עין יעקב - ברכות קכ"ד | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בלימוד

העין יעקב, אנחנו מסכת ברכות, פרק תשיעי.

עוד קכה,

אולא ורב חיסדא.

סליחה.

קכד.

תנו רבנן הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ערך אפיים לעוברי רצונו.

מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים מן המקום הזה מארצנו.

וכשם שעקר מן המקום הזה כך יעקר מכל מקומות ישראל.

והשב לב עובדיהן לעובדיך.

ובחוץ לארץ אין צריך לומר כן. למה? כי זה מקום מושבם של אומות העולם, לא בארץ ישראל אלא בחוץ לארץ,

לכן שם אין בעיה.

שיישאר.

אמנם הכל ייחרב עם כל

אסונות הטבע שהקדוש ברוך הוא מביא עליהם.

אז הכל ייחרב, אין בעיה. אבל בארץ ישראל

צריך לברך אם היה שם איזה כנסייה. הוא אמר, ברוך שעקר עבודת כוכבים מן המקום הזה.

כך יעקר מכל מקומות ישראל.

ובחוץ לארץ אין צריך לומר כן. והשב לב עובדיהן לעובדיך מפני שרובן עובדי כוכבים.

אז שם זה המעוז שלהם, תן להם יחידות מה שנייה.

רבי שמעון בן אלעזר אומר, אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים להתגייר.

אז גם בחוץ לארץ, לפי רבי שמעון בן אלעזר, למה?

גם שם אותם אולי העתידים להתגייר. כתוב, איפה כל הנשמות של אברהם אבינו שגייר?

הרי אחד מהמפרשים הביא שאברהם אבינו,

לפני שעשה ברית לעצמו, היה חייב להתאמן.

אה, כמו שהם מתאמנים.

אז הוא היה חייב להתאמן.

אז מה הוא עשה? הוא עמל את כל אותם יוצאי ביתו

כל אותם האנשים, וכתוב שהם מתו

ולכן הוא בא בעצה לענר אשכול וממרא

וכל אמרו לו לא לא לא לא, עד שהממרא אמר לו כן, אל תדאג, הכל יהיה בסדר

אבל כדי שלא ימותו כולם, קודם תעשה אתה כי הציווי חל עליך וממילא הם לא ימותו גם שאתה תעשה להם

כי אם לך יש בורי יעשה נס בגיל תשעים ותשע, כל שכן להם

וכתוב שמי היה הקורבן הבא? ממרא

ממרא

הוא היה נימול לאחר מכן

שהוא נתן את העצה, ואותו הקדוש ברוך הוא חייה

בשונה מכולם, ענר ואשכול נפטרו, כך כותבים המפרשים

אבל ממרא נותר בחיים, למה הוא נתן את העצה הטובה לאברהם אבינו?

אבל שמעתי בשם הרב לוינשטיין חידוש עוד יותר יפה

כתוב

שדוד בא לשאול

ואומר לו, תראה, כזה גוליית הרשע המרושע הזה, הוא מקלל את הקדוש ברוך הוא

איך אפשר לשתוק? תעשה מלחמה,

אפשר לעשות מלחמה עם ענק כזה?

עם כל כך הרבה שריון? עם כל כך הרבה זה? רק מגוליית כולם היו מפחדים

עזוב את כל החיל שהיה לפלישתים

אז איך אפשר להתעסק איתו? יעשה פו, יעיף את כולם קילומטרים

כזה ענק, משהו מפחיד

והיות השריון שלו, אז לא יעזור לא חיצים, לא חרבות, לא כלום

אז מה יעשו?

בא דוד המלך הפספוס הקטן, הג'ינג'י הזה, מה אומר לשאול?

אל תדאג, אני אטפל בו, אני אהרוג אותו. שאול הולך לצחוק או לבכות

מה אתה תטפל בו? יש פה צבא שלם, לא יכול עליו

כל פעם שהוא בא אנחנו מסתבכים

אתה רוצה עכשיו לטפל בו?

הוא אומר לו, כן, זה מקלל את הקדוש ברוך הוא, אני

שליח של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא ייתן לי את הכוח להרוג אותו. עם מה אתה רוצה להרוג אותו?

טוב, איזה כלי נשק אתה רוצה? בוא, תיכנס למה שנקרא, לכספת, זה תבחר.

תת-מקלע, זה, מה, זה RPG, מה אתה רוצה?

אומר לו, יש כזה רוגטקה,

כזה גומי, כזה עם עץ בצורה של V, כזה אני רוצה, וניקח כמה חמישה אבנים.

שאול מסתכל עליו, זה אמיתי?

על מה אתה מדבר? הוא לבוש בשריון מיוחד,

שחצי ברזל לא חודר לו בפניו, אז אתה רוצה שאבן תחדור?

זה יעיף את האבן בחזרה, אולי, עליך, אולי, על אחד מאיתנו, מהצבא?

דוד אומר לו,

טוב, אני בא בשם השם, אני לא בא בשם עצמי.

כתוב שאסף דוד המלך באותו זמן חמישה חלוקי נחל.

מה היו חמשת חלוקי הנחל? אז הביא הרב לוינשטיין בשם אחד מהגדוילים שם, שהוא הזכיר אותו.

הוא אומר, מה היו אותם חמשת האבנים, אלכס?

חמשת האבנים הללו היו חמישה אבנים

שאיתם עשו אבותינו הקדושים המוזכרים בתורה, ברית מילה.

האבן הראשונה,

אבן הצור שאיתה מלא אברהם אבינו.

האבן השנייה,

אבן צור שאיתה אברהם מלא תצחק.

השלישית, ציפורה אשת משה. הכל מוזכר, מה שמוזכר, כן, בכתובים.

ציפורה אשת משה מלאה את הבן שלה במדבר,

וכו', כי משה התעכב מכו' וכו', ו... יפה, ויירף ממנו, כי חדמתם למולות.

וזה האבן השלישית.

האבן הרביעית והחמישית למי שייכת? מי המוהל, האגדי המפורסם ביותר? יהושע בן נון.

למה? כי מיעוט רבים, עשה לך חרבות צורים, מיעוט רבים שתיים.

צורים, צור צור, מיעוט רבים שתיים.

אז הוא מיוחס אליו שני אבנים.

אותם חמשת האבנים שיהושע לוקח, תראו איזה חידוש מתוק.

אותם חמשת האבנים שיהושע לוקח, מה הוא עושה איתם?

דוד. דוד לוקח, הוא מחזיק אותם, והם נהפכים לו בנס לאבן אחת.

כתוב כמה, והוא זרק שם על גוליית.

אחת, לא כתוב לך, איפה כל החמש?

איפה עוד ארבע?

מכאן שנעשה לו נס וכולם נהפכו לאבן אחת.

אתה מחלל את השם?

אני אהרוג אותך במה שקידש את השם.

לקח את האבנים הללו שאיתם עשו ברית, שזה קידוש שמו יתברך.

כי על ידי עשיית הברית, האדם נהפך להיות חלק עם הקדוש ברוך הוא.

חד אמרתא, כחלק אחד, כי עד עכשיו הוא לא חלק אחד,

ומעכשיו הוא נהיה חלק אחד, מה נשמע רובי, ועם זה הוא הרג.

אבל

לפני כן היה לו דו-שיח עם הברזל.

אמר לו, תראה,

כמעט אלפיים שנה, אולי יותר,

מהאדם עד הזמן שלי.

עימה היו מלאים,

או שנולדוני מולים, או שמעלו עימה אבן הצור.

אתה רוצה לזכות שבכוחך, זאת אומרת, בברזל יעשו מצוות?

כי בברזל היו הורגים, רוצחים, שוחטים.

ואתה רוצה שיעשו עם זה דברים טובים גם?

הקרבת קורבנות על המזבח, שחיטה, מצוות, מילה, וכו' וכו'.

אם אתה תתרכך ותיתן לי לקדש את השם על ידי אבן הצור,

שתיכנס ותהרוג את גוליית, ממילא איתך יקדשו שם שמיים, יעשו איתך מצוות.

וראה זה פלא, זה מה שקרה.

מאותו זמן, תקשיבו טוב, מאותו זמן, עד עצם היום הזה,

עם מה עושים ברית?

סכין.

סכין, עם ברזל.

נשכח המושג של אבן הצור.

כל זה בזכות מי?

בזכות ההסכם שעשה דוד המלך

עם השר של הברזל שבשמיים,

שהוא נכנע והוא הסכים וכו'.

המשפחות מקדש שם שמיים.

עכשיו ראינו עכשיו בשיעור באשקלון שמובא שבכל מלין, בצור, בקנה וכו', חוץ מבקרומית של זה,

קנה,

למה יש שם גיצים?

אז שחס ושלום יעשו את התינוק רות שופחה.

אבל מה עם הברזל?

האם צריך להקפיד שהסכין של המילה תהיה כמו סכין שחיטה או לא?

לכאורה צריך להקפיד שזה יהיה חלק כמו סכין שחיטה.

כמו שבסכין שחיטה אני לא רוצה לצייר את הבעל חיים,

מה שנקרא לזרז לו את התיקון הכי טוב,

לא כמו שהראו לאחרונה,

שיש אנשים שיתורו רק מטבע פלוויזיה.

מדברים על זה שנים שיש בעיות עם הבשר, בעיות עם העופות, לא, לא זה.

מה פתאום, אין שום בעיה, אתה לא רואה שכל הרבנים אוכלים?

הכל בסדר.

אבל אחרי שהכתב בטלוויזיה מדבר, זה

מרא דיאטרא של ארץ ישראל, לא הטלוויזיה.

אחרי שהוא דיבר, נגמר הסיפור. מעכשיו אנחנו לא יכולים לסמוך על אף רב.

למה אם אמרו כזה דבר ואתם בטלוויזיה,

וואי, השתבח שמו ל...

זה שטויות ואבנים.

הטלוויזיה צריכה להמר אותנו הלכה?

שמו תורה, קנטינתם מסיני, כך צריך לנהוג, כך צריך לקדש, אדם מקדש את עצמו,

ולא לאכול כמו חס ושלום בעל חיים.

המהלך על שתיים ברחובה שלי,

שהוא לא יודע מה הוא עושה, מה הוא אוכל, וכן על זה הדרך.

להקפיד על קל הקבע חמורה, בפרט בני תורה, בפרט אנשים שהם דמויות,

שהם חייבים להקפיד עוד יותר ועוד יותר על הדבר הזה.

והם קוראים לעצמם מדקדקים. בארבעת המינו הוא מדקדק, וזה הוא מדקדק

בדרבנן הוא מדקדק, אז למה בדאורייתא של הדאורייתא זה לא מדקדק?

למה זה אתה מזלזל?

מי יתיר לך רמוס חצריי?

אתה מתאבה על זה.

או ביתנם אלוהיהם, נכון.

לכן,

אז באמת לכאורה, גם שם צריך להקפיד שהסכים נותנים.

אבל הביאו, אני ראיתי את זה כבר בכמה מקומות, וגם בכמה ספרים הביאו את זה בשם הבעל שם טוב הקדוש,

בשם עוד מגדולי ישראל,

שהיו מקפידים שהסכין של המילה לא תהיה כמו סכין של השחיטה החדה כל כך.

זאת אומרת, אפשר שיהיה בה פגימה,

אבל שהיא לא ניכרת לעין.

מרגישים אותה, אבל לא ניכרת לעין. למה? למה?

