---

19-7-12
פרק ד' משנה ה'. פרקי אבות.
מעשה באיש אחד שכעס על אשתו, כנראה על ששרפה לו את התבשיל. אמר לה הריני נודר שאין את נהנית ממני דבר עד שתלכי ותטעימי את תבשילך לרבי יהודה ורבי שמעון. הגברים של פעם היו שולחים לרבנים חופשי, לירק עליהם, להטעים אותם. הלכה אותה אשה לרבי שמעון ורבי יהודה ואמרה להם את דברי בעלה, רבי יהודה טעם מן התבשיל ואמר, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמר הקב"ה, שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים, אני על אחת כמה וכמה. רבי שמעון לא טעם מהתבשיל, כדי שלא יהיו רגילים בני אדם לנדור נדרים. כי ההוא נדר אני לא נהנה ממך יותר דבר עד שתלכי ותטעימי, אז כל אחד ינדור נדרים על חשבון החכמים, אז הוא העניש אותו, אתה נודר נדרים - תשלם אותם, אז הוא לא טעם רבי שמעון. רבי יהודה מסיבה - להשכין שלום, ומה הקב"ה הסכים שימחה שמו, רבי שמעון אמר אין, שלא יתרגלו לנדור נדרים. גמרא בנדרים ס"ו.
דרש רבי יהודה את הפסוק אשה יראת ה' היא תתהלל, הפסוק אומר שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל, שקר החן זה דורו של משה ויהושע בינון, והבל היופי זה דורו של חזקיה, אשה יראת ה' היא תתהלל, זה דורו של רבי יהודה בר עילאי, שהיו שישה תלמידים מתכסין בטלית אחת מרוב עניות, ועוסקים בתורה. סנהדרין כ'.
הדור של משה רבינו ויהושע בינון קיבלו את התורה, דור מקבלי התורה, דור דעה, רבי שמעון בר יוחאי אומר על הדור הזה, לא היה ולא יהיה כמוהו, אנשים ענקים במדרגתם. זה נקרא שקר החן. הם קיבלו תורה, אבל כפה עליהם הר כגיגית, הם היו במעמד הר סיני, הם יצאו באותות ומופתים, משה רבינו, אה, שקר החן. דורו של חזקיה המלך, שנעץ חרב בבית המדרש בפתח, אמר מי שלא ילמד תורה ידקר בחרב. כפיה דתית. תוך שלש שנים לא נמצאו נער ונערה שלא ידעו את כל התורה כולה. ולכן כשבא סנחריב עם כל צבאות עולם, 370 מיליון, מתו כולם באיווחת המלאך גבריאל, או לקול שירתם של המלאכים, ונמצאו פגרים מתים בזכות זה, שהוא גרם שילמדו תורה. זה נקרא הבל היופי. הם הבל, הבל היופי. כי כשאומרים שמה שהוא נעץ את החרב בבית המדרש, פירושו של דבר אתה לא לומד - אתה תלך לצבא ושמה אתה תדקר בחרב. אבל אשה יראת ה' היא תתהלל, באיזה דור מתהלל הקב"ה? בדורו של רבי יהודה בר עילאי. למה? שישה מתכסים בטלית אחת, בשמיכה אחת, מרוב עוני, מרוב עוני, ולומדים תורה ועוסקים בתורה, מישהו הכריח אותם? היה אותות ומופתים? הבטיחו להם מזגן? כסאות מרופדים? שום דבר. כביכול אין לתורה מה להציע בכלל, לא אלפיים שקל ולא שש מאות שקל, שמיכה אחת לשישה אנשים, וכולם נדחקים וכולם מסתדרים העיקר ללמוד תורה. אה, זה יראת ה'. זה יראת ה'. אנשים באים ללמוד תורה רק מגדלותו של רבי יהודה בר עילאי. זה תורה. תשים שני אחים עם שמיכה אחת, נראה איך יסתדרו, שישה אנשים זרים מבוגרים ביחד.
