פרשת שלח לך - ג | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

דרשה שלישית,

בעלותך

שלח לך אנשים, יתורו את ארץ כנען.

רש״י אומר, לפי שבאו ישראל ואמרו

נשלחה אנשים לפנינו

אני אמרתי להם שהיא טובה.

חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים

למען לא יירשוה.

אז שפתי החכמים אומר,

טעו מה שאמרו ארץ אוכלת יושביה,

שראו שקוברים הרבה מתים ביום אחד.

לכאורה צריך להבין,

אם טעו,

מדוע מגיע להם עונש כל כך חמור שלא יירשו את הארץ?

נראה לבאר,

יש מדרגות באמונת השם.

כדי להבין שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

לא צריכים חוכמה יתרה.

מי שיוצא מגדר של כסיל ושותה

מבין שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם.

כי אפילו מחט

שבקצה שלה יחדה,

בקצה השני יש חור נקב קטן,

נכניס בו את החוט,

אם יאמר אדם שזה נעשה מעצמו,

יהיה ללעג ולקלס.

ובפרט אם זה יהיה פרופסור שיגיד שזה נעשה מפיצוץ.

על אחת כמה וכמה

אדם שיאמר על שעון

שכל הגלגלים שבו נעשו מעליהם,

יגידו עליו חסר דעה.

ואם יאמר אדם שכל הבריאים, כל הברואים, הכול נעשה מעצמו,

אין גבול לסכלותו.

אז בשביל להאמין בזה לא צריך להיות בעל דרגה גדולה שהוא מאמין שהשם ברא את העולם. לא צריך דרגה גדולה.

יש דרגה יותר גדולה באמונה.

להאמין שאפילו מה שאדם עושה בעצמו,

לא יוכל לומר על זה כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

אלא מאמין באמונה שלמה שהכל נעשה על ידי השם יתברך ואין עוד מלבדו.

באמת, איך אדם מייחס לעצמו? הרי אם השם לא הפעיל לו את כל האיברים,

לא נותן בו חיות כל רגע, לא משאיר את הנשמה בתוכו, איך אתה עשית משהו, מה עשית?

הרי מסיר שפה לנאמנים מטעם זקנים ייקח ברגע.

אז לפי הדברים האלו מתברר,

ומתבהר מדוע לא כתוב בתורה

אנוכי אדוני אלוהיך אשר בראתי שמיים בארץ,

אלא התורה רואה צורך לכתוב אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

כי כשהשם ברא את השמיים ואת הארץ, כל מי שיש בו טיפה דעה מבין.

אבל ביציאת מצרים יכולה להיות טעות גדולה

שאנשים יגידו שמשה רבנו הוציא את ישראל ממצרים.

כי מי עשה את כל האותות והמופתים?

מי בביאים על פרעו? מי?

אז יכולים לטעות.

לכן התורה מדגישה

אנוכי

אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

משה לא עשה כלום,

רק הקדוש ברוך הוא.

כתוב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה אני ולא מלאך,

אני ולא שליח.

שום דבר טבעי לא היה לו חלק בזה.

רק השם יתברך בכבודו עצמו.

אז לכן זה מדרגה יותר גדולה.

לא להאמין בשמיים וארץ שנבראו על ידי הבורא,

אלא להאמין שאין כוחי ועוצם ידי בכלל.

זו אמונה יותר גדולה.

כי אדם רואה שהוא פועל כאילו.

אבל אני לא יכול לעשות את זה אם השם לא הסכים ולא נתן בי את הכוח.

הרי ברגע אדם יכול להגביל את האדם בשנייה.

אך יש מדרגה גבוהה יותר באמונת השם.

זה מה שאדם רואה נגד השכל שלו.

הוא מאמין

בדבר

למרות

שהשכל מכחיש.

זו אמונה יותר גדולה.

לא חוקר,

אלא מאמין באמונה פשוטה בלי שאלות.

בשעה שמשה רבנו בא לבני ישראל ואמר להם שהקדוש ברוך הוא יוציא אותם ממצרים, מה כתוב?

ויאמן העם.

האם זו דרגה גבוהה או דרגה נמוכה?

גבוהה.

למה?

כן.

לא, זה לא גבוהה.

למה?

מה הם יפסידו אם יאמינו למשה?

יש איזה הפסד?

הרי כעת הם עבדו בפרח

ומבטיחים להם שיקבלו ארץ זבת חלב ודבש, אז למה שלא יאמינו?

