים החיים שלכם והמות שלכם והחולי שלכם והבריאות שלכם - כך אין בידם הטרף למזון שלכם ולספק לכם סיפוקכם, ולתת לכם את הלבוש שלכם ושאר ענייני גופכם. הכל רק ביד השם, כמו שחיים ומות זה בידו חולי ובריאות זה בידו, גם חולצות מכנסיים וגרביים ודירה, הכל זה ברצונו ברשותו ועל פי דינו.

דו יו אנדרסטנד ווילילה? (אתם מבינים?).

אז זה קודם כל – למה חייב המאמין לבטוח בקב"ה בענייני גופו. וזה אופן היושר כיצד להתנהג בבטחון כדי להיות בוטח בהשם.

עד פה ברור?

עכשיו - ועם בירור אמונתו – אחרי שהדבר ברור ומבורר, כי עניינו מסור אל גזרות הבורא יתעלה - זאת אומרת שכל הדברים כבר נגזרו אצל הבורא בעניינכם, ושבחירת הבורא לו היא הבחירה הטובה - הרי ברור שהבורא תמיד בוחר לך את הברירה הכי טוב שהוא יכול לתת לך לפי המצב שלך,

ועכשיו אני חוזר:

ועם בירור אמונתו כי עניינו מסור אל גזרות הבורא יתעלה ושבחירת הבורא היא בחירה טובה - הוא חייב להתגלגל לסיבות תועלותיו ולבחור הטוב כנראה לו מן העניין, והאלוקים יעשה מה שקדמה בו גזרתו.

זאת אומרת: אם אתה לא בדרגה של שיעור אחת עשרה, דהיינו שאתה באמת כזה שאתה לא צריך לעמוד בניסיון של הבחינה ולא בניסיון של הבעיטה ואתה מאלה שעדיין מחפשים לעשות השתדלות וכו' וכו' ואין לך בטחון גמור ושלם ואתה לא מגביר את העבודה ולא ולא ולא ולא, וכל התשעה דברים שאמרנו - אז אתה חייב להתגלגל לסיבות תועלותיך ולבחור את הטוב כנראה לך מן העניין, ואז יהיה לך ברור שהאלוקים יעשה מה שקדמה בו גזרתו.

זאת אומרת: גם אם אתה תבחר לעשות זה או זה או זה ככה נראה לך בעיניך, "אני אתעסק בזה אתעסק בזה, אתעסק בזה", זה לא ישנה מה שבחרת להתעסק, אומנם הוא נתן לנו המלצות בשיעור הקודם- אבל הוא אומר: בסופו של דבר אתה לא תקבל יותר ממה שאלוקים יחעשה וקדמה בו גזרתו.

 והדומה לזה – הוא נותן דוגמה; כי אדם אף על פי שקיצו ומידת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך, כמה הוא ומתי הוא ימות זה ביד השם נכון? הרי אדם אם ירצה להתאבד – הוא לא יכול להתאבד בלי רשות הבורא, כי "בעל כורחו הוא חי". יש שניסו להתאבד ולא עלתה בידם, למה? מידת ימיו וקיצו בידי הקב"ה.

אז כמו שברור לך שהכל תלוי ביד השם, אף על פי שקיצו ומידת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך, יש על האדם להתגלגל לסיבות החיים, במאכל ובמשתה ובמלבוש ובמעון כפי צורכו. ולא יניח את זה על האלוקים, שיאמר: "אם קדם בגזרת הבורא שאחיה - ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי, ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו".

זאת אומרת: האדם יש להתגלגל לסיבות החיים להתגלגל במאכל ובמשתה ובמלבוש ובמעון כפי צורכו. ולא יניח את זה על האלוקים ויאמר,

מה יאמר?

"תשמע, הקב"ה קדם אצלו בגזרתו שאני אחיה? אז אני לא אוכל, לא רוצה להשתדל לקחת את האוכל אפילו מהצלחת לא רוצה. הוא גזר שאני אחיה  - שיאכיל אותי איך שהוא רוצה. לא מעניין אותי אני לא עושה שום שום שום שום כלום, לא רוצה, ואני אשאר כל ימי בלי מזון וכיוון שהוא גזר שכך וכך יהיה - אז אני לא אוכל, אני אחיה בלאו הכי עד אז לא?"

זה לא דומה למה שאני אמרתי, אתם זוכרים מה אמרתי איך אני שהחלטתי שאני לא עובד?

