בני ברק - בני ברק - בית כנסת 'קהילות פז'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ימים על ימי מלך תוסיף שנות הבקימות דור ודור

ימים על ימי מלך תוסיף שנות הבקימות דור ודור

ימים על ימי מלך תוסיף שנות הבקימות דור ודור

ימים על ימי מלך תוסיף שנות הבקימות דור ודור

ימים על ימי מלך תוסיף שנות הבקימות דור ודור

ימים עד ימי מלך תוסיף שנות הכמו דור בדור

ימים עד ימי מלך תוסיף שנות הכמו־דור בדור

ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

ויער אומר לך כבוד, הכבוד שלו

צירוף שערנו שכם ינסו פתחי עולם, ויבוא מלך עכבו, עכבו צאנע.

צירוף שערנו שכם ינסו פתחי עולם,

ויבוא מלך עכבו, עכבו צלו

ילדים ולחמורים.

תודה רבה.

רינקצ'יינג וקונטר

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמה וירוויח

הערב הזה לכבוד גאולת השכינה ובניין בית המקדש

ושכל צאצאי חנה בדינה ילכו בדרך השם

רפואה שלמה לחנה בדינה ולעילוי נשמת הוריי וחמים נוחתם עדן

לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וחרשים דפקנו דלתיך

נוסח מתוך הסליחות

אנחנו באים לבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא לא בזכות מעשינו

אלא מכוח 13 מידות של רחמים

עניין הסליחות הוא משני חלקים

האחד זה בקשת רחמים בעיקר

13 מידות של רחמים

שברית כרותה להן

שאינן חוזרות רקם

עם בקשות ותחנונים

והשני זה אמירת הווידויים

אז בקשת הסליחות מורכבת משניים

אחד אנחנו מבקשים לעורר את 13 מידות הרחמים של הקדוש ברוך הוא שהוא כרת ברית

שהם לא יחזרו רקם והקדוש ברוך הוא ירחם ויחמול

אבל עם בקשות ותחנונים עם בקשות ותחנונים

והדבר השני זה אמירה של וידויים

והנה עניין הווידוי

הוא גמר התשובה אחרי העזיבה,

החרטה והקבלה

אז הווידוי הוא השלב של גמר התשובה

אחרי שאנחנו עוזבים את החטאים

את העבירות

אנחנו מתחרטים על מה שעשינו ואנחנו מקבלים על עצמנו לעולם לא לשוב יותר לאותן עבירות

אז הווידוי הוא גמר התשובה

וברמב״ם בפרק א' מלקו תשובה הלכה ראשונה כתב

כיצד מתוודין אומר אנה ה'

חטאתי ועשיתי כך וכך

והרי ניחמתי

ניחמתי זה אני מתחרט

והרי ניחמתי

ובושתי במעשיי

ולעולם איני חוזר לדבר זה

אז זה נקרא כיצד מתוודין

שאדם אומר אנה ה' חטאתי ועשיתי כך וכך הוא פורט את החטאים

והרי ניחמתי ובושתי במעשיי ולעולם איני חוזר לדבר הזה

הרי שכלולים

בווידוי

גם החרטה והבושת

שאדם מתחרט על מעשיי ומתבייש בהם

המקור של הרמב״ם זה ירושלמי בסוף פרק ח' יומא

על כל פנים מוכח מכאן

שהווידוי הוא אחרי החרטה על החטא

וקבלה נאמנה להבא

למה?

שהרי דובר שקרים לא ייקון נגד עיניו

זאת אומרת מה אנחנו רואים מפה?

מתי מגיע הווידוי?

אחרי החרטה

אם אתה מתחרט על החטאים שעשית

ואתה מקבל

נאמנה

להבא לא לחטוא

אז

אתה מתוודה

למה?

כי אם לא אתה תהיה דובר שקרים

מה אתה מתוודה?

אתה אומר חטאנו עבינו פשענו כי אתה מתחרט

על העבר ואתה בעצם לא התחרדת חרטה

וכן מה שכתב הרמב״ם בפרק ב' הלכה שלישית

המתוודה בדברים

ולא גמר בלבו לעזוב

הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו מה אתה אומר? טקסטים של וידוי

בלי להתחרט בלי לעזוב בלי לקבל עתיד?

הרי זה כמי שטובל ושרץ בידו. אדם נכנס למקווה להיטהר והוא מחזיק בידו שרץ?

איך הוא ייטהר?

אין הטבילה מועלת לו עד שישליך את השרץ

וזו גמרת הענית טז

ומוכח גם כן שצריך לעזוב כל

קודם

שהרי מדמה את הווידוי לטבילה

כמו הטבילה אי אפשר להיכנס עם שרץ אלא צריך להניח אותו ואז להיכנס לטבול מהטומאה

אותו דבר הווידוי

וכשישליך השרץ

צריך לטבול שנית

אז לפי זה צריך לבוא הווידוי אחרי התשובה

אם כן צריך טעם, למה אנחנו מקדימים וידוי לפני שהתחלנו את התשובה?

אלא העניין הוא כי זולת חובת הווידוי

שהוא גמר התשובה כמו שאמרנו

יש גם בעצם אמירת הווידוי התעוררות לשוב

כי מאחר וכל דרכי איש זך בעיניו

וכל התביעה כלפי עצמו

היא רק בחוג המצומצם

הוא לא מרגיש בחטא

רק אם הוא יוצא חוץ מדרכיו ומדרכי סביבתו

אז לכן תיקנו לנו להגיד את הווידויים

כדי להיזכר,

להזכיר ולהתבונן

שאנחנו מושרשים בחטאים ואין בנו מתום ואומרים אותם מא' עד ת' אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי,

הבינו והרשענו,

זדנו, חטאנו וכולי מא' עד ת' אין בנו מתום

ואין אנו אומרים זאת מתוך ענווה

אלא שנכיר שמא' ועד ת' אנחנו מלוכלכים בחטא

ומזה יצא לנו התעוררות לשוב

ונבין כי רע ומר דרכנו עד עתה

אתה שומע אותי טוב באוזניות כי אני מתאמץ

תגביר, אתה שומע אותי טוב שם?

אתם שומעים אותי טוב? כן, כן, אבל קצת לאמץ. כי אני מתאמץ

תגביר קצת, על חשבוני

ברוך הטוב אנו הנוהינו

מה לכענום שהכל נהיו בדבור

אמן. אני מצטער שאני לא יכול להזמין אתכם

הווידוי הוא עיקר התשובה

והמצוות עשה דת תשובה נכתבה בתורה על הווידוי

שנאמר והתוודו את עוונם

אז עיקר התשובה זה הווידוי

והנה בגמרא ביום ה-פו

נחלקו חכמים

האם צריך לפרט את החטא?

מחלוקת, צריך לפרט

או לא לפרט?

וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים

ואכן בווידוי שלנו

אשמנו שאנחנו אומרים בגדנו בזה ברובו הוא כללי

והוא אינו מועיל כווידוי על כל פרטי העניינים

אך מועילה האמירה שלו להתעוררות ראשונה לתשובה

וכבר ביאר לנו רבנו יונה בשער א' עיקר ב' בשערי תשובה

שם מתייצב על דרך לא טוב תמיד

תחילת תשובתו זה עזיבת החטא

אדם שהוא כל הזמן מתייצב על דרך לא טוב

דבר ראשון, אתה רוצה לחזור בתשובה? הדבר הראשון שאתה צריך לעשות זה קודם כל לעזוב את החטא, די, להתנתק ממנו לגמרי

כדי שתהיה עזיבת החטא

צריך שימת לב לשוב

ולזה נחוצה ידיעה

כי המצב הרוחני שלנו ירוד מאוד

וזה העניין של אמירת הווידויים

ועוד

תחנונים צריכים להיות בהכנעה רבה

כי זה יסוד התפילה, התפילה צריכה להיות תחנונים, אז הווידויים על אחת כמה וכמה

ומכל שכן בימי הדין שצריך תחנונים רבים

ולהרגיש שבאנו ממש לפני ה' כדלים וחירשים. באמת, מה יש לנו בידיים?

איזה, איזה מצוות.

אם נבדוק כמה יש לנו, ואם נבדוק את אלה שעשינו כמה מהם באיכות,

כמה נעשו בזריזות, בשמחה, ביראת ה' באהבת ה'

כמה?

כמה היו בדקדוק ההלכה?

כמה היו בשימת לב?

אז אנחנו צריכים לבוא לפני הקדוש ברוך הוא ממש ממש כדלים וראשים.

ולזה מועיל הווידוי בהכרת החטא

שאדם ירגיש הכנעה ויבין שהוא זקוק לרחמים ולחסד,

בלי שה' יתעורר עלינו ברחמיו

ויעשה איתנו חסד, מי יצא בדין?

מי יצא נקי בדין? אין דבר כזה.

לכן נחוצה האמירה שאנחנו מדברים לפני ה' שתהיה התבוננות גדולה,

שיבין וירגיש מה שאומר וידע שכך הוא המצב. המצב הוא לאשורו מה שאתה אומר.

מה שאתה אומר ממש.

בגמרא ביומא נחלקו

אם מתוודה על עוונות שיתוודה עליהן ביום כיפורים אחר.

זאת אומרת, שנה שעברה ביום הכיפורים התוודינו וידועים ואמרנו שעשינו א', ב', ג', ד'.

האם אני יכול ביום הכיפורים עכשיו, מחר, להגיד אותו דבר?

אני יכול לחזור ולפרט את אותן עוונות שאני כבר התחרדתי עליהן בפעם הקודמת?

אתה נקמה סובר, אין מתוודה עליהן.

לא חוזרים ופורטים את אותן עוונות שכבר אתה התנקית מהן והתוודית עליהן.

ואם אדם מתוודה עליהן עוד פעם, הרי הוא ככלב השב על כאו.

כלב

שאכל דברים נמאסים,

אחר כך חוץ מכבודכם הקיא אותם,

ואכל אותם שוב פעם,

מגעיל.

ככה מי ששונה באיוולתו, מי שחוזר

ואומר עוד פעם את האיוולת שלו, מה שהוא עשה בפעם הקודמת,

אז הוא כמו כלב ששב על כאו. ככה סובר התנא קמה, תנא ראשון.

ויש מי שאומר,

כל שכן שיחזור ויאמר, זה משובח

שנאמר, כי פשעי אני ידע וחטאתי נגדי תמיד.

אני לא שוכח את זה מול העיניים כל הזמן,

כדי שאני לא אחזור.

אז על מה בא הפסוק

שאומר ככלב השב על כאו?

הוא אומר, לא, זה בא על מי שעבר ושנה כדרב הונא.

רב הונא אומר,

שהפסוק כי כלב שב על כאו זה לא מי שמתוודה ומתוודה עוד פעם בשנה הבאה,

אלא מי שעבר עבירה וחוזר על אותה עבירה עוד פעם.

אז לפי זה יוצא במחלוקת הזאת, שהתנא קמה מחמיר בחומר גדול כזה על מי שחוזר ומתוודה עד שקוראים עליו כלב ששב על כאו.

ורבנו יונה מבאר את זה, כי הכלב אוכל דברים נמאסים, וכשמקיאם נמאסים עוד יותר.

כך מי ששונה בחטא עוונו קשה יותר מפעם הראשונה.

אבל התנא קמה, כמו שאמרנו, מפרש את זה על מי שחוזר ומתוודה.

אז במי מדובר?

מדובר בבעל תשובה גמור,

שהתוודה ונתקפר לו.

ומצד תשובה ומרירות על החטא הוא חוזר ומתוודה עוד פעם.

כואב לו על מה שהוא עשה.

אז מה טעם חמור הדבר כל כך

עד שגם הווידוי הקודם שלו מתגנה?

שאומרים שהוא כמו כלב שחוזר על כאו.

אלא העניין הוא כך

עצם הזכרת החטא זו עזות גדולה מאוד.

אם יבזה אדם גדול

ויבוא לפניו ויגיד לו אתה יודע אני ביזיתי אותך

הלוא זה עצמו עלבון גדול

עצם זה שאתה מזכיר בפניו עוד פעם שביזית אותו זה ביזיון בפני עצמו

אתה חוזר ואומר לקדוש ברוך הוא אני ביזיתי אותך ועברתי את העבירות האלה והאלה בפניך

עם הכוחות שנתת לי עוד פעם אתה חוזר על זה?

עוד פעם אתה אומר אני ביזיתי אותך?

יבא ביי זה מה סובר התנא כמה? למה?

למה אדם לא יחזור ויתוודה עוד פעם על מה שכבר התוודה חזר בתשובה והתכפר לו?

וכמו שמובא בתנא דווה אליהו פרק כה

שאמר יחזקאל לזקני ישראל לשוב בתשובה

מה הם אמרו לו?

בושים אנחנו, אנחנו מתביישים

זאת אומרת הם רצו לשוב

והם התחרטו על הכל

רק הרגישו בושה לפני הקדוש ברוך הוא הייתה להם הרגשת החטא

אבל ההרגשה הגדולה בכבוד שמיים

וההרגשה שהם עומדים לפני הבורא לא אפשרה להם לשוב מפני הבושה

ומה הבושה?

הבושה היא על הווידוי

נגיד היינו אומרים עכשיו מישהו תעמוד פה לפני כולם תגיד מה עשית

הוא היה נבלע מתחת לאדמה

זה בושה

אבל עוד יותר בושה אם אתה אומר בפני מי שחטאת בפניו

אתה אומר לו מה עשיתי לך

אתה חוזר עוד פעם להגיד

כי באמת עניין הווידוי הוא עזות גדולה מאוד

אומרים לה' תשמע אנחנו עבריינים, פושעים, אשמנו,

בגדנו,

גזלנו,

דיברנו דופן,

העבינו, הרשענו,

זדנו, חמסנו,

טפלנו שקר, יעצנו עצות רעות,

גזלנו, יבביי, מה שדה?

כל זה עשית נגד ה' ואתה עומד ואומר לו את זה בפנים

זו עזות גדולה מאוד

אבל חסד הבורא יתברך

שהוא נותן לנו רשות להתוודות

ולהגיד בפניו את העוולות

למה?

כיוון שזה נצרך לעניין התשובה כי הסליחה תלויה בזה

וציוונו להתוודות

ומקבל את התשובה בווידוי

כי כל זה רק לטובתנו כדי שנוכל לתקן את המעוות

אבל אחרי שכבר התוודה וכבר התכפר לו

הרי הזכירה עצמה עכשיו היא כבר ביזיון

ואפילו שצריך לעניין התשובה

הרי כבר כתוב ביום השם חציף עלי מנדה מפרסם חטאו

מי שעומד ומפרסם את החטא שלו אתה יודע מה אני עשיתי וואי וואי וואי אתה יודע מה אני עשיתי מתחיל להגיד

זה אדם חצוף עומד ומפרסם את החטאים שלו ברבים

בהזכרת העוון עצמה היא חילול השם

אז נשאלת השאלה איך אנחנו מתירים את זה לעצמנו

אלא הגדר בזה הוא כמו שנתבאר

צריך שנתבונן ונכיר שכן הם הדברים

דהיינו גודל הריחוק שלנו

להזכיר לעצמנו כמה רחוקים

שיהיה בזה שורש והתחלה לבדוק את כל המעשים באופן פרטי

כי כשאנחנו אומרים אשמנו זה מאוד כללי

בגדנו זה מאוד כללי אבל כל אחד יש לו את האשמנו שלו בכל מיני מובנים ואת הבגדנו שלו ואת הגזלנו שלו בכל מיני מובנים

הוא גזל את מר יוסף ואת יעקב ואת דוד ואת זה ואת השכנה ואת העוגות ואת הזה ואת הפה ואת השם ואת החידושי תורה של זה ואת הזה ואת הזה כל אחד יש לו משהו אחר הוא צריך לפרט את החטאים שלו

וצריך גם לבדוק את כל הדעות שלנו את כל המידות שלנו את כל השורשים של המעשים כמו שלמדנו הבוקר

וזאת תהיה תחילה להיטיב את דרכיו

למה? כי עיקר הירידה. למה יורדים ומדרדרים?

משום שלא מרגישים בכלל בעוונות.

זה כבר נהיה רוטינה, זה כבר ארגן.

והכל נראה כמישור, שזה בסדר.

והכתוב אומר, עוון עקביי יסובני.

זה אמרו חכמים עוונות שאדם דש בעקביו,

בקטנות, יעני זה בקטנה, בקטנה.

זה לא חילול שבת, בסדר, נו, בקטנה.

אז עוונות שאדם דש בעקביו הם מסבבים אותו בשעת הדין.

שעיקר היראה הוא ממה שאדם רגיל לעבור עד שהוא לא מרגיש כלל, מזה הכי צריך לפחד.

למה?

כי מעוון גדול אדם מפחד, זה ברור.

עוון גדול, עוון גדול זה סכנת חיים.

אבל קטנות, כאילו,

אז לא, מה? אז אמרתי לו, אז לא אמרתי לו, מה?

אתה חייב להגיד לו? אני לא חייב להגיד לו.

כל מיני דברים, יציאות כאלה של קטנות כאלה.

וזה מתאסף, זה נהיה הרבה, זה נהיה חביבי.

בהתחלה זה חבלי השואה, ואחר כך זה כאבות עגלה, חטאה.

ועל זה לא חוזרים בתשובה, כי זה קטנות, קטנות.

כן, אבל הקדוש ברוך הוא תופס אותנו בכל, בפרט בקטנות.

היום למדנו בבוקר,

אלה שלא שמעו,

שאם יש חולה מסוכן,

חולה,

שבשבת צריך

לתת לו לאכול בשר, ואין בשר כשר, אין.

יש שתי ברירות לפנינו.

או לתת לו בשר טריפה,

או לשחוט לו בשבת.

מה עדיף?

אם

שוחטים בשבת זה איסור חמור ביותר.

העונש על שחיטה בשבת זה סקלה.

ואם מאכילים אותו טריפה, זה עוון יותר קל.

זה לאו דאורייתא,

שיש עליו מלקות על כל שלושים גרם.

אז מה עדיף? לעשות את החמור או את הקל?

כי בשבת יש דין, הקל-הקל.

אם כבר אתה צריך לעשות איזו עבירה,

אז תעשה את הכי קל.

אל תלך ישר

לאחי.

אם אפשר כמה שיותר לצמצם ולהפחית בחילול שבת, עדיף.

אז מה עדיף לכאורה?

לא כדאי לעשות את העבירה החמורה. שיאכל טריפה, אבל יהיה לו עוון לעם.

הבעיה היא

שבשחיטה זה עבירה פעם אחת,

ובאכילת טריפה זה על כל כס זית,

והאכילה תהיה מרובה.

אז הוא יעבור כמה פעמים.

אז זה כמו אדם שמשתרש בחטא.

אז אומרים הפוסקים,

שעדיף שיאכל טריפה ולא ישחט בשבת.

אתם שומעים?

מה אמרתי?

עדיף שישחט ולא ישחט בשבת.

לא, עדיף שיאכל טריפה ולא ישחט בשבת.

נכון,

אבל אמרנו, סליחה, נתבלבלתי. נכון, אתם צריכים לסיים.

הראש שלי יהיה במקום אחר.

אני רציתי להגיד שעדיף שהוא יעשה את החמור ולא את זה,

כי הוא משתרש בחטא,

וכשהאדם אוכל גם מטמטם את עצמו יותר ויותר.

אז זאת אומרת, עדיף אתה רואה שפתאום,

ולא שישתרש בחטא. זאת אומרת, אפילו שזה קטנה,

אבל קטנה מרובה,

יותר גרוע מעבירה עצומה.

כמו שלמדנו היום בבוקר, שהקב' ברוך הוא ויתר על עבודה זרה, גילוי ערות ושפיכות דמים,

ולא ויתר על מאסם בתורה.

שלוש עבירות האלה זה העבירות הכי חמורות שייהרג ולא יעבור.

ולמאוס בתורה, ביטול תורה,

זה הרבה יותר קל. לא נאמר שעל ביטול תורה צריך למסור את הנפש ולמות ולהיהרג ולא לבוא ושם.

אז כתוב שהשם ויתר על זה, על השלוש העבירות החמורות ולא על מאסם בתורה.

כי המאיסה בתורה זה כל הזמן אתה ביטול תורה, ביטול תורה, ביטול תורה. עבירה אחת אפילו רציחה,

היא פעם אחת עבירה.

נכון זה היום בנורא וכולי וכולי ויהרג ולא יעבור ולא יעשה כזה דבר אבל בכל מקרה רואים שוב פעם שמה שאפילו קטן אבל בריבוי הוא הרבה יותר חמור וגם לא חוזרים בתשובה על זה

כי מתרגלים הרי אחרי פעמיים זה כי מישהו הותרה לו

אז עוון עקבי יסו בני

בפרשת נצבים כתוב ואשבות אל לבביך

ואספורנו מפרש התבונן בחלקי הסוטר

ותשיבם אלה לבביך יחדיו להבחין האמת מן השקר

ובזה תכיר כמה

רחקת מן האל להתעלה בדעות

ובמנהגים אשר לא כתורתו

ואחר כך כתוב ושבת

אז קודם בהשבות אל לבביך

תראה כמה אתה רחוק

בין האמת לבין השקר

אחרי שאתה בחנת את כל הדברים אז ושבת

הרי שהעניין והשבות זה עדיין לא תשובה

אלא התבוננות

בין אמת לשקר להכיר כמה רחקת

בהשבות אל לבביך אתה צריך כמה דברים להשיב ללב ולהתחיל לבחון אותם מה האמת מה השקר ולהכיר כמה אתה רחוק

אחרי זה כתוב ושבת עד ה' אלוקיך

כי רק על ידי ההתבוננות הזאת תבוא לידי תשובה

אז מחויבים אנחנו להתחיל בהשבה אל הלב

ולומר את הווידואים להבין שככה המצב

ואפילו לצדיקים אומרים את זה לפי השגתם ומדרגתם

פעם נתנו דרשה על זה שהיה אחד שלא היה צריך לחשב שהוא לא צריך להגיד וידוי אני אשמתי, אני בגדתי, אני גזלתי, אני דיברתי, אני יודע בדיוק שלא עשיתי כלום

והרמב״ם גער בו גערות גדולות

ואחר כך פתח לו מה זה נקרא אשמנו, בגדנו, גזלנו, איזה בחינות יש בדברים האלה

שבכלל לא עלה על דעתו אותו חכם

אז גם צדיקים אומרים את זה אבל לפי השגתם ומדרגתם

אבל אצלנו זה כפישוטו, אשמנו באמת, בגדנו, גזלנו, הכול

איי איי איי איי איי כי מילאו רע אנשים אשר עיקר תאוותם לחפצי גופם

וכשאדם מתבונן תוך כדי הווידוי על מצבו

אז ההתבוננות הזאת יהיה בה עניין התשובה

טוב

אני אגיד לכם בסוף את הווידוי

של רבנו ניסים

אבל נגיע לזה תכף, בינתיים

נגיד מה אומר המכתב מאליהו

רגיל היה בפיו של רבא שתכלית חוכמה תשובה ומעשים טובים

מה התכלית

תכליס

של החוכמה, לומדים חוכמה, לומדים תורה, לומדים הכול בשביל מה זה

התכלית זה תשובה ומעשים טובים

שלא יהיה אדם קורא ושונה ובועט

אם אתה לומד ולא מגיע לתכלית

שהתכלית זה שאתה תשתנה לטובה תשובה ומעשים טובים

זה נקרא שאתה נקרא קורא ושונה ובועט

שנאמר ראשית חוכמה יראת אדוני

שכל טוב לכל עושיהם לא כתוב לכל לומדיהם

לכל עושיהם צריך לעשות את זה לשמה כל מה שאתה לומד תעשה תבצע

וחכמים, זיכרונם לברכה, העירו והעירו לנו את הדרך שבה נלך

הם הורו לנו

שבכל המעשים והפעולות נכוון אל התכלית הנכונה

גם כשאנחנו עוסקים בחוכמה, חוכמת התורה

עלינו לשים לב שנעסוק בה באופן שנגיע לתכלית

והתכלית היא תשובה ומעשים טובים

אמרתי לכם שאני כשלמדתי

כל מה שלמדתי קיימתי

הבנתי שלומדים בשביל לקיים, לא לומדים בשביל לקרוא, לא לומדים בשביל לדעת

לומדים בשביל לקיים

ולכן עשיתי את כל מה שעשיתי עד עתה בגלל שזה מה שכתוב

מה אני עושה?

רק מה שכתוב

למה אחרים לא עושים מעשים גדולים?

כי הם לא לומדים הכל בשביל לעשות.

הרבה יותר לומדים בשביל לדעת, לפלפל, להיות חכם, להיקרא תלמיד חכם,

אולי יהיה מורה הוראות, אולי הוא יהיה ככה, אולי ראש ישיבה, אולי יהיה זה ככה.

לא שכולם לא,

אבל לא כולם עושים כל מה שכתוב.

הוא אומר, אני עד כאן מגיע. זהו, מה, שאני אלך ואני גם אזכה את כל העולם?

מה, אני לא במדרגות כאלה.

למה אתה לא?

למי כתבו את זה? כתבו שם?

כתבו שם? מי כן מי לא?

זה כתוב לכולם אותו דבר.

למה אחד כן והשני לא?

למה אתה עוצר פה?

מה, אתה לא יודע שיש הבדל בין שונה פרקו מעל לשונה

פרקו 101?

שהרי אם אתה מתעצל מעוד אחד, אתה נקרא לא עבדו!

לא עבדו!

יא ביי,

ואם הרבה אתה לא עושה,

אז מה?

איפה העבדות שלך, לבורא יתברך?

העיקר אתה אומר, הנו עבדו דקות שבריחו. איזה עבדו?

אולי באלף.

עבדו, עבדת לקדוש ברוך הוא.

והנה,

בליל יום הכיפורים,

בואו נתבונן כמה חוכמה גדולה תמונה במה שסידרו לנו ריבותינו,

שנהיה עמוסים ועסוקים כל הלילה,

בכל היום הקדוש, יום הכיפורים, בתפילות ובתשבחות,

מתחילת כל נדרי ועד סוף תפילת נעילה,

שרשרת ארוכה בעסק עבודת השם כשאין כל פנאי לחתו.

וזוהי חוכמה עמוקה ביותר.

אמנם לפי תקנת אנשי כנסת הגדולה,

תפילות יום כיפור קצרות הן מתפילות ראש השנה,

אלא שביום הכיפורים הוסיפו תפילת הנעילה.

אבל הראשונים,

זיכרונם לברכה, הוסיפו בחוכמתם,

בכדי לקרב אותנו אל התכלית הרצויה,

את אמירת שירות ותשבחות מצד אחד,

ומצד שני אנחנו מזכירים עשרה הרוגי מלכות.

כי לכאורה,

הלוא זה כעין קינות,

ובשבת לא אומרים קינות.

יום הכיפורים נקרא שבת שבתון,

אלא לפי הנראה יסדו לומר זאת ביום הכיפורים,

משום שיש בזה כדי להוביל אל התכלית הרצויה לפני השם.

ומהי התכלית?

תשובה ומעשים טובים.

רואים אם הקדוש ברוך הוא מדקדק,

עם עשרה הרוגי מלכות,

יבא ביי.

אם רואים שבסוף לוקחים

את הצדיקים

בעוון דורות קודמים, קודמים,

עשרת השבטים שמכרו את יוסף,

עשרה הרוגי מלכות,

מרחק

למעלה מאלף שנים,

מה הולך פה?

אין ויתור בדין,

אין ויתור בדין, יבא ביי.

רק מי שעשה תשובה גמורה

האחים לא עשו תשובה.

לא כתוב בשום מקום שעשרת השבטים כשנודע להם מיוסף עשו תשובה.

הם רק הצטערו שלא חמלו עליו.

כן? שראו בעוניו ולא ריחמו עליו.

אבל לא שמענו שהם עשו תשובה.

זה נשאר פתוח.

יבא ביי.

תורתנו הקדושה והחכמים, זיכרוני לברכה, הקיפו בסדר נאה את יום הכיפורים במעשים טובים ובחוכמה נפלאה גם יחד,

שנהיה דומים למלאכי השרת,

כמו שמובא בטור באור החיים מלכות יום הכיפורים, סימן תרו,

וחייבו גם לטבול בערב יום הכיפורים שנהיה טהורים ונקיים כמלאכי השרת.

ואכן מובא שהשטן אומר ריבון העולם

יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת.

והקדוש ברוך הוא שומע עדותם

מן המקדרגין ומכפר עליהם.

כמובן בפרקי דרבי אליעזר, ט״ו.

אבל לעולם נשארת לנו התרופה האחת והיחידה,

והיא התשובה.

אוי לו למי שמשתמט מלהשתמש במתנה הטובה הזו,

כי אין עצה ואין תבונה בלי עמידה עיקרה זו.

כי מה יעשה אדם שהוא קרוץ מחומר כשנעדר הוא תרופה למחלת הנפש?

לכן הורה לנו אב הרחמן את דרך התשובה,

ומסר לכל אחד ואחד את המפתח לזכות בשני עולמות.

עדיין פה ולעולם הבא.

אבל מה דואב הלב על אדם שאחר כל החוכמה והמעשים הטובים,

ואחרי שהכול נטלנו,

וגם אין לשטן רשות לקטרג ביום הכיפורים,

ובכל זאת הוא נשאר רחוק מנקודת התשובה האמיתית.

יא באבה, איזה קטרוג הוא עושה על עצמו, לא צריך את השטן אפילו.

ומן הראוי לדעת

שאם אמנם אין לשטן רשות להסטין ביום הכיפורים, זה רק למעלה מדובר.

אבל למטה יש בידו להסטין.

כבר ביארנו כמה פעמים כי הוא מסית את האדם בזה שהוא אומר לו,

או, אתה ממש מלאך.

אין לך את המלפהט, אתה מסודר.

גם בעתיד, בימות השנה כולה אתה לא צריך שום דבר, שום שינוי,

שום שינוי.

מה יש? ואתה לומד, עושה מצוות, זה הבא.

הלוואי כל ישראל כמוך, האם יהיו כולם כמוך משיח?

בא, משיח בא.

ובאותו מעמד הוא מנסה אותו ומחשיב אותו,

וכדאי לו לשטן,

כדאי לו לא לקטרג עליו.

אדרבה, שיזכה בדין,

אבל שיסיח את דעתו מלהתעמק בתשובה.

כי כללות הכול היא התכלית העיקרית.

התשובה זה התכלית העיקרית.

התשובה קדמה לבריאת העולם.

התשובה היא היסוד של הבריאה וקיומה.

בלי תשובה העולם לא מתקיים. אדם היה חותם את מת ברגע.

רק בגלל שיש תשובה,

אז השם ערך אפיים. מה אתה מעריך אפיים לבן אדם? למה?

כי שם היה עושה תשובה.

אם לא הייתה תשובה, מה יש לחכות? למה מחכים?

עבר, מת!

כל התכלית וכל היסוד וכל הקיום של הבריאה זה רק התשובה.

אומנם נכון,

מחסד השם שהמציא לעם ישראל סגולה ותחבולה לכפר עליהם.

אבל יש תכלית יותר נרצית לפני הקדוש ברוך הוא.

לטהר את עצמנו.

וזה נמסר לאדם בעצמו.

ככתוב, מכל חטאותיכם לפני אדוני תטהרו.

תטהרו בעצמכם.

ככתוב,

הכל בידי שמיים חוץ מירת שמיים זה בידינו.

אז השם רוצה שאנחנו לבד נתאר את עצמנו.

ורבנו יונה אומר דבר

קשה מאוד מאוד.

תקשיבו טוב למה שהוא אומר.

הוא אומר, בכלל התשובה יש שני סוגים.

יש תשובה שהיא לכפר ויש לטהר.

וזה הלשון שלו.

ועוד יתפלל בעל התשובה אל אדוני למחות כאב פשעיו וכענן חטאותיו.

פשעים זה יותר מחטאים, פשע זה מזיד,

חטא זה שגגם.

אז פשעים זה כמו עבים השחורים האלה למעלה בשמיים.

מחטאים זה כמו עננים אלא בהירים על בניהם.

אז אומר, יתפלל בעל התשובה

אל השם

למחות כאב פשעיו וכענן חטאותיו.

ושיחפוץ בו

וירצהו

ויעטר לו כאשר אם לא חטאיו.

זה לא מספיק שאתה עשית תשובה,

וגם לא מספיק שהשם

מחה את העוונות והפשעים שלך, זה לא מספיק.

אתה צריך גם להתפלל שהוא יחפוץ בך.

יחפוץ בך.

וירצה אותך

וגם ישמע את תפילותיך ויעטר לך כאילו לא חטאת מעליו כמו שהיה לפני שחטאת.

כי העניין שכתוב בדברי אליהו על בעל התשובה

אחרי האיסורים

ויעטר להשם וירצהו.

למה?

כי ייתכן

להיות העוון נסלח

ונפדע מכל האיסורים ומכל גזירה.

יכול להיות, אדם יעשה תשובה, הקדוש ברוך הוא יסלח וימחל,

והיו צריכים לבוא איסורים והוא פדה אותו,

והיו צריכות לבוא עליו גזירות והוא ביטל אותן.

יש יותר טוב מזה? אתה נקי?

נקי.

הוא אומר, כן, אבל יכול להיות שעדיין אין לה שם חפץ בך!

ומנחה לא ירצה מידו.

זאת אומרת,

אתה מוחל לי?

כן.

אני יכול לבוא אליך לחג? לא.

שלום, שלום, ביי.

מה, אבל אני רוצה לחזור?

לא.

לא חפץ בך שום דבר.

מחלתי, פדיתי, ביטלתי את הגזירות,

אבל לא חפץ בך ולא רוצה שום מנחה ממך.

זה שלום.

איי, איי, איי.

אז אתה נקי, אבל מרוחק.

מרוחק מהשם.

ואת אהבת הצדיקים מן ההצלחות זה להפיק רצון מהשם ושיחפוץ בהם.

מה ביקש משה רבנו מהקדוש ברוך הוא?

אמנם מצאתי חן בעיניך.

יואו, הדבר, דבר, דבר, דבר שאני מבקש,

רק שאני אמצא חן בעיניך.

ונוח מצא חן בעיני השם.

הוא לא היה צדיק כזה שהיה ראוי להיגאל.

הוא היה צדיק, אבל לא כזה שראוי.

למה השם הציל אותו מהמבול?

נוח מצא חן בעיני השם.

מי שיש לו נשיאות חן אצל הקדוש ברוך הוא,

חביבי הוא מסודר.

אפילו שהוא לא זכאי, אפילו שהוא מוצא חן בעיניי.

למה אתה נתת לו? מוצא חן בעיניי.

מה מצאת בו? מה אכפת לך? מצא חן בעיניי. בחור מצא חן בעיניי.

אז מה ההצלחות הכי גדולות שנחשבות אצל הצדיקים?

שהם מפיקים רצון מהשם שהוא חפץ בהם.

מה, החוכמה רק להיות נקי ולא תקבל עונש ולא כלום, ואתה מרוחק מהשם?

אתה לא יכול לדעת, מוטי.

אתה צריך לעשות את הכל מה שכתוב,

ואם תעשה הכל כמו שכתוב, וכתוב, שתתפלל על זה שהוא לא ירחיק אותך אחרי שהוא ינקה אותך.

תתפלל על זה.

ואם הוא יראה שאתה כן ואמיתי ואתה כבר לא חוזר ואתה באמת חנותה אמיתית,

הוא יודע שלא תשוב עוד לחיסלם,

כתוב שלום שלום לרחוק ולקרוב.

שלום שלום יהיה קודם כל למי שהיה רחוק ויתקרב.

ואחר כך לקרוב.

השם מקרב את הבעלי תשובה לפני הצדיקים.

בתנאי שהם בעלי תשובה אמיתיים,

ושהשם באמת רואה שהם חפצים בקרבתו, לא העיקר להתפטר.

יש בן אדם,

הוא חוזר בתשובה מהירה, הוא יודע, בפחד, יום הדין. תראה כמה מתו כבר מראש השנה. אנשים חשובים, מפורסמים.

כבר מראש השנה מתו.

צ'יק צ'ק, צ'יק צ'ק.

רק נגמר הדין, כבר, הופ, הם לא פה.

מה קרה?

אתה לא יודע.

אתה לא יודע.

אף אחד לא יודע.

לכן צריך להתפלל.

ואם אדם מתפלל באמת, והשם רואה שבאמת הלב שלו אמיתי ו...

נקי

זה עולם אחר אבל אם הוא אומר לא חייבים ביום תשובה ביום הכיפורים חייבים לשוב והשם אמר באשר הוא שם אם אני עומד בראש ביום הכיפורים ואני עומד שם כבעל תשובה אפילו אם אחר כך אני אחזור לחטאים וזה פה ושם אבל העיקר שבאותה שעה אני הייתי בסדר אז

הוא גם רואה הוא רואה שאתה מתכוון להיפטר

אבל אתה לא קיבלת באמת באמת שיותר לא תעזור במסירות נפש

אז למה שהוא יקרב אותך ויחפוץ בך?

אתה רק בגלל השבט שמונף מעל ראשך אתה עושה תשובה אתה עושה מהירה

לכן צריך להתפלל ולשכנע את השם להיות אמיתי בתשובתו זה יועיל לו מאוד לא רק זה אלא יקבל אותו אתמול היה שנואי ומשוקץ ומרוחק ומתועב

היום קרוב ורע וידיד וכולי כמו שאומר הרמב״ם בלשונו הטהור

וזה כמו שאמרנו

והערנו שהתשובה מתחלקת לשני סוגים יש כפרה ויש טהרה

בעיקר זה מה שאמר רבי עקיבא

אשריכם ישראל

לפני מי אתם מטהרין?

מטהרין לא מתכפרין

כי רבי עקיבא אומר הדרגה האמיתית זה שאתה תטהר

אתה תטהר

זאת אומרת אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין?

ומי מטהר אתכם?

אביכם שבשמיים

כי זאת התכלית העיקרית שישראל יודעים לטהר את עצמם

ואז הקדוש ברוך הוא מטהר אותנו כמו מקווה מים חיים

אבל מי הגורם לזה?

האדם בעצמו

שהוא מאמין באמונה שלמה שככה הם הדברים

הוא משליך מעליו הכל כל העבירות

כי עוונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין השם אלוקיכם

העוון הוא מבדיל

אם אתה מסלק את זה זורק את השרץ

נכנס למקווה

מתי נטהר?

שלא היה חציצה

ועל זה נאמר פסוק בירמיה יזר

מקווה ישראל אדוני

הקדוש ברוך הוא המקווה

של עם ישראל

מה המקווה מטהר את הטמאים?

אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל

זאת אומרת אנחנו צריכים

טהרה

ואם נעשה זאת לא רק שיכופר לנו וימחו העוונות

גם נהיה רצויים אצל הקדוש ברוך הוא ויעטר לבקשותינו ותפילותינו וכולי

עכשיו נראה איזה נקודה

משהו מבהיל, מבהיל

‫יונה נביא בחר לברוח לחוץ לארץ

‫כדי לא לעורר דינים וחובה על ישראל.

יונה דן דין בינו לבין עצמו ואמר אני יודע

שהגויים הם קרובים לתשובה.

אני אבוא ואני אגיד להם בתור נביא שהשם שלח

אותי עוד ארבעים יום ננווה נהפכת

הם יעשו תשובה

ואז הקדוש ברוך הוא ישלח את רוכזו על ישראל.

למה?

ישראל עם קשה עורף.

היי היי עד שהם חוזרים בתשובה

ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שעמדו להם לא החזירו אותם בתשובה.

לולי הטבעת של אחשוורוש

שהאיסורים של להשמיד, להרוג ולהבט את כל היהודים זה עורר אותם.

אבל הגויים הם צ'יק צ'אק מהפחד אוי מי גאד אוי מי גאד אוי מי גאד

אז הוא אמר אני בורח למקום שלא נאמר כבודו.

כך כתוב בפרקי דרבי אליעזר יוד

אז עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות

דהיינו לדיבור שהשם מדבר עם הנביאים. בכל ארץ

נביא היה בדרגת נביא,

השם היה יכול לדבר אותו בכל ארץ עד שנבחרה ארץ ישראל.

משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות זאת אומרת אין הדיבור חל

על נביא בחוץ לארץ

רק במקום שיש נהר שמתחבר לים התיכון וכולי.

תדע לך שאין השכינה נגלית בחוץ לארץ

מאיפה לומדים? יונה.

ויקום יונה לברוח תרשישה מלפני אדוניי

וכי מלפני אדוניי בורח?

ולא כבר נאמר ואנה מפניך אברח

אדם יכול לברוח?

אם אסק שמיים שמעת

אציעה שאול הנקה

אלא אמר יונה אלך בחוץ לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית

שהגויים קרובים לתשובה הם כדי לא לחייב את ישראל

שמשה והנביאים נתנו נפשם על ישראל

אז הוא החליט גם כן

לברוח מפני השם כדי שלא יוכל להגיד לו נבואה

והנה יונה הנביא

מצידו מבחינתו וממדרגתו

לא היה חסר לו שום דבר

ראוי היה שתשרה עליו רוח הקודש

ואפילו בחוץ לארץ

הוא לא ירד חס ושלום מכל מדרגות הקדושה

שהוא רכש בארץ הקודש

אלא

התנאי היה שנבואה לא ניתנת בחוץ לארץ

מאחר שארץ ישראל נבחרה למטרה קדושה זו

אז לכן הוא ברח אבל הוא לא שינה מדרגתו כי הוא זה

הוא מצד עצמו היה ראוי לנבואה

אבל הדבר תמוה

היו ליונה נימוקים די הגיוניים ודי צודקים כדי להשתמט מהנבואה

כי הוא חשב לטובתם של ישראל

ולא יכול היה בקלות

להמעיט קצת

את עצמו מפרישות ומטהרה

ואז ממילא לא הייתה רוח הקודש שורה עליו גם בארץ ישראל

לשם מה הוא צריך להסתכן

עצמו בנכר דרך ימים ונהרות ולברוח תרשישה?

מה צריך?

מפה יש לנו הוכחה והוראה ברורה

שום, שום חשבונות אינם כדאיים

בשביל לוותר משהו

בעבודת השם

ואין שום מקום לדחות אפילו מילדה חסידותא

אפילו דברים של חסידות, של חומרות

כי בעדי קו שדר אחמנא לך למה אתה נכנס בחשבונות של הקדוש ברוך הוא?

אז מה הוא עשה?

כדי לא לרדת אפילו במשהו מדרגתו

נקט בתחבולה הזאת שאין בה חסרון מצד המעשה

אלא רק חסרון צדדי מצד הצדקות

אבל לא עשה חסרון ברוחו בנשמתו

רואים מפה כמה אנחנו צריכים להקפיד

שלא לרדת ממדרגתנו אף פעם, מעלין בקודש

ואין מורי דין, אחת הסיבות

שנזיר שקיבל עליו נזירות חודש צריך להקריב קורבן והוא נקרא חוטא

כי הטענה עליו כבר היית נזיר קדוש כמו כהן גדול

למה הפסקת את הנזירות?

מעלין בקודש

ואין מורי דין, תמשיך

תמשיך להתעלות

רואים?

אדם צריך להיות תמיד בעלייה ובשאיפה לעלייה מי יעלה בהר השם

ומי יקום במקום קודשו?

שום ויתורים רבותיי

לא מוותרים על כלום

אפילו שהיה לו הצדקה גדולה כמו שמסרו משה ואחרים מהנביאים את עצמם

וטענו טענות לקדוש ברוך הוא בשביל להציל את עם ישראל

ושלא יקפד על עם ישראל ונכנסו עם הקדוש ברוך הוא במשא ומתן שלפעמים זה היה חציפות כביכול כלפי שמיים

מסרו נפש בשביל ישראל גם הוא עשה אותו דבר

אבל לא לפגוע בקדושה שלו

לא לר...

‫אז הוא חיפש עצה צדדית,

‫שעל ידה הוא לא יזכה לנבואה,

‫אבל היה יכול בקלות. ‫מה הבעיה לטמא?

‫מאז לא תשרה עליו שכינה וגמרנו?

‫לא, זה לא, חס ושלום, לרדת.

‫לרדת? לא, בשום אופן.

‫אתם שומעים, רבו עיסאי?

‫מה זה המוסר והדעת?

‫לא, מוסר והדעת.

‫עכשיו,

‫עבירות שבין אדם למקום,

‫יום הכיפורים מכפר. ‫הקודם זה היה.

‫עבירות שבין אדם למקום, ‫מי שחטא בעבירות שהשם אסר בתורה,

‫איסורי תורה,

יום הכיפורים מכפר. ‫אם אתה עושה תשובה אמיתית, ‫כמו שאמרנו, יום הכיפורים מכפר.

‫עבירות שבין אדם לחברו, ‫אין יום הכיפורים מכפר ‫עד שירצה את חברו.

‫איי, איי, לצערנו הרב,

‫כמעט ואין אף בן אדם

‫שעושה זאת.

‫גם אם בן אדם עושה, ‫אחת, שניים, נגיד, ‫שהוא כבר באמת חושב שהוא גזים,

‫גזים, ובאמת תהיה לו בעיה,

‫אולי יש בודדים, בודדים, ‫שעושים כזה דבר.

‫אבל יש דברים איומים ונוראים, ‫שאדם אפילו לא מבין ולא מעלה על הדעת ‫על מה יכולים לחייב אותו.

‫וזה איום ונורא.

‫הרמ״ק,

רבי משה קורדובר, הוא אומר,

‫שאין יום הכיפורים מכפר ‫עד שירצה את חברו.

‫הוא אומר, לא יכפר על העבירות ‫שאתה עשית לחבר שלך,

‫כאילו זה יישאר פתוח ‫ולא עשית תשובה על זה.

‫לא.

הוא אומר, יום הכיפורים לא יכפר לך על כלום, ‫על כלום לא יכפר.

‫כי כתוב, אין יום הכיפורים מכפר,

‫לא אומר, אין יום הכיפורים מכפר ‫על עבירות שבינו לבין חברו, ‫עד שירצה את חברו.

‫אומר, אין יום הכיפורים מכפר בכלל ‫עד שירצה את חברו. ‫אתם שומעים מה זה היום בנורה?

‫יאבה בה.

‫מה?

‫לא צריך להגיד, כתוב, ‫אין יום הכיפורים מכפר. שלום.

‫אני שואל אותך עכשיו, ‫אין יום הכיפורים מכפר? מה כתוב?

‫חברות שבין אדם למקום,

‫יום הכיפורים מכפר. כתוב על כולם?

כתוב על כולם?

מה כתוב?

שהוא מכפר! מכפר! אז על מה?

על עבירות שבין אדם למקום. כמה? כולם.

עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר. על כמה?

אותו דבר.

עד שירצה את חברו.

פה אתה כן מתכפר בכל, פה אתה לא מתכפר בכל.

כך אומר הרמ״ק, רבי משה קורדוברו, מריבותיו של הארי הקדוש.

עכשיו תקשיבו טוב.

ואפילו לדברי רבי, רבי, זה רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא.

הוא סובר

שיום הכיפורים מכפר בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה.

רבי היחיד

שאומר הגעת ליום הכיפורים זה תחנה שנמחקים העוונות.

עשית תשובה, לא עשית תשובה.

כל העבירות זה לשנה. מגיע יום הכיפורים, עברת את התחנה,

מתכפר.

רבי.

לא נפסק להלכה ככה.

אבל גם הוא אומר על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר.

גם הוא.

שערי רבי אלעזר בן עזריה קרא דריש לפני ה' תתהרו שכל כפרת יום הכיפורים עיניים העבירות שלפני ה' לפני ה' תתהרו מה שלפני ה' תתהרו מה שלא לפני ה' תתהרו מה שלא לפני ה' זה בין אדם לחברו או לא תתהרו אתה צריך לרצות אותו אם הוא לא יתפייס אתה נשארת תקוע

ולא על עבירות שבין אדם לחברו

והנה הדין והמשפט ביום הכיפורים הוא גם על עבירות שבין אדם לחברו והכפרה שיום הכיפורים מכפר אינה חלה על עבירות שבין אדם לחברו עד שלא ריצה את חברו

אם כן המצב שלנו איום בנורא

מצד אחד יום הדין וחיתום המשפט

ומאידך יום שאין בו סליחה וכפרה

בחלק הזה של תורה,

תורת בן אדם לחברו,

הוא הנדרש מאיתנו בעיקר לתקן ביום הכיפורים.

ככתוב בהפטרה

למה צמנו ולא ראית?

אז השם עונה לנו הן לריב ומצה תצומו

אתם עדיין מחזיקים במריבות ומצות

הלוא זה צום אבחריהו, איזה צום?

פתח ארצובות רשע

הטר אגודות מותה

משלח רצוצים חופשי בין אדם לחברו

זה צום שאני מקבל. אם אתם פייסתם את החברים,

ריציתם אותם,

אוה, זה.

אבל אם אתם ממשיכים במצה ומריבה זה צום אבחריהו? על מה אתה צם?

והעונש?

יא בא בא בא ביי בין אדם לחברו על עבירה הוא מבהיל כמו שכתוב ביבמות כה מסופר שם על אבדן

ברבי ישמעאל ורבי יוסי

רבי ישמעאל ורבי יוסי אדם גדול

אדם גדול גדול

והוא היה מתהלך באיטיות

כולם נכנסו לבית המדרש והיו יושבים, היו יושבים על הקרקע

והרב יושב ממול

והוא איחר קצת

וכשהוא הולך, הוא אדם גדול מאוד, אז הוא היה עובר

בין כל אלה שיושבים

אמר לו אבדן

ורבי ישמעאל ורבי יוסי, עד מתי אתה פוסע על ראשי עם קודש?

כאילו אתה בא ועכשיו אתה פוסע, כאילו דורך עלינו, על ראשי עם קודש, כולם כבר יושבים ואתה מתנהל לך, בא לך ככה וככה אמר לו וכולם שומעים

יא באביי, יא באביי

טניה

באותה שעה, באותה שעה

על המקום

נצטרע אבדן

אותו חכם

קיבל צרעת

וטבעו שני בניו

טבעו שני בניו

ומיאנו כלותיו

הכלות נהיו אלמנות והם מיאנו להתייבם בשביל להקים זרע

לאלה שטבעו

ועיין במהרשה שטבעו שני בניו במים שאין להם סוף

מה זה מים שאין להם סוף?

זאת אומרת אי אפשר למצוא את הגופות והם לא ניתנו לקבר ישראל לא זכו להיקבר בקבר ישראל

והוצרכו כלותיו למאן עתירן מינסה

תכף שקרה מקרה

באביירה לאבדן עמד עמד רב נחמן ואמר

בריך רחמנא דחשפי לאבדן באי העלמא

ברוך השם שבייש אותו את אבדן בעולם הזה לא כמו שאני אומר כן אני רק מדגיש את זה

הוא שיבח לשם שהקדוש ברוך הוא בייש אותו בעולם הזה

ופרע ממנו במקום בעולם הבא בעולם הזה

כי לעומת העונש היה מחכה לו בעולם הבא

כל העונש הזה שאמרנו עכשיו

זה כאילו נזיפה קלה

זה נזיפה קלה על מה?

שהוא אמר לו עד מתי אתה פוסע על ראשי עם קודש

אתם שמעתם פה איזה קללה, איזה גידוף, איזה חירוף, איזה ביזוי גדול

לכאורה הוא רק העיר לו למה אתה תמיד מתאחר ובא לך

וזה לא נראה טוב שאתה פוסע פה על ראשי עם קודש

שמעתם?

זה נקרא נזיפה קלה.

ועל האסון הכבד שפקד אותן צריך לברך הגומל,

שהוא נפטר על ידי זה מדין העולם הבא.

מכאן רואים כמה חומר הדין מגיע על מי שפוגע בכבוד חברו.

אז מה אתם אומרים כדאי לבקש מחילה ממי שפגענו וכו' וכו'.

וכבר נתבאר חומר הדין שעל עבירות שבין אדם לחברו אין מועיל על כך אפילו כוונה לשם שמיים.

כמו המעשה של פנינה שנתכוונה לשם שמיים.

‫ואף על פי כן נענשה בעונש מר,

ועליה נאמר ורבת בנים אומללה.

וזה לא בתורת עונש,

אלא כמי שמכניס ידו לתוך תנור איש.

אם לא יעשה לו נס הוא יסרב,

‫וגם אם תהיה כוונתו לטוב,

‫גם מי שמכניס את היד לתנור לשם שמיים, ‫היא נשרפת לשם שמיים.

‫ככה מי שחוטא לחברו, ‫אפילו מתכוון לחטוא לשם שמיים,

‫הוא יענש.

מה היה הסיפור עם פנינה?

לאלקנה היו שתי נשים,

‫אחת חנה ואחת פנינה.

‫לפנינה יש בנים, ולחנה אין בנים.

‫כמה זמן אין לה בנים? ‫19 וחצי שנים.

כל חודש מחכה אולי יגידו לה ‫שיש משהו?

שום דבר.

‫עוד חודש,

‫תכפילו 19 וחצי ב-12,

‫יא בביי,

יבביי.

טוב, עצם ההמתנה זה קשה מיותר,

‫ומי שאין לו בנים זה כאילו מת.

‫אבל פנינה רצתה לעזור לה.

‫רצתה שהיא כן תהרה ותלד.

‫אז מה היא עשתה?

‫היא דאגה שהיא תבכה.

‫כי מי שמתפלל מתוך בכי,

‫אז שערי דמעה לא ננעלו.

‫אז מה היא עשתה? ‫וכי עשתה צרתה

בעבור הרעימה.

‫צרתה, אישה שנייה בבית, ‫נקראת צרה לחברה.

‫אז היא הייתה מכעיסה אותה. ‫מה זה מכעיסה? ‫יושבים לאכול ארוחת בוקר,

‫היא יושבת, היה לה עשרה ילדים.

‫היא יושבת עם כל הילדים, אלקנה יושב

הבעל,

‫ואשתו חנה גם יושבת על השולחן, ‫אוכלים.

‫אז פנינה שואלת אותה, ‫נו, הערת ילדים כבר?

‫הכנת להם סנדוויצ'ים?

‫מתי את שולחת אותם לתלמוד תורה?

‫אחר הצהריים שואלת אותם, ‫חזרו מה זה?

‫קילחת אותם?

‫יא בבית.

כל יום ככה ממרמרת אותה, ‫ממרמרת אותה. ‫וכי עשתה צרתה?

למה? כתוב בפסוק,

‫בעבור הרעימה,

‫שהיא תרעים את קולה לפני ה' ותבכה, ‫דיי, די, כמה אני יכולה לסבול, די, תן לי. ‫מה חסר לך ילדים בעולם?

‫מיליארדים ילדים, תן לי, תן לי משהו, ‫תן לי, תן לי, בוכה, תשעה עשרה שנים. ‫ביחשביה עלי לשיכורה!

‫בסוף היא זכתה, אביעד שמואל הנביא,

‫סיפור ידוע,

‫אבל כתוב שפנינה שהתכוונה לשם שמיים,

‫חכמים אומרים שהתכוונה לשם שמיים.

‫כתוב עליה, ורבת בנים אומללה,

‫כל ילד שילדה חנה,

‫פנינה קברה שניים.

‫מאזל טוב, חנה! מאזל טוב! אומרים לה.

‫באותו יום מתים שניים, ‫מפנינה יושבת שבעה.

‫עוד פעם חנה יולדת, עוד פעם קוברת שניים.

‫מרבת בנים אומללה.

‫רגע, אבל היא עשתה חסד.

‫היא גרמה לה לבכות.

‫היא בקעה את שערי השמיים ‫והתכוונה לשם שמיים, כן.

‫אבל מי שפוגע ביהודי או יהודייה,

‫זה כמו להכניס את היד לאש.

‫ומי שמתכוון להכניס את היד לאש לשם שמיים,

‫הוא נשרף לשם שמיים.

‫כי אש שורפת,

‫ומי שפוגע, נפגע.

‫אז חשוב מאוד לרצות, לפייס.

‫גם מי שגורם לחברו,

‫בלי להתכוון כלל,

‫אחד בכלל לא התכוון לפגוע באף אחד,

‫בכלל לא, מאלה ולא, מאלה ולנו, מאלה ולנו, כלום.

‫לא יימלט מן העונש החמור הבא ‫על בן אדם לחברו.

‫כמו שאומרת הגמרא בכתובות סב.

‫זה מזעזע, רבויסי, זה מזעזע.

‫רב רחומי,

ריבי רחומי, היה רגיל

‫דאבי עתה לבתה כל מעלה יומא דכיפוריה.

‫הוא היה הולך ללמוד במשך שנה רצוף, ‫אשתו הסכימה.

‫צדיקה, צדיקה.

‫נשות קהילות פס כמעט

‫בדרך להגיע למדרגה הזאת.

‫בגלל שדיברתי בזמן האחרון ‫על כנישתא חדא, שאם יהיו עשרה,

‫שיחזרו בתשובה ויהיו באחדות ‫או בשלום ביחד,

‫יכולים להביא את הגאולה,

‫כמו שאמר רבי אליעזר, רבי עקיבא,

‫אפילו קנישתא חדא, ‫יכולים להביא את הקהילה.

‫אז כיוון שכל פעם היה פספוסים, ‫מישהו אחר ללימוד וזה וזה וזה,

‫הם טיכסו עצה,

‫בזכות נשים צדקניות עתידין לגייל,

‫והחליטו שהן מוותרות על הבעלים לחודש, ‫שישנו פה בבית המדרש,

‫ולא יזוזו מפה בכלל! ‫לא לבוא הביתה!

‫ויש אישה אחת אפילו שכורעת ללדת, ‫היא אמרה, ‫אני מבטלת שהוא יהיה לידי,

‫וחברותיי הסכימו שהם יסעדו אותי, ‫ידאגו אחת לשנייה,

‫העיקר שהבעלים שלנו יזכו ‫להביא את הגאולה.

‫נו, כבר הרצון הזה צריך ‫לעורר רחמים גדולים בשמיים.

‫אני לא יודע מה בעלים בדרגה כזאת, ‫אני ממתין לשמוע.

‫טוב,

בינתיים מה כתוב? ‫שריביר א-חומי היה רגיל

שהיה בא לבית כל ערב יום הכיפורים.

‫מה זה בא ל... הוא היה בא אוכל סעודה ‫מפסקת עם אשתו, ‫הולך לבית הכנסת כל היום,

מוצא יום הכיפורים,

‫סועד את ליבו והולך לעוד שנה.

‫יום אחד,

‫ערב יום כיפורים אחד,

‫נמשך אחרי הלימוד,

‫ואשתו ממתינה.

‫היא יודעת שהוא צריך להגיע, נגיד, ‫בסביבות הצהריים, ‫היא ממתינה עוד שעה, עוד שעה, עוד שעה, ‫הוא לא מגיע.

‫והיא אומרת, ‫השתעתה, השתעתה,

‫עכשיו הוא יבוא, עכשיו הוא יבוא. ‫ולאו אתה,

‫ולא בא.

‫חלשה דעתה,

‫הצטערה,

‫וירדה לה דמעה מהעין.

‫הוא היה לומד איפה שהיה לומד,

‫בעלייה.

‫נושב בעלייה.

‫נשברה דרגה מתחתה ונפל באמת.

מדמעה אחת שלה,

‫נפל באמת. ‫היא התכוונה להרוג אותו?

‫היא אמרה, אם הוא לא בא, ‫אני מחסלת אותו?

‫לא.

‫הוא לא בא בלי כוונה.

‫למה הוא התאחר? ‫בגלל שהוא נמשך אחרי הלימוד. ‫לא שם לב. ‫מרוב המתיקות של התורה, לא שם לב.

‫אבל הוא גרם לה, ‫לאשתו חלישות הדעת,

‫ובגלל זה הוא מת.

‫והוא היה גורם שהיא הצטערה.

‫מה לומדים מכאן?

‫שחומר הדין שעל בן אדם לחברו ‫זה לא עונש בלבד,

‫אלא זה כמו אש אוכלת.

‫הרי במקרה הזה נפגעה מהעונש ‫אשתו של רב רחומי יותר מכולם.

‫ואם על איחור קצת ירדה לה דמעה מהעין, ‫מחלשה דעתה,

‫אז כמה היא סבלה שהגיעה לאוזניה ‫בשורת איוב שבעלה מת,

‫והוא כבר לא ישוב לעולם!

אז למה, למה נענש רב רחומי במיתה?

אלא זה לא עונש.

ככה זה הטבע.

השם הטבע בעולם שכל מי שפוגע בחברו כאילו הפיל עצמו לתוך כבשן האש.

לומדים מתמר, מה אמרה תמר?

מוטב להיכנס לכבשן האש ולא להלבין

פני חברו.

היא הייתה מוכנה להצטרף

עם שני תאומים בבטן

ולא להלבין את פניו של יהודה ולהגיד לו, ממך אני הרע.

אז אתה אומר את זה אש.

מוטב להיכנס לכבשן האש. מה זה לקפוץ לכבשן האש? מה זה מוטב?

היא מעצמה.

אם היא לא תקפוץ מעצמה,

אז ממילא היא תכבה באש, כי אמרנו זה הטבע. מי שפוגע, נפגע.

יתר על כן,

אפילו לא פגע בעצמו בחברו

ולא גרם לפגיעה.

אלא שעל ידו נפגע אדם.

גם זה נחשב כאילו פגע בעצמו בחברו.

מצינו ברבי יוחנן מרב כהנא.

בבא קמא קוף יוזן.

רבי יוחנן

היה אדם מבוגר

והגבות שלו היו גדולות מאוד,

שהיו ככה מושפלות על עיניו.

אמר, תרימו לי את הגבות שאני אראה את רב כהנא.

וראה אותו שבשפתיים יש לו קרע. אתם יודעים, אלה שיש להם קרע כמו שפנטות,

שנעקרו עליהם השפה?

נקרעה שפה של רב כהנא.

על ידי מכה.

וכשהוא ראה אותו ככה

הוא סבר שהוא צוחק עליו.

כי השפה נראית ככה, כאילו מתוחה,

אז הוא חשב שהוא צוחק עליו.

חלשה דעתו ונפטר רב כהנא.

מה רב כהנא השם שהוא, נחתכה לו השפה?

מה השם שהוא חשב שהוא צוחק עליו?

זה מבהיל?

רב כהנא לא אשם כלל במה שטעה בו רבי יוחנן.

מכל מקום מאחר שהיה רב כהנא

בחינת המקום שבו חלשה דעתו דרב יוחנן,

גם הוא נחבק קשה.

שמעתם דברים כאלה פעם?

מובא בגמרא בשבת קמ״ט.

ואמר רבי יעקב, ברא דבת יעקב

כל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא.

מהכה לומדים? גם ענוש לצדיק לא טוב

אלא רע.

וכתוב, כי לא אל חפץ רשע אתה,

לא יגורך רע.

צדיק אתה השם ולא יגור במגורך רע.

מדברי הגמרא,

כל שחברו נענש על ידו,

היינו שבא תקלה לחברו על ידו,

הוא נקרא רע.

והוא לא זוכה להיכנס במחיצתו של הקדוש ברוך הוא.

רוחו של נבות היזרעאלי אמרה אני אפתנו,

ועל ידו נפל אחאב במלחמה.

וכיוון שנחנש אחאב על ידו, יצא ממחיצתו של הקדוש ברוך הוא.

דכתיב ויאמר תפתה וגם תאכל, צא.

אמר רבי יוחנן זה רוחו של נבות,

ומאי צא?

אמר רב, צא ממחיצתי.

הקדוש ברוך הוא ביקש שליח שיפתה את אחאב.

כתוב ויאמר אדוני מי יפתה את אחאב?

אם כן עשה נבות את השליחות של הקדוש ברוך הוא.

ואחרי שאמר נבות אני אפתנו כי הוא לקח לו את הכרם, כרם נבות היזרעאלי, אחאב לקח ועשה עליו קומבינה שני עדים שהעידו עליו כאילו שהוא

עבר על דברי המלך ורצחו אותו, הוא ועיזב את אשתו.

אז הוא אמר אני, אני אלך.

עדיין הוא היה רותח בעולם האמת על מה שעשה לו.

ואחרי שאמר נבות אני אפתנו,

אמר לו הקדוש ברוך הוא תפתה וגם תאכל.

ומה מבהיל? שאחרי כל זאת הוא נדחה נבות ממחיצתו של הקדוש ברוך הוא,

בגלל שסוף סוף גרם תקלה לאחר.

אפילו שהוא לא התכוון לארע,

והתכוון לשם שמיים.

מכל מקום כיוון שנעשה אבן נגב שנכשל בחברו,

הרי הוא נידון בכל חומר הדין.

עד כאן זה מי שמזיק לחברו בכל הציורים שלמדנו.

עכשיו הפוך.

ואם במידת פורענות כך,

מידה טובה על אחת כמה וכמה שהיא פי חמש מאות

לטובה.

שאם אדם נעשה מקום וסיבה לעלייה ולהטבה של חברו,

פשיע, עד היכן זכותו מגעת לאין קץ ולאין שיעור?

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, למה נקרא מדבר קדש?

המדבר נקרא קדש. מה יש קדושה במדבר?

מדבר זה מקום של חיות ולסטים.

למה נקרא מדבר קדש?

שנתקדשו בו ישראל.

כלומר, שהמדבר עצמו נתקדש ונקרא שמו קדש.

ואף על פי של המדבר אין כל שייכות

למה שנתקדשו בו ישראל.

לכל מקום, המקום עצמו שבו נתעלו ישראל נתעלה אף הוא עימהן.

והתואר והשם שלו בתורה הקדושה, מדבר קדש.

שמעתם?

דבר דומם.

אין לו שום שייכות לכלום.

רק עמדו שם היהודים והתקדשו,

המקום בעצמו התקדש בעצם זה.

הוא פעל משהו לטובת העניין.

המדבר, כלום.

הוא ידע מה נעשה בו, כלום.

והפך להיות קדוש, מדבר קדש.

מה הטעם שהתקדש הר המוריה לעולמי עולמים?

כי בו מסרו נפשם אברהם ויצחק בעקידה

לעשות את רצון הקדוש ברוך הוא. איפה הייתה עקידה?

בהר הבית.

שם ירחם, שעכשיו שם יש את החנג'רי בסטרי.

אוי אוי אוי אוי אוי. אז זאת אומרת, נתקדש הר המוריה לעולם ולעולמי העולמים בזכות מעשה שעשו עליו.

ורבי עקיבא,

כשראה את האבן שישב עליה רבי אליעזר, הרב שלו,

נשק את האבן,

ואמר האבן הזו כמו הר המוריה.

האבן התקדשה מזה שרבי אלעזר, רבי,

ישב עליה.

שהרי האבן הזו, ישב עליה רבי אליעזר,

והוא מסר לו את כל התורה כולה.

מה נורא מקום זה שבו נתעלה אדם וזכה לתורה?

ואם אבן כך?

אדם שנברא בצלם על אחת כמה וכמה שהוא מתקדש ומתעלה על ידי זה שזכה אדם על ידו בתורה או בחסד.

כמה הוא מתקדש?

וכן אמרו, מי גרם לראובן שיודה?

יהודה.

ועל ידי כן זכה יהודה שיבואו עצמותיו למנוחתן,

וישב בישיבה של מעלה,

וזכה לה סוכה שמעתה אליבא דהילקתה.

ואף על פי שיהודה עצמו הודה במסירות נפש,

כי כששלחה לו תמר ואמרה לו, הקרנה למי אלה?

אם תודה,

אני אשאר בחיים עם התאומים.

אם לא תודה,

כבר פסקת הוציאו ותשרף, אני מוכנה נשרף.

אתם יודעים איזה ביזיון?

יהודה קם ואומר, צדקה

ממני התעברה.

יא בו ביי, אתה פסקת הוציאו ותשרף.

ועכשיו אתה אומר לכולם לפני בית דין.

יושבים שם גדולי הדור.

יש שאומרים ששם בנוח היה שם,

וכולי.

הוא אומר, צדקה ממני.

יא בו ביי, איזה מסירות נפש.

אתם יודעים למה אנחנו נקראים יהודים?

על שם יהודה שהודה.

המעלה של יהודי שהוא מודה על האמת.

ועל זה אמר לו,

יהודה, אתה יודוך אחיך,

והבה גביר לאחיך.

זה מסירות נפש.

אבל עדיין אם משהו עודה לא זכה לכל המעלות בגלל זה,

אלא רק בגלל שעל ידו התעורר ראובן, נשוב ולהתוודות

כי הגורם טובה לחברו.

וכל שכן, כשחברו נתעלה על ידו,

הוא נקרא טוב.

שהטוב בא על ידו והוא זוכה להיכנס במחיצתו של הקדוש ברוך הוא.

כי צדיק הוא ולא יגור במגורו של הקדוש ברוך הוא רע אלא טוב.

מה הסיפור פה?

כתוב שעצמותיו של יהודה ארבעים שנה היו מתגלגלות בארון.

ולא הכניסו אותו בישיבה של מעלה.

למה?

הוא קילל את עצמו.

אם לא אביאנו אליך וחטאתי לך כל הימים,

וקיללת תלמיד חכם אפילו על תנאי היבה,

מתקיימת.

והוא אמר על עצמו, מתוך שהוא בטוח שהוא יביא.

אבל יצא מהפה שלך וחטאתי לך כל הימים.

בגלל זה התגלגלו עצמותיו ולא זכה להיכנס לישיבה של מעלה.

ארבעים שנה.

עד שעמד משה רבנו ולימד עליו זכות

ואמר

שמע אדוני כל יהודה

ואל עמות הביאנו

ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה.

מה פירוש?

שמע השם כל יהודה. איזה קול?

שאמר צדקה ממני.

אבל זה לא מספיק.

אותו קול שהוא אמר ברבים, עשה תשובה ברבים.

הוא לא הסתיר את זה בשושו.

הוא אמר תשחררו אותה.

כנראה יש פה איזו טעות.

‫או נמחלה, או לא יודע מה. ‫היה יכול להעלם את זה.

הוא הודה.

ברבים.

פקידי שם שמיים ברבים זה נקרא.

מה קרה?

ראובן עשה תשובה על שהוא בלבל את יצועי אביו.

כתוב, וישב ראובן מן הבור.

מאיפה שב? משקו ותעניתו.

הוא עשה תשובה. הוא עשה בשקט, בצד.

‫חזר בתשובה.

בצד.

הוא למד עכשיו מיהודה שתשובה צריך לעשות בפרהסיה.

אז הוא למד ממנו מה עשה בפרהסיה.

אז מה קרה? הוא רק שיפר אותו בתשובה. שיפר אותו. העלה אותו דרגה יותר גבוהה.

הוא היה בעל תשובה כבר.

הוא לא היה צריך את יהודה בשביל לשוב.

אבל הוא שיפר אותו בתשובה.

אז הוא אומר, שמע השם קול יהודה, מה גרם? מה גרם יהודה כשאמר צדקה מני?

שראובן התעורר לשוב ולהתוודות. לשוב עוד פעם ולהתוודות.

כי מי שגורם טובה לחברו,

וכל שכן שחברו לא חזר אפילו בתשובה לגמרי, רק נתעלה על ידו.

נקרא טוב.

שהטוב בא על ידו והוא זוכה להיכנס במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, כי צדיק הוא.

ובמגורו של הקדוש ברוך הוא לא יגור רע אלא טוב,

ועל ידי תיקון כל העבירות

שבין אדם לחברו

על אחת כמה וכמה.

ועל ידי תיקון כל העבירות

שבין אדם לחברו,

ועל ידי התחזקות בעשיית אך טוב בין אדם לחברו.

מה זוכה אדם להתקדש ולטהר ביום הקדוש הזה?

אז חייבים

לתקן את העבירות שבין אדם לחברו.

ואם אתה זוכה גם לתקן את חברך ברוחניות,

יא ביי, יא ביי, פי חמש מאות.

איזה זכויות יש לך לפני הקדוש ברוך הוא. אתה יושב לידו, מצד ימין. אתה יושב מצד ימין,

ליד משה רבנו,

שזכה וזיכה את הרבים.

נו, מה אתם אומרים? כדאי לעשות תשובה.

שיהיה מחילה בכפרה, ונמחק את הכל,

ונהיה רצויים לפני השם, ונהיה טהורים לפניו,

ונמשיך ככה,

ונמשיך ככה.

מה אתם אומרים?

וכל אחד ייזכר עוד, אפשר להרים טלפון, לקפוץ, לראות לזה כמה שיותר לסגור את העניין עם אלה שחטאו להם, ציערו אותם, הכעיסו אותם, בין במישרין, בין בחקיפין, בין על ידם.

לא פשוט כל הסיפור.

אבל אני אקריא לכם את הווידוי של רבנו ניסים,

כי כשקוראים את זה בתפילה, כנראה לא שמים לב כל כך

מה אומרים.

קצת עייפים כבר

אלה שקמים בנץ.

אז בואו נקרא את זה,

ותתכוונו,

מי שמבין מה שאומרים,

אולי נספיק עוד לפני לעשות תשובה,

ואז בעזרת השם,

נצא ניקי.

איי, איי, איי, איי, רבינו של עילון.

ריבונו של עולם,

קודם כל דבר אין לי פה להשיב ולא מצח להרים ראש,

כי מפני שעוונותי רבו מלמנות

וחטאותי עצמו מספר,

וכמסך אבד יכבדו ממני,

מתוודה אני לפניך, אדוני אלוהי, בכפיפת ראש,

בכפיפת קומה,

בכניעת חיל,

בחלישות כוח,

בשבירת לב,

בנמיכות רוח,

בכידה, בכריעה,

בישתה חוויה,

באימה,

בבעטה, ברטט,

בזוועה, בחלחול,

ביראה, במורא.

אומר אני לפניך, אדוני אלוהי,

מקצת מעשיי הרעים ומדרכיי המכוערים,

וממעלליי המקולקלים.

לעומרם,

אי אפשר.

לבררם, אין בי כוח.

לגלותם,

לא אעצור חיל.

לדברם, לא אדאם.

להגידם,

אין לי כדאי.

לטבוע עליהם סליחה ומחילה וכפרה.

מה אני?

מחיי.

אני הבל וריק,

אני רימה ותולעה.

אני עפר ואפר.

בוש אני מחטאיי,

ומוחלם אני מפשעיי.

אין לי פתחון פה להתוודות לפניך.

גדול עווני מנשוא.

עצמו פשעיים מספר.

בושתי וגם נכלמתי כגנב הנמצא במחתרת.

ריבונו של עולם,

אם עמדתי לפרש את חטאיי ולבערם,

יכלה הזמן והם לא יכלו.

על איזה מהם

אטבע

ועל איזה מהם אבקש

ועל איזה מהם אתוודא.

על הכלל או על הפרט?

על הנסתרות

או על הנגלות?

על הראשונות

או על האחרונות?

על החדשות או על הישנות?

על התמונות

או על הנודעות

על הנזכרות

או על הנשכחות ממני

יודע אני בעצמי

שאין בי לא תורה ולא חוכמה ולא דעת

ולא תבונה

לא צדקה ולא ישרות ולא גמילות חסדים

אבל אני שחל ולא יודע

בער ולא מבין

גזלן ולא נאמן

חייב ולא זכאי

רשע

ולא צדיק

רע ולא טוב

וכל מעשים רעים עשיתי וגם עבירות רעות עשיתי

ואם אתה דן אותי כמעשיי אוי לי ואי לי אהה עליי אויה על נפשי

ואם תבקש לנקותי

כמטהר וכמצרף כסף

לא יישאר ממני מאומה

כי אני כקש לפני אש וכי עצים יבשים לפני האור

כסף שיגים מצופה על חרס הבל הבלים אין בו ממש

במה אקדם

אומר רפואה בקש

כבן סורר ומורה הייתי

כעבד מורד על אדוניו

כתלמיד חולק על ריבו

את אשר טיהרת טימאתי

ואת אשר טימאת טיהרתי

את אשר איתרת אסרתי

ואשר אסרת התרתי

את אשר אהבת שנאתי

ואשר שנאת אהבתי

את אשר הקלת החמרתי

מאשר החמרת הקלתי

את אשר קרבת ריחקתי

מאשר ריחקת קרבתי

אך לא להכעיסך נתכוונתי

ובעזות מצח באתי לבקש סליחה מלפניך

שמתי פניי ככלב

העזתי מצח כזונה

וגשתי לפניך בבושת פנים

וכן כתוב ומצח אשתה זונה היה לך מאנת היכלם

ריבונו של עולם

לא על עצמי בלבד אני מתפלל ומתוודה

כי אם בעדי ובעד קהליך עומדים לפניך

ואף על פי שאיני ראוי ולא זכאי להתוודות על עצמי

וכל שכן על אחרים

אבל כי דרכך לאריך הפך ומידתך לעביר קצפך

ומנהגך לרחם על בריותך

וביותר לשבים אליך

ומודים לפניך

ועוזבים ומתנחמים על פשעיהם ולא מכסים אותם

שכן כתוב מחשף אשעב לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם

ומציל את נפשו מדינה של גיהינום

ריבונו של עולם

מנהג בית דינך הצדק

לא כמנהג בתי דינים של בני אדם

שמידת בני אדם

כשהוא תובע את חברו בממון אל בית דין או אל השופט

אם יכפור ינצל מן הממון

ואם יודה יתחייב ליתן

אבל בית דינך הצדק לא חנו

אלא אם יכפור אדם אוי לו ואוי לנפשו

ואם מודה ועוזב אתה מרחמיהו

איפה ראיתם בית דין צדק כזה?

נו,

עכשיו נשאר לנו להחליט

אם נכפור אוי לנו ואוי לנפשנו

ואם נודה ונעזוב את העבירות

השם מבטיח לרחמנו

וזה אחרי כל גיליון הרשעות המצומצם שאמרנו אותו בכותרות ובראשי פרקים

נו

עכשיו רבויסאי מה שנשאר לכם זה רק להחליט

ערב יום הכיפורים חוזרים בתשובה

או לא חוזרים בתשובה?

אז מי שמחליט לחזור בתשובה

לפני שיצר הרע יבלבל אותו ועדיין רושם הדברים

שאמרתי מי שרוצה לחזור בתשובה ולא להתחרט על התשובה שיעמוד

גם אני

אצלם

ברוך השם

מי שברך אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהורות הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה ואלה שצופים בנו ואלה שיראו אותנו ויחזרו בתשובה שהקדוש ברוך הוא יכפר לנו כפרה גמורה שנזכה לעשות תשובה מאהבה בטהרה גדולה

להידבק בשם ובמידותיו וברחמם ושנזכה לפייס את חברנו ושנזכה לתקן את כל עוונותינו ולא נצא מן העולם הזה רק אחרי שתיקנו נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה בשלמות גמורה ואת כל הגלגולים הקודמים ונזכה להיות מאלה שמביאים את הגאולה לעם ישראל

ונחזה במשיח צדקנו במהרה בימינו אמן

אם יש שאלות בבקשה

תן לחייל פה שאלה

כן

ככה

האמת יש לי כמה שאלות קודם כל, שאלות על מה שדיברנו בשיעור נדבר וגם יש לך אחרי זה כמה שאלות ספציפיות עליי

קודם כל הייתי רוצה לשאול את הרב ואני טיפה אלך מאחורי האוזן

לגבי כתוב במשנה שהחושד בכשרים לוקה בגופו

כן החושד בכשרים לוקה בגופו הכוונה

לוקה

ארבעים או שהכוונה לוקה בגופו של דבר שהוא חשד בו

זאת אומרת לכאורה היה צריך להיות כתוב במשנה רק לא לא לא לוקה בגופו הכוונה יקבל מכות וייסורים

אז למה רשום לוקה בגופו? למה נפקא מן הגופו? היה צריך להיות רשום רק לוקה

הרי המשנה כל מילה שלה זה במקום ולכאורה גופו

יש לקיות מכל מיני סוגים, יש דברים שהם לא בגופו, יש לקייה בממון, יש לקייה בפה ויש לקייה... אבל למה אין לפקא מינא? מה אכפת לי אם זה בממון או בגופו? כי אדם חושש על גופו יותר מכל דבר אחר.

בן אדם אומר, טוב, יהיה בעיות עם השכנים, נסתדל, לשבול להם את הראש, אני יודע מה.

זה לא בעיה, אבל אם הוא ילכה בגופו, יקבל מחלה,

אז זה מפחית את הבן אדם, אף אחד לא רוצה לסבול בגוף.

הבנתי. בכל אופן,

רשום שהרב בפנימה גמרא, שהרב כהנא,

מי? מי? שרב כהנא, כן,

השפה שלו הייתה חתוכה, כן, ורבי יוחנן בעצם חשד בו שהוא מגחך עליו, נכון, נכון, אז לכאורה רבי יוחנן, שהוא חשד בו,

כן, היה צריך ללכות על זה שהוא חשד בכשרים לכאורה, כן, ולא מצינו בשום מקום שרבי יוחנן לקה על זה,

נכון, רק ראינו שהרב כהנא קיבל את העונש שלו, ורבי יוחנן, משום מה, לא מצינו שהוא קיבל את העונש שלו על זה, נכון,

אבל הוא לא חשד אותו לשום דבר,

הוא ראה אותו מחייך ונהיה לו צער מזה

עצם זה שהוא הצטער זה גרם לפטיר הזה זה אומר שהוא חושד אם הוא מצטער אז הוא חושד ובאמת הוא לא, הוא חושד בכשרים הוא לא עשה כלום לכאורה אתה צודק מצד הפירוש שלך אבל הוא לא חשד אותו שהוא צוחק עליו ממש עצם זה שהוא ראה את הצחוק כאילו את הטבבת צחוק

זה לא צריך להגיע למצב של חשד כאילו הוא יושב וזה אבל עצם זה שהוא ראה את הדבר הזה זה גרם לו מיד

שהיה לו צער, והצער הזה גרם למיתה.

לא צריך להספיק אפילו לחשוד, מה לחשוד?

שיושב תלמיד ומגחך עליו התלמיד ממש וצוחק?

אלא מייק?

עצם זה שזה הרי, אנחנו הבאנו דוגמא את זה כי אפילו לא מתכוון, ונגרם על ידו

בדרך כזאת וכזאת, עצם הצער גורם לכך וכך.

הוא החיה אותו בסוף,

הוא נפטר והחיה אותו,

אבל מכל מקום עצם הנקודה זה להראות לנו את הדבר.

לא צריך להגיע אפילו למצב שבן אדם היה שוד.

רצינו שיראו שמעצם זה שאדם לא התכוון ולא היה לו שום צד ושום נגיעה במה שהשני נפגע,

זה פועל אוטומטי.

אבל רבי יוחנן כן עשה משהו לא בסדר?

מה? רבי יוחנן כן עשה משהו לא בסדר?

לא.

הכל היה בסדר עם רבי יוחנן, למרות שהוא לכאורה היה צריך לחשוב עליו, היה צריך לדון אותו לכף זכות, הרי גם זה מצינו בתורה. מה טועק? זה עובד אוטומט.

כשאני רואה מישהו, אז זה פועל עליי אוטומט. אם זה פעל עליי אוטומט, ואני הצטערתי,

אפילו שאחר כך אני אכלכל את הדברים, אני אתבונן,

יש דברים שפועלים מייד.

מה שפועל מייד, פועל מייד.

אז אם זה פעל מייד, זה פגע.

הבנתי. זה לא ששמעתי שמועה.

אומרים לי שפלוני, אתה יודע מה? הוא צוחק עליך כל יום.

אז אני עכשיו אומר,

שמעתי שמועה,

ואני אומר זה זה, אז אני אומר, לא, זה לא יכול להיות, כן יכול להיות.

מאיפה אני יודע, אולי זה נכון, מותר לי לשמוע על עד אחד,

עד אחד נאמן, אני צריך להאמין לו או לא צריך להאמין לו, אולי זה לשון הרע, אולי זה ככה.

אוטומט אני עכשיו, כי זה לא מול העיניים שלי, לא רואה, אז אני עוד יכול.

אבל ברגע שאני רואה דבר שהוא כלפיי, מיד ופה ושם,

אז האוטומט עובד, האוטומט עובד והאיש פעלה.

הבנתי.

כן. עכשיו...

סליחה, תודה רבה. אין סליחה, הוא עכשיו מדבר.

תשבי, תשבי עוד רגע.

כן.

אז אל תשבי, תעמדי.

טיפה לפני זה אמרנו, סיפרנו על רבי נחומיי,

שהוא היה שקוע בתורה.

כן. הוא היה כל כך שקוע שהוא שכח לחזור הביתה

ביום היחיד בשנה שהוא חוזר הביתה שזה יום כיפור.

אפילו זהו שכח לחזור הביתה עד כדי כך הוא היה שקוע בתורה.

עכשיו מסופר שאשתו, הרב אמר שאשתו בכתה

ובאותו רגע רבי נחומיי מת.

כן. באותו רגע שהיא בכתה, נכון? כן.

השאלה שלי, מסופר על דוד המלך בשבועות

שהוא לא רצה שהעץ הרע ייגע בו,

סליחה, שמלאך המוות ייגע בו,

מה הוא עשה? למד תורה וככה,

השטן מה עשה?

הוא נהנע את העץ עד שדוד יצא, דוד המלך יצא, ואז רק ככה הוא הרג אותו.

השאלה שלי,

האם רבי נחומה היה כל כך שקוע בתורה שהוא לא רצה לחזור הביתה?

אז על כל כך שהוא היה שקוע ממש בתורה, אז איך למלאך המוות היה שליטה בו?

זה לא קשור למלאך המוות בכלל.

כשזה קשור למלאך המוות אז התורה מגינה ומצילה בין דעסיק בה ובין דלא עסיק בה.

פה זה אוטומט, הסברנו.

אוטומט הזה עובד בלי מלאך המוות. אז מי הורג אותו?

מה זה מי הורג אותו? הצער.

בטבע השם קבע שמי שמצער נפגע.

אבדן, באותה שעה שהוא גרם את הצער, כתוב,

באותה שעה טבעו בניו מענוקה לוטה ונצטרע. באותה שעה.

אז אם באותה שעה

שהוא גורם את הצער ישר אוטומטית הנפש יוצא מהגוף, זאת אומרת אין פה תהליכים,

אין פה, אף אחד לא חושב קדימה.

התחלת להבין. ישר יוצא.

הבנתי. אם ככה, אז למה חנה, רק לאחר שנולד לבנים, רק אז נפטרו לפני הבנים. נכון, באותה שעה היה צריך להיפטר לבנים. נכון, שאלה יפה.

אבל כנראה שהקדוש ברוך הוא לא בכל מצב עושה את אותו דבר בגלל שיקולים נוספים.

זאת אומרת,

צריך להגיע פזם כזה, שהיא תתעורר במשך תקופה ארוכה וארוכה וארוכה, עד שהיא תגיע לקטע שהיא תוכל לשבור שערי שמיים,

ואז הקדוש ברוך הוא פורה עליו, ואפילו לא בבת אחת,

אלא כל פעם שהיא תראה מה הצער שלה גרם,

שאנחנו נלמד עד כמה הצער הזה יכול לגרום,

שבשעת שמחתה את תצטערי, כמו שבשעה שאת ציערת

אותה את היית שמחה.

בשביל לעשות את האיזון הזה, ושנלמד גם את הנושא הזה, אז הקדוש ברוך הוא מחלק לפעמים את העונשים.

כמו שבעגל הקדוש ברוך הוא לא פרע לעם ישראל בבת אחת, אלא פרע לנו את זה למשך כל השנים, אלפי שנים.

אמר, וביום פקדי ופקדתי.

יש פעמים שהקדוש ברוך הוא, מסיבות שמשתלם לו, לנו, נלמד מזה וכולי,

הוא מחלק לנו את זה שלא יהיה באותו רגע.

והשעה יותר כשרה, הכשרה תהיה כך וכך.

יש מעשים מפורסמים גדולים,

שחפץ חיים חיכה 64 שנה עד שהוא ראה עונש,

שקיבל מישהו שזרק אלמנה עם ילדים והוציא לה את הגג,

שירד גשם בשביל שהיא לא רצתה,

לא היה לה לשלם,

הוא זרק.

ב-64 שנה המתין השם לה.

למה הוא המתין לה?

אם זה פוגע אותו מט, כי יש עוד חשבונות.

יש חשבונות, למה צריך להאריך לאדם? נגיד שההוא עשה איזה מצוות מסוימות,

שבשביל זה מגיע לאוריכות ימים. נגיד שהוא היה מכבד אב ואם וכולי וכולי. יכול להיות שכך וכך וכך.

כל אחת זה לפי חשבונות,

אבל הכלל שאדם צריך לדעת שאם הוא עושה עבירה יכול להיות שבאותו רגע הוא יענש מיד כמו המקרים שהבאנו.

אצל מנשה, לדוגמה שהוא גרם לשבטים לקרוע את הכותונות שלהם כשהוא מצא את הגבע אצלהם,

מה קרה? נקרעה נחלתו.

זה לא היה באותה שעה וזה גם לא היה לו.

זה היה לזרעו.

והם חצי שבט מנשה נמצא פה וחצי שבט מנשה נמצא בצד השני.

לקדוש ברוך הוא יש את החשבונות.

להיפטר לגמרי אי אפשר אלא אם כן מפייסים.

אבל לקדוש ברוך הוא למדנו שזה יכול לעבוד באוטומט.

למעט אם השם מחליט שהגזרה תתאחר,

תתעכב,

תבוא כך, תבוא אחרת.

אנחנו לא יכולים להיכנס לכל החשבונות של הקדוש ברוך הוא.

כי אם זה היה ככה שבאמת כל בן אדם

היה נחנש על המקום,

אני לא חושב שהיו אנשים ששומעים אותי הערב פה.

כי היו מתים על המקום כולם. מי לא ציער מישהו?

ואיך תהיה תשובה?

ואיך ביום הכיפורים אומרים שאדם יגיע עד יום הכיפורים והוא חייב לפייס לפני יום הכיפורים?

זאת אומרת, תחנה אחרונה נותנים לנו לפני כן. ואם לא,

או שלא מכפרים כמו הרמ״ק בכלל,

או שמכפרים ועל זה לא מכפרים,

והעונש יגיע, מתי שיגיע, לפי החשבון המצטבר.

אם זה היה לפי חשבונות,

אז לכאורה

מסופר כאילו על הסיפור של חנה ופנינה,

שבכל פעם שנפטר לחנה ילד,

שנולד לחנה ילד, נפטר לפנינה שתי ילדים.

אז אם זה חשבונות, אז איך זה היה כל כך יפה?

זה היה חשבון שיהיה יפה?

בשביל שיהיה יפה?

בטח.

בשביל זה הקדוש ברוך הוא.

כמה זאת ילדה, זאת כמה... היא לא נתנה לה במקום, רק בשביל שזה יהיה יפה, שזה יצא כזה... בשביל שאתה תראה שעל כל שמחה של זאת תצטער זאת בכפליים.

זאת שמחה, זאת מצטערת. היה הפוך, כשהיא ישבה על השולחן עם הילדים,

היא ציערה אותה. כשהיא שמחה, היא ציערה אותה.

אז עכשיו, כשהיא שמחה, את תצטערי.

עוד פעם היא שמחה, עוד פעם תצטערי.

עוד פעם היא שמחה,

כמו שאצלך היה בארוחת בוקר, בארוחת צהריים.

אבל למרות שזה לא המקרה היחיד, גם אצל אבדנה שאמרת שהוא גם מת, הוא הצטרע באותה שעה ושתי הילדים שלו מתו ושתי הבנות שלו התאלמנו.

נו.

גם שם זה היה קרה הכול באותה שעה ולא היה שום חשבונות. נכון, ולא רק זמן. זה היה חמש אנשים שנמצאו באותה שעה. נכון, היה חשבונות.

מה קשור אליהם?

תצטרע אתה שדיברת כנגדו.

מה הילדים שלך אשמים? למה צריכים לקחת את הילדים? למה הכלות צריכות לתת אלמנות?

למה זה צריך להיות?

כי יש חשבונות.

מה חשבונות? חשבונות!

כי גם אדם לא, איך קוראים לו,

גומר מצווה כתוב,

המתחיל במצווה אומרים לו גמור, ואם לא כתוב שהוא קובר את אשתו ושני ילדיו.

מה האשמים עם הילדים ואשתו אם הוא לא גמר את המצווה?

ולומדים מיהודה שהוא לא עשה מצווה עד הסוף, להציל את יוסף עד הסוף

אז מתה אשתו ושני בניו.

מה, איך הולך החשבון?

יש חשבונות לקדוש ברוך הוא.

הוא רוצה שנלמד אותן ושנדע שאנחנו מסתכנים.

אם לא עושים בדיוק מה שהוא אומר,

החשבון פתוח, הוא מורכב, הוא לא מורכב ממעשה אחד.

הוא מורכב מהרבה מעשים, מהרבה חשבונות, מהרבה שיקולים. ואיזה ילדים הם גלגולים? לא גלגולים? מה, למה הם באו? למה אליך באו?

למה לא באו לשם? למה לא באו לכאן?

למה רבי יוחנן קובר עשרה ילדים?

מה פירוש צדיק כזה, רבי יוחנן, למה הוא קובר עשרה ילדים?

למה רבי מאיר מתים לו שני ילדים בשבת אחת?

טוב, הם לא היו בדרשה, הלכו לאכול ג'חנון.

נו, אז למה הוא צריך להיות מסכן?

ולאיוב מתו עשרה ילדים למרות שהוא לא עשה כלום.

מי? רק בגלל שהעץ הרע היה עבר, מי?

איוב.

כן? איוב לא עשה כלום, שום דבר. נו, הנה אתה מתחיל להבין שיש חשבונות. אבל, אבל, אבל, שמה זה לא היה חשבונות, שמה זה לא היה חשבונות, שמה היתר בא לו שעשרה ילדים שלו... לא הבנתי, אבל מה הוא השם שהוא צריך לסבול בגלל שיצרו...

אני רוצה לנסות אותו.

נו, בבקשה, זה מה שאתה רוצה. לא, לא, למה, למה, למה?

למה, למה, למה?

חשבונות? כן, אתה יודע את החשבונות?

אתה לא יודע. הוא היה צדיק, הוא היה צדיק, נכון. הוא היה צדיק מאוד!

אבל הוא היה גלגול של תרח.

בגלל שהוא היה גלגול של תרח,

אז הוא החטיא את הרבים,

וכיוון שהוא החטיא את הרבים,

אז גם התשובה שהוא עשה, כתוב שהוא עשה תשובה בסוף ימיו,

והיא לא הספיקה,

כי היא החטאת הרבים, זה לא דבר קל, לכן היה צריך לבוא עוד פעם, והוא תיקן,

תיקן, הוא היה צדיק שהשם העיד עליו,

הוא תיקן,

אבל היה צריך לעבור איסורים.

ויש עוד הסבר,

כיוון שהוא היה אחד מהיועצים של פרעה,

וכיוון שהוא אמר,

הבה נדחק מעלו ונהרוג את הילדים, נטביע אותם, והוא שתק.

אה, אתה שומע שהולכים להרוג ילדים, אתה שותק?

אוה, אני אתן לך לצעוק.

אני אתן לך לצעוק.

למה?

כי אדם ששומע גזרה כזאת, היה צריך להגיד, לא, חס ושלום, חס ושלום, מה זה?

מה זה עם של רוצחים?

מה יגידו עלינו?

מה זה?

לא, אתה שתקת,

שתקת, אתה לא תשתוק.

הרבה חשבונות, בקיצור.

אמרתי לך שניים, יש עוד.

לשם יש אין ספור, אתה יודע איך מורכבת לו החשבון?

כל רגע אנחנו עושים שטויות, טעויות, הכול.

אם הוא יפקוד אותנו על כל עוון ועוון, השם ירחם, מי יישאר פה? אף אחד, רק נמלים.

יש לך שאלות טובות.

עכשיו,

אם אנחנו כבר מדברים על גלגולים... התחלנו, כן. כן, אז לגבי עשרת השבטים שמכרו את יוסף,

אמרנו שמה שאחרי זה, שעשרת ערוגי מלכות סבלו, זה בגללם.

זה הם גלגול שלהם, זה לא בגללם סתם. זה גלגול שלהם. גלגול שלהם. הם נתגלגלו בהם, לתקן, כן. כן, עכשיו... וזה גם הקיסר אמר להם, אתם מכרתם את אחיכם.

עכשיו למה? בגלל שהם לא עשו תשובה.

בגלל שעשרת השבטים לא עשו תשובה, אבל לכאורה אני,

לכאורה אני, עד כמה שאני יודע, כתוב שהשכינה השתתפה איתם ב... נכון, אז מה יש?

אז למה שאני אחשוב לעשות תשובה, אם הקב' ברוך הוא אמר לי, תעשה את זה?

מה, אילו הוא לא אמר, חס ושלום, למה אתה אומר שהוא אמר?

הוא הצטרף... הוא היה איתי בשבועה.

לא, הוא הצטרף... הצטרף לשבועה.

הוא הצטרף רק לחרם שהם החרימו לו לגלות,

לא על הפסק דין שלהם.

הם עשו חרם שאף אחד מכל הנוכחים לא יגלה.

שלא יגלו ליעקב, זה הכול.

על זה הוא הצטרף.

למה הקב' ברוך הוא מצטרף למניין במניין

מעפן

והשליח ציבור הוא אוכל נבלות וטרפות?

למה?

מה הפירוש?

יש כלל, יש מניין

יהודים שכינה שריעה.

השוכן איתם בתוך טומאותם.

כן, יש בחינות, מה לעשות?

עוד משהו? בבקשה.

כן, יש חוברת.

כן.

זה האחרון, כי

טיפה הגזמתי עם זה.

רבנו יונה אומר... רבנו יונה, כן.

כן, בשערי תשובה, שצריך להתפלל ביום הכיפורים,

כן. או כשעושים תשובה,

שיסיר כאב חטאותינו,

ויותר מזה, שהקב' ברוך הוא ירצה אותנו אחרי זה. נכון.

עכשיו, לכאורה,

מצד שני,

אני יודע שרבנו יונה אומר בשערי תשובה במקום אחר,

שברגע שבן אדם עושה תשובה,

ועשה את כל שלושת החלקים של התשובה.

עשרים יש לו, לא שלושה, לא מספיק לו. עשה את כל מה שצריך בשביל לעשות תשובה, כן. והתפלל, ובאמת עשה את זה מכל הלב. כן. למרות זאת, זה לא מספיק, וצריך לקבל איסורים, ורק אז מתמרק העוונות שלו.

זאת אומרת, יש חלק שלו. לא קראת הכול.

לא קראת הכול. בסדר, אתה יודע חלק.

אז יש דבר כזה, מה שאתה אומר, זה נקרא ארבעה חילוקי כפרה של רבי ישמעאל.

עבר עבירה, עשה,

חזר בתשובה, נמחן לו מיד. עשה, עבר על לא תעשה,

צריך להמתין עד שיום הכיפורים יכפר.

עבר על מיטה בידי שמיים או מיטות בית דין, עבירה שיש בה כזה,

אז צריך לקבל גם איסורים.

אז לא מספיק התשובה ביום הכיפורים, בימי הכיפורים,

אלא עד שהייסורים יכפרו.

עבר על חילול השער, רק המיטה מכפרת. זאת אומרת, גם תשובה,

גם ימי כיפורים, גם ייסורים, ורק המיטה מכפרת.

הוא אומר שזה נכון,

אבל זה מדובר בכל מיני גדרים שונים של תשובה, יש בזה אריכות.

אבל אני אגיד לך מה הוא אומר בשביל להיפטר מזה. בשביל להיפטר מזה הוא אומר

שבחסד ואמת יכופר עוון.

אפשר לכפר על העוונות בחסד ואמת.

אם אתה הולך עם האמת, עושה חסד, אז הצדקה והחסד שאתה עושה הם ימנעו את הייסורים בעולם הזה,

כי צדקה תציל ממוות.

אבל זה לא מספיק,

צריך גם לעשות תיקון על חילול השם, מה תעשה?

אז הוא אומר, על ידי שאתה תנסה את האמת

ואת תופסיה,

ואתה תשפיל את השקר וכיתותיה,

אתה תעשה כנגד החילול השם שעשית קידוש השם,

כי לעמית האמת זה קידוש השם, ולהשפיל את השקר זה קידוש השם,

אז יתכפר לך בלי ארבעת חילוקי הכפרה.

זאת אומרת, אתה יכול גם להיפטר מהם.

עכשיו יש חילוקים בין תשובה מאהבה לתשובה ליראה.

הרי תשובה מאהבה ידוע, שאם אתה עושה תשובה מאהבה, כל הזדונות הופכים להיות זכויות.

אז על מה אתה צריך איסורים? אין איסורים בכלל.

אז יש כל מיני דרגות בתשובה, זה צריך ללמוד עוד ספרים.

אבל בכל אופן, הנקודה היא שמה שקראת זה נכון,

אבל רק עד איפה שקראת.

בהמשך יש עוד תיקונים לעצור.

אבל עדיין, איך אני מבקש, איך אני מבקש שהקדוש ברוך הוא ירצה אותי?

אם אני יודע במניון אחוז שעד שאני לא אמות,

לדוגמה, לא יתכפר לי. מה הסברתי עכשיו? אני לא אהיה נקי. מה אמרתי עכשיו?

אם אתה תעשה מה שבקפז עושים,

מרימים את האמת, מפיצים אותה ומשפילים את השקר והכול,

אתה לא תצטרך בכלל את ה... נכון, אבל אני עכשיו החלטתי לחזור בתשובה בדיוק עכשיו. איך אני אספיק להרים את האמת, להוריד את השקר? עכשיו התחלתי לחזור בתשובה. ברגע שאתה החלטת,

אתה כבר נקרא בעל תשובה בדרגה הזאת.

עכשיו מה שנשאל, מה יקרה אם אתה חלילה תיפטר עכשיו?

אז מה?

אז התשובה עליך, פייפן עוד לא הספקת לעשות כלום? לא.

אפילו הרהור תשובה אמיתי ולא הספקת בשמיים אתה בדיוק מה שהתכוונת.

הבנתי אותך?

כן. Thank you. עכשיו לגבי תשובה בדרגות.

כן. זאת אומרת לא לשוב בתשובה, זאת אומרת

אני יודע שהרב באחת מההרצאות שלו אמר שלדוגמה בן אדם שמעשן בשבת,

כן. מעשן כל השבוע, החליט לחזור בתשובה.

כן.

קשה לו, הבן אדם שבעים שנה מעשן, מעשן נגיד דוגמה שתי קופסאות ביום, קשה לו. הבן אדם ממש עמוק בזה.

קשה לו לעשן. קשה לו להפסיק. ואני אומר שלא, אני לא אגיד לו שאתה יכול לעשן חצי מזה.

נכון. כמו שאומרים לו כאלה. נכון. נכון?

זהו. מצד שני שמעתי, שמעתי שאמרו מהרב עובדיה. כן, ברור.

שכן, שהרב עובדיה טען שלאוריד שתיים, שתיים, שתיים, שתיים, שתיים, עד שהוא יפסיק. זה עדיף בכלום.

הוא אחראי, אני לא אחראי.

אני אומר,

אני לא אומר ליהודי לעשות רבע עבירה.

אני יודע להגיד לאנשים רק לעשות מצוות ולא לעבור עבירות.

ובינתיים,

בינתיים הצלחתי למנוע כמיליון אנשים לא לעשן בשבת.

תמיד?

כן.

עכשיו,

בכל אופן, אני אעבור לשאלות הספציפיות עליי.

בבקשה.

אז אני קודם כל אגיד... רגע, תיטול רשות מהציבור שלא תצטרך לבקש מחילה, אחר כך נפייס אותם לפני יום הכיפורים שלקחת להם את כל הזמן.

אפשר?

אפשר, הנה. אף אחד לא אמר לא, יאללה.

ככה, אני חרדי לשעבר בעיקרון.

כן.

וקודם כל רציתי עצה,

כי אני, אני דוגמה, כשהייתי חרדי,

הייתי חרדי ולמדתי

במקסימום שאפשר ועשיתי את כל מה שיכלתי במקסימום.

כן.

אבל,

כי ברגע שאני, דוגמה, התחלתי לעבוד והתחלתי טיפה לנשור,

אז הפסקתי כמעט עם הכל,

וזה בגלל שיש לי טבע שאני כאילו פרפקציוניסט.

זאת אומרת שאני יכול לעשות או הכל או כלום.

לא מסוגל להיות באמצע.

לא, לא, אתה לא כזה, אתה מכריטיסט.

אוקיי.

אני אגיד לך למה. אוקיי. אני אגיד לך למה.

כי אם היית כזה, היית נשאר במה שהיית.

אם פתאום אתה חיפשת כיוון אחר,

אז זה שולל את מה שאמרת.

למה?

כי אם אתה יודע שהאמת הייתה שם, אתה רק בגלל נוחות

שיהיה לי כסף, שאני אוכל להיות עצמאי, שאני...

לא יהיה זה, ומה העתיד שלי, ולאן אני אגיע פה, ואני חושב שיש לי ראש טוב, ואני אוכל להשיג ככה, ואני אוכל לעשות ככה,

כל מיני חשבונות כאלה ואחרים.

אז איך עוזבים וזונחים דבר שאתה כבר השקעת בו כל כך הרבה, ופתאום עוברים לדבר אחר?

נגיד, אתה עכשיו חייל,

ואתה אומר שאתה כזה,

ואתה עכשיו רוצה להגיע לדרגות הכי בכירות.

ייתכן שפתאום אתה תערוג מהצבא,

או תבגוד בצבא?

או תמסור מידע לאויב?

ואיזה מין בן אדם אתה?

זה מכרטיסט.

אלא מה, היצר הרע התלבש עליך כמו על כל הטובים.

יש אפילו עורכי דין כאלה,

שהם יודעים הכול, אבל יש להם איזה קושייה שתיים,

ועם זה הם חושבים שמנצחות הקדוש ברוך הוא.

יופי, אז למדת ללמוד, ואתה יודע לשאול, והכל טוב ויפה,

אבל היצר הרע באנשים כמוך,

הוא יודע שאתה מהווה סכנה.

כי אם אתה, כמו שאמרת,

אתה באמת יכול להיות בסוף ראש ישיבה, אתה יכול להיות מזכה רבים, אתה יכול להיות גאון, אתה יכול לכתוב ספרים, אתה יכול לעשות לו צרות,

אז הוא משקיע בך.

הוא אומר, בוא, ניתן לך משהו יותר טוב, מה, הראש שלך, חבל, מה אתה עושה פה?

אז תדע עוד, עוד, עוד, מה תעשה עם זה?

בוא אני אקח אותך, אני אעשה ממך משהו, משהו.

זהו, פה הוא הפיל אותך.

כמו כולם.

אבל אני יודע שהוא הפיל אותי ואני יודע שזה שקר.

כן. אני רק יודע שנגיד דוגמה אם אני אחראה דוגמה עם משהו מסוים שאני שומר בכל הכוח,

יהיה לי קשה לחיות רק עם זה ולא להמשיך לשמור הלאה.

לא הבנתי. אז אני מתעלם לכאורה דוגמה אם אני דוגמה שומר על מצווה מסוימת שקשה לי לשמור עליה ואני בכל זאת בוחר לשמור עליה,

אז אני גורם לעצמי,

אני רוצה להיות עד הסוף,

אז אני ממשיך להתקדם.

אז במקום לשמור על המצווה הזאת עד הסוף, שקשה לי למרות שקשה לי לשמור עליה,

אני מחליט בכלל לא לשמור בכלל בשביל שאז אם הדת שלי היא כל הזמן על זה,

אז אני תמיד, אני לא אוכל להפסיק.

אז כאילו, אז אני קצת עצמי בשתי מצבים. בקיצור, אתה אומר כמו שאמרתי שאתה מחרטיסט, למה? כן, אני יודע שאני חי בשקר. כי אף פעם אתה לא תאכל בשום דבר שאתה צריך לדעת שאתה תהיה איתו עד הסוף,

כי מה, מה, אני משוגע? כל החיים שלי אני אהיה באיזה דבר מסוים.

נגיד, אני טייס, מה, אני טייס כל החיים? מה, אתה השתגעת? מה, אני...

נכון. אז מה, אז אתה בבעיה פה, חביבי? אתה פה בבעיה.

כן, אבל אני לא יודעת, האמת, אני לא באתי לדבר על זה, אני באתי, בגלל הבעיה הזאתי? כן. בגלל הבעיה הזאתי?

אני, אני כאילו רוצה לבקש לצלם מהערב איך אני מתגבר על זה.

אני אגיד לך.

אתה אומר לי יצר הרע, אני פרינציפי יהיה מה שאני אמרתי.

ואתה יודע מה, אני לא הולך על דבר אחד,

אני הולך על כל הקופה.

אז כל הקופה הזאת יכול להיות

ממוקד על כל מצווה ומצווה, על כל לימוד ולימוד. כל דבר אתה תשיג אותו עד תום.

אתה יודע מה ההבדל ביני לבינך?

שאני גם כן בדיוק כמו שאתה התכוונת להיות.

אני לא אוהב להשאיר דברים באמצע, ואני לא אוהב זה, אני אוהב ללכת עד הסוף.

מה שאני אומר, אני מתכוון עד הסוף. מה שאני מבטיח, אני מקיים.

מה שאני חושש, שלא אוכל לקיים, אני מבטיח ברבים שישמעו כולם, ואז אני חייב לקיים.

זאת אומרת, אני אונס את עצמי להיות מה שאני חושב שצריך להיות.

אבל ברגע שהחלטתי שזה מה שצריך להיות, גמרנו, אני שם עד הסוף.

מה, אני, יש לי בעיה לעשות וינץ'

ועכשיו להיות סוחר? סוחר, לא רוצה להיות עכשיו רב. די, מספיק. 40 שנה תרמתי לכם?

ביי.

עכשיו אני רוצה להיות סוחר. אני רוצה עכשיו ללכת, לפתוח לי מה שאני רוצה, וזהו. די, לא משקיע בכם.

מה יצא לי ממכם? שום דבר.

עוד דיברתם עליי, אמרתם עליי, חשדתם עליי, חשדתם בי, שלום, לא רוצה אתכם.

ביי ביי.

יש לי בעיה.

את אותם כוחות שאני יודע להוציא פה,

אני אוציא שם.

אבל מה, אני משיגנר?

מה אני אאסוף? כסף לאחרים?

מה אני אאסוף?

רכוש?

אדמות?

למי?

אני משקיע בעצמי.

אני מטפס כל הזמן, מטפס.

יש מטפסים על האברסט, אני על הרקיעים מטפס.

עולה, עולה, עולה.

אני רוצה להגיע ליד הקדוש ברוך הוא, לא רחוק טיפה.

מידו!

זה מה שאני רוצה.

את האמת אני...

אתה מקנא בידו. לא, אני רוצה.

כן. אני רוצה להיות כזה. כן. ובשביל זה אני אומר, אני רוצה.

אבל אני מוכן, אני רוצה לסגור עם הרב דיל, לעשות על הדרך

לסגור עסק.

יאללה, בוא נשמע.

מה יש לך להציע?

אני יש לי להציע שאני מבטיח

שאני שומר שבת.

זה הכל. רגע. כן. מה אתה ואילך?

והרב מבטיח לי,

כי אני, דוגמה, קשה לי לקום בבוקר,

וגם בגלל שאני, האמת אני טיפה מתבייש לומר,

בגלל שאני תימני אז יש לי טיפה דם חם, וטיפה קשה לי עם בנות. מה יש לך?

דם חם. דם חם. דם חם זה טוב. דם חם זה טוב, אני יודע, אבל זה עדיין, זה יכול להגיע למקומות לא טובות.

עכשיו אתה משרת?

עכשיו כן. כן.

באיזה שעה אתה קם?

בערך שבע וחצי.

נו, זה יפה מאוד, מה הבעיה? אני רוצה לקום לפני זה, כי קשה לי מאוד לקום, וגם לקום בשבע וחצי מאוד קשה לי. רגע, אתה ג'ובניק.

כן. כן.

כמה זמן נשאר לך?

עכשיו רק התגייסתי.

אה, רק התחלת. כן. אני עדיין מציין.

יבא ביי.

עכשיו, שאלה? אם לא היית עכשיו במצב כזה, הייתי לוקח אותך פה, שומר עליך.

תחשוב על זה.

אבל מכל מקום, אני אתן לך ברכה שאתה תוכל לעמוד בזה.

אם אתה קם להתפלל בנץ, אפילו ביחיד, אם אין מניין, כן?

תדע לך שכתוב שמי שמקפיד לקום בנץ הוא בן העולם הבא,

וכתוב שמובטח לו שהוא לא ייזוק כל אותו יום, וחוט של חסד משוך עליו כל היום.

זה מספיק בשביל לקום שעתיים, שעה וחצי לפני.

ואתה מרוויח את זה.

דיברת עם הקדוש ברוך הוא, יש לך שם בקשות.

אתה חונן לאדם דעת, אתה יכול לבקש ממנו ברכה,

רפואה, אריכות ימים, כל מה שאתה רוצה, כל שמירה, כל מה שאתה רוצה.

כל יום הוא שמח לאלה שקמים בהשכמה, בנץ,

שנאמר ייראוך עם שמש.

זהו, הוא מצפה לראות.

ואם הוא בא ולא רואה, הוא אומר, מדוע באתי בן איש?

אז זו מעלה גדולה ששווה בשבילה לקום.

גם אישה?

אישה לא חייבת.

אבל כתוב שאישה צריכה לקום יותר מוקדם, לא בגלל התפילה.

כתוב, ותקום בעוד לילה,

ותיתן טרף לביתה

וחוק לנערותיה.

זאת אומרת, אישה זריזה,

היא קמה מוקדם, היא מכינה לבנות, לבנים, את האוכל, סנדוויצ'ים, הכול.

עוד מספיקה ללמד אותם משהו לפני שילכו.

וואו, איזה יופי, האימהות שלנו היו ככה, תימניות.

לא יכולת לישון. בבוקר אשכם, העיר אשחר.

קמות ישר מכינות לחוך, מכינות זה, מכינות פה, מכינות שם.

זה הדור הקודם. הדור הזה, מעפן, חבל על הזמנים.

כולם רוצים רק לחרופ.

הרב,

אני מה שרציתי, אני רציתי להסתיים שנייה.

אני מה שרציתי, שאני תמורת זה,

ששומר שבת, רגע,

שאני עובד, למרות שזה קשה לי, ואני שומר שבת,

למרות משהו שקשה לי, ואני רוצה שמשהו אחד, שהקדוש ברוך הוא יעזור לי.

שאני רוצה שלא יהיה לי קשה לקום בבוקר.

בסדר. שהקדוש ברוך הוא יעזור לי בזה, וזה אחד.

דבר שני, לא יהיה קשה לי עם בנות.

זה אני רוצה. תמורת. שאדם מצטנן. שלא יהיה לי קשה. שמעת. בדיוק.

מה השם שלך ושם האימא?

דוד בן אביטל.

דוד בן אביטל, השם יזכה אותך לתשובה שלמה אמיתית.

שתזכה להיות ממוקד,

שתזכה לעלות ולא לרדת,

שתזכה לקום לפני הנץ,

שתזכה להישמר מאיסור עריות החמור ביותר בתורה.

אמן.

הרב, רפואה שלמה ליונה בצדה, אם אפשר. בעל הדרך, יונה בצדה, רפואה שלמה.

תהיה בריא.

תר שרי שמיים, תר שמיים, תר שמיים. אתה אבא שלו, יש לך עוד כאלה, תר שרי שמיים. יש לך עוד כאלה?

מבריק הבחור.

חבל על הזמן.

עולם הישיבות הפסיד זמנית.

זמנית.

אני צופה לך גדולות.

תהיה מחובר לפה, בעזרת השם.

כן.

מי שרוצה לשאול, הגברת פה,

אדוני היושב-ראש.

כן, יש לנו רק חמש דקות, אחרי זה יש התרת נדרים.

מי שירצה לשאול אותי אחרי זה, כן, אני פה. כן, שלום, כבוד הרב.

כן. אני אעשה את זה בקצרה.

לקחת משהו מול קהל זה קידוש השם?

אני שואלת אם זה קידוש השם, לקחת משהו מול רבים, כמו שאמרת, הבטחה מול רבים.

שואלת אם זה קידוש השם?

כל דבר שאדם מקבל על עצמו לעשות את רצון הבורא, הוא מקדש את השם, בין רבים ואפילו בסתר.

יופי. אז אני כבר שנה, ברוך השם, בתשובה.

מנסה להתחזק כל פעם במשהו. אני כבר ארבעה חודשים לא אוכלת גם בשר, מתחזקת בצניעות.

ואני רוצה לקחת מול כבוד הרב ומול הקהל הקדוש,

כדי שאני לא אחשל ביצר הרע.

אני רוצה לקחת שמירת נגיעה.

טוב, זה מצוין מהשטרייף,

אבל אני חושב שאם תשימי כיסוי ראש זה ישמור עלייך הרבה יותר. אני יודעת, אמרת לי את זה לפני שנה, אני רווקה. נכון, תשמעי לי, תשמעי לי.

זו שמירה מעולה, למה אומרים זו אישה נשואה?

הם לא מבינים. בירכת אותי לזיווג, ויש לי ילדה, אני זוכרת שאני... תעשי מה שאני אומרת,

תרוויחי, תגידי לנו.

גם אם היא רווקה?

מה זה מירה רווקה?

אנחנו יודעים דברים.

כיסוי ראש. אני יודעת שזה הכי חשוב, ואני כאילו צריכה להיות מאה אחוז. אני צריכה רק שאני אביא לך את זה, וזה מאה אחוז.

מספיק, לא צריך לתת. תביאי לי בבקשה כיסוי ראש. שוב.

לא.

כן, כולם יענו על מי אנחנו. אני רוצה שתברך אותי בזכות

השמירת נגיעה, שהתשובה שלי תתקבל, ויתחפו לי כל עבודותיי. בוודאי! אין ספק! השם שלך

יעל בצול.

יעל בצול! השם יציל אותך מכל פשע ועוון. אמן! ינקה אותך מכל פשעייך וחטאותייך. אמן! תזכי לי תשובה שלמה אמיתית. שאני לא חושבת שיצר הרע. שיצר הרע לא יתקרב אלייך, למה תגערי בו עם הצניעות היתרה שתלכי בה? אמן! תודה.

שרי שמיים! שרי שמיים!

אך שרי שמיים! בתפילתנו!

אך שרי שמיים! שרי שמיים!

תן לו!

שלום.

נו!

נו! שלום!

שלום! שלום, כבוד הרב!

טוב, אני אבקש סליחה ומחילה מכבוד הרב. הרב יודע, סיפור ישן-חדש כזה.

שמעתי לשון הרע על כבוד הרב. מחיתי כמובן, בכל העוצמה.

בבית הדין מחיתי באותו אדם.

אז רציתי לבקש סליחה לפני יום הכיפורים.

הרב יודע כמה אני אוהב אותו, והרב יודע שאני נלחם.

וכל אחד שידבר נגד כבוד הרב ונגד האמת.

זה לגבי זה דבר ראשון. קודם כל, האם הרב יכול לחול לי?

עם חיוך, כן. עם חיוך. תודה.

תודה, כבוד הרב.

דבר שני,

אני גם לקחתי על עצמי, בעזרת השם, להיות חלק מהשלושים, מהלישון בבית הכנסת, בעזרת השם. שנונים, שלושים שנונים. שלושים שנונים, כן. אני גם אקח בעזרת השם.

דבר נוסף, גם כדי שיוכל לזכות את הרבים על העניין הזה, אני לוקח את העניין של נציב יום על עצמי,

גם אני אעשה לזיכוי הרבים, נציב יום. אשריך, אשריך.

מי שלא יודע מה זה נציב יום, כבוד הרב, אני אסביר שנייה אחת. נציב יום זה שיעור שהרב עושה כל יום בבוקר, בדרך כלל בין חצי שעה לשעה,

לפי מה שהרב מחליט.

משודר לכל העולם בשידור ישיר, אחר כך באתר, אחר כך בערוץ היוטיוב ובכל ערוץ המדיה שקיימים.

זכויות לאין שיעור, וזה עולה רק אלף שקלים. שווה לכם לעשות את זה.

עוד דבר לגבי החייל הנחמד שם,

אם אני אביא לתארת הקודש, אם אפשר.

כן, למה לא?

זהו. תודה רבה, כבודו. תהיה בריא.

אנחנו נשמע את הברכה שאחיינו, תן לה.

שימי עלייך, מה זה לקחת?

תברכי שאחיינו

תשימי קודם, שימי.

ערב יום הכיפורים, תשובה שלמה, יואו. יואו. יואו חביבי. אני לא ציפיתי לזה, אני תכננתי משהו אחר וזה הגיע. לא, אחרי שהוא יצא יותר טוב.

איזה יופי, איזה יופי יואו.

את יודעת לקשור לה?

תשאירי לה משהו מהעיניים.

כן, יפה לך. יופי, קדימה. יפה.

שאחיינו.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם.

שאחיינו. שאחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן!

אשריית.

איפה יחנני עובר רגשי אומר עושו הקודש ברוך הוא עושו קודש ישראל?

ופיכוח ארבעולם תורה ומסוות שנה אמור אדונו וסלומה עשו כל יחדיל תורה וידיהו.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נא לספקת את זה.