הם ידעו שבסוף הם צריכים לגמור את השעבוד והם צריכים בסוף לצאת.

בסדר.

אז הוא אומר שזהו? בסדר.

בשעת קריעת ים סוף

זו הייתה אמונה גדולה או לא?

מה מה שלא יאמינו?

אם רואים

את השונאים שלהם, פגרים מתים

והם רואים שיש נקמה בגויים,

מי לא יאמין ויאמר שירה?

אבל זאת עדיין לא דרגה גבוהה באמונם בשם יתברך. זה עדיין לא דרגה.

עכשיו, מובן למה

כל השירים קודש

ושיר השירים קודש קודשים.

ולכאורה, מה חסר בקדושה של השירה אז ישיר משה ובני ישראל?

למה היא לא קודש קודשים? למה היא רק קודש?

מה חסר בשירת דוד?

מה חסר בשירת דבורה?

אבל הדבר מבואר.

היות ובני ישראל בשעה שאמרו שירה על הים,

הם ראו כבר את האויבים שלהם שוכבים בגרים מתים?

נו, אז איך לא תאמר שירה?

אנשים צוהלים מגול,

מסל.

אז אם אתה רואה אחרי שעבוד של שנים רבות,

אתה רואה את האויבים שלך מוטלים לפניך פגרים,

ואין יותר את המשעבדים, לא יהיו יותר,

ואתה יצאת לחירות, איך לא תגיד שירה?

פשיטא שתגיד שירה.

דוד המלך אמר שירה.

מתי הוא אמר שירה?

ביום הציל אדוני אותו מכל אויביו ומשאול.

אז מי לא יאמר שירה?

בטח שיגיד שירה.

לכן זה לא המעלה הגבוהה.

אבל שיר השירים?

מתאר שלמה המלך את הגלות הקשה,

את כל הסבל של עם ישראל.

מצאוני השומרים,

בעיר, היכוני, פצעוני.

ואף על פי שמצר לי, כביכול, לקדוש ברוך הוא עם האויבים.

בן שדי ילין,

כמו אימא שלוקחת את התינוק ושמה אותו ככה על החזה,

ואנחנו שמחים בקדוש ברוך הוא ומקבלים אותו, למרות שמקבלים מכות ואיסורים וגלויות והכול.

במצב כזה, אם ישראל אומרים שירה,

זוהי מדרגה גבוהה באמונת השם.

כמו מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו.

במקום להגיד קנאה, הוא אומר מזמור.

כשבני ישראל הלכו בכבשני האש אצל הנאצים, יימח שימם וזכרם,

ושרו בפיהם, אני מאמין,

באשרנו מה טוב חלקנו,

זוהי המדרגה העליונה.

זוהי אמונה פשוטה.

בלי חקירות.

אפילו שזה נגד השכל.

כמו שמצינו אצל אברהם אבינו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, עליהו לעולה.

לא שאל.

הלא אתמול אמרת לי,

כי ביצחק יקרא לך זרע.

אלא, הלך באמונה תמימה למלא את רצון השם.

רק לאחר מכן,

כשנסתיים הניסיון של העקידה,

כשאמר לו השם, אל תשחט,

אז הוא שאל את הקדוש ברוך הוא לפשר הדבר.

למה? זאת תורה,

ורוצה להבין מה התורה אומרת.

אמר לה קדוש ברוך הוא, אתמול אמרת לי, ביצחק יקרא לך זרע.

אחר כך אמרת לי, העליהו לעולה.

אחר כך אמרת לי,

הורידיהו,

אל תשחט.

אז שאלת שאלה, להבין.

איך זה עובד? מה קורה?

אז אם ככה,

זה נקרא אמונה בדרגה הגבוהה,

כשאתה נדרש לעשות

דברים שהשכל מכחיש, ממאן, מסרב ואומר, לא יהיה תוכן.

לא יהיה תוכן

שאתה תעקוד את הבן כשאתה מדבר נגד עקידת בני אדם, בעוד השם אמר לך,

ואתמול גם אמר לך, ויצחק יקרא לך זרע, זו סתירה למה שאמר אתמול.

אין שאלות.

גם אם השכל מתנגד,

זו אמונה במדרגה גבוהה.

שהולכים שש מיליון לכבשנים, רחמנא ליצלן,

ואין שאלות,

זו הדרגה הגבוהה ביותר.