אני אמרתי: "אם אני צריך לחיות X שנים, ובלי לאכול אי אפשר, אז אני בטוח שהקב"ה יביא לי את המזון, איך הוא יביא? מה אכפת לי".

זה לא דומה לזה!

כי פה נאמר: "אני לא רוצה אפילו לאכול, ואני אומר אם גזר עלי שאני אחיה אז אני גם לא אוכל", זאת אומרת: ישאיר נפשי בלי גופי כל ימי חיי.

"ולא אטרח בקשת הטרף ועמלו, אני לא יעשה שום דבר, לא יגיע אוכל, לא יגיע אוכל, לא יגיע אוכל, לא יגיע אוכל, לא אעשה שום כלום".

אדם שהוא לא בדרגה של שיעור אחת עשרה - אדם כזה צריך לעשות השתדלות בשביל הטרף כי דרגת הבטחון שלו היא לא שלמה עדיין.

"בגזרת הבורא שאחיה - ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי, ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו".

ואפילו אם הוא ירצה להגיד דהיינו: הוא משחק אותה, שהוא מבין, מבין בשכל שככה זה - ולכן הוא גם יגזים יותר ממני הוא גם לא ירצה לאכול

אומר לו: "אתה לא יכול! אתה צריך לטרוח בבקשת הטרף והעמל",

-          כמה?

-         משהו.

רבי שמואל מסלאנט אמר: "ההשתדלות שלו זה לרדת לקנות הגרלה פעם בשנה - הוא יצא ידי חובת השתדלות. כי השם רוצה לתת לו הוא יכול לתת לו דרך זה, אם לא שיביא לו באיזה דרך שהוא רוצה, אני עשיתי השתדלות".

וכן אין ראוי לאדם להיכנס בסכנות בביטחונו על גזירת הבורא, וישתה סמי המוות.

הוא אומר: "שמע! הקב"ה גזר שאני אחיה 90 שנה? הנה תראה אני שותה רעל אני לא מת, כי הוא גזר 90 שנה",

אומר: "לא!...... אין ראוי לאדם להיכנס בסכנות בביטחונו על גזירת הבורא, הוא שיש בגזרת הבורא כמה שהוא יחיה - והוא ישתה סמי המוות, או שיסכן עצמו להילחם עם הארי והחיות הרעות ללא דוחק, אם יש לך דוחק ואתה חייב להילחם עם הארי - בסדר, תבטח בהשם שאם הוא גזר שתחיה 90 שנה אז אתה תנצח את האריה, אין לך ברירה, הוא התנפל עליך אתה חייב להילחם,

אבל אם זה ללא דוחק, אתה לא יכול להגיד: "בטוח אני מנצח את האריה למה? כי השם גזר שאחיה 90 שנה אז אני עכשיו לפרק אותו",

-         לא!

לכן הוא אומר: "אין ראוי לאדם", שימו לב! הוא לא אומר "אסור", הוא אומר: "אין ראוי לאדם להיכנס בסכנות בביטחונו על גזירת הבורא, וישתה סמי המוות, או שיסכן בעצמו להילחם עם הארי והחיות הרעות ללא דוחק, או שישליך עצמו בים, או באש, והדומה לזה מה שאין לאדם בטוח בהן, אין בטחון שאתה יכול להתקיים במצב כזה - ויסכן את נפשו. זה לא התיר לך הקב"ה.

וכבר הזהירנו הכתוב בזה, במה שאמר דברים ו טז': "לֹא תְנַסּוּ אֶת השם אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה",

כי איננו נמלט בזה מאחד משני דברים.

למה אסור לנסות את הקב"ה בדברים ולהגיד: "היות ואתה גזרת כך וכך אני לא עושה כלום, כלום כלום כלום, ואני גם לא מפחד להילחם כמו שאומרים גם עם מה לא שייך בטבע לנצח, או לא שייך בטבע להישאר בחיים, או לא שייך זה...."

-         לא תעשה את זה.

למה?

כי אינו נמלט משני דברים:

תשמעו.

או שימות,

או שינצל.

