קרני שומרון - קרני שומרון - ללמוד או לעבוד

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב יהיה לזכות התורמים ובני משפחותיהם, שיזכו לתשובה ולקיים מצוות באהבה ולעושת את רצון הבורא בשלמות. הערב יהיה גם לעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחת עדן.

הרב גלינסקי זצ"ל, מספר שהזמינו אותו לדרוש. הוא שאל את הרב על מה לשים את הדגש, מה יש לעורר. ואז הרב נאנח: על מה לא? אבל אם אתה כבר שואל אז יש לי בקשה. יש כאן משפחה נפלאה, יש להם בן, נשמה טהורה. הבן חשקה נפשו בתורה, רוצה להיכנס לישיבה קדושה. והאב בשום פנים ואופן. תעשה בגרות, תשיג תואר, יהיה לך מקצוע ביד, אחר כך נראה. והרב,  אני לא יכול להתערב, כי אני לא רוצה לקנות לעצמי שונא. אבל תדע שהאבא יהיה נוכח בדרשה. הוא יהודי יקר. ואם תשכנע אותו, יסב את כל הבית לפסים תורניים. ואת כל זה צריכה דרשה אחת לפעול. נו! אמר הרב גלינסקי: נעשה את שלנו והקב"ה יעשה את שלו.

עלה ואמר: כולם יודעים את המשנה באבות פרק ו', משנה ד': "כך היא דרכה של התורה: פת במלח תאכל ומים במסורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה תעמל. אם אתה עושה כן, אשרייך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". והשאלה ידועה. אם אתה עושה כן, טוב לך לעולם הבא זה ודאי. אבל אשריך בעולם הזה? לאכול פת במלח, לישון על הארץ, לחיות חיי צער, זה נקרא אשרייך בעולם הזה? זאת השאלה הראשונה.

 שאלה שנייה ועיקרית: איך אפשר לומר שכך דרכה של תורה? והלא רבים כל כך מגדולי רבותינו היו עשירים מופלגים. מי לנו גדול מרבנו הקדוש, מחבר המשנה, כידוע הוא היה חברו הטוב של אנטונינוס בנסורוס, הנציב הרומאי בארץ ישראל, שהיה עשיר מופלג. ובגמרא סיפרו שיוסף הצדיק, אגר את כל הכסף והזהב שהובא למצרים בשנות הרעב בשלושה אוצרות. אחד התגלה לקורח. שהמפתחות לארגזי אוצרותיו היו מסע שלוש מאוד פרדות לבנות. אחד נתגלה לאנטונינוס בנסורוס. והשלישי גנוז לצדיקים לעתיד לבוא. ורבנו הקדוש השתווה אליו בעושרו. לשליש שהוא מצא ממלכות מצרים. שכל העולם מוריד את הכסף לשם. עד שאמרו ששומר הסוסים של רבנו הקדוש היה יותר עשיר מסובר מלכה, שהיה הקיסר הפרסי. ממה הוא היה עשיר יותר ממלך הפרסי? ממכירת זבל סוסיו ופרדיו של רבי. והיה עשיר מופלג, לא פסקו משלוחנו לא צנון ולא חזרת. לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. מה הוורט בזה? מה זה? בזה ניכר שהוא עשיר? כבר אז גידלו בשבילו בחממות, המהרש"א אומר. חושבים שזה היום בגוש קטיף. חממות של רבי. וגם שהצנון והחזרת מועילים להרחיב בני מעיים ולסייע בעיקול מרוב מעדנים שהיו על שולחנו. וגם הוא נהנה מהם. זה פת במלח? זה מים במסורה תשתה ועל הארת תישן וחיי צער תחיה ובתורה תעמל?! לא רק רבנו הקדוש שבלבד. רבי אליעזר בן עזריה היה מעשר בכל שנה שני מעשר אלף עגלים. הבא אומר שבכל  שנה נולדו בעדריו מאה ועשרים אלף! רבי אליעזר בן חרסום הניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים. רבי טרפון עשיר גדול היה ונתן לרבי עקיבא 4,000 דיני זהב וחילק ואתם לעניים. רבי עקיבא התעשר בעושר רב שש פעמים. ובין רבותינו האמוראים: רב היה עשיר מופלג, רבי אבהו, רב הונא, רב הונא בר דרבי יהושע, רב פפא, רב נחמן, רב נחמן בר יצחק ועוד. ורבותינו הראשונים: רבנו תם, רבנו יהודי הלוי, רבנו שמואל הנגיד. כל אלה עשירים גדולים, ועוד. ומרבותינו האחרונים: הרש"ש והגאון רבי אפרים זלמן מרגליות ועוד. ואם שהיו גם רבים שלמדו תורה מתוך הדחק, איך אפשר לומר שכך דרכה של התורה ולא אחרת? מה זה כך? כך דרכה. אז איך הם היו למדו? ואיך היו גדולי עולם?

את התשובה לכך מספר לקהל הרב גלינסקי: שמעתי מפיו של הרב שך זצ"ל. באתי לפניו ואמרתי: נשאלתי שאלה, פשט בפסוק. כתוב בתהילים: "יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו. כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב". מה המשמע? משמע לכאורה שאם האדם סובל ממחסור, הוא לא ירא ה' חלילה. יראו ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו. אז אם יש מחסור, אז הם לא יראים. כי אין מחסור ליראיו. כך משמע לכאורה. אז אם הוא חסר גם קורטוב של טובה, הוא איננו בכלל דורשו של ה'. כי כתוב "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב", ואם חסר להם אז הם לא דורשי ה'. כך משמע לכאורה. והלא רבים מרבותינו סבלו ממחסור והצטערו בגינו. כמו רבי חנינא בן דוסא, רבי שמעון בן חלפתא, רבי אליעזר בן פדת.

נו! מה דעתך? שואל הרב שך את הרב גלינסקי? שתקתי. ידעתי שהוא שואל והוא מתרץ. וככה היה. אמר: זאת טעות בהבנת פשט הכתוב. כך מקובלי מהחפץ חיים זצ"ל: שכוונת הדברים היא אנשים פוחדים, חוששים. אם יקדישו עצמם לתורה, יסבלו מחסור חלילה. אבל אם יעסקו במלאכה ומסר יבטיחו עתידים הכלכלי. כך רובם חשובים, נכון? אבל טועים הם. כמה שהם טועים! "יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו". המחסור לא נובע מזה שהם יראיו, כי אין מחסור ליראיו זה לא בגלל שהם יראים יש להם מחסור. אין מחסור בגל שהם יראיו, לא! אין מחסור. מה הראייה? המשך הפסוק: "כפירים רשו ורעבו". הנה! אתה רואה כפיר, מלך היער רש ורעב. זה לא תלוי ביכולות, בכח, באומץ, בחוזק וכו'. לא! וגם אלה שבחרו בחיי המעשה. כפירים ישתלמו בהנדסה, עריכת דין, מסחר, נדל"ן, מניות. ראינו שגם מהם "רשו ורעבו". חלקם הצליחו, חלק לא. אבל לעומת זאת, מצינו שדורשי ה' "לא יחסרו כל טוב".

הסברנו פעם בשם הרב לופיאן זצ"ל: הרי נכנסים לבית של אברך, רואים שחסר לו כל טוב, הנה נכנסים, פתח את המקר ריק. אז איך אתה אומר לא חסר כל טוב? כאילו המזווה מלא ומקרר עמוס? איך אתה אומר את זה? הרי במציאות אני נכנס אני רואה לא כך. אז הוא אומר: זה לא הולך כפי שאת המבין. רוב האנשים שואלים תגיד מה המצב? אומר דבש! מה המצב? 10! ברוך ה' לא חסר כלום. הכל טוב מאוד! הכל טוב! מכיירם את התשובות האלה. יש אנשים אבל אם חסר להם משהו, מהכל טוב כבר לא טוב להם. לא טוב להם. הם צריכים שהכל יהיה בסט! הכל טוב. וי.איי פי. הכל מסודר. חסר לו זיתון על החומוס, אה! זה לא... מה קרה? איפה הפטרוזיליה? למה אין חרדל. למה אין זה. משהו, פריט קטן חסר, פרודוקט נגמר הסיפור! אז זאת אומרת, הבעיה שלהם מהי היא? שהכל יהיה כל טוב. אבל דורשי ה', אין להם את החסרון של כל טוב. הם לא צריכים הכל טוב. "איזה הוא עשיר? השמח בחלקו". יש זיתון, יש, אין זיתון, מה הבעיה? יש מאיר זיתון, לא חייבים זיתון. אז את אומרת, אדם צריך להבין זה כמו שאדם נכנס לבית ויוצא עם ידיו על ראשו 'מה! חוסר אחריות, משפחה מרובת ילדים, ראיתי שאין להם ערכת מגן דוד. איך הם יכולים לנהל בית! איזה אחריות של הורים! עמד פיקח בצד ואמר: זה בית שכולם בריאים. הם לא צריכים ערכת מגן דוד.  אם לא צריך, סימן שאתה בריא. אם אתה לא צריך את הכל טוב, אין לך את המחלה הזאת. אז אתה לא צריך, אתה בריא! זה מחלה שהכל יהיה טוב. פדנט! שהכל, הכל יהיה טוב, אחרת זה לא חיים. אחרת לא הוא מתרגז. לא! שלמות בעבודת ה', 'הוא ככה, בסדר, לא משנה, מתפלל ככה, יוצא ככה, לא בזמן, כן בזמן, פעם כן, פעם לא, לא נורא. אבל בענייני עולם הזה חייב להיות מדוקדק! הכל פיקס!

אז אם כן לא ההשתדלות מבטיחה את הפרנסה, אלא הקצבה בראש השנה. בשביל מה אנשים נכנסים בראש השנה להתפלל ומבקשים מהקב"ה שיגזור עלינו שנה טובה ומורכת, שנה של רחמים, שנה של פרנסה, שנה של.. שנה של.. שנה של.. רגע! אתה מאמין במה שאתה מדבר? אתה מבקש ברצינות? אתם שמעתם מישהו שמתפלל או שתיקנו לנו בסידור שנה של עסקים פורחים, שנה של לקוחות רבים, שנה שצ'קים לא יקפצו. שנה של כך... שמעתם פעם נוסח כזה? וממי מבקשים את השנה הבאה? מהקב"ה! והוא אומר אתה רוצה שנה מבורכת? עם מה באת אליי לראש השנה? באת עם שינוי המעשים? באת עם שתובה? באת עם משהו שאני יכול לשנות לך את הגזר דין משנה שעברה? השתפרת? הרי אפילו בן אדם שהוא היה פושע ועבריין ונכנס לבית הסוהר, אומרים לו אתה רוצה שליש? ניקוי שליש? אז בקשה, תתחיל להגיד את הטקסט הנכון, שאתה מתחרט, שאתה לא רב, שאתה שקרן, שאתה לא עושה כלום, ולא תעשה כלום. אתה לא תהיה בציבור, רק לשנה שנתיים וכו', וכו'. וזה תשובה וחרטה מעומק הלב. ותגיד את הנובח. אם לא תגיד את הנוסח, לא תקבל שליש. נו! אז צריך להגיד את הנוסח. אפילו אם הוא מתכוון, לא מתכוון, אבל צריך להגיד את הנוסח. אבל אם אתה בכלל לא אומר ולא מתכוון גם, כלום, אז מה את הרוצה? על מה ישנו לך את המצב? כנראה שהעונש של שנה שעברה והמחסור לא הספיק לתת לך הבנה. אז צריך עכשיו לעלות דרגה, כמו שאומרים, וללחוץ עלייך עוד יותר, כי אחרת אתה לא תבין. אז אם כן, יעלה הדעת שבגלל יראת שמים והבחירה בתורה של הקב"ה, ה' יקפח את הפרנסה של מי שרוצה להתקרב אליו. וכי יעלה על הדעת?!

זה הייתה התשובה של הרב שך. הרב גלינסקי על השאלה של אלה שמבינים את הפסוק ב"לך אורה". ואז אני, הרב גלינסקי אומר, נענתי ואמרתי: ממש כדברי הגמרא במועד קטן כ"ח. שמה הגמרא מספרת על רבא ורב חיסדא. והוא נענע לי נכון! מה כתוב שם בגמרא? לנו הוא מסביר. אבל לרב שך הוא לא הי צריך להסביר. הגמרא אומרת: "אמר רבא: חי בני ומזונה לא בזכותא תליה מילתא אלא במזלתא תליא מילתא". רבא אומר שחיים כמה תחיה, אורך חייך, בנים א היה לך או לא וכמה ומזוני, מסון, כלכל ה, פרנסה, לא בזכות התליא. לא אם יהיה לך הרבה זכויות או לא, זה תלוי בזה. אלא במזלא תליא מילתא. זאת אומרת זה תלוי במזל. איך אדם נברא. כשהוא נברא, לפני שהוא בא לעולם, אז בא מלאך ומביא את הטיפה לפני ה' ואומר לו טיפה זו מה תהיה עלייה? חכם או טיפש, עני או עשיר, וכו'. ואז במזלתא תליא מילא. אז זה תלוי במזלו של אדם ולא בזכויותיו. ככה אומר רבא. חי בני ומזונה לא בזכות התליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. והראייה שרבא ורב חיסדא שניהם היו צדיקים גמורים. שלמים בכל השלמות! זה מתפלל ויורדים גשמים וזה מתפלל ויורדים גשמים. ומי שמסוגל להוריד גשמים זה מראה על הצדקות שלו. כי זה מפתח שהוא ביד ה'. ואם המסר לו מפתח מה', שלוש מפתחות ייסורים ביד ה' ולא ביד אדם, ונותן לו ה' להשתמש במפתח שלו, זה מראה על צדקות. רב חיסדא חי 92 שנים. רבא חי 40 שנים בלבד! אז מה רואים? חי לא בזכותא התליא מילתא, אלא במזלא. זה גזרו עליו שיחיה 92, וזה גזרו עליו 40. זה לא תלוי בזכויות. שניהם שווים בזכויות.שניהם צדיקים גמורים! אז למה זה חי פחות? זה במזלא תליא. בבית רב חיסדא חגגו 60 חתונות. בבית רבא התאבלו 60 אבלויות! מה רואים מפה? בני, בנים לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא. למה זה מחתן 60 חתונות וזה קובר 60? שניהם צדיקים שווים. מה רואים? תלוי במזל לא בזכויות. כי אם זה בזכויות, היו צריכים להיות שווים. בבית רב חיסדא, הציעו לחם סולת לכלבים. הכלבים היו אוכלים עוגות, סברינה והכל. סולת! הכלבים! והכלבים לא רצו, כי היה להם בשר למכביר! בבית רבא ביקשו לחם שעורים, שזה מאכל של בהמות בשביל בני אדם ולא מצאו. מה רואים? שהמזונות לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. אז רואים שני הצדיקים. זה חי 92, זה חי 40. זה מחתן 60, זה קובר 60, זה מאכיל את הכלבים ולא רוצים הוא נותן להם את האוכל  הכי משובח, אלה מחפשים אוכל לבן אדם, אפילו מאכל לבהמה ולא מוצאים. איך זה מסתדר? פשוט! לא בזכותא, אז אל קשה קושיות. 'למה הוא, למה הוא'.. במזלא תליא! אתה יודע את שורש הנשמות שלכל אחד ולמה הקב"ה יעד את זה כך ואת זה כך, אתה יודע את החשבון? אתה לא יודע! מה אתה שואל שאלות 'למה?, 'למה?'. את היית בסוד אלוה שברא את העולם? אתה יודע מה שורשי הנשמות? אתה יודע מאיפה הם באו? למה? מה התיקון שלהם? אם הם גלגול או לא? מאיפה אתה יודע! מה אתה מקשה קושיות?!          

הביאור הוא עוד לפני יצירתו של אדם, נקבעת המשבצת של ההתמודדויות של האדם. כמו שאמרו בנידה ט"ז: מלאך שואל את הקב"ה נשמה זו מה יהיה עליה? גיבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק אינו שואל. כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ואם נגזר שיהיה עליו שיהיה עני יכול הוא להיות עורך דין עני. רופא עני, מהנדס עני. סוחר עני ובעל מלאכה עני. ואם נגזר עליו להיות עשיר, הוא יכול להיות רב עשיר וראש ישיבה עשיר. תלוי מה נגזר. לא עבודה מביאה את הפרנסה, לא ההשתדלות מביאה את הפרנסה. בדואי שלא אם אתה ירא שמים יהיה לך מחסור. בגלל שאתה תקוע בכולל ושמה מקבלים בקושי אלפיים שקל, אז איך אתה יכול להיות עשיר? אלא מה? אתם זוכרים למה אנחנו מספרים את הדרשה... שהרב גלינסקי נקלע למקום שעל מה לדבר ואמרו לו יש לו אבא פה שרוצה הבן שלו ללמוד והוא לא רוצה, הוא רוצה שיהיה ככה ויהיה ככה, ולכן הוא מכוון את הדברים בשביל להשפיע שהאבא יבין וייתן לבן לעשות כרצונו, דהיינו, ללמוד בישיבה ולא לחשוש מעניין הפרנסה. אבל אז אמרתי, אומר הרב גלינסקי: ישתדלס, צריך לעשות! השתדלות צריך לעשות. זה מקרא מפורש הוא: "וברכך ה' אלוקיך" יכול להיות יושב ובטל? תלמוד לומר  בכל אשר תעשה. צריך לעשות ועל זה תבוא הברכה. ראיתי שהעיניים נוצצות, כולם מבינים! הנה! הביא לנו אסמכתא מן התורה! ואחרי שהוא אמר את זה, הרב גלינסקי אמר: אז בואו נעשה השתדלות. בואו נעשה השתדלות אמיתית הכי מועילה! הכי מועילה!

כך שנינו בעבודה זרה י"ט: "אמר רבי יהושע בן לוי: דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כל העוסק בתורה, נכסיו מצליחין לו". וואי! וואי! הכל הפך הכל בשנייה! ראיתם? השתדלות! צריך לעשות השתדלות! "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה"! כולם נוצצים בעיניים. אומר: אבל  איזה השתדלות? אמר רבי יהושע בן לוי, כתוב בתורה, השנוי במשולש. שמה? "שכל העוסק בתורה נכסיו מצליחין" לו. זה השתדלות או לא השתדלות? זה השתדלות!

מה כתוב? כתוב בתורה כך: "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתים אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון". אתה רוצה להשכיל ולהצליח בכל דבר שתעשה? אז "ושמרתם את דברי התורה". מה זה אומר רש"י מה זה "ושמרתם"? זה משנה. אם תלמדו את המשנה, תקיימו את המשנה "ועשיתם אותם", אז תשכילו בכל מה שתעשו. מי אומר את זה? התורה. איפה היא אומרת את זה? בספר דברים כ"ט, פסוק ח'. אחר כך זה שנוי גם בנביאים. "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל". הנה כתוב בפרוש. אתה לא מפסיק מהתורה רגע, יש לך הבטחה שתצליח בכל המשעים וגם תשכיל. מי אומר את זה? יהושע פרק א', פסוק ח'. וגם זה משלוש בכתובים: "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעתו ועלהו לא יבול". יש לך ברכה יותר מזה? כמו עץ ששתול על פלגי מים ונותן פירות כל הזמן, ועלים ירוקים כל הזמן, לא נושרים. אתה תהיה כזה עשיר ומוצלח, אבל אם, אם, אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה.

