חובות הלבבות - שער הבטחון | טו | פרק ד

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שיעור מספר חמש עשרה, שער הביטחון, חובת הלבבות.

אני חוזר על קטע אחרון מסיום השיעור הקודם.

ויש שמנהיג הבורא תרפה רבים מבני האדם על ידי איש אחד מהם

להבחין בזה עבודתו לאלוהים מהמרותו.

וישים את זה מן הסיבות החזקות שבסיבות הניסיון וההסתה לו,

כמלך שהוא מטריף חילו ועבדיו, וכן השרים, ורועי המלך, והסגנים,

אשר סביבותיהם כיתות מעבדיהם, ושמשיהם, ופקידיהם, ונשים, וקרובים,

ומשתדלים בעבורם לחזר על סיבת קיבוץ הממון מפנים טובים ורעים.

אז לפעמים הקדוש ברוך הוא מפרנס בני אדם רבים על ידי אדם אחד.

והקדוש ברוך הוא רוצה לבחון ולהבחין אם האדם הזה עובד את האלוהים או ממרה אותו.

והבורא עושה לו את הדבר הזה לאמצעי ניסיון,

ואמצעי לפיתוי חזק ביותר,

דהיינו שנותן לו יכולת לצבור הון רב,

וזה ניסיון חזק ביותר עבורו.

האם ישתמש ביכולת הזו כרצון השם לחלק צדקה ולפרנס נצרכים,

או ילך אחר עצת היצר המפתה אותו לקמץ מלתת לאחרים,

להתעלם מצורכי העניים שעליו לפרנסיהם,

כדי שיתעשר יותר ויותר.

כמו למשל מלך שמפרנס את חילו ואת עבדיו,

וכן שרי צבא ויועצי המלך ומושלי המחוז, אשר סביבם מסתופפים עבדיהם, שמשיהם, פקידיהם, נשיהם וקרוביהם.

וכדי לפרנס את כל הכיתות הללו המסתופפים סביבם,

הם משתדלים לחזר אחרי אמצעים

שאפשר לצבור על ידם הון,

מבלי לדקדק אם האמצעים האלה הם הגונים או לא.

והשכל מהם יטעה בשלושה פנים.

אדם כזה שמפרנס אחרים,

אם הוא טיפש,

הוא טועה בשלושה דברים.

טעות אחת

זה בקבצו הממון,

כי הוא לוקח מה שגזר לו הבורא לקחתו על פנים מגונים ורעים.

הקדוש ברוך הוא הרי גזר גם לך כמו לכולם,

גזר בדיוק מה מגיע לך ומה יהיה לך.

זה הכל בגזירת הבורא.

אז למה אתה לוקח את זה בדרכים מגונים ורעים?

לדוגמה, גנב.

גנב הוא טיפשן כדוגמתו,

כי הוא גונב את הכסף שלו.

איך הוא גונב את הכסף שלו? הוא נכנס דירה של חברו.

הרי השם גזר כמה תתפרנס השנה.

רק אתה עולה דרך הצינור לקחת את הכסף שבעצם היה מגיע לך גם בלי לעלות דרך הצינור.

אז מה אתה גונב? את הכסף שלך.

רק ממישהו אחר.

ועל זה תיענש.

ואת הכסף יכולת לקבל בדרך ישרה,

כי מה שנגזר ויישאר בידך, זה ממילא היה צריך לבוא לידך.

אז למה אתה צריך להתאפס על הקירות?

אותו דבר האדם הזה, השחל.

הוא לוקח את ההון שהבורא גזר שייקח אותו, אבל בדרכים מגונים ורעים.

ואילו היה מבקש אותו על אופניו,

דהיינו לחפש אותו בדרכים מגונים,

היה מגיע על חפצו ורצונו.

והיה מתקיים בידו עניין תורתו ועולמו.

ולא היה חסר לו ממה שגזר הבורא מאומה.

ממילא,

אם היה מחפש את זה בדרכים הגוניים,

היה מגיע לשאיפה ולרצון.

והיה יוצא ידי חובת התורה שמטילה עליו.

והיה לו טוב בעולם הזה, ולא היה חסר לו מאומה מהדברים שהבורא גזר שיהיו לו.

זאת אומרת, זה נקרא שחל, טיפש.

אדם שהולך לחפש את מה שמגיע לו בעצם,

בעוד לעשות את זה בדרכים שהם רעים ומגונים.

טעות נוספת של אותו שחל.

הוא חושב שכל מה שהגיע אליו מן הממון

הוא טרף מזונו.

והוא לא מבין שהטרף מתחלק לשלושה חלקים.

הוא חושב שכל הרכוש שהגיע לידיו,

ניתן לו לצורך מחייתו הוא,

מתוך שעינו צרה לתת משהו לאדם אחר.

והוא לא מבין שהכסף שהוא מקבל מתחלק לשלושה חלקים.

מה הם?

אחד זה טרף מזונו,

וזה כלכלת גופו בלבד.

וזה דבר שהוא מובטח מן האלוהים לכל אשר ברו החיים עד תכלית ימיו.

זאת אומרת,

אם אתה חושב שמה שהגיע אליך זה למחייתך,

הכל הכסף זה למחייתך, לכלכלתך וכו',

אתה טועה.

יש שלושה חלקים למה מגיע הכסף.

אז דבר אחד זה באמת בשביל עצמך.

טרף מזון וכלכלת הגוף בלבד.

אבל זה מובטח מן האלוהים לכל מי שיש בו רוח חיים עד תכלית ימיו.

עכשיו,

דבר שני זה טרף מזון זולתו, לא בשבילו,

כמו אישה,

בנים,

עבדים,

משרתים,

מה דומה להם.

זה איננו מובטח מן האלוהים לכל הברואים,

אלא לסגולה מהם בתנאים מיוחדים.

לא תמיד יש כדי סיפוק בידו להביא פרנסה לכל בני ביתו.

לא.

לא בשביל לאכול יהיה.

אבל שהוא יהיה זה הצינור שיהיה משביר וייתן להם ויוכל לפרנס את כולם, לא תמיד.

והוא מקרה מזדמן בעת אחת, ואין מזדמן בעת אחרת.

פעמים שאין,

ונכנסים לחובות,

ונכנסים לברוכים,

בכל מיני בעיות, ולפעמים זה עם רווח.

וכל זה כפי שמחייב הליכות דיני הבורא מן החסד והמשפט.

פעמים מגיע לו שהשם מתחסד איתו,

פעמים המשפט גורם שעל פי דינו יימנע ממנו.

דבר שלישי זה טרף קניין,

והוא הממון שאין בו תועלת לאדם,

אבל הוא שומר עליו ונוצר אותו עד שיורישנו לזולתו או עד שיאבד ממנו.

והסחל יחשוב שכל אשר גזר לו הבורא מן הממון

זה טרף מזונו וכלכלת גופו.

והוא ממהר אליו, הוא משתדל עליו.

ואפשר שיקבצנו לבועל אשתו אחריו.

והוא יספיק למות וישאיר את כל הכסף, והבעל שיתחתן עם אשתו יקבל את הכל מוכן.

או שהכסף יישאר למי שיהרוג אותו.

לבוא אחת, ישדוד אותו ויקח את כל הכסף.

או לגדול שבשונאיו.

בקיצור,

דמיונות.

אתה חושב שכל הממון שאתה מקבץ

טרף קניין.

אתה שומר ונוצר ואתה לא יודע על מי.

זאת אומרת, הוא חושב שהקדוש ברוך הוא נותן את כל הרכוש בגדר פרנסה ומחיה לכלכלת הגוף.

לכן הוא מזדרז תמיד להשיג אותו אם נשתדל למענו.

ולא לוקח בחשבון שייתכן שהוא צובר אותו בשביל בעל אשתו אחרי מותו,

או מי שיהרוג אותו,

או עבור השונא הגדול שלו ביותר.

והטעות השלישית,

שהוא נותן עטרפים לבעליהם

כמו שגזר להם הבורא על ידו.

באמת הוא נותן טרף ומזון לכל אלה שתחתיו, כמו המלך לעבדיו, וכמו השר לנתיניו,

וכמו הבעל

לאלה שתחתיו וכו'.

הוא באמת מוסר

את כל מה שיש לו למסתופפים סביבו,

דהיינו את הפרנסה השייכת להם, כמו שהבורא הקצין להם.

אבל הוא זוכר טובתו להם בהם.

הוא מזכיר להם את הטובה שהוא עשה להם בזה.

הוא כאילו משחק אותה שהוא-הוא,

הוא-הוא, הזן והמזין והמפרנס.

לא רק זה,

כאילו הוא הטרפם והוא חלקל אותם והתחסד במעליהם.

כי הוא לא מפרנס והוא מכלכל ועוד עושה.

אין אותם חסד וגם רוצה שיודוהו ויישבחו הרבה עליהם

גם מבקש תגמול

הוא רוצה שיודוהו ויישבחו לו על זה מאוד

ושיעבדו לו תמורת זה

ויתגאה ויגבה ויערום לבבו

ויניח הודעתו עליהם

מתגאה מתנשא גבה לב

והוא לא מודה שהקדוש ברוך הוא זיכה אותו להיות שליח לעתים לאחרים

הוא חושב שהוא נותן להם את הפרנסה

איי איי איי

הוא מבקש מהם הודעה על כל דבר

תגידו תודה על מה שאני נותן לכם, תתביישו לכם

והוא יחשוב שאם היה מונע אותם מהם

היו נשארים אצלו

הוא חושב אני, אתה יודע מה, לא הייתי נותן לכם את הכסף והייתי נהנה מהכסף אני בעצמי

אני נתתי לכם את הכסף שלי

וכאילו להוא היו נפסקים תרפיהם, הייתם מתים ברעב אם לא הייתי נותן לכם, ככה הוא חושב

והוא העני

כמה יש תחתיו? 300,000, 2,000, 5,000, 70,000 עובדים

הוא העני

הוא העני אשר ייגע לריק בעולם הזה ויפסיד שכרו לעולם הבא

כי אם השם החליט שאתה צינור

אתה לא צריך אפילו להתאמץ

הקדוש ברוך הוא יזרים לך את השפע וההצלחה והכל ואתה תיתן אבל אתה טמבל אתה חושב שאתה עושה את זה אתה מתייגע ומרבה נכסים ועובד ומשתדל ורץ ועושה עוד יש לי עובדים אני חייב להביא את המשכורת אני חייב להביא את המשכורת והוא רץ והוא יגיע לריק והוא העני המסכן באומלל

והוא מפסיד את העולם הזה ואת העולם הבא

שחל או לא שחל?

שחל.

אבל המשכיל,

המשכיל

נוהג בשלושת הפנים על הדרך הנכונה לתורתו ולעולמו

וביטחונו במה שיש ביד האלוהים מתרפו וקניינו

יותר חזק מביטחונו ממה שיש בידו מהם

שמעתם מה הוא אומר?

אומר רבינו בחיר

שהמסכין, ההפך מהשחל

זה שיש לו שכל

הוא נוהג בשלוש פנים על הדרך הנכונה לתורה ולעולם

ביטחונו שימו לב במה שיש ביד האלוהים מתרפו וקניינו

עוד פעם, ביטחונו

במה שיש ביד האלוהים מתרפו וקניינו

יותר חזק מביטחונו

ממה שיש בידו מהם.

לא הבנתם?

המשכיל

הוא בוטח במה שיש אצל הקדוש ברוך הוא כסף בעבורו

יותר ממה שיש לו מאה מיליון דולר בכיס.

מי שבוטח,

בוטח יותר במה שיש ביד השם ועוד לא הגיע אליו

יותר ממה שיש לו בכיס, הרבה מאוד אפילו,

וזה כבר בידו.

אז במה לפתוח יותר? במה שיש לי כבר בכיס,

או משהו שעוד לא הגיע אליי.

הבוטח,

בוטח יותר במה שיש אצל הקדוש ברוך הוא

ממה שיש בידו.

וזה בטוח יגיע, וזה יכול להניח. פעם אמרתי

שאני, ברוך השם, ברוך השם, ברוך השם, אבא שלי הוריש לי המון המון כסף.

המון.

שאלו אותי כמה?

אמרתי, חדר מלא זהב.

לא.

אמרתי, כן.

איך זה יכול להיות? מי זה אבא שלך?

אמרתי, אבינו שבשמיים.

אמרתי, מה פירוש ברוך הוא? יש לך חדר מלא זהב.

אמרתי, הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לי חדר מלא זהב.

אין לו בעיה לתת לי את זה עכשיו,

אבל יש לי דירה ארבעה חדרים,

ואם הוא ייתן לי חדר מלא זהב, אז היא תצטמצם לשלושה חדרים.

אז בשביל מה שהוא יצמצם אותי בדירה?

הוא משאיר את זה אצלו, ומתי שאני צריך, הוא שולח לי. בשביל מה אני צריך להחזיק את זה אצלי?

הוא מחזיק את הכול,

וכשאני צריך, הוא מורד לי, ככה יש לי דירה רחבה.

זה נקרא שבוטח יותר במה שיש ביד השם,

ממה שיש בידו.