עכשיו נוכל להבין את החטא של המרגלים.

אם הקדוש ברוך הוא אמר על ארץ ישראל טובה הארץ,

אז לא ייתכן שום טבע שיסתור את דברי השם.

אם הוא אמר שהארץ טובה,

זה על כל מרכיביה.

ואפילו אם אתם רואים,

ההפך, שהארץ הזאת אוכלת יושביה וקוברים, קוברים, קוברים אנשים,

הארץ נשארת טובה.

כי מה שאתם רואים

זה הטעיה של היצר הרע,

שמטעה אתכם להבין

אחרת מן האמת.

שלחו אתכם להיות מרגלים,

עשרה מרגלים הולכים.

זה דבר גלוי, קשה להסתתר, וזה ארבעים יום.

זה לאורכיו רוחבה.

אי אפשר שלא יימצאו.

מה עשה השם?

שלא יבחנו בהם. העסיקו אותם כל הזמן בקבורת מתים.

אז כולם התאספו

לקבור מתים.

ולא היה אנשים מסתובבים ברחובות. כולם בקבורה.

ואז ממילא הם יכולים להסתובב ולטור את הארץ לראות כל מה שצריך לראות.

אז הם ראו, ראו נכון, אבל הבינו לא טוב.

למה? הנגיעה והיצר הרע והבלבלה,

וחוסר סיוע השם כמו שלמדנו,

אז זה הגורם.

אבל מה אדם נדרש?

שגם אם השכל יכחיש

את מה שנאמר,

אתה הולך עם מה שנאמר ולא עם השכל.

ואל בינתך אל תשען.

ה' אמר הארץ טוב, אה הארץ טוב.

ה' אמר אשליך על השם יהבך והוא יכלכל לך.

אל תשאל שאלות ואל תגיד איך זה, איך יעשך.

אל תשאל שאלות.

אתה שואל, טוב, תפתור את הבעיות לעצמך.

מה שהשם אמר זה אמת לאמיתה.

בני ישראל יצאו ממצרים, בזכות מה?

בזכות האמונה.

ככתוב, ויאמן העם.

אבל כמו שאמרנו קודם, זה לא המעלה הגדולה של האמונה.

זה לא המעלה הגדולה. מה יש להם להפסיד?

אומרים להם שהם יגאלו, בסדר.

Welcome.

לך יהיה.

תשכח.

המעלה הזו הספיקה כדי להוציא אותה ממצרים, מחול הגלות.

אמונה בדרגה כזאת כבר הספיקה.

אבל להיכנס לארץ ישראל, וואי, וואי, וואי, לארץ חמדה.

יש צורך בזכות גדולה יותר.

וזוהי המדרגה העליונה באמונת השם.

למרות שלנו נראה כסתירה לדבר השם,

עלינו להאמין באמונה תמימה,

כי ללא מדרגה זו

לא יכולים לזכות להיכנס לארץ ישראל.

לכן רוב האנשים שנמצאים בחוץ לארץ תקועים בה, כי אין להם את דרגת האמונה הזאת.

איך אני אחיה? מה אני אעסוק? מה אני אעבוד?

פה יש לי עבודה קבועה, יש לי לקוחות, יש לי פה, יש לי שם, יש לי זה. יש פה בית ספר, יש פה תלמוד תורה, יש פה את הכול.

איך אני אלך לארץ ישראל? איפה יהיה לי? מאיפה אני אמצא? איפה אני... זה מתחיל להקשות קושיות.

אין לו אמונה, ובשביל ארץ ישראל צריך אמונה גדולה.

לא סתם אמונה.

אמונה גדולה.

אפילו אם אתה רואה בני ענקים,

וארץ אוכלת יושביה, ושאי אפשר לחיות, ויוקר המחיה, וכל מה שתגיד,

השם אמר שהארץ טובה.

ועיני השם בא מתחילת שנה עד סוף שנה.

וזה מקום שאיווה למושב לו,

וקבע מקומו בירושלים.

ומשה רבנו נתעבה להיכנס.

מתפלל 515 תפילות.

כמה הכול יורד.

ב-United States, או in France,

or everywhere.

כמה הם מתפללים בשביל לעלות לארץ?

אין להם מספיק אמונה.

ובשביל לזכות לארץ ישראל צריך אמונה,

אבל בדרגה גבוהה כמו שלמדנו.

אז תתכוננו, אני בדרך ל-United States of America.

שיעור הבא בעוד כמה דקות.