טוען...

ובשנה השביעית שבת שבתון | הרב אמנון יצחק

הורדת MP4 הורדת MP3

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 03.05.2013, שעה: 21:25


"ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה', שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" הפסוק בתהילים אומר, "ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושה דברו לשמוע בקול דברו". מה אנחנו שומעים על המלאכים? שבתחילה הם עושי דברו ואח"כ הם שומעים לקול דברו, מי גילה לבני רז זה להגיד נעשה ונשמע, שזה סוד שרק המלאכים מכירים. ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח, מי זה גיבור כח? עושי דברו בתחילה לשמוע בקול דברו אחר מכן.

ובלקיוט שמעוני ברמז ת"ס, רבי יצחק נפחא אומר, אלו שומרי שביעית, הם נקראים גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד, לשבת אחת, לחודש אחד, שמא לכל ימות השנה, ודין חמי חכמא ביירא כרמי ביירא ושתי, יש לך גיבור חיל יותר גדול מזה? ז"א אדם רואה את השדה שלו ואת הכרם שלו, כולם יכולים להכנס בתוכו ולקחת והוא שותק, יש לך גיבור חיל גדול מזה? 

חכמים ז"ל ראו בכוחם הנשגב של שומרי שביעית כח של מלאכי השרת, גיבורי כח שאין יצר הרע שולט בהם, והם עושי דברו לשמוע בקול דברו. שמעתם? שומרי שביעית יש להם כח של מלאכי השרת, ואין יצר הרע שולט בהם, והם עושי דברו לשמוע בקול דברו. כך הם שומרי שביעית, כשמתגברים על יצרם הם גיבורי כח עושי דברו, ולא עוד אלא שמעלתם עוד גדולה משל המלאכים, שהרי אמרו ז"ל עליונים שאין יצר הרע מצוי בהם אמירה אחת דיה להם, שנאמר "בגזרת עירין פתגמה ומאמר קדישין שאלתה", אבל התחתונים שיש בהם יצר הרע, הלואי לשתי אמירות יעמדו, זה שנאמר "אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם".

נמצא ששומרי שביעית שיצר הרע מצוי ושולט בהם, והם מתאזרים בגבורת כח לעשות דברו ולשמוע בקול דברו, כוחם רב משל המלאכים. ז"א, שנה שלמה לראות את כל הרכוש שלך ויכול להיות עשרות דונמים, זה יכול להיות מאות דונמים, זה יכול להיות אלפי דונמים של בן אדם, שהכל הפקר, כל יד יכולה להכנס ולקחת והוא עומד ומסתכל ומתבונן ולא יכול למשוך לו משם רק כדי סעודה, מה שנקרא. נו, אז זה גבורה גדולה, מי נותן ש יגעו בכלים שלו? מי נותן שיגעו בזה, מה זה הדבר הזה, רק נכנס אליו לחצר, הלו הלו, כבר הוא שם. בן אדם לוקח לו את כל מה שהוא עמל ויגע והכל, והוא רואה עכשיו נחילים נחילים מגיעים לשדות שלו, אנשים שהוא אוהב, שהוא לא אוהב, שהוא מרוצה שהוא לא מרוצה, כל אחד יכול להכנס לקחת לו, מה הולך פה?

ש. לא היה אוצר בית דין אז?

 

הרב: היה יכול להיות אבל לא השתמשו בזה כל כך. יש הרבה דרכים לעשות כל מיני חכמות, אתה כבר חושב יעני איך להשתחרר, הא? 

והנה בגמרא, בשבת פ"ה איתא, בשעה שאמרו ישראל "נעשה ונשמע" יצאה בת קול ואמרה, מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו? שנאמר ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו עושי דברו והדר לשמוע. הרי שהמקרא הזה מדבר במעלה מיוחדת של מלאכי השרת שהם מקדימים נעשה לנשמע, מכיון שגם על שומרי שביעית נאמר מקרא זה, על כרחך שגם מעלתם על דרך נעשה קודם לנשמע. והיינו שאי אפשר לעלות אל מעלת גבורתם של שומרי שביעית על ידי הכרה וחשבונות שבשכל, אלא דווקא ע"י אמונה פשוטה ותמימה. על פי שכל וחשבונות מחפשים אוצר בית דין, על פי אמונה פשוטה ותמימה מקיימים את המצוה כדבעי, בחינת נעשה קודם לנשמע. ולא עוד, אלא שאפילו אם היתה ההכרה השכלית מחייבת את האדם למידת הבטחון והיה עולה אליה, מכל מקום לא היתה מתקיימת בידו והיתה רופפת אצלו במשך הזמן, מה שאין כן כשהבטחון בא על אמונה פשוטה וחזקה, הרי הוא כיתד חזק בל ימוט לעולם. הוא מה שאמר רבי יצחק נפחא, אדם עושה מצוה ליום אחד, לשבת אחת, לחודש אחד, שמא לכל ימות השנה כלומר שומרי שביעית ע"י בטחונם החזק והאמיץ בה' מחזיקים הם במצות שמירת השמיטה במשך שנה תמימה והיא היא גבורתם. 

