למה הפחד מועיל
תאריך פרסום: 17.03.2013, שעה: 06:55
http://live.shofar-tv.com/videos/2796
17-3-13
"צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו". רש"י אומר, אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות. אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס, עד כאן. פירוש, בקרבן עולה יש חסרון כיס לכהנים שכולה כליל, שהקרבן כולו עולה כליל לה', ולהם לא נשאר כלום לכהנים, אז יש להם חסרון כיס מזה. וכן "צו את אהרן ואת בניו מיד ולדורות, שהרי הכתוב מזרז ואומר גם לאהרן נדב ואביהו בלשון צו, וקרבן עולה יותר מקרבנות אחרים, מאותו הטעם שבעולה יש חסרון כיס. ואנו עומדים ותמהים, היתכן שאהרן הכהן הגדול שעליו הכתוב אומר "תומיך ואוריך לאיש חסידיך" צריך זירוז יותר במקום שיש חסרון כיס?
כיוצא בזה מצאנו יותר מפורש בפרשת אחרי מות, "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן ובקרבתם לפני ה' וימותו, ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש ולא ימות", וברש"י אחרי מות, מה תלמוד לומר, היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו אל תאכל צאני, בא אחר ואמר לו אל תאכל צאניהם שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר "אחרי מות שני בני אהרן דבר אל אהרן ואל יבוא שלא ימות כדרך שמתו בניו, יש כאן זירוז מיוחד לאהרן שלא יבוא בכל עת אל הקודש, בצירוף אזהרה שלא ימות כדרך שמתו בניו. גם כאן אנחנו נרעשים ונפחדים על ההדגשה המפורשת בתורה שיש הבדל באזהרה לאהרן הכהן שאל יבוא בכל עת אל הקודש, אם יזהירוהו ויזכירו לו שלא ימות כדרך שמתו בניו או לא, מה זאת, למה צריך את זה?
כעין זה מצינו עוד בהרבה מקומות בתורה הקדושה באזהרות לגדולי ישראל ובשבחן על קיום המצוות של ה' יתברך, אפילו דברים שלדעתינו דברים הקלים הם אצלם ויש להתבונן בזה, למה זה יש דגשים יותר מידי לזרז במקום חסרון כיס אפילו את אהרן הכהן, ולהזהיר אותו שלא ימות כמו שמתו בניו באזהרה מיוחדת, וכן בהרבה מקומות, למה זה?
דע שהתורה תורת אמת, והאמת ניתנה להאמר לכל אדם בשוה בין קטן אם רק הגיע ילוד אישה ניתנה לו התורה בכל אזהרותיה ומצוותיה וכל פרטיה ודקדוקיה, כי כל אדם נולד והבחירה בידו, והרשות ניתנה לו להטות עצמו ולהיות צדיק כמו משה רבינו ע"ה, או להיפך להיות רשע כירבעם בן נבט. ואמר הקב"ה בראתי לו יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, והגדול מחברו יצרו גדול ממנו, נמצא שכל אדם יש לו רשות גמורה לבחור בטוב וברע בכל מקום ובכל זמן, בכל עת ובכל שעה משך כל חייו עד נשימה אחרונה, אין לו מי שיכוף אותו ללכת בדרך טובה או להיפך, ואם כי ודאי האדם הגדול שעלה במעלות התורה והיראה לא יטה אוזן ליצר הרע ולא ישמע אליו כלל, וכן להיפך, האדם הטובע חס וחלילה בים התאוה ומטמטם ליבו בעוונותיו לא יבין שפת הקדושה והפרישות, מכל מקום התורה תורת אמת לא תגרע משום כך אזהרותיה ומצוותיה לכל אדם בשוה ואין יוצא.
והמתבונן יבין, אמרו חכמים ז"ל, ירושלמי שבת פרק א', מעשה בחסיד זקן אחד שהיה יושב ושונה, אל תאמין בעצמך עד עת זקנתך, במקום להגיד אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שינה, החליף, כי היה חסיד גדול וזקן והרגיש בעצמו שאין לו כבר שום שייכות לעולם הזה. והתרעמו עליו בשמים על השינוי הזה, ונתנו לו רשות ליצר הרע והתחפש לאשה יפת תואר אשר בימות תובל קין לא היתה כמוה. ונכנסה בדמות זו לחדר של אותו זקן, וכיון שנשא עיניו וראה אותה, דיבר איתה דברים אשר אינם ראויים לחסיד כמותו, אבל תיכף התחרט, והיה לו צער גדול מזה, וכנראה שהיה כבר בסכנה מחמת הצער, כי היה חסיד גדול אמיתי, וריחמו עליו בשמים ונצטווה אותו רוח להפסיק. והתגלה לו ואמר לו, הרוח התגלה לו ואמר לו, דע כי שלחו אותי מן השמים ללמד אותך שלא תגרוס עוד אל תאמין בעצמך עד עת זקנתך אלא עד יום מותך, הרי שעד יום מותו של האדם אינו בטוח בעצמו כלל וכלל, ועליו לבקש רחמים שיעזרהו ה' יתברך שלא יכשל חס ושלום. וכמו שהביאו חכמים ז"ל בקידושין ל' את הפסוק "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", רשע זה הוא היצר הרע שאינו מסתלק משום איש, ואינו מתייאש אפילו מן הצדיק ביותר וצופה לו ותופסו במקום בזמן המתאים להכשילו ונצחונו עליו מובטח כי קשה הוא מאד ורק ה' לא יעזבנו בידו, כלומר, אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. ואפילו ביום מותו כששוכב במיתתו ויודע שעוד מעט ויניח כאן הכל והוא הולך ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, גם בעת הזאת צריך רחמים מרובים ומבקש עזר מה'.
והנה, בלא יראת העונש אי אפשר לאדם לכבוש את יצרו ומידותיו המגונות את התאוה, את הכעס ואת החמדה וכדומה, איייי. איייי. אייי.
בשבת קודש היינו צריכים להזדרז להגיע לנץ, וזה היה מהר קצת, אז היה שמה בן אדם שאחרי התפילה התחיל לצעוק על החזן, מה זה, מה זה,.... תפילה דרבנן והלבנת פנים דאורייתא, אז המידות הרעות, הכעס, הביאו אותו לעבור על איסור תורה - הלבנת פנים, אתה רוצה להעיר לו? אח"כ בשקט תגיד לו תשמע וככה וככה וככה, כאילו היתה לו ברירה, הנץ לא מחכה לאף אחד, ואם צריכים להתפלל בנץ אדם רגיל להתפלל בנץ, מתפלל אפילו יחיד בנץ, אבל הוא צדיק יסוד עולם, יש לו כעס, אז הוא מלבין את פניו, כאילו הוא אשם. אז זה חוסר דעת, אי ידיעת התורה והמידות מתפרצות, כאילו בשם ה', למען ה'. הוא בכלל אחר לתפילה.
וכן מצינו בחכמים ז"ל בשבת פ"ח, שאמרו שעל אף מדרגתם של כלל ישראל בקבלת תורה על הר סיני, שאמרו כולם כאיש אחד בפה אחד ובלב אחד נעשה ונשמע, עד שיצתה בת קול ואמרה מי גילה רז זה לבני, ואעפ"כ אמרו חכמים ז"ל שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית, ואמר להם אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. וכל כך למה? לשם מה היו צריכים לאיים עליהם באיום נורא גדול כזה? אבל הטעם הוא שאפילו האדם הגדול ביותר, כל זמן שהוא בחיים על הארץ הזאת אין להבין בו, ולכן צריך שיהיה מורא שמים עליו דהיינו בפשטות יראת העונש, ז"א שאדם הזה מצייר לו ציורי העונש והם לנגד עיניו תמיד, שיהיה ירא ומפחד שאם יעבור על מצות הבורא יתברך יענש חמורות, ולכן כפה הקב"ה עליהם הר כגיגית, אמרתי להם בשבת, מי שפעם אחת הרגיש התקפת לב מאותו רגע כל ימי חייו אם הוא ירגיש דופק חזק הוא כבר מתחיל לרעוד, פוחד, תזמין נט"ן, ואם הוא מרגיש שיד שמאל שלו מתחילה ככה, ישר תזמין נט"ן, הוא בלחץ, סכנת נפשות, אם היה אדם מרגיש אחרי פעם אחת שהוא חטא שזה כמו התקפת לב, ואם בא לו יצר הרע עוד פעם והוא רואה שהוא רוצה עוד פעם לעבור עבירה היה מרגיש את זה, הוא היה צריך לצעוק נט"ן נט"ן נט"ן, כמו שעמרם חסידא הי הצדיק גדול וחסיד הכי גדול שהיה ותפסו שבויות ושמו אצלו כמקום הכי בטוח אצל החסיד והעלו אותם לעליה, ובשביל לעלות עליה הוא היה צריך להרים סולם מהעצים של פעם עשרה אנשים בחורים צעירים, ופתאום שמה הבהבה המנורה וזה הוא ראה רגל אחת של שמה של עגלת בקר, והוא לקח את האיך קוראים לו את הסולם לבד והוא זקן כבר, לקח אותו לבד והצמיד אותו וטיפס למעלה חביבי, ובאמצע הסולם הוא צעק, נורא בבית עמרם, נורא, אש, כל התלמידים שלו היו בסביבה באו תפסו אותו על חם כאילו, יבבי, יבבי, אבל הוא רצה שיתפסו אותו על חם. זה הציל אותו. זה הציל אותו. יצר הרע יצא ממנו, יצר הרע יצא ממנו התעלף. התעלף. יבבי. אמר לו אתה רואה, אתה מלאך ואני בשר ודם, וניצחתי אותך, אבל היצר יש לו כח, הוא צופה לצדיק ומבקש להמיתו.
ואיך נעשה האדם לירא שמים, איך נעשה האדם לירא שמים? ראשית צריך ללמוד ההלכות, בשביל יראת שמים צריך ללמוד ההלכות כדי לדעת התורה כולה, והן מפוזרות בש"ס כולו, מצד ההלכות הביאו חז"ל דברי אגדות, וגם אלו צריכים הרבה לימוד, וכן אמרו חכמים ז"ל, באבות דרבי נתן פרק כ"ט, מי שיש בידו הלכות ואין בידו אגדות הרי הוא דומה למי שיש לו כלי זין בידו אבל הוא חלש. ומי שיש בידו אגדות ואין בידו הלכות הוא דומה לגיבור אבל בלא כלי זין. הוא מה שאמר שלמה המלך ע"ה "לדעת חכמה ומוסר" חכמה זה הכלי זין לאדם נגד יצר הרע אבל אם האדם חלש ואינו יכול להרים את הכלי זין שבידו להשתמש בהם כנגד השונא מה יועיל לו. לכן הכריז שלמה שצריך לדעת חכמה וגם מוסר, כי על ידי לימוד המוסר מקבל גבורת הלב וגבורת הנפש, ואז ירצה ויוכל להשתמש בכלי זינו נגד השונא הגדול השוכן בבתי נפשו ויכריעו תחתיו. לכן עלינו לדעת שאם אדם אינו לומד מוסר הוא רחוק מיראת העונש. ממילא הוא רחוק מכבישת היצר. ואל יטעה השקוע בתאוה כי בלי מוסר יוכל להשליך מעליו משא התאוה, בשום אופן לא. ואפילו אם ישא אישה לא יועיל לו. אדרבא, על ידי זה ימצא לו פתחי היתר וישקע עוד יותר בתאוותו, ויהיה נבל ברשות התורה. כי אם לא השריש בקרבו יראת העונש ולעמוד כנגד יצרו הרי הוא הולך וישקע בתאוה ויתנבל יותר ויותר, וגם גופו נחלה ונחלש. ככתוב במשלי ל"א "אל תתן לאנשים חילך" משלי ל"א זה משלי לא, אל תתן לנשים חיל, חילך זה כוחך חילך זה כספך יייי. אלא ודאי הכרח לאדם שירכוש את שניהם ביחד, חכמה ומוסר, שהם ההלכות והאגדות כדי שיגיע לתיקון המידות. כלומר, שלא יחפוץ ברע, ולא יתאווה לרע, כי לא תמיד עומד האדם ברום שכלו ונשאר בטבעו. ואם הוא נשאר בטבעו אז הרי גזל ועריות נפשו של אדם מתאוותן ומחמדתן. ואין עצה אחרת רק יראת העונש.
כתב רבינו יונה בשערי תשובה סוף שער ב', ודע, כי נפש הרשע אשר כל תאוותה לחפצי הגוף בחייו, ונפרדת תאוותה מעבודת הבורא ונבדלת משורשיה תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאוותה, אבל יעלוה למרום לדין ולמשפט, אייי. אז מה הוא אומר רבינו יונה, דע, נפש הרשע אשר כל תאוותה לחפצי הגוף בחייו, הוא לא מעניין אותו חוץ מתאוות העולם הזה, והיא נפרדת תאוותה, אין לו תאוה לעבודת הבורא, והיא נבדלת משרשיה, יש שורש עליון קדוש והוא נפרד ונבדל ממנה, מה יהיה דינם, תרד במותו הנפש של הרשע הזה במותו למטה אל הארץ אל מקום תאוותו, אבל לפני כן יעלוה למרום לדין ולמשפט. הנה אנחנו חושבים מי נקרא רשע? זה בעל עבירה שעובר עבירות בשאט נפש, אבל רבינו יונה כתב כי נפש הרשע זה לא מי שעובר עבירה בשאט נפש, אלא הוא אשר כל תאוותה לחפצי הגוף, לא עובר עבירות, אלא שחפצי הגוף הוא עושה בתשוקה גדולה ובתאווה מרובה, והוא אמנם גם עוסק בעבודת הבורא אבל בזה נפרדת תאותה, עבודת הבורא יתברך הוא עושה בלי כל תאוה, בלי כל הנאה כי אין ליבו מרגיש עונג מחפצי שמים רק מחפצי גופו. ומסיים רבינו יונה, שלכן גם במותו היא תרד למטה לארץ אל מקום תאוותה, אבל יעלוה למרום לדין ולמשפט ולראות איך החליפה מרום בשאול כאשר יעלו את האבן ע"י כף הקלע. ואחרי עלותה למרום, תרד בטבעה למטה לארץ כאשר האבן חוזרת ונופלת לארץ אחרי הזריקה.
אז מהי העצה להסיר את רוע המעללים הללו, ולבוא להתרגשות הלב שירגיש וידע בלבבו ונפשו מה שהוא אומר בפיו ולפני מי הוא עומד, ראשית חכמה יראת ה', ויראת שמים נתחמם לב האדם ומסיר הקרירות מקרבו ומתחיל לחשוב חשבון נפשו היכן הוא נמצא, ויראת שמים משיגים רק מהתבוננות ע"י לימוד המוסר. אז אם אדם לומד מוסר כל יום כל יום כל יום, אז לאט לאט יש לו ציורים מהעונשים המצפים לו, ברגע שאדם רואה את העונש לנגד עיניו זה המחסום שיכול לעצור אותו מפני זה. הלואי ויהיה עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם, הלואי, למה? שאם אדם בא לעבור עבירה אומר שלא יראני אדם, ז"א אדם שנכנס לעבור עבירה אסורה, אז היתה לו החלטה שלמרות שהקב"ה צופה בו ורואה במעשיו ומסריט אותו ומקליט אותו, למרות כל זה הוא החליט שהוא עושה עבירה. אז את זה הוא עבר. עכשיו הוא נכנס לחדר וסוגר את הדלת, ומחשיך את החדר, והוא מתחיל בעבירה. ופתאום הוא שומע מפתח בדלת טטטטטטטט הוא קם, מתלבש במהירות זום דרך החלון. מה קרה? זה לא אלקים, זה בשר ודם, אומר לא, מאלקים הוא לא מפחד, מפחד מבשר ודם. למה אם יראה אותו בשר ודם יבבי, מה יהיה עכשיו, מה יהיה עכשיו.
כשמודעים שפלוני אלמוני מגיע עכשיו מחו"ל בשדה התעופה יחכו לו צלמים ויצלמו עכשיו אתה מבין את העבריין הגדול שנחשב לצדיק גדול שעשה מעשים מגונים וכו' וכו', מה זה? זה פה בארץ, מה זה למעלה? שרבותיו הוריו משפחתו כולם חסידיו יראו את המעשים יבבי, יבבי. זה לא פשוט.
ש. יש אנשים שגם זה לא מפחיד אותם
הרב: נכון, יש בעלי חיים. בכל אופן אם יש יראת שמים זה המחסום היחידי. איך אמר אברהם אבינו? רק אין יראת אלקים והרגוני על דבר אשתי. אם אין...
ש. אבל אין ספר שהוא קצת מפחיד
הרב: יש שבט מוסר, שבט מוסר.
בכל אופן אז הקביעות הזאת של מוסר בכל יום היא חשובה מאד וכל המוסיף מוסיפין לו, וזה השמירה הכי גדולה שאדם יכול לזכות בחייו, לכן צריך להשתדל מאד לא לפחות משעה אחת מוסר ביום ללמוד כמו שצריך, והעיקר העיקרים כשקמים מן הספר יש ציורים מול העיניים. כל אחד יצייר לעצמו את הציור שמפחיד אותו ביותר. זאת השמירה הכי גדולה. לכן אנשים טיפשים אומרים, הוא מפחיד, הוא מפחיד, זה השמירה הכי גדולה - הוא מפחיד, מפחיד זאת השמירה הכי גדולה, לא מפחיד זה הקבורה הכי גדולה. מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון, מי שמוכיח את בני האדם אחרי ה' ללכת, הוא יותר טוב ממי שמחליק לו לשון ואומר לו אתה בסדר, הכל בסדר הכל בסדר, אל תדאג, אל תדאג, מוכיח זה משה, אדם זה ישראל, אחרי זה אחרי הקב"ה, משה הוכיח את ישראל ללכת אחרי ה', ממחליק לשון - זה בלעם הרשע, שבלעם הרשע בירך אותם ברכות ואז הם גבהו בליבם וחטאו בשיטים עם בנות מדין. אז ז"א, אלה שמגבים את הזמרים, אלה בלעמים, אלה מחליקי לשון. למה? כי צריך להפחיד, יש פחד, נתן הקב"ה פחד ככלי לעבודת הבורא. מה הורה אומר לילד כשהוא קטן? תזהר! חשמל! כביש! זה, כל דבר מזהיר אותו, הוא לא אומר לו אף פעם מותר, מותר, מותר, אומר לו מה אסור, מה מותר זה הכל, רק מה שאסור צריך להגיד. אבל זה כל אבא יודע את זה, תארו לכם שיבוא אחד ויחליף את השיטה, אתם יודעים כמה ילדים ימותו, אל תטפס לחלון, יגידו לא, אין דבר, אין דבר תן לו להתרגל, כן, כן, שלא יפחד, שילך על המעקה, תן לו.
ש. שירכוש בטחון עצמי
הרב: כן, שיהי הלו בטחון עצמי, זה טוב שיפול כמה פעמים, שהראש שלו יהיה קשה. שיתחזק לו הראש. יקבל שפיצים במיטה. ז"א זה הבאלה, אתה מבין? אומרים מפחיד כאילו זה אסון, הפוך זה ההצלה. כבר אמרנו שאזעקה יכולה להיות לללללללל... ללל... כולם יהיו מבסוטים ירקדו ילכו לישון, מישהו יזדעק? אז לכן עושים אוווווווווווו אוווווווו למה מפחידים, אם לא אדם לא יזדעק, אדם לא יחוש לחייו. אז פחד זה דבר טוב, צריך לנצל אותו לשמירה, לשמירה. זה המוסר, המוסר עושה שאדם יכיר, יתייסר, יותר טוב שיתייסר מהדברים הכתובים מאשר יתייסר בגופו. זאת צריכים להבין ולהשתדל לעשות ככל העולה בידינו, להנחיל לעצמנו יראת שמים ע"י לימוד המוסר, ולימוד ההלכות בשביל לדעת גם הלכות.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...