אחר כך הוא אומר להם לציבור: מה ההמשך כתוב שם תזכירו לי? מה ההמשך? כולם אמרו: "וכל אשר יעשה יצליח". אה! כמה נפלא! כמה נפלא! כולם יודעים שמי שעושה ככה, כל מה שהוא יעשה, יצליח. אז יש לך הבטחה של התורה, של הנביאים, של הכתובים, של ה' בעצמו ובכבודו, שאם תעשה את מה שכתוב פה ותתעסק רק בתורה, ה' מבטיח שתצליח בכל מעשית. יש לך יותר דבר מזה? יש לך מישהו שייתן לך ערובה? יש לך איזה ברוקר שיכול להבטיח לך יותר מזה? יש איזה בנק שיכול להבטיח לך? ושאלתי: יש כאן מישהו שרוצה להצליח שירים את היד. יער של ידיים התרוממו. בטח אנחנו רוצים להצליח! אמר להם הרב גלינסקי: הסגולה לפניכם: מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים, לבוא לשיעורי תורה בערב, גם אלה שמשתדלים במלאכה וחושבים שמשה הם יביאו את הפרנסה. לבוא לשיעורי תורה בערב, ואז השערים נפתחים. ואם יש פה מי שדואג לבנו ורוצה בטובתו, שישלח אותו ללמוד תורה. לא רק לבן יפתחו שערי הצלחה, אלא גם לאב! בכות זה. למה? כי כתוב: "גדול המעשה יותר מן העושה", גמרא בבא בתרא ט'. זאת אומרת מי שמעשה אחרים לעשות, הוא מקבל שכר יותר ממי שעושה. "גדול המעשה יותר מן העושה. אז אם זה מובטח לו עשירות ופרנסה ורווח והצלה, גם לו. בסוף אומר הרב גלינסקי: אם בכל הדרשות, לא זאת הדרשה בלבד, לא זאת הדרשה בלבד, אם מכל הדרשות שדרשתי לא עלתה בידי שאותו נער ימשיך דרכו בישיבה קדושה ואחיו אחריו, ובנו בתים של תורה, לשם, לתפארת ולתהילה, די! כדאי היה לבוא לעולם. עמדתי לרדת מרחבת ארון הקודש ושמעתי כל מהקהל: "רגע כבוד הרב! אז מה הביאור בכך היא דרכה של תורה? ככה התחלת. פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וחיי צער תחיה". צודק! פתחתי בשאלה ולא עניתי בסוף, אמרתי אבל תשמע זה כרות בסיפור ארוך ואולי כבר הקהל שבע מלשמוע. "לא! לא", כל הציבור אומר "לא! לא! לא! תספר!". איך אומרת הגמרא: "רווחא לבסימא שכיח" גם מי ששבע, תמיד ימצא מקום לדבר מתיקה בסוף. סיפורים ומעשים כולם אוהבים. רב חי יש רווח מקום עדיין לבסימא, דהיינו, לדבר מתוק, מבושם. תמיד. אפילו אכלת הרבה מפוצץ, קצת גלידה, איזה עוגה, משהו, תמיד יש מקום. מעשים, סיפורים כולם אוהבים. אפילו אם עייפים. אמר: בסדר.

אמר הרב גלינסקי: הזוהר הקדוש מספר כשעלה רבי אבא מבבל, היה הולך ומכריז "מי שחפץ בעושר ובאריכות ימים לעולם הבא, יבוא ויעסוק בתורה". התקבצו אליו כולם לעסוק בתורה. פעם כולם היו חכמים וכולם מאמינים. הרב אמר, כולם אחריו. היה בחור רווק, התגורר בשכנותו, בא ואמר: "רבי חפץ אני ללמוד, כדי להתעשר". אמר לו: "ודאי! למד והתעשר!" שאל אותו: "מה שמך?" אמר לו: "יוסה". מאותו רגע הורה לכל התלמידים: תמיד שאתם פונים אליו, תקראו לו 'רבי יוסה העשיר והנכבד'.  עוד לא התחיל ללמוד, כבר קיבל את התואר "העשיר והנכבד". ישב  עסק בתורה, רבי אבא היה בטוח שיטעם את הטעם של התורה בערבות, ידבק בלימוד התורה לשם שמים, לא בשביל הכסף. הוא אמר שהוא רוצה ללמוד קרדום לחפור בה, הוא רוצה שהתורה תפרנס אותו, הוא לא בא בשביל ללמוד, הוא בא בשביל זה. אבל רבי אבא היה בטוח, טועמים טועמי זכו, הבן אדם בסוף ילמד לשם שמים. יום אחד פנה אליו אותו תלמיד, רבי יוסא, ואמר לו: "רבי, היכן העושר?". אמר רבי אבא: אני רואה שהוא לומד לא לשם שמים. נכנס לחדר, רצה להתיישב בדעתו, מה לענות לו, מה לומר לו, איך להתייחס אליו. והנה הוא שומע בת קול משמים: "אל תענישו שעוד יהיה אדם עוד". חזר אליו ואמר לו: "בני, שב עסוק בתורה ואני אעשיר אותך". בינתיים עד אכה ואכה, הגיע הבן אדם עם חבילה בידו. הוציא מאמתחתו כלי פז, ברק הזהב האיר את כל הבית. אמר לו: "רבי, רוצה אני לזכות בתורה והואיל ולא זכיתי להבין בה, רוצה אני שיהיה אדם שיעסוק בתורה בזכותי. כי אבי הניח לי הון אב וסידר לפניו שלוש עשרה כלים כאלה, מזהב. ואני אעניק תמורת זה שילמדו בשבילי ובזכותי עושר רב. רק שאזכה בתורה". קרא לרבי אבא לאותו בחור ואמר לו: "עסוק בתורה ואדם זה יעשיר אותך". העניק לו האיש את גביע הזהב וקרא עליו רבי אבא את הפסוק: "לא יארכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז". זאת אומרת אותו אדם שבא והיה מוכן לתת את כל הזהב רק בשביל שיזכה בתורה, אמר עליו את הפסוק הזה. ישב יוסא ועסק בתורה ואותו אדם העשיר אותו. לימים נכנסה חמדת התורה בליבו ויום אחד מצא אותו רבי אבא בוכה. "על מה אתה בוכה?". "על שאני מניח חיי עולם הבא בשביל עושר העולם הזה. כי הלומד שלא לשמה אין שכרו בעולם הבא, אלא בעולם הזה. אני רוצה לזכות לעצמי". אמר רבי אבא: "כעת מוכח שלשם שמים הוא לומד". קרא לאותו עשיר, החזיר לו את גביע הזהב ואמר לו:" קח את עושרך, חלק אותו ליתומים ולעניים ואנו ניתן לך חלק בכל מה שאנחנו לומדים. מאותו היום, לא ניטל הכינוי 'רבי יוסי בן פזי'. וממנו ומבניו לא ניטל הכינוי. ותשמעו כמה צאצאים היו לו בשם הזה: רבי שמעון בן פזי, רבי יהודה בן פזי, רבי הלל בן פזי, רבי חנינא בן פזי, רבי יהושע בן פזי, רבי יוחנן בן פזי, רבי ישמעאל בן פזי, כל אלה בגלל הפזי. בגלל הפז! שאין לך שכר טוב בעולם, כמו מי שעוסק בתורה.

אם כן, זו כוונת המשנה. כך היא דרכה של תורה. שתרגיש בלימוד שלה, ש"אשרייך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא", גם אם "תאכל פת במלח ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן, חיי צער תחיה". כך דרכה של תורה! ככה אתה צריך להרגיש. זה דרכה של התורה, שהיא ממתקת הכל! הכל! הכל! כל מה שתעבור בעולם, הכל היא ממתקת. אושר. ברגע שאתה מחובר לתורה, בכל המצבים הכי קשים, אושר. אשרייך! אתה מרגיש אושר. אבל שלעצמה- אורך חיים בימינה ובשמאלה. כולם יודעים... זה בשמאלית, התורה נותנת את העושר והכבוד, אבל בימינה אורך חיים. מה צריך יותר?! זאת אומרת, זה עצם התורה הקדושה. אז רואים שהדברים הם ברורים. אבל צריך להזכיר אותם מידי פעם.

עכשיו אנחנו נראה עוד נקודה. איך מתייחסים עשירים בדר"כ, לא כולם, אבל רובם. הרב גלינסקי מספר שהיה לו לדאוג לשבעה כוללים של אברכים. מאות אברכים בני תורה ממתים עצמם באהלה של תורה. והוא מספר: שוחחתי עם גביר בארה"ב, לתמוך, והתחמק. אמר שהוא צריך לתמוך בישיבות שבארה"ב. שנאמר: "עניי עירך קודמים". כלומר, שלוש דברים קל וחומר: אם להם הוא לא נותן, אז לי אחת על כמה וכמה שהוא לא נותן. אמרתי לו שהפוסקים דנים ייתכן ועניי ארץ ישראל קודמים לעניי עירו. יש תשובה על זה בחתם סופר חושן משפט י"ב, ובליקוטי חתם סופר כ"ט. הפסוק אומר: "לציון יאמר, איש ואיש יולד בה". כל ישראל נחשבים בני ארץ הקדושה. כל ישראל. אבל לתורת ארץ ישראל ודאי שיש קדימה. שהרי אין תורה כתורתה ולא חוכמה כחוכמתה, כמו שכתוב במדרש בראשית רבא, ט"ז. וגם אווירה של ארץ ישראל מחכים, כמו שכתוב בבא בתרא קנ"ח. ולכן, בני ארץ שיראל עדיפים כמו שכתוב בתוספות פסחים נ"א. ואמרו במדרש שם: זה שנאמר ארץ זבת חלב ודבש.שמנביאה חידושי תורה מתוקים מחלב ומדבש. שנאמר "דבש וחלב תחת לשונך". אתם יודעים מה ענה לי החצוף הזה? "אמת! תורת ישראל משולה לחלב. אבל הפרות הם כאן באמריקה. אתם באים לחלוב אותנו פה. באמריקה". עניתי: אשרי מי שיודע מה תפקידו, לכן אני כאן, בשביל לחלוב אתכם. וכבר אמרו חכמים זכרונם לברכה בפסחים קי"ב: שיותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק. אבל פה מצאתי פרה משוגעת. הפרה לא רוצה להניק. העגל רוצה לינוק, אבל הפרה לא רוצה להניק. מה אומר לכם? שיגר לי את הפתגם הנבוב של העשירים "ועסקים אינם מלבלבים בזמן האחרון". מצא את הכתובת למי למכור את הסחורה. אז אמרתי לו: אני מומחה בשיקום עסקים צולעים. בידי אמצעים בדוקים ומנוסים והעצות שלי חינם. כדי לעזור לך ולקיים בך את הפסוק: כי ימוך אחיך ומתי ידו עימך והחזקת בו". אז אני עכשיו הולך לתת לך חיזוק, ולהחזיק בך ולתמוך בך במצבך הלא מלבלב. מאוד "לאב לי". אמרתי לו: תביא גמרא מסכת עבודה זרה. דרך אגב מספר לנו הרב גלינסקי מניסיונו שלבני ארץ ישראל יש מה ללמוד מיהודי ארה"ב. בארץ ישראל ארון הספרים נמצא בטרקלין, בסלון. פרוץ לרווחה. כל רואה יכול לגשת לרחת ספר, ללמוד ולקרוא. אבל לא ככה שומרים אוצר. באמריקה אין בטרקלין ספרייה, יש מזנון עם תצוגת כלי כסף וזהב. את הספרים שומרים בחדר פנימי, שלא תשלוט בהם עין רעה. אבל אומר הרב גלינסקי: יש לי חשש שגם עין בכלל לא שולטת בהם. טוב, הגמרא הובאה, פתחתי בדף י"ט, עמוד ב' והצבעתי וקראתי: אמר רבי יהושע בן לוי דבר זה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים?: כל העוסק בתורה נכסיו מצליחים. את אותה גמרא והפסוקים שאמרנו קודם. אחרי שהקראתי לו את הפסוקים, ראיתי שהוא מאוכזב. הוא מחפש עצות, מעשיות איך לשקם את העסק. לא פסוקים. מה הוא ילך לבורסה עם פסוקים? הוא ילך למכולת עם פסוקים? אמרתי אז תביא מסכת ברכות. אסף את המסכת אחת, הביא את השנייה. איזה תענוג לפתוח מסכת חדשה. פתחתי בדף ל"ה, עמוד ב'. הצבעתי ואמרתי... שהוא לא יגיד שהוא ממציע, הוא מצביע לו, זה כתוב. בוא נלמד שתי ממרות סמכות ונעיין בשייכותן ההדהד. מה הקשר בין שתיהן שהם מחוברות אחת ליד השנייה וסמוכות:

ממרה ראשונה: כך כתוב: "בוא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.דורות הראשונים עשו תורתם קבע ומלאכתם ארעי. זו וזו נתקיימה בידם". גם התורה, גם הפרנסה, הכל התקיים, כי התורה הייתה קבע והמלאכה, הפרנסה הייתה ארעי. "דורות אחרונים שעשו מלאכתם קבע ותורתם ארעי זו וזו לא נתקיימה בידם". לא הצליחו לא בעסקים ולא בתורה. זה ממרה ראשונה. מיד לאחר מכן ממרה שנייה: "בוא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים. דורות הראשונים היו מכניסים פירותיהם דרך שער הבית, כדי לחייב אותם במעשר. דורות אחרונים מכניסים תבואתם דרך גגות כדי לפוטרם מן המעשר". מה הקשר בין שתי הממרות? אני אומר לך: הדורות הראשונים שעשו תורתם קבע, לכן התקיימה בידם התורה ואף מלאכתם התברכה. זו וזו התקיימה בידם. שכך פירש הרב עובדיה מברטנורא במשנה: "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ". אבל דורות אחרונים שעו מלאכתם קבע, את המלאכה עשו קבע, לא שרתה ברכה. אבל משוע לא תשרה ברכה במלאכתם? למה? אולי הם עושים את המלאכה קבע בגלל שהם תומכי תורה כמוך? (במרכאות). למה הם עובדים? לא בשביל עצמם. לתמוך בתורה. שנאמר: "שמח זבולון בצאתך". רש"י אומר: הצלח בצאתך לסחורה. כי אם הכוונה היא להחזקת ישכר באוהליו, באוהלי התורה. אבל עניינו רואות שמכניסים את התבואה דרך הגגות. כדי שלא יצטרכו לעשר ולהתחלק עם הכוהנים והעניים. עושים מלאכה קבע ובסוף כל מה שמרווחים רוצים גם לפטור מהמעשר, לא לתת לכהנים וללויים , וע"י שהכניסו דרך הגגות, יפטרו. אז איך הם רוצים שתשרה ברכה בגינם? איך? איך תשרה ברכה ביבול שלהם? זה הקשר בין שתי הממרות בוא אמר. נו! מה אמר אותו עשיר, אותו גביר? פירוש נאה. נו? נו? נו? נו? נו? נתן? שום דבר לא נתן! אומר הרב גלינסקי: לפחות אם לא זכיתי אותו בתמיכת התורה, לפחות בדברי תורה. נו! לפחות הרב גלינסקי זכה שאנחנו אמרנו את דברי התורה. והוא עולה עכשיו בעולם האמת מדרה לדרגה. ואם מישהו מפה גם יפנים את מה שהוא אמר, אז בכלל! הרווח שלו יהיה עצום ונפלא. 

עוד דבר אנחנו נלמד. כתוב "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם". אותם, כתוב בלי ו"ו. כאילו כתוב "אתם". "ועשיתם אתם". "ושמרת את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את אשר תעשו". דרשו בגמרא שהלומד תורה מעלה עליו הכתוב כאילו יצר את עצמו. "ועשיתם אתם", עשיתם את עצמכם. "ושמרת את דברי הברית הזאת"- כשאתה לומד תורה ומקיים אותה, אתה עושה את עצמך ממש, אתה נברא כל רגע מחדש. למה הכוונה, אם קודם הייתי יצור וברוא כבר, אז מה זה "ועשיתם אתם"? אבל אין מה להשוות. אחרי שאתה לומד תורה מה כתוב? "התורה מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים". הוא לומד להיות אדם אחר, אדם גדול ומרומם. שנכנסתם לפה ואני, לדרשה, היינו מה שהיינו. עכשיו אנחנו כבר משהו אחר לגמרי. כבר "ועשיתם אתם", כבר נהיינו משהו אחר לגמרי!

מי לנו גדול מרבי עקיבא, שהרב שלו, רבי אליעזר הגדול קרא עליו: "כל הפורש ממך כפורש מן החיים". כתוב את זה בקידושין ס"ו ובזבחים י"ג? כל התורה שבע"פ שמצויה בידנו, כולה על ליבה דרבי עקיבא. כמו שכתוב בסנהדרין פ"ו. ואלמלא דרבנה אותו אשתו ללמוד בהיותו בן 40... תראו איזה זכות יש לאישה שמדרבנת בעלה ללמוד, והוא התחיל בגיל 40 והוא והבן שלו ישבו כאחד ולמדו אותיות א', ב'. היה יכול לשנות את שנותיו כרועה צאן צנוע ומעולה, וטו לא. רב בגלל הדחף של אשתו, רחל. ומי זה היה הרב שלו? רבי אליעזר הגדול. שאם כל חכמי ישראל בכף אחת, מכריע את כולם. ומה היה איתו? בהיותו בן 28 לא למד, לא קריאת שמע ולא תפילה ולא ברכת המזון, וחשקה נפשו בתורה, וברח מבית אביו ובא אצל רבן יוחנן בן זכאי וזרח עורו עד שהיה יושב ודורש ופניו מאיריות כפני משה רבנו, עד שלא היה אדם יודע עם היום הוא יום או לילה. מרוב האור שקרן עור פניו. ואילו היה שומע לעצת אביו, יש מצווה לשמוע לאבא, לא? אילו היה שומע לעצת אביו, כמו האבא ההוא מהדרשה הראשונה, שאמר לו כך: "הרי בן שמונה ועשרים שנה אתה, אתה מבקש עכשיו ללמוד תורה? כך לך אישה, תוליד בנים ותוליך אותם לבית הספר". אם היה שומע לאביו, עם ישראל היה מפסיד את רבי אליעזר הגדול. ולא רק מפסיד אותו, אלא גם רבי אליעזר הגדול היה מפסיד את עצמו. מי היה רביו של רבי אליעזר הגדול? רבן יוחנן בן זכאי. שאמרו עליו שלא הניח מקרא ומשנה, גמרא, הלכות, אגדות, דקדוקי תורה, דקדוקי סופרים, קלים וחמורים, וגזרות שוות, תקופות, וגימטריות, שיחת מלאכי השרת, שיחת שדים, שיחת קלים, משלות כופסין, משלות שועלים, דבר גדול וקטן, מעשה מרכבה, והוויות אביי ורבא, ועסק בתחילה 40 שנה בפרקמטיא. רק לאחר 40 שנה שימש לפני חכמים 40 שנה ואחר כן האיר את עיני ישראל 40 שנה. בן 120, כמו משה רבנו. וכמה היה עם ישראל מפסיד, וכמה הוא בעצמו היה מפסיד אם היה נשאר סוחר. אלמלא גילה כוחו והפך להיות נר ישראל עמוד הימיני, פטיש החזק.

עכשיו תשמעו עוד חידוש וגילוי: הסבא מנובהרדוק, בעל מדרגת האדם, זכרונו לחיי העולם הבא, מה הוא היה? הוא היה בעל חנות סידקית. חריף וממולח. יום אחד נחפז בעיר ממל לרגל עסקיו, ורבי ישראל מסלנט זצ"ל, עצר אותו. שאל אותו: "לאן אתה רץ". אמר לו: "רחיים על צווארי. אני מפרנס אישה ובת וגם את החותנת שלי האלמנה עם שבעת היתומים". שאל אותו רבי ישראל: "ומה עם לימוד התורה?". אז הוא ענה לו: "אדם צריך שיהיה לו ממה לחיות". אמר לו רבי ישראל: "אדם צריך שיהיה לו עם מה למות".  המשפט הזה שינה את חייו. פעפע בו כערס של עכנאי, החזיר את החנות לבעלויות של החותנת, פרש לחיי התעלות שזיכו את העולם, והסבא מנובהרדוק שהקים עשרות ישיבות. וגדודים של מקדשי שם שמים ומוסרי נפש, אלפי חניכים שחושלו באש היוקדת של הסבא מנובהרדוק. וגם אני זכיתי להחזיר הרבה יהודים, בזכות הדרשות שלו. וזה בגלל משפט אחד: "יהודי צריך לדעת גם עם מה למות". עם מה למות. אם לא הייתה פגישה זאת, לא היה לנו את הסבא מנובהרדוק.

 אמרתי פעם שאדם יכול לנצל כל רגע. יום אחד נסעתי עם הרכב והגעתי לרמזור אדום. אחרי הרצאה. ועוצר בחור נחמד, גם מצידי הימיני. פתחתי את החלון. אמרתי לו "תפתח". פתח. "אפשר לשאול אותך שאלה?". אמר לי "כן". אמרתי לך אם אני נותן בונבונירה עם 24 שוקולדים ואני מבקש ממך אם אפשר לקבל אחד או שתיים, תתן לי או לא?". אמר לי: "כן, למה לא". אמרתי לו: "אם ה' נותן לך 24 שעות כל יום, אתה מוכן לתת לו שעה שעתיים?". "למה לא?" סע! ירוק. נסענו. לך תדע מה זה עשה. לך תדע מה זה עשה. משפט! אתה לא יודע מה את הזורע, אתה לא יודע מה אתה תקבל. שמעתי המון סיפורים מאנשים שפה שמעו את הקלטת והמשפט הזה, ושמעתי פה שבגלל זה ופה בגלל  זה, ומה שענית לההוא ומה היה ככה... לא כל הדרשה, לא כל הזה... לא מעקב של שנים. לפעמים זה משפט. הסבא מנובה רקוד משפט. יהודי צריך לדעת גם עם למות.

הדוגמאות רבות מספור, אבל למה ללכת רחוק. אנו בעצמנו גודמה חיה, כמה הכישרונות יש בנו, כמה יכולות לנו. מה אנחנו מסוגלים לפעול ולאן אנחנו יכולים להגיע. אנחנו יוצרים את עצמנו. שראיתי את הספר "קיצור שולחן ערוך" בבית הורי, אחה"צ, שלקחתי אותו יכולתי להסיק שתי מסקנות או להתפעל ולהתפעם ממה שכתוב "שוויתי ה' נגדי" ולהמשיך כמו שהמשכתי או להגיד יפה. אבל מי מקיים את זה. כתוב, אז מה. מי מקיים את זה? "שוויתי ה' נגדי תמיד". זה נקרא "ועשיתם אתם". אתה יכול לעשות את עצמך!

עלינו לדעת שאין זה רק הבדל בין העם הארץ לתלמיד חכם. אלא בכל דרגת ידיעה, בכל השגה שאנחנו משיגים בתורה, כל מעלה בה, זה עולם מלא. זה סוג חדש בפני עצמו. והנה ממעשה הבא אנחנו נבין: סיפר תלמיד בישיבת ראדין, כשהוא הגיע לישיבה בתחילת אלול, הגיע חפץ חיים לישיבה ומסר שיחה. אורך השיחה 3 דקות. והוא אומר... אני אספר לכם מה הוא אמר, כצורתה, עם ההטעמות, הכל ותנועות הידיים. ותחשוב, הוא אומר לרב גלינסקי, שחפץ חיים עומד לפנייך והוא אומר לך את הדברים כהווייתם. וככה אמר: "מי אינו רוצה כסף? אילו רק היה לנו כסף. עבור מה זקוק בן תורה לכסף? הלא מאוכלי המן אנחנו. אבל אילו היה לנו כסף, הינו קונים ארבע מינים מהודרים". בפולין לא גדלו אתרוגים ועצי תמר, מייבאים אותם מארצות החמות. בדרך רבים נפסלו. מחיר אתרוג הרקיע שחקים. קהילות התאגדו, קהילות! לקנות אתרוג בשותפות. רק עשרים מפולגים התהדרו באתרוג פרטי. וכמה התגאו בו. ידוע המעשה מהגאון מוילנה, שהמקפיד כל שנה באתרוג מהודר, ופעם אחת לא היה בנמצא ובסוף סיפרו לו שיי איזה יהודי שהגיע לעיר ויש לו אתרוג מהודר ברמה שהגאון היה נוהג כל שנה. אבל היה מחסור עצום ורק הבן אדם הזה היה לו את האתרוג. אז ביקשו ממנו תנקוב סכום, מה שתנקוב הגאון מוכן לשלם. אז הוא אמר להם: "אני לא רוצה את הכסף. אני מוכן לתת לגאון את האתרוג שיתחייב לי שבתמורה הוא נותן לי את העולם הבא שלו". הלכו לגאון מווילנא ואמרו לו. אמר: "אני מתחיב לתת לו את העולם הבא, שייתן לי את האתרוג". והתחלפו. הוא לקח את האתרוג, הוא לקח את העולם הבא. שמעתם כמה צריך לשלם בשביל אתרוג? לא, אבל צריך להיות הגאון מווילנא בשביל זה. הגאון מווילנה הפסיד את העולם הבא, הוא הרוויח אותו בכפלי כפליים, כי עכשיו ראו בשמים שבשביל מצווה בשלמות, הוא מוכן לתת את כל העולם הבא! אז כל מצווה שלו מעכשיו, זה בערך של כל העולם הבא שהוא אסף עד עכשיו.

דרך אגב, מי שירצה אתרוגים עדיין יש לנו קצת. מהודרים מאוד, במחירים סבירים, 130 ל-70, אפשר לפנות.

ממשיך החפץ החיים ואומר: "ואילו היו גוזרים חלילה שלא להניח תפילין, אם הגויים היו גוזרים, כמה היינו מוכנים לשלם, כדי להעביר את רוע הגזרה? מאות ואלפים. חס ולשם! שיגזרו עלינו לא להניח תפילין, יהודי ימסור נפש בשביל זה. ואילו היינו עשירים כברודצקי, היינו חיים למסור את כל רכושנו ולהישאר עניים מרודים, ולא לעבור על איסור אחד. כי ככה הדין "באורח החיים" סימן תרנ"ו. שם כתוב שחייב אדם למסור את כל ממנו ולא לעבור על אף אחרת. ובתלמוד ירושלמי, בפאה פרק א', הלכה א', כתוב: "וכל חפציך לא ישבו בה אפילו כל מצוות של התורה, אינן שוות לדבר אחד מן התורה. והגאון מווילנא בספרו "שנות אליהו", שהכוונה לדיבור אחד. שכל מילה ומילה שאתה לומד תורה, כמו שעכשיו  אנחנו עושים, כל מילה מצווה של תלמוד תורה בפני עצמה, והערך שלה יותר מכל המצוות התרי"ג! אז כל דיבור ודיבור זה תרי"ג מצוות. וסיים החפץ החיים: התבוננתי בשעון וראיתי שבדקה אפשר לומר כמאתיים מילים. שכל אחת מהם שווה ליותר מתרי"ג מצוות. בחמש דקות, אלף מילים. אז איך מאחרים בחמש דקות לסדר, לשיעור? זאת הייתה השיחה.  3 דקות.

כבחור צעיר מספר האברך, הותירה עליי השיחה הזאת רושם עז. ואז אחד מהבחורים המבוגרים בישיבה אמר לחפץ חיים: "אבל רבי, אותה שיחה בדיוק השמיע לפני שנה, לפני שנתיים, לפני שלוש". נפנה אליו החפץ חיים ואמר לו: "ברכות יחולו על ראשך. הבא ואשאל אותך. לפני שנה בשמחת תורה כיבדוני להיות חתן תורה. השנה ברצות ה', ישובו ויכבדוני בה. ואני שואל הלא כבר הייתי חתן תורה, האם התגרשתי ממנה בינתיים? מדוע שוב אעלה כחתן תורה? אני כבר נשוי לתורה. די! הייתי חתן שנה שעברה". כולם שתקו. והחפץ חיים ענה: "אסביר לך התורה היא חיים. גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ולעולם הבא. שנאמר 'כי חיים הם למוצאיהם'. אבל לא זו בלבד שהתורה היא חיים, אלא שכל ממד ודרגה בה, מרוממת את האדם, לחיים מסוג אחר, נעלה ונשגב יותר, כפי שאמרו 'מרבה תורה מרבה חיים'...".

 לפני מספר ימים נכנס אליי יהודי , למעלה מגיל חמישים.  אני אומר לו מה עם שידוך. אומר: אתה יודע שקלתי את הדברים, אני חושב שאני לא רוצה להתחתן. והוא גרוש, אבל לא רוצה להתחתן. למה אתה לא רוצה להתחתן? הוא אומר: מה אני אגיד לך?! תשמע אני בשנים האחרונות מרגיש שאני התקדשתי הרבה. אין לי בלבולים, אין לי כלום, כל מה שאני עושה, זה רק הכולל, הבית, תורה, מצוות, תורה, מצוות. מה אני צריך עכשיו יכנסו לי לחיים, ואני צריך לזה וזה. יושב מתקדש, מתעלה, שומר עת עצמי, שומר את העיניים, שומר הכל. מה אני צריך יותר? זהו! גן עדן בעולם הזה. מה אני צריך. לא רוצה להתחתן! אם אני ארגיש אחר כך שבאיזה שהוא שלב אני זה... אני אשקול. טוב לו! תורה משנה אותו כל רגע. זה לא אותו בן אדם לפני שנה, ודאי לא לפני שנתיים. הוא מרגיש מה אני שאני אומר פה, הוא מרגשי שהוא משתנה. הוא הופך להיות אדם כל הזמן. משום שהתורה יוצרת את האדם. שנאמר "ושמרתם את חוקותיי ועשיתם אותם". ודרשו חכמים: אל תקרא "אותם", אלא "אתם". כאילו עשיתם את עצמכם. לכן, "המלמד בן חברו תורה, כאלו ילדו". כי הוא עושה אותו. מאיפה לומדים. "ואלה תולדות אהרון ומשה". ומה כתוב אחרי זה? מונה את הבנים של אהרון. אז זה תלמוד של אהרון ולא משה. כיומנים את הילדים של אהרון. אלא לומר לך: אהרון ילד ומשה לימד, לכן נקראו על שמו. לכן תלמידים קרואים "בנים". והמלמד אותם נקרא "אב". אבא.

