מעשה אבות | רבי יהושע בן לוי | הרב אמנון יצחק
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
הוא מיד מתה, ואז הלכו לדרכם.
בשנה הזאת רבי יהושע בן נביא טמא בלבו מאוד על כך.
ואמר לו לאליהו, וכי זהו שכרו של אותו עני שאירח אותנו בכבוד גדול ועכשיו גרמת לו לכך שטמוד פרתו?
ואלוהו ואשתו עשו לנו כבוד גדול.
ענה לו אליהו, שכחת את התנאי שהיה בינינו שתשתוק כל הדרך ולא תשאל על דבריי ועל מעשיי כלום?
אמר לו רבי יהושע, מחילה, מחילה.
רצוני להמשיך עמך בדרך, לא אשאל שאלות.
בערב היבואו אל ביתו של עשיר אחד,
ביקשו ממנה אם יוכל לארח אותם בביתו.
ויאמר להם העשיר, אתם יכולים לשבת פה עד מחר,
אך תסתדרו לבד להשיג לכם אוכל ושתייה מבחוץ.
ולא התייחס אליהם כלל, נתן להם אכסניה בלי אוכל.
וישבו בביתו בלא אכילה ושתייה,
ובביתו של עשיר זה היה קיר שנפל והיה עליו לבנותו.
ויהי בבוקר והתפלל אליהו הנביא, הוא בנה את הקיר.
והלכו שניהם משם.
גם על זה תמר רבי יהושע בן נביא, הוא כבר פחד לשאול שאלות, לא שאל.
המשיכו אליהו הנביא ורבי יהושע בן נביא ללכת דרכם כל היום, עד שהגיעו בערב לבית כנסת גדולה שיש שם ספסלים מזהב או מכסף.
וכל אחד שם ישב על כיסאו, איש איש כפי כבודו ועיקרו.
כשראו אותם האנשים, אמר אחד מהם, מי יאכיל את העניים האלו הלילה הזה?
הם נדמו כעניים.
ויען אחד מהם לאמור שיביאו להם לכאן לחם ומים למלח ויאכלו וישתו.
וכן עשו.
אף אחד לא הזמינם לביתו
ולא כיבדו אותם כראוי כלל.
וילינו וישבו במקומם עד אור הבוקר, בבוקר ויקומו, בטרם שהלכו, אמר להם אליהו,
משמחי אלוהים, כולכם ראשים.
והלכו לדרכם כל היום.
בנוסף לרבי יהושע יגון על יגון, אך לא אמר דבר.
לעת ערב הגיעו לעיר אחת, וכשראו אותם תושבי העיר מיד יצאו לקראתם בלב טוב ושמחה גדולה.
ויקבלו מסבר פנים יפות וישמחו עמהם, והושיבו אותם בבית גדול ויפה שבעיר,
ויאכלו וישתו, וירינו שם חבוד גדול. ויהי בבוקר, טרם הלכו להם
התפלל אליהו ואמר, יהי רצון שלא ייתן בכם הקדוש ברוך הוא אלא ראש אחד.
כאשר שמע זאת רבי יהושע בן נמי, כבר לא יכל להתאפק יותר מכל המעשים שראית אליהו והנביא עושה.
ויאמר אליהו, אמון לי, מה הטעם לכל מעשיך תמוהים?
ויאמר לו אליהו, גלה לך טעם מעשיי שראית.
דע,
האיש המסכן שהרגתי את פרתו נגזר על אשתו אותו,
היום שתמות.
ואני התפללתי לקדוש ברוך הוא שפרתו תהיה פדיון לנפש אשתו.
הטעם שבניתי לאיש העשיר את הקיר שנפל בביתו הוא,
מפני שאם הייתי מניח אותו לבנותו,
היה מגלה את היסוד והיה מוצא בו מטמון גדול מזהב ומכסף.
ועל כן בניתי לו את הקיר.
ודע שמאירה שוב ייפול הקיר ולא ייבנה עוד.
זאת אומרת,
לא נתן לו פרס.
מאותם אנשים שהתפללתי עליהם שיהיו כולם ראשים, מפני שרעה היא להם שכולם יהיו ראשים.
כי על ידי זה יהיה להם מחלוקת
מעצתם ומחשבותיהם, כל מקום שכולם בו ראשים יהיה נשחט ונחרב ומשתומם.