בתחילת ההרצאות שלי, לפני 35 שנה, היו הרצאות של אלף אלפיים שלשת אלפים כל ערב, כל ערב אבל, כל ערב, בכל רחבי הארץ. 31 יום בחודש הייתי מופיע. הרצאות גדולות, כולם היו ככה, זה היה כמויות, לא הייתי בא פחות, והיה מלא, אוטובוסים היו נוסעים ממקום למקום, בסוף הערב היינו ממלאים מכוניות מי שרוצה ללמוד בישיבה ועולים איתם ישר לירושלים, לא משנה איפה היינו, וככה מילאנו ישיבות. פה בבני ברק שערי תורה, בירושלים מחנה ישראל של הרב פיינדלר, ומרוב שהבאנו לא היה מקום בישיבות, ככה היו בהתחלה שלשה אנשים פה, בשערי תשובה של הרב יפרח, חמישה אנשים היו, התחלנו להפציץ אותם, בנו ישיבות בנו זה. אז היו מגיעים בשעה שתיים שלש ארבע, לא היה מקום, עכשיו אתה מביא בן אדם אין מקום, היו קמים בעלי התשובה מהשינה מהמיטה, יורדים לרצפה ונותנים לחדש להכנס למיטה. כך היה כל ערב, כל ערב. עד שאמרתי לרב חנוך גבהרד שהיה אז אחראי להרצאות שלי, הוא היה מסדר את הסקג'וור, נקח קראוון, נרד לאלעד נתחיל לעבור עד הצפון, ואוטובוסים אחרינו יאלה למעלה. זה היתה תקופה של שנים רצופות, רצופות ככה. זה מה שאוהב הקב"ה, דורו של רבי יהודה בר עילאי, באים לתורה בלי תנאים. לשמה.

ש. איך השם עילאי?

הרב: בר עילאי, ע' י' ל' א' י', זה התנאים הכי טובים, שבן אדם בא זה תנאים רווחים... היו לומדים במערות עם נרות, במערה עם נר....
....וכשהיה מתכסה בו היה מברך, ברוך שעטני מעיל, וזה מכיון שהיה חביב עליו ביותר שלא היה לו בגד אחר, עניות גמורה. פעם אחת גזר רבן שמעון בן גמליאל תענית, תענית ציבור, ורבי יהודה ברבי עילאי לא בא, כי לא היה לו במה להתכסות להתעטף בו. כתוב לא ילבש גבר שמלת אישה, איך הוא לובש את הבגד שאשתו גם לובשת? אומר המהרש"א, שהבגד הזה היה לגבר ולאשה, ז"א לא היה ניכר. שלח לו רבן שמעון בן גמליאל מעיל במתנה על מנת שיתעטף בו, הוא הבין שהוא לא מגיע כי אין לו מעיל, אשתו בטח יצאה לשוק ואין לו עם מה לבוא, לא רצה רבי יהודה לקבלו, הגביה את המחצלת ואמר לשליח, ראה כמה עושר יש לי, שנתמלא כל המקום זהובים, אך לא נח לי ליהנות בעולם הזה, וזה מעשה נס שנעשה לו והוא היה בטוח שייעשה לו, כדי שלא יתבייש. אז הוא הרים ככה על בטוח. נדרים נ"ב.
היה צדיק גדול שהיה מפורסם בצדיקותו ובצדקותו... ובאו אצלו מכל העולם, הגיע אצלו פעם תלמיד חכם גדול עשיר, וכשהוא בא לא היה לו כסא אפילו להושיב אותו, אז הילדים שלו יצאו החוצה, הביאו שני לבנים ושמו קרש עליהם ונתנו לרב והעשיר לשבת, בסוף לפני שהוא הולך, אז הוא אומר לו איך צדיק כזה גדול ומפורסם בכל העולם, אין לו אפילו כסא לאורח? אמר לו ואתה למה אין לך כסא? למה אתה הולך בלי כסא? אמר לו למה אתה שואל אותי למה אני הולך בלי כסא? הרי אני עובר אורח, אומר לו גם אני עובר אורח. אין לו קביעות בעולם, אני עובר אורח, מה אני צריך להשקיע בעולם? הא, אשריכם של בעלי מדרגות שלא זקוקים כלל לעולם הזה משום דבר.
במסכת שבת אמרו, אמרו חכמים, כך היה מנהגו של רבי יהודה בר עילאי בערב שבת, מביאים לו ערבה מלאה במים חמים ורוחץ פניו ידיו ורגליו, לא היה אז כמו אצלנו אמבטיה וזה וזה, היו הולכים במרחץ, אבל בערב שבת מביאים לו ערבה מלאה במים חמים ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינים המצויצים ודומה למלאך ה' צבקות. גמרא בשבת כ', לכן מנהג התימנים בערב שבת לצאת בטלית לבית הכנסת. כבר רבי יהודה בר עילאי, וכך הרמב"ם פוסק, שמנהג החכמים ותלמידיהם לצאת בערבי שבתות מעוטפים בטלית. כמובן שהוא מרחיב שעדיין יום, אם לא אז רק מתעטפים בלי לברך.
בערב תשעה באב היו מביאים לו לסעודה מפסקת פת חרבה במלח, ויושב בין תנור לכיריים, במקום הכי פחות שיש, ואוכל ושותה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. תראו בגנזי הקרוב מה יהיה כתוב על המלאך. תענית ל'.
מין אחד - כופר, ראה את רבי יהודה ברבי עילאי שהיו פניו צהובות, דהיינו שמחות ומאירות. אמר אדם זה יש בו אחד משלשה דברים הללו, או שותה יין, או מלווה בריבית, או מגדל חזירים. שמע רבי יהודה ברבי עילאי, אמר לו, תיפח רוחו של אותו האיש, אחד מהם אין בי, לא מלווה בריבית אני ולא מגדל חזירים אני, ששניהם אסורים לישראל. ולא שותה יין אני, שאפילו כשאני שותה ארבע כוסות בליל פסח אני חש בראשי מפסח עד שבועות. אמר לו אז למה פניך צהובות? אמר לו התורה היא מאירה פני, שנאמר בקהלת ח', "חכמת אדם תאיר פניו". גמרא בירושלמי פרק ח' הלכה א'.
מעשה בחסיד אחד שיצא לטייל בכרמו בשבת, ואמרנו שמעשה בחסיד אחד רבי יהודה. מעשה בחסיד אחד שיצא לטייל בכרמו בשבת, וראה שם פרצה אחת בגדר, וחשב עליה לגודרה במוצאי שבת, בשבת הוא חשב שהוא יגדור אותה אחרי השבת, אמר, הואיל וחשבתי לגודרה בשבת, המחשבה היתה בשבת, אני קונס את עצמי שלא לגודרה עולמית, איך הוא נתן למחשבה שלו לשוטט ולחשוב על מלאכה אסורה בשבת. כתוב שלא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול, שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, אבל אין מצוה כזאת לא להרהר. אבל הוא היה חסיד. מה עשה לו הקב"ה? הצמיח לו שם במקום של הפרצה אילן אחד של צלף וגדר לו את המקום. ומאילן זה היה ניזון ומתפרנס כל ימיו. שבת ק"נ. אתם רואים, מי שמהדר בשבת איך השבת מהדרת אותו?
אמרו עליו על רבי יהודה בר עילאי, שהיה משתדל מאד לשמח חתן וכלה, והיה נוטל ענף של הדס, ומרקד לפני הכלה ואומר, כלה נאה וחסודה. כתובות י"ז.
ציונו של רבי יהודה בר עילאי נמצא בסביבות העיר צפת, שלשה קילומטר צפונית מערבית לצפת, ליד הכפר עין זיתים, על עין הדרך למירון. מקובלי צפת היו עולים לקברו של רבי יהודה בר עילאי מידי שבת ובערבי ראשי חדשים, גם הערבים כיבדו את מקום הציון ונהגו להדליק שם נרות.
