"וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים". יסוד הדברים שעולם הבא מעולם הזה אינו כפי שמורגלים ללמוד. ז"א העולם הבא הוא יוצא מהעולם הזה, אבל היסוד של הדברים זה לא כמו שאנחנו מורגלים ללמוד שהעולם הבא מהעולם הזה, שעולם הבא הוא שכר שנותן הקב"ה בעד מעשי המצוות של עולם הזה, ככה אנשים מבינים, שאדם עושה מצוות בעולם הזה ואז מקבלים שכר על זה בעולם הבא. אלא סוד הדבר הוא, שכל ענינו וחיותו של עולם הבא הוא רק מעולם הזה, עולם הבא הוא מחובר ומקושר היטב לעולם הזה, כי יניקתו היא מעולם הזה משלו אין כלום, כל היניקה של העולם הבא זה מהעולם הזה, משלו אין כלום, עולם הבא דומה לים, אין בו כח הצמיחה לגמרי, חיים בו רק מן המוכן, אוכלים כל אחד ממה שהכין לו, בעולם הבא אוכלים את העולם הזה, וכל כך מבהיל הוא סוד הענין עד שבמעשה כל דהוא של יהיב דעתי להתפלל, יש בו כח הצמיחה כל כך רב עד שיכולים לאכול ולחיות ממנו לנצח נצחים. כל פעולה שאדם עושה בעולם הזה, ואפילו נתן דעתו להתפלל כמו אצל יעקב אבינו ע"ה, יש לזה השלכות לנצח נצחים. 

אחרי התבוננות נראה שדברי חכמים ז"ל מלאים מהיסוד הזה, חכמים ז"ל אמרו על הפסוק "גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגליים חוטא", שנו רבותינו, מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, לא יצר אדם על עבירות שעשה בשוגג, אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפילו במזיד, כי עבירה גוררת עבירה, אז לכן לא יצר לו לאדם על עבירות שעשה בשוגג אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפילו במזיד, ז"א מי שנכשל בשוגג הוא יגרר למזיד. והאלשי"ך הקדוש אומר שאם אדם מגיע לשוגג משמע שהיה לו מזיד גם קודם. לא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו, אלא שמצוות הרבה עתידים לבוא לידו, ז"א אם אדם זכה למצוה מסוימת אז צריך לשמוח לא עליה אלא על מה שעתיד לצאת ממנה, דהיינו מצוות הרבה עתידים לבוא, כי מצוה גוררת מצוה, אז אם בונים בית מקדש מעט ראשון לקהילות פז זה לא צריך לשמוח בזה אלא בבתי כנסת ובתי מדרשות הבאים שעתידים לצמוח מזה. 

לפיכך, אם חטא אדם בשוגג עליו נאמר "ואץ ברגליים חוטא", ז"א אם חטא אדם בשוגג אז השגגה לכאורה זה שגגה זה תקלה כאילו, הוא אומר לא לא לא, ואץ ברגליים אח"כ חוטא, מי שחוטא הוא אץ ברגליים. אמרו חכמים ז"ל, שעיקר דאגתו של אדם אינו על עצם החטא של שוגג, שזה כאין לגבי מה שצריך לדאוג, שמעתה נפתח לו פתח לחטאים רבים אפילו במזיד, כי עבירה גוררת עבירה. ואיך זה באמת מתהווה מהחטא שלו שעשה בשוגג ריבוי כל כך גדול של עבירות במזיד? הרי יש מרחק רב משוגג למזיד.

ואמנם הם הדברים שדיברנו, בעניני גשמיות הלא אנו רואים לעין מה רב כוח הצומח, אדם מניח גרעין בארץ, הגרעין נרקב ואח"כ גדל ממנו פירות למאות ולאלפים, אם רק נקלטה הזריעה בארץ ונתחברה כהוגן, עם כח הצמיחה מפרה ומרבה גידולים למדי. איזה מין שאדם מניח בארץ - אותו מין גדל, ומשום שבאמת הכל כבר יש בארץ עצמה, אלא שעבודת האדם היא רק להתוות את השבילים, להוציא לפועל מה שהוא רוצה. חוץ מזה, יש עוד צמיחה שהיא בלתי רגילה, והיא בסוד של "וציויתי את ברכתי ועשת את התבואה לשלש השנים", ששם הגידולים הם בלי סוף, הם לא כנגד מה שאתה שם אלא הם לאין שיעור. 

גם בלא דעת, כשמבינים את סוד הדברים שזה ענין של זריעה, כשמכירים את סוד הצמיחה של הנפש, נפש לא טוב, גם בלא דעת נפש לא טוב, גם בלא דעת כשמבינים את סוד הדברים שהוא ענין של זריעה, כשמכירים את סוד הצמיחה של הנפש, נפש לא טוב, אויויו אז העבירה תתן את פירותיה וזה כבר יגדל, וכשאדם מניח גרעין בארץ אין תלוי שוב ברצונו, נגמר, ברגע שזה יצא לפועל - אח"כ זה מצמיח גידולים. בלא דעתו יתן הגרעין את פריו, לכן עבירה גוררת עבירה בהכרח, ופשוט לפי זה, אל יצר לו על עבירות שעשה אלא שנפתח לו פתח שיחטא, מספיק מעשה אחד על כל ימי חייו, שאם חטא פעם אחת פששששש. 

