קרני שומרון - עבדות אמיתית – חירות לנשמה

\n - - - לא מוגה! - - -  \n 

מוזיקה 

תודה רבה. עוד יישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול קנה עתוהו אלוהי כהיינו עתוהו אדוהי נהיינו עתוהו מלכנו עתוהו מוישיינו עתוהו אלוהי כהיינו עתוהו אדוהי נהיינו עתוהו מלכנו עתוהו מוישיינו עתוהו מוישיינו עתוהו מוישיינו עתוהו מוישיינו עתוהו תקום צד החיים ושיינו וכי אייסלכננו, כי אייסלכננו, כי בוא בוא בוא בוא אין. עדו תשעי ידום עדו תקום תלחם אצלי נביאו, כי אייסלכננו, כי אייסלכננו, כי אייסלכננו ידום עדו תלחם אצלי נביאו. עדו תשעי ידום, עדו תשעי ידום, עדו תשעי ידום, עדו תשעי ידום, עדו תשעי ידום, אדוהו אדוהיננו אדוהו מלכנו אדוהו מוישנו אדוהו אדוהו אישי יראינו אדוהו דרכו תלחם עם ציון כי יש לכם אנו כי יש לכם אנו כי איפה כמו אייץ עדות האישי היינו עדות האישי היינו עדות האישי היינו עדות אדוהו תלחם עם ציון כי יש לכם אנו כי יש לכם אנו כי איפה כמו אייץ עדות האישי היינו כאילו, אתה תגור, תלחם את ציוני. כי אסמכנו, כי אסמכנו, כי אסמכנו יג. 

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו וברחמיו ירוויח. 

הערב הזה יהיה לרפואת הרב שלום יוסף אלישיב בן חיה מושה, והרב יעקב חי בן מרגלית, והרב נסים פרץ בן סוליקה, רפואה שלמה מהרה. יהיה להצלחת גבריאל פנחסוב, רפואה שלמה לו ולכל בני ביתו, הצלחה בפרנסה ובבריאות. ויזכה לבן זכר לעבודת השם יתברך, אמן כן יהי רצון. השם יברך את כל הקהל הקדוש שבאו להרצאה וייתן להם בריאות, עושר פרנסה ושפע עמם כן יהי רצון. רפואה שלמה לאורלי בת בלה ושרה רסיה בת מרים, ואימי אורתי רומא בן טרומיה, ולעילוי נשמת גיתי בן גשא, מנוחתו עדל. 

בפרשת השבוע, המשפטים 

"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם" (שמות כא, ב)

התורה כתובה בצורת כללים. כל מצווה היא כלל שמסתעפים ממנה מצוות בלי סוף. כך מובא בספר מעלות התורה בשם הגאון. והפרטים המסתעפים מכללי התורה תלויים באדם לפי ערך הבנתו וכושר התפיסה שלו. באותו דף גמרא שלומד בעל הבית, באותו דף שלומד בו הלמדן מוצא חידושים ותוספת דברים שלא מרגיש בהם בעל הבית. וכן בהבנת חיובי התורה, מי שמעמיק ימצא תוספת מצוות. בהרחבת החיובים נובעים מכל חיוב המפורש בתורה. גם בתורה שבעל פה היא כללים, ויש בה פרטים שמסתעפים ממנה. לפני שסידר רבי את שישה סדרי משנה, היו 600 סדרי משנה, כמו שמובא בהגהה בהקדמת הרמב״ם מסדר ז'. רבי סידר את כללי התורה שבעל פה, וכל אחד צריך לרדת לעומקן של דברים ולדלות את הפרטים המוסתרים בכללים של התורה. אברהם אבינו, היו לו 400 פרקים של עבודה זרה. לנו יש ארבעה. הוא הרחיב והעמיק בייסורי עבודה זרה עד למאות פרקים. רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק וברכה, אמר כי השולחן ערוך שלו גדול פי כמה מהשולחן ערוך הרגיל, כיוון שהוא זכה להבין הרבה פרטים הנובעים מהסעיפים המקובלים בשולחן ערוך. על פי זה אפשר להבין את מה שאמר רבי אליעזר הגדול. אילו היו כל הימים דיו וכל העצים קולמוסים וכל האנשים סופרים, אי אפשר היה לכתוב את התורה שהוא למד מריבו. ולכאורה זה לא מובן. אם למד עשרות שנים אצל ריבו, יש גבול לתורה שלמד בזמן מוגבל, ואפילו לכתוב אותה אי אפשר. אז מה הביאור שהוא אמר? אלא רבי אליעזר למד מריבו כללים, ומהכללים האלה מסתעפת תורה שאי אפשר לכתוב אותה, ואפילו יהיו כל הימים דיו. אחרי שהבנו את ההקדמה הזאת לגבי התורה הקדושה, ננסה להבין את המשפט הראשון שניתן לישראל אחר מתן תורה, משפט העבדים. כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחופשי חינם. מתוך ההתבוננות בתוך המשפט הזה, הפסוק הזה, בלימודים היוצאים ממנו אנחנו מוצאים התורה שוללת את העבדות של אדם מישראל לחברו. העבדות מוגבלת לשש שנים, ויש עוד דינים שמצמצמים את רשות האדון על עבדו העברי, עד שמושג העבדות מתרוקן מתוכנו. ונשאר המצב של כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו. חכמים זכרם לברכה מבהרים מדוע הקפידה התורה כל כך על כך. כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, ולא עבדים לעבדים. התורה דואגת להסביר לנו שבעצם יש עבדות אחת בלבד, עבדותו של האדם לאלוקיו. כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם, ולא עבדים לעבדים. אינם יכולים להיות עבדים לעבדים, כיוון שהם צריכים להיות נתונים למרותי. כל יציאת מצרים הייתה בשביל להמיר את העבדות לבשר ודם לפרעה, לקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא החליף בין עבדות של בשר ודם לעבדות לאלוקים, שאצל עבדות בשר ודם הנהנה זה בעצם האדון ולא העבד, העבד משועבד, ואילו בעבדות אצל האלוקים העבד הוא הנהנה ולא האדון, כי האדון לא צריך לו, כי הוא האלוקים. בכל מקום, אם אתה מוכן להיות עבד אצל בשר ודם, משתלם לך יותר להיות עבד אצל הקדוש ברוך הוא, גם אם לא היית חושב שזה מחויב, משום שיש הבדל בין עבד לעבד, לעבד למלך. ועבד של מלך לא חסר לו כלום ממה שיש למלך, בעוד שעבד לעבד, יש לו רק מה שיש לעבד. אז אם כן, אדם צריך להיות עבד לבורא ולא עבד לעבד. עבדות עניינו ביטול הרשות העצמית. כשאדם עבד, אינו בעלים כלל על עצמו וכולו משועבד לאדונו. כל הרצונות והשאיפות, הכל בטל ומבוטל לגבי רצון העבד. לעשות רצונך חפצתי. אדם רוצה וחפץ רק בעשיית רצון אדונו, אביו שבשמיים. ודבר זה הוא בעבדות לבשר ודם וגם בעבדות לבורא, שעבד מסור עם כל רצונותיו לאדון. עבד נקרא זה שמבטל את עצמו ורצונותיו לגמרי לגבי רצון קונו. כמו שכתוב, יש עבד ויש שלא עבד את השם. ושבתם וראיתם בין עבד השם לאשר לא עבדו. מי זה לא עבדו? מי ששונה פרקו מאה. מי זה עבדו? זה ששונה פרקו מאה ואחד. מה ההבדל בין עבדו ללא עבדו? לכאורה אחת. זה שונה פרקו מאה וזה שונה מאה ואחד. למה זה ששונה מאה ואחד הוא נקרא עבדו, וזה ששונה מאה לא עבדו? למה? משום שאם אדם יכול להגיד במאה אני עוצר, מספר עגול, שם אני עוצר יותר, אני לא ממשיך. זאת אומרת, הוא בעלים להגיד מתי הוא מפסיק ומתי לא. ממילא זה לא עבד, כי יש לו רצון אישי. אבל מאה ואחת, להתחיל מחדש ולהמשיך, זה מראה שאין לו רצון אישי. זה נקרא עבדו. מבטל דעתו ולומד ושונה אך ורק בגלל רצון השם שציווה ללמוד בלי גבול מסוים. למעלה הזו של עבד השם רוצה תורה שיזכה האדם. לכן היא מקפידה על העבדות לבשר ודם, שיהפוך את עבדותו למעלה נפשית שמחויבים אנו בעל הקדוש ברוך הוא להיות לו לעבד. הזוכה להיות עבד לבורא יצא מעבדות בזויה לחירות נפלאה. כל זמן שלא זכה להיות עבד לקונו ולבטל את רצונותיו, אז הוא גם כן עבד. הוא עבד לכוחותיו. אין מצב שאדם הוא לא עבד. או שהוא עבד לבשר ודם, או שהוא עבד לכוחותיו, תאוותיו, רצונותיו שלו, והוא עבד. התורה אומרת, תצא מכל העבדויות, תהיה עבד לקדוש ברוך הוא ואז תהיה בן חורין. זאת אומרת, החירות זה בעצם שאני לא משועבד יותר לשום כוח בעולם, רק לכוח אחד האלוקים, מי שמעניק לי את החיים, מי שמעניק לי הכול בכל מכל כול, ומי שעתיד להעניק לי את השארית והנצח לחיי העולם הבא. ואין עבד יותר גדול מבעל תאווה, שהוא עבד נרצח לתאוותיו. האדם לומד תורה וחושב שהוא פועל אך ורק לשם שמיים. אולם הרי ייעודי העולם הבא תופסים באדם מקום רק כחוט הסערה, ואילו רצונות הגוף קבועים בו מטבעו. זאת אומרת, הכוחות שלנו בעצם שולטים בנו ומנהיגים אותנו במשך כל שעות היממה. זה שאדם כבר יושב ולומד תורה והוא מתכוון לשם שמיים, יראה כמה זמן הוא לומד באמת לשם שמיים. כמה ברציפות. כמה פעמים באמצע הוא מפסיק בשביל הכוחות הפועלים בו, כגון הוא רוצה תה, הוא רוצה לשתות, לנשנש, הוא רוצה פה, רוצה שם, נזכר שהוא צריך לצלצל, להחזיר תשובה. יש לו איזה משהו שקפץ לו בראש, אז הוא חייב להודיע. יש לו איזו שאלה בנושא אחר. הוא עבד לכוחות שלו. כמה אנשים יכולים להיות מנותקים לגמרי, ומתייחדים עם הקדוש ברוך הוא בלבד, באלה שיכולים, כמה זמן הם יכולים? אז בזה נראה כמה אדם עבד לכוחותיו, לעומת עבדותו לאלוקיו. הכבוד הוא הדוחק לב האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם. האדם עבד לכוח הזה בלי שירגיש בכך. הכול נסוף סביב כבודו של האדם, והוא מקפיד מאוד שכבודו לא ייפגע. גם מה שהוא עושה הוא משתדל שיהיה בשביל לקבל כבוד. זאת אומרת, הוא פחות מצניע את מעשיו ויותר מבליט. גם מה שאין בו הוא מבליט, כאילו יש בו, כי הוא חולה. חולה כבוד, אומרים. זו מחלה. לאמן הייתה מחלה כזאת בשיאה? כל העולם השתחוו לו חוץ מאחד, וזה לא היה שווה לו כלום. זו מחלה שלא מתרפאים ממנה כמעט. רק אם בן אדם יעבוד על כניעה ושפלות לפני הקדוש ברוך הוא ממש, ואי-החשבה עצמית, ללא גאווה, ללא גאות, ללא גאון. אם אדם יעבוד על זה באמת וילמד שוער הכניעה ברבנו בכי וחובת הלבבות, יש לו סיכוי שהוא יירפא ממחלה זו, או לפחות ידע שזו מחלה, ויתרחק ממנה בכל רגע שתתקוף אותו. כי ברגע שירגיש שהווירוס מגיע אליו, הוא יברח ממנו. כמו שאמרו חכמים, כל הבורח מן הכבוד, כבוד רודף אחריו. וכל מי שבורח, כל מי שרודף אחרי הכבוד, כבוד בורח ממנו. ידוע שכבוד חכמים הנחלו. מי שרודף אחרי הכבוד, אתם יודעים מה קורה. מי שרודף אחרי הכבוד, כבוד בורח ממנו. אז הכבוד רץ, רץ, רץ, רץ, והוא רודף אחריו. אבל במשך החיים אדם מזקין, אז כבר אין לו כוח לרדוף אחרי הכבוד כמו שהוא היה צעיר. אז הוא מתעייף ומתעייף, והכבוד מתרחק ומתרחק והוא לא ישיג אותו יותר. הוא התעייף כבר, הוא הזקין. אבל הבורח מן הכבוד והכבוד רודף אחריו, אז זה שבורח מן הכבוד הוא יום אחד יזקין לאט לאט, ואז כוחותיו יהיו קלים ונפסדים, ולא יהיה לו כוח יותר לרוץ ולברוח ולברוח מהכבוד, ובסוף הכבוד יתפוס אותו. אז כדאי, רבותיי, לא לרדוף אחרי הכבוד, סתם תתחייפו. אם תברחו ממנו, יש סיכוי שהוא יתפוס אתכם. מכל מקום זה צריך להיות כבוד של אמת, כמובן, ולא כבוד מדומה. הכבוד דוחק את לב האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם, והאדם עבד לכוח הזה בלי שירגיש בכך. האדם מפקיר את הנשמה והגוף בגלל חמדת הממון, ומידת הכבוד גורמת לחיי רחבות מוגזמת. זאת אומרת, אדם הרבה ממון. זה גם מחלה. מחלה קשה. הרמב״ם אומר שהמחלה הזאת היא יותר קשה מגניבה וגזל ועריות. רדיפת הממון, צריך לעשות על זה תשובה. ואדם שלא עושה על זה תשובה, שידע שהתשובה על זה קשה יותר מגזל, עריות וגניבה. והעוונות האלה קשים, כיוון שקשה לפרוש מהם. רדיפת הממון ורדיפת המאכלות. שתי רדיפות אלה הן עוונות קשים, אומר הרמב״ם. גם הכעס והאיבה אלה חולאים בדעות ובמידות של בני האדם שצריכים לרפא מהם. המסילת ישרים כותב כי ריבוי אכילתו של אדם אין זאת רע. רק תאוות האכילה, אבל דבר זה בא גם מכוח מידת הכבוד, שרוצים לחיות בהרחבה לא פחות מאחרים. זאת אומרת, זה לא תאווה לאוכל בלבד, אלא עם זה יש גם עניין של כבוד ולאכול בהרחבה. זאת אומרת, אם יביאו לבן אדם במסעדה, נגיד, מנה חומוס, והכוונה שלקחו את החומוס בכף ותקעו לו את זה בצלחת, והביאו לו טחינה ככה, ישפכו לו את זה לתוך איזה צלחת ככה, בלי שום פטרוזיליה ושום פלפל אדום, וישימו לו את הכול ככה, חבילה, וישימו לו מלפפון ועגבניה לידו וככה, ויגידו לו בבקשה. מה זה הוא יתפוצץ מכעס? מה קרה, הוא יגיד? מה קרה? זה אוכל? ככה מגישים אוכל? תברח את החומוס על הצלחת, תשים שמן, תשים כמה דברים, שים זיתון שחור באמצע, תעשה משהו. מה זה? זה נוגע לאכילה? לא, אתה רוצה גם כבוד באכילה. אתה רוצה לאכול בהרחבה? אתה רוצה להרגיש כמו מלך? אתה רוצה... זה מחלה כל זה, מחלות. האדם כולו שקוע בתאוות ואינו מרגיש במומים האלה. עבד נרצח ולמידותיו, הוא מאבד את עולמו בגלל זה. הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא. מי שמתגבר על המידות ונעשה בן חורין, זוכה לשתי העולמות. רק מי שינצל מהקנאה, מהתאווה והכבוד, יזכה לשני העולמות. אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא, והוא יהיה מתלמידיו של אברהם ולא מתלמידיו של בלעם. כי תלמידי בלעם יש להם את הקנאה, התאווה והכבוד, ותלמידי אברהם אין להם את אלו. ואין שמחה כשמחתו של אדם שזוכה להיות בן חורין מכוחות הגוף ושהוא מושל עליהם. כשזוכה אדם להיות בן חורין מתאוותיו, פתוחה לפניו הדרך לזכות במעלת העבדות לשם. אם אדם יצליח להשתחרר מהעבדות שלו למידותיו ולכוחותיו, יוכל להיות עבד לשם. במדרגה של אברהם עבדי, משה עבדי, דוד עבדי, אלה שהיו עבדים לקדוש ברוך הוא ולא עבדים לכוחותיהם הטבעיים. אדם המתדבק בבוראו ומלא את תכליתו זה אדם שהצליח לעבוד את הבורא ולא את כוחותיו, תאוותיו ושכניו וחבריו. לשם כך הוציא אותנו הקדוש ברוך הוא ממצרים לחירות עולם ונתן לנו ללמוד 400 שנה, 86 שנים מתוכם בעבדות פיזית, סיזיפית, מה זה עבדות לבשר ודם, אפילו למלך, ולשמוח ללכת למדבר, להיות בן חורין משוחרר מעבדות לאדם ולהיכנס תחת עול העבדות לקדוש ברוך הוא בקיום תורה ומצוות שמעניקים לאדם את החירות האמיתית שייצרו השולט בכוחותיו ומידותיו לא יוכל לשלוט בו כלל וכלל. חובת הלבבות אומר, אדם איננו ראוי לשם עבד עד שיהיה לו אדון, ואדון לא יהיה ראוי לשם זה עד שיהיה לו עבד, ולא תתקיים עבודה מן האדם לאלוקים עד אשר שיקבל על עצמו את כל מידות העבדות. ומה הן? הכניעה והשפלות לפני השם יתברך. וכשיתנצל לו מכל מידות האדנות, האדם מתנצל להתפשט מהן, שהן הגדולה והיקר והתפארת והגאון, רק אז יוכל להיקרא עבד לשם יתברך. אבל כל זמן שיש לו גדולה ויקר ותפארת וגאון, הוא עדיין לא יכול להיות עבד לשם יתברך. בשער עבודת האלוקים אומר רבנו בחייה שלמעשה בן אדם, אם יגיע לדרגה התשיעית מתוך עשר דרגות של אנשי התורה והאמונה בשם, אם יגיע לדרגה הגבוהה שהוא מאמין בתורה ובשכר ועונש והוא מקיים את הכול ועושה הכול לשמה, רק הוא מתעלם מכמה מפסידים שעלולים לפגוע בכל העבודה הנפלאה שלו האדם הזה יכול להפסיד את הכול בכול מכל כל, כל מה שעבד כל ימי חייו. ואמר אחד מקצת החסידים שאם אדם אין בו עוונות הוא לא חושש מהעוונות שלהם אבל ממה שגדול מן העוונות שלהם. הוא פונה לאנשים שאין להם עוונות בכלל והם מקיימים את כל התורה כולה והוא אומר אני חושש לכם ממה שגדול מן העוונות. שאלו אותו מה זה הגדול מן העוונות? אמר להם הגאווה זה הגדול שבעוונות שנאמר תועבת השם כל גבה לב. אדם שיש בו גאווה אפילו שהוא עובד השם והוא עושה את רצון השם והוא לא עובר עבירות הוא עושה רק מצוות אבל הוא בעל גאווה הוא מתגאה במעשיו אדם כזה מפסיד הכול רחמנא לצלן כי השם מתעב את מי שמתגאה. וכשכתוב אל יתהלל חכם בחוכמתו אל יתהלל גיבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעושרו כשאומר הנביא אל יתהלל חכם בחוכמתו על מי הוא מדבר? אומר התרגום על שלמה המלך גם שלמה המלך אין לו במה להתגאות לא בחוכמה שלו גם לא בחוכמה ואל יתהלל גיבור בגבורתו מדובר על שמשון הגיבור ואל יתהלל עשיר בעושרו על אחאב בר עמרי שהיה עשיר גדול כל אלה אין להם במה להתגאות ואין להם במה להתהלל כי הקדוש ברוך הוא מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים ייקח והשם משפיל אף מרומם מוריד שאול ויעל אני מחצתי ואני ארפה ואין לאדם שום דבר אם לא הקדוש ברוך הוא העניק לו. ברגע הוא יכול לקחת לו את כל מה שיש לו. במה אתה מתגאה? בדבר שאול אצלך? זה לא מהותך. זה דבר שאול. אז לכן אתה צריך להבין שברגע זה יכול להסתלק ממך, אז מה אתה מתגאה? זה כמו אדם שמצטלם מחוץ לארץ ליד מרצדס של חבר שלו ושולח תמונות לארץ כאילו זה שלו. מה אתה מתגאה? דבר אחד אתה יכול, השכל וידוע אותי. אם אתה משכיל בשכלך לדעת אותי ולעבוד אותי כמו שראוי לעבוד אותי, דהיינו, להיות עבד אמיתי, ועבד אין לו במה להתגאות? במה עבד יכול להתגאות? הרי עבד יודע שאין לו כלום. הכל זה מריבו. מאכלו ומשתהו ומלבושו ומעונו, וכל מה שיש לו זה הכל מאיתו יתברך. הכל שלך ומידך נתנו לך. מאיפה יש לנו משהו לתת לקדוש ברוך הוא? אם לא ייתן לנו שפתיים לדבר, השם שפתי תפתח, ופי יגיד תהילתך, איך אני יכול לדבר בכלל? אני לא יכול להניע עבר אם הקדוש ברוך הוא לא יאפשר. זאת אומרת, הכל זה מאיתו יתברך? אז במה יש לאדם להתגאות? הוא צריך ללכת להודות ולשמוח שהקדוש ברוך הוא נותן לו את האפשרויות, ולנצל אותן כמה שיותר מהר ולהזדרז. כמו שאמר דוד המלך, חשתי ולא התמהמהתי לעשות את רצון הבורא. ועבד זה הדרגה הכי גבוהה שאדם יכול להגיע אליה. כמה שאתה מוריד את עצמך למטה כלפי הבורא, דרגתך גבוהה ואתה יכול להידבק בקדוש ברוך הוא. ואתם הדבקים בשם אלוקיכם, חיים כולכם היום. מי שרוצה להדביק פורמייקה על שולחן, יודע כלל ראשון שחייבים לנקות את זה מגרגירי חול, כי אם לא תהיה בועה בשעת ההדבקה, ולא תצלח ההדבקה. אם אדם רוצה לדבק בקדוש ברוך הוא, אסור שיהיו גרגירים של גבהות, של אדנות, של גאון. אסור. מצינו גדר של עבד עולם בפסוק שאמר העבד, אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בניי, לא אצא חופשי. עבד החליט שהוא לא רוצה לעזוב את העבדות, הוא רוצה להישאר אצל האדון, והנימוק שלו עמו, אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בניי, לא אצא חופשי. כך גם אדם אומר, אהבתי. אתם יודעים, יש היום את הביטוי אצל החבר'ה, אומרים, אהבתי. אחד עושה משהו, אומר לו, אהבתי. אתם יודעים מאיפה זה בא? מפה. אהבתי. אהבתי. אהבתי את אדוני, את אשתי, ולאו דווקא. אהבתי את חמדות העולם הזה, ולא רוצה להתנתק. לא מעניין אותי האמת ונוח לי בעבדות לייצרי. אני דווקא מסתדר עם יצר רעש שלי, סבבה. לא מעוניין להיות עבד של הקדוש ברוך הוא, תודה על ההצעה. אז בדרך שאדם רוצה ללך מוליכין אותו והבל יטמא פותחין לו. ואז נהפך האדם עבד עולם לתאוותיו. נו ואם נסתכל קצת לאחריתו או לאחריתם של אלה שכבר יצאו, מישהו מהם לקח איתו משהו? האחים עופר, היה להם הרבה כסף, אבל כשהם נפטרו כתבו עליהם שהם השאירו 10 מיליארד דולר. נו, מה זה עוזר להם עכשיו? אספו את זה למישהו אחר. חסכו מעצמם הרבה, עבדו הרבה, דאגו הרבה. שמרו הרבה, התעניינו הרבה, אספו, אספו, אספו, עד שבא מישהו על מוכן לקחת. אבל תרמו הרבה. התרמו הרבה זה מעט מאוד ביחס למה שצריכים לתרום אנשים בקנה מידה כזה. אם היה נשאר להם מיליון דולר בסוף זה נקרא תרמו הרבה. אם נשאר להם 10 מיליארד הם לא תרמו כלום ביחס למה שהם צריכים. משום שכשאומרים לנו חכמים שאדם לא יבזבז יותר מחומש, אז הם אומרים לנו גם את הסיבה, שלא יצטרך לבריות. אדם שיש לו 3,000-4,000 שקל לחודש, אם הוא ייתן 20% הוא יצטרך לתת 600-800 שקלים, אז יכול להיות שהוא יצטרך לבריות בעצמו. יופי שאתה נותן, אבל בסוף אתה תצטרך ללכת לחפש גם אתה בעצמך, אז מה עשינו? אז אומרים לא יבזבז יותר מחומש. עד חומש אדם לכתחילה נותן, נותן, אפילו בכסף קטן כזה. אז מי שיש לו 10 מיליארד דולר, לדוגמה, היה צריך לתת מינימום לפי מתכונת של עני ותפרן, היה צריך לתת 2 מיליארד. אבל ודאי הוא לא יצטרך ולא יצטרך לבריות גם אם יישאר לו מיליון דולר, נכון? אז ודאי שהוא לא מדברים עליו. על מי מדברים? על מי שלא יצטרך לבריות. אז מי שמשאיר דבר כזה והיה יכול לקנות נצח נצחים, נצח נצחים, הרי על כל פרוטה, אם פרוטה צדקה תציל ממוות, אז כמה אדם יכול לעשות בפרוטות? הרבה. אבל מה לעשות? יש תאווה לאסוף כסף. אוהב כסף לא יסבע כסף. כמה שתיתן לו, לא יסבע. זאת אומרת, אנשים אוספים ואוספים ואוספים ובסוף נאספים. אבל יש גם אוהב מצוות לא יסבע מצוות. יש אנשים שלא מפסיקים רגע אחד לאסוף מצוות. ולא רק שהם עושים מצוות בעצמם, הם גם מעשים אחרים לעשות מצוות. ולא רק שהם מעשים אחרים באמירה, הם גם מקימים ארגונים לעשות מצוות. והם לא רק מקימים ארגונים לעשות מצוות, הם גם למדים אחרים איך לעשות ארגונים לעשות מצוות. והם דואגים ללמד את כולם את כל השיטות שהם יודעים בשביל שיעשו מצוות. והם דוחפים את כולם לעשות מצוות. והם נוסעים ממקום למקום בארץ ובעולם להרבות מצוות. זה לעומת זה. זה אותה אהבה. זה לממון וזה למצוות. אותו כוח שנמצא בכל אדם, אפשר להטות אותו לדבר חיובי ולדבר שלילי. אם מישהו חושב שהוא הרוויח הרבה כסף הזה שלו, הוא טועה. את העני עמך, אומרת התורה, הקדוש ברוך הוא אומר, אני נותן לך, אתה קופאי, שאתה צריך לשמור את הכסף, וכל מי שידרוש ויבקש, אתה תיתן, ומעבר לזה אתה תחפש גם למי לתת שזקוק. עכשיו סיפרו לי בדרך שהרבי מסטמר מארצות הברית החליט להגיע לארץ, אבל הוא לא הסכים לבוא לפני שיסגרו חוב של שני מיליון דולר של חסידי סאטמר בבני ברק, כיוון שיש להם חובות למוסדות ולכל מיני דברים והם לא יכולים לשלם, והמצב קשה. הוא קרא לכמה נגידים אליו הביתה ואמר, כל אחד מכם יסגור את החוב, כל אחד שם מאה אלף דולר, טיק טק, סגרו את החוב, ואז הוא יוצא לדרך. רבי שדואג לחסידים שלו שלא יהיו בעלי חובות ושעשירים, שהשם נתן להם מתנה שידעו למי לתת אותה. יפה. אם המדינה הייתה עושה ככה עם העשירים, עם האלפיון העליון, לא היו עניים בישראל, והיה נשאר להם עוד עודף. אבל מה פתאום שעשו כך? זה שלי, אני עבדתי על זה. התורה אומרת שהקונה עבד עברי קונה, קונה עבד עברי, קנה אותו בכסף. מי זה יכול להיות? זה יכול להיות גם גנב שנמכר בגנבתו להחזיר את החוב. אין לו כסף להחזיר, הוא בזבז כבר, תפסו אותו, מה עונש? מוכרים אותו בגנבתו. ואז הוא צריך להיות בבית של אנשים טובים, בית חם, שמוכן לקבל גנב, שבשכר העבודה שהוא עובד יורידו לו מהחוב. איפה ראיתם חוקים נפלאים כאלה באיזה עם בלשון? היום מכניסים את הגנבים לאן? לבית סוהר. ומה הם יוצאים משם? עם דיפלומה. וממש מעליבים אותם, איך הם נתפסו על כסף קטן. מילא זה שודים על אופנוע עם רציחות בדרך וזה, נו, אז אתה לפחות סלב, כולם מדברים עליך, מחפשים אותך, אתה חשוב. אבל גנב קטן, שגנב קצת פירות, כמה שקלים, איזה זה, תתבייש לך, בשביל זה באת לפה, בחייאת. אבל התורה מחנכת גם את הגנב, הגנב מתבייש כל יום. האדון יש לו כרית אחת. אז למי הוא נותן? התורה מחייבת אותו, לאבן. אתה תישן בלי כרית. יש לחם יבש ולחם טרי. מה אוכל האדון? את היבש. הטרי לעבד. איפה נשמע דבר כזה? זה תורת האלוקים. נו, כדאי להיות עבד של מלך כזה, שהוא אומר למי? אומר למי שקנה עבד, דע לך שקנית אדון. פלא פלאות. ויש משפחות שמוכנות לקנות עבד כשהן יודעות שהן יהיו עבדים לעבד שהפך להיות אדון. זה רק בעם ישראל אפשרי למי שמקיים תורה ומצוות. אושר להיות בעם הזה. אז לכן מי שמסכן ואומר אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בניי לא אצא. אז אהבתי הזה, זה יכול להיות גם לחמדות העולם הזה. הוא לא רוצה להתנתק מהם, הוא לא מבקש את האמת. נוח לו בעבדותו לייצרו. בדרך שאדם רוצה ללך, בנו להכין אותו. והבל יטמא פותחין לו, והוא נהפך עבד לתאוותיו עד עולם. אהבת העולם הזה והעולם הבא הן שתי צרות. זה כמו שתי נשים שנשואות לגבר אחד. הן נקראות צרות זו לזו. כל אחת צר לה מהשנייה. מתקנאה בה. אז אהבת העולם הזה והעולם הבא, אם אתה רוצה גם לאהוב את העולם הזה, ואתה רוצה גם לאהוב את העולם הבא, זה כמו שתי צרות. והן לא יכולות להימצא בלב אדם אחד יחדיו. מוכרחים לוותר על אהבה אחת בשביל השנייה. ואם אדם אומר, אהבתי על ענייני עולם הזה, ממילא הוא מנתק את אהבתו מהבורא עולם, מתורתו ומצוותיו. אנחנו לומדים את זה, כל זה מעבד עברי. כל מה שאמרנו עד עכשיו זה רק התחלה. בשביל שאדם יבין עד כמה יכול בן אדם ללמוד מן התורה, אפילו מפסוק אחד, הרבה דברים ונושאים לכל ענייניו בחיים. להורות על חשיבות עניין זה והתעוררות שיכולה לבוא מזה, לשלול עבדות לבשר ודם ולכוחות הגוף, לייקר את העבדות לשם, שהיא עיקר ומעלה נפלאה בנפש. עכשיו נראה כמה דוגמאות. אלה המשפטים אשר טסים לפניהם. דרש בר קפרה, מניין הדבר הזה לחכמים שאמרו, הוו מתונים בדין. מאיפה למדו החכמים שצריכים, החכמים שיושבים על הדין, הדיינים, להיות מתונים? אז הוא משיב, שכתוב בתורה, ולא תעלה במעלות על מזבחי, זה סוף פרשה קודמת. ומיד מתחיל, ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם. אז בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת כתוב שלא לעלות אל המזבח במעלות, כמו שפרשו לא לעלות בו בחוזקה ובמרוצה, אלא במתינות. באותה מידה על החכמים להתנהג בעת פסיקת גזר דין במתינות ובשיקול הדעת, ולא בחיפזון ובמהירות. ונראה להבין זאת על ידי התבוננות בשורש הסיבה והנטייה לפסוק דין במהירות. למה אנשים יכולים לפסוק במהירות את הדין? כיוון שיש להם ביטחון עצמי מופרז, שנעוץ בגאווה פנימית, שהוא יודע את כל הדינים, צ'יק צ'אק, אין טעם להמשיך, הבנתי, הבנתי, הבנתי, וטיק טק הוא נותן את הפסק. אני חכם ואני יודע ואני סיבה לחזור ולשקול את הדבר שוב. לכן הוא לא רוצה לעיין במקורות, הוא לא רוצה לדון מחדש, והוא פוסק מיד שלוף. אכן מידה כנגד מידה, לבסוף תתגלה הטעות של החכמים, במירכאות הללו, ויתגלה קלונם בפני כל, ויוודא שהתשובות הבטוחות, במירכאות, מושתתות על בדיונות הלב, ללא שום יסוד מוצק ובסיס הלקתי מוסמך. זו כוונת הדרשה של בר קפרה, ולא תעלה במעלות על מזבחי. כשאתה מעלה נידון כלשהו על כס המשפט ועל מזבח הדין, אל תעלה במעלות, בהתפארות מיותרת שנובעת מגאווה. כי באלה המשפטים מוטל עליך לדון כל דבר ודבר במתינות, ובכובד ראש ולא בחיפזון, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. זה צריך להיות לפניו בשעה שהוא פוסק. וכך תנצל שלא תיחשף בורותך לעין כל, כמו שאומר הפסוק, אשר לא תגלה ערוותך עליו. אם אתה תלך במהירות ובפזיזות ותעלה במעלות של גאווה, בסוף תגלה ערוותך עליו. לכן קיים עצת חכמים, הוו מתונים בדין. אז התורה מלמדת אותנו את הדברים האלה בשביל שנשכיל ונבין. בואו תראו מה אפשר ללמוד מן התורה הקדושה ומחוכמתה. אם חבול תחבול שלמת רעך עד בוא השמש תשיבנו לו. אם אדם לקח משכון מחברו, אז עד בוא השמש יחזיר לו. הכוונה, אם הוא לקח את השלמה שלו שהוא מתכסה בה, צריך להחזיר לו את זה עד בוא השמש. מעשה שאירע בעיר פוזנה, מקום מושבו של הגאון רבי עקיבא איגר, זיכרונו לחיי העולם הבא. מת אחד מהעשירים של העיר שדרכו הייתה להלוות בריבית. אתם יודעים שהדין שמי שמלווה בריבית לא קם בתחיית המתים. זה אחד מהעונשים שלו. אבל הוא לא קם בתחיית המתים. למה הוא לא קם בתחיית המתים? כי תחיית המתים זה נס. זה לא דרך הטבע ששמים אדם בקבר ומתפורר והוא יקום. זה נס. זה כמו בריאת האדם בתחילה שהשם קיבל אותו מעפר, נפח בו נשמה והעמיד אותו. זה נס. ומלווה בריבית לא מאמין בנסים. למה הוא לא מאמין בנסים? כי אם הוא ילווה אלף, יחזירו לו אלף, איך יתרבה ממונו? והוא רוצה שיתרבה ממונו. אז הוא מלווה אלף, רוצה אלף ומאתיים, כי הוא לא מאמין בנסים. הוא לא מאמין שאם הוא ייתן אלף, יחזירו לו אלף, יהיה לו יותר. אה, אתה לא מאמין בנסים? אז גם לא יעשו לך נסים. אז תשכב, מותק, תשכב, תנוח, אין נסים. לא, אני אומר, הלך אותו לעובדי הבנק עכשיו, מה שאתה אומר. נכון. לא רק עובדי הבנק, יש הרבה אנשים שלוקים בעניין ריבית, לא רק הנותנים, גם המקבלים. איסור ריבית זה איסור חמור ביותר, ולא רק זה, גם נכסיו מתמוטטים. כל המלווה בריבית, נכסיו מתמוטטים. ולא עוד, אלא שהוא כופר ביציאת מצרים. ואלה שמחזיקים אוברדרפט בבנק, שידעו להם, אם הם לוקחים את האובר בשביל אוכל, בשביל צרכים, לא בהיתר עסקה על עסק ממש, אז זה לא מועיל מה שהם עושים והם מלווים בריבית והם יצטרכו לתת את הדין על זה. זאת אומרת, מותר לאדם, אם הוא קונה דירה, אם הוא קונה דירה, מותר לו לקחת משכנתה שהיא נושאת ריבית בהיתר עסקה. יש בבנק היתר עסקה והוא צריך לבדוק שאכן יש, ואז הוא חותם על-פי היתר עסקה שהוא על-פי בית-דין. למה? כי בדין של היתר עסקה זה אומר שכשעושים היתר עסקה, אתה והבנק, אז הבנק הוא לא מלווה רק, הוא גם שותף. בחלק מן הסכום הוא שותף ובחלק הוא מלווה, ולכן על החלק שהוא שותף מותר לו להרוויח. ואז זה דו-צדדי, אם מרוויחים, מרוויחים, ואם מפסידים, מפסידים, כדין שותפים. למה הכול לא מפסידים? לא משנה. הם לפעמים עושים גם הסכם, וההסכם אומר שאתה משפה אותו גם אם הוא יפסיד. אבל בכל מקום ההיתר עסקה מועיל, אם עושים את זה על עסקים. אבל אם אדם קונה מלפפון ועגבנייה וביצים, ובשביל זה הוא לוקח over מהבנק, זו הלוואה בריבית אסורה. והוא חוטא בזה ולא יקום בתחילת המתים, אלא אם כן ישוב בתשובה וישאל פוסק איך עושים זאת. אני רק נגעתי בזה בגלל שאתה צייצת בטוויטר. אז עכשיו, מכל מקום, הפוך, יהיה הרחבה לאלה שיקומו. מכל מקום, הנקודה היא כך, מת אחד מעשירי העיר שדרכו הייתה להלוות בריבית. לפיכך הוא היה שנוא על כל בני המקום. טוב, ממשיכים. ובכן, מעשה שאירע בעיר פוזנא, מקום מושבו של הגאון רבי עקיבא איגר, זכר צדיק וברכה, שמת אחד מעשירי העיר שדרכו הייתה להלוות בריבית. לפיכך היה שנוא על כל בני המקום. אנשי החברה קדישא ביקשו בעבור קבורתו סכום עצום, עשרת מונים מתעריף הקבורה שהיו רגילים לבקש. תפסו אותו בקבר, עכשיו תשלם. אז אם היה עולה נגיד עשרת אלפים שקלים, ביקשו ממנו, מהמשפחה כמובן, 200, 300 אלף שקל בשביל קבר. חרה אפם של בני הנפטר והתלוננו על כך בפני משה לעיירה. קרא משה את רב העיר וטמע בפניו לנוכח האפליה. מה יגיד הרב? נו, תגידו לי עצה. מה יגיד הרב למשה לעיר העיירה גוי? למה הפלו אנשי החברה קדישא את הנפטר הזה שמבקשים עשרות מונים כסף עבור קבורתו? מה הוא יכול להגיד? והוא מצדיק אותם, את החברה קדישא, הרב מצדיק אותם. מה הוא יכול להגיד? אז הוא עונה לו כך, קברי ישראל אינם קנויים לנפטר כי אם לזמן קצוב. כיוון שאנו מצפים לביאת המשיח, ואז יקומו כולם בתחיית המתים. אולם היהודי הזה, שהתפרנס מהלוואות בריבית, והוא לא שעה לאיסור של התורה החמור, הוא לא יקום בתחיית המתים. ועל כן, חלקת הקבר שלו זה לצמיתות. סכום התשלום צריך להיות בשונה מכולם, כי כולם זה רק שכירות לזמן, והוא קנייה לצמיתות, כי הוא לא יקום. המענה הזה מצא חן בעיני הגוי שהצדיק את החברה קדישא. אתם רואים איך זה? כשיודעים תורה, יודעים גם על מה לקחת כסף. אם כסף תלווה את עמי, את העני עמך. אב אחד שאל את הבן שלו, שהיה נער פיקח, אמר לו, על הגג של ביתנו עמדו עשר ציפורים. באו ארבעה ציידים וירו עליהם, ומתו ארבעה ציפורים. כמה נשארו על הגג? כולם ברחו. ענה הרב ארבע. ענה ילד ארבע. אמר לו, אביו, תעית בחשבון? שהרי ארבע מתו וממילא נשארו שישה. אמר לו, ענה הרי חכם, אבא, מאחר שירו על ארבעת הציפורים, היה רעש גדול והשש עפו וברחו. אם כן, לא נותרו על הגג אלא הארבעה שמתו. כמו שענו פה. יפה או לא יפה? מה זה נוגע אלינו? במבט ראשון נראה לאדם שאותו ממון שאדם נותן לצדקה, ברח לו, עף לו. וממון זה נחשב כמו מת, שהרי לא ישוב אליו, ככה הוא חושב, נתן את הכסף, הלך. ואילו הממון שנשאר באוצרו נחשב לו כמו חי שהוא ברשותו. וכמו שאמר האב לבנו, אבל האמת היא שהממון שניתן לצדקה זה הממון שאדם יכול לבטוח בו שיישאר לו תמיד, ולעומת זאת הממון שיש לו באוצרו עלול לצאת ממנו, להפסידו או להעבירו לאחרים. כמו שאמר שלמה המלך עליו השלום במשלי, אל תיגע להעשיר, אין טעם להתייגע בשביל להיות עשיר, כי עשו יעשה לו כנפיים כנשר יעוף השמיים. לא יישאר לך כלום, כל כסף שנשאר ברשותך, הכסף הזה הוא לא שלך, הוא רק ברשותך. הכסף שנתת לצדקה זה הכסף שיישאר שלך, לא ברשותך, אלא שלך. וכך אמר מונבז המלך, אבותיי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי. זאת אומרת, הוא השאיר את כל הממון בעולם האמת ולא השאיר שום דבר בעולם הזה. הכל הוא העביר למעלה, למעלה, למעלה. ועוד מצווה אחת מן התורה בפרשה הקרובה, שניתן ללמוד ממנה עוד דברים. כתוב רק שבטו ייתן ורפו ירפא. מעשה שהיה בבן אחותו של הגאון מווילנה שנפל למשכם, והרופאים התייאשו מחייו ולא יכלו להביא מזור לחוליו. הלכה האם לאחיה, בכתה בדמעות שליש, שהתפלל על בנה לרפואה. אמר לה, התפלל בעדו, נכי לביתך וייטב מצבו. אמרה לו, אבל הרופאים התייאשו מחייו. אמר לה, אם תבטיחי לי שהוא יקפיד בשמירת שבת, אני מבטיח לך שהוא יהיה בריא. וכך היה, היא הבטיחה שבנה יקפיד בשמירת שבת, והוא הבטיח לה שיהיה בריא. לאחר שבנה הבריא שאלה אותו, מניין היה לך הביטחון שאם ישמור שבת הוא יבריא? אמר לה, זה פסוק מפורש, פרשת משפטים. רק שבטו ייתן ורפו ירפא. אם הוא ייתן את השבת, אז רפואה תבוא, רפוא יירפא. אז זאת אומרת, רואים שמי שמקפיד על שבת, הרפואה טמונה בה, כי השם ברך את השבת. ויברך השם את יום השביעי, ויקדש אותו, כי בוא שבת מכל מלאכתו. אז זאת אומרת, השבת, לא רק מי ששומר את השבת. הרב שטיינמן אומר, שאנשים שרוצים רפואה, אם יש להם חולי או מחלה, יקבלו על עצמם להקדים את השבת בחצי שעה לפני הזמן שמקדימים, ויימנעו ממלאכה ויראו הצלה. והיו כבר כמה מופתים בביתו של הרב, אלה שקיבלו על עצמם להקדים את השבת. אז כל אחד שיאמץ לו את זה בלי קשר, גם אם הוא בריא ואין חולים, כדאי להתמיד בדבר הזה, להימנע מחולים. שיש כוח בשבת לרפא. ואנחנו, בעזרת השם יתברך, רוצים להרבות מאוד מאוד פעלים לתורה ולעבודה, וכמה שאפשר לזכות את עם ישראל. ובעת הזאת, שלצערנו הרב, יש הרבה מאוד חולים, הרבה צרות, הרבה סכנות, הרבה מלחמות בדרך. ואני גם רוצה להקריא לכם איזה משהו שנשלח אליי לגבי מה שעומד להיות בקרוב במצרי הורמוז. אתם יודעים ששם האיראנים מאיימים על האמריקאים שלא ייתנו להם לעבור? אז אני רוצה להראות לכם שיש יהודי מלפני 400 שנה, שכבר כתב על הנושא הזה, קוראים לו הכלי יקר. והוא כתב את זה בספר כלי פז, סליחה, לפני 400 שנה. הוא אומר על פסוק בישעיה הנביא אלה תוכן הדברים. הפסוק בישעיה ל״ד, אני אקריא לכם אותו מבפנים, רק שנייה. אני מצטער שאני קצת לא מרגיש טוב. תודה. מי ששומע פה את השיר ברקע, שידע שזה זמר מאוד מפורסם, קוראים לו EY. זה השיר שלו. מי שמורסם את השיר בישעיה ל״ד כתוב חרב לשם, מלאה דם ודשנה מחלב, מדם קרים ועתודים, מחלב כליות אלים, כי זבח לשם ובוצרה, וטבח גדול בארץ אדום. וירדו ראמים עמם ופרים עמם אבירים, ורוטה ארצה מדם ועפרם מחלב ודשן. כי יום נקם לה' שנת שילומים לריב ציון. ככה כתוב, על הפסוק הזה כתוב ככה כי זבח לשם בבוצרה וטבח גדול בארץ אדום, וירדו ראמים עמם ופרים עמם אבירים, כי יום נקם לה' שנת שילומים לריב ציון. הוא אומר להגיד שהרבה מלכים משאר האומות יתחברו עם אדום לעוזרם. זאת אומרת, אם האמריקאים, שהם אדום, מלכות אדום, יבואו הרבה מלכים לעוזרם משאר האומות, דהיינו האירופאים, ויתחברו עמם לעוזרם, כי זבח לשם בבוצרה. מדינה יש, רחוק מבבל, שמה בוצרה, והיא בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום ורמוז, והיא היום תחת ממשלת הישמעאלים, וברוך היודע עמיתתם של דברים. אולי יהיה דרך שם המלחמה באחרית הימים. זאת אומרת, מלחמת גוג ומגוג, אומר הכלי יקר בספרו כליפאז, שבהורמוז אולי יהיה דרך שם המלחמה באחרית הימים, זאת אומרת משם תיפתח המלחמה באחרית הימים. והיום אנחנו רואים שמאיימים אלה על אלה והתקיעה כרגע בהורמוז האם יעברו האמריקאים או לא יעברו, אם יחסמו האיראנים או לא יחסמו והכל עומד שם על כרעי תרנגולת בכל רגע יכול להיות מה שכולם דיברו על זה במשך אלפי שנים, שתחל מלחמת גוג ומגוג. עכשיו אני רוצה להגיד לכם מה אנחנו משתדלים לעשות. בגין זה המלך האחרון פרסמנו בסוף דבר, קופת העם מהפכה עולמית. ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת וענו כל העם אמן. לוי ידוע לכולם שיש ארור בתורה. מי שיכול להקים דברי תורה ולא מקים הוא בכלל ארור, אפילו אם האדם הזה הוא מקיים תורה, לומד תורה, משמש תלמידי חכמים, אבל אם יש לו אפשרות להקים תורה והוא לא מקים, קיללו אותו 600,000 גברים חוץ מנשים וטף עם משה ואהרון ברית ה' בין הר עוון להר גריזים. והקללה הזאת ארור, קללה חמורה ביותר, אבל יש גם ברכה. כל מה שנאמר ארור, נאמר גם ברכה. וברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת וענו כל העם אמן. זה גם מי שלא למד תורה ולא שנה ולא שימש ולא שימש תלמידי חכמים, ולא היתה בידו אפשרות להקים תורה והקים, ברוך בירכו אותו כל עם ישראל באותו הדור. קופת העם זה רעיון שלי שהפניתי אותו אל הרב שטיינמן, שליטא, שקיבל את הדברים, ונתן ברכה בהארת פנים גדולה כדי לחלץ אברכים נתקעים מתחת עול הפרנסה, לאור הצמצומים והגזירות של הממשלה כנגד לומדי התורה, ולתת להם תמיכה מקופה זו, שתיקרא קופת העם, באשר ילמדו הם את בעלי התשובה תורה בכל רחבי הארץ, וגם תוקם ישיבה, מההרצאות שאני הולך, ברוך השם, נרשמים הרבה בחורים שרוצים ללכת לישיבה, תוקם ישיבה שלנו, הפעם תהיה שלנו, שבעזרת השם יוכלו ללמוד שם, והרב שטיינמן נתן את ברכתו על הדבר הזה להצלחה גדולה. תפקידה של קופת העם יהיה להאיר את פניהם של משפחות האברכים בסיוע נצרך וחשוב, ותאיר גם באור החוכמה את עולמם של בעלי התשובה המשוועים לאורה של התורה. קופת העם תהיה הקופה של הזכויות הגדולה ביותר בעם ישראל בעת הזו, וחובה על כולנו לא לעמוד מנגד, לסייע בכל מה שאפשר באופן קבוע ושוטף ואף בתרומות חד-פעמיות, לקיים ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת. קופת העם תעניק לתורמים את הדרגה של תמחין דאורייתא, תומכי התורה, בתרומתם, ותגן בעדם מקור רע, ויזכו מידה כנגד מידה, שבניהם יזכו ללך בדרכי התורה ולא יסורו מדרכה, וילכו תדיר בה בבריאות שלמה ואיתנה. כל סכום של תרומה לקופת העם יהפוך אתכם לשותפים במפעל העולמי הגדול של חיבור עולם התורה ועולם התשובה, בברכות הגאון הרב שטיינמן שליטא וברכתי שיחולו עליכם תמיד, אמן. כל מי שתורמים מעל סכום של 1,000 דולר יזכו לברכה ויקבלו גם ברכה מהרב שטיינמן אישית. השמות יועברו גם לרב שטיינמן ויברך את כל התורמים שיתאספו על-ידי אלה שיתרמו דרך אתר האינטרנט, בהוראות קבע, באשראי, פה ובכל מקום, וזו ההזדמנות של כל יהודי שידע שיש אפשרות כזאת. יש בבני-ברק קופה שנקראת קופת העיר, וקופת העיר מצילה אנשים, משפחות, שחס ושלום אישה מתאלמנת מבעלה. בדרך כלל קשה עול הפרנסה אחר כך להחזיק שמונה ילדים, עשרה, 12 ילדים, וצריך לחתן אותם ולהפיל את כל העול על אישה. זה קשה. גם ככה האבא לא יכול להרים את כל הפרויקט הזה. אז עשו קופת העיר, שהקופה הזאת, ברגע שחלילה מישהו נפטר, הם תומכים בכל הילדים ודואגים להם לחתונות, שלא יחסר להם כלום ולא יהיו צרכים על האמא המסכנה. רעיון טוב או לא טוב? ברוך השם, ההצלה הזאת מצילה שלא ישקעו בדיכאון ולא ימותו מצער גם אלה שנשארו בחיים. קופת העם תציל משפחות רבות בכל הארץ שמשוועות, ושלא יגיעו למצב שיהיו אלמנות. כי חלק מהלחץ הכספי שחל על המשפחות גם גורם לשבץ לב, רחמנא לצלן, מרוב דאגה וחובות שלא כולם בעלי ביטחון ויכולים לעמוד בלחץ. אז לכן, כל אחד שיזכה לתת לקופת העם יהיה שותף בהצלה של משפחות רבות, בהחזקת תורה, שזה דבר גדול ביותר, וזכות התורה תעמוד לו בכל אשר יפנה. כמובן שיתקבלו בקשות לברכות ויענו בברכות על ידי האישים שהזכרנו פה, ובעזרת השם ברכת התורה היא החשובה מכל שהיא תעניק לכולם את הברכה. אז זה הודעתי פה בשביל שתדעו שיש כזה דבר למי שיהיה מעוניין. מי שרוצה לשאול שאלה, בבקשה. באמונה שלמה, באמונה שלמה, בביאת המשיח, בביאת המשיח אני אשמח לך. כן, מי רוצה? שלום, כבוד הרב. אני פשוט לא שמעתי, זה הכלי הקר על מה הוא מפרש, על מה הוא מדבר. זה נקרא בספרו כלי פז. קליפז, יש לו ספר קליפז, כנראה שזה על האפטריות. ושם הוא מביא על הפסוק בישעיה ל״ד את מה שהוא אומר. ישעיה ל״ד, אוקיי. תודה. אדיר צבי בן אורטל, השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה. תביאי לי רק את השמות, תרשום. רציתי לשאול את כבוד הרב מה חושב כבוד הרב על גיוס חרדים לצה״ל. מזמן. אם אפשר עוד משהו? כן. האמת שאני במקום החרדים, הייתי שולח את כולם לצבא, הרי לא היו מגייסים את כולם. הייתי בא בהפוך על הפוך, אבל רציתי לדעת מה כבוד הרב חושב. אני אגיד לך, אצלנו לא עושים תרגילים. אצלנו אומרים את האמת, שלימוד התורה הוא יותר חשוב מעצם החזקת הכאב. זאת אומרת, במשך 3,300 שנה לא היה צבא הגנה לישראל. מה כן היה? היו ראשי ישיבות וגדולי דור שהנהיגו את העם במשך 3,300 שנה. וכשהיו מלחמות, אז היו יוצאים למלחמה. ואת מי היו לוקחים? היו לוקחים את הצדיקים בלבד. מי שלא היה צדיק, לא היו לוקחים אותו. מי זה נקרא לא צדיק? אחד, לדוגמה, שדיבר בין השתבח ליוצר, דיבר משהו, זה כבר מחזירים אותו הביתה, אומרים לך, לך, אתה לא יכול לשרת בצבא. רק כשרים שבכשרים היו יוצאים. וגם לא היו לוקחים הרבה. היו לוקחים 1,000 למטה. זה הכול. כמויות לא גבוהות. היו פעמים שלקחו הרבה, וה' אמר, לא, לא, לא, תוריד, תוריד. תוריד, תוריד. שלא תתלו בכוחי ועוצם ידי, ואחר כך עוד תגידו שאתם ניצחתם בגלל ריבוי החיילים. וכשהלכו עם דרך ה' והאמינו בשם ובטחו בשם ועשו את רצונו, ניצחו בניצחונות מופתיים בלי אבידה אחת. אבל כשהיו מחוברים לבעל ולעבודה זרה ולהנאות העולם הזה, היו יוצאים למלחמה אפילו בכמויות ומפסידים ומוקים שוק על ירך. ותמיד הם שאלו באורים ותומים, כשהיה עדיין, ונאמר להם מראש מהי התוצאה, וככה היה. זאת אומרת, לנהל מלחמה עם חיילים זה היה תמיד. יש ערכות מלאכים מהרמב״ם, איך נלחמים, מי ומה. אבל תמיד מעלת התורה הייתה קודמת ועדיפה, וגם כשיצאו למלחמה, אז היו כנגדם כאלה שלמדו תורה להצלחתם. זאת אומרת, לא סמכו על אלה שנלחמים, אלה שנלחמו סמכו על אלה שלומדים ומתפללים בעבורם. כי בשביל לנצח צריך זכויות. זה לא תכסיסים. צריך זכויות. אם יש סייעתא דשמיא זה מצליח, אין סייעתא דשמיא, תעשה את התוכנית הכי נפלאה, דבר אחד באמצע השתבש, הכול נפל. אז זאת אומרת, אנחנו בשביל לקבל סייעתא דשמיא צריכים לעשות את רצון הבורא. והקדוש ברוך הוא אומר במפורש בתורה, אם אתה רוצה לקבל סייעתא דשמיא, תדאג שלא יראה בך ערבת דבר ושב מאחריך. אם השם יראה שיש חיילות בצבא, ולא היה אז כמובן דובר בזה, אבל זה דבר כבר קיצוני, אם יראה בך ערבת דבר, דברים שהם לא ראויים על פי התורה, אז הוא ישוב מאחריך. אתה יודע, במחנה ישראל אפילו אי אפשר לעשות צרכים. חייבים לצאת מחוץ למחנה. כל חייל צריך שיהיה לו יתד על הזיניך. וחפרת בחוץ, מחוץ למחנה, שלא יהיה מצב של צרכים אפילו במחנה השם, כי השם מתהלך בתוך מחניך. אז אפילו צרכים לא עושים במחנה. אז כל שכן, אתה מבין, להביא ערווה לתוך המחנה, לשרת ביחד עם החיילים, איך תהיה סייעתא דשמיא? אז זאת אומרת, המצב הולך ומחמיר, אם אתה שם לב, גם במלחמות ישראל מששת הימים עד היום, שאנחנו לא כל כך מצליחים נגד כמה כנופיות, כמו אשף, כמו חמאס, כמו חיזבאללה, כמו אלה שמסביבנו. לא מצליחים. זה כנופיות, זה בכלל לא עמים ולא מדינות. ועכשיו הצטברו לנו גם מדינות. אז בכלל אנחנו בחוויה, אתה מבין, לקראת מה שהולך להיות. ואם רוצים באמת לנצח חד-משמעית, אפשר גם בלי אפשר גם בלי. אפשר שנשב, וה' יילחם לכם ואתם תחרישון. איך? אנחנו עשינו את זה שמצרים הורגים מצרים, ולובים הורגים לובים, וכורדים הורגים טורקים, וסורים הורגים סורים, ואירנים הורגים אירנים, ואלג'ירים הורגים אלג'ירים, ותימנים הורגים תימנים. אנחנו עשינו את זה? מי עשה את זה וסכסכתי עם מצרים ומצרים? יש מי שהחליט שפייסבוק יעשה את השירות? צוקרברג עשה פייסבוק. במזניה זה, אבל גם חורבן, הרבה חורבן בעולם, הפייסבוק. הרבה חורבן. אחד בקנדה עכשיו רצח את שתי הבנות שלו ועוד ילדה ואת עוד אחת, ואני יודע מה בשביל כבוד המשפחה, בגלל הפייסבוק ממה שהוא רע. אחד ירה במחשב של ביתו בגלל הפייסבוק. וואי, יש פדיחות ביוטיוב, חבל על הזמן. הפייסבוק הזה זה חורבן של העולם, ברוך השם. כן, לא צריך יריות. זה מחריב לבד. מכל מקום צריך להבין דבר אחד, עם ישראל זה עם התורה, הקול קול יעקב והידיים מידי עשיו. עשיו, אתה מבין, זה נושאות מטוסים, זה טילים, פצצות גרעין, בלאגנים, זה עשיו. אנחנו הקול קול יעקב. אנחנו יכולים לשבש אלקטרונית את כל המכשירים שלהם עם תפילות. זה לא נראה נכון, אבל ככה 3,300 שנה העם היהודי הלך. הוא שרד עד היום בזכות המנהיגים הרוחניים שהיו לעם ישראל. ב-150 השנה האחרונות יש לנו מנהיגים חילוניים, והם אוחזים מהדרך של אדום, של עשיו. והם רוצים להיות כמו עשיו. אז הם חושבים שאם הם ירבו בכלים וכל מיני דברים, ביריחו, 1, 2, 3, 4, ועם כיפת ברזל וכיפה סרוגה וכל מיני כיפות, הם חושבים שהם ינצחו את המלחמות. גם מה שאתה רואה שיש הצלחות פה ושם, זה לא בגלל שהצבא מצליח. זה בגלל שהקדוש ברוך הוא דואג שהבנים שלו לא ייפגעו. איך אני יודע? נו, תגיד, איך אני יודע? או איך אני יודע? צה״ל הרי לא מגן עלינו כשטילים נשלחים, נכון? ואפס אבדות כמעט זה לא בגלל צה״ל. אז עשרות אלפים כשטילים שנשלחים לשדרות ולדרום ושנשלחו בלבנון, השנייה וכל זה, עשרות אלפי טילים גבו בסך הכל, בסך הכל, זה המון, אבל בסך הכל, עשרות נפגעים, עשרות מתוך קרוב ל-100,000 טילים, זה לא צה״ל מנע. זה צה״ל לא יכול היה למנוע. וזה לא פגע. זה מי עשה. הם התכוונו לפגוע. וזה לא פגע. כנראה שמישהו שומר עלינו שם. אם אתה זוכר, במלחמת המפרץ ירו עלינו 39 טילים. כנגד ל״ט מלאכות אסורות בשבת, וגם כנגד ל״ט מלכויות. ואף אחד אצלנו לא נפגע, חוץ מאחד, אחד בלבד, שברח למקלט, ובפתח של המקלט הטיל תפס אותו. מי זה היה אחד? אחד שיצא בהפגנה בבני-ברק והעבירו של חזיר לבית-הכנסת הגדול. זה האחד. זה מה שהיה. ואצלנו כל טיל נפל, ולא יירטנו אפילו אחד. עם כל הסוללות האמריקניות, פטריוט, לא הצלחנו ליירט טיל סקאד אחד. מוכשרים. אתה יודע, ישראלי מוכשר. אבל האמריקאים שישבו בסעודיה, טיל אחד סקאד לא נחת על אדמת סעודיה. כולם יורטו על ידי הפטריוטים. אותם פטריוטים. רק טיל אחד הצליח לעבור את הפטריוט ופגע במחנה צבאי והרג למעלה מ-40 חיילים אמריקאים. זאת אומרת, כוחו של טיל אחד, מה לעשות, עשרות הרוגים, נכון? אז איך זה יכול להיות שאצלנו נפל בבניינים ברמת-גן, ואנשים בבניינים, והבניינים קרסו על היושבים, ומנופים אחרי יממה פינו את ההריסות, ויצאו אנשים עם פיג'מות, מתחת חיים? אה, כיצד? לא המתינה להם אמבה במרתף. הבנת? מכל מקום, מי שמסתכל על זה רואה שרק השגחת הקדוש-ברוך-הוא על בניו היא שמצילה אותנו. זה שאתה פוגע באויב, יכול להיות שזה נחמד, כאילו זה נותן לך הרגשה שאתה מסוגל, אבל הגנה אתה לא יכול להגן, זה הבעיה. אם השם לא ישמור עיר, שב שקד שומר. עכשיו בוא נגיד שיריחו 4 ו-3 מסוגל לירט כל טיל, נגיד שזה מסוגל לפגוע, נגיד שיש לנו כל מיני מערכות, בסדר? כמה יש לנו? להם יש 200,000 טילים לפי העלון. זה מה שהוא מודה. כמה עוד יש להם, השם יודע. אבל 200,000, כנגד זה יש לנו 200,000 טילים לעצור. שטויות והבלים. ואתה יודע כמה עולה כל טיל שלנו להוריד במקום שלהם? הרי הם יורים צינורות גנובים, שעולים להם 0.73 אגורות. אתה מבין? ואנחנו צריכים להרים 50,000 דולר על כל טיל בשביל שיוריד את זה. יש לנו טילים יותר משובחים שעולים מיליונים. נו, אז איפה אתה יכול לעמוד במלחמה ארוכת טווח? אז צה״ל... נגיד יכול לתקוף, נגיד. אבל מה עם הגנה, יא חביבי? אתה אומר, טוב שהפדוש ברוך הוא לא שלח את החשבון. אנחנו יודעים רק דבר אחד, מה שיכול להגן על עם ישראל זה הזכויות. לכן אני משתדל להרבות זכויות. ומה שעשיתי באחרונה, ואני מציע גם לכם להצטרף, להיות מהאלף שיזכו להיות המחסום נגד הטילים והפגיעות שלהם, אנחנו החלטנו שיוצאים למבצע של תענית 40 יום רצופים. מה זה תענית יום רצופים? מטענים מעמוד השחר, לא אוכלים ולא שותים, עד צאת הכוכבים, שבערך היום זה חמש פלוס, עד רבע לשש, עשרה לשש, היום בערך, כל אחד לפי מקומו, צריך לבדוק בלוח. בערך 12 וחצי שעות, לא אוכלים ולא שותים. 40 יום, 40 יום. לא מיני מקסי. למה הם עושים 30 ואנחנו 40? 40 יום האלה כתובים בספרים הקדושים, והעניין בזה ככה. כוונה ראשונה זה בשביל למנוע את הפגיעה והפגיעות מהאויבים ומהמלחמה הקרובה שעומדת בפתח. שפכו כבר את הדלק. מחכים רק מי שידליק. בשביל להינצל צריך זכויות, כמו שמרדכי ואסתר, על הגזירה של המן, היום זה אהמדינג'אד, להשמיד, להרוג את היהודים. מה הם עשו? הטענו שלושה ימים רצופים, לילה ויום, בלי אכילה ושתייה, שלושה ימים ושלושה לילות, שזה שקול ל-40 יום רצופים, כמו שאנחנו עושים. זה וחזרה בתשובה, הועיל להפוך את הגזירה של אחשוורוש להרוג 127 מדינות, את כל היהודים. אז אם זה עזר להם זה יכול גם לעזור לנו. אז לכן אנחנו מטענים 40 יום כנגד התענית אסתר, שהיתה שלושה ימים ושלוש לילות. דבר שני, זה כיוון שאנחנו רוצים לבטל מעלינו את התאוות ולא להיות נשלטים על-ידי יצרנו הרע, ורוצים כמה שיותר להיות קרובים לקדוש-ברוך-הוא ולא עבדים לתאוותינו, אז אנחנו גם מצרפים את הכוונה הזאת לתוך התענית. דבר שלישי, מי שעשה הרבה עוונות, ובפרט עוונות של עריות ושזל ונידה וגויה וכל מיני דברים כאלה שכתובים בספרים הקדושים, התענית היחידה שיכולה להועין לו זו תענית 40 יום רצופים. וכך פסק גם הרב בן-ציון מוצפי לפני שבוע, כששאלו אותו על זה, אמר לטענות 40 יום רצופים. ויש עוד סיבה אחת שנוספה רביעית עכשיו, זה החולי של גדולי ישראל, כגון הרב אלישיב, הרב נסים פרץ, הרב יעקב יוסף, שתישלח להם רפואה שלמה, כמו שהזכרנו אותם בתחילת הדרשה, ועוד צדיקים שלצערנו חולים בעוונות הדור. אז מי שלוקח על עצמו יהיה מה-1,000. יש היום כבר 625 איש שקיבלו עליהם את התענית. אנחנו נכנסנו כבר לשבוע החמישי של התענית. למי שלא יודע, זה קל מאוד. מטענים גם גברים, גם נשים. מי שחולה שלא יתענה, אם הוא רוצה לטענות, לא יתענה, אלא אם כן הרופא יתיר לו. ואם הוא רוצה לפדות את התענית, הוא יכול לפדות אותה במחיר של ארוחה ליום, 25 שקלים ליום, שזה יוצא 1,000 שקלים ל-40 יום. וזה יהיה גם מניה לאצטדיון רמת-גן, שאנחנו הולכים לעשות עם 40,000 איש גם כן. יש פסוק שאומר הנביא, מגן אם ייראה ורומח ב-40,000 בישראל. 1,000 אנשים שמטענים 40 יום, זה 40,000 ימי תענית. שזה כמו אדם שמטענה 109 וחצי שנים רצוף. זה הזכות. מגן אם ייראה ורומח, אולי לא נצטרך למגן ורומח בזכות ה-40,000 בישראל. ולכן אנחנו גם עושים אצטדיון רמת-גן 40,000 בעזרת השם יתברך לחבר את עולם התורה והתשובה בעניין זה. אז כל מי שרוצה להצטרף לתענית הזאת ולהיות שותף במאמץ החברתי שאנחנו לפחות האזרחים יכולים לעשות, גם כשצה״ל יוכל לפעול ולפגוע במטרות שהוא מייעד לעצמו וגם להגן, שזה רק אנחנו יכולים לעשות, אז יש לו את ההזדמנות להיות אחד מתוך 13 מיליון יהודים שיזכה להיות 100,000 שזכו לגונן על אחרים. בשנה זו 5,900 תשע״ב, תשע״ב, שזו השנה שאומרים שהיא שנה מיוחדת מבלי להיכנס לפרטים. אלה שרוצים להצטרף לתענית ורוצים גם לקבל ברכה יצלצלו לטלפון 050-650-666-055-6070 ויגידו הרי אני מקבל עלי את התענית, שם ושם האימא לברכה ויקבלו ברכה. אז אלה שרוצים להצטרף, מוזמנים להצטרף. מי יהיו הראשונים בקריני שומרון שמוכנים לקבל על עצמם תענית ארבעים? הנה הראשון, אשריך ואשריך חלקך, תבורך בכל מיני דמיטב, שיעבור לך בקלות, תצליח, בריאות, עלייה רוחנית ופרנסה טובה בשפע ובנקר. חזק וברוך. הנה השני יבורך מן השמיים, שמזכה אותך לכל טובה וברכה, בריאות והצלחה, תרים את היד, נחת בכל מעשי ידיך, נחת מהילדים, בריאות, פרנסה, נסיעתא דשמיא במעשי ידיך. מי השלישי שרוצה לקבל על עצמו תענית ארבעים, להיות שותף בהצלה של עם ישראל, ומחיקת עוונות, והצלת גדולי ישראל, ומיגור היצר הרע. בבקשה. מחר במנחה, אתם אומרים, ביולי רצון השני בתפילת שמונה עשרה, הרי אני מקבל על עצמי, בלי נדר, תענית ארבעים יום, רצופים למעט שבת, ראש חודש, פורים, שושן פורים. זה אתם לא מטענים? וביום שישי מטענים עד אחרי קידוש. ביום רגיל, עד אחרי צאת הכוכבים, אפילו אם לא התפללת ערבית, עדיין אתה יכול לאכול. ואם בן אדם מרגיש חלילה שהוא לא יכול, הוא אומר שאני אפטר מן התענית על ידי אמירת מזמור לדוד, השם רועי לא יחסר. ברוך השם, 625 איש. לא שמענו מישהו שהיה קשה לו, כולם כאן, ויש פה כמה שנמצאים שכבר עושים זאת ומאושרים ממש. אתם לא יודעים כמה אנחנו אוכלים סתם מהפחד שלא נמות. ממש מיותר. מיותר, מיותר, מיותר. וכמובן שמצאת הכוכבים עד אור הבוקר, הכוונה עד עמוד השער, אפשר לאכול ולשתות. תשתדלו להקפיד לשתות 6-8 כוסות לפחות. ואם אפשר קצת צימוקים או דברים כאלה, למי שאין סוכרת וכו', בשביל שזה יחזיק אותו, שלא יהיה לו צמאון. אבל בדרך כלל לא שמעתי אנשים שמתלוננים, כולל לומדי תורה, ועובדים עבודה קשה. יש כאלה שעובדים במנופים, בנוסעים כל הארץ, ולפעמים ימים חמים, שמש, ועוברים את זה, ברוך השם. יומיים ראשונים יש חששות, לא קשה, חששות, אחרי זה הם מתעלפים מצחוק. כן, זה כלום, אתם יודעים, הבבא סאלי היה מתענה, לא רק הוא, הרבה טענו, טענית הפסקה, זה ממוצאי שבת עד יום שישי, כולל היום בלילה רצוף, שבוע, בלי אכילה ושתייה. אז שאלו אותו, איך זה? אמר שלושה ימים ראשונים, קשה, קשה, קשה. אחרונים קל, קל, קל. ואני יודע מכמה שכבר אמרו לי שהם ניסו יומיים רצופים, והם אומרים, זה קל מאוד, יומיים רצופים. וזה שקול ל-27 תעניות יומיים רצופים. שלושה ימים רצופים, זה שקול ל-40 יום רצופים. אז זאת אומרת, רבותיי, זה לא צחוק. מה שאנחנו לוקחים על עצמנו זה דבר חשוב וגדול. רבי צדוק מלובלין מביא את זה בספרו כתיקון לחטאת נעורים. כן, שניים יש בקרני שומרון. קרניים יש שניים, יש לנו שניים. השאלה אם יש לנו גם ראש או רק קרניים. או, הנה עוד יהודי השם יברך אותך בכל מילה דמיטב, בריאות והצלחה ונחת. בכל מעשי ידיך זרע חי וקיים ועלייה רוחנית בפרנסה טובה. אמן. נפלא. קרני שומרון זה חבר'ה פייטרים, לא פוחדים משום דבר. נוסעים בשטחים בלי פחד. אבל על קיבה ריקה, אוי ואבוי. על קיבה ריקה זה כנראה יותר מפחיד מערפים. אפילו שהמקרר בסביבה בפחד. מה יכול לקרות? תרד במשכן. זה בריא, בריא. כן, אין אישה בקרני שומרון. בכל מקום שהגענו היו יותר נשים כמעט מהגברים. כן,

עוד?

כן.

לא, אני ממליץ שלא.

אתם תלמדו תורה בעזרת השם בשל עם ישראל.

בן כמה אתה?

אה, אתה חמש עשרה. אז הייתי בטבריה,

לקחו שם בערך חמש עשרה חבר'ה בגיל חמש עשרה לטענות.

אני חשבתי שאתה פחות.

אם אתה רוצה,

אתה יכול.

אבל בתנאי,

כשאתה מתנה ואומר שאם חלילה תרגיש

לא טוב,

אתה לא מתעסק עם זה. אתה אומר מזמור לדוד, השם רועי לא יחסר, ומפסיק, ואין בך

שום בעיה של נדר וכו'.

זה לא קשה.

מי שרוצה,

מכובד.

כן, מי עוד?

דרך אגב, בתענית אסתרת ענו גם ילדים קטנים

שלושה ימים ושלושה לילות.

כן,

מי עוד?

שלושה יש לנו.

כן, הנה יש אחת מבין הנשים, השטרייך.

השם יברך אותך לבריאות והצלחה ונחת וזיווג הגון

בישועה ופרנסה טובה ונשיאות חן תמיד.

חזק וברוך.

יש ארבעה, שלושה גברים ונערה אחת.

מי עוד,

בעזרת השם יתברך, רוצה להצטרף למאמץ המלחמתי לגונן על עם ישראל? מי עוד?

איפה אליהו?

כמה יש לנו בינתיים?

אתה אוסף לי הרבה, בינתיים אני צריך לדעת.

הוא אחראי על אלה שמצלצלים מחו״ל ומהארץ.

אלה שרוצים עוד לצלצל, המספר 050-650-566-0550. אלה שקשה להם ורוצים לפדות,

יכולים לפדות בסעודה 25 שקלים,

40 יום, 1,000 שקלים פדיון התענית.

עוד מי רוצה?

ארבעה יש לנו, חמישה מי יודע.

יש עוד מי שרוצה?

בינתיים אני אגיד לכם שהגיעה איתי קבוצה של אברכים חשובים

ממרכז הארץ,

שהם מתלווים אליי,

שכל מי שרוצה ללמוד תורה בחברותא,

או רוצה ללמוד בטלפון,

או רוצה שיעור בביתו,

או רוצה לבקר בישיבה

בשישי-שבת להתארח,

או רוצה להגיע לבני ברק

להיות בישיבה סמוך לביתי ולשמוע שמונה דרשות בשבת

שאני נותן בבית הכנסת.

מי שרוצה להיות בירושלים, קרוב לכותל המערבי,

שישי-שבת להתארח בישיבה, או בצפת,

ליד ציון הארי הקדוש,

כל מי שרוצה משהו בעניין התורה, ימלא טופס שיעבירו לו, וגם נשים שרוצות שיעורי תורה יוכלו למלא ולסמן מהם מעוניינים,

ויצרו אתכם קשר חינם, אין כסף, הכול.

אז הם יעברו בתוככם.

מי החמישי, בעזרת השם?

תן לי את השמות בבקשה בינתיים.

טוב, יש לו מלא והוא רושם. חבר'ה, אתם בטלנים.

יש לו מלא, מלא.

מה איתכם? קרני שומרון.

רואים אתכם מכל העולם? יגידו שאתם רעבים, אין פה אוכל,

אספקה לא מגיעה?

מי עוד רוצה לזכות? להצטרף לאלף.

עוד אחד? יש לנו כבר 630. הנה, הגברת זכתה.

אשרייך תבורכי בכל מכל כל,

בריאות ופרנסה ונחת וזיווג.

הגון, מהרה,

עם בן חיל,

ויהיה לך כל מחסורך, מהרה.

אמן. יפה.

630 אנחנו כבר.

השתבח הבורא.

אנחנו לא רחוקים מהאלף.

האלף לך, שלמה.

הקדוש ברוך הוא השלם בכל שלמות.

אלף יהודים ויהודיות מטענים בשביל כלל ישראל.

חשוב מאוד להיות שותף בזה.

מי עוד רוצה לזכות?

נגיד ליהודים ולאומי. עוד שאלה למי יש בינתיים.

עוד שאלה למי שיש?

רבותיי, למלא טפסים בינתיים.

כן, גם את רוצה?

שאלה, תן לה מיקרופון.

השאלה שלי זה,

כל מי שפושט יד, חייבים לתת לו?

לא.

אם ידוע לנו שהבן אדם פושט יד בשביל אלכוהול

או סמים,

אין אנו נותנים לו.

אבל אם לא ברור לנו, אפשר לתת לו מעט.

מעות קטנים.

אוקיי, תודה.

כן.

מאמין באמונה שלמה,

באמונה שלמה,

בביאת המשיח,

כן, שאלה נוספת.

או מי מצטרף לאלף?

הנה יש לי רשימה נוספת.

12 אנשים נוספים, רבותיי, אנחנו ב-642.

דוד ונדוזה,

ויקי בת שושנה, ורדה וכל משפחתם.

רגע, יש פה עוד אחד.

אני מסרב רגע לקבל את השיחה.

התחזקות רוחנית לעבודת הבורא, יתברך בשלמות במהרה, אמן. לידה קלה ותינוק בריא ושלם, ורפואת הנפש והגוף. וצדיק,

לויקי בת שושנה, ורדה ודוד בן רוזה, רפואה שלמה, רפואת הנפש והגוף. לרב יוסף שלום משאש,

יוסף שלום בן מושה, לאוריה בת בת-אל, וכל הרבנים החולים של עם ישראל. אליהו בן ויקטוריה ושושנה ורדה בת זילפה,

רפואה שלמה, רחמים רצון בן לאה, רפואה שלמה והצלחה בכול.

דחיתי כבר שלוש שיחות, צלצלו שוב פעם,

משום שאני מקריא רגע. סוניה בטרו בי, זיווג ארגון בריאות שלום

עם בנותיה,

רותם בת נאוה מסעודה וחדווה בת פנינה, זרח חי וקיים, חיים בן אברהם, רפואה שלמה, רותם וישועה עומר,

בן נאוה מסעודה מטבריה, פרנסה בשפע.

אדיר צבי בן אורטל עדי לרפואה שלמה,

מאור בן שולה חזרה בתשובה שלמה ויזכה לחוכמת התורה ולזיכוי רבים. דחיתי עוד אחת בשיחה ורבים.

כן, בגיל בן שולה חזרה בתשובה,

יזכה לחוכמת התורה וזיכוי רבים.

הצלחה לילדים האיכרים, מרדכי גילה, שלום, גולן גרשון, מזל להוריד בני עליזה. חזרה בתשובה לשלום-בית, אמיתי פרנסה בשפע, אמן.

שמעון מאיר בן איתן, פודה תענית, גאולה שלמה לעם ישראל, ובן, זכר צדיק, מזכה רבים, אמן.

דחיתי עוד שיחה,

חמש שיחות נדחו. דניאל בן מזל, זיווג הגון מהרה ורפואה שלמה למשה בן מזל מהרה ותשובה אספה. רוני בן סימה,

זיווג הגון ורפואה רוחנית ורפואת אמי מורתי,

אמו מורתו, סימה בת איתו, רפואה שלמה.

12 יהודים, 642.

תמשיכו לצלצל רבותיי, אבל בקצרה לא לרשום את כל השמות של הילדים, אני אברך את כל הילדים בלאו הכי, כן, שאלה נוספת, 642, כן,

שלום הרב,

אפשר לקבל ברכה מהרב

לזרע בר קיימא?

בשמחה, תלמד שעתיים בתענית דיבור כל יום, שלושה חודשים רצוף,

מאשתך תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה,

שלושה חודשים רצוף,

כולל שבת וחגים,

והשמות שלכם.

פייבי שרגא.

פייבי שרגא. פייבי שרגא.

בן לובה.

בן לובה ואשתו.

שרונה בת מרים. שרונה בת מרים, השם יזכה אתכם בעזרת השם יתברך לזרע חי וקיים מהרה.

אבל תקפידו על מה שאמרתי, אם לא תזכור בשידור חוזר.

כן.

בבקשה, שאלה נוספת או מצטרפים נוספים.

אני בינתיים מברך את אלה שהיו לי ברשימה קודם ועדיין לא הקראתי.

תרמו מנהיאל האצטדיון אהוד בן דינה, זיווג הגון, פרנסה טובה ורפואה שלמה, חנה הנה פייגה, בת פשע,

פרנסה והצלחה ובריאות.

תרמו לארגון הרצאה

יאיר בן מזל עפיה ואפרת בן מזל עפיה, זיווג הגון, סיני בן מזל עפיה, מענבל,

בת דליה,

בנים זכרים קדושי עליון, רפואה לבועז יהודה ורות בת עמי,

חזרה בתשובה למשפחת ברנס, בני בן-קיילן קלמנטינה ודליה בת מיסא וקרן בת דליה,

תרמו לאצטדיון,

מירית עמרית בת שרה, זיווג הגון ותואר חיה בת מירב, רפואה שלמה.

כן, עוד שאלות למי שיש, עוד מצטרפים ועוד טלפונים.

זריז, רבותי.

אם כן, הצ'ימרה הזאת מקצרת.

ובשביל זה היינו צריכים ארבעה הרצאות ככה להפסיד.

כן,

בדיקות פשוטות שעושים בבית, כן.

כן, מה? שאלה או הצטרפות?

שאלה, תן לו.

מה הרב אומר על הדרת נשים?

הדרת נשים, מה יש לי להגיד?

אני לא מבין מה החילונים זועמים בכלל, הרי הם מדירים את הנשים מכל מקום.

בכדורגל לא נותנים לנשים לשחק עם הגברים.

בכדורעף לא, בשחייה לא.

בצהל שמים את הנשים בביתנים לבד ואת הגברים לבד.

למה הם מדירים את הנשים?

למה הם לא אתן ביחד? דבק, דבק, דבק, מגע.

למה הם מדירים אותן? אני לא מבין.

כשהם לא ידירו אותן, אנחנו נדבר, בסדר?

אצלנו זה ברור.

אצלנו

הכבוד של האישה קצת יותר חשוב, וההדרה היא לכבודה.

לא להרווה ולא לנצל אותה.

כי באוטובוסים, התברר מסטטיסטיקות

ש-50% מהנשים בתל אביב

טענו להטרדות באוטובוס, בשעות הדוחק בפרט.

אז ראוי מאוד. אתה יודע כמה מדינות יש בעולם שיש הדרת נשים באוטובוסים?

יש מדינות שנוסעים אוטובוסים לנשים בלבד.

תיכנס לגוגל ותכתוב ותמצא כמה מדינות יש שנוסעות לכתחילה נשים לבד.

זה רצון הנשים.

לא רוצות גברים.

לנסוע באוטובוס לבד.

אבל פה, אוי ואבוי, אוי ואבוי,

כאילו נודע להם פעם ראשונה,

ראשונה נודע להם,

שמפרידים בין גברים לנשים.

למה בבית כנסת יושבים ביחד?

שמים את הנשים ביציע והגברים למטה.

מכבדים אותם לראות מלמעלה את הגברים.

לא שמו את הגברים למעלה.

וכתוב כל בת מלך כבודה,

מה כתוב?

פנימה, מכניסים אותה באוטובוס פנימה.

זה לכבודן.

אבל החילונים לא מכבדים אותם.

הם רוצים שיהיו לידן,

אבל למטרות שונות.

הבנת מה, מי?

יופי, באבי.

כן.

כן, רבותיי, למלא טפסים. נו, איפה אתם? אתם לא יודעים לכתוב? לא לימדו אתכם לחתום?

מילא, לצום, קשה לכם. ולחתום?

כן.

אולי הם לא אוהבים צבע כתום או ורות,

תחליפו להם לכחול, משהו גברי.

כן, יאללה, חבר'ה.

מי עוד רוצה שאלה או הצטרפות?

הנה הבחורצ'יק שם, תן לו.

איפה הכתב הלך? הכתב הלך?

שאל על הצבא והלך? זהו.

כן, שאל.

כמה דברים.

דבר ראשון, הייתי רוצה ברכה לקראת בחירה של ישיבה בשנה הבאה.

השם יזכה אותך לישיבה טובה והגונה, שתתעלה בה.

דבר שני, לכיבוד הורים, שזה דבר שאני מנסה ולא אתה מנסה. תזכה לכבד את ההורים כראוי, אבל תלמד את ההלכות ברמב״ם.

יש שאלה למה שאמרת לגבי הצבא.

מה תגיד על דוד המלך, שגם בתור דור לדור הוא עדיין יצא לצבא, ועדיין

אותו דור גם של יהושע נלחם?

אמרתי שאין שום בעיה.

בדור הקודם,

בדורות הקודמים יצאו צדיקים ונלחמו, והיו גם שהתפללו.

גם אלה וגם אלה.

אז כן, יש מה לשמור על הצבא. זה לא שרק... כן, אבל באיזה צבא מדובר?

של צדיקים או כאלה ששמים בחורות ביחד?

אפשר שבחורה תהיה בטנק ביחד עם בחורים? זה מתאים?

מה אתה חושב? השכינה שם בטח, לא?

השכנה שם, לא השכינה.

זה בעיה.

אם צריכים חייל וחיילת לשמור בלילה ביחד,

ב-02-0300, זה נשמע לך הגיוני?

זה צבא, צבא השם?

יש פרשת שצריך לתקן, מה לעשות, אבל עדיין צריך.

מתוק, הקדוש ברוך הוא לא מסכים. אני לא יכול להתאמין לעשות נגד הקדוש ברוך הוא. אני אומר לך מה הוא אומר, זה לא שלי התורה. אז למה? למה יש כל כך הרבה ציבורים בתורה? כי תצא למלחמה,

וספיר שטורים, כל הדברים האלה לצבא? אכן כתוב, כי תצא, לא כי תצאי.

כן, מה עוד?

זהו, פחות או יותרו.

תהיה בריא.

שאלה נוספת.

כן, הנה בחור פה רוצה להצטרף או לשאול.

אולי שניהם.

כן, יש לנו כמה, כמה.

שלושה אנשים נוספים, אז אנחנו ב-645.

רבקה בת נזימה, בת אל בת רבקה, וינון בן רבקה, ויאל בן רבקה, ואודליה בת רבקה, כל טו בהצלחה.

מירב ברכה.

הנה, מספר תכף יצלצל שוב.

מירב ברכה, בת לאה.

זיווג הגון עם צדיק ירא שמיים ורפואה שלמה לשלמה יוסף בן מירב ברכה ולשירה בת מירב, שתהיה צדיקה ובריאת שמיים.

רפואה לשרה בת שמחה,

ממירה, כן, המירה את התענית בכסף.

השם יזכה אותה.

הנה, יש פה עוד מישהו.

646. אה,

מור יוסף, ככה.

אורית מור יוסף, בת שרה, לידה קלה ובריאה מהרה בזמנו ובעטו.

אמן. ויזכו דוד מור יוסף ואשתו לשלום בית, ושמחה לעבודתו יתברך.

אנחנו ב-645.

היום נסגור 650 בעזרת השם, כן? עוד חמישה יהודים ויהודיות

שנסגור ב-650. אנחנו קרובים לסוף, חבר'ה.

כן.

מי עוד רוצה לשאול או להצטרף? היה פה מישהו שרצה לשאול. איפה הוא התחרט?

הנה, כן, תן לו.

הוא אמר שהוא מוכן גם להצטרף, לא?

להצטרף. זה מה? ל-40 יום תענית.

מה? אה, ישר פתחת את הפה כאילו אתה רוצה אוכל.

החשמונאים היו צדיקים,

והם נלחמו בקרב.

נכון. ולא כולם חזרו. נכון.

אז למה אנחנו לא, למה הציבור החרדי לא לומד מהם?

מה יש ללמוד?

שללכת לקרב ולהסתכן.

מתי שיהיה מנהיג כמו מתתיהו,

בעזרת השם יתברך, כשהרמטכ״ל יהיה מתתיהו,

אז כולם ילכו אחריו לאן שהוא יגיד.

אם יקום הרב שטיינמן ויגיד אחריי לצנחנים,

כולם יהיו בפנים.

כן,

שאלה נוספת.

ימים בחודש היא ותר תשליח ותראה ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. רציתי לשאול, כמו שדיברו כאן על הצבא,

יש הרבה חבר'ה שלא מצליחים ונושרים מהישיבות.

כן. אני לא מבקש שילכו לישיבה, אבל במקום זה יכולים הרבה דברים לתרום, כמו למשטרה,

כמו לארגונים שמתנדבים,

ואז המצב אולי, אולי, אולי המצב ישתנה שלא יהיו לנו כל מיני... כל אלה כבר הולכים.

צריך לדבר עליהם, הם כבר הולכים, יש יחידות שלהם, מה שאתה מציע כבר קיים.

אבל המדינה לא רוצה רק את אלה,

היא רוצה את כולם בשביל לפרק את התורה,

שלא יהיה תורה בישראל,

שכולם יהיו שווים.

ואני מסכים עם המדינה,

אני חושב שכך צריך,

לקחת את כל החרדים לצבא,

אבל גם לקחת את כל החילונים לישיבה,

שיהיה הנטל שווה.

לא שלוש שנים בצבא ושחרור,

אלא כל החיים משועבדים לתורה.

בבקשה,

בואו נראה מי נוטל על עצמו יותר,

מה יותר קשה.

אם אתם מוכנים, בבקשה, תציע את זה בבקשה, שיעשו שוויון.

נוטלים את הנטל.

אנחנו עם יהודי,

אנחנו יהודים מכוח התורה.

בלי התורה אנחנו לא יהודים.

נהיינו לעם

בקבלת התורה.

מה שמאחד אותנו כעם זה התורה.

בואו ניקח את התורה.

מה שהיא אומרת, נעשה.

צבא היה בישראל, זה לא חידוש ולא פטנט של צה״ל.

תמיד היה בישראל,

ויש הלכות.

אין בעיה.

בואו נעשה כמו דוד המלך, נעשה כמו כל גדולי ישראל של כל הדורות. אין שום בעיה, אף אחד לא מתנגד.

אבל על-פי התורה.

אבל גם צריך ללמוד תורה

בשביל לגונן על עם ישראל.

לא שהם ישתמטו

ואז יבקשו מהחרדים רק גד תורה וגם צבא. לא.

שווה בשווה.

דבר שני,

למה מתעלקים רק על בחורי ישיבה

ולא על 45% משתמטים של השמאל מצפון תל-אביב?

מה אתם? הם סתם בלי סיבה.

ואותם לא לוקחים לא למשטרה ולא לשירות לאומי ולא לשום מקום. למה אף אחד לא מדבר על ה-45% הנוספים?

הרי אומרים ש-50% היום

לא משרתים במשתמטים.

5% זה חרדים על-פי חוק.

על-פי חוק.

האחרים משתמטים סתם.

למה לא מדברים עליהם?

כי רוצים לפרק את עולם התורה. הבנת?

לא צריך את אדום ועשיו, עושים את זה פה הישראלים

לעם הנבחר.

אז לכן אנחנו צריכים להיות במלחמה כל הזמן.

אם היינו שוקדים על התורה,

השם היה נלחם את המלחמות,

כמו שנתתי דוגמאות, הוא יכול לסכסך את כל העמים ביניהם,

שיפוצצו אחד את השני וחרבם תבוא בלבם.

אין לו בעיה.

רק תן לי הצדקה, אומר הקדוש ברוך הוא.

שב ותסמוך עלי ואני אראה לך. אבל אם אתה אומר, אני לא סומך עליך.

אני עם הצבא, עם היריחו,

עם הכיפה, עם הזה, אתה מבין? אני, אני.

אני עם ברזל לוחם.

אם אתה רוצה ככה, יאללה, דשדש, תעשה מה שאתה רוצה, בוא נראה אותך.

הבנת?

אף אחד לא מתנגד לצבא.

רק איזה צבא? אתה מבין? איזה צבא?

אם החיילות, לא החיילות, נשות הקצינים והחיילים היו יודעות מה הבעלים שלהם עושות שם,

לא היו נותנות להם לשהות אפילו יום אחד.

והמבין מבין, ביודע יודע.

ואני שירתי בצבא, ואני גם מבין וגם יודע.

כן.

בבקשה, תן לחמוד הזה.

הבחורי הישיבה של ההסדר

הם גם יושבים ולומדים תורה וגם הם מתגייסים לצבא,

אז למה החרדים גם לא יכולים לעשות את זה?

כי אם אפשר לשבת כל הזמן ולעזור משם, למה צריך גם וגם?

כי גם לתרום ב... לתרום,

מי שלומד תורה תורם יותר.

בסדר, אבל גם לתרום זה... לא רוצים לתרום פחות? רוצים לתרום יותר?

גם וגם.

גם וגם זה פחות?

אם אני תורם 100 שקל וגם שקל,

לא, לא חשוב שאני אתרום, זה לא עוד שקל, זה על חשבון עוד 100 שקל.

אבל למה, למה אישר?

הסברתי, נשמה.

אתה יודע מה כתוב?

אם לא בריתי יומם ולילה,

חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

אם לא התורה ששוקדים עליה לומדי התורה,

אני לא מקיים את העולם בכלל, אומר הקדוש ברוך הוא. לא יהיו סינים, יפנים, אירופאים,

אמריקאים, לא יהיה כלום.

אני רק בגלל לומדי התורה מקיים את העולם.

אם לא בריתי יומם ולילה שואגים בה,

אני לא מקיים את החוקות של השמיים והארץ.

אז איך הוא נותן לצבא להתנהל?

הקדוש ברוך הוא נתן בחירה גם לחטוא.

מי שרוצה לחטוא

יכול לחטוא. אתה רואה שאנשים חוטאים.

בחירה הוא נתן.

אבל הוא אומר, מה מקיים את העולם?

לומדי התורה.

עד מעמד הר סיני כתוב שכל הארץ הייתה רופפת.

והשם אמר, יום השישי ויאכלו השמיים והארץ וכל צבאם.

למה נכתב יום השישי?

בכל הימים לא נאמר ה.

כתוב יום אחד,

יום שני, שלישי, רביעי, חמישי

ויום השישי.

למה השישי?

יום השישי המיוחד, יום השישי בסיוון,

יום מתן תורה.

התנה הקדוש ברוך הוא תנאי עם כל מעשה בראשית. כל מה שהוא ברא בששת הימים,

אמר הקדוש ברוך הוא, הכל בתנאי.

יום השישי זה התנאי.

שאם ישראל יקבלו את התורה ביום השישי בסיוון,

יום מתן תורה, חג השבועות,

אני אקיים את העולם.

ואם לא יקבלו את התורה,

ויחולו השמיים והארץ וכל צבאם,

אני מכלה את כל הבריאה ומחזיר אותה לתוהו ובוהו.

