http://live.shofar-tv.com/videos/2801
18-3-13
"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". בספר החינוך בשורש המצוה, שהוא כדי שלא תתגלה האש שירדה מן השמים, וידוע הדבר כי ניסים גדולים אשר יעשה ה' לבני האדם בטובו הגדול לעולם יעשה אותם דרך סתר, ונראים הדברים לעינינו כאילו נעשו בדרכי הטבע ממש או קרוב לטבע. כי גם בנס קריעת ים סוף שהיה נס מפורש, כתוב בו "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה", אז אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, החינוך אומר בשורש המצוה כדי שלא יתגלה שהאש ירדה מן השמים. אז לכן לא תכבה, ואז לא ניכר הנס. וידוע הדבר כי ניסים גדולים אשר יעשה ה' לבני האדם בטובו הגדול לעולם יעשה אותם אדם בדרך סתר, ונראים הדברים בעינינו כאילו נעשו בדרכי הטבע ממש או קרוב לטבע, כי גם בנס קריעת ים סוף שהיה נס מפורש, כתוב "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה" אז חושבים שהרוח היא עשתה את הקריעה, אבל רוח לא יודעת לעשות 12 גזרים, והיה 12 גזרים, וגם אין רוח שבאה בסיבובית, שעושה היקפים ככה כי הם נכנסו פה ויצאו שם. אבל בכל אופן כמה שאפשר להסתיר את זה בתוך הטבע הקב"ה עושה. ביאור הדברים, שהקב"ה מסתיר את הדברים הברורים והגלויים, מסתיר אפילו את הגלויים והברורים, ואפילו שזה שינוי הטבע ממש כמו קריעת ים סוף, כדי שהאדם הוא יגלה אותם, הוא יבחין בהם, וזוהי עבודתו של האדם בעולמו, להגיע לבירור האמת ע"י יגיעתו, לא מגיש לו הקב"ה את הכל על כפית ככה של כסף, אלא אתה צריך להגיע לבירור האמת ע"י יגיעה, הרבה שואלים אז למה הוא לא עושה ככה? אז למה הוא לא עושה ככה? היה יכול לעשות ככה אז למה הוא לא עשה ככה? אומר הוא לא רוצה ככה, הוא רוצה שהעבודה שלך תהיה לברר את האמת ע"י יגיעה. וכדאי הוא הסתר כבוד שמים כדי שיתגלה על ידי עבודת האדם, יותר חשוב לקב"ה שאדם יגלה את האמת מתוך ההסתר, ממה שהקב"ה יגלה בעצמו ויהיה כבוד שמים. הכבוד שמים האמיתי של הקב"ה מה שאדם מחפש ונובר לדעת ולמצוא את האמת בתוך ההסתר.
יש שנוהגים לשים עשר פתיתים של חמץ ולחפש אותם בבדיקת חמץ, מה הבעיה שים עשר גלויים וגמרנו, לחפש, לחפש את ירושלים בנרות, לחפש, ז"א בן אדם צריך להגיע לבירור האמת ע"י יגיעה, וכדאי הוא הסתר כבוד שמים כדי שיתגלה ע"י עבודת האדם. ואילו לא היה הסתר פנים והיו הניסים ברורים וראויים לכל, לא היתה בחירת האדם כל עיקר. למה צריך את הגמרא? תגיד לנו ישר את ההלכה ושלום, צריך לברר את האמת, והיו בני אדם בבחינת מלאכים, היו מונעים מהאדם את הבחירה אז הוא היה מלאך, כי האמת היתה ברורה וגלויה להם מצד עצמם, ולא היו צריכים לעבוד על בירור האמת, אבל לא לשם כך נברא האדם, האדם נברא לא להיות מלאך מוכן ומזומן לתפקידו בלי שום אפשרות של בחירה, זה כבר יש לקב"ה, הם נבראו לפנינו, אבל הקב"ה ברא בריאה מיוחדת, לעובדה ולשמרה, שיגיע להכרת האמת ולגילוי כבוד שכינה ע"י עבודתו שלו. אז אדם צריך להגיע להכרת האמת ולגילוי כבוד השכינה דוקא ע"י העבודה שלו.