יש שני דברים; או שימות או שינצל, יכול להיות שהוא באמת ילך ראש בראש עם האריה- והוא ינצל כי גזור לו שהוא יחיה 90 שנה, ויכול להיות שהוא ימות,

 יש "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד, טו), או שהוא ימות ואז מה יקרה? הוא יהיה הממית את עצמו,

מי אמר לך לעשות את זה? מי אמר לך לעמוד מול הרכבת, אני אמרתי לך שאתה יכול לעמוד מול הרכבת? ולהגיד לה: "גברת אני עד 90 שנה אני פה את לא יכולה לזוז", אני אמרתי לך לעשות ככה? אני לא אמרתי לך לעשות ככה, אז לכן יכול להיות שהוא ימית את עצמו, והוא נקרא "מאבד עצמו", הוא המית את עצמו. והוא יתבע על זה כאילו הוא המית מישהו אחר, זה נקרא רוצח! רוצח זה לא רק רוצח את השני, רוצח את עצמו גם נקרא רוצח.

אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזירת האלוהים וברשותו.

ובאמת גם המקרה הזה היה ברשות הבורא ובגזרתו, כי אם השם לא היה גוזר שהוא ימות עם הרכבת {אתם ראיתם כמה אנשים שמו את עצמם על פסי רכבת – הרכבת עברה והם קמו?} כי אם הקב"ה לא מרשה ולא רוצה שהוא ימות - אז הוא לא ימות. או שהרכבת עצרה, הספיקה לעצור, או שהיו זוג שעברו על פסי הרכבת ופתאום הוא דחף את הבחורה - היא נצלה והוא נמחץ. מה שגזר הבורא וברשותו - רק זה יתקיים.

ואם יקרה שהוא ימות שהוא הקדים את מיתתו באחת מהדרכים האלה - הוא נקרא "רוצח שרצח את עצמו!", ולמרות שזה היה ברשות הבורא ובגזרתו, כי השם איפשר את זה אבל הוא עשה את זה לעצמו, רק השם הרשה את זה, אבל זה לא אומר שבלאו הכי הוא היה צריך למות, אלא הוא הקדים את זה.

וכבר הזהירנו שלא להמית שום אדם בשום גלגול, דהיינו בשום סיבה, אתה לא יכול להרוג אנשים, אתה לא יכול להרוג אנשים! בשום גלגול.

באמרו (שמות כ, יב): " לֹא תִרְצָח!".

עכשיו יש דבר נוסף שצריך לדעת: וכל אשר יהיה המומת קרוב אל הממית יהיה העונש יותר ראוי.

אם אחד הרג גוי, אחד הרג יהודי, אחד הרג את אחיו, אחד הרג את אמו ואביו ואחד הרג את עצמו - כל מה שהוא ממית קרוב אליו  - העונש ראוי לו יותר.

אז אדם שגרם לו מיתה בעצמו - מגיע לו עונש הכי גרוע והכי קשה.

כמו שכתוב בעמוס א יא': "עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו".

זה השחתה אין לך רחמים ? אחיך! בשר מבשרך, אתה יכול להרוג אותו?

אז רואים שהנביא אומר: עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו.- הוא מציין עַל רָדְפוֹ את אָחִיו זה השחתת הרחמים לגמרה,

וכן מי שהמית את עצמו, יהיה עונשו גדול בלי ספק.

מפני שמשלו בזה כעבד, שציווהו אדוניו לשמור מקום, לזמן ידוע: "אל תזוז!"

והזהירו עליו שלא ייפרד ממנו עד שיבוא שליח אדוניו אליו.

"צריך להגיע לפה פלוני אלמוני ועד שהוא לא מגיע אתה לא זז מפה כן?"

-         "כן".

וכיון שראה שבושש השליח לבוא, נפרד מן המקום קודם בואו - עזב את המקום, ההוא בא קצת יותר מאוחר הוא כבר לא נמצא.

וקצף עליו אדוניו, והענישו עונש גדול.

כן הממית את עצמו, הוא יוצא מעבודת האלוקים אל המרותו בהיכנסו בסכנות המוות.

"מי אמר לך להיכנס בסכנת מות? באיזה רשות אתה מסכן את עצמך? אני לא הרשתי לך דבר כזה".

הממית את עצמו, מוציא את עצמו מעבודת השם – כי הוא צריך לחיות, ולשמור על החיים "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם", והוא יוצא מעבודת השם מהמרותו, המרה את פי השם, הוא עוזב את המקום לפני הזמן, הוא המית את עצמו לפני הזמן! ונכנס בסכנת המות.

