בני ברק - ספור תחילת המצור על ירושלים וסיבותיו.... - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמם ירוויח.

הערב יהיה לעילוי נשמת בנימין חיים חאולני,

בן חיים ושודיה,

השם יניחנו בגן עדן בכלל מתי עמו ישראל.

הערב גם לעילוי נשמת הורי בחמים נוחתם עדן.

הערב אנחנו נדבר על

כל

ימי בין המצרים,

איך זה התחיל,

איפה זה נגמר.

המצור על ירושלים וזוועותיו.

מתחילה התיירא מאוד נבוכדנצר להילחם בעיר האלוהים, כי זכר את הנקמות שעשה השם בחיל סנחריב,

כשבא לצור על ירושלים.

נבוכדנצר

היה אז חייל בצבא סנחריב והיה בין הניצולים הבודדים לאחר שהכה במלאך השם

והרג 380 מיליון חיילים.

אך בלחץ ועידוד של אנשי עמון ומואב,

השכנים של ירושלים,

שייחלו לנפילת ירושלים,

השתכנע נבוכדנצר לבוא למלחמה עליה והביא את צבאו לצור על ירושלים.

את חייליו שיכן בתוך כוכי בתי הקברות סביב לעיר

ואת עצמות המתים שהיו שם השליך מסביב.

כך החל המצור הכבד על ירושלים,

שהחל בעשירים לחודש טבת,

בנמשך שלוש וחצי שנים.

בספר מלכים ב', פרק כה, כתוב, ויהי בשנת התשיעית

למולכו

בחודש העשירי, בעשור לחודש,

בא נבוכדנצר מלך בבל,

ובכל חילו על ירושלים,

וייחן עליה ויבנו עליה דייק מסביב.

דייק סביב.

ותבוא העיר במצור עד השתי עשרה שנה למלך צדקיהו.

הגם שבתחילה היה נראה לנבוכדנצר שהוא יכבוש את ירושלים בנקל,

אבל הקדוש ברוך הוא לא הסגיר אותה מהר בידו,

ונתן גבורה פלאית באנשיה להילחם,

כי רצה הקדוש ברוך הוא לעכב עד שיחזרו ישראל בתשובה,

ועל ידי זה תסור מהם הגזרה.

כמו שמובא במדרש זוטא באחה פרשה א',

כשבא אותו רשע עם הממלכים לירושלים דימו ללוכדו בזמן מועט.

והקדוש ברוך הוא היה מחזק את אנשי ירושלים עד השנה השלישית,

אולי יחזרו בתשובה.

והיו גיבורים בירושלים עד אין חקר,

והיו נלחמים

עם הקסדים ומפילים בהם חללים הרבה.

היה שם

גיבור אחד ושמו אביקה בן נבטרי,

כשהיו אנשי החייל מקלעים באבנים גדולות להפיל החומה,

אבני בליסטראות,

היה מקבלם בידו ומשליכן על בני החייל והורג מהם הרבה.

עד שהתחיל לקבל האבנים ברגלו,

והיה מחזירן לחייל,

וגרע מעוון,

ובה הרוח ופילטו מן החומה ונבקע ומת.

באותה שעה נבקעה ירושלים ונכנסו הקסדים.

והמצור גרם לרעב כבד וחזק בירושלים והכביד מאוד על הנצורים,

עד שהגיעו למצבי זוועה נוראיים.

מובא במדרש זוטא בערך הפרשה אלף יוד.

אמרו מעשה באיש אחד שהיו לו ארבעה בנים.

אמר לי אשתו יש לנו כלום בבית?

אמרה לו יש לנו כף מלא קמח.

אמר לה בשלי אותו ונאכל אותו.

ובשלטתו בקדרה.

נתזה טיפה מן הקדרה.

בא בנו הגדול לגרוף

אותה טיפה,

דחפו ואמר לו אל תגזול את אחיך.

ולא הספיקו לאכול

עד שבאו קסדים למלחמה עליהם ושבו אותם והרגו את כולם.

הלך אביהם ומצא את כל אחד ואחד במקומו,

נטל אצבעו של בנו הגדול וניחה בתוך עינו.

אמר לו אצבעך שלא הנחתי לגרוף את הטיפה,

היא תיטול את עיני.

ובפסיקתא רבתי

מובא בפרשה כט אמר רבי יוחנן

בחורבן ראשון

ובחורבן השני אכלו אבות בשר בנים ובנות.

והוא שיחזקאל אל נביא מקונן עליהם.

לכן אבות יאכלו בנים בתוכך

ובנים יאכלו אבותם.

ועשיתי בך שפטים

וזיריתי את כל שאריתך לכל רוח.

יחזקאל

הנביא פרק ה' פסוק יוד.

באחר הבא מסופר פרשה א' נא.

מעשה ודואג בן יוסף

שמת והניח בן קטן לאמו.

והייתה ממדדת אותו בטפחיים

ונותנת משקלו זהב לשמיים בכל שנה ושנה.

וכיוון שהקיפה מצודה בירושלים

תבחתו אמו בידיה ואכלתו.

והיה ירמיה מקונן לפני המקום ואומר

למי עוללתו כה

אם תאכלנה נשים פריים עוללי טיפוחים

ברוח הקודש משיבתו

אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא.

זה זכריה בן יהוידע.

זאת אומרת שירמיה הנביא שואל

למי עוללת כה אם תאכלנה נשים פריים עוללי טיפוחים אז מן השמיים עונים לו רוח הקודש

אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא אז איך הרגו את זכריה בן יהוידע?

רצחו את הנביא?

עוד מסופר במדרש זוטה

באחה פרשה א' יא

אמרו מעשה באישה אחת שהיה לה שלושה בנים

והלכו שני בניה למלחמה

נטלה את בנה שהיא מניקה בבישילתו בקדרה

כשהם אוכלים

הכירו את הידיים של אחיהם

עלו לגג ונפלו ומתו

ועליהם מקונן ירמיהו

טובים היו חללי חרב מחללי רעב

והייתה ירושלים צועקת ואומרת על הלילי

על הלילי

כי הייתי כי אוספי קיץ

כעוללות בציר אין אשכול לאכול בכורה הבאתה נפשי

זה משל גם על שלא היו צדיקים שיכולים לגונן

אמרה קוצר מניח ספיחים

הבוצר מניח עוללות

אבל אני לא נשתייר כלום

נמסרתי ביד נבוכדנצר כרחל ביד ערי וכגדי ביד הטבח

ועוד מובא בפסיקתא רבתי פרשה כו'

בחודש הרביעי בתשעה לחודש

ויחזק הרעב בעיר

ולא היה לחם לעם הארץ

ככתוב בירמיה נב' וו

והיו בנות ציון מחברות בשווקים

והיו רעות אלו את אלו

זאת אומרת לחברתה

למה יצאת לשוק לא היו רגילות

שלא יצאת לשוק מימייך

והיא עונה ואומרת לה מכסה אני ממך

קשה היא מכת הרעב איני יכולה לסבול

והן אוחזות זו בזו וחוזרות מבקשות בתוך העיר ולא היו מוצאות אין אוכל

והיו מגפפות את העמודים

ומתות עליהם בראש כל פינה

ובניהם

יונקים חלבן

התינוקות שהיו יונקים מחפשים את האימהוד

מוצאים אותן מתות

היו מהלכים על ידיהם ועל רגליהם כל אחד ואחד מכיר את אימו עולה ונוטל את דדו ונותנו בפיו

שמא ימשוך לו חלב

והוא אינו מושך

האימא מתה

ונפשו מטרפת והוא מת אל חיק אימו

נקיים מה שנאמר בפסוק שאמר להם ירמיה הנביא עוד לפני החורבן

בהשתפך נפשם

על חיק אימותה

זאת אומרת כל מה שניבא ירמיה שיהיה

לפני החורבן מלכור לצרות

לא הקשיבו לו, כל זה בא עליהם ויתקיים

ועוד ייתא באיכה רבה פרשה ב' ט' ז'

דאם מותם יאמרו איה דגן ויין

רבי חנינא אמר גלוסקין וקונטיטון

לחם ויין מבוסם

רגילים היו לדברים כאלה

ברבי סימון אומר גלוסקין וחמר עתיק לחם ויין ישן היו מורגלים בהם תמיד

תעטפם כחלל ברחובות עיר

אישה הייתה אומרת לבעלה קח תכשיט וצא לשוק

אולי תקבל תמורתו דבר מאכל

היה יוצא לשוק ולא מוצא כלום

ומת ברעב בשוק

אומרת לבנה צא וחפש את אביך

הבן יוצא ורואה את אביו מושלך מת ואף הוא נופל מת על גביו

בתינוק בא לנהוג מעימו ואין חלב ומת עפו

והתעטפם

כחלל ברחובות עיר

כל כך היה רעב כבד עד שגם באלה שלא מתו

הרעב נתן אותותיו לכל חייהם

כמו שמובא באיכה רבה פרשת ד' יא אמר רבי אליעזר בר צדוק

מעשה בעני אחד שבא ועמד על פתח בית אבא

אמר לי הבא צהורי ה' מבני ירושלמי הוא

הלכתי ומצאתי אותה אישה שנשל שערה

ולא היה אדם יודע אם זכר אם נקבה היא

ולא הייתה טובעת אלא דבלה

שיכלה לאכול רק דבר רך

לקיים מה שנאמר חשך משחורתא עורם

לא ניכרו בחוצות

צפד עורם על עצמם

יבה שייך העץ

ולא די היה ברעב הטבעי

אלא שהאויבים נקטו בתחבולות שונות להגביר את תחושת הרעב לענות אותם

כמו שמובא באיכה רבה פרשת ד' יב'

טובים היו חללי חרב

וחורבן ראשון שהיו מתים

מריח עוקבנין

זה היה עשב שהיו אוהבים קולים באש

והריח היה מעורר התיאבון ביותר

אבל בחורבן האחרון לא היה עוקבנין

מה היו עושים להם? היו מביאים גדיים וצולעים אותם במערבה של העיר

והיה אותו הריח מפעפע בהם והיו מתים

לקיים מה שנאמר טובים היו חללי חרב מחללי רעב

שהם יזובו מדוכרים מתנובות שדאי

למרות הרעב הכבד

לא סרו ישראל ממידת רחמנותם ואהבת חסד

ובא בהיכה רבה פרשת ד' יג'

ידי נשים רחמניות בשילו ילדיהן

רבי הונא בשם רבי יוסי אמר

אמר הקב' ברוך הוא לא הניחו אותי לפשוט ידי בעולמי

היות ונוהגים לעשות חסד לא יכולה הייתה מידת הדין למצות עימהם את הדין זאת אומרת היה מגיע לישראל עונש עוד הרבה יותר גדול מכל מה שאנחנו שומעים

אבל בגלל החסדים שהיו עושים גם במצבים האלה הקב' ברוך הוא לא יכול היה למצות את הדין איתם כיצד?

