להרוג עלה | הרב אמנון יצחק שליט"א
"וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד" (שמות כח ל)
איתא במדרש רבה: "אמר רב שמואל בר רב יוסי: "הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים, שנאמר: "וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן"
וכך אמר הקב"ה למשה: "מה שאתה מיצר? לא כן! אלא "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות ד יד).
אז המדרש אומר: שהלב של אהרן היה גדול מאוד, והוא שמח מאוד בגדולת אחיו משה: שהוא קיבל את המנהיגות ואת הגאולה לגאול לישראל! ולב כזה ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים ככתוב: "וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן". ומשה טעה באהרן הכהן
ולכן אמר לו הקב"ה: מה שאתה מיצר - לא כן, אם אתה חושב שהוא יפגע אחיך אהרן? לא כן, אלא "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" ואני מעיד על ליבו שהוא טהור וקדוש ושמח!
נהוג בעולם כשאדם הולך לקיים מצווה, ועל אחת כמה וכמה מצווה רבה ודחופה, לא ישים לב לדקדק אל תוך מעשה זה אם יש בו פגיעה משהו בענייני סדר העולם או במידת דרך ארץ וכדומה, כי על כן הוא נדחף לעשות מעשה גדול ומצווה רבה! ומה לו לדייק בדברים פעוטים? זאת אומרת ככה נהוג, מנהג רע זה!
שאנשים נוהגים: 'מה לי עכשיו לדקדק? עכשיו אני רץ למצווה! לא להפריע לי, אני יכול לדחוף מרפקים ולעשות הכל...'
וכן הלאה, כבר אמרנו את זה מספר פעמים בעבר, אפילו קניית חלות לקראת שבת לכבוד שבת תראו איזה דחיפות וחטיפות וכל מיני דברים וכאילו אין יותר חלות. וכן בכל מיני דברים שנדחפים ונדחקים, לשמוע את דברי הרב'ה וכו'. צריך להיזהר מאוד מאוד מאוד שלא לשנות סדרי עולם ולא לפגוע במידת דרך ארץ. אולם, לא כן אנו מוצאים מהמנהג הרע הזה, לא כן אנו מוצאים בדברי חז"ל; מדבריהם אנחנו למדים שיש להיזהר הרבה שלא תפגע מעלה אחת בחברתה, אפילו כמלוא נימה! ואין להסיח הדעת תוך עשיית מצווה אחת מכל מעלה ומידה קטנה או גדולה הכרוכות בעקבותיה.
ולא כמו שקיבלתי פעם תשובה בתחילת דרכי כששבתי בתשובה הלכתי לראות "טיש" של רב'ה וראיתי שמה דחיפות! וראיתי זה... וראיתי שעולים על השולחן לקבל שיריים על המזבח! עולים בשבת על המזבח דורכים בנעלים לקחת שיריים,
שאלתי: "מה זה? איזה מין דבר זה?"
אמרו לי: "זה חיות הקודש"...
איתא בגמרא (בחולין ס): "דרש רבי חנינה בר פפא: "יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו" (תהלים קד לא) יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו, את הפסוק הזה שַׂר העולם אמרו,
בשעה שאמר הקב"ה: "לְמִינֵהוּ" (בראשית א יב) באילנות.
נשאו דשאים קל וחומר בעצמן: "אם רצונו של הקב"ה בערבוביה למה אמר לְמִינֵהוּ? ועוד, קל וחומר: ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביה כל אחד יוצא לעצמו, אמר הקב"ה לְמִינֵהוּ. אנו על אחת כמה וכמה!"
כי הדשא זה עטיפת הארץ, מיד כל אחד ואחד יצא לְמִינֵהוּ.
פתח שר העולם ואמר: "יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו!"
והנה הדשאים הרי היה לפניהם מאמר ה' יתברך "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע" (בראשית א יא) ומה להם בשעת מעשה זה שטעון זריזות יתירה לקיום מאמר הקב"ה, להקפיד על ענייני סדר ונוי שלא נצטווו עליהם כלל? אלא מכאן אנו למדים: שכל בריה יש לה לדקדק שבעת קיומה במצווה ה' - שיצא הכל בשלמות, ולא יפגע שום דבר ממקומו ומצביונו, ואין הנהגה זו בבריאה משום 'מעלה טובה בלבד' כי אם חובה גמורה! ואם לא נוהגים כן בדקדוק וזהירות יתירה, יש בזה משום ליקוי וחסרון הראוי לתגובה ולעונש!
הנה פרשת "נח" והתיבה, אנחנו קוראים, כתוב בתורה (בראשית ח ח): "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם" היונה הזו הביאה לנח בשורה גדולה: שהמים הולכים ומתמעטים! ושוב יתקיים עולם ומלואו, עוד מעט ישתחרר מהעול הכבד שהוטל עליו בהיותו בתיבה סגורה ומסוגרת בתפקיד 'מנהל גן החיות העולמי!', לטפל בכל ברואי עולם שהיו איתו בתיבה. כמה צער היה לו לאותו צדיק שם! כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין קח'): כשסיפר שֵׁם - בן של נח לאליעזר עבד אברהם
ואמר לו: "צער גדול היה לנו בתיבה! האי אורשינה אשכחיניה אבא דגני בספנא דתיבותא
אמר ליה: "מאי טעמא לא בעית מזוני?"
שֵׁם הבן של נח מספר לאליעזר עבד אברהם... אתם שומעים? שֵׁם הבן של נח פוגש את אליעזר עבר אברהם, גם אברהם דיבר עם שֵׁם, אברהם גם הכיר את נח, לנח היה אבא קראו לו למך, למך חי עם האדם הראשון, אז אברהם אבינו שמע מנח שאבא שלו חי עם האדם הראשון! הוא סיפר לו את כל התולדות וכל מה שהיה, עדות של הסבא 'דור שני' לפניו. עדות, אתם שומעים מה אני אומר? אז הוא מספר, שֵׁם בן של נח לאליעזר עבד אברהם,
אמר לו: "היה לנו צער גדול בתיבה! והיה בתוך התיבה עוף שקראו לו "אורישנה" אורישנה בלשון המקרא זה עוף שנקרא 'חול', אבא מצא אותו שהיה בפינת התיבה,
שאל אותו: "למה אתה לא מבקש את המזון שלך מה שמגיע לך מזון?"
כי האריה שלא קיבל אוכל בזמן - נתן לו כאפה! כמו שצריך...
אמר לו האורישנה: "חזיתיך דהות טרידא אמינא לא אצערך!" ראיתי שאתה כל כך טרוד בלחלק מזון בתיבה אמרתי: 'אני לא אטריד אותך'.
אמר לו: "חייש בצערי? כל כך חשת לצער שלי יהי רעווא דלא תמות!". בירך אותו שלא ימות, אתם שומעים איזו ברכה של נח? מכל הלב! עם כל הכאב: 'שלא ימות',
ועוף החול הוא לא מת, הוא חי אלף שנה! הוא עולה למעלה שורף את עצמו ומחדש את עצמו ומתחיל חיים מחדש, זה עוף שלא מת. הוא מופיע גם במסורת המצרית וגם אצל הנוצרים, ויש להם גם כל מיני דברים שהם מאמינים בזה וכו' וכו' אבל אצלהם גם כן ידוע שיש עוף כזה שהוא לא מת.
ואיוב אומר: "וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים" (איוב כט יח) אז זאת אומרת מזכיר אותו איוב ואומר וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים.
והנה, אם בירך נח את ציפור החול בגלל מעשה זה, יש להבין: למה לא בירך את היונה על הבשורה הגדולה אליו! והלא דברים קל וחומר: הוא רק נמנע מלהטריד אותו במזון, היונה בישרה לו: שקלו המים! ואתה תכף יוצא החוצה ומתחיל עולם? אולם חז"ל אמרו על הפסוק: "וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ" (בראשית ח יא) מה הוא טָרָף? אומר המדרש: "קְטִיל" טָרָף מלשון הריגה, כמו שכתוב: "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף" (בראשית לז לג) טָרָף זה לשון קטלא, הריגה.
אמר לה נח ליונה: "אילו לא קטליתיה - אילן רב הווי מתעביד!" אם לא היית חותכת את העלה הזה - היה יוצא אילן גדול!!
הרי שהיונה תוך מעשה הטוב שלה שבישרה לו על מיעוט המים, גרמה איזו פגיעה שהיא בבריאה, שטרפה את עלי הזית וגרמה שלא יצמח יותר, ומשום כך לא היתה ראויה לברכה. שמעתם? פלא פלאות! פלא פלאות, פלא פלאות, פלא פלאות. אפשר שבגלל מעשה זה איבדה לעצמה חיים לעולם! עם ברכות של נח - חיים לעולם!! כמו ה"חול" כמו שמצינו בציפור החול שמברכתו של נח אחרי הוא מרבה ימים לעולם!
ואע"פ שהיונה מילאה בזה את שליחותה ששלח אותה נח לראות "הֲקַלּוּ הַמַּיִם" (בראשית ח ח) וכוונתה היתה לטובה ולהוכיח לו על אמיתות בשורתה, היא הביאה ראייה, בכל זאת יש במעשה זה פגם שהופסק על ידו צמיחתו של עלה אחד שבכוחו היה להוסיף אילן אחד, על ריבוא רבבות האילנות שבעולם - שאפילו לא יהיה מי שיהנה מזה! כי כרגע יש בסך הכל שמונה אנשים, ועד ש... לך תדע מי יזכה להיפגש עם מה שנשחט פה, ומשום כך יש במעשה זה בחינה של קטלא, קטלא! ואיבדה את ברכתו של נח.
האר"י הקדוש מטעם אחר אומר: שאדם הולך לא יקטוף עלים סתם, או פרחים סתם, סתם יש כאלה הולכים על הדרך וקוטפים ככה וחותכים ככה, כי יש לפעמים גם גלגולים בתוך עלים, בתוך הצומח, זה מטעם אחר חוץ מהשחתה, מה שלמדנו פה סתם השחתה זה בעיה!
מעתה, אם בצמחים ובבעלי חיים שאין בהם דעת ותבונה, והם לא נצטווו בזה כך, ככה הוא הדין! קל וחומר בן בנו של קל וחומר: באדם המחונן בשכל אלוקי, בחכמה ובבינה; כמה יש לו להיות זהיר מאוד אפילו בעת שהוא מקיים מצוות נשגבות שלא יפגע משהו בסדר העולם, ואף בדבר הנראה פעוט ביותר בעיניו! והרי רואים אנו: כמה חמורה היא כל פגיעה אפילו בדומם ובצומח, ומזה כמה יש לאדם לדקדק ולהיזהר בכל מעשה ומעשה אשר הוא עושה.
אתן לכם דוגמא: יש אדם שמאחר להגיע לשיעור תורה, ואז הוא נכנס, וכל מי שנכנס לצערנו הרב מושך תשומת לב יותר מהרב, אז כולם מסתכלים עד שהוא מתיישב ולאן הוא הלך וזה ואיך הוא מתיישב ואחרר כך הוא קם ומוריד את המעיל ומסתכלים עוד פעם איך הוא מוריד את המעיל, ואחר כך הוא התישב אז נרגעו העיניים ואז אפשר לחזור להתבונן ברב מה הוא אומר. מה הוא עשה? הוא הסיח דעתם של הלומדים וגרם לביטול תורה! הגעת מאוחר? שב בסוף! אל תעבור על גבי כולם.
שהרי אַבְדַן אמר לרבי ישמעאל ברבי יוסי: "עד מתי אתה פוסע על ראשי עם קודש?!"
למה? הוא איחר בגלל שהוא היה כבד אז הוא נכנס ככה באיחור קצת אז הוא טען לו: "עד מתי אתה פוסע על ראשי עם קודש?!" היו יושבים על הרצפה והיו שומעים את השיעור והוא עובר, עד כדי כך הטענה שלו היתה. אז הוא נענש איך הוא דיבר אליו וכו' אבל עצם הטענה - היא טענה: "עד מתי אתה פוסע על ראשי עם קודש?!" גם רבנים שמאחרים בסיבת מה והם צריכים לדבר או משהו, ישתדלו לא להיכנס לתוך דברי זה שמדבר, כי הם גורמים שכולם קמים, ואז מפסיקים את דברי המדבר מדברי התורה שלו, ועד שהוא יחזור לדבר את מה שהוא רוצה, כבר ניתק הקשר הרעיוני בין הדברים הקודמים לבאים... אז שימתין, ובין גברא לגברא יכנס.
וכן על זה הדרך תמיד צריך לחשוב מחשבות: 'איך לא להפריע את הסדר, הסדר בבית המדרש בבית הכנסת הסדר העולמי הסדר החברתי?' וכן הלאה, והרבה דרך ארץ מה שחסר צריך ללמוד, אז הנה למדנו מפה איך צריך לעשות מצוות בשלימות ופה ראינו שאהרן בשעה שאחיו התמנה על ידי הקב"ה להיות המנהיג והגואל אז לא רק שהוא מקבל את זה בסדר וכו' אלא הוא גם שמח בגדולת אחיו הקטן! שבא במקומו עכשיו להנהיג את העם והקב"ה נותן על לב כזה את החושן!
ואומר למשה: "אחיך? זה לא כמו כולם! וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ אני מעיד עליו!!"
היה חרון אף לקב"ה על משה רבינו שהוא לא האמין שאהרן הוא בדרגה כזו, ויחר אף ה' במשה לא על זה שהוא מסרב ללכת בשליחות אלא על זה שהוא לא האמין שאחיו אהרן הלב שלו שמח במינויו! ומכל מקום זכינו ללמוד: שצריך לא לשנות המסדר העולמי ומדת דרך ארץ בכל מצב ואפילו אם אתה הולך לעשות מצוה רבה וגדולה מאוד מאוד ואפילו אם אתה יונה ומבשר על גאולת העולם שסוף סוף ברואי עולם הנותרים עומדים לנחות ולהגאל – גם כן אפילו עלה אחד אין טעם שתחתוך אותו ותקטול אותו בשביל להביא ראיה.
"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".