תמים תהיה | הרב אמנון יצחק
"וְהִקְטַרְתָּ אֶת כָּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא לַה' רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה לַה' הוּא"
(שמות כט יח)
"רֵיחַ נִיחוֹחַ" אומר רש"י: "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני". מה זה נחת רוח? נחת רוח "רֵיחַ נִיחוֹחַ" זה נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. כשה' אומר משהו ואנחנו עושים בדיוק את רצונו, זה נחת רוח לפניו. זה נקרא "רֵיחַ נִיחוֹחַ". ה"שפתי חכמים" אומר: דקשה לו להבין היה לו לרש"י, הרי אין לך ריח רע מזו ששורפים את הבשר עם העצמות, אז איך כתוב רֵיחַ נִיחוֹחַ? "וְהִקְטַרְתָּ אֶת כָּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא לַה' רֵיחַ נִיחוֹחַ" איך רֵיחַ נִיחוֹחַ אם זה ריח לא טוב שריפת הבשר והעצמות? לכן אומר רש"י: "נחת רוח".
אם כן, עכשיו בעוונות הרבים שאין בית המקדש קיים, אז איזה דבר יהיה במקום הקורבן שיעשה לקב"ה נחת רוח שיקרא רֵיחַ נִיחוֹחַ? שהכוונה זה נחת רוח, אין בית המקדש אין קורבנות. כשהאדם עושה הדבר לשם שמים בשלימות! ולא בערך, כדרכן של בני אדם שלא מדקדקין לעשות בכל הפרטים והדקדוקים ולא לרצון לפני ה' שיהיה לפניו רֵיחַ נִיחוֹחַ.
אז כשיושבים בשיעור לא מסתכלים באייפון, מקשיבים שיהיה לנחת רוח לפני ה'.
אז זאת אומרת רוב בני אדם עושים חפיף דליל בערך מצוות בלי כל הפרטים והדקדוקים. אבל אין קורבנות היום שיעשו רֵיחַ נִיחוֹחַ, אבל אם כל מצווה ומצווה עושה האדם במתכונתה בכל דקדוקיה ופרטיה ומכוון בה כמו שצריך, זה עושה נחת רוח לקב"ה. ועל זה נאמר: "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף" (משלי ב ד) אם תבקש את התורה ככסף, מי שצריך לשלם שטר חוב, הוא חייב כסף, סכום ידוע, אם הוא יחסיר חלק מהחוב ולא ישלם ויתן בערך,
יגיד: "מה אתה רוצה? נתתי לך בערך! לא בדיוק אבל בערך גם טוב...",
אה, האדם יתרצה עד שלא שילמו לו את כל החוב עד הפרוטה האחרונה?! מה זה 'בערך'? קיבלת? תחזיר בדיוק! "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף" כמו שבכסף אתה לא מוותר על שום דבר, גם בתורה ובמצוות אל תוותר על שום חלק! על שום דבר, תחזיר לקב"ה בדיוק מה שצריך. כך גם בענייני הנפש, תורה ומצוות צריך להיות בשלימות ממש, ורק אז זה לרֵיחַ נִיחוֹחַ, זה דבר לא קל לכוון לרצון ה' בשלימות שיהיה נחת רוח לפניו. כמו שאמרו ז"ל;
"יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: "הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם" איך יודעים אם מישהו עושה את רצון אביו שבשמים? אם רואים שהוא עַז כַּנָּמֵר, לעשות את רצון אביו שבשמים!
לא עם חששות: "זה... ומה יגידו?... וזה וזה..."
עַז כַּנָּמֵר! הנמר כשרואה את הטרף לא מעניין אותו 'מה יגידו? ומה לא יגידו...' הוא טורף את מי שהוא כיוון עליו וזהו. "וְקַל כַּנֶּשֶׁר", צריך להיות מהיר וזריז, וקל בקלות בלי עצלות בלי כבדות בקלילות של הקלילות. אדם צריך להיות גם "וְרָץ כַּצְּבִי", ממהר למצוות לא ככה 'לאט לאט... יש זמן...' מותח זמן מושך זמן ניגש לסטנדר לאט לאט, מתעכב בפינת הקפה והתה, בריצה! בריצה "וְרָץ כַּצְּבִי". "וְגִבּוֹר כָּאֲרִי" - אין יצר הרע! אין אנשים, אין מפריעים; אם הוא החליט לעשות משהו? אין מי שיכול לעמוד מולו! זהו. אם רואים את התכונות האלה בבן אדם - יודעים שהוא עושה את רצון ה'.
"הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם!" כל זה כדי לכוון לרצונו של הקב"ה צריך את המעלות האלה; עזות, קלילות, זריזות גבורה צריך את המעלות האלה. זה העניין מה שנאמר בפרשת פקודי נאמר בפרשת פקודי על כל דבר; "וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'" ארבע עשרה פעם! כתוב "וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'" כי זה דבר נפלא, נפלא!! שהם עשו לפי הציווי של הקב"ה לא פחות ולא יותר. "וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'" בדיוק! לא פחות ולא יותר, אז התורה משבחת אותם ארבע עשרה פעם!! טורחת התורה לומר: שהם עשו בדיוק כמו שציווה ה'.
כי זה לא פשוט למי שלא מעוניין כמובן לעשות בדיוק כמו שציווה ה'. והנה, רבים וכן שלמים נכשלו בזה, לקיים מצווה על בוריה בשלמותה, בדקדוקיה ופרטותיה, על פי ציווי ה' לעשות נחת רוח לפניו רבים וגם שלמים נכשלו בזה! לדוגמא: שאול המלך אדם גדול שאמרו עליו "כבן שנה לחטא" כמו שבן שנה לא חוטא ככה היה שאול המלך.
והנה כתוב בשמואל-א טו' ב-ט: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת... עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו, וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר. וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת עֲמָלֵק, מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרָיִם. וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי, וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב. וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב, וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם"
ושאול חשב שקיים את דבר ה' כמו שכתוב: "וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל, בָּרוּךְ אַתָּה לַה' הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר ה'" (שם יג) בפגישה הראשונה של שאול המלך עם הנביא שמואל, הוא היה כל כך שמח להודיעו כי הקים את דבר ה'! החשבון שלו היה כמו שהוא אמר: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי ה' וָאָבִיא אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק" (שם כ) מה היה בציווי כתוב? "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה!" וכו'.
ומה הוא אומר? "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי ה' וָאָבִיא אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק" זאת אומרת הלא לא עזבתי את אגג מידי, הוא ביד שלי הוא חי! הוא ביד שלי "וְאֶת עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי". ועניין "הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב" לֹא החרמתי כי זה היה לשם שמים. ככתוב: "וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר לִזְבֹּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל" (שם כא)
הוא קיבל תשובה מרה משמואל הנביא! וואי וואי וואי וואי. שמואל הנביא אומר לו בשם ה': "וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה' וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ" (שם יט-כג) הקב"ה מואס בך!
פיששששש. שאול הצדיק כבן שנה לחטא, בטוח שהוא עשה את רצון ה', הוא מקדם את פני שמואל הנביא, ואומר לו: הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר ה'.
ומה אומר לו, ומה אומר לו? שמואל הנביא קורא לזה בשפת התורה כך: "לֹא שָׁמַעְתָּ, וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, חַטַּאת קֶסֶם וְמֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר, יַעַן וְמָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה'"
והדבר נורא! אע"פ ששאול עשה הכל לשם שמים שהבין; שבמקום סתם להחרים אפשר להקריב ולזבוח את הטובים לה', ואת אגג יביא לפני שמואל חי, וזה יהיה ניצחון גדול על עמלק, אולם בכל זאת זה לא היה לרצון ה', כי לא צריכים להוסיף חשבונות וסברות שונות. בבחינת "אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע" (משלי ה ו) אלא צריך לעשות בדייקנות כאשר ציווה ה', וזה לא היה ככה!
ורק אחרי הנזיפות משמואל אז שאול הבין ואמר "חָטָאתִי" (שמואל-א טו כג). אבל הוא כבר איבד הכל!
אתם יודעים מה זה לערוך מלחמה? לערוך מלחמה ובאמת לנצח במלחמה! הוא לא השאיר את אגג חי שישאר חי אלא שיהרוג אותו שמואל, הוא לא לקח את עצמו בשביל עצמו הוא לקח בשביל לזבוח לה', אבל מי ביקש ממך את זה? ביקשו ממך: להשמיד ולכלות את הכל! לא ביקשו ממך לשמור ולעשות טובות לקב"ה, הקב"ה מחפש קורבנות? לשמוע בקול ה', הוא רוצה שתשמע לו זה מה שהוא רוצה, אל תעשה לו טובות תביא לו עוד קילו בשר! מה, אתה צריך לדאוג לו לבשר? הוא רוצה שאתה תשמע למה שהוא אמר.
ואת זה אנשים לא קולטים, בינם לבין המקום ובינם לבין אנשים, תמיד מעגלים פינות תמיד מוסיפים וממעטים, כמעט ואין בן אדם שעושה בדיוק מה שאומרים לו, מה שנקרא האדם שומר לעצמו את העצמאות להחליט מה שהוא רוצה, קשה לו להיות מוכנע לעשות בדיוק!
- 'אז כאילו איפה אני בתמונה? אם אני לא עשיתי כלום כאילו יותר ופחות אז פה ושם אז כאילו איפה אני מה? מה, אני בובה? מה אני רובוט? קופצים עלי ואני עושה תיק תיק תיק בדיוק?'...
כן, כן ככה ה' רוצה כן. זה נחת רוח לפניו, כשעושים "ויעשו כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'" ארבע עשרה פעמים כתוב, כן ככה הוא רוצה בדיוק! זה המעלה! שאתה אין לך מעצמך כלום, אתה צייתן, אתה עושה מה שביקשו ממך בדיוק. תארו לכם שיש לו כפתור במכונה והוא יעשה מה שהוא רוצה, אתה לוחץ פה וזה עושה פעולה הפוכה, מסובב את ההגה ימינה וזה הולך שמאלה,
הוא אומר: "לא! כי ראיתי שפנוי פה..."
אוי ואבוי אם יהיה דבר כזה! ככה אדם מתנהג. אולי זה הפירוש של מה שנאמר בתורה: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יח ג) וכן משמע מספרי, וזה לשונו: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" וכן דוד אומר: "וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ" (תהלים כו יא) ועל זה יש משמעות מדברי "בעל הטורים": שאמר "תָּמִים תִּהְיֶה, תָּמִים כתוב בתורה עם ת' גדולה, שאם תלך בתמימות כאילו קיימת מאל'ף ועד ת'ו. פירוש: בלי התחכמות יתרה! אלא לעשות על פי אמונת חכמים אפילו דבר שלא מובן כל כך. ויש בזה להתחכם בסברות שונות, יש להתחכם בזה בסברות שונות, אז אפילו שיש לך להתחכם בסברות שונות, "וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם"? (קהלת ז טז) אתה תהיה שממה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר. בלי סברות בלי בטיח מה אמרו? תעשה בדיוק!
מי תיקן את מעשה שאול? אסתר המלכה, אסתר היתה ממשפחת שאול, בשושן הבירה תיקנה אסתר את חטא שאול, כמו שכתוב במגילת אסתר: "לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ" (אסתר ב י) הדבר הזה וההתנהגות הזאת - זה היה נגד השכל! היא נבחרה להיות מלכה, והיא לא יוצרת קשר עם המלך, "לֹא הִגִּידָה אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ" והיתה מדברת עם אחשוורוש רק על ידי שליח! למה? כי החוק היה: כל זמן שהמלך לא יודע את עמה את מולדתה - אסור לו על פי החוק לדבר איתה אז רק על ידי שליח.
אתם יודעים מה זה דבר כזה, המלכה מסרבת לדבר עם המלך וזאת מלכה שבאה המקום ושתי והוצאה להורג בגלל שהיא לא שמעה למלך! אז כשלא שומעים למלך אחשוורוש – מתים!! אז היא לא שומעת לו, הוא מבקש לדעת את עמה ואת מולדתה? והיא לא אומרת! למה היא לא אומרת? "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי"
מרדכי אמר לה: "לא לגלות!",
למה לא לגלות אבל המלך שואל? הוא יכול להתיז לה את הראש! לא לגלות אין שאלות, החכם ציווה, אמר, אין סברות, אין היתרים, אין חשבונות - ומה זכתה? שעל ידה באה ההצלה ליהודים "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (אסתר ח טז) ולא משנה מה. היא תיקנה את חטא שאול; שאול שינה - והפסיד את המלוכה, היא זכתה למלוכה והיא לא גילתה ולא עברה על אמונת חכמים, והיא שמרה את הכל - והיא זכתה להביא את הגאולה, והיא זכתה גם להרוג את עמלק את המן, היא השלימה את המלאכה!
זאת אומרת רואים מפה שנחת רוח לפני הקב"ה זה עשיית רצונו כרצונו בלי תוספות, בלי חיסורים, בדקדקנות, בזריזות, בגבורה, בקלילות, בעזות של קדושה - זה לעשות רצונו יתברך! אם אדם זוכה לעשות ככה את המצוות, הוא עושה נחת רוח לקב"ה. נו, וכשהקב"ה יש לו נחת רוח מה הוא נותן בתמורה? עולם ומלואו! עולם ומלואו. אין גבול למה שהוא יכול לתת הקב"ה. יהי רצון: שנזכה לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים - אמן ואמן!
"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".