קיבלתי SMS לפני יממה בערך. שאחד מנשות הקהילה כותבת שהבן שלה אוהב מאוד, מאוד, לשמוע אותי. בן קטן. אוהב מאוד, מאוד לשמוע אותי. והוא בא אליה ביציאה, מה שאנחנו קוראים היום, ואומר לה: "אמא, את יודעת אני הייתי רוצה שהרב אמנון יצחק יהיה אבא שלי". אז היא אומרת לו: "הוא אבא שלך. גם הוא אבא שלך". בדיוק זה מה שכתוב: שהתלמידים נקראים בנים. והמלמד נקרא אבא. אתם שומעים?

שמעתי עוד סיפור אתמול. משהו מדהים. באו אליי זוג, ויש בהם איזה אי סדרים בחיי הנשואים מסיבות כאלה וכאלה. אחת מן הטענות הייתה שהאישה אומרת שהבעל לא תמיד קם לתפילה ולא.. והילד מתחנן אבא קח אותי לתפילה! הילד רוצה, הילד משכים את אביו. הוא לא הולך. יום אחד הילד היה אצל חבר של האבא ואחרי השהות שם בבית, אז הוא אמר לאמא שלו: אמא, אני רוצה ש... לא אגיד את שמו, שפלוני יהיה אבא שלי. אז היא אמרה לו: למה? הוא אמר: כי הוא קם לבית כנסת מוקדם. הוא לקח אותי. אני רוצה אבא כזה. והאבא שמע ונפגע. חשב שהיא תומכת בבן שיחליף אבא. אמרה לו: לא, לא אמרתי לו מילה! הוא אמר את זה לבד! הוא מתחנן אלייך כל פעם, רוצה לראות אבא שקם והולך איתו לבית כנסת, והוא לא היה רואה. ועכשיו הוא ראה שיש דבר כזה,והוא  רוצה אבא כזה. נו! אז האבא יבין, או לא יבין? לא! הוא מחפש תרעומת על האישה למה הילד אמר ככה. בגללך הוא אמר. תשתנה. אז הוא יגיד הוא לא רוצה עוד אבא. יש לו את האבא שלו.

נספר עוד מעשה, אומר הרב גלינסקי, הכרתי אברך בבני ברק. לא של היום, לפני 60 שנה. הוא למד בכולל "חזון איש". בערב היה אומר לבעלי בתים ברמת חן.חצי שעה הליכה. וזה לא היה סלול.  משם עד שם, לא היה סלול הדרך. ויום אחד ירד גשם עז. הרחוב הפך להיות עיסה של בוץ ואגמי מים, והוא נכנס לחזון איש. אמר לו: "ביום כזה, הרי איש לא יבוא לשיעור, האם עליי ללכת?". חייך החזון איש ואמר: ,מה השאלה? אם איש לא יבוא, עבור מי תלך?". אמר: "חושבני שאיש לא יבוא במזג האוויר כזה, אבל יש שם שמש שפותח את בית הכנסת ומדליק את האורות, ומביא את הספרים ויושב לשמוע. הוא ודאי יבוא. אבל מלבדו, אני לא צופה שמישהו יבוא". אמר החזון איש: "אם השמש יבוא, תלך". קיבל את הדין. אמר: "אלך, אבל האם מותר לשאול עוד שאלה?" הרשות ניתנה. "רבי, הדרך לשם אורכת כחצי שעה, בגשם, בקור, בבוץ, והדרך חזרה חצי שעה. נמצא שאני בטל שעה מן התורה, כדי ללמד שעה. שמשתתפים עשרה יהודים, זה כדאי. אני מקריב שעה כדי לזכות בעשר שעות לימוד. כי השעה שאני מלמד זה כפול האנשים המשתתפים. אבל, אם רק השמש ילמד כאן שעה, מדוע עליי להקריב שעה מלימודי, כדי לזכותו בשעת לימוד?". שמע החזון איש והשיב: "מבחינת החשבון אתה צודק. אבל השיקול כאן אחר. דע לך שהשמש שלאחר השיעור, אינו אותו שמש שלפני השיעור. התורה משנה את האדם." אתם שומעים?  סיים החפץ חיים: גם אותי משנה התורה. בשנה שעברה, קיבל ישראל מאיר, זה החפץ חיים, על יד חתן תורה, אבל מאז הוספתי ולמדתי שנה שלמה והתעלתי והיום אני אחר לגמרי! והלא דברים קל וחומר. מאיפה לומדים קל וחומר? ממי שעבר עבירה אחת ויחידה. ושב בתשובה, מעיד עליו הרמב"ם שהוא נעשה על ידה לאדם אחר, על ידי התשובה, ואינו אותו האיש שחטא! מי שמתעלה באור התורה ברוממותה, על אחת כמה וכמה שזה אדם חדש. וממילא מגיע לישראל מאיר, לחפץ חיים, להיות חתן תורה מחדש. כי ישראל, מאיר ישראל, ישראל מאיר, לא עלה בשנה שעברה. היום ישראל מאיר זה משיהו אחר. גם אתה! לפני שלוש שנים, לפני שנתיים, לפני שנה, שמעת את אותו רעיון בדיוק והבנת אותו אבל כל שנה בכלים שהיו לך אז באותה שנה. בהבנה של אז, בהשגה של אז. אבל במשך שנה, הוספת והתעלית ואתה מבין יותר מה היא תורה. ומה ערך לימודה. לכן, לך עוד לא אמרתי את הרעיון הזה. לך לא אמרתי את הרעיון הזה. מה שאמרתי לפני שנה זה היה מישהו אחר, זה לא אתה. עברה שנה. אבל כנראה מהשאלה, הוא באמת לא השתנה ולא עלה כל כך. למה? כי אחרת הוא לא היה שואל את השאלה. כי מי שקורא מוסר, ואני זה יצא לי לעבור כמה פעמים על דרשות שראיתי בימי חיי, וכל פעם באיחור שאני קורא את אותה דרשה, לומד אותה, מתבונן בה, מעיין, זה משהו אחר לגמרי. משהו אחר לגמרי! לגמרי! לגמרי! אפילו אם תשמעו דרשה שלי מלפני, אותה דרשה, תראו שזה לא אותו דבר, לא מצד האומר, ולא אתם, מצד המקבל. "ועשיתם אתם", אתם! אנחנו עושים את עצמנו. אשרינו שזכינו הערב לעשות מעצמנו את עצמנו!

למי שיש שאלות בבקשה...

אין שאלות, אני אגיד עוד משהו קטן ונסיים.

במדרש כתוב: כיוון שנטה משה למות, ולא ביקשו עליו רחמים שיכנס לארץ, כינס אותם והתחיל מוכיחם. אמר להם: "אחד פדה שישים ריבו בעגל, ושישים ריבו לא יכולים לפדות אדם אחד?". אתם שומעים?! משה רבנו הציל את עם ישראל, לא פעם ולא פעמיים, והם קיימים בזכותו. ה' רצה לכלותם. והוא התפלל וארבעים יום וארבעים יום לא אכל ולא שתה והתנפל לפני ה' להציל את עם ישראל ולפייס את ה'. וכשמשה מתחנן להיכנס לארץ, אף אחד משש מאות אלף לא מצא לנכון להתפלל בשבילו, שתתקבל תפילתו.

 אני חוזר עוד פעם:

 כיוון שנטה משה למות ולא ביקשו עליו רחמים שייכנס לארץ. מה עשה? כינס אותם והתחיל מוכיחים. אמר להם: "אחד פדה שישים ריבו בעגל, ושישים ריבו לא היו יכולים לפדות אדם אחד? הרי ולא נתן לכם ה' לב לדעת". אמר להם: "אי אתם זכורים כל מה שהנהגתי איתכם במדבר והולך אתכם 40 שנה במדבר?". כל הארבעים שנה ששימשתי לפניכם ועשיתם כל זאת, אתם לא זכורים כלום מכל זה?! מה אתם אומרים הטענה שלו חזקה או לא חזקה? אתם יכולים להבין את עם ישראל במצב הזה? מה הם יכולים לענות לו? מה יכולים לענות לו? אתם מאמינים שיש דבר כזה? איך יכול להיות דבר כזה? ואף אחד לא התעורר בשביל מי שפגה אתכם מהעגל? ה' רצה לכלות ממש! אין הכרת הטוב בכלל? מה זה?! עם נבל ולא חכם, מה זה?!

אני אגיד לכם, אני מכיר עוד בן אדם אחד, לא על צד ההשוואה, על צד הדוגמה.  עוד בן אדם אחד. שעבד הרבה שנים, כמעט 40 שנה בשביל להוציא אנשים מגיהנום להכניסם לגן עדן ואותם אנשים עובדים היום להוציאו מגן עדן ולהכניסו לגיהנום. לא יאומן כי יסופר! ולא עוד, לא מצאו בו דופי, אבל מעללים עליו עלילה שאפילו אם העלילה הייתה נכונה... אז אם הוא היה כך אומר אלה חילונים, רחוקים מתורה ומצוות, לא עלילה אחת בעלי עלילות, מה הזכות שיבזבז את חייו בשביל להצילם שהם כל כך בעלי עלילות ומעשים רעים להביאם לגם עדן? אם לא היה עושה להם את זה ומוציא אותם מבאר שחת, לא היו מחפשים עליו עלילה מדומיינת כדי להכניס אותו לגיהנום. כי החילונים לא טוענים שום טענה. דווקא אלה שיצאו מהגיהנום, אלה רוצים להכניסו שם. כן, אז זה חוזר. ההיסטוריה חוזרת.

עכשיו גם מובן, איך משה רבנו בא ואומר: רבויס'ה! מה אתם לא זכורים שאני 40 שנה הנהגתי אתכם במצרים? כל מה שעשיתם שם אתם לא זוכרים? כלום? לכאורה אינו מובן, יש לו טענה ניצחת. "פדית אתכם ממוות בעגל, מדוע לא פדיתם אותי ממוות". אז למה הוא צריך להוסיף שהוא הוליך אותם במדבר ונשא אותם כאשר יישא האומן את היונק? בשביל מה? הטענה ניצחת גם בלי זה. התשובה היא במדבר מופלא: "כל הפותח פיתחו לחברו חייב בכבודו יותר מאביו ואמו". מה זה "פותח פתח לחברו"? אכסניה. מאחר אורח. מי שפתח את הדלת של הבית והכניס אורח, הוא חייב, חייב בכבודו יותר מאביו ואמו. איך אנחנו מוציאים את זה? בעת שנלקח אליהו הנביא מאלישע הנביא, זכה אלישע ליטול פי שניים מרוחו. אליהו החיה אדם אחד שהיה מת. והיה בידו איפה להחיות שניים. אז אלישע צריך לחיות שניים. הוא החיה את הבן של השונמית וגם את הנפטר שנגע בו במותו. שבאו לקוברו אז היה מת ובגלל שנגע בקברו של אותו מת, אותו מת קם חי, הלך כמה צעדים, יש אומרים נשאר חי, יש אומרים מת במקום אחר. אבל בגלל שאלישע גופו נגע בקברו של המת, החיה את המת השני, וההוא בגלל שהוא לא היה בדרגה שראויה להיות לידו, אז הוא קם וחי וכו'. אז שניים הוא החיה.

כתוב במדרש: היה לו ללך אצל אביו ואמו להחיותם כמו שהחיה את בן האכסניה שלו, את בן השונמית. ברגע שראית שישי לך כח ומפתח של תחיית מתים, למה לא הלכת לחיות את ההורים שלך? וכן אליהו הי לו לחיות הוריו כמו שהחיה את בן הצורפית. אלה שמסר נפשו על אכסניה שלו. אלה אירחו אותם, אז הם מסרו נפש עליהם. וזה לא מובן. אבא ואמא מביאים אותנו לעולם, מטפלים בנו בינקות ובילדות, אז איך יכול להיות שאדם יהיה חייב על פעם פעמיים ושלוש לאכסני שאירח אותו יותר מאביו ואמו? ובכלל מה חייב אליהו בכלל לצורפית? הרי הקב"ה זימן אותה כמו שכתוב במלאכים א', י"ז, ט': "הנה ציוותי שם אישה אלמנה לך לכלכלך". ודבר אליהו נעשה לה גם נס מופלא שכד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר. כל ימי הבצורת. והוא עדיין חייב לה יותר מאביו מאמו?התשובה היא... תקשיבו! היא קשה מאוד! קשה מאוד! מאוד! מאוד! זה כח מכוחות הנפש של האדם. טובות ישנות מתעמעמות והטובות הנוכחיות הן המחייבות. כך ביחס לטובות האכסניה שהיו כרגע, לעומת טובות ההורים שהיו תמיד. וכך ביחס לטובות ההנהגה במדבר מול טובת ההצלה בחטא העגל. 40 שנה זה כבר התעמעם מה שמוליך אותם במדבר ומסדר... זה כבר התעמם, זה כאילו רגיל, רוטינה. אבל עכשיו שניצלו מהעגל, וואו! זאת אומרת הדבר הזה של ההצלה יא בא ביי! זאת אומרת כאן מרגישים הצלה!  

אך זאת יש להבין. מה קל וחומר שדרש משה? "אדם אחד הציל שישים ריבו ושישים ריבו לא הצילו אדם אחד".  הרי לא היה זה סתם אדם. מה זה אדם? אחד? זה אדם אחד? משה זה אדם אחד? היה זה משה רבנו! משה רבנו שקול כשישים ריבו! איש האלוקים! שושבין של מלך מלכי המלכים הקב"ה! ומה התביעה שלו מהם? מה התביעה שלו מהם? על כורחנו שכשם ששקול משה כנגד כל ישראל, כך שקולים כל ישראל כנגד משה. מה הפירוש? אתה בא וטוען טענה: אני אדם אחד פדיתי אתכם. אתם 60 ריבו לא יכולתם לפדות? כל אחד מכם לא יכול היה להתפלל עליי? אז מה יכלו לענות לו? יכלו לענות לו פשוט: אתה משווה אותי אלייך? אתה התפילה שלך אצל הקב"ה מה שאתה אומר הוא עושה. אני מי אני?! אני אבוא ואתפלל מה זה יעזור? אין טעם! אבל מה אומר להם משה רבנו? לא ככה. אומר להם: אחד פדה שישים ריבו אז איך שישים ריבו לא יכולים לפדות? אם כל אחד מכם היה מתפלל אז זה היה שישים ריבו. זה זכות הרבים. זכות הרבים היא שקולה כנגד משה רבנו. זכות הרבים. אם הייתם מתפללים כולם עליי, משקעים קצת, עושים תפילת ברבים, מחליטים מתכנסים לבית כנסת, כמו שאומרים, ומתפללים כמו שאומרים ומתפללים בשביל שמשה רבנו יישאר בחיים ויכנס לארץ וכו', אז הייתה מתקבלת התפילה שלכם כמו משה רבנו. בדיוק כמו שהתפללתי עליכם, יכולתם להתפלל כי יש לכם זכות הרבים! כח הרבים!

כשהספיד הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, את מורו וריבו החפץ חיים, זצ"ל, פתח ואמר: בכל עיר ועיר יש בית כנסת גדול ויש עשירים מפולגים שבונים בית כנסת מכספם. אבל יש גם בית מדרש של עגלונים, יש בית מדרש של חייטים, בית מדרש של סנדלרים, ובתי מדרש של בעלי מלאכה בדלת העם. וזה תמוה! הלא היא מרווחים את פרנסתם בדוחק ולחם לאכול ובגד ללבוש קשה להם, אז מניין יש להם כסף לבנות בית כנסת? התשובה: כל אחד והתאמץ והפריש פרוטה פה ופרוטה שם, יחדיו קיבצו סכום נאה שאפשר להם לארגן הרצאה בניו- יורק... לבנות בית כנסת. לבנות בית כנסת. כלפי מה הדברים אמורים? החפץ חיים היה עשיר בכל. עשיר בתורה, עשיר בתפילה, עשיר בחסד, עשיר במצוות, עשיר בזיכוי הרבים, במעשיו בנה בית כנסת מושלם! לריבוי כבוד שמים בעולם. לא בית כנסת ממש, בית כנסת של כל המעשים שלו. מושלם! מושלם1 מושלם! אבל עתה שהוא נפטר, אומר רבי אלחנן וסרמן בהספד, נוצר חלל. מי ימלא את חללו? אין בעולם אדם שיכול למלא חללו של החפץ חיים! אז איך יתגדל ויתקדש שמו הגדול של הקב"ה כפי שהיה מתגדל על ידי החפץ חיים? ענה על התשובה הזאת רב אלחנן: בכח הרבים! אם כל אחד יוסיף בשקידה שלו בתורה, בכוונה שלו בתפילה, בריבוי מצוות, במעשי חסד, נוכל לבנות היכל לתפארת כמו הפתגם של רבי ישראל סלנטר זצ"ל: "כלל ישראל - גאון, כלל ישראל הוא צדיק, כלל ישראל קדושים". כלל ישראל גאון צדיק, קדוש, הכל! שזה ביחד! זה הכח כזה שאין כדוגמתו. זה כח של משה רבנו.

שנינו במדרש שרב נהג בעשרה דברי חסידות. בפטירתו תלמידיו ניסו לעשות אף אחד לא יכול! אף אחד לא יכול לעושת את החסידיות שלו. אחד מהדברים היה דוגמה שהוא לא היה מגביה את עיניו, אף פעם לא מגביה את עיניו, לא מוציא עיניו חוץ מד' אמותיו וניסו לעשות ולא הצליחו. אז הם החליטו שכל אחד ייקח על עצמו משהו וככה ישלימו כלל התלמידים את ההנהגות שלו. היו שניים הרב יוסף ורב ששת שלא הצליחו הם לקחו על עצמם את ההנהגה הזאת ולא הצליחו. אז מה הם עשו? הם סימאו את עיניהם! בשביל שיכלו לעמוד בהנהגה שלו. 

ככה יש כח לרבים ואין הקב"ה מואס בתפילתם ויכולים לפעול כמשה רבנו בתפילתו. "כנישתא חדא"- להיות מחוברים יחד. בקהילות פז מחוברים ביחד. 

ששש: רציתי לשאול את הרב שאלה, היא לא קשורה לנושא שלנו, אבל הבנתי שאפשר לשאול. יצא לי לראות הרבה ביו-טיוב לגבי נושא של הארץ השטוחה. אם אתה מכיר את הנושא הזה. ויצא לי לשוחח עם כמה אנשים ויצא גם עם כמה אנשים שהם חב"דניקים. שאלתי לגבי זה אם... מה הדעה של היהדות והתורה, וקראתי גם בספרים של הרב זמיר כהן ובכל מיני מקומות, שהוא מביא את הדעה של המדע ונאס"א. ורציתי לשאול מה הרב אומר על הנושא הזה?

ההה: לא יודע מה זה הארץ השטוחה, אני יודע שהיא עגולה.

ששש: לא.. הארץ עגולה זה נכון, כתוב גם בזוהר שהיא עגולה כגלגלה, נכון? אבל המשמעות של זה, לפי מה שהבנתי, זה שהיא עגולה כמו גלגל, לא כמו כדור, לא הצורה של כדור שמרחף בחלל, וכל הנושא הזה בכלל הבנתי שמגיע מקופרניקוס, לפני 500 שנה, שהמציא איזה שהוא נושא, אבל מה היהדות.. לפי מה שאני הבנתי, היא כן תומכת בנושא הזה של הארץ השטוחה. רציתי לדעת מה הרב חושב על זה.

ההה: לא מכיר.

ששש: אוקי.

ההה: לא, שטוחה לא.

ששש: לא, זה לא כמו שטוחה מרובעת. יש לזה...

ההה: יהיו כאלה שירצו להצדיק את זה, כי הם משתדלים להצדיק את המדע ולהתאים אותו לתורה כמו שאת אמרת, אבל הם שטוחים בשכלם. תהיי בריאה! תודה!

בבב: רציתי לשאול שתי שאלות.

ההה: בבקשה.

בבב: שאלה ראשונה: שמתי לב אמרת שלבן אדם מבוטחת פרנסה אם הוא אומר על פי... משלוש מקורות מהתנ"ך שמבטיחות ריבוי בנכסים, אם הבן אדם עוסק בתורה. מצד שני...

ההה: הצלחה בנכסים.

בבב: כן. הצלחה בנכסים.

ההה: ריבוי זה לא דווקא, אפשר להצליח עם קצת כסף גם.

בבב: מצד שני, הבאת את הדוגמה של רבא שלמרות שהוא היה צדיק גמור, אני מניח שגם הוא היה לומד המון תורה. בסופו של דבר הוא לא קיבל כל כך הרבה פרנסה, ואפילו פחות מזה. מה הנימוק?

ההה: אז ככה: מי שנגזר במזלו שיהיה עני, אז הוא יישאר עני. אפשר במקרים מסוימים גם לשנות גזרה שהייתה במזל, נדיר, אבל בדר"כ זה כך. אבל מי שנגזר עליו שלא יהיה עני, אז הוא יכול להיות עני והוא יכול להיות עשיר. מי שלא נגזר עליו שהוא יהיה עשיר, אבל לא נגזר שהוא עני, אז הוא יכול להיות גם עשיר ויכול להיות גם עני. אז זה תלוי במעשים שלו ובריבוי התורה שלו וכו'. מי שנגזר עליו כמו רבי אברהם אבן עזרא, שהוא היה כותב על עצמו שירים, שאם הוא ימכור נרות, אז השמש לא תכבה, זה נולד במזל שלא לא יעזור לו שום דבר! אז יש אלה שנגזר וזה נגזר. ויש כאלה שזה לא נגזר בגזרה גמורה. לא כולם זה או עשיר או עני. מעמד הביניים הוא יותר מהקצוות. אז זאת אומרת, המצב הוא תלוי לפי הגזרה.

בבב: נעבור לשאלה הבאה...

ההה: עכשיו רק שתבין עוד פעם: שאדם יכול להיות במצב של עני ולא חסר לו כלום והוא עוד יכול להלוות לחבר שלו או לאחיו שעובד כסף, והוא אברך. אתה שומע? ויש לו ברכה. אבל הוא לא מתעשר, הוא, הוא לא מתעשר, אין לו כסף שלו בבנק, אבל לא חסר לו כלום. כולם נותנים לו הכל. זה לא עושר שלו, אבל לא חסר לו כלום! כלום לא חסר לו!

בבב: שאלה הבאה... אני לא יודע אם זה שאלה איישת, אני חושב שזה שאלה לגיטימית. מי הרב שלך? מי לימד אותך את כל.. את רוב התורה שלך? גידל אותך בתורה.

ההה: הקב"ה.

כפיים בקהל.

בבב: אני מתכוון לרב.

ההה: זה הרב שלי.

בבב: לא היה לך רב שלימד אותך

ההה: לא היה אף פעם!

בבב: ואמר לך מה נכון ומה לא נכון?

ההה: אף פעם!

בבב: טוב.

ההה: תהיה בריא! שלא תבינו כן. רב שלימד אותי לא היה. רב שהתייעצתי איתו: הרב שפירא לדוגמה וכו', ושמעתי בקולו, זה משהו אחר. אבל רב שלימד אותי, לשאלתך, לא היה כזה. גם לרב שפירא הגעתי אחרי שכבר הייתי מחזיר בתשובה הרבה וכו'.

בבב: שאלה לכבוד הרב: איך מסבירים את זה שאין מזל לישראל. אם זה הכל תלוי במזל, מה קרוה שהעניין הזה שאין מזל לישראל?

ההה: כי ישראל אין מזל, הם מעל המזל. זאת אומרת, הם תלויים בהקב"ה. יש מסבירים שגם אם נגזר במזל, זה מה שאמרתי שבמקרים נדירים אפשר לעקוף את המזל, אבל צריך להתחבר להקב"ה ממש. כמו שאמר הקב"ה לאברהם אבינו: צא מאיצטגנינות שלך. באיצטגנינות אתה רואה את המזל שלך, ונכון, אברהם לא מוליד, אבל אברהם מוליד. זאת אומרת, אם אתה יוצא מהאיצטגנינות ואתה מתחבר להקב"ה, כמו שאברהם התחבר וכמו שהקב"ה בחר בו שממנו תקום האומה, כן, זה לא היה תלוי בו, באברהם. ה' בחר בו! אז ה' בחר בו. אז זאת אומרת אתה יכול להיות.. שהמזל באמת לא מקרין עלייך את מה שידוע לך אפילו, אבל להקב"ה יש פתרונים, בלי המזל שלך. מי אמר? 'אני קבעתי שהמזל שלך הוא כזה, אז אני יכול להחליט. צא, צא מהאיצטגנינות שלך!'. זה תלוי במעשיו הגדולים של האדם אם יוכל לשנות את מזלו.

בבב: עוד משהו רציתי לשאול: מה שכתוב "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". היו תקופות בישראל, ניקח את התקופה של השואה, שצדיקים גדולים, כן קרה להם שזרעו מבקש לחם.

ההה: נכון! שיש גזרה, אז כל הדברים שהיו לפני כן, בטלים ומבוטלים. זאת אומרת, כמו שיעקב אבנו לימד אותנו: שמא יגרום החטא. ה' הבטיח לו שהוא יהיה איתו וילך איתו בכל הדרך וישמור אותו והכל, הבטחה אלוקית! ה' לא חוזר בו. אבל יעקב אבנו מבין שמא יגרום החטא. כל ההבטחה היא מותנית אם חטא לא יגרום לבטל את ההבטחה! כי הבטחה היא בתנאי שאתה כמו שאתה. אם אתה כמו שאתה, אז ההבטחה קיימת. אבל אם אתה משנה את התנאים שלך, אז הכל משתנה. אז זאת אומרת, הבטחות מתקיימות כך. כתוב בתוכחה שבדרך כלל שלוחי מצווה אינם ניזוקים, ולקבור את המת זה מצווה גדולה מאוד, שאפילו כהן גדול מתבטל מעבודתו בשביל לקבור את המת. זה מצווה מאוד גדולה! מצוות של מת מצצוה. מצווה גדולה מאוד. והתוכחה אומרת: "ונתתם ביד אויב אפילו בשעה שאתם הולכים לקבור את מתיכם, אתה ניתנים בידם". מתי זה? שיש תוכחה. שיש גזרה בגלל מעשיהם של ישראל מחשבונות שאנחנו לא יודעים. אבל כיוון שהגיע הזמן שהקב"ה החליט כך וכך, ראינו שאפילו הקב"ה פעם אחת חזר בו, כן, שאמר "והטבעתם על מצחות האנשים", כמו שכתוב ביחזקאל. וחזר בו מן הטובה שהבטיח שאלה יחיו ואלה ימותו, ובאה מידת הדין, ואמרה הם לא הוכיחו, ולפנייך גלוי לפני מי גלוי, וחזר בו ה' והרגו בכוהנים המקודשים שידעו את התורה מאלף ועד תו והתחילו בהם."וממקדשי תחלו". על תקראם 'ממקדשי', אלא 'ממקודשי'. אז זאת אומרת שתבוא גזרה חלילה בגלל מעשנו או בגלל חשבונות שלא ידועים לפנינו, אז מתבטלות כל ההבטחות. לכן צריך לא לשנות במעשנו הטובים, כדי לא חלילה יכול עלינו. הנה ראש השנה עכשיו, נגיד שהשנה הזאת הייתה טובה מבחינתנו, נכון? מבחינתו טובה, לא פחות משנה שעברה  נגיד, נו! אבל יכול להיות שהשנה יגזרו גזרות, אני לא רוצה להגיד מה, יכול להיות. למה זה? למה זה? כי יכול להיות שאפילו אם אתה נשאר באותו סטאטוס אבל את הלא עולה, זה גם טענה! זה לא מספיק שאני כל הזמן אותו הדבר. מי יעלה בהר ה', מי יקום במקום קדשו? מעלים בקודש ואין מורידים. אז זאת אומרת, טענות יכולות להיות עלינו למכביר, ה' לא מחפש אותנו בקטנות, הוא לא בא בטרוניה עם בריאותיו, אבל כשיש מקטרגים למעלה, והא הנהיג את העולם באופן הזה, אם לא נדע לשכור את פיהם, אז יכולים חלילה להיתפס באיזה קטנה, מה שנקרא.

ההה: יישר כח!

ההה: תהיה בריא!

כן! סיימנו! תודה! צריך ללכת להגיד סליחות, תבורכו! כתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים לאלתר, אמן!