 אז יוצא אחד משני דברים:

אחד שאומר: "מפני שאם גזר הקב"ה כמה אני אחיה - אז אני לא אוכל כלום ואני לא אעשה שום דבר, ואני גם לא מפחד להיכנס לסכנת מות, אני יכול להילחם עם אריות ועם דובים ואני יכול מול רכבות ואני יכול זה ואני יכול זה...."

אז מה יקרה?

או שהוא ימות ואז זה יותר גרוע שממית את עצמו כמו שלמדנו, ואז הוא בעצם לא עובד את השם אלא ממרה את השם, והוא ראוי לעונש גדול ועצום. וידוע לנו שהמתאבד - אין לו חלק לעולם הבא!.

 ועל כן הוא מביא ראיה: אתה מוצא את שמואל הנביא עליו השלום אומר לקב"ה (שמואל-א טז, ב): "אֵיךְ אֵלֵךְ? וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי",

מה זה "איך תלך?" אם הקב"ה שלח אותך! מה אתה שואל "איך אני אֵלֵךְ? וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי"?

ולא נחשב לו לחיסרון בביטחונו על האלוקים, שהוא חושש ואומר אֵיךְ אֵלֵךְ.

אך הייתה התשובה מאלוקים לו במה שמורה כי זריזותו בזה משובחת, הקב"ה מקבל את החשש שלו ומראה שהזריזות שלו להימנע מן הסכנה, שעלול שאול בקנאתו להרוג אותו, השם משבח את הזריזות שלו בעניין הזה, ולא אומר שהוא חסר בטחון, ואמר לו "עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַהשם בָּאתִי", וכל שאר העניין.

ואילו היה זה קיצור בביטחונו - אם זה היה נחשב שהוא מקצר בבטחון ואין לו בטחון - היה צריך השם לענות לו תשובה (דברים לב, לט): "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא"! מה אתה מפחד?! תגיד כך וכך ותעשה כך וכך!

אבל השם לא אמר לו כך,

אמר לו: עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ - נותן לו טעם ותירוץ לִזְבֹּחַ לַהשם בָּאתִי, זאת אומרת הוא נהג כראוי.

 אז ככה:

"לכן אתה מוצא את שמואל הנביא עליו השלום כאשר הוא שלח אותו למשוח את דוד למלך "אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי", וההיסוס הזה לא היה נחשב לו לחוסר בטחון על האלוקים מצידו, אלא אדרבא: והתשובה שהאלוקים ענה לו: יש להבין שהזהירות שלו היתה משובחת, שהרי השם ענה לו (שמואל-א טז, ב-ג): "עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַהשם בָּאתִי, וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ".

 ואילו היה היסוס של שמואל נחשב לחוסר בטחון מצידו, אז היה עונה השם "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא"

או תשובה דומה, כמו שענה השם למשה רבינו עליו השלום, כשאמר לו (שמות ד, י): "כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי", משה מנסה להתחמק מהשליחות ואומר לו כך, כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי.

מה עונה לו השם?

"מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי השם" (שמות ד, יא).

אז זאת אומרת: כל הטענה שלך נופלת ואתה צריך לקיים מה שאני אומר עם הפה שלך, ועם זה שאתה כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן. ולשמואל הוא לא אמר ככה.

ואם שמואל אף על פי שהיה צדיק גמור, אם שמואל שהיה צדיק גמור לא הקל לעצמו להיכנס אפילו לסכנה קטנה ביותר, לא הקל להיכנס,

ולא אמר: "אני בוטח! מה? מה יכול לעשות לי!? אני בוטח!!"

הוא לא אמר ככה, למרות שהיה ניכנס לסכנה זו על פי ציווי הבורא ששלח אותו, שהרי השם שלח את שמואל, "לך וּמָשַׁחְתָּ"

ואמר לו (שמואל-א טז, א): "מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי" אם כן אם כל שכן שהדבר מגונה אחד מאיתנו מישהו אחר שיעשה אותו מבלי שיהיה מצווה על ידי הבורא.

אז אפילו יהיה בן אדם שירצה והוא מצווה על ידי הבורא - אז הוא לא יכול להיות גדול משמואל שלא עשה כך, וכל שכן אם הוא לא מצווה מהבורא לעשות כך, והוא מוזהר: "לא לעשות כך!" אז איך אתה מכניס את עצמך לסכנה?

אז לכן מוכרח האדם להשתדל בכל הסיבות שאמרנו ולא להניח את עצמו במצב כזה שהוא לא עושה שום דבר כלל וכלל שיכול לסכן את חייו.

