לקיים מצוות בשלמות שווה נחת רוח להקב"ה | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 17.02.2013, שעה: 08:22
http://live.shofar-tv.com/videos/2759
17-2-13
"והקטרת את כל האיל המזבחה עולה הוא לה' ריח ניחוח אישה לה' הוא". מה זה ריח ניחוח? אומר רש"י, נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. השפתי חכמים מסביר שהיה קשה לו לרש"י, והלא אין לך ריח רע מזאת ששורפים את הבשר והעצמות, אז איך זה ריח ניחוח? לכך פירש נחת רוח, נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני.
אם כן עכשיו בעוונות הרבים, שאין בית המקדש קיים, איזה דבר שהוא במקום קרבן? כשאדם עושה את הדבר לשם שמים בשלמות זה הקרבן, הקרבה מלאה של כל מעשיו ורצונותיו לה' יתברך לשם שמים, זה הקרבן. לא בערך, כדרכם של בני האדם שלא מדקדקים לעשות מצוות בכל הפרטים בדקדוקים, ולא לרצון לפני ה' שיהיה לפניו ריח ניחוח, שעושים בערך זה לא לרצון לפני ה', אלא הוא רוצה שיעשו בשלמות ובתמימות, תמים תהיה עם ה' אלקיך. ועל זה נאמר במשלי, "אם תבקשנה ככסף" כי מי שצריך לשלם שכר חוב על סכום ידוע, אם יחסר מזה חלק מן הסכום זה לא התשלום, ואם לא ישלם את כל החוב רק בערך זה לא בסדר, כך בעניני הנפש, תורה ומצוות צריך להיות בשלמות ממש ורק אז זה ריח ניחוח, נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. וזה דבר לא קל לכוון לרצון ה' בשלמות שיהיה נחת רוח לפניו, כמו שאמרו ז"ל, יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים, כולם יודעים את דברי רבי יהודה בן תימא, אבל מה הוא אומר, הוא אומר שכדי לכוון לרצונו יתברך בשלמות צריכים את כל המעלות האלה, ז"א כשאתה עושה מצוה אתה צריך להיות עז כנמר, לעמוד נגד כל המפריעים והמסקלים והמשבשים והמרפים להיות עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי, כל זה צריך להיות בכל תנועה ותנועה של האדם לקיים את רצון הבורא יתברך.
כדי לכוון לרצונו צריכים כל המעלות הללו, וזה הענין מה שבפרשת פקודי נאמר בתורה על כל דבר, "ויעשו כאשר ציוה ה'" 14 פעם כתוב בפרשה בפקודי, ויעשו כאשר ציוה ה', 14 פעם כתוב, כי זה דבר נפלא, שעשו לפי ציווי ה', לא פחות ולא יותר, כאשר ציוה ה', לא פחות ולא יותר.
והנה רבים וכן שלמים נכשלו בזה, רבים וכן שלמים נכשלו בזה. לדוגמא, שאול המלך, אדם גדול כזה שהיה כבן שנה לחטא, כמו שבן שנה לא חוטא גם הוא לא, אדם גדול כזה שהיה כבן שנה לחטא, והנה בשמואל א' נאמר "כה אמר ה' צבאות עתה לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו והמתת מאיש עד אישה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור, ויך שאול את עמלק מחבילה בואכה שור אשר על פני מצרים ויתפוס את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים לפי חרב, ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר, ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אבו החרימם", ושאול חשב שקיים דבר ה', כמו שכתוב, "ויבוא שמואל אל שאול ויאמר לו שאול, ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה'". הפגישה הראשונה בנביא שמואל היה שמח להודיעו כי הקים את דברי ה'. מה ציוה אותו שמואל ומה ביצע שאול? נחזור על הפסוקים.
כה אמר ה', ככה אומר שמואל, כה אמר ה' צבאות, עתה לך והכית את עמלק, והחרמתם את כל אשר לו, ולא תחמול עליו, אין חמלה כלפי אף אחד, והמת מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור, לא משאירים אף אחד חי, לא אנשים ולא בהמות, זה הציווי. ויך שאול את עמלק מחבילה בואכה שור אשר על כל פני מצרים ויתפוס את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים לפי חרב ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אבו החרימם ושאל חשב שקיים בזה את דבר ה', כמו שכתוב "ויבוא שמואל אל שאול ויאמר לו שאול, ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה'", מבסוט. שמח שהקים את דבר ה'.