הוא היה אומר, אמר רבי יהודה בר עילאי, כל העושה דברי תורה עיקר ודרך ארץ טפל, עושים אותו עיקר בעולם הזה. דרך ארץ עיקר ודברי תורה טפל, עושים אותו טפל בעולם הזה. כל העושה דברי תורה עיקר ודרך ארץ, מלאכה, טפל, עושים אותו עיקר בעולם הזה.
בלילה נטמן גדול הדור הרב יוסף אלישיב זצ"ל, מאות אלפים ליוו אותו, תראו לי חילוני שהיה לו כזה דבר. רבין אחרי הרצח ששמו אותו שלשה ימים ברחבת הכנסת, אלפים בסה"כ. שלשה ימים. פה, במשך זמן של ארבע חמש שעות בלבד עד הקבורה, מרגע שהודיעו עד זה מאות אלפים, וזה עוד בלי אנשי חו"ל שרצו להגיע, ואלו שלא הספיקו ואלה שהיה להם חתונות כבר ואלה שהיה להם זה, זה כבודה של התורה, זה עיקר בעולם הזה, וכל העולם היה משחר לפתחו כולל ראשי ממשלות כולל הכל, וידעו - המילה שלו קובעת. והיה לו מזל, מזל, מזל גדול ושכל רב, שפעם אחת הוא הלך בהיותו אברך לשמוע זמר מפורסם שהיה יראש מים ומפורסם, ירא שמים אבל, ובדרך הוא אמר, מה אני אבטל זמן של לימוד תורה לשמוע את החזן? סב על עקבותיו וחזר, מה יצא ממנו? הרב אלישיב. אם הוא היה הולך לשמוע את הזמרה, לך תדע מה היינו מקבלים.
מי שדרך ארץ עיקר ודברי תורה טפל עושים אותו טפל בעולם הזה. כמה כתבו על שמיר עכשיו שנפטר, ושמו אותו ברחבת הכותל וכמה באו? בושה וחרפה.
משלו משל למה הדבר דומה, רבי שמעון בר יוחאי נפטר לפני אלפיים שנה, בהילולא שלו מגיעים בערך מאות אלפים. מה מבקשים? רפואה, פרנסה, ישועה, זיווגים, זרע חי וקיים, כל הבעיות מבקשים. תראו לי רופא הכי מפורסם שאיזה חולה הולך לקבר שלו שיתפלל עליו. תראו לי איזה ראש ממשלה שיש לו בכלל מנין ליארצייט. בן גורגור כשהולכים אליו אז רק עם השומרי הבאדי גרד, השומרים אנשי הבטחון ביחד בקושי מגיעים למנין, ומנין לא כשר כי הם מחללי שבת אז גם מנין אין לו. וזה בן גורגור שהקים כביכול את המדינה, ראש הממשלה הראשון. אתם מבינים מה זה כבוד ינחלו? לא רק בעולם הבא, גם בעולם הזה ולאחר פטירתם. אז רואים מי מוערך ע"י עם ישראל ומי לא. מי היה הרמטכ"ל השלישי של מדינת ישראל? מי היה ראש הממשלה הרביעי של מדינת ישראל? את מי זה מעניין בכלל? כמה ראשי ממשלה היו? לך לתיכוניסטים, הם לא יודעים איפה חיפה, תראה לו במפה תראה לי איפה חיפה, מפה לא כתוב שמות, הוא לא יודע בכלל. עשו מבחנים, אתם חושבים שזה רק התלמידים? גם המורים ככה, לא בזה, במושגים ביהדות, ה' ירחם. אנשים חיים את הרגע, ואנחנו לומדים פה כל יום את ההיסטוריה של עם ישראל לפני אלפיים שנה, שלשת אלפים שנה, וזה נר לרגלינו, וזה מה שמחיה אותנו, ומזה עם ישראל מתפרנס עד ה יום, מדבריהם ומעשיהם של אותם חכמים של פעם, ומאלה של היום שמדברים ונושמים אין מה ללמוד מהם כלום. יש דבר אחד ללמוד מהם, מה לא להיות ואיך לא להתנהג, זה הלימוד היחידי שאפשר ללמוד מהם. איך הספיד עזר ויצמן את רבין, איזה בלורית היתה לו, לא היה לו להגיד, הוא היה אומר, מה לעשות, עמי ארצות. שיחקנו יחד, שתינו יחד, אכלנו יחד, זה מה שיש להם להגיד. חוסיין מלך ירדן כשבא אמר פסוקים מפרשת השבוע, כל אלה שבאו מחו"ל אמרו פסוקים מהתנ"ך. ועזר ויצמן בכלל לא ידע באיזה פרשה אנחנו. בושה וחרפה.