אז זה צד אחד, או שימות או שינצל, יכול להיות באמת שהוא יגיד: "אני אחיה עד גיל תשעים ממלא אני לא עושה שום דבר",

מה זה "שום דבר"?

-         "אני אפילו לא טורח להכניס את המאכל לפה, אני לא עושה שום טרחה כלום, אני גם לא טורח לעבור את הכביש מהר או במעבר חציה, אני עובר איפה שבא לי ברגע שהחלטתי אני יורד, אני בטוח עד גיל 90! מה הבעיה?"

אומר: "יכול להיות שבן אדם כזה ינצל, ינצל בעזרת הבורא יתברך, ינצל!, מה הסיבה? לא משנה. בגלל שיהיה בן צדיק, בגלל שהא צריך לאסוף כסף להוריש לו, בגלל שאני לא יודע מה, מה זה משנה מאיזה סיבה.

והוא ינצל! אבל מה יקרה?

ויאבדו זכיותיו. ויפסיד שכרו.

כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה בזה העניין: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה, ויאמר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס, מנכין לו מזכיותיו".

ואפילו יעקב אבינו עליו השלום,  בחיר שבאבות, רגל במרכבה, אמר (בראשית לב, יא) "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים"..

ואמר המתרגם: "זעירין זכויותי מכל חסדיך ומכל טבוון". נתמעטו הזכויות שלי מכל החסדים ומכל הטובות.

זאת אומרת: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים", אתה עושה לי חסדים - זה עולה לי!, מאיפה לוקחים? מקופת הזכויות שלי.

יש קופת זכויות לכל בן אדם, היתה צריך שיעשו לך נס אתה גרמת, לא שהשם החליט לעשות לך נס מרצונו, אלא אתה גרמת, הכנסת את עצמך בסכנה, השם לא רצה שתמות, יש לו חשבון למה הוא לא רצה שתמות, אבל בשביל שאתה תישאר צריכים לקחת זכויות על החשבון, זה עולה. אז ימעיטו לך מהזכויות ויפסיד שכרו. זאת אומרת: לא עושים דברים כאלה.

וכמו שאמרנו במות ובחיים שאדם לא יסכן את עצמו, כן נאמר בחיוב תביעת סיבות הבריאות, והמזון, והמלבוש, והדירה, והמידות הטובות, ולהרחיק שכנגדן עם בירור אמונתו.

כי הסיבות אין מועילות אותו בזה כלום, אלא בגזרת הבורא יתברך.

אפילו שאתה יודע שגם פה זה בגזרת הבורא יתברך! יש לך חיוב לתבוע את סיבות הבריאות להיות שתהיה בריא, ויהיה לך מזון, ויהיה לך מלבוש, ויהיה לך הדירה, והמידות הטובות, ולהרחיק שכנגדן, כל זה עם בירור אמונתו אפילו שמבוררת אצלך האמונה, ויש לך בטחון, שהסיבות שאתה תשתדל הן לו מועילות לך כלום, אלא בגזרת הבורא יתברך.

כאשר יש לבעל האדמה לחרוש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזרעה ולהשקותה אם יזדמנו לו מים - לא תמיד היו לו מים.

ויבטח על הבורא יתברך, להפרותה ולשמרה מן הפגעים – שלא יבואו חולדות ושלא יבואו עכברים ולא יבואו כל מיני בעלי חיים שיכרסמו או כל מיני תולעים וכו' צריך לבטוח בהשם שהבורא יתברך יפרה בכלל, יכול לעשות כל הפעולות ולא יצא כלום, וגם אחרי שיצא צריך לשמור אותם מן המזיקים, אז השם צריך לשמור את זה, כי אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה - ולפעמים אתה עושה ריסוס יותר ואתה הורג את זה עם הריסוס , אז זאת אומרת אתה צריך לבטוח זה ברור.

ותרבה תבואתה ויברך אותה הבורא.

"אבל אין ראוי לו להניח האדמה מבלי עבודה וזריעה בביטחונו על גזירת הבורא" וימתין בחלון שתצמיח האדמה "בלי זרע שקדם לו".

זה אפשרי שיהיה, אבל אתה לא יכול לחכות לדבר הזה, יכול להיות שגם הקב"ה יעשה לך כזה דבר, אבל יקחו לך מהזכויות שלך, אתה צריך להיות בעל מדרגה לעילא ולעילא!,

אבל הנהגת העולם הרגילה באנשים שבוטחים שהם לא כמו זה שבפרק אחת עשרה - אז אלה צריכים לעשות את ההשתדלות הזאת לזרוע את האדמה וכו' וכו'.