ונראה לי שאף אחד פה לא מבין על מה מדובר. תאר לך שהיתה המצוה הזאת לא בשדה ובכרם אלא בבית שלך ובמקרר וכל בן אדם יכול להכנס אליך עכשיו, לפתוח את המקרר ולנקות שמה את הכל, לאכול חופשי על הבר, אומרים לילדים שלו כנסו כנסו, בבקשה כנסו כנסו, צועק לאלה ברחוב בא בא יש פה אוכל, בא אתה בא, כולם עולים וזה נכנסים לוקחים והולכים, שנה, שנה ככה, בן אדם היה עוזב את הארץ רק מהבעסה כמו שאומרים, לראות את זה מה עושים לו, אז זה מדובר על מקרר, כמה יכול להכנס במקרר - חרית ברית, אבל אתה יודע מה זה כרם גדול. נגיד אלה שמגדלים אתרוגים יבבי, כמה הם משקיעים והכל, פתאום באים לוקחים להם את הכל. אז אדם צריך להבין, זה לא פשוט, ואם אלה יותר גיבורים מהמלאכים, כן, כי יש להם בחירה ויש להם רצון ויש להם תאוה, לא כמו ה מלאכים, והם מצליחים להתגבר, והם למעלה מכח המלאכים, מה עם אלה שהם אברכים, הם יותר גיבורים, למה הם מסתפקים ב-1600 ב-1800, 2000 שקל ובמשך שנים הם נשארים ככה, איזה כח, איזה גבורה, איזה רצון, זה לא יאומן כי יסופר. הא? כולם באים אוכלים שותים סוחבים סלים והכל ופה ושם, ומחכים אולי איזה סל ליד הדלת לכבוד שבת, אולי יהיה ככה, אולי יהיה ככה. והם מתמידים בתורה ולא מעניין אותם שום דבר, והילדים בוכים וחסר להם אוכל, ואבא למה לא תקנה ולי ותקנה לי ומחר יש לי יום הולדת וקשקושים, והמקרר ריק, לא מזה שבאים לרוקן אותו אחרים, מזה שאין כלום. אייי. 

וזה מה שאמרו ז"ל, תחתונים שיש בהם יצר הרע הלואי ושתי אמירות יאמרו, אמור ואמרת, שתי אמירות פירושו שצריך חיזוק ועוד חיזוק, שאף שע"י אמירה אחת עולים בהר ה' אבל לקום במקום קדשו, שלא תתרופף האמירה צריך עליה נוספת וחיזוק נוסף בכל עת ובכל שעה, אדם מסכן צריך כל פעם חיזוקים חיזוקים, אתה לא מדבר איתו כלום הוא חושב ששכחו ממנו, לא מחזיקים ממנו ומתעלמים ממנו, לא אמרו לו כלום, לא אמרו לו זה, תן לו קצת מילות עידוד פששששש מקבל ברן עכשיו להתחיל מחדש, ככה זה בן אדם. זה סחורה כזאת שצריך כמו בפרימוס של פעם, לדחוף שיהיה, שהאש תתלהט. 

ובאמת עיקר הבטחון אינו בהכרה שכלית, אלא בהרגשה חושית מציאותית. אתם שומעים, בטחון זה לא הולך עם שכל, אפילו שהשכל יכול להביא יותר מהר, שאם ה' זן ומפרנס את כל העולם ודאי שהוא יכול לזון ולפרנס אותך. מה הבעיה אם הוא נותן ביליונים ביליונים ביליונים של סוגי בעלי חיים, אוכל בעתו, אז לך לא יחסר לו סנדוויץ' הוא לא יתקע בשביל זה, אז מה אתה מוטרד? אז באמת עיקר הבטחון זה לא בהכרה שכלית אלא בהרגשה חושית מציאותית, וככל שיכולים יותר למשש בידיים ולהראות באצבע זו דרגה גבוהה יותר במדרגת הבטחון.

