קרני שומרון - ניסים בדרך הטבע

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫

‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫ערב טוב בעזרת השם, ‫נעשה ונצליח, ‫והשם עלינו ורחמיו ירוויח.

‫בפרשת השבוע אנחנו לומדים,

‫ויקחו בני אהרן, נדב ואביהו, ‫איש מחתתו, ויתנו בהן אש.

‫אז נראה מה יש לנו ללמוד ‫מכל העניין הזה ‫של מיתת בני אהרן,

‫נדב ואביהו.

‫רשי אומר, ויראו את אלוקי ישראל,

‫נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה.

‫אלא שלא רצה הקדוש ברוך הוא ‫לערבב את שמחת התורה,

‫והמתין לנדב ואביהו ‫עד יום חנוכת המשכן,

‫ולזקנים עד ויהי העם כמתאננים.

‫זאת אומרת, במתן תורה,

‫נדב ואביהו והזקנים,

‫הם הציצו בשכינה,

‫והם היו במצב של אכילה ושתייה,

‫שעל זה היה מגיע להם עונש,

‫והקדוש ברוך הוא לא רצה ‫לערבב את השמחה של התורה,

‫והמתין להם לנדב ואביהו, ‫ולא הרג אותם,

‫עד המשכן, חנוכת המשכן.

‫אבל הזקנים, שגם כן חטאו באותו חטא,

‫המתין להם עד ויהי העם כמתאננים, ‫ואז

גבה מהם.

‫ורשי מסביר מה הייתה הבעיה שם, ‫ויחזו את האלוהים,

‫היו מסתכלים בו בלב גס ‫מתוך אכילה ושתייה.

‫יש מפרשים כפישוטו,

‫שזה ממש אכלו תשלמים ‫שהקריבו קודם לכן נערי ישראל,

‫ויש אומרים שזה בחינת מה ‫מבחינה רוחנית, ‫שהיה להם צד עצמי ‫בתוך הראייה וההסתכלות הזאת.

‫מכל מקום רואים מכאן ‫שיום מתן תורה הגדול ‫היה יותר מיום חנוכת המשכן,

‫כי לערבב את השמחה של מתן תורה, ‫השם לא הסכים, ‫ועיכב את זה עד חנוכת המשכן.

‫משמע,

שיום מתן תורה גדול יותר ‫מחנוכת המשכן.

‫אף על פי שחנוכת המשכן ‫זה היה יום של הורדת השכינה לעולם,

‫ויום שנטל שמונה עטרות,

‫אבל עיקר העיקרים זה נתינת התורה.

‫לכן לא רצה הקדוש ברוך הוא ‫לערבב את שמחת התורה,

‫וערבב את שמחת המשכן.

‫אבל עדיין לא מוסבר ‫למה הקדוש ברוך הוא ‫היה צריך לערבב את שמחת

חנוכת המשכן.

‫הלא המתין לנדב ואביהו ‫היה יכול להמתין לנדב ואביהו ‫ליום אחר,

‫כמו שהמתין לזקנים עד חטא המתאוננים.

‫למה לא פקד את העוון

של הזקנים ‫גם כן בחנוכת המשכן, אם כבר?

‫ולמה לא המתין לנדב ואביהו ‫כמו לזקנים עד המתאוננים?

‫ונראה שמפני שהחטא של נדב ואביהו ‫בחנוכת המשכן

היה מאותו שורש של חטא שנבע מצד ההתקרבות לשם יתברך.

הקרבה שלהם להשם יתברך, שהקדוש ברוך הוא אמר למשה שיעלה

עם אהרון נדב ואביהו והזקנים שיעלו אל ההר

הדבר הזה שנתן להם את הקרבה הגדולה לאלוקים

זה דבר שגורם נזק רב למתקרבים

כמו מה שאנחנו מכירים

בטבע האדם

כשהוא קרוב אפילו ליותר גדול שבדור

שהכל מעריצים ומכבדים אותו

אבל הקרובים אליו

חסר להם הרטט והיראה

אז כמה שאדם מתקרב יותר לגדול

אז זה נראה לו כאילו זה כבר חבר שלו

וכן נדב ואביהו והזקנים מפאת קרבתם להשם יתברך

הרגישו כל כך התקרבות להשם שאכלו ושתו

בעת שיסתכלו כביכול בו בשכינה וזה חטא

שאדרבה מי שיותר קרוב לשם

צריך להיות יותר ביראה ורטט לפני הקדוש ברוך הוא כמו שכתוב

אצל מלאכי השרת

שיש להם חיל וזייע ורטט

ורעדה

לפני הקדוש ברוך הוא והם נמצאים שם תמיד

אז לכן כיוון שהם חזרו פעמיים על אותו דבר

שההתקרבות שלהם הייתה יתרה וגס ליבם קצת

בקרבה הזאת שהייתה להם להשם יתברך

אז לכן כשחטאו נדב ואביהו כשהביאו עש זרה בחנוכת המשכן

זה גם היה נובע מקרבתם

להשם יתברך ולכן לא הרגישו את היראה והרטט שצריך להיות במשכן

והביאו עש זרה הם היו צריכים לקחת מהמזבח אם כבר אחרי כמובן

שיגיד להם רק משה רבנו ומשה לא ציווה אותם ואמר במפורש פה עוד לא להקריב

זה היום שלא היו צריכים להקריב והם הביאו מהקיריים

ולכן בהקריבם עש זרה בעת שהחליטו שכך צריך לעשות והרגישו כאילו הם רגילים

רגילים להיכנס שם ולבוא

ואם היו מרגישים את היראה הגדולה ממקום הקדוש הזה ששוכנת שם השכינה

לא היו מהינים בעצמם לעשות כדברים האלו

לכן מכיוון שחטא זה היה כהמשך

לחטא הראשון

והתולדה ממנו

לכן נפרע אז השם מהם ולא המתין להם

ליום אחר.

אבל יש עוד דבר שאנחנו לומדים מזה

כשלאדם יש תשוקה חזקה לדבר טוב ולאיזו מצווה

כמו שהם השתוקקו להקריב לפני השם

ונכנסו להקריב קטורת

אז לפעמים ההשתוקקות החזקה לדבר טוב ולאיזו מצווה

לפעמים עוברים ומשיגים גבול של מצווה אחרת.

מרוב התלהבות ולהיטות לקיים מצווה אחת

לא מרגישים והעין מתעלמת מעוד מצווה

או שמגודל ההתלהבות לעשות מצווה עוברים ונכשלים לפעמים בדבר שמביא לידי זלזול בכבוד האדם.

נגיד, אנשים נדחפים

לשמחת מצווה,

ותוך כדי שהם נדחפים הם דוחפים.

אז הם עוברים על כבוד האדם. מצד אחד הם רוצים לכבד, נגיד, חתן וכלה,

ומצד שני הם דוחפים אחרים כדי להיכנס פנימה.

אז בשעה שהוא להוט לקיים מצווה אחת

הוא פוגע במצווה אחרת.

וזה בדרך כלל רוב האנשים שיש להם השתוקקות רבה לדבר מסוים,

אז הם לא שמים לב לקטנות, מה שנקרא, מבחינתם.

כותב אור החיים הקדוש,

ויקחו בני אהרון, נדב ואביהו.

רוצה להודיע מה היה מקום הטעות.

למה הם טעו?

מביא שתי סיבות.

אחת, שהם היו כהנים,

וכיוון שהם כהנים להם תיאות

העבודה הזו,

לכן התחיל ואמר, ויקחו בני אהרון שהם כהנים.

דבר שני,

שהם היו גדולים מאוד במעשה,

והיו שקולים כמשה ואהרון,

והיו גדולים במדרגה גדולה מצד מעשיהם.

עד כדי כך שכתוב בספר שמות, פרק כד',

ויעל משה ואהרון, נדב ואביהו, ושבעים מזקני ישראל,

ויראו את אלוהי ישראל,

ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר,

וכעצם השמיים לטוהר,

ואל אצילי בני ישראל

לא שלח ידו,

ויחזו את האלוהים, ויאכלו וישתו.

מלמד שזנו עיניהם מן השכינה,

כאדם שמביט בחברו מתוך מאכל ומשתה.

אז רואים שהיה להם קרבה גדולה מאוד לקדוש ברוך הוא.

וזה גרם,

שהם הגיעו לטעות הזאת.

ורבי יהושע דה-סכנין בשם רבי לוי אמר,

מה ההבדל בין אדם ואביהו למשה רבנו?

משה לא זן את עיניו מן השכינה.

מה הוא זכה?

שנהנה מן השכינה.

מה כתוב? ויסתר משה פניו מהביט אל האלוקים.

ויסתר משה פניו.

בגלל ויסתר משה פניו נהנה מן השכינה,

וכתוב, ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.

אז הוא זכה לאור גדול ונשגב בזכות שלא נהנה מן השכינה.

בזכר ויסתר

זכה שהשם דיבר איתו פנים אל פנים,

ובזכר מהביט

זכה ותמונת השם יביט.

נדם ואביהו זנו עיניים מן השכינה ולא נהנו ממנה.

משה שלט על התשוקה שלו,

שלט

בשכלו על להט נפשו להתדבק באור השכינה,

ואז השכינה באה אליו בשכרו,

והוא קיבל את פני השכינה באופן מכובד מאוד.

אבל נדב ואביהו הפסידו את השכינה מתוך שלא שלטו על סערת תשוקתם,

והשכינה התרחקה מהם.

אז רואים מפה

שהחוכמה הגדולה היא

שאדם לא יעלה יותר ממדרגתו ולא יחשוף יותר למה שעדיין הוא לא ראוי,

וצריך להתאפק.

בפרשת ויקרא כתוב, ויקרא אל משה,

שאם משה היה נכנס מעצמו לאוהל מועד, למרות שהוא העמיד את האוהל,

את המשכן, אם היה נכנס,

היה נאמר עליו, תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלה טובה אמנו.

זאת אומרת,

גם אם אדם הוא תלמיד חכם וגדול,

אבל אין לו דעת, אין לו דרך ארץ,

לא להיכנס בלי רשות.

נבלה טובה אמנו.

מה אנחנו רואים פה?

שנכנסו נדב ואביהו בלא רשות ומתו.

יצאה אש מלפני ה'

ושרפה אותם בחיים.

ובפרשת יתרו נאמר

ויאמר ה' אל משה

רד עד בעם

פן יהרסו אל ה' לראות

ונפל ממנו רב

שלא יתקרבו יותר מהמידה הראויה להם.

ופירש האיבן עזרא זיכרונו לברכה פן יהרסו כל אחד מקום מעמדו

והם חושבים כי לכבודי יעשו כן מרוב תאוותם לראות כבודי.

על כן אמר משה לראות

ונפל ממנו רב.

דרך אגב

בבית שלישי

כשכבר לא יהיה יצר הרע

והוא יהיה בטל

כתוב שיהיה עדיין סרח של יצר הרע.

עדיין יהיה.

שהרי אז תהיה הפרדה בין גברים לנשים גם כן.

גם בבית שלישי עדיין תהיה הפרדה בין גברים לנשים.

ויש סרח

של יצר הרע עדיין.

הימשכות.

אז כתוב שמה, מה יכול אדם לחטוא באותו זמן?

החטא שיהיה נפוץ

זה שאנשים, מרוב השראת שכינה שתהיה,

ירצו להתקרב יותר ממדרגתם,

וזה יכול להענישם בעונש כבד, כמו שאנחנו קוראים פה.

זאת אומרת, מה שאדם יצטרך באותו זמן זה להבליג

ולהגביל את עצמו כפי מידתו,

כמו שאומר האבן עזרא, פן יהרסו

כל אחד מקום מעמדו.

כל אחד צריך להכיר איזה הוא חכם המכיר את מקומו.

ומובא בגמרא,

בביומא,

כי לכן עשו גורלות בסדר עבודת הקורבנות,

לאחר שקרה מעשה ששניים רצו ועלו בכבש,

ודחף אחד מהם את חברו ונפל.

ונשברה רגלו.

כיוון שראו בית דין שבאים לידי סכנה, התקינו שלא יהיו תורמין את המזבח אלא בפייס,

יש אומרים בפיס.

אז התשוקה של האדם

כשהיא עוברת את הגבול אפילו בדבר מצווה,

עלולה היא להעביר אותו מתכלית המצווה

ולהביא אותו לידי מכשול.

לכן צריך אדם

לדעת להתאפק

ולא ליפול

בבור שקורא לו

יצר הרע.

טוב, אחרי שקרה המקרה עם נדב ואביהו שהיו גדולי ישראל,

ומשה אמר לאהרן אחיו,

אני חשבתי שהקדוש ברוך הוא יתכבד או בי או בך,

ועתה ראיתי שהם גדולים יותר ממני וממך.

אחרי שנפטרו הצדיקים האלה שהם גדולים מאוד

והם התגלגלו אחר כך

באליהו הנביא

יש להם שייכות.

כשאנחנו אומרים אנא,

זה ראשי תיבות אליהו נדב אביהו,

אז יש עניין גדול מאוד

לדעת גודל הצער בהסתלקותם של צדיקים כאלה.

אז אומר הפסוק, ותצא אש מלפני ה'

ותאכל אותם

וימותו לפני ה'.

ואחיכם כל בית ישראל

יבכו את השרפה

אשר שרף ה'.

כל עם ישראל מחויב להתאבל ולבכות על מיתתם של נדב ואביהו,

מפני שחכמי ישראל וגדוליו

הם האוצר היקר והמקודש שיש לעם ישראל.

אם היינו יודעים את מעלתם של גדולי ישראל וחכמי ישראל,

אם היינו יודעים מה האוצר הזה שיש לנו,

היינו שומרים עליהם מכל משמר.

אוכדרך שאמר אלישע בשעת עלייתו של אליהו השמיימה,

אבי אבי,

רכב ישראל ופרשיו.

והגמרא במועד קטן,

מתרגם רב יוסף

מה זה אבי אבי,

רכב ישראל ופרשיו,

רבי רבי,

דתבלאון ישראל בצלותי מרתקין ופרשין.

זאת אומרת,

אליהו הנביא

וגדולי ישראל

הם טובים לישראל בתפילות שלהם יותר מרכב ופרשים מטנקים ומטוסים.

בחרבי ובקשתי, אמר יעקב אבינו,

והתרגום אומר,

בצלותי ובבעותי.

מה זה החרב הקשת של יעקב אבינו?

זה התפילה והבקשה מלפני ה'.

זה הכוח של עם ישראל.

כוח ישראל בפיהם, הקול קול יעקב

והידיים מדי עשיו.

יותר מכל כוח בעולם

זה כוחם של הצדיקים בתפילותיהם.

חוסנו וחוזקו של עם ישראל איננו ברכב ולא בפרשים ככל העמים,

אלא בגדוליו וצדיקיו.

וזה הנכס היקר ביותר ששומר ומגן עליו מכל רע,

בתורתם, תפילתם ובזכות צדקתם.

ולכן, במותם יש לבכות ולהתאבל ולבטא בכך את הכאב הגדול באובדן האוצר היקר על הזה.

הנה אנחנו רואים מעצמה גדולה, יפן,

שיש לה יכולות, חבל על הזמן,

אבל מה לעשות, אם הקדוש ברוך הוא החליט

שכל הים יפסיק לעצור,

כמו שכתוב, עד פה תבוא, לא תוסיף,

וגלי הים החליטו,

בעזר השם יתברך, לעלות למעלה,

ושוטפים ככה

את היפנים.

מה החוכמה?

מה העצה?

מה הכלים שאפשר להתמודד מול זה?

מה הכלים שאפשר להתמודד

מול עשן,

וולקני,

שיוצא באירופה בהר אחד?

מה אפשר לעשות?

מה אפשר לעשות מול הוריקנים?

מה אפשר לעשות כנגד בולענים שנפערים באדמה?

מה אפשר לעשות כשיש רעידות אדמה?

מה ניתן לעשות כשלבה פורצת מהרים?

מה ניתן לעשות בצונאמי?

מה ניתן לעשות כששרפות פוקדות,

לא 50,000 דונם,

אלא אלפי דונמים כמו באוסטרליה

בהרוח מסייעת.

מה ניתן לעשות?

יש דבר אחד שהוא גדול מכל איתני הטבע,

שהטבע כנוע לו,

זה הצדיקים.

הקדוש ברוך הוא נתן כוח לצדיקים ותגזר אומר ויקום לך.

הצדיקים גוזרים גזרות,

הצדיקים גוזרים גזרות ויכולים לבטל גזרות שהקדוש ברוך הוא גזב.

זה כוחם של הצדיקים

ועליהם מושתת העולם.

אם אין לו צדיקים העולם לא מתקיים.

אז באובדן צדיקים כאלה

צריך לבכות ולהתאבל ולבטא בכך את הכאב הגדול באובדן של האוצר היקר הזה.

והגמרא מספרת

כשנפטר,

רבא בר-הונא פתח עליו ההוא ינוכה בהספד ואמר

גזע ישישים עלה מבבל

ועימו ספר מלחמות.

קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות. זה מקוצר פה.

אבל שם כתוב שהוא היה ישיש מאוד,

רבא בר-הונא,

והוא עלה מבבל עם ספר התורה,

והקדוש ברוך הוא קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות.

ונפטרו צדיקים בגלל שהקדוש ברוך הוא קצף על העולם.

וכבר העיר הגאון בעל הנתיבות

שמכאן מתבאר

שאף על פי שרבא בר-הונא היה בשעת פטירתו ישיש מאוד,

בכל זאת אין לראות את פטירתו דבר רגיל ומובן מאליו,

אלא הדבר קרה מפני שקצף הקדוש ברוך הוא על עולמו.

כל שכן לגבי נדב ואביהו,

שהם לא הגיעו לזקנה ושיבה,

שיש לתלות את מיתתם בעוון הדור.

אז הם מצד עצמם חטאו מה שחטאו בדקות

מן הדקות במדרגתם שלהם.

אבל אם היה כוח בדור,

היה בכוחם לעצור את המיתה,

כי כוח הציבור הוא אדיר,

וציבור שמתפלל על אדם חולה יכול לבלום את מיתתו.