 "וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות" - אלה שהם עצמאיים, בעלי מלאכה או סוחרים או שכירות- אלה שמשכירים את עצמם וכו', "מצווים לחזר על הטרף בהם, עם הביטחון באלוהים כי הטרף בידו ורשותו ושהוא ערב בו לאדם, ומשלימו לו באיזו סיבה שירצה".

זאת אומרת: יכול להיות שאתה תצא לעבודה ויצא לך 100 שקל במקום 400 שקל יומית, אתה יכול להיות בטוח שאת ה-300 תקבל ממקום אחר, אם השם גזר שאתה תקבל 400 ליום - זה יגיע ממקום אחר! אל תדאג, ואם תגיד שהיית חולה - אל תחשוש "יו מאיפה...." זה יבוא ממקום אחר אל תדאג, או שיבטלו גזרה שהיתה עומדת כנגדך ויקחו לך 1000 שקל על תיקון הפריג'ידר- אז ילך על משהו יותר קטן, או שבכלל לא ילך או כל מיני דברים כאלה.

אבל כל זה, "השם ערב לאדם ומשלים לו באיזו סיבה שירצה, ואל תחשוב שהסיבה תועיל לך או תזיק לך מאומה".

שלא תחשוב: עשיתי היום יותר - אז הרווחתי יותר!, עשיתי פחות - אז הפסדתי היום!, לא!!!! הסיבה לא מועילה ולא מזיקה!!!

אבל בגלל שאתה לא בעל בטחון של פרק יא' -  אז אתה צריך להשתדל משהו, כמה? עוד לא אמרו לנו כמה? אבל משהו לעשות בשביל שזה ופה ושם.

הלאה! זה לא מפיל את מה שאתם החלטתם כן? אני אסביר לכם את זה יותר טוב עוד מעט.

 "ואם יבוא לו טרפו על פנים מאופני הסיבות אשר התעסק בהם",

עכשיו תשמעו מהו אומר:

טוב אז אתה בחרת להיות איש גבס, ואתה החלטת להיות חשמלאי, ואתה עוזר חשמלאי, ואתה חנווני, כל אחד החליט מה שהוא רוצה -

"ואם יבוא לו טרפו על הפנים מאופני הסיבות שהוא התעסק בהן" - בחר מקצוע או באיזה עבודה ובאמת בא לו הטרף, יש לו משכורת מסודרת, תמיד יש לו אוכל ולא חסר לו כלום או שהוא טכנאי שניים לא משנה -

"ראוי לו שלא יבטח על הסיבה ההיא!!" אל תבטח שהסיבה הזאת מביאה,

"אני, ברוך השם יש לי מקצוע! תמיד צריכים אותי: אני מוכר לחם - כולם אוכלים לחם, אני מוכר נעליים - כולם צריכים נעליים, ואני בבגדים - תמיד יהיה לי זה...".

-         "לא! לא לא לא לא לא".

 "אל תבטח בסיבה ההיא ואל תשמח בה, ואל תוסיף להחזיק בה" – כאילו זה וזה וזה זה המעוז שלך שאתה מחזיק בו,

"ואל יטה לבו אליה",

יגיד: "אני עושה זה וזה וזה.... רק מפה אני לא עושה משהו אחר, אני לא לא לא לא",

למה?

כי אם הוא תולה הכל בסיבה הזאת – "כי ייחלש ביטחונו באלוקיו".

זה נקרא שאתה נחלש בבטחון כי אתה תולה בסיבה,

אתה אומר: "זה ג'וב! חביבי, תמיד יש עבודה, אין שום בעיה, תמיד צריכים אותי",

-         זה אסור!.

 אני חוזר עוד פעם:

"ואם יבוא לו טרפו על פנים מאופני הסיבות אשר התעסק בהן ראוי לו שלא יבטח על הסיבה ההיא וישמח בה ויוסיף להחזיק בה ויטה לבו אליה כי יחלש בטחונו באלקיו.

אך אין ראוי לו לחשוב: כי תועילנו יותר ממה שקדם  בדעת הבורא, אין ראוי לו לחשוב: שהיא תועיל לו יותר ממה שקדם לו בדעת הבורא".