כי מה שיש בידו יכול להיפסד, יכול להיגנב, יכול להיות כל מיני דברים

שלא יתקיים או שלא תיענה מזה.

מה שיש בידו של הקדוש ברוך הוא זה בטוח. זה משם לא יוצא בלי רשות.

ואין שם מגבלה חדר. מה זה חדר?

זה חדר.

איי איי איי.

אז זה נקרא בוטח.

המשכיל מבין את זה. המשכיל מבין את זה.

זאת אומרת, ביטחונו במה שיש ביד האלוהים מתרפו וקניינו יותר חזק מביטחונו במה שיש בידו מהם.

מפני שאינו יודע אם הוא טרף מזון או טרף קניין.

גם אחד שיש לו כסף פה,

הוא לא יודע אם זה כסף בשביל אוכל או שזה כסף תוספת בשביל קניין, לקנות דירה או לקנות מכונית או לקנות משהו.

הוא לא יודע.

יכול להיות שהוא יוצא על מכונית והכסף היה בשבילו אוכל

ובסוף הוא נשאר עם מכונית בלי דלק ובלי אוכל.

אז מה הוא עשה?

זאת אומרת, אדם, אמרנו, החפץ חיים מזהיר

שאדם לא יבזבז הרבה

כי הוא לא יודע כמה המזונות נקצבו לו לכל השנה.

יכול להיות שהוא אכל הכל כבר

אחרי חצי שנה

ואז הוא יישאר תפרן

כי מאיפה הוא יביא עכשיו?

אז לכן הוא בטוח יותר במה שיש ביד השם.

ויגיע הבוטח הזה לכבוד העולם הזה ואל הגמול הטוב בעולם הבא,

כמו שאמר במזמור הללויה אשרי איש ירא את ה' עד סוף הפרק כ״ב.

ויש מבני אדם כיתות

שאינם משתדלים לקנות את הממון ולהרבות ממנו,

אלא לאהבת הכבוד מבני האדם ולעשות להם שם,

ואין מספיק להם ממנו שום דבר.

וזה שכלות מהם בסיבת הכבוד בעולם הזה ובעולם הבא.

וגורם להם זה מה שרואים מכיבוד עמי הארץ לאנשי הממון וכיבודם להם,

לחמדם מה שיש אצלם ולמשום מאשר בידם.

אז זאת אומרת, יש עכשיו כיתות של אנשים.

למה הם הולכים לעבוד ולעשות הרבה כסף בעסקים, באות עודה? יש עכשיו איזו עסקה, בואו נעשה, בואו ניכנס, בואו נראה, בואו נראה. למה?

למה הם רוצים להרבות?

הם רוצים כבוד מבני אדם.

מהם ראו שאנשים שרואים שיש לבן אדם כסף, כולם נדבקים אליו ומחניפים לו ובאים אליו.

למה הם רוצים להוציא ממנו את הכסף, חומדים את הכסף שלו.

לכן הם רוצים להרות ממנו, הם מתחנפים אליו כל הזמן.

אז באמת, הוא לא רוצה את הכסף בשביל כסף.

הוא רוצה את הכסף כאמצעי להשיג כבוד.

ככה הוא בעל מעמד, יש לו סטטוס גבוה בחברה.

הוא מבעלי המאה.

אז לכן זה מה שהוא עושה.

ולא מספיק לו מזה שום דבר,

כי הוא יכול להיות עכשיו ברמה עוד יותר ועוד יותר, וזה לא נגמר.

ואילו השכילו והבינו,

תקשיבו טוב, כי אין ביכולתם

ולא בכוחם

לא לתת ולא למנוע,

אלא למי שגזר לו הבורא אצלם.

אם הם היו יודעים את זה, הם משכילים ומבינים, לא היו מקווים לזולתו,

ולא היה ראוי אצלם לכבוד,

אלא מי שיחדהו הבורא במעלות משובחות,

ראוי בעבורן לכבוד הבורא יתעלה, כמו שכתוב בשמואל,

כי מכבדי יכבד.

זאת אומרת, אם היה להם שכל,

היו מבינים שאין ביכולת ובכוח של העשירים לתת.

רק למי שהבורא גזר, שייתנו לו,

ושאין ביכולתם ובכוחם גם לא לתת,

רק למי שהבורא גזר שלא ייתנו לו,

אם היו יודעים את זה,

אז היו תולים את התקווה רק בשם ולא באף אחד חוץ ממנו.

ולא היה ראוי בעיניהם לכבוד,

לא העשיר,

ולא הנדיב,

ולא הגביר,

אף אחד מהם. רק מי שמתבלט.

במעלות משובחות שהשם נתן לו ושבגללן ראוי שהבורא יתברך יכבד אותו ככתוב כי מכבדיי אכבד

לא עשירים,

לא בעלי שררה,

לא כאלה, לא.

זה אם יש שכל,

אבל לא להרבה יש שכל.

This is the problem, you know?

אז עכשיו,

כשאני ראיתי את זה,

החלטתי שאני לא מתייחס לעשירים,

לא מדבר איתם, לא מבקש מהם, לא שום דבר.

למה?

כי הבורא גזר אם הם ייתנו או לא ייתנו.

אז למה אני צריך ללכת עד לחוץ לארץ לבקש ממנו לדפוק בדלת שלום?

אני מארגון שופר,

יש לי כך וכך, אני עושה כך וכך,

ואם כבודו יכול לעזור, מעוניין, רוצה וכולי וכולי.

אם גזור עליו שהוא ייתן,

למה אני צריך לדפוק לו בדלת? שהוא ידפוק לי בדלת.

גזרו עליו לתת, לא עליי.

אז אני לא צריך אותו, הוא צריך אותי.

הבנתם?

הבנתם?

איזה חיים קלים.

למה צריך כל היום לטוס ולחזור, לטוס ולחזור, לחיות בדמיונות?

גזור!

הוא לא יכול לתת, הוא לא יכול לא לתת.

פתאום השם נותן מליבו,

צלצל לפלוני, תגיד לו, אני תורם.

אם יש לו לב.

אם אין לו לב.

אז הוא לא מצלצל.

גם צריך זכות לתת.

ואיפה לתת?

יש כאלה שנותנים במקומות

שאין בזה שום תועלת.

פשוט מרמים אותם,

והם נופלים ברמאים, כי זו קללה,

שייתנו את הכסף לרמאים.

היה אחת שבה

לעשיר ואמר לו, תשמע, אני פתחתי כולל

ואני צריך תמיכה.

אמר לו, יש לי כבר שמונה עשרה כוללים שאני תומך, אני לא צריך עוד אחד.

אמר לו, אבל שלי מיוחד.

אמר לו, מה מיוחד אצלך?

אמר לו, הכולל שלי זה כולל רק יתומים.

פשש, רק יתומים אתה מקבל. הוא אומר, רק יתומים.

אמר, זה כולל שאין לי עדיין זכות, אני רוצה לתרום.

תרם לו סכום הגון.

לקח את הכתובת,

בביקורו בארץ, הלך לראות הכולל.

הוא נכנס, נדהם.

הוא רואה, יושבים שם רק זקנים, בני שמונים, תשעים.

אמר לו, איפה היתומים?

אמר אלה,

הן להם אבא והן להם אימא.

איי, איי, איי, איזה עונש מקבלים העשירים. הם לא יודעים, כשהם יראו את הפדיחות, למי הם תרמו ערכו, יאבא ביי.

איי, איי, איי, איי.

אבל זה מי שמחפש כבוד. למה? כי הוא מחכה עד שיבואו אליו וידפקו בדלת.

כשאתה מחפש ביזנס, אתה לא מחכה בדלת,

שידפקו אליך ויגידו, הלו, יש לנו ביזנס.

אתה מריח, מרחרח, מברר,

שואל,

קורא, פותח עיתונים, רואה פה, רואה שם,

ומחפש עסקאות, מחפש עניינים, מי מוכר, מי קונה, מה עושים?

אתה לא מחכה מאחורי דלפק,

חמרת מזהב ופנקס צ'קים לכתוב חי דולר.

אתה יוצא לשוק, כמו שאומרים, אתה מוכן לנסוע אפילו לסין,

לראות, אפשר להוריד חצי סנט

על איזה דבר.

למה אתה לא יוצא לארץ ישראל לבדוק מה יש באמת, למי, מה, מו?

למה?

זה לא עסק.

זה העסק הכי טוב בעולם, זה חיי נצח.

למה אתה לא בודק?

למה אתה לא ממנה שליחים שילכו ויעברו מוסד מוסד לראות?

לא לחכות שידפקו לך בדלת,

שאתה תלך תחפש,

כמו שאתה מחפש עסק טוב.

אין זכות.

נישט סייכל.

ומפני ששכלו עמי הארץ בכבדם בעלי הממון בסיבות הכבוד.

יש עוד טמבלים

מאלה עמי הארץ שמכבדים את בעלי הממון.

טמבלים.

אומר רבנו בחייה, טמבלים.

ומפני ששכלו טמבלים.

ומפני ששכלו עמי הארץ בכבדם בעלי הממון

בסיבות הכבוד, עושים שטות.

הוסיף להם הבורא סכלות

בסיבות בקשותם.

ונפלו בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה כל ימיהם.

והניחו מה שהיו חייבים להשתדל בו ולמהר אלא מאשלים חובות הבורא אשר עליהם.

ולהודות על טובותיו אצלם. ותהיינה בקשותם יותר קרובות עליהם בדרך הזה, בלי ספק.

כמו שאמר הכתוב אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד.

ואמר והעושר והכבוד מלפניך.

כל כך טיפשים עמי הארץ, שהם מכבדים את בעלי הממון

כי הם מחניפים להם, נוציאים מהם כמה ג'ובות.

משתטחים לפניהם.

כל זה,

הקדוש ברוך הוא מעניש אותם.

מה העונש שהוא נותן לעמי הארץ האלה?

הוא מוסיף להם סכלות עוד יותר,

בסיבות בקשותם,

שימשיכו לחפש ולחפש כתובות. תן לי כתובת, כתובת.

לוקח עוד כתובת, נוסע לעוד מדינה, לעוד זה אומר. עכשיו במקסיקו נותנים הרבה. טס למקסיקו.

אומרים לו, שמה לא, כבר די, באו, לקחו את הכול. אז הוא אומר, טוב, סע לשוויץ, סע לפה, סע לשם.

מטרטר אותם הקדוש ברוך הוא ממקום למקום.

בסיבות בקשותם, והם נופלים בהשתדלות גדולה והגיעה רבה כל ימיהם.

אנחנו מכירים אחת שכל הזמן נוס אנג'לס, עונה וחוזר, עונה וחוזר.

אין לו מנוחה ואין לו,

אין לו, אין לו שלווה ואין לו כלום. רק הגיעה כל ימיו, והוא כל הזמן תפרן, כאילו.

והניחו, במקום להתעסק במה שצריך ולהשתדל במה שצריך, והניחו מה שהיו חייבים להשתדל בו,

והיו חייבים למהר עליו,

זה להשלים את חוקי הבורא אשר עליהם. בואנ'ה, יש לך חובות.

צריך ללמוד תורה, צריך קיים מצוות,

צריך לעשות כך וכך. זו החובה, לזה אתה צריך לרוץ, על זה אתה צריך להשתדל.

ואתה צריך להודות על הטובות של הקדוש ברוך הוא,

שמטיב לך.

לא להודות לעשיר שגזור עליו לתת לך, ואתה חושב שהוא עושה לך טובה.

הוא חייב לתת, השם כפה אותו, הכריח אותו,

אנס אותו, לא עושה לך טובה.

אז אתה צריך להודות לשם על הטובות שעשה.

כמו שאמר הכתוב,

במקום שתרוץ אצל העשיר,

אל תפתעו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה תצא רוחו של אדמתו,

אז אומר אורך ימים, ימינה ושמאלה, עושר וכבוד.

בקטנה אתה מקבל עושר וכבוד, בקטנה.

אם אתה יושב ולומד תורה כל הזמן,

אז מאריכים את ימיך.

קודם כל אריכות ימים, אורך ימים, בימינה,

בשמאלה,

עושר וכבוד.

אז מה אתה צריך לתרוח אצל האנשים האלה?

למה אתה הולך לברז

אם יש לך שיבר?

למה אתה צריך טפטופים של טיפות?

פה טיפה, פה עוד טיפה, פה עוד טיפה, למה?

תפנה ישר למקור.

ואמר, והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל,

ובידך כוח לתת.

הכל זה השם.

אז מה אתה הולך אצלם?

מה אתה מבקש מהם? מי הם בכלל?

אין ביטחון, יש סכלות.

ויש שימצא בכלל מבקשי הממון,

מי שיגיע ממנו אל תכלית אהבתו בדרך הסיבות אשר זכרנו,

ומהם מי שיגיע אליו בדרך הירושה והדומה לזה,

ויחשוב

כי הסיבות חייבו לו את זה, ולולא הן לא היה מגיע אליו ממנו כלום,

ומשבח הסיבה מברעדי המסבב. יש עוד טמבן

מזה.

אחד שהוא מבקש ממון,

ו...

