כה' טבת תשע"ה - פרשת וארא  - ההפרש בין אמונה שכלית לחושית 

"וידבר משה אל בני ישראל ולא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה"? 

אמרו חכמים זכרונם לברכה במדרש: זה אחד מעשרה קל וחומר שכתובים בתורה, "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה"?

אם עם ישראל לא שמעו קל וחומר שלא ישמע פרעה.

ומקשין: איך זה נדרש בקל וחומר? הכתוב למעלה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, כתוב: מה הטעם, בני ישראל לא שמעו מקוצר רוח ומעבודה קשה, אבל כל זה היה לפרעה! אם כן מה הקל וחומר? איך לומדים זה מזה? 

נראה לבאר בהקדם, מה שלמדנו בפרשת שמות כתוב: "וידבר אהרון את כל הדברים האלה ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם ויקדו וישתחוו ואחר באו משה ואהרן אל פרעה" {אחר שהעם מאמין ומשוכנע אז משה ואהרון באים לפרעה}.

יש להתבונן: בשל מה הדגיש הכתוב "ואחר באו משה ואהרן אל פרעה"? למה לא היה כתוב כסדר הכתובים: "ויעש האותות לעיני העם ויבואו משה ואהרן אל פרעה", למה כתוב באמצע: "ויאמן העם ויקדו וישתחוו ואחר". 

אלא ודאי שהכתוב בה ללמדנו: שאחר שעשה אהרן את האותות לעיני העם ואחר שהאמינו העם, רק אחרי זה באו משה ואהרן אל פרעה ולא לפני כן, שמכיוון שנצטוו משה ואהרן לעשות למען שיאמינו העם, אם כן היה ראוי לבא קודם לפרעה ואחר כך לעשות גם את האותות לעיני ישראל, ואז האמונה היתה מתחזקת יותר בישראל, שהרי כמה ניסים גלויים נעשו למשה ואהרן בבואם לפני פרעה,

אבל מצינו בחכמים זכרונם לברכה דבר נפלא שמחזק את הטענה הזאת: שלכאורה היו צריכים ללכת לפרעה ולעשות את הניסים והנפלאות והמופתים שם ואחר כך לבא לישראל ולעשות בפניהם. 

כתוב הילקוט שמעוני ברמז קפא': מצינו בחכמים זכרונם לברכה ארבע מאות פתחים היו לפלטרין של פרעה, ועל כל פתח: אריות ודובים וחיות רעות, ולא היתה יכולה ברייה להיכנס שם, עד שהיו מאכילין אותם בשר, וכשבאו משה ואהרן נתקבצו כולם וליחכו רגליהן והתחילו ללוותם עד שבאו לפני פרעה, וכל מלכי מזרח ומערב כשראו אותם נפל פחדם עליהם והשתחוו להם.

משה ואהרן שני ענקים חמש מטר פלוס נכנסים, וכל הבעלי-חיים מלחכים אותם, והמלכים שרואים את הדברים האלה משתחווים להם, אמרו שבאותו יום, יום הולדת של פרעה היה, ובאו כל מלכי מזרח ומערב.

וכשבאו משה ואהרן לפני פרעה היו רואים שהם דומים למלאכי השרת, ורום קומתם כארזי הלבנון, וגלגלי עיניהם דומים לגלגל חמה, וזקנם כאשכולות תמרה, ומטה האלוקים בידם, מיד נפל פחדם עליהם. 

ומצינו עוד כמה דברים למעלה מן הטבע שהיו ונבראו אז למשה ואהרון, ואם כן בודאי שבכל אלה לחזק את האמונה, ולמה לא עשו כן לבוא לפני פרעה בעיקרה, ואחר כך יעשו גם האותות לפני בני ישראל ואז היו ניכרים הניסים והנפלאות בכפליים. 

אומנם משום כך נדגיש הכתוב ואמר: ואחר זה באו משה ואהרן אל פרעה. למה? להורות שכל ביאתם לפני פרעה היה רק אחרי שהאמין העם ויקדו וישתחוו.

דווקא בזכות האמונה הזאת היו יכולים משה ואהרן לבוא לפני פרעה ולהיעשות להם כל הניסים, לולא כן אי אפשר כי אין מלך בלא עם, כלומר: כשהולך המנהיג מכוח העם ופועל פעולתו זה עולם אחר לגמרי. 

כן מצינו בחכמים זכרונם לברכה במכילתא בבשלח רבי נחמיה אומר: כל המקבל עליו מצווה אחת באמונה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקודש, וכן אתה מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמונה שנאמר: "ויאמן העם",

כלומר: קודם כל הם חזקו את ישראל, הם ראו את האותות, והם האמינו ובזכות שכר האמונה הזאת הם נגאלו, כשבאים מכח העם המאמין אל פרעה אז הדברים נראים ונעשים אחרת. 

