י' אדר ב' תשע"ד - ספר ויקרא פרשת צו  - איש אמונות רב ברכות 

"ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר ציווה השם לעשות",

רש"י: דברים שאני עושה לפניכם ציוני הקב"ה לעשות, ואל תאמרו לכבוד ולכבוד אחי אני עושה.

משה רבינו דואג להיות נקי כפיים כלפי הציבור ואומר: דברים שאני עושה לפניכם ציווני הקב"ה לעשות, הוא מבין שיכול להיות חשד עליו, ואל תאמרו לכבוד ולכבוד אחי אני עושה.

ולכאורה האם יש מקום לחשוד במשה רבינו נאמן ביתו של הקב"ה, כי יעשה דבר כל שהוא ללא ציווי הקב"ה? אלא כך צריכים ללמוד את העניין. 

שנו רבותינו "בשקלים", פרק ג' הלכה ב': מי שהיה נכנס לתרום את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות לא המנעול לא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע, שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה עשיר, שנאמר: והייתם נקיים מהשם ומישראל ובמפרשים כתוב: לא בתפילין ולא בקמיע שלא יאמרו התיר התפר ונתן בתוך המעות". 

אדם נכנס לתרום תרומה למקדש והוא נכנס עני, ואחרי שהוא נכנס לתרום, אז הוא העשיר, אז לא יאמרו בזכות זה, שהוא תרם הקב"ה העשיר אותו, יגידו שהוא גנב מטבעות מהקודש, יאמרו התיר התפר בחפתים והכניס לשם מטבעות, ואמרו שהוא בא עם קמיע והכניס לתוכו מטבעות, ויצא ומזה הוא התעשר. 

ולכן מי שבא לתרום ללשכה לא היה נכנס, בשום דבר שיכולים לטעון שהוא החביא שמה מעות, לא בפרגוד חפות לא המנעול לא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה עשיר, שנאמר: "והייתם נקיים מהשם מישראל". ובמפרשים אמרנו: לא בתפילין ולא בקמיע שלא יאמרו התיר התפר ונתן בתוכה המעות", שמעתם פעם כזה דבר?

אדם יכנס לבית המקדש ויגנוב משם מחצית השקל?. יה בביי. עד כדי כך הוא העניין של "והייתם נקיים". 

נו, האם באמת ימצא שוטה שיגיד כזאת: שהתיר התפר לתת בתוכו מעות? ודין זה נאמר אפילו על אהרן ובניו, והעניין כי לא על החשד אנו מדברים: כי אם על הנקיות שהיא מצוה בפני עצמה. "והייתם נקיים".

איייייייי. להתרחק אפילו מאיזה אבק דאבק של חשד דאם לאו - אין זה נקיים. 

אמרו במדרש: "איש אמונות רב ברכות – זה משה, שהוא נאמנו של הקב"ה:

שנאמר: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, הוו איש אמונות רב ברכות". שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים לפי שהוא נאמן.

וראו מי מעיד עליו? הקב"ה בעצמו. 

ובמדרש הלאה בהמשך שנו רבותינו: אין ממנין שררה על הציבור בממון פחות משנים: והרי אתה מוצא שהיה גזבר לעצמו, אלא אף על פי שהיה משה גזבר לעצמו הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם שנאמר: "אלה פיקודי המשכן" אשר פקד משה לא כתוב כאן, אלא "אשר פוקד על פי משה ביד איתמר" הוא נותן לאחרים למנות ולספור ולבדוק. 

ובתנחומא: אף על פי שהיה משה הצדיק נאמן על פי הגבורה, הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, עד כדי כך הוא סוד העניין "והייתם נקיים" התכלית הנקיות, שלא יהיה שום מחה תמצא בעולם לאיזה חשד כלשהו, אם הקב"ה היה מצוה למשה רבינו למנות כהן גדול והוא לא היה מראה לו על אהרן, הנה אף שכל כלל ישראל ידעו כי אין גדול בישראל כאהרן, ואין יותר ראוי והגון מאהרן, אף על פי כן לא היה רשאי למנות אותו לכהן גדול מאחר והוא אחיו. 

אם כן הלא  יש היכי תמצא שיש אפשרות בעולם כי יאמרו עליו כי ממנה אותו בנגיעתו שהוא אחיו? אם יהיה כזה היכי תמצא הנה אין זה כבר נקיים. זה כבר לא נקי. על זה ויאמר משה אל העדה: "זה הדבר אשר ציווה השם לעשות", הקב"ה ציווני כן לעשות, מפי הגבורה אני עושה זאת, אין לי ברירה אחרת. 

זאת אומרת: אל תאמרו לכבודי ולכבוד אחי אני עושה, עד כדי כך צריך נקיות בכול הדברים, וכתוב "איש אמונות רב ברכות" מי שהוא נאמן: ברכותיו מתקבלות בשמים, מי שברכותיו אינן מתקבלות בשמים: הוא לא נאמן. כי רב "איש אמונות רב ברכות". 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.