היות והסכין שחיטה זה סכין שמוציאה חיים,

דהיינו מסירה חיים, מעבירה אותו מחיים למוות,

אבל סכין מילה היא זו שמעריכה חיים, היא נותנת חיים,

לכן צריך לעשות הבדל בין

סכין שמוציאה חיים לבין סכית שמכניסה חיים,

מכניסה נשמה, מכניסה חיות אמיתית.

לא, זה להסיר מהשולחן משום זה שאותו אחד יצטער על חורבן בית המקדש והרג את עצמו.

אבל זה בשם,

כמדומני, הבעל שם טוב המגיד שהוא ראה יום אחד את אחד המועלים, שהסכין שלו כל כך חדה, אז הוא אמר לא.

הוא פגם לו את זה.

שלום של חס ושלום לא יהיה כמוציא מחיים,

אלא כמכניס לחיים צריך שיהיה.

יפה. אז זה דוד, זה גוליית וזה מה שלמדנו, המתנה שהברזל זכה לה. נמשיך.

רבן שמעון בן אלעזר אז אומר, אף בחוצה לארץ צריך לומר כן מפני שעתידין להתגייר,

שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה.

אתם יודעים שבאחרית הימים לא יישאר שום שפה.

שאנשים היום לומדים רוסית, אנגלית, צרפתית, זה, רוצים להיות עשירים בשפות.

באחרית הימים שום שפה לא תישאר, ישאר שפה אחת, שפת הקודש.

זו השפה היחידה, אז כדאי להשקיע בדקדוק שהרב מאיר.

כדאי ללמוד את הכל כמו שצריך, כי זה מה שישאר.

ואם לא תדע לדבר טוב, יהיה פדיחות עם המשיח.

אמרת, גמגם לו? אמרת, לא למדתי דקדוק.

לכן כדאי מעכשיו להשקיע בשפה הזאת

כמו שצריך.

ובאמת וראה זה פלא, אדם שבאמת מתפלל כמו שצריך,

שומע את תפילתו.

אדם שלא עושה את זה כמו שצריך,

התפילה שלו מתקבלת.

אולי צריך פה, אולי צריך שם.

אם תתפלל כמו שצריך, התפילה תתקבל.

בדקדוק, בהגייה וכו'.

דרש רב המנונה, הרועה בבל הרשעה,

צריך לברך חמש ברכות.

אז עד עכשיו למדנו, ברוך שעקר עבודת כוכבים,

וכשם שעקר מהמקור הזה, כך עקור בכל מקומות ישראל,

וכן בחוץ לאלץ.

אבל עכשיו, אדם שרואה את בבל כמה ברכות צריך לברך,

אומרת הגמרא,

יברך חמש ברכות. ראה בבל אומר, ברוך שהחריב בבל הרשעה.

ראה ביתו של נבוכדנצר,

אומר,

ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע.

רואה גוב של עריות, איפה שדניאל נזרק,

או כבשן האש, איפה שאברהם אבינו הושלך,

או דניאל וחבריו, מישאל, חנה, מישאל ועזריה.

אומר, ברוך שעשה ניסים לאבותינו, במקום הזה ראה מרקוליס.

אומר, ברוך שנתן ערך אפיים לעוברי רצונו.

לא עושה רצונו, עוברי רצונו.

למה זה נגד רצון השם יתברך, המרקוליס הזה?

ובכל אופן, הגדוש ברוך הוא נתן להם את זה, אז

ברוך שנתן להם ערך אפיים, לא לקח אותם מהר.

ראה מקום שנוטלין ממנו עפר,

אומר, ברוך, אומר ועושה, גוזר ומקיים.

מה זה עפר?

מקום יש בבבל, אומר השיעי הקדוש,

שאין בהמה יוצאת משם אם אין נותנין עליה עפר מעפר המקום ההוא,

והוא סימן השמד ומקללותיה של בבל היא.

וביסוד מורנו הרב רבי יצחק, ראיתי שנוטלים משם עפר לטית לבנייני המקום, וסוף סוף אותו מקום אין בו יישוב ולא זרע ולא נטיעה.

עד כדי כך הוא חרב.

כנראה זה המקום שהיה שם את המגדל

של בבל אולי.

משם נהיה הרבה חול.

נימוח, כן.

שום דבר לא נשאר, נכון.

ראה ואמר,

כי הוה חזה חמרה דשקלה עפרה טריף לאו יד על גבאיו ואמר,

רהוט הוא צדיק אל ימי בד רהוטה דמרייכו.

אומר ברא דראבינא כי הוה מתה לבבל הוה שקיל עפרה בסודרי, היה לוקח את העפר בסוודר שלו,

בבגד שלו,

ושד אל עברה לקיים מה שנאמר, ותתיע במטאטא השמד.

ואמר רב אשי, אנא הדרבא מנונא לא שמיעה לי,

לא קיבלתי,

אלא מדעתיי ברכתי נהיו לכול הוא.

את כל אותן הברכות לא קיבלתי מדעתו של

רב אמנונא,

אלא אני מדעתי ברכתי אותו.

ואמר רב ירמיה

בן אלעזר, נתקללה בבר, נתקללו שכניה,

נתקללה שומרון, נתברכו שכניה.

נתקללה בבל, נתקללו שכניה, דכתיב אשמתיה למורש

כיפוד ואגמי מים, כך כתוב בישעיה.

נתקללה שומרון, נתברכו שכניה, דכתיב אשמתי שומרון לעי השדה, למטעי כרם. נתברכו.

יפה. תנו רבננה רואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה. בחור בנן אומר ברוך דיין האמת.

בתי עבודת כוכבים בישובן אומר בית גאי ניסח אדוני.

בחור בנן אומר אל נקמות אדוני אל נקמות הופיע.

כן, נעבור בעזרת השם למוסר.

דפוס רבה טובת הדפוס בעולם אשר על ידי יגדיל תורה ויפוץ ומעיינותיה החוצה.

והנה מאחר שעל רוב קצור קצרה יד החכמים מלהדפיס ספריהם ומכתתים רגליהם מעיר לעיר ללקט כסף כדי להדפיס.

וראוי לעשירים עם אלוקי אברהם לפתוח ידיהם עליהם בעין יפה.

ובזה חלק החלק יאכלו עם החכם כי בצל החוכמה בצל הכסף.

איך כותב שלמה המלך בקהלת.

והכל לפי מה שהוא כתוב שהוא הספר ולפי מה שהוא נצרך לרבים ולפי התועלת הנמשך ממנו לעבודת השם יתברך.

ודוק ותשכח שכמעט אין כסף שיהיה נחשב למצווה רבה כזו.

אתם יודעים, כתוב בספרים הקודשים שאפילו מעלת

אדם שמוציא ספר יותר מספר תורה

יותר מספר תורה, למה?

ספר תורה, מתי מוציאים אותו? פעם בשבוע?

ג' פעמים בשבוע?

כן, נכון, לפי התורנות, תלוי, יש כמה ספרים בבית הכנסת, לא מוציאים אותו כל הזמן.

נכון, אפילו ספר תורה שבעיה אחד, נכון, זוהר.

אבל ספר קודש

בכל רגע נתון אפשר ללמוד בו.

זה לא רק בזמנים שאפשר להוציא אותו מהארון.

בכל רגע נתון ניתן ללמוד בו.

אז לכן מעלתו פי כמה וכמה יותר גדולה מספר תורה.

אתם שומעים מה מדובר פה? יותר מספר תורה מעלתו גדולה.

ולפי מה שהוא נצרך לרבים, ולפי התועלת נמשך ממנו לעבודת השם יתברך.

ודאוג ותשכח שכמעט אין כסף שיהיה נחשב למצווה רבה כזו, שכל הוצאה של מצווה היא לשעתו מתחיל במצווה וגומרה, אבל זה נותן צורך הדפוס, צדקתו עומדת לעד לדורות דורים.

והוא מזכה את הרבים, וזכות הרבים תלוי בו, וילך לפניו ולאחריו צדקו.

ואשרם הטוב חלקו, קנה שם טוב, קנה לו דברי תורה,

קנה לו חיי העולם הבא, וגם העולם הזה כסף כסף ריבה.

אז גם הרוויח פה,

וגם נוטל שכר

כפול ומכופל לעולם הבא.

הנה יש פה מייס.

לפני כמאתיים שנה חי בעיר חלב תלמיד חכם מופלג,

קראו אותו הגאון רבי יצחק עטיה, זכותו תגן עלינו.

שאת ייסוריו עלתה על גדותיהו,

שיקל בנים ובנות נשותיו מתו בעודן, בעיבן,

ואף הוא חלה במחלה אנושה והגיע עד שערי מוות,

ובחסדי השם התבהך נרפא ממחלתו.

את תנחומיו מצא רבינו בספרים החשובים,

זרע יצחק על התורה,

זכות אבות על מסרת אבות,

רוב דגן על השס ועוד.

ובספריו התגלתה דרך לימודו,

חריפותו ובקיאותו בחלקי התורה וקשרים עם גדולי ישראל שהריצו אליו את שאלותיהם.

רבנו טרח רבות בכדי להוציא את ספריו לאור ולהשאיר אל עצמו שמש שארית.

ובאותם ימים הייתה הדפסת ספר כרוכה בהוצאות מרובות.

בתי הדפוס היו מועטים.

בעיר

ליבורנו באיטליה היה קיים בית דפוס גדול שהתמחה בהוצאה לאור של ספרי קודש.

ליבורנו.

בגמרות יש את זה.

אך המרחק לאיטליה היה רב.

הדרך קשה ומסוכנת והדפסה עצמה עלתה הון רב.

רבי יצחק נתד לארצות נכר והשם נתן את חנו בעיני הנדיבים

שתמכו בו בכל דרך אפשרית להגשים את שאיפתו להפיץ את מעיינותיו החוצה.

עכשיו הייתה את המזוע, לא?

אני חושב.

ובכל מקום אליו הגיע חילקו לו כבוד רב בצפת,

בלוכדיה, בטבריה, בכל מקום קיבלו אותו בכבוד מלאכים ובשמחה ודרשו בתחנונים שיישאר עימם זמן רב וילמד אותם דרך השם.

ובהקדמתו לספרו ויקרא יצחק הוא מפרט בהרחבה את אהבת התורה

של אותם אנשי המקומות בהם עבר.

שבע שנים ארוכות נדד ביבשל לים, הרפתות רבות עברו עליו

עד שזכה להגיע למחוז חפצו לעיר ליבורנו.

חמש שנים התגורר בליבורנו עד לפטירתו.

אנשי העיר העריצו וחלקו לו כבוד רב, והם תמכו בו בגופה ובאמונה וסייעו לו בהדפסת ספריו החשובים.

והוא זכה לראות את כל ספריו מודפסים ומופצים ברחבי העולם היהודי בחייו.

ולכל מקום אליו הגיעו ספריו הייתה שמחה גדולה בבתי מדרש,

והכל התענגו על תורתו המופלאה.

אז הנה אנחנו רואים מעלת הדפוס בעזרת השם.

יש לאדם להשתדל.

יש עוד מעט כמה ספרים בדרך בעזרת השם,

של שופר, וכן על זה הדרך.

אדם יכול לקחת בהם זכות גדולה ועצומה. כמו שאמרנו, מעלתם

היא יותר גדולה אפילו מספר תורה. ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חנן בבקשה אומר, אז רגש ברוך הוא לדקות ישראל.

לפיכך בלילים תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ במען צדקו, יגדיל תורה ויאדיל.