שדרות - שדרות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת,

חברי הכנסת, חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת, חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת, חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת,

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה

כולו לרפואת שמואל מאיר בן תמר, רפואה שלמה מהרה.

אמן.

ולרפואת רחל שמחה בת רחל, מיכאל אריה בן רחל שמחה.

לעילוי נשמת אל חנן אברהם בן מדלן, מנוחתו עדן.

הורי היקרים, מנוחתם עדן,

והרב חיים יעקבי בן חממה, מנוחתו עדן.

התורה בפרשת השבוע אומרת

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך

והחזקת בו גר ותושב וחי עמך.

רבי סימון בשם רבי אליעזר אומר בה ארבע שיטין

מי הוא שעשה חסד

עם מי שלא היו צריכים.

אברהם עשה חסד

עם מלאכי השרת שלא היו צריכים.

כתוב הוא, עומד עליהם תחת העץ, ויאכלו.

וכי אוכלין היו?

זה מלאכים.

אמר רבי יהודן, נראין כאוכלין ושותין.

אז אברהם עשה חסד עם מי שאינם צריכים לו.

ומה פרע הקדוש ברוך הוא לבניו?

מה השכר שקיבל אברהם אבינו?

והקדוש ברוך הוא פרע בזה לבניו.

המן יורד להם במדבר ארבעים שנה.

הבאר עולה להם ושותים מים מיליונים יהודים בכל יום.

ארבעים שנה.

והסלב מצוי להם.

וענני כבוד מקיפים אותם.

ועמוד הענן נוסע לפניהם.

כל זה זכה אברהם בזיקה לבניו,

כשהוא עשה חסד עם מי שלא צריכים חסד.

והרי דברים כאן וחומר.

ומה מי שעשה חסד

עם מי שאינו צריך לחסד?

כך פרע לו הקדוש ברוך הוא לבניו.

מי שעושה חסד

עם מי שצריך חסד,

על אחת כמה וכמה מה מגיע לו.

רבי סיימון בשם רבי אליעזר אמר בשיטה חורי.

עוד שיטה הוא אומר.

מי הם שלא עשו חסד

עם מי שלא היו צריכים חסד?

עמון ומואב.

הם לא עשו חסד

עם מי?

עם ישראל

שלא היו צריכים לחסד.

ומה קרה?

כתוב, על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים,

וכי צריכים היו ישראל מעמון ומואב

ללחם ומים?

הלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, אמרנו,

יורד להם המן, הבאר עולה,

הסלב מצוי, ענני כבוד מקיפין אותן,

עמוד ענן נוסע לפניהן.

לא צריכים.

אבל עמון ומואב לא עשו חסד עם מי

שלא צריכים חסד,

אלא דרך ארץ.

דרך ארץ היא הבא מן הדרך מקדימין להם במאכל ומשתה.

זאת אומרת,

אין חיוב,

אבל דרך ארץ, מישהו בא מהדרך.

אתה לא שואל אותו אם אתה רוצה לאכול, אתה רוצה לשתות.

אתה רואה עם שלם עולה מן המדבר.

אתה לא אומר להם, אתם רוצים לאכול, לשתות.

רק דרך ארץ.

מה פרע להם הקדוש ברוך הוא? מה העונש שהם קיבלו?

העונש שלהם זה שלא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם

עד עולם.

אלה לא יכולים להתחבר, להתגייר בעם ישראל

לעולם בעת.

זאת אומרת, המידה הזאת,

מידה רעה,

שלא לעשות חסד.

עם ישראל לא צריכים,

אתה צריך,

אתה צריך לעשות חסד.

גם אם אין מי שצריך,

אתה צריך לחפש לעשות חסד,

כי העולם חסד ייבנה.

זה מה שהשם רוצה מבני האדם, שיעשו חסד,

שיתחסדו עם הבריות.

אז אם אלה שלא היו צריכים לעשות חסד,

סליחה, אלה שלא עשו חסד,

עם אלה שלא צריכים חסד,

ככה פרע להם הקדוש ברוך הוא.

אז מה יהיה עכשיו הדין

עם אלה שהם

עושים חסד,

עם מי שצריכים חסד?

רבי שמעון בן אלעזר אמר בה שיטה חורי.

מי הוא שעשה חסד

עם מי שחייב לו?

יתרו עשה חסד עם משה שהוא היה חייב לו,

שכתוב ויאמר אל בנותיו, קראן לו ויאכל לחם.

הוא הציל את הבנות

של יתרו.

רבי שמעון אמר, בשכרו האכילו,

שהרי כתוב, וגם דלו דלה לנו.

אז משה רבנו לא רק שהציל את בנות יתרו שהשליכו אותם הרועים לבור, לבר,

אלא הוא גם דלו דלה לנו, הוציא מים

ונתן לנו מים לשתייה ולהשקיה.

אז יתרו עשה איתו חסד.

עם מי?

עם מי שהוא חייב לו.

נו, מה הוא זכה?

זכה להיות חותן משה.

זכה שנהייתה פרשה על שמו.

זכה להתקרב לשכינה.

זכה שכל ישראל יצאו לקראתו.

כמה אדם יכול לזכות מחסד אחד

ושעושה אותו במקום?

אז זאת אומרת, רואים פה מעשה אחד.

אצל אברהם מעשה אחד עם המלאכים,

פרנס את כל עם ישראל ארבעים שנה.

עמון ומואב אפילו דרך ארץ לא עשו בשביל לקדם,

הפסידו לנצח נצחים הם וזרעם.

יתרו עושה מעשה אחד שהוא חייב לעשות,

ולמרות זאת הוא זוכה לכל כך הרבה.

זאת אומרת, רואים מכאן שהחסד הוא מוכרח

בכל מקרה.

מכל האריכות של הציור הזה שהמדרש מביא בעניין חיוב החסד,

אז אנחנו לומדים

כי על אף שהכול יודעים את החיוב של חסד,

ובתורה נאמר הדבר בצורה מפורשת בפסוק שאמרנו,

בכי ימוך אחיך,

אח שלך נעני,

ומטה ידו עמך, והחזקת בו,

מצווה להחזיק בו.

זה כמו שיש מסע על חמור

ועומד ליפול.

אם יבוא אחד ויתמוך בזה,

אז הוא מחזיק את זה שלא ייפול. אבל אם זה נפל,

אפילו ארבעה-חמישה אנשים יהיה קשה להם להרים.

יותר קל להחזיק בו לפני שייפול.

אז זה מה שכתוב, וחזקת בו.

אל תיתן לו שירד למדרגה של עני גמור ויתחיל לחפש ולחזר על הפתחים.

לפני שהוא הולך להתמוטט, תחפש עץ איך לעזור לו, לתמוך בו,

לתת לו הלוואה,

לעשות משהו שהבן אדם ישתכר ויתפרנס בזכות עצמו,

ולא לתת לו להתמוטט.

ולא רק הוא,

גם גר ותושב,

בחי עמך.

ככה צריכה להיות חברה מתוקנת,

שדואגת לזולת,

והכול נובע ממידת החסד,

שהיא מידה חיובית,

שצריכים כל ישראל

להיות קשורים בה.

בעלי החסדים אנחנו,

נכון?

אז בתורה נאמר הדבר במפורש, וכי ימוך אחיך?

בכל זאת,

אם אדם לא יקרב את הדבר אל החושים, כמו שציירנו את הציורים מאברהם,

מעמון ומואב

ומיתרו ולא נראה את הדברים בחוש,

קשה לאדם לעשות חסד.

והעיקר הוא לצייר את הדברים ולהגדיל את החיוב מכל הבחינות

ולפי כל השיטות שאפשר למצוא בכל אופני חיוב החסד.

וזוהי עבודה מיוחדת לקרב אל החוש

על ידי ציור הדבר,

וזה בלתי אפשרי אם לא לומדים מוסר.

צריך להשתמש בציורים, לראות אותם ממש,

ולקרב את העניינים אל הלב.

עכשיו אמרו חכמים דבר ברור,

יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני,

העני עושה עם בעל הבית.

כשנחדור ונתעמק

במידת החסד של אברהם אבינו עליו השלום,

שהוא היה עמוד החסד של כלל ישראל,

אנחנו נבין את זה בשונה ממה שרגילים היום להבין.

העולם מבין

שיש נקודת מבט סוציאלית,

וגם בישראל הישראלים מבינים כך.

פחות קצת מהעולם, אבל מבינים קצת.

כי לתיקון חברה ראוי שעניים

לא יסבלו יותר מדי,

ויש לסדר לעניים ולחולים שאין ברשותם, להשתכר די מחייתם,

לסדר להם איזה עזרה.

אחרת,

זה לא בגלל חסד.

אחרת,

אי אפשר לחיות בשלום ובשלווה,

כי יפריעו את מנוחת החברה.

אתם זוכרים?

היה אלג'יראי אחד,

שבגלל שפיטרו אותו או משהו כזה,

אז הוא החליט לשרוף את עצמו.

והוא התחיל את האביב הערבי.

מזה נהייה מהפכה באלג'יריה,

מזה נהייה במצרים, נהייה בלוב, נהייה בסוריה, נהייה בכל מקום.

למה?

אין לו עבודה, אין לו כלום.

אנשים היום מתאבדים כי אין להם פרנסה, הם מתביישים.

מי גורם?

המדינות, שהם לא דואגים

לאנשים העניים שאין להם אפשרות.

המדינה לא מספקת להם עבודה, היא דואגת לעשירים,

היא לא דואגת לעניים.

אבל לסתום להם את הפה, נותנים להם איזה מינימום שכר כזה,

שיסתפקו במשהו, וזה הכול, שלא יפריעו לעשירים להמשיך להתעשר.

זה נקרא חסד, זה נקרא מדינה סוציאלית כבר,

אבל הפתרון שלה זה בשביל שיהיה להם שקט.

לא שהם דואגים באמת שיהיה להם.

אולם, אילו היה אפשר לסדר את סדרי החיים של החברה באופן

שלא צריך במעשה צדקה, יותר טוב.

אם מישהו ימציא פטנט, כמו בישראל,

מורידים את הקצבאות,

מורידים את הילדים,

מורידים את השכר על ילדים,

מורידים כל מה שרק אפשר, מצמצמים כמה שאפשר,

ואומרים לכו לעבוד.

ואתם מספקים עבודה? גם לא.

אז מה הקשקשת הזה?

אלא כמה שיותר אפשר לצמצם את התלות של העניים במדינה,

עדיף

מנקודת מבט זו של אומות העולם בישראל.

יש

שתתעוררנה שקפות אחרות,

שלטובת החברה טוב לא להתחשב עם העניים והחולים והסובלים.

אדרבה, אלה שאין בכוחם להשתכר די מחייתם,

ילכו לטמיון.

אתם יודעים, יש עכשיו בעיה במדינה.

אחת הבעיות החמורות היא שהזיקנה

היא מכה.

פעם אנשים חיו 60-70 שנה בקושי

וסיימו את החיים.

פתאום אנשים מאריכים ממוצע 84, 85,

90, 95,

איש עדה, ביטוח לאומי צריך לשלם.

אז יש להם בעיה.

אז הם לא מעדיפים שאנשים ימשיכו.

אז הטיפולים בגילאים כאלה, אני לא רוצה להגיד מה, אבל אתם מבינים לבד.

צריך לפנות מקום, צריך לפנות מיטות, צריך לפנות זה.

הרי אם הם ירצו להחזיק בן אדם חי,

הם יכולים להחזיק אותו חי עוד עשר שנים אפילו.

אתם רוצים דוגמה?

יש לכם דוגמה?

כן, כן. איזה?

זה הייתה. אריק שרון.

אפשר להחזיק בן אדם בקומה,

כשזה עולה תקציב לא ישוער,

חוץ מהמשכורת שהילדים קיבלו 94,000 שקל כל חודש,

אז מחזיקים אותו שמונה שנים, מה הבעיה?

אם רוצים, הרפואה יכולה להחזיק.

אבל אם זה סבא שלך או אבא שלך...

מי זה?

מסעוד,

אזולאי, מי זה?

מה פתאום שתחזיק? אומרים, זהו, אין מה לעשות,

תתכוננו לרע ביותר,

אבל מה לעשות, זה המצב, ככה זה.

בשלום, בן אדם הולך.

אם החברה הייתה דואגת באמת,

וואו, איזה חיים היינו יכולים לעשות.

חיים טובים ומאושרים, אחד דואג לזולת.

אם היו הולכים לפי החוקים של התורה והמצוות,

אנחנו היינו החברה הכי טובה שיש בעולם.

אבל לצערנו הרב, ככה, לומדים מאומות העולם.

אבל התורה מלמדת אותנו שמידת החסד היא מידה נדרשת

לעושה החסד בעצמו. אתם שומעים?

התורה אומרת, החסד לא נצרך

רק למקבל,

בעיקר הוא נצרך לנותן,

לעושה.

ממי לומדים?

מאברהם אבינו.

כי אברהם אבינו השתוקק לקיים חסד בכל מצב.

הוא חולה

בין מאה,

פתח האוהל,

כחום היום,

השם מוציא חמה מנרתיקה,

וביום השלישי,

אחרי ברית מילה,

בן מאה,

ניתוח קשה, לא כמו היום.

נו,

כנס תשעת סכנת נפשות.

לא, הוא רוצה לעשות חסד.

מה אתה רוצה לעשות חסד? אבל אלה אנשים.

אדרבה, אתה צריך להיות מבסוט, אף אחד לא חסר לו כלום.

אנשים לא הולכים בדרכים,

אנשים לא רעבים,

והם גם לא צמאים.

מה אתה רוצה? מאיפה יביאו לך אנשים? אין אנשים.

וחום כזה אי אפשר.

הוא לא יכול.

הוא-הוא רוצה לעשות חסד.

הוא רוצה לעשות חסד.

זאת אומרת,

דרוש לעצמו להגיע לשלמות אמיתית.

הרמב״ם אומר שכשאדם

נותן צדקה, עדיף שייתן

מאה שקלים, שקל, שקל, שקל, שקל, שקל, שקל, שקל, מאה שקלים,

ממה שייתן מאה שקלים לעני אחד.

אה, אנחנו מבינים בדיוק הפוך. מה יועיל שקל לבן אדם עני?

קודם כל, אם כולם ייתנו ככה, אז יהיה לו מאות שקלים.

אבל למה אתה צריך לתת באמת שקל-שקל?

כי אתה תקנה בזה מידת הנדיבות.

כי כשתתרגל כל הזמן לשלוף ולתת,

לשלוף ולתת, לשלוף ולתת,

אתה תקנה מידת הנדיבות.

כי ככל שאדם חוזר על פעולה תמיד,

היא הופכת להיות חלק ממנו.

הוא כבר לא יכול בלי זה.

אז החשוב זה שאתה תקנה מידת הנדיבות.

זאת אומרת,

מפה רואים שהתורה רוצה שנעשה חסד לא רק בשביל שהוא יקבל,

גם בשביל שאנחנו נהיה שלמים.

זה מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני,

העני עושה עם בעל הבית.

בעל הבית זה העשיר.

יותר ממה שהעשיר עושה עם העני בזה שהוא נותן לו את הצדקה,

העני עושה איתו הרבה יותר.

למה? כי צדקה תציל ממוות.

אתה נתת לו, נגיד,

פיתה, פלאפל.

אז בסדר, הסבעת אותו לשש שעות.

מה אתה קנית בתמורה?

שאם חלילה הייתה עליך גזירת מוות,

אפשר שבשכר זאת אתה כבר ניצלת.

אז הצדקה תציל ממוות.

אבל יש עוד דבר.

בעצם זה שאתה נתת לו,

העני עושה איתך טובה יותר גדולה. למה?

כי אתה גם משיג בזה שלמות לנפש שלך, בהיותך נותן.

אם לא היה עניים,

לא היה למי לתת. איך היית קונה שלמות?

לכן, כששאל תורנוסרופוס הרשה את רבי עקיבא,

אם אלוקיכם אוהב עניים,

מפני מה הוא אינו מפרנס אותם?

ענה לו רבי עקיבא כדי שאנו ניצול בהם מדינה של גיהנום.

אתה חושב שאנחנו נותנים להם את הצדקה,

בשביל מה?

שהקדוש ברוך הוא לא יודע לתת להם ישר?

מה אתה חושב,

שהקדוש ברוך הוא צריך אותי, שאני אתן לו?

אם השם רוצה, הוא ייתן לו.

הוא לא רוצה לתת לו. יש לו חשבון למה לא,

לא ולי כן.

אבל אתה יודע למה הוא עשה עניים?

כדי שאנחנו ננצל על ידי הצדקה מדינה של גיהנום.

זאת אומרת,

מי שלא עושה חסד, מי שלא עושה צדקה, הוא ראוי לגיהנום.

ועל ידי שאתה נותן צדקה, אתה ניצול מגיהנום.

זאת אומרת, למה הולכים לגיהנום? כי אתה חסר, אתה לא שלם.

אבל אם אתה עושה את הצדקה, אתה נהיה שלם.

אם אתה שלם, לא הולכים לגיהנום, הולכים לגן העדן.

זאת אומרת,

הצדקה והחסד מטרתם גם

שלמות של האדם.

איי, איי, איי, רואים גם במדרש.

אמר רבי זעירא, אפילו השיחה של בני ארץ ישראל תורה היא.

כיצד? אדם אומר לחברו,

זכה בי,

רבה בי,

זכי גרמך בי.

כשאתה נותן לי את הצדקה, אתה זוכה בי.

אני מזכה אותך.

כשאני נותן לך אפשרות לתת לי כסף,

אתה זוכה, אתה זוכה בי.

אתה גודל בזכותי.

אתה מתעלה.

אתה מציל את עצמך על ידי.

זו שיחת

בני ארץ ישראל, גם היא תורה.

והם הרגישו שזו מציאות וזכות בעד העשיר

לזכות בעני כדי לפרנסו.

וזוהי שיחת התורה.

בזה מבינים גם כן מה שאמרו חכמים,

שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה

יעשה צדקה.

עני?

הוא בעצמו קיבל עכשיו כסף, אתה רוצה שגם הוא ייתן צדקה?

הרי זה ההפך מהמטרה, לא? המטרה היא לדאוג לעניים שיהיה להם.

אז למה צריך שגם עני שהוא בעצמו רק מתפרנס מן הצדקה ייתן צדקה? למה?

כי אמרנו שגם הוא צריך להיות שלם במידה הזאת של החסד.

המטרה היא לא רק לתת,

אלא גם להיות שלם במה?

במידת החסד.

אז לכן גם עני צריך לחפש דרכים, גם אם אין לו כסף,

איך לעשות חסדים

עם הבריות.

היות ואנחנו נתאספנו כאן,

וכמו שאני רואה, ברוך השם, באו הרבה בני נוער

והרבה מהמשפחה והאחרים וקרובים וידידים.

וידוע שהמצב

של הבחור שאנחנו עושים את הערב בעבורו, שמואל מאיר, שניר, בן תמר,

מצבו קשה ביותר,

וחייבים להציל אותו, כי המצב ממש

דורש נס.

אז לכן, אנחנו בבקשה מבקשים מהציבור שיבין

את מה שאנחנו אומרים.

יש עוד מצווה בתורה,

והמצווה הזו

היא נקראת לא תעמוד על דם רעך.

בספר החינוך,

שהוא מיוחס לרבי אהרן הלוי מברצלונה, שהוא היה ריבו של הרמב״ן,

הוא חי

לפני בערך

600 שנה.

בספר הזה יש פירוט על כל תרי״ג מצוות,

כפי שמופיעות בתורה, והוא נותן את ההסבר וההיגיון

מאחורי כל מצווה.

אז כתוב שם במצווה שלא לעמוד על דם רעים,

שלא נימנע מלהציל נפש מישראל.

אם נראה הוא בסכנת מיתה או אבדה,

ותהיה לנו יכולת להצילו באיזשהו צד,

אנחנו חייבים בזה שנאמר לו, תעמוד על דם רעך.

שורש המצווה,

כי כמו שיציל האחד את חברו,

כן, חברו יציל אותו,

והתיישב העולם בכך.

והאל, הקדוש ברוך הוא, חפץ בישוב.

ובעולם

כי לשבת יצרה.

אז רואים מפה שהמצב המתואר הוא,

אדם נמצא בסכנת חיים ויש ביכולת אדם להציל אותו בדרך כלשהי,

המצווה היא שלא יימנע אותו אדם מלהגיש עזרה.

אדם עוזר

כדי שיעזרו לו,

אם וכאשר יצטרך עזרה,

ואדם עוזר כדי ליצור חברה מתוקנת ומוסרית,

כי זה רצונו של הקדוש ברוך הוא.

אז אם כן, לפי זה אומר ספר החינוך

שבדרך זאת תתקיים חברה ומערכת יחסים של ערבות אישית

ואחווה בין האנשים בחברה,

וזה רצונו של הקדוש ברוך הוא.

אז זה לא שמור לי ואשמור לך,

כי בשמור לי ואשמור לך פירושו שאני עושה חסד עם פלוני דווקא,

כי אני סומך שהוא גם יעשה איתי.

פה מדובר באופן כללי,

שאתה יכול לעשות,

ויום אחר יכול להיות שמישהו אחר יעשה.

אבל אם לחברה יש ערכים כאלה,

אז באמת אתה תוכל להסתייע בה.

אבל אם לא יהיו ערכים כאלה,

אף אחד לא יעמוד לימינך.

כמו שאתה לא עמדת לימינם.

והקדוש ברוך הוא כידוע מודד מידה כנגד מידה.

מי שמתפלל על חברו נענה תחילה.

מי שעוזר לחברו,

הקדוש ברוך הוא עוזרו גם כן.

הרמב״ם אומר גם כן,

כל היכול להציל ולא הציל,

עובר על לא תעמוד על דם רעך.

וכן, הרואה את חברו טובע בים,

או שליסטים, שודדים, באים עליו,

או שחיה רעה בא אליו,

ויכול להצילו הוא בעצמו,

או שהשכיר אחרים להצילו ולא הציל,

היה יכול, אני לא יודע לסחוט.

אבל יש פה מישהו שאומר, תן לי אלף דולר, אני מציל אותו.

אתה מחויב לתת לו אלף דולר בשביל להציל אותו.

אתה לא יודע לסחוט, בסדר.

אבל הוא, אתה יכול לסחוט מישהו להצילו,

אז תעשה את זה.

אם לא הציל,

שיכול לסחוט עוזרים ולא שכר,

או ששמע גויים,

או מוסרים שחושבים עליו רעה,

או טומנים פח לחברו,

ולא גילה אוזן חברו והודיעו,

או שידע בגוי או באנס שהוא בעל חברו,

והוא יכול לפייסו בגלל חברו ולהסיר מה שבליבו ולא פייסו.

וכל כיוצא בדברים האלה,

העושה אותם עובר

על לא תעמוד על דם רעיך.

אף על פי שלא לוקים על הלווין האלה,

מפני שאין בהם מעשה,

חמורים הם

שעל המאבד נפש אחת מישראל,

כאילו איבד עולם כולו.

בכל המקיים נפש אחת מישראל,

כאילו קיים על העולם כולו.

זה הרמב״ם

במשנה תורה, בילקוט רוצח ושמירת הנפש,

בפרק א',

הלכות יד עד טז.

אז רואים מפה שבעצם כל אחד מאיתנו כאיש

ישראלי חייב גם לעשות חסד

וגם לא תעמוד על דם רעיך.

ומה יש יותר חסד מאשר להציל את נפשו של אדם

ולא לעמוד על דם רעו?

האם היית רוצה שתהיה חלילה אתה או את

במצב של סכנת נפשות,

והרופאים אין להם מה לעשות,

ונשאר רק עם ישראל והקדוש ברוך הוא?

עכשיו, מה האדם מצפה?

ואני רוצה להגיד לכם שצלצל אליי הבחור,

בקושי יכול לדבר,

וכתב לי שהוא רוצה לחיות.

ודיברתי איתו, הבנתי אותו ככה פחות או יותר.

והוא רוצה שיתקדש שם שמיים,

שהוא יחיה והוא יהיה סיפור של נס,

ושיהיה קידוש השם.

אז זאת אומרת,

כיוון שהשם זיכה אותנו כבר לעשות כמה דברים כאלה בסייעתא דשמיא,

עם ציבור גדול שקיבלו על עצמם

כל מיני קבלות,

והיו אנשים שעד היום הם חיים,

שהיו שבוע לפני מיתה,

והאנשים האלה זכו לחיים.

אז אני אראה לכם דוגמה אחת

של מקרה שאדם שלקה במחלה

ולא היה לו שום סיכוי, רופאים כבר זרקו אותו הביתה, כמו שאומרים, ואמרו לו, אין מה לעשות.

והוא פגש אותי שבוע לפני שהוא מת.

וכשראיתי אותו זה כמו גופה של מת

שקמה מהקבר והגיעה אליי.

מפחיד.

אתם תראו בתוך הסרטון,

זה ניסים התותחת, אחי, כן?

ושם רואים

אדם שהיה מר ישראל, 110 קילו,

הגיע ל-47 קילו,

וזהו.

הכול, כל העיניים שקועות, על חייהם שקועות. מפחיד.

מפחיד.

והוא היה חילוני גמור.

ואמרתי לו, חביבי, אם אתה רוצה לנצל,

אתה צריך לקבל על עצמך להיות צדיק פלוס.

הוא אומר, אני חילוני גמור.

אמרתי, נכון, בגלל זה אתה גמור.

עכשיו, אם אתה רוצה לחיות, אתה צריך לחזור בתשובה גמורה,

ולהיות צדיק פלוס,

כדי לסגור את התיק,

כמו שאומרים, להחליף זהות.

אבל איך אני אספיק? אמרו לי, יש לי עוד שבוע.

אמרתי לו, אני אחבר אותך לרב, שהוא ילמד אותך מה לעשות,

וברגע שאתה מקבל על עצמך לחזור בתשובה גמורה,

ואתה מתחיל לפי הדרכתו,

השם יעזור, שזה יועיל.

אמרתי לו, אבל עוד דבר.

כל מה שאני אומר לך זה בתנאי שאין גזירה בדם.

אם זו גזירה בדם, אף אחד לא יוכל לעצור.

אבל אם זו גזירה ביתית,

שזה היה רק איום בשביל לעורר את הסביבה וכו',

אז זה יכול להועיל.

נו, מה הוא יכול לעשות? יש לו ברירה?

אז הוא קיבל על עצמו.

ואנחנו נראה תכף מה קרה. בכל אופן, אני דיברתי

עם הבחור שמואל מאיר,

והוא אמר שלמרות שהוא שומר מצוות,

הוא מקבל על עצמו תשובה גמורה וכל מה שתשית עליי אני אעשה.

רק תבקש גם מהציבור שיעזרו לי ויקחו על עצמם גם כן.

אני רוצה לחיות ולקדש שם שמיים.

אז היום, היום, יש לנו את ההזדמנות

לעשות חסד,

חסד של אמת, לא אם נפטר, אם חי,

ולא לעמוד על דם רענו.

ולך תדע,

אולי נזכה כולנו להיות מקדשי שם שמיים,

שיתברר שיש כוח בציבור הקדוש הזה לקחת אדם שהיה חס ושלום במצב מסוכן

ולעמידו על רגליו. אתם יכולים לתאר לכם

איזה אושר יהיה, איזה סעודת הודיה תהיה וכולי.

אז בואו נראה בבקשה,

ואחר כך נקבל קבלות.

אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת נכבדה, חברת הכנסת נכבדה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נכבדה.

טוב, לצערי הדיסק הזה לא נמצא פה, אבל אני אראה לכם משהו אחר. תינוק

שיצא מבטן אמו מת.

ב-20 דקות היה מת.

וקיבלנו קבלות בשביל שהוא יחיה והוא חזר לחיים.

אז בואו נראה את זה במקום, ואתם תראו את זה באינטרנט,

את נסים התותח. בבקשה.

שמי מיכאל,

מיכאל אליאב, זאת אשתי שני,

אנחנו בני 27,

התחלנו להתחזק לפני בערך כשלוש שנים בזכות הדיסקים של הרב אמנון וההרצאות שלו,

הרב אמנון יצחק.

אנחנו רוצים לספר לכם על הנס שקרה לנו הבוקר,

נס שאין כמוהו,

תחיית המתים ממש.

הלידה התקדמה מאוד יפה מרגע שנכנסנו לחדר לידה. באמת הכל התחיל כמו שצריך, והיינו מרוצים מהכל, מההתקדמות. היה אמור להיות לידה רגילה, פשוטה, כמה שאפשר,

עד שזה התחיל להסתבך עם זה שלמי שפיר היו מים פוניאליים,

שזה נכנס להריאות של התינוק.

זה הקשה עליו לנשום,

וממש לקראת הסוף הוא כבר היה צריך לצאת,

והדופק שלו היה נעלם מדי פעם.

זה היה בלחץ והרבה עזרה מהרופאים, ואני התאמצתי כמה שיכולתי.

התחילו לעשות לידה כמה שיותר מהר,

לדחוף שהתינוק יצא, שזה לא יפגע לו בדופק.

בשלב מסוים נעלם הדופק והוא הפסיק לנשום.

עוד פעם אני מבקש, התינוק הנולד, שאני בת, בת שבע,

השם יציל אותו, שיחיה בעזרת השם. אמן.

הלידה נתקעה, לא היה כבר צעירים שיכולים לעזור לדחוף רק כוח מה שאשתי הייתה יכולה לעשות, בגלל שהזמן היה מאוד קצר,

כי הילד כבר לא נרשם,

והביאו דחוף וואקום בשביל לשאוב אותו משם כמה שיותר מהר.

כל התהליך הזה בערך, רבע שעה, בערך 20 דקות עד שהתינוק יצא.

ובאו עוד רופאים, ועל הלידה הזאת היו בערך ארבעה רופאים ועוד מיילדות מסביב.

המצב הסתבך, ברגע שהתינוק יצא, אני עמדתי בכניסה לחדר,

ואני שומע שמברכים את אשתי, כל הכבוד, זהו, לחץ טוב, הוא יצא, אחרי שחתכו ושאבו את התינוק מבקום. בסופו של דבר התינוק יצא ומברכים אותה על זה,

אבל אני לא שמעתי בכי של תינוק, והבנתי משהו לא בסדר, אני לא ידעתי בדיוק מה קורה שם. בזריזות גרו את חבל הטבור והניחו אותו שם, ואני רואה כמה רופאים בלחץ מטפלים בו,

ופתאום כל החדר נהיה כמרקחה,

ולחץ מטורף היה שם,

ואני פתאום מבינה שממשהו לא בסדר עם התינוק,

אז אני שואלת את הרופאים אם הכול בסדר, ואף אחד לא עונה לי.

ואני מחבקת את הרבנית,

ואני מסתכלת עליה, והיא מרגיעה אותי, ואומרת לי, הכול לי בסדר, בעזרת השם.

ואני שואלת את הרופאים עוד פעם, הכול בסדר? הוא חי?

אף אחד לא עונה לי.

ככה במשך כל הזמן שהם טיפלו בו,

אף אחד לא נתן לנו תקווה שהכול בסדר.

הם כן אמרו,

מדי פעם העובדים בודקים אותו, וכבר יודיעו לכם.

אף מילה מעבר לזה.

אני ממש ראיתי כאילו הולכים להודיע לי שזהו חמודה,

וניסינו הכול.

התחלתי לבכות,

ואני רואה גם את בעלי חסר האונים שם בחוץ. אבל למדתי בכניסה, וראיתי פתאום מניחים מולי

תינוק,

וצבע סגול,

כהה, חום כהה כזה,

שהוא לא זז.

אני ברגע הזה אומר, הוא לא נושם, ואני מבין שמשהו...

באותה שנייה חשבתי חרב, אני יצאתי שני צעדים החוץ לחדר,

פתאום התחלתי לא להרגיש את הגוף, מרוב, כאילו, ידעתי מה קרה, והבנתי באותו רגע.

אמרתי לה רבנית, זה לא יכול להיות,

זה לא יכול להיות, אני כל כך השתדלתי כל ההיריון לשמור על עצמי, כשהייתי קמה בבוקר אם באה לי לשמוע את ההרצאות של הרב. כשהוא חזר בתשובה, הוא נהיה חי. ולא לשמוע שירים, ולא להסתכל בדברים שלא צריך כדי שילד הזה יצא צדיק.

לא יכול להיות שזה ככה.

באותו זמן, כבר בערך רבע שעה,

הוא היה בלי דופן.

ממש היה לי קשה להאמין למקרה, לא האמנתי שזה יכול לקרות, שזה יהיה היום תשעה חודשים,

וכל כך אתה מחכה לזה, וזה ילד ראשון, ואתה מחכה כל כך, ופתאום מוצאים לך פשוט אוש בשר כזה שלא זז, ואתה לא יודע איך לקבל את זה. תינוק ממש יצא מהבטן,

לא תינוק חי.