כל אחד רוצה להגיד דעה, והם לא הולכים מכות.
ואנשים שהתפללתי עליהם שיהיה להם רק ראש אחד, זה מפני שטובה היא להם שישובו מעשה מעצתם, לחצה אחת.
מי ישמחו ברוח המחלוקת לא תבואו ביניהם, לא תתחלף עצתם ולא תופר מחשבתם.
על כן יאמרו המושלים, ברוב חובלים תטבענה ספינות.
וכן אמרו, בראש אחד תתיישב עיר.
אלה שמושלים משלים,
אומרים ברוב חובלים,
שיש הרבה חובלים,
תטבענה ספינות.
אבל בראש אחד תתיישב עיר.
אם יש ראש עיר אחד, תתיישב עיר.
אם אדם היה נברא עם שני ראשים, זה היה יותר טוב? פחות טוב?
פחות טוב.
אז הוא בירך אותם, שילם הרבה ראשים, לא שניים.
ועוד אמר לו אליהו הנביא לרבי יהושע בן נביא לפני שנפרד ממנו.
דע שאם תראה בעולם הזה רשע וטוב לו, דע לך שזה לרעתו.
לפי שמקבל את שכרו בעולם הזה, ועונשו עתיד להיות לעולם הבא.
ואם תראה צדיק ורע לו בעולם הזה, דע ששכרו מובטח לו לעולם הבא.
ואחר כך שאלו איש בשלום חברו, ונפרדו לדרכם בשלום.
מעשיות רבי נסים גאון.
דמות פניו של רבי יהושע בן נביא הייתה כפני מלאך.
כפי שמובא מעשה ברבי חנינא ורבי יהושע בן נביא, שהלכו אל השר של העיר כסרי.
כשראה אותם עמד מפניהם.
אמרו לו משרתיו, הכי מלפני יהודים אלה אתה עומד?
הרומאים שלטו פה.
והיהודים היו העמדים שלהם.
אז מה פתאום הוא עומד?
אמר להם דמות פניהם כפני מלאכים, לפיכך עמדתי.
גוי שמבין במלאכים.
ירושן מברכות,
פרק ה' הלכה אליהם.
במסכת כתובות עין זן,
מובא שם אשר רבי יהושע בן לוי למד תורה במסירות נפש.
והיה מלמד תורה גם לבעלי מחלות מדבקות.
ולא חשש שלה להתדבק מהם.
הוא היה תמיד אומר שהתורה מגינה ומצילה, והעוסק בתורה אינו עלול לחלות.
אדרבה, אם חלה, התורה מבריאתו.
חש בראשו העסוק בתורה, שנאמר כלביאת חנם לראשיך.
חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר ולכל בשרו מרפא.
זיכרונו היה מופלא ביותר,
כפי שהוא העיד על עצמו שהוא זוכר את הנשים שהיו עם אימו בשעת לידתו.
ירושלמי כתובות,
פרק ה' הלכה ו'.
כן.
מאותה שעה של הלידה הוא זוכר את כל הנשים שהיו עם אימא שלו.
זיכרונו, זיכרונו, לא אורוח הקודש.
זיכרונו, זיכרונו.
זיכרונו, די, נו, מה אתה מתווכח? זיכרונו.
תזכור את זה, זיכרונו.
בכל ערב שבת
היה נכדו קורא באוזניו את פרשת השבוע.
פעם אחת שכח רבי יהושע בן אביב לשמוע את הפרשה מפי נכדו,
ורק לאחר שנכנס לבית המרחץ לפרשת בגדיו נזכר בכך.
מי עשה מיד למשת מלבושו וחזר לביתו.
וכשרה הזאת רבי חייבא רבה, תלמידו מאוד תמה על כך.
ואמר לי רבו, עוד כדי כך אתה טורח בשביל לשמוע את הפרשה מפי נכדך?
אמר לו רבי יהושע בן נביא,
חייה בני,
האם כלאי בעיניך שמיעת הפרשה מנכדי?
דע לך שכל השומע פרשה מבין בנו כאילו שמעה מהר סיני,
שנאמר בהודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני ה' אלוהיך בחורף.
ומי יהושע בן נביא?
אף זכה לפגוש את המשיח מחייו.