מגיע אל התכלית של התאווה שלו

על ידי עבודה,

על ידי הסיבות, הוא עושה עבודה ומרוויח כסף, הוא עושה עבודה ומרוויח כסף, הוא עושה עבודה ומרוויח כסף, מגיע,

מה שהוא רצה והתאווה,

מגיע.

ויש אחד,

קיבל ירושה,

והגיע לו בדרך ירושה.

ושניהם חושבים שהסיבות הן שגרמו, אם לא הייתם לקבל ירושה,

הייתי תפרן עד עכשיו.

אם לא הייתי עובד את כל העסקאות שסגרתי,

עד עכשיו לא היה לי מה לאכול.

אז במי הם תולים עכשיו את זה שיש להם את הכסף?

בסיבה, בירושה ובעבודה.

זה טיפשים, טיפשים מטופשים.

והם משבחים את הסיבה מבלעדי המסבב. מי סיבב שתהיה לך ירושה?

מי סיבב שתהיה לך עבודה?

מי סיבב?

אתה מבסוט כאילו הסיבה גרמה?

תגיד, אתה לא מבין שהקדוש ברוך הוא טשטש אותך ונתן לך ללכת לעבוד ולחלום חלומות כאילו אתה מביא את הכסף?

זה גזרה בזיעת הפיך תאכל להם.

אתה רק מצטער בחינם.

גם אם היית יושב היית מקבל אותו דבר.

אבל לא רק זה שאתה טורח ויגע,

אלא אתה גם טולה בסיבה שכאילו זה הביא לך ואתה בכלל לא זוכר שיש מסבב.

היה בן

שאבא שלו היה במדינת הים,

ואבא היה עשיר.

והבן לא רצה להזדקק לאבא שלו.

לא רצה להזדקק לאבא שלו.

אבל הגיעו ימים רעים,

ולא היה לו כבר מה לאכול.

בלית ברירה ישב כתב מכתב לאבא שלו מכל הלב,

שנים לא ביקשתי ממך וזה, ועמדתי בזכות עצמי, אבל ככה התרע לי וניה לי וזה וזה וזה,

ואני מבקש שתתמוך בי, וזה שאני אוכל לעמוד על מעמדי ויש בזה מצווה,

וכולי וכולי, התחיל לפרט לו, כן, את כל המצוות וזה.

שלח לו את זה ככה וזה, חותם בכאב, בדמע, בבכי, בחרבטיטה, וחטן.

שלח לאבא שלו,

מחכה לתשובה, אין תשובה. מחכה לג'ובה, גם ג'ובה לא בא. שום דבר לא בא, כלום.

כאילו אין אבא.

שלח עוד מכתב יותר ארוך, עם יותר זה, ופה ושם. הרטיב אותו גם קצת, שיחשוב שיש למעוז.

שלח אותו עוד פעם.

אין תשובה.

שום דבר.

אחרי שלושה מכתבים הבן אדם מתייאש וזה.

יום אחד דופק השכן

ואומר לו,

תגיד לי, אתה צריך איזה משהו? אני רואה אותך בזמן האחרון שאתה לא, נראה לא טוב.

הוא אומר, אל תשאל, יש לי אבא עשיר.

שום דבר. כתבתי לו מכתבים וכתבתי לו זה.

שום דבר לא עונה ולא זה. הוא אומר, מה חסר לך?

אין לי שבת, אין לי כלום פה ושם. הוא אומר, בוא, קח אלף דולר,

תקנה לך מה שאתה צריך וזהו.

שתהיה בריא, תודה רבה, תודה רבה. אשריך, אשריך, אשריך.

וואלה, אתה יותר טוב מאבא שלי אתה.

על זה אמרו, טוב, שכן, קרוב,

מאח, רחוק, ומאבא עוד יותר רחוק.

ואחרי שבוע, עוד פעם,

דופק לו בדלת, נו, בסדר, צריך עוד משהו? הוא אומר, תראה, נשאל לי עוד קצת מהפעם הקודמת, אבל לא יזיק אם יהיה עוד משהו.

הוא אומר, בבקשה,

עוד 500 דולר, נותן לו.

וככה לאט-לאט ההוא התרגל, ההוא דופק לו בדלת, פסס, נותן לו וזה, וכל פעם ההוא מזכיר לו, אתה יותר טוב מאבא שלי, אבא שלי הזה,

עשיר סתם, כלום, לא עושה שום דבר, לא אכפת לו מהבן שלו.

אחרי שנה

שדופק לו בדלת,

אומר לו, אתה יודע כמה נתתי לך? הוא אומר, מי יכול לזכור, מי יכול לספור כל כך הרבה, כל כך הרבה?

אשריך, אשריך, אין, אין כמוך. אני אומר לך, אה, הלוואי, ואיית אבא שלי.

אמר לו, אז טוב, אז אני רוצה להגיד לך עכשיו שכל מה שנתתי לך זה אבא שלך נתן לך.

אתה שלחת לו מכתב, והוא צלצל אליי ואמר, תעשה טובה.

הבן שלי שם, דפוק לו בדלת, תן לו מה שהוא צריך שם, בסדר?

זה אבא שלך שלח, זה לא אני.

הבנת?

יא טמבן.

בן אדם אומר, הסיבה נתנה לי.

מה הסיבה נתנה לך? מסבב נתן לך, הוא שלח את ההוא שייתן לך,

הוא שלח את הבוס, הוא שלח את הבעל הבית, הוא שלח את זה.

מי שלח לך? מי הביא לך?

אבל בן אדם הוא טיפש, שחל.

אה,

וכמה הוא דומה, וכמה הוא דומה בזה לאדם שהוא במדבר.

הכביד עליו עצמה,

ומצא מים שאינם מתוקים בבור אחד,

ושמח בהם שמחה גדולה,

ורבה מהם.

כאשר הלך מעט ומצא מעיין נובע מים מתוקים,

דאג על מה שקדם משתותו המים הראשונים ורבותו מהם.

וכן, בעל הממון שהגיע למסיבה ידועה,

אילו הייתה נמנעת הסיבה, האם ממנו

היה משיג אותה בסיבה אחרת,

כמו שהקדמנו.

אדם הולך במדבר,

היה צמא, צמא, צמא.

מצא מים לא מתוקים בבור אחד,

מים במדבר, מה יכול להיות? זה לא מעיין, זה לא מים קולחים, מים עומדים. אתם יודעים איך זה נראה ככה, כמו נפט כזה,

עם כל מיני ברחשים על זה וזה.

והוא שמח עליהם, כי היה צמא במדבר,

שמח עליהם שמחה גדולה ורבה מהם.

אחרי כמה מטרים שהוא עזב את המקום, פתאום

מעיין של מים מתוקים, קולחים.

ואז הוא דאג על מה ששתה מהמים הקודמים וריבה מהם.

עכשיו, הוא לא יכול כבר לשתות מפה, הוא סתום, ולא רק זה,

לך תדע מהיו התוצאות של השתייה,

שהוא שתה ממים מקולקנים כאלה.

אותו דבר, יש בן אדם,

הוא צמא, אין לו ביטחון.

הוא לא יכול להמתין עד שהקדוש ברוך הוא ישלח לו.

אז הוא יוצא לחפש איפה יש מים.

מוצא עבודה מלוכלכת, מטונפת, מתלכלכים,

מלא אבק, מלא זה.

הבעל הבית הזה שהוא עובד אצלו לא מרוצה, תעשה לי פה, גם תעלה שם. אתה יכול לעשות לי שם, אתה יכול לעשות שם.

יש לי פה משהו גם לתקן, אתה יכול לעשות את זה עוד זה?

אומר, זה יעלה לך עוד כסף. נו, בחייאת, אתה גם כן.

מה ביקשתי ממך? עוד זה, כבר סגרתי אותך על זה וזה וזה.

ומנצל אותו, ועובד עליו, ופה ושם וזה.

בקיצור, מים דלוחים, מים לא טובים.

ופתאום בא לו איזה, הא?

מאיזשהו מקום,

פששש, רווח, בלי שום יגיעה, בלי שום מאמץ, בלי שום דבר.

פשוט פשוט פשוט פשוט אחר כך הוא מצטער, למה הייתי צריך ככה, ולמה הייתי צריך ככה? הנה,

בא לי בלי שום עבודה.

מי צריך את הבן אדם הזה? רק לא רוצה לזכור אותו.

איפה הייתי? מה עבדתי? מה עברתי איתו?

אז זאת אומרת,

אדם חושב שאם הוא יוצא לקראת העבודה,

זה מה שיגרום ויביא לו, שאחרת הוא לא יוכל לחיות, הוא ימות,

הוא ימות בצמת.

ולא היא.

ולא היא.

למה?

כי אין לאדוני מעצור להושיע ברב או במעט.

אין לקדוש ברוך הוא מעצור להושיע ברב או במעט.

אתם יודעים, עם ישראל היו במדבר

ארבעים שנה.

מה קדוש ברוך הוא נתן להם לאכול מן מן השמיים,

ודווקא מן השמיים,

כי זה מקום שלא שייך שיבוא משם המזון.

לא שייך.

תביא להם,

במדבר תעשה נס, איזה נס.

תביא להם נס שיהיה להם תחיה אותו, תחיה את המתים.

אז תעשה נס, איזה נס,

שיצמחנה הם פירות, אילנות יפים,

מלבלבים,

תברכו על זה,

ראש חודש ניסן, יופי.

לא,

מביא דווקא מן השמיים לחם.

להראות

שאין מעצור לשם להושיע ברב ובמעט מאיפה שהוא רוצה.

מים, מאבן.

נו,

אם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות את זה ארבעים שנה,

איתך הוא לא יכול לעשות את זה?

שם הוא היה צריך לתת אספקה למיליונים ככה,

כל יום.

אז מה הבעיה שלו?

יש לו איזה בעיה?

אז אתה לא צריך, אתה לא צריך להתייגע בכלל, אתה צריך לשמוע בקולו.

אם אתה מחליט שאתה עבד השם,

אין שום בעיה, האדון ידאג לעבד.

ברור שהוא ידאג לו, אחרת הוא יעשה את עבודתו.

הוא לא יכול לעשות את עבודתו.

אז זה ברור שאין לשם מעצור להושיע ברב

או במעט.

אתם יודעים שעם ישראל, כשהלכו במדבר,

אז גם לא היו עושים צרכים?

היו אוכלים והיה נבלע באיברים,

כמו עובר בבטן.

עובר בבטן גם לא מוציא, אוי ואבוי אם הוא יוציא, אם הוא יוציא שמים,

אמא תתפוצץ.

אז כמו עובר בבטן,

בהילו נרוע לראשי,

כך היו מושגחים על ידי הקדוש ברוך הוא, בלי טרחה,

לא צריך לתרוע.

נו, מה אתה רוצה יותר טוב מזה?

עם ישראל, מי שלא יודע שידע.

כשהם הלכו במדבר, הם הלכו בגן עדן.

זה היה גן עדן.

כל המאכלים, כל הטעמים, המים, בכל הטעמים.

אתה רוצה מוגז, אתה רוצה רגיל,

אתה רוצה בצבע, אתה רוצה בלי צבע.

הכל, הכל, הכל מיזוג אוויר, ענני כבוד,

אין הרים ואין גאיות ואין עמקים, הכל ישר, הכל מישון.

אין נחשים, אין עקרבים, הכל פנן,

איזה דברים נפלאים, שכינת השם הולכת איתם.

מה אתה עוד רוצה?

מה אתה עוד רוצה?

אז יש לו יכולת או אין לו יכולת?

יש לו יכולת.

מה, הוא שכח איך עושים את זה? הוא לא שכח.

לכולם הוא זן ולך חסר לו סנדוויץ'?

אל תפחד.

אספקה תגיע, הכל יהיה בסדר.

ומה שראוי לבוטח על האלוהים בתרפו, תקשיבו טוב,

כשהתעכב ממנו הטרף יום

מן הימים,

מה ראוי לו שיאמר בליבו?

כי אשר הוציאני אל העולם הזה בזמן ידוע ועת ידועה,

ולא הוציאני אליו לפניהם ולא לאחריהם,

הוא שמעכב ממני בו תרפי לעת ידוע ויום ידוע,

לדעתו משהו טוב לי.

בא בן אדם ואומר, בואנה, שבוע אני מסתובב.

לא נכנס גרוש.

והחובות טופחים,

והבנקים צלצלים,

ואשתי מלחיצה אותי,

ואני מנסה להשיג משהו,

ואין שום דבר.

מה יגיד?

הבוטח באלוהים יגיד, כמו שהקדוש ברוך הוא הוציא אותי מבטן אימי,

לא רגע לפני ולא רגע אחרי,

אלא בעת ובזמן ידוע,

כפי שידוע לו מה יהיה טוב לי,

ככה הקדוש ברוך הוא מעכב לי עכשיו את המזון והטרף,

לעת ידוע ויום ידוע, כי הוא יודע מה טוב לי ומתי יהיה טוב לי.

הבנתם?

השם ידע לזון אותנו בבטן,

הוא ידע מתי להוציא אותנו,

הכין לנו בדיוק את מה שנצטרך בשביל שנוכל לחיות,

נכון?