זאת אומרת,

כל הבריאה קיימת בזכות לומדי התורה.

ולא כתוב,

אם לא צבאי,

חוקות שמיים בארץ לא שמתי.

אלא אם לא בריתי יומם ולילה,

שנאמר והגית בו יומם ולילה,

אז לא שמתי.

הבנת עיוני?

תהיה בריא.

שאלה נוספת.

מצטרפים נוספים, כמה?

שלושה יש לנו.

אז איפה אנחנו?

שמונה.

648. רויטל בת שמחה אסתר,

השם יזכה אותה לכל טובה וברכה,

מתחילה מחר.

לאונידו אסטרין בת נטליה, רפואה שלמה לגוף לנפש לישועה הקרובה.

לימור בת שושנה, שמחה, ישועה וזיווג אמת.

מאיר בן אסתר,

רפואה שלמה,

תרם אלף שקלים יבורך בכל מקולקול.

עוד שניים, ואנחנו ב-650 מטענים.

השתבח הבורא והתעלה שמו.

הדור הזה חזק.

אבל קרני שומרון, אני אזכור לכם את זה.

רק חמישה יהודים, שלוש,

שלושה גברים ושתי נשים, זה הכוח שלכם.

יבא ביי.

בתיאבון חבר'ה, בתיאבון, תאכלו.

תרביצו, תרביצו.

כן,

עוד שניים.

שאלה למי שיש, בבקשה.

תן לה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

לפני שבתחילת ההרצאה שלך דיברת על ציפון של הכלי הקר,

כן.

ציטטת משהו, אבל לא פירטת כל כך. אני אסביר עוד פעם, את רוצה?

לא, אני רוצה שתפרט יותר.

הוא אומר שייתכן שהמלחמה שאנחנו מייחלים לה,

גוג ומגוג,

שלאחריה יתגדל ויתקדש שמו של הקב' ברוך הוא בכל העולם,

וביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד, וכל העולם יכירו את מלכותו יתברך.

הוא אומר, ייתכן, ככה לשונו,

וברוך היודע, עמיתתם של דברים, זה הקב' ברוך הוא,

אולי יהיה דרך שם המלחמה באחרית הימים.

כי כתוב, כי זבח לשם בבוצרה וטבח גדול בארץ מצרים,

פירושו שימותו הרבה מאוד, הרבה מאוד מהומות העולם.

והוא אומר, שלשם יגיעו אדום, שזה היום אמריקה,

ואירופאים, זה מדינות נוספות, שהתלוו,

למצרי הורמוז.

וזה יהיה באחרית הימים.

אז לכן, היות ואנחנו רואים בפועל היום, ששם תקועים באמת הכוחות האלה,

וזה תחת שלטון של הישמעאלים,

שמי שנמצא שם זה איראן,

והם מאיימים אכן שהם יפגעו באמריקאים ובארבעים בסיסים שיש להם באזור וכולי אז לכן אלה הם פני הדברים

תהיי בריאה

כן תן לגברת פה

כבוד הרב רציתי לשאול בקשר למעשרות

כן

יש לי כל כך הרבה הרבה שאלות על מעשרות מה מותר

מה אפשר לעשות במעשר

לתת צדקה זה גם אפשר לקחת מהמעשר

אני נורא נורא מקפידה לעשות את זה

ורציתי לדעת מה זה כוחה של מעשר

ובכן מעשר זה מה שאדם מרוויח מהנטו שלו הוא יכול לתת מעשר או חומש מעשר זה בדיעבד חומש זה לכתחילה

מכל אשר תיתני עשר עשרנו לך שתי עיסוריות

ועל זה אמרו חכמים לא יבזבז יותר מחומש שתי עיסוריות חמישית זה 20%

המעשר יכול להינתן לכל דבר יש

שמונה דרגות בצדקה מופיעות בשולחן ערוך

מנתינה לעניים ועלייה למעלה למעלה עד פדיון שבויים שזה המעלה הגדולה ביותר

פדיון שבויים זה לפדות אדם יהודי שנמצא בשבי או במאסר להוציאו משם

פדיון נשמות זה עוד יותר גדול מזה כגון להחזיר יהודים בתשובה

זאת אומרת מעלת הצדקה הגדולה ביותר זה שאדם זוכה לתת

לחזרה בתשובה

בזה הוא מציל נפשות,

מוציא אותן מגיהינום, מכניס אותן לגן עדן

וזה החפץ הגדול שמתאווה אליו הקדוש ברוך הוא כמו שאומר אור החיים הקדוש

באדם כי יקריב מכם קרבן אדם כי יקריב מכם

קרבן

מהפחותים שבכם מחזיר אותו בתשובה

לזה מתאווה הקדוש ברוך הוא יותר מכל

וכמובן שאם נותנים ליתומים אלמנות וכל זה גם מצווה היא פחותה מהמצווה הזאת שאמרנו

אז זה לתת

והקדוש ברוך הוא מבטיח שמי שנותן חומש כמו שאמר

חפץ חיים זכר צדיק וברכה

מובטח לו שכל המעשר יתעשר זאת אומרת יתוסף לו ולא ימעט לו

אם ייתן מעשר

אז לא ימעט לו אבל לא מובטח לו שיתוסף לו

בסדר?

רגע אבל זה אומר

אתה אומר חומש מה זה חומש?

20 אחוז נכון אז אני הבנתי על יום עשרה אחוז נכון זה המעשר בדיעבד

מה לעשות אנשים

לא אוהבים כל כך לשלם בחזרה לקדוש ברוך הוא מה שהבנתי שצריך לתת עשרה אחוז מה... לא האשמתי רק אמרתי שזה מה שרוב האנשים אוהבים לדעת כמה שפחות לא כמה שיותר

אם היה בא

מישהו ונותן לנו כעסק אומר אני נותן לך עכשיו

עשרת אלפים שקל אתה מוכן לקבל? הוא אומר כן

בתנאי שתחזיר לי אלפיים איך שאני נותן הוא יסכים לתנאי הזה או לא?

אם השם נותן לנו כל מה שנותן והוא אומר תיתן לנו

מעשר

אז לא ייתן? למה שלא ייתן?

רגע סיימת?

תודה.

בבקשה

אמרת חומש בדיעבד לא מעשר זה בדיעבד וחומש זה לתת לכתחילה מצווה השלמה

עכשיו מה ברוטו לא מה נטו

לדוגמה את מרוויחה 5,000 ולוקחים לך מס הכנסה וזה ומורדים לך ביטוח לאומי ארבע וחצי נגיד מה שנשאר לך נטו ביד מזה את צריכה לתת עשרים או עשר?

עשרים זה לכתחילה אם את רוצה לתת מהודר כמו שצריך

ואם את לא אז את נותנת מעשר. מארבע וחצי עשרים אחוז זה קצת... עשרים אחוז זה תמיד מכל מה שיש גם משקל

גם ממיליון וגם משקל זה עשרים אחוז מי שנותן ממיליון

מאתיים אלף זה כמו בן אדם שנתן עשרים אגורות משקל זה בדיוק אותו דבר.

אז למה אומרים עשר אחוז? עד עכשיו כולם לא יודעים.

אמרתי לך כי כולם קוראים לזה מעשר

אבל המעשר לכתחילה הוא חומש מכל אשר תיתן לי

עשר עשרנו לך שתי עיסוריות

אומר החפץ חיים וזו המצווה המעולה והמשובחת והשלמה.

ואתם יודעים תבינו שמי שנותן

תקשיבו איך מסביר את זה החפץ חיים אחד שיש לו שדה

והוא קצר את התבואה

ואחר כך הוא הוריד את הזרעים

שיש בתבואה

והוא שם את זה בתוך הארגזים, נכון?

עכשיו השדה

אין בו כלום.

הוא חייב לקחת עכשיו מן הזרעים

ולשים שוב פעם חלק מהם באדמה כדי שיצמח עוד פעם, נכון?

אחרת מאיפה יצמח?

אז הוא מצטער על זה שהוא שם

20% באדמה?

אם הוא ישים 10% יצמח לו 10% כנגד,

אם הוא ישים 20% יצמח לו כנגד מה שהוא שם.

ברור?

זה בשבילכם, זה לא בשבילו.

מה שאתם נותנים

זה בשמיים נרשם שלכם.

זה שלכם.

זה ארבע הציפורים המתות.

הן נשארות.

אתם רוצים שיישאר לכם?

כל מה שתיתנו יישאר לכם.

כל מה שברשותכם

לא בטוח שיישאר לכם.

שאלה נוספת עוד פעם, הבחורצ'יק?

עוד שניים אני מחפש לסגור 650. היום אנשים, תפסתי אותם רעבים.

עוד כמה זמן יהיה מלחמת גוגו מגוג?

ממש קרוב.

אתה רוצה מהר לראות את זה?

מאוד. מאוד. זה לא סרט, אתה יודע, זה אמיתי.

יש זמן מדויק?

זמן מדויק אצל הקדוש ברוך הוא כתוב,

אבל לא ידוע לנו.

ועוד שאלה.

אמרת שפדיון שבויים זה הכי כאילו...

מעלה גדולה בצדקה.

זה בכל כאילו סיכוי?

נגיד גלעד שליט זה היה בסדר?

כל המשפחות שהמחבלים הרגו להם? שמה זה לא היה בכסף, שמה זה היה באנשים.

ועל פי התורה זו בעיה היה לשחרר כל כך הרבה כנגד אחד.

כן,

אבל יש לחץ תקשורתי, אתה יודע, ויש לחץ של פוליטיקאים וכו' וכו'.

נקווה שלא ייפגעו יהודים מהעסקה הזאת.

עוד שאלה שתיים, ועוד שני אנשים.

חבר'ה, נסגור את הערב ב-650 יהודים מטענים. כן, בבקשה.

לפי מה שהרב אומר, אז לא צריך להתגייס?

הרב לא אמר דבר כזה.

זה מה שהבנתי.

למה הבנת?

אם אתה לומד תורה,

אז אתה עושה את המצווה הכי גדולה.

אם אתה לא לומד תורה,

אז מה תעשה?

תשב בתל.

אז מייד מנחיתים עליך את כל החובות,

ואתה תצטרך להתגייס.

ועוד שאלה,

מה הרב חושב על המשלחות שיוצאות לפולין,

מהבתי-הספר?

לא ללכת.

למה?

משום ששם הם מראים כפירה

שכביכול הקדוש ברוך הוא לא עזר להם.

הבנת?

אף אחד לא מסביר

את מה שאנחנו מסבירים בהרצאות,

והמטרה היא ברורה.

כן,

שאלה נוספת.

תן ליהודי שם.

שלום, אני חס וחלילה לא רוצה לסתור את דברי הרב, רק רוצה להבין.

אם הרב אומר שאין צורך בעשייה,

מספיק ללמוד תורה, נכון? לא אמרתי שאין צורך בעשייה. למה אתם מעמיסים עליי דברים שלא אמרתי?

אמרתי, מי שלומד תורה הוא במעלה הגדולה, זה מה שאמרתי.

אמרתי שלא יעבדו אנשים בכלל?

לא, חס וחלילה. זאת אומרת, אתה אומר שהעשייה היא פחותה מאלימות תורה.

בוא נדייק בשביל שאני אתן לך מבט.

יש הרצאה שלי בקרני-שומרון הראשונה כשהייתי פה,

והיה יהודי שאל אותי על הצבא וכו', והתעקש להבין בזה. אמרתי לו שהרב קוק אמר את מה שאני אומר.

הוא לא האמין לי.

אז בקלטת קרני-שומרון שמתי את כל הדפים מאגרות של הרב קוק,

כשהוא אומר את מה שאני אומר.

שזה מה שהוא אמר.

שזה המעלה העליונה.

זה יותר מהלוחם בקרב.

בסדר, זה מה שאני אומר. הרב אומר... לא, אני עכשיו, תגיד, הרב קוק.

לא, לא. כן, כן, שיהיה קל. אני לא יודע מה הוא אמר. אז אני אומר לך שהוא אמר. בסדר, זה מה שאתה אומר. כמו שאתה מאמין לי, תאמין. אני לא יודע מה הוא אמר. אז אני אומר לך שהוא. אני אומר מה שמעתי מהרב עכשיו. אין שום בעיה, תשאל אותי.

אז הרב אומר שהעשייה היא פחותה מלימוד התורה. לא אמרתי עדיין, אתה חוזר על מה שכבר שנרתי.

שהלימוד התורה היא במעלה העליונה ביותר. נכון, אבל זה שולל את העשייה?

זה לא שולל עשייה?

אז אין סוף.

מה זה אין סוף?

כמה אנשים יכולים להיות בדרגה העליונה?

אלה שיכולים נקראים תורתם אומנותם,

אלה שבאמת תורתם אומנותם זה הדרגה העליונה.

פחות מזה זה משהו אחר בכלל.

טוב, אני פשוט מכיר את המשפט שאומר,

אלה

שעשייתם גדולה מתורתם,

תורתם מתקיימת.

אתה מתכוון, כל שחוכמתו מרובה ממעשיו,

אין חוכמתו מתקיימת. כן, תודה. כל מי שמעשיו מרובים מחוכמתו,

חוכמתו מתקיימת.

זה מה שאתה רוצה להגיד.

כן, תודה.

זו משנה, נכון?

והמשנה צודקת.

אבל מעשיו

זה מעשים שהם על פי תורה.

כל מי שמעשיו מרובים מחוכמתו,

זאת אומרת, המעשים שלו מרובים מחוכמתו.

גם כשהם מרובים מהחוכמה שלו,

וגם הם מרובים בכמות מהחוכמה, לא מיעוטים מן החוכמה.

כי אם החוכמה אומרת לעשות משהו והוא לא עושה,

אז חוכמתו לא מתקיימת. כי אם הוא למד שצריך לעשות והוא לא עושה, זה לא מתקיים.

אבל אם המעשים שלו מרובים מהחוכמה, שהחוכמה אמרה שצריך לעשות,

והם מרובים מהחוכמה, זה בסדר גמור, זה מצוין.

אבל אם החוכמה אומרת שאין כמו החוכמה לגונן,

אז מה אתה רוצה, לרדת למעשים שהחוכמה לא אמרה?

לא הבנתי.

יאי, בן העם,

זה קשה לחזור פעמיים על אותו דבר.

מי שמעשיו מרובים מחוכמתו,

ממה הם מרובים?

מהחוכמה. הוא למד חוכמת תורה,

והמעשים שלו התרבו בזכות התורה שהוא למד, בסדר?

והם גם מרובים בכמות, בסדר?

ממה הם נובעים? מהחוכמה, בסדר?

אם זה ככה,

אז זה טוב מאוד. מי שמעשיו מרובים מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת. למה?

כי החוכמה אמרה שצריך את המעשים וצריך שיהיו מרובים.

מצוין, חוכמתו התקיימה.

אבל אם החוכמה לא אמרה שצריך להרבות במעשים מסוימים,

אלא היא אמרה שצריך להרבות בחוכמה,

אז מה אתה רוצה, שיעשו נגד החוכמה?

סתם להרבות בחוכמה, לא בשביל לעשות.

להרבות בחוכמה. אין דבר כזה. החוכמה אומרת שאם אתה מתעסק בה יש שמירה של הקדוש ברוך הוא על העם.

זה החוכמה אומרת.

שאם הגית בוא יומם ולילה,

הקדוש ברוך הוא שומר עליך מכל רע.

דבר אל בני ישראל ויסעו.

השם יילחם לכם,

ואתם תחרישון.

אם אתם לא תעשו כלום

ותסמכו עלי בהיותכם עוסקים בתורה ומצייתים לגדולי הדור,

אני אשמור עליכם ואלחם את מלחמותיכם.

אני השם.

אני השם. איש מלחמה זה אני.

מלחמות אני עשיתי, לא אתם. אתם מעולם לא עשיתם מלחמות.

מי שנוצח במלחמות זה אני, לא אתם.

לא דיברתי על מלחמות, אבל בסדר, קיבלתי. צבא זה רק בשביל מלחמות, זה לא בשביל נופש.

לא דיברתי על צבא דווקא.

אז אמרתי,

חוכמה זה חוכמת התורה.