והרופאים גם לא דיברו עם אף אחד, היו בלחץ. התחילו לעבוד מהר על התינוק ולנסות לעשות לו אחייה והנשמה, ואחד מנקה לו את הריאות, אחד לוחץ לו במקומות, אחד מכניס לו מחט עם אדרנלין ללב.

כמה דקות, אני לא מצליח להירגע, אבל פשוט אחרי כמה דקות,

פשוט התאוששתי, אמרתי לעצמי,

לא יכול להיות שזה קורה לנו, לא יכול להיות שזה קורה לנו.

והתחלתי לפתוח בהשם, אמרתי לקדוש ברוך הוא, אני יודע שהכול יהיה בסדר, אה? דבר כזה זה רק מהרב, מהשיעורים בבוקר של אמונה וביטחון, שפעמיים למדנו את השער הזה עם הרב,

וזה חיזק אותי, וזה נתן לי כוח, ולא רק בזה, לדברים אחרים גם הרבה, אני ראיתי הרבה ניסים ונפלאות, זה שינה לי את החיים,

האמונה הזאת ושאר הביטחון הזה, זה שינה לי את החיים, מאלף, אתה ופה, זה היה הניסיון הכי גדול שלי. ואני לא אשקר, לא עמדתי פה במיליון אחוז,

אבל כשאמרתי את זה וכשאימנתי את זה, ואני הולך במסדרון הלוך קדימה אחורה, קדימה אחורה, ואני אומר רק לאדוש ברוך הוא, אני מאמין לך, אני יודע שהכול יהיה בסדר, לא יכול לקרות דבר אחר, הכול יהיה בסדר, הכול יהיה בסדר.

נכנסתי לחדר אשתי וצעקתי לה,

אל תדאגי, הכול יהיה בסדר, הוא מחיי מתים, מחיי מתים אמרתי לה, אל תדאגי, הכול יהיה בסדר.

אמרתי לעצמי, אני אקבל כיסוי ראש, ובעלי בא לידי ואומר לי, אני מקבל על עצמי גם ללמוד שש שעות, ואני מבקשת מהרבנית שתתקשר לרב ותגיד לו,

אולי הרב יכול לברך אותנו, הברכה שלו תמיד עוזרת.

אנחנו, אין לנו מספיק זכויות שאלוקים יעשה לנו כאלה ניסים.

אולי בזכות העם, אלוקים יעשה לנו פה איזה ניס.

אילו אחיה אלף שנים, לא אוכל לשלם תודות לו.

אם ישלחני למרחקים בחצי הלילה...

רק שנייה זה דחוק, בית חולים. כן.

כן.

כן.

טוב, מה קורה שם?

וכרגע, מה מנסים לעשות?

בסדר.

אני לוקח בעזרת השם תענית 40 יום להצלתו, בעזרת השם נדבריו.

בסדר.

מי שרוצה, הילד יצא בלי דופק,

תינוק שנולד.

מי שרוצה לקחת עליו לרפואה, בבקשה.

אשריך הנחיה עונת ברכה.

אשתו של הרב הייתה ליד אשתי, הייתה עוזרת לו, והיא שלחה לו הודעה, והרב קיבל על עצמו באותו רגע 40 יום תענית. ועוד שני אנשים קיבלו על עצמם שם לידו, ואני אמרתי להשם, אשם, אני מקבל על עצמי שש שעות ביום לימוד תורה, ועוד 40 יום תענית גם, אחרי ששמעתי שהרב קיבל,

גם אני 40 יום קיבלתי.

אשתו של הרב, הרבנית,

שתהיה בריאה, צדיקה,

מדהימה.

כמה היא חיזקה אותי וכמה היא עזרה לי בלי התמיכה שלה, אני לא יודעת אם היו לי כוחות לעמוד בזה.

אחרי כל הקושי של הלידה, הלידה הייתה מספיק קשה,

והיא עוד היה לה את הכוח לחזק אותי ולהגיד לי שהכל יהיה בסדר ושאלוקים יעזור, ולקרוא תהילים.

והיא בעצם נתנה לי גם את הדוגמה כמה אני צריכה להיות חזקה.

הוא החיה את המת, הוא החיה את הבן שלנו, והרופאים הצליחו להסדיר את הדופק שלו.

אחרי בערך 20 דקות אני שמעתי ככה מוניטור פתאום מתחיל לצפצף לעניין,

ולא צפצוף אחד שעליהם.

אחר כך בעלי בא ואומר לי, נעמי בסדר, הכל בסדר, יש לו דופק, הוא נושם, הכל בסדר, תראה.

בגיל ששמעתי אותו בוכר, ואז הלכנו כמובן לבכות ולהודות לאלוקים, כי היה לנו פונס גלוי, זה לא היה...

היה לנו פונס גלוי, התינוק ממש היה יצא מהבטן, לא תינוק חי.

עוד יותר פלא, אחרי כל כך הרבה זמן שהוא לא נשם,

אחרי שעשו לו בדיקות ולקחו אותו לטיפול נברץ של תינוקות,

אחרי ייעוץ בין הרופאים,

וראו שהוא לא צריך טיפול מיוחד, שהוא הכול בסדר, רק צריך השגחה קצת יותר רצינית,

אבל הוא יהיה בסדר, ואין לו שום פגיעה, לא במוח,

שבמצבים כאלה, בגלל שלא מגיע חמצן למוח, אז הוא יכול לפגוע, במיוחד אצל תינוק.

ברוך השם, לא נפגע לו שום דבר, והוא זז, והוא בוכה כמו שצריך, ברוך השם, אין, שבח לאל, שבח לאל.

הקדוש ברוך הוא הכין אותנו הרבה הרבה זמן למקרה הזה, לניסיון הזה. נס גלוי, הרופאים עצמם היו המומים,

הרופאים עצמם לא יכלו להירגע אחרי זה,

והיו שם הרבה רופאים בחדר,

וכולם ראו את הנס הגלוי הזה.

אני לא יודע איך להודות לרב, עוד לא הספקתי עוד להודות לו על החיים שהוא נתן לי ולאשתי שחזרנו בתשובה.

אני כבר צריך להודות לו על החיים של תינוק שנולד,

שהוא קיבל על עצמו 40 יום לזכות שהוא יחיה,

אז ככה שכבר כל המשפחה שלנו חייבים לו את החיים שלנו,

ובעזרת השם יהיה סנדק,

בעזרת השם, השם יזכה אותנו, שהרב יהיה סנדק,

ושהרב יבחר לו שם בעזרת השם, השם שהוא יחליט, זה מה שיהיה, אנחנו, לא אכפת לנו, שהרב יחליט.

מתבצעים לגמרי בעניין הזה, שהוא יחליט איזה שם שהוא רוצה,

זה מה שיהיה.

יש לו חלק גדול בילד הזה,

זה הילד שלו בדיוק כמו שלנו, ושל הרבנים גם.

ותודה רבה לכם, ותתחזקו ותיקחו את זה, כי לא מובן מאליו כל הדברים האלה, כי כל יום ויום הוא עוד מתנה מהקדוש ברוך הוא.

התום לאישי אלינו,

התום תוקום דלתי וסיון,

כי אצלכם אין לו,

כי אצלכם אין לו,

כי כמו יש.

התום תוקום דלתי וסיון,

כי אצלכם אין לו, כי אצלכם אין לו, כי אצלכם אין לו,

כי אצלכם אין לו,

כי אצלכם אין לו,

כי אלוהים הוא אצלך.

אך ישראל, אדוני, אלוהים הוא אדוני,

ישראל,

כי ישראל שבנו,

- אנא אדוני יושבי

העולם של תשע המפותחה עצמנו,

מהפוס של רבינו.

בבקשה ה' אלוהינו מלך העולם שלנו,

והקיימנו והגיענו מהחיים הזה.

הלוהינו אלוהים אותנו וימא די עזה הלוהו ויבוא נמאו וגורש אמה מישראל.

אמנון יצחק בן מיכאל אליהו.

זה היום הכי מאושר בחיים שלי.

- ידעתני

מבטן אימי, טרתני להושיע עמי.

כן, אז אנחנו רואים שלא אפסה תקווה.

כתוב שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים.

זה האדם עצמו על עצמו.

אבל אם יש לו מסייעים,

על אחת כמה וכמה, כי מה שצריך אדם בשעה זו

זה ריבוי זכויות.

אבל עליי לציין עוד דבר.

הגזרה כרגע של החולי הזה והסכנה שבו היא לא רק כלפי החולה,

אלא כלפי המשפחה גם.

כיוון שאם חלילה יקרה משהו,

אז כולם ייפגעו.

אז ודאי שמן השמיים רוצים שגם המשפחה תקבל על עצמה לשוב בתשובה שלמה,

כדי להצילו.

כי הגזרה היא רק כלפי

מי שחלילה ראוי לעונש.

אז אם המשפחה חוזרת בתשובה,

אז הם לא יהיו ראויים לעונש.

כי כל זמן שלא חוזרים בתשובה, ראויים לעונש.

אבל אם חוזרים בתשובה,

לא ראויים לעונש. הרי כתוב,

עצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט

אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא.

כתוב שהשם לא עושה עוול.

ואם הוא יעניש את אלה שלא ראויים לעונש, זה עוול.

אז כרגע שיש את הגזרה,

כולם ראויים לעונש.

אבל אם הם יעשו תשובה,

והתשובה תהיה אמיתית,

אז כבר לא היו ראויים לעונש.

כל זה מדובר כמובן שאם הגזרה היא ביתית,

ואני מקווה שכך זה.

ואז יכולים לבטל את הגזרה לחלוטין.

אבל זה לא יספיק אולי, אז צריכים עוד עזרה מהציבור.

ואני אתן לכם דוגמה.

בזמנו,

כשהיה הרב יעקב יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, בחוליו,

נתנו לו הרופאים שלושה חודשים, כי הייתה לו את המחלה בלבלב,

ומשם לא יוצאים בחיים לכאורה.

ובאתי לתת דרשה בבית הכנסת שלו, והוא ישב לצידי,

וביקשתי מהציבור שיקבלו עליהם תענית ארבעים יום,

שזה אומר שצמים מעמוד השחר,

לא אוכלים ולא שותים עד צאת הכוכבים.

וקיבלו שם 55 איש לטענות.

אחר כך הייתי בעוד בית כנסת בירושלים,

וקיבלו למעלה מ-100.

והוא האריך ימים, שנתיים,

נגד הטבע.

ומי ששמע דיסקים שהוא דיבר איתי אמר,

הכול בזכות התפילות שלך.

אז זאת אומרת,

אפשר לפעול אם זה לא...

לא בדם.

והוא למרות שהייתה גזרה כך,

האריך עוד

פי כמה מהשיעור שנתנו לו.

אז לכן צריכים להבין שבידינו, בכוחנו,

לעצור את הכול.

והתפילות של הרבים והמעשים בפרט יכולים לגזור עליו חיים.

אז קודם כל אני מבקש מהמשפחה שתקבל על עצמה בעזרת השם יתברך

את שינוי המעשים בתשובה שלמה.

ואני פונה גם לציבור,

ואני מציע כמה הצעות.

אחת זה תחנית 40, שזה דבר גדול ועצום.

ובתום ה-40 יום,

גם כל אדם שטענה 40 יום, כל בקשה שהוא יבקש מאת השם יתברך,

הקדוש ברוך הוא יענה לו.

זה קבלה שיש אצל חכמים,

שמי שמתענע 40 יום,

קודם כל זה תיקון על פגם הברית,

ודבר שני זה גם

כל בקשה שיבקש בתום ה-40,

הקדוש ברוך הוא ישמע את בקשתו.

והמתפלל על חברו נענה תחילה,

ושלא נזדקק אנחנו לרחמי אחרים.

זה דבר אחד.

דבר שני, מי שעדיין לא שומר שבת ויקבל על עצמו שבת,

אשריו ואשרי חלקו.

מי שלא מניח תפילין ויקבל עליו הנחת תפילין,

אשריו ואשרי חלקו.

מי שלא הולכת בצניעות ותקבל עליה צניעות,

דבר גדול ועצום שבכוחו לשנות גזירות,

זה נפלא.

מי שמוכן לקבל על עצמו ללמוד למשך שלושה חודשים רצוף,

שעתיים כל יום תורה ברציפות בתענית דיבור לרפואתו,

דבר גדול ועצום.

מי שמוכן לקבל על עצמו ארבע שבתות,

לא לדבר בכלל בשבת חוץ מדברי תורה.

זאת אומרת, תענית דיבור ארבע שבתות.

כל אלה הן הצעות שאני מציע שבכוחן להפוך את הגזירה,

וככל שירבו האנשים המקבלים על עצמם,

אפשר שנזכה, בעזרת השם יתברך,

שבפעם הבאה שנהיה פה הוא יהיה איתנו בריא ושלם.

אז עכשיו זה תלוי בכם, ואחרי שתקבלו אני אתן את הברכה בזכות כל הקבלות שקיבלתם,

שתהיה לרפואתו.

אז מי הראשונים שמקבלים עליהם ומה?

בכבוד.

כן, מה אתה מקבל?

אשריך ואשריך חלקך.

כן, מי עוד?

מה אתה מקבל?

אשריך ואשריך חלקך.

כן, מה אתה?

ארבע שבתות. אשריך, תענית דיבור.

זה דבר גדול, תענית דיבור, שתדעו יותר מטעניות צום, כן?

שעתיים, שלושה חודשים. אשריך, תענית דיבור ולימוד.

אז זכו ברוך.

כן, מי עוד?

ארבע שבתות בתענית דיבור ולימוד תורה. אשרה ואשריך חלקו.

כן.

מי עוד יהודים יקרים?

איך?

שלושה חודשים, שעתיים.

אשריך ואשריך חלקך.

כן.

ארבע שבתות בתענית דיבור. חזק וברוך.

רק שתדעו שבן אדם שהיה צריך להיכנס שלוש שנים לבית סוהר,

שלוש שנים בית סוהר, היה לו כבר משפט, שלוש שנים.

ואמר לי, מה אני עושה?

אמרתי לו, תשמע, תקבל על עצמך שלושה חודשים תענית דיבור בשבת.

אמר לי, אני מצטער, הייתי יכול לעשות, אבל אני מטפל באימא שלי.

מי, זקנה, אם אני לא אטפל בה, שם מרחם.

אמרתי לו, טוב, תשקול, מה כדאי? שלוש שנים לא לראות אותה,

או שלושה חודשים לא לדבר איתה?

אז הוא העדיף ששלושה חודשים הוא לא ידבר.

פטרו אותו מהשלוש שנים.

כן, קדימה, מי עוד?

שעתיים ושלושה חודשים אשריך.

כן, מפסיק לעשן סיגריות בשבת.

אשריך ואשרי חלקך.

יפה מאוד, יפה מאוד.

חזק וברוך.

כן.

מי עוד שמה, כן?

ארבע שבתות אשריך בשבת.

חזק וברוך.

אני רואה שהחבר'ה פה בשדרות אוהבים לאכול.

אף אחד לא רוצה להתענות.

כן.

ארבעים יום זה גם טוב לגזרה.

כן, מי עוד לוקח על עצמו ומה?

כן, יהודי יקר.

להניח תפילין, חזק וברוך.

זכות גדולה מאוד.

איפה החברים של הבחור? איפה הם?

כן.

מי עוד?

תפילין. תפילין. עוד לא שמעתי אישה אחת. מה זה?

מה זה?

איפה הנשים?

ארבע שבתות בתענית דיבור, וואי וואי וואי.

נשים בתענית זה יותר חזק מגברים.

כי תשעה קבינים לקחו של שיחה.

ארבע שבתות. אשריך ואשרי חלקך.

מי עוד?

כן, למעלה.

כן, למעלה. איפה זה למעלה?

נו?

ארבע שבתות. ארבע שבתות, ואת?

מה?

מה את מקבלת?

מקבלת שבת שעה לפני, חזק וברוך.

כן, רבותיי, מי עוד?

כן?

צניעות! חזק וברוך.

חזק וברוך.

כן, מי עוד לוקח על עצמו?

מי עוד?

איפה המשפחה?

משפחה? איפה המשפחה?

מה אתה לוקח?

שעתיים לימוד תורה כל יום. אשריך ואשריך.

מי עוד פה מהמשפחה? מי עוד?

נו, חוב גדול.

כן, מה אתה לוקח?

כמה?

ארבע שבתות, תענית דיבור. יש שקט בשדרות, אני רואה בשבת.

כן.

מי עוד?

כן?

חזק וברוך. תהילים של כל יום לרפואתו.

כן, מי עוד למעלה הצביע?

כן?

שבת, אשריך!

אשריך, אשריך.

כן, מי עוד

לוקח על עצמו? כן?

ארבע שבתות תענית דיבור.

חזק וברוך.

בזריזות רבותיי,

כל אחד יכול לקיים מצוות החסד, ולא תעמוד על דם רעיך.

אפשר להציל יהודים משדרות,

שיחיה איתנו לאורך ימים ושנים,

ויתקדש שם שמיים בעולם,

ונעשה עליו גם כן סרט.

תלוי בכם. כמה שתצטרפו יותר,

מגדילים את הסיכויים לחיים.

ברכת אשר יצר. חזק וברוך. כן?

כן, גברת?

מה?

תיקון הכללי. כן, יפה מאוד.

מה?

שעתיים-שלושה חודשים. שעתיים-שלושה חודשים. חזק וברוך.

לאט?

שעתיים מה?

אשריך, גברת, לוקחת שעתיים

בתענית דיבור שלושה חודשים. מדהים.

זאת הראשונה שאני שומע.

כן?

איך?

סיום מסכת שלמה לרפואתו בגמרא.

חזק וברוך.

מי עוד לוקח על עצמו?

או.

לא?

לא לדבר לשון הרע. יבא ביי.

כמה חברים צעירים לוקחים על עצמם.

נפלא.

שמירת העיניים. מדהים.

מדהים.

השתבח הבורא.

מי עוד?

איך?

פרשת המן.

פרשת המן. חזק וברוך. יהיה לך פרנסה, בעזרת השם.

כן.

מי לוקח על עצמו 40 יום תענית? אני רוצה לראות פה גבר שמסוגל.

מי זה אני?

חזק וברוך.

השם מברך אותך.

אה,

זה רעש גדול בשמיים.

זה רעש גדול בשמיים.

כן, מי עוד?

מי עוד לוקח 40 יום, רבותיי? זה דבר אדיר.

זה מטל גזרות.

מי עוד?

גם אתה 40?

אשריך על חיי העולם הבא.

אלה גברים.

בלילה אפשר לאכול הכול.

אפשר לשתות, אפשר לאכול עוגות, הכול.

ביום

אתה לא טרוד בכלל, לא רץ למקרר מה יש, מה נדל... כלום.

פנוי.

מדהים.

40 יום, עוד אחד, שלישי, חזק וברוך.

חזק וברוך.

רבותיי, זה לא קשה שתדעו.

סיום מסכת, אשריך על חיי העולם הבא.

אני אומר לכם, מי שעושה את זה 40 יום,

יברך אותי כל ימי חייו.

יש יהודי היום שעושה 180 יום רצוף,

והוא רוצה לעשות את זה שנה בעצם,

אבל הוא לא לקח מההתחלה שנה אמר 180 ואחרי זה הוא ימשיך.

יש פה אנשים,

דרך אגב, אבא של הילד הזה,

חיו יחיה, של אמנון יצחק,

הוא נמצא פה.

הוא לא רק התענה 40 יום, הוא גם התענה שלושה ימים,

לילה ויום רצוף בלי אכילה ושתייה.

וזה לא קשה.

זה לא קשה.

מי שמתענה שלושה ימים רצוף,

אכילה ושתייה זה כמו 40 יום.

מי שיומיים רצוף,

זה כמו 27 יום.

אז אפשר לעשות יומיים רצוף ועוד 13. כן, מי עוד?

שבוע זה פחות מ-40.

אבל זה טוב, טוב מאוד. אתה מוכן?

זה עשית, אבל עכשיו מה אתה עושה?

בסדר גמור.

מי עוד?

כן, מה את לוקחת?

תהילים 40 יום, יפה, ואת?

מה את?

גם תהילים, אשרייך עוד שתי נשים.

יפה מאוד.

מה אתה לוקח?

תהילים כל יום במשך שנה. תהילים כל יום במשך שנה, חזק וברוך.

עם ישראל נטבעים ונותנים, אשריכם. מי עוד?

כן?

כן?

מה את לוקחת?

תהילים, אשרייך.

עוד מי? חסר לי גברים פה.

איפה? כן.

צניעות! חזק וברוך.

צניעות, יא חביבי, יא חביבי.

איזה רעש בשמיים.

מי עוד לוקח על עצמו?

כן, אתם, הגברים.

קריאת שמע על המיטה. חזק וברוך.

עוד תעניות 40. עוד תעניות 40. יש לנו שלושה אנשים.

זה עדיין חלש פה בשביל שדרות.

עוד 40 יום, רבותיי. זה דבר מדהים. בריא.

בריא.

בריא מאוד.

מי עוד לוקח 40 יום?

יומיים ראשונים זה קצת נראה לכם מפחיד, אחרי זה אתם לא יכולים להפסיק.

כן?

40?

אשריך.

הנה יש לנו יהודים מהצבא, רבותיי.

כן, מה שם למעלה?

40 יום. חזק וברוך.

חמישה יהודים כבר יש לנו. מה אם הנשים אוהבות לאכול?

לא, לא בשבת,

לא בראש חודש,

לא בחג השבועות.

בימים שלא קוראים בהם תחנון,

לא צמים, אבל משלימים את היום החסר.

כן.

מי עוד?

40 זה 40, מה לעשות?

כן.

תפילין, אשריך ואשרי חלקך.

רבותיי, זו חזרה בתשובה שאין כדוגמתה.

מי עוד?

מה למעלה?

תהילים 40 יום. תהילים 40 יום, תבורך, ואתה?

מה?

מה לקחת?

תפילין?

תפילין, תפילין. תפילין, אשריך.

כן, תפילין, שמעתי.

מה עוד?

כן, פה?

תפילין, אשריך לחיי העולם הבא.

ברוך השם, יש פה הרבה בר מצווה.

כן.

מי עוד?

כן, הנה פה עוד חייל.

רגע, רגע, שנייה, תשמעו, יש לו מה להגיד. תן לו מיקרופון.

תן לו מיקרופון.

שלום, כבוד הרב.

שלום וברכה.

אני רוצה רק לחזק את הדברים שלך.

אם אתה זוכר אותי, לפני שנתיים בחדרה בארמון דוד קמתי ימיו. לקחתי על עצמי 40 יום שבעלה של אחותי יצא מהכלא ויחזור לארץ ישראל.

לקחתי את זה על עצמי, על היום השביעי הוא יצא מהכלא כשהייתי ב-40 יום ובתוך 40 יום הוא חזר לארץ.

ברוך השם. חזרנו ברוך ארץ.

ברוך תהיה.

כן, רבותיי. נו, הנה, יש לכם פה עובדות.

אפשר לרוץ קדימה, אפשר להציל יהודי.

כן.

תהילים, אשרייך.

אה, הגברת הראשונה.

40 יום טענית, אשרייך.

שיהיה לך בריאות שלמה ואיתנה, אשרייך.

תזכרו, זה מעמוד השחר

עד צאת הכוכבים.

אחרי זה אפשר להרביץ חופשי עד הבוקר.

כן.

מי עוד?

תפילין, אשריך.

כן, אז יש לנו כבר שישה, כן, תענית 40. תהילים 40 יום, חזק וברוך.

שישה, עוד רגע.

מי עוד?

איפה?

עוד 40 יום תהילים, חזק וברוך.

אני אברך גם את כל אלה שקיבלו עליהם קבלות, בעזרת השם.

מי עוד מקבל על עצמו?

ארבע שבתות תענין דיבור. חזק וברוך.

כן, ואת?

תהילים 40 יום, חזק וברוך.

רבותיי, חייבים להציל את שמואל מאיר בן תמר. חייבים.

מי עוד?

הנה הצלם.

ציצית מקבל על עצמו. בבקשה.

חזק וברוך.

תכף אתה תברך שהחיינו. קדימה, מי עוד?

כן, אנשים.

מה אתה?

תהילים 40 יום, תבורך, ואת?

40 יום, מה?

פרק שירה, ואת?

גם פרק שירה, ואת?

מה?

כיסוי ראש בשבת.

חזק וברוך.

כן, מי עוד? הנה הילד הנחמד, מה?

אשר יצר. חזק וברוך.

מי עוד מקבל 40 יום? יש לנו שישה נשים, שישה נשים,

חמישה גברים וגברת.

נו, בואו נגיע לעשרה לפחות, שיהיה בשדרות ממש להתכבד, שיהיה איזה מניין.

מניין, יאללה. מי עוד לא כ-40?

אתה?

חזק וברוך. הנה עוד אחד.

אז יש לנו שבעה, שבעה בלי עין הרע. אולי עוד כמה נשים?

זה טוב לבריאות?

טוב מאוד.

כן, את לוקחת?

אשרייך! הנה, לוקחת.

שמונה, שמונה נשים, שמונה.

עוד שני יהודים.

יהודי ויהודייה. נראה מי אלה שיכחו על עצמם?

לסתום את הפה בשביל שיהודי יחיה.

לא לאכול, שהאדם יחיה.

השתבח הבורא.

נו,

מי עוד? שניים, קדימה.

אתה?

אתה?

לא הבנתי.

תיקון הכללי, 40 יום. חזק וברוך.

לימוד תורה שעתיים, שלושה חודשים. יפה.

עוד שני יהודים, 40 יום. מי אלה השניים שלוקחים על עצמם?

אתה?

חזק וברוך, תשיעי.

תשיעי. מי זה שלוקח עשירי?

הנה אבא. עשירי יהיה קודש.

עשירי יהיה קודש.

יש אישה שדרך האתר

אומרת שהיא

מקבלת על עצמה להתגבר על מידת הכעס.

חזק וברוך.

כן, רבותיי, אז מהר תגידו לי עוד אחרונים לפני שאני נותן ברכה. כמה שיצטרפו יותר, הסיכוי גדל.

גם להתגבר על מידת הכעס.

מעט?

גם מידת הכעס. חזק וברוך.

איך?

חצי שעה נוספת על מה שלומד כל יום. חזק וברוך.

שלושה חודשים.

ואתה?

תיקון כללי 40 יום. יפה. מי עוד?

אחרונים, כן?

תהילים 40 יום. יפה, ואת?

מה?

תהילים 40 יום. ולידה?

ברכות השער 40 יום. ומי עוד?

כן?

כיבוד הורים בציצית.

חזק וברוך.

כך.

קדימה. מי עוד?

מה אתה?

לשון הרע. חזק וברוך.

סיום מסכת. יש לנו כבר שלוש מסכתות.

יפה מאוד. מי עוד?

מה אתה?

ציצית. בכבוד.

אשריך.

תעבירו לו שם.

כן. מי עוד?

מה?

לשמור שבת. חזק וברוך.

כן. מי עוד?

אתה?

ציצית. בבקשה. תעבירו לו.

כן.

מי עוד?

נשים, כיסוי ראש, אם רוצות, יש פה, כן?

מי עוד רוצה ציצית?

ציצית, יש עוד מישהו שרוצה?

בבקשה. מי עוד?

בבקשה. מי עוד?

בואו. שלוש. קח שלוש.

קח שלוש.

איפה ציצית?

תן להם שמה.

כיסויי ראש, נשים רוצות?

כיסויי ראש.

יש שמה?

כן?

תעביר להם. בוא.

בוא. בוא.

שמיר,

תעביר להם כיסויי ראש.

כן. כן?

בהצלחה גדולה, ציצית לשבת. אשריך.

בסדר.

קח, תפזר להם את הכיפות.

מי שרוצה כיפות, כיפות.

כן.

יש עוד מישהו שרוצה לקבל על עצמו משהו?

כן?

מה היא רוצה?

כיסוי ראש. כיסוי ראש. מהר תיקח ממנו. תיקח. הלא, הלא, הלא, הלא, הלא.

תן לה, תן לה, תן לה.

תודה. כן.

מה עוד?

תפילין. עוד ילד שלוקח תפילין. אשריו.

בעזרת השם, אמן. שימה בת בתיל דרפוא שלמה.

כן, מי עוד?

יש עוד מישהו שאני מברך?

מי שזוכה בחסד הזה,

בעזרת השם יתברך בשמיים, נרשם שהציל יהודי.

כן.

כל המציל נפש מישראל כאילו הציל עולם מלא.

כן.

נגמרו. כן?

מה?

שתי תפילות ביום גברת לוקחת.

כן?

תהילים אשרייך, מי שמה?

מה?

ציצית, אשריה ואשריה חלקו הלאה. מי עוד?

מה אתה?

ציצית אשריך.

ארבעים יום תיקון הכללי. מי עוד?

לפני שאני מברך.

כן?

ארבעים יום תיקון הכללי. חזק וברוך. מי עוד?

אברהם בן צורפו השלמה בזכות שמירת העיניים.

מי עוד?

אני מברך.

מי שלא נכנס, הפסיד.

הוא לא היה בכלל החסד.

הוא לא זכה לעשות חסד.

כן, מה אתה?

שלוש תפילות ביום. חזק וברוך.

כן?

תיקון הכללי.

סיום מסכת אשריך.

ארבע מסכתות יש.

תהילים.

אשתו המקבלת. חזק וברוך.

כן, את?

ארבעים יום.

תהילים.

תיקון הכללי. חזק וברוך.

עוד?

ארבעים יום תהילים. ארבעים יום תהילים. יפה מאוד. יפה מאוד.

כן?

סיום מסכת משניות. חזק וברוך. כן, אנשים שם?

מה?

תפילת שחרית הגברת לוקחת, ואת?

גם.

אשריכן.

לשון הרע. לשון הרע. חזק וברוך.

כן, גברת?

נשמור שבת! חזק וברוך.

בחורה לוקחת שמירת שבת.

יש עוד מי שיוסיף?

ארבעים יום שיר השירים ואתה?

סיום מסכת נוספת. חזק וברוך, ואתה?

שלוש תפילות. חזק וברוך.

כן? עוד מישהו?

יש לחולה אחים ואחיות פה? לא ראיתי אחד, לא שמעתי אחד. יש פה כאלה?

מה?

אחיות? איפה האחיות?

אתם האחיות שלו?

בעזרת השם, צניעות אתם יכולות לקבל על עצמכם?

כן. צניעות.

כן או לא?

אשריכן ואשריכן ככן.

איפה האחים?

יש אחים?

איפה הם?

איפה האחים?

אתה, מה קיבלת?

מה? מה?

ארבע שבתות תעני דיבור, אבל אתה גם שומר שבת?

שומר, ברוך השם. אז אני אתן לך גם שעה לימוד כל יום.

בסדר?

תודה, מותיק.

זהו.

מי שברך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון,

דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהורות,

הוא יברך את השם הטוב,

שמואל מאיר שניר,

בן תמר.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה מהרה,

ויציל אותו מכל גזרה רעה.

אמן. אמן. אמן. ויעביר את חוליו לאויבי ישראל. אמן. והוא יצא לחיים טובים ולשלום,

והם ילכו כפרה עליו.

אמן. וכל אלה שזכו לעשות חסד,

השם יתחסד איתם כפי ליבם וטהרתם,

וישפיע עליהם בריאות שלמה ואיתנה בכל מילה דמיטב תמיד,

ונתבשר בשורות טובות,

אמן. כן, יהי רצון.

יש שאלות למישהו שרוצה לשאול?

אז אנחנו נסיים עם הסרט ניסים התותח, שתראו בסוף

מה אפשר לעשות באמת

עם בן אדם במצב שאין סיכוי. בבקשה.

מה השאלה?

תכף, כן, תתחיל.

אני הייתי בכל עברי 25 שנה מדריך חדר כושר.

הייתי קרוב ל-110 קילו.

הייתי מעל ישראל לשעבר, שנת 86, 85,

והייתי בן אדם שפחדו ממני מכל ירושלים, מעצב ירושלים, מכירה אותי.

הייתי בן אדם מפלצת מהלכת,

גדול מאוד מבחינה פיזית,

וגם גדול מאוד מבחינה גאוותנית, ואף למעלה.

הרבה גאווה הייתה לי.

הייתי נשוי לפני זה, עם ארבעה ילדים.

אני גירשתי,

התחתנתי עם בחורה צעירה, אישה נפלאה,

ואחרי שנתיים שהייתי נשוי לה,

הרגשתי שכואב לי משהו בגוף, ולדעתי מה כואב לי.

התחתנתי עם מדריך כושר

מפורסם מאוד בירושלים. אין אדם שמתעסק בתחום הזה ולא מכיר אותו.

שם דבר...

ובאמת, היינו, חיינו שנתיים כמו,

היה נהדר והכל היה טוב ויפה.

ניסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל, כי הוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון,

בעצם הזנב בגב,

והוא טען שיש לו כל מיני, הוא חשב בהתחלה שזה דחורים,

וחשב שזה פיסורה,

והשגנו כל מיני משחות מבתי מרקחת,

וכל הזמן הייתי מטפלת לו במסירות נפש בנושא.

ואני רואה שבן אדם,

את כל המשחות כבר קניתי, וכבר עוברת חצי שנה כמעט.

ואני אומרת לניסים, בוא נלך לרופא, יש לך דמנומים,

בוא נלך לרופא.

בן אדם כואבת לעשן, הולך לרופא, כואב הראש, הולכים לרופא.

הוא לא היה מוכן בשום אופן, אני מדברת על בן אדם,

כאילו שרירים, גופיות, טייצים, האגו שלו בשמיים, בן אדם שעני ורופא.

ועוד להראות את האזור הזה לרופא, כאילו אין מצב, תשכחי מזה.

זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהיריון,

חודש אישי, הרעיון מתקדם.

וזה כבר היה בלתי נסבל, הוא פשוט היה נוהג עם

חצי גוף למעלה, כי הוא לא אכל כבר לשבת,

הוא לא אכל לאכול,

הוא היה נראה רע מאוד,

צבע שלו הפך צהבהב.

מי שלא ראה את זה לא יבין,

זה היה פשוט קטסטרופה, זה היה גוויה,

פשוט גוויה מהלכות.

אני קמתי ב-4 לפנות בוקר, הוא פשוט הלך

20 אלף פעם לשירותים,

הולך וחוזר, הולך וחוזר מקאבין.

בפעם ה-30 אני פשוט החלטתי שבאותו לילה לא משתפתי איתו פעולה,

שאני לא עוזרת לו ולא מטפלת בו ולא נותנת לו לא כדורים ולא נרות.

קמתי ב-4 לפנות בוקר ואמרתי לו, תקשיב,

אני אוהבת אותך ואתה יקר לי,

אבל לא רופא, אז יש רבנות, אחד מהשניים, תחליט. אני ככה לראות אותך לא מסוגל. בסופו של דבר הלכתי,

גילו לי מחלה שהרופא היה בהלם. הוא אמר לי, אני לא יודע איך אתה חי,

יש לך סרטן בגודל 15 סנטימטר במעי,

ארבעה גרולות בכבד,

אתה צריך למות.

אתה גבר.

זה לא כן, אז אתה יכול לקבל את מה שאני הולך להגיד לך, אז לא כן.

אתה לא תחי הרבה זמן, שבוע או שבועיים, יש לך אפס סיכויים.

אמרתי, סליחה, התמוטטתי,

אשה שנתמוטטה, כל המשפחה התנזפה,

ולנו הביתה.

רק היא הביתה התחלתי, עוד לא להקל את זה, התחלתי לבכות.

ומאותו רגע

חרב על היום.

אז אמר לי, תשמעי,

שבאהלך גילוי סרטני.

וכששמעתי את המילה הזאת, לא יכולתי.

אני מגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת, זה משהו ש...

לא יודעת, זה משהו שאי אפשר,

אני לא יכולה לתאר אותו במילים, את הפחד מהעם.

פחד, זה פשוט פחד.

אמרתי לה, אבל אתה לא יודעת, אתה לקחת ביופסיה לפני יומיים, וביופסיה זה, הוא אמר לי, תשמעי, אני עובד הרבה, אני מכיר את הריח,

את הצבע,

יש לו גידול סרטני.

ולא רק שיש לו גידול סרטני, יש לו כ-15 סנטימטר לגידול.

אני לא יודעת איפה הוא יחזיק.

ואשתו התקשרה אליי, במקרה הייתי חולה,

וסיפרה לי מה שיש לו, שגילו לו גידול.

אני הייתי בהיסטריה, רצתי לשטראוס,

לראות מה מצבו.

כמובן שהזקתי גם את אימא שלי וסבא שלי ודודות שלי,

והזקתי ככה את כולם כדי להיות איתו.

הוא היה מטושטש לגמרי,

לא מבין מה נפל עליו, מאיפה הנחיתו עליו במחלה כזאת.

אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי,

כמו שאתם רואים בתמונות, אבא חזק.

שמאוד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו,

ופתאום ראיתי שבר כלי.

לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי.

תוך משקל של 100 קילו שרירים,

הראתי תוך חודשיים וחצי ל-47 קילו, תת משקל.

הראתי 53 קילו.

הגוף התמוטט לי.

לא יכלתי לאכול, לא שסירבתי לאכול,

לא יכולתי, לא יכולתי.

זו מחלה קשה בארבע.

אני לא מאחל אותה לאף אדם עלי אדם, לאף אדם.

הסתכלתי לשמיים ואמרתי, כאילו, למה?

למה?

כאילו, כל כך חיכיתי להיריון וללידה ולמה?

כאילו, זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים, עושים את הבדיקה,

גומרים עם הסיפור וזהו.

ופתאום,

המחלה הארורה הזאת נכנסת אליך הביתה.

היא שלחה אותנו הביתה ואמרה לנו, תשמע, ניסים, אני נותנת לך שלושה שבועות לעלות במשקל

כדי לחשוב אם אפשר להתחיל לתת לך איזשהו טיפול בשביל להאריך את החיים שלך במשהו כמו כמה חודשים.

אין מה לדבר על ניתוח, אין אפשרות בכלל לנתח את המקום.

הגידול מאוד גדול, הוא דבוק לאיברים פנימיים, הוא יכול ליצור דימומים במהלך ניתוח.

אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום. הייתי במצב אנוש.

אני שכבתי במיטה אנשים,

המאבקים שהיו באים, יושבים שתי דקות, לא יכולים לראות אותי, ונעלמים מאות חברים ירושלמים, כי אני הייתי מדריך כושר בחילוניות שלי,

ומאות חברים, אלפים, הייתה פה עלייה לרגל, היו רואים, היו בוכים,

כי אמרו שאומרים, צריך למות, והמשפחה הכינה קבר, אמרו, זהו, זה גמור.

לפעמים לא נתנו לי סיכוי, אמרו, אפס סיכויים.

ולא התחלתי עם שום טיפול ועם שום דבר, כי לא הסכימו לתת לי טיפולים. אמרו שאני חצי בן אדם, אי אפשר לתת טיפול לחצי בן אדם,

אם הוא לא יעלה במשקל.

ובכו לי המשפחה, ואשתי בכתה לי, והילדים בכו, וכולם אמרו,

עכשיו אני אוכל, באמת, אני לא יכול לאכול.

אין לך תיאבון, אתה לא יכול לאכול, אתה במצב שזה חוסר עונים, אתה לא יכול לאכול, אתה רוצה להשמין שיתוח הטיפולים או משהו, אתה לא יכול,

אתה לא עומד בזה.

ופשוט ישבתי ודיברתי עם בורא העולם ואמרתי,

אתה לא יכול לעשות לי את זה, אני בחורה צעירה,

עוד לא התחלתי את החיים שלי, יש לי תינוקת,

טוב, לפחות רק לראות אותה, משהו.

ובאמת, אני פשוט הייתי יושבת וזהו,

וזהו, כאילו,

מקבלת את זה, מקבלת את זה שזהו, שככה זה, זה המצב,

והבעל שלי פשוט הולך לי.

ואני הייתי רואה אותו נגמר מבין הידיים.

הוא היה יושב, הוא לא היה מדבר איתי, הוא לא היה אוכל,

היו לי מלחמות איתו על האוכל, תאכל, תשתה, את התרופות שלו הוא בכלל לא רצה לקחת,

ולטיפולים הוא לא רצה בהתחלה בכלל ללכת.

הכל היה מלחמות, והייתי פשוט מלחמת בו,

וראיתי שאין לי מי לדבר בכלל.

וכל יום, כל יום, כל בוקר כשהייתי קמה ורואה אותו לידי, אני אומרת, תודה לחיות, תודה שהוא חי, תודה, פשוט תודה, תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה, כל בוקר הייתי, מי היה ישן בכלל,

הייתי כל חמש דקות מקשיבה, לראות אם הוא נושם, אם הוא בסדר.

דבר ראשון שעלה לי בראש זה, וואו, עוד לא סיפרתי לאבא בכלל שאני רוצה להתחתן?

איך אני עכשיו בכלל יכולה לחשוב על חתונה?

עוד שלושה חודשים החתונה,

ולא יודעת אם אני אצטרך לבטל את הכול ולחכות עוד שנה, וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן, איך הוא הולך.

ואז באתי לנסים, אמרתי לו, נסים, תשמע,

לא נותנים לך סיכוי.

אין לך הרבה לחיות.

אני אוהבת אותך, את אבא של הילדה שלי, אתה אפילו לא ראית אותה.

תעשה משהו. אמרה לי האישה שלי, תראה, כל הרופאים לא נותנים לך סיכוי,

ואני רוצה ללכת לסיכוי לכיבוש הקדוש ברוך הוא דרך רבנים מסוימים.

אמרתי, אני לא מעוניין בזה, אני אדם מאוד חילוני.

אני לא מאמין בדברים האלה.

היא אמרה לי, מה זה אתה לא מאמין? אנחנו יהודים, בוא נלך ל... איך אומרים?

הציפור האלה, הצ'אנס האחרון שלנו, בוא נלך.

אמרתי לו, אני מסכים טוב, הסכמתי.

שלפתי את אחת הקלטות של אמנון יצחק מהספרייה הקדושה הקלטות שלו,

והתקשרתי, פשוט התקשרתי לארגון שופר,

סיפרתי את הסיפור, הוא נורא נסתער, הייתי ממש היסטרית.

הגעתי לכבוד הרב אמנון יצחק,

כבוד הרב אמנון יצחק, הוא נבהל, הוא חשב שאני נרגומן או משהו כזה, להסתכל עליו בבית,

שהוא לא הבין מה זה, עד חצי אדם בא מולו, מה הוא רוצה ממני.

הגעתי לכבוד הרב הזה הוא דבר,

הוא משה רבנו של ימינו, חבל על הזמן של כולם.

ובזכותו אני חזרתי בתשובה מלאה,

כי הוא בא ובירך אותי,

ואמר לי, כלה כקשר נידון השמך,

ותתחבר לקדוש ברוך הוא כמה שאתה יכול.

מאז שהתחברתי לקדוש ברוך הוא, כל אינפוזיה ששמו לי, כל מחל ששמו לי, לא קיבלתי את זה.

התחברתי לה עם אינפוזיה אחת, ואני כל כך שמח ומאושר,

ואין כמוני.

המשפחה, כולם,

חברים, לא האמינו כשאני קם על הנקליים.

כולם אמרו שילמות, תקנו כבר קבעם. לא האמינו, ופתאום אני בעצמי,

מתקדם מאז הגדולה של הקדוש ברוך הוא. יומיים אחרי זה ביקשתי מהאישה שלי לאכול, היא לא האמינה.

היא קיבלה הלם.

לאכול?

אתה רוצה לאכול, אמרתי כן.

הרגשתי פתאום צורך לאכול, זה לא סירוב לעזור, פתאום ביקשתי צורך לאכול, רוצה בשר, רוצה לאכול.

הרגשתי שלי מתחיל לחיות,

עם כל המחנה הכבדה עליי. בשבוע הראשון עליתי ארבע קילו, בשבוע אחד ארבע קילו,

אחרי זה עוד שבוע עוד ארבע קילו.

הרופאים היו בהלם, כשאני מתחיל לעלות.

איך קרה שהוא התחיל לעלות את זה?

אפשר לתת אולי טיפול או שתיים ולהתחיל לראות איך זה עובד,

ואז נתנו לי כימיותרפיה בהתחלה. הוא קיבל סדרה של אקרנות,

25 אקרנות רצופות,

עשרה טיפולים כימיותרפיים.

מדובר על שלושה ימים כל טיפול.

שלושה ימים רצופים שבהם הוא מושבת לחיותין, לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול שבוע כזה מאוד מטורף, שבוע אחרי זה הוא מתחיל להתאושש,

שוב טיפול.

עד שהוא כבר ככה מגיע לשבת, שוב טיפול.

אנשים היו עמומים.

קודם כל אמר הפדוש ברוך הוא ידעון מחד גיסאון מהדסות ואמר,

אתה יודע מה אבא שבשמים? אני לא אקח זקן. הוא אמר לי, אכפת לך? אמרתי לו, אשריך.

לקח את הזקן ואמר,

אני לא אכפת לי להיות קרח,

שלא היה לי שערה בגוף, שאתה זקן, תשאיר.

וככה היה. ואמרו לי הרופאים הכי מיותרפיים. והרופאים היו עמומים.

כאילו, כל פעם שהוא היה מגיע, הוא היה מגיע עם יותר שיער, וזה, זה...

זה בדיוק נוגד את התופעות של הטיפולים הכימותרפיים, כי בטיפולים כימותרפיים ידוע שצערות הן נושות.

והרופאה שלו יתמות, אז במקום להקריח אתה מסעיר, זה מצחיק.

והוא לא הקיא, והוא לא שלשל,

וזה הפך להיות יותר ויותר נוח.

זה טיפול, וזהו, כאילו, מקבלתי את הטיפולים שלו. ארבעה חודשים חגגתי,

איזה אושר, שמחה, מרגיש טוב, הולך ומתחיל לתפגד, קם ממיטת חולי,

ופתאום, בום,

גילו לי פתאום שיש משהו נוסף שבהתחלה אמרו שהוא עושה נקי בסיטי ושמחתי וכנראה היה לי מקטרג שבדק אותי

ורצה לבדוק ניסיון העמידו אותי קדוש ברוך הוא, שלא אמרו לו, תן לו קצת רע, בוא נראה. והנה הוא חזר עכשיו בתשובה,

נתת לו טוב טוב טוב טוב בוא ניתן לו קצת משהו לראות איך הוא יגיב.

ואני קצת כעסתי כשבית חולים בישרו לי שקיבלתי שפתאום הם גילו משהו בבלקטום,

משהו נוסף ששורש סרטני קטן.

אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, מה אני עושה בשביל מה לעשות, לא יכול פתאום, כמעט, כמעט, התאכזבתי כמעט.

אשתי צעקה עליי ואמרה לי, ניסיון, תיזהר.

הנה, אם יש לך ניסיון, תעמוד בו.

ואז אמרתי,

עד יום מותי אני עם הקדוש ברוך הוא לא מוותר.

לא עושה שום דבר נגד זה, נמשיך להיות בדת.

המשכתי,

קיבלתי את הבשורה, אמרתי, אני אקבל אותה בשמחה, באהבה,

מפסורים מהקדוש ברוך הוא, זה רק באהבה.

כשהגעתי לרופאה, היא הכניסה אותי לבד לחדר ואמרה לי, קרן, תשמעי,

אני רוצה לשוחח איתך לבד.

הסיכוי, ניסיון הגיע לנו עם 0% סיכוי, היום הוא ב-20% סיכוי לעבור את הניתוח.

80% שאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה, ושאין מה לעשות, אני נותנת לו מאותו יום שנתיים לחיות.

היא אמרה שיש גם סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח, היא לא יודעת להאריך,

אבל יש סיכוי כזה.

כמו בכל ניתוח, ואצלו קצת יותר,

כי הגידול הוא בעייתי.

זה היה שלושה שבועות מטורפים.

לא היה רע, ואני חושבת שלא דיברתי איתו מהרבנים הגדולים שלו. אני באמת, אני דיברתי והייתי עצמי.

ואני דיברתי גם עם הקדוש ברוך הוא. הכריתי לו יום ולילה עם כל התפילות שלי, שאני אעבור את הניתוח בשלום. זה היה שמונה שעות ניתוח.

שמונה שעות הכי ארוכות בחיים.

אני חושבת שזה שמונה שעות כמו שמונה שנים.

אנחנו ישבנו בחוץ, והתפללנו לבורא עולם, ועשינו שיעור בחוץ.

לרפואתו.

ואחרי זה קראנו כולנו תהילים.

ואין, את רואה את הקשר עם בורא העולם, ואת מדברת איתו, ואני אומרת, ואת אומרת לו, אבא שבשמים את מדברת איתו כמו בן אדם רגיל.

פשוט, את יודעת שהוא אבא שלך,

ויש לך יראה ממנו, והוא מלך, מלך כל העולם, ושיש פה ביטת הכוח לעשות הכל, ואם תהי קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת,

באמת,

נצור נירב יעשה ועד שהוא אדם ישמע, כי ככה, ויושיעם,

ואת מדברת איתו, ואת אומרת לו, אבא של בשמים, בבקשה ממך.

אנחנו לא זכאים,

לא לזכויות שלנו אנחנו מבקשים.

מהטחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך,

תרחם לנו, תעזור לנו. אין לנו זכאות.

זכויות אין לנו, אנחנו כאלה קטנים.

כל כך הרבה עבירות עשינו. אני יודעת שזה לאהב רחמן.

אני יודעת שרק אתה יכול.

מרופאים בפנים, ואתה מקבע להם את הידיים, ואתה מזיז להם את זה, לאיזה כיוון שרק תמצא מהם.

בבקשה ממך, תן לי סימן.

הרופא של המנתח עבר בחוץ.

באמצע ניתוח, בן אדם באמצע ניתוח, מה אתה עושה בחוץ?

פשוט הסתערתי ואמרתי, כאילו, קפצתי ואמרתי,

המנתח, מה אתה עושה בחוץ?

כאילו, דוקטור פיקרסקי, מה?

הוא אמר, אל תדאגי, הכל בסדר, אנחנו רוצים להגיד עליו.

אני,

שילכו את הביופסיה הראשון ערכי, ולא הייתה, אני לא חושבת שהיה בן אדם מאושר להסיר את הקדוש ברוך הוא ממני באותו נאום, זה היה פשוט מדהים.

אני מרגישה תחושה יאית, קרובה, שהנה הוא ענה לי, גם הפעם הוא ענה לי, הוא פשוט ענה לי.

ואני חייבת לו, אני חייבת את הקדוש ברוך הוא.

הכל, אני חייבת לו את החיים שלי, הוא החזיר לי את הבעל שלי למתנו.

הוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש.

ופתאום עוד לא,

עוד לא עיכלתי את המחלה שלו,

וכבר מודיעים לי שזהו, שהוא כבר לא חולה,

שקרה נס.

תודה לאל.

אני בריא ושלם, אין לי כלום לכל מה שאני סיפור.

שחור זה נהיה ורוד מהקדוש ברוך הוא, כי הוא נותן חיים והוא לוקח חיים.

לא רופאת שאתה לא תגיד לי,

אתה צריך למות, תוך שנה אין לך סיכויים למות.

וברוך השם, הנה השנה נגמרה ואני מאושר ואני בן אדם בריא ואני החיים שלי מקדיש רק לקדוש ברוך הוא.

בשבוע שהיינו אצל הרופאה והיא אמרה לנו,

אני רוצה להגיד לכם שמדובר פה בנס רפואי.

אז הוא אמר, זה לא נס רפואי, זה נס אלוהי, והיא אמרה אותו,

זה לא נסים, נס אלוהים. כנראה שהתפילות הזאת... נופיעים עמומים מכל הסיפור שלנו, עמומים. אם אני מגיעה למצב שאני מגיעה לרופא ואני אומרת לו, אני לא מעקרת, הוא אמר לי, גם אני רופא וגם אני לא.

אבל הוא גם מגיע למסקנה והוא אמר את זה מלמעלה.

הוא אמר, דברים רק מושמים.

אני רק רוצה באמת להגיד תודה,

כל ליבי לרב עמלונצחי. ושייבדל לחיים ארוכים עם הרב הזה, כבוד הרב הזה,

מאז ועד היום אני מאושר כמוני.

אנשים לא מבינים את זה. אני כחילוני 48 שנה לא האמנתי בזה.

ובסוף אתה מוצא איזו תרופה שזה קוראים לו אבא של השמיים.

זו התרופה הכי טובה לכל עם ישראל,

שעם ישראל צריך להבין את זה. במיוחד אנשים חילוניים כמוני וכל החילונים שנמצאים,

שהם חושבים שהכל מובן מאליו.

ופה נשלום, תסתכלו לשמיים, תראו שיש לנו אבא.

תנו לו טיפה, תקבלו הרבה.

אז זה הקטע הכי קשה שהיה לי כשעברתי אותו,

והיום אני אדם מאושר מאם כמוני.

ואני גאה שאשתי,

ואני שמח שאתי עומד על החיים ארוכים,

שדחפה אותי לכיוון הדת,

והיום אני שיא העושר.

ואני מאחל לכל עם ישראל, ולכל החילונים במיוחד,

שיבינו,

שלא יחכו למכה כמו שאני קיבלתי,

שהטיע על סף מוות,

שמעכשיו יחזרו לאבא לשמיים, שלא רק יבקשו, יבקשו, יבקשו,

שייתנו לו קצת.

קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת.

וזה הפתגם הכי הרבה שאני אוהב אותו,

צריך להתקרב אליו, וזהו, זה מה שאני מספר על עצמי. והיום אני גבר חדש,

אין לי מחלה יותר, אני גאה, אני שמח,

וכל חיי, עד יום מותי וזקנתי,

רק הקדוש ברוך הוא, אין עוד מלבדו.

העולם שלי החילוני היה ריקני.

היום אני מגלה שולקני, כמובן. לפני כן לא הרגשתי את השולקני.

אתה צוחק ואתה מבלה. טוב, רבותיי, אתם רואים, תמיד יש סיכוי,

אם אנחנו עושים את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה,

ויש פה מי שמוכן ללמד

חצי שעה שיעור תורה לרפואת הנער, אז אם מישהו רוצה ללמוד,

אם מישהו רוצה ללמוד, יש פה אברך שמוכן ללמד חצי שעה. איפה הוא?

איפה זה אני?

הנה, היהודי הזה מוכן ללמוד, אז מי שירצה יוכל להתחבר אליו.

כן, שאלה אחת רציתם?

מה אתן מקבלות?

ברכה ל...

תזכו לזרע חי וקיים מהרה.

לכל הציבור יזכו, לכל מילה דמיטב,

ושתמיד נהיה בשמחות, עם בשורות טובות.

אמן ואמן. רבי חנניה בן הקשה אומר.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.