סידר לנו אמא, שתוכל להניק אותנו,

דאג

שמהמקום שאנחנו יונקים יהיה פתח לא רחב מדי,

שלא נחנק

ולא צר מדי,

שלא נצטער,

לא חמוץ מדי ולא מתוק מדי,

בכמות מספקת.

דאג או לא דאג?

אז הוא יודע מה לעשות או לא יודע מה לעשות?

הוא יודע מה לעשות. מה קרה ששכחת?

מה קרה ששכחת את זה?

איך הקדוש ברוך הוא מכניס מזון לביצה?

הביצה סגורה,

והפרוח מתפתח.

איך זה?

איך זה? אין לו אפילו אוויר.

אין אוויר?

אין מי שמכניס לו מזון?

והוא מתפתח.

טרינג, טרינג, טרינג.

פתאום עושה ככה, טק, טק, טק, מנקר את הזה, יוצא החוצה ומתחיל לטייל.

מה זה?

מי עשה את זה? אימא שלו? בק, בק, בק, בק, בק.

מי עשה את זה?

וכן,

כאשר יבואיהו תרפו מצומצם,

לא יותר על מזונו מאומה,

ראוי לו לחשוב בליבו ולומר.

יש לו בדיוק סנדוויץ' אחד.

לא נותן לו השם יותר מזה כלום.

אין יותר.

מה יאמר בליבו?

אשר הכין לי מזוני בשדי אימי בתחילת ענייני,

כפי צורכי ודי כלכלתי יום-יום,

עד אשר המיר אותו לי בטוב ממנו,

ולא הזיק ליבואו בצמצום מאומה.

כן, לא יזיק ליבו הטרף הזה אשר העתיק אותי אליו עתה בצמצום כפי צורכי עד תכלית ימי מאומה.

אז כמו שבהתחלה, כשהייתי תינוק, אכלתי בצמצום,

בדיוק מה שצריך מאימא שלי,

עד שאחר כך השם המיר את זה ליותר,

ונתנו לי חצי בננה וחצי ביסקוויט,

ואחרי זה נתנו לי תפוח אדמה ובטטה,

ואחר כך ככה וככה.

אז ככה הקדוש ברוך הוא גם כן אותו דבר.

גם היום כשאתה גדול,

הוא נותן לך בצמצום, הוא יודע למה. אתה לא תמות מזה,

אתה תישאר עד תכלית ימיך, אל תפחד.

אבל מה המטרה?

שאם תפתח בשם במצב כזה,

אתה תהיה נשכר על זה, תקבל שכר.

כמו שאמר הבורא על אבותינו במדבר,

שעניינם היה כזה,

ויצא העם בלקטו דבר יום ביומו.

למה לא נתן הקדוש ברוך הוא בשפע רב?

למה מלוא עומר ככה,

קצת מן הקצת לכל גולגולת?

תן בשפע, תפתח שולחן,

תן לנו לענות, לראות הכול.

אומר לו, קח קצת ותטעם מה שאתה רוצה.

וזו הייתה טענה לישראל, בלתי ילמן עינינו, מה אני רואה?

גרעינים של כוסברה?

רוצה לראות, שולחן.

בלתי ילמן עינינו.

שתו עם בלקטו.

אז זאת אומרת,

העין לא שבעה, אבל השם זן,

באופן כזה ארבעים שנה.

חיו או לא חיו?

ועוד איך חיו.

חלו?

לא חלו.

היו בריאים?

בריאים.

רגלם בצקה? לא בצקה.

כן.

אז זאת אומרת,

אומר הקדוש ברוך הוא, יהיה לך שכר אם אני אתן לך אוכל בצמצום,

ולא היה לך תוספת, וכל השתדלות לא תועיל,

אז יהיה לך שכר על זה.

כמו שכתוב אצל אבותינו, שככה הם חיו.

כתוב, לא ניתנה תורה,

אלא לאוכליה מן.

מי יכול ללמוד תורה?

מי שיכול להסתפק במן

קצת

ולבטוח שזה מספיק.

וכל יום מחדש.

אין לשבוע, אין לחודש,

אין עסקה שאתה יכול להיות בטוח שיהיה לך כך וכך. אין, אתה לא יודע.

מחר נראה מאיפה יבוא.

מחר נראה מאיפה, לא יודע מאיפה.

ככה זה החיים.

ועל זה שיבח אותם הקדוש ברוך הוא ואמר על ידי ירמיה הנביא,

הלוך וקראת באוזני ירושלים לאמור,

אה,

זכרתי לך, חסד נעורייך,

לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה.

לא נתתי לכם שום תקווה, הארץ לא הייתה זרועה, שהיית יכול לסמוך, הנה זה צומח,

מחר יהיה לנו אוכל. אין לראות.

אתה לא רואה כלום, ארץ לא זרועה.

אבל אני משתבח בכם.

אה,

אתם הלכתם אחריי, כל הכבוד לכם.

הלכתם אחריי,

כשאין לכם שום הבטחה וביטחון, אם יהיה לכם מחר מזון.

אתם לא רואים ארץ זרועה, אין כלום.

כל יום העיניים נשואות,

יש מן או אין מן.

אנשים, יש להם משפחות, יש להם ילדים.

הם אכלו היום, נגמר, אין למחר, אתה לא יכול לשמור למחר.

ירום תולעים,

אין, נגמר.

ילד קם בשתיים בלילה, וואה,

וואה,

וואה.

אבו אומר לו, עוד מעט, עוד מעט.

עוד מעט ירד הטל, ירד עם זה מעט. חכה עוד קצת, תחזיק מעמד. עוד מעט, עוד מעט.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא משתבח. מי שעומד בניסיון הזה,

הקדוש ברוך הוא משתבח בו וייתן לו שכר גדול מאוד.

מאוד מאוד, זכרתי לך

חסד נעורך, עשית לי חסד שסמכת עליי.

עם ישראל, סמכתם עליי?

הקדוש ברוך הוא מחזיק לנו חסד גדול על זה.

וכן אם יבואהו תרפו בסיבה מבלי סיבה ומקום מבלי מקום

ועל ידי איש מבלתי איש אחר,

יאמר מליבו

אשר יצרני על צורה ותבנית ותכונה ומידה

מבלי שאר הצורות והתכונות והמידות

לתקנת ענייני,

הוא בחר לי שיבוא תרפי על הפנים המפיקים לענייני מבלי שאר הפנים.

אז הוא אומר,

ואם הפרנסה תבוא אליו דווקא על ידי אמצעי שהוא לא רצוי,

לא.

ולא על ידי אמצעים אחרים.

הוא לא רוצה לעבוד בזה, אבל נותנים לו עבודה דווקא במה שהוא לא רוצה.

ואין לו ברירה, הוא צריך לעבוד עכשיו במה שהוא לא רוצה.

וכל פעם הוא שואל, תגיד, יש לך איזה עבודה?

יש לך איזה משהו?

שום דבר.

רק בזה הוא צריך לעבוד.

אז מה קורה עם אחד כזה שבא לו הטרם בסיבה,

בלי סיבה?

דהיינו, הוא לא רוצה את הסיבה הזאת. זה לא רצוי לו.

או דווקא הוא עובד במקום שלא רצוי לו,

ולא במקומות אחרים. הוא היה מעדיף לעבוד

במקום אחר, יותר מאוורר, יותר מרווח, עם אנשים נחמדים.

אבל לצערו, הוא עובד במקום לא טוב, אנשים לא טובים וכו' וכו'.

מה יחשוב בליבו?

יחשוב בליבו כמו שהשם יצר אותי דווקא בצורה שלי,

באותה דמות, באותה הרכבה שלי,

באותה מידה שנוצרתי בה, ולא יצר אותי בצורה או בדמות, בהרכבה או מידה אחרת.

למה? כי זה טובתי.

והוא בחר לי, אם כן, את הפרנסה שתבוא דווקא על ידי האמצעים האלה ולא האמצעים האחרים.

מפני שאמצעים האלה הם מתאימים עבורי.

אתם שומעים?

אין להתלונן

על מה שאתה עובד, בין אם אתה מבסוט או לא מבסוט.

מאשר הוציא אני לעולם הזה במקום ידוע.

ועל ידי שני אישים ידועים, מבלי שאר אישי העולם.

כמו שהוא בחר לי את האבא והאימא שלי דווקא.

והוא עשה את זה ככה, והוציא אותי ממקום ידוע, בעיר כזאת, בארץ כזאת.

כל מה שעשה,

מבלי שאר אישי העולם. ולא על ידי למה לא נולדתי לאבא זה, ולא לזה, ולא לזה, ולא לזה.

כמו שברור לך שככה השם החליט.

אז לכן הוא גם בחר לך את הטרף בארץ ידועה, ועל ידי איש ידוע,

ששם אותו דווקא שהוא יהיה הסיבה לטרף שלך,

לטוב לך.

כמו שאמר הכתוב, צדיק אדוני בכל דרכיו.

הוא יודע, עושה את זה על פי הצדק,

והוא דואג לך שאתה תקבל מה שמגיע לך ממי שהוא יודע וסובר וחושב שאתה ראוי לקבל ממנו לסיבות הידועות והשגורות אצלו.

אבל פירוש החלק השלישי בהם ענייני אשתו ובניו ובניו וטוב וקרוביו ואוהביו ואויביו ומיודעיו ומכיריו.

מאשר למעלה ממנו ומאשר למדת ממנו מכיתות בני אדם.

מה יהיה אופן יושר הביטחון על האלוהים בהם

כאשר אספר

הוא שאין אדם נמלט מאחד משני דברים,

שיהיה נוכרי או שיהיה בתוך משפחתו וקרוביו.

דהיינו, יש שתי אפשרויות.

או שהוא זר

במקום מגוריו,

או שהוא נמצא בחוג משפחתו וקרוביו.

אם יהיה נוכרי,

יהיה ציבותו באלוהיו בעת אשתו ממותו,

ויבטח עליו בגרותו.

זאת אומרת, אדם שרוצה לבטוח בשם יתברך,

בחלק הזה של העניינים שהוא צריך לדאוג כביכול לאשתו ולבניו ולכל אלה שמנינו,

אז צריך לדעת שאם הוא יהיה זר נוכרי ולא יהיה בארץ מגוריו,

יחשוב בליבו שזה שאין לו אמין להתיידד בגלל שהוא גר בארץ והוא נוכרי,

זה לטובתו.

כי מתוך שהוא מרגיש את עצמו גלמוד, הוא פנוי להיות דבק בשם.

השתבח הבורא שניתק אותי מכל מקום כדי שאני אוכל להיות דבק בו.

ומתוך שהוא חש בגרותו ואין לו על מי לסמוך,

אז הוא יפתח עוד יותר בשם יתברך, כי אין לו משען ומשענה ואין לו על מי לבטוח.

איי, איי, איי, איי,

ואז יעלה על ליבו גרות הנפש בעולם הזה,

ושכל אנשי הארץ הם כמו גרים בה,

כתוב כי גרים ותושבים אתם עימדים.

אז לכן יעלה בליבו גם באותו הזדמנות הגרות של הנפש שלו בעולם,

וכל האנשים הם גרים,

ויחשוב בליבו כי כל מי שיש לו קרובים בו עד זמן מועט,

גם כן ישוב נוכרי בודד,

ולא יועיל לו לא קרוב ולא בן,

ולא יתחבר עמו אחד מהם.

וגם תסתכל על המצב,

גם אחד שיש לו קרובים בעולם.

הרי יכול לקרות שהוא יישאר שוב פעם גלמוד ונוכרי,

תוך זמן קצר,

כשהוא ימות,

ואז הוא יהיה גלמוד ונוכרי,

ולא יועיל לו לא קרוב ולא בן,

וגם אז אף אחד לא יהיה בחברתו, נכון?

או הפוך, שהוא יישאר,

ואשתו תמות, ובניו ימותו,

והדודים ימותו,

ולא יישאר לו אף אחד.

אז בן אדם, למעשה,

הוא יכול להיות נוכרי בשלושה מצבים.

אחד גר בארץ,

אחד שהוא מת והוא יהיה נוכרי,

ואחד שימות הוא לא, הוא יישאר נוכרי.

אז זאת אומרת,

אתה צריך להתרגל למצב הזה ולהבין שאם השם בחר לך את זה,

אז זה לטובתך.

תמצא את הטוב, מה הוא מכוון.

או הוא רוצה שאני והוא נתייחד ביחד.

עכשיו אתה פנוי,

אין לך חבר'ה, אתה בא, אתה הולך, בוא נזה, בוא נזה. אין, אין.

אתה לבד עכשיו, אתה תהיה דבוק בקדוש ברוך הוא.

אבל עוד טובה תצא לך מזה אם אתה תהיה נוכרי.

אם תהיה לבד,

מה הטובה?

יסתלק מעליך כובד מסעם.

תקנה לי, תביא לי.

למה אתה לא ממשכורת כמו בן אדם?

למה אתה לא אוהב את זה? תראה את השכנים, תראה את הזה. אלה קנו, אלה נסעו, רק אנחנו תקועים פה.

אם הוא נוכרי, משוחרר מכובד מסעם.

וחובותם, שהוא חייב להם,

חייב לזון, לפרנס ולכלכל וכולי וכולי.

וצורכיהם מעליו, הוא לא צריך לדאוג לאף אחד, לא בוא תקנה לי נעליים, בוא תקנה לי זרד, למכולת, תוריד את הזמן.

תעשה את זה, משוחרר, הבחור משוחרר.

נוכרי, לבד.

יחשוב שזה טובה מטובות הבורא עליו.

מפני שאם יהיה רודף אחרי ענייני העולם וצרכיו,

תהיה יגיעתו יותר קלה עליו, בלי אישה ובנים.

וחסרונם מנוחה לו וטובה.

שמעתם?

אז מפה ילמדו הרווקים המבוגרים.

שהקדוש ברוך הוא השאיר אותם נוכרי כי הוא רוצה קצת להתייחד איתם. תדבקו בי, בואו, בואו.

בואו בניי, חמודיי.

בואו, אין לכם אישה ואין לכם ילדים ואין לכם מסע וחובות וטובות וכל הדברים. בוא, שב, תלמד, תתחיל, תדבק בי, תתקרב אליי.

אל תדאג, אני אסדר לך בסוף, אישה, ילדים, הכל.

אבל בוא, בוא, בוא.

אני מחבב אותך יותר מאחרים. אותם שלחתי מהר, יאללה.

קח, קח אישה, קח ילדים. אתם בואו, בואו, אני רוצה לעשות אתכם קרוב אליי.

קרוב, קרוב.

איי, איי, איי, איי.

וחסרונם זה מנוחה לו וטובה.

פה מדברים אפילו על מי שנשוי.

על מי שנשוי ונגזרה עליו גזירת גלות

או גרות.

תראה כמה טוב,

אומר הקדוש ברוך הוא.

ואם יהיה מבקש ענייני אחריתו,

יהיה לבו יותר

ריק ופנוי בעת התבודדותו מבלי ספק. ואם הוא גם בן אדם חכם,

שהוא רוצה באמת לבקש את ענייני אחריתו, מתבונן בסוף, מה חיים?

מה אני עושה פה? מה אני יוצא מפה?

איך אני באתי?

לאיזה סיבה באתי? מה קורה איתי? למה?

הלב יהיה יותר פנוי וריק

בעת שהוא מתבודד, בלי ספק. כי אם יש לו כל הזמן טרחה וריצה אחרי חיי היום-יום, בילדים, מהאישה, ותקנה.

תקנה לו ילקוט, ותקנה לו קלמר, ואין לו מחברת,

ותלך לשמה.

והמורה צנצל, ולך לדבר עם המורה, ואספת הורים,

וככה. וירד למכולת, ותביא מטרנה, ואל תשכח טיטולים. יא ג'ננה, מה זה?

אתה מי?

זה לא יאומן, ופה הבן אדם משוחרר, משוחרר, אתה מבין?

ועל כן שימו לב,

היו הפרושים בורחים מקרוביהם ומבתיהם אל הערים ברצון.

הפרושים היו בורחים מהקרובים ומהבתים אל הערים כדי שיפנו ליבם לעבודת האלוהים.

הארי הקדוש

היה הולך שבוע ליער,

בא רק שישי שבת,

מוצא שבת חוזר ליער,

שבע שנים.

הולך וחוזר, רק שבת בא.

הרב רחומי

היה הולך ללמוד שנה,

בא רק ערב יום הכיפורים,

חוזר מוצא יום הכיפורים עוד שנה.

רבי עקיבא, 24 שנה.

כל הראשונים,

שש שנים מינימום,

שש שנים, 12 שנה, עוזבים את הבית.

הולכים להתייחד עם הקדוש ברוך הוא ללמוד תורה. לא שבוע-שבוע,

שבע שנים, 14 שנים.

רצוף.

ומה עם הפרנסה?

מה עם הכתובה?

מה עם ההתחייבויות?

זה ההתחייבויות.

יש קודם כל האישה הראשונה.

האישה הראשונה זה בגיל 13. התורה ציווה לנו משה מורשה.

אל תקרא מורשה, אלא מאורסה.

אתה ארוס עכשיו לתורה.

אחר כך אתה מתחתן עם צרתה,

עם הצרה שלה, של האישה הזאת, שאומרת, עזוב אותך, מה אתה הולך אליה? כל הזמן הולך ללמוד, הולך ללמוד.

שב איתי!

מה אתה?

היא צרה לאישה הראשונה.

אתם מבינים? הלשכה לנאמנים לאישה הראשונה, אומרים לאישה שנייה, תשמעי, זאת אני נשוי לה לפנייך.

אני הולך 12 שנה להתראות.

אחרי 12 שנה אני אבוא.

אז הפרושים היו בורחים מקרוביהם ומבתיהם אל ההרים,

כדי שיפנו ליבותם לעבודת האלוהים.

וכן היו הנביאים בזמן הנבואה

יוצאים ממעונותיהם ומתבודדים לחובות הבורא עליהם.

כמו שידענו מעניין אליהו עם אלישע שנאמר עליו,

12 צמדים לפניו והוא בשנים העשר.

אלישע היה ממשפחה עשירה שהיה להם כל כך הרבה בקר,

והוא יושב ושומר עליהם.

וכמובן שרמז לו אליהו במעט רמז,

הבין אותו.

ואמר לו אשכה נא לאבי ולאמי ואלך אחריך.

אליהו רמז לו שיבוא איתו.

הוא יגדל אותו ויחנך אותו ויעשה אותו נביא לשם.

רמז לו רק רמיזה,

ויתר על העושר של ההורים,

לא חשב על הירושה,

לא כלום, והלך ונדבק באליהו. ומה זכה?

פי שניים ברוחו עליו.

אלישע הנביא.

אתם שומעים? רמז קטן תפס אותו,

ונהיה פי שניים מאליהו.

ויתר על הכל.

ואמר, וילך אחרי אליהו וישרתהו.

אתם שומעים מה זה חכם?

רמז קטן, לא הסברים ודרשות למה כדאי,

וכל ספר רבנו בחיה עם כל חובת הלבבות והביטחון,

ועוד הוא מפקפק.

רמז.

אמר לו, רק אשכה לאביהו אל אמי,

וזהו, וילך אחריך.

ואמרו על אחד מהפרושים שנכנס למדינה אחת להורות את יושבי עבודת האלוהים,

וימצאיהם לובשים צבע אחד

במלבושיהם ותכשיטיהם.

כולם לבושים תלבושת אחידה.

וראה קבריהם אצל פתחי בתיהם.

יש להם קברים מוכנים בפתח של הבית.

ולא ראה ביניהם אישה.

ושאל אותם על זה.

ואמרו לו, מה שאנו לובשים צבע אחד,

זה שלא יהיה ניכר עני ועשיר.

שלא יהיה הבדל.

לא יבוא העשיר להתגאות ולהתפאר בעושרו,

ויבוא העני להתבזות אצל עצמו.

ושידמה ענייננו על האדמה כי ענייניו תחתיה.

זאת אומרת, שמנו את הקבר ליד הדלת

בשביל שאנחנו נזכור שהיום אנחנו הולכים על האדמה ומחר אנחנו מתחתיה.

אז שכל הזמן אדם יזכור.

אל תתלהב שאתה למעלה, תכף תהיה למטה.

תכף. תראה את זה. תזכור, כן? תזכור.

לא, שלא ירום.

לא ירום יותר מדי.

תזכור.

ונאמר על אחד מהמלכים

שהיה מתערב בין עבדיו ולא היה ניכר ביניהם. התחפש.

מפני שהיה נוהג מנהג השפלות בתכשיטיו ובמלבושיו.

זאת אומרת, היה דואג תמיד להישאר ענם,

לזכור כאילו מה אחריתו,

שהוא לא שונה משאר בני אדם.

זה שהוא לובש היום גילים מעלי,

גילים מעלי.

מה הוא חושב?

שהוא מורם מעם?

שהוא כבר לא אדם?

שהוא בין אלוקים? מה הוא חושב?

אלא מאי?

המלך הזה היה מתלבש בבגדי העם

והיה לא ניכר ביניהם,

כיוון שהיה נוהג מנהג השפלות

בתכשיטיו ובמלבושיו. אתם יודעים מה זה שמלך הגיע להיות מלך ובסוף מתנהג כמו שאר בני האדם?

אז במה הוא מלך?

אז איפה הרגשת המלך שבמלך?

ומה ששמנו כברות מתינו אצל פתחינו כדי שניווכח מהם ונהיה נכונים למוות,

להיות מוכנים למוות,

וכך נזכור שנזמין לנו הצידה שתגיע אותנו למקום המנוחה. עם מה נבוא?

עם שקית אוכל?

אתה הולך לחיי נעצה,

מה אתה לוקח?

חבילה מסטיק?

מה אתה הולך?

מה הכנת?

ומה שראית שפרשנו מן הנשים והבנים,

דע,

כי ייחדנו להם קריה קרובה מכאן.

כשיצטרך אחד ממנו אל דבר מדבריהם,

ילך עליהם, ישלים צורכו וישוב אלינו.

למה?

מפני שראינו במה שייכנס עלינו מטרדת הלב ורוב ההפסד וגודל היגיעה והטורח בקרבתם.

והמנוחה מכל זה בהרחקתם.

לבחור בענייני העולם הבא ולמאוס בענייני העולם הזה.

שמעתם עיר של חכמים?

אז היום המקום הזה, בית מדרש,

בית מקדש מעט,

זה המקום שבו מתייחדים עם הקדוש ברוך הוא.

באשריכם שבשעות כאלה אתם נמצאים פה ולומדים,

בשעות שהרבה מהעם הישראלי שניים.

אתם יודעים מה זה? אתם ברחתם למשפחות

ובאתם להתייחד עם הקדוש ברוך הוא.

זו זכות גדולה שאין כדוגמתה.

זכרתי לך חסד

נעורייך עוררותייך, שאת מתעוררת.

איי, איי, איי, איי.

וייטבו דבריהם בעיני הפרוש,

ויברך אותם, ויאשרם בעניינם.

ואם יהיה בוטח באלוהים,

בעל אישה וקרובים ואוהבים ואויבים,

מה, איך הוא יתנהג בביטחון?

ואם הבוטח באלוהים, יש לו אישה,

ויש לו קרובים, יש לו אוהבים ויש לו אויבים, הוא לא נוכרי.

עכשיו יש לו.

יבטח באלוהים בהצלתו מהם.

וישתדל לפרוע מה שחייב להם,

ולעשות חפציהם,

ולהיות ליבו שלם עימהם,

ויירף ידו מאזעקתם,

ויסבב על מה שיהיה טוב להם,

ויהיה נאמן

בכל ענייניהם,

ויורם אופני תועלותם בענייני התורה והעולם לעבודת הבורא.

ככתוב,

ואהבת לרעך כמוך.

ואמר,

לא תשנא את אחיך בלבביך.

לא לייחל הגמול מהם,

ולא לקדם אצלם,

ולא מאהבתו בכבודם ושבחם,

ולא להשתרר עליהם,

אך לקיים מצוות הבורא ולשמור בריתו ופיקודיו עליהם.

שמעתם פה דבר מדהים?

אני חוזר.

מישהו באותה הבא אלוקים יש לו, תשימו למה.

הוא אומר, בעל אישה הוא,

יש לו גם קרובים,

יש לו אוהבים,

ויש לו אויבים.

תקשיבו.

אז קודם כל שיבטח באלוקים בהצלתו מהם,

שהוא ינצל מהם. ממי?

מאשתו, מהקרובים, מהאוהבים ומהאויבים.

וישתדל לפרוע מה שחייב להם.

יש חובות שמוטלות עליו.

גם לאויב הוא צריך לפרוע.

מה שהוא חייב להם.

ולעשות חפציהם.

ולעשות חפציהם.

כמו שכתוב, תראה חמור שונאך רובץ בדרך, עזוב תעזוב עמו.

ומה שהוא חייב באשתו, בקרוביו, באוהביו.

וצריך שיהיה ליבו שלם עמהם.

ושיהיה רף ידו מאזעקתם, שלא יזיק אותם.

ויסבב מה שטוב להם.

ויהיה נאמן.

נאמן בכל ענייניהם. חשוב מאוד.

וגם יראה להם תמיד ויורה להם את הדרך הטובה ואופני התועלת בתורה ובעולם.

מה ייטב להם בשביל זה?

כתוב, ואהבת רעך כמוך, וגם כתוב, לא תשנא את אחיך בלבביך.

אבל כל מה שהוא עושה זה לא בשביל שהוא רוצה מהם גמול.

כאילו, מה שעשיתי, תשלמוני, תחזירו לי.

לא בשביל ליאחל לגמול.

ולא לקדם אצלם.

ולא מאהבתו בכבודם ובשבחם כדי שיכבדו אותו וישבחו אותו.

ולא כדי שישתרר עליהם.

אלא רק לקיים מצוות הבורא ולשמור את בריתו ופיקודו ופיקודיו עליהם.

רק לקיים את רצון הבורא בהם.

כי מי שתהיה דעתו בעשתו חפציהם על אחד מהדברים שזכרנו תחילה,

להתכבד וכו' וכו' וכו',

לא ישיג רצונו מהם בעולם הזה,

ויגע לריק ויפסיד גם זכרו לעולם הבא.

אם אתה עושה את זה בשביל שהם ייתנו לך טובה, ויכירו לך בזה, וישבחו אותך,

ויכבדו אותך, ויחניפו לך, ויתחננו לך, וכו' וכו' וכו' וכו',

אתה לא תשיג מהם כלום.

ולא רק זה,

הם ימאסו בך ואתה תיגע לריק וגם תפסיד את העולם הבא.

ואם הוא נוהג בזה לעבודת האלוהים בלבד,

יעזרם האלוהים לגמול אותו בעולם הזה.

אבל אם אתה תעשה את כל מה שאתה עושה איתם,

תקשיבו טוב,

אם אתה עושה את זה רק בגלל שהשם אמר לך לעשות,

הקדוש ברוך הוא מופתע לך, יעזור לך שהם יגמלו לך בעולם הזה.

והוא ישים בפה שלהם שישבחו אותך ויגדל ענייניך בעיניהם

וגם תגיע לגמול הגדול בעולם הבא.

כמו שאמר האלוהים לשלמה,

וגם אשר לא שאלת,

נתתי לך גם עושר גם כבוד.

אם אתה לא תשאל מהם בחזרה על מה שעשית בעבורם,

לא כבוד ולא כלום,

אז אתה תקבל גם מה שלא שאלת.

לא צריך לשאול, אל תבקש.

אתה תקבל

אם תעשה את מה שהשם רוצה.

אתם שומעים?

מישהו מקיים את כל החובות שלו. איפה יש לכם הדרכה כזאת?

עבודה, הכל עבודה. אנחנו בעבודת האלוקים, זו עבודה.

במקום לעבוד בטורייה, עובדים, עבודה.

כאילו לעבוד האלוקים, אין להם הכל להסתדר.

ודאי.

מחליפים עבודה בעבודה.

אדם לעמל יולד, השאלה לאיזה עמל.

אתה מבין? לעמול צריך לעמול, אין מה לעשות.

אבל אופני ביטחונו על אלוהיו וענייני מישהו למעלה ממנו,

ומישהו למטה ממנו בכיתות בני אדם,

הפנים הישרים לבוטי אחיהם.

כשיביא אותו הצורך לבקש חפץ

ממישהו למעלה ממנו,

או ממישהו למטה ממנו,

צריך שתבטח באלוקים.

וישים אותם

סיבה בהשלמתו.

כשאתה פונה אליהם, אתה פונה אליהם ואתה יודע שהם יכולים להיות סיבה להשלים את צרכיך מאת השם.

כמו שאתה שם עבודת הארץ וזריעתה,

סיבה לתרפו.

כמו שאתה יודע שבארץ הם שמים את הגרעין והכל, זה סיבה לטרף.

ככה הם סיבה לזה.

ואם ירצה להטרפו ממנה,

אם השם רוצה שיצמח לו מן האדמה,

אז הזרע יצמח ויפרה וירבה,

ואתה לא מודה לארץ על זה.

תודה רבה, אמא, עם האדמה. תודה רבה, תודה רבה על הזרע, תודה.

אתה לא מודה.

אך ההודעה לבורא לבדו,

ואם לא יחפוץ האלוהים להטרפו ממנו,

אז היא לא תצמיח הארץ.

או היא תצמיח ויקרה לה צמח פגע.

אז אתה תאשים את האדמה?

היא אשמה?

היא לא אשמה.

אז אתה לא מודה לה?

אתה לא מאשים אותה גם.

וכן כשיבקש מאחד מהם חפץ,

צריך לזכור שהחלש והחזק שווים.

החזק והחלש שווים.

הם שווים בעשייתם עבורך,

ותפתח בהשלמתו על האלוהים יתברך.

תזכור

שהם רק סיבה והקדוש ברוך הוא, הוא הגורם,

הוא הגוזר.

ואם ישלם על ידי אחד מהם,

יודע בורא יתברך שהשלים את חפצו,

ויודה למי שנעשה על ידו,

על ליבו הטוב לו.

ושהבורא הביא תועלתו על ידו.

בהודאת החייב, כי למדנו, אתם זוכרים, על העמוני?

צריך להכיר טובה.

אפילו שאתה יודע שמי שנתן לך עכשיו זה בגזירת הבורא,

צריך להודות לו.

קודם כל הקדוש ברוך הוא,

אבל צריך גם להודות לו שהשם זיכה אותו,

זה סימן שיש לו לב טוב.

אז על הלב טוב שיש לו.

ועל זה שהקדוש ברוך הוא השלים את חפצו דרכו,

והפך אותו להיות השליח לתת לך.

ובידוע שאין הבורא מגלגל טובה,

אלא על ידי הצדיקים.

ומעט הוא שמתגלגל הפסד על ידיהם מהצדיקים.

לא ייתכן שיהיה הפסד, רק במקרים נדירים, נדירים,

שיכול להיגרם הפסד.

כמו שאמרו חכמים, זכרונם לברכה,

מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.

מאמר הכתוב, לא יאונה לצדיק כל אבן

ואם לא ישלם לו על ידיהם,

והם בא אליהם ואמר, תשמע, תעזור לי וזה, ופה ושם, ולא עזר לו.

אל יאשים אותם

ואל יתלה בהם את הקיצור שהם לא נתנו לו.

אך יודה לאלוהים אשר בחר לו הטוב בזה,

אם השם החליט שאני לא מקבל מהם או משהו, הוא יודע שזה יותר טוב שאני לא אקבל מהם.

וישבחם,

ועדיין צריך לשבח אותם,

כפי שידע מהשתדלם לעשות חפצו אף על פי שלא נשלם כרצונו וכרצונם לא.

זאת אומרת, הוא רצה והם רצו לעזור לו,

אבל לא נשלם.

אמר לו, תעשה לי טובה, תשיג לי חבילה מצות.

הוא אמר לו, בעזרת השם אני אצלצל.

צלצל וחזרה, אמר, אני מצטער, כבר לא נשאר להם.

אז הוא צריך להודות לו.

תודה לו, שהוא השתדל.

זה מה היכולת ולא נתן. זה משהו אחר.

וכן ננהג במיודעיו ואוהביו,

ובמי שנושא ונותן עמהם,

וגם שם משאב לשותפיו.

הבנתם? לכולם צריך להודות על מה שהם השתדלו בעבורו,

אפילו אם לא יצא חפץ כרצונו.

וכן, אם יבקש ממנו מי של מעלה ממנו או מי של מטה ממנו חפץ,

עכשיו בא מישהו אליו.

אדם שהוא יותר מבוגר ממנו, יותר חכם ממנו,

יותר חשוב ממנו, או מישהו שהוא פחות ממנו.

ויבקש ממנו איזה חפץ,

מה עליו לעשות הבוטח באלוקים?

יסבב לעשותו בכל ליבו.

צריך להשתדל בכל הלב לעזור לו.

וישתדל להשלימו גם במצפונו, שהמצפון שלו ינקה עם זה ולא יגיד, טוב, נו, לא נעים, כבר ביקש, אז אני עושה.

שישלים גם במצפונו,

אם יזדמן לו,

ויהיה מי שמבקשו ראוי להשתדל לו בו.

אבל לא לכל אחד.

צריך שזה שביקש ממך יהיה ראוי להשתדל בעבורו.

כי יש אנשים שאינם הגונים ולא ראוי.

ואחר כך יבטח על האלוהים בהשלמתו.

זאת אומרת, קודם כל אתה מחליט

שאתה לוקח את הפרויקט לעזור לו.

אחרי שאתה לוקח את הפרויקט לעזור לו,

אתה צריך

צריך לבטוח גם באלוקים,

שיעזור לך להשלים את העניין, שתוכל לעזור באמת.

עכשיו, ואם ישלימהו על ידו,

אם הקדוש ברוך הוא יעזור לו, שהוא באמת

ישלים את מה שההוא ביקש ממנו על ידו,

וישים אותו סיבה לטובת זולתו,

יודע על זה.

יודה לקדוש ברוך הוא, תודה ריבונו של עולם,

שזיכית אותי לעשות את החסד הזה,

ולגמול להם, ולהשלים חפצם, וכו' וכו'.

ואם יימנע ממנו, הוא לא יצליח לבצע את הבקשה והשליחות,

ולא יזדמן לו לעשותו,

אל יאשים נפשו,

ויודיע את חברו שלא קיצר, תאמיני שניסיתי והשתדלתי וכו',

אחר שיצרח וישתדל בו בעצמו אבל.

אבל אם אתה ביקשת מאחר שיטפל, ואחר כך אתה אומר לו, תשמע, לא הצלחתי,

בעצם לא עשית כלום,

רק אמרת למישהו שישתדל והוא לא הצליח, זה לא בסדר.

אבל ענייני אויביו וחומדיו ומבקשי רעתו,

מה עושה הפותח בשם עם אנשים כאלה?

יש לו אויבים,

יש לו חומדים,

יש לו מבקשי רעה.

יפתח בענייניהם על הבורא יתעלה,

תקשיבו, ויסבול חרפתם,

ואל יגמול להם כפעלם,

אך יגמלם חסד.

ויעשה להם כל מה שאוכל לעשותו מן הטוב,

ויזכור בליבו שתועלתו ונזקו ביד הבורא יתעלה. זה לא הם.

זה לא הם בכלל.

הם שליחים,

אומנם הם רעים,

ומגלגלים חובה על ידי חייו,

אבל הם שליחים.

איך אמר דוד המלך?

על שמעי.

השם אמר לו כלל.

השם אמר לו כלל.

זאת אומרת,

אם הוא מקלל זה לא הוא מקלל.

זה השם אמר לו כלל.

אחרת השם לא היה נותן לו אפשרות לקלל לפני כולם, לעשות לי בושות והכול.

זה השם אמר לו כלל, ויש חשבון בזה.

ואם יהיו סיבה להזיקו, מה קורה אם הם באמת הזיקו אותו? והם היו סיבה להזיק אותו.

יחשוב עליהם טוב,

ויחשוד את עצמו ומעשיו ברוע הקדמותיו אצל אלוהיו.

ויתחנן אל האלוהים

ויבקש מלפניו לכפר עוונותיו.

ואז ישובו אויביו לאהבתו.

כמו שאמר החכם, ברצות השם דרכי איש,

גם אויביו ישנים איתו.

אז אנחנו רואים פה הפוך לגמרי מכל מה שאדם סובר,

שבעצם גם כל זה טובה.

אויבים וחומדים ומקשי רע וכו' וכו',

הכל זה לטובתו של האדם.

אז לכן התנהג איתם בהיפוך גמור למה שהם עושים לו.

כיוון שאנחנו בשידור, אז אני לא רוצה להסביר.

את מה שאתם חושבים,

אז אני אסביר את זה בהזדמנות אחרת,

לא למיקרופון.

הוא פירוש החלק הרביעי

בענייני חובות הלבבות

והאיברים

שהאדם מתייחד בתועלותם ונזקם,

וזה כצום וכתפילה וכסוכה וכלולה וכציצית

משמירת השבת והמועדים.

אז יש חובות שהן חובות הלבבות,

שאדם מחויב בלבבו לעבוד השם. יש חובות שהן באיברים,

שבהן מתייחד האדם בתועלת היוצאת לו מהם או בנזק,

והן כמו צום,

כמו תפילה, כמו סוכה, כמו לולב, ציצית, שמירת שבת, מועדים.

וגם הימנע מן העבירות.

וכל חובות הלבבות אשר לא תעבורנה אל זולתו,

והתועלת והנזק המיוחדות בו, מבלי שאר בני האדם,

מה יהיה אופן של יושר הביטחון בכולם על האלוהים יתברך?

מה יהיה? איך להתנהג בזה בענייני החובות שיש לנו כלפי הבורא, בין בלבבות בין באיברים?

או להימנע מעבירות.

איך נפתח בשם? מה התפקיד שלנו? מה אופן היושר בביטחון?

אז הוא אומר, כמו שאני מבאר,

ומאלוהים אשאל להורות אותי האמת ברחמיו. שמעתם?

פה הוא אומר, מבקש מהקדוש ברוך הוא, לפני שהוא עונה את התשובה,

ומאלוהים אשאל להורות אותי האמת ברחמיו, מה שאני הולך להגיד לכם עכשיו.

והוא,

כי מעשי העבודה והעבירה לא ייתכנו לאדם, כי אם

בהיכווץ שלושה דברים.

עכשיו, זה יסוד גדול שאתם חייבים

להבין אותו, ואחר כך לזכור אותו.

יש שלושה דברים.

מעשי העבודה ומעשי העבירה לא ייתכנו לאדם,

רק בהיכווץ שלושה דברים.

אחד,

זה הבחירה בליבו ומצפונו.

של כל אדם יש בחירה בלב ובמצפון.

השני,

זה הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו.

אז צריך שיהיה לאדם כוונה לעשות מעשה והסכמה לעשות את המעשה שבחר בו.