כפי שמסופר במסכת סנהדרין צדיק חטא,
שפעם אחת שאל רבי יהושע בן נביא את אליהו הנביא, ממתי יבוא המשיח?
אמר לו אליהו לך, הוא שאל אותו בעצמו.
בהיכן הוא שרוי?
אמר לו בשער רומי הוא יושב,
בין עניים סובלי חוליים.
הסימן שיהיה לך כדי לזהותו הוא,
שכל העניים מתירים את תחבושותיהם וחוזרים וחובשים כל פצעיהם בבת אחת.
ואילו הוא מתיר וחובש, מתיר וחובש.
כדי שלא תתעכב הגאולה על ידו, מתבקש פתאום.
כששמע זאת רבי יהושע בן נביא,
מיד הלך לשערומי, מצאו למשיח וברכו, שלום עליך רבי ומורי.
ענה לו המשיח ואמר שלום עליך בר לבאה בן נביא.
שאל אותו רבי יהושע, אם מתי יבוא אדוני?
אמר לו היום.
חזר רבי יהושע אל אליהו הנביא.
אמר לו אליהו, מה אמר לך המשיח?
אמר לו, אמר לי שלום עליך בר לבאה.
אמר לו אליהו, מדבריו משמע שאתה ואביך תזכו לחיי העולם הבא.
כפי שאם לא היית אתה ואביך צדיקים גמורים, הוא לא היה נותן לך שלום.
וכן לא היה מזכיר את שם אביך.
אמר לו רבי יהושע,
הוא שיקר לי בדבריו.
שאמר לי שיבוא היום, ובסוף הוא לא בא.
אמר לו אליהו, הוא לא שיקר לך.
אלא ככה הייתה כוונתו בזה שאמר לך היום.
היום, אם בקולו תשמעו.
כלומר, כשישראל ישמעו בקול הקדוש ברוך הוא לשמור את מצוות התורה, אז הוא יבוא.
סנהדרין צדיק חטא.
ומיהושע בן לוי זכה להיות אחד מהעשרה שלא תעמו את העם איתה, ובחייהם נכנסו לגן עדן.
כפי שמסופר במסכת כתובות עין זן.
כאשר הגיע הזמן פטירתו של רבי יהושע בן לוי,
אמרו למלאך המוות, לך ועשה לא את רצונו.
כשהגיע מלאך המוות, רבי יהושע בן לוי אמר לו, רצוני שתוריכני לגן עדן.
ותראה לי את מקומי שם.
אמר לו מלאך המוות, אין,
תציבו אותו שישמע בקולו.
אמר לו רבי יהושע, תן לי את הסכין שלך מכיוון שאפשר שתפחיד אותי בדרך, אני מפחד.
נתן לו את סכינו.
כשהגיעו לשם הראה לו את מקומו השמור לו בגן עדן.
מה עשה רבי יהושע?
קפץ לתוך מקומו של גן עדן עם הסכין.
מיד אחז מלאך המוות בבגדו וניסה להוציאו משם.
אמר לו רבי יהושע, אני נשבע שלא יוצא מכאן.
אמר הקדוש ברוך הוא, אם הוא נשבע שבועה בחייו
ונשאל עליה לעתירה,
אז גם כאן יישאל על שבועתו.
בדקו ומצאו שלא נשאל על שבועתו מעולם.
אמר לו מלאך המוות, תן לי את הסכין בחזרה.
לא רוצה לתת לו.
יצאה בת קול ואמרה לו, תן לו את סכינו כי היא נצרכת לבריות.
מי שמשהו נשבע שלא ייראה.
הכריז אליהו הנביא בגן עדן ואמר
פנו מקום לבר לבאה.
פנו מקום לבר לבאה.
הלך רבי יהושע בן נביא ופגש את רבי שמעון בר יוחאי,
שהיה יושב על שלושה עשר כיסאות של פז.
אמר לו אתה הוא בר לבאה?
אמר לו אין.
אמר לו האם נראת הקשת בימיך?
אמר לו אין.
אמר לו אם כן הוא, אין אתה בר לבאה
ואין אתה ראוי לכרוז הזה שאני שומע.
כי הקשת זה אות ברית שלא יחרב העולם.
ואם יש צדיק בדור אז אין צריך את האות הזה.