חייבים, אם לא תהיה תורה, שישבו וילמדו אנשים, תקשיב טוב.

לא יהיו מנהיגי דור,

לא יהיו דיינים,

לא יהיו רבנים.

אדם ירצה לדע דיני טהרה וטומאה, לא ידע.

אדם רוצה לחיות עם אשתו, לא ידע מה מותר, מה אסור.

אדם ירצה לאכול עוף, לא ידע אם זה כשר או לא.

אדם ירצה משהו, בחיי היום-יום לא יוכל לזוז.

אם לא יהיו רבנים,

אם לא יהיו שוחטים,

אם לא יהיו מוהלים,

אם לא יהיו משגיחים,

אם לא יהיו כל המקצועות של התורה,

העם היהודי לא יוכל להתקיים. איפה לומדים את זה?

בבית-המדרש,

לא באוניברסיטה.

אז אם לא ישבו

מבחירי העם באומה ללמוד תורה,

איך יתנהל העם היהודי?

איך יתנהלו היהודים? הם לא ידעו למצוא ימין ושמאל.

טוב, אני לא רוצה להתווכח עם הרב פשוט. אני יודע שהרבה רבנים, גדולי הרבנים ביהדות היו עובדים.

היו עובדים למחייתם.

היו עובדים משהו. כל אלה שעבדו, זו היתה ברירת מחדל. אף אחד לא עבד בשביל לקיים מצווה, כי אין מצווה כזאת.

אלא היה דוחק.

וכיוון שיש דוחק השעה,

אז היו צריכים לעבוד. גם הלל עבד. אבל כמה הוא עבד?

כדי פרוטה,

שחצי הלך לבית-המדרש להיכנס ללמוד וחצי לבני משפחתו.

אבל כשהוא עלה לגדולה, הוא לא עבד.

למה הוא הפסיק לעבוד?

למה הוא הפסיק לעבוד?

כי לא צריך, היה לו, מאיפה? מזון?

כל זמן שלא היתה ברירה והיו דורות עניים כמו רבי אלעאי,

שהיו מתכסים שישה בטלית אחת,

אז כשלא היתה ברירה היו עובדים.

היום שברוך השם

יש 60-70 אלף אברכים שלומדים,

רשומים.

זאת אומרת שברוך השם יש סייעתא דשמיא, הם לא בתנאים הכי טובים,

אפשר להגיד לפעמים אפילו מחפירים,

אבל זה רק מראה על אמיתותם שהם מוכנים

ללמוד תורה בתנאים של אלפיים שקל,

עם משפחה.

מי מוכן?

זה אחד שמשתמט?

זה בן אדם שמוסר את נפשו על התורה.

מה, הוא לא רוצה שמונה, עשר, שתים עשרה, ארבע עשרה, שש עשרה אלף? למה לא?

אלא הוא יודע שזה הדבר הגדול ביותר שהוא יכול לעשות בחייו.

ואשתו מסכימה,

אשריהם ואשלה חלקם, אלה מקיימי העולם,

וכל שכן ישראל.

והיינו צריכים להרים אותם על הכתפיים,

ולנשא אותם, לנשק אותם,

כמו ספר תורה ויותר.

אבל לצערנו הרב, ההשמצות של התשקורת

עוברות כל ביקורת.

אבל זהו, השעה משחקת לרשעים כרגע.

אבל עוד מעט יחלוף הזמן,

ואנחנו נראה אחר כך את כלי התשקורת

ואלה שמשרתים בהם,

מה יעלה בגורלם.

נראה

מי יתבזה ומי לא.

לא רחוק היום.

כן, בבקשה, אחריו.

ערב טוב, הרב.

יש, לפי דעתי, יותר מדי מסחרה בכל מה שקשור לדת. אני אתן שתי דוגמאות.

אחת, כל מיני סוגים של כשרויות שצצות, כמו פטריות אחרי הגשם,

כל מיני סוגים של מהדרין ומהדרין של מהדרין.

אני יודע שיש או כשר או לא כשר מקסימום,

גלאט ולא גלאט, אבל

עכשיו כל אחד פותח איזושהי כשרות חדשה,

וזה נראה על פניו בשביל כסף ובשביל דברים כאלה. זו דוגמא אחת. דוגמא שנייה,

בכל מיני וורטים,

ביהדות החרדית במיוחד,

שבחור ישיבה שלומד באיזשהו מקום,

האשה שרוצה להתחתן אתו צריכה להביא דירה או משהו כזה, ואם הם לא מביאים חצי דירה או לא יודעים מה שהם קובעים בוורט,

לא יהיה שידוך.

זה יותר מודעי. נכנס כסף וכל הדברים האלה,

וזה עושה שם לא טוב, חילול השם.

הבנתי. אז קודם כול, על החלק הראשון,

זה רק דוגמאות, ואני מאמין שיש עוד, אבל אלה שתי דוגמאות. בינתיים, שתי הדוגמאות, הבנתי שזה בעיות של כסף.

אז הראשונה זה מסחרה בכסף של הכשרויות.

קודם כול, יש לי הצעה בשבילך יותר זולה.

תיקח עופות לבד,

תביא שוחט

ותשחט לבד.

אל תסמוך על אף אחד ואל תתן להם להתפרנס ממך. תשחט שחיטה לבד, אבל עם

שוחט מומחה.

הכול תעשה, וזה יהיה למהדרין של המהדרין.

וגם בקר

תיקח שוחט מומחה, שאין כדוגמתו,

שיוציא לך חלק.

עד שיוציא לך חלק,

נראה כמה תפסיד כסף עד שתביא את החלק,

ואחר כך תאכל כמה שתרצה, גם יעלה לך יותר בזול.

במקום לשלם 80 שקל קילו,

תעלה לך עשרות שקלים בודדות

ותחסוך הרבה

ותלמד אותם שלא כדאי לעשות הרבה כשרויות.

מאחר שאתה לא נכנס אף פעם לעולם הכשרות

ולא היית שם, אז לכן אתה מבחוץ, נראה לך שזה ככה.

בחלק מן הדברים אתה צודק.

זאת אומרת, כל קהילה עושה לעצמה כשרות שלה.

יש בעלז ויש בדץ ויש לנדה ויש כל מיני. כל אחד סומך

על החבר'ה שלו.

כמו שאצלכם פה,

סומכים על החבר'ה שלכם בעניינים שלכם ולא סומכים על אנשים חיצוניים.

לא יודע, כל קהילה אוהבת

לסמוך על האנשים שהם מכירים.

אז קודם כול אף אחד לא חייב אותך לקנות

ממי שאתה לא סומך.

זה לא חייב, אבל בסופו של דבר הכשרויות האלה עולות הרבה יותר כסף. מה אכפת לך? אל תקנה.

יש הרבה מותגים. למה צריך חולצות בכמה מותגים?

חולצה אחת, שרי גמיש, ולהתראות.

למה צריך את כל המותגים?

הלפינגר,

נכון. לפי דעתי, הכשרות של רבנות היא בסדר.

לפי דעתך

ולפי ידיעתי זה לא בסדר.

למה? כי זה לא כשר?

לא, כי הם גם יודעים שזה לא בסדר, כי הם לא משגיחים כל הזמן בכלל.

כי הכסף של הרבנות לא מאפשר השגחה של 24 שעות.

אז ממילא בשעה שהם מסתלקים משם אפשר לעשות הכול.

אבל איפה המלה השגחה מתבטאת?

על מה משגיחים אם אין אף אחד?

אבל בכשרות המהודרת זה השגחה 24 שעות קודם כול.

זה א', ב', זה השגחה.

וגם במהודרת יש אלף ואחת סוגים. נכון, נכון. כי יש הקפדות שציבור מסוים רוצה להקפיד

וציבור אחר לא רוצה להקפיד, נכון?

עד לפני זמן אנשים לא ידעו בכלל שיש בשר חלק, לא ידעו את המושג הזה,

ולא הבינו כלום,

וחלק אכלו לפי מרנא בית-יוסף טרפות,

כי הם לא ידעו, כי הם חשבו שכשר זה כשר.

אבל כשר זה לא כשר,

צריך חלק.

כי לפי מרנא בית-יוסף אי-אפשר להתיר שרחות מסוימות,

ואדוני, אתה אוכל טרפה.

אז בשבילך המלה כשר מכלילה את הכול,

אבל היא לא מכלילה את מה שכתוב בהלכה.

אז לכן התעוררו מי שעוררו ואמרו,

ואז נודע לאנשים, והחליטו שהם רוצים להיעדר. מי רוצה לאכול לבנות טרפות ולשלם על כשר?

אז לכן נהיה ריבוי.

עכשיו, כל אחד זכותו להתפרנס, ואתה לא יכול לפרנס את כולם כמו שזכותם של כולם, ואתה יודע, לפתוח חנויות פיצוחים. זה אותו דבר בדיוק. למה לא מוכרים בחנות אחת הכול?

ולמה יש רשתות מזון שונות, וכולם, אתה מבין, עושים תחרות? אני לא מבין.

כמה סוגי נעליים צריך, שיעשו סוג אחד וגמרנו.

שמה לא בוער לך שזה מסחרה.

שמה זה מסחרה, מסחרה.

זה רק בשביל לקחת לך את הכסף.

זה אותו נעל, אותו ריח אפילו.

אבל מה?

הוא קורא לזה שם כזה ושם כזה, והפרשים מאות אלפי דולרים גם.

למה?

כי כתוב ככה,

ועשו לזה פרסום ככה, ותשלם ככה.

ואם לא תלך ככה, יגידו שאתה תפרן, אתה עני,

וככה הם עובדים עליך.

אבל באוכל אף אחד לא יודע מה אתה אוכל.

אם תאכל ככה, או תאכל ככה, זה חשבון שלך עם הקדוש ברוך הוא.

זה החלק הראשון.

החלק השני שמפריע לך זה היה?

לגבי הוורטים.

הוורטים.

תגיד לי, עשירים מתחתנים עם עניים?

מישהו מצפון תל אביב ייקח איזה בחורה משכונת התקווה?

למה לא?

כי זה מעמדות.

מעמדות.

שם אף אחד לא צועק, זה פשוט, מה פתאום?

זה בן מלך ושפחה כאילו, מה פתאום?

שם זה בלי וורטים.

שם זה ברור.

בעולם התורה יש מנהג כזה, לא אצל כולם, אצל חלק,

שהוא אומר, תשמע, אני השקעתי בילד שלי כך וכך,

הצלחתי להוציא מוצר כמו שצריך.

הבחור הזה לומד מצוין.

אני לא רוצה שהבן שלי ילך לעבוד עבודה ויחפש לו אחר כך דירה ויחפש לו פה ושם.

אני רוצה שהבן שלי ישקוד על התורה כל ימי חייו.

אם יש לך בת שמעוניינת באחד כזה שילמד תורה כל החיים שלו,

והיא רוצה,

אז אם אתה רוצה להיות מכובד בבן הזה שטרחתי עליו כל ימי חיי,

אז אתה מכובד להביא דירה,

בשביל שלמות יצטרכו שניהם לחפש עבודה בשביל להביא דירה ובסוף הוא לא ילמד.

כשהרב אומר את זה, זה נשמע כאילו יפה. נכון, נכון, הכול יפה אם שומעים את האמת. תקשיב, תקשיב, תקשיב.

עכשיו מישהו חייב אותך בתור אבא של הבת לקחת את ההוא שרוצה דירה?

תחפש אחד שלא רוצה דירה.

מה הבעיה?

אבל הוא רוצה דירה.

אם זה טוב או לא טוב, בוא נתווכח.

זה עובד גם הפוך, דרך אגב? אני לא יודע. זה עובד גם הפוך. אם הבת מיוחדת, יכולים גם להגיד, כן,

שאם אתה רוצה את הבת שלי,

תשלם.

אני לא אומר שזה טוב או לא טוב. אני חיתנתי ילדים בלי דירות.

שכירות.

למה שההורים צריכים למות מהתורה?

זה מה שקורה בסופו של דבר. אני אמרתי לך,

אז אני ככה, תהיה גם אתה כמוני.

אבל הם רוצים להיות כמו שהם.

מה זה ענייננו?

לא, כי זה עושה חילול השם. חילול השם? מה פתאום? זכותו של אדם לתת את הבן שלו תמורת מה שהוא חושב.

איזה חילול השם?

זכותו.

השקעתי בילד, אני רוצה לתת לו את הכי טוב שאני יכול. למה לא?

כשאתה מחפש עבודה, אתה מחפש עבודה הכי פחותה, או שתביא לך הכי שכר?

למה אנשים לומדים עורך דין ומהנדס וכל מיני, בשביל שהם רוצים לקבל בסוף מה?

משכורת שמנה, לא?

הם לא הלכו ללמוד בשביל לקבל פרוטות.

אז למה אדם שלומד תורה כל הזמן, כל החיים,

וישקיע בזה כל החיים,

למה שהוא צריך לחפש פרוטות אם הוא יכול להשיג יותר?

אתה יכול לסרב, אתה יכול לצחוק עליו.

השידוק הראשון לבת שלי הראשונה,

אמרו כמה אתה נותן

אמרתי לא נותן כלום, ביי.

נכון, אז אם כולם היו... אתה לא מבין, אבל אני לא מוכר בנות.

אני לא נותן.

אם הוא ירצה, אם החתן ירצה את הכלה, בבקשה.

אבל אם הוא רוצה את הכסף שלי, שילך לעבוד.

הוא רוצה הכנסה קלה. אבל זה אני.

כל אחד זכאי לעשות אחרת.

יש אחר שסובר אחרת.

זכותו של כל בן אדם לחשוב מה שהוא רוצה.

מה הבעיה?

למה לקרוא לזה מסחרה רק אצל הדתיים?

אצל החילונים כל מה שתמצא אצלנו, אצלם פי כמה וכמה יותר גרוע.

רק שמה זה החיים, ככה חיים.

מי שיש לו, הוא קובע.

הבנת, עיוני?

יש לך עוד? אני אענה לך.

תאסוף לפעם הבאה.

כן.

עוד שניים אני צריך. חבר'ה, אתם רוצים לשחרר אותי בלי שיהיה לנו עוד שניים? הנה, יש שניים. ברוך השם, 650. ברוך השם.

יש עוד 601 כבר. יפה.

אה, עוד לא?

בסדר, אז 650. מרדכי בן תמרה, בריאות, פרנסה טובה, זיווגים מגונים לכל הילדים.

ואני רוצה לחלק לכם, בעזרת השם, מתנות. הנה, עוד נשמע את הבחורצ'יק הזה.

זה לתת לו ליד.

תן לו שאלה, לבחורצ'יק פה, שורה ראשונה.

שורה ראשונה.

מאיפה יודעים שיש תחיית המתים?

מאיפה יודעים שיש תחיית המתים?

תקרא פרק 11 בסנהדרין,

בעזרת השם יש הרבה מקורות שמה.

ביניהם, למען ירבו ימיכם מימי בניכם על האדמה שנשבע ה' לאבותיכם.

לתת להם.

איך לתת להם? הם נפטרו.

מכאן לתחיית המתים מן התורה.

בסדר?

יש הרבה פסוקים.

תהיו בריאים, הייתם נחמדים.

אתם עדיין רעבים, אני יודע.

אתם מוזמנים לאכול

גם מחר לאלה שלא מתענים,

ואני אחלק לכם קצת מתנות. תודה לכם, ולהתראות.

אני מאמין באמונה שלמה באמונה שלמה בביאת המשיח אני אשמח לראות.

אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח אני מאמין אני מאמין

באמונה שלמה, מביא אדם בשיח, אני מאמין.

ואף על פי שהתממממ,

ואם את כל זה החלה כלום.

ואף על פי שהתמממ,

ואם את כל זה החלה כלום.

ובכל יום שיבוא,

בכל יום שיבוא,

בכל יום שיבוא,

אני מאמין. בכל יום שיבוא,

בכל יום שיבוא,

בכל יום שיבוא,

אני מאמין.

אני מאמין.

באמונה שלך בביאתם השיח אני מאמין אני מאמין

באמונה שלך בביאתם השיח אני מאמין ואף ארצי

שהתממש האם קוזר אחר כך ואחרתי שהתממש האם קוזר