יש על זה ראיות למכביר.

ולכן

יש לתלות את מיתתם בעוון הדור, ולכן יש לציבור לבכות ולהתאבל

על שגרמו בעוונותיהם את סילוקם.

זאת אף על פי שהייתה איזה תביעה של חטא על נדב ואביהו,

מכל מקום

לא היה בכך בכדי לענישם בעונש חמור כל כך

שישרפו חיים על חטאם בלבד

לולא החטאים של הדור.

ולכן מוטלת חובה על כל הדור לבכות ולהתאבל על שגרמו להם עונש כה חמור.

כותב היערות דבש

כאשר מלך שולח שר נכבד

למקום מסוים

ואנשי המקום אינם מכבדים אותו כראוי

המלך כועס עליהם ונוטל אותו בחזרה.

השר יכול לסייע להם כי הוא קרוב מאוד למלך ומה שיבקש בעבור אנשי המקום

המלך ישמע בקולו.

אבל אם אנשי המקום לא מכבדים אותו למרות שהמלך שלח אותו,

המלך מחזיר אותו בחזרה.

כך כשאין מכבדים תלמיד חכם כראוי

שהוא שר חשוב אצל הקדוש ברוך הוא,

משליח מאת הקדוש ברוך הוא לעולם הזה,

כאשר בני אדם מזלזלים בו,

הקדוש ברוך הוא מענישם ונוטלו בחזרה,

ולכן התחייבו ישראל לתאבל ולבכות על זה שהם גרמו לסילוקו.

הגמרא בסנהדרין מ״ו מסופקת

האם ההספד שאומרים

בשעה שיש נפטר

זה משום הכבוד של המתים או משום הכבוד של החיים?

הגאון בעל הנתיבות

אומר שאין הפירוש נתינת כבוד למת.

כשאומרים אם זה משום כבוד המת,

אין הכוונה לתת כבוד למת.

אלא בזה שמספידים אותו ומזכירים את זכויותיו ומעשיו הטובים

ומעלותיו

יש לו בזה עילוי גדול בשמיים

שבכך מעוררים למעלה את זכויותיו.

כמו שמצינו אצל דוד המלך

על ידי שאמר שבע פעמים בני בני בני בני בני בני על אבשלום שהיה במדור

השביעי בגיהנום למטה

העלהו משבעה מדורי גיהנום.

אז קל וחומר מי שמזכיר את מעשיו הטובים של צדיק

בוודאי מעוררו את זכויותיו למעלה ביתר שאת ויתר עוז

ויש לו מזה עילוי רב למעלה.

לכן כשהולכים לקברות צדיקים

צריך לקרוא שמה דברי תורה מדבריהם

ולהזכיר את זכויותיהם

ובשעה שאדם עושה נחת רוח לנפטר על ידי שמזכיר את זכויותיו או את תורתו,

אותו צדיק מלמעלה משפיע עליו גם כן שפע למטה מכוחו.

אבל הגמרא גם מסתפקת אולי ההספד הוא משום הכבוד של אלה שנמצאים פה בחיים.

אז לפי הפשט שמבינים, אם זה הכבוד לאלה שבחיים,

אז כשמספידים את המת

מבינים שבכך מכבדים את הקרובים במשפחה שנותרו בחיים, שמשבחים

ומפרסמים את מעשיו של האדם,

אז למשפחה יש כבוד מזה.

האם זה הסיבה?

הגאון בעל הנתיבות מבהר שהכוונה היא אחרת לגמרי.

בהספד

יש גם התעלות לחיים.

על ידי ההספד

יש התעלות למת, כמו שאמרנו, שזכויותיו מתעוררות בכך.

אבל מתוך זה זוכים גם אלה שמעוררים

את הזכויות של הנפטר

במה שהם גרמו לו כל זאת.

אז גם הם זוכים,

החיים בעצמם.

כשם שמי שגורם לחברו להתעלות בחייו

גורם לו לעלייה רוחנית,

יש זכות ודאי למי שגרם לו להתעלות.

אם אדם גרם שחברו יעשה מצווה,

הוא זוכה בעצמו בזה שנתן לו את הזכות לעשות את המצווה.

כל שכן אם אדם יחזיר את חברו בתשובה

שהשכר הוא נצחי,

לאין שיעור ואין ארוך.

או כמו ששנינו

על שמעון אחי עזריה.

בגמרא כל הזמן מוזכר שמעון אחי עזריה.

עזריה היה עוזר, עוסק בפרגמטיה בסחורה, והיה עוזר לאחיו שמעון ללמוד.

ונזקפה זכות התורה גם לזכותו של עזריה.

וכיוון שהם היו שותפים

גם בתורה, גם בפרגמטיה,

בסחורה,

אז הוא נקרא איתו תמיד.

שמעון אחי עזריה.

שתלו את שמו של שמעון בעזריה אחיו, שהחזיק אותו כדי שיוכל ללמוד.

וכמו שכתוב, שמח זבולון בצאתך.

למה? כי ישכר באהליך.

כיוון שזבולון היה מספק מזונות לישכר,

וישכר היה יושב באוהלים של מי?

של זבולון.

כי מי מימן אותו שהוא יושב שם?

זבולון.

אז שמח זבולון בצאתך, כשאתה יוצא למלאכה,

כיוון שישכר יושב באוהליך.

והוא שוקד על דלתי התורה.

לכן ישנה סיבה גדולה לזבולון לשמוח בזה שישכר

לומד באוהל,

מפני שהוא הגורם לו ללמוד תורה.

אז זו סיבה שמסביר בעל הנתיבות.

ועוד,

אם ההספד

הוא מטעם

כבוד לחיים,

אז יש לחיים זכות,

מפני שעל ידי ההספד הם גרמו לכך

שהתעוררו זכויותיו של הצדיק שמת, כמו שאמרנו.

אבל יש עוד לבאר,

שמלבד הזכות שגרמה למת להתעלות

על ידי שמעוררים את זכויותיו,

יש בהספד כבוד לחיים גם,

שבזה החיים זוכים

ומתעוררים בעת ההספד

ללמוד מדרכיו ומעשיו הטובים של הנפטר הנספד,

שזוהי זכות לכל המשתתפים בהספד.

וכמו שאומר קהלת,

אם ימלאו העבים גשם על הארץ,

יריקו.

זאת אומרת, איפה שאתה רואה שיש עבים שחורים והם מלאים במים,

הם יריקו את המים באותו מקום.

ואם ייפול עץ בדרום ואם בצפון,

מקום שיפול העץ, שם יהוא.

אז אותו דבר, גם עץ שנופל, באיזה מקום שנופל,

שם מקומו.

מסביר רשי, מה זה העץ הזה שמדבר ומשווה,

משווה אותו שלמה המלך

לעבים שמלאים במים ומוריקים את המים באותו מקום?

ידוע, כי האדם עץ השדה,

והחכמים נקראים עץ שמניב פירות.

אז לכן הוא אומר, אם ישכון אדם חכם וצדיק בעיר או במדינה,

מקום שישכון,

שם יהיו ניכרים מעשיו אחר מותו וחוכמותיו ומידותיו הטרומיות,

וזה יהיה תשלום טובה ליושבי המקום על מנהגו הטוב, שידריכם בדרך ישרה.

הוא משפיע על כל בני הדור

או על בני עירו.

כשצדיק יוצא מהעיר עושה רושם.

פנה זיווה, פנה הדרה,

וכן כתוב שכל הדור שרבי יהודה בר אלעאי

זכה בדורו,

ועוד כהנה וכהנה.

הוא מובא בגמרא בחגיגה ה',

וכי קטן מה שכתוב בהם בחכמים, ויחי עוד לנצח

כי יראי החכמים ימותו.

כתוב בפסוק, ויקר פדיון נפשם מחדל לעולם, ויחי עוד לנצח

לא יראה השעת כי יראי החכמים ימותו.

אז אומרים חכמים, ומה הרואה חכמים במיתתם יחיה?

בחייהם

על אחת כמה וכמה.

אדם שזוכה לראות את החכמים במיתתם,

והוא נוטל חלק בלוויה ובהספדים,

אז כתוב עליו יחיה.

אז בחייהם, אם הוא זוכה להיות בקרבתם של החכמים ולספוג מתורתם וממעשיהם הטובים,

על אחת כמה וכמה.

וכבר הקשו המפרשים שמכאן משמע שהצדיקים

בחייהם הם במדרגה יותר גדולה ממותם.

כי כתוב בחייהם על אחת

כמה וכמה.

אבל בחולין זן, מה כתוב?

צדיקים גדולים במיתתם

יותר מבחייהם.

אז זה לכאורה מאמרים שסותרים.

אבל כותב הגאון רבי אייזיק מסלונים בספרו שפת הנחל,

שזה שני עניינים בהם.

לעניין מדרגת עצמם של הצדיקים,

בוודאי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.

כמו שכתוב בסוף מועד קטן,

צדיקים אין להם מנוחה אפילו לעולם הבא,

שנאמר ילכו מחיל אל חיל,

יראה לאלוהים בציון.

גם בעולם הבא הוא מוסיף לעלות מעלה-מעלה.

אז הצדיקים, אין להם הפסקה של עלייה כל הזמן.

ואם היותו בעולם הזה,

שהיה חומר חוצץ מפני האור העליון, הרי הגוף שלנו הוא חוצץ מהאור העליון ששופע עלינו,

והצדיק הצליח להתגבר,

ועלה בעולם הזה מעלה-מעלה, למרות החציצה,

על אחת כמה וכמה כשנשמתו כבר נמצאת למעלה בלי חציצה, ואין לו על מה להתגבר,

בוודאי שהוא מתעלה ונעשה קודש-קודשים.

אבל כל זה מדובר בנוגע על הצדיק עצמו.

אז ודאי שלאחר מותו מעלתו גדולה יותר מאשר בחייו,

כי היא בלי חציצה.

זה לגבי עצמו.

אבל השפעתו על אחרים כאן בעולם הזה ודאי פוחתת לאחר מותו,

מפני שהוא התרחק מאיתנו,

לא נמצא עימנו בצוותא.

ולכן,

טוב אנחנו יכולים ללמוד עכשיו את הקל וחומר ממה שנאמר, ויחי עוד לנצח,

כי יראי החכמים ימותו.

ומה רואה החכמים?

במיתתם יחיה בחייהם.

הם על אחת כמה וכמה,

מפני שבעוד הצדיק בחיים ניתן לראותו וללמוד ממנו באופן חי לשאול אותו,

לשאול ממנו,

והוא ישיב לנו מה שאין כן לאחר מותו.

ועוד

שלאחר מותו של הצדיק,

הרי הוא מתעלה ופורש לעולם אחר לגמרי בפני עצמו,

שלעולם הבא לכל צדיק וצדיק יש מדור בפני עצמו ואין אחד רואה את חברו.

כמו שאמרה אשתו של רבי שמעון בן חלפתא לרבי,

שאין אדם רואה חברו לעולם הבא,

כי כל אדם הולך אל בית עולמו,

ולא כתוב אל בית עולמים משותף,

אלא עולמו ללמד שכל צדיק וצדיק נותנים לו עולם בפני עצמו,

ורבי הודה לדבריה.

אם כן, קל וחומר,

שבני אדם שוכני בתי חומר בעולם הזה שהם מנותקים ורחוקים מהצדיקים,

עוד יותר,

שהאפשרות לקבל וללמוד ממנו פוחתת מזו שבחייו.

יש כאלה שיש צדיקים בדורם,

והם לא זוכים לראות אותם, להתקרב אליהם, לקבל מהם עצה או ללכת לפי הדרכתם.

אז כל שכן אחרי שהם נפטרים מן העולם,

שהם רחוקים הרבה יותר מהם.

בכך מפורש גם מה שאמור בנביא במלאכים ב' ב',

ואליהו אמר אל אלישע,

שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך?

מה יאמר אלישע?

ויהי נא פי שניים ברוחך אליי.

בקשה מאוד צנועה.

אלישע, התלמיד, רוצה להיות פי שניים מריבו אליהו.

והוא זכה לזה.

ויש להבין איך יעלה על הדעת

שהתלמיד אלישע יקבל מריבו אליהו פי שניים ממה שיש לאליהו בעצמו.

כמו שמשה רבנו סמך את ידיו על יהושע בן הנון,

ככה אליהו יכול לסמוך.

אבל מה הוא יכול לסמוך?

מה שיש בו הוא יכול לתת. איך הוא מבקש ממנו פי שניים?

יש בזה כמה באורים, אבל אנחנו נגיד אחד.

אלא הכוונה היא,

בעת שאליהו פושט את הלבוש החומרי של הגוף

ועולה לשמיים,

אז אליהו בעצמו מתעלה באותה שעה בדיוק

ונהיה כפליים ממה שהוא היה בחייו.

למה?

שהרי גדולים צדיקים במיתתם

יותר מבחייהם.

עדיין הוא לא הסתלק,

אבל הוא כבר שייך לעולם ההוא וכבר לא לעולם הזה.

אז באותה שעה יש לו שתי מעלות יחד,

שמצד אחד הוא כבר עולה ומתעלה כפליים,

כי החציצה של הגוף כבר לא קיימת,

אין לה את התפיסה והאחיזה בצדיק

שכבר הוא קרוב למיתתו,

ומצד שני, עדיין ניתן לקבל ממנו הכול,

שבשעת ההסתלקות עצמה מהעולם עדיין לא נותק הקשר מכאן,

ויוכל עתה להגיע ולקבל להיות פי שניים ברוחו של אליהו הנביא.

על דרך זה גם אנחנו יכולים להסביר במיתתם של נדב ואביהו.

כתוב, וכל בית ישראל

יבכו את השרפה

אשר שרף השם.

זאת אומרת, מתוך אותה בחייה,

מתוך אותה התבוננות מעמיקה במעלתם

ובגודל חסרונם,

יבואו ללמוד מדרכיהם,

ובכך תישאר רוחם בקרב בני ישראל.

והנה היום זכינו ללמוד את מה שצריך ללמוד מעצם מיתתם,

מה שגורם להם עילוי נשמה כרגע עוד יותר,

וגם אנחנו מתעלים מזה.

ויש בכך גם תיקון ועילוי עבור נדב ואביהו,

שמתוך מותם התעלו בני ישראל,

בכל שגורם זכות לאחרים,

הרי הוא בעצמו מתעלה בכך,

בקל וחומר, במי שגורם זכות לרבים,

כמו שאנחנו זוכים כאן.

ומי שמפיץ את הדברים האלה הלאה,

ומי שמפרסמם,

זוכה ומזכה וממשיך את הזכות הזאת,

מעלה את נדב ואביהו,

ואנחנו עולים איתם.

ולכן קבעו לנו חכמים לקרוא את הפרשה הזאת ביום הכיפורים,

בגלל קדושתם ומעלתם של הצדיקים האלה.

יש לנו לראות, בפרט ביום הכיפורים, ביום הקדוש,

עד כמה הקדוש ברוך הוא דקדק עם הצדיקים האלה שהיו גדולים ממשה ואהרון,

ושרף אותם חיים ביום חתונתו

וביום שמחת ליבו.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להתעורר ולהבין,

העולם לא הפקר.

וגם אנשים במעלה הגדולה ביותר,

אם תהיה להם קרבה יתרה או זלזול מה,

כמה צריך להיזהר כשאדם מרגיש שהוא קרוב,

כמה שיותר,

אפילו לבני אדם שהם יותר גדולים ממנו, כמה צריך להיזהר בכבודם,

שלא לבוא לזלזל.

וכבר אמרו חכמים שאם תלמיד חכם

הוא לא מתחבר לאנשים,

ערכו כזהב בעיניהם.

אם הוא כבר מתחבר אליהם,

הוא נהיה ככסף בעיניהם. ואם הוא אוכל עמהם,

וכחרס הנשבר.

כי ככה טבעו של האדם.

כשהוא מתקרב למישהו,

הוא שוכח את ההפרש, את המעמד,

וכמה צריך לשמור על הדבר הזה.

רואים שמשה רבנו, שהיה הכי קרוב לקדוש ברוך הוא,

שמר על המרחק,

ולמרות שהשם פנה אליו בסנה,

והשכינה דיברה אליו,

הסתיר פניו,

ולא רצה להסתכל בשכינה,

כי חשב שהוא לא ראוי.

ואז זכה לה בכבוד,

גם כשהקדוש ברוך הוא הקרין את עור פניו,

וגם כשהקדוש ברוך הוא זיכה אותו להביט אל האלוקים,

ואין מי שהיה קרוב למשה רבנו,

כמו שכתוב בתורה, והפך להיות איש האלוקים.

אז מזה יש לנו ללמוד,

שגם כשאנחנו עושים מצוות,

לא לעבור על מצוות אחרות,

גם כשאנחנו קרובים וחושבים שקרובים למאן דהוא,

או בפרט קרובים לאלוקים,

צריך להיזהר מאוד ולשמור את הדיסטנס הראוי,

וצריך לדעת את חלקם של הצדיקים,

ולשמור עליהם,

ולא חלילה

לא לחשיב את מעלתם,

כי חלילה אם כן הקדוש ברוך הוא עלול לסלקם מאיתנו,

ואנחנו נהיה נפסדים,

כי מוסרת מאתנו ההגנה,

ואין הגנה לעם ישראל יותר מגדולי ישראל.

אין לנו הגנה יותר גדולה.

זאת אומרת, אנחנו צריכים

כל הזמן לדעת

להעריך

את מה שהקדוש ברוך הוא משאיר בתוכנו צדיקים וגדולי דור,

וצריכים ללכת לתורתם ולאורם,

ולספוג עד כמה שאפשר.

ולצערנו הרב,

לא הרבה אנשים מחשיבים את הדברים האלה,

והם חושבים שהם יודעים הכול, והם יודעים להסתדר וכו' וכו'.

אבל בלי גדולי הדור אנחנו לא יכולים לזוז, רבותי.

כמו שלעוף יש כנפיים,

ובלעדיהם הוא לא יכול להרים את עצמו,

כך חכמי ישראל הם כמו הכנפיים.