ובאמת מצד מצב העצמו כשלאדם צריך להיות הכל ברור לו, שהלא נשמתו חלק אלוה ממעל, ז"א שלא יחשוב אדם שהעבודה היא כל כך קשה וכו', כי מצד עצמו צריך להיות הכל ברור לו, כי הנשמה שלו היא חלק אלוקה ממעל, והחלק הרוחני ודאי מזהה רוחניות, מזהה את האמת מזהה הכל. וכן הוא מצבו בעודו עובר במעי אמו, כמו שאמרו חכמים ז"ל, אין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותם הימים שהוא במעי אמו, אוכל ממה שאמו אוכלת, שותה ממה שאמו שותה, ז"א אין לו שום טרחה, שום יגיעה בעניני הגוף, כלום הכל מוכן ומזומן, אין לו יציאה גם, לא צריך שום דבר, ומלמדים אותו כל התורה כולה, צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו. כל הצרכים מזומנים לו ומוכנים לו בלי טורח בכל שהוא, לא צריך לטרוח לאכילה ושתיה, אלא ממילא מאליו הוא ניזון ע"י אמו. וכן יודע הוא את כל התורה כולה, גם זה בלי עמל ויגיעה אלא מלמדים אותו, והוא צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, דהיינו שכל מסתרי הבריאה גלויים לפניו. הנה, זה המצב האופטימלי המקסימלי, נכון? נפלא, אז אתה רואה שכבר היית במצב כזה, אז אתה יכול להיות עם גוף ועם נשמה וכל אחד מקבל את חלקו מוכן בלי שום טרחה ויגיעה. ולכאורה קשה, מה טעם זכה העובר לכל זה? הרי עדיין לא עשה שום מעשה טוב? הרבי שלו מלאך, ומבואר מזה שזהו מצבו הטבעי של האדם, אז מבואר שזה המצב הטבעי של האדם. שכיון שנשמתו חלק אלוה ממעל, מן הדין הוא שיהיה הכל לפניו. ידע כל התורה ולא יהיה עליו שום טורח כל שהוא.
ואמרו חכמים ז"ל שבעת לידתו בא מלאך וסותרו על פיו ומשכח את כל התורה כולה. מה טעם הדבר? כמו שאמרנו, עכשיו צריך האדם להגיע לכל מעצמו. ואף שמצד בריאתו יש לו לידע את כל התורה מצד הבריאה הוא צריך לדעת את כל התורה, משכחין אותה ממנו במיוחד כדי שיגיע לידיעת התורה ע"י יגיעה ועמל, זה העבודה. אחד המשחקים הראשונים שילדים לומדים לשחק זה מחבואים, יש את העבודה להתחבא, גלה אותי, חיפוש.

ש. יש גם גדולים

הרב: כן, שמחביאים את מעשיהם.
ובכן, רואים שאדם נברא לתכלית להיות שלם ומושלם בכל, בלי טרחה ויגיעה בעניני הגוף וכל התורה מצויה אצלו כמונחת בכיסו, אבל הקב"ה לא רוצה את המצב הזה, זה המצב הטבעי של האדם, הוא רוצה עכשיו אני מסלק ממך את כל זה, משכיח ממך את כל התורה, עכשיו חפש אותה לבד. וידוע הדבר, שהיו גדולי עולם שבא אליהם מגיד מן השמים, לגלות להם סתרי תורה, ולא רצו לשמוע ממנו, אלא רצו להגיע למה שיכולים להגיע לידי יגיעתם שלהם. אתה שומע? זה מה שאמרו חכמים ז"ל, לא יגעת ומצאת - אל תאמין. למה? שמה שמצאת בלי יגיעה זה לא שלך בכלל. לא ישאר בידך, אל תאמין. רק ע"י העמל והיגיעה נעשית התורה שלו, שלו ממש, כמו שדרשו חכמים ז"ל, "ובתורתו יהגה יומם ולילה", שע"י שהוא הוגה בתורה, הוגה הוגה, נעשית תורה הזאת לתורה שלו.
אכן יש לעיין במה שכתב רש"י בביאור הפסוק "והיו לאותות", כשהמאורות לוקים סימן רע לעולם, שנאמר "מאותות השמים אל תחתו", אל תפחדו מאותות השמים בעשותכם את רצון הקב"ה אין אתם צריכים לדאוג מן הפורענות. עד כאן הדברים של רש"י. והכוונה למה שכתוב בסוכה כ"ט, בשעה שחמה לוקה סימן רע לאומות העולם, כשיש ליקוי חמה סימן רע לאומות העולם, בשעה שהלבנה לוקה סימן רע לישראל, הרי שתכלית בריאת מאורות השמים, מה התכלית שלהם? מאורות השמים, החמה הירח מה מה מה התכלית? להאיר? לא, להזהיר לאדם שטעה ולעורר אותו לחזור בתשובה. ועיקר התכלית לא להאיר, אלא ללמד טועים בינה, שכן נאמר "והיו למאורות ברקיע השמים" פירש רש"י, עוד זאת ישמשו שיאירו לעולם, אחרי שהוא אומר שהיו לאותות וכו' וכו' אז יהיה להם עוד שימוש אחד גם להאיר על הדרך, אבל זה לא עיקר התכלית שלהם, זה לא עיקר התכלית שלהם. כלומר עיקר תכלית בריאת המאורות הוא לאותות, תכלית נוספת שישמשו לאורה, ואע"פ שע"י החמה קיום כל העולם, ובלעדיה אין שום צומח ואין שום חי, מכל מקום זה טפל לעיקר, העיקר זה להזהיר לאדם לשוב מדרכו הרעה ולהעלותו בדרך הישרה, זה העיקר, אפשר לחיות בלי חמה? אי אפשר, לא תהיה צמיחה, לא יהיה חיים לא יהיה כלום, נו, אבל זה הטפל, העיקר זה להוכיח את האדם, לעורר אותו לחזור בתשובה. כשהחמה לוקה סמן רע לאומות כשהלבנה לוקה סימן רע לישראל, כולם רואים למעלה מבינים צריך להתעורר מהר בתשובה לפני שיהיה חס ושלום אסון. זה יותר חשוב מהחיים. אם אדם לא יתקן את עצמו אז למה לו חיים? אם הוא יצא מפה מקולקל אז בשביל מה הוא בא? אז העיקר העיקרים זה לא הלחיות, עיקר העיקרים זה להיות מתוקן, לחיות גם בעלי חיים באים, אבל איך לחיות, אז עיקר התכלית של המאורות זה האותות.
ונראה ביאור הענין שההבדל הוא בין קודם החטא לבין אחר החטא, שלפני החטא יש על האדם להשיג הכל על ידי יגיעתו ועבודתו בלא סיוע. נראה ביאור הענין שההבדל הוא בין קודם החטא לבין אחר החטא, לפני החטא יש על האדם להשיג הכל ע"י יגיעה ועבודה בלי סיוע, זו העבודה של האדם בעולמו, להשיג הכל בלי סיוע, אבל לא כן לאחר שחטא ונכשל בעוונו, אז כל היצירה כולה מלמדת אותו ומזהירה אותו שישוב מדרכו הרעה.
אדם שקונה מכשיר, שואל ישר יש אחריות או אין אחריות? שאלה שניה יש חלפים או אין חלפים? עד כמה שנים יש חלפים, אחרת מה אתה קונה את זה כאילו חד פעמים, ואם זה יתקלקל פעם אחת הלך פייפן, אין אחריות ואין חלפים נגמר הסיפור, ז"א בן אדם אם היה צריך להיות על מתכונתו כמו שצריך, בריא ושלם ברוחו ונפשו וגופו וקלקל פעם אחת, היה צריך אתה מבין להאבד מן העולם, אם לא דרך התיקון שיש מי שיזהיר אותו ויעורר אותו ויחזיר אותו בתשובה, אז בעצם כל התכלית שלו לא תתקיים. הכל עומד על התיקון, הכל עומד על האפשרות לתקן, הכל עומד על התוכחת, לכן אותות השמים באים להוכיח את האדם. אז זה ההבדל בין לפני החטא לאחרי החטא, לפני ה חטא אתה צריך לעבוד את ה' ולהגיע לשלמות בלי שום סיוע, אבל אם כבר אדם חטא צריך שיפוצניק שישפץ אותו, יחזיר אותו למתכונתו, אם לא - מה יהיה?
ויתכן שזה ביאור מה שאמרו חז"ל משני השמות ה' ה', ב-13 מידות, אחד קודם שחטא ואחד לאחר שחטא, אינו דומה הנהגה כביכול קודם שחטא להנהגה לאחר שחטא, וזה מחסד ה' וטובו מסייע לאדם להיטיב את דרכו, וכמו שאמר הבא ליטהר מסייעין בידו, והכוונה שבא ליטהר מטומאתו שנטמא כבר, הבא ל יטהר ממה? ממה שהוא נטמא כבר, אז מסייעין בידו, באמת אתה רוצה? יופי, יופי נעזור לך. אבל אם אתה לא רוצה מי יעזור לך? הבא ליטמא פותחין לו.
אמר הנביא "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוונך", אמרו חכמים ז"ל, אמר רבי לוי, גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלהיך". הנה גדולה תשובה שהיא מתעלה שבה מתעלה בעל התשובה על ידה ומגיע עד כסא הכבוד, וזה למעלה ממה שהיה בכוחו להגיע אילו היה צדיק מעיקרו, זה למעלה ממה שהיה בכוחו להגיע אילו היה צדיק מעיקרו, ז"א שבן אדם צדיק ויעבוד את ה' ויזכה להגיע עד כסא הכבוד, זה יחידי סגולה בדורות, אבל אם הוא חטא ונכשל התשובה כל כך גדולה שהיא מעלה את בעל התשובה ומגיע על ידה עד כסא הכבוד, זה למעלה ממה שהיה בכוחו להגיע אילו היה צדיק מעיקרו.
וכמו שאמרו חכמים ז"ל, במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, שנאמר "שלום שלום לרחוק ולקרוב" לרחוק בהתחלה אומר ולקרוב אח"כ הוא אומר, ז"א מי אומר לו הקב"ה שלום? למי שרחוק אומר לו קודם כל שלום, ולקרוב אומר אח"כ. והדברים מבוארים, שכיון שלבעל תשובה יש סיוע מהקב"ה, לכן הוא זוכה להתקרב אל ה' יותר מן הצדיק מעיקרו. שני ילדים הולכים, אחד הולך בזכות עצמו אז אבא לא נותן לו יד, אבל אחד נכשל כל פעם אז אבא מחזיק אותו כל הזמן שלא יפול. כל הזמן מחזיק אותו. אז מי קרוב אצל הקב"ה יותר?
עוד למדנו מזה, שחיוב הבעל תשובה הוא להגיע עד ה' אלהיך, ונאמר על זה הטעם "כי כשלת בעוונך", שאי אפשר לאדם שהוא בעל תשובה להעצר באמצע הדרך, כי עוונותיו מושכים אותו למטה, מה דרך המפלט מהעוונות? שיגיע עד ה' אלקיך. כענין שכתוב "אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה", למה? השאול מטה מושך את האדם כל הזמן. דרך ההמלטות משאול מטה זה אורח חיים למעלה למשכיל, ואם אצל כל אדם הוא כך הרי זה שהחטא מסוכן גדול הוא, והעצה היעוצה לו היא שובה ישראל עד ה' אלקיך. אין מצב ביניים, או שאתה עולה למעלה או שאתה יורד לשאול למטה, אין מצב ביניים, אין עמידה, לא עולה זה יורד, הפסקה רגע זה דררררר ירידה, לא קם פעם אחת בבוקר זה כבר דררררר ירידה, אין דבר כזה, צריך כל הזמן להיות בעליה.
והנה לבני תורה החטא שלפעמים אבי קובו הוא ביטול תורה, וקשה מאד לפרוש ממנו. העצה להנתק מן החטא הוא כמו שאמר בשערי שובה בשער א', שהמתייצב על דרך לא טוב ושונה באיוולתו תמיד, דרך התשובה שלו אינה חרטה על העבר, אלא להתחיל בטוב מכאן ולהבא. זה לא להתבכיין כל הזמן רק על העבר, לקבל החלטות אמיצות מכאן ולהבא, עזוב את העבר רגע, יאלה קדימה קבל קבלה ותתחיל לזוז קדימה. ללמוד בלי הפסק ולהמנע מביטול תורה ככל שאפשר, ועל ידי זה זוכים לשוב בתשובה שלמה וזוכים ליום הדין תמיד בכתיבה וחתימה טובה, ככה בן אדם יכול לזכות.
רבותי, כשאני חזרתי בתשובה בשביל שאני לא אבטל תורה, אז קניתי ספר בפורמט קטן, זה היה גודל כיס, שם את זה בכיס, כל מקום שאתה הולך אתה יכול ללמוד בלי הפסק. עשיתי אפילו קיצור שולחן ערוך והפצתי עשרות אלפים, קיצור שולחן ערוך גנצפריד, היינו מוכרים אותו חמישה שקלים, ככה נכנס בכיס כל השולחן ערוך בפנים, פורמט כיס, לזכות את הרבים, לזכות את הרבים, שאנשים יתרגלו ללמוד הלכות יהיה עליהם כל הזמן. היום יש לאלה שיש אייפונים יש כבר בלכתך בדרך את כל התורה בפנים, אז אם כבר יש לו אייפון שינצל אותו למה שצריך וכו', אבל לא לבטל זמן, חבל על הזמן, או תורה או מצוות או תורה או מצוות או תורה או מצוות, שלא יהיה הפסק, שלא יהיה הפסק, לא יהיה הפסק, לא יהיה הפסק, למה הפסק זה שאול מטה.
אז בקיצור מה ראינו? ראינואש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, כשהקב"ה מסתיר את הכל, את הניסים ומקפל אותם בתוך הטבע, ואנחנו צריכים לגלות אותה, ואנחנו צריכים לגלות את האמת ולברר אותה מתוך החושך מתוך ההסתר זאת העבודה, אדם נברא מושלם כשהוא היה בבטן, לא צריך לטרוח לא אכילה לא שתיה, יש לו מסודר מלאך מלמד אותו הכל, זה המצב האמיתי, זה המצב האידיאלי, אח"כ נותנים לו סטירה יאלה תשכח ועכשיו תתחיל לחפש לבד. זה כמו ילד קטן, נותנים לו כמה צעדים, בא אלי בא אלי בא אלי, מחזקים אותו, בא אלי בא אלי בא אלי בא אלי, לאט לאט לוקחים אותו ככה ככה ככה, אחרי כמה פעמים נותנים לו ליפול יאלה תתחיל ללכת לבד, זהו, ואם יבוא אליך ילד גדול יעשה לך ככה, אבא, אבא אבא אני הולך ליפול ככה ככה ככה, יגיד לו תיפול.
ז"א, כל בן אדם צריך להתאמץ, בהתחלה בן אדם לא יודע להתפלל לא יודע כלום, בעלי תשובה זה התענוג של הקב"ה, אלה שמתבלבלים, אומר "ודגלו עלי אהבה" אל תקרי ודגלו עלי אהבה אלא ודילוגו עלי אהבה, מדלג, קורא בסידור הכל, חורף קיץ חגים הכל הכל, מערבב הכל, הקב"ה נהנה מזה מאד, כמו שאנחנו נהנים מתינוק שמתחיל להגיד אבא לתות, אבא לתות, אז אומרים לו כל פעם תגיד עוד פעם, תגיד עוד פעם, תגיד עוד פעם, אבל אם הוא יבוא אליך בן תשע יגיד אבא לתות, טח, ז"א יש זמן שהקב"ה נותן לבן אדם, אבל אחרי זה יחביבי צריך לעבוד לבד, צריך להגיע אל האמת מכח עצמו. אז ה' רוצה אותנו לא מלאכים שהכל מוכן ומזומן, אלא בני אדם בעלי בחירה שמשיגים את דרגת המלאך על ידי העבודה ולכן נאמר "שובה ישראל עד ה' אלקיך" כי אם לא "כי כשלת בעוונך" אתה יכול לרדת לכן טפס למעלה כל הזמן וזו ההצלה הגדולה.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...