עין יעקב - ברכות נ"ה - ס' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח.

אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו עם עשרת ברכות, פרק ראשון,

דף

יב עמוד א'.

תנא נתם, אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת,

והם ברכו וקראו עשרת הדיברות.

שמע, והיה אם שמוע, ויאמר, וברכו את העם,

וברכו את העם שלוש ברכות,

אמת ויציב, ועבודה וברכת כהנים.

ובשבת

מוסיפים ברכה אחת למשמר היוצא.

זה הסדר שהיו נוהגים בו הכהנים.

אמר מור וקוראין עשרת הדיברות.

אמר רב יהודה מר שמואל אף בגבולין ביקשו לקרות כן, אלא

שכבר ביטלו מפני תערומות האפיקורסים,

אותם עובדי כוכבים שהיו.

ולמה? כי הם רצו להכניס כל מיני דברים, בדו דברים מליבם.

והקדוש ברוך הוא רצה שתורתו,

זאת התורת אמת, זה מה שייכנס לכן.

ביטלו.

תנא נמיה אחי, רבי נתן אומר, בגבולין ביקשו לקרות כן, אלא שכבר ביטלו מפני תערומות האפיקורסים.

רבא בר בר-חנא סבר למקבעינו בסורה.

אמר לרב חיסדא כבר ביטלו מפני תערומות האפיקורסים.

לא ביטלו.

וכן הממר סבר למקבעינו בנהרדיאה. רצו לקבוע את

הסדר הזה של קריאת עשרת הדיבורות

בכל מיני מקומות, בנהרדיאה, בסוריה.

אמר לרב אשי כבר ביטלו מפני תערומות האפיקורסים.

יפה. ובשבת מוסיפין,

כך ממשיכה הגמרא, ברכה אחת למשמר היוצא. מהי ברכה אחת?

מהי היא? אמר רבי חילבו, משמר היוצא אומר למשמר הנכנס.

מה הברכה שהוא אומר? מי ששיכן את שמו בבית הזה,

הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה ושלום ורעות.

יפה.

אז מה זה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה, שלום ורעות?

כי היה לכהנים שם אינטרס לעבוד.

אז כל אחד לא היה רוצה שהשני יעבוד, הוא היה רוצה הוא לעבוד.

כמו עם הגורלות,

לכן תיקנו את הגורלות, כמו שהמשנה אומרת, שעשו להם גורלות במסכת יום הכיפורים.

למה עשו להם גורלות שם?

כי

הייתה בעיה שברגע שלא עשו גורלות, לא עשו סדר, ואז היה מצב שהיו אפילו

יכולים חס ושלום, חס וחלילה,

מהטיבותא, לא מהגרירותא, לצד החיובי, להרוג אחד את השני.

כי אני רוצה לקיים את המצווה.

זה לא אומר שאני אתן אותה לאחר.

הכל כהן עבד שמועיים ושמיים.

כן, היה להם סדר מסוים. הלאה.

יפה.

אז לכן הם בירכו, מי ששיכן את שמו בבית הזה, בין המקדש, הוא ישכין בעיניכם אהבה ואחווה, שלום ורעות.

שלא יהיה מצב של קנאה, שנאה ואת הכי.

ואמר רבא בר חנינא, סבא משמה דה רב, כל מי שלא אמר אמת ויציב,

בשחרית ואמת ואמונה בערבית, לא יצא ידי חובתו.

שנאמר בתהילים צדיק ב' להגיד בבוקר חסדיך ואמונתך בלילות.

ואמר רבא בר חנינא, חיננה סבא משמה דה רב המתפלל,

כשהוא קורע, קורע בברוך,

וכשהוא זוקף, זוקף בשם.

אמר שמואל, מה הייתה אמר דה רב, דכתיב בתהילים כמז.

אדוני זוקף כפופים.

יפה. מי תיבא?

מפני שמי נחתו.

מי כתיב בשמי?

מפני שמי כתיב.

אמר שמואל, אחיה ברב.

בר אוריין

תא ואימא לך מילתא מעל יתא דאמר אבוך.

תלמיד חוכם, בוא אני אגיד לך איזה משהו.

מה אמר לו? משהו שאמר אבא שלך.

האחי אמר אבוך, כשהוא קורע, קורע בברוך,

וכשהוא זוקף, זוקף בשם.

כשאדם קורא, הוא אומר ברוך,

קורע אתה השם.

בתפילת שמונה עשרה, וכן על זה הדרך.

ורבששת, כי קרא קרא כחזירה,

כחזרא, כי זקיף, זקיף כחיביא.

בסדר?

יפה. אז כשהוא היה קורע,

הוא היה קורע כמו אדם, חזרא, זה לא הכוונה לחזיר,

חזבשלום, אלא כמו אדם שמכה בשבט

את העבד שלו, אז ככה, חובט אותו למטה,

אז זה נקרא לקרוע כחזרא.

אבל כשהוא היה זוקף, הוא היה זוקף כמו חיביא.

מה זה חיביא?

נחש.

יפה.

מה? נחש ככה לאט לאט לאט לאט לאט עומד ומזתקף.

כך באמת

נהוג להלכה.

יפה.

ולכן הגמרא אומרת בברכות שמי שלא קרא,

מנדלו קרא במודיעין,

יש לו עונש. מה העונש שלו?

שהחוט השדרה שלו יהיה בקבר לנחש.

בסדר?

יפה.

ואמר רבי רבא בר חנין, המסבה משמא דרב, כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש,

נקרא חוטא.

שמעת איזה חולה, איזה מישהו, תבקש עליו רחמים.

לא ביקשת, נקרא חוטא.

שנאמר,

גם אנוכי חלילה לי מחתול,

אדוני מחדו להתפלל בעדכם.

ואמר רב, האם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו?

מבקש שהחול יעבור אליו כדי שיהיה לחבר שלו רפואה.

מה היא טעמה?

אילא אם המשום תכתיב, ואין חולה מכם עלי ואין גולה את אוזניי.

דילמה מלך שאני.

אולי מלך זה דבר אחר, אלא מאחה בתהילים כתוב,

למד, ה', ואני בחלותם לבושי שק.

ואמר רב בר חנינא סבא משמדי רב.

כן?

אז אנחנו רואים

שגם כשאדם נהיה חולה,

אז יתלה על חברו

ויתלה את החולי של חברו בו.

למה?

אחרת איך אתה תערער בתשובה?

הרי למה ניתן החולי לאדם? כדי לכפר על הייסורים.

אז למה הגיע לחבר שלי איסורים? בגללי.

כי אני אשם.

לכן בכל צר אדם לא צר. הגדוש ברוך הוא שותף עמנו בכל צרה וצרה.

האדם עובר משבר.

האדם עובר קשיים. הגדוש ברוך הוא נמצא איתו.

אף פעם הקדוש ברוך הוא לא עזב את עם ישראל.

אף פעם הקדוש ברוך הוא לא עזב כל אחד ואחד מאיתנו.

תמיד הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו. אלא מה? אנחנו צריכים לחדד את העניין של האמונה בה השם יתברך.

אתה בוטח בבשר בדר, אומר הקדוש ברוך הוא?

אני עכשיו אראה לך מה זה.

אבל אם תפתח בהשם,

הכל יבוא על מקומו בשלום,

וכך צריך.

כן,

ואמר רבא בר חנינא,

סבא משמדי רב כל העושה דבר עבירו, ומתבייש בה, מוחלין לו על כל עוונותיו,

שנאמר ביחזקאל תז,

למען תזכרי ובושת ולא אהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימתך,

בכפרי על לכל אשר עשית נאום אדוני אלוהים.

דילמה הציבור שענה, אולי בציבור זה משהו אחר,

אלא מאחר.

ויאמר שמואל אל שאול, למה הרגזתני להעלות אותי?

ויאמר שאול, צר לי מאוד ופלישתים נלחמים בי, וה' שר מעליי.

עשה לו שמה,

איך זה נקרא?

כן, העלה אותו.

עשה, כמו שעושים,

אם השם מרחם כל הטיפשים המטופשים, סיאנסים וכו' וכו'.

אז ככה הוא העלה אותו כדי להתייעץ איתו, למה השם לא היה איתו.

הוא אומר, למה אתה מצער אותי? וזה צער מאוד מאוד מאוד גדול לנשמה. אם תקראו בספר מנחת יהודה, שם מה שכתוב, וואי וואי וואי, לא תשנו.