בלעדיהם

אנחנו לא יכולים.

וכל הנוטל עצה מן הזקנים

איננו מפסיד.

על כן אנחנו צריכים לדעת,

ללמוד את הדברים,

להעריך אותם, לשים אותם לנגד עינינו,

ולהשתדל להתקרב כמה שיותר ויותר

לגדולי הדור,

וללמוד מפיהם,

ולהבין את מה שהם אומרים.

כי אצלם מה שנראה בעינינו סתירה,

זה בניין.

ומה שנראה בניין

של הצעירים,

זה סתירה.

ובלי דעת תורה של גדולי ישראל, שה' מסורש שכינתו עליהם,

קשה מאוד לזוז.

היינו יכולים להביא כבר מזמן גאולה לעם ישראל,

אם היו שומעים לחכמי הדור ולא למנהיגיו.

אז היינו במצב טוב מאוד.

אבל לצערנו הרב,

עדיין זה לא כך.

יש כבר

תזוזה גדולה מאוד,

יש הרבה חוזרים בתשובה,

יש הרבה אנשים שקרובים יותר לתורה,

אבל עדיין צריך לתת פוש.

אחרון, כמו שאומרים,

כיוון שכל האיתותים מסביבנו,

במהפכות שבמדינות מסביב

ובמכות שהקדוש ברוך הוא מנחית בעולם,

זה מרמז לנו שאנחנו מתקרבים, כמו שאומרים,

לסוף

והכל מופנה אלינו כדי שנתבונן.

אז בינתיים הקדוש ברוך הוא נותן את זה מסביבנו,

אבל זה כבר מסביבנו הדוק מאוד,

הדוק מאוד.

זה כבר סוריה,

זה כבר לבנון,

זה כבר ירדן,

זה כבר סעודיה,

זה מסביבנו ממש, חוץ מהגל הרחוק יותר.

ושם אם יש מהפכות

ויעלו אנשים שהם קיצוניים יותר,

אז המצב של האזור שלנו יידרדר במהירות

ונהיה צפויים למלחמה הגדולה,

כמו שדיברנו עליה בשנים האחרונות,

ואנחנו רואים שזה הולך ומתגשם. אין הבטחה לאף אחד.

לא הבטחה מפני איתני הטבע, כמו שקוראים לזה העולם,

ואין הבטחה מפני שלטון יציב,

לא מסביבנו וגם לא בתוכנו.

אז לכן צריכים להיות ערים לדברים וצריכים לראות מה גדולי ישראל מנחים אותנו,

ובזה נשכון נבטח

עד שיתגלגל הגלגל ונצטרך לעמוד

מול המבחן האחרון לחמת גוג ומגוג.

למי שיש שאלות, בבקשה.

בבקשה.

כואל?

כן. כבוד הרב, יש לי שאלה שהיא גם כללית וגם פרטית.

אני רוצה לשאול על הריבוי של הגירושים בדור הזה.

אני במצב הזה, ובאמת קשה לי להבין,

גם לכאורה משפחות שלא מגדירה את עצמי כצדיקת הדור, אבל ככה עם השתדלות, ובכל זאת זה קורה, למה הפירוד הזה,

זה קשור לתהליך של הגאולה,

ובעזרת השם ברכה גם לצאת מזה.

קודם כל,

האווירה החיצונית משפיעה.

הרבה חברים עושים, הרבה שכנים עושים, והרבה מאוד אתם בפלוויזיה וכל כלי הקומוניקציה עושים.

וממילא, כיוון שרואים שיש ריבוי של גירושים בעולם בכלל,

ובפרט אצל הסלב,

בכל מיני דברים,

זה משליך לאט לאט, גם למטה, שאפשר להסתדר.

פעם לא היו יודעים כמה מתגרשים, לא היו יודעים כמה נהרגים, לא היו יודעים כלום. לא היו אמצעים בשביל לדעת. אז בכל כפר

לא ידעו מה קורה בכל רחבי העולם, ממילא זה לא השפיע.

היום זה כבר אווירה כזאת. את רואה כשאחד רוצח את אשתו, אחר היום שומעים עוד אחד רצח את אשתו.

אחר כך את שומעת ששניים התאבדו, שני זקנים. אחר כך את שומעת עוד אחד.

אחר כך את שומעת ילד זרקו לפח, אחר כך את שומעת עוד אחד מצאו אותו, אחת השליכה מהחלון, אחת ככה.

זה עובר טיק-טק.

מה ששומעים היום בחדשות, צפי שמחר יהיה מעין זה או בדומה לזה.

זאת אומרת, ההשפעה היא אדירה,

ונפגשים מאוד חיי החברה הזו, ובפרט היום עם מכת הפייסבוק,

חבל על הזמן.

אז הגירושים כבר עלו בארצות הברית

ב-20% יותר בגלל הפייסבוק.

20% מתגרשים רק בגלל הפייסבוק.

שמעתם? בארצות הברית.

אז זה דבר איום ונורא.

אז רואים שהכלים שמאפשרים

את המודעות והידיעות בנושאים שונים

גורמים מרכזי בשינוי בתפיסות, בחשיבה, בהתנהגות,

וכו'.

זה אחד. 2. יש בעיה שגם אין הערכה מספיקה לאישה,

ויש תביעות מן הנשים כך וכך.

יש גם הפוך,

שנשים מחפשות קריירה,

וזה על חשבון הבית, וזה גם כן מהרס גדול בבניין.

אבל כל זה שוב פעם,

הפתיחות גורמת, השמועות מאחד לשני,

החד-הוריות

או החד-הוריים מספרים שאפשר לחיות ככה. כמובן, הם לא יספרו את הצד השלילי.

איך את מסתדרת?

בסדר, היא צריכה לשדר ביטחון שהכול בסדר.

ממילא השנייה כבר לא נרתעת כל כך, וככה זה עובר.

גם אם הייתה הכנה מספקת כראוי לחיי הנישואין, אבל לא רק לצד החיובי שבהם,

גם לצד השלילי שעלול להתפתח.

ואיך צריך להתמודד?

לא היו מגיעים רק במקרים שהם כבר דרסטיים למצב של גירושים.

אבל לצערנו הרב, גם בזה לא משקיעים מספיק ולא מחנכים לדבר הזה. מראים הכול ורוד, ואומרים, תתחתנו, הכול יהיה בסדר, וכו' וכו'.

צריך להכין גם את הצד השני.

אז זה לגבי הבעיה בכללות.

לגבי העניין שלך בפרטות,

אז תשימי כיסוי ראש,

ואני אברך אותך שאת תמצאי זיווג הגון יהודי ירא שמיים כי גרושה חייבת בכיסוי ראש.

גם עכשיו?

מעכשיו, שמתי בנישואים אבל עכשיו מה נסתובב בפרטות? בוודאי, כן, גרושה חייבת, אין מצב, אני לא אוכל.

אז את אומרת, את אומרת לקב״ ברוך הוא תשמע. לא, לא, אני לא אומרת לכם משהו. אז למי את אומרת? לי את אומרת.

אם הקב״ ברוך הוא מחייב,

אז את צריכה לעשות, אם תעשי מה שהוא אומר,

מן הסתם הוא יביא לך אחד כמוך שעושה מה שהוא אומר.

ואם שניכם עושים מה שהוא אומר, אין סיבה להתגרש.

אני חושב שכדאי לך.

זה לא קורבן גדול, זו זכייה גדולה.

את בת של מלך, את יודעת שאת בת של מלך.

אז צריך לשמוח אם הקדוש ברוך הוא אמר לך ללכת עם הכומתה שלו.

אז תלכי, תראי, אני הולך עם שני כובעים

ועם אנטנה גם.

בעת תקבלים ממני שלושה כיסויי ראש בשלושה צבעים,

לבן,

בז' ושחור.

כולם חגיגיים.

מה את אומרת?

אני פוחדת להתחייב לכזה דבר רע. מה יקרה?

יזרקו אותך מהבית, מהרחוב, מהשכונה? כלום, איך אני רואה? מי... את תראי כמו שהיית נשואה, הגרושה שמחפשת את החתן.

מה, כשהיה לך כיסוי ראש קודם, מה, נבהלת?

מה זה איך תראי כמו שנראית קודם?

אז הייתי נשואה עכשיו, כי אני גם מחפשת.

מה, אני אעזור לך, אל תדאגי.

אני אתן לך ברכה, בשמיים יתחשבו בזה, אני מאמין.

והקדוש ברוך הוא ישלח לך זיווג הגון, לא טוב?

טוב, רק במחיר. נפלא מאוד. אם את תסכימי, עכשיו כולם יצטרפו לברכה שלי ויענו אמן, ייתנו חותמת,

ועם עטפה כזאת שעולה למעלה,

אני חושב שתוך שנה תתחתני.

טוב. אשרייך!

בבקשה.

הנה.

עשיתי לעצמי. עשית לעצמך חתונה.

מדהים.

שימי, ברכי שחייאנו.

עכשיו.

ואני מברך על זה,

ובעזרת השם יוצאים לדרך.

אולי החתן נמצא פה כבר, לכי תדעי.

אפשר בנדנה?

בלי בנדנות ובלי בננות.

שמים כיסוי ראש מלא על הראש ויוצאים.

אל תפחדי, אל תפחדי.

איך אני אלך מחר לעבודה?

עם זה.

אז איך תלכי?

אתה רוצה שאני אשלח מישהי שתיקח אותך?

אני מוכן.

בעזרת השם, השטרייך. כמה שזה יותר קשה, ככה זה אהוב לפני הקדוש ברוך הוא,

ומקבלים שכר פי 100. מדהים. מדהים.

חבר'ה, זה לא מחיאות כפיים. יותר רציני.

יותר רציני.

מה השם שלך?

לירון שמחה,

בת רבקה. לירון שמחה, בת רבקה, תתחתן מהרה שנה!

עם יהודי ירא שמיים.

אשרייך, אשרייך, אשרייך שזכית.

מדהים. תודה רבה, רב. בהצלחה.

כן.

תסתכלי בסרט שלנו משווייץ האחרון, הייתה שם בחורה אשכנזייה,

לא בחורה, היא הייתה נשואה שלא נתנו לה גט

חמש שנים.

וביקשתי ממנה שתשים כיסוי ראש. היה לה פאה.

אז אמרתי לה, לא, כיסוי ראש.

טוב, בסוף היא הסכימה.

אחרי חודש היא קיבלה את הגט.

אבל קודם הוא ביקש על הגט מיליון דולר,

ופתאום הוא התעורר לבד, ואחרי חודש הוא הסכים ב-10 אלף.

מדהים, לא?

אתה רואה מה כיסוי ראש עושה?

תסתכלי את הסרט בשוויץ.

כן, שאלה.

למי שיש, הנה הבחורצ'יק באמצע השורה השלישית.

כבוד הרב,

יש תופעה היום של כל מיני עובדים זרים,

ובעיקר זה נשים שיוצאות איתן עם ערבים,

או כל מיני נשים מחוץ לארץ.

ואני מכיר, למשל, מישהי כזאת שיוצאת עם בחור אחד,

ניסיתי לדבר איתה, ועוד ההורים שלה, והם ניסו לערב כל מיני ארגונים שעוזרים בזה,

והיא נפרדה ממנו לכמה זמן, והוא גם יצא לחוץ לארץ,

והוא חזר לא מזמן,

והם חזרו שוב.

וזה קורה גם עם עוד אנשים, ואני נמצא בחוג הזה של הרבה גם אנשים חילונים, וזה מאוד נפוץ היום.

אז מה יש לך להגיד בנושא?

שזה עבודה זרה.

כמו שאמרת, עובדים זרים, עבודה זרה,

וזה כישלון חמור ביותר.

זה להתנתק מעם ישראל, זה לכרות את האילן שעליו הם גדלו,

ואין המשך אחר כך,

וזו בעיה חמורה ביותר.

זה צריך ממש חוסר דעת,

בצורה גמורה ביותר. יש לנו כל כך הרבה אזהרות בתורה, יש לי דרשה שלמה רק על זה.

כמה אזהרות התורה הזהירה מפני שלא נתחתן איתם,

ולא הם איתנו. דרך אגב, הם מקפידים לא להתחתן איתנו,

כן?

ואצלהם יש כבוד המשפחה, ואם חלילה אחת מהם... להפך, היום יש,

אני קראתי גם על זה כמה דברים, שיש בכפרים ערבים,

משלמים להם, או כל מיני דברים, כדי לגרום לפתות נשים יהודיות להיכנס אליהם. זה ברור, בשבילהם זו ההצלחה הכי גדולה, אתה מבין?

אבל אצלהם, אם הבת שלהם חלילה תלך עם יהודיות,

אז הם יהרגו אותה.

זאת אומרת, אצלם זה כבוד המשפחה, הם לא מחללים.

אבל לחלל את בנות ישראל, בשבילהם זה מצווה, אתה מבין? זה כמו שהנוצרים רוצים, עם המיסיון,

להפוך את היהודים לנוצרים.

בשבילם זו משימה. ליצר הרע יש הרבה שלוחים.

יש ערבים, יש נוצרים, יש אחרים, יש כל מיני.

יש לו הרבה חילות, ליצר הרע.

אבל החוכמה זה שבן ישראל או בת ישראל ישמרו

על קדושתם על מעלתם שהם הבנים של הקדוש ברוך הוא.

אם לא, הם פורשים מעם ישראל,

וחלילה עוונם גדול הן בעולם הזה והן לעולם הבא.

את התוצאות רואים אצל אלה שנישאו לערבים בכפרים שלהם.

מה קורה אחר כך איתם?

וכשהם רוצות כבר להשתחרר בעצמם,

גם זה כבר כמעט בלתי אפשרי.

צריך באמת כוחות כאלה גדולים שיוכלו לחלץ אותם.

ומי שבאמת

רוצה לדעת מהדברים האלה,

שיצלצל ליד לאחים

או ללב לאחים וישמע מהם מה התוצאות.

לא, אני לא אומר אם היא רוצה או לא רוצה, זו החלטה שלה.

אבל אני אומר כללית, שידעו,

הורים שלא מחנכים את הילדים שלהם לדברים האלה,

אז הם ידעו שהם עלולים להיות

במצב כזה.

מאיפה זה מתחיל, אתם חושבים גם?

אותו דבר, מאותם כלים של התשקורת

שמאפשרים

לראות שגויים זה אותו דבר כמו זה. אין לנו שום בעיה עם הגויים.

גויים, אפשר לחיות אותם בשכנות, לעשות את המסחר, הכל טוב ויפה.

אבל להתחתן איתם,

התורה אוסרת באיסור גמור.

לכן צריך לדעת את הגבולות. לכן חכמים אסרו עלינו לשתות יין איתם,

שלא נאכל פיתם ולא נשתה עינם, שלא ייקחו את ביתם וכולי וכולי.

זאת אומרת,

עשו הרחקה על הרחקה בשביל לא לבוא למצב הזה.

וכבר סיפר לי אחד שהיו לו עובדים וקבלן ערבי שהיו באים אצלו הביתה, הם מכבד אותם, תן להם לאכול, לקחו לו את הבת והלכו הביתה.

נגמר הבניין וגם הבת הלכה.

אז זאת אומרת, אדם צריך להיזהר מאוד מאוד

יחסים בין שכנים, יחסים כאלה ואחרים,

הכל טוב ויפה,

עד הבית.

את הבית צריך לשמור,

הם יתחתנו עם שלהם, אנחנו עם שלנו,

הכל יהיה בסדר.

אבל חס ושלום,

אם רואים את זה, אתה מבין שזה הולך כך וכך,

השם ירחם. ואם רואים סלב שמתחתנים עם גויים או מתחברים אליהם וכולי וכולי, זה נותן גושפנקה,

אז שמה נופלים.

אז מי שמחובר לתשקורת,

שידע את כל הסכנות שהוא מכניס הביתה.

אם הוא רוצה להיות כאילו אין,

לחיות את התקופה כמו שצריך,

יעלה לו במשהו,

משהו יקר או יותר יקר,

אבל יעלה לו.

ואם לא יעלה לו בדברים האלה,

יעלה לו בזה שהוא עבר על דברי השם, יצטרך שלם,

הן בעולם הזה והן לעולם הבא.

תודה רבה.

כן.

שאלה נוספת.

כן, בבקשה, תן לה.

רציתי לשאול

איך אני אתחיל את זה, אבל

הסתבכנו עם בן אדם רמאי שניסה לרמות אותנו בנושא נדל״ן,

ואני מתמודדת מאוד קשה כבר שנים משנת 2007,

וברוך השם הבית חזר אלינו,

והם ממשיכים לתבוע בתביעות כספיות,

ופשוט חיתנתי ארבעה ילדים, ובלי עין הרע, 12 נכדים,

וזה מצב מאוד מאוד קשה עכשיו,

כל הנושא הכספי, שפשוט רצו לגנוב לי בית ולא הצלחו.

קבלי על עצמך ללכת בצניעות גמורה,

כיסוי ראש מלא,

ורק עם סמלות וחצאיות,

מכוסה למעלה עד הצוואר, ידיים עד אחרי המרפקים, גרביים,

לא תתני לייצר הרע

לעבוד עלייך?

הקדוש ברוך הוא ישמור עלייך, שלא יאונה לך שום רע,

והכול יתבטל, והכול יהיה לטובה.

מה את אומרת על העסקה הזאת?

הכיסוי שנמצא עליי זה לא מספיק?

לא.

לגבי מכנסיים, תמיד אני הולכת עם, לא. מבחינת קור, פשוט קר. לא.

קור, לובשים גרביים חמות.

אני גם הולך עם שמלה.

אז פאה עדיף על פני כובע?

לא.

פאה מכסה את הכול?

לא.

את יכולה ללכת עם כיסוי ראש וכובע עליו.

את רוצה? את יכולה ללכת עם כובע או עם כיסוי ראש או עם כובע על הכיסוי ראש.

יש כובעים יפים מאוד,

יש כיסוי ראש נפלאים,

גם תהי צנועה, גם הקדוש ברוך הוא ישמור עלייך וגם יציל אותך מכל המזיקים.

