ומפני שרוח ים הוא לח מאד ללחות מקורו, גם למערביותו כי הרוח המערבי לח במצרים מכל הרוחות, אתם רואים שאנחנו ליד הים יש לנו לחות גדולה מאד, לכן בהיותו חזק מאד העלה אדים עבים על כל גבול מצרים ולא נהפכו למטר כי טבע מחוז מצרים בחומו מונע העננים מהמטיר, ונשארו עליו בעובי גדול ומכופל והיה חושך במצרים שלושה ימים רצופים. ולא עברו משם להלאה לפי שאותו רוח ים החזק לא עבר מים סוף לסיבות שאמרנו, הרי לך גם כן, איך נתחדש החושך במצרים שלשוה ימים עם אפלה רבה שנעשה בסיבת ריבוי העננים הימיים המחשיכים את האוויר שהביא רוח הים שנשא את הארבה. כמו שאתם רואים עננים שחורים כן, אבל זה היה כמות כזאת שהיה ממש וימש חושך, שהיה אין אפשרות שיחדור קרן אור, גם היום רואים שיש עננים שחורים, השמש לא חודרת, רק החושך ירד עד למטה ולא נתן לאנשים לזוז ממקומם.

ואומנם מכת בכורות, הנה היה מכין אליה החושך כי האוויר העכור, העב, הוא הסיבה היותר חזקה בדבר כמו שכתבו והרופאים הנה התבאר גם בזה האופן השני שבאו המכות בסדר טבעי כפי הסיבות והמסובבים האלה. כל סיבה הייתה סיבה לסובב אותה.

ועכשיו סדר ההשגחה האלוהית שראינו במכות מצרים הוא, באו מידה כנגד מידה על המצריים כפי מה שעשו לישראל מהרעות והצרות שהיו עשרה מינים מהרעות.

האחד, מיתת ביניהם במי היאור כמו שאמר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" וכאילו היה יאור מצרים מלא דם ביניהם של ישראל, וכנגד הרעה הזאת באה מכת היאור בדם והדגה אשר ביאור מתה, לרמוז שדם יחשב ליאור ההוא דם ששפך, וכמו שהילדים היו מתים בתוכו כך הדגה אשר ביאור מתה.

המכה השנייה, הייתה צפרדעים כנגד צעקת בנות ישראל ודמעתן על לחיין על הריגת בניהם ביאור והספדן שהיה היאור מכלה את פרי ביטנהן, ז"א מסכות היו הולכות לראות לוקחים את הילדים שלהן זורקים אותם ביאור הן צועקות, צועקות, צועקות, כנגד זה באו הצפרדעים שהיו צועקים גע גע גע גע גע לדעת המפרשים כצעקת מיללת בנות ישראל ויצאו מן היאור כי משם יצאה צעקה ויללה.

המכה השלישית, היו כינים בעפר הארץ, לפי שהמצרים מיררו את חיי בני ישראל בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, ובעבור שנתנו עמלם ועוניים בעפר האדמה, ציווה ה' להכות את עפר הארץ שהוא היה עמל וכעס לישראל ולזה נהפך לכינים, שהיו למצרים לצנינים בצדם.

המכה הרביעית, הערוב, היה נכנס בבתי המצרים ונושך וטורף וחומס את בניהם והיה זה לפי שכל אחד מהמצריים היה משעבד לישראל כרצונו, ונכנס בבתים ולוקח את בינהם ואת בנותיהם לעבודתו כמו שכתב הרמב"ן וכנגד הרעה הזאת בא הערוב אל בתיהם ועשה כרצונו כאשר היו עושים המצריים בבתי ישראל, בא ולוקח את הילדים שלהם בלי לשאול.

המכה החמישית, הייתה הדבר אשר בא במקנה, והיה זה לפי שהמצריים היו גוזלים בקרם וצואנם ומקניהם של ישראל, ואין אומר השב, אף אחד לא עומד להגיד תשיב לו אותם מה אתה לוקח, גם כי מפני טורח עבודתם עוניים ולחצם לא יוכלו בני ישראל לרעות את מקניהם, אין להם זמן לרעות כל הזמן הם בעבודה ולכן בתגמול זה מתו מקנה המצריים בדבר וממקנה בנ"י לא מת אחד.