אז קודם כל זה מתחיל בבחירה.

אחר כך זה הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר.

והדבר השלישי,

זה צריך להשתדל לגמור את המעשה באיבריו הנראים,

ולהוציא את זה אל גדר המעשה.

אז מהם שלושת התנאים שהם הגורמים למעשה עבודת השם או העבירה?

אחד,

זו הבחירה שאדם בוחר בליבו ובמצפונו.

שתיים,

זו הכוונה וההסכמה שהאדם רוצה לעשות מה שהוא בחר בו.

ושלוש,

זה שישתדל לגמור את המעשה באיבריו הנראים ולהוציאו אל גדר המעשה.

עד פה זה ברור?

זה שלושה תנאים שצריכים.

בחירה, כוונה והסכמה, וגמר המעשה.

בחירה, אני בוחר, לעשות טוב או רע.

אחר כך אני מתכוון לזה ומסכים לעשות את זה.

לא אנוס ולא מוכרח.

אני מתכוון ואני מסכים.

הדבר השלישי, זה לא מספיק.

אם תשאר רק עם בחירה ועם כוונה,

אה, לא עשית כלום.

אתה צריך להוציא את זה לפועל.

לגמור את המעשה.

להשלים את המעשה.

עכשיו,

ומה שאינו נעלם ממנו בהם,

כבחירת העבודה והעבירה,

והכוונה וההסכמה על המעשה,

הביטחון על האלוהים בזה,

טעות וסכלות.

ובשני הדברים הראשונים שלא נעלם מאיתנו,

כיצד עלינו ללעוג בהם, דהיינו,

הבחירה במצווה

או בעבירה,

בהחלטה ובנכונות שלנו לעשות אותה.

בדברים האלה, הביטחון על האלוהים

הוא טעות וטיפשות.

זאת אומרת, אם אני מניח את זה על הקב' ברוך הוא ואני אומר,

אני בוטח בשם שהוא ייתן לי את הבחירה הנכונה,

ואני בוטח בו שהוא ייתן לי את הכוונה וההסכמה,

זה טיפשות וסכלות.

למה?

למה?

כי הבורא יתברך הניח ברשותנו את בחירת עבודתו ואמרותו, ככתוב, ובחרת בחיים.

ולא הניח ברשותנו,

השלמת המעשה בעבודה ובעבירה,

אלא בסיבות שהן חוץ לנו,

מזדמנות בקצת העיתים ונמנעות בקצת העיתים.

הבחירה זה ביד שלנו, ככתוב, בחרת בחיים.

הכוונה וההסכמה זה ביד שלנו.

גמר המעשה והשלמתו זה לא בידינו.

פעמים השם ייתן בידינו להשלים,

פעמים לא ייתן להשלים.

אבל בחירה וכוונה זה ביד שלנו.

הכל בידי שמיים,

חוץ מיראת שמיים.

יראת שמיים זה הכוונה שלי,

הבחירה שלי, מה שאני בוחר, אם אני ירד שמיים או לא.

טוב ורע לא כאמר.

אתה תחליט.

אתה רוצה להיות טוב, אתה רוצה להיות רע.

הרי אנוכי נותן לפניכם היום את החיים את הטוב, את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים, מה שאתה רוצה.

זה בצד שלך. בצד שלך זה מה הבחירה, הכוונה וההסכמה.

גמר והשלמת המעשה זה לא ביד שלנו.

זה בסיבות שהן חוץ לנו,

מזדמנות בקצת העיתים ונמנעות בקצתם.

ואם יפתח על האלוהים בבחירת עבודתו, הוא הולך לעבוד את השם, רוצה, והוא בוטח על האלוקים,

ויאמר,

לא אבחר.

ולא אכוון לעשות כלום בעבודת הבורא עד שהוא יבחר לי את הטוב ממנה.

כבר טעה מדרך הישרה וכבר מחדו רגליו מאופניה הנכונה.

כי הבורא יתברך כבר ציוונו לבחור במעשה העבודה ולכוון אליה בהשתדלות,

בהסכמה ובלב שלם לשמו הגדול והודיענו גם שהוא אופניה הנכונה לנו בעולם הזה ובעולם הבא.

עכשיו,

ואם הזדמנו הסיבות

וייתכן גמר המעשה בעבודתו אשר קדמה בחירתנו בה,

והשתבח הבורא,

רצינו להקים בית כנסת,

הייתה לנו בחירה

לבנות בית הכנסת

או לצאת לעסקים.

החלטנו לבנות בית הכנסת, בחרנו בעבודה.

והייתה לנו כוונה והסכמה.

כל הכבוד. יש הרבה שיש להם כאלה כוונות ובחירות והסכמות.

ועדיין כתוב, כאן ייבנה בית הכנסת עשר שנים.

ולא מגיע לגמר.

אבל אם יזדמנו הסיבות וייתכן

גמר המעשה בעבודה אשר קדמה הבחירה הבאה,

יהיה לנו השכר הגדול ככה.

על הבחירה בעבודה,

זה דבר ראשון, מגיע לנו שכר על הבחירה.

בחרנו בעבודת השם, מגיע לנו שכר.

ועל הכוונה לעשותה, מגיע לנו עוד שכר.

על הכוונה לעשות.

וגם על השלמת המעשים והאיברים הנראים.

גם על זה מגיע לנו.

שלושה סוגי שכר

על הבחירה,

על הכוונה וההסכמה וההשתדלות,

ועל גמר המעשה.

אפילו שגמר המעשה תלוי בשם ולא בנו,

אנחנו מקבלים שכר על גמר המעשה.

ואם יימנע מן האיברים גמר המעשה,

היה לנו בחירה טובה, נכונה,

והיה לנו כוונה והסכמה, ולא הצלחנו לגמור את המעשה.

יהיה לנו שכר הבחירה והכוונה כאשר זכרנו במה שקדם,

ותו לא.

וכן העונש על העבירה,

וכן העונש על העבירה.

איי, איי, איי, איי,

אבל יש פה שאלה...

מה תורם מחשבה טובה למעשה?

שהקדוש ברוך הוא מצלב מחשבה טובה למעשה, מה עם זה?

נראה לי רק מי שמצטער על זה שלא יצא. רבנו בחייה לא מזכיר את זה, מה קורה פה?

איי, איי, איי, איי, איי.

אז הוא מביא כאן, וכן כותב רבנו גם בשער זה בפרק ג', בהקדמה החמישית.

שם כתוב בלב טוב,

בקטע המתחיל, והסיבה שבגללה,

הוא אומר ככה, ומבחן האדם,

אם הוא עבד את האלוהים,

או עבר על רצונו,

מתברר מתוך כוונתו ובחירתו,

באיזו משתי הדרכים הוא בחר לשם השגת צרכיו,

ובהתאם לזה מגיע לו אחר כך שכר או עונש,

ואפילו אם לא עלה בידו להוציא את שאיפתו לפועל ולהביאה לכלל מעשה.

אז יהיה לו או שכר או עונש,

אפילו שלא,

אפילו שלא הוציא לפועל את השאיפה

ולהביאה לכלל מעשה.

אבל זה אומר בלב טוב, צריך לראות את זה שם בפנים,

אבל הנקודה פה שהוא עצר בקטע הזה וכולי.

יש רבנו יונה, שהוא אומר,

שבן אדם,

גם כשמתכוון לעשות עבירה, אז אנחנו אומרים שאין מצרפים אותה למעשה.

אבל אם בן אדם כבר עבר פעמיים ושלוש,

עבר על עבירה,

אחר כך אם

יבוא למצב שהוא בחר והתכוון לעשות

עבירה ולא יצאה לפועל,

זה נחשב כאילו עשה אותה.

גם בצד השלילי.

כן.

אבל פה מכל מקום

מסיים רבנו בחייב ואומר שיהיה לנו שכר הבחירה והכוונה,

ולא מזכיר

את הנושא של מצרפים.

וכן העונש על העבירה, הוא אומר. כל זה תלוי בבחירה בכוונה ובהשלמת המעשה.

עכשיו הוא אומר, וההפרש

שבין עבודת הבורא

ושאר מעשי העולם

בעניין הביטחון באלוהים יתברך,

מה ההפרש? מה ההבדל? מה השוני בין עבודת הבורא

לשאר המעשים שצריכים לעשות בעולם?

אז הוא אומר, בעניין הביטחון באלוקים,

ששאר ענייני העולם לא נגלו לנו אופני הטוב והרע,

בסיבה מן הסיבות, מבלעדי שאר איתם,

ולא אופני ההפסד והרע, בקצתם, בלתי קצתם, כי לא עמדנו על איזו מלאכה מן המלאכות שטובה לנו,

ויותר ראויה לבקשת הטרף, הבריאות והטוב,

ולא באיזה סחורה ובאיזה דרך ובאיזה מעשה מן המעשים העולמיים נצליח כשנתגלגל בהם.

ומן הדין עלינו שנפתח באלוהים בבחירתה

מה שיש בו טובתנו אחר שנתגלגל עליהם ונתחנן אליו להחיר לבבנו לבחירת הטובה והראויה לנו מהם.

אז הוא אומר, אבל בענייני העולם הזה אנחנו לא יודעים מראש

מה יהיו אופני הטובה

או הרעה שיצמחו לנו מהסיבה שאנחנו לקחנו לעשות. החלטנו לעבוד במקצוע מסוים,

ואנחנו לא יודעים אם מצרנו טובה או רעה.

יכול להיות שהוא ירוויח, יכול להיות שיפסיד,

יכול להיות שישבור את הרגל שם, יכול להיות שלא,

יכול להיות שיסתבך עם האנשים, יכול להיות שלא.

אנחנו לא יודעים מה יצמח.

אנחנו לא יודעים גם מה הרעות שיכולות לצמוח.

אנחנו לא יודעים איזו מלאכה טובה לנו.

אנחנו לא יודעים מה ראוי לבקש.

אנחנו לא יודעים בענייני הבריאות, ולא טוב, ולא באיזה סחורה, ולא באיזה דרך לעשות.

להישאר פה, לעבור עיר, לעשות ככה, לעשות חוץ לארץ, באיזה מעשה? לא יודעים כלום. אז מה עושים?

מן הדין עלינו שנפתח באלוקים בבחירה שנבחר,

ובהשלמתה שהוא יעזור לנו,

על מה שיהיה בו לטובתנו.

מבקשים מהקדוש ברוך הוא, יהי רצון מלפניך אבינו שבשמיים, שתעזור לנו שהבחירה שבחרנו

תהיה לטובה ולא לרעה,

ושתשלים את חפצנו בה,

לטובתנו כמובן.

אחר שנתגלגל עליהם

ונתחנן אליו להעיר לבבנו לבחירת הטובה והראויה לנו מהם. פה מותר לנו לבקש מהקדוש ברוך הוא עזרה שייתן לנו עצה

שנבחר בדבר היותר טוב לנו.

אבל

עבודת הבורא את ברח היא לא כך,

מפני שכבר הודיע לנו מה האופנים הנכונים בה,

והוא כבר ציווה אותנו לבחור בה.

אין פה להסתפק מה אני אבחר, אני אעבוד בזה, אעבוד בזה.

אין, מצוות צריך לעשות, כתוב בדיוק מה עושים,

מה הדרך הנכונה,

מה צריך לבחור, נתן לנו את היכולת עליה.

ואם נתחנן אליו בבחירתה ונפתח עליו ברעותינו אופני הטוב לנו,

נתחנן שיבחר לנו ויגיד לנו מה לבחור ואיזה מצוות כדאי לעשות או מה,

ונפתח, שהקדוש ברוך הוא יראה לנו מה האופנים הטובים לנו,

נהיה טועים בדברינו ושכלים בביטחוננו. זה ביטחון טיפשי.

כתוב לך מפורש מה צריך לעשות,

מפני שכבר קדמה הודעתו אותנו בדרכי העבודה.

ואשר יועיל לנו בעולם הזה וגם בעולם הבא,

ככתוב בדברים וכד', ויצוונו אדוני לעשות כל החוקים האלה,

ליראה את אדוני אלוהינו לטוב לנו כל הימים.

כתוב לנו במפורש.

ואמר בגמול העולם הבא,

וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות.

אז יש הפרש

בין ענייני העולם שצריך לפתוח בשם, שיכוון אותנו לדרך הטובה,

שלא נתבזבז, כמו שאומרים, כן?

כי שם אנחנו לא יודעים מה יהיה, מה יצמח, ממה, ואיך פה, ואיך וכמה.

אבל בענייני העבודה, עבודת השם,

הדברים כתובים ברורים, יש הבטחות,

יש ברכות, יש קללות, כתוב בדיוק מה עושים.

מה אתה מבקש מה קדמה שלך, יאבן אותך ויגיד לך מה לעשות?

עושים ככל מה שכתוב.

ועוד, כענייני העולם,

יש את תשוב הסיבה המשובחת מגונה, והמגונה משובחת.

פעמים, הסיבה שאתה עושה היא גורמת לעשירות, פעמים לעניות,

פעמים בריאות, פעמים חוני,

פעמים סכסוך,

פעמים שלום.

פעם היא מגונה, פעם משובחת, פעם משובחת, פעם מגונה.

אין דבר קבוע.

אבל העבודה והעבירה

אינם כן.

כי המגונה והמשובח

לא יעתק מעניינו ולא יתחלף לעולם. עבירה זה לעולם עבירה,

ומצווה זה לעולם מצווה.

שכר זה לעולם שכר,

ועונש זה לעולם עונש. אין מה להתבלבל.

יש לך דבר יותר טוב מזה שאתה יודע וברור,

אין שמחה כתרת הספקות.

בתורה אין בה ספק.

כתוב בדיוק מה היא אומרת, מה היא רוצה,

ומה היא נותנת או מענישה.

אז יש לך דבר יותר טוב ובטוח מזה?

מה אתה מתעסק בדברים שאתה לא יודע מה התוצאות שיצמחו לך מהם?

נראה לך ורוד היום, מחר שחור.

בערב ילין בכי לבוקר נע,

או הפוך, אתה לא יודע.

אבל פה בענייני עבודת הבורא,

דברים קבועים במסמרות לא יזוזו,

לא יימוטו לעולם.

אבל מה שראוי לבטוח עליו

הוא גמר מעשה העבודה אחר בחירתה בלב שלם ונאמן,

והסכמה והשתלטות בבור לבב,

בכוונה לשמוע גדול.

בזה אנחנו חייבים להתחנן אליו,

לעזור אותנו ולהורות אותנו עליו,

כמו שכתוב, אדריכני ואמיתך ולמדני.

ואמר אדריכני בנתיב מצוותיך.

ואמר דרך אמונה בחרתי.

ואמר דבקתי בעדותיך, אדוני, אל תבישני.

ואמר אל תצל מפי דבר אמת עד מאוד, כי למשפטיך ייחלתי.

זאת אומרת, מה כן ראוי לנו לבטוח?

שגמר מעשה העבודה בנו שהוא לא תלוי בנו, נכון?

אבל הבחירה,

אחרי שבחרנו בלב שלם ונאמן לעשות את רצון הבורא,

ואחרי שהסכמנו והשתדלנו

עם לבב בריא,

בר ונקי,

וכיוונו לעשות את הדברים משמו הגדול,

בזה אנחנו חייבים להתחנן לשם שיעזור לנו להורות אותנו עליו,

הדריכני באמיתך ולמדני. לבקש להתחנן.

שייתן בידינו לגמור את המעשה גם,

ולהצליח וללכת בדרכיו תמיד,

ולא להיכשל.

וכל זה ראייה שבחירתו הייתה במעשה העבודה,

אך התפלל אל האלוהים על שני דברים.

זאת אומרת,

הבחירה הייתה שהוא רוצה לעבוד את הבורא.

זו ראייה.

אבל הוא התפלל לשם על שני דברים.

מהם?

אחד מהם זה לייחד לבבו ולחזק את בחירתו בעבודתו, בהרחקת טרדות העולם מלבו ועינם.

הוא אומר, ריבונו של עולם, אני רוצה ללמוד תורה פה לא שבוע-שבוע,

שבועיים ועוד שבועיים.

אני רוצה,

תייחד את הלב שלי, שיהיה אחד ויחיד רק לזה.

תחזק את הבחירה שלי בעבודתך.

תרחיק ממני, תרדות העולם מלבי ומעיניי.

כמו שאמר דוד, ייחד לבבי ליראה שמיך. אני רוצה שהלב שלי יהיה רק ליראה שמיך.

גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך.

העבר עיניי מראות שב. לא רוצה לראות כל העבלים, כל הדמיונות שיש בעולם. לא רוצה לראות, לא רוצה, לא רוצה.

הטליבי אל עדבותך.

שהלב שלי רק ירוץ אחרי המצוות שלך,

לא אחרי העולם הזה.

דבר שני,

יתפלל אל השם לחזק איבריו

על השלמת המעשים בעבודתו.

שהקדוש ברוך הוא ייתן לו כוחות,

שיהיה בריא עולם,

שיהיה

בריא בגופו ובנפשו,

שיוכל לבצע את הכול ולהשלים את המעשים.

זה מה שאמר דוד המלך, אדריכני בנתיב מצוותיך,

סעדני ויבשע.

והרבה כמוהו הביא דוד המלך.

ואומר רבנו בחייב, ואני עתיד לבאר אופני מפסידי החלק הזה ואופני השלמתו בדרך הנכונה בו,

בעזרת השם.

אבל פירוש החלק החמישי

והוא חובת האיברים אשר התועלת והנזק מתעברים אל זולתו,

כמו צדקה.

שזה תלוי גם באחרים.

והמעשר,

שזה תלוי באחרים, לתת את המעשר.

ולימוד החוכמה, זה לומדים בצוותא, בחברותא או ברבים.

בצוות בטוב,

שצריך לצוות את האחרים לעשות טוב.

ואזהר מהרע, וצריך גם להוכיח את האחרים.

ולהשיב האומנות,

ולהסתיר הסוד, ולדבר טוב, ולעשות את הטוב,

בכיבוד אבות,

בהשבת הרשעים אל האלוהים,

ואורות בני אדם את דרכי טובתם,

ולחמול ענייהם,

ולרחם עליהם,

ולסבול חרפתם,

כשמאיר אותם אל העבודה,

ומייחל אותם, ומייראם בגמול ועונש.

איך מסתדרים עם כל זה?

אתם שומעים מה עושה פה רבנו בחייה?

לוקח כל פרט ופרט, וכל חובה שיש בחיים, מפרק אותה,

ואומר איך הבוטח באלוקים צריך להתנהג,

ומה צריך לחשוב,

וכמה צריך לעשות, ומה להשתדל,

מה לקרב,

ומה להרחיק. איפה יש הדרכה כזאת בעולם,

שבן אדם יהיה בטוח שהוא הולך בדרך האמת?

אז הוא אומר ככה, אופני יושר הביטחון בזה,

שיהיה אדם צופן מלבבו כל המעשים האלה, ודומה להם,

ויבחר עשותם,

ויסבב עליהם. זה צריך להשתדל בכל אלה.

לתת צדקה, מעשה, לימוד חוכמה, לצוות את האנשים בטוב, להיזהר מרע, להשיב על אומנות, להסתיר אסוד.

כל מה שאמרנו, כל זה צריך להשתדל ולסבב עליהם.

כמו שהקדמנו בחלק הרביעי מחיוב הבחירה, עלינו להתקרב אל האלוהים בלבד.

לא בשביל לקנות שם וכבוד ביניהם, לא, לא, לא.

לא בשביל לקוות לגמול מהם, לא, לא, לא.

לא בשביל להשתרר עליהם, גם לא, לא, לא.

ואחר כך יפתח על האלוהים בהשלמת המעשה שכיוון לעשותו מהם כפי מה שהוא רוצה בו ממנו.

כפי שהשם רוצה מאיתנו, ככה אנחנו רוצים שנזכה.

אבל זה אחרי שיסבב עליו,

וייזהר כפי יכולתו בכל זה להסתירו ממי שאין צריך להודיע.

למה?

כי בהיותו נסתר יהיה שכר יותר גדול ממה שיהיה אם יהיה נודע.

וכל המעשים, כגון צדקה, מעשה, לימוד חוכמה, צו, צו, צו, צו, צו, כל זה,

זה כמה שאתה עושה את זה בצנעה יותר טוב ממה שתודיע את המעשים, אלא אם כן זה לצורך.

אבל אם לא לצורך,

לא להודיע, כי אז שכרך יהיה גדול יותר.

ומה שלא יוכל להסתירו,

נזכור בו השורש שהקדמנו, כי התועלת והנזק

לא יהיה מן הברואים, כי אם ברשות הפורה יתברך.

אז אל תחשוב שאם אתה תפרסם שאתה נותן צדקה, ואתה עושה זה, ונותן מעשרות,

ואתה מספר את זה,

תיזהר שלא תצפה מאנשים שייתנו לך כבוד ויעריכו אותך וכל הדברים האלה,

כי התועלת והנזק הוא לא מן הברואים. חבל שתטרח, אתה רק תפסיד שכר.

אתה לא תקבל מהם כלום.

אם תסתיר ואף אחד לא ידע, אתה תקבל עוד יותר שכר.

אם תגיד ותפרסם, זה אומר שאתה רוצה מהם שכר.

אבל התועלת והנזק לא בא מהם, אלא מה, הקדוש ברוך הוא, ורק ברשותו.

אז חבל.

אם הם יצטרכו לשבח אותך, הם ישבחו אותך גם בלי שאתה תגיד.

ואם

אתה לא תודיע,

אתה גם תקבל שכר גדול יותר.

וכאשר יגלגל הבורא על ידו מצווה,

הקדוש ברוך הוא זיקר את הבן אדם במצווה שלא כל אחד זוכה, נגיד.

יחשוב בליבו כי היא טובה מאת הבורא יתעלה שהיטיב בה אליו.

ואל ישמח בשבח אותו בני האדם עליה.

פשש, אשריך, איך זכית, איזה מצווה ואיזה זה.

אל ישמח כשמשבחים אותו בני אדם עליהם.

ואל יחפוץ בכבודם בעבורה.

וזה יביא אותו להתגאות במעשיהו.

ואז יפסיד את ליבו וכוונתו לאלוהים

ויפסיד מעשיהו ויאבד שכרו.

שמעתם איך מאבדים הכל בשנייה?

ואני עתיד לבאר לך את זה בשערו בעזרת השם יתברך,

אומר רבנו בחייא. Don't worry,

אנחנו נחזור לזה ונדבר על זה.

אבל הפירוש לחלק השישי, או בגמול העולם הזה והעולם הבא,

אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם,

הוא שהגמול על שני פנים.

יש גמול בעולם הזה בלבד

ויש גמול בעולם הבא בלבד.

ויש יהיו ראויים שניהם על מ...

עשה אחד.

ולא פורש לנו ביאור זה באר היטב.

אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק

איך זה עובד. אז שכר עבור קיום המצווה ניתן בשני דרכים. לפעמים בעולם הזה ורק בעולם הבא.

לפעמים בעולם הבא ולא בעולם הזה.

לפעמים מגיע לאדם שכר עבור מצווה אחת גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

אבל התורה לא פרשה לנו היטב איזה שכר ניתן על כל מצווה ומצווה.

אך ערב לנו הבורא לעמו גמול כולל על מעשה כולל,

ולא חילק הגמול על העבודות בעולם,

כמו שעשה בעונש על העבירות בעולם.

בשכר לא פירש הקב' פירט כל מצווה מצווה.

אין עבירה שלא כתוב מה העונש שלה.

כל העבירות כתוב מה עונשן.

מצוות לא כתוב,

רק באופן כולל.

כמו שפירש המעשים שעושיהן חייבים,

שכלה, שרפה, הרג, חנק,

מלכות ארבעים, מיטה, כרת, תשלומי כפל, תשלומי ארבעה וחמישה,

נזק, שור, בור, שן, אש, נותן מום באדם,

שולחת יד במבושה, ומוציא שם רע, דומה לזה.

כל אלה פירטה תורה את העונשים.

אבל גמול העולם הבא ועונשו לא פרש מהם הנביא מאומה בספרו.

למה?

בעבור כמה פנים.

תשמעו עכשיו למה לא נתפרש בתורה שכר מתן המצוות.

מהם.

סיבה אחת.

כי צורת הנפש בלעדי הגוף

אינה ידועה לנו.

נו, מישהו יכול לתאר לי בדיוק איך נראית הנפש,

מה מהותה וכו'?

הוא אומר, צורת הנפש בלי גוף לא ידועה לנו.

כל שכן,

מה שתתענג בו או תצטער בעניין ההוא.

גם זה אנחנו לא יודעים.

מה הצער שלה, מה העונג שלה, עד היכן, איזה דרגות, מה מום מי.

אנחנו לא יודעים.

למה? כי אנחנו נמצאים בתוך הגוף.

ואנחנו יודעים רק במגבלות הגוף.

אבל חוץ לגוף

אנחנו לא יודעים.

איך אומר הרמב״ם?

זה כמו לתאר לבן אדם גוון של צבעים

והוא עיוור מלידה.

להגיד לו מה שמע הצלילים והוא חירש מלידה.

איך תסביר לחירש מלידה?

מה זה קונטרבס ומה זה צ'הלו?

איך תסביר לבן אדם עיוור מלידה מה זה ורוד, אדום,

תכלת, כחול, חום. איך תסביר לו?

זה דומה לזה? מה תגיד לו?

אתה לא יכול.

איך תסביר

לאדם מה הנפש מרגישה כשהוא עוד לא יצא מן הגוף?

והוא יודע מה הרגשותיה.

מה מצב זה גוף? הוא לא מושפע.

דוגמא, אם אדם ישן, אומרים לו, טמבל,

הוא לא נעלם.

אבל אם הוא ער,

הוא שמע טמבל,

הוא נהיה אדום.

אז רואים,

כן?

מתי כשאמרתי טמבל?

אני רואה שגם המחשב טמבל.

כן, נו, תעצור, תעשה.