תודה רבה. בעזרת השם. מה תודה רבה?

מחליטה או לא מחליטה? בסדר.

אני אקפיד יותר. לא, לא, לא. אני אקפיד יותר, אני שומע שעדיין לא.

אני רוצה לעזור לך. ביקשת ממני עזרה, אני רוצה לעזור.

בסדר.

בסדר אמיתי.

בעזרת השם. אמיתי.

עושה את כל ההשתדלות.

וואי וואי וואי וואי. עוד פה עוד משאירה פרצה.

לא משאירים אם השאירה פרצה. אני עם הקדוש ברוך הוא, תגידי, עד היום הייתי קצת ככה מזייפת?

היום אני איתך הקדוש ברוך הוא 100%. אמן. בסדר. אמן. אשראייך. הנה. שלושה כיסוי ראש.

תודה.

בבקשה, תן לה.

אשראי עם ישראל, אני רוצה לברך אותך, אמרנו.

תשימי, ואני אברך אותך שכל התביעות יתבטלו ותזכי בכל.

שימי על הכובע כרגע.

כן, כן, ככה.

יום.

מופלא מאוד. וואי וואי וואי וואי וואי, איזה יום.

מה השם בשם האמא?

אמי זכרונה לברכה, שמה כוכבית זרת.

בת?

יעל.

יעל בת כוכבית זרה.

השם יבטל מעליך כל תביעות.

אמן. אמן. ולא יציקו לך.

ואם יש משהו שצריך עדיין להימשך, תזכי בו.

אמן. תודה. אבל, תזכרי מה שאמרתי, וששערות לא יצאו החוצה. תשמרי שהיצר הרע לא יצליח להוציא לך שערות.

הכל יום חוסה כראוי,

ותראי שלא יהיה שום פרצה, הכל יצא טוב מאוד.

תודה רבה. בעזרת השם.

כן, שאלה נוספת.

הנה, תן לילד פה שורה ראשונה.

רציתי לשאול לגבי ההופעות עכשיו שיש

שאומרים שכל מיני הופעות שאין הפרדה בין גברים לנשים, מה אתה אומר על זה?

התורה אוסרת הופעות

שהן הופעות שנעשות גברים ונשים בכלל.

גם אם יש הפרדה,

אסור.

לא ערבי שירה,

לא חפלות, לא קונצרטים,

כל זה אסור, ויש פסק הלכה של כל גדולי הדור, ולא מעכשיו

כבר מאות בשנים שהדבר הזה אסור לגמרי.

ועכשיו זה פרץ יותר עד שכולם כבר עוברים על זה,

פעם זה לא היה,

אבל עכשיו זה נפרץ לגמרי, לכן יצאנו נגד הדבר הזה בשמם של כל גדולי ישראל,

והדבר הזה אסור לחלוטין.

תודה.

תהיה בריא.

תן ליהודי באמצע.

תודה רבה. שלום.

שלום.

רציתי לשאול בקשר למלחמת גוג ומקוג, האם כל מה שאתה אומר לנו זה רק על-פי שכל, או על-פי מה שאנחנו רואים, או שיש לך מידה, משהו יותר,

או גם גדולי הדור אמרו לך משהו?

בואו אני אסביר. כן, עוד שאלה אחת.

השאלה השנייה זה, כשאומרים קרוב,

משיח קרוב, מה הכוונה?

מדברים חודשים, שבועות, או שנים?

כי תמיד אומרים קרוב, אז השאלה, מה זה קרוב?

מה זה המושג קרוב?

טוב.

קודם כול, אני מדבר על גוג ומגוג כבר שנים רבות.

וגוג ומגוג זה כתוב

בספר יחזקאל, ל״ח ול״ט,

וגם בזכריה, י״ג, י״ד, יש תיאור מדויק מה יהיה.

לפי מה שכתוב שם, אז אנחנו נמצאים בתקופה שזה צריך להיות.

כי כתוב שזה יהיה על אדמת ישראל,

אחרי שישראל יגיעו לאדמתם,

באחרית הימים.

אז אנחנו כבר פה,

60 שנה פלוס,

ואנחנו נמצאים כאן ומחכים לרגע. וכתוב תיאור בדיוק איך זה יהיה, ואני מתאר את זה שקלטת שלמה נקראת גוג ומגוג.

זה קודם כל מהמקורות.

דבר שני, לפי ההתפתחויות שרואים איך הקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו ואיך הדברים מגיעים,

רואים שהכול הולך לפי הכיוון הזה בדיוק.

מעבר לזה, כל מה שנאמר בסוף המשנה בסוטה,

שמלכות תהפך למינות ובן קם באביב ובת באימה וקלה בחמותיו, אויבי איש אנשי ביתו,

ושהיוקר יאמיר, וכל מה שכתוב שם,

וחוצפה ישגה, הכל מתקיים בימינו.

אז זאת אומרת,

כל הנסיבות וכל הנבואות שנאמרו, וכל המצב שלפנינו,

מצביעים שזה מתהדק, מתהדק, מתהדק,

עד שיהיה עת צרה ליעקב,

שעוד לא הייתה כדוגמתה, וממנה ייוושע.

וכמובן שידוע שבגוג ומגוג שני שליש מהעולם ימותו.

אז אם לאדם היה ספק איך שני שליש מהעולם ימותו,

היום יותר קל, הקדוש ברוך הוא, לפי היומן שהוא מראה לנו עכשיו,

אז זה בקלי קלות.

פה צונאמי, שם הוריקן, פה רחידת אדמה, שם ככה, שם שרפות, בקלות, בלי שום בעיה אפילו,

בלי מלחמה אפילו.

אז הקדוש ברוך הוא רק מכין אותנו לקראת.

אתה מבין? כמו שגולל אור מפני חושך,

וחושך מפני אור.

אז אתה יודע, אם פתאום יבוא עוד דבר שהעולם לא היה רגיל,

אנשים ימותו רק מהפחד.

אז הוא מרגיל אותנו שאנשים מתים בכמויות, הוא מרגיל אותנו שנשטפות מדינות ושיש

שלגים וקיפאונות וכל מיני דברים.

הוא מרגיל אותנו שנתרגל לקראת מה שיהיה, כי שני שלישים מהעולם זה קצת הרבה.

זה 4 מיליארד בני-אדם.

אז התשקורת מקפידה להראות לנו את הכול,

שנהיה מוכנים.

אז עכשיו אנחנו עוברים את התרגול, ההכנה הנפשית,

לקראת הבאות.

זה שאומרים שהמשיח קרוב זה נכון. כל יום שאנחנו מתקרבים לסוף זה יותר קרוב.

כיוון שעברו כבר אלפיים שנה,

אז אנחנו קרובים יותר לזה שהוא יופיע.

הבנת? כן, אבל השאלה מה זה קרוב? מה זה, חודשים, שנים, או... כל יום זה יותר קרוב.

זה אומר לנו שישים שנה כבר שזה קרוב.

היום הוא יכול לבוא... חוץ חיים אמר שהוא קרוב, אז השאלה מה זה קרוב. ודאי שהוא קרוב. אני אומר לך, כל יום הוא יותר קרוב. ודבר שני,

היום הוא יכול לבוא, אם בקולו תשמעו.

שזה סיפור ישן.

זה לא סיפור ישן, זה גמרא.

אם היינו שומעים בקול השם עכשיו, הרגע כל עם ישראל היו מקשיבים למה שהשם רוצה,

עכשיו היינו נגלים.

יותר מזה,

לכן צריך להגיע גם גוג ומגוג.

שאם אנחנו לא נשמע לשם בטוב,

זה יבוא בלא-טוב.

וכשזה בא בלא-טוב, אז כולם תופסים בשם.

כשיש מלחמה,

כולם תופסים בשם.

תשאל בבאר-שבע עכשיו, כשהגראדים מגיעים,

אם תופסים יותר בשם או לא.

אז ככל שיהיו יותר צרות,

יותר אנשים יפנו לשם.

אז ממילא, אם מה שהוא רצה שיהיה בטוב, בכיף,

אנחנו כנראה מחכים עד שהוא ילחץ ככה לחיצה רצינית,

ואז אנחנו נזעק אל השם, ויזעקו אל השם.

ואז ותעל שבעתם אל האלוקים,

ואז בעזרת השם,

ממצוקותיהם יושיעם.

אבל חבל שצריך לעשות את זה בדרך קשה, וגם עם אבדות.

חבל.

כן,

שאלה נוספת, הנה הגברת פה מצד שמאל.

הגברת מצד שמאל. כבוד הרב,

בקשר למה שהגברת הראשונה כאן דיברה,

כן, לגבי פירוד, פירוד.

איך? כן, לגבי גירושין.

כן.

בעניין הזה אמרו לי אישית

שלתור גרושה אני לא צריכה ללכת עם כיסוי ראש.

אני בת 28,

ואמרו לי שכדי לזכות להתחתן, בעזרת השם,

רק בתפילות, בברכות,

רק כשאני נמצאת בבית כנסת להקפיד כאילו על לשים כיסוי ראש.

מי שאמר לך עשה הנחה,

אבל אין לו רשות כזאת.

ככה אמרו לי, אני... מי שאמר לך, הטעה אותך. זה רבנית, אם זה... אני שאלתי אנשים, הרבה אמרו לי שאני... אנשים, כן, אנשים מצדם אל תעשי כלום ותאמיני ויהיה בסדר.

אבל אני אומר לך, על פי ההלכה את חייבת ללכת בכיסוי ראש.

גם גרושה וגם אלמנה. גם ביום-יום אני חייבת? כל הזמן? כאילו,

כל הזמן להקפיד, חוץ משאני מברכת וזה, אלא בכלל להקפיד? כל הזמן, כל הזמן, בלי הפסקה,

חוץ מהשינה.

כן, אוקיי. יש כאלה ישנות גם עם כיסוי ראש.

הבנתי.

אני ישן גם כן עם כיפה.

אבל מכל מקום את צריכה להבין דבר אחד, זה חובה, זה לא רשות.

ואצל האישה כיסוי ראש זה מן התורה,

זה חיוב מן התורה.

אז לכן את חייבת, ואני אתן לך שלוש כיסויים מתנה.

הבנתי. תודה רבה. ואת רוצה שאני אברך אותך גם, נכון? אני מאוד אשמח.

תשימי,

אני אברך, ובעזרת השם הציבור יענה אמן, ויהיה לנו שתי חתונות נוספות השנה.

רק רגע, חברים.

כן, מה השם שלך?

מיכל בת מזל.

מיכל בת מזל,

השם יזכה אותך לזיווג הגון הראוי לך מהרה השנה.

אמן.

שיהיה לך בשורות טובות. אמן.

שאלה לבחור, שורה שנייה.

שלום, אמן. שלום, אמן. רציתי לשאול את הרב.

יש לי חניך שלפני שנה,

הוא היה דתי, ולפני שנה עבר לבית ספר חילוני והוריד את הגיפה.

עכשיו דיברתי איתו, ניסיתי לשכנע אותו, אבל הוא אומר שלמרות כל השכנועים,

הוא אומר שקשה,

שהוא קשה לשמור שבת, וקשה לא להיות עם בנות.

וקיצור, תהיה עצמם להגיד לו. הוא נמצא פה? לא, לא נמצא פה.

לצערי. קשה מאוד להסביר, כי צריך לשמוע את הטיעונים שלו ולסתור אותם לאט לאט, ולהסביר לו

את ההפרש בין מה שהוא עושה כרגע למה שהוא צריך לעשות, ומה השכר ומה העונש.

הטיעונים שלו שקשה. זה שמעתי, לא בעיה לענות. והוא מרגיש שהדת זה רק דבר שמגביל, הוא לא מבין מה טוב בדת.

אז איך להסביר לו? איך... מה טוב בדת? איך לגרום לו להבין.

הבנתי.

תראה, דת זה חוק.

חוק, בפירוש המילה דת זה חוק.

אני לא מבין מה טוב בחוקים של מדינת ישראל.

אני גם לא מבין מה טוב בחוקים של התנועה.

נכון, אבל בחוקים של התנועה, אם אתה נוסע מהר, אז תקבל...

לא, אני יכול לנסוע מהר ולא שום דבר יקרה.

נכון, אז אנשים נוסעים מהר.

אבל מקבלים רפורט.

פעם, אחד ממאה מקבל. בשלילה.

אה, אחד ממאה.

כן.

זאת אומרת, תופסים אחד ממאה, זה משתלם.

אבל הקדוש ברוך הוא תופס כל אחד בכל רגע, והוא מצטלם אצלו.

מסכים, אבל... בסוף דבר הכל נשמע. אני מסכים, אבל הוא לא מרגיש את זה. הוא כבר שנה עושה משלמת האדם. הבנתי, גם מצלמה שצילמה את האדם, לפעמים הוא לא רואה את הפלאש. אבל כשמגיע הרפורט אחר כך, והשלילה,

אז הוא מבין.

כשמקבל בן אדם אחר כך תאונת דרכים, או איזו פגיעה, או איזו מחלה,

אז הוא נזכר, אתה מבין, שהוא קיבל פלאש פעם.

ולהראות לו דוגמאות, ואחר כך זה יהיה יותר קל.

זה שלא רואים כרגע את מה שאמורים לקבל, או מה שעתיד לצאת,

זה לא אומר, אתה מבין, שלא נתפסים.

הבנתי. עכשיו עוד שאלה. לא עדיף לבוא בגישה שזה טוב ושזה משמח? לא, לא. זה לא טוב ולא משמח. זה חייבים לעשות אם זה לא טוב,

וגם אם זה עצוב.

טוב. יש אנשים שצריכים ללכת לצבא, גם אם זה עצוב להם מאוד,

וזה תוקע להם את כל הביזנס.

מה זה משנה?

אם חייבים, אז חייבים. אם לא חייבים, אז לא חייבים.

אם יש בזה גם טוב, עוד יותר טוב.

אבל זה לא הסיבה שבגללה אנחנו שומרים.

אמנם כתוב, תעמור הוא כי טוב השם,

אבל זה לא הסיבה לשמירת ההלכה.

ההלכה זה דבר מחייב, תרצה או לא תרצה.

כל זמן שאתה מקבל נשמה מהקדוש ברוך הוא,

הוא אומר מה אתה צריך לעשות עם הנשמה.

תעשה נגד רצונו,

אז הוא ייקח אותם מתישהו יחליט.

אין לו שום בעיה. ולא גמרת את הסיפור,

זה רק מתחיל.

אז אם אתה סומך על זה שאתה יותר גדול מהקדוש ברוך הוא, בבקשה.

עכשיו הודיע מר סטיבן הוקינג,

תראו ב-ynet היום יש כתבה שהמדע אומר שהם נכשלו.

זהו.

אין תשובה למדע על הבריאה,

אין תשובה אחת שתסביר את כל הפיזיקה,

אין מה לעשות.

טוב, תודה רבה.

תהיה בריא.

עוד שאלה? תן לבחור שאחוריו.

אני יודע שזו שאלה קצת כללית,

גדולה,

אבל שמעתי שהרב די מתנגד לגיוס לצבא.

מי עבד עליך?

לזה אמרתי חברים אמרו לי, אני לא... אתה רואה מה זה כששומעים לחברים? אמרתי קודם שחברים הרבה עושים.

יש לי מספיק הקלטות כשאני מדבר בהרצאות,

ועכשיו רק אמרתי

שאם החוק מחייב ללכת לצבא,

מה לעשות, אפילו אם זה לא טוב בשבילך.

מה זה לא טוב בשבילי?

זה חובה.

אמרתי שזה חובה. לא מבחינת דינא דמלכותא דינא דברים כאלה.

מבחינת מצווה.

זה מצווה.

איזה מצווה זאת? רק תראה לי את ה... זה מלחמת מצווה.

אם הרב אומר ש... תראה לי רק בתרי״ג מצוות את המצווה.

תראה לי.

עזרת ישראל מייצר עוד דברים שפה זורקים לי ו...

אני בקרני שומרון הייתי לפני פעם הזאת,

ושאל אותי מישהו על זה,

והבאתי לו את הרב קוק,

ובסרט שיצא לאחר מכן אני מראה שהרב קוק אומר שזה לא מצווה, ומצווה יותר ללמוד תורה.

ואפילו אברהם אבינו,

בזה שלקח את אליעזר ועשה בו הנגריה להילחם כדי להציל את לוט, הוא נענש על זה.

אז הרב קוק אומר שיותר מצווה ללמוד תורה,

ומי שלומד, יכול ללמוד תורה ולא לומד תורה,

הולך לצבא שחושב שזה מצווה יותר גדולה, הוא עובר עבירה.

עם כל הכבוד

לרב קוק אתה מתכוון. עם כל הכבוד לרב קוק, כן?

אז עם כל הכבוד לרב קוק מה?

מה יש לך להגיד?

הרב קוק גם היה...

זה מה שהוא אמר. תענה על מה שהוא אמר.

אני לא למדתי. אה, לא למדת, אז לימדתי אותך.

עכשיו תענה על מה שהוא אמר, תסתור את דבריו.

על כל צבא בריטי, אוסטרלי, יהודי, כל צבא.

כל מי שיכול,

אדוני, אתה נמצא במדינה, כמו שהוא התחיל להגיד,

וזה לא,

זה לא חובה רק, זה פשוט מאוד, אתה חי פה,

אז אתה צריך להגן על האנשים,

ככה הוא התחיל להגיד. ממש לא. אז אותו דבר,

כל מקום שאתה נמצא, אתה צריך לתת את תרומתך,

תרומתך בגופך או בנשמתך לכלל האזרחים שאתה דר בתוכם.

שהמדינה חייבה אותו, בגלל שאני מסיים כזה, מתוך, מתוך תוכיותך, תיאור אפילו מהקודש אפשר להגיד. אין שום בעיה. אני אלמד אותך דבר שלא למדת בתורה,

שהקדוש ברוך הוא אומר שמי שמחזיק לא את העם,

אלא מחזיק את העולם,

זה לומדי התורה, אל תקרא בנייך אלא בונייך,

ואם לא ברית יומם ולילה,

אז בכלל לא יהיה עולם.

חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

בסדר, אפשר גם...

אומר הקדוש ברוך הוא. אפשר גם להיות בצבא ואחר כך ללכת ללמוד.

אתה אל תחליט לקדוש ברוך הוא, תחליט לעצמך.

אבל לקדוש ברוך הוא חשוב מאוד שיהיה לומדי תורה, כי אם לא, לא יהיה עולם, בוודאי שגם לא יהיה צבא. אם אנשים לא יגיעו לצבא,

אנחנו נושמד, אם כולם ישבו ויינהגו... הרבה אנשים לא הגיעו לצבא ועוד לא הושמדנו.

בגלל אלה שכן באו לצבא. ולא רק זה,

שטויות והבלים.

הרי התורה פתרה על דברים הכי קלים את האנשים מללכת לצבא.

התורה, רק בעל ואישה שעברו את זה. התורה פתרה את מי שמדבר,

אתה שומע?

התורה פתרה אפילו מי שמדבר בין ישתבח ליוצר.

שמעת? אז כל ישראל פטורים, על פי התורה! הרב, מי לכם, הרב,

כיום המלחמה בארץ, אין לך מלחמת מצווה. עכשיו למדנו, בוא, בוא תקשיב. הרב רמא היה קרא שעבר שעבר באיתמר. אם אנשים יבואו לצבא, אם אנשים לא יהיו קרביים, אנחנו נושמד. אדוני, אדוני, כל הקשקושים האלה זה דקלומים שלימדו אותך לדקלם.

כשאני הייתי בבית ספר חילוני לימדו אותי לדקלם פסוקים.

לא לימדו אותי תורה,

רק לדקלם, כי נא דוד ויהונתן.

לימדו אותי לדקלם.

אתם כולכם מדקלמים, אתם אפילו לא שומעים.

אתה אומר, אם היה צבא לא היה קורה מה שקרה באיתמר.

אם בצבא קרה מה שקרה באיתמר.

אם המערכת שטריעה,

אם אלה שניגשו למערכת והחליטו שזה לא כלום, אם הכול היה מה שהיה באיתמר. אבל היה צבא, יש צבא.

אבל היה צבא. דוד המלך

לא, לא, לא, באיתמר. באיתמר, היה צבא?

היה צבא?

שואל או לא אתה? היה צבא? אני רוצה להעיר הערה. לא, אתה, אתה.

היה צבא? היה צבא? יש צבא? בסדר. יש מטוסים? כולנו צריך לעשות השתדל שלו? יש בנקים?

שואל מה זה עזר?

מה זה עזר? שואל אותך שאלה נוספת. יש צבא היום?

יש צבא?

אני שואל, תן לו, תחליטו, אחד-אחד.

אחד-אחד, חבר'ה.

תן לו שיסיים קודם.

תן לו, תן לו.

תחזיק.

אמר רב, זה רק כמו שיש יותר צבא.

זה רק מחזק את הטענה שלו. שואל, תן לו, מה אתה חוטא? שנייה, יש לי טענה. הדבר הזה, מה אתה חוטא?

סתם מעניין אותי. אז למה דוד המלך נלחם וכולם נלחמו? אני אסביר תיכף. תן לו, בבקשה. תן לו, תן לו. תן לו, תן לו. זה רק מחזק את הטענה שלו. תן לו, רגע, רגע.

תקשיב, תקשיב.

יש צבא או אין צבא? זה רק מראה שצריך יותר אנשים בצבא. שמענו דכלום. עכשיו תענה לכלום. לא דכלום, זה עובדה. שמעתי עובדה.

יש צבא, זה עובדה?

יש צבא, זה עובדה? כן, כן, יש צבא. זה עובדה. נפלו גראדים באשקלון ובראשון-לציון. זה תלוי בצבא, זה תלוי בצבא. הסימן שזה לא תלוי בצבא. זה לא תלוי בצבא, אבל כל קשר המלחמה, לא הבנתי, אבל אני שואל.

יש צבא פה 60 שנה?

גם לארצות הברית יש צבא, שואל, יש פה צבא 60 שנה? תענה. יש צבא 60 שנה. יש עדיין מלחמות?

גם תורה אין. אני שואל.

אני אענה על זה.

יש או אין?

יש. אני אענה.

אם היו אלה שבצבא לומדים תורה,

לא היה צריך צבא וגם לא הייתה מלחמה. אבל אם במלחמות, אבל רגע,

רגע, לא, לא.

הרב, מימי חזקיה לא היה תורה כמו שהיה במדינה שלנו. אני אסביר, אני אסביר.

הפוך, הפוך. אתה לא שומע אפילו מה אתה מדבר.

תן לו, תן לו, תחזיר לו, תחזיר לו.

תעמוד, תעמוד.

תעמוד.

בזמן חזקיה הבאת דוגמה הפוכה.

בזמן חזקיה לא היה צבא, תקשיב.

הלו?

בזמן חזקיה לא היה צבא.

לא רק שלא היה צבא,

הוא התנגד אפילו למתנה הצנועה שהציע לו סנחריב,

לתת לו אלפיים סוסים בשביל שיהיה פייר פייט לפחות,

ולא היה צבא, ועל מה הוא סמך?

על התורה שהוא לימד את ישראל,

שתוך שלוש שנים היה לו חרב,

היה לו הרבה חרבות.

אתה יודע מה הוא עשה איתם?

כפייה דתית.

הוא הלך לבתי בית מדרש, במקום ללמד אותם להילחם,

הוא נתן להם להילחם במלחמתה של התורה, הוא תקע חרב בכניסה,

מי שלא ייכנס ללמוד, לא לצבא,

יידקר בחרב. שמעת?

תוך שלוש שנים למדו תורה קול ישראל,

וכשסנחריב הגיע עם 370 מיליון,

גם אם היה לישראל צבא,

370 מיליון. לא, לא, תשאר איתי.

370 מיליון, מה קרה? זה ניסים אבל.

אני יכול לדבר?

אני יכול לדבר?

כן. 370 מיליון,

ירד מלאך השם, לנס. אני יכול לדבר?

והיכה במחנה סנחריב 370 מיליון.

שמעת? כן. למה? כי חזקיה אמר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

אני מאמין בך יותר מהצבא.

אני ראיתי שכתוב אצלך בתורה,

אם בחוקותי תלכו,

מה ההבטחה שהבטחת?

ושכבתם ואין מחריד, וחרב לא תעבור בארצכם.

אמר חזקיה לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אני קיימתי את החלק שלי.

אני קיימתי שבחוקותי תלכו.

שלוש שנים פה אנשים לא זזים.

אני תקעתי חרב שהם ילמדו.

כולם יודעים?

את שלי עשיתי. עכשיו תעשה את שלך.

מה עשה השם? קיים.

ושכבתם ואין מחריד,

וחרב לא תעבור. מה קרה?

370 מיליון. בדיוק כמו שאתה אומר.

זה לא נס.

זה לא נס.

זה לא נס. זה ברית

בין הקדוש ברוך הוא לישראל. זו הבטחה אלוקית. זה לא נס.

זה הטבע.

הטבע של ההתנהגות של עם ישראל ואומות העולם

זה ככה.

אם אנחנו שומדים תורה,

אם הכל כל יעקב,

אין ידי עשיו שולטות.

אם הכל רפוי, כי אתם הולכים לצבא,

אז פחות הכל יעקב,

אז ידי עשיו שולטות.

הבנת, באבי?

רגע, לא סיימתי.

שאלת על דוד. הבנתי, הבנתי. לא, שאלת על דוד.

אז למה דוד הלך למלחמות?

שאלת.

דוד הלך על פי השם ובאורים ותומים.

כשמהשמיים אמרו לו כשישראל יצאו למלחמות לא לפי אורים ותומים

אלא לפי הבנת האסטרטגים מתו 72,000 בפילגש בגבעה כי לא שאלו את פי השם.

הבנת?

כששואלים את השם ועושים על פיו מנצחים.

הבנת?

הבנתי. יופי. אז מה שיוצא מפה, זה שיש צבא, זה מה שעושה שיש מלחמות. זה מה שגורם בעצם. לא, אני אסביר, אני אסביר, אני אסביר.

החזון איש זכר צדיק לברכה,

כשבא אליו ראש הממשלה הראשון, מנוחתו שדה בוקר,

אז הוא אמר לו,

חביבי,

חביבי,

אם אתה יוצא למלחמה,

אם אתה מחזיק בנשק, יבואו מולך גם כן עם נשק.

אם אתה לא בא עם נשק,

אתה בא עם הכוח האלוקי, אתה בוטח בשם.

תסתכל לדוגמה היום,

עם מה הערבים הולכים?

אין להם צבא כמו שלנו,

והם לא פוחדים מאיתנו בכלל.

הם באים עם אללה וכבר, אללה וכבר, אללה. הם אומרים את שם השם,

ואתה אומר F-15,

F-16, מזלטים, חרטטים.

אתה בא עם זה, הם באים עם אללה וכבר,

ואתה לא יודע איך לגמור את העניין.

הם כנופיות,

בלי צבא סדיר.

אתה יכול להפציץ את אבו אבו הום,

והם בינתיים מנהלים את המדינה ואת הסדר היומי שלנו.

הם קובעים אם אתה תהיה בלחץ,

אם תלמד בבית ספר, לא תלמד עם הילדים.

הם קובעים. בודדים, בודדים.

כמו שהיה פעם הפוך,

שישראל היו מעטים ואומות העולם גדולים,

והיו חשמונאים שנלחמו בשם השם,

והיה מרדכי ואסתר.

היום הם,

הם לקחו את התפקיד של אללה וכבר,

ואתה בתנקין.

הבנת?

אז מה זה הלכה מפורשת ברמב״ם שאומר את עזרת ישראל מייצר?

שמעת מתוק? עזרת השם,

כשהשם עוזר,

העזרה הכי גדולה שאומר הקדוש ברוך הוא, תקשיב,

העזרה הכי גדולה של הקדוש ברוך הוא, וההבטחה האלוקית,

אין שום הבטחה בתורה שאם אתה תדע להילחם,

אז אתה תנצח.

יש רק הבטחה אחת, אין בחוקותיי תלכו.

שם אני מבטיח את ההבטחה הזאת.

אתם תשכבו,

מיליארדים יבואו.

כלום. קיינוך אפס בשבילי. מלאך אחד ישמיע עליהם שירה והם ימותו כולם.

אני לא מפחד, לא צבא, אני לא צריך צבא. כזה כזה לא צריך.

אההההההה כיוון שהישראלים הם חיים על פי טבע והם לא מאמינים באלוקים ולא מזכירים אותו.

הרי שרון,

אחרי שהוא הצליח כביכול בעופרת יצוקה, מה הוא אמר?

אשרי העם שצה״ל לא.

במקום להגיד אשרי העם שהשם אלוקיו.

אז הוא תלה את הכול בצה״ל, אתה מבין?

טוב,

ועד צה״ל שהגיע לעופרת יצוקה, ואחרי צה״ל שהגיע לעופרת יצוקה,

מה פתרת לי בינתיים?

השתנה המצב?

לא.

קיבלנו מנה שנתית, במשך שבוע עכשיו מטילים.

שנתית קיבלנו בשבוע.

וישראל מחככים.

ומה אתה חושב?

שאם עכשיו אנחנו נתקוף עוד פעם, נעשה עופרת יצוקה יצוקה.

אז מה אתה חושב?

שיגמרו הערבים מסביבנו?

כאילו יש רק עזה?

ומה עם ירדן,

שהוא לא סובל אותנו המלך?

ומה עם אסד, או מי שיבוא במקומו?

ומה עם ארדואן?

ומה הסעודים אוהבים אותנו, אם זה לא אינטרסים שותפים עם איראן?

מי מממן את כל הטרור בעולם? הסעודים.

ומה עם איראן?

אתה חושב שתגמור פה אז גמרת?

הקדוש ברוך הוא שולח את האויבים עלינו בגלל מעשינו.

כשעם ישראל הלכו בדרך השם, תקרא ספר שופטים, מתחיל הטוב עד סופו זה ככה, ותשקוט הארץ ארבעים שנה.

הלכו עם השם?

שקט.

לא.

שלח את מואב, שלח את עמון, שמחה, שלח את ארם,

שלח, שלח, שלח.

חזרו בתשובה.

היה שופט טוב, הלכו בדרכי השם, ותשקוט.

לא צבא ולא בטיח.

מה אמר השם לגדעון?

מה אתה בא לי עם כל כך הרבה?

מספיק, רק 300 איש, עבדת, המלחמה היא שלי, לא שלכם.

אני לא מתפעל מכמויות,

לא מטנקים ולא ממטוסים, שום דבר. הנה יפנים,

מייצרים גרעין וזה. מה יצא עליהם?

חרבם תבוא בליבם,

מקשתותם תישברנה. אז הם לא יכולים אפילו להגן על עצמם.

העולם לא יכול לעזור עליהם.

העולם לא יכול לעזור.

אז אתה בא להשוות כוח של בשר ודם לכוח אלוקי?

והשם אומר, רק הכוח האלוקי. תתחבר אליי, אתה מוגן.

תעזוב אותי,

תתלה בעצמך, אתה תיפול.

תראה, שבוי אחד.

שנים לא יכולים להוציא אותו.

צבא שלם,

מוסד, שב״כ, מודיעין,

כל העולם רוצה לעזור.

לא יכולים. אחד.

אחד.

איפה הצבא?

איפה הכוח?

תביא את הבן האחד. אחד.

תביא אחד.

לא אמרו לך אלף מפוזרים.

אחד תביא.

אתה לא יכול? כל הצבא לא יכול?

כל המדינה לא יכולה?

אז מה זה?

מה זה?

אלא מאי?

מי שמחובר לקדוש ברוך הוא,

מי שמאמין בקדוש ברוך הוא,

שם ההגנה הכי גדולה. הבנת?

למה צריך מלחמה לכיבוש הארץ עם יהושע?

מה פירוש? רק עם ירחו היה נסח. איזה בעיה. עזוב, יש מלחמה עם הבעלים. אני אסביר.

אם היית לומד תורה כמו שצריך, היית יודע

שהקדוש ברוך הוא,

את כל הניסים הוא עושה בדרך טבעית.

אפילו קריעת ים סוף,

הקדוש ברוך הוא עשה רוח קדים.

למה צריך רוח קדים? הרי זה נס, זה 12 גזרים, זה ברור שזה לא רוח קדים.

אבל תמיד הקדוש ברוך הוא מסתיר את הניסים

בשביל שאנחנו, זה העבודה שלנו, בבחירה נגלה מתוך ההסתר את האור האמיתי.

ואנחנו צריכים לראות גם כשאתה...

זורע פה, אתה חקלאי,

ואתה זורע,

אתה לא מאמין שכוח הזריעה שלך מביא את התוצאה, את התבואה? לא.

כי עד שתבוא התבואה צריך שיהיה גשם,

צריך שהוא לא יהיה גשם עז,

צריך שלא תהיה חמה שתשרוף את זה,

צריך שלא יהיה תולעים ושלא יהיו עכברים,

צריך שאחרי שאתה תוריד את זה שזה לא יימק

ושלא יהיה צרות, וגם אחרי שתמכור שהצ'קים לא יחזרו.

זה לא ברור שאם אתה שם זריעה באדמה בכוחך זה יניב פירות.

אתה תמיד בכל תהליך צריך את הקדוש ברוך הוא עד סוף התהליך.

הבנת?

אז אתה צריך להבין.

הקדוש ברוך הוא בשביל לכבוש את הארץ עשה את זה בדרך כביכול טבעית.

אבל זה לא טבעי בכלל שהיו מלחמות שלא נפל אחד מישראל.

למרות שעשו מארבים וטקטיקות והכול זה על פי טבע.

אבל מה בא אליהם המלאך?

בא אל יהושע בן נון ואמר לו, על מה באת?

אמר לו, לא למדתם תורה,

לא למדתם תורה בעיון.

שמעת יום מלחמה?

הוא אומר, המלחמה?

התורה שאתם לומדים בלילה היא קובעת.

זאת אומרת, אדם צריך להבין,

אתה שומע?

כשהמלחמה היא על פי השם אפילו,

על פי השם,

היא מלחמת מצווה.

חייבים גם ללמוד תורה בלילה. וואלכ, חזר מהקרב, הבן אדם עייף, הרוג.

זה לא כמו פעם, אתה יושב בטנק ונוסע ככה, ובום, מפציץ.

זה לסחוב חרב וכידון וללכת בתך-תיך-תיך-תיך-תיך. אתה יודע איזה שרירים צריך? תך-תיך, רק תחזיק את החרב.

אתה מתחייב.

ואחרי כל זה אומרים, תלמד ובעיון.

למה?

כי הצלחה,

הכל תלוי בתורה ובמצוות של עם ישראל.

אם היה לפחות הצבא,

לפחות הצבא החילוני

מלמד את החיילים אמונה,

תורה,

מצוות,

לימוד תורה והכול,

היה מצליח פי אלף לאין ערוך.

אבל הם חושבים

שבאמת כל מה שהם ממציאים, הטכנולוגיות והכול, זה מה שמציל טעות.

אם הקדוש ברוך הוא, ושלא יראה לנו,

אני ממש מקווה שלא יראה לנו,

אבל אם הקדוש ברוך הוא ירצה, הוא יעשה מאיתנו צחוק ופורפרה,

שהיפני, מה שאתה רואה היום, מי שראה את הסרטים, אתה ודאי ראית באינטרנט,

איך שוטפת,

איך נשטפת עיירה שלמה, עיר שלמה, איך נשטפת עם הבניינים, עם המשאיות, עם הכול.

אי אפשר לעצור את זה.

אז מה כל החוכמה האנושית יכולה לעשות?

אפס אפסים.

הקדוש ברוך הוא יכול לשבש

ברגע אחד את כל המערכות פה שלא ימצאו את עצמן,

כמו הווירוס שהכניסו לאירנים.

כמו שהם לא יודעים למצוא את הידיים והרגליים,

זה וירוס שאנשים הכניסו.