הייתה לאחת מהן כיכר אחת

והיה בה כדי שתאכלנה היא ובעלה יום אחד

זאת אומרת נותר לה רק כיכר ליום אחד לאבו ולבעלה ואחרי זה אין לה יותר אוכל

מכיוון שמת בנה של השכנה

הייתה נוטלת אותו הכיכר ומנחמת אותה בה

והעלה עליהם הכתוב כאילו בישלו את ילדיהן למצוות

זה שאמר הכתוב ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן

וכל כך למה?

המשך הפסוק שהיו לברות למו

סעודת אברהה הייתה נותנת לה לברות למו

כמו שאמרנו מנע הקב' ברוך הוא את פריצת חומות ירושלים

שמא יעשו ישראל תשובה

ויימנע החורבן האיום

אך משלא עשו תשובה נחתם גזר הדין

וכעבור שלוש וחצי שנים מתחילת המצור

בחודש תמוז

הובקעה עיר בחדר האויב לתוך ירושלים

תצפו לבעיות עם חזבאללה

בגלל הגאווה הסרוחה של ביבי

שהוא עושה את הפעולות באיראן ובכל מקום

הוא רוצה לדחות את המשפט ואת הכל שיהיה במצבי חירום כמו בקורונה

אבל החזבאללה יפתיע הפעם

מובא במסכת סנהדרין צדיק ואב

אמר רבא

נבוכדנצר שיגע לבוזרדן 300 פרדות עמוסות בגרזיני ברזל חזקות

שבכוחם לקצץ ברזלים

כל זה כדי לנפץ את חומות ירושלים

את השערים של ירושלים

אבל כל הגרזינים נשברו על שער אחד

מזה השיג נבוזרדן שאין רצון הקדוש ברוך הוא להחרים את ירושלים

ושהוא עצמו עתיד לענש על זה כמו שנענש סנחריב

ואז שמע קול האומר לו שהגיע זמן בית המקדש לחרב

נטל את הגרזן האחרון שנותר לו והיכה בו על השער ונפתח

כל זה היה לתת עדיין זמן לישראל לעשות תשובה

כמו שעכשיו לא עושים תשובה למרות הקורונה

רק להישמע להוראות של ארגון הבריאות אומרים

לא להישמע למצוות השם

זה המצב שאנחנו צפויים

מובא בהיכה רבה בפתיחות

בשלח נבוכדנצר את נבוזרדן רב טבחים להחרים את ירושלים

ועשה שם שלוש וחצי שנים

בכל יום הקיף את ירושלים ולא יכול לחופשה

ביקש לחזור

נתן הקדוש ברוך הוא בליבו

התחיל ממדד בחומה

והייתה שוקעת בכל יום

טבחיים ומחצה

עד ששקעה כולה

מכיוון ששקעה כולה נכנסו השונאים לירושלים

ועל אותה שעה הוא אומר

לא האמינו מלכי ארץ

כל יושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלים

חנמאל דודו

של ירמיהו הנביא גם הוא ניסה להציל את

העיר

אך משמיים התנגדו לכך

מובא במדרש זוטא באחה פרשה א'

מעשה חנמאל דוד ירמיהו

השביע מלאכי השרת בשם

בהורידם מזוינים בכלי זין על האומות

כיוון שראו הקסדים

ברחו מפני אימתן

של המלאכים

עד ששינה להם הקדוש ברוך הוא את שמותם והעלה אותם שוב לשמיים

ביקש חנמאל להורידם ולא יכול

כיוון שהקדוש ברוך הוא שינה את שמותם

מה עשה השביע את שר העולם בשם

והגביע את ירושלים בתלאה באוויר

עד שבעט

בא הקדוש ברוך הוא מן השמיים ונפלה

עד ההוד הכתיב השליך משמיים ארץ

וכתוב גת דרך אדוני

ונכנסו כולם לירושלים

ונבלעו החומות

זה שכתוב היה אדוני כאויב בלע ישראל

החומות נפרצו על ידי נבוזרדן

כי נבוכדנצר פחד מהעונש לקדוש ברוך הוא ולא בא לירושלים

אלא שלח את נבוזרדן

והוא עצמו ישב בריבלה

ועקב משם אחר המלחמה

במסכת תענית כח נבואר שבבית ראשון הופקעו החומות ביום ט' בתמוז

אך בירושלמי תענית כג יש מחלוקת

אם הופקעה

העיר ביות זן תמוז או ט' תמוז

וכתב הירושלמי דלשתה זו חרב הבית באלף באב

כי כולם מודים שעברו 21 יום מהפקעת העיר עד החורבן

משנפקעו החומות

פרץ האויב לעיר

ותוך כדי כיבוש העיר

החל במעשה רציחה רבים

אשר נמשכו שלושה שבועות עד שהגיעו לשערי המקדש ביום זן באב

בערב שבת קודש זן לחודש אב

נכנסו הקסדים לבית המקדש

והתהוללו שם יומיים

וביום התשיעי לחודש לעת ערב

אחר חצות היום בעת המנחה

הציתו את האש בבית המקדש

ונשרף הבית ביום התשיעי

ולמחורתו ביום העשיון

צעירים לחודש אב.

קשה מאוד הייתה שרפת המקדש על הכהנים והבינו

כי מאת השם הייתה זאת עד שלא נהגו כהוגן

וצידקו עליהם את הדין.

מובא במסכת תענין דף כח,

תנור הבנן,

מי שחרה בבית בראשונה,

נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה,

ומפתחות ההיכל בידן ועלו לגג ההיכל.

ואמרו לפניו ריבונו של עולם,

הואיל ולא זכינו להיות גזברים נאמנים,

יהיו מפתחות מסורות לך.

הוזרקום כלפי מעלה,

מייצאה כעין פיסת יד וקיבלה אותם מהם,

והם קפצו ונפלו לתוך האש.

לא רק הם נשרפו בבית המקדש,

אלא גם רבבות כהנים אחרים שניסו להסתתר בתוך המקדש נשרפו למוות.

וגם הכהן הגדול נתפס ונשחט הוא וביתו ליד המזבח.

מובא בפסיקתא רבתי פרשה כו',

כשראה כהן גדול שנשרף בית המקדש נטל את המפתחות וזרק לשמיים,

פתח פיו ואמר הרי מפתחות של ביתך.

אפוטרופוס של שקר ראיתי בתוכו.

יצא ללך לו.

תפסו אותו שונאים ושחטו אותו אצל המזבח,

מקום שהיה מקריב בו את קורבן התמיד.

יצאה ביתו בורחת וצווחת, אוי לאבא, חמדת עיני.

תפסו אותה ושחטו אותה וערבו דמה בדם אביה.

כשראו הכהנים והלווים שנשרף בית המקדש,

נטלו את הכינורים ואת החצוצרות

ונפלו באש ונשרפו.

כשראו הבתולות שהיו הורגות בפרוכת

שנשרף בית המקדש,

נפלו באש ונשרפו, שלא יענו אותם השונאים.

ומלבד כל הנשרפים האלה,

התאכזר עוד נביא זרעדן ושפך דם ישראל לרוב.

במסכת גיטין דף נז אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן כרחה

סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים.

בבקעה הזו הרג נביא זרעדן רב טבחים 211 ריבו.

שתי מיליון מאה ועשר אלף איש.

אך לא די בזאת

אלא שהרג עוד קרוב למיליון איש נוספים כדי

לרצות את דם זכריה שהיה מבעבע במקדש.

כשראה צדקיה המלך

שיד האויב

גברה ונפלה עיר ביד הבבלים,

ניסה לברוח דרך מחרת צדקיהו שנמשכה מתחת ביתו עד ערבות יריחו.

אך הקדוש ברוך הוא סיבב את הדבר ונלכד באופן מופלא.

כתוב בספר ירמיה, פרק לט, ד',

ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה

מכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן העיר דרך גן המלך

בשוער בין החומותיים

ויצא דרך הערבה.

וירדפו חיל כשדים אחריהם

וישיגו את צדקיהו בערבות יריחו ויקחו אותו ויעלו אל נבוכדרצר מלך בבל ריבלתה בארץ חמת

וידבר איתו משפטים.

רש״י מפרש דרך גן המלך

מעריתא לו מביתו עד ערבות יריחו

יצא ללך דרך המערה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא

לקיים ופרסתי את רשתי עליו ככתוב ביחזקאל י״ב י״ג״

זימן צבי לפני הכסדים מהלך על גג המערה חוץ לעיר

ורצו אחריו לתופסו

והוא רץ עד פתח המערה וראו את צדקיהו יוצא מן המערה.

הקדוש ברוך הוא זימן את הצבי ותיאם את הזמן שירדפו אחריו בדיוק כשהוא יוצא מן המערה ויתפסו.

לאחר שנלכדו צדקיהו ובניו הענישם נבוכדנצר באכזריות רבה.

כתוב בספר ירמיה פרק ל״ט״ו

וישחט מלך בבל את בני צדקיהו בריבלה לעיניו

ואת כל חורי יהודה שחט מלך בבל

ואת עניה צדקיהו עיוור

ויעשראו בן חושתיים

להביא אותו בבלה.

וכתוב במדרש ילקוט שמעוני מלכים בית רמז רמת

עניה צדקיהו ואמר לנבוכדנצר

הורגני ראשון שלא אראה בדם עשר בניי

ובניו אומרים לו הורגנו תחילה

שלא נראה דם אבינו שפוך על הארץ

וכן עשה להם שחטם לפניו

ואחר כך חיטט את עיניו ונתנם בתנור

והוליכו בבלה

והיה צובח צדקיהו ואמר

בואו וראו כל בני אדם

שהיה ירמיה מתנבא עליי

לבבל אתה הולך

ובבבל תמות

ובבל עיניך לא יראו

לא הייתי שומע לדבריו

והריני הולך לבבל ועיניי לא רואות אותה

ועוד מבואר שם ברמז רנב

ואת עיני צדקיהו עיוור

זה משבעה שנדמו לאדם הראשון

צדקיהו בעיניו ונעצו לעיניו לנביאות של ברזל

ולא נתעברו עיניו

עד ששחטו את בניו לעיניו

ובכה

שנאמר ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו עיוור

ויעשרהו בנחושתיים ויביאהו בבן

לא הסתפק הרשע בעונש הזה

אלא המשיך עוד להתעלל בצדקיה

כמו שמובא במדרש רבה אסתר פרשה ג' פסקה א'

מה היה עושה לו אותו רשע?

