בס"ד חובת הלבבות- שער הביטחון- טו' פרק ד' {שיעור חמש עשרה} 04-04-2014

שיעור מס' 15 שער הבטחון חובת הלבבות, אני חוזר על קטע האחרון מסיום השיעור הקודם:

"ויש שמנהיג הבורא טרפי רבים מבני אדם על יד איש אחד מהם, להבחין בזה עבודתו לאלוקים מהמרותו, וישים את זה מן הסבות החזקות שבסבות הניסיון וההסתה לו, כמלך שהוא מטריף חילו ועבדיו וכן השרים ורואי המלך והסגנים, אשר סביבותיהם כתות מעבדיהם ושמשיהם ופקידיהם ונשים וקרובים, ומשתדלים בעבורם לחזר על סבת קבוץ הממון מפנים טובים ורעים".

אז לפעמים הקב"ה מפרנס בני אדם רבים על ידי אדם אחד, והקב"ה רוצה לבחון ולהבחין אם הבן אדם הזה עובד את האלוקים או ממרה אותו, והבורא עושה לו את הדבר הזה לאמצעי ניסיון, ואמצעי לפיתוי חזק ביותר, דהיינו שנותן יכולת לצבור הון רב, וזה ניסיון חזק ביותר עבורו, האם ישתמש היכולת הזאת כרצון השם לחלק צדקה ולפרנס נצרכים, או ילך אחר עצת היצר המפתה אותו לקמץ מלתת לאחרים, להתעלם מצורי העניים שעליו לפרנסם, כדי שיתעשר יותר ויותר.

כמו למשל; מלך שמפרנס את חילו ואת עבדיו, וכן שרי הצבא ויועצי המלך ומושלי המחוז אשר סביבם מסתופפים עבדיהם שמשיהם פקידיהם וקרוביהם וכדי לפרנס את כל הכיתות הללו שמסתופפים סביבם - הם משתדלים לחזר אחרי אמצעים שאפשר לצבור על ידם הון, מבלי לדקדק אם האמצעים האלה הם הגונים או לא.

והסכל מהם יטעה בשלושה אופנים:

אדם כזה שמפרנס אחרים אם הוא טיפש הוא טועה בשלושה דברים:

טעות אחת: זה בהיקבצו הממון כי הוא לוקח מה שגזר לו הבורא לקחתו על פנים מגונים ורעים, הקב"ה הרי גזר גם לך כמו לכולם, גזר בדיוק מה מגיע לך ומה מגיע לך. זה הכל בגזרת הבורא, אז למה אתה לוקח את בדרכים מגונים ורעים?

לדוגמה; גנב, גנב הוא טיפש אין כדוגמתו, כי הוא גונב את הכסף שלו, הוא נכנס לדירה של חברו.

הרי השם גזר כמה תתפרנס השנה, רק אתה עולה דרך הצינור לקחת את הכסף שבעצם היה מגיע לך גם בלי לעלות דרך הצינור. אז מה אתה גונב את הכסף שלך? רק ממישהו אחר ועל זה תיענש, ואת הכסף יכולת לקבל בדרך ישרה, כי מה שנגזר והיה לידך זה ממלא היה צריך להגיע לידך, אז למה אתה צריך לטפס על הקירות?

אותו דבר האדם הזה הסכל:

הוא לוקח את ההון שהבורא גזר שהוא יקח אותו אבל, בדרכים מגונים ורעים, ואלו היה מבקש אותו על אופניו - דהיינו לחפש אותו בדרכים הגונים - היה מגיע אל חפצו ורצונו, והיה מתקיים בידו עניין תורתו ועולמו, ולא היה חסר לו ממה שגזר הבורא מאומה.

ממילא, אם היה מחפש את זה בדרכים הגונים היה מגיע לשאיפה ולרצון, והיה יוצא על ידי חובה שהתורה מטילה עליו, והיה לו טוב בעולם הזה ולא היה חסר לו מאומה מהדברים שהבורא גזר שיהיו לו.

זאת אומרת זה נקרא סכל טיפש.

אדם שהולך לחפש את מה שמגיע לו בעצם ועוד לעשות את זה בדרכים שהם רעים ומגונים.

טעות נוספת של אותו סכל:

הוא חושב שכל מה שהגיע אליו מן הממון הוא טרף מזונו, והוא לא יבין כי הטרף מתחלק לשלושה חלקים.

הוא חושב שהטרף שניתן לו לידיו ניתן לו לצורך מחייתו מתוך שעינו צרה לתת משהו לאדם אחר,

הוא לא מבין שהכסף פה מתחלק לשלושה חלקים:

מהם?

אחד, זה טרף מזונו, וזה כלכלת גופו בלבד, וזה דבר שמובטח מן האלוהים לכל אשר בו רוח חיים עד תכלית ימיו.

זאת אומרת: אם אתה חושב שמה שהגיע אליך זה למחייתך, הכל הכסף שהגיע לך ולכלכלת וכו' - אתה טועה,

יש שלושה חלקים למה הגיע הכסף:

אז דבר אחד זה באמת בשביל עצמך, טרף מזון וכלכלת הגוף בלבד, אבל זה מובטח מן האלוקים לכל מי שיש לו רוח חיים עד תכלית ימיו.

עכשיו דבר השני: זה טרף מזון זולתו, {לא בשבילו} כמו אשה בנים ועבדים ומשרתים והדומה להם, זה איננו מבטח מן האלקים לכל הברואים, אלא לסגולה מהם בתנאים מיוחדים:

לא תמיד יש כדי סיפוק בידו להביא כדי פרנסה כל בני ביתו, לא, לו בשביל לאכול יהיה, אבל שהוא יהיה הצינור משביר ויתן להם ויוכל לפרנס את כולם - לא תמיד.