הגמרא מספרת בנדרים מ"ט, שרבי יהודה ברבי עילאי היה עני גדול, והיתה לו אך כסות אחת שפעמים הוא מתכסה בה ופעמים אשתו מתכסית בה, זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא, רבי יהודה לא אתי לבי תעניתא, אמרי ליה לית כיסויא, שדר לגילימא ולא קיבל, דלת ציפית ואמר ליה לשלוחא חזי מאי איכא, מיהו לא נייחא לי דאיתעני בהאי עלמא. וברא"ש שם מפרש בתוס' שסמך על הנס שיראה שם מעות. אז המעשה היה ככה, רבן שמעון בן גמליאל גזר תענית, לא ירדו גשמים, ורבי יהודה לא הגיע לבית התענית, איפה שכולם מתענים, אז אמרו לו לרבן שמעון בן גמליאל, למה רבי יהודה לא בא בגלל שאין לו כיסוי, אין לו מעיל, אין לו לצאת, אין לו עם מה לצאת כי אשתו כנראה השתמשה במעיל יצאה החוצה והוא עכשיו תקוע לא יכול לצאת, אין לו מעיל, המעיל הזה היה משמש את שניהם. שדל לגלימא, שלחו לו מעיל, לא רצה לקבל, אמר אני חסר? די לציפיתא, הגביה את המחצלת ואמר לשליח תסתכל מה יש כאן, תראה כמה עושר יש לי, זה מלא כסף וזהב, על סמך מה הוא עשה את זה? על סמך זה שהוא היה בטוח שהקב"ה יעשה נס שהוא יראה שיש לו שמה מעות. אבל הוא לא רצה ליהנות מהעולם הזה לכן הוא לא נגע במה שהוא היה יכול לקחת מן השמים, הוא היה עני, עני עני, דור של עניות, והוא היה עני.

הרי לנו מעלה גדולה ונשגבה של מידת הבטחון שהיתה בו ברבי יהודה בר עילאי שכל כך פשוט היה בעיניו שהוא ימצא שם מעות מתחת למחצלת כיון שהיה זקוק להם, ואפילו שזהו דרך נס של למעלה מדרך הטבע, עד שהוא אמר להם בפשטות עוד לפני שהוא הרים, חזי מה איכא, תסתכל מה יש פה, שהבטחון היה נטוע בו בכל חושיו והרגשותיו, וכשהוא אמר כן היה זה כאילו הטמין את זה קודם לכן תחת המחצלת, ואומר דלית ציפיתא חזי מה איכא, תרים את המחצלת ותראה מה יש פה. עד כדי כך הגיעה מעלת בטחונו, וזה עיקר גדולת הבטחון ושיאה. 

היה לי פעם נסיון כזה בחו"ל, פעם נסעתי עם אחד אינטליגנט ונסענו למגבית בחו"ל, והיתה לנו פגישה עם עשיר כאילו, עשיר, כל התפרנים נקראים עשירים היום, בקיצור היתה לנו פגישה איתו, ולפגישה הכנו וידאו חדש, ג'י וי סי קנינו חדש, ולא פתחנו אותו עד שהגענו לארה"ב, הבאנו אותו מפה שיהיה בטוח. הגענו לשמה, הכנו סרט שנראה את הפעילות, פגישה אחת - זו היתה המטרה. טוב, הגענו לשמה פתחנו הכל, בדקנו שהכל בסדר, צ'יק צ'יק צ'יק הכל עובד יופי, אנחנו הולכים עכשיו למשה ובפגישה הוא אומר כן... רוצים להראות לך את זה, בקשה, מחברים לחשמל מכניסים את הזה - לא עובד. מנסים ככה ככה, לוחצים על כל הכפתורים, דופקים במכשיר זה פה שם, שום דבר לא עובד, עשרים דקות פדיחות זה, אולי תעשה ככה אולי תעשה ככה, תעבור לשקע השני תעבור לפה תעבור לשם, תחליף כאבל תעשה ככה, מה לעשות זה לא עובד. אמר טוב טוב, פעם אחרת, פעם אחרת. לא נתן גרוש, לא אמר טוב זה בלי לראות, כלום. שלום הלכנו. הגענו לבית שאנחנו מתארחים, בארוחת הבוקר אז התחלנו לדסקס על זה, וההוא האינטליגנט הזה שהוא חשב שהוא מלומד גדול וזה פה ושם, אמר לי שלפעמים מה שאני אומר בהרצאות וזה פה ושם, אם הייתי אומר את זה באוניברסיטה לסטודנטים היו זורקים עלי עגבניות. טוב, אז התחלתי להוכיח אותו ואמרתי לו מה הבעיה, אז הוא אמר ככה וזה פה שם אף אחד לא יכול להבין דבר כזה... אמרתי לו תשמע, כל העולם הזה זה רצונו יתברך, שום דבר פה לא זז בלי רצונו יתברך, שום דבר לא נע, אין פה טבע אין פה בטיח אין פה כלום, הכל זה רצונו יתברך. ברצונו הוא עושה, ברצונו הוא לא עושה, שום אדם לא מניע בלי רצונו יתברך, התחלתי להביא לו כל מיני דוגמאות, יוצר אור ובורא חושך, שהקב"ה יוצר אור בכל רגע, עושה בכל יום מעשה בראשית, אם אתה חושב שמעשה בראשית היה פעם ועכשיו זה מתנהל על פי טבע אז תדע לך שעושה מעשה בראשית בכל יום, ולעושה אורים גדולים וכו' וכו', מביא את הפסוקים שזה בהווה, כל זה בהווה. ואומר לו תקשיב, הקב"ה על כל דבר ודבר יש מלאך, והמלאך אומר לו גדל, אין צמח בעולם שיכול לצמוח אם אין לו מלאך שהמלאך אומר לו גדל, אם לא יהיה מלאך שאומר לו גדל זה לא בטבע שזה צומח ושמים באדמה, זה לא הולך ככה מותק, יש פה ענין רוחני ורצון אלוקי וכו' וכו'. וסיפרתי לו את הסיפור עם רבי חנינא בן דוסא שבתו באה אליו בערב שבת ואמרה לו שאין שמן וכו' וכו', אז הוא אמר לה מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק, אז הסברתי לו מה זה אומר, אמרתי לו תקשיב, מי שאמר לשמן וידלק למה השמן דולק? כי ה' אמר לו שידלק. זה לא טבעו של השמן שהוא דולק, ה' אמר לו שידלק. אז אנחנו קוראים לזה טבע, אבל ה' אמר לו שידלק. אז מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק, מה הבעיה, הוא יכול להגיד גם לזה לדלוק, הוא יכול להגיד גם למים לדלוק, הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, אז זה הכל תלוי באמירה של הקב"ה, ז"א זה לא טבע, זה הכל רצונו יתברך. ומה שאתה חושב שהיה אתמול שהיתה תקלה והיה פה והיה שם, זה לא תקלה ולא בטיח, זה הכל רצונו יתברך שלא יהיה את הוידאו בין אם אנחנו ראויים בין אם העשיר ראוי לתת אבל זה היה רצונו יתברך, ורצונו יתברך עכשיו שתקח את זה לתיקון ותשים את זה על הגב ותלך לטכנאי והוא כאילו יתקן ואז זה כאילו יעבוד, אבל בעצם זה עובד, רק רצונו יתברך שזה לא יעבוד, ואם תקח את זה עכשיו ותכניס לחשמל תראה שזה עובד. אז הוא אומר לי, תגיד אתה צוחק ממני, מה אתה, אמרתי לו לא! וככה נכנסתי לאקסטזה של בטחון, אמרתי לו זה עובד, ואתה תראה שזה עובד, אומר אתה רוצה להסתלבט עלי, אני אכניס ואח"כ אתה תגיד סתם צחקתי עליך, אמרתי לו לא, אתה תראה, רצונו יתברך היה שזה לא יעבוד ואתה תראה שרצונו יתברך זה כן עובד, תחבר. ההוא קם חיבר, עובד. חנינא בן דוסא, חנינא בן דוסא. 

זה היה המעשה. זה נקרא בטחון חושי, שאתה בטוח במאה אחוז שה' יתברך הוא מנהל את העולם והוא עושה מה שהוא רוצה. זה כמו הראשונה שברכתי אותה. היה לי הרגשה שמה שאני אומר יקויים, כאילו דחף מבפנים - תגיד, תגיד, את רוצה שיהיה לך בן? יבבי. כוחה של מצוה, ונהיה לה בן אחרי עשר שנים שלא היה לה כלום, והרופא אמר לה שיצמחו לך שערות פה ביד אז יהיה לך בנים. הכל ברצונו יתברך, צריך להגיע לבטחון חושי.