היה מאכילו פת חמה של שעורים

ומשקה אותו יין מנגת החדש

וכל כך למה? כדי שיתחללו מאב

לאחר כל זאת אסף נבוזרדן את העם הנותרים בירושלים

להוליכם לגלות לארץ בבל

ובני ישראל יצאו מארצם הארץ הטובה אשר הנחיל אותם הקדוש ברוך הוא

ארץ שהייתה מסוס כל הארץ

וילכו לגלות קשה והם דבויים

ושסויים ונתונים ביד מחניהם כשהם כפותים בשלשלאות ברזל

והעריצו אותם שוביהם את כל הדרך הארוכה עד בבל מבלי לתת להם מנוחה

כמו שמובא במדרש תהילים מזמור, קל ז

שם ישבנו גם בכינו

מה תלמוד לומר שם ישבנו? מלמד

שלא היה להם ישיבה משייצאו מירושלים עד שהגיעו לפרט

אמרו הבבלים אלוהיהם של אלו רחמנו

וכיוון שמסבירים לו פנים הוא חוזר ומרחם עליהם

שמא ישובו ויתחברו כולם ויקראו לאלוהיהם ויעזרם

ולא אוכלנו כלום

לפיכך היו דוחקים אותם ומריצים אותם בעל כורחם

שנאמר על צווארנו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו

בואי לו למי שכשל כוחו מלכת

כי היה מתחייב בנפשו על זה במיתה אכזרית

מובא בפסיקתא רבתי פרשה כט

והיו השבהים רודפים

והאך היו רודפים

מה היו עושים?

היו נוטלים אחד מהם והורגים אותו ועושים אותו איברים איברים

ומשליכים אותו לפניהם

והם רואים ומהלכים שלא בטובתם

כשם שהליסטים עושים כשהם שובעים את הצאן

לא רק ההולכים בגולה סבלו תלעוד נוראות

גם חלק העם שנשאר בארץ

לא נגמרה הסעת ייסוריו

לא די מה שסבלו מהרוצחים האכזריים

אלא גם שאר הגויים מאומות העולם נקבצו ובאו לכלות את ישראל

כמו שמתכננים עלינו בעידן הזה

ועל מעט הנותרים אשר השאיר נבוכדנצר בעולם

כדי לעבוד את אדמותיה ולהעלות מס למלך

הפקיד נבוזרדן את גדליה בן אחיקם

שהיה אחד מצדיקי הדור וגדולי הדור

שיהיה עליהם מושל מטעם מלך בבל

וכך נשארה פליטה מסוימת למלכות ישראל בארץ.

לא ערכו ימי השלטון היהודי בראשותו של גדליה

בן אחיקם בארץ ישראל

כי השלטון הישראלי היה לצנינים בעיני בעליס,

מלך עמון השכן ארץ ישראל,

וחיפש עצות איך למגר לגמרי את השלטון של ישראל בארץ.

כעבור זמן קצר שלח מלך עמון את ישמעאל בן נתניה להורגו,

ככתוב בירמיה פרק מא.

ויהי בחודש השביעי

בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה

ורבי המלך

בעשרה אנשים איתו אל גדליהו בן אחיקם המצפתה

ויאכלו שם לחם יחדיו במצפה.

ויקום ישמעאל בן נתניהו עשרת האנשים אשר היו איתו

ויכו את גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב,

בימות.

בימת אותו.

אשר הפקיד מלך בבל בארץ

ואת כל היהודים אשר היו איתו,

את גדליהו במצפה

ואת הקסדים אשר נמצאו שם, את אנשי המלחמה היכה ישמעאל.

וכך ביום ג' תשרי,

52 יום לאחר חורבן הבית,

כבתה גחלת ישראל לגמרי מארץ הקודש

והושלמה הגלות.

לאחר חורבן הבית

החל שינוי קיצוני בטבע הארץ,

הן בבעלי החיים והן בפירות.

כמו שמובן במדרש איכה רבה ובירמיה ט'

ולא שמעו קול מקנה מעוף השמיים ועד בהמה נדדו הלכו.

אמר רבי יוסף בר חלפתא, 52 שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל.

מה הטעם?

מעוף השמיים עד בהמה נדדו הלכו.

בהמה וגימטריה 52. אמר רבי חנינא ברבי אבהו

700 מיני דגים טהורים

ו800 מיני חגבים טהורים

ועופות לאין מספר

וכולן גלו עם ישראל לבבל

ושחזרו חזרו עמהם חוץ מדג אחד ששמו שיבוטה

שאין לו שדרה ואינו יכול לטפס בנהרות.

בדגים מאח גלו,

רבי יהונא בשם רבי יוסף אמר דרך תהום גלו ודרך תהום חזרו.

כשמלאו 70 שנה למלכות בבל

כבשו דריווש עמדי וחתנו כורש הפרסי את ממלכת בבל

מידי בלשצר נכדו של נבוכדנצר

ואז התיר כורש לבנות את בית המקדש השני

אשר התקיים 420 שנה

ובסוף תקופת הבית התעצמה בעולם מלכות רומא

אשר התפשטה וכבשה הרבה ארצות

וגם אל ירושלים הגיעו וחיכו לשעת הכושר להשתלט עליה.

איש יהודי היה בירושלים רע מאוד ושמו בר קמצא

ביקש לנקום באחיו היהודים

על שלא מחו כאשר סולק בבושת פנים מסעודה אליה נקלע בטעות

והלשין לקיסר

לאמור כי היהודים מורדים בו

וישאל ממנו הקיסר הוכחה על כך

וענהו שישלח קורבן לירושלים

ויראה אם היהודים יסכימו להקריבו

וישלח נרון הקיסר ביד בר קמצא באימה משובחת לקורבן

שלמה ותמימה מכל מום

אך בדרך הטיל בבר קמצא מום בקורבן

ולכן לא רצו הכוהנים להקריב

ובר קמצא הודיע למלך

כי אין היהודים רוצים להקריב את קורבנותיו

ומזה השיג כשהיהודים מורדים בו.

בספר יוסיפון מוסיף

כי היה זה בשנת עשרים למלך אגריפס

בתשעה לחודש אב

ושלח נרון קיסר מנחות וקורבנות להקריב בירושלים

ודברי שלום להשלים עם יושביה

ויעמידו המנחה לפני ענני הכהן גדול

ותהי המנחה פר לעולם מחותר בעטרת זהב גדולה וקרניו מצופות זהב

ועליו מכסה בגד ארגמן מחותר באבנים יקרות ועשרה כיכרי זהב וצאן רב לשלמים

זאת אומרת הוא הביא את זה ברוב כבוד ופאר

ובהמה שאין בה שום מום

באותו בר קמצא הטיל מום בכוונה כדי שלא יקריבו ויוכל להגיד שישראל מורדים

מכך הסיק נרון קיסר כי מרדו בו יהודים

וישלח בשנית את שר הצבא יחד עם אגריפס מלך יהודה שנמלט אליו מפחד הבריונים

למלחמה על ירושלים

ויבוא נרון לירושלים ויירה מאוד מעונש השם אם יחריב את העיר

ויברח ממחנה הרומאים ויתגייר

וזכה ממנו שיצא רבי מאיר

רבי מאיר בעל הנס

וכך אמר רבי יוחנן

עקב המעשה שאירע עם קמצא או בר קמצא נחרבו ירושלים

והמעשה היה באחד מאנשי ירושלים שעשה סעודה וזימן אורחים

ביקש ממשרתו להזמין לסעודה את ידידו קמצא

בטעות הזמין המשרת את יריבו של בעל הבית הנקרא בר קמצא

שהיה שונאו

תראו מה שליח יכול לגרום כשלא מקשיב טוב למה שאומרים לו

כשראה אותו בעל הבית בתוך הסעודה אמר לו בעל הבית הרי אני שונאך מה אתה עושה כאן?

צא מכאן

אמר לו בר קמצא הואיל והתישבתי כבר אל תבייש אותי אני אשלם את דמי האכילה והשתייה

אמר לו לא

אמר לו אני אשלם דמי חצי הסעודה של כולם

אמר לו לא

אמר לו אשלם כל דמי הסעודה כולה אמר לו לא

אחזו בידו והוציאו החוצה

בר קמצא אמר הואיל וכל החכמים שישבו שם לא מחו בבעל הבית שעל שבייש אותי

כנראה שגם הם מסכימים לכך

ולכן הוציא עליהם שם רע ואקטרג עליהם אצל המלך

הלך ואמר לקיסר

שהיהודים מורדים בו

אמר לו הקיסר מה הראייה?

אמר שלח להם את הקורבן נראה הם מוכנים להקריבו

הסכים הקיסר שלח עימו עגל משובח שהקריבו בבית המקדש

בדרך לירושלים הטיל בר קמצא מום בשפתיים של העגל ויש אומרים בעיניים

הדבר הזה נחשב אצלנו מום

אצל הגויים אין בכך כלום

כשהגיע עם העגל אמרו חכמים שיש להקריבו למרות המום

משום שלום מלכות

אך זכריה בן אבוקלס אמר שתצא מזה תקלה

כי יחשבו העם שמותר להקריב בעלי מומין

אמרו חכמים אם כן יש להורגו את בר קמצא כדין רודף

שהרי הוא רוצה להלשין למלך ולומר שלא מקריבים

אמר להם זכריה גם מכך תצא תקלה כי ילמדו מזה הלכה בטחות שהמטיל מום בקדושים

יהרג

אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבוקלס החריבה את ביתנו

ושרפה את היכלנו

והגליתנו מארצנו זאת אומרת הוא היה צריך לשמוע על החכמים

ולהקריב אותו בעלמום משום שלום מלכות

והענבה שלו

היא שגרמה בעצם לכל זה

שלח עליהם את נירון קיסר

והיה קוסם קסמים בחיצים

ירה חיצים לכל עבר

כולם נפלו בירושלים

מכך השיג שיצליח לחריבה

אבל הוא שאל תינוק פסוק פסוק לפסוקה אמר לו

הקדוש ברוך הוא ינקום באדום

ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל

שיענש קשות אם הוא יחריב נירון את העיר

ברח והתגייר

ומבני בניו יצא רבי מאיר

ואז שלח עליהם הקיסר את הספסיאנוס

שהטיל מצור על ירושלים שלוש שנים

ואף על פי שנעשה נס זה שברח נירון

והייתה הצלת מה?

בכל זאת לא שבו ישראל בתשובה

ולא שבו מדרכם הרעה

ובפרט מחטא שנאת חינם

ולכן אף על פי שהיו בידם הרבה מצוות

אך לא הייתה להם זכות המצוות שבידם להגן עליהם מספיק

ונחתם גזר דינם

והמשיך הקדוש ברוך הוא לגלגל את הסתבכות החורבן

כמו שמובא מסכת יומת דף ט' מקדש ראשון מפני מחריו

מפני שלושה דברים שהיו בו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים

אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות וגמילות חסדים מפני מחריו

מפני שהייתה בו שנאת חינם

ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים

הספסיאנוס הוסיף להילחם בישראל

כבש את כל ערי הגליל

והיה שם איש גיבור חיל מאוד אבל בן בליעל ועריץ ושמו יוחנן הגלילי

ויברח יוחנן מן הגליל ויבוא ירושלימה

וילקט לו אנשים גיבורים מורשעים כמותו

ויתל את אימתו על אנשי ירושלים

וירצח את העשירים וישדוד את זהביו

וגם הצדיקים שהתנגדו למעלליו שחט והרג אותם ללא רחם

והרבן ניאוף וגילוי עריות בירושלים ובאנשיו

וגרם לירידה במוסר ולקלקול רוחני

ותלך ידו הלוך וקשה על תושבי העיר וילחמו בו אנשי העיר

ויפול עם רב מישראל

זקני ירושלים שלחו לאספסיאנוס דברי שלום

וביקשו אותו לבוא לעיר להציל אותם מהפריץ והבריון

אספסיאנוס לא מיהר

כי אמר יילחמו אנשי ירושלים זה בזה ויהרגו זה את זה

ואחר כך אבוא בנקל לכבוש אותה

בינתיים הוא כבש את אזורי הארץ

וחיזק את הערים שכבש והושיב שם את צבאו

בעת ההיא היה עוד איש רע ובליעל וגיבור ושמעון שמו

ויתגר בו ענני הכהן הגדול

ויגרשו אל מחוץ לעיר

וילקט לו שמעון אנשים פוחזים פורקי חול ובעלי כוח

ויהי להם למנהיג

וישחט את כל סביבות ירושלים

ויפחדו ממנו כל סביבם

אך בראות אנשי ירושלים את רעת יוחנן הגלילי

ואת תועבותיו

בצר להם מאוד אמרו להביא את שמעון אחי רע למען יצילם

מהשחטתו של יוחנן הקשה

כי חשבו עדיפה רעת שמעון מרעת יוחנן

ויכרתו ברית עם שמעון

ויבטיחם להגן עליהם מרעת יוחנן

ויבוא שמעון אחי רע ויפר הבטחתו לבני ירושלים

ותחת שיגן עליהם מרעת יוחנן

עוד הלך וכרת ברית עם יוחנן

והיו שניהם מצרים לישראל

מלבד שני הבריונים האלה עוד היה בירושלים בריון שלישי

אלעזר הכהן

בנו של ענני הכהן הגדול

גם הוא היה רשע כמותם ואיש רועם העללים

ועשה לו צבא של פריצים שירחו מאוד לאנשי ירושלים

שלושת המחנות הללו היו מצרים לישראל

ולוחצים והורגים בהם מאוד

אחר כך נפלו סכסוכים ביניהם ונלחמו זה בזה

ונהרג עם רב מישראל דבר יום ביומו

גם בלילה לא נמנעה ולא קלטה מלאכת הרציחה

ואפילו בעזרה היו הפריצים רוצחים בעם

וגם בכהנים

בעת שהיו שוחטים את הזבח

או מוליכים אותו למזבח היו פוגעים בהם מסכיניהם

דם ההרוגים היה בעזרה כאגם מים

ותמלא הארץ פגרים רבים

ותגדל רעת הפריצים מאוד

לבלתי נתון את נרצחיהם אפילו לקבורה

ואם יתאמץ אחד מהחסידים לקבור חלל

בא הפריץ בחמתו ודוקר אותו וימיתהו

ויפול פגרו על פגר המת אשר רצה לקוברו

ושעת הפריצים הלכה וגברה מאוד

עד שכל אדם שלא נשא חן בעיניהם היו שורפים אותו ואת ביתו

ובמחסני המזון בירושלים

היה מזון לרוב

חכמים שערו בגיטין נ״ו שהיה בו להחזיק העיל 21 שנה במצור

וגם באוצרות של המזון האלה

שלחו הפריצים אש

כי על ידי זה רצו להסב את רצון העם לצאת למלחמה ברומאים

ולא להיכנע לרומאים להשלים עמם

כפי שהציעו חכמי ישראל.

חכמי ישראל ביקשו למנוע שפיכות דמים בנפילת העיר

כמו שבאמת קרה אחר כך

חוץ מהצרות הנוראות

שהיו בבית

היו הרומאים צרים מבחוץ

שלא לתת לאיש להכניס דבר מזון לעיר

והיו הורגים את כל היוצאים מן העיר בחרב

מתקיים בהם הפסוק

בדברים פרק ל״ב

מחוץ תשקל חרב ומחדרים אימה

גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה

וכך מבואר בגמרא בגיטין נ״ו

היו בירושלים שלושה עשירים נקדימון בן גוריון

ובן כלבה סבוע ובן ציצית הכסת

נקדימון בן גוריון שניקדה לו חמה בעבורו

בן כלבה סבוע שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע

בן ציצית הכסת שהייתה ציציתו נגררת על גבי כסתות

ויש אומרים שכיסתו מוטלת בין גדולי רומי

דעתם של חכמים הייתה לא לערוך מלחמה עם הרומאים כי ידעו שלא יצליחו

אך הבריונים רצו לאלץ את העם לצאת למלחמה ברומאים ולכן שרפו הבריונים את כל אוצרות המזון

והחל רעב בארץ

רבן יוחנן בן זכאי שהיה מתלמידי ליל הזקן

הוא היה 40 שנה ראש הישיבה לאחר החורבן

מת בן 120 ולכן בזמן החורבן היה בן 80

הוא צפה בחוכמתו וברוח קודשו כי עתידה ירושלים ליפול ביד האויב

וכי התנגדות הבריונים לכיבוש לא תצליח

אף על פי שהיו גיבורים באופן מפלים מאוד והיו להם הצלחות גדולות במלחמות

אבל ראה רבן יוחנן בן זכאי את עוונות הדור

וידע שהקדוש ברוך הוא לא יוותר על כך

ויחרב בית המקדש

ומרכזי התורה והישיבות יחרבו

ובני ישראל יצאו לגלות נוראה

זאת ההקדמה שעושה לנו הקדוש ברוך הוא עכשיו לפני גוג ומגוג לראות

שבתי כנסת סגורים בתי מדרס סגורים ומאמינים למשרד הבריאות הרמאי

ואם נחזור בתשובה נקל מעלינו

ולא נחזור

ההמשך יבוא

הוא ידע שיחרב בית המקדש מרכזי התורה והישיבות יחרבו ובני ישראל יצאו לגלות נוראה

ואלה שלא ייהרגו במלחמה יתפזרו בכל העולם ויימכרו לעבדים ושפחות

ויהיו לבז ולמשיסה

באופן כזה לא יהיה קיום לעם ישראל חלילה

לכן אמר עומר לצאת מירושלים הסגורה להגיע אל אספסיאנוס עצמו כדי להציל את העם מאובדן רוחני

ולבקש חנינה על העיר יבנה

ששם היה קיבוץ רב של תלמידי חכמים

שהם ישקמו ויחזיקו את העם מבחינה רוחנית למשך כל הגלות

ויעסקו בתורה ויזכו לחיי העולם הבא

ולא יעבדו בין האומות

כפי שעבדו אומות אחרות וחזקות ברבות השנים.

בין הבריונים היה ראש הבריונים קראו לו אבא סיקרא

הוא היה בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי

המארץ חיות כתב

שזה לא השם שלו אבא סיקרא אלא כינוי

כי סיקרא הוא קיצור של המילה סיקריקון

שזה כינוי לשודדים שהיו נוטלים קריקון

קרקעות של אדם תמורת חייו.

תרוצה לחיות, תן קרקעות.

סיקריקון, שא קרקע זו ואניחני.

סיקריקי, מה שאתם שומעים היום בירושלים.

ובמדרש רבא מובא ששמו היה בן בטיח.

שלח לו, שיבוא אליו בצנעה.

בא אליו,

אמר לו רבן יוחנן בן זכאי,

למה אתם גורמים לעם למות ברעב ואינכם נכנעים לרומאים?

אמר לו, מה אעשה? אם אמר כן, יהרגוני.

אמר לו, תן לי עצה שאני אוכל לצאת מן העיר.

אמר לו, תעשה עצמך חולה ושים דבר מסריח לידך, שיחשבו שנפטרת מן העולם

ויוציאוך תלמידיך מחוץ לעיר לקבורה,

כביכול.

ולא יישא אדם אחר אותך, שלא ירגיש המשקל של אדם חי, הוא קל, מאדם מת.

וכך עשה רבן יוחנן בן זכאי, הוציאו אותו תלמידיו.

כשהגיעו לשער העיר רצו הבריונים לבדוק את אמיתות הדבר שאכן הוא מת, ורצו לדקור אותו.

אמר להם, הבא סיקרא שזה לא כבוד הרב, יגידו רבם דקרו.

זה מה שכתבו עליי השקרנים משס.

הם דקרו את הרב עובדיה וחרטטו אותו והפסידו לו זכויות למכביר,

ואומרים שאני רציתי כביכול לפגוע בו.

ואז הניחו אותם לצאת.

אני מקצר במעשה.

כשהגיע רבן יוחנן בן זכאי לאספסיאנוס,

אמר לו שלום עליך המלך.

אמר לו אספסיאנוס אתה חייב מיטה פעמיים.

אחת שקראת לי מלך,

למרות שאני רק שר צבא.

ודבר שני, שלא אסגר את עצמך מיד בתחילת המלחמה.

אמר לו רבן יוחנן בן זכאי, שאף על פי שאינו מלך,

אבל מהפסוקים מוכח שהוא ימלוך.

ומה שלא הסגיר את עצמו מיידית,

זה היה מפני שהבריונים לא נתנו.

בינתיים הגיע השליח מרומי והודיע שמת הקיסר,

והמליכו את אספסיאנוס למלך.

בספר יוסיפון מוסיף שנירון קיסר מת מפגיעת ברק,

והמליכו את גובה במקומו.

גובה נרצח על ידי שנאה, והמליכו תחתיו את בוטלין.

ואנשי אספסיאנוס חרה להם על כך כי לא היה בוטלין ראוי למלוכה.

ואספסיאנוס שלח מגיבוריו לרומא, יערכו מלחמה עם בוטלין וייהרגו,

וישלחו להודיע לו אם המרד הצליח.

והאם נכונה לו המלוכה. באותה שעה

שקיבל אספסיאנוס את הבשורה שצדק רבן יוחנן בן זכאי,

היה אספסיאנוס באמצע נחילת סנדלה והספיק לנעול סנדל אחד ולא הצליח לנעול שני,

ולא לשלוף את הראשון.

שאל את רבן יוחנן בן זכאי מה פשר הדבר?

אמר לו קיבלת שמועה טובה לכן השמנת.

כתוב שמועה טובה תדשן עצם.

העצה לכך שתראה אדם השנוא עליך ותכחיש שוב

ברוח נחייה תייבש גרם.

אמר לו הקיסר מאחר ואתם כל כך חכמים מדוע לא נכנעתם לפניי קודם?

אמר לו רבן יוחנן בן זכאי כבר ישבתי לך על כך.

אמר אספסיאנוס לרבן יוחנן בן זכאי אני הולך מכאן ואשלח שר צבא אחר במקומי

אך בקש ממני מה אתן לך.

אמר לו תן לי את העיר יבנב ואת חכמיה את שושלת רבן גמליאל

ורופאים לרפא את רבי צדוק

ולא ביקש את ירושלים

כי חשש שלבקשה כזו לה הסכים הקיסר

ונמצא קירח מכאן ומכאן

בהלך אספסיאנוס לרומא ושלח במקומו את טיטוס

שהוא ימשיך את המלחמה בירושלים.

המשך יבוא בהמשך.

תודה עד כאן.