פעם הייתי במלון הנסיכה, סיפרו לי המלצרים, הראו לי שמה יש חדרים חדרים, יש של הנשיא ויש חדרים של זה, כל מיני, יש חדר שהוא בצביון של סינים ויש חדר של יפנים, בקיצור יש להם כמה קומות עם ג'ננות כאלה. אז אמרו לי שפה עזר ויצמן היה, והוא היה מתמסטל בלילה, שותה מזעטט. ובמסדרון הוא היה יוצא החוצה עושה פרררררר פרררר פרררררררררר ורץ כמו מסטול. היו צריכים לעצור אותו כל המלצרים והזה, ככה היה מתנהג. בגיל שבעים משהו כזה כשהוא היה כבר חצי בדרך החוצה, הוא עוד ביקש לעלות על מטוס וזה, בחור טוב היה, נחמד, איזה בלורית היתה לו. חבל על התסרוקת.
אז גם ערבים כיבדו את מקום הציון של רבי יהודה בר עילאי. דרך אגב בהרבה ארצות בחו"ל עד היום ערבים קוברים על קברות צדיקים יהודים, כמו רבי יעקב אבוחצירה, כמו הרב שבזי זצ"ל, שוטפים את הקבר, מנקים הכל, מסבירים מגיעים תיירים, הם אומרים להם מי זה מה זה הכל. כל מיני מקומות בעולם.
משלו משל למה הדבר דומה, לאיסטרטיה שהיא עוברת בין שתי דרכים, זה רחוב דרך ארץ, אחת של אור ואחת של שלג, אם מהלך כנגד האור הרי נכווה באור, ואם מהלך כנגד השלג הרי לוקה בצינה, כיצד יעשה? ילך בינתיים ויזהר בעצמו שלא יכווה באור ושלא ילקה בצינה. אבות דרבי נתן כ"ח.
דרש רבי יהודה ברבי עלאי, לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, הללו בוכים והללו בוכים. צדיקים בוכים מרוב שמחה לפי שנדמה להם יצר הרע כהר גבוה, והם אומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה. ורשעים בוכים מרוב צער, שנדמה להם כחוט השערה והם אומרים היאך לא יכלנו לכבוש את חוט השערה הזה? ואף הקב"ה תמה עמהם, שנאמר בזכריה ח', "כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה, גם בעיני יפלא, סוכה נ"ב. אז רגע, מה זה יצר הרע, זה הר גבוה או שזה שערה? אומרים חכמים שיצר הרע הוא בסה"כ שערה, רק כיון שהצדיקים מתגברים עליו פעם אחר פעם אז זה עוד שערה ועוד שערה ועוד שערה עד שנהיה הר גבוה. אבל הרשעים אפילו פעם אחת לא התגברו עלו, אז הם ראו אותו בגודל הטבעי, מה זה רק שערה ולא התגברנו? אתה אומר לבן אדם תלמד שבעה דפים, לא מבין מה הקושי, לקרוא, אפילו אם אתה לא מבין, מה הבעיה לקרוא? כל הזמן מדברים, אתמול דיברתי על מעלת הדיבור, במה אדם זכה יותר מן הבהמה שיש לו דיבור אז הוא יכול לדבר, דבר, דבר, דבר, ודיברת בם ולא בדברים בטלים, דבר. כל רגע שאתה מוציא פסוק כל מילה תרי"ג מצוות, אם היית אומר אלף אלף אלף אלף אלף ועל כל מילה שאתה מוציא היה יוצא לך אלף, אלף דולר, אלף דולר, אלף דולר, אלף דולר, היית מפסיק להגיד אלף אלף אלף אלף אלף? ואתה אומר מילה - תרי"ג מצוות, תריג תריג תרי"ג תרי"ג תרי"ג, תגיד אפילו פסוק אחד כל הזמן, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, אתה מקבל על המילה את ועל בראשית אותו דבר. נו.
