"והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי". ובתורת כהנים דרשו חכמים ז"ל כי לי הארץ, אל תרע עינך בה כי גרים ותושבים אתם, אל תעשו עצמכם עיקר, וכן הוא אומר כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו, וכן דוד אמר כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי. אתם עמדי כי גרים ותושבים אתם עמדי, אתם עמדי דיו לעבד שהוא כרבו, כשהיא שלי הרי היא שלכם, ועיין רמב"ן כאן. 

כל מה שאמרנו כרגע, הנה כל יתרונו של אדם על הבהמה זה הדיבור, והדיבור אינו פה, כי גם תוכי ידבר, אלא שאינו מבין כלל מה הוא אומר, שכן רק עוף בעל חי הוא, אבל עיקר מעלת הדיבור הוא הרוח המדבר באמצעות הפה. כתרגומו של "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" - ונפח בפאי נשמתא דחיה והוה בהדא ברוח ממללא. נפש חיה זה רוח ממללא. לכן אדם ביקר לא יבין, אפילו אם בפיו ידבר ויצפצף פטפוטי דברים בעלמא הם, ונשל כבהמות נדמו. ולפי זה ידענו כי הדיבורים עצמם אם כי שני בני אדם ידברו אותם הדברים בכל זאת, וכיון שהמדידה היא על פי רוח ממללא הרי כל מי שרוחו גבוהה מחברו תוכן מילולו אחר לגמרי הוא. וכן הדבר בשמיעתם, שכח השמיעה של כל אחד הוא שומע לפי רוחו והבנתו. אז היתרון של האדם מהבהמה זה הדיבור, אבל לא דיבור כצפצוף העופות, אלא רוח ממללא בתבונה ובהגיון. והשוני בין בני האדם זה מי מדבר, מה רוחו, זה דיבור אחר לגמרי. אם נקח סתם דוגמא, אחד אומר לחברו, תהיה בריא, ואחד אומר לחברו תהיה בריא, אחד מאחל לו איחול תהיה בריא אבל לא גורם כלום, אחד אומר תהיה בריא וגורם שיהיה בריא, הנה אותו דיבור. אז ז"א הדיבור משתנה גם לפי איכותו של המדבר. 

וכן השמיעה, אשרי אדם מדבר על אוזן שומעת, לא כל אחד יש לו אוזן לשמוע, לשמוע בלימודים, ז"א שאדם שמעו ותחי נפשכם, כוח השמיעה גדול מכח הראיה בחשיבותו, משום שחרשו נותן לו דמי כולו. "וישמע יתרו" - השמיעה שלו היתה שונה מכל אלה ששמעו עמים ירגזון, הוא שמע ונתגייר והם התרגזו, יש שמיעה ויש שמיעה, שמעו אותו דבר. יש כאלה ששמעו מה שש"ס עשו והסכימו איתם, ויש כאלה הבינו מה הם עשו, תלוי איזה אוזן שומעת, מי עומד מאחורי האוזן, ותלוי מי מדבר. 

מעתה נראה נא, מדהצריכה התורה לומר כי גרים ותושבים אתם, ולהזהיר שלא תעשו עצמכם עיקר, שמע מינה כי אדם בכוחו לחשוב שהוא בכלל לא גר ותושב כאן בעולם הזה, אלא שהארץ שלו והעולם הוא לא. בשביל זה צריך להודיע לו פסוק, גרים תדעו, והאדם מדמה שהוא בעל הבית ורוצה להאחז בתוכה, ומי פתי יוכל לחשוב כן? והלא רואה אדם בעיניו המיתה בכל עת ובכל שעה, וגם מורגל בפיהם של האנשים כי סוף אדם למות, ואין מלוים לו לאדם לא כסף ולא זהב, אז איך בן אדם יכול להיות פתי ולחשוב שהעולם הזה שלו ולהשקיע בעול הזה כאילו זה שלו וכו' וכו'? אבל לפי מה שביארנו אין בדיבורים האלה שום הוכחה על הבנתו כן בנפשו, כי אם אין הרוח ממלל מה יראו לנו עקימת השפתיים, וכל שכן הראיה והשמיעה, שאין בזה יתרון לאדם על כל בעלי חיים, גם הם רואים, גם הם שומעים, אלא שאין אותה ראיה או שמיעה נקלטת כלל בנפשם להבין תוכנה, באשר אין להם רוח ממללא, אם כן גם באדם כן הוא, כל זמן שלא הבין בבתי נפשו תכלית ומטרת הענין אשר מדבר רואה ושומע, הרי זה כאילו לא דיבר כלל ולא ראה ולא שמע מעולם. ז"א אדם שאצלו זה לא נובע מהפנימיות ואצלו זה מחוזק להבנה והסכמה והחלטה וביצוע, אז כל הדיבורים שלו דיבורי סרק. יש רב אחד שדיבר על בטחון בטחון בטחון, הגיעו הבחירות - הלך כל הבטחון. אתה דרשת לרבים צריך בטחון זה לא לחוש, לא להתבלבל... מה קרה עכשיו? לא זה יפגע, לא יתנו לי תקציב, לא זה, אה, אז הם נותנים תקציב, לא הקב"ה, אז בשביל מה אתה מלמד שיעורי בטחון? אולי תלך ללמוד בטחון, אבל לא להעביר שיעורים בבטחון, אם אתה לא מבין מה שאתה אומר ואתה לוכד מה שאתה אומר אז מה אתה מדבר? זה לא רוח ממללא, זה כבהמה נדמו. זה פטפוטי מילים. וכן הלאה כל העבירות שעושים, אמרת שאסור לעשות, דרשת ברבים שאסור לעשות, אז איך אתה עושה? פטפוטי מילים, אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו. 

ואם כי בפיו ידבר כבן דעת ומשכיל, כל זה לא כלום, זה רק חיקוי שמחקה אחרים ששמע מהם כך וזה כמעשה קוף בעלמא, וכמו תוכי שמצפצף ומלהג אבל כל רוח אין בקרבו, ואיך תדע שהוא כן? שהרי אמרו חכמים ז"ל בזוהר הקדוש, אזיל אינש בהיא עלמא וחשיב דדיליה הוא תדיר והוא אישתער בה לדרי דרין. אדם הולך בעולם הזה ומרגיש שהוא קבוע פה, והוא חושב שהעולם הזה שלו והוא ישאר פה לעולם ולעולמי עולמים לדורו דורות. נו, עצם זה לא מראה שזה פטפוטי מילים כל מה שהוא מבלבל את המח. 

גם המציאות טופחת על הפנים, שהרי האדם כבר נחר, ניחר גרונו מזעקותיו בעצמו, מה הוא צעק? הבל הבלים אמר קהלת, הכל הבל, ולאחרי כל אלה הולך ישר בעוד הפזמון הזה בפיו ומתעסק ומעמיק עצמו יותר בהבל ההבלים הזה שאומר שהכל הבל. ומושיט ידו לכל עובר ומתחנן ומפציר ומבקש ואומר, תנו לי מעט הבל הבלים. ומחפש כל הזמן כמה הוא יכול ליהנות יותר מהבל הבלים שהוא לכאורה מגנה לשמו של שלמה המלך. ושמא תאמר, אולי הוא נשתגע, אולי איבד את שכלו, לא ולא, פיקח גמור, אלא לא זאת כוונתו כשהוא אומר הבל הבלים, לא זאת כוונתו, זה לא כוונתו, הוא אומר מה נכון לחשוב, מה אמר שלמה, מה, זה לא כוונתו, זה כמו אריסטו שמצאו אותו עושה עבירה חמורה אז הוא אמר כעת אני לא אריסטו, עד העבירה אריסטו, אחרי העבירה אריסטו, בשעת העבירה לא אריסטו. זה כמו אחד שצם בין ארוחה לארוחה, ולא מעשן בין סיגריה לסיגריה, בדיוק אותו דבר.

אז ז"א, אם תחשוב שהוא נשתגע ואבד שכלו, לא, לא ולא, הוא פיקח גמור אלא שלא זאת כוונתו כשהוא ואמר הבל הבלים. אם כן מסקנה, העיקר באדם אינו מה שרואה ולא מה ששומע, ואפילו לא מה שידבר, אלא הרוח ההכרה ובינת הלב בתוכם ותוך תוכם, אלא הרוח וההכרה ובינת הלב בתוך תוך תוכם שאם יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין כל מה שהוא רואה ושומע, אז שב ורפא לו, זו הרפואה האמיתית לאדם בעולם הזה, כי גרים ותושבים אתם עמדי, אל תעשו עצמכם עיקר, היינו בהכרתם ובינתכם תשכילו לדעת כי גרים ותושבים אתם, וכמו שנאמר כי גרים אנחנו לפניך, ומכיון שאתם יודעים כי הארץ שלי הרי היא באמת שלכם, כי כל מה שקנוי לו כאן לאדם בעולם הזה היא ההכרה במלכות שמים, וכי עבד הוא למלך מלכי המלכים הקב"ה, וכשתדעו שהיא שלי היא שלכם. כמו שאמרו חכמים ז"ל, כתוב לה' הארץ ומלואה, וכתוב והארץ נתן לבני אדם, לא קשיא, כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, קודם ברכה לה' הארץ ומלואה, אחר ברכה והארץ נתן לבני אדם, אחרי שאדם הכיר והבחין באמיתות הדבר הזה באמת כי לה' הארץ ומלואה, והאדם הוא רק גר ותושב לפניו באופן זמני, אז והארץ נתן לבני אדם והיא שלכם. 

לכן והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי, אחרי חמישים שנה מחזירים את הקרקעות. זהו אין יותר, נגמר הסיפור. יוצא שאין בעלים, אין לך בעלות פה בארץ, הכל מתחיל מחדש. 

אם כן יהודים יקרים, אנחנו יודעים כולם את זה, אנחנו מכירים את הפסוקים, אמרנו אותם פעם, נגיד לאחרים, תאמין לי הכל חרתה, העולם הזה חולף, מה אנחנו מה חיינו, גומר את הסיפור מחפש הבלים, לא הבלים אלא הבל הבלים, וכמה ש יותר הבלים, ויותר עיתונים לקרוא ויותר רדיו לשמוע ויותר לנסוע לכל מיני טיולים ולכל מיני מקומות כאילו הוא יוצא לקברי צדיקים וכו', בקיצור מחפש לו כל מיני הבל הבלים. 

אדם צריך לדעת, כיון שאתה גר ויכולים כל רגע להגיד לך חביבי, נגמרה הויזה, אתה צריך עכשיו לחזור בחזרה, צריך להיות מוכנים. אדם לא יודע מה עיתו, ומידת ימיו מהי, לכן יחשוב שזה היום האחרון וישתדל להספיק מה שאפשר ביום הזה, וכן על זה הדרך, ולזכור שגרים. דברים פשוטים נכון? אבל קשים ליישום, ככל שהם פשוטים כך הם קשים ליישום, כמו שאומר בעל המסילת ישרים, לא באתי לחדש שום דבר, דברים ידועים, אבל לרוב פשטותם ולרוב ידיעתם אנשים דשים בהם ואומרים זה אני יודע, זה אני יודע, ממשיכים הלאה, מה זה אתה יודע? אתה יודע זה פירושו אתה מבצע, זה יודע, אם לא זה לא יודע כלום, זה לא שמע ולא ראה ולא ידע ולא נודע, רק מי שמבצע זה יודע, מי שלא מבצע לא יודע כלום. בהמה. גם היא יכולה לשמוע מה שאנחנו מדברים, היא מבינה מה שמדברים? היא עושה מה שמדברים? לא. זה שיש לך יתרון שאתה מבין את התדר שאנחנו מדברים זה לא מקנה לך כלום, אפשר לדבר גם עם דולפין. נו, אז מה זה אומר? 

לכן צריכים לזכור שאנחנו פה רק באופן זמני, ומה שאפשר להספיק בכל יום להוסיף בתורה, במצוות, בחסדים, כולו רווח. ברגע שיוצאים זה מה שיש. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....