אתה יודע מה זה וירוס של הקדוש ברוך הוא?

הרי כל הווירוסים שיש שם, זה החיקוי הכי עלוב לווירוס.

וירוס של הקדוש ברוך הוא, אתה יודע מי זה?

כשהקדוש ברוך הוא שלח מלאך ומתו 370 מיליון,

אם היו ישראלים היום

וכתבים מכל העולם, באים ורואים את מחנה סנחרם, מה היו אומרים?

שזה היה וירוס.

או קרינה

או איזה חרטא, הם לא היו יכולים להגיד שזה מלאך עשה.

אה, תסביר, 370 מיליון מתים.

היה כזה תקדים?

לא היה.

כולם מתים, בגרים.

אין סיבה שרואים, לא רואים שום סיבה, אין.

זה לא שטף אותם נהר ולא כלום.

כלום, מתים.

ככה, עם החליפות, עם הבגדים, הכול שוכבים, מסודרים ישר לעוף השמיים ולבהמת הארץ.

אז יש לנו מספיק היסטוריה בשביל להבין מה הכוח האמיתי של עם ישראל,

ונאחזים בדקלומים כל הזמן.

ואפילו הרבנים שלכם אומרים

בשם התורה את אותה תורה שאנחנו אומרים,

אבל לא, לא רוצים לראות את זה. דקלומים.

צריך להבין נשמות טהורות.

זה שצריך להתנהג על פי טבע,

זה בגלל שאנחנו לא בעלי מעלה רוחנית.

לכן גם צריך ללכת לעבוד, כי אדם אין לו ביטחון. אם תשאיר אותו בלי ביטחון, הוא ימות.

אבל מי שיש לו ביטחון,

גם לא עובד בכלל.

זה ההבדל.

ויש כאלה הרבה.

לא עובדים,

לומדים וחיים.

חיים בדוחק

אבל חיים,

חיים

רק מהשגחה אלוקית.

הם לפחות רואים את ההשגחה האלוקית יום-יום.

כי אין להם משכורת כזאת שהם יכולים לסמוך עליה.

אין להם על מי לסמוך, רק על אבא שבשמיים.

והם חיים ככה כל הזמן. כמו שחקלאי זה לא כמו יצרן.

חקלאי, הוא יודע, הוא יכול פעם אחת לזרוע,

עכשיו צריך לחכות עד שיהיה לו יבול.

עכשיו הוא יודע, בטוח החקלאי,

שרק השם יכול להושיע אותו.

זה ההבדל.

מי שחי באמונה זוכה לראות אותה בחוש. מי שלא טועה ונכשל.

כן, בטח שאתה יכול.

תעמוד, תעמוד מתוק.

כואבות לך רגליים, סימן שאתה לא לומד תורה מספיק.

כתוב רגלי חסידה וישמור.

בקשר למה שהרב... אני יכול לתת לו כיסוי ראש. אתה רוצה? אני אביא לך.

הנה, כיפה של שופר.

רגע, רגע, המיקרופון שם למעלה.

תני לי למעלה, שישאר למעלה. לא, לא, דבר עם המיקרופון.

עם המיקרופון דבר.

פסיקת ההלכה זה לא איך שהרב מגדיר פה. הרב אומר פה, דוד, חזקיה, בסדר.

תכל'ס רמב״ם, מה הוא אומר?

אומר עזרת ישראל מהצער. זה לא לקדוש ברוך הוא שהוא זה שעוזר לנו, זה אנחנו.

אדוני, זה מה שאתה מבין, זה מה שלימדו אותך לדקן. דקלומים, כן, טוב ויפה, דקלומים. תכל'ס, זה הלכה?

לא.

מה הלכה?

למה יש את הוואזן?

הלכה. בגאו רגע, וגם עניין עבודה.

הרמב״ם אמר שמי שמאמין, כמובן צריך לעבוד.

הרמב״ם אומר, מי שלומד תורה ומקבל על זה כסף, מחלל את השם,

אתה מלמד עכשיו עוד פעם דקלומים.

הרמב״ם אמר שמי שיסמוך על זה שהוא יחיה על קופת הציבור

ולא ילך לעבוד,

זאת אומרת, עדיף לו בשביל מה אני צריך לעבוד אם קופת הציבור תשלם עליי,

זה ביזה את התורה וקיבע את אור הדעת וכו' וכו'.

זה דבר שמדובר במי שרוצה לתלות עצמו על הציבור,

אבל

מי שהציבור רוצה לתת לו,

לא מדובר. אני רוצה לתת.

אז תן לי לדבר. תן לי לדבר, מתוק. המדינה חיה בזכות אלה שלומדים.

אני יכול לדבר? למה אתה עצבני? למה אתה עצבני, מתוק? כאילו אתה משלם, כאילו אתה מדינה.

תגיד לי משהו,

יששכר וזבולון, מתוק.

יששכר וזבולון.

לא הבנתי,

והרמב״ם לא ידע שיששכר וזבולון?

יששכר וזבולון זה מרצון.

אוה! אבל פה המדינה לא כל כך רוצה שכל החורדים יעסקו בגודלים. אדוני,

אם המדינה לא הייתה רוצה, היא הייתה עושה חוק טל-טל-טל.

תקשיב רגע, עובדה שהיא עדיין משתלמת לה, המדינה תמיד עושה מה שמשתלם לה. כמה זה משתלם? מה זה משנה? יש פה הלכה.

המדינה לא רוצה לשלם לעובדים הסיעודיים,

אבל אין לה ברירה, משתלם לה שלא תהיה הפגנה.

המדינה לא רוצה לשלם למהנדסים. מה זה קשור? אבל כשזה מפריע לה, היא משלמת, כי אין ברירה.

אתה מבין? מה שמשתלם, היא משלמת. וכמה היא משלמת?

אלף שקל למשפחה של עשר נפשות?

בושה וכלימה. נכון בושה וכלימה. הרי תפרן תורם יותר.

תפרן תורם יותר למשפחה.

אז אם המדינה עוד את זה רוצה לעשוק,

אין לה זכות קיום בכלל.

אתה יודע מה מחזיק את אמריקה הגדולה למרות כל השבר הכלכלי? זה לא מעניין אותי. זה שהם נותנים 50% צדקה מוכרת במס.

שמעת? גויים מסוגלים לתת 50% הכרה במס למה?

לעמותות דתיות!

הרב דיבר פה על זבולון ויששכר, נכון? כן.

זבולון ויששכר זה ברצון?

אמרתי.

הרב אמר.

לכן הרמב״ם שלמדת, לא למדת. בסדר. תודה.

אז ירד הרמב״ם. אז זה מרצון.

אז ירד הרמב״ם. המדינה עושה את זה מרצון. לא ירד ולא כלום. הוא עשה את זה מרצון.

אדוני יש לה את האפשרות לא לשלם.

עובדה שהיא סגרה את הכוללים.

יש לה שואל. היא אומרת שזה טוב. שואל.

יש לה אפשרות לא לשלם.

כן. יופי. אבל היא לא תעשה את זה. אז אם היא משלמת, למה שהיא לא תעשה את זה?

היא לא תשאיר אותם חיים ככה בלי כלום. למה? מה יש?

הם עובדים בלי עבודה, מה יש? כי קצת אכפת להם, הם ייתנו להם כמובן. קצת, אתה אומר, באמת, הם נותנים קצת. הם נותנים להם עבודות ב-15,000 שקל עבודות בנייה. ודאי, הבנתי. עבודות בנייה. בקיצור מתוק, אתה אפילו את החדשות לא יודע.

לא רואה חדשות, רבנו. לא נורא, לא נורא. בעזרת השם. בסדר, לאט-לאט תלמד, תעזוב את הדקלומים, תתחיל להקשיב למה שאני אומר ולאט-לאט תבין.

לאט-לאט.

שאלה נוספת

תן לו, תן לו, שורה ראשונה, תן לו

כן, דבר

תן לו לדבר, נו

תודה, אבל למה מאהור תמיד? תודה. בבקשה, בבקשה.

קודם כל, שלום, ערב טוב.

יש לי פה חייל שיושב לידי.

כן. הוא שאל אותי מקודם באוזן אם מחר לדפוק נפקדות או לא.

מה הצעת לו?

חס וחלילה, מה פתאום.

יופי, הנה, הוא קיבל תשובה. עוד חצי שנה משתחרר.

נפלא מאוד.

לא, עכשיו ברצינות.

אני, לפי מה שאני מבין מהרב, זה כמו שהרב אמר לגבי,

יש את ה... אני לא למדתי, אני כבר מראש מודה, לא למדתי.

יש את העניין הזה שאם ישראל ישמרו שתי שבתות רצוף,

יבוא המשיח מיד.

כן?

כמו שהרב אמר, שהיום יכול להגיע המשיח רק אם היום בקולו תשמעו.

זאת אומרת, הכול מדובר על מצב של אם וכאשר ובמצב הטוב, אז לא היה צריך להיות צבא והכול היה בסדר. היום אנחנו לא במצב טוב, ואני חושב שגם זה מה שאני הבנתי מהרב.

אנחנו לא במצב טוב, לא במצב שיכולים לסמוך על עצמנו. אנחנו בדרך הטבע,

אז יש לנו צבא ומתגייסים לצבא ועושים מה שצריך לעשות. מישהו אמר שלא?

שמעת אותי שהוא אמר שלא?

אני לא הבנתי, ורציתי להבין אם הבנתי נכון. אמרתי במפורש.

אז צריך להיות צבא, ויש צבא, ומתגייסים. אני לא אמרתי אם צריך או לא, אתה שמעת שאני אמרתי לא ללכת לצבא.

לא, לא, לא.

לא, אני הקשבתי כל הזה, ולא זכרתי לזה. אבל הוא דיבר שלא צריך ללמוד, אז הסברתי שאדרבה.

אה, צריך ללמוד.

אה, צריך ללמוד.

אה, תצלם אותם כשהם אומרים.

תצלם כשהם אומרים. צריך ללמוד.

כן. צריך ללמוד.

רק רגע, שאלה שנייה.

רגע, שאלה שנייה.

שאלה שנייה.

מה עדיף?

מה עדיף לקדוש ברוך הוא?

שילמדו כל עם ישראל תורה,

או שכל עם ישראל יתגייס לצבא?

אני שואל, רק על זה טענו לי, ככה שאלתי. שאלתי את השאלה, טענו עליה.

מה עדיף לקדוש ברוך הוא?

אני יכול לברר דבר? השאלה היא היפותטית ונכונה. אני שואל רק שאלה, לא יודע מה קרה. אתם לא יודעים לענות?

אם תשאלו אותי את השאלה, אני אגיד לכם.

התורה אמרה, והגית בו יומם בלילה?

זאת אומרת,

צריך ללמוד תורה, הרב, הרב,

היינו במדבר, קיבלנו את המן, הכל טוב ויפה. הקדוש ברוך הוא, כשנכנסנו לארץ, ביטל את המן. אנחנו עכשיו צריכים לעשות השתדלות. חוץ מזה שהרב לא ענה לו על השאלה שלך... קודם כל, על זה טעית גם, לא למדת תורה.

הרי הקדוש ברוך הוא המשיך את המן. אני אסביר.

הקדוש ברוך הוא אפשר לעם ישראל במשך 40 שנה לעכל את התורה,

ובשביל שלא יצטרכו לשום עבודה ומלאכה,

כדי שיוכלו להתרכז בלימוד התורה 40 שנה,

שאין אדם עומד על דעת ריבו עד 40 שנה.

לכן פינה אותם מכל מאמץ והגיעה שיהיו פנויים, שהתורה תחרט בקרבם. תקשיב טוב.

ואין הקדוש ברוך הוא רצונו לנהל את עולמו בדרך נס.

כי לפני המדבר הקדוש ברוך הוא לא נהיה... תן לי לדבר.

לא בדרך נס.

וגם אחרי הוא לא רצה בדרך נס. ולכן אחרי שהם ספגו את התורה בקרבם,

חוזר העולם להיות בדרך הטבע.

אבל אין טבע בעולם.

כל מי שחושב שהטבע זה טבע ולא נס,

הוא לא רק שלא מאמין בתורת משה, הוא גם לא מאמין בקדוש ברוך הוא.

כי אין טבע בעולם, אומר הרמב״ן.

הכול ניסים.

רק מה?

כל דברינו ומקרנו ניסים.

רק מה?

יש נס שאנחנו רואים אותו גלוי ומפורסם,

ויש ניסים שכבר הורגלנו בהם.

זאת אומרת... נו, אז מה? אז הם נכנסו לארץ ומה?

ואז החליט הקדוש ברוך הוא שהם צריכים להתנהג. נכון, הוא הביט שהם צריכים להתחיל לעבוד. יפה מאוד. בדיוק. לא, לא.

המצב כשנכנסו לארץ הוא מצב יותר קשה מהמצב במדבר.

למה?

כי עכשיו הם היו צריכים לעבוד ולזכור שאין כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

בשעה שאני עובד, נכון. אני יכול לדבר? כן.

בשעה שאני עובד ואני רואה שאני מביא את התבואה, כאילו במאמץ שלי,

אני צריך לזכור כל הזמן שבעצם אני לא פועל מאומה.

רק מה?

בגלל שזה הניסיון במבחן שלי,

שאני לא אתלה בעצמי שכוחי עשה,

זה ההנהגה שהשם רוצה, שכל מה שאנחנו עושים, רגע,

נזכור

אני יכול לדבר?

נזכור שאין במעשינו לא מעלה ולא מוריד,

ואין המלאכה מאשרת את האדם

או מענה אותו.

האדם צריך לדעת,

חובת ההשתדלות היא קללה שנתקלל אדם הראשון,

שלפני הקללה היו מלאכי השרת צולעים לו בשר ומשכין אותו יין, והוא היה בגן עדן, ישר בגן עדן,

כיוון שהוא חטא,

יש עונש של קללה בזיעת אפיך תאכל לחם פירושו,

הקללה הזאת חלה על כל מי שאין לו ביטחון,

כי רבי שמעון בר יוחאי,

רבי שמעון בר יוחאי היה בוטח בשם ב-100%,

לכן הקדוש ברוך הוא זנו פרנס אותו בדרך ניסית,

אבל אצלו זה היה טבע,

כי הוא היה בטוח בשם ב-100%.

מישהו פחות מזה הוא בדרכתו של רבי ישמעאל וחבריו,

שזה לא 100% ביטחון,

אז הם עוסקים בהשתדלות,

אבל הנהג בהן דרך ארץ.

זאת אומרת, עם התורה והדרך ארץ.

ואז זוכר האדם שאין מעשיו עושים מאומה,

אלא ברכת השם היא תעשיר ולא שום דבר אחר.

זאת אומרת שהניסיון שלנו עכשיו

הרבה יותר גדול

מהפירוש שמטוס F

15 או 16 יורד טיל ופוגע בחוליה,

שום טייס לא חולם שזה סיוע משהו,

הוא חושב

שזה סיוע של הטכנולוגיה המתקדמת שהיא גרמה שהוא יוכל לדייק ולפגוע.

וזו כפירה.

מי שסובר שהמטוס הוא הקובע, טועה.

היו כמה דוגמאות של מקרים שירו על מחבלים במכוניות

ופספסו אותם,

והיו מקרים שפגעו במכונית עם טיל והנשארים נשארו בחיים.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא קובע, גם אם תפגע כשזה מדויק, כאילו,

וגם אם תפגע וזה לא יפגע,

וגם אם תפספס,

כל האופציות פתוחות,

וגם אם אתה שולח את הטיל, עלול להתרסק גם.

הקדוש ברוך הוא קובע.

ברוב המקרים הקדוש ברוך הוא נותן לאנשים לטעות.

חובתו של האדם שלא לטעות.

תראה את הערבים, עוד לפני שהוא יורה,

הוא אומר אללה הוא אכבר.

לא אחרי,

אחרי פשיטא שהוא אומר.

לפני הוא אומר אללה הוא אכבר.

זאת אומרת, הוא לא טולה בכלל בעצמו. אתה מבין מה אני מדבר?

בסדר, הרב,

אתה בטח, אתה צדיק, אתה כל כך סומך על הנשק והצבא.

הרב, רגע, רגע, אבל בלימוד שלך, כשאתה יושב, אתה אומר,

עכשיו אני עם הדף גמרא מרחיק את כל האויבים? אתה אומר, כשאתה לומד גמרא,

עכשיו עם הדף גמרא, כל יום.

כל יום אתה אומר ככה?

אז למה אתה קם מהגמרא?

אתה לא חייב! אתה לא חייב! לא ענית לו. הרמב״ם אומר, יש מצווה של מלחמה של הושעת ישראל מיד צר, שחתן יוצא מיום חופתו. יש גם כלל שאומר, הבא לאורגך השכם לאורגו, נכון? כתוב שמצווה, כאילו אם מישהו בא לאורגך אתה צריך לבוא ולערוג אותו לפני. יש מצווה, יש מצווה גם לגרש את האישה.

כתוב, ונתן לה גט פיטורין.

אז מה אם כתוב?

אז אחד בא לאשתו ואומר לה, תשמעי, קיימתי מצוות קידושין.

עכשיו, רגע,

רגע, רגע,

אז הוא אומר לה, עכשיו תשמעי, קיימתי מצווה, רוצה עוד מצווה.

עכשיו תלכי הביתה.

כתוב,

כתוב. אז מה אם כתוב?

מי יגיד מתי הכתוב חל?

הרמב״ם לא פה.

גדולי הדור שלנו נמצאים,

והם אמרו, שנייה, אז עכשיו אין,

הם אמרו, תקשיב, תקשיב, גדולי הדור אמרו. הגדולים, אני שומע סיפורים כל היום. כל היום. על זה שיש להם חצרות, יש להם חצרות, ואי אפשר להגיע לרבנים האלה.

סיפורים

אתה שומע סיפורים, הרב עובדיה חזר בו מאוסלו בגלל שהוא אמר שהטו אותו, סיפורים, אתה תיכנס ביום שישי יש אצל הרב עובדיה תור, אתה שומע?

יש אצלו תור, אתה יכול להיכנס, יש מנחה כל יום, מזמינים בני הבית, להאמין ליושב אפשר להיכנס?

אני יכול, כן, כל יום יש בין, לא, אני מכיר מישהו שאני שומע, כל יום, בין שבע לשבע וחצי,

יש מאה אנשים בערך שעומדים שם,

גם אני נכנסתי,

אתה עומד בתור, תבואו מוקדם,

תהיה מהראשונים, נכנסים מאה במהירות, תוך חצי שעה,

יוצאים,

תן לו פתק או תשאל אותו מהר. כבוד הרב, אני מתלבט, א' עובד, מה אתה אומר? צ'ין, צא החוצה, ספר לי.

בסדר?

אני לא יודע, הרב עובדיה, הרב אלישי, אי אפשר להגיע. אני אומר לך שכן. שגדולי הדור, איזה גדולי דור? יש גם גדולי דור שאומרים שיש עכשיו מלחמה שפה... שמעתי. גדולי דור בני מאה?

אתה מסתכל, אתה מסתכל. אני מסתכל על גדולי קול?

זה המדד?

איי איי איי איי איי איי.

מכל הגדולים שלך תאסוף את כולם.

אני יכול לדבר?

אני יכול לדבר?

בכיף, בכיף. עכשיו תקשיבו.

כל גדולי הדור שאתה קורא גדולי הדור,

עד גיל 70-80 שאתה מכיר,

הם קטנים מאוד אצל הרב אלישיב, אצל הרב עובדיה,

אצל הרב קנייבסקי,

אצל הרב שטיינמן ואצל אחרים.

ואם הם לא חושבים ככה,

אז הם בבעיה חמורה ביותר,

ואין לשמוע מהם אפילו דבר תורה אחד.

זה אחד. רגע.

אני יכול לדבר?

לא.

איזה גיל? גיל של גדולי הדור.

בטח. גיל של גדול... בוא'נה, תקשיב.

אם בן אדם הוא גאון

בגיל 13,

ואחר כך הוא נהיה בגיל 14, הוא נהיה יותר גאון,

ואם הוא נהיה בן 20, הוא יותר גאון,

ואם הוא נהיה בן 70, הוא יותר גאון, ואם הוא בן 80,

הוא יותר גאון, ואם הוא בן 100 וצלול בדעתו,

הוא הכי גאון.

מה הפירוש? זה הגיל קובע?

זה אומר שמקטנותו הוא גאון,

והוא גדל כל הזמן עם הגיל נהיה עוד יותר גאון.

אז אתה בא ומשווה לאחד שב-40 שנה יותר קטן ממנו ולא יודע כלום ביחס אליו?

ושלא הסמיכו אותו גדולי הדורות הקודמים?

על מה אתם מדברים, חבר'ה? אתם מדקלמים דקלומים.

הם אומרים את זה.

הם אומרים את זה.

ודאי שהם אומרים. הלו, הלו,

ודאי שהם אומרים.

גם החזון איש אמר שמי שלא לומד תורה,

מי שלא לומד תורה או מי שלא יכול ללמוד תורה צריך ללכת לצבא,

ולא עוד, אלא בגלל שהוא דין רודף.

הוא רודף את אלה שיושבים באמת ללמוד בתורה.

בהפוך.

זה לא אומר אף אחד מהגדולים,

אפילו לא הרב קוק. זה לא מחייב. הבנת?

הבנת? הנה הרב קוק. בבקשה.

הנה הרב קוק. בבקשה.

שים לב. בבקשה.

עוד דבר. אבל זה מה שאומר הרמב״ם, לא אני.

אז למה שהתלמידי החכמים היום בישיבות, למה הם לא חולים נחלה? שאל אותם. אבל מה כתב הרמב״ם?

הרמב״ם כתב את זה, ואתה רוצה ללמוד ממה שהם עושים? אנחנו מדברים על הרמב״ם. אז הרמב״ם כתב את זה במפורש.

מה לעשות שהוא כתב? אני לא אשם.

אין בעיה.

הוא לא, טוב.

לא נורא. עוד דבר אחד. אם הרמב״ם באמת היה רוצה לכתוב את זה,

יש ספר הלכות מלכים.

למה הרמב״ם לא כותב את זה בהלכות מלכים?

דרכו של הרמב״ם לסיים בדברי מוסר כל ספר. זה בדיוק מה שהוא עושה פה.

עוד דבר אחד. מי זה בכלל תלמיד חכם בדורן?

הביאו הלכה בהלכות צניעות אומר תלמיד להלכה.

תודה רבה.

אתה עובד?

הוא חושב.

אין שום בעיה, אני אתן לך את המקום.

הנה, הנה.

יופי.

והם מועילים למדינה יותר מאנשי החייל הלוחמים.

הלאה, הלאה, הכול סובב הולך על היסוד הגדול של הצלחת המדינה במלחמה עצמה,

בעבודה רוחנית,

שהיחידים בבני המדינה ממשיכים את עבודתם הקדושה בתורה להתקדם תמיד בדבר יום ביומו. על כן, תלמידי החכמים העוסקים בתורה הם הגינים על הארץ ועוזרים להצלחת הנשק,

לא פחות וגם יותר,

וגם יותר מכל החייל הלוחם.

זאת אומרת,

מי שעוזר גם ללוחמים זה אלה שלומדים את התורה, רבותיי.

כן, הלאה.

נחזור שנייה לגבי הרמב״ם, לכל זאת.

הלאה, הלאה. תעצור.

רגע, רגע, תן להם מיקרופונים, אני רוצה לשמוע את הוויכוח ביניכם. תן לו, תן לו, תן לו.

רגע, אנחנו רוצים לשמוע את הוויכוח.

סוף-סוף הציבור יתעורר.

תן לו, תן לו, לא קודם שהוא יענה לו, הוא ענה להם.

תענה להם.

מה זה אף אחד לא צריך לשמוע? כולם פה באו בשביל לשמוע.

הוא אמר לכם, תתגייסו, אין שום בעיה בלהתגייס.

נלמד בישיבה, נלמד בישיבה, נלמד תורה, אין בעיה. תתגייס, כמו בני ישיבות ההתגייס. ההפך מהרב קוק, נכון?

ההפך.

ההפך מהרב קוק, בסדר.

אתה, זה שאתה מתגייס כי החולשה בך, אבל אין בעיה עם זה.

אין בעיה עם זה. אדוני, אתה רוצה להפוך את התורה לשיטה שלך. אפילו לרב קוק יש שיטה כזאת.

אתה רוצה שבני הישיבות לא ילמדו בישיבה. זה מה שאתה רוצה.

זה העיקר.

מה לא? שילמדו?

אז מה, אתה מבלבל את המוח? הם לומדים.

שהם לומדו, הם יקייבו מצווה, זה או רע עמדה. הם לא חייבים במצווה שהמצאת.

המצאת מצווה,

הם לא חייבים במצוות שאתה ממציא. זה הכול.

למה, ברצות הררי, שנייה, תן לי שנייה, להוציא משפט, וזהו.

שיקיים.

אני לא אומר שלא ילמד תורה, כבוד הרב. כן. ילמד תורה, יקיים, ילך לישיבת הסדר.

הסדר לכתחילה, יקיים את המצווה של לימוד תורה, ילך להגן על עם ישראל. אשאל אותך שאלה. שנייה, הרב. שמעתי. שנייה, תן לי לסיים, וזהו.

ילך לקיים מצווה דאורייתא,

יקיים לימוד תורה,

ילך להגן על המדינה, כי היום אנחנו,

לצערנו הרב, אולי לשמחתנו, כי ככה אנחנו מגלים את ההתגלות האלוקית בארץ ישראל,

יקיים מצוות דאורייתא ללכת לצבא, שנייה הרב,

ויחזור לצבא. עכשיו, אנחנו הולכים לצבא, לישיבה, סליחה,

אנחנו הולכים לצבא,

כי אין לצערנו היום הרבה שהולכים, א', ב', אנחנו צריכים אותה...

לנו בצבא בשביל להפגין ולחזק את החיילים החילונים ככה יש החזרת בתשובה אני יש לי מלא חברים שחזרו בתשובה בצבא הרב בגלל תלמידי ישיבות ההסדר בגלל הנחל החרדי שהוקם על ידי הראשים של הראשי ראשי החרדים ראשי הליטאים הם הוקמו על ידי זה הנחל החרדי הוקם על ידי זה וצריך עוד פעם אני מסכם את זה ללכת לישיבה שנייה

ללכת לישיבה לעשות צבא ולחזור לישיבה בשנה וחצי האלה הרב תלמידים יצאו מהישיבה לדוגמה לומדים תורה גם כשהם בצבא וככה הם מבריקים אה שתי מצוות גם ללמוד תורה וגם ללכת לצבא וזה לא נגד הרב קוק כי יש לנו רב בישיבה שהיה תלמיד של ארציה הרב יהודה הבן של הרב קוק וככה ארציה אמר שצריך ללכת לצבא וזה מצוות אבא שלו

כי אבא שלא כותב את זה בספרים. והרב קום הוא המנהיג שלנו, עליו אנחנו הולכים, אחריו אנחנו הולכים, הוא מראה לנו את הדרך על-ידי הקבלה, והרב, הוא אמר ללכת לצבא, כי זה מה שהרציה אמר. תודה רבה לרב. שמעתי.

וגם זה לא נכון, אבל לא חשוב.

עכשיו אני אענה לך אחד לאחד. תקשיב, תקשיב.

עכשיו תקשיב אחד לאחד.

קודם כול, אתה צריך להבין דבר אחד.

כל מי שעוסק בתורה,

אתה שומע?

כל מצווה שיכולה להיעשות על ידי אחרים

הוא פתוח.

זה הפסק הלכה, זה אחד.

זה הפסק שיש ברמב״ם ובשאר הפוסקים

שלא מבטלים תורה לשום דבר חוץ מדברים שחייבים בהם, פירושו של דבר.

תן לי לדבר.

יש מחזורים שלמים שמשחררים אותם בגלל שיש עודף.

זה אחד.

עודף.

אתה אל תקבע, אתה לא קובע את הנתונים.

שתיים.

שתיים.

שתיים. זה נתונים.

זה נתונים.

שתיים. אחיך זה לא אחיו של ההוא.

עכשיו אנחנו מדברים על נתונים.

הנתונים הם שמשחררים,

אם אתם מפריעים אז אני לא אענה לכם, פשוט

לא אענה וזה הכול.

הנתונים הם נתונים של אכא,

אגב כוח אדם, לא שלי. אני בסך הכול קורא אותם באותם מקומות שאתם צריכים לקרוא אותם.

אז כיוון שיש מחזורים שמוותרים עליהם

ויש יותר חיילים ממה שצריך,

אז ממילא,

ממילא,

ודאי,

ודאי שזה לא מעכב את הצבא. זה אחד. שתיים.

כל המלחמה נגד החרדים היא מלחמה עקרונית

ותו לא,

כיוון שיש פי חמש שנקראים משתמטים מהשמאל שאומר שהוא לא רוצה,

אבל אותם לא רודפים ולא עושים להם חוק טלטל.

שום חוק, רגע, כנגדם,

כי הם פציפיסטים.

זה לא אומר שזה מותר. רגע, אבל אם רבע מהמתגייסים לא מתגייסים מצפונית והצבא מסתדר עם זה ולא הולך לאוניברסיטאות וסוגר להם את הדלת ובודק אותם וכו' וכו',

אז פירושו של דבר שהמלחמה היא נגד הדת,

וזהו.

דבר נוסף,

כשגדולי ישראל אמרו נחל חרדי, לא כולם אמרו.

אלה שאמרו, אמרו שזו ברירת מחדל.

מה פירוש?

זה משום שהם לא היו רודפים אחרי אלה שהם לומדים,

כי אלה שלומדים באמת לא שייך שאחרים יתחזו ללומדים ויגרמו לנזק.

לכן ודאי,

זה אמרתי שכבר החזון איש אמר,

שזה דין רודף והם צריכים ללכת לצבא,

אז הם לא עושים טובה.

וכמה שאתה חזרת בתשובה בתוך הצבא,

אז תדע לך,

אותי,

כשהייתי כבר במילואים, אני שירתי שלוש שנים,

אבל כשאני, איך קוראים לו, השתחררתי וכבר הפכתי להיות אחד שמחזיר בתשובה,

שחררו אותי מהצבא.

למה?

כי אתה מחזיר בתשובה.

אמרתי, אז מה, הם יהיו עם אידיאלים,

הם יהיו עם פאות וזקן והם ירוצו אחרי האויב.

אמרו, תודה רבה, אנחנו לא רוצים.

אז עכשיו אני לא מבין, איך יכול להיות? מה,

תורת הלחימה של צה״ל השתנתה, שעכשיו הם מאמצים, מחזירים בתשובה כמוך?

לא הבנתי.

דבר שני,

דבר שני,

בינתיים אני רואה שהצבא לא מתחשב בכם ונותן לכם לשרת עם בחורות חיילות נגד מה שהרבנים שלכם אומרים.

ולכן אמרו שיורו לכם ראשי הישיבות שלא להתגייס.

זאת אומרת שקלקול גדול יש בתוך הצבא, למרות שאתם מקיימים מצווה דאורייתא, לשיטתכם.

אבל אתם גם עוברים על מצוות דאורייתא,

כיוון שאם אתם משרתים עם חיילות אתם עוברים על לא יראה בך ערווה דבר ושם מאחריך.

וכשהייתם בטירונות היו חיילות שהיו המפקדות שלכם וכן הלאה.

ולכן אתם צריכים להבין שיש הרבה בעיות בצבא, ועם כל זה,

אם אתה רוצה לשרת,

תשרת.

אבל אל תבלבל את המוח עם מצוות שאתה ממציא,

שבחורי ישיבות יעזבו את התורה ויסכנו את עם ישראל.

הבנת?

שמענו, שמענו.

אם הייתה מלחמת מצווה,

צה״ל היה מגייס את כולם בצו 8. אבל צה״ל לא מבין שזה עדיין מצווה,

אז הוא לא מגייס בצו 8. נכון. זאת אומרת שכרגע אין שום מצווה, וגם צו 8 זה לא מצווה אלא זה השערה של סכנה לפי מושגים של קציני צה״ל ולא לפי גדולי ישראל.

אם גדולי ישראל ירגישו שיש מלחמת מצווה,

הם לא יחכו רגע אחד ויורו לכולם להתגייס לעשות כל מה שביכולתם להדוף את האויב.

בינתיים אנחנו מצליחים בלימוד התורה,

ברוך השם,

ולצערנו הרב,

צה״ל עדיין לא הצליח לשוחח על ראשיהם של אזרחי ישראל,

מה שנראה לכאורה פשוט עם מעצמה צבאית כזאת מול כנופיות של חמאס,

ועוד לא יודע לעשות את זה.

כנראה שאתם לא מספיק מוכשרים להגן על עם ישראל.

מה לעשות?

תודה לכם.

הבנו?

כולם הבינו?

ועכשיו יעשו שיעורי בית.

על מה שדיברנו.

שאלה לנשים. בבקשה.

יש לשאלה שלי שתי חלקים.

בבקשה.

החלק הראשון אני שואלת בשם חברתי, שהיא התביישה קצת לדבר.

בעצם שתי השאלות הן באותו נושא,

שלצערנו בשנים האחרונות התרבו מאוד הילדים עם בעיות של קשב וריכוז.

כל המאובחנים האלה,

שממדגים אותם, שנותנים להם כל מיני תרופות שלא נדע.

למה זה קורה? למה התופעה הזאת כל כך מתרבה וגדלה? היום בכל בית-ספר יש כמה כיתות קטנות,

וזה ממש-ממש בעוכרינו, איך אפשר לעזור להם,

ואיך אפשר לעזור לילדים האלה. והחלק השני של השאלה זה מה שאני שואלת,

כי אני רוצה לדעת איך אפשר לדבר להורים של הילדים האלה, מה אפשר להגיד להם, באיזה כלים ניתן במעט לתקן את המצב שלהם, את הנשמה שלהם.

תראי, לתת לך תשובה ברורה ומוחלטת מהמקורות אין לי,

מבחינה רפואית גם אין לי,

אבל מה שאני משער,

היות ואנחנו יודעים שיש השפעה גם על פי התורה וגם על פי הרפואה,

שמה שעובר על האמא בשעה שהיא בהיריון זה משפיע על הוולד,

שזה דבר ברור ובדוק,

אז אני מאמין שהלחצים שחיות המשפחות היום,

בחיי הקיום-יום, בלחצים החברתיים-הסביבתיים, בתשקורת שמשפיעה וכו' וכו',

ממילא כל זה עובר על העובר. לדוגמה, אם היינו חיים בשלווה, ברגיעה, בכול,

מן הסתם שהילדים...

היו יוצאים יותר שלווים יותר הקול.

כמו שידוע, שאם אישה מעשנת זה יכול להשפיע על הוולד בעניין זה, אם היא אלכוהוליסטית זה משפיע,

אם היא שומעת מוזיקה זה משפיע.

אז מה שאתה אומר שהמצב הוא אבוד, כאילו אחרי שהאישה גדלת... לא, לא, לא אמרתי שזה אבוד, אבל אמרתי שאם את שואלת למה באמת זה מתרבב וזה עובדתית נכון,

אז אני חושב שההשפעה שבחודשי ההיריון שהאישה

עוברת מצבים כאלה ואחרים,

זה משפיע על הוולד.

אז ממילא אם אנחנו כביכול היפראקטיביים וחסרי סובלנות וסבלנות וכל מיני דברים כאלה בגלל סיבות חיצוניות,

מן הסתם זה משפיע.

לכן כשהיו לוקחים את הילדים לשמוע עוד כשאנשים בהיריון בבית המדרש, זה משפיע גם על הצאצאים וכו'.

אז ממילא צריך להשתדל שהאישה תהיה עד כמה שאפשר רגועה,

וצריך שהבעל עד כמה שאפשר יעזור,

וידוע שגם אם אישה חושקת ומתאווה למה שהוא צריך לתת לה, כי זה גם משפיע על הוולד.

