"ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים ויהיו דם בכל ארץ מצרים". הגמרא בבא קמא צ"ב. ברא דשתית מיני מיא לא תשדי ביה קלא - בור ששתית ממנו מים לא תזרוק בו אבן. האדם חייב להכיר טובה אפילו לדומם שנהנה ממנו, ולכן אסור לבזותו, כמו כן נפסק להלכה באור החיים קפ"ד, סעיף ד', אין מעבירין על האוכלין, המוצא אוכלין בדרך אינו רשאי לעבור עליהן ולהניחם שם, אפילו אם אחר זרקם שם אסור לעבור על ידם ולעזבם כשהם מונחים במצב של בזיון. 

נתעמק בדברים הללו, הרי אין הבור והאוכלין מרגישים בבזיונם, אז מה המשמעות של הכרת טובה לדומם כשאינו מרגיש ואינו נהנה מזה? 

עוד אמרו חכמים ז"ל בענין מכת הדם במצרים, לפי שהגן היאור על משה כשנשלח לתוכו לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים ולקה ע"י אהרן, וכן במכת כינים, לא היה העפר כדאי ללקות ע"י משה, לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולקה ע"י אהרן. גם הדברים הללו צריכים הסבר, מנקודת ראות השכל איזו פעולת הטבה עשו למשה? הן הדומם אינו פועל כלל, האדם הוא שמנצל את סגולותיו לשימושיו, גם לא יתכן ביזוי של הדומם כי הוא לא מרגיש בזה, וביותר צריך להבין, הרי ההכאה שמסבבת את הנס של שינוי טבע היאור והעפר הופכת אותם לכלים לקידוש שמו יתברך, אם כן איזה בזיון יש בהכאת משה אם ע"י השימוש בהם לעבודת ה' הם מתעלים מאד?. כל זה כמבואר במסילת ישרים בפרק א', יסוד גדול ומקיף בכוחות הנפש של האדם מתגלה לנו בזה, כל מידות הנפש מושפעות ונפעלות ע"י הרגש, ולא רק ע"י השכל, לכן אם אין אנו מכירים טובה לדומם שנהנינו ממנו, וכל שכן אם אנחנו מבזים אותו, נפגע אצלנו הרגש, שאינו מגיב רק בהתאם לחוקי ההגיון, הרגש של בעל החסד שרוצה אך לתת וליהנות אחרים. אז יסוד גדול ומקיף בכוחות הנפש של האדם מתגלה לנו בזה, כל מידות הנפש מושפעות ונפעלות ע"י הרגש ולא רק ע"י השכל, לכן אם אין אנו מכירים טובה לדומם שנהנינו ממנו וכל שכן אם אנחנו מבזים אותו, אז נפגע הרגש שאינו מגיב רק בהתאם לחוקי ההגיון, הרגש של בעל החסד שרוצה אך לתת וליהנות אחרים, אסיר תודה הוא לכל אשר הפיק ממנו הנאה בכל צורה שהיא ואפילו לדומם. 

הכלל הוא, פגיעה ברגש משפיעה באופן ישיר על המידות וממילא נפגמת מידת הכרת הטוב, אפילו שהשכל צופה למרחקים ודן על כל הכאת היאור על פי התכלית המסובבת ע"י זה שהוא יהיה קידוש ה', לא כן הרגש שהוא ניזון מהמתרחש בהווה, מושפע ממה שהעיניים רואות בחוש במעשה ההכאה גרידא. 

הכלל הוא אמרנו פגיעה ברגש משפיעה באופן ישיר על המידות, הפגיעה ברגש משפיעה באופן ישיר על המידות ממילא נפגמת מידת הכרת הטוב, אפילו שהשכל צופה למרחקים ודן על הכאת היאור לפי התכלית המסובבת שהיא קידוש ה', אבל הרגש ניזון מהמתרחש בהווה, ומושפע ממה שהעיניים רואות בחוש מעשה הכאה גרידא. נותנים מכה זה משפיע על הרגש, השכל מבין שיצא קידוש ה' והמים יהפכו לדם, כן, אבל מה העיניים ראו? מה החוש ראה? מעשה המכה על היאור, וזה משפיע על הרגש ישר. כשאדם רואה שחיטה אז התכלית היא שהוא יאכל סעודה עכשיו יהיה סעודת מצוה, אבל עצם המעשה כשהוא רואה את זה - זה משפיע לו על הרגש מיד, אי, אבל השכל מבין שזה יהיה לטובה, והוא מקיים בזה מצוה, אבל הרגש מתפעל יותר ממה שהשכל משיג ומבין. 

נמצא שעל ידי הפגיעה ברגש במעשה ההכאה עלולה להפגם מידת הכרת הטוב של משה רבינו ליאור, והרי המידה הזו של הכרת הטוב היא כלי חשוב לעבודת ה', לכן צריך האדם לעשות כל השתדלות לרכוש את המידה הזו בשלמות ולא לפגום בה, כי על ידה ילמד להכיר את גדולת חסדיו יתברך עם כל הבריאה שה' התחסד איתה, ועל ידי זה ידבק בקב"ה, וכפי השיעור של דבקותו הוא יוכל ליהנות מזיו השכינה בעולם הבא. 

