קרני שומרון - אריה ישאג מי לא ירא. אלול

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצניח, והשם מעניין ברוך הוא.

הערב הזה יהיה לברכה ולהצלחה של כל הפעילים והמארגנים שעזרו בסיום בערב זה.

הערב יהיה גם לעילוי נשמת אבי מורי יחיא בזכריה בן עוול,

ועד לעילוי נשמת אמי הורתי רומיה בן צלם נוחת המיידן.

שבועיים לפני ראש השנה,

תשע״ג,

ועדיין לא מתעוררים מספיק

ולא מנצלים עדיין את חודש אלול,

ועדיין לא עושים תשובה שלמה,

ועל זה נאמר שאיחור התשובה זו תולדה של עם ארציות ותרדמה של שטות.

כך מביא השולחה, כך מביא שערי תשובה של רבנו יונה,

שלא תימצא

ולא יימצא

איחור התשובה,

אלא בתולדה של עם ארציות עם תרדמה של שטות.

בשביל להבין זאת,

התמונה אצלי שרופה מאוד.

המעשה,

פועל באדם על מצפונו לטוב ולמוטב.

כל מעשה

שאדם עושה,

פועל על המצפון שלו לטוב ולמוטב.

עבר עבירה

ושנה נעשית כהיתר,

ובטלה בהרגשת המצפון.

אם אדם עובר עבירה פעמיים,

אז זה כבר הופך להיות היתר אצלו.

פעם ראשונה הוא לא רצה להתחבט,

בסוף עשה.

פעם שנייה הוא אמר, זה לא יפה,

אני אמרתי שאני לא אעשה עוד פעם, ובכל אופן עשה.

פעם שלישית כבר אין לו נקיפות מצפון בכלל,

והוא עושה את זה באופן חופשי,

כבר בטלה אצלו הרגשת המצפון.

כל זמן שהמצפון מרגיש

מהו החסרון שברע,

אז לא תבוטל ההרגשה על ידי מחשבה רעה בלב.

גם אם הוא יחשוב מחשבה רעה,

אז עדיין לא תבוטל ההרגשה של המצפון.

כל זה כל זמן שעדיין הוא מרגיש בחסרון שברע.

אבל אם הוא כבר לא מרגיש שיש חסרון ברע,

אז תבוטל גם ההרגשה במצפון.

עוד פעם,

כל זמן שהמצפון עדיין מרגיש בחסרון של הרע,

לא תבוטל ההרגשה

על ידי מחשבה רעה שיש לו בלב.

אפילו אם המניעה להוצאת המחשבה לפועל,

הרי בסוף הוא לא עשה את זה,

לא באה מצד המצפון.

לא המצפון הצליח לעצור את המחשבה הרעה,

אלא סיבה ואונס מבחוץ עצרו בעדו.

עדיין יש כוח במצפון

ועדיין

יש לו את הכוח

בהרגשה שלא לעשות עבירות.

אבל אם יצא לפועל פעם ושתיים,

זה יגרום לכך שכל הרהור ומחשבה פועלים בפנים

ומגבירה את הטומאה עד לבלי סוף.

אשריו של מי שעדיין לא שנה בחטאה ולא חזר על חטא מסוים פעמיים,

כיוון שעיכובי המעשים יגנו על מצפונו,

כיוון שאמרנו שכל מעשה משפיע על המצפון,

ואחרי פעמיים כבר אין מצפון לאותו עניין.

אז לכן אשריו של מי שלא שנה פעמיים בחטא,

ואז העיכובים של המעשים יגנו על המצפון שלו,

אבל אוי לו,

למי שהוא עיר פרוצה אין חומה,

איש אשר אין מעצור לרוחו.

וזה הפירוש של מה שאמרו, זיכרונם לברכה, עבר ושנה מכאן ואילך מחשבתו הרעה מצטרפת למעשה.

בדרך כלל, מחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה בישראל בלבד.

אבל כל זה נאמר

למי שלא עבר למעלה מפעמיים עבירה מסוימת.

אבל אם הוא כבר עבר פעמיים,

שלוש, ארבע, חמש פעמים על אותה עבירה, לא משנה מהי,

גם מחשבה רעה

תצטרף למעשה.

מה שלא היה קודם, לפני פעם שנייה.

וזה איום ונורא,

כי זה אומר שהמצפון מתבטל,

אין מחסום של מצפון יותר,

והפוך מתוספת טומאה וטומאה וטומאה

רק מעצם מחשבות, אפילו בלי מעשים.

אז יש בזה דבר נורא ואיום עדן שיעור,

שהוא ידוע על-פי כוחות הנפש,

שבתוך-תוכו יודע האדם כי דרכיו רעים.

ונשאלת השאלה, אז למה הוא לא שב?

אם הוא יודע שהדרכים רעים,

לא טובים,

רעים, למה אתה לא שב?

אתם יודעים למה אף אחד לא יאמין למה שאני אומר עכשיו?

הוא פשוט שונא ומורד בשם.

הוא חושב שזה רק יצר הרע, והוא חושב שזה רק תאווה,

וזה קשה לו, וקשקושים.

שונא ומורד.

בחינה של מתיר עצמו למיתה.

פשוט, הוא מתיר את עצמו למיתה

שבה חייבי מיתות בדין.

יודע הוא כי הוא נגד השם יתברך,

והוא כבוש במאסר של טומאה

ולא יכול להחלץ.

והרי מחתרת חתורה לפניו, ובכל רגע הוא יכול לשוב בתשובה ולחזור אל הקדושה.

אבל הוא לא רוצה בזה.

הוא עדיין רוצה להישאר בטומאה,

ועומד במרדו.

למי שלא הבין מה שאמרתי, אני אסביר את זה פשוט.

יש לנו כוח שקוראים לו בחירה.

אותו כוח יש לנו גם מרידה.

אנחנו יכולים לבחור

בתורה ובמצוות.

אנחנו יכולים לבחור

בקדוש-ברוך-הוא.

אנחנו יכולים גם למרוד בתורה ובמצוות,

ואנחנו יכולים למרוד בקדוש-ברוך-הוא.

זה כוחה של בחירה,

שיש גם את הצד השני.

אתה יכול להתקרב להשם,

אתה יכול להתרחק מהשם,

אתה יכול לשמוע בקולו,

אתה יכול לסרב לו,

אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה,

אבל כשאתה לא עושה רצונו,

פירושו שאתה מורד בו.

אתה מכיר ומורד.

אתה יודע מה הוא רוצה.

אתה יודע שהדרכים שלך מקולקלות.

אתה יודע שאתה עושה עוונות,

ואתה ממשיך. זה לא מכשול חד-פעמי,

זה לא שגגה,

זה דרך קיבה, שאתה עושה סוגי עבירות מסוימות, חוזר ושונה עליהן,

בלי שום מצפון כבר.

זה כאילו אתה מתיר לעצמך ואומר, תשמע, זה קשה, אי-אפשר ברגע אחד להשתנות,

ואני כבר רגיל לככה וככה, איך אתה רוצה, ברגע אחד, איזה אי-אפשר כזה.

בקיצור, מה אתה אומר?

אני ממשיך למרוד עם תירוצים.

זה נקרא שונא ומורד.

ועד כמה עמוקה היא טומאת המרד הזה,

ועד כמה קשה טמטום הלב הזה,

וזה הולך ומתחזק אצלו מדי רגע ורגע בכפלי כפליים,

וכך עוברים ימים ושנים.

וזה מה שאמר רב...

רבנו יונה בשערי תשובה,

כאשר יתאחר לשוב מחטאיו,

יכבד עליו מאוד עונשו

בכל יום.

זאת אומרת, כל יום שעובר ועוד לא שבת מחטאיך,

העונש שלך כבד פי כמה מאמש.

עבר עוד יום ועדיין לא חזרת.

עוד יכפה לי יותר ויותר.

וכן, תעשו לאורך כל הזמן.

כי זה עומד במרדון נגד השם יתברך, ולא מתכוון לתקן את דרכיו, ויש לו כל רגע נתון אפשרות להגיד,

אני חוזר בתשובה.

אני מתחרט על כל העבר.

אני מקבל על עצמי מעתה והלאה

לא ללכת בדרכים המקולקלות,

לעזוב את החטאים והעוונות,

אני מתכוון לעשות מצוות ולצוודות על זה.

למה אתה לא עושה את זה?

שונא ומורד.

בזוהר הקדוש בפרשת אחרי מות כתוב,

עד שלא ברא הקדוש ברוך הוא את העולם,

ברא את התשובה.

התשובה נבראה,

אחד משבעה דברים שקדמו לבריאת העולם.

אז הקדוש ברוך הוא, לפני שברא את עולמו, ברא תשובה.

אמר לה לתשובה,

אני רוצה לברוא אדם בעולם.

כדי

שישוב מהחטאים שלו,

אני רוצה שאת תהיי זמינה כדי שאוכל לעזוב

את החטאים שלו.

תהיי מזומנת,

שיוכל לעשות תשובה ולחזור מכל עוונותיו.

וכאשר בני אדם

חוזרים בתשובה מהחטאים שלהם,

באה התשובה לפני הקדוש ברוך הוא,

והקדוש ברוך הוא מכפר על הכול.

זאת אומרת, גם השונא והמורד הזה,

ברגע שהוא חוזר בתשובה, התשובה עולה לפני הקדוש ברוך הוא,

והקדוש ברוך הוא מכפר על הכול.

הפירוש הוא

שהיסוד של הבריאה

הוא עניין התיקון.

כל יסודה של הבריאה

הוא עניין של התיקון.

לכן הכין הקדוש ברוך הוא את התשובה לפני הבריאה,

כדי שתהיה אפשרות לתיקון של חטאים ועוונות שבני אדם יעשו.

אז כל היסוד של הבריאה זה התיקון.

ומה זה תיקון?

תיקון פירושו לגלות את כבודו יתברך בעולם.

למה?

דמקודם צמצם כביכול את כבודו.

מה זה צמצום כבודו יתברך? זה הסתר של כבודו.

שלא ניכר כבודו בעולם.

כשאדם עושה עבירה,

לא ניכר שיש הקדוש ברוך הוא.

כשאדם עושה מצווה,

ניכר שהקדוש ברוך הוא קיים בעולמו.

כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתי ויצרתי ואף עשיתיו.

אבל אם בן אדם חוטא,

הוא מצמצם אורו יתברך.

הוא גורם להסתר פנים.

וכשהוא חוזר בתשובה,

אז הוא שוב מאיר בבריאה.

ואז יש את בחינת התשובה שהיא קודם ההסתר.

זאת אומרת, כשאדם חוטא,

הוא מחשיך את העולם,

הוא מחשיך את נשמתו,

הוא מצמצם אורו בהשפעתו של הקב' הוא בעולם.

הוא גורם להסתר פנים.

וכשהוא חוזר בתשובה, הוא מתקן את זה.

אז הוא מסיר את ההסתר על-ידי הגילוי פנים שהקדוש ברוך הוא מרחם ומכפר ומוותר,

ואז סוף-סוף

חוזרים למצב, כמו

שהיה בתחילת הבריאה,

הערת כבודו של הקב' ברוך הוא בעולם.

אמנם ההסתר והגילוי ביחד הם מעשי השם יתברך בלבד, ואין הנבראים חלק בהם,

אבל מה שאין כן באדם,

הן הוא בחטאו עושה תוספת הסתר, כל חטא מוסיף הסתר.

בתשובה הוא חוזר ומאיר בהסתרו.

זה מה שאומר השם יתברך, שובו אליי

ואשובה אליכם.

אתם תאירו קודם כול להסתר שלכם

מהעבירות שעשיתם. אם אתם חוזרים, אז אתם מאירים את ההסתר שנוצר על-ידי החטאים,

ואני לשלי,

לאחריכם

אני אגלה את כבודי.

לכן אמרו, זיכרונם לברכה, אשריכם ישראל.

מי מטהר אתכם?

עד כדי כך גדלו הרחמים של הקדוש-ברוך-הוא,

שהוא נותן

אפשרות לתשובה.

זה לא נתפס בשכל אנושי שתהיה תשובה על כל חטא ועוון.

היינו אומרים שעד

חטאים מסוימים אפשר.

מעבר לכך, אין שום אפשרות.

אדם שמחציף פניו,

מורד בקדוש-ברוך-הוא לאורך זמן,

לא בדבר אחד, בדברים רבים,

הוא מכחיש אותו, מה עוד אם הוא אומר גם בקולו וכו',

ובפרט שהוא כזה קטן, פיצי-פיצי, שבקושי חלוש, חלוש, חלוש,

שהקדוש-ברוך-הוא יכול לפספס אותו.

וה' לא עושה זאת,

ולא עוד, אלא מתרצה למחול לו ולכפר לו.

זה לא יאומן כמה חסד יש בזה.

לא יאומן.

ועם כל זאת,

יכול לעמוד אדם חצוף

זעתות

ולומר לקדוש-ברוך-הוא לא רוצה.

לא רוצה.

לא רוצה לעשות תשובה.

הוא לא צריך לצעוק לא רוצה, כמו שאמרתי.

עצם זה שהוא לא עושה,

זה לא רוצה.

נו, אז אפשר להבין כמה גוברת הטומאה של אותו בן אדם

ועד כמה מתעבה הטמטום שבלב שלו.

בואו נראה מה אומר הפסוק.

זבח לאלוהים תודה ושלם לעליון נדרך וקראני ביום צרה אכלצך ותכבדני.

הקדוש-ברוך-הוא אומר, אם אתה תזבח

לי תודה,

אם זה קורבן תודה, אם זה וידוי, תכף נראה,

ותשלם לעליון נדרך כל מה שאתה חייב והתחייבת,

וכשיהיה לך יום צרה ותקרא לי,

אני אחלץ אותך מהצרה ותכבדני.

יפה או לא יפה?

זה כמו שאומרים, צ'ק פתוח.

אומר הרד״ק,

זבח לאלוהים תודה,

תתוודה על מעשיך הרעים.

אם יהיו הזבחים שלך שאתה מקריב לפניי

והווידויים שלך שאתה מתוודה לפניי,

אם הם יהיו במשפט,

פירושו של דבר בצורה ההוגנת, הצודקת והנכונה,

אחלץ לך, אני מבטיח לך שאני אחלץ אותך.

אבל מי שיעשה זבחים

ואינו שב מרשעו, אפילו אם תביא קורבנות, כל קורבנות שבעולם,

אבל אתה לא שב מהרשע שלך, אתה רק יוצא ידי חובה.

כמו שיש אנשים שתורמים

לעלייה לספר תורה וכל מיני דברים, אבל הם לא מקיימים את התורה,

כל מה שכתוב שם.

אז זה כיבוד חיצוני, כאילו.

מי שעושה זבחים ואינו שב מרשעו,

הוא בוזה את האל ועושה קורבן רק למראה עיניים,

וחושב שהקדוש ברוך הוא לא רואה הוא.

פסוק נוסף,

ולרשע אמר אלוהים,

מל לך לספר חוקי ותישא וריתי עלי פיך.

מי שהוא מקריב קורבנות

ומראה את עצמו טוב ועובד אלוקים,

והלב שלו רע,

ומעשיו רעים מאוד,

הוא כופר באל

ואומר שאינו רואה אותו ואינו שומע,

וחושב להתכסות ממנו,

ואדם זה הוא רחוק מאוד מן התשובה.

ועל זה נאמר, ואתה שנאת מוסר

ותשלך דברי אחריך.

זאת אומרת, זה אדם שהוא שונא מוסר, הוא לא רוצה לתקן את דרכיו,

כי המוסר אמור לתקן אותו, לומר לו, לייסר אותו, להסביר לו

מה הטעות במעשים שלו,

כמה לא משתלם לו להיות מה שהוא.

ובכל אופן, הוא שונא מוסר

הוא משליך את דברי השם אחרי גבו, ולא אכפת לו.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

לעולם

יעסוק בתורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

אז בן אדם לא יכול ברגע אחד, כמו שאומרים כבר, להיות שלם,

אבל בכל אופן יש דרך.

גם מתוך שלא לשמה,

שיבוא לשמה.

זאת אומרת,

הוא עדיין לא יכול לעשות כל מעשיו לשם השם,

ממש,

בלי שום פנייה אחרת.

אבל הוא יכול להתחיל מתוך שלא לשמה, עם כוונה להגיע ללשמה, וגם זה טוב.

אבל מי שעושה את המעשים שלו בחיצוניות,

והפנימיות שלו חסרה,

הוא מבזה את השם יתברך,

ובתוך-תוכו הוא חושב

כי חס ושלום, איך יתקן את עצמו?

אם הוא לא מוכן לשמוע מה הטעויות שלו

ומה העונשים שהוא עלול לקבל

או מה השכר שהוא מפסיד,

איך בן אדם יוכל לתקן את עצמו?

והפסוק אומר, ואתה שנאת מוסר.

בלי מוסר אין שום חיצה להינצל.

והטומאה והטמטום של הלב רק יגברו והעונשים יוכפלו.

אז לכן צריך לדעת, יהודים יקרים,

שבשבועיים האחרונים שנותרו עוד אפשר להספיק ללמוד מוסר

קודם לכל דבר אחר שאתם עושים,

אפילו קודם לעבודה שאתם הולכים.

תקומו יותר מוקדם בשעה,

תלמדו מוסר,

תלמדו ספר מסילת ישרים.

מה שאפשר להספיק, להספיק בשביל לתקן את הדרכים,

כי אם מגיעים לראש השנה וחס ושלום לא מצליחים לשוב בתשובה באמת,

אז יש טעות נפוצה

שאומרת שהנה עברנו כמה ימי ראש השנה

ולא קרה לנו מאומה, לא השתנה כלום, אנחנו בני אדם אותו דבר, באותו יישוב,

אין שום בעיה.

לא מתנו ולא חלינו, הכל בסדר.

אבל זה שקר גס,

משום שאין דבר כזה שבן אדם לא נידון כל שנה, רק הוא לא יודע מה פסקו לו.

ואני חוזר שוב פעם.

הרמב״ם והרמב״ן אומרים

שרשעים נחתמים לאלתר, כך כתוב בגמרא ובמשנה,

שרשעים נחתמים לאלתר

למיתה.

אבל אנחנו לא רואים שאנשים מתים מייד.

זו טעות שאנשים חושבים שלא מתים.

כי יש מיתת שנים.

מה זה מיתת שנים?

גוזרים על האדם

שהוא הפסיד עכשיו שבע שנים מחייו.

קיצרו את ימיו.

אז בראש השנה נקבע,

שמקצרים לו שבע שנים מחייו.

עדיין נותרו לו עשרות שנים,

אבל שבע הוא הפסיד.

בשנה הבאה הורידו לו עוד חמש,

ואחר כך עוד 12,

ואחר כך עוד שלוש,

ואחר כך עוד שבע,

והוא נפטר צעיר.

לא,

לא בגלל התאונת דרכים.

לא.

לא בגלל שהוא טבע בים.

לא.

בגלל שנגזרת עליו מיתה בראש השנה כל שנה.

לא רק בשנה האחרונה.

לא.

כל שנה, אם הוא נידון כרשע,

גוזרים עליו מיתה.

רק בסוף לא נשאר מאיפה להוריד.

אז הוא מת מוקדם.

ויש עוד סוגי מיתה.

עני, נגזר עליו להיות עני, לפשוט את הרגל.

אין לו כלום.

ועני חשוב כמת.

נגזר עליו להיות חולה במחלה רעה,

כדין מצורע.

מצורע חשוב כמת.

נגזר עליו להיות חסוך בנים,

וחסוך בנים.

חשוב כמת.

נגזר עליו שיסתמה,

יאבד את הראייה

בסומא.

חשוב כמת.

ועוד כהנה וכהנה.

אז מיתה זה לאו דווקא הרגע.

יש כל מיני סוגי מיתה,

כאלה ואחרים,

אבל זה ודאי שבראש השנה כל אחד נחתם או לחיים או למיתה.

מי שנחתם למיתה ולא מת בפועל אותה שנה,

שלא יחשוב שהוא נידון לחיים

והוא יצא זכאי בדינו.

הרי ברור לכם שלפיד לא נידון כל שנה לחיים.

אז איך הוא חי?

אחד מהעונשים שהוא קיבל זה להיות שר האוצר.

למה?

כי הוא קונה לו כל כך הרבה חובות,

כל כך הרבה צרות הוא עושה ליהודים,

שהגיהנום של אבא שלו לא יספיק לו.

זאת אומרת,

לא כל מה שהאדם חושב שהוא קיבל פרס זה פרס.

לדוגמה, אחד קיבל פרס, הוא יהיה עשיר.

אצל אנשים רוב העשירים זה רק עונש.

לא מצד כמה שהעושר מגביל את האדם ומטריד אותו וכו', לא בגלל זה,

אלא בגלל שהוא לא עומד בהתחייבויות של עשיר.

שהרי עשיר צריך לעזור ולזון עניים. למה נתנו לו כל כך הרבה כסף?

הרי הוא לא יכול להשתמש בזה.

אז הוא נעשה גזבר שצריך לעשות עם הכסף מה שראוי.

ואם הוא לא עושה,

על כל זה דם האביונים העניים באלמנות יהיה בצווארו.

אז זה לא פרס,

זה עונש.

כתוב, היו

צריה לראש.

איך יכול להיות? מי שמצר לישראל,

סופו שנעשה ראש.

אז כל אלה, אתם רואים, שנעשו ראשיים,

היו צרים לישראל.

אז זאת אומרת שהם צרים באויבים לישראל,

וכל מי שמצר לישראל,

סופו שנעשה ראש.

אז יש בזה כמה בחינות.

אחת זה להענישו,

כמו שאמרנו.

וגם, מי שנעשה ראש,

הוא גם לא יכול לפעול כל מה שהוא רוצה לעשות בבחירה,

כמו שהיה קודם, שנעשה ראש.

כי לב מלאכים ושרים ביד ה',

בכל אשר יחפוץ יתנו.

אומנם זה הולך לפי הראש גם של הרע הזה, הצר הזה,

אבל עם הגבלות כאלה ואחרות, כפי שה' מחליט.

הבחירה לא נשללת ממנו, מהראש,

והוא יקבל עונש על כל דבר ודבר.

אבל כדי שלא יוכל להזיק יותר ממה שה' מרשה,

אז לכן הוא נהיה ראש,

כדי שיהיה לב מלאכים ושרים ביד ה'.

מפה אנחנו גם רואים

שאם ה' מאפשר לגזירות כאלה להתקיים, זה סימן שאנחנו לא בסדר.

זה לא רק שהם רשעים, הם רק נבחרו לתפקיד.

אבל לעשות את מה שראוי לנו לקבל,

כי אם היינו בסדר, לא היינו מקבלים כזה דבר.

אבל בגלל שאנחנו לא בסדר,

ותזכרו את ההקדמה של השיעור,

כמה אנחנו לא בסדר,

שהרי אין פה מישהו שחושב שהוא נקי מכל חטאים

ואין שום חטא שהוא עבר עליו יותר מפעם אחת.

הרי ברור לכולנו שיש כמה עוונות

בחטאים שעשינו כמה פעמים,

ועדיין לא הפסקנו.

זאת אומרת שאנחנו שונאים ומורדים.

יש לנו דרך לשוב בתשובה, ועוד לא שבנו.

אז הקדוש-ברוך-הוא, בגלל שאנחנו מגיעים כבר לסיום העולם,

מלחיץ אותנו עוד יותר, והצרות תוכפות,

תוכפות, תוכפות, תוכפות,

עד שתגיע עת צרה לישראל,

אבל גדולה מאוד, של גוג ומגוג,

ובזה נגמור את הפרשה, וסוף-סוף

מי שישאר,

ולא הרבה,

יוכלו לנוח על מי מנוחות.

למי שיש שאלות, בבקשה.

אם אפשר למסור שמה מיקרופון.

ערב טוב לכבוד הרב.

ערב טוב.

אני רוצה לשאול,

אנחנו מאחלים כל כך הרבה למשיח,

ולמה הוא עוד לא בא?

שאלה טובה, אם כולם היו מאחלים, מייחלים,

כמו שאת ממתינה,

יכול להיות שהוא היה בא.

אבל אנשים מאוד עסוקים, אין להם זמן בשבילו עכשיו.

יש להם הרבה תוכניות.

זאת הבעיה. אבל תמשיכי, אולי בזכותך,

בעזרת השם, הוא יבוא.

אני מתפללת יום ולילה.

ואני מחכה בכל רגע שהוא יבוא. אשרייך ואשרי חלקך.

תמשיכי. גם ביום וגם בלילה. נפלא מאוד.

זו כבר סיבה שהוא יבוא.

ורציתי משהו, כבוד הרב, אם אתה יכול לעזור לי.

אני סובלת מאוד מנדודי שינה.

אני לא אישנה בכלל.

זה רק בשביל שתוכלי להתפלל כל הזמן שהמשיח יבוא.

אני מתפללת. אני מתפללת הרבה.

אבל אני לוקחת הרבה.

מה השם שלך?

מרים בת שרה.

מרים בת שרה. השם ייתן לך אפשרות לנוח,

לישון,

בלי נדודי שינה,

ובעזרת השם תהיי בריאה ושלמה ותזכי לראות פני משיח.

אמן, כן יהיה רצון.

אמן. תודה.

כן.

תן לה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

רציתי לשאול שתי שאלות.

שאלה ראשונה בקשר לרבנים.

הרב אמר שכל מי שלא מחה נתפס בעוון.

אז את מי כן אפשר לשמוע?