החשבון שלו כמו שכתוב, "ויאמר שאול אל שמואל, אשר שמעתי בקול ה', ואלך בדרך אשר שלחני ה', ואביא את אגג מלך עמלק, ז"א לא עזבתי את אגג מידי, ואת עמלק החרמתי, אז עד פה זה בסדר לשיטתו, בענין הצאן וןהבקר והמשנים והבקרים וכל הטוב לא החרמתי את זה כי זה היה לשם שמים, כדכתיב "ויקח העם מהשלל צאן ובקר לזבוח לה' אלהיך בגלגל", חבל, אפשר לעשות ע"י זה קידוש ה', להקריב קרבנות, וקיבל על זה תשובה מרה משמואל בשם ה'. ולמה לא שמעת בקול ה' ותעט על השלל, ותעש הרע בעיני ה', החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'? מה יותר חשוב, מה שאתה עושה מליבך לכבוד ה', או לשמוע בקול ה'? הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים, אם תביא את הזבח הכי טוב שתביא לשמוע בקול ה' זה הרבה יותר טוב מהזבח הכי טוב שתביא, ולהקשיב למה שאומר ה' זה הרבה יותר טוב מחלב של אלים, כי חטאת קסם מרי, ואוון ותרפים הפצר יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממנו. יבבי, איזה התקפה, הוא בטוח שעות שהוא עשה הכל, שהוא הקשיב. בשפת התורה קרא זאת שמואל כך, לא שמעת, ותעט על השלל, ותעש הרע, חטאת קסם ומרי, ואוון וטרפים הפצר ומאסת את דבר ה', דבר נורא, נורא ואיום, אע"פ ששאול עשה הכל לשם שמים, שהבין שבמקום סתם להחרים אפשר להקריב ולזבוח את הטובים לה', ואת אגג יביא לפני שמואל חי, וזה יהיה נצחון גדול על עמלק, אולם בכל זאת זה לא היה לרצון ה', כי לא צריכים להוסיף חשבונות וסברות שונות, בבחינת אורח חיים פן תפלס נאום עגלותיה לא תדע, אלא שיעשה בדייקנות, כאשר ציוה ה', וזה לא היה כך. ורק אחרי הנזיפות משמואל אז שאול הבין ואמר חטאתי. אבל הוא הפסיד כבר את המלוכה.
אולי זה הפירוש שנאמר בתורה, תמים תהיה עם ה' אלהיך, שלים תעביד אומר התרגום, צריך לעשות הכל בשלמות, וכן משמע מהספרי וזה לשונו, תמים תהיה עם ה' אלהיך, כן דוד אומר, ואני בתומי אלך, ואני בתומי אלך, דהיינו בשלמות עם הקב"ה, ועל זה יש משמעות לדברי הבעל טורים שאמר תמים זה ת' גדולה, כי אם תלך בתמימות כאילו קיימת מא' עד ת', פירוש בלי התחכמות יתרה, אלא לעשות על פי אמונת חכמים אפילו דבר שלא מובן כל כך. ויש בזה להתחכם בסברות שונות, ועל דרך שנאמר "ואל תתחכם יותר למה תשמם" ז"א לא להתחכם יותר מידי, אפילו שיש מקום להתחכם בסברות שונות אל תתחכם.
והנה, אסתר ממשפחת שאול, אסתר המלכה ממשפחת שאול, בשושן הבירה היא תיקנה את החטא של שאול, כמו שכתוב במגילת אסתר, "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה" היא לא אומרת לאחשוורוש המלך, היא אשתו, לא אומרת לו מי עמה והיכן מולדתה, זה דבר נגד השכל, היתכן להיות מלכה אשת המלך אחשוורוש ולא לדבר רק ע"י שליח? כי כל זמן שהוא לא ידע עמה ומולדתה אסור לו על פי החוק לדבר איתה, אז איך הוא דיבר איתה? על ידי שליח, נו איזה מלך יכול לסבול דבר כזה, והוא לוקח לו מלכה והיא לא מדברת איתו, שולחת לו שליח ולא אומרת לו את עמה ואת מולדתה, כאילו מה היא אומרת, לא רוצה לדבר איתך, כי ברגע שהיא תגיד הוא יתחיל לדבר איתה, ואם היא לא אומרת הוא לא יכול לדבר איתה. זה כמובן לא נעים לה וגם כמו מרד במלכות, זה סכנת נפשות. ובכל זאת אין אסתר מגדת כאשר ציוה עליה מרדכי. בלי שום סברות לבקש היתר, בלי שום סברות לבקש היתר, היה לה הרבה סברות לבקש היתר לעצמה להגיד את עמה ואת מולדתה כי זה סכנת נפשות, אין אסתר מגדת, כאשר ציוה עליה מרדכי, וזכתה שעל ידה באה הצלה ליהודים וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. אז זה היה התיקון של אסתר כנגד מה שקלקל שאול, כי שאול לא שמע בדיוק למה שאמר לו שמואל הנביא, לכן אמר לו "החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'", אתה משוה לי עכשיו את מה שהבאת? הקב"ה צריך את הפרים? הוא רוצה שתשמע לו, מה הוא אמר - תעשה זה הכל.
הנה שמוע מזבח טוב להקשיב לחלב אלים, זה היא תקנה והיא עשתה, "אין אסתר מגדת כאשר ציוה עליה מרדכי". וכמו שעשו בני ישראל בפרשת פקודי את כל אשר ציוה ה' 14 פעמים, זה פלא שאנשים מוכנים לקיים בדיוק מה שמבקשים, וזה נקרא ריח ניחוח, נחת רוח לפני הקב"ה שאמרתי ונעשה רצוני. יפה? צריך להתחיל לעשות.
גוד מורנינג.