אמרו רבותינו ז"ל, כל הכופר בטובתו של חברו לבסוף כופר בטובתו של הקב"ה. וכבר הבאנו במקום אחר את ביאור מורינו רבינו נחום זאב זצ"ל מקלם, שהכרת טובה לאדם ולהקב"ה שורש אחד להם, ואם נפגמה המידה של הכרת הטוב לחברו - לא יכיר גם חסדיו של הקב"ה. פרעה כפר בטובתו של יוסף ובסוף כפר בטובתו של הקב"ה - "מי ה' אשר אשמע בקולו". אז אם תפגם המידה של הכרת הטוב לחברו הוא לא יכיר גם את חסדי ה' יתברך, ולבסוף לעולם הבא יחסרו לו הכלים, מידת הכרת הטוב לדבקות בקב"ה, אז לא יהיה לו כלים להדבק בקב"ה, כי הכלים לדבקות בקב"ה זה מידת הכרת הטוב, כמה שאתה מכיר טובה יותר לקב"ה אתה נדבק יותר בו, ואם אין לך את הכלים האלה לא תוכל להדבק בו לעתיד לבוא. ולא עוד אלא כל עצם כח הצמיחה של עולם הבא מתפתח מתוך הגרעין של מידת הכרת הטוב. 

הן תוכן שכר עולם הבא ביארו לנו חכמים ז"ל בברכות י"ז שזה גדר נהנין מזיו השכינה, זוהי ההנאה הרוחנית המגיעה לאדם כאשר יתגלו לכל אחד לפי כוחו כל הגילויים המתגלים בהנהגת הבריאה כולה מששת ימי בראשית עד סוף כל הדורות. וכך נאמר בתרגום בקהלת על הפסוק "סוף דבר הכל נשמע", מה דאיתעבד בעלמא בצנעא קולא עתידא להתפרסמא ולאישתמעא לכל בני אנשא, כל הבריאה מראשיתה צופה תגולל כספר תורה שבו כתובים כל המעשים והמאורעות של כל הדורות, כדי ללמד את כבודו יתברך. כל צדיק כפי כוחו יראה בם נפלאות ממידות הנהגתו יתברך עמו ועם כל המון בריותיו, ויתגלו כל פרטי בחירותיהם ומעשיהם והסיעתא דשמיא שקיבלו, והדקדוק הנפלא בדינם ומתן שכרם וענשם. וכל החסדים הנשגבים שנעשו איתם, גילויים גדולים אלו והנאה כרוכה בם, הם מעצם שכר העולם הבא כפי שהורונו חכמים ז"ל. ז"א שאדם ישב בעולם האמת יראו לו את כל הבריאה, מאדם הראשון עד זמנו יראה את הכל כמו ספר תורה מגולל שכתובים בו כל המעשים וכל המאורעות שקרו בהיסטוריה של כל הדורות, וככה ילמד האדם את כבודו יתברך איך הוא ניהל את עולמו בדקדוק רב. כל צדיק לפי כוחו יראה את הנפלאות ממידות הנהגת ה' עמו, עמו, ועם כל המון בריותיו, עמו וסביבתו וכו' וכו' במעגלים הקרובים והרחוקים עד אין סוף. ויתגלו לו כל פרטי הבחירות שלהם בה הם בחרו, כל רגע נתון אדם בחר לעשות משהו, כל בחירה ובחירה שהוא בחר והמעשים שהוא עשה, והסיעתא דשמיא שקיבל, והדקדוק הנפלא שהיה אח"כ לפי זה בדינם, ומה היה מתן שכרם ומה היה ענשם, וכל החסדים הנשגבים שנעשו איתם, כל הגילויים הגדולים האלה וכל ההנאה הכרוכה בזה, שאתה רואה איך הכל מסתדר ואין תמיהות ואין קושיות, והכל ברור איך היה במשכן במידה ובמשורה, כל אלה הם מעצם השכר של העולם הבא כפי שהורונו חכמים ז"ל, ז"א יראו לכל אדם ואדם הכל בכל מכל כל על כולם. אתם מבינים מה זה אומר. 

מהו הגרעין שממנו מתפתח כל התהליך הגדול הזה? מהן הכוחות המניעים את הגלגל הנפלא הזה של עליה נצחית? אינם אלא התורה והמצוות והמידות הטובות שהוא הקנה לעצמו בעודו בחיים חיותו. כי זאת למודעי, שבאותם מידות ובאותם קנינים נפשיים שרכש לעצמו בעולם הזה, בהם יכנס לעולם הבא, כוחות חדשים לא יתוספו לו שם, בתורה שלמד בעולם הזה יקנה מבט האמת שבו יוכל אח"כ להכיר גילוייו יתברך וללמוד מהם בדרך אמת, ועוד ע"י התורה ומצוות שקנה בעולם הזה יתקדש ויתכונן ליהנות מרוחניות, כי מי שלא נהנה מימיו מדבר רוחני כמו מדבר תורה או ממידה טובה בעולם הזה תחסר לו האפשרות ליהנות בעולם הבא שכולו רוחניות. מי שלא הרגיל את עצמו בעולם הזה ללמוד תורה, לקיימה ולעשותה, ולרכוש מידות טובות, אין לו הנאה מרוחניות, לא יוכל ליהנות בעולם הבא שכולו רוחניות. מי שלא הרגיל את עצמו בשפת התורה לא יבין מה מדברים שם. 

אך ישנו עוד כח עיקרי, אשר אם לא פיתח אותו בעולם הזה יחסר לו כח הצמיחה לעולם הבא, וזה כח הכרת הטוב. הרי ביארנו שתהליך הצמיחה מותנה בהכרת חסדיו יתברך שבעצם תשלום השכר, ומי שאין מידת הכרת הטוב שלו מפותחת כראוי, לא יכיר בזה את חסדי ה' יתברך. נמצא שהעולם הבא שלו יישאר בבחינת עומדים ולא יתפתח לעולם לבחינת מהלכים, ותחסר לו לגמרי בחינת החיים הנצחיים. 

מכאן נובעים כל הדקדוקים שהזהירו אותנו חכמים במידת הכרת הטוב לכל נברא, כלים רגישים מאד הם מידות הנפש וביחוד מידת החסד והם עלולות להפגע או להפגם מסיבה כלשהי. את הדבר הזה נוכל ללמוד ממעשה נפלא המובא בגמרא על רבי יהודה הנשיא, ההוא עגלא דהוו קמא תולי לשחיטה אזל תליא לרישי בכנפי דרבי - העגל ההוא שלקחו אותו לשחיטה החביא את ראשו תחת כנפי כסותו של רבי יהודה הנשיא, וקא בכי - והיה בוכה העגל, הוא לא רוצה שיקחו אותו לשחיטה. אמר ליה זיל לכך נוצרת - אמר לו רבי יהודה הנשיא לך, לכך נוצרת. אמרי - אמרו ברקיע, הואיל ולא קא מרחם ליתו עלי יסורים, הואיל ורבי יהודה הנשיא לא ריחם על העגל אז יבואו עליו יסורים. רבינו הקדוש ראה ברוח הקודש שהעגל יגיע לתכליתו על ידי שיאכל ע"י תלמיד חכם ירא שמים, כי בזה ישמש כלי לעבודת ה' שלו - של התלמיד חכם, ועל ידי זה יתעלה העגל ממדרגת חי למדרגת מדבר, לפיכך אמר זיל לכך נוצרת, בזה תשיג את התכלית שלך. לפי הבנה שכלית לא היה בזה שום אכזריות במאמר, בכל זאת רגש החסד נפגם במשהו ע"י זה, כי זה לא דבר קל למסור את הנפש על קידוש ה', אתה מבקש מהעגל - לך, תמסור את נפשך, ישחטו אותך כי המטרה תהיה טובה, יהיה קידוש ה' מזה, וזה קל למסור את הנפש? לא קל. גם אם השכל מכיר באושר הגדול הצפון בזה, אבל הרגש נפגם מזה כי בכל אופן יש פה מעשה שחיטה. לכן על ידי זה נפגם במשהו רגש החסד העדין של רבינו הקדוש, וכדי לתקן את הפגם הדק הזה באו עליו יסורים איומים משך 13 שנה, כמו שמבואר בגמרא שם. כאבי שיניים 13 שנה, אתם יודעים מה זה?! בלי רופא, בלי תרופות, על מה? שהוא אמר דבר שעל פי שכל אין בו שום בעיה, אבל הרגש נפגם. 

הרי שהמידות הטובות שלנו הם כלים יקרים מאד, וצריך לשמור עליהם מכל משמר שלא ייפגמו במאומה, ועלינו מוטל לתקן אותם ולהעמיק אותם, כי אלה הם כלי העבודה שלנו, ובהם תלויים כל העליות שלנו בעולם הזה והם גם הכלים שאיתם מקבלים את השכר לעולם הבא. אז לכן צריך להזהר מאד מאד מאד שלא לפגום במידת הכרת הטוב, ולכן משה לא הכה ביאור כיון שהציל אותו והגן עליו, וגם לא בעפר כיון שהוא טמן בו את המצרי, ואע"פ שהם לא מרגישים והם לא מזדלזלים מזה, ולא כואבים כלום, אבל זה בעיה בך המכה, לא בעיה ביאור, אתה בעצמך תפגם, כי אם אתה מסוגל לירוק בבור שאתה שתית ממנו מים אז אתה פגום במידות שלך. וחכמים הקפידו ללמד אותנו שלא נפגום את המידות שלנו, לכן מי שרואה אוכלים מוטלים ברצפה, אפילו שמישהו אחר השליכם, אין מעבירים על האוכלים וצריך להגביה אותם. 

ז"א דקות המידות אנ חנו צריכים להקפיד עליהם, כי בזה החיות שלנו לחיי העולם הבא, וזהו כח הצמיחה שם. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....