המכה הששית, השחין יה זה לפי שהמצריים היו מחרפים ומגדפים את בנ"י, סורו טמא קראו למו וכמו שאמר "כי לא יוכלון המצרים לאכול את העבריים לחם" הם היו בעינהם טמאים נג'יס קוראים לזה בערבית, לכן היו עונשם שהיו כולם מוכי שחין, מי שמוכה שחין טמא, טמא יקרא לו כל אחד מהם, מי מתקרב אליו זה מחלה מדבקת. גם כי בעבודתם היו מטרידים ומונעים את ישראל מלהזדווג לנשיהם לכן נעשנו שיהיו מוכי שחין ואז האישה נפרשת מבעלה כשהוא כך, והיו להם אבעבועות, אבעבועות המצורעים.

המכה השביעית, הייתה הברד, לפי שהיו המצריים מכים את ישראל באבן או באגרוף, והיו נותנים עליהם בקולם כל ענות בחרופים וגידופים, לכן הביא להם ברד של אבטיחים, אבנים מן השמים, קולות וברקים, מבהילים ומצערים אותם להומם ולאבדם, מידה כנגד מידה.

המכה השמינית, היא ארבה, כפי שישראל כל אחד מהם עובדי אדמה למצוא אוכל לנפשם, והמצריים היו גוזלים את התבואות שלהם אשר בשדה לכן הביא עליהם הארבה שאכל להם את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ, לא השאיר להם כלום.

המכה התשיעית, הייתה החושך לפי שבהיות ישראל בגלות מצרים היו בחושך אפלה, כי הגלות נמשל לחושך כמו שאמר באיכה "במחשקים הושיבני כמתי עולם" ובהיפך, הגאולה שנקראת אור, כמו שאמר והעם ההולכים בחושך ראו אור גדול, ולתגמול הגלות שעשו להם המצרים נידונו בחושך, ולכל בנ"י היה אור במושבותם.

המכה העשירית, הייתה מכת בכורות, לפי שישראל נקראו בני.. בני אלחי, ואמר עליהם בני בכורי ישראל, ולפי שהמצריים הרעו להם בכלל, באה מכת בכוריהם שהיא כוללת בערך הרעה הכוללת שעשו להם בשיעבודם, אתם שיעבדתם, הצרתם, הרגתם את בני בכורי ישראל, אז עכשיו ימותו לכם כל הבכורים.

הרי לך סדר השגחיי במכות האלה עפ"י הרעות שהרעו לישראל מידה כנגד מידה. ויש גם בזה דרך אחר השגחיי, עוד דרך אחת שהיא גם כן על פי השגחה, שהקב"ה ברצותו להעניש את המצרים על מה שעשו לישראל העניש אותם בדברים הצריכים לחיותם ומזונותיהם, וראשונה במים שהוא המשקה היותר הכרחי, שנית במיטת הדגה שהיו אוכלים ממנה, ושריצת הצפרדעים במקום הדגים שהיו מצערים ונוגפים אותם, ולפי שגם מלבושיהם לא יועילו להם באה מכת כינים, כדי שהבגדים שלהם גם כן לא יועילו להם באה מכת כינים, שהיו מצערים את בשרם ומכלים את כבודם, איזה פדיחה להתגרד ככה בכל מקום, ולפי שלא היו בבתיהם מזונות מה אכול אז בא הערוב שהיה מפסיד את הכל, ולפי שהיו אוכלים מהבשר לחסרון הדגה אז נשאר להם רק בשר, בא הדבר במקנה עד שלהעדר המזונות הטובים היו כולם מוכי שחין כי לא היה להם ויטמינים לא היה להם את כל מה שצריך, ולפי שלא היו ניזונים מפרי העצים, בא הברד והיכה גם את העצים ו.. כדי שלא יזונו מהחיטה ועשב הארץ בא הארבה שאכל להם את כל עשב השדה וכדי שלא ילכו מפה ומפה לבקש אוכל בא החושך ולא נתן להם לקום איש ממקומו וכדי שיראו רעתם מכופלת באה מכת בכורות שמתו ביניהם הזכרים הגדולים לעיניהם פתע פתאום ובזה הדרך כללו המכות מהרעות והצרות כל מה שיוכל.

עוד מעט כתוב, כי ממצרים הראנו נפלאות ובגאולה האחרונה יהיו עוד פעם עשר המכות אבל כביט כביט הרבה יותר גדול וזה יהיה עוד מעט לעינינו בע"ה אמן.

רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.