אחות לוטן טמנה, אמרו חז"ל למה להגיד פסוק זה אפילו לומר פסוק זה? אם אתה נמנע מדברי תורה אתה מתאחה לארור. ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, לוטן זה לשון ארור, ליט בארמית, לוטיה, אחות לוטן, אתה רוצה להיות אחות לארור תמנע - תמנע את עצמך מדברי תורה, אז אתה אומר ואחות לוטן תמנע, ואחות לוטן תמנע, ואחות לוטן תמנע, ועל כל פסוק שאתה אומר אתה מקבל תרי"גים תרי"גים תרי"גים תרי"גים, כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, נישט שייכל, נישט שייכל.
רבי יהודה בר רבי עילאי אומר, כל שלא מלמד את בנו אומנות הרי הוא כאילו מלמדו ליסטות, להיות גנב שודד, קידושין כ"ט, ורבי נהוראי מה אמר? איני מלמד את בני אומנות אלא תורה. רבי יהודה ברבי עילאי אומר, אומה זו, עם ישראל, משולה לעפר ומשולה לכוכבים, שהם יורדים - יורדים עד עפר, וכשהם עולים - עולים עד לכוכבים. מגילה ט"ז.
רבי יהודה בר עילאי אומר, אכול בצל ושב בצל, ואל תאכל אווזים ותרנגולים ויהיה ליבך רודף עליך. פסחים קי"ד. שמעת איזה אוכל? אכול בצל ושב בצל, ואל תאכל אווזים ותרנגולים ויהיה ליבך רודף עליך, אל תתמכר לחיי העולם הזה, מה יש לאכול, בצל בצל, לא, עכשיו אני פותח שולחן, עכשיו עושה ארוחה, עכשיו זה... הא, אין זה טוב אני אלך לקנות, אהה, קח מה שיש בחיאת יאלה תגמור, זה דלק לנסיעה, אל תעשה מזה סיפור. אחרי הס"מ שיש לנו בחיך הכל אותו טעם, ועל זה משלמים הרבה כסף, תאכל בטטה, או תאכל תפוח אדמה או תאכל פירה, או תאכל צ'יפס, הכל זה אותו דבר.
רבי יהודה בר עילאי אומר, מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים? דורות ראשונים עשו תורתם קבע ומלאכתם עראי, ושתיהן נתקיימו בהם בידם, דורות אחרונים, זה דורות אחריו, עשו מלאכתם קבע ותורתם עראי ושתיהן לא נתקיימו בידם. אז יש כאלה שואלים, מה, אבל יש רבי יוחנן הסנדלר, והיה רבי יהושע הפחמי והיה זה, אז איך הם עבדו? אז איך הם עבדו? הנה תשובה, רבי יהודה בר עילאי, ראשונים תורה היתה קבע, מלאכה עראי, התקיימו בידם גם זה וגם זה, היה להם מה לאכול והיה להם חכמה מרובה לאין שיעור. דורות אחרי, עשו מלאכה קבע והתורה עראי, שתיהם לא התקיימו בידם. הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם, ולא עלתה בידם. לא היה להם את הבטחון מספיק, הנה הוא אומר מפורש רבי יהודה בר עילאי.
אז בכל דור ודור זה לא משנה מתי אתה נמצא, תלוי בדרגת הבטחון שלך. זה מה שקובע. אז זה היה רבי יהודה בר עילאי. ועל רבי נהוראי נלמד אחרי זה.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.