אז מישהו מהשתיים יש... בזמן רבי שמעון
לא הייתה נראת הקשת בכלל.
והוא אומר שצלונו אותה הקשת
אז הוא לא צדיק כזה שראוי להגיע עד אליו עד רבי שמעון.
הוא באמת
לא נראת הקשת בימיו של רבי יהושע בן לוי.
אבל הוא לא רצה להחזיק מעצמו צדיק,
ולכן הוא שינה מפני הענווה,
כמו שלמדנו במסכת בבא מציעה,
כ׳.
מעשה בזוודי בן לוי,
שהיה מתהווה לראות את פניו של רבי יהושע בן לוי,
נראה לו בחלומו.
הראהו בני אדם שפניהם זקופות ובני אדם שפניהם נמוכות.
אמר לו, אין לו מים.
אמר לו, אלה שפניהם זקופות, תלמודם בידם.
שבעה ימים, שבעה דפים גרסה.
אלה שפניהם נמוכות, אין תלמודם בידם.
קהלת רבתת.
לעיתים קרה שאליהו הנביא נמנע מלהתגלות אליו.
כפי שמובא מעשה בעולה בר-כושב,
שתבעה אותו המלכות לדין מוות.
מה עשה? ברח משם והלך לעיר להוד עצר ביהושע בן לוי.
באו אנשים מן המלכות והקיפו את אותו מקום שעולה בר-כושב היה שם,
ואמרו, אם אתם מסגירים אותו בידינו מוטבים לה, אז אנחנו נחריב את כל העיר ונהרוג את כולכם.
כששמע זאת רבי יהושע בן נביא הלך למקום מחווהו של עולה בר-כושב, הוא פייס אותו ושכנע אותו שימסר את עצמו למלכות ולא יהרגו כל הציבור בגללו.
ועולה השתכנע ומסר את עצמו לידם.
בתחילה היה אליהו הנביא זכו לטוב רגיל לבוא וללמוד תורה עם רבי יהושע בן נביא.
ומאותו מעשה שהיה עם עולה בר-כושב שמסר אותו לידם,
לא נתגלה אליו אליהו הנביא עוד.
הטענה רבי יהושע בן נביא כמה טעניות כדי שאליהו הנביא יחזור ויתגלה אליו
ואז נגלה אליו אליהו הנביא.
אמר לו רבי יהושע בן נביא
מדוע לא נגלית עליי עד כה?
אמר לו אליהו מה אתה חושב?
שאני מגלה את עצמי למישהו מוסר נפש לידי זרים?
אמר לו רבי יהושע בן נביא ולא עשיתי כמו שכתוב בתוספתא בתרומות פרק זן
סיעה של בני אדם שאמרו להם גויים תנו לנו זה האיש דווקא
יתנו להם זה האיש דווקא אבל יהרגו כולם
אם אומרים תנו אחד מכולם לא נותנים, ימותו כולם
אבל אם הם הצביעו על מישהו נותנים.
אמר לו אליהו וכי זו דרך חסידים?
כלומר נכון שככה דין
אבל לחסיד כמוך אין ראוי לעשות כן
ודבר זה היה צריך להיעשות על ידי האחרים.
הצדיקים מבקשים דרך אחרת לא דרך של צדיקים, דרך של חסידים.
ירושלמי מסכת תרומות פרק ח' הלכה ד'
בדומה לזה מובא מעשה באיש אחד שאכל אותו אריה במרחק של שלוש פרסאות ממקומו של רבי יהושע בן לוי
מרחק 12 קילומטר
ולא דיבר עימו אליהו הנביא שלושה ימים
מפני שהיה לו לבקש רחמים על דורו שלא אירע מקרה כזה
מסכת מכות יא
הוא היה אומר
רבי יהושע בן לוי אומר
למה נמשלו ישראל לזית?
מה זית זה? אין עליו נושרין אף ישראל אין להם בטלה עולמית
מנחות ד' ג'
אמר רבי יהושע בן לוי כל החושד בכשרים לוקה בגופו
יומי יט
אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת
כדי שיזכה ויימנע עם העשרת הראשונים שאפילו מאה באים אחריו קיבל שכר כנגד כולם
ברכות ממזן
אמר רבי יהושע בן לוי לבניו השכימו והריבו לבית הכנסת כדי שתאריכו ימים
ברכות חטא
סבתא שלי המנוחה האריכה למעלה מ-90 משום שהייתה הולכת כל בוקר לתפילה
בכל מנחה וחרבית
גם כשהייתה זקנה ובקושי יכולה ללכת
הייתה הולכת גם בגשם גם בקיץ בכל מצב
והייתה מקדימה לפני הגברים
אמר רבי יהושע בן לוי
כל העונה המני יש מרבם ורך בכל כוחו קוראים לו גזר דינו
שבת קיוט בכל כוחו בכל כוח כוונתו
רבי יהושע בן לוי אומר אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו
שערי עיקמה כתוב שמונה אותיות ולא אוציא דבר מגונה מפיו שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה
יכל לכתוב מן הבהמה טמאה
התורה רצתה למדנו לעולם לא נוציא דבר מגונה מפינו ולכן נקטה בלשון אשר איננה טהורה
אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם
קוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות
אמר עני וחמור נאכל באבוס אחד
כיוון שאמר לו בזיעת אפיך תאכל לחם נתקררה דעתו פסחים ק.י.ח.
אמר רבי יהושע בן לוי כל הרגיל לעשות צדקה זוכה לבנים בעלי חוכמה, בעלי עושר ובעלי אגדה
כל הרגיל לעשות צדקה במבט רט
אמר רבי יהושע בן לוי לבנה, ויזהרו לכבד כראוי גם זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו
שאמרו חכמים, לוחות ושברי לוחות מונחים בארון
כלומר כשם ששברי לוחות הברית היו מונחים בארון
כך יזהרו לכבד זקן ששכח תלמודו
ברכות חטא
אמר רבי יהושע בן לוי, אסור לו לאדם שילך ארבעה עמות בקומה זקופה
שנאמר מלוא כל הארץ כבודו
קידוש של למד אלף
אמר רבי יהושע בן לוי, עשרים וארבע תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה
על כותבי ספרים, תפילין ומזוזות שלא התעשרו
שאלמלא מתעשרין אין כותבין
פסחים נון
אמר רבי יהושע בן לוי, אמר הכתוב
מזכריה ב'
כי כארבע רוחות השמיים פרסתי אתכם נאום השם
כשם שאי אפשר לעולם ולא רוחות ככי אי אפשר לעולם ולא ישראל
אמר רבי יהושע בן לוי, אילו אומות העולם יודעים כמה המקדש יפה להם
היו מעמידים קסטריות,
גדודי החיילים,
ומקיפים אותו כדי לשמורו
כלומר בית המקדש היה יפה להם יותר מאשר ישראל
שכן שלמה המלך סידר בתפילתו
במלכים א' פרק ח'
וגם אל הנוכרי אשר לא מעמך הוא
ועשית ככל אשר יקרא אליך הנוכרי
אם יבוא נוכרי
לבית המקדש ויתפלל השם ישמע לו
למה באים כל המלכים כולל לובמבה?
למה הוא בא לפה?
כלומר, גם אם הוא לא ראוי לכך תשמע לבקשתו לפי שאם לא תיתן לו יקרא עליך תיגר ולא יתלזות במעשיו
שהוא לא נענה בתפילה בגלל שמעשיו לא טובים
אבל כשהוא ישראל מה כתוב בדברי הימים ב' פרק ו'?
ונתת לאיש ככל צרחיו אשר תדע לבבו
אצל הישראלי זה לפי לבבו
אצל הגוי זה הוא קורא תענה לו
אם הוא ראוי
נותן לו, ואם לא, לא יהיה נותן לו.
ככה ביקש שלמה.
ולא תאמר בית המקדש,
אלא אילולא ישראל לא היה מטר יורד לעולם,
ולא הייתה השמש מזורעת כלל.
ובזכותם הקדוש ברוך הוא מביא רווחה לעולמו.
כל העולם מתפרנס מישראל.
אם היו יודעים הגויים את זה, היו שומרים על בית המקדש כעל בבת עינם.
אבל מה לעשות?
הם לא יודעים, לכן הם מפסידים.
רבי חנניה ברגשה אומר,
רצה הקדוש ברוך הוא זיקוי ישראל,
לפיכך רביים תורו ומצוות,
שנאמר אדוני חפץ למען צדקוי יקדים תורו וידיר.