אדם הראשון חטא, תראו כמה עבירות הוא הצמיח בעולם, חטא אחד של אדם הראשון פתח פתח - כל העולם חוטאים. מעשה אחד מספיק על כל ימי חייו. 

וכן בצד הטוב, אל ישמח על מצוה שבאה לידו אלא השם מצוות הרבה עתידים לבוא לידו, זריעה אחת היא כבר אוטומט משרישה ומוציאה גידולים וגידולי גידולים. הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה, שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה. וביאר הר"י בפירושו על אבות שנכלל כאן שני ענינים, עבירה גוררת עבירה וזהו כדרך הטבע, זה שעבירה גוררת עבירה זה בדרך הטבע, כמו גרעין המצמיח, ושכר עבירה עבירה זהו שלא כדרך הטבע. הנה גוררת עבירה שיש בטבע לבד גם כן מספיק לאדם, שבאשר יש במעשה אחד מצד הטבע יכול לצמוח ולהגדל כל משך ימי חייו של אדם, ומה גם שעוד ישנו סוד של צמיחה שעל הטבע כמו שאמרנו, שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה, אז מיהו שיוכל לשער כבר לפי זה ריבוי גידולים מה שאפשר לגדול ממעשה של אדם אחד בין לטוב בין למוטב, וכמה זה מחייב את האדם להיות רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה הכי קלה והכי קטנה. 

הרא"ש, רבינו אשר בארחות חיים ביום א' אות י"ח כתב, ויזהר ללמוד בלילה עד שיישן מתוך דברי תורה, ולא מתוך שיחה בטלה, יזהר ללמוד בלילה עד שיישן מתוך דברי תורה ולא מתוך שיחה בטלה. זהו גם כן על פי דרכנו ענין של סמוך, אם הוא מסמיך לשינה דברי תורה כבר תערב עליו שנתו, כל הלילה יצמחו ויגדלו דברי תורה, שהכל תלוי בסמוך. 

יוצא לנו מזה הערה נוראה עד מאד, הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה, שכיון שישנו ענין של צמיחה אם כן אל לאדם להשקיף על כל מעשה ומעשה כאילו הוא לעצמו, כי אם עליו להסתכל על כל מעשה שלו כמו על גרעין שמתחיל לצמוח מעתה, להתחשב עם הגידולים המתחילים עכשיו לגדול, מפני שמעשה כל דהוא של האדם בכוחו לעשות פרי וגידולים במשך כל ימי חייו, ועל כן הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה. 

אני פעם הוכחתי בן אדם אחרי שלמדתי מה שלמדתי, וזה גרר עד היום שאני מוכיח בני אדם. מצוה גוררת מצוה, אז אם אתה משקיע במצוות אל תראה את המצוה אומר אה, מצוה קלה, זה לא, עזוב יש מצוות יותר חשובות, אני עכשיו לא עם זמן, לא לא, כל נטיה קטנה אתה לא יודע מה היא מצמיחה גידולי גידולים עד סוף הדורות, ואל תזלזל בחטא קטן, אל תסתכל על החטא, תסתכל על התוצאות שלו כי הוא יצמיח גידולי גידולים לעולם ועד. אז לכן הוי רץ למצוה ובורח מן העבירה, וממילא אם פה המצוה ופה העבירה ואתה באמצע, אם אתה רץ למצוה ממילא אתה בורח מהעבירה, כי מי שרץ לפה הוא בורח מפה. אבל אם אתה לא רץ אז אתה נמצא בשיקול כל רגע או לזה או לזה, אז תרוץ למצוות ותהיה בורח מן העבירות, ויהיה לך גידולי גידולים לאין שיעור ואין סוף של מצוות רק ממצוה אחת, ואם יש לך שתיים עוד גידולי גידולים, ואם יש לך שלש עוד גידולי גידולים, יבבי. ואם יש לך בעל תשובה - עוד דורות על דורות, יש לך עוד בעל תשובה - עוד דורות על דורות, ואם יש לך בית כנסת - כל התפילות וכל השיעורים, יבבי, וכל השידורים וכל החוזרים, ווי ווי ווי ווי. ובטח זה נותן חשק לאנשים גם כן להקים בית כנסת, יבבבבבי. איזה מתנות נותן הקב"ה, איזה הזדמנויות יש בחיים האלה, ללקט ללקט מצוות מצוות מצוות מצוות, יש חול חול חול חול, בית כנסת מלא חול חול חול חול, כל גרגר שמה זהב, כל פינוי ימינה ושמאלה וזה פה ושם יוווווו כמה מצוות.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...