אז אנחנו אומרים שלרבי יהודה בר עילאי היה בטחון חושי, שהוא אומר לו דלית ציפית ותראה, אמרו שרבי חנינא בן דוסא היה עני גדול, והיתה אשתור גילה להעביר אש בתנור כדי שלא תיראה בבושתה שאין לה לאפות כלום, מגיעה שבת, כולם אופים, התנור בוער, הארובה יוצא עשן, אצל רבי חנינא בן דוסא אין כלום, אז היא היתה שמה גחלים חרתה ועושה עשן, בשביל שיחשבו שיש להם מה לאכול, ה' ירחם הבושה של העני אנחנו לא קולטים אפילו, לא קולטים את זה. אייי, היתה לה שכנה רעה, אתם מכירים את הקלפטה האלה שנכנסים וכל דבר שואלים, תגידי מה בישלת היום, מה עשית היום, מה זה היום, מה זה היום, אז השכנה הרעה נכנסה, לא אמרה לה ככה, היא אמרה לה, מה את חושבת שאנחנו לא יודעים שאין לכם כלום לאכול, מאי כולי האי? מה זה כל העשן הזה שיוצא כאילו? אזלא וטרפי בבא, הולכת ודופקת בדלת, איכנסא באיה גרונא, אשתו של רבי חנינא בן דוסא עלתה לעליה מהבושה שההיא דופקת בדלת עלתה למעלה, ונעשה לה נס שההיא הקלפטה שנכנסה ראתה את התנור מלא לחמים והקערה מלאה בצק, אמרה לה פלוניתא פלוניתא, הייתי מסא דקא כריך לחמא, אייי, הוא נחרך הלחם, בואי בואי בואי תוציאי את זה מהתנור, זה נשרף לך הלחמים, אז היא אמרה לה כן כן, בשביל זה עליתי בשביל להביא את המרדה. אז למה היא אמרה את זה? משום שהיא היתה מלומדת בניסים כמו בעלה.

אותה צדקנית אשתו של רבי חנינא בן דוסא כשראתה שהגיעו מים עד נפש ואם לא יתרחש נס גלוי היא תיראה בבושת פנים לפני שכנתה, היה בטחונה בה' כל כך פשוט וגלוי שבודאי יארע נס למעלה מדרך הטבע ויתמלא התנור לחמים, עד שבפשטות טבעית נטלה מרדה כדי להוציא את הלחמים מן התנור. היא עלתה להביא את המרדה, הוא לא היה בשימוש, הוא היה למעלה, אז היא הלכה להביא אותו.

מידת בטחון כזו של רבי יהודה בר עילאי, ואשתו של רבי חנינא בן דוסא, אינה באה לידי הכרה שכלית בלבד, ההכרה השכלית עד כמה שתהיה חזקה אינה נמלטת מהרהורי ספקות, אבל הבוטח לעולם לא יוכל להגיע לאותה פשטות מציאותית שהגיעו אליה רבי יהודה ורבי עילאי ואשתו של רבי חנינא בן דוסא, עד כדי להגביה מחצלת ולהראות באצבע הנה מעות, וליטול המרדה להוציא את הפת מהתנור, רק מי שבטחונו בטחון שבחוש החי, חוש חי בבטחונו ובאמונתו הוא מסוגל להגיע לכך, שיהיה הבטחון ודאי אצלו בלא צל של ספק עד שהוא יכול להגביה מחצלת ולבקש את הנס הגלוי, ושינוי הטבע גמור כמי שמבקש אחר דבר שבטבע. 

וכמו רבי פנחס בן יאיר שאומר לנהר גינאי, חלוק מימיך, אשאדה, שמעת מישהו מדבר אל נהר, אומר לו חלוק מימיך, נכנס איתו למשא ומתן וגוזר עליו תחלוק, אחרי זה אומר לו גם לזה, שמעת? יאלה תחלוק, אח"כ גם לזה אתה שומע, גם לזה תחלוק, בעל הבית על הבריאה. אייי. 

בבבא מציעא מ"ב, אמרו, תנו רבנן ההולך למות גרנו, אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשלח ברכה במעשי ידינו, אתם שומעים? לפני שהוא מודד כמה יש לו בגורן, לפני שהוא מתחיל הוא אומר, יהי רצון שתשלח ברכה במעשי ידינו, התחיל למוד, אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה, עכשיו תוך כדי שהוא מתחיל למדוד, הוא כבר אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד, ואח"כ ברך הרי זה תפילת שוא. אם כבר מדדת נגמר סיפור, מה יועיל התפילה שלך? לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר, "יצו ה' איתך את הברכה באסמיך" וברש"י כתוב, אין הברכה שמתברך ורווה מאליו אלא בדבר הסמוי מן העין- באסמיך - בסמוי שלך. אתם שומעים, אדם אומר יהי רצון, הרי לפניו נמצא הכרי עכשיו, אם אומר יהי רצון שתשלח ברכה בתוך הכרי הזה, יכול עוד להתרבות, די זה כבר אסוף, הכל מצוי, יכול להתרבות. ז"א אחד שלא סופר את הכסף אף פעם מה שיש לו בכיס, מכניס דוחף דוחף מוציא מכניס אף פעם לא סופר יכול להיות שזה לא יגמר. אבל אם הוא ספר כמה יש לו - גנמר, זהו, חנק את הכסף. ברכה. ברכה בדבר הסמוי, אם זה מדוד, אם זה שקול, אם זה מנוי - נגמר הסיפור, לא יכול לשרות ברכה. אתם שומעים איזה דבר זה? נו, דבר איתי על טבע, לפי טבע זה יכול להיות כזה דבר? 