זאת אומרת, כל מה שעובר,

כל התחושות שעוברת האישה בזמן ההריונה,

הן משפיעות.

אז ממילא צריך שמה,

לפי דעתי,

שצריך שמה להשתדל ביותר,

וכמובן, זה חוץ מהדבר הברור שכמה שמקיימים תורה ומצוות יותר,

אז פחות יש פגמים כאלה או אחרים בוולדות,

כיוון שזה גם הולך עם שכר ועונש לפי מעשי בני-האדם.

אבל גם החלק הטבעי, הלכאורי,

הוא גם כן משפיע,

כי זה ברור, בדוק, גם על-פי חכמים וגם על-פי אחרים. אבל מה עם הילדים שנולדו כבר אחרי שנעשתה הטעות? גם ילד שנולד במצב כלשהו, אפילו אם הוא בעל מום כזה או אחר,

זה בגלל חשבון שלו קודם בחשבון הגלגולים, כמו שביארנו בהרצאות רבות קודם,

כיוון שילד לא ראוי להיענש על מה שהוא לא עשה.

ואם הוא בא ככה,

אז זה על גלגול קודם שלו,

שהוא ראוי לבוא במצב מסוים. זה יכול להיות גם אפילו במצב של פגם ממש,

לא פגם מהסוג הזה שהוא בר-תיקון, כמו שאומרים,

וגם אפשר לחנך כאלה,

צריך סבלנות, צריך לדעת איך לטפל.

גם בלי תרופות אפשר לטפל, אנשים,

אבל זה עבודה ותהליך, וצריך להתמסר.

יותר כדאי, אני חושב, בזמן ההיריון להשקיע את המאמץ

שההיריון יעבור בשלווה,

מאשר אחר כך לעבוד על השלווה של הילד ועל חוסר השלווה של האימא.

אז כדאי לעשות את זה קודם.

שאלה שנייה.

שאלה שנייה.

ענית לי בעצם, אני פשוט שאלתי מה אפשר להגיד להורים של הילדים האלה,

של המורים של הילדים האלה, שהם גדלו, הם כבר לא בינקותם. הם ילדים בני 11-12 לקראת גיל מצוות.

זה נורא קשה. היום יש אמהות שאני מכירה שמתמודדות אפילו עם הרמת ידיים, וזה מאוד מאוד קשה.

נכון.

נכון.

אבל תדעי לך שגם הרבה דוגמה אישית בבית עוזרת.

ואם ההורים נלחצים מהמצב של הילד

והם הופכים להיות בעצמם כאלה,

אז זה רק מעצים אצלו את הבעיה.

אבל אם הם היו הנגטיב של מצבו,

אז קשה מאוד לאדם

להתפרץ בשעה שאין לו סיבה.

אמנם יש לפעמים התפרצויות שהן בלתי נשלטות,

אבל זה לא יגביר את אלה שהן כן נשלטות,

בגלל שאחר כך זה מחריף את המצב.

אז לכן צריך להשתדל איפוק וסבלנות וחיוכים והרבה אהבה והכול,

ולא להראות שזה חריגות,

עד כמה שאפשר.

אם במידה וזה לא עוזר והמצב הוא קטסטרופלי,

אז צריך להשתמש גם לפעמים בתרופות ודברים כאלה,

עד יעבור זעם, ובזמן הזה גם לנצל את הזמן לחינוך

ולהכוונה ולהסביר עד כמה זה פוגע בו, כמה זה יגביל אותו,

כמה זה יפגע לו בנישואין אחר כך וכמה זה ירחיק ממנו אחרים,

ולדבר על המוטיבים האלה, שגם כן יכולים להוביל אותו להשתפרות במצבו.

השאלה היא בכלל על מערכת החינוך הכללית היום.

יש היום את כל הקטע של המצוינות והריצה קדימה, בעיה חמורה ביותר. שבעיניי זה בכלל לא יהודי.

נכון. ואני שואלת את עצמי מה עושים עם הילדים האלה, שכאילו יש מהם ציפיות שהם מעבר להרי החושך מבחינתם,

והם בחיים לא יעמדו בזה,

וכולם טסים. אפילו משנה וגמרא כבר מכניסים היום למרתון, וזה נראה לי לא הגיוני. קודם כול, להרגיע את הילדים ולהגיד להם שיש להם כוחות גדולים יותר ממה שהם חושבים.

אם הם לא יהיו דבוקים במידת העצלות,

שזה בדרך כלל אצל הילדים,

ולהגיד להם את מידת החריצות,

לא בגלל חריצות בציונים, רק חריצות סתם להיות אדם זריז וחרוץ.

אם הם ידעו את הדברים האלה וידברו איתם על מידות שהן המידות שבונות את האדם לשלמות,

בכלל, שלמות בכול,

ממילא יהיה יותר קל להסביר לו, וזו לא תחרות,

כי הקדוש ברוך הוא את בני האדם,

ברא אותם לא שווים.

לא כולם מיועדים להיות גדולי הדור,

ולא כולם מסוגלים.

לכן יש אנשים שהם צריכים להיות בעלי מלאכה, ויש כאלה ככה וככה וככה, ורבנו בחייה עומד על זה בשער הביטחון,

שמי שנברא עם גוף גדול, אז מן הסתם הוא לא צריך להיות עורך דין,

כי הוא צריך להיות סבל, כי הגוף שלו בנוי לזה,

ומי שהוא בעל גוף דק, אז הוא יותר נע לחשבונאות ודברים כאלה ואחרים.

הוא נותן כמה דוגמאות שמסבירות שכבר במהותו של האדם, בבניין גופו,

ניתן להכיר לאן נוטה האדם ומה המסוגלות שלו.

כמובן שזה לא דבר חד-משמעי וחד-ערכי,

אבל צריך להבין שיש לזה כיוונים.

אדם צריך לדעת,

הנה המורה שמלמד אותו כרגע ומבקש ממנו מצוינות,

הוא רק מורה,

והוא לא גדול לדור,

אז הוא לא הצליח במבחן,

והוא קובע לו שהוא צריך להיות מצוין.

ואתה מצוין?

אם היית מצוין, היית גדול לדור,

אתה גם לא גדול לדור.

אז כל אחד יכול להגיע עד הכלי שנתנו לו.

כמובן

שהוא משתדל בהשתדלות סבירה להשיג את מה שאפשר, והוא לא מתעצל ולא משהה את עצמו מהעבודה הנצרכת.

שוב, אבל אני חוזרת למערכת הכללית של החינוך. המערכת לא תלמד. כולם צריכים היום ללמוד. אי-אפשר ללמד את המערכת, כי המערכת היא תחרותית,

היא מותגית והיא בעייתית.

היא לא נשמעת גם לגדולי הדור. גדולי הדור אומרים

שצריך לקבל גם ילדים כאלה, הם לא שומעים.

אומרים להם ככה או ככה.

הם אומרים לגדולי הדור, אז תבוא, תהיה אדם מנהל של המוסד במקומי, ואני הולך.

הם חצופים שאין כדוגמתם.

אז באמת, מה עושים?

צריך להבין דבר אחד, לבחור מוסד שהדרישות שלו הן הגיוניות לפי הילד. לכן, לא תמיד ללכת עם הילד למקום שיש לו שם טוב,

כי אחר כך מסבכים את הילד, הוא לא יגיע והוא ייפול.

צריך לבחור את הילד לייעץ עם מחנך אמיתי,

שיודע את כוחו של הילד, לשים אותו במקום שתואם לילד.

כן, אבל אין להם דברים כאלה. אתה יודע, יש, יש, יש. אני מדברת עם ילדים כאלה.

יש. אמרתי שיש. אני יודע שיש.

יש כאלה בבני-ברק שמטפלים בילדים, מכירים אותם, בוחנים אותם, והם אומרים לאיזה מוסד, לפי מה שהם מכירים היום, את המוסדות,

בדרישות שלהם וכו'.

יש מוסדות שלא משקיעים בילדים הרבה.

הילדים שם עושים מה שהם רוצים.

אם הוא מצוין זה בשבילו, אם לא, אז הוא יעוף או אני לא יודע מה.

יש כאלה שלוקחים ומלטפים את הילד ובוחנים אותו, אבל רק לפי כוחו,

ולא מבקשים ממנו יותר, ומשבחים אותו,

ומלווים אותו כמו אבא.

יש גם מוסדות כאלה.

לא הרבה, אבל יש.

וצריך לדעת איפה לשים את הילד. לא שמים אותו במקום, כמו שנכנסים למכון כושר,

לא יכולים לתת לו עכשיו,

הוא רוצה להיות שרירי כבר, הוא רוצה להיות בעל שם.

אם ייתנו לו את המשקולות הכבדות,

ייתפס לו השריר, הוא יגמור את הסיפור,

יכול לנתק רצועה וללכת הביתה נכה.

צריך לתת לו לפי כוחו כל הזמן, לאט לאט.

וגם המזון יבוא בהתאם, וכן הלאה.

ככה גם בלימודים.

אי אפשר לתת לילד יותר מכוחו.

אז גם אי אפשר לצפות ממנו יותר ממה שיש בו.

אי אפשר להגיד ל-50 תלמידים,

כולם צריכים להיות 100.

לא שייך ש-50 יהיו כולם 100,

אלא אם כן יעבדו אתם לאט לאט וכל אחד לפי כוחו ויטפלו בו,

ואז אפשר להוציא ממנו את המטה והמירב, אבל לא כל אחד יכול להגיע למאה.

ואצל אחד 80 זה המאה שלו,

אין לו יכולת יותר.

יש אחד שאין לו זיכרון,

יש אחד שהוא לא קולט חומר מהר, יש אחד, כל מיני מגבלויות.

גם בני אדם.

אז לכן צריך לדעת,

האחריות היא גם על ההורים.

לא רק להטיל את האשמה על המחנכים במוסדות,

שההורים ידעו שאין תחרות גם עם השכנים.

גם הם עושים תחרות.

איפה הבן שלך לומד?

פו-פו-פו-פו.

אה, אז אתה הקרבת את הבן שלך על מזבח האגו שלך.

אז גם אתה צריך לדעת מה צריך לעשות עם הילד.

כן.

תן לגברת שם.

רציתי קודם כול,

אולי במקום להפנות את השאלה לרב, להפנות את השאלה לכל הקהל שיושב פה,

אם הם מעוניינים בגאולה בכלל.

כי כמו שזה נראה הערב זה ממש חבל, המחלוקת הזאת.

אנחנו צריכים להתמקד במה שכולנו כיהודים רוצים ומבקשים אלפיים שנה, גאולה ומשיח והתגלות פני השם.

ואני לא חושבת שאת השם העניין,

קודם כול,

כל כך, כן תעשה צוואים. אם אתה בסך הכל לא עושה את זה בצורה של עבירה,

אז אני לא חושבת שזה צריך להיות נושא שצריך להתבטא ככה מול רב,

או להגיד את הדברים בצורה כל כך נסערת.

זה אחד. ושנית, בנוגע ל... קודם כל אני רוצה לציין דבר אחד.

אני שמח, קודם כל, על זה שאתם מוחאים לכפיים,

בפרט הנוער.

דבר שני, אני רוצה להגיד לכם שזו בעיה של חינוך.

צריך חינוך,

וחסר בדור הזה חינוך גם אצל הדתיים וגם אצל החרדים.

חסר חינוך ואין דרך ארץ.

ואם היו לומדים משקט, אני אמרתי בהתחלה,

שכל תלמיד חכם, אפילו משה רבנו,

אם אין בו דעת, דרך ארץ נבלה טובה ממנו.

אנשים צריכים להבין שדבר ראשון וערך עליון זה דרך ארץ בן-הבריות ודרך ארץ קדמה לתורה,

26 דורות.

זאת אומרת, צריך דרך ארץ, גם כשמדברים,

שומעים, מקשיבים, כמו הלל ושמאי.

שהלל היו שומעים את דברי שמאי,

וחוזרים על דברי שמאי,

ואחר כך אומרים את התירוץ שלהם. בגלל זה התקבלה ההלכה על פי הלל,

ולא על פי שמאי.

ומי שרוצה רק להשמיע בכוח את דברו,

ולא מקשיב למה שעונים לו, וממשיך לטעון אותו את הטענה כשכבר ענו לו,

וממשיך עוד פעם,

זה דקלומים.

אדם צריך ללמוד.

ללמוד פירושו זה קודם כל ללמוד ללמוד.

ללמוד ללמוד זה להסכית

ולשמוע ולהבין.

אחרי שאתה מבין הכול, שמעת, אתה יכול לא להסכים.

אבל אחרי זה אתה אומר, שמעתי את דבריך,

על זה אני עונה כך.

עכשיו תענה לי.

עונים לו כך.

אתה אמרת לי כך, על זה עדיין יש לי קושייה. אני אומר כך,

וכן הלאה.

לא דוחפים בכוח, העיקר להשמיע כאילו מנצח מי שצועק יותר.

לא.

אם יש ויכוח, מה זה ויכוח?

ויכוח?

הלשון של ויכוח זה הוכחות.

תביא הוכחה, אני אביא הוכחה. תביא הוכחה, אני אביא הוכחה.

בסוף מי שיביא את ההוכחה שאין עליה תשובה,

הוא ניצח.

ככה מתווכחים. זה ויכוח. לא ויכוח זה צעקות.

מי שמתגבר על השני,

הוא אומר לו, עזוב אותך, ומקשקושים וזה, וככה לא מתווכחים.

מתווכחים

כמו שצריך להתווכח.

תביא לי את ההוכחה שלך, אני אענה לך עליה. שאלו אותי בהתחלה שניים-שלושה,

עניתי להם,

התיישבו,

ואחר כך ראו שלא הסתדר כאן כל כך טוב.

אגדו מה, אל תפסיק אותי, תן לי לדבר, תן לי לדבר,

אל תפסיק אותי.

נתתי לך לדבר, אחר כך התחלתי לענות,

כמו שנתתי לך לדבר, לא נתנו לי לדבר. ישר דקת אומה, דקת אומה, דקת אומה, יא בו בו בו בו בו בו.

עליהו.

אם הייתם עושים ככה לאויבים,

רק מהפחד הם היו מפסידים.

כן, שאלה הבאה.

השאלה בנוגע למשיח.

כן.

אתה אמרת שרק בעת צרה ליעקב.

אז אני שואלת את עצמי, מה עברנו כל 60 השנה האחרונות

במלחמות ובצרות ובמחלות וב... זה אפס לעומת מה שיהיה. כתוב שבימות משיח שליש הצרות שהיו בעולם

יהיו בדור אחד, בדורו של משיח. את שומעת מה זה שליש?

שליש הצרות.

כמה ביליוני ביליוני ביליוני ביליונים היו בעולם?

כמה מלחמות היו בעולם? כמה מחלות היו? כמה צרות?

כמה שיטפונות.

כל זה,

תיקחי את כל מה שהיה בעולם עד היום,

תחלקי את זה לשלוש,

שליש יהיה רק בדור אחד, דורו של משיח, מגוג ומגוג. את מבינה?

הרי ארבעה מיליארד בני אדם מתים מבת אחת,

זה השם ירחם. מה אפשר להסביר?

האמת היא שאני לא רוצה להבין את זה, ובטח לא לקבל את זה,

לא ממך חס ושלום, אלא לא לקבל את זה במציאות שלנו. כדאי, כדאי לקבל את זה,

כי צריך להיות ערוך.

הרבי מלובביץ' אמר שלמעשה עברנו את גוג ומגוג,

ושמה שהיה בשואה זה הצרות הקשות, האחרונות,

שעם ישראל עובר. החפץ חיים היה לפניו,

ואמר שיש שלוש גוג ומגוג, כמו שהמלבים אומר,

וגוג ומגוג הראשון אמר החפץ חיים

שזו היתה מלחמת העולם הראשונה,

וגוג ומגוג השני הוא אמר שזו מלחמת העולם השנייה,

וגוג ומגוג השלישי

זה המלחמה שתהיה עכשיו.

זה החפץ חיים אמר

לפני הרבי מלובביץ'.

אם כן, אני מאחלת לנו שנזכה

להתגלות השם בלי כל הזמן. עלינו, עלינו. קודם כל, על כל פרט ופרט שיתגלה השם,

אז ממילא יתגלה על כולם בסופו של דבר. אמן.

תודה רבה לכל החבר'ה.

היה ערב נפלא. תמיד יש פה קרני שומרון.

אתם מחזיקים בקרנות המזבח.

אני אחלק לכם עכשיו כמה דברים טובים.

כן, מישהו רוצה להתנצל. תן לו ויקרופון רגע, שיהיה סיום יפה.

רגע.

שנייה רבה. אני רוצה להתנצל פה בשם כולנו. כל הוויכוח הזה נוצר בגלל שכל אחד רצה להגיד פה את הדעה שלו,

וזה גם מה שאנחנו חיים עליו, אז זה בוער בנו. אנחנו מצטערים על הצורה שזה היה, אבל אנחנו נשארים כאילו בהחלט. בדעתכם זה מותר ולגיטימי. רגע,

אני רוצה להגיד לכם שאני לא מקפיד עליכם. אני אוהב אתכם.

תשרתו איפה שאתם רוצים, איך שאתם רוצים, ואני מקווה שאתם תהיו צודקים גם בשמיים, לאחר מאה עשרים,

כי בעיקר זה כל הטענות שלנו פה לא יעזרו.

אחרי המאה עשרים,

כשתבואו עם המצוות דאורייתא שלכם לקדוש ברוך הוא,

אני מקווה שהוא יצדיק אתכם. אבל אם לא, חבל.

תהיו בריאים. אני מחלק מתנות.

תהיו בריאים.

תהיו בריאים.

תהיו בריאים.

יש לי פה מתנה שתרמו אבל תקשיבו טוב זה תרמות תהילים שקוראים אותו מחולק

ונותנים לכמה ולומדים את זה אבל זה

התחייבות להשתמש עם זה לפחות פעם בשבוע לעשות שגומרים את כל התהילים. בסדר?

מי עובד לך מולכים?

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.