רבי צדוק אומר אל תפרוש מן הצבור חלק ב' | הרב אמנון יצחק שליט"א
- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום, לעילוי נשמת שלמה בן סעדיה זנדני,
שהיום יום פטירתו, מנוחתו עדן.
מיכל בת יונה, זיווג הגון מהרה.
גבריאל בן סעדה, הקדוש ברוך הוא, ישלח לו רפואה שלמה בכל איבריו וגידיו,
יסיר ממנו המחלה ויעתיק אותה לקלאוס שווייב, יימח שמו וזכרו,
ולא יצטער,
ישמח ויזכה לשנה טובה
בבריאות איתנה אריכות ימים ושנים,
ולא יחסר לו קול
בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה, אמן.
ולא קורדום לחפור בה.
פרשו המפרשים,
לא ישתמש האדם עם התורה כאומן המשתמש עם כלי אומנותו.
דהיינו, הוא לא התכוון להרוויח ממון על ידי התורה.
וכך פסק הרמב״ם, מלכות תלמוד תורה, פרק א', הלכה זן.
אבל תורה שבעל פה אסור ללמדה בשכר,
שנאמר, ולימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציווני אדוניי.
מה אני בחינם?
לימדתי,
אף אתם
למדתם בחינם ממני.
וכן, כשתלמדו לדורות,
למדו בחינם,
כמו שלמדתם ממני.
לא מצא מי שילמדו בחינם,
ילמדו בשכר,
שנאמר, אמת כן,
ואל תמכור.
יכול ללמד לאחרים בשכר,
כיוון שהוא צריך לשלם ממון בעצמו כדי ללמוד,
ללמוד לומר ואל תמכור.
הלמדת,
שאסור לו ללמד בשכר, אף על פי
שלימד אותו ריבו בשכר.
בעניין,
בספורנו כתב, כי אזהרת התנאי היא
רק כשמשתמש בתור, למה משחקים עם הסאונד?
למה שיחקתם עכשיו בסאונד?
לא נגעתם? עכשיו השתנה קצת.
תוריד טיפה קצת בזה.
בספורנו כתב,
כי אזהרת התנאי היא רק כשמשתמש בתורה לצורך חיי שעה.
כי זה דומה לאדם המשתמש בכלי הקודש.
אם אדם משתמש בכלי קודש לצורך עצמו, נקרא שהוא מועל בהקדש.
אך אם הוא משתמש בתורה להרווחת ממון לצורך התורה,
כלומר,
על ידי זה יוכל להוסיף על תורתו או להרבות תורה אצל אחרים,
הרי זה כמשתמש בכלי הקודש לצורך כלי הקודש,
וזה מותר.
וכמו שמובא בשלהי מסכת כתובות, כו',
שבבית המקדש היו החכמים המלמדים את הכהנים עלקות שחיטה וקמיצה,
נוטלים את שכרם מתרומת הלשכה.
כי אף שהמעות הללו הוקדשו לצורך קניית קורבנות,
כיוון שידיעות אלה נצרכו להקרבתן,
נחשב שכר המלמדים כקורבנות עצמן.
בגודל הזהירות
של לא להשתמש בתורה ולעשותה קורדום לחפור בה,
יש כמה מעשים מחכמי הדורות שנזהרו בהם עד להפליא.
בחובת הלבבות
מביא מעשה בחסיד שהלך לשוק
לקנות חפץ מסוים,
וכשהגיע לשם הכיר בו אחד מן המוכרים
שהוא חכם גדול,
והזהיר את בעל החנות, חברו,
דע לך, זה שבא לקנות הוא חכם גדול וירא שמיים,
ותן לו מבוקשו במעות מועטות.
החכם שמע זאת
ואמר לו, לא באתי לקנות בתורתי,
באתי לקנות בממוני.
והלך משם וקנה את החפץ במקום אחר,
לא רצה ליהנות.
אפילו שמענו שמותר.