ברכה זו הלא היא נס גמור, זה דבר שלמעלה מדרך הטבע, מכל מקום יכול וחייב אדם להתפלל על ברכה זו ואין זו תפילת שוא וברכה לבטלה. 

ובעל כרחנו שעד כדי כך מגיעה היכולת וחובת הבטחון שיארע נס כזה, ולא עוד אלא שנקבעה ברכת הודאה כשהוא מתחיל למוד ברוך השולח ברכה בקרי הזה, הוא מברך, הוא נותן הודאה, על מה אתה נותן הודאה? מי אמר שזה עכשיו יתרבה? הוא אומר ברוך מברך ברכת הודאה ברוך השולח ברכה בקרי הזה, וברכה זו היא ברכה גמורה מדינא בשם ומלכות, לדעת האבודרהם. ועיין דברי חמודות שכתב כן בדעת הרא"ש, והיינו שהמודד גרנו בטוח הוא שאמנם נתברך הקרי, וארע נס גלוי ושינוי הטבע והוא מודה לה' על כך.

ובאמת חייב אדם להשריש בעצמו את האמת הזו שאין האדם יכול להועיל ע"י מעשיו כלום, ז"א אם הוא יסע ללוס אנג'לס והוא יסע לפה ולשם, שידע לו שהוא לא יכול להועיל ע"י מעשיו כלום, ואך מיד ה' ניתן לכל וברכת ה' היא תעשיר. אה, אתמול לא רצה לבוא רצף, והקב"ה שלח בן אדם שהביא רצף מעצמו, ובא הרצף ועשה כמה אריחים, ואחרי זה מדברים הוא אומר אתה לא צריך במקרה איזה כוס ארבע צול ליהלום, אומר לו בדיוק זה מה שאני צריך, אומר לו אני אביא לך, אומר לו פה אתה לא צריך איזה פיגומים להוריד את הבטון מפה, אומר זה בדיוק מה שאני צריך, והבן אדם ביום ראשון יבוא ויעשה כל מה שצריך, כל מה שהיה חסר הוא אמר לבד, לא אמרתי ולא ביקשתי ולא ידעתי שיש לו, הוא בא לבד ואמר אתה מבין. נו, מי יכול להסביר? רק מי שרואה איך הכל פה זז רואה את גודל הניסים שלב אחרי שלב. נו, מי יכול להבין שיהודי כזה יבוא פתאום בערב ישאר עד הבוקר עם עוד כמה אנשים ויעבדו יעבדו יעבדו, איפה יש דבר כזה, איפה היה בית כנסת אחד שנבנה 24 שעות? זה ניסי ניסים, כשרוצים לעשות את רצון הבורא הקב"ה שולח ברכה באסמיך, דבר הסמוי מן העין, לכן הסתרנו, מה שהסתרנו בלבן את הזה זה שיהיה ברכה.

ובאמת חייב אדם להשריש בעצמו את האמת הזו שאין אדם יכול להועיל ע"י מעשיו כלום, ואך מיד ה' ניתן הכל וברכת ה' תעשיר, לא ידענו איך להוריד את הבטון, חמש טון בטון, בכלל גילינו פתאום שנישה מסוימת היא בכלל תקרה כפולה ויהיה אפשר להוריד, דבר מדהימים, אבל איך נוריד? לא נכנס קונגו שמה, איך עושים. פתאום מצלצל בן אדם, הוא רוצה לבוא, בא לפה הוא מגיע מירושלים, אומר מה צריך פה, רגע מה זה? זה אתם לא יכולים להוריד את זה, יש פטנט לזה, יש חומר קודחים פה עם זה מכניסים חומר, החומר הזה תוך שלש ארבע שעות הוא מתנפח חומר כימי והוא עושה לחץ של שלשים טון, וכל הבטון נסדק, ג'ין ג'ין ג'ין גי'ן, אח"כ אתה נותן טקט ק טק עם הפטיש, הלך קנה את החומר, הביא אותו מירושלים החזיר את זה לפה וזהו, נו, מה זה? אפילו פתרונות שהמהנדס שלנו לא ידע שקיימים כאלה, דברים פשוטים. ויש לנו עוד איזה שטח שצריכים שמה לפנות אותו גם כן יציקת בטון שהיינו צריכים לעבוד יומיים כמה אנשים עם קונגואים הכי גבוהים ועכשיו עם הפטנט הזה טוז טוז טוז טוז תמלא חומר, פק פק פק הכל מתפוקק. לא יאומן כי יסופר. 

