"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו". מהו הכבדת הלב? אם אומרים כן על היד שלו הפירוש שנעשית היד כבדה וקשה לו להגביה אותה, אבל איך מפרשים כבדות לגבי ליבו של אדם? כבדות הלב פירושו - מרגיש בליבו את האמת והשקר ומודה בם בבירור מעל כל ספק, ובכל זאת אינו יכול ואין בכוחו לסלק את השקר לגמרי, כי השקר מתגבר בו ומחשיך את האמת שלא יזדקר בפניו. זה נקרא הכבדת הלב, וזה לפתח חטאת רובץ, כלומר שהחטאת הוא השקר רובץ על האמת ומכסהו. 

נמצא כי ליבו יודע גם את האמת הטמון תחתיו, אבל את השקר הוא רואה לפניו בגלוי. כמו שאדם רואה היום את הנאות העולם הזה לנגד עיניו, הוא שוכח את האמת הברורה לו - את העונג של העולם הבא. מי שאינו מבין כלל נמשל כבהמות נדמו ואינו בגדר אדם בכלל, מי שלא מבין בכלל, אבל מי שרואה ומבין ואינו מתגבר על התאוות, זה כבדות הלב, וזהו יצר הרע המכונה פרעה. זה פרעה - רואה את האמת אבל לא יכול להשתלט על התאוות, על השקר. 

מה התרופה לזה? התרופה לזה זה התורה הקדושה, כמו שאומרת הגמרא בקידושין ל'. אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, עיקר כבדות הלב זה מסך שמכסה את עיני הדעת, מה העצה לצחצח את הדעת מהאבק המחשיך? זה התורה הקדושה, כי התורה היא אמת והיא היפך מהיצר הרע, כשם שהיצר הרע עיקר כוחו בהכבדת הלב עם השקר והתאוות, לכסות את האמת ואת ההכרה האמיתית, כך בתורה הקדושה יש אור מצוחצח בהיר לראות את האמת בטהרתה. אז כנגד החושך צריך אור, כנגד יצר הרע המחשיך צריך תורה אור. 

אבל אמרו חכמים ז"ל בחגיגה ט"ו. דברי תורה קשים לקנותם ככלי זהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית, ומכיון שאמרו לנו את זה חכמים, אם כן אין הדבר כל כך פשוט, כי יש כח כזה באדם שמסמא את עיניו ומטמטם את ליבו לחשוב שיקנה דברי תורה דרך אגב, שיעור פה שיעור שם הוא חושב הוא כבר מסודר, וכן אפילו אדם גדול שכבר עמל בתורה בכל כוחו וקנה דברי תורה, עלול להטעות את עצמו ולחשוב שהתורה תשאר בידו לעולמים גם אם הוא יסיח דעתו, לכן הוצרכו חכמים להזהיר שלא כך הוא הדבר, אלא דברי תורה קשים לקנותם ככלי זהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית. להודיע לנו על הצורך הגדול בעמלות בתורה, כמו שכלי זהב לא משיג רק אדם אחד מתוך רבבות שהגיע לעושר מופלג, כי דברי תורה לא יזכה בה אלא מי שעלה למעלה ראש בעמלות ויגיעה לקנות דברי תורה, ומשים לילות כימים להגות בה, ובאהבתה ישגה תמיד יותר מכל אהבה אחרת, ואף אותו בן אדם נבחר ונעלה שכבר עמל ויגע וזכה ומצא כבר כדי מידתו בתורה יותר מכל בני גילו הרבה מאד, בכל זאת עלול הוא ברגע אחד בהיסח הדעת אחד לאבד כל תורתו שקנה ביגיעה ועמל שנים רבות. 

נוחים לאבדם ככלי זכוכית, שאם יסיח דעתו מהם יפלו מידו ויישברו לרסיסים שאין להם תקנה, כמו שכתוב "התעיף עיניך בו ואיננו", וחכמים במגילה י"ח אמרו על דברי תורה זה מדובר, אם תעזבני יום - יומיים אעזבך, לא כמו שסוברים שאם עבר יום והוא לא עסק בתורה יצטרך לתת דין וחשבון על אותו יום שביטל ותו לא, לא כן הדבר, כי בהפסיקו מתלמוד תורה גם הימים הראשונים שעסק בתורה יפלו, וכשיבוא לעסוק בהם אח"כ יקשה לו הרבה לקנותם, מפני ההפסק והיסח דעתו מהם, אתם רואים שהשיעור ששמענו היום אם נדבר עליו מחר לא זוכרים את הפרטים, אז אם מהיום למחר לא זוכרים, אז מה יהיה אם אתה למדת הרבה ושנים הרבה, איך תזכור? אם אתה לא מונח כל הזמן ומשנן וחוזר, איך תזכור? וכל הפסקה מגרעת הרבה. 

