בני ברק - בני ברק - התאוה ואני חומה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אמרת עמר עכשיו שתהיה כוכב!

זה לא צריך להרפיד

ימים על ימי מלך תוסיף שנות הבקימות דור ודור

ימים עד ימי מלך תוסיג שנותקם עוד דור בדור

ימים עד ימי מלך תוסיג שנותקם עוד דור בדור

ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

יבו מלך הכבוד, הכבוד שלו

צירוף שערנו שכם יינסו פתחי עולם, ויבו מלך הכבוד, הכבוד שלה

צירוף שערנו שכם יינסו פתחי עולם, ויבו מלך הכבוד, הכבוד שלו

תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

חד-שמעית, בבקשה.

הערב יהיה נהיינו נשמת הערות ונשמעות ולעימים נשמת נעמים בהתארת שמורות וסעדות.

ואלה מציאתה בחזרתה בתשומה של שלום בן שושנה ואחינו.

הערב גם לימו נשמעות ורעימים נעמים נעמותה.

בספר במדבר יא',

בפסוק ד' כתוב,

והאספסוף אשר בקרבו התאבו תאווה

וישו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר.

בפרשיות האלה קוראים על מידת התאווה הכבוד והקנאה.

והעניינים שם נפלאים ומבהינים

בפרשיות האלה.

אנחנו רואים במה נכשל קורח

במידת הקנאה.

כמו שאמרו, זיכרונם לברכה, שנתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל,

וגם משהו התקנא.

גם הטענה הזו עליו אינה אלא לפי גודל דרגתו

זה לא קנאה פשוטה, רגילה,

זה קנאת המעלה

כי כל העדה כולם קדושים

כולם שמעו אנוכי ולא יהיה לך אלוהים אחרים?

אז כל הטענה עליו זה לפי גודל דרגתו

והמרגלים

גם נכשלו במידת הכבוד

כי אמרו לנפשם כשיבואו לארץ לא יהיו הם הנשיאים

כי עם אחרים יהיו בחירות מחדש

ובזה יתמעט כבודם

וגם הם הטענה עליהם

לפי גובה דרגתם

כמובן כמה גודל השפעה תהיה להם

למה שאפו גדולי ישראל למלכות?

בגלל שמי שזוכה להיות מלך הוא יכול להשפיע על העם לטובה

לתקן את העם

להעלות אותם במדרגות

אז אם כל זה הטענות עליהם

הן טענות בדקות

לפי גודל מעלתם

אבל נשאלת השאלה אם זה ככה

איך

הם סרו והתגלגלו מרחק כה גדול

עד שהמרגלים אמרו לעם ישראל כי חזק הוא ממנו

ורש״י אומר שהם הטיחו כביכול כלפי מעלה

זאת אומרת העם היושב בארץ

חזק כביכול מהקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא לא יאכל עליהם

איך אפשר?

אם זה כל כך בדקות בגלל כבוד שיבחרו באחרים במקומם כשייכנסו לארץ

איך מגיעים למדרגה כזאת של שפל

להגיד

כי חזק הוא ממנו בכוונה שהעם היושב שם ענקים וכו'

הם יותר כביכול מהקדוש ברוך הוא שהוא לא יאכל עליהם

אז אנחנו לומדים עכשיו סוגיה מאוד מאוד מדהימה

אם לא לומדים את זה לא יודעים את זה אי אפשר לעלות על הדעת את מה שנלמד עכשיו

אנחנו רגילים

לבאר תמיד שהתאווה מעבירה את האדם

וגוררת אותו מאחת לאחת

עד שהוא יבוא למינות

פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים

זה מתחיל בפיתוי פן יפתה

זה יגרום לסור מעם השם עד עבודה זרה

אז אנחנו רגילים לבאר תמיד שהתאווה מעבירה את האדם וגוררת אותו מאחת לאחת

עד שבא לידי מינות כמו שאנחנו אומרים על יצר הרע

הוא בא תמיד בקטנה אומר לך עבור על זה משהו קטן קטן קטן

אחר כך גם על זה וזה עד שיגיד לך לך עבוד עבודה זרה

והכל מתחיל

מהקטנה שבקטנה

אבל אנחנו רגילים לומר שמה הגורם הראשוני?

תאווה

והתאווה גורמת לבן אדם שהוא נגרר עד שיבוא לידי מינות

אבל עכשיו אנחנו מגלים לכם

שאין העניין הזה על דרך של גררה ואהבה זה לא נגרר וזה לא מביא יש פה סוד גדול בעניין סוד גדול

אתם יודעים מה הסוד? לא תאמינו

שבתאווה כבר נגמר הכל

בתאווה עצמה אתה כבר מין אתה כבר כופר אתה כבר אפיקורוס

בעצם זה שיש לך כבר את התאווה הכל מונח בפנים

זה לא אתה מתחיל עם תאווה ויהיה תהליך תהליך של הידרדרות

עד שתגיע להיות מין באפיקורוס לא

ברגע שכבר יש לך את התאווה הכל נמצא בפנים בתוך התאווה יש כבר את המין אתה כופר

ותשמעו דברי הרמחל הקדוש

בספר דעת תבונות מ'

וזה הלשון שלו

אבל אדם הראשון נתפתה אחר התאווה והתשוקה שלו

ואז חזר וחשב סברות רעות

כדי להקל לעצמו

והרי זה כי אין מה שאמרו זיכרונם לברכה בסנהדרין סג'

לא עבדו ישראל עבודה זרה

אלא להתיר להם עריות בפרהסיה

ואמרו זיכרונם לברכה

אדם הראשון

מין היה

מין זה כופר באפיקורוס

מין

אני חוזר על מה שנאמר פה פה זה מקוצר זה רק הקטע ששייך אלינו

אבל בפרק שמה מוסבר מה זה הייחוד השלם ולמה הקדוש ברוך הוא עשה הסתר בעולם

ההסתר של הקדוש ברוך הוא ההפך מהארת פנים

הארת פנים

זה הייחוד השלם כשאתה רואה את הקדוש ברוך הוא בגלוי כמו שהיה במדבר סיני

השם נגלה עליהם

אבל כשיש הסתר ואנוכי הסתר אסתיר פני מכם

אז נוצר המצב של רע

רואים שלרע כאילו יש מקום

כאילו הרע פועל

יש לו ממשלה

הוא יכול לגרום לאנשים לעשות רעות

הכל תחת פיקוח והשגחה של הבורא הוא מאפשר את זה

למה בשביל שאתה תגלה את הייחוד השלם בעצמך

אם תדע שזה רע ולא תתקרב אליו

שזה נגד מרצון הבורא

אז אתה מגלה את השם

אין פה שום הסתר

הוא נגלה לעיניך אתה יודע פה זה תרגיל של יצר הרע

או רוצה לעבוד עליה אני לא מתקרב שלום נגמר

אני אומר את זה בקצרה אבל זה מאוד מורכב יפה מסודר בדברי הרמחן

והשם רצה שאם אדם היה משיג את זה ולא מתפתח אחרי יצר הרע עם הפיתויים שהוא פיתה את חווה

אדם הראשון היה מגיע לשלמות בערב שבת

והיה מגיע לדרגה שאנחנו נגיע

בששת אלפים שנה

אם היה מבין את זה בדעתו האדם הראשון

שהרע הוא המנגד

ומזה רואים את הייחוד השלם

האדם הראשון היה משיג את השלמות, את הבחינה של עולם הבא כבר בערב שבת

והעולם היה מגיע לתיקונו

כיוון שהוא לא הכיר בדעתו ונזהר ונשמר ועבר על דברי השם

זה גורם לתיקון של ששת אלפים שנה של כל צאצאיו עד עכשיו

אז בין הדברים כותב שם הרמחן אבל אדם הראשון נתפתה פן יפתה לבבכם נתפתה פת יאמין לכל דבר

אדם הראשון נתפתה אחר התאווה ותאווה הוא לעיניים הוא אמר לו לא תאכל מחצת דעתו ורע

אבל הם ראו שהוא תאווה לעיניים

ונחמד להשכיל

אדם הראשון נתפתה אחר התאווה והתשוקה שלו

מה אומר הרמחן? מה הסדר?

הוא התאווה ואז חזר וחשב סברות רעות

כדי להקל על עצמו

שזה אפשר, זה מותר, זה טוב, ככה הניסיון יהיה יותר גדול,

ככה זה, כל מיני סברות.

והרי זה משווה את זה, משווה את זה הרמחן למה?

הרי זה כעין מה שאמרו זיכרונם לברכה

לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיה

מה פירוש?

למה עם ישראל עבדו עבודה זרה?

זה התחיל עם מה? עם התאווה.

הם רצו עריות בפרהסיה

אבל בשביל לעשות את זה צריך להיות כופר.

איך אתה תעשה דבר שאסור?

אבל אם אני עובד עבודה זרה אתה יכול לבוא אליי לשאול אותי מה עם העריות?

אני כופר, אני עובד עבודה זרה.

אז מה אתה בא אליי? למה לא בירכתי ברכת המזון?

זאת אומרת לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיה. אז מה היה הגורם?

התאווה הייתה הגורם

ובתוך התאווה כבר היה אמינות הכפירה

נחזור לאדם הראשון. אדם הראשון נתפתח אחר התאווה. מה התחיל?

התאווה.

ומה היה המונח בה?

שהוא מסכם הרמחה,

ועל זה אמרו זכרון המלכה, האדם הראשון, מין היה.

איפה הוא נהיה מין?

בסדר, תאווה תאווה. למה מין?

כי בתוך התאווה יש כבר את המינות.

זאת אומרת, לא כמו שאנחנו סוברים,

שמתאווה אתה תתפתח עוד, עוד תאווה, עוד תאווה, ואתה תגיד, אני לא בסדר כלפי השם, מה זה, אני עושה תאוות, אני עושה דברים אסורים?

איך אני יכול להמשיך? מה, אני דתי?

לא יכול דתי.

כמו זה עכשיו מסאטמר, אחד מסאטמר שהפך להיות קצין, הוא לא רוצה להיות בשקר.

מסאטמר נהיה קצין והוא לא רוצה להיות בשקר, ככה מפרסמים בכל האתרים.

בתאווה יש כבר את הכפירה, בתאווה יש כבר את הכפירה.

לא זה מתגלגל ובסוף אתה תגיד, אתה יודע מה,

מה, אני משקר את עצמי שאני כאילו דתי.

ואז אתה פורק עול. לא, פריקת עול כבר נמצאת בתאווה בהתחלה, בפעם הראשונה.

עכשיו אנחנו שואלים שאלה, לכאורה, מי נתלה במי?

וכי מתוך איזה פיתוי שיש לאדם של תאווה,

האם מתוך פיתוי של תאווה יוצא מזה שהאדם הראשון חוזר וחושב סברות רעות?

ככה זה עובד?

לכאורה צריך להיות הדבר ההפך.

כשאדם יש לו סברות רעות

ולכן שייך לצאת מזה פעולות של תאווה,

כי אם יש לו סברות רעות והוא סובר, עזוב, אין אלוקים, יש אלוקים, לא יודע מה, אני לא בטוח, אני לא זה, זה, פה, שם.

אז מזה הוא יצא, אז מה, אני שומר על עצמי והכול, אני יכול לעשות מה שאני רוצה.

אז מזה יצא כאילו פיתוי לפעולות של תאווה.

אבל מזה יצא פעולות של תאווה, אבל לא מזה שאדם מתפתל לתאווה יצא מחשבה של עבודה זרה.

ככה היינו אומרים.

אבל לפי מה שהסברנו זה לא כך,

כי אומנם סוד גדול לראות מהי תאווה,

כי מינות

זה רק פרט היוצא מן התאווה.

בתוך התאווה זה רק פרט אחד שיש בתוך התאווה, כבר יש בה מינות.

זה רק פרט מתוך כל הפרטים.

עכשיו מובן היסוד שאמרו זיכרונם לברכה,

כי לא עבדו ישראל עבודה זרה,

אלא להתיר להם עריות,

כי עבודה זרה נתלה בתאווה.

בתאווה עצמה יש כבר את העבודה הזרה.

ולכן הרמחל מסמיך

את המאמר של חכמים זיכרונם לברכה שהאדם הראשון היה מין,

למה שנאמר, וכי תאווה הוא לעיניים.

זאת אומרת, כי זו המקור לזה, המאמר,

כי זו התאווה,

היא המקור לזה המאמר שהוא היה מין.

עכשיו אנחנו רואים בעיר שהתאווה היא הכולל,

והאמינות היא רק פרט שבריבוי פרטים שבתאווה.

בקיצור, ממה אנחנו צריכים עכשיו לפחד?

אם יש לנו תאווה.

שלושה דברים מוציאים את האדם מן העולם.

הקנאה, התאווה והכבוד.

מוציאים מן העולם. אז יש לו תאווה פעם אחת, פעמיים, מה קרה?

למה מוציאים את האדם מן העולם?

למה מוציאים?

הקנאה,

התאווה והכבוד, מוציאים את האדם מן העולם. למה?

אז ראינו את שלושתם.

כורח היה לו קנאה,

ויצא מן העולם.

המרגלים היה להם כבוד,

יצאו מן העולם.

מהאדם הראשון,

היה לו תאווה ויצא מן העולם.

והפסיד לכל הדורות שלו עד סוף הדורות,

וגרם מיתה לכל העולם.

שלושה דברים.

מוציאים את האדם מן העולם, מוציאים.

משני עולמות גם, אמרו חכמים.

כמה פעמים הוא תאווה האדם הראשון? פעם אחת.

וכבר קראו לו מין.

כמה פעמים נתקנה כורח? פעם אחת.

ובכל העדה נבלעו באדמה.

כמה פעמים חשבו על כבוד המרגלים? פעם אחת.

אבל הם לא חשבו עם תוכנית.

בדקי דקות במחשבה, בתת מודע,

שמה זה פעל עליהם.

הכל בדקי דקות אצלם.

לא דבר ברוטלי, גשמי,

מגושם. כן, אני רוצה כבוד. מה, באמת? לא.

הם לא ידעו. אם היית שואל אותם על מה ולמה, מה קרה? מה אתם פוחדים?

מה, אלוקים לא הוציאו אותנו ממצרים?

לא היה עשר מכות? לא קרע לנו את הים?

מה קורה פה? ממה אתם פוחדים?

הם לא יודעים להסביר.

אז רואים שהמידות הפחותות האלה,

בפרט שהן שורשי כל המידות הרעות,

זה אסון. בתוכם יש כבר מינות.

עד כדי כך עמוק הוא סוד הדבר.

אז בואו תראו, עכשיו אנחנו מגיעים לפרשה שעמדנו בה השבוע, פרשת נוח.

על התאווה של נוח, איש צדיק.

התורה משבחת אותו. נוח, איש צדיק, תמים היה בדורותיו.

מה אומרת עליו התורה? ביחל נוח.

דרשו חכמים זיכרונם לברכה, נתחלל ונעשה חולין.

והתורה צווחת עליו ארבע עשרה פעמים בפסוקים.

ארבע עשרה פעמים וי!

וי!

ביחל נוח, ביתגל בתוך ההולוג. בי, בי, בי, בי, בי, בי ישכר.

ביי, ביי, ביי, ביי, ארבע עשרה פעם, ביי.

מה אומרים לנו חכמים זיכרונם לברכה? שכשהלך ליטה את הכרם,

ישר כשהוא יצא מהטבע,

הלך ליטה הכרם.

עסק במה?

ביישובו של עולם.

אין כלום.

אין שום פריחה.

אין עץ אחד, מאכל.

אז ישר התחיל ליטה הכרם.

פגע בו שדה.

פגש אותו שד

ואמר לו,

שותפי עמך.

הזדהר בך דלא תעול לחלקי.

אומר לו השד, תקשיב, תקשיב.

אני הולך להיות שותף שלך, אתה שותף שלי, אנחנו שותפים.

תיזהר בך שלא תעלה לחלקי. זאת אומרת, הוא הזהיר אותו רע שהוא נוטע כרם.

בא השד ואמר לו, תיזהר שלא תעלה לחלקי.

שערורייה כזאת מתהפכת

על תאווה של נוח הצדיק?

יין משמח לבב אנוש,

מציל פנים.

עם יין עושים קידוש,

מנסחים על המזבח.

יין זה דבר חשוב, יש לו ברכה לעצמו.

מה רע?

למה? למה התחלת בכרם?

ומיד הוא שתה

והשתכר והתגלה.

וההמשך ידוע, שחמרה אותו בגילויו,

ומה עשה לו, רחמנא לצלן,

וכן הלאה.

אז זאת אומרת,

פעם, שנה בן אדם היה בתוך הטבע.

שנה, לא היה קיוסק,

לא היה שפע שוק, לא היה פשע שוק, לא היה שום דבר.

מאיפה הוא יביא יין, מאיפה הוא יביא זה, מאיפה פה?

ירד, יצא החוצה, התעסק בישובו של עולם, עשה כרם, שתה, אז מה אם שתה?

מה קרה אם שתה?

התורה אומרת,

ביחל נוח נתחלל נעשה חולי, ממה?

ששתה יין.

גרם לו לשכרות והתגלה.

איי, איי, איי, איי, שערורייה כזאת על התאווה של נוח הצדיק, התמים, שהציל את כל העולם.

הבן אדם הציל את כל העולם.

אנשים שעשו איזו מסיבה לאיזה משהו, לבר מצווה, לבת מצווה עושים,

לכל מיני דברים שעושים, אני יודע מה, שותים, פותחים שמפניה,

משפריצים, עושים קפקופ, מישהו אומר להם, מה זה, תאווה, וזה,

פעם אחת, ניצל העולם,

לחיים, לעשות לחיים אחד.

מה הבעיה?

תאווה.

כי אנחנו לא יודעים בכלל מה זה הסוד של תאווה.

אנחנו לא יודעים אפילו מה זה חוט.

‫בסערה של תאווה.

‫עד כדי כך שגם תאווה של נוח הצדיק,

‫אין בכוח לשאת אותה, ‫ותראו מה יצא מזה, זה חורבן.

‫שבא בן שלו חם וסרס אותו.

‫אז רואים מה זה תאווה, כן?

‫ונתחלל. וסיפרנו לכם את הסיפור ‫על אותו רב שרקד על השולחן,

‫וצילמו אותו בכל העולם, ‫איפה שהוא הולך,

‫את התמונות שלו בכל הגלריות, ‫בכל המקומות, בכל הספרים, בכל ה...

‫איזה בושות היה לו, איזה בושות.

‫מי זה? זה נוח.

פעם אחת הוא עשה טעות, ‫וכל שנה בפרשת נוח ‫כולם קוראים שהוא השתכר,

‫והוא התגלה ועשו לו ככה, ‫איזה פדיחות.

‫איזה רב עוד פרסמו אותו ככה, ‫לגנאי

לדורי דורות?

‫בשביל כוסית יין.

‫איזה מין דבר זה?

‫אבל זה התאווה.

‫לא תאווה גסה, לא תאווה של שיכור. ‫לא, הוא לא היה שיכור, הוא השתכר, ‫אבל הוא לא היה שיכור.

‫זה לא אדם שחיפש שכרות. ‫לפני כן הוא לא היה שיכור,

‫עד שהוא נכנס לתיבה לא קראנו ‫שהוא שתה ינות והיו לו מחסנים,

‫והיו לו כרמים והיו לו כלום.

‫אחרי זה הוא התעסק, ‫התעסק ביישובו של עולם.

‫זה סוד התאווה.

‫דוגמה נוספת. שמשון,

נזיר אלוהים,

‫היה שופט ישראל ומושיען מידי הפלישתים,

‫והגיע לו עונש נורא שניכרו את עיניו,

‫עם כל הפרטים הידועים מהסיפור של שמשון.

‫מבאר הרד״ק

בשופטים י״ג,

ויש לתמוה,

‫איך מי שציווה עליו הבורא יתברך ‫להיות קדושתו מן הבטן,

‫איך נטמא בבנות הפלישתים?

‫נשא נשים מן הפלישתים,

איך?

‫ומורא לא יעלה על בשרו?

‫נזיר אלוקים מבטן אמו?

‫אימא שלו, אסור לה לשתות יין?

‫אומר הרד״ק והנראה בזה,

‫כי הנשים אשר לקח,

‫גייר אותן

והושיבן לדת ישראל,

‫כי חלילה משופט ישראל ומושיעה, ‫נתחתן בפלישתים,

‫ולא נמצא בכתוב שהוא נענש על זה ‫שהוא נשא את הנשים האלה.

‫וכן אמר הכתוב, כי מאדוני היא.

‫זאת אומרת, כל מה שנתגלגל, ‫שהוא נשא את הנשים,

‫זה היה מאת השם, כתוב במפורש בפסוק.

‫כלומר, לקיחת הנשים מבנות פלישתים, ‫מהשם הייתה?

‫ורצון השם היה בזה.

‫תכף נראה למה.

‫אבל למה נקרו לו את העיניים?

‫לפי שכתוב, ותישאר בעיני שמשון.

‫מה זה ותישאר בעיני שמשון?

‫מלשון ישר.

‫ואמר הפסוק, ואותה כך לי,

‫כי היא ישרה ועיניי.

‫מה זה ישרה ועיניי? ‫מלשון ישר וטוב.

‫אומר הרד״ק, ידמה כי חשק בה לי יופייה.

‫ביבנה הפסיד כוונתו הראשונה טובה ‫בכוונתו הגופנית הבהמית,

‫אשר התערבה בה,

‫ולפיכך נענש,

‫ונקרו פלישתים את עיניו מידה כנגד מידה.

‫חכמים זיכרונם לברכה אמרו, כן,

בסוטה ט',

‫אף על גב שכתוב כי מי אדוני הוא.

‫הכוונה הוא חשק באותה אישה. ‫השם נתן לו חשק לאותה אישה. למה?

‫כדי להתגרות בפלישתים

‫לטובת המלחמות שהוא יעשה בהן.

‫אבל אומרים חכמים,

‫אף על גב שכתוב כי מי אשם הוא,

‫כי עזל,

‫מיהה באתר ישרותי עזל.

‫זה שהוא לקח את הנשים,

על כל פנים,

‫זה בגלל שישרה בעיניו, כמו שכתוב. ‫בתישר בעיניו.

יש פה את הנקודה של החשק הגופני.

‫ומה נורא הדבר, ‫הלא מעשיו היו בהיתר גמור,

‫כי גייר אותן,

‫ולא נשכר במעשיו שום עניין ‫של תאווה, חלילה,

‫כי אם היא ישרה בעיניי.

‫הלא, אין לנו ודאי שום מושג ‫בטענה הזאת.

‫וכל הטענה עליו הייתה שוב פעם,

‫רק לפי גודל ערכו וקדושתו,

‫שעל זה אמרו, ‫כי הזל בתר ישרותי הזל,

‫שהיה פה איזושהי התערבות גופנית,

‫ועל כזה דבר קיבל עונש רע ומר כזה,

‫שינקרו לו את העיניים.

‫נו, אתם מבינים דבר כזה? ‫אתם יכולים להבין דבר כזה?

‫אין עליו שום תלונה, ‫לא קיבל על זה עונש, ‫מהשם זה היה, הכול בסדר, ‫הוא ניצח את הפלישתים, ‫הוא עשה את כל מה שצריך, ‫היה שופט בצדק את העם, ‫הכול טוב, מה לא?

‫אבל היה פה איזה משהו של תאווה.

‫יאבא ביי, נקרו לו את העיניים.

‫וזהו הסוד הגדול והנורא בסוד התאווה, ‫כי משהו אפילו כחוט השערה של תאווה,

‫הוא כבר שקול כנגד הכול.

‫כבר אי אפשר להתנקות ממנה.

‫האם אין הדברים האלה נוראים?

‫תקשיבו עכשיו מה כתוב, ‫חוזרים לפסוקים בהתחלה.

‫והספסוף אשר בקרבו התאוותה,

‫וכותב הרמב״ן,

‫זיכרונו לחיי העולם הבא,

‫שלא היה להם חסרון בדבר,

‫כי היה להם המן לשובע,

‫והיו עושים בו מטעמים שונים ‫בטעם חשוב מאוד כאשר יספר.

‫אבל המשילו בנפשותם תאווה רעה.

‫הם, עם ישראל, סליחה, ספסוף.

‫הם המשילו בנפשותם תאווה רעה,

‫כמו אלה שמתאווים לאכול פחמים ועפר,

‫ומאכלים נבאשים.

‫וזה מבהיל באמת.

‫במה היה שם רצונם?

‫הלא, לא היה להם חסרון ממשי בדבר, ‫כי הכול טעמו במן. ‫כל טעם שרצו, טעמו במן.

‫אלא שרצו שיהיה להם גם ‫קישואים ובצלים.

‫ומה כצעקתה גדולה ‫עד שהתורה הקדושה קראה ‫למקום הזה,

‫קברות התאווה.

‫עד כדי כך,

‫אין לערוך מה האבדון הנורא ‫בתאווה זוטרטה כזו,

‫בתאווה של דור המדבר.

‫יש להם את כל מה שהם מתאווים, ‫כל טעם שהם רוצים, ‫אבל הם רצו גם קישואים ובצלים,

‫ובשביל דבר כזה הם מתו ‫וקראו למקום קברות התאווה.

‫באספסוף התאוו תאווה. ‫מה זה התאוו?

‫התאוו לתאווה.

‫לא היה להם למה לתאוות, ‫יש להם הכול, כל הטעמים יש במן.

‫אז הם התאוו, חיפשו עוד תאווה.

‫התאוו תאווה.

‫מה? קישואים ובצלים.

‫אתם הייתם עושים רעש על דבר כזה?

‫אז איך זה? ‫מי יכול להבין דבר כזה?

‫יש מעשה במדרש מדהים, ‫שאחד מהעשירים הגדולים,

‫מהגויים, עשה משהו, חתונה ופה ושם, ומילה. ‫לא היה דבר שהיה חסר.

לא היה דבר.

‫ואחד מחכמי ישראל היה שם.

‫וכל אוכל שיש בעולם, בעולם, ‫וכל משקה וכל יין וכל... ‫הכול היה שם. הכול, הכול, הכול. ‫ופתאום הוא שבר שם,

אם אני זוכר טוב, ‫איזה שולחן מזכוכית ‫או איזה דברים חפצים שם.

‫שאל אותו, מה אתה כועס? מה קרה? ‫הוא אומר, לא הביאו זיתון.

‫היה איזה זית, נגיד צורי, ‫זית צורי היה חסר על השולחן. ‫היה לו שבעים ושתיים, נגיד, ‫סוגים של זיתים, ‫אבל זית צורי לא היה.

‫שבר את השולחן, שבר את הכול, ‫אין לו את הזית הסורי.

‫אתם מבינים דבר כזה?

‫איי, איי, איי, איי.

‫ועד כדי כך אין לערוך ‫מה אבדון הנורא בתאווה קטנה כזאת, ‫תאווה של דור המדבר. ‫למה? לקישויים ובצלים.

‫אומנם כן, אומנם כן.

‫גם בתאווה כלשהי כזו ‫כבר נמצא הכול.

‫אמרנו שבתוך התאווה יש כבר מינות.

‫יכול אדם לראות זאת בעצמו. ‫הנה, בואו נבדוק את עצמנו.

‫בואו נבדוק את עצמנו.

‫על כל פסיעה ופסיעה,

‫אדם שמסתבך באיזה רצון ותאווה,

‫אנחנו כבר מאבדים קשר איתו.

‫אין יכולת לדבר איתו.

‫אי אפשר להפריש אותו מהתאווה.

‫גם אם תוכיח אותו ותגיד לו,

‫הייתכן?

‫תגיד, מה מקום בשכל ובחוכמה ‫יש לרצון הזה שלך?

‫מה, אתה לא מאמין בשכר ועונש?

‫אתה לא מאמין שיש בורא שמשגיא ‫על כל דבר, ‫מה שאתה הולך לעשות עכשיו?

‫ומה יענה לך על הכול? ‫או לעצמו הוא עונה בתוך תוכו.

‫מה הוא עונה? דבר אחד, לא אכפת לי כלום.

‫הוא הולך לעשות את העבירה, ‫הוא הולך להתאוות את התאווה, ‫ולא מעניין אותו שום דבר. ‫לא אכפת לי כלום.

‫איך זה שמאבדים את המחשבה ‫והחשבון לגמרי?

‫כי זה סוד גדול, ‫כי נגד התאווה הכול אין.

‫הכול אין.

‫לעצור את התאווה, ‫וואו, וואו, וואו, וואו, וואו. ‫צריך להיות גיבור אדיר, גיבור אדיר.

‫צריך להיות יוסף הצדיק.

‫יוסף הצדיק

זה גיבור, ‫לכן הוא היחידי שנקרא מבין האחים הצדיק.

הצדיק.

קשה לבן אדם, קשה מאוד לבן אדם.

‫לעצור את התאווה.

‫ובתאווה יש את הכול, אמרנו כבר, ‫את המינות והכפירה והאפיקורסות.

‫עד כדי כך

שגם מינות זה רק פרט אחד בתוך התאווה.

‫אתם שומעים איזה סוד גדול ‫למדנו פה היום?

‫אז ברגע שאתה מתאווה למשהו, ‫תיזהר מאוד, ‫כי אתה כבר אפיקוירס.

‫בתוך זה יש את הכול. ‫כי אם ימנעו ממך את הדבר, ‫אתה תלך על זה עד הסוף.

‫וככל שתימנע מזה, זה כמו קפיץ שנמתח, ‫שאחר כך הוא חוזר עוד יותר חזק.

‫היום סיפרו לי מעשה מזעזע ‫שאני לא יכול לספר ‫ואפילו לא לרמוז עליו.

‫שאדם יכול בשעת ספר תורה, ‫כשקוראים בתורה, ‫ללכת לעשות עבירה.

‫משהו מזעזע, אני לא יכול אפילו לדבר.

‫באמצע קריאת התורה, ‫קם והולך לעשות עבירה.

‫כשהפסוק אומר, ויאמר לרשע, ‫מל לך לספר חוקי ותישא ורתיע לפיך,

‫זה מדבר על רשע שלא מקיים את התורה ‫ועולה לקרוא בספר תורה.

‫אתה עולה לקרוא בספר תורה ואתה רשע.

‫אתה עובר עבירות נגד התורה, ‫ואתה עולה לקרוא בתורה, ‫ברכו את השם המבורך, ‫ברוך השם המבורך, ‫אני הולך לעשות עבירה, ביי ביי.

‫ויאמר לרשע, מה לך לספר חוקי?

‫בתישא בריתי על לפיך את התורה, ‫אתהמשכיר על הפה שלך, יא רשע,

‫אתה עושה עבירות, ‫ואתה עולה לקרוא בספר תורה?

‫לא יאומן כי יסופח.

‫אז אנחנו ראינו עכשיו דבר מדהים, ‫מדהים, מדהים, מה זה תאווה.

‫אז תיזהרו, כי הקנאה והתאווה והכבוד,

‫מוציאים את האדם מן העולם, ודאי.

‫וראינו גדולי עולם, איך נפלו.

ועכשיו אנחנו נלמד עוד משהו,

‫אלה תולדות נוח.

‫נוח, איש צדיק, תמים היה בדורותיו.

‫המדרש אומר,

‫זהו שאמר הכתוב, כעבור סופה ואין רשע,

‫וצדיק יסוד עולם.

‫אומר המדרש, זה נוח.

‫לפני שנתחיל לפרש את המדרש,

‫בואו נבין את הפשט של הפסוק לפי המלבים.

‫המלבים אומר, כעבור סופה ואין רשע,

‫וצדיק יסוד עולם.

‫אז מה זה אומר?

‫הרשע, אין לו שורש חזק במציאות,

‫רק קיום מקרי,

‫כדבר שהוא בלתי נשרש בחוזק,

‫אשר בעבור סופה וסערה יישאהו הרוח.

כן, בעוד שש שנים כסדרן,

‫יתקיים כפי הטבע, אבל בעת מהומה ‫תישאהו סופה ותסעריהו ממקומו.

‫זאת אומרת, רשע,

זה כמו עלה נידף,

‫אין לו שורשים,

‫אין לו מציאות חזקה.

‫הוא כמו מקרה.

‫וכשבאה מהומה,

באה הסערה,

באה אסון,

‫בהצהרה סוחפת אותו,

‫כמו שהסופה לוקחת תעלים ‫ומעיפה אותו ממקומו.

אבל צדיק יסוד עולם,

‫שהוא יש לו קיום במציאות ‫מצד שלמות נפשו ‫ומצד שהוא מושגח מהשם,

צדיק,

ובעת סופה,

‫לא שרק לא תניד אותו הרוח ‫ומקרה הזמן,

‫אלא הוא כיסוד מוסד,

‫לא רק לעצמו,

‫אלא גם לעולם הכללי.

‫הצדיק הוא לא רק

יסוד מוסד לעצמו, ‫שהוא יתקיים גם אם תבוא סופה,

‫גם אם יבוא מבול,

‫אלא הוא גם לעולם הכללי, ‫הוא יסוד להעמיד את העולם כולו.

‫וצדיק, יסוד עולם.

‫ועל מי זה מדובר כאן? על נוח.

‫כי נוח לא רק שהציל את עצמו מהמבול,

‫הוא הציל את העולם שאנחנו חיים בו היום.

‫אז למרות שבאה סופה, באה המבול,

‫הוא קיים, כי הוא היה צדיק, יסוד עולם.

‫טוב, זה היה פירוש הפשט, ‫עכשיו אנחנו חוזרים לדרש.

‫אמרנו שאלה תולדות נוח,

‫נוח איש צדיק, תמים היה בדורותיו.

‫היה צריך להגיד, ‫אלה תולדות נוח, שם חם ביפת.

‫אלה התולדות שלו, ‫השלושה ילדים האלה.

‫אבל לא אומר ככה.

‫אומר, אלה תולדות נוח, נוח, ‫איש צדיק, תמים היה בדורותיו. ‫זאת אומרת, מה אומרים? את הפעולות שלו.

‫התולדות שלו זה הפעולות, ‫זה המצוות שלו, המעשים הטובים שלו. ‫זה התולדות,

זה מה שהוא הוליד.

‫אז אומר על זה המדרש, על הפסוק,

‫הדא הוא דכתיב, זהו שאמר הכתוב,

‫כעבור סופה ואין רשע, ‫וצדיק יסוד עולם, זה נוח.

טוב,

‫עוד כתוב שם, אלה תולדות נוח,

‫הדא הוא דכתיב,

‫פרי צדיק עץ חיים.

‫מה הן פירותיו של צדיק?

‫מצוות ומעשים טובים.

‫הפרי של צדיק, עץ חיים.

‫מה הן פירותיו של צדיק? ‫מצוות ומעשים טובים.

‫עכשיו, מה עלינו מוטל?

עלינו לבנות עולם שלנו,

‫על פי היסודות האלה,

‫ועל דרך זה לשתול פירות בכרמנו,

‫העיקר לעמוד איתן ‫כנגד כל הסופות והרוחות של עולמנו,

‫שלא יזיזו אותנו ממקומנו.

אתם שומעים?

מה מוטל על כל אחד ואחת מאיתנו?

‫אנחנו צריכים לבנות עולם כזה,

‫שפירות המעשים הטובים שלנו יישתלו

‫בכרם שלנו,

‫אבל באופן כזה שורשי ומושרש,

‫שנוכל לעמוד בזכות המצוות ‫שאנחנו עושים במעשים הטובים,

‫כנגד כל הסופות.

והרוחות של העולם שלא יזיזו אותנו ממקומנו.

ההפך מהרשע,

כשעוברת סופה הוא כבר אין רשע.

מה הייתה הגדלות של נוח?

הוא הלך בטוח בדרכו, בדרך התורה ועבודת השם.

ולא הושפע על ידי דורו.

דור שלם הוא היה יחידי.

אף אחד לא הצליח להשפיע עליו לרעה.

איך?

בדרך כלל בן אדם נוטה אחרי אנשי מקומו וכו' וכו'.

כתוב, את האלוהים מתהלך נוח.

הוא רק הולך עם האלוקים.

את האלוקים מתהלך נוח. זה הכול. אין לו שום קשר, לא הולך לחתונות, לא בר מצוות, אף אחד.

הוא, את האלוהים מתהלך נוח.

וזה מה שהשם דורש מאיתנו.

ובזה זכות קיומנו בעולם.

הפסוק אומר כך, אחות לנו כתנאה.

אחות לנו בתחתונים, פה בעולם התחתון.

שהיא מתאווה להיות עמנו ומקטנת את עצמה מכל האומות.

זאת אומרת, אנחנו רוצים להיות בדרגה של המלאכים.

ואנחנו מקטינים את עצמנו מכל האומות. שנאמר, לא מרובכם מכל העמים.

זאת אומרת, אתם לא מרבים את עצמכם ומחשיבים את עצמכם וכו' וכו'.

למה? שעם ישראל מקטינים את עצמם.

אחות לנו כתנה.

זאת אומרת, היא מקטינה את עצמה ושדיים אין לה. עדיין לא הגיעה לעת דודים.

אז מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה,

כשהגויים מתלחשים עליה להכחידה בכל עת,

שנאמר, לכו ונכחידם מגוי.

כל הזמן אומרים, לכו ונכחידם מגוי,

שלא יישאר עם כזה,

מה נעשה?

התשובה היא,

אם חומה היא,

נבנה עליה טירת כסף.

אמר הקדוש ברוך הוא, אם מעמידים מעשיהם כחומה, אם המעשים שהבנים שלי עושים פה בעולם התחתון,

הם מעשים של חומה, הם יודעים מה הם עושים,

המעשים מושרשים,

נבנה עליה ונצילם

דאם דלתי.

אם מטלטלין הן דבריהם כדלת זו,

היום אומרים כך, אחר כך, לפי האינטרסים, לפי העניינים, לפי הנגיעות,

אז נצור עליה, לא אחרי זה.

מה צורה זו אינה מתקיימת אלא על שעה אחת?

כך אני אינה מתקיימת עליו אלא על שעה אחת.

מה עונים עם ישראל הקדוש ברוך הוא?

אני חומה!

ושדייקה מגדלות!

אז הייתי בעיניו

כמוצאת שלום.

מה זה אני חומה?

אמרו ריבונו של עולם,

אני חומה, אנחנו נעמיד מצוות ומעשים טובים כמו חומה!

ושדייקה מגדלות?

אנחנו עתידים להעמיד כיתות-כיתות של צדיקים כיוצא בנו בעולמך!

ואז הייתי בעיניו כמוצאת שלום.

דבר אחר, אומר המדרש,

אם חומה היא,

זה חנניה, מישאל ועזריה,

שלושת הצדיקים בעלי המופת, כי אנשי מופת הם מה,

שהסכימו להיכנס לכבשן האש ולקדש שם שמיים.

אם חומה היא,

זה חנניה, מישאל ועזריה, אמר הקדוש ברוך הוא.

אם מעמידים הם,

חנניה, מישאל ועזריה, מעשיהם,

הם לא יתכופפו לנבוכדנצר הראשון,

הם לא ישתחוו לצלם.

נבנה עליהם את העולם ונצילם.

בזכות שלושה צדיקים.

מה אנחנו לומדים מזה?

אנחנו לומדים שעיקר מה שחביב אצל הקדוש ברוך הוא,

זה שהאדם יהיה גיבור חיל,

ללחום עם כל המפריעים שעומדים לו בדרך של עבודת השם,

ולא יהיה חט

מפני כל.

שום חשבונות שבעולם לא יסירו אותנו מדרך השם.

השם אמר, והחברה אומרת.

למי אני שומע?

הרב אמר והתלמיד אמר. דברי מי שומעים?

דברי הרב שומעים.

אומר הקדוש ברוך הוא,

זה מה שאני רוצה מכם. מה אני רוצה?

מה שחביב אצלי זה גיבורי החיל.

גיבורי החיל.

איך אומר שם אור החיים הקדוש שהקראתי לכם

מפרשת ויקרא?

איי, איי, איי, איי, איי, שהוא אומר, אדם

כי יקריב מכם קורבן להשם.

אז הוא אומר, לא כולם הם אנשי חיל להחזיר בתשובה.

אבל השם רוצה אנשי חיל.

השם רוצה אנשי חיל.

ללחום עם המפריעים

שעומדים לו בדרך של עבודת השם,

ולא אחת מפני כל.

עכשיו, תשמעו דבר מדהים.

כולם מכירים את המזמור.

אשרי האיש

אשר לא הלך בעצת רשעים,

ובדרך חטאים לא עמד,

ומושב לצים לא ישב.

כי אם בתורת אדוני חפצו,

ובתורתו יהגה יומם בלילה.

בהיה כעץ שתול על פלגי מים,

אשר פריו ייתן בעיתו,

ועליהו לא ייבול,

וכל אשר יעשה יצליח.

לא כן הרשעים,

כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח,

כי יודע אדוני דרך צדיקים,

ודרך רשעים תאבד.

עכשיו אני שואל אתכם שאלה.

נכון. כתוב פה מה עושים הצדיקים

ומה שכרם.

כתוב מה עושים הרשעים ומה עונשם.

עכשיו אני שואל אתכם שאלה.

אני אגיד את הפסוקים, אתם תגידו לי מאיפה מתחיל השכר של הצדיקים.

אני אגיד

הרשעים, ואתם תגידו לי מאיפה מתחיל העונש.

אשרי האיש אשר לא הלך

בעצת רשעים,

ובדרך חטאים לא עמד,

ובמושב לצים לא ישב. מי זה?

מי זה?

הצדיק.

כי אם בתורת השם חפצו,

ובתורתו יהגה יומם בלילה.

מה הוא עושה? צדיק.

ועכשיו, והיה כעץ שתול על פלגי מים,

אשר פריו ייתן בעתו ועליהו לא ייבול,

וכל אשר יעשה יצליח.

מאיפה מתחיל פה השכר?

בעיה כעץ שתול על פלגי מים.

אחר כך כתוב,

לא כן הרשעים,

לא כן הרשעים, הם לא עושים מה שעושים הצדיקים,

כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. מאיפה מתחיל העונש?

מה?

מאיפה מתחיל העונש?

העונש תדפנו רוח. תדפנו רוח.

זו הטעות המוסרשת.

מה שענית זה הטעות המוסרשת.

בפשטות, כמו שאתה אמרת,

והיה כעץ שתול על פלגי מים, זה מדבר על השכר.

שמישהו צדיק,

אז הוא יהיה כמו עץ שתול על פלגי מים, שפריו ייתן בעיתו,

פשש,

פשש, פשש, לא לרשרש.

בפשטות משמע שהמילים, ויהיה כעץ שתול מדבר על השכר,

שיש למי שנאמר עליו, אשרי האיש.

לא כן הרשעים,

אז העונש מתחיל מהמילים, כמו שאמרת, כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח.

אז אם זה ככה, קשה להבין.

מה בא להשמיע אותנו?

שהרשעים לא יקבלו שכר כמו הצדיקים שהם גדולים ושוקדים יומם ולילה בתורה?

אם ככה רצית לומר, דוד המלך,

שהכוונה במילים לא כן הרשעים.

שהכוונה במילים לא כן הרשעים.

גם כן מדברים על אנשים גדולים ושוקדים בתורה,

תקשיבו טוב.

אבל אם זה היה ככה,

צריך לדעת שהיה אפשר להגיד, לא כן הרשעים, וזה הכול.

הם לא יקבלו שכר כמו הצדיקים.

אבל לא כתוב כך,

אלא אפשר לומר כך, תקשיבו.

הכוונה במילים, לא כן הרשעים,

מדברים על אנשים גדולים גם כן ששוקדים בתורה והם נקראים רשעים.

שמעתם?

מי חלם על זה?

איך למדנו בפסוקים בנביא?

איך למדנו?

ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע,

בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו.

מי זה לא עבדו?

מי זה לא עבדו?

אחד ששנה פרקו מאה.

מי זה עבדו?

מי ששנה פרקו מאה ואחד.

מה?

אם אחת שנה מאה ואחד הוא עובד השם,

באחת שנה פחות אחד מאה פעמים זה נקרא לא עבדו?

כן!

לא עבדו!

ומה כתוב פה?

כתוב פה שהפירוש יהיה ככה, מדובר על צדיקים

ומדובר גם על אנשים גדולים שלומדים תורה והם נקראים רשעים.

איך זה יכול להיות?

איך זה יכול להיות?

תשמעו איך זה יכול להיות. זה בדור הזה רואים את זה בגדול.

איך זה יכול להיות? תשמעו.

אשרי האיש,

מדבר על אנשים

שעם הגדלות שלהם בתורה

לא הסכר שלהם שהם כעץ שתול,

אלא הם גדולים בתורה

והם גם,

הם גם כעץ שתול על פלגי מים,

בעלה שלהם לא ייבול.

זאת אומרת הפירוש הוא הדרך שלהם זה דרך

אני חומה.

ושדיי כאן מגדלות, כמו שלמדנו במדרש,

אי אפשר לעקור אותי ממצבי, ממקומי,

מהתורה והמצוות שלי.

שום רוח לא תשנה אותי,

שום רוח חברתית,

שום דבר.

אני חומה, לא זז.

מה שהשם אמר, זה מה שאני עושה בלבד.

זה נקרא שהוא כעץ שתול על פלגי מים,

אשר פריו ייתן בעיתו ועליהו לא ייבול.

הוא לא משתנה.

אז שכרו, בכל אשר יעשה יצליח, זה שכרו.

אז זאת אומרת, כשכתוב והיה כעת שתול,

זה המשך הדרך שלהם, לא שכר, זה המשך דרכם, שזה פעולתם.

הם לא מתחברים לרשעים.

אשרי האיש אשר לא הלך,

בעצת רשעים דרך הטעים, כלום, כלום, כלום, כלום, כלום. וגם עוסק בתורה ולא זז, ונותן פירות בזמן מהכל, ולא ייבול, לא ייבול, שום דבר.

הוא לא הולך לחתונות ולכל הברמיץ, וזה לא נעים, ולא נעים, ולא נעים.

וככה הוא מדרדר ומדרדר.

לא, לא, לא. הוא לא מתפתר, אז כולם אוכלים, כולם אוכלים, כולם שותים.

שום דבר, הוא לא זז, אי אפשר להזיז אותו. הוא חומה, אני חומה.

אז הם לא הלכו,

לא עמדו ולא ישבו במחיצתם של הרשעים והחוטאים והלצים,

כי אם בתורת השם חפצו ובתורתו יגיעו עמום בלילה,

וגם היה כעץ שתול הכוונה עם שורש חזק,

רק כשמגיעים לכל אשר יעשה יצליח, מדברים בשכר.

אבל לא כן הרשעים. מי זה הרשעים?

אפילו שהם גם כן אנשים גדולים ושוקדים בתורה,

אבל אם הדרך שלהם היא כמוץ אשר תדפנו רוח.

זאת אומרת, הם לא עומדים איתן בדרכם,

הדרך שלהם הפכפך לפי האינטרסים.

היום מתאים לו להגיד לציבור כך, מחר הוא יגיד כך, תתפוס אותו אומר כך, וחוזר בו מכך.

כל הזמן לפי האינטרסים,

ורוחות שמשוות בעולם, מזיזים אותם ממקומם,

הם נחשבים רשעים.

והעונש שלהם מתחיל,

על כן לא יקומו רשעים במשפט.

ודרך רשעים כזאת תאבד.

מדובר בלומדי תורה.

איך אמר הליצן דור רעי עכשיו שהיה לו כנס בתל אביב?

אין כמו העיר תל אביב שמארחת אותנו ונתן לחולדה הכופר

לעמוד שמה,

ואין כמו העיר תל אביב ששומרת שבת.

בימים ספורים אחרי זה גזרה השופטת העליונה,

העליונה שעכשיו פרשה לזקנה ולגמלאות,

כתבה שנשארים המרכולים פתוחים בשבת ותל אביב תמשיך לחלל שבת

עד שיגיעו הטילים מחיזבאללה ומאיראן.

אתם שומעים?

אז הוא מחניף לרשעים.

זה הפקפקים. דוגמה, קוראים לו ערב דור רעי.

אני לא מדבר עליו, זה ליצן.

אבל יש באמת כאלה רבנים עם גלימות והכול?

מה זה תפאורה?

חבל על הזמן.

אבל הם הפכפכים.

לפי הרוח הנושבת, לפי הצורך של הציבור. מה הציבור אוהב לשמוע, הם ישמעו.

איך השמיע בעל הגלימה לפני כמה זמן? יש סרטון שלו שהתפרסם,

שהרב ווזנר אומר, הוא לשיטתו, הוא לא מסכים איתו.

הלכה זה, הלכה.

שולחן ערוך.

שחילונים שהם מחללי שבת בפרהסיה,

אז כתוב בדין שלא מחללים עליהם שבת.

דינם כגוי לכל דבריהם. ככה פוסק הרמב״ם, ככה נפסק.

אז אם אדם כזה הייתה לו תאונה בשבת, לא מצילין אותו.

למה לא מצילין אותו? כי לא מחללים שבת, אני מחלל שבת. מחלל שבת בפרהסיה הוא אפיקוירס,

ולא מצילים אותו. זה הלכה.

אז הוא כמובן, הוא לא כזה.

הוא לא כזה, חס ושלום. הוא לא כמו הרמב״ם, הוא לא כמו שולחן ערוך.

הוא לא כזה. הוא רק מעביר ביקורת על הרב ווזנר שאמר כזה דבר.

כי חילונים,

חילונים, תינוק שנשבע.

מה זה תינוק שנשבע?

רוצה לחלק.

יש תינוק שנשבע לבן הגויים, זה כאלה שלא הכירו מידת ישראל וגדלו. ככה אומר, אצל הערבים, והם לא ידעו כלום מידת ישראל, וזה תינוק שנשבע.

אבל היום מי תינוק שנשבע?

הרב אליהושי אומר כבר בזמנו,

אין תינוק שנשבע, יש מישהו שלא יודע מה זה שבת, יש מישהו שלא נלחם נגד השבת,

יש מישהו שלא מודע, כל הזמן כתוב, כתוב, כתוב.

אין תינוק שנשבע, נשבע זה נשבע לבן השבעים, כמו תינוק בן שנתיים, לקחו אותו לאפריקה, גדל בין אפריקאים,

לא יודע מדת ישראל, לא יודע מיהדות, לא יודע מכלום. אדם כזה יש לו דין של תינוק שנשבע, זה לא נקרא מחלל שבת בפרסיה.

אבל מי שגדל פה, אפילו קיבוצניקים היום, כולם יודעים מה זה שבת.

אז זה הדין!

אבל הוא רוצה להתייפייף על חשבון.

אני לא כזה, מה פתאום? אני כולם צדיקים בעמך, כולם צדיקים.

אז מה?

הרמב״ם לא היה צדיק. הוא מה?

הוא התלכלך עליהם כאילו? סתם ככה זרק כמה יהודים לפח?

לא הבנתי.

כשהתורה אומרת שמי שמחלל שבת זה סקלה.

אז אתה לא מסכים עם הדין הזה?

התורה אומרת שאם הוא מחלל שבת אז סוקלים אותו.

התורה אומרת שזה מה שעושים.

מי אמר את זה?

הרמב״ם?

שולחן ערוך?

זה תורה.

אז על מה אתה מתייפייף?

כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח.

על כן

יאבדו רשעים במשפט.

אוי אוי אוי אוי אוי אוי. כי יודע אדוני דרך צדיקים. מה הכוונה? כי יודע אדוני רק דרך צדיקים. איזה צדיקים?

שהם כחומה בשיטתם מדרכם.

שהדרך שלהם ברורה, איתנה וחזקה.

בדרך רשעים זה כאלה שלומדים תורה ולא מקיימים אותה. כי הם כרוח אשר תדפנו אלה תאבד.

נוח, היה איש צדיק תמים.

תגידו לי, ייתכן שהוא לא השפיע על הקרובים שלו?

שכמה לא יהיו חמסנים ולא יהיו גנבים?

איך אפשר להבין מה שכתוב, ותמלא הארץ חמס?

איך יכול להיות שכולם,

אם זה עשרות מיליונים, אם זה מיליארדים,

איך יכול להיות?

שכל הארץ חמס,

כולם חמסנים,

ולא היה לנוח שום השפעה על שום איש שהוא האישה, שום דבר.

אלא העניין הוא כך,

היו לא תלמידים לנוח

והיו לו מקורבים.

הם לא היו חמסנים פשוטים,

הם נסחפו בזרם העולם.

לא נעים, מה, לא נלך לחתונה?

הוא היה אצלי בחתונה, אני לא אלך לחתונה, זה לא נעים.

הוא לוקח, גם אני לוקח, זה ככה, אתה יודע, זה עולם, אם אתה לא תגנוב, אז איך תתקיים?

אז כולם גונבים,

כל מיני הסברים כאלה.

אז הוא אומר, אבל היו לו כאלה קרובים ותלמידים שנסחפו בזרם העולם,

וגם הם היו מקולקלים, אבל באופן עדין, הם היו גזלנים עדינים כאלה.

צווארון לבן, צווארון לבן.

הם התירו לעצמם איזה היתר בשביל לקחת וזה. אתם יודעים איך היו החמסנים שם באותו דור?

הם לא היו גונבים יותר משווה פרוטה.

הם היו הולכים, אתה מוכר ככה, אתה יודע, פיצוחים,

אז הוא לוקח מפה פיסטוק חלבי אחד, פחות מפרוטה.

הוא לוקח כמה גרעינים, פחות מפרוטה, שני בוטנים, פחות מפרוטה. וככה הוא עושה סעודה על כולם, עובר אצל כולם,

וכולם גומרים את כל הסחורה של כולם בפחות משווה פרוטה.

זה מדופלמים עם דיפלומה. לא, אני רק רוצה לטעום בשביל לדעת אם לקנות אם זה היה מלוח מדי, לא מלוח. וככה גומרים את הסחורה.

אז היו לו תלמידים והם היו כאלה שהם היו חמסנים באופן עדין.

והם התירו לעצמם כל מיני היתרים, כי הם גם סברו כנראה שכוחא דהיתרא עדיף.

אז לכן הם העדיפו בכוח ההיתרה לאכול לשני את הכול ולא לשלם שום דבר.

וככה הם נגעו במה שלא שלהם,

אבל לפי האמת הם נחשבו חמסנים גם הם.

ולכן מלאה כל הארץ חמס.

על זה מזכיר המדרש בהתחלה שפתחנו, כעבור סופה ואין רשע.

מי אלה?

אלה גם תלמידי ומקורבי נוח.

גם אלה, מזכיר המדרש, הם נסחפו בסופה של הזרם העולמי ולא זכו להיכנס ולהינצל בטבע של נוח.

למה?

למה?

כי בעידן של ריתחא צריכים זכויות גדולות להינצל.

כשיש כעס בשמיים,

ומידת הדין מתוחה על העולם,

נתפסים גם צדיקים שהם לא גמורים.

צדיקים גמורים ניצלים. נוח היה איש צדיק,

תמים, בדורותיו,

ומצא חן בעיני ה' הוא ניצל.

צדיקים גמורים ניצלים גם כשיש מגפה, גם כשיש דבר, גם כשיש רעתן, מה שיש.

אבל צדיקים שאינם גמורים,

אלה המתייפיפים, אלה שהם כמוץ אשר תדפנו רוח,

שהם מסכימים עם דעת הבריות.

לעולם תהיה דעתך מעורבת עם הבריות,

אבל לא בריות משתנות.

אבל מכל מקום

צריכים אז זכויות גדולות לנצל.

כמו שאמרו חכמים זיכרונן לברכה בבבא קמא ס'

כיוון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים.

וזה קשה לכאורה.

זה קשה לכאורה.

למה?

כתוב שאין אדם נוקף אצבע מלמטה,

אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה, נכון?

אז מה זה אומר?

זה אומר שיושב בית דין למעלה,

ודן כל אחד אפילו אם מישהו צריך לנקוף את האצבע שלו על ידי קוץ וייצא לו טיפת דם אחת,

גם זה בית דין יושב למעלה ומחליט.

זה לא באקראי.

אז מה זה שכתוב?

כיוון שניתנה רשות למשחית, הוא לא מבחין בין צדיק לרשע. מה זה לא מבחין?

הכריזו למעלה או לא הכריזו למעלה?

אז מכריזים מי ימות, מי יחיה. מה זה, הוא סוחב איתו את מי שהוא רוצה, המשחית?

הוא לא מבחין?

מה זה לא מבחין?

יש פסק דין או אין פסק דין למעלה?

איך זה מסתדר?

אז איך אפשר להגיד שהוא לא מבחין בין צדיק לרשע?

הלוא לא ייתכן שתינתן לו רשות להשחית את מי שטוב,

אלא הפירוש הוא בעידנא דריתחא צריך זכויות גדולות להינצל.

וינצל רק מי שהוא טוב באמת ונלחם גם כנגד הרע.

טוב זה לא טוב רק לעצמך,

טוב זה שגם אתה נלחם ברע.

לנשא את האמת ולהשפיל את השקר.

אבל מי שהוא טוב אבל נסחף בזרם הרע, הוא לא יוצא נגד הרע.

כולם אהובים, כולם ברורים, כולם נחמדים.

אפילו באופן עדין אם הוא כזה נסחף תחת הזמן. אני לא אוהב לדבר על אחרים, אני לא אוהב לדבר על אחרים.

אדם כזה גם נלכד כשהמשחית מקבל רשות להשחית.

גם אדם כזה נלכד.

אז אל תתפלאו אם קורים דברים כאלה.

כי יש אחיזה בו למשחית לקטרג עליו.

למסקנה,

השם ישמור אותנו

וייתן בלבנו

לעמוד כחומה

נגד כל פרצות הדור.

אנחנו צריכים לעמוד בפרץ.

אנחנו, כן? אם אין איש,

במקום שאין אנשים, יהיה איש. אין מה לעשות.

אם אתה רוצה להינצל,

הצהרות שמחכות לנו בדלת

הן קשות ביותר.

העולם הולך לעבור חורבן שעוד לא היה כדוגמתו

מימי המבול.

מבול של אש.

מי שרוצה להינצל, הוא צריך להיות עני חומה.

אבל אם הוא כדלת המסתובבת,

פעם ככה אומר, פעם ככה, פעם ככה, לפי מזג האוויר והציבור,

לא יעמוד בשעה שתינתן רשות למשחית.

אז השם ישמור אותנו

וייתן בלבנו לעמוד כחומה נגד פרצות הדור,

ואז נזכה להבטחה של הקדוש ברוך הוא שאמר, אם חומה היא נבנה עליהם ונצילהם.

אני אבנה בזכות הצדיקים האלה שעומדים בפרץ כמו חנניה, מישאל ועזריה,

ואני אציל את כל העולם כולו, בפרט היהודים.

אבל בזכותם.

ואפילו אם יהיו שלושה, ואפילו אם יהיה אחד כמו נוח.

וצדיק יסוד עולם.

וצדיק יסוד עולם.

אז כל אחד צריך לדאוג לעצמו.

אז בואו ניזהר מהתאוות, כי בתוכם כבר יש את המינות והכפירה, וראינו כמה איבדו את עולמם, גדולי עולם, בגלל תאווה אחת או קנאה או כבוד.

וצריכים להיות חומה.

אין משחקים.

הולכים על כל הקופה.

עובדים את השם באמת,

ברצון

לעשות רצונך חפצתי.

אין משהו אחר.

אין פשרות, אין ויתורים, אין הנחות.

אין שום דבר.

עד הסוף.

עד כלות הנשמה.

כמו שמכוונים בקריאת שמע,

שאני מוכן למסור את עצמי

על קדושת השם בארבע מיתות.

סקלה ושרפה,

בחנק, בהרג, לקדש את שמו יתברך,

בכל רמח איברים ישסע גידים.

אנחנו נבראנו לכבודו.

אנחנו עוברי אורח.

גרים.

היום פה, מחר שם.

אשרף שמי שהכין צידה לדרך,

הוא יצא מפה מקדש שם שמיים ויישמר זכרו לעולם.

אבל יש כאלה שהיו בעולם, מי יודע בכלל שהיו.

איזה רושם הם השאירו בעולם?

מי הם בכלל?

היו גדולי עולם שיצאו נגדם. מה זה יצאו נגדם?

הרמב״ם יצאו נגדו.

הרמח״ל יצאו נגדו.

מי לא יצאו נגדו? דוד המלך יצאו נגדו.

איפה אלה שיצאו נגדם?

מי זוכר אותם?

מי שעולה לקברם?

אבל אלה שיצאו נגדם,

אלה שעשו רעש בעולם,

ותמיד לסטרא אחראי יש חילות.

יצא כנגד אלה שמעמידים את האמת מול השקר שלו.

אז יוצאים נגדם.

אז אדרבה, צריך אדם להיות חכם לזהות מי האמיתי ומי המזוים.

אם היו הרוב אמת,

כבר הייתה בעגולה.

בגלל שהרוב הוא שקר.

שקר,

אז היא מתעכבת.

מה יש יותר בעולם זה ברור. שקר או אמת?

אנשי אמת או שקר?

אז אדרבה, אם אתה רואה שכולם זהים,

זה ודאי לא אמת.

איפה שיש את המיעוט, כמה צדיקים יש? מעטים.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? עמד ושתלן בכל דור ודור.

אז צדיקי אמת יש מעטים? שתל אותם בכל דור ודור.

אז לא הכמות קובעת.

בכמות המרגלים היו עשרה.

אז היה צריך לשמוע עליהם, לא?

אבל הם לא אמרו את האמת.

הם אמרו מנטיית ליבם.

צריך לזהות את השניים,

את יהושע ואת כלב.

אולי מפה יצא שאומרים על מי שהוא באמת אמיתי,

כלב מכולב.

כי הוא כמו כלב,

שהיה צדיק אמת.

יהודים יקרים,

אם הבנתם מה שאמרתי ותעשו את מה שכתוב,

עשו מאלה שיינצלו,

הן בעולם הזה והן בעולם הבא, איחולים.

למי שיש שאלות, בבקשה.

תהיה.

פסטרי.

תן להם שמה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. אני אשאל את שאלה בשמה.

כן.

היא לקחה, אתה זוכר לפני... בטח, כיסוי ראש. כן, כיסוי ראש.

ולפני שהיא לקחה עוד כיסוי ראש,

אימא שלה לא קיבלה את החזרה בתשובה שלה,

וזה החמיר כשהיא לקחה את הכיסוי ראש,

כי היא כל יום,

אני אגיד את זה ככה,

היא סופגת הרבה ביזיונות ממנה. כמוני, ברוך השם, כן. והיא אומרת לאף אחד לא התחתן איתך, ואתם כיסוי ראש. נכון, אף אחד רע לא התחתן איתך, רק אחד טוב.

אז רגע, עכשיו,

היא לא רוצה לצייר את אימא שלה מצד אחד, כי כואב לה, כי היא שומעת את אימא שלה. אז היא רוצה לצייר את הקדוש ברוך הוא. לא. אז את מי?

מה אמרת לו עכשיו? למי לשמוע? נכון, אני הבנתי, אבל מה לעשות? אין כיבוד אבה הם במקום שהאימא אומרת לא לקיים מצווה.

אין מצווה כזאת. אין כיבוד הורים במקום שהאימא אומרת לא לקיים מצווה,

אפילו מדרבנן, וזה מדאורייתא. זאת אומרת, אישה צריכה לכסות את ראשה, אחת, שתיים.

צריך לדעת.

כתוב, איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, אני השם. אומר רש״י, אם יאמר לך אביך ואמך חלל שבת,

אין אתה שומע לו, וכן בכל שאר המצוות. למה?

כי אני השם שלך ושל אביך ואביך וגם של אמא שלך.

הבנת?

אז לא שומעים לי אמא בדבר כזה.

ומקיימים כיבוד אב ואם בזה שלא שומעים לו, הולכים על פי המצוות.

מקיימים.

אם אבא שלי אומר לי, אל תשמור שבת ואני שומר,

אני מקיים מצוות כיבוד אב ואם אפילו שהוא לא רוצה.

אבל לא משנה, זאת אותה תשובה.

היא הבינה את הכול, זה בסדר. זאת אותה תשובה.

תודה רבה. תהיי בריאה, תעבירי לו בבקשה.

ובסוף אמא שלה עוד תכיר בה ותהיה מאושרת, וגם היא תשים כיסוי ראש.

כן. ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. אני בתהליכים של תשובה כבר קרוב לחצי שנה,

וקיבלתי על עצמי חצאיות ולהתפלל מנחה והכול.

והגעתי לרגע של הצבא,

והגשתי פטור וביטלו לי אותו.

ואני רוצה את הברכה שלך,

ושתגידי לי מה אני יכולה לקבל על עצמי כדי שזה יעזור. חשבי יזכה אותך שברכתו של החזון איש תחול על ראשך שנלחם שלא יגייסו את בנות ישראל הכשירות לצבא ואמר שזה באיסור ייהרג ולא יעבור.

השם יציל אותך ושתזכי לעלות במענות התורה והצניעות ותבני בית נאמן בישראל אמן. אמן. תודה כבוד הרב. כן.

יש עוד עצה, תתחתני מהר, זה גם כן חוזר. רגע, רגע, היא רוצה.

יש לה אותו. אני רוצה. כן, תן, תן שם, אני.

ערב טוב הרב. ערב טוב.

רציתי לשאול,

יש לי ארח בגיל 12 וחצי,

עוד מעט יהיה לו בר מצווה.

עכשיו,

אני ואחותי שומרים את הכשרות של הזה, לא יכולים להתרפס נבלות, ובא לי גם ואני רוצה להסביר לו, וכאילו, איך עושים את זה, לאחי הקטן.

תביא אותו לפה, אני אסביר לו.

כן? כן.

טוב, ולגבי העבודה.

כן.

הם עובדים בסופר, יש בעיהם ב... מי עובד בסופר?

אני רואה, אני עובדת נגב בסופר. אם את לא מוסרת להם בידיים, אם רק את מעבירה את זה ככה בקופה,

כן. אין בעיה, אל תמסירי להם בידיים. אבל יש כאלה שהם הסתרויים עם הדברים האלה. אל תעבירי בידיים, תשימי כפפות, תגידי שיש לך בידיים כל מיני בעיות.

אם הם רוצים חיידקים, בבקשה.

וכיתה של הבשר, זה קצת מציק לי, כאילו, לראות את זה ל...

את יכולה לתת להם דפים, שכתבנו בזמנו, תורידי מהאתר,

שיש בעיות בבשר והכול, אבל יפטרו אותך, על המקום יפטרו אותך. נכון, ומזמן מפחדת. בסדר.

לעשות את זה הוא יכול לתת? את יכולה לתת, איך קוראים לו, דיסקים. תיקחי מפה דיסקים, אנחנו נותנים בחינם,

תוסעי משם לידך ליד הדלפק, ומי שייקח ייקח, ושלום על ישראל.

טוב.

אל תפחדי, הם זונות מהשמיים.

תודה.

כן, שאלה נוספת. הנה הבחור פה, תן לו.

נו, נו, ג'מבורי.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. קודם כל רציתי להגיד שמאוד גנטי מהשיעור, אני חושב שהיה חזק מאוד.

יש לי שאלה שהרבה זמן, המון אני חושב עליה.

בכל בוקר בתפילת שחרית, אחרי אלישים יחוד, כמו שאנחנו אומרים את האלישים יחוד,

יש את המשפט בעצם,

הריני מקבל עליי מצוות עשה של אהבת לך כמוך, ואני מתחייב לאהוב כנפשי ומאודי כל אחד מבני ישראל.

והריני מזמן את פי להתפלל לפני מלך הקדוש ברוך הוא אלינו. זאת אומרת, אני מבין כאילו שבעצם הקדוש ברוך הוא אומר, לפני שאתה מתפלל כולם בניי, תאהב את כולם.

כמו שזה.

איך... למעט הרשעים.

עכשיו, בדיוק. עכשיו איך... ככה כתוב בהלכה, כן.

אז איך כבוד הרב מסביר, כאילו שבעצם אני מאוד מתחבר למשפט הזה, אז אם יש אנשים שבין אם חיילים שבת או באיזה... שמעתי, תפעל כמוני, תחזיר אותם בתשובה, תיקח חומר שלנו, תפיץ אותו ותגרום להם לחזור בתשובה. זו האהבה האמיתית, שתכניס אותם לגן העדן.

אם תאהב אותם תגיד, אני בחיפה, אני בחיפה, זה לא עוזר כלום.

אם אתה אוהב אותו באמת,

תדאג שהוא יצא מגיהנום וייכנס לגן העדן. זה נקרא אהבה. ואהבת את השם אלוקיך, זה שתהה מאהיב את הקדוש ברוך הוא על הבריות כאברהם אבינו ואת הנפש אשר עשו בחרן.

זה נקרא אוהב. לא אוהב זה שאומר את הטקסט.

מי שאומר את הטקסט זה לא אוהב. גם מי שאומר ואהבת את השם אלוקיך, זה לא אומר שהוא אוהב.

הוא צריך להתכוון ולפעול ולעשות מה שכתוב.

זה נקרא אוהב.

אוהב זה בפועל.

אחד אומר לאשתו אני אוהב אותך, אוהב אותך, פעם אחת לא קנה לה כלום.

מה, במה אתה אוהב אותה?

שאתה לא נותן כלום.

איזה אהבה זאת.

טובה רבה. תהיה בריא.

שאלה נוספת.

כן, תן לבחור פה.

ברכות בסוף אני אתן לכם. כן, שמה.

רציתי לשאול בעצם, ענבה,

אז אני הרי צריך לכבד את גדולי ישראל והם צריכים להיות ענבים אז השאלה היא כאילו הם צריכים לשקר על עצמם איך זה מסתדר?

מה שאתה חייב זה לחוד ומה שהם צריכים זה לחוד מה הקשר? הם צריכים לשקר על עצמם מה זאת אומרת? מה יש לשקר?

כי הם יודעים כי הם צדיקים דהיינו מה זאת אומרת? לא הבנתי, אז מה אם הוא ידע שהוא צדיק?

אז מה?

אז מה זה ענווה? מה זאת אומרת? מה זה ענווה? מה זה קשור למה שאתה מכבד אותו? זה שאתה חייב לכבד אותו? מה זה קשור אליו?

הוא צריך לדעת שהוא צדיק?

בטח שהוא יודע שהוא צדיק. ועם כל זאת להיות ענו? בטח שהוא יודע שהוא צדיק. אם הוא יודע שהוא מקיים את כל המצוות ועושה אותן כפי שהשם רוצה, אז הוא יודע שהוא צדיק. מה הוא יודע? שהוא רשע?

אז איך מגיעה הפעננה? אז מה הוא צריך בעצם, אז מה זה, איך מתפטרת אצל הענבה? הענבה זה פשוט מאוד שאני יודע כמה שאני לא אוהבות את השם יתברך עדיין לא הגעתי, לא לתכלית חוכמתו, לא לתכלית המעשים

בשלמותם, ולא זה ולא זה, אז על מה יש לי להתגאות? אם עוד לא מילאתי את השלמות שבשלמות שאני צריך, אז במה אני יכול להתגאות?

במה שאני יותר ממך אני צריך להתגאות?

אבל אני נתנו לי כלים אחרים משלך נגיד, אז במה אני יכול להתגאות?

זהו, והוא באמת לא מילא את כל הכלים שלו? אף אחד לא ממלא את המאה אחוז שלו. אז למה אני צריך, גדולי ישראל מילאו הרבה יותר ממה שכל אדם ספציפי מילא? בוודאי, אבל זה ביחס לאחרים.

אבל אם יבוא הקדוש ברוך הוא בדין,

אפילו עם אברהם, יצחק ויעקב לא יעמדו

אבל הם לא יעמדו 90%

99.6% אנחנו לא נעמוד אפילו לא 10% נו, אז מה תרצני השם? תעבוד

תעבוד, יומם בלילה, כמו הצדיקים אבל הוא יותר ממני, אז למה שהוא לא יחשב על זה ? מי אמר שאתה לא יותר ממנו? זה בגלל שלא עבדת, אתה עוד לא יודע אבל אם היית עובד,

מי אמר שאתה לא יכול להיות?

אני יכול להיות אבל למה ישיבת מידו?

אתה אשם. נכון. נו אז מה אתה רוצה? למה אסור לו להתגאות עלי? זה מה שאני שואל. מה פתאום שהתגאה? אתה לא קראת איגרת הרמב״ן. לא קראת איגרת הרמב״ן?

תקרא איגרת הרמב״ן. נו, איך איגרת הרמב״ן? בסדר, הוא כותב שכל אדם יהיה בעיניך גדול, אבל ודאי שאם אני מדבר עם זה... לא הבנתי.

אם אתה עכשיו, אם הוא גדול ומבין את מה שהוא מבין ואתה לא מבין את מה שאתה מבין, אותו מענישים יותר ממך.

במה הוא יתגאה? אז אם הענישים רוצים יותר ממני, אז בעצם... הרי החוב של כל אדם זה לפי הכרתו.

וההכרה שלו היא יותר גדולה משלך העובדה שהוא נהיה מה שהוא ואתה לא.

או שאתה בעל טייבה, או שלא משנה מה.

אז אם הוא יודע את הדברים האלה, זה מחייב אותו יותר. זה מחייב. אז הרב בן צהר אומר שיכול להיות שחס ושלום מישהו שיותר גדול ממנו יקבל יותר גנו ממני בגלל שהוא יודע יותר ממני? בוודאי. מה זה, זה לא דבר פשוט?

כל החיים יותר גדול ממך, נכון?

ואתה יש לך סיכוי אולי להיות בגן העדן, אם אתה תהיה בסדר.

אם לא תעשה את הטעות שהוא עשה אל אישה אחר, הוא יותר גדול ממך. אבל לפני שהוא עשה את הטעות שלו, הוא היה יותר גדול ממני. בוודאי.

ולכן הוא היה קרוב יותר לנפילה, כי מי שבסולם למעלה במגדל, וקל יכול ליפול. אז ההנעמה שלו צריכה להיות זה שהוא יותר קרוב לנפילה?

לא, לא בגלל זה. בגלל שהוא יודע כמה שהסברתי לך קודם, שצריך לעבוד בשלמות השם, והכל מאיתו יתברך,

ולנו אין שום דבר.

הכל מידו, אין בידינו כלום.

ואפילו על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות, פעמים הטובות שעשית עימנו, אנחנו לא יכולים להודות לשם אפילו על אחד מן הדברים שנתן לנו.

אז לכן, אדם שיודע ומכיר,

יודע שערכו, כמו שאמר דוד, ואנוכי תולעת ולא איש, זה לא אמירה סתם,

ואברהם שאמר ואנוכי עפר ואפר,

עדיין היה להם משהו, משהו שזה לא ענבה גמורה,

כמו משה רבנו שאמר, ואנחנו מה?

מה? אין לי אפילו לא עפר ולא תולעת, כלום, כלום, כלום, כלום, כלום.

לכן, שיבח אותו הכתוב ואמר, הענן מכל האדם אשר על פני האדמה.

תודה רבה. אפשר לשאול עוד משהו? בבקשה.

מה הרב אומר על זה שמביזים את אחד מגדולי ראשי הישיבות שבאדון?

מה פירוש? אסור לבזות אף אחד מגדולי הדור. מה זה אומר?

מה אני אומר? מה אני יכול להגיד? מה התורה אומרת? אתה יודע מה התורה אומרת?

מה שהתורה אומרת, אני אומר.

תודה רבה. Thank you very much.

כן.

עוד שאלה?

כאן? תן לה, תן לה פה. אבל בריצה, דניאל, דניאל.

כן.

שלום, כבוד הרב. שלום. רציתי לשאול שאלה שכבר שלחתי מהמייל,

אבל לא קיבלתי עדיין תשובה.

זה קשור לשבת, לגבי תפילות, שאני הולכת בשבת בבית כנסת שאין שם אנשים כשרים.

מה אני צריכה לגבי עניית המן?

וגם עניית המן בבית לגבי קידוש, שאני לא מתכוונת לתת את הידי חובה, אבל... קודם כל את לא חייבת ללכת לבית הכנסת. אם את הולכת זה בסדר. את יכולה להתפלל בלחש וזהו.

ואת לא עונה אמן על מי שהוא אוכל נבלות וטרפות.

גם קדיש? גם קדיש. חוץ מקדיש יתום, אם זה אדם כשר שאמר. דבר נוסף,

בקידוש, אם אומר את זה מי שאוכל נבלות וטרפות, את לא יוצאת ידי חובה, תברכי לבד.

כן, לא, אני מברכת לבד. השאלה, למה אני עושה שהם כאילו עושים את הקידוש, אני עושה לפניהם את הקידוש?

נו, אז מה את רוצה? אז מה אמרו? אם אני יכולה לעלות להם אמן, כאילו... תגידי ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן.

אוקיי, ויש לי עוד שאלה. את תזכרי מה אמרתי?

כן. יופי. פתחנו באמת מהקהילה קבוצה של לימוד חצי שעה במיון מוסר.

כן.

הן שואלות לגבי טעני דיבור בשיעור,

דיבורים שבהקשר, כאילו, האם זה נקרא... אם זה בהקשר ללימוד אין שום בעיה, זה חלק מהלימוד. אם זה מחוץ ללימוד ואתן רוצות לא לדבר, זה מצוין,

כי תשעה קבין של שיחה ירדו לעולם ונטלו אותם, עשרה קבין, תשעה נטלו אותם על נשים, אז זה תיקון גדול.

אוקיי, וגם שאלות, כאילו, עד איזה שעה, כאילו, עדיף ללמוד.

בוודאי שנוח לכם. גם אחרי השקיעה, כאילו, זה יקרה היום? אין, אין, אין, אין שעה שהיא לא טובה.

אוקיי, וביקשו ברכה לקבוצה, אם אפשר לומר. תצליחו בגדול. אמן.

כן. תן לגברת פה בפינה.

ערב טוב, כרוב דארץ.

אני מתחזקת ארבע שנים ואני תקועה בעבודת השם ולא מתקדמת. תקועה? למה תקועה?

לא מתקדמת. מה קשה לך להמשיך? תפילות. תפילות את לא מתפללת? לא, קשה לי. למה קשה? אין לך זמן?

יש לי זמן, אבל...

אז מה הבעיה בקושי? לא מסוגלת, לא יודעת. מה? לא מסוגלת להתפלל. מה זה לא מסוגלת? לקחת סידור? את יכולה לקחת? כן, אבל אין לי חשק, כאילו, עד כדי כך ש... בלי חשק. את יכולה אבל להתפלל בלי חשק?

בלי להגיד את המילים, את יכולה? לא מתרגזת. לא הבנתי. להגיד מילים, את יכולה מה כתוב? את יכולה? כן. זה הכול. קחי את הסידור, תגידי מילים.

טוב, תודה, כבודה רב.

וכבוד הרב, אני מאוד מתחזקת מהשורים שלך,

ואני מעריכה אותך. תודה.

ואני רוצה לבקש ברכה לזיווג ולהצלחה.

אבל אם לא תהיה לך סבלנות להתפלל, אז מה יהיה?

תהיה לך סבלנות לבעל?

טוב, השם יעזור שתתפללי ותזכי בזכות התפילות שלך

לבעל הגון וראוי ותגנו בית נאמן בישראל מעבר. אמן, תודה רבה.

כן, עזוב אותנו עכשיו, אחר כך, בשקט.

כן, תן פה לבית שאן. בוא, בוא, בוא מפה, בוא.

רגע, היא רוצה לישון.

תכף, תכף, קודם היהודי.

תן לו, בא בזריגה, נותן תוכנית.

איפה אתה הולך אף פעם? אתה לא מסתכל מה אני אומר.

תן לו.

תעמוד בבקשה.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

לימדת אותנו רבנו שבתאווה גלומים מין כופר ואפיקורסות. כן. מתי אתה נכנס לקטע של התאווה,

עכשיו אתה תאהב לאכול משהו או שאתה תאהב לכסף. מתי אתה מבין שאתה בתאווה או שאתה רוצה לאכול, אתה רוצה כסף. לא, יש להבדיל.

יש תאווה מלשון תיאבון, שהאדם תאהב לאכול. מה פירוש? השם יצר לנו את זה שאם אתה לא תתאווה לאכול, אתה יכול למות. כי אתה לא תשים לב שאתה רעב ולא יהיה לך תיאבון,

תיאבון זה מלשון תאווה.

לא יהיה לך את זה, אתה יכול למות. אם לא תצמא, אתה לא תשתה, אתה יכול להתייבש.

אז השם יצר את זה. כל זמן שזה בגבול של הצורך הבריאותי לחיזוק הגוף ועבודת השם,

אין בעיה עם זה, זה טוב.

חייב שיהיה, אוי ואבוי, אם ייעלם מאיתנו הדבר הזה.

כשאתה עובר את הגבול זה... אבל אתה מתחיל לעבור את הגבולות,

לכן אם אדם שותה טיפה יין, אתה מבין לברך והכול, אין בעיה. אבל אם הוא עובר את המידה,

זה גרוע ביותר, הוא נקרא שיכור.

אז יש מידה, יש גבול.

אוקיי, דבר שני, רציתי לדעת,

רבנו, שמתי מתנהגים עם האישה במידת הדין, ומתי ברחמים.

רחמים, כביכול מהקדוש ברוך הוא צריך תמיד רחמים.

אבל דין, שאתה רואה שמשהו לא בסדר, היא מתנהגת אליך לא בסדר, מה שאתה... לפי המושגים שלך, אני אסביר לך, לפי המושגים שלך.

כשמדברים על הלכות ושמירת המצוות,

אם זה נקרא, זה נקרא בחינת הדין. אין לוותר במצוות.

דין זה משפט והולכים לפי המשפט. מה המשפט האלוקי אומר?

צריך לעשות.

כל דבר שהוא לא מה שהתורה חייבה או אסרה,

אז אין בעיה להיות במידת הרחמים, מה הבעיה? בסדר, במקרה שהאישה באה אליך בטרוניה כל הזמן ובעצבים,

בטענות ובעצבים, ולא, התורה מחנכת לשמחה.

אז אין פה מצווה של שמחה. אני רגיל לחייך.

לחייך כמובן. אני מחייך. גם ש... זה שובר את הכעס. אבל זה משפיע על ה... אמרת, תקשיבי.

אני אלמד אותך, כשמישהו כועס ואתה עונה לו עוד,

זה מכעיס אותו עוד יותר, אז אתם מעלים את הטונים,

זה כמו להוסיף קסם למדורה.

כשאתה מחייך, אז בן אדם השני מבין, ג'נטעם הוא לא מצליח.

כשהוא כועס והוא רוצה לטעון טענות, אז הוא טוען אותם בחוזק.

ואם אתה מחייך,

מתוך הבנה, שלום, נגמר הסיפור. איזו טלפונית?

טלפונית. ברור ש... ברכות, תתחיל לברך אותה. ברכות, אשתי בריאה, אשתי... כן, והכעס לא מועיל.

למה? זה עושה דפיקות לב, לחץ דם, בלאגן. חבל.

תהיה רגוע תמיד, תאמין לי. אם אתה תשדר רגיעות, גם אלה שסביבך יירגעו.

תודה רבה, כבוד השר. תודה. Thank you very much.

כן, שאלה נוספת.

אם אין, ניפגש בשבוע הבא. נדמה לי שביום שלישי יהיה פה עוד דרשה, כמדומני.

אז בינתיים אני מברך אתכם.

השם יזכה אתכם לקיים את כל מצוות התורה בשמחה, בזריזות, באהבה וביראה, בבריאות שלמה ואיתנה.

ותעמידו דור ישרים יבורך.

רבי יחנן יאמר הגשיו אומר,

ועושה הקודש בו ובו ובו וביקרו אחרי רבות המשטורים בסבב,

ושאללה אמונן אמונן חופש למען סיפגו, יגדיל תאורו ויאדיר.

קדיש.

אמן.