תדע לך, שהסיבה הזאת יכולה להנפיק לך, לא יותר ממה שגזר הבורא בדעתו, היא לא תועיל לך יותר ממה שהוא גזר, מה קבלת? זה מה שהוא גזר ! לא מה שהשתדלת, מה שהשתדלת; גם אם הייתה עושה חצי! בדיוק אותו דבר היית מקבל, כי הוא כבר נגזר, הוא גזר, הוא גזר, והיא לא תועיל לך יותר ממה שהוא גזר.

"ואל ישמח בהידבקו בה וסיבובו עליה, אך יודה הבורא אשר הטריפו אחר יגיעתו" -

לפחות "שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה" שלפחות יצא משהו מכל מה שטרחנו, כי איך קוראים לזה ביידיש: זה באסה, כי בן אדם הלך לעבודה ובסוף גם אין לו כסף. זה לא הרגשה כל כך טובה,

אז לפחות אם הטריפו הקב"ה אחר יגיעתו - יודה לבורא התברך ולא שם עמלו וטרחו לריק כמו שכתוב (תהלים קכח, יב) "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ".

אז הפרוש: לא שצריך לעבוד אלא "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל", שלפחות כמו שיגעת בכפך אכלת - אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, כי יש מי שמתייגע בכפיו וגם לא אוכל..... אז אתה לפחות אַשְׁרֶיךָ שלא יגעת לריק, אבל לא שזה הביא לך את האוכל!!!!!!!! זה לא מביא את האוכל!!!!!!!!

רק מה שנגזר מדעת הבורא יתברך,

 "ואמר אחד מן החסידים: "אני תמה, ממי שנותן לחברו, מה שגזר לו אצלו הבורא",

אני תמה: ממי שנותן לחברו – מישהו נתן לחברו משהו אם זה אוכל או כסף או מתת כלשהי,  אני תמה, ממי שנותן לחברו מה שגזר לו אצלו הבורא,

"ואחר כך יזכיר לו טובתו עליו, ויבקש להודות אותו עליו".

-         "בא הנה! אני הבעל בית שלך, שבזכותי כל המשפחה שלך אוכלת, אתה מקבל ממני משכורת, ובסוף החודש אתם אוכלים על חשבוני, אתה צריך להודות לי על זה שאני מחזיק אותך פה, מה אתה חושב לך פה? יכולתי לקחת מישהו אחר במקומך!"

 אומר רבינו בחיי: "אני תמה!" מטמבל כזה "מי שנותן לחברו את מה שגזר לו הבורא כבר לפני" - שהוא מחוייב לתת לה הוא! זה גזרה שאתה תהיה זה שתתן לה ההוא מה שנתת, זה גזור, לא אתה נתת,  לא אתה נתת! זה גזור, אצל הבורא.

ואחר כך אתה בא כאילו אתה נותן? לא השם, ואתה אומר לו, מזכיר לו את הטובה: "תשמע! אתה צריך להודות לי, תגיד "תודה!" כל בוקר שאתה קם, שאתה רואה אותי בכלל, שאני נותן לך בכלל מה לאכול..."

אתם שומעים?

אז בעל הבית לא עושה לך טובה.

לכן "פועל יכול לחזור בחצי היום", "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם" (ויקרא כה, נה), אתה לא עבד שלו אתה עבד שלי, אני זן ומפרנס,  

"שלום! אתה זן אותי? ביי...".

זה תמיה אחד.

 אחר כך: "ויותר אני תמה!" - עכשיו על הפועל, קודם דיברנו על הבעל הבית על הבוס כאילו זה שנתן, זה יכול להיות ציור אחר לא דוקא בוס ועובד.

"ויותר אני תמיה מי שקבל טרפו על ידי אחר" – קיבל את המזון ואת הטרף ממישהו – "מוכרח לתתו לו", מוכרח לתתו לו, - קיבל את הטרף ממישהו אחר שמוכרח לתת לו, הוא לא עושה טובה, השם גזר שהוא יתן לו כל,

"וייכנע לו, ויפייסהו, וישבחהו"

- מה אתה מחניף? מה אתה נכנע ונהיה שפל ברך? מה אתה מרגיש שהוא מפרנס אותך? מה אתה עושה? תגיד! מה אתה עושה?

אתה צריך לדעת: שהשם גזר; שהוא האיש שצריך לתת לך את הטרף הוא מוכרח לדבר הזה והכל, אתה לא חייב בחניפות, ואתה לא חייב להיכנע לו כאילו הוא הבורא יתברך ולא שום דבר, ולא שום דבר.