אמר רבי שמעון בן לוי, רבי שמעון בן לקיש, יצרו של אדם מתגבר עליו ובכל יום מבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. אין אדם שיכול לנצח את יצר הרע בלי עזרת שמים, אבל אם חס ושלום הוא לא ראוי לעזרה מן השמים הוא אבוד לעולמים רח"ל, נו אז מה יעשה אדם ויזכה להנצל מצפרניו של יצר הרע? צריך להתפלל חזק מאד, ולעבדו בכל לבבכם, כדי להצילו ממארב יצרו לטהר אותו ולקדש אותו. לעבדו בכל לבבכם - זו עבודה שבלב, זו התפילה, שישעבד את לבו לשמים, על ידי זה יזכה להנצל מיצר הרע שבליבו. 

עיקר התפילה היא בלב, עבודת הלב זה מלשון עבדות, שנעשה עבד לה' יתברך, ומה מוזר שאדם לפיו מכריז ואומר אני עבד, אבל בליבו הוא חושב בדברים אחרים לגמרי, כמו שכתב חובת הלבבות, אדם שאינו מכוון בתפילתו דומה לאחד ששלח שליח למלך לבקש עבורו רחמים בדינו, אבל מה בחר לו - שליח טיפש, איך יקווה שישתדל עבורו? אחד יש לו משפט פלילי שהוא צפוי ל-25 שנה, במקום לקחת עורך דין מדופלם בעל נסיון ורקורד עשיר בהצלחות, שולח אחד מהשכונה, לך תגיד לשופט שאני ככה וככה, נו, יש לו סיכוי לצאת מהתיק הזה? אז איך אדם מתפלל רק בפיו ושולח שתי חתיכות בשר לקב"ה שיעשו ככה פקפקפקפקפק שאין לב, אין לב. פקפקפקפק, מילים, כמו ברווז, אין לב, איך זה יפעל? זה יותר גרוע מזה ששלח טיפש למלך, טיפש עוד יש לו נפש חיה, עוד הוא יכול לגמגם משהו, אבל זה ברווז, פקפקפקפק, הוא לא מבין בכלל מה הוא מדבר, והוא רוצה שזה ימליץ עליו? ולכן צריך אדם לדעת שהתפילה היא עבודה שבלב, עבודה שבלב זה עבדות, זה שאדם משעבד את ליבו לקב"ה, הוא מחליט שהוא הולך להיות עבד לקב"ה, כשזה ככה והוא מבקש מהקב"ה זה אחרת, כי עבד שמבקש מהמלך - המלך צריך לתת לו צרכיו כדי שיוכל לעבוד אותו, אבל כשהוא עבד, אבל אם הוא בן חורין ורק מבקש, תביא לי, תביא לי, תביא לי, תביא לי, על מה ולמה? תגיד לי, על מה ולמה בדיוק? מה, אני חייב לך משהו? מה עשית? מה אתה עושה? מה אתה מתכוון לעשות? מה תשתמש במה שאני אתן לך? עבדא נייחא ליה בהפקרא, אתה רוצה הפקר, הא? לחיות בהפקר, בלי התחייבויות, בלי עמל בלי כלום. זה נקרא הכבדת לב, הכבדת לב זה שהשקר מכסה את האמת, זה החטאת רובץ על ליבו של האדם. ובשביל להנצל מזה צריך סיעתא דשמיא, ובלי זה אי אפשר להנצל, וצריך הרבה תורה, וזה לא מספיק צריך תפילה, ותפילה לא ששולחים שתי חתיכות בשר לברווז לו, אלא צריך שזה יהיה עם הלב, תפילה שהנשמה מתפללת, השפתיים רק מבטאים את מה שהנשמה אומרת, כמו שאמרו חכמים, הלשון קולמוס הלב. אז צריך להזהר מכבדות הלב כי זה פרעה, פרעה יושב לנו בלב. "ואני הכבדתי את לבו", הבנתיוכם. נראה אם תזכרו את זה מחר, מחרתיים, עוד שלשה ימים ואם תפעלו בהתאם אז יש סיכוי, אם לא זה בדיוק מה שאמרנו. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר....