הסוד הגדול של מועט המחזיק את המרובה | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 21.03.2013, שעה: 06:40
http://live.shofar-tv.com/videos/2809
21-3-13
"ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד ויעש משה כאשר ציוה ה' אותו ותקהל העדה אל פתח אהל מועד". "ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד ויעש משה כאשר ציוה ה' אותו ותקהל העדה אל פתח אהל מועד". כתב רבינו בחיי על התורה, מעשה נס היה, וזה אחד מן המקומות שהחזיק המועט את המרובה, כיוצא בו "ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע", וכן אמרו במדרש "ואת כל העדה הקהילו אל פתח אהל מועד, אמר לפניו משה, רבונו של עולם, שישים ריבוא אנשים ושישים ריבוא בחורים, מיליון מאתיים אלף, איך אני יכול להעמידם פתח אהל מועד? אמר לו הקב"ה על זה אתה תמה? והלא השמים חדוק של האיל היו, ואני מתחתים מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בישעיה מ', "הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת" וכן בהר סיני נגלה הקב"ה על הר סיני, על הר סיני, על הר סיני, ועשרים ושניים אלף מרכבות של מלאכי השרת, שנאמר "רכב אלהים ריבותיים אלפי שנאן" ריבותיים אלפי זה 22 אלף. ועל כל מרכבה ומרכבה כמרכבה שראה יחזקאל, והיאך היה ההר מחזיק את כולם? אלא מעשה ניסים היה, שהיה הקב"ה אומר להר - הרחב וקבל בני אמונים.
וכיון שעברו את הירדן נכנסו כל ישראל בין שני בדי אהרן, שנאמר "ויאמר יהושע אל כל בני ישראל גשו הנה ושמעו את דברי ה' אלהיכם". וכן לעתיד לבוא, כל אותן אוכלוסין שיצאו מאדם הראשון עד שהחיו המתים היכן הם עומדים? והם עתידים לומר צר לי המקום, גשה לי ואשבה, אלא אני מרחיב את ירושלים שנאמר "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותייך" וכתיב "ורחבה ונסבה למעלה למעלה" עד כאן במדרש רבה.
אז רואים שיש מושג מועט מחזיק את המרובה, זה נקרא סוד המקום, שנקודה יכולה להכיל את כל העולם כמוש הנקודה התחילה את כל העולם, העולם התפשט מנקודה.
ושמעתי בשם הגאון הצדיק הקדוש רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד, כי ההבדל בין בעל הבית לבן תורה אמיתי הוא, שהבעל הבית מודאג איך יתרחש ויתהווה הקיום ליום המחרת, כל הזמן דאגתו נתונה ליום המחרת, כולו נתון דאגה ליום המחר מה ילד יום, ואילו הבן תורה האמיתי כולו שקוע ואפוף תמהון על הניסים ונפלאות של יום אתמול, מתפעל ושואל, איך עברתי את העבר במשך שנים רבות, בכל המצבים השונים של עוני וצער ונסיונות קשים.
ואמנם כאשר מסתכל הוא ומתבונן לאחור אל התקופות הכי קשות, של רעב וצמאון שחי עם משפחתו בבית קטן וצר, איך הם גידלו בנים בנות בחדר אחד או בשני חדרים קטנים, משתאה ומביט על עצמו כאיש פלא, עומד ומתמיה, האם זהו אני שעברתי ככה? האם באמת אני הוא האיש שיכלתי לעמוד בכך, או שזהו רק חלום ולא יותר, שנתקיים בו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים. כך היתה תמיהת משה רבינו בדורות דור המדבר, התפלא איך הסתדרו שישים ריבוא אנשים ושישים ריבוא בחורים בפתח צר של אהל מועד, ואת כל העדה הקהל עם פתח אהל מועד, ויעש משה כאשר ציוה ה', אז הפתח הכיל מיליון מאתיים, הפתח, ותקהל העדה אל פתח אהל מועד, הוא התפלא, איך איך מיליון מאתיים, איך? איך בפתח צר, וכך גם יש להתפלא על הישיבות הקדושות בדור הקודם, שהם למדו בתנאים הכי קשים, ברטט באימה בהתלהבות, שלרשותם בתי מדרש קטנים ולא נוחים, קרים בימות החורף וחמים בימות הקיץ, והיו נודדים והיו נודדים על ספסלי בית המדרש, בעשותם לילות כימים בתנאים של רעב וצמאון, איך ניתן לכנות את הדור ההוא אם לא שזה ממש נס כפול, וכציור שנתנו לנו חז"ל, דורו של רבי יהודה בר עילאי, שישה מתכסים בטלית אחת. ואם נשווה את הדורות שלנו לדורות שלפנינו, ווי ווי ווי, בדורנו חיים ברווחה, בנוחיות, בצורה מסודרת. אבל מי יודע חס ושלום כשיגיעו הנסיונות מה יהיה אם לא ילמדו עכשיו להיות מוכנים, להיות עתידים ליום הזה בגבורת הנפש, כי הרי אנחנו חיים בדור של אחרית הימים שדיברו עליהם הנביאים, רק אמונה חזקה וטהורה ובמסירות ובמוסר הנפש יוכל להתקיים ולראות את הנס הגדול, כשכל האוכלוסין שיצאו מאדם הראשון עד שיחיו המתים שהקב"ה ירחיב את ירושלים.
ואתם יודעים, כשחס ושלום יתחיל גוג ומגוג, אז חוץ מההרוגים והפצועים וכו', אז יהיו הרבה שיפלו באמונה, כי אם בנסיון של ש"ס נפלו כל כך הרבה אנשים עוד בלי מלחמה, מה יהיה כשיהיה מלחמה ויהיו פצועים והרוגים, ואז ממילא מה יהיה. בזמן השואה הנוראה בהתחלה מצבם של היהודים היה שפיר, חלק מהם היו מסודרים ומיוסדים על אדני פז, חלקם לומדים, חלקם משרתים את האדונים הגרמנים בממשלה ופה ושם, ולאט לאט הגזירות התחילו לאט לאט, לאט לאט הצרו את צעדיהם, לאט לאט ביזו אותם, לאט לאט קיללו אותם, לאט לאט מרטו את זקנם, זה התעללו בהם, לאט לאט התחילו להרוג אותם, לאט לאט לאט לאט, ככה וירדו מדחי אל דחי עד שאתם ראיתם את התמונות, ה' ירחם איך זה נראה.
ש. אז זה כאילו בהיסח הדעת?
הרב: כדי שיוכלו להתרגל, אם לא לא יכולים להתרגל, אם אתה מוריד בן אדם בבת אחת ממקום שהוא נמצא למטה בבת אחת הוא מת. הוא לא יכול להחזיק מעמד. כמו שרה אמנו, ברגע שהיא שמעה את השמועה והשטן באה אליה בכוונה ואמר לה פששששש ככה בבת אחת - פרחה נשמתה. אבל אברהם הקב"ה אמר לו לאט לאט, קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, ככה לאט לאט. "קח נא את בנך" אמר לו יש לי שני בנים, "את יחידך" אמר לו יש לי שני יחידים, זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת" אמר את זה אני אוהב ואת זה אני אוהב, אמר לו את יצחק. מה לעשות איתו? העלהו לעולה, פששש, אז כבר מהשיח שהיה לו לאט לאט אז הוא התחיל לעכל שהולך להיות פה משהו, ואז זה לא בא לו בפתע פתאום והחזיק מעמד. אבל אל שרה בא השטן ואמר לה, את יודעת שעקדו את יצחק? פששש לא היה לה זמן לעכל, להשתהות, להבין. אז זה גם עשו את זה גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, אם היה האור לא נגלל כמו שטיח והפוך, פתאום היית הולך - טח חושך, חוץ מהתאונות דרכים והכל והכל, כן? או הפוך, פתאום זורח לך אור בפנים, אי אפשר לחיות ככה. הכל ככה, כל מעשה שטן זה גם כן דרן דרן דרן. לאט לאט מרגיל אותך מקטן לקטן, עושה לך נקב קטן אח"כ השכל מתפרץ.
מכל מקום, אז צריכים לדעת, כרגע אנחנו במצב מצויין, מצויין, אבל חס ושלום ברגע שזה יתחיל מי יחזיק מעמד זה השאלה, באמונה, זה יהיה הנסיון הכי גדול. ואנחנו רואים שאנשים חלשים לא שווים כלום, אין להם הבנה לא בתורה לא ביראה לא בשום דבר.
אז לכן כשיבואו דברים קשים לא יהיה אפילו עם מי לדבר, מי לשאול מה לשאול איך לעשות מה מו מי, כולם יהיו בלחץ כולם יהיו בפחד, אז יתברר שגם אלה שחושבים שיש להם אמונה וזה יתברר שאין להם אמונה. אז זה לא נסיון קל, אבל צריכים להתחיל לעקל את זה מעכשיו ולצייר את הציורים הכי קשים שיכולים להיות שצריכים להיות מוכנים, כאילו לא להיות מופתעים, ולדעת שהמצב לא יישאר אותו דבר.
אבל בסופו של דבר מי שיזכה והנותר בציון קדוש יאמר לו, אז כל האוכלוסין שיצאו מאדם הראשון עד שיחיו המתים איפה יכנסו כולם? הקב"ה ירחיב את ירושלים במהרה בימינו אמן.
אמן.