ובאמת חייב אדם להשריש בעצמו את האמת הזו שאין האדם יכול להועיל ע"י מעשיו כלום, ואך מיד ה' ניתן הכל וברכת ה' היא תעשיר. ואמרו ז"ל גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים, אייי. והוא סומך על יגיעו ומדמה בעצמו שכוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה, שזה ודאי מגונה ביותר. גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים, זה ההיפך מכל מה שדורשים, לא?

ש. זה כאילו צריך לעבוד

הרב: נכון, זה כאילו צריך לעבוד. אלא ביגיע כפיים ירא שמים שהוא גדול ממי שהוא ירא שמים ואינו יגיע כפים. למה? טעם הדבר נראה שהוא משום שהיגיע, מי שיגע בכפיו רואה בחוש שאין העמל והיגיעה נותנים לאדם ולא כלום, ואך ברכת ה' היא תעשיר, ואין העבודה אלא קללה שנתקלל בה אדם הראשון בזעת אפך תאכל לחם, וע"י כך מתחזק בטחונו וסמיכתו על ה' יתברך, מה שאין כן מי שאינו נהנה מיגיע כפיו ולא נתנסה בעצמו במצב זה ולא חש באמת הזו ולא ירד לסופה, עדיין מקננים בליבו ספקות שמא יש תועלת בעמל החומרי, ושמא אף היא נותנת משהו לאדם, וזוהי גדולתו של הנהנה מיגיע כפיו. עכשיו ברור, גדול הנהנה מיגיע כפיו שהוא רואה שיגיע כפיו לא מביא כלום, מירא שמים שמאמין שזה כך, כי המאמין יכול להיות שיהיה לו ספקות, אבל מי שבאמת יגע בכפיו ורואה שבאמת היגיע כפיים לא הביא את מה שהוא סבר, הוא גדול יותר בבטחונו יותר מירא שמים, כי לו זה ברור שזה הכל השגחת ה'. לדוגמא, חקלאי רואה את הבטחון בה' יותר מבעל מלאכה, בעל מלאכה צריך להדפיס נגיד ספר, אז הוא יודע יש מכונה יש גליונות, מכניסים זה צ'ינג צי'נג צ'ינג, אומר לך תבוא בעוד כך וכך שעות יהיה לך את הספר, חקלאי אין דבר כזה, הוא זורע ועכשיו חפש אותי. עכשיו הוא צריך כל כך הרבה דברים שיתרחשו, שירד גשם ושהגשם יהיה כמו שצריך, לא בכמות מזערית ולא בכמות מירבית, והוא צריך שהשנה לא תהיה שכונה ושלא יהיה שרב, והוא צריך שלא יהיה תולעים ושלא יהיה עכברים ושלא יהיה מזיקים ושלא יהיה עופות שיבואו וזה, והוא צריך שאח"כ אתה מבין לא יהיה שדפון וככה וככה, ואח"כ הוא צריך לזה ושלא יהיה תולעים, ואח"כ הוא צריך למכור ואחרי שהוא מוכר שלא יקפצו הצ'קים וזה, סיפור סיפור, אז ברור לו, הוא נהנה, הוא נהנה מיגיע כפיו, מה ההנאה שיש לו? שהוא יודע שהכל חרית, שהכל עמל, זה הכל תלוי בסוף בקב"ה. אבל זה אותו דבר גם בדפס, בדפס הלכה לו מכונה, הלך לו הצבע, זה פה ככה נהיה ככה, וההוא לא שילם, ההוא זה, אין דבר כזה שהכל הולך כמו שאתה חושב, אין דבר כזה. 

אז לכן צריך לדעת שמי שיגע בכפיו הוא רואה בחוש שיגיע הכפיים לא מביא בדיוק את מה שהוא חושב. מי מאיתנו כבר תכנן את יום המחר ויצא לו בדיוק מהבוקר עד הערב כל התכניות, בלי עכבות, בלי שינויים בלי כלום, מי מי יש לו דבר כזה? מי יכול להגיד, אני עשיתי לוח זמנים והכל עבד בדיוק, אין דבר כזה, אדם מזומן למקרים, ואתה לא יודע מי יצלצל ומה יודיעו לך פתאום ואיך ישנו לך תכנית, ואומר סליחה אני חייב להפסיק, אני צריך ללכת, אני ככה וככה, אשתי קנתה.... האדם לא לומד והוא חושב שהכל מסור בידו ובכוחו והוא ינהל את הכל והוא יעשה את הכל והוא אומר יותר מזה החצוף הזה, הוא אומר אני לא השארתי מקום למקרים, אני גיביתי את עצמי ועשיתי כך ועשיתי כך, לא משאיר מקום למקרים. הכל סגור. 