 והוא מקרה מזדמן בעת אחת ואין מזדמן בעת אחרת - פעמים שאין ונכנסים לחובות ונכנסים לברוכים וכל מיני בעיות, לפעמים זה עם רווח.

וכל זה כפי שמחייב הליכות דיני הבורא מן החסד והמשפט. – פעמים מגיע לו שהשם יתחסד אתו, פעמים המשפט גורם שעל פי דינו ימנע ממנו.

דבר שלישי: זה טרף קנין, והוא הממון אשר שאין בו תועלת לאדם אבל הוא שומר עליו ונוצר אותו, עד אשר יורישנו לזולתו, או שיאבד ממנו. והסכל יחשב כל אשר גזר לו הבורא מן הממון שהוא טרף מזונו וכלכלת גופו והוא ממהר אליו, ומשתדל עליו, ואפשר שיקבצנו לבעל אשתו אחריו – הוא יספיק למות וישאיר את כל הכסף והבעל שיתחתן עם אשתו - הוא יקבל את הכל מוכן. או שהכסף יישאר למי שיהרוג אותו. יבוא אחד ישדוד אותו ויקח את כל הכסף. או לגדול שבשונאיו.

בקיצור דמיונות, אתה חושב שכל הכסף שאתה מקבץ טרף קניין אתה שומר ונוצר, ואתה לא יודע למי.

זאת אומרת: הוא חושב שהקב"ה נותן לו את הכסף בגדר פרנסה ומחיה לכלכלת הגוף - לכן הוא מזדרז תמיד להשיג אותו למענו, ולא לוקח בחשבון שיתכן שהוא צובר אותו בשביל בעל אשתו אחרי מותו, או מי שיהרוג אותו או בשביל השונא הגדול שלו ביותר.

והטעות השלישית:

שהוא נותן הטרפים לבעליהם כמו שגזר להם הבורא על ידו, באמת הוא נותן טרף ומזון לכל אלה שתחתיו, כמו מלך לעבדיו, וכמו השר ונתיניו, או כמו הבעל לאלה שתחתיו וכו'. והוא באמת מוסר את כל שיש לו לכל אלה שמסתופפים סביבו, דהיינו את הפרנסה שייכת להם, כמו שהבורא הקציב להם, אבל, הוא זוכר טובתו להם בהם – הוא מזכיר להם את הטובה שעשה להם בזה, הוא כאילו משחק אותה שכאילו הוא, הוא, הוא, הוא הזן והמזין והמפרנס, ולא רק זה, הוא כאלו הוא הטריפם בהם וכלכל אותם והתחסד בם עליהם -  כאילו הוא הפרנס והמכלכל ועושה אתם חסד, וגם רוצה שיודוהו וישבחוהו הרבה עליהם- גם מבקש תגמול, הוא רוצה שיודו וישבחו על זה מאוד. ושיעבדו לו תמורת זה,

ויתגאה ויגבה וירום לבבו ויניח הודאתו עליהם - מתגאה מתנשא גבה לב, והוא לא מודה שהקב"ה זיכה אותו להיות שליח להיטיב לאחרים, הוא חושב שהוא נותן להם את בפרנסה, איי איי איי והוא מבקש מהם הודאה על כל דבר,

"תגידו תודה על מה שאני נותן לכם, תתביישו לכם!",

והוא יחשוב שאם היה מונע אותם מהם היו נשארים אצלו –

הוא חושב: "אתה יודע מה, אם לא הייתי נותן לכם את הכסף, הייתי נהנה מהכסף אני בעצמי!, אני נתתי לכם את הכסף שלי, וכי לולא הוא היו נפסקים טרפיהם - הייתם מתים ברעב אם לא הייתי נותן לכם". ככה הוא חושב.

 והוא העני! כמה יש תחתיו 300 1000 2000 5000 70 אלף עובדים, הוא העני, הוא העני אשר ייגע לריק בעולם הזה ויפסיד שכרו לעולם הבא.

 כי אם השם החליט שאתה הצינור - אתה אפילו לא צריך להתאמץ הקב"ה יזרים לך את השפע ההצלחה והכל אתה תיתן, אבל אתה טמבל! אתה חושב שאתה עושה, אז אתה מתיגיע ואתה מרבה נכסים ועובד ומשתדל ורץ ועושה עוד,

"יש לי עובדים, אני חייב להם משכורת..."...

והוא רץ והוא יגע לריק והוא המסכן והאומלל. והוא מפסיד את העולם הזה ואת העולם הבא.

סכל או לא סכל?

סכל!

אבל המשכיל, המשכיל נוהג בשלשת הפנים על הדרך הנכונה, לתורתו ולעולמו ובטחונו במה שיש ביד האלוקים מטרפו וקנינו, יותר חזק מבטחונו ממה שיש בידו מהם.

שמעתם על זה?

אומר רבינו בחיי – שהמשכיל, ההפך מהסכל, זה שיש לו שכל הוא נוהג על שלוש פנים על הדרך הנכונה לתורתו ולעולמו ובטחונו במה שיש ביד האלוקים מטרפו וקנינו,

שימו לב!

במה שיש ביד האלוקים מטרפו וקנינו, עוד פעם: מה שיש ביד האלוקים מטרפו וקנינו, יותר חזק מבטחונו ממה שיש בידו מהם.

לא הבנתם?

המשכיל - הוא בוטח מה שיש לקב"ה בידו כסף בעבורו-  יותר ממה שיש לו מאה מיליון דולר בכיס.

מי שבוטח, בוטח יותר במה שיש ביד השם ועוד לא הגיע אליו - יותר ממה שיש לו בכיס הרבה מאוד אפילו-וזה כבר בידו.

אז במה לבטוח יותר? במה שיש לי כבר בכיס או ממה שעוד לא הגיע אלי?

הבטוח בוטח יותר ממה שיש אצל הקב"ה ממה שיש בידו.

פעם אמרתי: "שאני ברוך השם ברוך השם ברוך השם, אבא שלי הוריש לי המון המון כסף. המון!".

שאלו אותי: "כמה?"

אמרתי: "חדר מלא זהב!",

-         "לההה",

אמרתי: "כן".

-         "איך זה יכול להיות? מי זה אבא שלך?"

אמרתי: "אבינו שבשמים",

אמרו לי: "מה פירוש הוריש לך חדר מלא זהב?"

-         "הקב"ה רוצה לתת לי חדר מלא זהב, אין לו בעיה לתת לי את זה עכשיו, אבל יש לי דירה ארבעה חדרים, ואם הוא יתן חדר מלא זהב אז תצטמצם דירה לשלושה חדרים, אז בשביל שהוא יצמצם אותי בדירה? הוא משאיר את זה אצלו ומתי שאני צריך הוא שולח לי, בשביל מה אני צריך להחזיק את זה אצלי? מתי שאני צריך הוא מוריד לי כך שיש לי דירה רחבה".

זה נקרא שיש בוטח יותר ביד השם ממש שיש בידו. כי מה שיש בידו יכול להפסד, יכול להיגנב, יכול להיות כל מיני דברים, שלא יתקיים או שלא תיהנה מזה, מה שיש ביד הקב"ה זה בטוח, משמה לא יוצא בלי רשות, זה... ואין שם מגבלה חדר, חדר מה זה חדר איזה חדר איי איי איי....

אז זה נקרא בוטח, המשכיל מבין את זה, המשכיל מבין את זה,

זאת אומרת: בטחונו במה שיש ביד האלוקים מטרפו וקנינו, יותר חזק מבטחונו במה שיש בידו מהם.

מפני שאינו יודע אם הוא טרף מזון או טרף קנין, גם אחד שיש לו כסף פה, הוא גם לא יודע אם זה כסף בשביל אוכל או שזה כסף בשביל קניין בשביל לקנות דירה או לקנות מכונית או לקנות משהו, הוא לא יודע, יכול להיות שהוא יוציא על מכונית והכסף היה בשביל אוכל, ובסוך הוא נשאר עם מכונית בלי דלק ובלי אוכל, אז מה הוא עשה?

זאת אומרת: אמרנו

החפץ חיים מזהיר: שאדם לא יבזבז הרבה, כי הוא לא יודע כמה המזונות נקצבו לו לכל השנה, יכול להיות שהוא אכל הכל כבר אחרי חצי שנה, ואז הוא ישאר תפרן כי מאיפה יביא עכשיו?, אז לכן הוא בטוח יותר במה שיש ביד השם.

" ויגיע לכבוד העולם הזה, ואל הגמול הטוב בעולם הבא, כמו שנאמר במזמור (תהלים קיב א) "הללויה אשרי איש ירא את השם עד סופו". עד סוף פרק קיב'.

"ויש מבני אדם כתות, שאינם משתדלים לקנות הממון ולהרבות ממנו, אלא לאהבת הכבוד מבני אדם ולעשות להם שם, ואין מספיק להם ממנו שום דבר, וזה סכלות מהם בסבת הכבוד בעולם הזה ובעולם הבא. וגורם להם זה מה שרואים מכבוד עמי הארץ לאנשי הממון וכבודם להם לחמדם מה שיש אצלם ולמשך מאשר בידם".

אז זאת אומרת: יש עכשיו כיתות של אנשים, למה הם הולכים לעבוד ולעשות הרבה כסף, ועסקים, ו"אתה יודע יש עכשיו איזה עסקה בא נעשה בא ניכנס בא נראה בא נראה...." למה? למה הם רוצים להרבות?

הם רוצים כבוד מבני אדם. והם ראו שאנשים, כשלבני אדם יש כסף - כולם נדבקים אליו, ומחניפים לו, ובאים אליו, למה הם באים? כי רוצים את הכסף הם חומדים את הכסף שלו, לכן הם רוצים ליהנות ממנו, אז הם מתחנפים אליו כל הזמן.

אז באמת הוא לא רוצה את הכסף בשביל כסף, הוא רוצה את הכסף כאמצעי להשיג כבוד. ככה הוא בעל מעמד, יש לו סטאטוס גבוה בחברה, הוא מבעלי המאה. אז לכן זה מה שהוא עושה.

ולא מספיק לו מזה שום דבר, כי הוא יכול להיות עכשיו ברמה עוד יותר ועוד יותר כי זה לא נגמר.

 ואלו השכילו והבינו –

תקשיבו טוב!

כי אין ביכולתם ולא בכוחם לא לתת ולא למנוע אלא למי שגזר לו הבורא אצלם.

אם הם היו יודעים את זה משכילים ומבינים - לא היו מקוים לזולתו, ולא היה ראוי אצלם לכבוד אלא מי שייחדהו הבורא במעלות משובחות, ראוי בעבורן לכבוד הבורא יתעלה כמו שכתוב בשמואל (-א, ב, ל) "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד".

זאת אומרת: אם היה להם שכל, היו מבינים שאין ביכולת ובכח של העשירים לתת, רק למי שהבורא גזר שיתנו לו, ושאין ביכולתם ובכוחם גם לא לתת! רק למי שהבורא גזר שלא יתנו לו,

אם היו יודעים את זה אז היו תולים את התקוה רק בהשם ולא באף אחד חוץ ממנו, ולא היה ראוי עליהם לכבוד – לא העשיר ולא הנדיב, ולא הגביר - אף אחד מהם!, רק מי שמתבלט במעלות משובחות שהשם נתן לו, ושבגללן ראוי שבורא יתברך יכבד אותו, ככתוב: "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד".

לא עשירים, לא בעלי שררה, לא כאלה, לא! זה, אם יש שכל, אבל לא להרבה יש שכל. THIS IS THE PROBLEM YOU KNOW,

אז עכשיו, כשאני ראיתי את זה, החלטתי שאני לא מתייחס לעשירים לא מדבר אתם, לא מבקש מהם, לא שום דבר,

למה?

כי הבורא גזר אם הם יתנו או לא יתנו.

אז למה אני צריך ללכת עד לחוץ לארץ לבקש ממנו לדפוק בדלת:

"שלום, אני מארגון "שופר", יש לי כך וכך, אני עושה כך וכך, ואם כבודו יכול לעזור מעוניין ורוצה וכו' וכו'",

אם גזור עליו שהוא יתן, למה אני צריך לדפוק לו בדלת? שהוא ידפוק לי בדלת, גזרו עליו לתת לא עלי, אז אני לא צריך אותו הוא צריך אותי, הבנתם? הבנתם? איזה חיים קלים לא צריך כל היום לטוס ולחזור ולטוס ולחזור ולחיות בדמיונות.

גזור!! הוא לא יכול לתת והוא לא יכול לא לתת!!

פתאום השם נותן בלבו: "צלצל לפלוני ותגיד לו: "אני תורם!",

אם יש לו לב, אם אין לו לב - אז הוא לא מצלצל,

גם צריך זכות לתת, ואיפה לתת,

יש כאלה שנותנים במקומות שאין לזה שום תועלת, פשוט מרמים אותם כי הם נופלים ברמאים כי זה קללה שיתנו את הכסף לרמאים.

היה אחד שבא לעשיר ואמר לו: "תשמע אני פתחתי כולל ואני צריך תמיכה",

אמר לו: "יש לי כבר שמונה כוללים שאני תומך אני לא צריך עוד אחד",

אמר לו: "לא! לא, אבל שלי מיוחד",

אמר לו: "מה המיוחד אצלך?"

אמר לו: "הכולל שלי זה כולל רק יתומים",

-         "פשששש. רק יתומים אתה מקבל?"

אמר: "רק יתומים". אמר: "זה כולל שאין לי עדיין זכות, אני רוצה לתרום".

תרם לו סכום הגון, לקח את הכתובת ובביקורו בארץ הלך לראות את הכולל.

והוא נכנס ונדהם! הוא רואה שם רק זקנים בני 80 90,

אמר לו: "איפה היתומים?"

אמר: "אלה אין להם אבא ואין להם אמא",

איי איי איזה עונש מקבלים העשירים, כשהם יגיעו הם יראו את הפדיחות יה בה בי איי איי אי

אבל זה מי שמחפש כבוד...

למה?

כי הוא מחכה עד שיבואו אליו וידפקו בדלת. כשאתה מחפש ביזניס אתה לא מחכה בדלת שידפקו לך ויגידו לך: "הלו! יש לנו ביזניס !" אתה מרחרח מברר קורא פותח עיתונים רואה פה רואה שם, ומחפש עיסקאות מחפש עניינים, מי מוכר, מי קונה, מה עושים? אתה לא מחכה מאחורי הדלפק עם עט מזהב ופנקס צ'קים לכתוב "חי דולר"..., אתה יוצא לשוק כמו שאומרים, אתה מוכן לנסוע לסין לראות אם אפשר להוריד חצי סנט על איזה דבר,

למה אתה לא יוצא לארץ ישראל לבדוק מה יש באמת למי מה מו? למה? זה לא עסק? זה העסק הכי טוב בעולם, זה חיי הנצח!. למה אתה לא בודק?

למה אתה לא ממנה שליחים שילכו ויעברו מוסד מוסד לראות?

לא לחכות שידפקו לך בדלת שאתה תלך ותחפש. כמו שאתה מחפש עסק טוב,

אין זכות, נישט שייכל (אין שכל!),

"ומפני שסכלו עמי הארץ בכבדם בעלי הממון בסבות הכבוד" -

יש עוד טמבלים, מי אלה? עמי הארץ שמכבדים את בעלי הממון. טמבלים.

אומר רבינו בחיי: טמבלים.

"ומפני שסכלו" - טמבלים, "ומפני שסכלו עמי הארץ בכבדם בעלי הממון בסבות הכבוד" - עושים שטות, "הוסיף להם הבורא סכלות! בסבות בקשותם ונפלו בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה כל ימיהם, והניחו מה שהיו חייבין להשתדל בו ולמהר אליו, מהשלים חובות הבורא אשר עליהם ולהודות על טובותיו אצלם ותהיינה בקשותם יותר קרובות אליהם בדרך הזה בלי ספק, כמו שאמר הכתוב "ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד" ואמר "והעשר והכבוד מלפניך".

כל כך טפשים עמי הארץ שהם מכבדים את בעלי הממון, כי הם מחניפים להם להוציא מהם כמה ג'ובות, משתטחים לפניהם.

-         כל זה הקב"ה מעניש אותם,

מה העונש שהוא לעמי הארץ האלה?:

הוא מוסיף להם עוד סכלות עוד יותר בסיבות בקשותם, ימשיכו לחפש כתובות, "תן לי כתובת, כתובת, לוקח עוד כתובת נוסע לעוד מדינה". זה אומר עכשיו נותנים הרבה במקסיקו - טס למקסיקו,

הוא בא, אומרים לו: "לא, כבר לקחו את הכל! סע לשווייץ, סע לפה, סע לשם",

מטרטר אותם הקב"ה ממקום למקום בסיבות בקשותם והם נופלים בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה כל ימיהם.

אנחנו מכירים אחד לוס-אנג'ליס שכל הזמן הולך חוזר הולך חוזר, אין לו מנוחה ואין לו כלום אין לו אין לו שלוה רק יגיעה כל ימיו, והוא כל הזמן תפרן כאילו.

והניחו במקום במה שצריך להתעסק ומה להשתדל במה שצריך, הניחו מה שהיו חייבין להשתדל בו והיו חייבים למהר אליו, זה להשלים את חוקי הבורא אשר עליהם,

בא הנה, יש לך חובות, צריך ללמוד תורה, צריך לקיים מצוות, צריך לעשות כך וכך, זה החובה על זה צריך לרוץ על זה אתה צריך להשתדל, ואתה צריך להשתדל להודות על הטובות של הקב"ה שמיטיב לך, לא להודות לעשיר שגזור עליו לתת לך ואתה חושב שהוא עושה לך טובה, הוא חייב לתת, השם כפה אותו, אנס אותו, הכריח אותו! לא עשה לך טובה,

אז אתה צריך להודות להשם על הטובות שהוא עשה,

כמו שאמר הכתוב במקום שתרוץ אצל העשיר "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה תצא רוחו ישוב לאדמתו" אז אומר: "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד" בקטנה אתה מקבל עושר וכבוד, בקטנה! אם אתה יושב ולומד תורה כל הזמן - אז מאריכים את ימיך, קודם כל אריכות ימים! "אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד". אז מה אתה צריך לטרוח אצל האנשים האלה? למה אתה הולך לברז אם יש לך שיבר? למה אתה צריך טפטופים של טיפות? פה טיפה פה עוד טיפה פה עוד טיפה, למה? תפנה ישר למקור!. ואמר "והעשר והכבוד מלפניך, אתה מושל בכל" ובידך כח לתת, הכל זה השם.

אז מה אתה הולך אצלהם? מה אתה מבקש מהם? מי הם בכלל?

אין ביטחון - יש סכלות!

ויש שימצא בכלל מבקשי הממון מי שיגיע ממנו אל תכלית תאותו, בדרך הסבות אשר זכרנו, ומהם מי שיגיע אליו בדרך הירושה והדומה לזה, ויחשוב, כי הסבות חייבו לו את זה ולולא הן לא היה מגיע אליו ממנו כלום ומשבח הסיבה מבלעדי המסבב.

יש עוד טמבל: מי זה? אחד שהוא מבקש ממון, ומגיע אל התכלית של התאווה שלו, על ידי עבודה על ידי הסיבות, עושה עבודה ומרויח כסף, עושה עבודה ומרויח כסף, עושה עבודה ומרויח כסף, מגיע, מה שהוא רוצה והתאווה -מגיע.

ויש אחד קיבל ירושה, והגיע לו בדרך ירושה, ושניהם חושבים שהסיבות הן שגרמו,

"אם לא הייתי מקבל ירושה הייתי תפרן עד עכשיו",

אם לא הייתי עובד את כל העסקאות שסגרתי - עד עכשיו לא היה לי מה לאכול.

אז במי הם תולים עכשיו בזה שיש להם את הכסף? בסיבה, בירושה, ובעבודה.

זה טיפשים! טיפשים מטופשים.

והם משבח הסיבה מבלעדי המסבב - מי סיבב שיהיה לך ירושה? מי סיבב שיהיה לך עבודה? מי סיבב? ואתה מפסוט כאילו הסיבה גרמה?

תגיד, אתה לא מבין שהקב"ה טשטש אותך ונצן לך ללכת לעבוד ולחלום חלומות כאילו אתה מביא את הכסף? זה גזירה! "ובזיעת אפך תאכל לחם", אתה רק מצטער בחינם, גם אם היית יושב הייתה מקבל אותו דבר.

אבל לא רק זה שאתה טורח ומתיגע - אלא אתה גם תולה בסיבה כאילו זה הביא לך, ואתה גם בכלל לא זוכר שיש מסבב.

היה בן שאבא שלו היה במדינת הים, והאבא היה עשיר, והבן לא רצה להזדקק לאבא שלו, לא רצה להזדקק לאבא שלו, אבל הגיעו ימים רעים ולא היה לו כבר מה לאכול, בלית ברירה ישב כתב מכתב לאבא שלו מכל הלב: "שנים לא ביקשתי ממך וזה... ועמדתי בזכות עצמי וככה איתרע לי ונהיה לי וזה וזה וזה... ואני מבקש שתתמוך בי שאני יוכל לעמוד על מעמדי ויש בזה מצוה והתחיל לפרט לו כן, שיש מצוות וזה וזה, שלח לו ככה בכאב בדמע בבכי בחרבטיטה חתם".

שלח לאבא שלו, מחכה לתשובה - אין תשובה, מחכה לג'ובה גם ג'ובה לא באה, שום דבר לא בא כלום, כאילו אין אבא.

שלח עוד מכתב יותר ארוך עם יותר זה פה ושם, הרטיב אותו קצת שיחשוב שיש דמעות, שלח אותו עוד פעם אין תשובה שום דבר.

אחרי שלושה מכתבים הבן אדם מתייאש וזה...

יום אחד דופק השכן ואומר לו: "תגיד אתה צריך איזה משהו? אני רואה אותך בזמן האחרון שאתה לא אתה נראה לא טוב".

אומר לו: "אל תשאל יש לי אבא עשיר כתבתי לו מכתבים וכתבתי ושום דבר לא עוזר"

אומר לו: "מה חסר לך? אין לי שום בעיה בא קח 1000 דולר תקנה לך מה שאתה צריך וזה...."

-         "שתהיה בריא! תודה רבה, תודה רבה, אשריך אשריך אשריך, וואלה אתה יותר טוב מאבא שלי אתה, פששששש. על זה אמרו: "טוב שכן קרוב מאח רחוק", ומאבא עוד יותר רחוק".

ואחרי שבוע עוד פעם דופק לו בדלת: "נו בסדר? צריך עוד משהו?"

-         "כן, נשאר קצת מהפעם הקודמת לא יזיק אם יהיה עוד משהו",

     "בקשה! עוד 500 דולר נתן לו",

וכך לאט לאט ההוא התרגל הוא דופק לו בדלת פששש נותן לו וזה... וכל פעם ההוא מזכיר לו "אתה יותר טוב מאבא שלי", האבא שלי הזה עשיר סתם לא עושה שום דבר לא אכפת לו מהבן שלו ....

אחרי שנה טוק טוק טוק דופק לו בדלת,

אומר: "אתה יודע כמה נתתי לך?"

אומר לו: "אווווו מי יכול לזכור? מי יכול לזכור, כל כך הרבה! כל כך הרבה, פששש. אשריך! אשריך אין כמוך אני אומר לך הלוואי והיית אבא שלי",

-         "טוב, אז עכשיו אני רוצה להגיד לך שכל מה שנתתי לך זה אבא שלך נתן לך. אתה שלחת לו מכתב

והוא צלצל אלי ואמר לי: "תעשה טובה הבן שלי שמה דפוק לו בדלת תן לו משהוא צריך שמה, בסדר, זה אבא שלך שלח זה לא אני. הבנת? יא טמבל!".

בן אדם אומר: "הסיבה נתנה לי",

מה הסיבה נתנה לך? המסבב נתן לך, הוא שלח את ההוא שיתן לך, הוא שלח את הבוס הוא שלח את הבעל הבית, הוא שלח את זה, מי שלח לך? מי הביא לך?

אבל בן אדם הוא טיפש סכל,

וכמה הוא דומה, וכמה הוא דומה בזה לאדם שהוא במדבר? והכביד עליו הצמא ומצא מים שאינם מתוקים בבור אחד ושמח בהם שמחה גדולה ורוה מהם. וכאשר הלך מעט ומצא מעין נובע מים מתוקים- דאג על מה שקדם משתותו המים הראשונים ורוותו מהם.

וכן בעל הממון שהגיע אליו בסבה ידועה, אילו היתה נמנעת הסבה ההיא ממנו היה משיג אותו בסבה אחרת, כמו הקדמנו.

אדם הולך במדבר היה צמא צמא צמא, מצא מים לא מתוקים בבור אחד, מים במדבר מה יכול להיות, זה לא מעין מים עומדים אתם יודעים איך זה נראה כמו נפט כזה עם כל מיני ברחשים על זה, והוא שמח עליהם כי היה צמא במדבר ושמח בהם שמחה גדולה ורוה מהם,

כמה מטרים אחר שהוא עזב את המקום - פתאום מעין של מים מתוקים קולחים, ואז הוא דאג על המים הקודמים ורווה מהם,

עכשיו הוא כבר לא יכול לשתות מפה, הוא סתום ולא רק זה לך תדע מה יהיו התוצאות של השתיה שהוא שתה ממים מקולקלים כאלה.

אותו דבר יש בן אדם הוא צמא - אין לו בטחון, הוא לא יכול להמתין עד שהקב"ה ישלח לו, אז הוא יוצא לחפש איפה יש מים, מוצא עבודה מלוכלכת מטונפת, מתלכלכים מלא אבק מלא זה.... הבעל הבית הזה שהוא עובד אצלו לא מרוצה, "תעשה לי פה ותעשה לי שם, אתה יכול להוריד לי משם? אתה יכול לעשות שם, יש לי פה גם אתה יכול גם...".

אומר לו: "זה יעלה לך עוד כסף",

-         "נו, בחייאת אתה גם כן, מה בקשתי ממך עוד זה כבר סגרתי אתך על זה וזה וזה..."

ומנצל אותו ועובד עליו ופז ושם, בקיצור מים דלוחים מים לא טובים.

ופתאום בא לו איזשהו זה מאיזשהו מקום רוח בלי שום יגיעה בלי שום מאמץ בלי שום דבר, ואחר כך הוא מצטער: "למה הייתי צריך ככה? והייתי צריך ככה, הנה בא לי בלי שום עבודה, מי צריך את הבן אדם הזה, לא רוצה לזכור אותו, מה עבדתי מה ראיתי מה עברתי אתו".

אז זאת אומרת: אדם חושב אם הוא יוצא לקראת העבודה - זה מה שיגרום ויביא לו, אחרת הוא לא יכול לחיות הוא ימות, ימות בצמא.

ולא היא, ולא היא למה? כי "אין להשם מעצור להושיע ברב או במעט". אין לקב"ה מעצור להושיע ברב או במעט.

אתם יודעים עם ישראל היו במדבר ארבעים שנה, והקב"ה נתן להם לאכול מן! מן השמים, ודוקא מן השמים כי זה מקום שלא שייך שיבוא ממנו מזון, לא שייך!

תביא להם במדבר תעשה להם נס, איזה נס? שיצמח להם פירות, אילנות יפים מלבלבים, תברכו על זה ראש חודש ניסן, יופי.

לא! מביא דוקא מן השמים - לחם. להראות: ש"אין מעצור להשם להושיע ברב או במעט" מאיפה שהוא רוצה.

מים מאבן, נו! אם הקב"ה יכול לעשות את זה ארבעים שנה - אתך הוא לא יכול לעשות את זה? פעם הוא היה צריך לתת אספקה למיליונים ככה, כל יום אז מה הבעיה שלו? יש לו איזה בעיה? אז אתה לא צריך להתייגע בכלל, אתה צריך רק לשמוע בקולו.

 אם אתה מחליט שאתה עבד השם, אין בעיה - האדון ידאג לעבד. ברור שהוא ידאג לו אחרת איך הוא יעשה את עבודתו? לא יכול לעשות עבודתו.

אז זה ברור שאין להשם מעצור להושיע ברב או במעט.

אתם יודעים כשעם ישראל הלכו במדבר אז גם לא היו עושים צרכים? היו אוכלים והיה נבלע באיברים, פשששש. כמו עובר בבטן, עובר בבטן גם לא מוציא, אוי ואבוי אם הוא יוציא שמה האמא תתפוצץ. אז כמו עובר בבטן, "בהילו נרו עלי ראשי", כה היו מושגחים על ידי הקב"ה ובלי טרחה לא צריך לטרוח.

נו מה אתה רוצה יותר טוב מזה?

עם ישראל! מי שלא יודע שידע: כשהם הלכו במדבר הם הלכו בגן עדן, זה היה גן עדן, כל המאכלים כל הטעמים, המים - בכל הטעמים, אתה רוצה מוגז אתה רוצה רגיל אתה רוצה בצבע הכלה כל הכל, מיזוג אוויר ענני כבוד פשששש. אין הרים ואין גאיות ואין עמקים, הכל ישר הכל מישור, אין נחשים אין עקרבים, הכל פנאן, איזה דברים נפלאים שכינת השם הולכת אתם. מה אתה עוד רוצה!! מה אתה עוד רוצה!! אז יש לו יכולת או אין לו יכולת? יש לו יכולת,

מה, הוא שכח איך עושים את זה? הוא לא שכח, לכולם הוא זן ולך חסר לו סנדוויץ'? אל תפחד! האספקה תגיע והכל יהיה בסדר.

"וממה שראוי לבוטח על האלקים בטרפו"

 – תקשיבו טוב!

"כשיתעכב ממנו הטרף יום מן הימים מה ראוי לו שיאמר בלבו? כי אשר הוציאני אל העולם הזה בזמן ידוע ועת ידועה, ולא הוציאני אליו לפניהם ולא לאחריהם הוא שמעכב ממני בו טרפי לעת ידוע ויום ידוע, לדעתו מה שהוא טוב לי".

בא בן אדם: "בא הנה! שבוע אני מסתובב - לא נכנס גרוש, והחובות טופחים והבנקים מצלצלים, ואשתי מלחיצה אותי, ואני מנסה להשיג משהו, אין שם דבר!"

מה יגיד?

הבוטח האלוקים יגיד: "כמו שהקב"ה הוציא אותי מבטן אימי - לא רגע לפני ואל רגע אחרי, אלא בעת ובזמן ידוע כפי שידוע לו מה יהיה טוב לי, כך הקב"ה מעקב עכשיו את המזון והטרף, לעת ידוע ויום ידוע, כי לו ידוע מה טוב לי, ומתי יהיה טוב לי".

הבנתם?

השם ידע לזון אותנו בבטן? וידע מתי להוציא אותנו? הכין לנו בדיוק מה שנצטרף כדי שנוכל לחיות. נכון? סידר לנו אמא שתוכל להניק אותנו? דאג שהפתח ממנו אנחנו יונקים לא יהיה רחב מידי ולא צר מידי שלא נצטער! לא חמוץ מידי ולא מתוק מידי, בכמות מספקת, דאג או לא דאג? אז הוא יודע מה לעשות או לא יודע מה לעשות? הוא יודע מה לעשות.

אז מה קרה ששכחת את זה? אז מה קרה ששכחת את זה?

איך הקב"ה מכניס מזון לביצה? הביצה סגורה והאפרוח מתפתח, איך זה איך זה? אין לו אפילו אויר, אין אויר אין אפילו מי שמכניס לו מזון, הוא מתפתח ופתאום הוא מנקר עושה טרק טרק טרק- יוצא החוצה ומתחיל לטייל, המה זה? אמא שלו בק בק בק? מי עשה את זה?

"וכן כאשר יבואהו טרפו מצומצם, לא יותר על מזונו מאומה, ראוי לו לחשב בלבו ולומר" – יש לו בדיוק סנדביץ' אחד, לא נותן השם יותר מזה כלום, אין יותר, מה יאמר בלבו?

"אשר הכין לי מזוני בשדי אמי בתחילת ענייני, כפי צרכי ודי כלכלתי יום יום, עד אשר המיר אותו לי בטוב ממנו, ולא הזיק לי בואו בצמצום מאומה, כן לא יזיק לי בוא הטרף הזה, אשר העתיק אותי אליו עתה בצמצום כפי צרכי, עד תכלית ימי מאומה".

אז כמו שבהתחלה הייתי תינוק אכלתי בצמצום בדיוק מה שצריך מאמא שלי - עד שאחר כך השם המיר את זה ליותר, נתנו לי חצי בננה וחצי בסקוויט, ואחר כך נתנו תפוח אדמה ובטטה - ואחר כך ככה וככה, אז גם ככה הקב"ה ככה וככה.

גם היום כשאתה גדול הוא נותן לך בצמצום, הוא יודע למה, אתה לא תמות מזה, אתה תישאר עד תכלית ימך אל תפחד, אבל מה המטרה? שאם תבטח בהשם במצב כזה - אתה תיהיה נשכר על זה תקבל שכר,

כמו שאמר הבורא על אבותינו במדבר: שעניינם היה כזה (שמות טז ד) "ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו".

למה לא נתן הקב"ה בשפע רב? למה "מלוא עומר" ככה קצת מן הקצת לכל גולגולת? תן בשפע! פתח שולחן! תן לנו ליהנות לראות הכל!

אומר: "לא, קח קצת ותטעם מה שאתה רוצה".

זו היתה טענה של ישראל "בלתי אל המן עינינו" מה אני רואה גרעינים של כוסברה? אני רוצה לראות שולחן! "בלתי אל המן עינינו"? "שטו העם ולקטו",

אז זאת אומרת: העין לא שבעה, אבל השם זן באופן כזה 40 שנה, חיו או לא חיו? ועוד איך חיו. חלו? לא חלו, היו בריאים? בריאים. רגלם בצקה? לא בצקה,

אז זאת אומרת: אומר הקב"ה: יהיה לך שכר, אם אתן לך אוכל הצמצום ולא יהיה לך תוספת, וכל השתדלות לא תועיל - אז יהיה לך שכר על זה.

כמו שכתוב אצל אבותינו שככה הם חיו, כתוב: "לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן",.

מי יכול ללמוד תורה? מי שיכול להסתפק במן, קצת ולבטוח שזה מספיק, וכל יום מחדש, אין לשבוע אין לחודש אין עסקה שאתה יכול להיות בטוח שיהיה לך כך וכך - אין. אתה לא יודע, מחר נראה מאיפה יבוא, מה נראה מאיפה... לא יודע מאיפה. ככה זה החיים.

ועל זה שיבח אותם הקב"ה ואמר ירמיה הנביא (ב, ב): "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם לֵאמֹר כֹּה אָמַר השם זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".

לא נתתי לכם שום תקוה הארץ לא זרועה, שאתה יכול לסמוך הנה זה צומח מחר יהיה לנו אוכל- אין לראות! אתה לא רואה כלום "אֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".

אבל אני משתבח בכם! אה... אתם הלכתם אחרי, כל הכבוד לכם! הלכתם אחרי! כשאין לכם שום הבטחה ובטחון אם יהיה לכם מחר מזון, אתם לא רואים ארץ זרועה אין כלום, כל יום העיניים נשואות: יש מן או אין מן? אנשים יש להם משפחות! יש להם ילדים! הם אכלו היום - נגמר, אין למחר, אתה לא יכול לשמור למחר – "ירום תולעים!" אין, נגמר!

ילד קם בשתיים בלילה: ואי ואי ואי,

אבא אומר לו: "עוד מעט עוד מעט, עוד מעט ירד הטל ירד עם זה מן תחזיק קצת תזיק מעמד עוד מעט עוד מעט".

זאת אומרת: הקב"ה משתבח: מי שעומד בניסיון הזה - הקב"ה משתבח בו ויתן לו שכר גדול מאוד מאוד מאוד. "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ" עשית לי חסד שסמכת עלי, עם ישראל סמכתם עלי! הקב"ה מחזיק לנו חסד גדול על זה.

"וכן אם יבואהו טרפו בסיבה מבלי סיבה", ומקום מבלי מקום, ועל ידי איש מבלתי איש אחר, יאמר בלבו: "אשר יצרני על צורה ותבנית ותכונה ומידה, מבלי שאר הצורות והתכונות והמדות לתקנת עניני הוא בחר לי, שיבוא טרפי על הפנים המפיקים לעניני מבלי שאר הפנים".

אז הוא אומר: אם הפרנסה תבוא אליו על ידי אמצעי שהוא לא רצוי לו, ולא על ידי אמצעים אחרים, הוא לא רוצה לעבוד בזה אבל נותנים לו דוקא מה שהוא לא רוצה, ואין לו ברירה הוא צריך לעבוד עכשיו במה שהוא לא רוצה,

וכל פעם הוא שואל: "תגיד יש לך איזה עבודה יש לך איזה משהו?"

שום דבר! רק בזה הוא צריך לעבוד.

אז מה קורה לאחד כזה שבא לו הטרף מסיבה בלי סיבה? דהיינו הוא לא רוצה את הסיבה הזאת זה לא רצוי לו, או דוקא עובד במקום שלא רצוי לו, ולא במקומות אחרים, הוא היה מעדיף לעבוד במקום אחר - יותר מאוורר, יותר מרווח, עם אנשים נחמדים. אבל, לצערו הוא עובד במקום לא טוב, אנשים לא טובים וכו' וכו',

מה יחשוב בלבו?

יחשוב בלבו: "כמו שהשם יצר אותי דוקא בצורה שלי, באותה דמות באותה הרכבה שלי באותה מידה שיצר אותי ולא יצר אותי בדמות או בהרכבה ובמידה אחרת למה? כי זה טובתי, והוא בחר לי את בפרנסה שתבוא דוקא על ידי האמצעים האלה ולא אמצעים אחרים, מפני שהאמצעים האלה הם מתאימים עבורי".

אתם שומע