אדם שרוצה לעשות תשובה 100%,

צריך ללמוד את הספר הזה ישר והפוך, מנחת יהודה.

זה יעשה מיד תשובה.

ספר מאוד חזק, אני אומר לכם, זה

אתם לא תשנו לפחות לילה, אולי שבוע גם, תלוי כל אחד לפי ה...

כן, זה תיקון, כן.

יפה, ולא לקרוא את זה בשבת, שלא יהיה לכם צער.

יפה.

ויאמר שאול, צר לי מאוד ופלישתים נלחמים בי, ואדוני ישר מעלי, ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם החלומות, ואקרא לך לעודייני מה אעשה.

אין מענה, לא בחלומות, לא ביד הנביאים,

לא כלום מה אני עושה, צריך ליצור קשר עם מישהו שהיה פעם

קשור לכן העליתי אותך.

ואילו הורים ותומים לא כאמר,

הוא לא הזכיר את ההורים ותומים שאולי

הוא יכל לשאול בהם. למה הוא לא הזכיר את ההורים ותומים?

משום דקת ללנוב עיר הכוהנים.

כי הוא הרג את כל הכוהנים שהיו בעיר נוב.

אם הוא הרג את כל הכוהנים שהיו בעיר נוב,

איך ישאל בה הורים ותומים? אין לו את מי לשאול, כי הרג את כולם.

לכן לא הזכיר.

ומניין דאכילולה מן שמאיה?

כן, מניין

שימכלו לו על זה שהוא התבייש על המעשה הזה שהוא הרג את כל

כהני עיר נוב,

שנאמר ויאמר שמואל אל שאול מחר אתה ובניך, עם מי?

זה רוצח זה, רוצח סדרתי, הרג עיר שלמה של כהנים.

ביטל את העבודה בית המקדש.

לא, אתה ובניך עם ימי מכאן,

שברגע שהוא התבייש במעשה הזה שהוא עשה,

מוחלין לו על כל עוונותיו.

אבל זה בתנאי שהוא עומד בתשובתו,

זה לא שום חרט.

הלאה.

ואמר רבי יוחנן עימי במחיצתי לא סתם אתה נכנס לגן עדן ככה בדרגה הזו אלא במחיצתו של

שמואל

ורבנן נמרי מהכה

כתיב בשמואל בית כא ואור כענום לה' בגבעת שאול בחיר ה' יצאה בת קול ואמרה בחיר ה'

זה לא סתם איזה שאול אלא בחיר ה' שגדוש ברוך הוא חפץ בו

ואמר רבי אבהו

בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זיבדה

ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע

ומפני מה לא קבעו אותה.

רצו את העניין של פרשת בלק שאנחנו קוראים בספר

במדבר רצו לקבוע את זה במה?

בקריאת שמע למה לא קבעו אותה?

מפני טורח ציבור אומרת הגמרא מה היא טעמה?

הלאימה משום דכתיב בה למה חשוב?

כי רשום שם

אל מוציאה ממצרים אז זה כל עניין של קריאת שמע זה לזכור את יציאת מצרים

ליבר פרשת ריבית ופרשת משקלות, דכתיב בהן גם יצא מצרים, הרי יש עוד פרשיות בתורה ששם כתוב

העניין של ריבית, משקולות וכולי

אז למה שם לא,

אז למה אותם לא הכניסו?

לא, אולי זה לא התשובה.

אלא אמר רבי יוסי בר אבין משום דכתיב בה יקרא קרא שכב כארי וכלבים מיקימנו

זה פסוק מיוחד

ולמה היא פסוקה ותו לא?

אז אולי שירשמו, סליחה, אולי שירשמו רק את הפסוק הזה ולא,

ולא יוסיפו עוד הלאה?

אומרת הגמרא,

מירי

כל פרשה דפסקה משה רבנו עליו השלום פסקינן,

לא פסקה משה רבנו עליו השלום לא פסקינן, לא פוסקים דברים מהבטן

זה נקרא,

משה רבנו פסק את הפרשה הזו שאותה צריכים לקרוא, זה מה שאנחנו קוראים.

אבל זה קשור אולי בחוט דק או בחוט עבה בשלשלות של ברזל? לא,

אם לא פסק את זה משה רבנו,

שום כלום.

גם אדם שמתגאה ואומר, או, תראו איזה חידוש חידשתי.

הרי כתוב שכבר הוא לא חידש את זה.

כל החידושים כולם,

כל החידושים כולם כבר נמסרו למשה רבנו קודם מתן תורה.

רק שהוא נתן לו, שהוא היה באר ארבעים יום וארבעים לילה, עלה לשמיים.

אז ניתן לו הכל, והוא ראה עד סוף כל הדורות גם קודם פטירתו.

אז בוא, אתה מתרברב.

הרי כבר את החידוש שלך התחדש של משה רבנו, אלא שמשמיים זיכו אותך שזה יתגלגל על ידי הנשמה שלך.

זה יצא.

אבל

להגיד שאני חידשתי ואני עשיתי והכל זה כבר דברים שברגע שאחד יודע זה כבר לא חידוש.

הלאה.

מדניתין מזכירין יציאת מצרים בעילות אמר בי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בעילות עד שדרשה בן זומה שנאמר, למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך ימים כל ימי חייך, לילות, וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה, כל להביא לימוד. המשיח הזה אמרה ציטוט מהגמרא שאנחנו מכירים, מהמשנה, סליחה,

שאנחנו מכירים אותו גם מהאגדה

של פסח.

גמרא,

אנחנו בעוד נח.

תניא, אמר להם בן זומה לחכמים,

וכי מזכירין יציאת מצרים למות המשיח? איפה מזכירין יציאת מצרים למות המשיח?

והלא כבר נאמר הנה ימים באים בירמיה חי,

כג.

הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים,

כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זירע ביצראל מארץ צפון ומכל הארץ אשר התחתים שמה,

לא תיזכר כביכול חשיבות מצרים לעומת חשיבות קיבוץ כל אומות היהודים,

האומות, קיבוץ כל העולם, כל היהודים מכל העולם לירושלים.

אז עד כדי כך זה יהיה חשוב יותר מזכר יציאת מצרים. זכר יציאת מצרים שאנחנו מדגישים כל הזדמנות.

אשר העלה ואשר הביא את זירע בישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר התחתים שמה,

אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה,

אלא שתהיה השיעבוד גלויות עיקר ויציאת מצרים תפלו. הוא אומר, לא חס שלום,

לא שתעקר יציאת מצרים שלא יזכירו את הכלל,

יזכירו, אבל זה יהיה

קטן לעומת

מה שמזכירים את עניין של השיעבוד של גלויות שהוא יהיה עיקר.

כיוצא בו אתה אומר לא יקרא עוד שמך יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך, לא שיעקר יעקב ממקומו, אלא ישראל עיקר ויעקב תפלו.

וכן הוא אומר, אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו. אל תזכרו ראשונות זו שיעבוד גלויות.

וקדמוניות אל תתבוננו זו יציאת מצרים. והנני עושה חדשה עתה תצמח.

אומרת הגמרא, טעני רבי יוסף, זו מלחמת גוג אומה גוג.

משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב

וניצל ממנו.

והיה מספר לכולם והולך מעשיה זאב.

פגע בו ארי וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשיה ארי.

פגע בו נחש וניצל ממנו ושכח מעשיה שניים הראשונים.

והיה מספר והולך מעשיה נחש.

אף כך בישראל צרות אחרונות

משכחות את הצרות הראשונות.

אז מה זה היה הצהרה של מצרים כביכול לעומת הצרות האחרונות?

אמנם זו היסטוריה שלא נשכחת לעם ישראל,

אבל זה יהיה

אפס מאופס לאומו.

יפה.

נט.

אברהם הוא אברהם.

בתחילה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו. שרה היא שרה.

בתחילה נעשית שרי לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו. תנא בר כפרה.

כל הקורא לאברהם אברהם עובר בעשה שנאמר בראשית י״ז. והיה שמך, לא יהיה קרא עוד שמך אברהם,

והיה שמך אברהם.

אז והיה שמך אברהם זה עשה.

שמי שיגיד, כתוב, לא יקרא עוד שמך.

מי שיקרא את שמך אברהם ממילא

עובר בעשה.

ורבי אליעזר,

רבי אליעזר אומר עובר בלהב שנאמר, ולא יקרא עוד שמך אברהם.

אלא מעתה קורא לשרה שרהי הכינמי, אולי גם אותו דבר.

איתם, אמר אגשבור הוא אמר לאברהם, שריי אשתך לא תקרש מהשרי כי שרה שמה.

אלא מעתה קורא ליעקב יעקב הכי נמי.

שני עתם דהדר אהדרי קרא דכתיב ויאמר אלוהים ישראל מראות הלילה ויאמר יעקב יעקב

אז אצל יעקב אין את הבעיה הזאת לעומת שאר האבות שהיו קודם

מה?

לכאורה לא

לא אומר ועשה אבל לא תקרא שם עשרה

כן, הלאה

יפה

חסר משוגעים אלוהים

היום מישהו שלח לי הודעה

שהוא היה בברית, שקראו לילד ריף

אמרתי לו, זהו, באמת עוד לא שמעתי

גם אני לא יודע באיזה רשימה מעודכנת זה מופיע

מה זה השמות האלה?

אם היה אומר הריף זה משהו, אבל ריף לא, זה חילוני, אין לו מה להתכונן לריף, הוא לא מכיר אותו בתולדים

מה זה השמות האלה? השם ירחם

מסכן הילד

ותהיה לו התפתחות איטית, ילד כזה

השם ירחם

מי יתיב רבי יוסי בר אבין ואיתם, אם הקדוש ברוך הוא יזכה אותו, הוא יגיע לרבך אם אי פעם

יעשה לו שינוי השם במקום

מה הייתם רבי יוסף בר אבין ואיתם רבי יוסי בר זווידה

זווידה, סליחה

כתיב בנחמיה ט'

אתה הוא אדוני האלוהים אשר בחרת באברהם והוצאתו מורכזני ושמת שמו אברהם

אמר להתם נביא הוא דקא מסדר לשבחי דרחמנא מאי דה ומעיקרא

אז זה מצינו שאנחנו רואים כביכול שמשתמשים בשם אברהם אבל לצורך הסבר השינוי שהמקום ברוך הוא נתן לו יפה

אנחנו עוצרים באות ס'

שזה בעצם הפרק השני שיהיה בעזרת השם במסכת ברכות בלימוד העין יעקב

אנחנו עוברים בעזרת השם למוסר

כן, ביכורים

ט' בשבט קרב

ביכורים היא מצווה אחת מתארג המצוות שהייתה נוהגת בזמן שבית המקדש קיים ויש את דוגמתה בזמן הזה, שהרי אמרו כל המקריב דורון

למדנו את זה, כן, למדנו את זה, סליחה

בירורים

טוב לשפוט בין איש ובין רעהו בפרט במקום שאין מורה צדק ואפילו במקום שיש מורה צדק כל הדבר הקשה יותר טוב שישפטו על ידי בירורים

שזה בורר לו אחד או שניים וזה בורר לו אחד או שניים

ושני הכיתות בוררים להם עוד אחד שבזה יצא משפט

מתוקן

שכל כת מחפש בזכות מי שהוא מבורר ממנו ונושאים ונודעים לדבר והאמצעים מכריעים ביניהם

לא כמו היום בתי הדין לצערנו הרב

שיושבים שם במרכאות צדיקים

אולי יש בתי דין טובים

לא מכליל את כולם במכלול

אבל מה שאני שומע ומה ששמעתי מה עובר בבתי דין השם ישמור ויציל

היה עדיף שיסגרו את

הבית דין

מאשר שישבו שם ויעשו כל מיני דברים שהם ההפך מהתורה הקדושה

וראוי למבוררים שלא יבקשו ללמד זכות

על מי שבררם בטענות שם ומדוחים ולא יחזיק בטענתם

רק זאת תהיה בתפארתם שיודו על האמת וישפטו משפט צדק

ובזה יגיעו צדקתם שאין עושים פנים למי שבררם שאפילו שהוא אבוועם האמת אהובה יותר

ואפילו אם הם עומדים בסברתם לפי דעתם ונגמר דין לחובה למי שבררם מחמת האמצעי שכריע אסור לגלות לבעל דין ולומר אני מזכה אותך

אבל מה עשת שחבריי רבו עליי כי עושה זאת משום לא תלך רכיל בעמך

כמו שדרשו חז״ל ולכן בכל מין ועד שעושים

בין מחכמי העיר בין מטובי העיר או באירועים וכדומה לאחר גמר הדין ראוי למזכה בעצמו

שיחזור בו ויאמר לחייב פלוני אתה חייב שכך יצא הדין מבינינו לפי היושר

ובזה החייב יקבל את הדין מסבר פנים יפות ולא יסרב ולא יבוא לידי חשד בראותו מבואריו

שחייבו אותו אמור יאמר האמת ויוראו כדרכו ויישק לה לגלימה בדיני ליזמר ולייזן ואיש על מקומו יבוא בשלום

אז זה שאחד יושב בבית הדין הוא מקליד מקליד

יש לו

הקלדה עיוורת

ואומרים א' שהוא צריך לרשום והוא רושם ג'

לטובת הבעל

זה נקרא דין תורה

זה נקרא רשע מרושע

זה נקרא עיוות התורה הקדושה

זה נקרא לעשות נגד רצון השם יתברך

הקב' לא משרת שכינתו בבית דין כזה

שהכל הולך ברמות ובשקר

אבל סוף דבר הכל נשמע סבלנות

סבלנות בסוף בעזרת השם

האמת תצא לאור

כי מי שהולך עם האמת לא יכול

אי אפשר

אז עכשיו אולי הרוויח

עכשיו אולי

מישהי עם האמת יפסיד

אבל בסופו של דבר איך שהתמונה תתגלגל

מה שהקדוש ברוך הוא יחליט זה מה שיהיה בסופו של דבר גם אם הוא יכתוב וגם אם הוא יעשה וגם אם יעשו את כל השמיניות שבעולם

שום דבר לא יעזור בסוף הכל יגיע לחקר האמת

ובסוף ידעו

אז אני מכיר איזה זוג שהיה להם בעיות שבפרשייה הקודמת כל הדיינים עכשיו מסובכים בפלילים

כי הם תמיד היו דנים דין אמת, כן

לכן הם היו מסובכים בפלילים

ברוך השם

וזה סופם של כל אותם האנשים האלו

שעושים נגד רצון השם יתברך

שהקדוש ברוך הוא ייתן להם בעזרת השם

כפי שהם דנו

את האחרים

שלא כאוגן, ככה הקדוש ברוך הוא יעשה איתם

אבל אצל הקדוש ברוך הוא אין את זה, כי מידתו של הקדוש ברוך הוא אמת

אז באמת שהוא הלך, הקדוש ברוך הוא יוליך אותו עד הסוף

וייתן לו.

אבל אם המבוררים מחפשים מאוד בזכות מי שברמת שומרים לרע הטוב והיה עקוב למישור,

ואת הישרה יעקשו,

הרי אלו נכשלים בעוון עושה עוול במשפט שהוא קרוי שנוי,

משוקץ, חרם, עוול,

תועבה, קונה שם רע לעצמו כי ניכרים הדברים, ודעת לנבון נקל שהוא מבין האמת,

רק שכופה עליו פסחתר,

ורוצה לכסות כביכול את השמש בקברה,

שקצת תעשה,

שהשמש קצת תעשה כל מיני זה.

מראות, לא, לא, שלא תעשה הרבה, לא צריך הרבה אור, קצת, כמו קברה.

ונמצא משים עצמו רשע בפני הבריות,

שהוא נושא פנים במשפט.

אבל הדן דין אמת להמיתו, אפילו נגד מי שביררו לזכותו,

קול שומעיו יבירו ויגיעו את צדקתו.

ואם הבירורים אינם מבוררים משני הצדדים,

אלא הם מבוררים מן הקהל,

והראה שבא לפניהם לדין איש שיש לו קרבה או שותפות עם אחד מן המבוררים השופטים,

ראוי

לקרוב שיחפש עוד עד מקום שידו מגעת, ללמד חובה על קרובו,

אם מוצאו על פי היושר.

ואם אינו מוצא אלא זכות, ישתוק ולא ידבר מטוב עד רע, כדי שלא יחשדנו שומע

שנושא פנים לקרובו, ולמחש מהא,

בא שמא חיבת קרובו יכסה חובתו ויראה זכותו.

הוא צריך להגיד, הוא קרוב שלי, אי אפשר לדון שמה.

וכבר התנחסימה לה כי כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. מה, אני, אני? אני בסדר גמור, מה פתאום?

הוא לא בסדר, הוא אשם.

כן, זה מה שהצהרה עושה לנו באמת.

שהוא נותן לנו את הדמיון הזה שהשני אשם, שאנחנו בסדר גמור.

אדם לא רואה

חוץ מנגעי עצמו, אפילו לא נגעי קרוביו.

אבל שאר הנגעים הוא מאה אחוז רואה.

הכל טוב.

וכל כי הי צריך דעת ושכל להיות נקי מאדנו עם ישראל.

אז זה לא פשוט, הכניסו אותך למקום כזה,

יש עליך

טביעה מאוד גדולה בשמיים, אם אתה לא תדון דין אמת.

והכי מקומם שהרשעים האלה יודעים,

וממשיכים ביודעין לעשות.

אז זה השם ירחם,

גיהנום יהיה להם שהם עושים.

לכן זה מקומות שאסור לדרוך שם.

אבל כולם צועקים, בית דין, בית דין. מה בית דין? מה בית דין?

איפה שיושבו כל הרמאים והגנבים, מה בית דין?

שלא דנים לפי דע התורה? זה בית דין?

זה בית דין שהבג״צ צריך לסגור אותו.

זה בית דין כזה.

איזה דין תורה? צריך ללכת לדין תורה, שיש דיינים, ירא שמיים?

כמו שצריך שהם מברים וחוקרים את הדברים לאמיתה של תורה ולא רוצים לשמוע שמענו כבר

או לא בא לנו או כל מיני תירוצים כאלה ואחרים

או שהם כבר מכינים את הפסק מראש

וכבר הכל בסדר או שמקבלים שוחד השם ירחם

לא הולכים למטור אמרת כי השוחד יעבר עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים

הצדיק פתאום מסלף את הדברים שלו איך זה יכול להיות? כי הוא קיבל מה אתה רוצה?

זה לא ביבי עם המתנות, זה לא.

זה דמויות עם זקן ועם המבורג ועם פראק ועם פייאס והכול ועושים הפוך מהתורה הקדושה.

אז מה יאמרו אזובי הקיר?

מה יאמרו אותם הקטנים, אותם אלו שמתקרבים, זה הדתיים?

איזה חילול השם זה?

איום ונורא.

סיפרו לי, סיפרו לי, אנשים שישבו בחוץ לא האמינו.

לא מאמינים, איך זה יכול להיות כזה דבר?

שאנשים עושים צורה כזו, שמתנהגים ככה בבית דין, איך זה יכול להיות?

זה יראת שמיים?

או שעושים טוב, נו יאללה, בואו בואו בואו, נו יאללה.

בואו, תתגרשו, נו תעשו ככה.

לא מנסים אפילו שלום בית.

או מקבלים דברים שלא צריך לקבל.

איפה הדין תורה? איפה האמת? לא, אין זמן, אין זמן.

אז תגידו שאתם יושבים שם בשביל משכורת,

בשביל משרה,

כי קשה לכם לשבת בכולל, ללמוד יום שלם במשכורת זומה של אברך.

אז אתם רוצים משכורת מכובדת של דיין, 30,000 שקל, למה לא?

מה?

ככה נוכל לחתן את הילדים ולפרנס, והכול על חשבון הסדרה אחריו.

ולזה יקראו בית דין.

איי, איי, איי.

אז בואו נראה

על רבי מרדכי שראה בי מעשה, שימו לב.

נער רך בשנים עלה בגפו ממדינת פרס הרחוקה, ילד טהור, עיניים ללא גואל או קרוב, והוא הצטרף לקבוצה שנמנתה בדרך לא דרך,

ולאחר תלאות רבות הגיע לארץ ישראל.

הילד נכנס לפנימייה לילדים שכמותו בירושלים.

שם הנער היה אברהם צדוק, השם ישמרו ויחייהו.

אברהם זכה להגיע לביתו הקדוש של רבנו,

המקובל האלוקי, רבי מרדכי שראה בזכותו תגן עלינו,

וזה קרבו כבן ממש דאג למחסורו,

אירח אותו בביתו בשבתות וחכים,

עד שהוא קרא לרבנו, אותו ילד, אבא.

ולרבנית הצדקת קרא אימא, וכל פעם שביקר

בבית רבנו שמחו לקראתו והוא סעד את ליבו עם הטעמים מיוחדים שהכינה לו הרבנית.

היא אף ציידה אותו בכל טוב בדמי קסקיד המלך.

רבנו אף קרבו לדרך התורה והמצוות במאור פנים,

ובכל פעם לימד אותו מצווה נוספת עד שנהיה לשומר תורה ומצוות,

המקפיד על קלה כבחמורה.

וכשהגיע אברהם לגיל שמונה עשרה,

גויס לצבא ושירת ביחידה קרבית,

ובכל חופשה ולא קצרה ביותר הוא עשה את דרכו לבית רבנו,

למלא את מצבורי האהבה שהרעיפו עליו בבית הקדוש והטהור הזה.

יום שישי אחד

בעת

מלחמה קרא לו מפקדו הבכיר, ובניגוד לכל הכללים

והתחזיות ומבלי שהתבקש שחררו לשבת.

הוא מהר לנסוע לביתו של רבנו,

וכשהתקרב לבית ראה את הרבנית ממתינה לו במורד גרם המדרגות המובילות לבית.

כשהיא ראתה אותו מהרוג, היא שמחה לקראתו כשהיא קוראת לרבנו ואומרת הנה הגיע הבן שלנו,

כפי שאמרת וכפי שהבטחת לי.

רבנו חייך לקראתם בחיוך טומא אין סוד.

אברהם שהה בבית הזה בשבת כשהוא מנצל כל רגע לשהות במחיצתו של הצדיק,

כשזמן רב לא היה איתו בקשר מפאת המלחמה.

בכל צעד ושעל בחייו הוא הרגיש שתפילותיו וברכותיו של רבנו מלוות אותו.

וכשבגר והיה לאיש נשא אישה כשרה ויראת שמיים והקים בית על אדני התורה והעירה, כשמשפחתו ברוכה גדלה לתפארת.

ובניו ובנותיו הולכים בדרך התורה והמצוות ומרווים אותו ואת רעייתו נחת.

ופעם אחת הלווה סכום מכובד

לאחד ממכריו, אך כשהגיע עת הפירעון טענה לו ואיני חייב לך מאומה.

גנב לאור היום.

ואין שתר אוהדים שנוכחו בעת מתן ההלוואה, לא הייתה אפשרות לרבנו לטובו לבית דין ולהוציא ממנו את כספו.

לפיכך זימנו רבי אברהם לבוררות אצל רבנו.

הרב שמע את הטענות של שני הצדדים ופנה בשאלה ללווה ואמר לו, האם אתה מודה שהינך חייב לו כסף?

הלווה עיז פניו נגד רבנו ואמר, מה פתאום, לא חייב לו שום דבר.

אמר לו, אם כך אתה יכול ללכת לדרכך.

אך יצא מבית רבנו הרגיש שאינו יכול להרים את רגלו

ולעלות ולו מדרגה אחת.

משל היו ורגליו נהפכו להיות כבדות כאבן.

הוא שב לבית רבנו בכבדות וביקש את ארצת רבנו.

רבנו שאלו שוב, האם אתה מודה שהינך חייב לו כסף?

מי שראה הלווה שהדבר לא נסתר מאת רבנו, הוא הודה בפה מלא בדבר החוב,

והבטיח לשלמו בהזדמנות הקרובה.

זכור את הבטחתך, אמר לו הרב,

ועתה לך לדרכך לחיים טובים ושלום.

מי שהביע על לווה פליאה, כיצד אלך לדרכי? הרי אני לא יכול להזיז את רגלי.

השיב לו רבנו, אתה, אתה יכול ללכת כמו אחד האדם.

הכל בסדר.

רבי אברהם צדוק שליטא ההוגה בתורה תדיר בבית מדרשו של רבנו נהר שלום,

תשיבת המקובלים,

ונחשב בעיני כולם כבנו של רבנו שהיה חסוך בנים, אך רבים חבים לו את חייהם הרוחניים והגשמיים.

מורשתו והנהגותיו משמשים אבן דרך לרבים.

אז תראו מה זה

רצון יראה ויעשה ואת שבעתם ישמע ויושיעים.

שצדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים.

רבי חנין אלמין הקשייה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל

לפיקר בעליהם תורה ומצוות שנאמר אדוני