אייי, מי לנו גדול מיעקב אבינו שטרח בכמה השתדלות, אויויו, להעמיד את המקלות ולא הועיל לו ולא כלום, שהרי לבן החליף את משכורתו עשרת מונים, יבבי. ואף ברכת ה' היא שהעשירה את יעקב, מה העשיר בסוף את יעקב אבינו - רק ברכת ה', וקיבל יעקב מה שקיבל לא ע"י השתדלותו, והשתדלותו לא גרעה ולא הוסיפה כלום. אז אם יעקב אבינו זה לא הועיל לו, מה נדבר על סתם בן אדם. 

לכן יהודים יקרים, אלה שהם שומרי שביעית, אלה גיבורים יותר מהמלאכים, ואברכים יותר מהגיבורים שהם למעלה מן המלאכים, ובעלי הבטחון למעלה מכולם, מי שחי בחוש ומאמין ובוטח בה' יתברך שהכל מנוהל על ידו והכל מזומן על ידו, הוא יכול להיות בטוח במאה אחוז. 

כשלימדתי שיעור בטחון במטה ש"ס לשעבר, אז שמה היה אחד שניסה אותי, אחרי שלימדתי אותם שער הבטחון אז הוא ניסה אותי, מה היה הנסיון? הוא אמר, הוא רוצה לראות אם הבטחון עובד כמו שאני אומר, אז הוא עמד בצד וחיכה לטרמפ. אז כל פעם שהיה עובר רכב אז הוא היה קורא וכשהיה עובר רכב הוא היה מרים את היד, מרים את היד לא עוצר, ממשיך לקרוא, עובר עוד רכב עושה ככה לא עוצר, פתאום הוא אמר, אתה ידוע מה, אני עכשיו הולך על בטחון, אני לא מרים את היד, אני רק קורא בספר, נראה אם מישהו יעצור. אדם עומד סתם קורא בספר שמישהו יעצור? לא עוצרים, נכון? הוא רק התחיל לקרוא בספר, המכונית הראשונה שעברה, עצר לו, אתה צריך לאיזשהו מקום? ולקח אותו, למחרת הוא עשה נסיון נוסף, הוא אמר לא פעם אחת זה יכול להיות מקרה, אני עושה עוד נסיון. עשה עוד נסיון, הרים את הידיים, לא עצרו לו, אמר אני קורא בספר לא מרים את הידיים, עצר לידו ג'יפ חדש, ג'יפ חדש, אמר לו סלח לי איפה זה רחוב כך וכך אמר לו תסע ככה ככה, ואמר לו בלב שלו אני לא אגיד לו קח אותי, אז הוא אמר לו תסע כך וכך, אז ההוא לפני שנוסע, אמר לו אתה צריך לאנשהו? אומר לו כן, לקח אותו. שני נסיונות, יום אחרי יום. בקיצור רבותי, זה מי שבוטח באמת בחוש הקב"ה לא מאכזב. אבל צריך להיות בעל בטחון. 

אושר, כל המידות תלויות במידת הבטחון, מי שיש לו בטחון יש לו את הכל. חיים שלוים, רגיעות, לא מוטרד מכלום, אי אפשר להפתיע אותו, מוכן לכל, לכל גזרה כזו או אחרת. הכל כאילו מונח בכיס, הכל בסדר, כמו בן אדם שיש לו כרטיס פלטיניום הוא יכול ללכת לאן שהוא רוצה ועושה זום זום זום זום והכל, פה אפילו לא צריך לעשות זום זום זום והכל בסדר, רק הוא חושב בראש והכל מגיע. שווה, לא? 

אז התורה אומרת, מה התורה אומרת? התורה אומרת לנו, ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. אז אם אפשר שנה שלמה לא לעבוד והפרנסה מובטחת וה' אומר וציויתי את ברכתי ועשת לשלש השנים, ז"א אתה לא עובד בשביעית אני אדאג לך כבר מהשישית, שיהיה לך שישית שביעית שמונית, אז אם בן אדם מחליט חודש הוא לא עובד בא לבנות בית כנסת מה מגיע לו? לפחות שלשה חדשים. אבל צריך להיות בעל בטחון. שבת שלום. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת