בס"ד חובות הלבבות- שער הבטחון- ה הקדמה- 11-03-2014

שער הבטחון חובת הלבבות אמרנו שיש יתרון לבעל הבטחון על בעל האלכימיה, שאפילו שבעל האלכימיה יכול להפוך כסף לזהב והבדיל והנחושת לכסף וכל מיני פטנטנים בין אם הם חוקים או לא חוקיים אב ל אדם כזה הוא מסודר הופך חומר זול ליקר ואף פעם לא יחסר כסף לכאורה כל אחד ירצה להיות כמוהו שלוות נפש ורגוע שלא יחסר כסף ובעל הבטחון יתרון עליו ב-10 דברים בשיעור הקודם 5, וממשיכים עם ה-5 הנוספים

חוזר על הקודם בעל הכימיה תחת יראה ופחד על מלאכתו מן הגדול ועד הקטן שבעם. כל הזמן בפחד זה שיש כסף זה יפה אבל בפחד אולי ילשינו אולי יגידו כך וכך אולי יגידו אולי ישדדו אבל הבוטח באלקים לא רק שלא יפחד מבני אדם עוד מכבדים אותו ויראים ממנו יראת כבוד אפילו החיות והאבנים מבקשים רצונו. כמו שנאמר במזמור יושב בסתר עליון (שם צא) עד אחריתו. תקראו עד סוף הפרק

ואמר (איוב ה) בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע, ברעב פדך ממות, עד סוף העניין שם.

זאת אומרת: וּבְמִלְחָמָה, מִידֵי חָרֶב. בְּשׁוֹט לָשׁוֹן, תֵּחָבֵא; וְלֹא-תִירָא מִשֹּׁד, כִּי יָבוֹא. לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק; וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ, אַל-תִּירָא. כִּי עִם-אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ; וְחַיַּת הַשָּׂדֶה, הָשְׁלְמָה-לָּךְ. זאת אומרת: בעל הבטחון אין לו שום בעיה בכלל! כיוון שהוא בוטח בהשם.

השישי: היתרון השישי שיש לבעל הבטחון,

"שבעל האלכימיה אינו בטוח מהחוליים והמדווים" זאת אומרת: הוא יכול להיות חולה ויכולים להיות לו כאבים וצרות וסבל וכו' שאלה מערבבין עליו שמחתו בעושרו, כי כל יום שהוא חולה וכל יום שהוא סובל לא יכול להרויח, והוא מפסיד כסף, והתחייבויות, הוא לא עומד בהם, אז המצב שלו לא טוב, והם לא מניחים אותו להנות ממה שדיש לו וממה שהשיגה ידו

אבל, "והבוטח בהשם בטוח מן המדווים והחוליים" איך מה אדם שהוא בטוח בהשם לא יהיו לו חולאים ושום מדווה ושום כאב?

אלא במה הוא בטוח? הוא בטוח שזה בדרך של כפרה, אם כבר בא לו משהו - אז הוא רגוע זה כפרה זה כפרת עוונות.

"או על דרך התמורה" במקום שחלילה הוא ימות - אז נותנים לו יסורים או מחלות כאלה ואחרות כדי לתקן אותו, אז ממירים לו את זה למשהו אחר, הוא כל כך בטוח בהשם שעושה רק טובתו, שאין לא בעיה גם צרות כמו שלמדנו היום בבוקר, כמה צריך לחבב את הצרות למדנו היום .

וכמו שכתוב (בישעיה מ פסוק ל') "ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו".

זאת אומרת: גם אם אתה יכול להיות נער אתה יכול להיות בחור ולכאורה אתה חזק, יש לך כוחות ואתה יכול להתעייף אתה יכול להיות ייגע אתה יכול להיכשל, זה לא מבטיח את מצבך.

ואמר "וקוי השם יחליפו כוח", אבל שמקווים להשם, אלה שבוטחים בהשם, אלה אפילו אם יהיה מצב כזה או אחר הם יחליפו כוח, הם לא נשברים, הם לא יכשלו כשל כשל אחר כשל, הם לא ייגעו עד שהם יהיו מותשים לעולם הזה, או מיואשים וכו', אלא קווה השם, מי שמקווים להשם הם מחליפים כח כל הזמן.

ואמר דוד המלך בתהילים לז' יז' "כי זרועות רשעים תשברנה וסומך צדיקים השם".

זאת אומרת: אפילו שלרשעים יש זרועות והם חזקים ויש להם יכולות וקונקשן, קשרים והכל -"הזרועות שלהם תשברנה" כי אין להם סיוע מאת השם אז יום אחד הם ישברו, "אבל "סומך צדיקים השם", הקב"ה סומך לצדיקים ושומר עליהם בשלמותם כל ימי חייהם.

באמת בדור הזה רואים דבר נפלא!, פלא פלא פלא פלא פלאות שגדולי ישראל מאריכים שנים שאין תקדימים כאלה, למאה שנה, כמעט כולם מגיעים למאה שנה הרב וואזנר מאה יאריך ימים הרב שטיינמן מאה יאריך ימים, המנוח אלישיב היה בן מאה וארבע, כולם כולם זה מאה מאה מאה הרב שך זכר צדיק לברכה היה מאה ושבע, כל אחד, מה זה הדבר הזה? "אלא סומך צדיקים השם".  

השביעי: היתרון השביעי שיש לבעל הבטחון, על בעל האלכימיה - "אפשר שלא יגיע אל מזונו במה שיש אצלו מן הזהב והכסף, למה? מפני שלא יהיה האוכל נמצא בעירו בקצת העתים".

זאת אומרת: בעל הכימיה יש לו כספת מלאה כסף, אבל הוא לא יכול להשיג כי בעיר שלו אין אוכל. כשהיה צונאמי או כשהיה רעידת אדמה או משהו-לא רק שאנשים אבדו את ממונם, לא היה אוכל! כי מאיפה תקנה אוכל? אין אוכל, אין אוכל, זה לא בטחון מה שיש לך כסף, כסף זה לא ערובה ולא בטחון לחיים,

כמו שכתוב ביחזקאל לז יט': "כספם בחוצות ישליכו", יכול להיות שהערך של הכסף יורד גם, כמו שבמקסיקו כל פעם זה יורד, כמו שבאיטליה זה יורד, או כמו שהיה אצלנו שהשקל מתחלף...

ואמר צפניה הנביא: "גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם" לא בכל מצב כסף יכול להציל בן אדם. אם זה במשפטים בל ידעום, אם זה במחלות רחמנא לצלן, אם זה מן השבי אם זה מן המאסר, מכל מצב לא הכסף יכול להועיל. לכן אומר ואמר צפניה הנביא: "גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם",

"אבל הבוטח בהשם לא יבצר ממנו מזונו בכל עת ובכל מקום עד סוף ימיו" מי שבוטח בקב"ה השם דואג למלא כל חסרונו, להבדיל מי שבוטח על כספו וזהבו,

וכמו שאמרנו באיוב "ברעב פדך ממות", כולם ירעבו ברעב ואותך הקב"ה יפדה ברעב ממות, אנשים ימותו לידך ואתה בעל הבטחון תשרוד, כי הרעב הקב"ה יפדה אותך ממנו.

ואמר בתהלים כג' א': "השם רועי לא אחסר" אם הקב"ה הרועה שלי - ואני תחתיו ואני סומך עליו - אני לא אחסר, אם השם רועי - אני לא אחסר. "בנאות דשן ירביצני על מי מנוחות ינהלני נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק למען שמו, גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי, שבטך ומשענתך המה ינחמוני, תערוך לפני שולחן נגד צוררי, דשנת בשמן ראשי כוסי רוויה, אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית השם לאורך ימים",

כל זה מתחיל במה?

אם השם רועי, אם אני בוטח בהשם והוא הרועה שאני סומך עליו - מסודר לכל החיים.

 ואמר בתהלים לז יט: "לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו", לא יבוש אפילו זמן שיש בו רעה בכלל הציבור, לא יבוש, שיהיה רעבון וימים של רעבון - הפוך כולם ירעבו והם ישבעו, זה מי שבוטח בהשם. לקב"ה יש התחייבות לספק למי שבוטחים בו,

 כמו שפתחנו בשער הבטחון: כל הבוטח בזולת השם הקב"ה מסיר השגחתו ממנו ומניחו ביד במי שבטח עליו. בטחת בכספך ובשרך תתחיל לאכול אותו, אין אוכל יש כסף אפשר לאכול כסף אי אפשר, כן אז זה הדבר השביעי.

הדבר השמיני יש יתרון על בעל הבטחון על בעל האלכימיה:

"בעל האלכימיה איננו מתעכב בשום מקום, מיראתו שמא יתגלה סודו" לכן הוא מעתיק את עצמו ממקום למקום שלא יגלו את הסוד שלו, זאת אומרת: הוא דואג כל הזמן שלא להיות במקום שיוכלו לעקוב אחריו, שיוכלו להעתיק אותו, שיוכלו לתהות על קנקנו, הוא כל הזמן במצב של מעבר ממקום למקום כי סודו זה חייו, כי אם ידעו את סודו - אם זה בדרך עבירה הוא ייתפס וילחם, יקחו לו את ממונו ויאסרו אותו בנחושתיים, ואם זה לגיטימי, בכל אופן אם הסוד שלו יתגלה - כבר לא יהיה זה שיכול להרויח בכל מקום כי העתיקו אותו וכולם ירויחו. אז לכן הוא בבעיה!,

ולכן, "הבוטח באלוקים בביטחה בארצו ובמנוחת נפש במקומו" כמו שכתוב "בטח בהשם ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה", אין לו שום בעיה! הוא יכול רק דברים טובים, הוא נמצא בארץ במקום קבוע, והוא לא צריך להעתיק את מקומו, והאמונה רועה אותו ומוליכה אותו אין לו שום בעיה.

ואמר בתהלים: "צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה", לא צריכים לעבור ממקום למקום כמו בעל האלכימיה, ישכנו ארץ מקום אחד וקובעים את מקומם שם, וישכנו לעד עליה.

הדבר התשיעי יש יתרון על בעל הבטחון על בעל האלכימיה:

"שבעל האלכימיה לא תלוונו האלכימיה שלו באחריתו, ולא ישיג בה בעולם הזה זולת מזונו והביטחון מן הריש והצורך לבני אדם", קודם כל אי אפשר להתעסק בעסק הזה כל ימי חייו, בפרט שהוא התגבר ומעשנים והמתכות וכל העשנים יזיקו אותו, אי אפשר להמשיך במלאכה כל ימי חייב, כשאדם מזדקן אין לא יכול לעסוק במלאכה,

דבר שני: כל מה שהיה לו הוא בסך הכל בעולם הזה בטחון קצת מהעוני רק מהעוני ומתלות שלו בבני אדם כי יש לו כסף בצד ושה לא פוטר את הבעיות כמו שראינו, אבל זה רק מה שהוא מרויח מזה.

אבל, "הבוטח בהשם ילוונו גמול ביטחונו בעולם הזה ולעולם הבא" הבטחון מלוה את האדם עד יומו האחרון, ולא עוד אלא מכניסו לעולם הבא, וילווה אותו שם כי יקבל שכר בטחון בהשם, מעבר למה שהוא הרויח בזכות בטחונו בעולם הזה שהיה פנוי לעבודת השם, והיה מרוחק מעבודת בשר ודם, אלא גם שכר בטחון הוא יקבל,

כמו שכתוב : "והבוטח בהשם חסד יסובבנו" זה בעולם הזה, שמכל צד הקב"ה יסובבנו בחסד, ולעולם הבא אומר בתהילים לא' כ': "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך", אז עדיין רוב טוב צפון לבוטח בהשם שהוא ירא השם, זה עדיין לרוב הצלחה צפון לו שמור לו, מה שהוא קיבל פה - זה כלום!, זה רק כדי שיהיה לו אפשרות להמשיך לעבוד את השם, הקב"ה לא מבזבז לו את שכרו לעולם הבא, כי מה שאוכלים פה - זה על חשבון העולם הבא, השם נותן כדי סיפוקו מה שצריך לצורך עבודת שמים, וכל השאר - שומר לו שם, אז "מה רב טובך אשר צפנת" זה שמור ליראיו לעולם הבא.

הדבר העשירי והאחרון אומר רבינו בחיי: שזה יתרונו יתרון של בעל הבטחון על בעל האלכימיה:

שאצל בעל האלכימיה, "אם ייוודע עניינו, תהיה סיבת מותו" מדובר פה מי שעושה מה שהוא עושה בדרך לא חוקית - וזייף את המתכות, סגסוגות שהוא מערבב ומוכר כאילו שזה נקי, האדם הזה תהיה זו סיבת מותו.

מפני שמה שהוא משתדל וטורח בהפך הנהגת העולם, ומנהיג הכל ישליט עליו מי שימיתהו כשאינו יודע להעלים את סודו" אז הקב"ה מפיל אותו ביד אנשים והם ימיתו אותו כשיתגלה להם סודו שבעצם הוא לא ידע להעלים אותו,

איך אומרים במדינת ישראל: "אין איסור לגנוב יש איסור להיתפס",

אז זה פה אותו דבר אומר רבינו בחיי, ומנהיג הכל ישליט עליו מי שימיתהו כשאינו יודע להעלים את סודו,

"והבוטח בהשם", כאשר יודע ביטחונו, פששש. התגלה הסוד, שהוא בוטח בהשם, מה קורה עכשיו? אוהו! "יגדל בעיני הבריות, ויכבדוהו בני אדם, ויתברכו בקרבתו ובראייתו, ויהיה גורם לתקנת עירו ולדחות את הפגעים מעל אנשי מקומו".

כמו שכתוב "וצדיק יסוד עולם", זאת אומרת: כולם חפצים בקרבתו של הקרוב לאלוקים והבוטח בו, כי הם רואים את הנהגת השם עליו, ממלא הם רוצים להיות קרובים אליו מכבדים אותו מתברכים בקרבתו בראייתו, והוא גם גורם לתקנת עירו, ולדחות פגעים מעל אנשי מקומו, ועליו נאמר: "וצדיק יסוד עולם".

"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".