כי לא שמעתי על מישהו שמחה

בכבודו של הרב.

יש עוד רבנים שאפשר לשמוע?

בעיה.

אני לא יודע מי מחה ומי לא מחה. אני לא שמעתי אף אחד שמחה. אומנם קיבלתי כמה מכתבים מכמה רבנים חשובים.

והיו איזה אחת, שתיים, שלושה שדיברו איתי בקולם.

אבל מחיה בציבור הכללי לא שמעתי.

אולי מחיה בציבור פרטי כן אמרו, אני לא יודע.

זאת אומרת, בתוך החוגים שלהם.

אז לכן אני לא יכול לומר לך בדיוק מי ומה. אבל את יכולה לשאול כל אחד בפני עצמו ולומר לו, תגיד לי, כבוד הרב, מה אתה אומר בקשר למה שהיה במקרה הזה והזה?

תשמעי את דעתו, ומזה תוכלי להסיק מסקנות.

אבל מי שלא מחה בקול רם זה לא הבעיה?

אמרתי, אם הוא מחה בציבור שלו,

כן?

אז יש לו צד של הגנה.

אין פה הרבה אנשים שיש להם כוח ואומץ לעמוד על האמת בתוקף. כל אחד עושה את החשבון האישי והפרטי שלו,

שלא יינזק.

זאת הבעיה של הדור הזה, שכולם פחדנים,

לעמוד לימין האמת.

אבל הם יכולים לבקש על פולארד לשחרר אותו,

הם יכולים לבקש על כל מיני דברים כאלה ואחרים, לעשות פרופוגנדה ולעשות הפגנות ולעשות כל דבר

על דבר שנראה בעיניהם צודק.

ואם זה לא היה צודק למחות על מקרה כזה שלא היה בהיסטוריה היהודית,

אז את מבינה שזו בעיה חמורה מאוד.

אוקיי. ויש לי עוד שאלה?

הנה, לדוגמה עכשיו, תראי.

הרב עמאר.

ביזו אותו, סילקו אותו וכו'.

כמה אנשים עומדים לימינו,

כמה יוצאים מפרהסיה להגיד שעשו לו עוול על מה שהוא נתן במשך כל עשרות השנים,

מאותה סיבה.

אבל גם הוא לא עמד

לצד אלה שהותקפו.

אז כרגע, מידה כנגד מידה

זה המצב.

אוקיי. ויש לי בבקשה עוד שאלה? כן.

בספר ישעיהו ובספר מלכים, ב',

מסופר את אותו סיפור. לא הבנתי מה הקטע שזה פעמיים אותו סיפור על חזקיהו וסנחרי ורב שקה.

למה זה מסופר פעמיים? לא מספיק פעם אחת?

יש כמה דברים בתורה שחוזרים על עצמם מספר פעמים.

צריך לבדוק בכל מקום ומקום מה הטעם שהזכירו את זה פעם שנייה, אבל יש כאלה דברים.

למה?

אז אני אמרתי, צריך לבדוק שם את הסיפור עצמו ולראות למה, במפרשים.

תודה רבה, כבוד הרב. שאלה נוספת.

ערב טוב, כבוד הרב.

כן.

אני באתי אומנם לקראת סוף ההרצאה שלך,

אבל שמעתי שאמרת שהגזירות הקשות של לפיד ומרעיו

הן בעוון באמת

זה שהדור הזה הוא לא כזה צדיק,

באמת בעבור המעשים הלא-טובים שלנו.

מצד שני, אמרת גם שהם יקבלו גהנום כזה שאפילו אבא שלו זה בשבילו גן-עדן.

זה לכאורה סתירה.

כי אם הם בעצם כלי בידיו של הקדוש-ברוך-הוא על מנת להחזיר את הדור הזה בתשובה,

אז למה הם צריכים לקבל כאלה מכות? לא שאני באדם.

כן, את לא הקשבת כנראה להמשך. אמרתי שגם מי שנעשה שר או מלך,

זה לא בגלל שהוא צדיק, זה בגלל שהוא צר.

היו צריה לראש,

אבל מגלגלים חובה על ידי חייו.

מי יכול להטיל עלינו את הגזירות?

מה ייתנו? לצדיק להטיל עלינו גזירות?

צדיק מטיל גזירות רעות?

לא.

צריך לחפש איזה רשע יש הכי גדול

שיכול לעשות דבר כזה,

ושמים אותו בתפקיד.

אבל הוא יקבל עונש על זה שהוא נבחר להיות כזה,

כי אם מצאו הכי רשע את האיש הזה, פירושו של דבר,

שאין יותר טוב ממנו לרשעות.

יש לי בקשה בשביל חברה.

רק תזכרו עוד פעם, אני חוזר ואומר,

שכל מה שיצאתי לבחירות זה היה רק בגללו,

ואף אחד לא תפס את זה.

כי ידעתי מה הוא מסוגל לעשות עם כל החנופה שלו, וככה היפייפות

וכל הפוזות שלו.

אתם רואים איך הוא יושב, משרירים ככה, עושה כל הזמן ככה,

הוא יושב ככה ומדבר ככה, ואיך הוא נהנה וצוחק ושם ג'ל וזה וזה.

מעניין אותו בכלל?

הוא כל יום, בגלל שנתנו לו נוק-אאוט

בקרב שם, הוא היה פעם מתאגרף,

יש את זה ביוטיוב,

איך זרקו אותו לקרשים,

אז מאז הוא רוצה להחזיר לכולם בגלל זה.

כן.

יש לי בקשה בשביל חברה,

שהיא ביקשה ממני שאם אתה יכול לברך אותה

ולהגיד לה מה לעשות,

קוראים לה עפרה פרחה בת לאה.

היא שומרת תורה ומצוות?

אני לא יודעת להגיד.

את יודעת.

אם את לא יודעת להגיד שהיא שומרת, אז את יודעת.

אני אגיד שהיא משתדלת.

שהיא תשתדל.

משתדלת, משתדלת.

כן. אני לא יודעת מה היא באמת עושה. מה היא צריכה?

יש לה עצבות ודיכאון, שזו מחלה שנמשכת אצלה הרבה מאוד שנים,

שזה לפעמים, בעליות לפעמים במועדות. כתוב פיקודי השם נשארים משמחי לב.

אם בן אדם מכיר שיש בורא לעולם,

מי יודע שיש עולם הבא?

יודע שהוא הולך לקבל

אושר שאין כדוגמתו.

זו לא סיבה בשביל לשמוח?

אין ספק.

אדם שיודע שבתאריך מסוים הוא הולך להתחתן עם מכירת ליבו,

הרי הוא מייחל לרגע הזה בכל רגע.

כי אם שוש חתן על כלה.

אם בן אדם יודע שהוא צריך לעבוד הכי קשה בעולם,

70 שנה בלי הפוגה,

אבל הוא יקבל גן-עדן שאין כדוגמתו,

אין סיבה יותר טובה מאשר לשמוח

עם כל הצער והקושי של ההכנה עד שהוא יגיע.

הרי אם היו נותנים לבן-אדם

לעבוד קשה מאוד,

אבל שכרו בתום היום

5,000 דולר,

ברור שהוא יעבוד

כמו שד.

אומרים לו, אבל מחר, בגלל שהיה לך קשה אתמול,

אז אנחנו מבינים שיהיה

עוד יותר קשה לעבוד, וגם אנחנו ניתן לך עבודה טיפה יותר קשה, אבל תקבל 10,000 דולר.

הוא בא איך, הוא ישמח רק על הרעיון.

וביום השלישי יגידו לו כבר 20,000 דולר,

וביום הבא 200,000 דולר,

ואחר כך 2 מיליון דולר,

ואחר כך מיליארדים,

אחר כך ביליונים, וזה תוך שבוע,

ואחר כך זה מתחיל משם והלאה.

זה החשבון

למי שעובד את השם באמת

וכל יום מוסיף בעבודת השם.

זאת אומרת, היצר הרע עומד נגדו עוד יותר,

כי הוא ראה שכבר יום אחד הוא הצליח לעבוד עליו.

לא הצליח יצר רע,

עוד יום הוא הצליח,

והיצר רע לא הצליח עליו,

ועוד יום הוא הצליח.

נהיה לו יותר קושי כל יום מצד היצר לפתותו שלא יעבוד נאמנה.

לכן, שכרו הולך וגדל לאין שיעור.

אז כמה הוא צריך לשמוע עכשיו שיצר הרע בא להפריע לו,

והוא מצליח להתגבר עליו עוד פעם.

אז מגיע לו עוד יותר, נכון?

זאת אומרת, צריך לשכנע אותה שתכלית החיים בעולם הזה

את מחר בעולם הבא בית. בדיוק. ולא רק זה, פיקודי השם ישרים משמחי לב, כי זאת

העבודה שאיתה משיגים את השכר.

אז כל מצווה ומצווה שאדם עושה, בין אם זה בקריאה,

בלימוד התורה,

בעשיית מצוות, בעשיית חסד, בהימנעות מעבירות, בכל פרט ופרט, כל ברכה שאומרים, כל דבר,

עוד תוסף. צריך לשמוח, זכיתי עוד.

תארי לך שאתה הולכת ברחוב,

מוצאת 200 שקל, עוד מקום 1,000 דולר,

עוד מקום 500 שקל.

איך את תשמחה רק להסתובב ברחוב כל היום?

נכון. אין ספק. אז זהו.

יש לך בבית, ברחוב,

בעבודה, בכל מקום אין-סוף אפשרויות

של זכייה במצוות.

טוב, אני לא יודעת אם יש עוד מישהו, אבל הייתי רוצה,

אם אפשר,

שתרחיב על העניין הזה, באמת של גוג ומגוג. כל כך הרבה מדברים על זה. פשוט, דיברתי על זה שנים, שנים, שנים, שנים. אבל הרבה מאוד רבנים אומרים שבעצם אנחנו קצת עברנו את המלחמה הזו,

אחרי כל כך הרבה סבל שהעם היהודי עבר, אז... איפה עברנו? אנחנו נמצאים עכשיו במדורה מסביבנו. את לא רואה מה קורה מסביב? איזה מדורה?

רק הלהבות עדיין לא הגיעו אלינו,

והן רק מלחכות בגבול.

אבל זו מדורה שהולכת יום אחד להתפרץ. אני מרגישה את החום, אני מודה. זהו. גם בצהל מרגישים. לכן, הם משתדלים להיות ערוכים.

אבל ההיערכות האמיתית, שוב פעם,

היא אצלנו בלבבות.

אם נהיה ראויים לישועה ולהגנה, נקבל. אם לא נהיה ראויים, זה לא חשוב. אתה יכול להיות גוליית.

זה לא עוזר.

נכון. ולצערנו הרב, כרגע בתפקיד לא אנחנו משחקים את דוד המלך.

אנחנו באמת

דומים יותר לגוליית

מאשר לדוד המלך.

תודה רבה. כן. בבקשה, שם רוצה לשאול הבחור מאחור.

כן, אתה, מה לעשות?

אתה. מי שמצביע זה אתה.

תעמוד, בבקשה.

כן, אז רציתי לשאול קודם על

כשאמרת לגברת שאחת המטרות בעולם זה לקבל זכות בעולם הבא.

שזה כאילו, העולם הזה דומה לפרוזדור.

זה הכנה ולקבל שכר לעולם הבא ומצוות.

המצוות בעולם הזה זה כדי שתוכל לקבל על זה את השכר בעולם הבא, נכון?

נכון.

אני שואל,

הרי אני הבנתי גם שיש עניין לעשות קידוש השם בעולם הזה.

אז זה לא רק...

זה אחת מהמצוות.

העניין הזה, אמרו לי ש...

כאילו, אני חושב, גם במשרד ישרים, אני לא רוצה להגיד, כי אני עוד לא מאה אחוז בטוח,

אחד מהפרקים היותר מתקדמים, הוא אומר שמה שהעניין זה לקדש שם השם. זו המטרה היותר עיקרית מאשר לקבל שכר עם.

כי זה מטרה, ברגע שאתה עובד...

אמרתי שלקדש את השם זה אחת מהמצוות.

כתוב, ונקדשתי בתוך בני ישראל.

זו אחת מתרי״ג מצוות.

וכל מצווה שאתה עושה זה קידוש השם.

כל מצווה שאתה עושה, גם כשאתה מברך עכשיו ברכה בסתר, לבד, בבית,

זה קידוש השם.

כי מתקדש שמו בעולם שעוד יהודי, עוד אדם, עושה רצונו.

זה קידוש השם.

מי שלא עושה כן,

הוא מחלל השם,

אפילו שנמצא בבית, לבד.

וזה מה שאמרנו קודם,

שהעבירות עושות הסתר פנים,

במצוות זה גילוי פנים,

והארת כבודו יתברך מעולם.

אתה מדבר אולי על קידוש השם, דברים בומבסטיים.

קידוש השם זה מה שאמרתי,

ויש דברים יותר, כאילו,

מפורסמים יותר וכו' וכו',

אבל כל זה במסגרת של אותה מצווה שנקראת

ונקדשתי בתוך בני ישראל. אפילו כשאתה אומר קדושה

בבית-הכנסת בחזרת השליח ציבור,

אתה מקיים מצוות, ונקדשתי בתוך בני ישראל. כשכל אחד אומר, קדוש, קדוש, קדוש,

זה מצוות קידוש השם.

כן, אני התכוונתי להגיד, כי אני מסכים אתך בכל מה שעברת, הרב, אבל

אני אומר,

שאני התכוונתי שיש עניין על איך שאתה מסתכל על המצוות. אם אתה מסתכל עליהן בתור שכר,

שאני עושה לפי ההוראות ואני מקבל את המתנה בעולם הבא, או שאני עושה את זה לעניין

כדי להגדיל שם שמים.

אתה לא צריך להסתכל על המצוות כשכר,

אבל בשביל לשכנע אנשים שהם עצובים, כמו שהיא אומרת,

והם בדיכאון,

מה ישמח אותם?

שהם יראו שיש לפחות שכר,

שהעצבות

זה לא סוף דבר.

לא לשקוע במראה שחורה ולמות.

יש חיים לאחר המוות.

צריך להתכונן.

בכל רגע יכולים לאסוף ולאסוף ולקבל שכר.

כשיגיעו להכרה אמיתית

שבאמת עיקר העבודה זה לעבוד את השם בגלל שזו האמת וכך צריך,

כמו שאדם

עושה את רצון אביו

ולא אומר לו, אבא, מה אתה רוצה?

שאני אקנה לך כך וכך? מה תשלם לי?

ברור שלא עושים את זה בגלל התשלום,

אבל אפשר לפרסם שאבא משלם מדי פעם ולוקח לטיולים ונותן ככה וקונה מכונית.

אפשר לפרסם, לא?

לא איסור.

הבנת את החילוק?

העניין של המצוות, שאתה עושה. אתה חושב שמי שעושה לשמה לא יודע שמקבלים שכר?

הוא לא עושה את זה בשביל השכר, אבל... אמרתי שהוא עושה, אבל הוא לא יודע.

הוא יודע. יש איסור לדבר על זה?

יש איסור לעודד אנשים שיעשו אפילו בשביל השכר,

כיוון שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה?

ואני רוצה להגיד לך שלא מכיר הרבה אנשים

חוץ מלדבר על מה שאתה אמרת, שבאמת חיים ככה.

הבנתי אוכל?

כן, שאני אזכה.

תהיה בריא, אמן.

תן לבחור לידך.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב. יש איזו שאלה שאני מאוד מתכבד בה,

של קשר של קדושה.

אז,

פרשת יתרו,

סליחה, קורח,

והייתם קדושים, ותסתרע לנו גם משתרע.

ואז הוא אומר את זה למשה, את כל המטולציה הזאת, ומשה נופל על פניו,

שמחזיר אותו 49 אשר את טומאה לאחור.

ואז מה שמביאים בכל הפרשה, שיש רק את הקדוש-ברוך-הוא, ברוך-הוא ישתבח שמו,

ויש את הקדושה שנמצאת

אם בזמן המקדש,

בין הפרוכת להיכל,

השכינה מה שנקרא,

וכל יתר הדברים בענייני קדושה אנחנו מחויבים למשוך את הקדושה, לעבוד אותה, לקיים אותה,

כמו שמקדשים את השבת, מקדשים את הכלה, מקדשים על היין.

כל הזמן יש לנו את העניין הזה לשאוף לקדושה,

אין כזה דבר קדושים.

אנחנו צריכים לעבוד כדי לזכות בזה התנאי.

השאלה שלי,

איך ייתכן שיש מקומות ארציים בארץ

שהם קדושים?

איך יש זרם של אנשים שמייחס למקומות שהם קדושים בו בזמן שהקדושה היא בתנאי שאנחנו מקיימים את תורה ומצוות,

ולא איזה חפץ או מקום הוא קדוש?

טוב, צריך לחלק בין הדברים. אתה ערבבת הרבה דברים שהבנת מספר לא נכון,

אבל בסך הכללי אתה צריך לדעת ככה.

כל פרשת קורח לא קשורה בכלל לקדושה.

הם רצו תפקיד וזה הכול.

וכל העדה כולם קדושים,

זה עצם זה שהם שמעו אנוכי השם אלוקיך עשרת הדיברות.

אז הם רצו להגיד למשה רבנו, אנחנו שווים מבחינת הקדושה, שזכינו לשמוע את קולו של הקדוש ברוך הוא.

עכשיו,

הנקודה של קדושה זה לא בהבנה שאתה מבין.

קדושה זה פרישות.

קדושים תהיו,

הפירוש הוא פרושים תהיו.

דהיינו, אם אדם פורש מתאוות, מחומריות, מארציות,

הוא מתקדש.

הוא נהיה פרוש.

הוא יותר שייך לרוחניות, למושכלות,

לדברים האלה.

אז ממילא זה נקרא שהאדם מתקדש והופך להיות בסוף קדוש. קדוש זה פרוש מכל העניינים הארציים,

הוא משתמש בהם רק במה שצריך כדי קיומו.

זה נקרא העניין של קדושה ופרישות.

יש מקומות קדושים מחמת מה שהיה שם.

נגיד, ירושלים,

יש עשר קדושות בירושלים,

עד הלפני ולפנים.

אז המקומות האלה הם קדושים,

וצריכים להתנהג אנחנו בהם

בראוי לכך.

אבל הקדושה,

זו מציאות שמוטבעת

באותם מקומות.

נכון שלא נוכל ליהנות מהקדושה

בשעה שאנחנו מחללים את הקדושה,

ונכון שמי שיהיה בדרגה רוחנית גבוהה יוכל ליהנות ולהרגיש גם

מן הקדושה הזאת,

אבל זו לא סתירה.

בית המקדש יכול להיות קדוש,

ובפנים יכולים להיכנס גם אנשים שהם לא בסדר.

אז בזמן שהקדושה שלטה בישראל כמו שצריך,

והשכינה שרתה בבית המקדש,

אז כשהזר הקרב קרב לבית המקדש והוא לא ראוי, הוא מת.

אבל כשנסתלקה כבר הקדושה,

למרות שהמקום נקרא קדוש,

אבל נסתלקה בפועל הקדושה,

אז יכלו להיכנס זרים ועריצים ולחלל את הקודש,

והקדושה לא פגעה בהם.

הבנת?

תהיה בריא.

כן,

שאלה פה בשורה הראשונה.

שלום, הרב.

היתה לרב דרשה הופעה בקנדה בנושא מכ״ם.

מידע כרגל מידע.

לפני שנה או משהו כזה.

אני העתקתי את זה, את הנושא,

וכתבתי בקשר לרב עוזי מיסולם מכתב,

ושלחתי לנשיא בית-המשפט העליון ולראש הממשלה בנימין נתניהו,

ואני רוצה למסור את המכתב הזה גם לרב.

זה אחד. דבר שני,

לאחרונה היה ראש ממשלה שהתבטא ואמר,

התנ״ך איננו הטאבו שלנו.

וזה כמובן לא נכון.

אנחנו נמצאים בארץ-ישראל על-פי התנ״ך,

והתנ״ך הוא הטאבו של עם ישראל.

לאחרונה,

יש איזה כמיליון לא-יהודים כאזרחים במדינת ישראל.

לאחרונה מדברים על משאל עם.

לדעתי,

לא שמעתי ולא קראתי על איזה בעל תואר רב

שהתנגד למשאל העם הזה ואמר שזה מעין כפירה

לתנ״ך.

מה דעת הרב?

בנושא זה.

בבקשה.

קודם כול, זה עוד לא עלה על הפרק באמת.

זה רק מדברים סתם דמיונות.

ברגע שזה יגיע למצב כזה, מן הסתם יביעו את הדעה.

אבל הנקודה היא כך,

בין אם תגיד כך או תגיד אחרת, אם החוק יהיה חוק,

אז אתה יודע, הם לא שואלים אף אחד, והם יעשו מה שהם רוצים. הם ישאלו את מי שהם רוצים,

והם גם יפרסמו מה שהם רוצים, וגם לא תוכל לדעת אם זה אמיתי או לא אמיתי.

אז ממילא זה לא משנה מה נגיד, מה יעשו.

אם זה יהיה,

אז זה יהיה בכל מקרה,

והתוצאות לא מחייבות שיהיו אמיתיות.

אם הם החליטו להטות את זה לכאן ולכאן, הם יעשו זאת,

ויש מספיק תרגילים לעשות את זה.

ואם זה לא ייעשה, אז אין טעם לדבר.

כן, תן לבחור פה שורה שנייה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

רציתי לשאול קודם כול לגבי אליטשטראוס,

כבר אפשר לאכול את המוצרים שלהם, או שעדיין אנחנו לא אוכלים? בוא, אני אתן לך פתרון.

לעולם לא.

אין צורך לשאול עוד פעם.

ולגבי כשרויות,

במוצרים רגילים הרב אומר לאכול רק בדת צעידה חרדית ירושלים,

נכון?

כן.

ובבשר?

הרב לנדאו.

והרב מכפות?

לא.

בסדר גמור. תהיה בריא.

כן, מי עוד?

מי עוד?

תן לו שם.

שומעים?

מאוד. אוקיי.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

רציתי לדעת מה הרב חושב על ללכת לצדי כמו הרב יוסף

שני הנכד של חכם מנשה למען שיעשה לך עליית נשמה,

שתראה את גן-עדן,

ועל-ידי כך תחזור בתשובה. האם הרב חושב שזו חוויה שבאמת תחזק אותך לאורך זמן?

כי אני יודע שהחיסרון של זה זה שאם אתה חוטא אתה מקבל את העונש במקום.

אז מה הרב חושב בעניין?

אתה כבר עשית את זה?

לא.

אחרי שתעשה, תספר לי מה היה.

הרב ממליץ או לא?

אתה המלצת לי, אז אתה לא ממליץ לעצמך?

חס וחלילה, אני לא ממליץ, אני שואל.

אתה שאלת אותי, תגיד לי, מה אתה אומר אם אתה תעשה ככה וככה וככה? אני אשאל אותך אותו דבר.

מה אתה אומר אם אתה תקבל את ההמלצה של עצמך?

אני לא יודע.

אז את מי תשאל?

לא יודע, את הרב.

הבנתי. ומאיפה אתה יודע שעולים למעלה ועולים לגן-עדן ועושים סיור וכו' וכו'?

ראיתי את זה ביוטיוב, עורך-דין ערן בן-עזרא.

שמשהו אמר שעולים למעלה?

כן. זה ללא תשלום?

זה לפי דעתי יורד מהזכויות של הרב שעושה את זה.

הבנתי. אז למה הוא עושה אם זה יורד לו? הוא רוצה שיישאר בלי כלום?

לא, הוא רוצה שאנשים יחזרו בתשובה.

אבל לא יישאר לו כלום,

כי הזכויות שלו מתמחתות לדבריך.

כן, אבל צדיק גדול דואג לאחרים. הבנתי, אבל אתה אומר שאם הם עולים למעלה אפשר גם לא לרדת.

לא, יורדים, ברוך השם. לא, אמרת שאם יש לו חטאים אז לא יורדים.

מה זה? מה זה? אמרת שאם יש לו חטאים והוא לא נקי אז לא יורדים.

לא, לא אמרתי את זה. טוב, יש הקלטה.

תראה את זה בשידור חוזר.

טוב, תודה. מכל מקום, אל תמליץ לאנשים דברים כאלה, כי זה שטויות והבלים.

בסדר?

אז אתה לא ממליץ.

שטויות והבלים, אני אומר.

בסדר, תודה רבה.

תהיה בריא.

כן, שאלה נוספת.

זהו, הכול ברור?

אז מה שנשאר לי זה לברך אתכם בכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים בתשובה שלמה. ההזדמנות עוד פתוחה, נותרו שבועיים.

אם תעשו מה שלמדנו היום,

אשרינו כולנו, ברוכים תהיו, ונצפה בזכות היהודייה היקרה, שאמרה שהיא ממתינה למשיח,

שנזכה לראות את אורו במהרה בימינו.

אמן ואמן.

אני רוצה עוד לברך

רק בברכות לזיווג את אלדד בן ציפורה,

יוסי בן שושנה ועוז בן מטילדה.

בהצלחה בחיים לתינוק עידו בן דנה ודודו בן רחל,

אשתו, ילדיו,

ולעילוי נשמת עזרא בן אהרן, שלמה בן מטילדה ואהרן בן עזרא, מנוחתם עדן.

אם מישהו רוצה ציציות,

כיפות, כיסוי הראש, אפשר לקבל כאן.

תזכי ללידה קלה מהרה.