באר שבע - לא לפעול מדחפים טבעיים

הרב: ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.
הערב יהיה לתשובה שלימה במהרה לכל יוצאי חלציה של רבקה בת בניה מזל.
קהל: אמן.
הרב: ובפרט ליוגב שלום, אורית, ורעות, שה' יצילם מכל ההרגלים המגונים, ויזמן להם זיווגים הגונים במהרה.
קהל: אמן.
הרב: ושהגזירה על הדירה תתבטל, ותישאר שלה, אמן.
קהל: אמן.
הרב: הערב גם לעילוי נשמת הורי וחמי מנוחתם עדן.
קהל: אמן.
הרב: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לאדני" אמר משה רבינו, ריבון העולמים, במה שחטאתי לפניך בוא אני מכלסך, אני חטאתי ב"אז" ואני אכלס אותך, אשבח אותך, אפאר אותך, ב"אז". בפעם הראשונה אמר משה רבינו להקב"ה, "מאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה והצל לא הצלת". אז הוא הטיח דברים כלפי מעלה. ואח"כ הוא אמר "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת" שיבח את הקב"ה.
אמר רבי לוי בר חיא, משל למדינה שמרדה על המלך, אמר המלך לדוקוס, נלך ונילחם בה, אמר לו הדוקוס, אין אתה יכול, החריש המלך, הלך בלילה בעצמו וכבש אותה. ידע הדוקוס על כך, עשה עטרה, כתר, והביא למלך. מה המשל בא לומר, מדינה מרדה על המלך, פרעה מרד בהקב"ה, ולא רצה לשמוע, ולא רצה לשלח את עמ"י, אמר המלך לדוקוס, אמר למשה רבינו, אני יכול ללכת ולהילחם בא, אמר לו, אין אתה יכול, "והצל לא הצלת", החריש המלך, והלך בלילה ועשה וכבש. הכריע בסוף הקב"ה את המצרים וטיבע אותם בים. ידע הדוקוס, ועשה עטרה, והביא למלך. "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת".
בוא וראה, דרך הצדיקים, במה שהם סורחים, הם מתקנים. ממי הם למדו? מהקב"ה, כי הקב"ה בדבר שהוא מכה, בוא עצמו הוא מרפא. הוא הורה למשה דבר מר, ונמתקו המים המרים. הם הגיעו למרה, ולא היה מה לשתות, כי המים היו מרים. והתלוננו בנ"י על המים המרים, וביקשו לשתות מים. ואז משה רבינו, נאמר לו ע"י ה' שישליך עץ אל המים, וימתקו המים. איזה עץ, עץ מר. איזה עץ זה היה? איזה? אומר המדרש, ערבה. השליך אותו לתוך המים, ונמתקו המים. במכה הוא מרפה, המים מרים, מביא מים מה? מביא דבר מר והופך אותם למתוקים. אז כך למד משה, לא קנטר אלא במילה "אז", "ומאז באתי אל פרעה", במה שסרח תיקן, תיקן את המעשים, ואמר: "אז ישיר משה". תיקן את ה"אז" ב"אז".
 יסוד גדול זה, שהיכן שאדם מצוי שם הוא. יש מצבים שונים, ובכל מצב שאדם נמצא בו, עליו למצוא את התיקון במצב שבו הוא נמצא. אף פעם לא ימצא את התיקון ממצב שאינו שלו, כל מצב ומצב זה עולמות שונים, אין מציאות של עולם אחד, כמציאות של עולם שני. לדוגמא: שמו אדם בבית הסוהר, כל המחשבות שלו אחת משתיים. או שהוא מבקש תחבולות איך להיחלץ משם, או מבקש דרך איך לשפר את מצבו שם. איך יוכל להתקיים יותר טוב שם. אבל כל  העצות זה רק שם.
מן הטובות שהטיב הקב"ה עם הברואים, שלכל מצב ומצב ימצאו תיקון בו. אין מצב שלא יהיה בו מקום להסתדר. אבל צריכים לשים לב למצב, להתחשב עם התנאים ולהתאים את עצמו למצב שבו הוא נמצא. אין סידור בבית הסוהר כמו שאתה מסודר בארמון שלך בבית. אבל גם בבית הסוהר יש יכולת להמשיך להתקיים, כי גם אסיר חי מציאות של חיים, אבל זה רק בתנאי שהוא יתאים את עצמו לתנאים של המצב שהוא בו עכשיו. אבל הוא לא יכול לדרוש את המציאות של בית הסוהר כמציאות ביתו, או ארמונו, אין מציאות כזאת. בבית האסורים חיים אחרים, סיגריות אחרות, מציאות אחרת לגמרי. המרחב שלך זה החצר, אתה לא יכול לנסוע עכשיו ברחובות, להרביץ. כל מציאות, התנאים, והסדרים, מיוחדים לכל מקום ומקום.
אדם הראשון אחרי שחטא, הוא כבר הוכרח להנהגה אחרת. ממה שהיה קודם שחטא, אחרי שהוא חטא כבר גירשו אותו מגן עדן. והוא הגיע למצב אחר לגמרי, גם אסיר, לא חושב על עידונים ופינוקים, במצב של בית הסוהר, אין מקום לעידונים. צריך להסתדר לפי המצב הנוכחי, ודווקא בסידור הזה יכול להצליח ולתקן את עצמו.
זה מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה, דרך הצדיקים במה שהם סורחים, הם מתקנים. הפסוק אומר: "כי אעלה ארוכה לך, וממכותייך ארפאך, נאום אדני". מה כתוב?! "ממכותייך ארפאך" מהמכה עצמה אני מרפא. כל מקום שיש מכה שמה נמצאת הרפואה. הרפואה והתיקון צריכים לבוא דווקא מהמצב של אותה מכה, ובשום אופן לא תהיה רפואה ממצב אחר ממדרגה אחרת.
"ויורהו אדני עץ וישלך אל המים, וימתקו המים" עץ מר היה, והמתיק את המים המרים. כך משה, במה שהוא סרח, תיקן. במה הוא סרח? שאמר "ומאז באתי אל פרעה, ארע לעם הזה.  והצל לא הצלת" טען טענות כלפי הבורא. מתי תיקן את מעשיו, שאמר, "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת". בגאולת מצרים היו הרבה דברים שם, עמ"י זעקו לה', התפללו לה', היה להם זכות אבות. אבל עם כל זה, חכמים זיכרונם לברכה אמרו, שבזכות שלושה דברים נגאלו אבותינו ממצרים. שלא שינו את שמם, לא שינו את לשונם, ולא שינו את בגדיהם. לא רצו להיטמע בתוך הגויים. וחכמים זיכרונם לברכה, תולים את הגאולה באלה השלושה דברים, שלכאורה הם דברים קלים כאילו, לא לשנות שם, לא לשנות לשון, בגדים. אבל אם חכמים תולים את כל הגאולה בזה, אז הם מבינים שבלי שלושת הדברים באה הגלות. עקב זה שאתה משנה את עצמך, שאתה מחליט כבר לשנות את השם, לשנות את הלשון, אתה מדבר עכשיו רק אנגלית, צרפתית, זהו. ואתה מחליף גם את בגדים בהתאם. נהיית פרנסאווי, זה מביא גלות, ואתה נשאר תקוע שמה, אתה הופך להיות צרפתי, אתה הופך להיות אמריקאי. שעושים כמעשה הגויים, כמוהם יהיו עושיהם. וכבר נמצאים במצב של גויים, אבל במצב שבו נמצאים, שמה דווקא התיקון. אז אם שינית, תחזור למה שאתה היית קודם.
וולד במעי אמו, צריך קודם להיחלץ, מכל וכל מהקישורים שלו לאמא, כדי שיהא ראוי לצאת, כל עוד שהוא מקושר עם האימא, הוא לא יולד בשום אופן. אחרי תשעה חודשים שניתקו כל חוטי הקישור, חתכו את הטבור, ונותק בהחלט. אז, הוא לא שוהה רגע, אבל טרם גמר הוולד להשתלם, נוח לו להיות בבטן. ואדרבה, שם דווקא כל חיותו. כל עוד עושים מעשה גויים, כל עוד הולכים בחוקותיהם, כל עוד אתה משתתף איתם, לא תבוא גאולה. גאולת מצרים לא הייתה יכולה להיות כל זמן שאתה מחובר, ומקושר אליהם. לכן הקב"ה אומר, תראו לי עוד אלוהים שהוציא גוי מקרב גוי. מה זה להוציא גוי מקרב גוי, להוציא עם מתוך עם, אבל מהקרביים שלו. כמו עובר,  שנמצא בבטן של אימא שלו, צריך להוציא אותו מהקרביים. אבל תראו לי עוד אלוהים שהוציא גוי מקרב, מה פירוש, הוא היה חנק, נתוע, עובד עבודה זרה בדיוק כמותם. ולהוציא אותו לחרות שיקבל תודה, איפה נעשה כזה דבר. ואולם מצרים לא הייתה יכולה להיות, רק אם הם יחלצו מכל וכל מן המצרים, רק על ידי הניתוק של כל הקישור למצרים, כשלא נותר אפילו חוט אחד של חיבור, אחרי שהשתחררו ועמדו לבדם, בזה שלא שינו, לא שמם, לא לשונם, ולא בגדיהם. נחלצו והתנתקו בתכלית, נעתקו ממצב הגלות שלהם, ושרפו את האלוהים של מצרים, זה השה שהיו מאמינים בו, כמו שבהודו מאמינים בפרה, המצרים האמינו בשה, זה היה אלוהים שלהם. וכשעשו אותו על המנגל, צלי אש, שכולם יראו את האלוהים שלהם נשרף בחוצות. התנתקו מהם לגמרי, ואז באה הגאולה.
ז"א אתה רוצה לבוא לגאולה, אתה צריך להתנתק מהגויים לגמרי. מזה לומדים מה העניין שלא שינו, כי במעשים קטנים כאלה יכולים להתחלף מצבים מגאולה לגלות. כשאתה רוצה להדמות להם. תראו כמה יהודים הולכים עם ג'ינסים קרועים, אימא שלי, פעם הייתה רואה אם יצא נפרם לי חוט, לא הייתה נותנת לי לצאת מהבית. עד שאנחנו ********דקקה14.20******** היינו הולכים, לוקחים, עושים תיקון אומנותי. היה פעם חייטים מיוחדים, שהיו יודעים לעשות תיקון אומנותי. אפילו אם חסר לך, נקרע, נקרע, אז לוקחים לחייט מומחה, והוא עושה תיקון, הוא שותל שוזר לך חוטים, ומשלים את החסר. והיום קונים קרוע, במחיר של שלם. ויותר יקר גם. כמה שיותר קרעים, אתה משלם יותר. אז רואים שמלא שינו, מעשים קטנים מתחלפים כל כך המצבים, בדברים קטנים כאלה יוצאים מגלות לגאולה. הקב"ה אומר על עצמו, "אני אדני לא שניתי". אני לא משתנה אף פעם, אין שינויים אצלי. ודיי למתבונן, אדם העומד אפילו זמן קטן במצב שלא שניתי, בלי שום שינוי, מה גדולה דרגתו. הוא יוסף, שהיה רועה צאן, הוא יוסף שהיה במצרים. יוסף לא השתנה. נער, רועה צאן אביו, מה אתה יכול לצפות, שהוא יהיה בעל גאווה? לא, אח"כ הוא נהיה מושל על כל מצרים בעולם כולו, 80 שנה. והוא נשאר בדיוק אותו יוסף, כמו שהיה רועה צאן. לא השתנה, הוא יוסף שהיה.. והוא הוא בדיוק אותו דבר, מי שראה אותו לא ראה שום שינוי. אותו בן אדם, לא רמו עיניו, ולא גבהו, ולא כלום, אותו דבר. ומוחל לאחים שלו, מדבר אליהם, זה לא אתם, זה הכול ה' עשה, הכול לטובה, מרגיע אותם. איפה תמצא דבר כזה? איפה תמצא דבר כזה? זה נקרא לא שניתי. שאדם לא משתנה, בכל מצב הוא לא משתנה. עכשיו איך אנחנו שופטים בני אדם, אנחנו שופטים בני אדם, אם הוא טוב או לא טוב. איך הבן אדם הזה, מה אתה אומר עליו, טוב או לא טוב. חנג'ורי.. הילד הנחמד מרשרש בשקית רשרושים, כדאי להוציא את זה מהשקית, הנה יש פה כלי, תשימו בכלי, בלי רשרושים. בוא, תביא לו, תשים לו את הניירות, קח. לא לא זה לא מרעיש, בוא בוא בוא, אני יודע מה אני מדבר. שים נייר על זה, שפוך את הכול. כן. דרכן של בני אדם לשפוט כל איש, אם הוא טוב או לא טוב, איך בוחנים את זה? רואים עד כמה דרכו להשתמש במידות המורגשות לטוב. עד שבני האדם בסביבתו, חשים מהמידות שלו נעימות, ונוח להם להיות במחיצתו. אבל זה בהשקפה ראשונה. בהשקפה ראשונה. מדברים עם בן אדם, פשיי איזה מידות, איזה מנומס, איך הוא מדבר יפה, לא מרים את הקול. אוו זה נוח להיות אתו, אבל זה בהשקפה ראשונה. אבל משפט האדם אינו נכון, מה זה מידות טובות? זה לא כל מי שאני כרגע נמצא במחיצתו ונעים לי, זה לא אומר שהמדיות שלו טובות. מידות טובות זה רק אם הם נובעות מלב חוכמה, וממקור הדעת מוצאן. שהוא משתמש במידות שלו, ממקור החכמה והדעת. כי פעמים צריך להשתמש במידות כך, ופעמים כך. לא כל הזמן משתמשים במידה אחת תמיד, תמיד רחמן, או תמיד אכזר, תמיד נדיב, או תמיד קמצן. צריך לדעת מתי כן, מתי לא. איפה, ואיפה לא. המידות צריכות להיות מונהגות ע"י החוכמה והדעת. אדם צריך להשתמש במידותיו, בכוחותיו, באופן הדרוש ובזמן הראוי, ומקום הנאות. זה נקרא מידות טובות. בזה יש לנו יתרון על בעלי החיים, אצל בעלי החיים יש טבע נטוע לא ישונה. הטבע שלהם מוגבל, והם פועלים עפ"י טבעם ועושים זאת תמיד. ורק כפי הכוחות שהטביע בהם הבורא יתברך, וכך אמרו חכמים ז"ל בערובין ק', אם לא הייתה ניתנת לנו תורה, היינו למדים צניעות מחתול, וגזל מנמלה. מה הפירוש? יש להם מידות קבועות, חתול הוא צנוע, הוא עושה מה שעושה ומכסה. נמלה לא גוזלת את חברתה, אז אם לא הייתה ניתנת תורה, והיינו מסתכלים על בעלי חיים, היינו לומדים מהם מידות. אבל מכל אחד היינו לומדים מידה אחת. לזה יש צניעות, לזה זהירות מגזל, לזה נאמנות, לזה מסירות, לזה.. כל אחד משהו אחר. כל בעל חי מצטיין במידה וכוח מיוחד, שהטביע בו הבורא. אבל לאדם, יש את כל הכוחות כולם. כל הכוחות שיש בכל הברואים בעולם יש באדם. כל הכוחות כולם. והבורא הטביע בנו את הכול. איפה זה כתוב? "נעשה אדם". "נעשה אדם בצלמינו כדמותנו", הקב"ה קרא לכל הברואים ואמר להם כל אחד ייתן מכוחו לאדם שאני הולך לברוא, ונעשה אדם. מזה, נעשה אדם, עם כל הכוחות. ואדם צריך להשתמש בכל הכוחות, אבל הוא צריך להשתמש בכל כוח ובכל מידה, לפי החכמה והדעת. לא להיות אימפולסיבי, לא להגיד, שמע ככה אני, מה אני אעשה, ככה אני. אין דבר כזה, אתה צריך לשלוט בעצמך, ולנתב את המידות, לפי מה שהקב"ה רוצה, אחרת אתה בעל חי. שפועל אימפולסיבית. וזוהי תורת המידות שמלמדת אותנו התורה הקדושה, שאדם צריך להיות דומה להקב"ה, איך הקב"ה מנהיג את הבריאה, אז הוא מנהיג אותנו במידות שאנו רואים כאילו. יש מידות שהקב"ה מרה לנו, להקב"ה אין מידות. אבל כלפינו הוא מנהיג את הבריאה לפי מידות, של דין, של רחמים. הוא מנהיג את הבריאה באופנים כאלה. והמידות האלה הם מלמדות אותנו מה הנכון שישתמש גם האדם. עפ"י המידות שהקב"ה מנהיג, אנחנו צריכים ללמוד איך להשתמש במידות שלנו. נו אפשר להמשיך? עפ"י המידות שהקב"ה מתנהג אתנו, אנחנו צריכים ללמוד איך להשתמש במידות שלנו. מתי, ואיפה להשתמש בכל כוח לפי המידה הנכונה. אצל הבורא מצאנו שהוא נקרא "רחום וחנון", אבל גם מצאנו שכתוב: "אל קנא ונוקם ומשלם גמול לאויביו", איך זה מסתדר? "אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת" וכו' וכו' ו"אל נקמות ה', אל נקמות הופיע" "אל קנא ונוקם, ומשלם גמול לאויביו". איך זה מסתדר? אנחנו מתפללים להקב"ה, למינים ולמלשינים אל תהיי תקוה, ואיך אנחנו מסיימים את הברכה: "ברות אתה ה' שובר אויבים, ומכניע זדים" מה הולך פה? אח"כ מה אנחנו אומרים, אנחנו אומרים: "על הצדיקים, ועל החסידים" ומה אנחנו מסיימים, "ברוך אתה ה' משען ומבטח לצדיקים". מה הולך פה? אז מה אנחנו אומרים בעצם בתפילה?! שאנחנו אומרים: "למינים ולמלשינים אל תהיי תקווה" ומסיימים "שובר אויבים ומכניע זדים", אנחנו מבקשים מהקב"ה שירבה ויוסיף בעולם את המידה הזאת, שיכרית את המינים והמלשינים, וישבור אותם וכו' וכו'. ואנחנו תוך כדי דיבור, מיד עוברים ואומרים, אבל "על הצדיקים, ועל החסידים" "ברוך אתה ה' משען ומבטח לצדיקים". ורוצים שגם תתרבה המידה הזאת של הקב"ה, להנהיג את העולם שיהיה משען ומשענת, ומבטח לצדיקים. אז איזה שתי מידות סותרות כאילו, לא? לא! משום שהנהגה כזאת היא הנהגה שנובעת ממקור החוכמה והדעת, והיא באה במקום, בזמן, באופן הראוי על כל מי שראוי או לא ראוי,  זאת מידה טובה בתכלית. ואין הפרש בין המידה הזו למידה הזו, שתי המידות נכונות ומצוינות. רק כלפי מי, מתי, ואיך, זה צריך לדעת. עכשיו, הנה אנחנו הולכים לראות מידה כזאת אצל אחד מגדולי ישראל במשך כל הדורות, דוד מלכנו משיח ה'. לא יאומן כי יסופר, המלך דוד, היה חסיד גדול, היה אהוב אצל הקב"ה מאד מאוד. בצוואה שלו לשלמה בנו החכם, הוא אומר לו כך, אני הולך בדרך כל הארץ, וחזקת והיית לאיש. כשהוא אומר לו את המילה איש, מכנה אותו איש, זה מי שיש בו את כל הכוחות שאמרנו, וצריך להשתמש בהם על פי המתכונת הנכונה, ולהתנהג בהם בדרך חוכמה ודעת, לעשות הכול לפי ההוראה שלהן, וזה נקרא איש. איש זה בעל המעלות. ושמרת את משמרת אדני ללכת בדרכיו, זה ברור שזה המטרה של האדם עלי אדמות, שהאדם יבוא לעולם, יפרה וירבה, יביא ילדים, ויניח אחריו בנים ובנות עובדים את ה' בכל לבבם, כי זה התכלית של קיום הילדים. לא מביאים ילדים להשתעשע. אלא להעמיד דורות ישרים, שימשיכו את הבניין, בן, זה מלשון בנין. להמשיך את הבניין, ולהביא לגאולה השלימה. אוי לאבות שמרוב אהבה לבנים, לא משגיחים עליהם שילכו בדרך תורה ומצוות. הורים כאלה מולידים ילדים לבהלה, ולמה להם בנים לא אמון בם, למה להביא בני משחיטים. אז בצוואה שלו, הוא אומר לו וחזקת, והיית לאיש, ואח"כ הוא אומר לו, תקשיבו טוב, וגם אתה ידעת, את אשר עשה לי יואב בן צוריה, אשר עשה לשני צבאות ישראל, לאבנר בן נר, ולמעשה בן יתר, ויהרגם, וישם דמי מלחמה בשלום, וייתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במותניו, ובנעלו אשר ברגליו. הוא הרג שני שרי צבאות. לכן הוא מצווה את שלמה, ועשית כחוכמתך, ולא תורד צבתו בשלום שאול. ז"א תדאג להרוג אותו, את יואב בן צוריה, אבל תעשה את זה בחכמה, כחוכמתך. אח"כ הוא אומר לו, ולבני ברזילי הגלעדי, תעשה חסד, והיו באוכלי שולחנך, כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך. שדוד ברח מפני אבשלום בנו שלקח את המלכות, אז הם סעדו אותו, ברזילי הגלעדי, אז הוא לא שוכח להכיר להם טובה, ולפני שהוא נפטר, הוא מבקש מהבן שלו, תעשה חסד איתם, כמו שהם עשו חסד איתי, ויהיו באוכלי שולחנך. ועוד דבר הוא מצווה, והנה עמך שמעי בן גרא, בן הימני, מבחורים, והוא קיללני קללה נמרצת, ביום לכתי מחניים, והוא ירד לקראתי הירדן, ואחרי שהוא קילל אותו קללה נמרצת לפני כולם, ואשבע לו באדני לאמור, "אם המיתך בחרב", ז"א הוא נשבע שהוא בחייו לא יהרוג אותו, דוד. ועתה, שאני הולך, ואתה נשאר, אל תנקהו, כי איש חכם אתה, וידעת את אשר תעשה לו, והורדת את צבאו בדם שאול. טוב, זה הפסוקים, ומי שקורא אותם ומכיר את דוד המלך קצת, לא ככה שמע, שיודע מה כל המזמורים, באיזה תנאים, באיזה מצבים הוא אמר, שירים ותשבחות לה', אפילו בצרות הכי גדולות שהיו לו, ורודפים אחריו לחסל אותו, אפילו בני המשפחה והכל, הוא רק משבח לה' מזמורים, איש חסד, היה יכול להרו את שאול שרודף אחריו כמה פעמים עם כל ההצדקות, ולא עושה כלום. אז ייבהל וישתומם, שהוא מתבונן שהצדיק הזה, החסיד הזה, רגע לפני שהוא הולך מן העולם, עכשיו הוא צריך להיפרד מהקרובים ללבבו, והוא מדבר עם הבן שיורש אותו, לשבת על כיסא מלכותו, שלמה המלך המפורסם, ומעביר את הממשלה הגדולה, את כל מלכות ישראל, הוא יודע שהוא השאיר בן חכם, ורגשות קדושים וטהורים שממלאים את ללבו. אדם אפילו פשוט, ברגעים האחרונים בשעה שהוא נפרד מכל אוהביו, הלב שלו רך, הנפש מוצפת מרגשות האהבה והחנינה. היום הלכתי לנחם, משפחת כהן, את המנוח בנימין כהן, עוד אדבר עליו בעתיד, שמעתי דברים מופלאים, יהודי בן תשעים ושבע, אמר לבן שלו, אני מודה להקב"ה על שני דברים, אחד, על שהשאיר אותי בדעה צלולה עד הרגע האחרון, הוא נפטר בהכרה מלאה, הוא ידע שהוא נפטר, הוא כבר חודש לפני, אמר לילדים, אם אתה חוזר מאמריקה עוד פעם, אז אנחנו ניפגש בעוד שבוע, אבל אם לא, אז אני ניפרד ממך עכשיו, אני כבר.. חודש לפני, ודבר שני, אני מודה הקב"ה שיש לי ילדים כאלה, וראיתי שמה, לא ספרתי בדיוק, לא צריך להגיד את המספר, היו הרבה. כולם אותו, אותה תמונה, אותו שטאנצ. כולם יראים, ושלמים, עובדים את ה'. לא יאומן כי יסופר. אז מה הוא אומר לפני שהוא נפטר? דברים של רגעים אחרונים. אז גם דוד המלך, נצפה ממנו לפחות. ומה אנחנו שומעים, הרי זה דוד שאמר מנהמת ליבו, כשהיה בריא ואיתן, "צמאה נפשי לאלוהים, לאל חי". כל הצימאון שלו, זה רק לאלוהים. לא מעניין אותו עולם הזה, "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי", לא ארמונות, לא מלכים, לא בטיח, שום דבר, מה שמעניין אותי, זה רק להיות דבוק בה'. אז איזה רגשות קודש ממלאים אותו, כשהוא הולך לעזוב את העולם, עכשיו הוא הולך להיפגש עם האלוקים, שהוא עבד אותו כל ימי חייו, כל ימי חייו הוא עבד אות, פרסם אותו בכל העולם. מי לא מכיר תהילים, גם הגויים, נוצרים, כולם קוראים תהילים של דוד המלך. בן אדם שהשאיר רושם בכל העולם כולו, הוא הולך עכשיו להיפגש עם הבורא, רגעים אחרונים, הנפש עומדת לצאת, המצב הזה קדוש מאד מאוד מאוד, אז איך יכול להיות שברגעים אלא, הוא חפץ, ורוצה, לנקום מהאויבים? מיואב בן צוריה, ושמעי בן גרא. איך יתכן שברגעים אלא, מתעוררת בו, שנאה, נקם, הרי אדם אפילו פשוט וגס, ברגעים האחרונים, חלאס, הוא עוזב את העולם, עם מי תריב, על מה תריב, נגמר. אז איך יכול להיות שאדם קדוש, ונשגב, עבד ה', רגל רביעית במרכבה. למה הוא זכה להיות רגל רביעית במרכבה, בגלל שקילל אותו שמעי בן גרה, הוא סתם את הפה. עכשיו על פי דין, הוא יכול להרוג אותו, כי זה נקרא מורד במלכות. והוא שותק, הוא אומר ה' אמר לו, קלל. אז מה קרה עכשיו, כל בר דעת יבין, שצוואה כזו, היא לא מרגש של נקם, ושנאה. אלא מחוכמה, וחשבון מדוקדק, וממשפט נכון של מלך, שבצדק מולך. הקדוש הזה, דוד. מצא לנכון, שעושי הרע, יקבלו את גמולם, כפי רשעתם, במשפט צדק. כי תיקון העולם דורש, שיתקיים העולם על מכונו, נפשו הזכה הרגישה, את החסרון, וההפסד, שעלול לבוא אם לא ינקמו אלה, שזלזלו בכבודו של מלך. ומשמעת, זה אחת היסודות להנהגת מלכות. אז יש להשתומם, על תוקף דעתו, וחוכמתו כי רבה, שאפילו בשעת ההתעוררות של רגשות קדושים, כשהוא ניפרד מן העולם, לא רפו ידיו, ולא נחלשה הרגשתו לדאוג, להעניש את הראויים לעונש לפי משפט הצדק. חכמים אומרים לנו גם שהוא דאג, שהם יגיעו לחיי העולם הבא, שע"י העונש הזה שהם יקבלו בעולם הזה, יפתרו מהעונש לעולם הבא. לא משנאה, מדין צדק, ובחוזק הכרתו, ושיקול דעתו הגדולה, ציווה את בנו בעת הפרידה , על דבר הנקמה מיואב בן צוריה, ולהוריד את שיבת שמעי בן גרא בדם שאול. ואם כי שמעי כבר התנפל לפניו בבקשת סליחה, וגם הוא הבטיח לו שלא ירע לו בחייו. בכל זאת, במוצאו את הדבר נחוץ, ציווה את בנו להמית אותו. אז הוא עמד בהתחייבות, אני לא ארע לך. עכשיו תקשיבו את המסקנות, כל זה למדנו מהקב"ה כן? שמצד אחד הוא אל רחום וחנון, מצד שני שובר אויבים, ומכניע זדים וכו'. האיש שאינו תלמיד חכם, שאין בכוחו לנקום, ולנטור, במקום הראוי, גם להטיב לא ידע. תלמיד חכם צריך להיות פעם כך, ופעם כך. פעם רכה, פעם מכה. לפי הזמן, לפי המקום, לפי האנשים. צריך לדעת איך להתהלך במידותיו. חכמים אמרו, וזה הלכה בשולחן ערוך, כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש. אינו תלמיד חכם. עכשיו אנחנו מבינים, איש שהוא לא תלמיד חכם, אין לו את הכוח לנקום ולנטור במקום שראוי, אז גם להטיב הוא לא ידע. כי הוא לא יודע להשתמש במידות שלו. כתוב, "כל המרחם על האכזרים, סופו להתאכזר על הרחמנים", הוא מהפך את המידות, הוא פועל לפי אינסטיקטים, הוא פועל לפי רגש, הוא פועל לפי טבעו, זה לא תלמיד חכם. תלמיד חכם צריך לפעמים ללטף, לפעמים לגעור. ההלכה אומרת "זרוק מרה בתלמידים". ז"א לפעמים, צריך תלמיד חכם, רב, לגעור בתלמידים, לזרוק בהם מרה, כן, מרה זה דבר מר אתם יודעים. ולמה? כי כוון שהוא עושה רק עפ"י התכונות והטבע שלו, אז גם טובתו לאן תגיע? כי אם הוא לא סובל מישהו, הוא לא יטיב לו. ואולי הדין שכן צריך להטיב לו, ודווקא להטיב לו. הרי התורה אומרת במפורש, אם תראה חמור שונאיך רובץ בדרך, "עזוב תעזוב עמו". התורה אומרת דווקא שאתה רואה את החמור, היום זה המכונית, אם אתה רואה שהוא נתקע ויש לו פנצ'ר בדרך, דווקא תעזור לו אתה, שהוא שונא שלך. דווקא, בדיוק הפוך אומרת התורה, אל תפעל לפי הרגשות שלך. למה, כי ככה תתקן את יצרך הרע, כי יצר הרע אומר אההה, מגיע לו. המידות הטובות אינן שולטות בו, רק עד שלא יבוא לידי נסיון, אבל כשהוא בא לידי נסיון, לעשות נגד הטבע שלו, הוא לא יוכל לעשות. הוא לא שולט  בטבע שלו, הוא לא יכול לשלוט עליו, אין לו מידות טובות. למה, יש לו טבעים, מה שאתה רואה אותו נוח, כי כרגע נו לו להיות נוח. אבל ברגע שאתה תעשה משהו שלא נוח, תראה איך הוא יתהפך עליך. אז פירושו של דבר שהוא לא נוח, זה לא מידות שאתה יכול לסמוך עליהם, זה אדם אימפולסיבי.
גם טבע של אדם, אפילו זה שאנחנו מכירים אותו אדם נוח, אתם שמעתם כמה מקרים אחרונים, שאנשים רצחו, ושואלים את השכנים, אומרים, אני לא מאמין, אתה יודע איך הם היו חיים, זוג יונים, איך יכול להיות שהוא הרג אותה, איך יכול להיות. אפילו על הערבי האחרון שהרג, אמרו כל אלה שמכירים אותו, מה, לא יכול להיות, מה זה, בן אדם טוב, עושה חסדים, מה קרה שהוא דרס אנשים, איך יכול להיות, מידות שאנחנו רואים, טובות אצל בן אדם. צריך לדעת, הרבה מן הרע יש בו באדם, הרבה מן הרע. למה, "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" רק בכוח הדעת מי שמשליט את דעתו ושכלו יכול לנצח את טבעו. מי שלא משתמש בדעתו ושכלו, בחוכמה, לא יוכל לשלוט בטבעו והוא מתפרץ, אתה לא מכיר אותו. הוא יכול להיות חיית אדם, הוא יכול לרצוח. את מי, את הכי קרובים לו. אז אל תתפעלו ממידות טובות, ונוחות. אל תגידו לא יכול להיות, והבן הזה, לא, אני לא מאמין עליו, אין דבר כזה. רק אדם שיכול לשלוט במידות, פעם ככה, פעם ככה, עפ"י התורה, זה אדם שאפשר לסמוך עליו שהוא יתנהג כראוי. לא, הוא לא תלמיד חכם, לא תלמיד חכם, זה כמו בעל חי.
אחרי שאנחנו מבינים את כל זה, אז אנחנו צריכים עכשיו זהירות, מה הזהירות? מזה אנחנו לומדים גם שאנחנו לא נעשה רע לאחרים, ולא נשתמש במידת אכזריות, כי גבורה, זה מידתו של תלמיד חכם, שהוא פועל על פי הדעת והחוכמה, ולכן, לפעמים הוא גוער, לפעמים הוא עושה דברים, וכו' וכו' זה עפ"י התורה. אבל בכל אדם יש אכזריות, אבל אדם שהוא סתם אדם, לא תלמיד חכם, ולא עפ"י התורה. האדם הזה ישתמש באכזריות במקום שלא צריך, והוא יגיד כן מגיע לו, הוא צריך זה ככה, זה חייבים, אם לא זה ככה, ואם זה ככה, ככה.. זה שאינו תלמיד חכם, שהטבעים שלו שולטים בו, אסור לו להיות נוקם ונוטר. כי זה לא ממוצא הדעת והחוכמה, והוא יענש על זה, הוא יענש על זה, הוא יענש על זה. כתוב על יהוא, שהוא חיבל את כל משפחת אחאב, שהיו עובדי עבודה זרה, ובסוף חייבו אותו מן השמים, למה, בגלל שהוא השאיר עוד עבודה זרה, אז אם רצחת אותם, בגלל שעבדו עבודה זרה, מצוין, זה הדין. אבל אם השארת חלק, אז זה לא היה בגלל שאתה נלחמת בעבודה זרה, זה בגלל הטבעים הרעים שלך. בגלל הטבעים הרעים שלך, אז הוא נקרא רוצח, הוא נקרא רוצח. וככה התורה מתייחסת אליו, בהתחלה היא משבחת אותו על מה שהוא עשה, כי זה מה שהוא צריך לעשות, אבל אחרי שהתברר שלא עשית ככה עם כולם. זהו, זה מה שטוענים היום על הבית דין העליון, בית משפט העליון, שהוא התיר את חברת הכנסת הערבייה, שמצדדת בטרוריסטים והכל, ואת היהודי בן ארי, אז, פסלו אותו מלהיות חבר כנסת. אם זה כן, אז צריך להיות דין אחד שווה, אם מישהו משבח טרוריסטים, בן אם הם יהודים, בן אם הם ערבים, אז אתה אומר משפט אחד לכולם, אבל למה הערבי יותר מיוחס מהיהודי? מה זה? אההה זה אומר, שהמקור, הוא לא מקור טהור, לא נובע מהחוכמה, ולא מהדעת, אבל כולם יודעים להתפתל, לכתוב ככה, פסקי דין כאלה וכאלה וכאלה.. והם יוצאים מזה נחמד, והם מצדדים בהם אחר כך הפרקליטות, ואחרים. והכל בסדר.
אז עכשיו, אמרנו שמי שאינו תלמיד חכם, אינו רשאי להיות נוקם, ונוטר. ואנחנו, אנחנו יתומים, מדעת, מחוכמה, ודאי שעלול שאנחנו נטעה בעצמנו, ונחשוב שאנחנו כוונתנו לשם שמים. אני מקנא לה' פפפפאם. ובאמת זה יכול להיות, שאנחנו מושפעים מכוחות הטבע הפשוטים שלנו, כמה עלולים אנו להשלות את עצמינו שכוונתנו לשם שמים. הנה, להרצאה הזאת באו פחות, למה, כי הורידו את המודעות, בשם שמים כמובן, ותלו מישהו אחר במקומי, איפה שאני הייתי תלו מרצה אחר, ממש לשם שמים. אז ז"א אדם שהוא לא תלמיד חכם, אם הוא עושה פעולות שהוא חושב שהוא עושה לשם שמים, שידע שיתבעו אותו, כי יראו לו מה עשית פה, ומה עשית כאן. למה לא עשית בשווה, ולמה לא דנת אותו דבר, מה יגיד? יראו לו, זה הכוחות שלך הטבעיים פעלו, לא החוכמה והשכל. לכן, כל מקום שיש מידות, צריך לפחד. כי אנחנו לא יודעים מאיזה מקור זה נובע אצלנו, ובפרט, אם אנחנו מחליטים מיד, ישר, שאתם מחליט מיד, וודאי שהוא לא התייעץ עם שכלו, ולא התבונן, ולא שקל את כל המקרים, ולא בחן את כל הדוגמאות הקודמות שהיו לו. אם אחרי כל זה אתה הגעת למסקנה שבאמת אתה בטוח שאתה הולך לעשות את המעשה הנכון, נו, אפשר להגיד אולי כן אולי לא, אבל אם אתה פועל מידית, בלי לשקול את הדברים, לא בישוב הדעת, בפזיזות, וודאי שזה רק הכוחות הטבעיים שלך התפרצו, ואתה תיתבע עליהם. וודאי שהנהגתך אינה נכונה, וודאי.
אז כל אחד לפי ערכו צריך להשתדל, שכל הנהגה תהיה לא מצד הטבע, אלא על פי הוראת החוכמה שיש בו, אם יש בו, באותה מידה צריך להשתמש בכוחות שנטועים בו, לצורך הנהגת החוכמה. איך אדם ידע, אם ההנהגה שלו במידות הגבורה, נגיד, הגבורה, אם, איך הוא ידע אם זה ממקור החוכמה, צריך לבחון את עצמו, אם במקום שזה נוגע לכבוד שלו, או לממון שלו, פועלת החוכמה את פעולתה, והוא יכול לכבוד את כוחות נפשו, ולעשות לפי דרישת האמת. אם אתה יכול לשלוט על כוחותיך גם במקום שמפסידים אותך ממון, גם אם פוגעים בכבודך, אם אתה יכול לשקול, ולהחליט נכון על פי דרישת האמת, אז אתה תוכל להתנהג גם עם אחרים במידות הגבורה. ואם צריך להרע במקרה מסוים, שמוצא לנחוץ עפ"י החוכמה, ועפ"י האמת יהיה מותר. אבל זה רק אחרי שבחנת שבכל מקרה ומקרה שקרה לך בענייני ממון שלך, יכולת למשל, לוותר. יכולת, לבלום את עצמך. יכולת, או תמיד פעלת, בלהחזיר, בלהחזיר כמו שצריך, או פגעו לך בכבוד, ולא יכולת לשתוק, וחייב להחזיר, מה אני אשתוק לו, אני אשתוק לו, ישר מחזיר, אתה לא יכול, אתה לא יכול לעשות שום דבר נגד אחרים, להרע להם והכל, כי זה לא ממקור הצדק, לא ממקור המשפט, לא ממקור האמת, אתה פשוט בחור עצבני, זה הכול. שום קנאות לה', ושום לשם שמים, הכול.. זה כמו אנשים לפעמים אומרים, תשמע, אם יש איזה משהו לעשות, תקרא לי, אני.. מה אתה אומר לי, שאתה בעל חי, שאני אם אתה רוצה, אני טורף, אני אריה, תביא לי מה שאתה רוצה, אני טורף אותו.  מה, צריך שיקול דעת, מתי כן, מתי לא, כלפי מי, כלפי מה, אז אם בן אדם כל הזמן הוא מוכן, ודרוך, למלחמות, לעניינים, לזה ופה ושם, זה וודאי נובע לא ממקור של חוכמה, ולא דעת, ולא שכל, ולא כלום.
עכשיו תשמעו את הסיום, זה משהו מדהים, זה בחיים שלכם לא שמעתם, זה פעם ראשונה. "ויושע אדני ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" צריכים לשמוח, או לא לשמוח. צריכים לשמוח, או לא לשמוח. המצרים הרוצחים, רצחו להם את הילדים, שיקעו אותם בלבנים, מנעו מהם פריה ורביה, שיעבדו אותם, עינו אותם, רחצו בדמם של תינוקות, רדפו אחריהם, הכול.. סוף סוף, הקב"ה טיבע אותם בים, אחרי כל המכות, והשליך אותם, פגרים מתים ליד רגליהם, שיראו את הכול, יש לך שמחה יותר מזה? תראו את הפלסטינים, שפוגע בגן ילדים איזה טיל, איך הם רוקדים, מחלקים סוכריות, וזה וזה וזה.. אז אם אתה רואה את אלה, שהרגו, ורצחו, וזה, וטבחו, והכל.. מישהו התאבל עליהם, מישהו יבכה עליהם, צריך לשמוח ולרקוד, לא? אבל הם עדיין לא אמרו שירה. כתוב "ויושע אדני ביום ההוא את ישראל מיד מצרים" כבר הושיע אותם, דיי, יצאו ממצרים לחרות, הושיע אותם, לא רק זה, "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" אחרי שה' הטביע אותם, והשליך אותם, זרק אותם בחזרה לשפת הים, שיראו שהם מתים. עדיין לא אמרו שירה, לא שרו שירה על הישועה, ולא על המפלה של מצרים, על מה שהוא הושיע אותם לפחות תשירו, לא שרו. ועל מה שהוא הפיל את מצרים, וטיבע אותם, והשליך אותם, גם לא שרו. כי אפילו שהם הרעו להם מאד, בכל זאת איך אפשר לשיר, ולשמוח, שמחה שלימה, שרואים מחנה גדול של בני אדם מוטלים על שפת הים, מתגלגלים בפרפורי הגסיסה, מתים, ולא מתים. איך אפשר? בכל אופן, אתה בן אדם, אתה רואה בן אדם.. אבל מה כתוב, שימו לב, "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה אדני במצרים, ויראו העם את אדני, ויאמינו באדני ובמשה עבדו" "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לאדני, ויאמרו לאמור, אשירה לאדני" למי שרים? שרים לה'. רק כשהכירו את יד ה', שראו את ההתגלות של מלכותו של הקב"ה, ובאו ליידי יראה, "ויראו העם את אדני, ויאמינו באדני" אחרי שהם באו ליראה, ואמונה בה', כל כך בהירה. רק אז ישיר משה. על זה ראוי לשיר, על זה צריך לשמוח. והדבר הזה היה נגד הטבע, של משה רבינו, ורק בגלל שזה בא לו מקור החוכמה, והדעת, לכן הוא שר. עכשיו תקשיבו, וכי זה היה קל למשה איש האלוהים, לראות אנשים מתגלגלים בייסורים נוראיים, מפרפרים בין החיים והמוות, ולשיר, ולשמוח שמחה עצומה, הרי הוא לא יכול היה לראות, ויאמר לרשע: "למה תכה רעך" הוא לא יכול לראות שפוגעים אחד בשני, שהוא רואה את בנות יתרו, שהרועים שמה מענים אותם, הוא נכנס להציל אותם. הוא לא יכול לראות דברים שנעשים שלא בצדק, ולא על פי דין. אז איך זה שהוא אומר שיר כזה, "אז ישיר משה ובני ישראל", אלא, הדעת ואור החוכמה הביאו אותו לזה, שראה את הכוח של הקב"ה הגדול שמתגלה, שהביא את בנ"י ליידי אמונה בשם, ויראה בשם, אז לעומת זה, כל דבר בעולם כאין ואפס. גם אם אתה רואה דברים הכי קשים בעולם, אבל אם הקב"ה עשה זאת, הוא בעצמו, הוא עשה את זה, מי טיבע אותם, לא משה, הקב"ה, והקב"ה מבין שזה הראוי להעשות בהם, וזה מביא את ישראל ליראה, ואמונה בה', אז משוררים לה'. בזה תיקן, תקשיבו את הסוף, בזה תיקן משה את מה שחטא. במה הוא חטא אמרנו, באז, "ומאז שבאתי אל פרעה, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת" מה היה פה, מה היה פה, אתם יודעים מה היה פה, תקשיבו טוב מה היה פה, משה רבינו נמשך אחרי רגשות אהבה, וחמלה, שלא לבני ישראל, בהיותו הרועה הנאמן של עמ"י. כמו רועה שחומל על הצאן, וודאי שמשה חומל על עמ"י שנבחר להיות הרועה שלהם, המנהיג, והוא רואה שמאז שהוא בא אל פרעה, אז הוא הרע לעמ"י, והכביד את עבודתם, והכניס אתם לשעבוד קשה, והוא גם רואה, שה' לא הציל. וזה אותו משה, שאמר ימותו אלף כמשה, ולא תוזק ציפורן של אחד מבנ"י. הקב"ה אמר שהוא רוצה לכלות את ישראל אחרי העגל, ואמר לו, "ואעשך לגוי גדול" אני אהרוג את כולם, וממך אני אתחיל את עמ"י מחדש. אמר לו "מחני נא מספרך אשר כתבת" ימותו אלף כמו משה, ולא תיפול ציפורן מצפורנן של ישראל. ככה, ככה היה דואג ואוהב, הרועה הנאמן, משה רבינו. וכשהוא ראה את הצער של ישראל, שהוא הרע להם פרעה, אחרי שהוא בא אליו פעם ראשונה, הוא התפעל מזה כל כך, עד שמרוב עוגמת נפש, וצער, אמר את המילים שאמר, "ומאז באתי אל פרעה, הרע לעם הזה". אז מה הוא אמר, הוא אמר, אימפולסיבית. בלי חכמה, בלי דעת, הוא אמר את זה לפי הטבע שלו, שהוא אוהב את עמ"י ישראל, והוא רואה שהם מצטערים, והם ככה, אז הרגש פעל, והוא ביטא את הרגש, ואמר את מה שאמר. ולא היה מקום להגיד דבר כזה, למה, כי ה' כבר לפני כן אמר לו, שאני אכביד את לב פרעה, הוא לא ישמע אליך, אתה תלך אומנם בשליחותי, אתה תגיד לו, שלח את עמי ויעבדוני, אבל הוא לא ישלח. אבל בשעה שהוא ראה את הצער, ושבאו דתן ואבירם, ואמרו לו "יראה אלוהים וישפוט, אשר הבאשתם אתם את רחינו, בעיני פרעה, ובעיני מצרים" אז הוא התפעל כל כך, מהדברים שהם אמרו, ופנה להקב"ה ואמר, כך וכך. אז זה היה חטא, אז מה היה החטא בעצם, שהוא הלך אחרי הרגש הטבעי, וזה היה חטא גדול לאיש האלוהים. איך הוא תיקן את החטא, שאח"כ הראה שהוא התגבר בדעתו על הרגש, וכשראה את היד הגדולה אשר עשה אדני במצרים, לא הביט אל מידת הרחמים שבו. כשראה אותם מתים על שפת הים, הראה גבורת השכל לשיר, "אז ישיר משה ובני ישראל", ב"אז" הוא קילקל, ב"אז" הוא תיקן. ה"אז" הראשון היה בגלל שהטבע התפרץ, הפעם השני ה"אז" שהוא אמר, זה כבר היה שירה, הוא התגבר על כל הטבע, ולמרות שהרגש אומר שצריך לחמול על המצרים כאילו, הוא אמר את השירה, כולה קודש לה' יתברך, למרות מה שהוא רואה לנגד עיניו. זה מלמד אותנו, שאנחנו צריכים שאור החוכמה שנטע בנו הקב"ה, זה השכל האלוקי שקיבלנו, הוא יאיר לנו את הדרך, שנשתמש בכל הכוחות שלנו, לפי הוראת החוכמה, ורק אחד שיודע להשתמש בכל כוחותיו, על פי האמת והתורה, נקרא תלמיד חכם. לכן, כל תלמיד חכם, שאינו נוקם ונוטר כנחש, אינו תלמיד חכם. הלכה בשולחן ערוך, איי איי איי איי.. אז למדנו שיעור חשוב מאד מפרשת השבוע, מפה נדע, שחייבים לתקן את המידות, על פי התורה, יש ספרים מיוחדים לזה, אורחות צדיקים, שערי תשובה, מסילת ישרים, חובת הלבבות, ספרים שלמים. שרק .. ראשית חכמה, שמסבירים רק איך להשתמש במידות. ואומר הגאון מוילנא, שכל מה שבאנו לעולם זה לתקן את המידות, ואם לאו, למה לו חיים. אתה יכול להיות גאון, חכם, עצום, הכל, אין לך מידות טובות, אתה עבדת אצל עצמך, לא עבדת את ה'. אתה בעל חיים מפותח, אתה חמור נושא ספרים, יש לך מלא ספרים בראש, אתה זוכר הכול, אבל אתה חמור, לא השתנית. למה חמור, כי כתוב: "עייר פרא אדם יוולד". כל ילד הוא כמו עייר, בועט, זה זה... זורק, קורע, מושך, משליך, הכול. אתם רואים, כמו עייר, כל זמן שלא מחנכים את העייר, הוא רק בועט משתולל. כל אחד נקרא עייר פרא, ומה צריך שיעשה, אדם יולד. מתוך העייר הזה, צריך להצמיח אדם. שיתנהג כמו אדם. הרי איך אנחנו אומרים לבן אדם שמתנהג לא נכון, מה אתה בהמה, תגיד מה אתה חמור, מה קרה לך, איך אתה מתנהג. אנחנו בעצמנו אומרים לו, בלי ללמוד תורה. ז"א יש הנהגה של אדם, ויש הנהגה של בעל חי. אדם זה מי שיודע להיות בצלם אלוקים, צלם אלוקים זה ההנהגה האלוקית, כמו שהוא ברא אותנו, עם שכל, עם נשמה, שהיא תשלוט על הגוף, אבל אם הגוף הוא אימפולסיבי, והוא פועל את הפעולות שלו, בלי דעת, ואח"כ הוא תופס את הראש, מה עשיתי, מה עשיתי, איזה שטויות, מה עשיתי, מה עשיתי, תגיד את זה לפני, לא אחרי. אחרי שהוא בסורג ובריח, הוא אומר מה עשיתי, לפני תחשוב, אבל אין לו זמן, הוא עסוק, הוא רץ, הכוחות, מריצים אותו, סוס רץ לפני הרוכב, הסוס לא מעניין אותו, הוא לא שואל אותך, לאן אתה רוצה, הוא מתחיל, אתה עושה לו ככה, הוא מתחיל לרוץ, אתה יודע את הכתובת, לא מעניין אותו, הוא רץ. כל זמן שאתה לא אומר לו כלום, הוא רץ איפה שמתאים לו, אם אין לך מושכות, הוא ייקח אותך לאן שהוא רוצה. זה הגוף של הבן אדם, הגוף של הבן אדם, רץ, רוצה לאכול, לטעום, לגעת, להנות, להתפנק, כל הזמן, הגוף כל הזמן מחפש, כמו בעל חי, בעל חי כל הזמן מוריד את הראש אוכל עשבים, כל פעם זה, כל פעם פה פה פה פה.. כל הזמן. אתה ראית פעם, סוס קורא ספר, אין דבר כזה, כל הזמן אכילה, ושתיה, וזה וזה.. וריצות, וכל הזמן, זה הכיל. מה הגוף שלנו, סוס. אבל יש עליו רוכב, הנשמה. ואתה צריך לרכב עליו, אתה צריך להוליך אותו. לא כל רגע שהוא רוצה משהו, אז אתה רץ למקרר, רץ למזווה, רץ לפה, רץ לשם. כן, קם, מחליף פיג'מה, יורד לקנות סיגריות, לא קניתי סיגריות, אוי ואבוי, לא קניתי סיגריות, לא קניתי סיגריות, בשביל לעלות עשן, אז הוא יורד באמצע הלילה, הוא הולך לקנות סיגריות, משתגע, מה יהיה, אין לי, אין לי, אין לסוס, אין סיגריות לסוס, הסוס לא.. אז לכן בני האם צריכים לדעת, צריכים לשלוט על המידות, לשלוט על המידות, זה המטרה של האדם בעולם הזה, ומי מחנך אותו לזה, התורה. אבל אם התורה לא תצליח לשפר אותך, ולא תוכל להחליף את המידות, ולהשתמש בהם כראוי, אתה נשארת עייר פרא, והאדם עוד לא נולד בך. זה שיעור חשוב צריך לשנן אותו, ולעבוד על זה. נתתי לכם רשימת ספרים, תתחילו. אני מודה לכם על ההקשבה.
תן לבחור שמה, תן לבחור.
שואל: אהלן חברה, מה נשמע? יש לי כמה שאלות אליך, בנושא..
הרב: בנושא מה?
שואל: בנושא דת, בצורה כללית, אני בן אדם שמאמין שיש בורא, אבל לא מאמין שיש דת, כלומר, אני חושב שכולנו בני אדם, ואין דבר כזה נוצרי, יהודי, מוסלמי, אני חושב שכולנו בני אדם, ואנחנו צריכים להתחיל כאילו, לחיות אחד עם השני, ולהתאחד, כי כולנו בעצם אותו זן, אין דבר כזה, יהודי, נוצרי, סליחה.
הרב: כן.
שואל: אני, עכשיו, אני לא יודע, לפי התורה, אני גם הייתי דתי.
הרב: עזוב, עזוב תורה, למה אתה אומר שאין כזה דבר, דת, ואין כלום. בן כמה אתה?
שואל: אני בן שש עשרה.
הרב: שש עשרה. הדתות קיימות אלפי שנים, כל האנשים שהיו בכל הדתות, היו גאונים, היו חכמים, היו הכול, אתה אומר כולם סתומים, לא ידעו בכלל.
שואל: לא אמרתי שכולם סתומים, זה לא מה שאמרתי.
הרב: אז מה, לא אבל אתה אומר.
שואל: אני אמרתי, אני אמרתי דבר כזה.
הרב: מה זה אני אמרתי, מי, מי כבודו.
שואל: אני דור שרעבי.
הרב: זאת אומרת, הסבא שלך, הסבא שלך, ואבא שלך, ואבות אבותיך, לא ידעו מה שאתה בן שש עשרה יודע.
שואל: אני, אני לא אמרתי שאני יודע משהו שהם אמרו, אני פשוט מסתכל על העולם בצורה שונה.
הרב: לא הבנתי, לא הבנתי, לא הבנתי, לא הבנתי, ז"א אין היסטוריה, אין כלום, יש רק מה שרואים, תל לו לדבר יא' בן אדם מה קורה פה. רק שניה, תמתין רגע, דור שרעבי. דור, דור ודורשיו, כן, כן, כן, מה אתה אומר, אתה פועל לפי ראיה אתה אומר כן, דור..
שואל: כן.
הרב: אתה פועל לפי ראיה.
שואלף אני לא, אני, אמרתי, כלומר, לא פיזית ראיתי, אלא השקפת עולם שונה.
הרב: בוא, בוא נקשיב, עוד פעם, אני מתחיל אתך מהתחלה.
שואל: כן.
הרב: אני רוצה להבין, מאיזה מוצא אתה בא.
שואל: אני ממוצא תימני.
הרב: לא, לא זה, זה אני רואה, שרעבי, שרעבי זה לא אשכנזי, ברור. עכשיו, אני רק שואל, מאיזה מוצא, ז"א אני רואה השקפה שלי, מה זה השקפה, אתה כל כך צעיר, שאתה כבר רוצה עם ההשקפה שלך.
שואל: זה הזמן לשאול שאלות.
הרב: לא, אתה רוצה לבטל את כל השקפות העולם, מיליארדים בני אדם, לבטל אותם במחי יד, כי הגעת, הם לא שמו לב שהגעת, והגעת לעולם במיוחד לגאול אותם מהטעות.
שואל: משיח.
הרב: אני לא אמרתי שאתה משיח.
שואל: אני, אני, זה מה שאתה אומר.
הרב: דור, דור, אתה עוד בן שש עשרה, משיח לא יהיה בן שש עשרה. חכה רגע, עכשיו.
שואל: אני רק, אני רק מסתכל על העולם בצורה שונה משלך.
הרב: זה ברור שאתה מסתכל, אבל אני רוצה להבין, מאיפה אתה שואב, מאיפה אתה שואב את העוז לומר, אני בן שש עשרה, מסתכל על העולם ומחליט, שאין דבר כזה דת, לא יהודית, לא נוצרית, לא איסלם, אני לפי השקפתי צריכים כולם להתחבר כמו בעדר.
שואל: כי כולנו בתכלס אותו זן, כולנו נולדים עם אותם דברים באותם מקומות.
הרב: בדיוק, כמו כבשים, צריכים להיות בעדר, ביחד, כולם נכנסים.
שואל: אז אתה אומר שאנחנו צריכים להרוג אחד את השני על איך שהעולם נברא.
הרב: איפה שמעת שאני אמרתי דבר כזה.
שואל: זה מה שאתה אומר, זה מה שדת בסופו של דבר.
הרב: לא, לא.
שואל: רוב המלחמות קרו בגלל דת, אתה מסכים איתי.
הרב: לא, לא, לא, לא. ברוסיה אין דת.
שואל: זה נכון.
הרב: רגע, אסור דת, ברוסיה אין דת והם עשו הרבה מלחמות, גם בדרונו הם עשו הרבה מלחמות, הם חדרו לגאורגיה בלי רשות, הם לקחו את האי קרים, הם עושים מלחמות בלי..
שואל: אני לא אמרתי שאיפה ש..
הרב: רגע, סבלנות, אני נותן לך לדבר, אתה תיתן לי לדבר, אז אתה רואה שגם בלי דת, אנשים הורגים אחד את השני. 2. במועדונים, בליל שבת, זה לא אנשים דתיים, ודוקרים אחד את השני, לא הדת הרגה אותם, הם הרגו אחת את השני בלי דת, איך יכול להיות שהורגים בלי דת.
שואל: אני לא אמרתי שדת זה מקור המלחמות לכל העולם, אני אמרתי שדת..
הרב: אתה אמרת, כן.
שואל: בסופר של דבר.
הרב: כן.
שואל: גרמה להרבה מלחמות, הרב מאד מוות, מה שקורה לנו, סליחה.
הרב: אז הבאתי ראיה, תקשיב, אבל תקשיב. עד שבא אברהם אבינו, היה הרבה מלחמות ולא היה דת.
שואל: עובדי אלילים, לפי מה שאני הבנתי.
הרב: עובדי אלילים זה לא דת. זה לא דת.
שואל: זה כן, זה כן דת.
הרב: לא, זה לא דת.
שואל: זה נחשב דת.
הרב: אז גם אפיקורסות זה דת.
שואל: רגע שניה.
הרב: אז כל הכופרים הם גם דתיים.
שואל: אני, אני אגיד לך.
הרב: הם דוגלים בדת הכפירה, גם הם, הרי עבודה זרה.
שואל: דת הכפירה, אוקי, אז רק האלוהים שלך צודק. נכון, רק האלוהים שלך צודק.
הרב: לא, לא, לא.
שואל: כולם כופרים.
הרב: לא.
שואל: ואנחנו יותר ברמה רוחנית מהם.
הרב: לא, אתה בכלל לא בכוון.
שואל: זה מה שאתה אומר בעיקרון.
הרב: לא.
שואל: אז אני מצטער.
הרב: לא, זה מה שאתה שומע. אתה לא מבין מה אתה אומר, קודם כל לשלול שדת לא הורגת יותר ממי שלא דתי, אמרתי. דבר שני אמרתי, שהיו, עוד לפני שהייתה דת, היו הריגות ומלחמות.
שואלף היה עובדי אלילים.
הרב: אמרתי, רגע, רגע, רגע.
שואל: יש כאן קטע שהוא לא נכון, אדני.
הרב: רגע, רגע, אז התעקשת לומר, שעבודה זרה זה דת. אז הסברתי לך, אם עבודה זרה שהיא נגד האלוקים זה דת, אז כל..
שואל: אבל זה לא משנה, זה דרך, שיש, מה זה.. רגע.
הרב: אין לך סבלנות, אני אגיד לו פשוט שינתק עד שאני אגמור, אני אגיד לו יחבר שאני ארצה שתדבר, אבל תהיה עם דרך ארץ. אל תהיה עייר פרא.
שואל: אני לא יכול להקשיב, אני לא יכול להקשיב.
הרב: עייר פרא, עכשיו למדנו על זה תקשיב.
שואל: אוקי, סליחה.
הרב: תקשיב, אז לכן אמרתי, לכן אמרתי שגם מי שאין להם דת, זה דת. דת המינים, דת האפיקורסים, כל אלה דת. וגם אלה הורגים, זהו. בזה רק ישבתי את מה שאתה רצית לומר. עכשיו, אני חוזר שוב פעם, אז אתה החלטת בראיה שלך הפילוסופית, שאסור שיהיה דתות, צריך שכולם נהיה מאוחדים, ושווים, בלי מלחמות, בלי הריגות, בלי כלום, נכון?
שואל: כן.
הרב: יופי, דיי.
שואל: יש לנו מספיק מוות גם בלי דת.
הרב: נכון, הקורונה זה לא דתי, זה ווירוס חילוני, סיני, והוא עכשיו הורג עכשיו הרבה אנשים.
שואל: רגע, סליחה, לא שמעתי.
הרב: אמרתי שהקורונה עכשיו, זה לא ווירוס דתי.
שואל: אז אתה אומר שיש מספיק הריגות, וצריך עוד, זה מה שאתה אומר בעצם. אתה אומר יש..
הרב: איך אתה מבין כל דבר הפוך, אני לא מבין.
שואל: אז הנה, אני, בדיוק אני מסביר.
שואלת: הוא לא אומר את זה, אתה מעוות את דבריו.
שואל: זה מה שהוא אומר, הוא אומר בעצם יש את הקורונה, זה הורג הרבה אנשים בלי דת.
הרב: אז זאת אומרת, בלי דת.
שואל: בטח.
שואלת: עשית בר מצווה?
שואל: בטח, עשיתי בר מצווה. איך למדינה, אני הולך לשרת בקרבי, את יודעת, אני, אני אוהב אנשים דתיים, אני אוהב הרבה אנשים, אני אוהב את כל האדם, איך אני בושה למדינה, גברתי, את רואה הנה זה הבעיה שלי עם דת, זה הבעיה שלי עם דת, זה בדיוק הבעיה שלי עם דת.
הרב: תגיד, תגיד.
שואל: אין לי בעיה נגדך, יש לי בעיה..
הרב: אתה אמרת שאתה אוהב כל, אתה אמרת שאתה אוהב..
שואל: כן, כן.
הרב: אתה אמרת שאתה אוהב.
שואל: אני אומר את דעתי, סליחה, סליחה אדני.
הרב: אתה אמרת שאתה אוהב כל אדם, שמעתי, זה נכון או לא נכון?
שואל: אני אוהב כל אדם באשר הוא, נוצרי, כל עוד הוא אדם טוב, ואדם שמכבד את הבריות כמוני, אני אוהב אותו, ואני מכבד אותו.
הרב: ואם הוא לא מכבד?
שואל: ואני אעזור לו בכל דבר.
הרב: ואם הוא לא מכבד? אז מה אתה עושה אתו.
שואל: אם הוא לא מכבד, והוא מחפש את דרך הטוב, כלומר לאהוב כל אדם, ולהיות נחמד.
הרב: הוא לא אוהב, לא אוהב, לא כמוך, הוא בדיוק הפוך, מה אתה עושה אתו?
שואל: אני משתדל להתייחס אליו הכי טוב שאני יכול, ו..
הרב: ואם הוא עדיין נשאר כמו שהוא ולא כמוך, מה אתה עושה אתו?
שואל: אין לי יותר מידי מה לעשות אתו.
הרב: אז מה עושים עם אחד כזה, מה לעשות אתו? אחד שהוא בדיוק הפוך ממך.
שואל: בדיוק הפוך ממני.
הרב: לא אוהב, לא אוהב אף אחד.
שואלף אני צריך לכבד את כל, אני צריך לכבד כל בן אדם באשר הוא.
הרב: הבנתי, בוא אני אתן לך דוגמא: אדם אחד שקוראים לו היטלר, מה אתה אומר, נכבד אותו או לא?
שואל: הוא בן אדם שהרג הרבה מאד אנשים.
הרב: אז מה. אז מה, מה יש.
שואל: גם על אידיאולוגיה שזה דבר שמאד דומה לדת.
הרב: אבל לא הבנתי, מה הבעיה.
שואל: אני לא משווה חס ושלום.
הרב: אבל תן לי לדבר.
שואל: סליחה.
הרב: מה הבעיה שהוא הרג, הוא חושב הפוך ממך, אמרתי אחד שחושב הפוך ממך.
שואל: אין לו ערך לחיים, זה הבעיה.
הרב: בדיוק, מותר לבן אדם גם לא לחשוב כמוך, כי אתה חושב בגיל שש עשרה שהוא.
שואל: לא, אני לא פסלתי.
הרב: תן לי לדבר.
שואל: אוקי, סליחה אדני. מצטער.
הרב: יש, אתה בגיל שש עשרה, בגיל שש עשרה, מבטל את כל העבר של העולם, כל העולם כולם, בטלים, כי אתה באת עם פילוסופיה חדשה. אבל ברור לך, שאין כל העולם כמוך, כי אם היו כולם כמוך, לא היית צריך לדרוש את הדרשה הזאת. כי כולם כמוך, אז ברור לך, שאתה יחיד, וכולם לא כמוך. עכשיו נשאלת השאלה: מה קורה עם אחד שלא כמוך, ומבין גם הוא מגיל שש עשרה יש לו פילוסופיה שצריך להרוג יהודים, קוראים לו במקרה, לא דור שרעבי, קוראים לו, היטלר, והוא החליט להרוג את כל היהודים עד כמה שאפשר, הוא גם אמר בגיל שש עשרה, יש לי פילוסופיה, אני אגיע לגיל מסוים, ואני אטפל בהם, הוא הגיע לגיל מסוים, והוא החליט לעשות מה שעשה, מה נעשה איתו?
שואל: בוא נתחיל בזה שזה היה מעבר לגיל עשרים מה שהוא חשב, וזה..
הרב: מה זה? מה זה?
שואל: הוא חשב, הוא התחיל לחשוב את זה מעבר לגיל עשרים, אחרי מלחמת העולם הראשונה שקראנו לה..
הרב: אל תחליט מתי הוא התחיל.
שואל: לא, זה, זה לפי ההסטוריה.
הרב: אל תתחיל, מתי הוא התחיל.
שואל: לא משנה, שניה, אוקי.
הרב: הלאה.
שואל: אז רגע, אז אתה אומר שאם מספרים הרבה פעמים שקר, הוא הופך לאמת? כי זה מה שאתה אומר.
הרב: תענה על השאלה שלי.
שואל: רגע, שניה, רגע, אדני, אדני, רגע, בבקשה.
הרב: מה עם היטלר, לא אתן לך לשאול שאלה, עכשיו תענה תשובה.
שואל: איפה.
הרב: שאלת אותי.
שואל: כן.
הרב: עניתי, עכשיו אני שואל, תענה לי.
שואל: יש עניין של ערכים.
הרב: מה, מי קבע.
שואל: מי קבע.
הרב: מה זה ערכים.
שואל: חלק מלהתאחד, אני..
הרב: רוב החילונים אומרים, אין דבר כזה ללמד ערכים, מה פתאום ערכים, מי אמר שהערך שלך שאתה מחליט, הוא ערך חשוב, והערך ההוא לא חשוב. מי אמר.
שואל: אז, אז רגע, בתורה יש גם הרבה מאד ערכים חשובים, אני לא אומר שלא.
הרב: יש ערכים שהעולם כולו נוהג על פיהם, לדוגמא: הערך של משפחה, בעל ואשה מביאים ילדים, עכשיו התחלפו הערכים, בעל ובעל קונים ילדים.
שואל: כן, למה לא, אני לא כזה.
הרב: לא הבנת.
שואל: אבל למה לא.
הרב: בסדר, בסדר, לא הבנת, לא הבנת, זה בסדר, לא הבנת שזה בסדר?
שואל: לא הבנתי.
הרב: אז מה אחד אומר, אתה רוצה שיהיה אחדות, אני רוצה להרוג אנשים, הוא בא עם ערכים אחרים, הוא אומר קוראים לי היטלר, אני נגד דור שרעבי, אני חושב הפוך, ואני חושב להרוג אחרים.
שואל: גם זה אם אתה לא שם לב בא מאידיאולוגיה.
הרב: מה אכפת לי מאיפה זה בא.
שואל: אבל רגע, שניה, זה בא מאידיאולוגיה מסוימת.
הרב: לא אכפת, תענה לשאלה.
שואל: אבל זה גם בא מסוג של דת, אני מצטער אבל אני לא משווה חס ושלום.
הרב: למה, למה, למה אתה מבטל אותו, למה, למה אתה מבטל אותו.
שואל: אני, אני מבטל אותו כי זה פוגע בערכים של אדם בסיסיים.
הרב: איזה ערכים בסיסיים, איפה יש ערכים, איזה ערכים תגיד לי.
שואל: מה, מה איזה ערכים.
הרב: תגיד לי מה הערכים שלך.
שואל: מה הערכים שלי.
הרב: שואלת חברה תנו לי לנהל את זה. מה הערכים שלך. שרעבי אני אפסיק אותך אם אתה לא עונה לי.
שואל: אוקי, שניה, סליחה אדני.
הרב: מה הערכים שלך.
שואל: אוקי, דבר ראשון, כבוד האדם חשוב לי מאד, וחרות חשוב לי מאד.
הרב: לא הבנתי מה קרה לכם.
שואל: חברה, חברה, אתם יודעים כאילו כל אחד יכול לזרוק לי מילה, זה, זה לא העניין, אני רוצה להקשיב לו, ושנוכל לדבר.
הרב: הלו, דור שרעבי, דור שרעבי.
שואל: מה, מה.
הרב: דור שרעבי.
שואל: כן.
הרב: אתה אמרת שערך ראשון זה כבוד האדם בחרותו.
שואל: מה, סליחה.
הרב: אמרת שערך ראשון זה כבוד האדם וחרותות, נכון.
שואל: כבוד האדם, והחרות של האדם, לעשות מה שהוא רוצה עם הגוף שלו, עם, עם מה שהוא רוצה.
הרב: שלום, עצור. שמעתי. עכשיו אני רוצה להיות דתי, פנטי, מה אתה אומר, האם..
שואל: אני בעד.
הרב: מגיע לי.
שואל: זה בסדר.
הרב: מגיע לי.
שואל: זה בסדר גמור. רגע.
שואל: כל בן אדם שיעשה מה שהוא רוצה.
הרב: די, די תעצור.
שואל: עד שזה פוגע באחר.
הרב: תעצור, תעצור, תעצור. עכשיו, אני אומר, אני אומר, שאתה כשאתה מחלל שבת, אתה פוגע בכבודי, ובחרותי, שהשבת תהיה במרחב הציבורי, שאף אחד לא יפריע את מנוחתי. זה כבודי וחרותי. אתה אומר בדיוק הפוך. אתה אומר, כבודי וחרותי, לנסוע בתחבורה ציבורית בשבת, ואני אעשה מה שבא לי, תקשיב, אני חרותי לנוח כל יום השבת. אתה, חרותך, לשמוע מוזיקה פראית, רוק כבד,כל השבת ממולי. אני כבודי וחרותי כך, ואתה כבודך, איך נסתדר? מי יחליט מה נכון.
שואל: זה העניין, אוקי, אתה בדיוק אתה, לפי מה שהבנתי אותך, מפריע לך שאחרים עושים.
הרב: לא מפריע לי כלום, אמרתי בדיוק מה, אתה תגיד לי מי מכריע עכשיו.
שואל: מה מי מכריע, סליחה.
הרב: מי יכריע, אני ואתה בלבד בעולם, ויש עוד כמה..
שואל: אני..
הרב: רגע, יש עוד כמה בני אדם, שאין להם דעה נחרצת, הם שומעים אותי, שומעים אותך. מי יכריע עכשיו איך נתנהג, כי אתה סותר אותי.
שואל: הם, הם, זה העניין.
הרב: אתה סותר אותי, אני סותר אותך. מה יהיה במקרה כזה, תענה.
שואל: הם, אותם אנשים.
הרב: ואם הם יינטו כולם לצד שלי נגיד.
שואל: זה בסדר.
הרב: אז אתה מתבטל.
שואל: אם זה מה שהם רוצים לעשות מרצון.
הרב: לא הבנתי, אז אתה, רגע, רגע.
שואל: ורגע, אבל אתה לא מקשיב לי אתה לא נותן לי לסיים את תשובות שלי.
הרב: אני מקשיב, אבל אתה תתבטל? אתה תתבטל? אם כולם יינטו אלי, אתה תתבטל?
שואל: סליחה.
הרב: אז אתה תתבטל, אני ביטלתי לך את החרות והכבוד.
שואל: לא הבנתי אותך.
הרב: הרי אמרת שהאנשים האחרים יכריעו.
שואל: אנשים אחרים, תשמע.
הרב: תענה לשאלות.
שואל: אני אגיד לך, אני.
הרב: תענה לשאלות.
שואל: אתה יכול להגיד מה שאתה, רוצה למי שאתה רוצה, הכול בסדר.
הרב: אתה לא שומע מה אני אומר
שואל: אתה בדיוק שואל אותי..
הרב: אתה רוצה לנסוע בשבת עם אוטובוס.
שואל: כן.
הרב: שעושה לי עשן, ורעש ליד החלון בשבת, אני לא רוצה.
שואל: בין עירוניים, זה בסדר לדעתך?
הרב: אפשר לדבר? עכשיו שנינו נוגדים, בכבוד, ובחירות. עכשיו, נשאלתי, שאלתי אותך, מי יקבע, אמרת, הם. אני שואל שאלה הבאה, אם הם יחליטו נגיד, שאני צודק, וצריך להיות כמוני, האם אתה תבטל את דעתך או לא?
שואל: אני אתן להם להחליט לעשות מה שהם רוצים.
הרב: לא הבנתי, אבל אתה צריך לבטל, הם אומרים שאני צודק ולא אתה. אז מה לעשות.
שואל: אני, עוד פעם, יש ענין של חופש, אם זה מה שעושה להם טוב..
הרב: אז שאלתי, והם אומרים שהחופש שלך מבטל את החופש שלי. אז צריך להחליט איזה חופש לבחור.
שואל: תן לי שניה לדבר אני אענה לך על הכול.
הרב: סגור אותו, עזוב, חבל על הזמן, כן..
שואלת: רגע הוא שואל..
שואל: חבל.
הרב: כן, כן, תן לבחור הזה, כן, תן לבחור שונה ראשונה.
שואל: ערב טוב כבוד הרב.
הרב: לא, לא שומעים, כן, רגע, נו..
שואל: ערב טוב כבוד הרב.
הרב: מתי אני אשמע אותו.
שואל: ערב טוב כבוד הרב.
הרב: כן.
שואל: יש לי שאלה, אני אדם שהתחלתי להתחזק, בשנתיים..
הרב: למה אתה לא מגביר טיפה? מה אתה מתקמצן על זה? מה..
שואל: יש לי שאלה, בשנתיים האחרונות התחלתי להתחזק בדת, וגדלתי על זה שמשה רבינו, קרע את ים סוף עם המטה.
הרב: כן.
שואל: ועכשיו בזמן, בתקופה האחרונה הבנתי שהוא קרע את זה עם היד, אני רוצה לדעת אם זה נכון, או לא נכון, ש.. כי זה מנפץ לי את החלום שגדלתי עליו.
הרב: היד, והמטה, החזיקו ביחד, והוא נטה את ידו על הים וזהו.
שואל: אז זה עם המטה, או עם היד.
הרב: היד החזיקה במטה, והוא נטה ידו על הים.
שואל: אז אני, אני שמעתי שזה הוא קרע את זה הים..
הרב: הוא לא קרע בכלל, ה' קרע את הים לשנים עשר גזרים, רק הוא היה צריך לעשות פעולה עם היד, זה הכול.
שואל: אוקי, תודה.
הרב: כן, תן לבחור פה, רק רגע.
שואל: שקט פה שקט, כבוד הרב.
הרב: זה אימפולסיבי היה.
שואל: לקחתי שליטה.
הרב: כן.
שואל: כבוד הרב אני יש לי להגיד דבר, אני קודם כל מכבד את כבודו, אני אוהב את כבודו, אני הייתי פה אצלך לפני שלוש עשרה שנה, אם אני זכור לך בפנים, ביקשתי פוריות, נתתי לך פה לדבר בבמה, פה באיזה אולם, דיברת עם אשתי בטלפון, היום יש לי שלושה ילדים, ילדה בת שלוש עשרה.
הרב: ברוך ה'.
שואל: ואני, אני יודע בתוך תוכי, יש לי ילדה בת שש, הגדולה שלי קוראים לה תהל, הקטנה שלי קוראים לה אדל, היום נולד לי תינוק, יש לי תינוק בן ארבעה חודשים, שהוא, קוראים לו הלל, נולד לי בשמחת תורה בסוכות, ואני בתוך תוכי, אני שומע את הדור הצעיר, שומע זה, אנחנו גם היינו צעירים, היום אני בגיל ארבעים ושתיים, מכיר את העבר, ואת ההווה, איך שאומרים, מכיר את שתי הכיוונים, הכוונה שלי, אני בתוך תוכי, אני מרגיש מבורא עולם, הוא העמיד אותי בנסיונות חבל על הזמן, תקופות שהיה לי הרבה כסף, תקופות, אני עכשיו נמצא במצב, במצב שאני יודע, פרנסה זה הבית, פרנסה זה הבית, אני עובד שתי עבודות, אני עובד בעירייה כל השבוע, ששי שבת אני בבסיס בנבטים, עובד בנבטים בשבת, במטבח שמה בנבטים, וחורה לי, חורה לי, בנשמה שאני לא עם המשפחה, בשבתות, אם המצב היה נכון מבחינה כלכלית, הייתי בבית. אבל מבחינת ש.. מבחינת הצד השני, אני צריך לפרנס את הבית שלי, יש לי ילדים בבית.
הרב: בוא אני אגיד לך משהו, אם אתה תיפטר חלילה, מי יפרנס את המשפחה.
שואל: זה מה שאני אומר.
הרב: אז למה אתה לא עושה?
שואל: מה.
הרב: תפסיק לעבוד בשבת.
שואל: כן.
הרב: תהיה עם המשפחה, ומי שזן ומפרנס את כולם, יזון ויפרנס אותך, כל הדתיים לא עובדים בשבת, והם מתפרנסים, וכל המשפחה מקבלת אוכל.
שואל: אני אשאיר הכול בידיים שלו?
הרב: זה רק בידיים שלו, בלי הידיים שלו אתה לא מקבל גם מנבטים.
שואל: צודק.
הרב: הכול אתה מקבל רק מהיד שלו, אבל למה ללכת עד נבטים לקבל מהיד שלו, הוא יכול להביא לך מהעבודה בעירייה.
שואל: אני עובד בעירייה.
הרב: מספיק, די, זה המקום הכי טוב שאפשר, עובדים מינימום מקבלים מקסימום.
שואל: אשריך, שאלוהים ייתן לכם בריאות.
הרב: שיהיה בהצלחה.
שואל: תודה רבה.
הרב: תן לגברת שמה, הגברת שמה.
שואלת: ערב טוב כבוד הרב.
הרב: ערב טוב.
שואלת: קודם כל תודה רבה שבאת ביום גשום כזה, ששרכת את רגליך ממרכז הארץ.
הרב: אם זה היה על חמור לא יודע אם הייתי מגיע.
שואלת: עכשיו, אממ מספר אנשים שרצו להופיע פה הערב.
הרב: מה, מה.
שואלת: אני אומרת שמספר אנשים שרצו להופיע פה הערב, לבוא לשמוע את ההרצאה שלך, אבל בעטיין של כל מיני סיבות נבצר מהם להופיע, אז הם הפנו לי כמה שאלות.
הרב: אוקי.
שואלת: נתחיל דווקא מהשאלה היותר אישית שמופנת אליך, הייתי מורה בהרבה מאד מקומות, ובין היתר הייתי מורה בקיבוץ להב, בעבר, ואחד מהתלמידים שהיום הוא גם סיים צבא, הוא פנה אלי בשאלה ואמר אם את הולכת להרצאה של הרב, את חייבת לשאול אותו, תגידי לו קודם כל שאני נולדתי בקיבוץ להב, אבא שלי היה אחד מגדול מגדלי החזירים בקיבוץ, ואצלנו לא הייתה שום יהדות, מזוזה לא הייתה בבית, אנחנו לא יודעים מה זה לשמור שבת, והרשימה ארוכה. אני יום אחד נסעתי לבסיס, זה היה לפני השחרור שלי מהצבא, ישבתי באוטובוס, והנהג שם את הקלטת של הרב אמנון יצחק, במקרה, זה לא במקרה, אתם יודעים שהמילה מקרה זה רק מה', ישבתי מאחורי הנהג, ושמעתי את הקלטת שלו על הישארות הנפש, על שכר ועונש, על חיי העולם הבא, והדברים היו מאד מאוד מרתקים, ומאותה קלטת התחלתי לגלות סקרנות לגבי כל הנושא הזה של יהדות, והתחלתי לרכוש את כל הקלטות של הרב אמנון יצחק, ככה זה היה בבסיס לפני השחרור, וכיתה שלימה, חברים שהיו בכיתה שלי, ז"א כיתת חיילים כולם התחילו לחזור בתשובה, וזה דבר עצום. איך, וזה לא זה רק זה, הוא שואל, איך, תשאלי את הרב בשמי, קוראים לי יואל בן ארי, הייתי בקיבוץ להב, ועזבתי את הקיבוץ, אחרי ששמעתי את הקלטות שלך, הצטרפתי לישיבה, וחזרתי בתשובה, ואני רוצה לשאול אותו, יש הרבה אנשים שחזרו בתשובה, הרב אמנון יצחק גם חזר בתשובה, הוא בעל תשובה, אבל איך הוא הגיע, זאת השאלה שלו, לדרגה רוחנית כל כך גבוהה, הרב אורי זוהר חזר בתשובה, הוא גם כן מהשומר הצעיר, אבל איך הגעת לדרגה כזאת עם ידע כל כך עצום? זאת השאלה שלו. ואני רוצה, אחרי שתענה אני רוצה לשאול כמה שאלות, שאלה אחת שמתייחסת לפרשת השבוע, פרשת בשלח.
הרב: רגע, רגע.
שואלת: אוקי.
הרב: יש תשובה יותר מפורטת ממה שאני אתן הרגע, שנתתי בליקווד כשהייתי עכשיו בארצות הברית, שאלו אותי שאלה כזאת גם כן, קצת שונה אבל על אותו בסיס, ועניתי באריכות. אני אגיד בקצרה, מי שקורא את התורה, ומאמין בכל מה שכתוב בה, ועושה כל מה שהיא אומרת, הוא יגיע למדרגות הכי גבוהות. "שוויתי ה' לנגדי תמיד". עכשיו, צריך להבין, רגע, צריך להבין, לא כולם קוראים ומקיימים, קוראים ויודעים זה לא מספיק. קוראים ומקיימים זה דבר ראשון, שזה צריך להבין, שבלעדי זה אתה לא יכול להתקרב להקב"ה כלל וכלל, אז זה יסוד מוסד שחייב כל אחד לשים לנגד עיניו. עכשיו, יש אנשים שהם קוראים משהו, והם אומרים כן אבל אני עוד לא במדרגה הזאת, זה רק בטח צדיקים גדולים, זה רק לאחרית הימים, זה רק שיבנה המקדש, והם דוחים מעליהם הרבה דברים, כי הם אומרים אי אפשר. בשביל לעשות מה שאני אמרתי, צריך לבטל את העצמיות והאישיות שלך טוטאלית להקב"ה, שאתה הופך להיות עבד לבורא, יש אדון ויש עבד, אין לך רצון עצמי, הרצון היחיד שאתה יכול לרצות זה מה שהוא רוצה. אם אתה עושה רק מה שהוא רוצה, אז הסוד כתוב במשנה, " בטל עצמך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך". מה כתוב, אם אני מבטל את הרצון שלי לפני הרצון של הבורא, ואני עושה רק מה שהוא אומר, אל תדאג, אני אבטל את הרצון של אחרים מפני רצונך, מה רצונך? להחזיר אותם בתשובה, אני אבטל את הרצון שלהם שהם לא רוצים לחזור בתשובה, והם ישמעו לך. ככה זה עובד, בקצרה.
שואלת: ועכשיו השאלה, יפה, אני מאמינה שהוא שומע אותנו עכשיו. השאלה שלי היא מתייחסת לפרשת השבוע, בפרשת השבוע מדובר על יציאת מצרים, השאלה, אנחנו יודעים שעבדות, דיברת עכשיו על עבדות, להיות עבד להקב"ה זה דבר טבעי, וזה נורמלי. אבל להיות עבד לאדם זה לא דבר טבעי, אז השאלה היא כזאת אם הייתה תופעה שיהודים ניסו לברוח מן העבדות הזאת או ניסו ואולי הצליחו או לא הצליחו, האם הם ניסו לברוח ממצרים לפני יציאת מצרים? ואם כן, אם ניסו, אז מה עלה בגורלם?
הרב: שבט אפרים יצא שלושים שנה לפני הזמן שיצאו בני ישראל, והם מתו על ידי הפלישתים. לכן כתוב: "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא, למה, בראותם מלחמה ושבו מצרימה" אם הם יראו את כל התוצאות שקרה לשבט אפרים, הם יחזרו בחזרה למצרים מהפחד להילחם את המלחמות כמו שאלה מתו.
שואלת: וזה בדיוק מה שרציתי לשאול על שבט אפרים, כי אנחנו יודעים ששבט אפרים, זה היה שבט של פושעים, של חוטאים שעשו הכול כדי להכעיס את הקב"ה.
הרב: איפה למדת את זה?
שואלת: אנחנו יודעים את זה.
הרב: איפה יודעים?
שואלת: זה כתוב, גם אמר בספר תהילים, דוד המלך מזכיר שהקב"ה מאס בשבט אפרים ובחר ביהודה, הוא מזכיר את זה במזמורי תהילים.
הרב: זה לא בדיוק, נו בקיצור זה..
שואלת: אבל בקיצור למה אנחנו מברכים בכל זאת.
הרב: כן.
שואלת: ישימך ה' כאפרים וכמנשה אם הקונוטציה כל כך שלילית.
הרב: זה, זה בגלל שאת טועה בהבנה של מה שאמרת קודם, ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה, משום שהקטן גבר על הגדול, לפי ברכתו של יעקב, ולא קינא באחיו, ולא עשה מלחמה. ז"א המידות שלהם היו תרומיות, ובגלל זה ראוי לברך את הילדים, כוון שתמיד יש סכסוכים ומחלוקות בין הילדים, שהם יהיו כאפרים ומנשה, כוון שיחיו בשלום תמיד, ובאחווה, ולא יהיה בניהם שום סכסוך.
שואלת: ולגבי..
הרב: עכשיו, אפרים, שבט אפרים, הרי נתפלגה המלכות בין יהודה לבין אפרים ונהיו עשרת השבטים מול שתי השבטים, יהודה ובנימין.
שואלת: כן.
הרב: וזה נקרא מלכי ישראל מול מלכי יהודה, וכתוב שבאחרית, כך כתוב בפרק ישעיה י"א על "יצא חטר מגזע ישי"
שואלת: "ונצר  משורשיו יפרה"
הרב: נכון, אז שמה כתוב שכבר לא ילחמו לא אפרים ביהודה, ולא זה..
שואלת: זה באחרית הימים.
הרב: כן, אז זה יהיה ביחד, לכן יבואו שני משיחים, משיח בן יוסף, ומשיח בן דוד. תודה רבה על השאלה.
שואלת: עכשיו אני רוצה לשאול לגבי דוד המלך, זה מאד חשוב לי.
הרב: כן.
שואלת: דוד המלך בעיני, הוא באמת צדיק גדול, הוא דמות נערצת, הוא דמות כריזמטית, והוא היה מלך מאד מאד נרדף.
הרב: כן.
שואלת: הוא נרדף, נרדף ע"י שאול, נרדף ע"י אבשלום, והרשימה ארוכה, והוא מקלל את הרשעים את כל הרשעים האלו שהחזירו לו רעה תחת טובה ובצדק, מספיק לקרוא את מזמור ק"ט בתהילים כדי לראות את כל הקללות הנמרצות שהוא מנחית עליהם. עכשיו, אני שואלת שאלה, האם מותר לאדם פשוט לא למלך, מלך ברור שהוא קילל. לקלל בינו לבין הקב"ה את כל האנשים רעים שגורמים לו נזק וממש אורבים לו ורוצים אותו, פושטים לו את העור. כמו למשל עובדי עירייה, עובדי הרשויות, אני לא יודעת אם יש עירייה שיכולה להתחרות בשחיתות של עירית באר שבע למשל, והרשימה ארוכה, אפשר למלא אנציקלופדיות, האם מותר לבן אדם בינו לבן הקב"ה לקלל ואם הוא אדם תם וישר והוא חף מפשע ונעשה לו באמת עוול והשעה היא שעת רצון, הקללה יכולה להתקבל ע"י הקב"ה, שאלה.
הרב: טוב בואי אני אסביר, קודם כל אני מודה על השאלה, ועכשיו תקשיבי. קודם כל לקלל ככלל, זה לא טוב. דבר שני מקטרג הוא על עצמו גם כן, אם הוא ראוי בכלל לקלל או לא, כי אם הוא מקלל  מישהו שעשה לו עוולה בודקים בשמים, בודקים בשמים אם הוא עשה עוולות לאחרים. אז הוא פותח לעצמו גם את התיק כי הוא בעצם מוסר דין לשמים, מוסר דין מי זה מבקש את הבקשה פלוני, רגע בוא נפתח את התיק, מסתכלים, אוהוווו אוהוווו מה כתוב אצלו, כמה הוא זה וזה וזה.. זה אחד. שתיים, אם אנשים יוצאים נגד התורה, אז כותב הרמב"ם שמבזים ומקללים אותם אחרי שמתרים בהם, אם הם לא שומעים, ובן אדם למקום אז יש מצווה לקלל וכו' וכו' וכו'..
שואלת: כן.
הרב: רגע, יש קללות שקיללו כל ישראל את כל ישראל, "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" וענו כל העם אמן. "ארור מכה רעהו בסתר" וענו כל העם אמן. אחד עשרה קללות של ארור שקיללו וכולם הסכימו שמי שעובר על הדברים האלה, הוא מקולל, הוא ארור. אז יש דברים מסוימים שהתורה בעצמה קיללה ואמרה שהאדם הזה מקולל מעצם המעשים שהוא עושה.
שואלת: כן.
הרב: עכשיו, אם בן אדם רודף אחרי מישהו להורגו או לבטל את תורתו, אז זה דבר מסוג שעליו נאמר שתלמיד חכם חייב לנקום ולנטור, לא מחמת גופו עצמו, אלא מחמת תורתו. ז"א לוקחים בן אדם מבטלים את כל מה שהוא עשה כל ימי חייו ומפסידים את כל הרוחניות שלו אצל אחרים וכו', אדם כזה וודאי שחייב לנקום ולנטור, כי על זה דיברו.
שואלת: דיברת על זה בהרצאה.
הרב: עכשיו, אם העיריה לוקחת ממך כסף כמו שאת אומרת ולא נותנת לך תמורה, או שהיא עושה ככה ועושה ככה.
שואלת: לא רק ממני.
הרב: אז רק רגע, אין לך את הכתובת המדויקת לקלל, כי מי אשם שמה? יכול להיות שזה ראש העיר בהנחיה שלו, יכול להיות שזה לא הוא, שזה המנכ"ל של העירייה, יכול להיות שזה המנהל של התברואה, יכול להיות שזה מנהל זה, את לא יודעת אפילו כתובת..
שואלת: השחיתות כל כך מאורגנת שם, שאולי יש..
הרב: ברוך ה', ברוך ה', ברוך ה', זה מתחיל..
שואלת: עכשיו.
הרב: רגע, רגע, רגע, רגע, זה מתחיל מראש הממשלה ויורד עד ריש גרגותא, כולם ברוך ה' מסודרים בעניין, יש ממי ללמוד. עכשיו הנקודה, הנקודה היא פשוטה, להרגיל את הקללות לא טוב, אימא שלי לימדה אותי לא לקלל, לא לקלל, לא לקלל, זה הכול. למעט, מה שהתורה מתירה ואומרת כמו שהסברתי, אז עכשיו צריך לדעת, אין צורך בזה, יכול להיגרם רק נזק. נכון שקיללת הדיוט אין לזלזל בה כי היא יכולה לפגוע, תלוי אם היא נאמרה בשעה מסוימת, שעה רעה, היא יכולה לפגוע, אל תהיה קללת הדיוט קלה בעיניך.
שואלת: קלה בעיניך.
הרב: אבל בכל אופן, צריך להתרחק מזה עד כמה שיותר.
שואלת: עכשיו, באותו הקשר רציתי רק לסיים רק בשאלה באמת מאד חשובה, יש אנשים שחושבים, זה לגבי נושא אחר, לגבי אנשים שהם  לוקים רחמנא ליצלן במחלת נפש, יש אנשים שחושבים שמחלת נפש, התרופות האלה שנותנים להם להרדים את המחלה, שזה הפתרון.  אני קראתי בספר של הרב יהודה פטיה, רוחות מספרות, שבדרך כלל, שהדעה שלו שאדם שחולה נפש זה אדם שנדבקה בו רוח של טומאה, כן, ויש כל מיני שיטות ודרך להוציא את הרוח הזאת. אני שואלת אותך, איך מרפאים חולה נפש לפי דעתך.
הרב: קודם כל, ההגדרה של חולה נפש, זה לא מה שחושבים כולם, הרמב"ם אומר בהלכות דעות שחולה נפש זה מי שלא יודע להשתמש במידות שלו נכון, מה שלמדנו כל הערב. אדם כזה הוא נקרא חולה נפש, מה יעשה אומר הרמב"ם, ילך אצל החכמים שילמדו אותו איך לתקן את המידות. עכשיו לדוגמא, אדם הוא בעל גאווה גדולה ביותר והוא חולה נפש למה? כל מי שפוגע בו ולו דבר קטן, הוא יכול להתפרץ ולשבור עליו כך וכך, ולשבור ולהרוס, את רואה בדרכים לפעמים דורסים אנשים, לפעמים זה.. אחד היום היה כתוב, שאחד ענה לו לא בסדר שחט אותו. פשוט, ככה, זה ודאי שאומרים, מה אתה חולה נפש, ככה אנחנו אומרים לאנשים לא? עושה פעולה לא הגיונית כל כך אומרים לו, מה אתה חולה נפש? והוא לא לוקח כדורים, אבל מה אתה חולה נפש, כי הפעולה הזאת היא מורה שאתה חולה בנפשך. עכשיו, מה השורש של המחלה, גאווה לדוגמא.
שואלת: גאווה.
הרב: אז הגאווה, מה אומר הרמב"ם, איך מטפלים בחולה נפש כזה, הוא לא אומר לקחת כדורים, ולא עשבים.
שואלת: לעבור לקיצוניות אחרת.
הרב: הוא אומר לקיצוניות השנייה, להיות שפל ברך, ז"א אתה..
שואלת: ואז הוא יגיע לעמק השווה.
הרב: ואז הוא יגיע..
שואלת: לשביל הזהב.
הרב: לשביל הזהב, שזה יהיה עניו. אז ז"א צריך לטפל בו בקיצוניות השנייה, ואז אם הוא מרגיל את עצמו בזה, אז מתקנים לו את הנפש. יש לי אחד, שבא אלי, אמרתי לו תשמע אצלך זה הבעיה גאווה, אז הוא אמר לי מה אני עושה, אז אמרתי לו, אתה בולם את הפה שלך מעכשיו שלושה חודשים, לא משנה מה יקרה, לאף אחד אתה לא עונה, לאף אחד אתה לא עונה. והיה לו מקרה, מאד משפיל, הוא ניסה להדריך מישהו באיזה משהו, ואמר לו הערה נכונה, לא הערה לא נכונה, ואז הוא אמר לו מה אתה מתערב, מי אתה בכלל, למה אתה מתערב, מה... ולפני כמה אנשים, והוא מחשיב את עצמו, וזה פגיעה. למה אתה עונה לי ככה, מה אמרתי לך, אמרתי לך דבר לטובתך, לא אמרתי דבר לא טוב, אבל הוא לא יכול לענות כי אמרתי לו שאתה לא תענה, אז הוא לא ענה. אז הוא התבייש מאד, נפגע מאד, ובא אלי שאל מה עשיתי, נהגתי נכון גם במקרה הזה שלא עניתי? אמרתי לו נהגת מצוין. עכשיו רגע, קראתי לבן אדם השני, ספר לי מה היה, סיפר לי, אמרתי לו ולמה ענית לו ככה, אההה לא יודע הוא, זה זה זה... אמרתי לו תגיד ויש משהו קודם בניכם? אהה.. כן היה פעם שהוא לא ענה לי זה...  אמרתי טוב, אתה חושב שזה נכון ככה לעשות לו לשפוך את דמו ולהלבין את פניו בפני כמה אנשים?  הוא אומר אני מתחרט, אני מצטער ואני זה.. אמרתי לו, אז לא, אתה צריך עכשיו לאותם אנשים ששמעו אתה צריך להגיד בפניו ובפניהם, שאתה מתחרט והכל. אתה מתחרט באמת או לא? אמר לי כן, אמרתי לו טוב, תתחבקו עכשיו, התחבקו. קראתי להם, זה, התפייסו, נגמר הסיפור. תיקנו את כל הזה, עכשיו תארי לך שהוא היה משתמש במידה שלו של הגאווה, והיה עונה לו, והיו עונה ועוד עונה, ויכול להיות שהיו עפים חפצים, ולך תדע איך זה היה נגמר. זה נקרא חולה נפש, תיקנתי להם את הנפש על ידי מה שטיפלתי בשורש. השורש של הבעיה זה גאווה של שניהם, אז אם מטפלים בבעיה יש רפואה. אבל אם לוקחים כדורים, איך אמרת, מרדימים את המחלה.
שואלת: זה מרדימים את המחלה. ומה לגבי הדעות האלה של הרבנים למשל לקחו אדם לרב כדורי אז הוא אמר לו שיש לך שד ערבי בתוך הגוף, ורק עם שבע שופרות ושבע ספרי תורה וכל הדבר הזה.
הרב: אני מצליח, אני מצליח בלי שופרות ובלי שדים ובלי כלום לסדר את כולם הכול בסדר, תודה.
שואלת: תודה רבה לך.
הרב: כן, כן, רגע, תן לבחור פה, נו נו נו..
שואל: תודה רבה הרב.
הרב: כן.
שואל: ערב טוב, אני רציתי ברכה מהרב, התחתנתי לפני שמונה חודשים, רוצה ברכה לזרע של קיימא.
הרב: תלמד שעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים, ואשתך חצי שעה שערי תשובה של רבינו יונה, שלושה חודשים, כל יום חצי שעה ובע"ה אם תעשו כן תזכו לזרע חי וקיים.
שואל: אמן, תודה רבה.
הרב: תן לבחור בסוף בסוף, תן לבחור בסוף, על מה, ללמוד שעתיים תורה בתענית דיבור כ יום, הגבר שלושה חודשים רצוף, תשעים יום כן, והאישה ספר שערי תשובה, כל יום, חצי שעה, תשעים יום. כן.
שואל: ערב טוב כבוד הרב.
הרב: ערב טוב.
שואל: ושלום לך, ובברכה, וכל הברכות, ואשריך ואשרי חלקיך על מ שאתה עושה בעולם וגם בארץ. ו"כל מי שמציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו" וזה אתה, אז אשריך, וכל אלה שחזרו בתשובה וכל אלה ששומעים, והקלטות שלך וכל הדברים האלה. אנחנו באנו לפה וראינו פעם ראשונה פה גם, שהופעת פה לפני כמה חודשים, אבל אנחנו רוצים לבקש ממך ברכה, ולהטיל עלינו משהו, אנחנו שומרים שבת, יש לנו ציצית, אנחנו בנינו כולל, יש שמה היום קרוב לעשרה אברכים שלומדים, ובאנו לבקש ממך ברכה בשביל חבר שלנו, מילדות הוא בן ששים, קוראים לו שמואל אטדגי, והוא יש לו את המחלה שהתגלתה בשלושה מקומות, שהתגלתה לא מזמן. ואנחנו מבקשים ממך שתברך אותו פה בנוכחות הקהל הזה.
הרב: הוא דתי או לא דתי?
שואל: כן, הוא דתי כן, הוא דתי, כן, הוא גם היום מאושפז בגני עומר שם, יש בת חולים כזה, היום הוא היה בסורוקה, והעבירו אותו לשם.
הרב: מה אומרים הרופאים והסיכויים?
שואל: שאין כל כך סיכוי כזה, שנראה לטווח ארוך, אז הם נותנים כמו שהם נותנים לכל אחד שיש לו בשלושה מקומות, בלבלב, בריאות, ובכבד.
הרב: בלבלב זה הכי קשה שכמעט..
שואל: נכון.
הרב: ואף אחד לא יוצא מזה.
שואל: כן.
הרב: אבל תקשיב, אם אתם רוצים להפך גזירה, יכול להיות, יכול להיות נס, יכול להיות לא נשלול, בשביל זה צריך לעשות הרצאה רק לרפואתו, שיהיה לו המון המון זכויות מזה, הרצאה גדולה, ואם יש באמת אנשים שאוהבים אותו ואכפת להם שהו יחיה.
שואל: כן, יש.
הרב: שיקבלו כמה שיותר אנשים לפחות עשרה, ארבעים יום תענית בשבילו, אם יעשו את הדבר הזה, אולי יש סיכוי שיכול להיות שיהיה נס, היו מקרים כאלה, לא הרבה אבל היו, שאנשים..
שואל: ישועת ה' כהרף עין.
הרב: נכון, אבל זה צריך להראות שיש פה אנשים שנלחמים בשבילו שהוא שיישאר, כשרואים שבשמים מוותרים עליו אז אין מי שיעצור את ה.. אין זכויות, צריך זכויות בשביל זה, הרי כתוב שהקב"ה "הצור תמים פועלו, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול" אז אם תהיו בעלי זכויות ותעשו תשובה וכל הדברים שאני אומר, אז זה מרבה את הזכויות שלא מגיע לכם להצטער שהוא ימות, אז אם אתם יכולים לעשות דבר כזה שאז יהיה אפילו מישהו אחד שלא ראוי שיצטער על מקרה שאסור לדבר, אז יכול להיות שזה ימנע, לפחות לדחות אם לא לגמרי, אבל הכול תלוי בעד כמה אנשים נחושים לעשות כדבר הזה. זכיתי כבר שכמה אנשים ניצלו ממוות גמור, ממש, אבל שמעו מאה אחוז.
שואל: אנחנו מחר נדבר על זה בכולל.
הרב: בכולל.
שואל: בבית מדרש ונראה אם יש עוד כמה שכן מוכנים.
הרב: נכון, לא רק אתם גם בני המשפחה האוהבים, אם הם באמת אוהבים.
שואל: אתה צודק.
הרב: אז הם צריכים לעשות זה ההזדמנות להראות ולגלות את האהבה.
שואל: אנחנו נדבר איתם ו... בעזרת ה'.
הרב: ההרצאה הזאת...
שואל: אז אם תוכל רק לברך לרפואתו ככה ש..
הרב: אם תעשו את כל מה שאמרתי, מה שמו.
שואל: שמואל אטדגי בן סעדה.
הרב: שמואל בן סעדה, ה' ירפא אותו ברפואה שלימה בזכות הדברים שאמרתי.
שואל: אמן, אמן, תהיה בריא והרבה הרבה הרבה כוח נשמה.
הרב: תן ליהודי עם המעיל החום, רוצה לדבר? כן.
שואל: שלום כבוד הרב.
הרב: שלום.
שואל: יש לנו פה חבר שרוצה שתגזור לו את הקוקו.
הרב: בוא מותק, בוא.
שואל: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
הרב: כן, תן ליהודי פה החייל, פה החייל.
שואל: נעים מאד כבוד הרב, ערב טוב קודם כל.
הרב: ערב טוב.
שואל: תודה שכיבדת אותנו במעמד שלך, יש לי שתי שאלות.
הרב: שתי.
שואל: שתי שאלות כן, שאלה אחת אני רוצה שתוכיח בפני בקשה שאין דרך אחרת מלבד הדת שלנו בלי עוררין ושאלה שניה זה משהו לגבי האבולוציה, אני אשמח קודם כל שתענה לי על השאלה הראשונה, לפני זה.
הרב: לגבי ההוכחות לדת שלנו, אז הדת שלנו הייתה במעמד של מליונים, שלא רק יהודים היו שם, גם אומות העולם וזה הבסיס גם לדתות שבאו אחרינו, אז ז"א אם יש עדים לדוגמא: אם היו באים שני עדים ואומרים לך שראו מקרה פלוני האם אתה אמור להאמין להם או לא?
שואל: כן.
הרב: אם באים ששה עדים, אתה צריך להאמין להם יותר.
שואל: העדות יותר חזקה כן.
הרב: אם באים ששים אתה צריך להאמין להם עוד יותר, אם באים שש מאות ודאי, ואם באים שש מאות אלף והם אומרים שהם היו במעמד הר סיני, אחרי יציאת מצרים שהם יצאו, אחרי עשרת המכות, אחרי שהם עברו בים, אחרי שהם אכלו את המן, אחרי כל זה הם ראו את ה' שמעו אותו אומר את עשרת הדיברות. "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" אז הם יודעים מי זה הוציא אותם, מי התרה בפרעה ונתן את המכות, אז זה ודאי דבר שאי אפשר להכחיש אותו, דבר שראו אותו מליונים והעבירו אחד לשני, איך העבירו את זה? אני אשאל אותך עוד שאלה. אתה יודע עוד מעט יהיה חג הפסח.
שואל: נכון.
הרב: פסח זה לזכר מה?
שואל: יציאת מצרים.
הרב: לפני שנה חגגת את זה?
שואל: נכון.
הרב: לפני עשר חגגו את זה?
שואל: נכון.
הרב: מתי התחילו?
שואל: אלפי שנים כבר.
הרב: ממתי אבל התחילו?
שואל: מיציאת מצרים עצמה.
הרב: מיציאת מצרים.
שואל: כן.
הרב: אז ז"א למה עושים יציאת מצרים, זכר ליציאת מצרים.
שואל: נכון.
הרב: כל שנה, כמו יום העצמאות.
שואל: סליחה כבוד הרב שאני קוטע אותך, אני לא שללתי את הדת חס וחלילה, אני פשוט רוצה לדעת שהדת הזאת, זה הדרך הנכונה.
הרב: אז אני מסביר, אנחנו היחידים שהקב"ה התגלה אלינו ונתן לנו את התורה, אין שום  עם שטוען שהקב"ה התגלה אליו ונתן לו את התורה.
שואל: נכון.
הרב: כל הדתות באו אחרינו, הנצרות באה אחרינו, היא בת אלפיים בלבד, אנחנו שלושת אלפים שלוש מאות פלוס והאסלם לפני שלוש מאות שנה והקוראן זה מהמקרא אצלנו והנצרות זה בדיות, זה לא ישו כתב זה מאות שנים אחריו, אמרו שהוא אמר, אמרו. אז ז"א הדת היחידה האמתית עם גילוי אלוקים זה אנחנו. עשרת הדיברות אף אחד לא מייחס אותם לשום אומה ולשון רק לנו, בארצות הברית אפילו שזה מדינה שהיא מפרידה בין דת למדינה, אין כיתה בבית ספר שאין עשרת הדיברות אז ז"א זאת הדת היחידה עם גילוי אלוקי במעמד של מליונים. זהו.
שואל: אוקי, תודה רבה לך קודם כל. שאלה שניה לגבי האבולוציה, זה, ראיתי הרצאות שלך גם ביוטיוב, גם באפליקציה של שופר שאתה שולל את תורת האבולוציה, גם אני שולל אותה, היא מטומטמת מאד לפי דעתי.
הרב: כן.
שואל: אבל יש שמה משהו קטן שכן מציק לי ואני רוצה שתענה עליה.
הרב: בבקשה.
שואל: היום מראים למשל תמונות באינטרנט של כל מיני גולגולות ועצמות וזה.. בגדלים שונים, שנראים כמו בן אדם ודברים שדומים, אני חושב שזה לא סותר את הדת שלנו, זה שבן אדם כאילו זה שהדת קיימת, זה לא אומר שבן אדם לא עבר איזה שהוא תהליך של התפתחות מסוימת, כאילו כי גם בתנ"ך מופיע לך שגוליית היה בגודל מסוים ומשה רבינו היה בגודל אחר.
הרב: שמעתי, שמעתי, שמעתי. מה אכפת לנו מה אתה חושב, אכפת לנו מה האמת.
שואל: אוקי.
הרב: היות והתורה ניתנה מאת ה' במעמד של מליונים ובתורה כתוב שאדם הראשון נברא והצאצאים שלו כולם אותו דבר וגיל העולם הוא לא יותר מאשר חמשת אלפים שבע מאות שמונים שנה שאנחנו נמצאים בו היום, אז ז"א זה אותם בני אדם בדיוק אותו דבר בלי שום התפתחות, בלי שום קשקושים וזה, וזה מסורת איש מפי איש, לא מחקרים ארכיאולוגים. ז"א אתה, יש לך אבא, לאבא היה אבא, אז הוא סבא, וככה זה היה אחורה אחורה, עד שתגיע לאדם הראשון, אין יותר, אין יותר. ממילא אם יש לנו את כל המסורת זה נקרא אילן היוחסין של בני האדם, מהאדם הראשון שנברא עד עכשיו. מה אני צריך תאוריות דביליות בגלל שמצאת עצם כזאת ואחרת וגולגולת כזאת או כזאת. לדוגמא: משה רבינו היה גובהו חמש מטר פלוס, עכשיו אם היית מוצא חס.. נגיד היית מוצא, למה אני אומר חס כי נעלם קברו בכוונה, אם היית מוצא גופה כזאת היית אומר בונא פעם היו ענקיים, פעם היו זה.. לא, לא היו הרבה כאלה, עכשיו משה רבינו היה חמש מטר פלוס, אבל עוג כתוב שהוא היה עוד יותר ממנו, ואם היית מוצא עכשיו את העצמות של עוג היית אומר יאווווו.. אז בטח היו ככה מליונים והתפתחו וזה.. ואח"כ התקטנו ואח"כ ככה ואח"כ.. יש לנו בדיוק מסורת, מי היה גבוהה, מי היה נמוך, כמה חיו, מי חי, ממתי עד מי, מי גדל מי.. אחד אחרי השני. אנחנו לא צריכים שום תאוריות ואל תחפש לי באדמה, כתוב הכול למעלה מעל האדמה, תקרא מה כתוב וזה הכול.
שואל: תודה רבה, אפשר בבקשה לקבל טלית.
הרב: מה.
שואל: אפשר לקבל טלית בבקשה.
הרב: בבקשה, בכבוד. ברוך..
שואל: ברוך.
הרב: אתה.
שואל: אתה.
הרב: אדו.
שואל: ה'
הרב: אלו..
שואל: אלוקינו.
הרב: מלך העולם.
שואל: מלך העולם.
הרב: שהחיינו.
שואל: שהחיינו.
הרב: וקיימנו.
שואל: וקיימנו.
הרב: והגיענו.
שואל: והגיענו.
הרב: לזמן הזה.
שואל: לזמן הזה.
קהל: אמן.
הרב: אתה רצית לדבר? תן לו בבקשה את המיקרופון.
שואל: ערב טוב לרב.
הרב: רק רגע, ערב טוב, כן בבקשה.
שואל: ערב טוב לרב, ערב טוב לכולם, אני רוצה להגיד המון המון תודה לרב הקדוש הזה בשם כל עם ישראל על כל העבודה במשך מעבר לארבעים שנים, הוא עשה פלאים ומעל למיון חוזרים בעלי תשובה מלאים ושלמים ונתן להם סיכוי וניסים מפה ועד להודעה חדשה באמת, אני באופן אישי גם כן אני חווה איזה שהו סוג של תהליך עם הרב ולפני בערך חודשיים בערך, הילד שלי התגייס לצבא ולפני הגיוס הוא ביקש ממני שאני אבקש מהרב ברכה ושהגעתי לרב אז הרב בירך אותו ואמר נסיעה טובה וזה, ברכה והצלחה וכל טוב ובאמת הוא היה חודש בטירונות והוא נפל מגובה של שלוש מטר ולא קרה לו כלום ובאמת הרב זה חתיכת דבר והזכויות שיש לך, זה אנשים כאילו צריכים להבין את המשמעות ואת היכולות האלה ואת הקרבה שיש לך לבורא עולם וזה אך ורק בן אדם שהוא אמיתי ושהוא דבק באמת והוא לא זז מהאמת שלו מילימטר, הוא מצליח לעמוד בזה, למרות ועל אף כל אלה שמנסים לחבל ומנסים להשמיץ ומנסים בכל מיני דרכים, כאלה ואחרות, כבר סדר גודל של שמונה שנים בערך, בגלל הפוליטיקה הזאת, שגם אתה רצית לעשות אותה לשם שמים, אבל בסוף זה לא קרה כנראה שאלוהים זה מה שהוא בחר, בטוח שהוא בחר, כי אם היית באמת רוצה אז היית הולך שוב, אבל זה עדיין שמונה שנים, זה עדיין לא עבר, לא יודע אם זה יעבור, אני לא יודע אם זה באמת הסיבה, אולי הסיבה זה סתם צרות עין, אולי שנאת חינם, בטוח שנאת חינם. מה שבטוח, שלא יזיק באמת, באמת, שאנשים טיפה יתחילו להיצמד לאמת, להבין מה קורה עם האמת וללכת לכוון שהוא טוב לכולם, תודה רבה לכולם.
הרב: תהיה בריא. כן, שאלה אחרונה לגברת שמה בפינה. כבר, כבר, כבר, כבר, רגע, רגע, רגע, אבל המיקרופון אצלה רגע, רגע, אני אברך, אברך, אברך.
שואלת: כבוד הרב קודם כל אני מתרגשת, שאני פה ועומדת, רק שאני לא אתעלף, אבל.. תודה רבה שנתת לי את הזכות לדבר ושאני עומדת פה באמת ושומעת את ההרצאה שלך פה מול העיניים, ורציתי לבקש בקשה קטנה, למישהי שהיא עקרה איזה תשע שנים וכואב לי לראות אותה ככה.
הרב: דתיה או לא.
שואלת: היא חזרה בתשובה.
הרב: כמה זמן.
שואלת: תשע שנים.
הרב: חוזרת בתשובה?
שואלת: כן.
הרב: למה היא לא באה.
שואלת: זה משהו אישי שלה, היה לה קצת קשה.
הרב: למה בעלה לא בא.
שואלת: אני לא יודעת אם הוא יודע.
הרב: הבנתי, טוב, את שמעת מה אמרתי להם, לשמור שעתיים, הבעל ילמד תורה שעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף והיא תלמד.
שואלת: שלושה חודשים מה?
הרב: שלושה חודשים.
שואלת: אוקי.
הרב: ללמוד שעתיים תורה רצוף.
שואלת: אוקי.
הרב: ותענית דיבור, הבעל שלושה חודשים, תשעים יום והאישה תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה, כל יום, תשעים יום, אם יעשו ככה בע"ה יתברך יזכו לפרי בטן.
שואלת: אמן, אמן, ויש אפשרות לעוד אה זה משהו קטן.
הרב: כן.
שואלת: אהה כאילו אני, אחי כאילו ניצל מתאונת דרכים ב"ה ו.. אבל כאילו נפגע קצת בחלקו התחתון ויש סכום שאנחנו צריכים להשיג ומה שכן בע"ה כאילו מה שצריך להיות יקרה.
הרב: הוא דתי או לא?
שואלת: אני רוצה שהוא יחזור בתשובה בגלל זה מה שאני אומרת לך, אני רוצה תפילה..
הרב: תגידי לו שישמור שבת, יניח תפילין, בע"ה יתרפא ברגליו.
שואלת: אמן, אמן.
הרב: בסדר.
שואלת: טוב, בסדר.
הרב: תודה לכולם, בואי, בואי, בואי.