בילכוד מעם לועז
הביא מעשה בתלמיד חכם מופלג,
שהיה אבל עני באביון,
ודרכו היה לחזר על הפתחים,
לא רצה ליהנות בשביל אחרים.
תלמיד חכם מופלג,
והיה מחזר על הפתחים כיוון שהיה עני,
ולא היה חפץ לגלות שהוא תלמיד חכם.
מה היו נותנים לו? כשאר עניים.
כשהגיע לעיר אחת התגלה בדרך כלשהי
גודל ידיעתו בתורה,
וביקשו בני העיר להוסיף לו נתינות הגונות
בגין זאת.
הוא לא הסכים,
ואמר, עד עתה נתתם לי בשל עניותי,
הסכמתי לקבל.
עכשיו אתם רוצים להעניק לי בשכר תורתי,
אני לא חפץ לעשות מהתורה קורדום לחפור בה.
איזה גדלות.
וכך היה הלל אומר,
אודי השתמש בתגה חלף.
תגה זה כתר.
מי שמשתמש בכתרה של התורה, חלף.
מה זה חלף?
חלף זה מת?
חלף זה נחלף לו בין דבר לדבר? תכף נראה.
רבנו יונה אומר שתגה מלשון כתר,
ואם האדם משתמש בכתר התורה לצורך עצמו,
הנה הוא חלף.
מה זה חלף?
מחליף את שכרו, מחוטד לו לעולם הבא,
עם מה שהוא לקח פה, בעולם הזה.
כיוון שהוא השתמש עם התורה לצורך העולם הזה,
לא נותר לו מה לקבל לעולם הבא.
אז זה נקרא חלף.
חלף החליף את השכר של העולם הבא בשכר העולם הזה.
בילקוט מעם לא עץ באר, כי האדם שמשתמש בתגה ונוטל שכר על מה שמלמד תורה לאחרים,
הרי שכר זה חלף, היינו שם ממון שקיבל.
יחלוף ויעבור ממנו ולא יראה בו סימן ברכה.
חלף עם הרוח.
ביי ביי.
עוד כתב
שהמשנה רומזת
אדם המקיים מצוות לא לשם שמיים,
ויש לו הנאה רבה.
כאשר בני אדם משבחים אותו שקיים את המצוות האלה,
הוא דומה לאדם המשתף עניין אחר בצירוף לעבודת כונו, חס ושלום.
זאת אומרת, הוא משתף עבודה שהוא עובד את עצמו.
לעבודת השם.
למה?
לא לשם שמיים.
והוא נהנה שבני אדם משבחים אותו על קיום המצוות.
פירוש המשנה יהיה כך.
בדיישתמש בתגה,
מי שמשתמש להנאה ולכבוד עצמו בכתר התורה והמצוות,
חלף.
מחליף את מצוותיו.
מלעבוד בהם את עבודת הבורא בלבד.
והוא עושה את זה בעבור עצמו גם כן, לשתף את עצמו כדי ליהנות
מהכבוד שהוא יקבל.
אז הרי הוא עובד גם את הבני אדם.
הוא עובד את השם, אבל עובד גם בשביל שבני אדם
ישבחו אותו.
אז הוא החליף את עבודת הבורא בעבודת בני אדם.
עכשיו, תשמעו מה דינם של הזמרים.
יא ביי.
ועוד העריך לפרט בעניין הנגינה.
כאשר אדם מזמר,
בזמן שהוא שופך שיח ומתפלל לפני השם יתברך,
אבל הכוונה שלו בזמרה למצוא חן בעיני הבריות.
ידוע מה שכתוב בשולחן ערוך.
נתנה עליי בקולה,
על כן מאסתיה.
אדם שמסלסל בקולו בשביל שיעריכו אותו וישבחו אותו הציבור,
מאסתיהו, הקב' הוא מואס אותו.
למה הוא דומה?
שמלך ציווה להכין כלי זמר מיוחדים במינה יקרים עד מאוד.
ובחר לו אדם מומחה גדול בתורת הנגינה,
שינגן לפניו בכל עת שעלה רצון המלך.
ברור שאם המנגן יסרב לשיר בפני המלך,
ייענש,
כי ימרה את פי המלך.
אבל אם הוא ניגן אצל המלך,
ואחרי שכילה לנגן אצל המלך, לקח את כל הכלים העיקריים, המיוחדים, המלכותיים, והלך לנגן לפני ריקים ופוחזים,
וחפלות של יושבי קרנות פחותים,
כדי לקבל שכר מועט של כמה פרוטות,
עונשו יהיה חמור עשרת מונים.
מוטב שלא היה מנגן כלל בפני המלך,
מאשר לנגן עם הכלים המשובחים שנקנו במיוחד
לכבוד המלך,
הוא הולך לנגן עם הכלים האלה אצל האנשים הפחותים,
שאין להם שום שייכות לזה.
בזה הוא פוגם בכבוד המלך, כי הוא מחשיב את האנשים הפשוטים,
כמו המלך.
ככה אדם שמזמר
בקולו הנעים שנתן לו הקדוש ברוך הוא,
והולך עושה חפלות לשבח את האנשים הריקים והפוחזים בשביל כסף.
ודאי שהוא חוטא מאוד כלפי בוראו שנתן לו את הכול לכבד אותו מגרונו,
והוא משתמש בזה לכבוד עצמו ולממונו.
זה בדיוק מה שנאמר, ודאי ישתמש בטגה חלף.
השם מתעב אותו,
מואס בו.
פירוש נוסף יש למשנה מה שכתוב באבות דרבי נתן, פרק י״ב, הלכה י״ב.
ודאי ישתמש בטגה חלף,
כיצד?
כל המשתמש בשם המפורש,
אין לו חלק לעולם הבא.
ככה כתוב באבות דרבי נתן.
בספר שער רוח הקודש, לרבנו חיים ביטל,
זכותו תגן עלינו אמן.
כתב ששאל את ריבו הארי הקדוש,
זכותו תגן עלינו אמן.
מה זה שכתוב בכל ספרי המקובלים האחרונים איסור גדול להשתמש בשם המפורש?
והלא מצינו לתנאים הקדושים שהשתמשו בשם המפורש,
כמו רבי ישמעאל בן אלישע
ורבי עקיבא.
והשיב הארי הקדוש,
כי בזמנם היה אפר פרה אדומה מצוי,
והיו יכולים לתאר לגמרי מכל הטומאות וגם מטומאת מת.
אבל אנו לא זכינו לאפר פרה,
ואפילו אם נוכל לתאר מכל טומאות,
אבל מטומאת מת לא נוכל לתאר,
והיא במקומה עומדת עד שיבוא מלך המשיח.
ולפיכך אין לנו רשות להשתמש בשם המפורש,
והמשתמש בו עונשו גדול עד מאוד.
ויש עוד הרבה פירושים בקטע הזה,
אחד מהם זה השתמש בתגה אלף.
רב
לא יכול להשתמש בתלמיד
של רב אחר.
נגיד בתלמודים שלא יכול להשתמש,
הם צריכים לעזור לו,
לשמש אותו וכו' וכו', אבל
תלמיד של מישהו אחר זה בעיה.
וזה אומרים, להשתמש בתגה תלמיד גברא אחרינה.
תגה זה תלמיד גברא אחרינה.
אם אתה משתמש בתלמיד
של גברא אחרינה,
אז זה בעיה.
אבל אם אתה תלמד אותו עכשיו משהו,
והוא יהיה תלמיד שלך,
אז תוכל להשתמש בו.
ואם זה אחד שהוא מרפיתא, שלמד עשר שנים מאיתנו,
אז ההמשך ברור.
מכל מקום, אני שמח להגיד לכם שאני מקיים מצוות חכמים.
רבי חנניהו בן הגשיאו אומר,
עשו הקדוש ברוך הוא זה קדוש ישראל.
נפיקו, חרבו לעם תורה ומשואות.
שנה אמר אדוני לחפש למען שדגו.