להודות? אתה צריך להודות, נתן לך משכורת בזמן, -עומד בתנאים של העבודה, על זה אתה יכול להודות לו, על זה אתה צריך להודות לו, כי יש כאלה שלא משלמים בזמן או משלמים ככה או אחרת,

אבל, להתייחס אליו כמי שהוא המפרנס? בשעה שהוא מוכרח?! - זה לא.

 "ואם לא יבואהו הטרף על הפנים אשר סבב עליהם" -  אחד הלך ועשה משהו והלך והסתובב בענייני הטרף, הוא עסק בזה הוא סחר בזה וכל מיני דברים, ואם לא בא לו הטרף על הפנים אשר הוא סבב עליהם והשתדל בהם – "אפשר שטרף יומו קדם אצלו והוא ברשותו".

אחד הלך עשה ג'וב, סגר עכשיו עסקה בסוף בן אדם לא שילם לו,

"אה, אבל אני עשיתי את העבודה?",

אומר לו הקב"ה: "כן, אבל בעבודה הקודמת נתתי לך יותר, אתה בזבזת כבר",

החפץ חיים אומר: אדם שמקבל מזונות לא יבזבז הרבה.

למה?

כי ה"מזונות קצובים", והוא לא יודע כמה קצבו לו, הוא לא הרים טלפון,

"ריבונו של עולם: כמה יש לי השנה? כמה כסף יגיע לי?"

הוא לא שאל, אבל כיוון שהוא ראה בוחטה של כסף שהוא קיבל מעסקה אחת - הוא שיבואו עוד עסקאות כאלה, בינתיים הוא גמר את הכסף ואחר כך הוא עשה עסקה ולא קיבל כסף, למה הוא לא קיבל כסף? בגלל גזרה כזאת או אחרת הוא לא צריך לקבל כסף, או בשביל ללמד אותו שאין בטחון בעבודה, או כל סיבה אחרת

והוא אומר: "הנה, עבדתי לריק! אין טרף ואין כלום".

-         "הלו! בעסקה הקודמת כבר קבלת, כבר קדם לך",

 פעם היה אחד שהוא עבר ברחוב במקסיקו ויש שמה הרבה מצחצחי נעליים חוץ מכבודכם, והתיישב על השרפרף והמקסיני התחיל צ' צ' צ' צ' צ' בקיצור גמר לצחצח תוך 5 דקות "שלום!",

שאל אותו: "כמה זה?"

אמר לו: "20 פיזות",

בסדר, מה עשה הבן אדם? שילם לו 80, 80!

ההוא: "הה תודה! תודה תודה בההה" ליוה אותו "תודה תודה תודה",

למחרת הוא עבר שם עוד פעם והתיישב באותו מקום עוד פעם, ההוא לקח את הזה דק דק דק דק דק דק דק 20 דקות! לא 5 דקות, צ'ה פה פה וזה ופה ושם ומנקה לו עוד פעם...... איזה עבודה יה בה בי, וההוא הוציא כסף נתן לו 20,

אמר לו: "אה אתמול עשיתי לך דינג דינג דינג נתת לי 80 והיום דנגדינגדינגדינגדינג....... אתה נותן לי 20?",

הוא אומר: "היום נתתי לך על אתמול, ואתמול נתתי לך על היום".

זה כבר קדם! קדם, מה אתה חושב? אתה מתכנן כמה... אתה חושב שאתה מביא? בגלל שאתה חושב שאתה מביא את הכסף, אז אתה משתמש אתו לפי היכולת, מחר יהיה לי עוד ג'וב, סגרתי עוד עסקה על 200 אלף – אז היום קבלתי 300 אז אני יכול לפזר, אז זה אפשרות אחת שקדם אצלו.

"או שבא לו על פנים אחרים" - יכול להיות שיבוא לו מכל סיבה אחרת ולא מהטרף הזה שהתעסק בו,

אז מכל מקום אנחנו רואים פה שעל איזה פנים שיהיה – לא משנה זה מצליח לא מצליח זה מביא לא מביא זה או אחר, "ראוי לו להתעסק בסיבות, ראוי לו, ראוי לו להתעסק בסיבות, ואל ירפה מחזר עליהם" - מי שאין לו בטחון כמו בפרק אחת עשרה כל פעם אני מזכיר, כשהן ראויות למידותיו ולגופו ול