מעתה נתבונן עוד, מה שכתוב: "ולא שמעו למשה מקוצר רוח ומעבודה קשה" ולמה מתחילה: "ויאמן העם ועתה לא שמעו את משה", כי אם הם האמינו מה קרה שנהיו קצרי רוח? התשובה: קוצר רוח פירושו קוצר נשימה, כאדם שנשימתו קצרה, כלומר שהאמונה שהאמינו בתחילה נתקצרה ופרחה לה ובא הייאוש תחתיה, וזאת למה? 

אלא בארו לנו חכמים זכרונם לברכה במכילתא בפרשת בא: רבי יהודה בן בתירא, הרי הוא אומר: ולא שמעו אל משה מקוצר רוח, וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בבשורה טובה ולא שמח? ריבו מוציאו לחירות ואינו שמח? הרי משה ואהרן באו ובשרו להם על הגאולה, אם כן למה נאמר: "ולא שמעו אל משה", אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה.

{אדם שמחובר לחומר אפילו אם יגידו לו: שעכשיו צריכים להיגאל לא מתאים לו כרגע קשה לו לפרוש מחיי העולם הזה, ולהפוך להיות רוחני, לא מתאים לו כל כך, כי הוא מחובר לחומר} שם היו מחוברים לעבודה זרה. 

אותו הדבר גם המפלגות: יש אנשים שמחוברים למפלגה ומפלגה זו מכנסת אותם בכנפיהם ונותנת להם כוח וחשיבות, ואפילו שכבר מכירים את האמת ורואים שיש טעויות ושקרים ועלילות, אבל קשה להם לפרוש, הם מבינים בשכלם שזאת האמת וזה נכון, אבל קשה להם לפרוש.

אתמול חשפנו כמה הקלטות, וכל אלא ששמעתם צידדו במה שאני אומר תמכו והעריכו, אבל ברגע שזה הגיע לנושא המפלגתי הפכו את עורם, כי כשזה מגיע לעבודה זרה למפלגה, שם לא יכולים לפרוש. 

הרי לנו המרחק מאמונה שכלית עד לאמונה חושית: זה הוא שנאמר: "וידעת היום והשבות אל לבבך". 

מורגלה בפומיה של הגאון הצדיק רבי יצחק בלזר זכרונו לחיי העולם הבא: שכמו שיש מרחק גדול מאוד, מימי שאינו יודע, ליודע, כך המרחק "וידעת היום" להשבות אל לבבך" בראש זה ידיעה שכלית ובלב זה ידיעה חושית, והמרחק בין ידיעה שכלית לחושית זה כמו יודע ללא יודע, כשאדם מגיע לאמונה חושית, אין שום דבר שיכול לעמוד לנגדו, אפילו כל רוחות שבעולם לא יזיזוהו ממקומו, אבל אם האמונה היא רק שכלית,שבא כנגדה עניין חומרי שהוא מוחש בגוף, תש כוחה של האמונה השכלית והיא נשארת מחוסרת אונים כאילו לא היתה מעולם.

כל אלה שדברנו עליהם: אין להם אמונה חושית, הם לא מאמינים בתורה בחוש, אולי יש להם אמונה שכלית, אולם כשזה מגיע לחוש ונוגע לעצמם: הם יוצאים נגד התורה, כי החוש של ההטבות שהמפלגה תשפיע עליהם, ותכבד אותם יהיו מחוברים לכח, זה גורם להם שהם דוחים את התורה בשתי ידיים ועוברים עברות וייסורים חמורים ביותר. 

זה הוא מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה: שהזקנים התחילו להלוך עם משה ואהרן, אלא שבדרך נשמטו וברחו, כפי שאני הזהרתי כשיצאתי לבחירות הקודמות שכשאני אסתובב שאני לא יראה שאני הולך לבד. 

אז בהתחלה הלכו עם משה ואהרן, הם ראו את האותות והיה ברור להם שהוא מסוגל לגאול אותם, אבל בדרך נשמטו וברכו. כשהגיעו לפלטרין של פרעה נשארו רק משה ואהרן, וכשהתחיל החוש להרגיש את הפחד והאימה מפני פרעה הרשע, ניצח החוש את השכל ונעלם. 

כך בישראל: אפילו שמתחילה האמינו ושמעו, אבל מכיוון שפעל גופותיהם קושי השעבוד ביתר שאת, והגיעו למצב של תבן לא ינתן להם, קרעו ונפלו תחת גזרה אכזרית זו, נתייאשו ולא שמעו אל משה, כמו שאמר רש"י: שלא קבלו תנחומין.

כך הוא מאמרם זכרונם לברכה: שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, ומה זאת? הרי כתוב: "ויאמן העם וישמעו" אלא שכנגד פרישות ועבודה זרה בהרגש גופם ונפשם נתקצרה הרוח שבאמונת שכלם. 

מעתה נבין היטב את הקל וחומר של "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה?" אמרנו שזה אחד מקל וחומר שבתורה, אם בני ישראל שהתורה מעידה עליהם "ויאמן העם וישמעו", אם הם נתקצרה רוחם במצב של התנגדות חומר גופם, כשהאמונה נפגשה עם חומר הגוף היתה התנגדות והם נכנעו לחומר גופם. פרעה הרשע שאף פעם לא הגיע לאמונה כלל וצעק בקול "מי השם אשר אשמע בקולו" אז על אחת כמה וכמה איך ישמעני פרעה? אז זה קל וחומר חזק מאוד, כמו שראינו שאפילו אחר שקיבל מכות נאמנות והתוודה "חטאתי הפעם השם הצדיק ואני ועמי הרשעים", אבל מיד שחדלו הקולות והברד "ויכבד ליבו הוא ועבדיו" היש לך קוצר רוח גדול מזה? והנה למדנו מכאן "ורעדה תאחזנו". 

אם אנשים כאלו שנאמר עליהם התורה: "ויאמן העם" ומשה רבנו עליו השלום נענש על זה שאמר: "והן לא אמינו לי", כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה: על הפסוק: "מה זה בידך" מזה שבידך שאתה צריך ללקוט שאתה מוציא שם רע על בני הם מאמינים בני מאמינים, אמר לו הקב"ה, אף על פי כן כשהגיעו למצב אחר שונה מזה שהיה נחלשה אמונתם ולא שמעו אל משה.

תראו מה זה: רואים אותות, רואים מופתים יודעים מי זה משה אבל, עם כל זה נחלשת האמונה כשמתחלף המצב, ולא שמעו אל משה!. 

אז מה נענה אנחנו אחריהם בדור כזה, שבעוונות הרבים אבדה האמונה ונכרתה מפיהם והשקר חוגג, וצרות הכלל והפרט מתרבות בכל יום בגוף ונפש, מה ניקח לעבוד את השם.

יש הרבה בחורי ישיבה, יושבים ולומדים שנים, ועוסקים רוב הימים בפלפולים בש"ס ופוסקים, ואף על פי כן אינם יודעים בש"ס כלום. שלא נדבר על קיום מה שכתוב בש"ס, וכבר צווחו על זה גדולי ישראל ואומר הרב אליהו לופיאן זכר צדיק לברכה: שמעתי מפיו הקדוש של החפץ חיים זכר צדיק לברכה שאמר בזו הלשון: מה מתפלפלים שם בחורי הישיבה, תמהה אני מאוד, איך יוצא בחור מהישיבה מבלי להיות בקי לפחות בשני סדרים גמרא, אוי לאותה בושה! והנה אותם הבחורים, גם הם עולה ברוחם כמה פעמים הרהורי חרטה, למה אין להם ידיעה בש"ס? אבל לדאבון לב, ההרהורים האלה חולפים ועוברים, ואין להם קיום אלא לפי שעה, ואחר כך נעלמים. חוזר האדם לטבעו ולרצונו וחסל,

ולא לחינם טען האבן עזרא זכרונו לברכה במליצותיו: פעם תשובי ופעמיים תשובבי,

פעם לקונך ורבות לרצונך, ואיך ייתם עוונך?"

האבן עזרא שואל את הנשמה: תגידי לי מה קורה איתך? פעם את שבה לפני הקב"ה ופעמיים את משובבת ועושה מעשה שובבות ומתרחקת ממנו. פעם את עושה לקונך ורבות לרצונך, אז איך ייתם עוונך? והדבר פשוט כשהרוח מתקצר "קצר רוח", אז החומר בא במקומו, והרצון הטבעי משתלט על האדם, ואז הרי הוא נעשה כבעל חי, שוכח אמונתו ומגביר תאוותו, אוהב רק את עצמו וכל מחשבותיו נתונים לעונג גופו, ועל זה וכיוצא בזה צווח האבן עזרא זכרונו לברכה.

אם פעם לקונך ורבות לרצונך, ואיך ייתם עוונך?" 

אתמול היה אצלי יהודי שעשה שינוי והחליט שהוא הולך ללמוד, ולא עובד, ואומר שנכנס חזק מאוד ללמוד שעות רבות, ולאחר תקופת מה נכנס למצב חושך, אצל החכמים זה נקרא: או שיש ימי אהבה או ימי שנאה, יצר הרע אלוף העולם: בשביל להוריד את האנשים מהמקום הגבוה שהם מגיעים ושואפים אליו, אבל אסור להיחלש באמונה.

זה מה שקרה לישראל, "ויאמן העם ואחר כך "קוצר רוח" כשיש התנגשות בין השכל ובין הרגש, אם אדם לא מרגיל עצמו להיות שליט ברוחו אז הוא נופל. 

לכן עלינו לזכור תמיד לשמור את עצמינו לא לבוא לידי קוצר רוח, כי אם לכלא את הרוח ולחזק את הרוח בספרי מוסר, לסעד אותה, לתמוך את הרוח ואין עצה ותבונה אחרת, בלי לימוד מוסר אי אפשר, בוקר וערב כמו שמקבלים עול מלכות שמים בוקר וערב, אחרת האדם שוכח מאלוקיו, כך חייבים מוסר בוקר וערב. וכמו שנאמר: