בני ברק - שלוש המצוות הראשונות שניתן לקיים בכל יום ושכרן אין קץ

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.
הערב יהיה לכפרת עוונותיה של רויטל בת ויקטוריה נעה, הצלחה בעבודת ה' ויראת שמים לאסף בן אצלה, יזכו לשלום בית, פרנסה בשפע ונחת מכל יוצאי חלציהם. תשובה שלמה, יראת שמים אמיתית ובריאות איתנה לאוראל דוד ונהוראי שמעון בני רויטל. הצלחה לכל מעשה ידינו וקנישתא וקהילות פז. הערב יהיה גם לעילוי נשמת דוד בן רחמה, ויקטוריה נעה בת אלגריה, ולעילוי נשמת הורי וחמי מנוחתם עדן.
המצוה הראשונה היא להאמין שיש אלוקים נמצא, השכר של המצוה מובא בתנא דבי אליהו: אמר הקב"ה אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם אני אמרתי אלוקים אתם. כלומר, שתהיו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים. ז"א הקב"ה אומר: אם אתם תקיימו את מצות האמונה ותאמינו שאנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, אז יתקיים בכם הפסוק 'אני אמרתי אלוקים אתם'. מה פירוש? כלומר, אתם תחיו ותהיו קיימים לעולם ולעולמי עולמים, כמו שאלוקים נצחי גם אתםתהיו נצחיים. ועוד מבואר בתורת כהנים, שהמקיים מצוה זו מוסיפים לו חיים בשביל כך.
המצוה הזו היא כלל כל המצוות שבתורה, כמו שאמרו בזוהר הקדוש: 'אנוכי', ו'לא יהיה לך...' נאמרו בדיבור אחד, וכי רק הם? ואחרים לא נאמרו? אלא הם כלל הכל, הם הכללים של כל התורה כולה. 'אנכי' ו'לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני' – שתי אלה הם נאמרו בדיבור אחד והם הכללים שכוללים את כל התורה כולה.
ועוד אמרו: שנינו, בשעה שנאמר 'אנכי' כל מצוות התורה שאחוזים במלך הקדוש העליון שמצד זה, כולם היו כלולים בתיבה זו. והמהרש"א כתב: על זה רמז דוד שאמר 'כל מצוותיך אמונה', רוצה לומר שכל המצוות נכללים במצוה הראשונה שהיא אמונה. הפשט 'כל מצוותיך אמונה' – כל המצוות צריך לקיים אותם באמונה, אבל הרמז הוא שכל המצוות הם כלולים במצות האמונה. ואת זה שמענו מפי הגבורה - מפי הגבורה זה מפי ה' יתברך בעצמו ובכבודו שהשמיע אותנו את הדיברה הראשונה והשניה, ועל זה גם כן אמרו שבא חבקוק והעמיד את כל התורה כולה על רגל אחת, שנאמר 'וצדיק באמונתו יחיה'. ז"א צדיק באמונתו יחיה, מכח האמונה מגיעים לקיום כל המצוות כולן, אבל צריך לא רק להאמין אלא לחיות עפ"י האמונה. והרמב"ם כתב שמצוה זו היא יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש מצוי ראשון, לידע שיש שם מצוי ראשון, ממציא לכל הנמצאים. זה היסוד של כל היסודות, זה העמוד של החכמות ועליו נשען הכל,  לידע שיש שם מצוי ראשון ממציא לכל הנמצאים, שהעולם הזה מחודש ע"י הקב"ה.
והחפץ חיים בביאור ההלכה כותב ש'כל רגע שיחשוב מצוה זו קיים מצות עשה ואין קץ למתן שכר המצוה'. מצוה זו חמורה מאוד, שהדין נותן שיהרג ואל יעבור עליה, ז"א המצוה הזאת כזאת חמורה, שאדם מצטווה למסור את נפשו עליה, כמו שכתב החיי אדם: 'ועל שלוש מצוות אלה, כל אשר בשם ישראל יכונה מחוייב למסור גופו למיתה אכזרית, כמו שקידשו שם שמיים אלפים ורבבות מישראל'. 'וכן אנחנו' אומר החיי אדם 'מקבלים עלינו ועל זרענו לדורותינו למסור גופנו למיתה על אמונה זו בלא שום פקפוק ונפשנו ורוחינו ונשמתינו יעלו לשמים למקום מחצבתם'.
ועכשיו נספר לכם מעשה ידוע, אבל טוב לחזור שוב: בא אדריינוס קיסר ותפס אלמנה עם שבעת בניה. אמר לה 'מה טיבך' אמרה לו 'אישה אלמנה אני' ואמר לה 'התינוקות הללו מניין לך' אמרה לו 'בניי הם', נטל אותה ואסר אותה לבד (עשה הבדלה בין הילדים לבין ההורים, כמו שרוצים לעשות עכשיו בכל העולם כולו). מיד הביא את הראשון, הגדול שבכולם ואמר לו 'השתחוה אל האלוה הזה כשם שנשתחוו אחיך' אמר לו אותו תינוק 'חס ושלום שנשתחוו אחי, אף אני איני משתחוה למעשה בני אדם, שכן כתוב בתורה "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"'. מיד נטל חרב והרג אותו. חזר והביא את השני וכך הרג את ששת הגדולים. חזר והביא את השביעי, הקטן שבכולם ואמר לו 'השתחווה אל האלוה הזה' אמר לו 'חס ושלום, אין אני משתחווה למעשה ידי אדם, אנחנו נשבענו לקב"ה שלא נעבוד לאל אחר, והקב"ה נשבע לנו שלא יחליפנו בעם אחר'. אמר לו הקיסר 'אם אי אתה משתחווה לאלוה, הריני זורק לך את הטבעת לפניו כדי שיהיו העומדים לפני אומרים ששמעת לקול דברי הקיסר והשתחווית לאלוה הזה'. ז"א הוא עושה תרגיל, אתה לא רוצה להשתחוות, לפחות תעשה את עצמך כאילו אתה משתחוה. אני אזרוק את הטבעת ואתה תביא את הטבעת וכך יראו שהשתחוות ושמעת לי. אמר לו התינוק 'אליליי עליך קיסר, על הדברים שאתה אומר לי. ומה אתה בשר ודם מתבייש מבשר ודם שכמותך (יש לך פדיחות שאני לא שומע לך) אז איך אני לא אתבייש מלפני מלך מלכי המלכים הקב"ה'. אמר לו הקיסר 'וכי יש אלוה לעולם?' אמר לו 'וכי עולם של הפקר ראית?' (מה באת מצאת את העולם מדובר, עולם כזה מפותח, מתוכנן ומשוכלל, מה זה הפקר? זה נעשה מעצמו?) לא יכול להשיבו הקיסר ובא להורגו. מיד באה האמא ואמר לו לאותו קיסר 'בחייך קיסר! תן לי את הבן ואנשק אותו תחילה!' מיד נתנו אותו לה והיתה מגפפת ומחבקת ומנשקת ונותנת דדיה לתוך פיו, והיה דבש וחלב נופל לארץ. מיד חתכו את ראשו של התינוק. ושיערו חכמים שנותיו של אותו תינוק ונמצא שהיה בן שנתיים ושישה חודשים, שבע שעות ומחצה. באותה השעה היו הגויים תולשים בשערם ובזקנם ובוכים בכייה גדולה, ואמרו 'מה מעשה אביהם של אלו ומה שבחו שכך הם נהרגין עליו'. ז"א הגויים שהיו מסביב השתוממו מכח מסירות הנפש של תינוקות לאביהם שבשמיים. אז ז"א מחוייב כל יהודי למסור נפשו על האמונה ולא להמיר דתו חלילה. מה העונש? מובא בתנא דבי אליהו: אמר הקב"ה 'אם עברתם עליו...' אם קיימתם את המצוה הזאת אני אמרתי 'אלוקים אתם'. אבל אם אתם עוברים על המצוה אכן 'כאדם תמותון'. אמרו חז"ל לא גלו ישראל מארצם עד שכפרו בקב"ה , שאמרו 'אין לנו חלק ונחלה'. ובזוהר הקדוש אמר רבי יוסה: לא הגלה הקב"ה את ישראל אלא בזמן שלא נמצאה האמונה ביניהם. מי שאינו מאמין שיש אלוקים, שהוא נמצא, הוא נקרא 'מין', והוא יותר חמור ממי שעובד עבודה זרה.
הגאון מוילנה אומר שמוטב לעבוד עבודה זרה מאשר לעבור על 'אנוכי ה' אלוקיך', עד כדי כך זה חמור. ואמרו חז"ל שהמינים יורדים לגהנום וננעלת בפניהם ונידונים בה לדורי דורות. אין יציאה משם למינים. ובמסכת עבודה זרה פירשו את הפסוק 'לעלוקה שתי בנות הב הב'. 'עלוקה' זה השם של הגהנום, שזה אמור על המינים שהם צועקים מגהנום. ופירש רש"י על רוב היסורין שיש בגהנום. ועוד אמרו שם, שמי שנאחז במינות אינו יכול לשוב בתשובה. ואם הוא שב בתשובה הוא מת. פירש רש"י שזאת גזרת מלך עליהם למות מתוך צרה וכפיית יצרם. על זה נאמר הפסוק 'כל באיה לא ישובון'. ולא רק מינות, גם מי שאדוק בעריות כמו אלעזר בן דורדיא, עליו נאמר 'כל באיה לא ישובון', לכן הוא מת בתשובתו.
וכתב הרמב"ם 'המינים מישראל אינם כישראל לדבר מן הדברים ואין מקבלין אותם בתשובה לעולם'. ועוד כתב שגם בזמן הזה מצווה להרוג את המינים ואם יש כח בידו יהרגם בסייף כמשפט עיר הנדחת. ואם לאו יבוא עליהם בעלילות עד שיסבב הריגתן. כל זה מדובר כמובן בזמן שיש כוח ביד ישראל להעמיד את הדינים עפ"י דיני התורה. והעובר על זה עונשו חמור, בין בעולם הזה ובין בעולם הבא. כמו שתרגם יהונתן בן עוזיאל- אומרת הלשון, הרי על הציווי הראשון שה' ציווה בסיני ביזה, אז אם אדם עובר על הציווי הראשון שה' ציוה בסיני ביזה, אז אם אדם עובר על הציווי הראשון שה' ציוה בסיני 'אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים' והוא עובר על זה ומבזה את הראשון, ייכרת בעולם הזה וייכרת גם בעולם הבא, ועתיד לתת חשבון עוונו ליום הדין הגדול. זו המצוה הראשונה.
מצוה שניה, מצוות עשה לייחד את ה' יתברך להאמין אמונה שלמה שהקב"ה אחד בלי שום שיתוף. אין שום כוח בעולם זולתי כוחו של הקב"ה, כל הכוחות שיש בעולם מכוחו, לכן הוא נקרא אלוקים – בעל הכוחות כולם. השכר של מצווה זו של מי שמייחד את ה' להאמין באמונה שלמה שהוא אחד בלי שום שיתוף מצווה זו היא עיקר האמונה, וגם זו צריך להיהרג ולא לעבור על מצווה זו, כמו שהזכרנו את החיי אדם שאמר קודם.
וכמה גדול שכר האמונה? מובא במכילתא רבי נחמיה אומר: כל המקבל עליו מצווה אחת באמונה, כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקודש, שכן מצינו באבותינו שבשכר שהאמינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, שנאמר 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'. ומיד נאמר 'אז ישיר משה ובני ישראל'. ז"א בשכר האמונה 'ויאמינו בה'' זכו ושרתה עליהם רוח הקודש. וכן אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות האמונה שהאמין בה' – 'והאמין בה' ויחשיבה לו צדקה'. וכן אתה מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמונה. ומה אומר הפסוק על בעלי אמונה? 'פיתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים'. זה השער שכל בעלי אמונה נכנסים בו. וכן הוא אומר: 'כי שמחתני ה' בפועליך במעשי ידיך ארנן'. מי גרם לבוא לידי שמחה זו של הגאולה? שכר אמונה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכולו לילה, ולפיכך זכינו לעולם הבא שכולו בוקר. וכן אתה מוצא שאין הגלויות מתכנסות אלא בשכר האמונה הגדולה, אמונה לפני הקב"ה.
המאמין בייחוד ה' אינו מתיירא משום דבר: מי שמאמין לא מתיירא משום דבר – 'גם כי אלך בגיא צלמוות לא ירא רע כי אתה עימדי'. וכמו שאמרו בתיקוני הזוהר: אשרי מי ששומר אמונה זו בליבו ובפיו שבודאי אמונת ישראל והיא ייחודו של הקב"ה ובה מייחדים ישראל את הקב"ה פעמיים ביום 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. ז"א מייחדים את שמו יתברך שהוא אחד – אל יחיד ומיוחד, שולט בשבעה רקיעים וארץ וארבע רוחות השמיים, ואין כוח בלעדיו. ואשרי מי שהוא באמונה, איתו בגלות ולא מתיירא לא מעליונים ולא מתחתונים. ומי שמאמין, הנה יש לכם בשורה לאור המצב, מי שמאמין הוא יעבור את כל הצרות של חבלי משיח, כמו שאומר הזוהר הקדוש: ואיי... מי שיזדמן באותו זמן, בגלל שכשיבוא הקב"ה לפקוד את האיילה, זה כנסת ישראל, יסתכל, יבחן מי הם שעומדים עמה, בכל אלו שנמצאים עמה, בכל מעשיו של כל אחד ואחד הוא יבחן, ולא יימצא זכאי. אוי להם שהוא יבחן אותם ולא יימצאו זכאים, וכמה צרות על צרות יהיו לישראל, יזכה לאותו אור של שמחת המלך, לא יאונה לו כל רע.
עיקר ביאתנו לעולם זה לקנות את ידיעת ה' והאמונה בו, כך ציוה דוד המלך לשלמה בנו 'דע את אלוקי אביך ועובדיהו'. אז כל ביאתנו לקנות ידיעת ה' באמונה בו. כמו שאומר הזוהר הקדוש, גם כן: בשעה שמזמינים את הנשמה לרדת בעולם הזה קורא הקב"ה לממונה אחד שהפקיד הקב"ה ברשותו את כל הנשמות שמזומנות לרדת לעולם הזה ואומר לו 'לך תביא את רוח פלוני', באותה שעה באה אותה נשמה ומתלבשת בצורתה שבעולם הזה, אותו ממונה מראש אותה לפני הקב"ה והקב"ה אומר לו, ומשביע אותה שכשהיא תרד לעולם הזה תשתדל בתורה לדעת אותו. ולדעת בסוד האמונה, שכל מי שהיה בעולם הזה ולא השתדל לדעת אותו – טוב לו שלא היה נברא, ובכלל זה הוא מתיירא מהמלך הקדוש לדעת אותו בעולם הזה ולהשתדל בקב"ה בסוד האמונה, וזהו מה שכתוב 'אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים' – מה זה אתה הראת? בא הממונה, הביא אותך והראה אותך לפני הקב"ה כדי להסבירך כי 'ה' הוא האלוקים'. אז 'אתה הראת' ע"י אותו ממונה לפני הקב"ה לדעת להסתכל בעולם הזה בסוד האמונה, בסוד התורה. וכל מי שהיה בעולם ולא השתדל בתורה לדעת את ה' האלוקים, וזהו כלל שכל סוד האמונה של כל התורה כולה. ומיהו? ה' אחד ושמו אחד. ה' אחד, 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'.
עכשיו, בוא ונראה עוד מהי מעלת המאמין. שאמרו במדרש תהילים, אמר רבי אחא בר אידא: 'ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין המאמין לאינו מאמין'. המאמין נקרא צדיק והלא מאמין נקרא רשע. כתב החפץ חיים בביאור הלכה, שכל רגע שיחשוב אדם במצווה זו קיים מצוות עשה, ואין קץ למתן שכר המצווה הזאת. אלה משש המצוות שאמרנו בשבוע שעבר שיכול אדם לקיימם בכל רגע והשכר הוא עצום לאין קץ, בהליכתו, בשיבתו בביתו, בכל מקום.
מעשה שהיה, מספר הגאון הקדוש רבי נתן נטע הנובר, ה' יקום דמו, שהוא היה מחבר הספר 'שערי ציון': ויהי אחר שמילאו הקוזקים רצונם בקהילה הקדושה נמורב, נתאספו פוחזים וריקים כמו עשרת אלפים איש ובראשם צורר היהודים קריבאנס ימח שמו וזכרו, והלכו משם לקהילה הקדושה טולצ'ין, כי שם היו במבצר שש מאות גיבורי חייל ומלומדי מלחמה. ויכרתו ברית שניהם, היהודים והשרים, הגויים, שאיש את אחיו יעזורו להילחם כנגד שונאיהם ובשבועה שלא ימעלו זה בזה, וחיזקו המבצר מאוד וחמושים עלו בני ישראל. ביום השלישי, בהיותם כואבים באו היוונים הקוזקים ויאמרו אל השרים שיתנו להם את היהודים כולם. נו, אפשר לסמוך על הגויים? מיד דחפו השרים ליהודים שיצאו מן המבצר, שלא יכוו השרים בגחלתם, ויצאו כל ישראל בלב נשבר ונדכא וישימו היוונים את היהודים במשמר בתוך גן אחד סגור ומסוגר, שלא יברחו אנא ואנא. והיו שם שלושה גאונים – הגאון מורנו רבי אליעזר והגאון מורנו רבי שלמה והגאון מורנו רבי חיים, והיו מזהירים לעם קודש שיקדשו שם שמיים ולא ימירו דתם. וענו כולם 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' – כשם שבליבכם אינו אלא אחד כך בליבנו אינו אלא אחד. ויהי אחר הדברים האלה בא אליהם איש הביניים ונעץ דגל בקרקע ויאמר אליהם בקול גדול, מי שרוצה להמיר דתו יישאר בחיים וישב תחת הדגל הזה. ולא ענהו איש. וכך הכריז שלוש פעמים ולא ענוהו דבר. מיד פתח את שער הגן ונכנסו כולם בחורי אף והרגו בהם הרג רב כאלף וחמש מאות נפשות בכל המיתות המשונות בעולם. וגם שלושת הגאונים האלה נפלו בחרב, ה' יקום דמם כולם!
אז רואים שיש מצווה למסור את הנפש על ייחוד ה' ועל כבודו ולהווי ידוע שמי שעובר מיתה כזו הוא לא מרגיש אותה בכלל, ולא רק זה, אלא שברגע שיוצאת נשמתו הוא ישר נדבק בקב"ה. אין דרגה יותר גבוהה מדרגת הרוגי מלכות אצל רבי עקיבא וחבריו. העונש למי שלא מקיים מצווה זו של ייחוד ה', מי שאינו מאמין בזה, הוא מין, כמו שכתב הרמב"ם וכבר פרשנו מה עונשו במצווה הקודמת. וכתב החינוך, בספרו על תרי"ג מצוות, והעובר על זה ואינו מאמין בייחודו של הקב"ה ביטל עשה זה וגם כל שאר מצוות התורה, כי כולם תלויים באמונת אלוקותו וייחודו. אם אתה לא מאמין שיש אלוקים נמצא ואתה לא מאמין בייחודו, שאין עוד מלבדו, אתה נקרא כופר בעיקר ואינו מכלל ישראל, והבדילו ה' לרעה. ואין לו חלק לעולם הבא, וכמו שכתב בספר החרדים, בפרק ט באות א.
מצווה שלישית, מצוות עשה לאהוב את ה' יתברך בכל ליבו ובכל נפשו ובכל מאודו. השכר של מי שאוהב את ה' הוא גדול מאוד, כמו שמובא בגמרא בסוטה לא: גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה, שזה תלוי לאלף דור וזה תלוי לאלפיים דור. בתנא דבי אליהו אומר הא למדת ששכר האוהב שני חלקים ושכר היראה חלק אחד או בתרגום משלי מובא שהאוהב את ה' זוכה ומקבל אריכות ימים ושנים. ומה שכרו בעולם הבא? הוא נמצא שם ברום המדרגות, כמו שאומר הזוהר הקדוש, אשרי חלקם של אותם שאהבת אדונם דבוקה בהם, להם אין שיעור לחלקם באותו עולם.
אמר רבי יצחק, כמה מדורים על מדורים יש להם לצדיקים באותו עולם. והמדור העליון של הכל הוא לאותם שאהבת אדונם קשורה בהם, שהרי מדורם קשור בהיכל שעולה על הכל. ומה הטעם? בגלל שהקב"ה מתעטר בהם, הם עטרה לראשו. ועוד מובא במדרש הנעלם: 'ואהבת את ה' אלוקיך', כל המכוון ליבו בפסוק הזה, כדי למסור את נפשו על קדושת ה', מעלה עליו הכתוב כאילו נהרג בכל יום עליו. אמר רב נחמן: כל המוסר נפשו בפסוק הזה, נוחל ארבע מאות עולמות לעולם הבא. כתב הרמב"ן: אנשי המעלה הזאת שזוכרים אהבת ה' תמיד, ייתכן שתהא נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם פה עכשיו, מעון לשכינה. וכן אמרו בזוהר הקדוש: מי שעובד מתוך אהבה נדבק במקום עליון למעלה ונדבק בקדושת עולם הבא. ואור החיים הקדוש כותב: על ידי אהבת ה' ישיג מדרגה זו, שהקב"ה מייחד שמו עליו בייחוד. ובמדרש כתוב 'אני אוהבי אאהב אמר האלוקים' – כל מי שהוא אוהבני אף אני אוהבו. אהבת ה' היא יסוד כל עבודת ה', כמו שאמרו בזוהר הקדוש: אמר רבי יסא, כך פתח ואמר, כמה יש לו לבן אדם לאהוב את הקב"ה שהרי אין לו עבודה לקב"ה אלא אהבה. וכל מי שאוהב אותו ועושה עבודתו באהבה קורא לקב"ה 'אוהב'. והאוהב את ה' שולט על כל הגזרות בעליונים ובתחתונים. איזה זכות יש למי שאוהב את ה' באמת, כמו 'אברהם אוהבי', שהוא שולט בעליונים ובתחתונים ומבטל גזרות, כמו שנאמר בזוהר הקדוש: שנינו 'העבודה השלמה שצריך בן-אדם לעבוד את הקב"ה כמו שנאמר 'ואהבת את ה' אלוקיך', שיאהב את הקב"ה אהבת נפש ממש. זוהי אהבה שלמה – אהבת נפשו ורוחו. כמו שהם, נפשו ורוחו נדבקו לגופו, וגופו אוהב אותם, כך יתדבק בן-אדם לאהוב את הקב"ה. ושנינו 'אשרי חלקו של אותו בן-אדם שאוהב את הקב"ה אהבה כזו, ואותם צדיקי אמת שאוהבים כך את הקב"ה – העולם מתקיים בגללם. והם שולטים על כל גזרות הקשות של למעלה ולמטה. ושנינו, אותו צדיק שנדבק ברוחו ונפשו למעלה במלך הקדוש, באהבה כמו שצריך, שולט בעולם למטה, וכל מה שגוזר על העולם מתקיים. כל העולמות מתברכים בגלל מי שאוהב את ה', כמו שאמרו בזוהר הקדוש: אמר רבי אבא, נחזור לפסוק 'ואהבת', מי שאוהב את הקב"ה הוא מתעטר בחסד מכל הצדדים ועושה חסד עם הכל, ומי שמתקשר באהבת אדונו זוכה לזה, ולא עוד אלא שכל העולמות מתברכים בגללו. ועוד מובא במדרש: כשישראל אוהבים לקב"ה שולח את ברכתו בארצם, ומי שאוהב את ה' כאילו מקיים עשרת הדברות. וברעיא מהימנה כתוב: מכאן למדנו שמי שאוהב את הקב"ה ומקיים עזר אמירות למעלה ולמטה, דהיינו את עשרת הדיברות. וגם במצווה זו אומר החפץ חיים בביאור הלכה: שכל רגע שיחשוב אדם במצווה זו קיים עשה ואין קץ למתן השכר על מצווה זו.
ועכשיו נבוא לידי מעשה. רבי עקיבא אומר: 'בכל נפשך' אפילו נוטל את נפשך. תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן-יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה, אמר לו 'עקיבא, אין אתה מתירא מפני המלכות?' אמר לו 'אמשול לך משל למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהם מתקבצים ממקום למקום, להקות להקות. אמר להם 'מפני מה אתם בורחים' אמרו לו 'מפני רשתות שמביאים עלינו בנ"א'. אמר להם 'רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם?' אמרו לו 'אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות? לא פיקח אתה אלא טיפש אתה!... ומה במקום חיותנו אנחנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה'. אם פה במים שזה מקום החיות שלנו אנחנו מתיראין מהרשתות של הציידים, אז אתה רוצה שנעלה אל מקום מיתתנו? עצם יציאתנו מהמים כבר תגמור עלינו. זה פיקח? זה ההצעה שלך? על המשל הזה אמר רבי עקיבא: 'אף אנחנו, עכשיו כשאנחנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה 'כי היא חייך ואורך ימיך' כך יש גזרות שרוצים להרוג אותנו אם נמשיך ללמוד כך בתורה. הציידים רוצים לבוא עם הרשתות לצוד אותנו ולהרוג אותנו, הגויים!!! אז אם אנחנו הולכים ומתבטלים ממנה, מן התורה, על אחת כמה וכמה, לא צריך את הגויים, מתים לבד, כי היא חיינו ואורך ימינו.
אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים. בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. תנסו להעביר מזלג רק על הגוף ככה, לא חזק, אפילו קצת. תארו לכם שהוא גם חד ותעשו את זה אח"כ חזק ותראו מה זה שריטה אחת מה שאומרים. סרקו את בשרו במסרקות ברזל ואח"כ חתכו אותו חתיכות חתיכות. והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, בשעה שהתחילו לסרוק את בשרו, אמרו לו תלמידיו: 'רבינו, עד כאן!' אמר להם 'כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך' אפילו נוטל את נשמתך ואמרתי תמיד 'מתי יבוא לידי ואקיימנו' שאני אוכל להראות לבורא את אהבתי אותו אפילו בשעת נטילת הנשמה, 'ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?' ז"א רבי עקיבא כל ימיו צייר את הציור שהוא עבר עכשיו בכל קריאת שמע שלו, שהוא מוסר את נפשו באהבתו לקב"ה, ועכשיו שהגיע לו ממש, הזכות הזאת לעבור את זאת בפועל, הוא אומר: עכשיו אני לא אקיים? והיה מאריך באחד!!! עד שיצאה נשמתו באחד. יצאתה בת קול ואמרה 'אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד'. מי שנאמר לו 'אשריך' הרי זה מזומן לעולם הבא בלא דין, ישר למקומו. ויצאתה בת קול ואמרה 'אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא'.
מה העונש למי שלא אוהב את ה' ולא מקיים את המצווה 'ואהבת'. כשמתחילים להגיד 'ואהבת את ה' אלוקיך' תשימו לב בסידור כתוב 'הריני מכוון לקיים מצוות עשה של 'ואהבת את ה' אלוקיך'. יש מצווה – מצוות צריכות כוונה וצריך להתכוון שאת מכוון לקיים את המצווה הזאת של 'ואהבת את ה' אלוקיך'. מי שלא מקיים את המצווה – עונש חמור על ביטולה. כמו שאמרו בתיקוני הזוהר – ומי שלא מסר נפשו או גופו או ממונו באהבת אדונו בעת צרה, כאילו החזיר את העולם לתוהו ובוהו. אז לא רק גופו, גם נפשו. ז"א אדם יהיה מוכן לקבל כמובן יסורים בגופו וגם למות וגם למסור ממונו.
ויש הלכה בשולחן ערוך שאסור לאדם לעבור אפילו עבירה אחת דאורייתא, עבירה 'לא תעשה'. אסור לעבור על 'לא תעשה', וחייב אדם למסור ממונו, כל ממונו, באהבת ה' ולא לעבור את העבירה. ז"א אם יאנסו אותו ואם הוא לא ישמע לאונס לעבור על מצוות עשה, לא עם מסירות נפש, מצווה שלא חייבים למסור את הנפש, אבל חייבים למסור את כל הממון ולע לעבור, והוא לא יעשה זאת, הוא מבטל מצווה זו.
אז איך אנשים קונים נבלות וטריפות בכסף והם חייבים למסור את כל הממון – את הבית, המכונית, כל מה הרכוש שיש להם, הכל, להישאר בלי גרוש ולא לעבור על מצווה אחת של 'לא תעשה', והשסניקים לא חוששים מכלום, אוכלים חופשי, אפילו ספק אם יש ספק דאורייתא לחומרא, צריכים לדאוג, לא מעניין אותם שום דבר. אלוהיהם בטניהם - לא אוהבים את ה' אוהבים את הבטן. השבת היה אירוע באיזשהו מקום, ויש כאלה שסניקים שמקפידים לא לאכול את הבשר שלנו, אבל היה לנו כבשים הפעם, ועשו שם חמין והכל, באיזשהו מקום, היה חתונה, והיו שמה שני שסניקים, ואחד מהאנשים שלנו בחן את השסניק האברך איך הוא בוחן ומריח את הכל, והוא מתלבט – מותר-אסור, הוא מחזיק את הילקוט יוסף ביד, מותר-אסור, מותר-אסור, בסוף התפרע על הכבש, אכל אותו חופשי, ואם אפשר היה לאכול גם את הדפים של הילקוט היה אוכל. אז ז"א העונש של מי שמבטל מצווה זו חמור ביותר. ובספר החינוך כתב שם: בטל מצוות עשה זו עונשו גדול, ובפרט צריך אדם להכניס את אהבת ה' בליבו כשאומר בקריאת שמע פסוק 'ואהבת', כמו שכתב המשנה ברורה בשם ספר חרדים: שאם אינו מכניס אהבת ה' בליבו כשאומר פסוק 'ואהבת' נראה כדובר שקר חס ושלום. אתה אומר 'ואהבת' ואתה לא אוהב? אתה כדובר שקר. ובשמירת הלשון כתב: שאין לאדם לאכול קודם שיכניס אהבת ה' בליבו, כמו שאסור לאכול קודם הנחת תפילין ונטילת ארבעת המינים. לפני שאתה מקיים את המצוות אתה לא יכול לאכול – 'ואותי השלכת אחרי גבך'. אדם צריך קודם כל לקיים את המצווה. אותו דבר אם אתה בא לאכול, אין לך לאכול לפני שתכניס אהבת ה'. אהבת ה' זה מצוות עשה, ואתה צריך קודם כל אהבת ה' ואח"כ לאכול.
יהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו לקיים את שלושת המצוות האלה שלמדנו באדיקות וכמו שראוי ורצוי. וכל ההבטחות ששמענו יתקיימו בנו ובזרענו עד עולם אמן.

שאלות:
זהבית לוי
שאלה: כבודו לימד אותנו בעבר שהכל בטל ומבוטל אצל כוחו של הקב"ה ואפילו מעשה כשפים.
תשובת הרב: נכון.
שאלה: האם דרך אמונה בה' יתברך והמלכתו עלינו שנאמר 'ומלכותו בכל משלה' נוכל להתגבר על כוחות הרשע והאופל, למרות שחלילה הצליחו להחדיר שבבים לבני אדם.
תשובת הרב: מלכותו בכל משלה זה יהיה על הגויים, אנחנו ממליכים את הקב"ה והוא לא צריך למשול עלינו, אנחנו מסכימים מרצון. ואם אנחנו עבדי ה' לא נהיה עבדים, לא לביבי ולא לבילי ולא לאף אחד, ואין לחשוש כלל וכלל וצריך כל אחד ואחד להתנגד בכל מה דאפשר שלא יעלה בידם. לכן השעה טובה, עוד לפני שהגזרות האלה יגיעו לפתחנו, עכשיו כולם יחדיו להתאחד כמו שהסברנו בדרשות ובחדשות.

חני הלווסל
שאלה: לא מצליחה להבדיל בין 'ונשמרתם' לבין 'האמונה'. לא שלחתי את הילדים למסגרות ומרחיקה את הקשור לבילי הדבילי וניתקתי מוצרי חשמל מהשקע בכל הזדמנות. בעלי טוען שאיבדתי כיוון ושה' מחליט והכל בידיו. האם להפסיק לפעול כנגד כל הגורם על פי טבע לנזקים ולהתנפל בתמימות ולהתחזק באמונה?
תשובת הרב: יש שני דברים, יש להאמין בה' ויש ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. במקום שאנחנו מצווים 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' לא תוכיל האמונה והבטחון. אסור, במקום שיש היזק ברור - אסור. במקום סכנה – אסור. ברור שיש קרינות והן מזיקות לפי הנתונים והמחקרים שפרסמנו. לכן ככל שניתן להתרחק צריך להתרחק. לא צריך כל רגע ללכת לנתק כל מכשיר ומכשיר אבל יש דברים שבאמת לא ראוי שיהיו מחוברים כי מפעילים אותם פעם בזה... אם אפשר לנתק בשביל שלא יהיה חשמל מלוכלך סביב. אמנם זה לא למרחקים בחשמל הרגיל שיש, אבל בקרינות - פלאפונים, מיקרוגלים, כל דבר שיש בו את האלקטרוניקה הזאת – אלקטרומגנט, אז זה מקרין. יש מכשירים שמוכרים שיכולים לבדוק ואז יודעים. כמה שמתרחקים יותר, יותר טוב. סכנות מתחילות כשבבית יש כמה פלאפונים ונמצאים ביחד ויש ווייפיי (WIFI). ויש ילדים קטנים, והילדים הקטנים הם פגיעים בהרבה יותר מהמבוגרים, וזה גורם להם אח"כ מה שנקרא בעיות זיכרון, ואז אומרים לכם שיש להם בעיות 'קשב וריכוז' ואם ממליצים לכם על ריטלין, ומחזור הרווחים של בילי הדבילי וכל חבריו גודל וטופח, הם מייצרים לנו את האלקטרומגנט, אנחנו סובלים מזה, צריכים את התרופות שלהם, ואח"כ את החיסונים והמעגל חוזר. כך שבעלך במשהו צודק והרבה לא צודק. אם זה על כל רגע ורגע – לא! אבל אם זה דברים כמו שהסברתי – כן!

מאור ולאה גרסייה
שאלה: האם אפשר להתייחס בהרצאה לספר מנחת יהודה 'רוחות מספרות' רבי יהודה פתיה עמוד 118 בעניין המגפה, נבלות וטריפות וגוג-ומגוג.
תשובת הרב: אין טעם לחזור על זה, הקראנו את הכל והסברנו את הכל בהרצאה שלמה. נא לעיין שם.
אני מודה לכם על השאלות, תודה על ההקשבה, ברוכים תהיו! ערב טוב!