---

19-7-12
ירושלמי ברכות פר' ט' הלכה ב'. אבל אנחנו העולם בסבבה, אולימפיאדות, הצגות, מופעים, חרתת, והמקדש חרב, מה פירוש? מה הוא חרב מזמן, למה עכשיו? אבל הוא עדיין חרב, ואנחנו לא דואגים לברות אותו. הקב"ה איווה למושב לו, הקב"ה רוצה שבית המקדש ייבנה, איווה, מה זה איווה למושב לו? התאווה, איזה אותיות זה? זה השלמות לכסא "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק". אין ה' שלם ואין הכסא שלם עד שהקב"ה ייפרע מעמלק. אז כתוב "כי יד על כס יה, יה זה חצי ה', מה חסר? הו' וה', וכס מה חסר? א', זה איווה, איווה למושב לו, מתי הוא יוכל לשבת סוף סוף בירושלים בבית המקדש השלישי? כשיהיה גוג ומגוג ויתבטל עמלק ואז יוכל לשבת הקב"ה אז כל זמן שבית המקדש חרב אז אין לקב"ה כביכול מנוחה. והם הגויים שולטים בינתיים בעולם, מלכות אדום חוגגת וכו'. אבל עוד מעט אמריקה לפני קריסה עולמית כלכלית, עד שלא תהיה פרוטה מצויה בכיס, ואז יתחילו מלחמות כמו שצריך. כי בד"כ כשאין כלכלה ואין כלום מחפשים תואנות להשתיק את העם, מחפשים מלחמות וכל מיני דברים. ככה משתיקים את העם.
רבי נהוראי אומר, הלומד תורה בילדותו דומה לעיסה שנילושה בחמין, כשלשים בצק במים חמים הקמח מתערב ומתדבק יפה, כך מי שלומד תורה בצעירותו יזכור היטב את לימודו. אז לכן הלומד תורה בילדותו דומה לעיסה שנילושה בחמין, והלומד תורה בזקנותו דומה לעיסה שנילושה בצונן, כי הבצק לא כל כך מדובק ורך, אלא קשה ומתפורר. כך הלומד תורה בזקנותו קשה לו לזכור את לימודו. אבות דרבי נתן כ"ג.
רבי נהוראי אומר, כל המבייש פני חברו לבסוף הוא מתבייש, ולא עוד אלא שמלאכי חבלה דוחפים אותו וטורדים אותו מן העולם ומראים קלונו לכל באי עולם. מסכת כלה. אני בכוונה לא פותח את הכל כי אחרת לא נגמור, אבל יש על כל דבר לדבר הרבה הרבה הרבה.
רבי נהוראי אומר, דור שן דוד בא בוא, היינו הדור שיהיה בו ביאת משיח, עכשיו, כן, עכשיו, נערים ילבינו פני זקנים, נערים ילבינו פני זקנים, כמו הטיפש עשרה מאתמול. וכמו הפראיירים שמדברים נגד חכמי כל הדורות. כלומר, יחרפו ויביישו אותם. וזקנים יעמדו בפני נערים, על מנת לכבד אותם. הכל מתהפך. ובת קמה באימה, הבת מחרפת ומביישת את אמא שלה והיום יש מקלט להורים מוכים, היום, מה זה היום, זה כבר עשרים שנה. הורים מוכים. לא בעלים מוכים ונשים מוכות, הורים מוכים, יש גם מורים מוכים, מכת מדינה. בת קמה באימה וכלה בחמותה, ופני הדור כפני הכלב. דור חצוף ומחוצף ועז ככלב. וכן נאמר במסכת סוטה מ"ט בעקבות המשיח החוצפה תגדל, ואין הבן מתבייש מאביו, סנהדרין צ"ז. דיברנו על זה באריכות בקלטות.
פרק ד' משנה ט"ו.
רבי ינאי אומר, אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים, רבי מתיא בן חרש אומר, הוי מקדים בשלום כל אדם והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים.
רבי ינאי אומר, אין בידינו לא מלשוות הרשעים, כלומר אין ידוע לנו מדוע דרך רשעים צלחה ואפילו לא מיסורי הצדיקים ולא ידוע לנו מפני מה הצדיקים מדוכאים ביסורים, יש הרבה תירוצים לזה אבל אנחנו לא יודעים בדיוק. רבי מתיא בן חרש אומר, יש עוד לפרש בזה, אני גם לא פותח, רבי מתיא בן חרש אומר, הוי מקדים בשלום כל אדם ואפילו נכרי בשוק וכן מסופר במסכת ברכות י"ז על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק, ובעל הטורים דרש על הפסוק "וישם לך שלום" שלום בגימטריא שווה לעשיו, בא לרמוז שצריך להיות בשלום אפילו עם עשיו. והוי זנב לאריות זה במדבר ו' כ"ח, והוי זנב לאריות, מוטב שתלמד ותתחבר למי שגדול ממך בחכמה, אז עדיף שתהיה זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים, ואל תהי ראש למי שפחות וקטן ממך בחכמה. עדיף שתהיה זנב ותלמד מהאריות ממה שתהיה הראש לשועלים, למה אתה לא תוסיף בעצמך כלום, ככה תמיד אתה תוסיף ותרבה.
רבי ינאי הוא כנראה אביו של רבי דוסתאי, המופיע בפרק שלישי משנה ח', וזוהי המשנה היחידה שמופיע בששה סדרי משנה.
מעשה ברבי ינאי שהיה יושב ודורש בפתח עירו, ראה נחש שזוחל ובא לעיר. מה עשה, הבריח אותו לצד אחד, וחזר הנחש ובא לצד השני, הבריח אותו גם מהצד השני, ושוב חזר לצד הראשון. כשראה זאת רבי ינאי אמר, זה הולך לעשות שליחותו. אם אני לא יכול לעצור אותו אז הוא הולך לעשות שליחות. מיד יצא קול שמועה בעיר, פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת. בראשית רבה י'.
רבי ינאי היה לובש בגדיו היפים בערב שבת ואומר בואי כלה בואי כלה. גמרא בשבת ק"ט.
מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך, וראה אדם אחד שהיה עשיר ביותר ומהודר בלבושו, וסבר רבי ינאי שהוא תלמיד חכם. אמר לו רבי ינאי, יבוא רבי להתארח בביתנו, למה ראה אותו עשיר מהודר בלבושו, חליפה פראק מגבעת. אמר לו בא, תבוא להתארח בביתנו, אמר לו הן. הכניסו לביתו והאכילו והשקהו, שאל אותו שאלות במקרא, ולא ידע לענות לו. במשנה, וגם לא ידע לענות לו. באגדה, לא ידע לענות לו. בתלמוד - ולא ענה לו, סתם חליפה וכובע. סוחב זקן ופאות חרית. כשראה זאת רבי ינאי אמר לו טול ידיך וברך ברכת המזון. אמר לו איני יודע לברך, יברך ינאי בביתו. אמר לו רבי ינאי, יכול אתה לומר מה שאני אומר? יעני הוא כבר לא יודע אם הוא יכול להגיד מה שהוא אומר, לחזור אפילו, לדקלם. אמר לו הן, אמר לו אמור "אכל הכלב מפיתו של ינאי", עמד האורח ותפסו לרבי ינאי ואמר לו, ירושתי אצלך ואתה מונעה ממני, אמר לו מה ירושתך אצלי? אמר לו פעם אחת עברתי לפני בית ספר ושמעתי את קול התינוקות שאומרים, תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב, מורשה קהילת ינאי לא נאמר כאן, אלא קהילת יעקב. אמר לו למה זכית לאכול על שולחני? אמר לו, מימי לא שמעתי דבר רע והחזרתי לבעליו, ז"א אם הוא שמע בגנות אדם מסוים לא הלך וסיפר לו מה שדיברו עליו, דהיינו לא סכסך. ולא ראיתי שניים מריבים זה אצל זה ולא עשיתי שלום ביניהם, אמר לו רבי ינאי, כל כך דרך ארץ אצלך וקראתיך כלב?! ויקרא רבא ט'.
חכמים כשראו עם הארץ לא יכלו לסבול את זה. לא יכלו לסבול את זה. עם הארץ, עם הארץ כשרץ. מה זה? למה שיהיה אדם עם הארץ? שב תלמד, אתה לא יודע ילמדו אותך, אתה לא יודע לקרוא - ילמדו אותך, גם אם אתה זקן בן שבעים ילמדו אותך, מה אנשים לא מגיעים מארצות הגולה ולומדים באולפן? מה הבעיה, סבתא שלי בגיל שבעים התחילה ללמוד באולפן, והלכה ללמוד שלש פעמים בשבוע, וידעה לקרוא ספרים אח"כ, ולהתפלל בסידור והכל, פרשת השבוע והכל, בגיל שבעים.
פעם אחת ראה רבי ינאי אדם אחד שנתן זוז לעני בפרהסיא, אמר לו מוטב שלא היית נותן לו מעכשיו שנתת לו וביישתו. חגיגה ה'. כנראה העני לא הושיט את ידו, אבל הוא ידע שהוא עני, הוציא את הזוז ונתן לו עכשיו כולם ראו שהוא נותן לו. יש כאלה לא רוצים שידעו שהמצב שלהם דחוק, יש עני שמחזר על הפתחים ויש עני שלא מחזר על הפתחים, הוא עני אבל לא רוצה לחזר על הפתחים, לא רוצה שידעו ממצבו. כמו רבי חנינא בן דוסא שלמדנו, כמו רבי יהודה שלמדנו, לא רוצה שידעו שהוא עני, מסתדר עם מה שיש לו. עכשיו הוא ידע, מה אתה עושה בפרהסיא? מוטב שלא היית נותן לו מעכשיו וביישתו.
מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר, מי מבקש ליקח סם חיים, היה מכריז, סמא דחיי, סמא דחיי, הוא מוכר סם של חיים, סם שמאריך את החיים. מי לא יבוא? מי לא רוצה לקנות סם חיים? היו הכל מתכנסים ובאים אצלו, ואומרים לו תן לנו סם חיים. היה רבי ינאי יושב ועוסק בתורה בביתו, שמע אותו, אמר לו בא ועלה לכאן לביתי ומכור לי את סם החיים, בא אותו רוכל רבי ינאי והראה לו את הפסוק שבספר תהילים, הוא מקצר פה, הוא עושה את הכל מישמש. אז הוא אמר לו זה לא בשבילך, זה לא סחורה בשבילך, אומר בא בא. הראה לו את הפסוק בתהילים, "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב", מה כתוב אחריו? "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". אז מי האיש החפץ חיים אוהב ימים, אתה רוצה להאריך ימים? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. אמר רבי ינאי, אף שלמה המלך מכריז ואומר, שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. ז"א, אדם שלא שומר את פיו ולשונו מביא צרות ומקצר את ימיו. אמר רבי ינאי, כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע כמה הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעני. עבודה זרה י"ט, ויקרא רבה ט"ז, יש על זה הרבה הרבה דיבורים, מה התפאר רבי ינאי, מה הוא לא ידע את הפסוק? יש מסבירים שרבי ינאי לא האמין שאפשר למכור סחורה כזאת בשוק, זה בבתי מדרש מבינים, לומדים דבר כזה, אבל שהוא מכריז ברחוב, מי רוצה סם חיים מי רוצה סם חיים וכולם עוזבים את החנויות והולכים לשמוע דברי תורה, עד כדי כך זה פשוט שיתפוס את כולם? ויש עוד ביאורים בזה. אבל פעם הסברתי, שמה הוא מכר? הוא מכר סם חיים, אבל עוד לא המציאו סם שמאריך ימים בלי הגבלה. זה אריכות ימים, מה פירוש, שלא תמות בקיצור ימים, שתשלים את שנותיך, אז נגיד גזרו על בן אדם ויום המוות מיום היוולדו, גזרו עליו נגיד שהוא יחיה שבעים שמונים מאה עשרים, אבל יש מישהו שיכול לחיות אלף אלפיים חמש אלף, מאה אלף, מאתיים אלף שנה? יש דבר כזה. אני חי כמה מאות אלפי שנים. כי השאלה מה אתה מספיק לעשות, כמה אפשר ללמוד, אפשר ללמוד 24 שעות? אי אפשר ללמוד 24 שעות, אפילו הגאון, הוא ישן שעתיים, אז כמה הוא למד? 22, כמה הרב אלישיב למד? עשרים שעות כל יום, ארבע שעות רק היה ישן, בן 102. אפשר יותר, אפשר. אם אתה נותן דרשה להמונים, אז כל שעה שלך זה כפול האנשים, ואם היא מוקלטת אז היא כפול השנים שישמעו מספר האנשים, אז כל שעה שלך כמה שווה? שנים. ואם הפצת עשרים מיליון, ועוד חמישים מיליון גנזי, ועוד ועוד, אז כמה אתה חי? ואם מעתיקים אותך, ואם אומרים כמוך, ואם לומדים ממך, ואם הוציאו דיסקים כמוך, ואם עשו כמוך סופי שבוע, ואם עשו ועשו והעתיקו ועוד ועוד. אז ז"א אדם יכול, לכן נאמר, "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים" צריך לאהוב את הימים, שכל יום תמלא אותו פול, פול, פול, פול, לא פול רק בשעות, פול בפול. ז"א, תגדיל כל רגע פי כמה וכמה. תעשה פעולה אחת ששווה שנים. כמה זמן לוקח לסיים ש"ס? שנה הכי מהר, נכון? לפי המציאות של שעה, הגאון היה גומר ש"ס כל חודש, אבל נגיד בשנה, בשנה. ואם עשינו כבר למעלה מ-1300 איש, אז זה 1300 שנים. וכן הלאה, כל דבר ודבר, אוהב ימים, אוהב ימים לראות טוב, אתה תגיע למעלה אתה תראה את כל הטוב, "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".
עכשיו מי שתורם לשופר, מה שלא אוהבים הרבה אנשים כי כסף זה דבר חשוב לשמור עליו בשביל למות עשיר, אז מי שתורם לשופר נהיה שותף בכל הפעולות האלה, ככה שכרו. אתמול שאל אותי אחד, אני כבר עשרים שנה תורם לך חי כפליים, מה שכרי? אמרתי לו אתה שותף באופן היחסי כל של כל הפעילות שלנו כנגד הכסף שנתת, אז היה כדאי לו או לא היה כדאי לו? יש קופת חסכון יותר טובה בעולם? תראו לי איזה בנק, תראו לי איזה בן אדם, תראה לי שוק אפור, תראה לי מה שאתה רוצה, תראה לי אחד שיכול בשקלים לקנות שכר נצחי כזה בלתי פוסק. אנשים טיפשים שלא משקיעים את הכסף שלהם במקום כזה. למה זה המקום שמייצר זכויות הכי גדול בעולם. אבל כסף זה בעיה, כסוף נכספה נפשם של האנשים לכסף, והם אוהבים את המטבעות לטבוע בהם, אבל הם שוכחים שהם זוזים וזזים ולא נשארים במקום אחד.
ואומר החיד"א, סלעים מחסה לשפנים, סלע זה כסף, וזה המחסה לשפנים, אלה שפוחדים לשחרר את הכסף.
מעשה ברבי ינאי, שהיה לו אילן נטוע בתוך שדהו, ונופו נוטה לרשות הרבים, היה שם אדם אחד שגם לו היה אילן שנוטה לרשות הרבים, ובני רשות הרבים היו מתלוננים עליו שזה מפריע להם בהילוכם. מה עשה, בא לפני רבי ינאי וסיפר לו על האילן שנוטה לרשות הרבים ועל התלונות של האנשים, מה עליו לעשות, אמר לו רבי ינאי, לך היום בא מחר אני אפסוק לך את הדין. בלילה שלח רבי ינאי את הפועלים שלו שיקצצו את האילן שלו שבחצר, למחרת בא אותו האיש לפניו, אומר לו בני רשות הרבים צודקים לך קצוץ את אילנך. אמר לו והרי גם האילן שלך נוטה לרשות הרבים, אמר לו צא וראה אם קצצתי את שלי קצוץ את שלך, ואם לאו אל תקצוץ. אתם רואים, חכמים קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים והם גם קולטים את האנשים מה התכנית שלהם. אז כדי שלא יהיה פתחון פה קודם כל הם מנקים את עצמם.
והטעם שרבי ינאי לכתחילה לא קצץ את האילן שלו, מפני שסבר שנח להם ברשות הרבים לשבת בצילו, אבל כשזה בא ואמר והם ברשות הרבים מתלוננים אז הוא הלך לקצוץ, למה? כי לרבי ינאי לא יעירו, והוא סבר שזה נח להם, אבל כשראה שלא נח להם אז הוא הלך וקצץ. בבא בתרא ס'. ס' - אפשר לסמוך עליו.
אמר רבי ינאי, לעולם לא יעמוד אדם במקום סכנה, ויאמר שעושים לו נס, שמא אין עושים לו נס, ואם עושים לו נס מנקים מזכויותיו. מהקופה שלך לוקחים בשביל לזכות אותך לוקחים לך מן הקופה.
אמר רבי ינאי, אחר אדם את נדרו נתבקרה פנקסו, כלומר נבדק חשבונו ונזכרו חטאיו, בראשית רבה פ"א. ז"א, אדם לא יאחר את נדרו יותר משלשה רגלים, צריך לשלם כמה שיותר מהר אבל שלא יעברו שלשה רגלים, ואם הוא מאחר לשלם את הנדר מבקרים את הפנקס שלו ונזכרים ה חטאים שלו, יש מלאך שנברא מהנדר, ואח"כ הוא דופק חביבי, ותובע. בראשית רבה פ"א. רבי ינאי אומר, כל ליצנות אסורה חוץ מליצנות של עבודה זרה. מגילה כ"ה. כל ליצנות אסורה, אסור להתלוצץ, אבל להתלוצץ על עבודה זרה מותר. אז לכן מותר להתלוצץ על כל עבודה זרה ולא רק עבודה זרה, כל מי שהוא עושה מעשים שהם עבודה זרה ליהדות. וזה מה שאנחנו עושים בדרך כלל כנגד כל השיטות הטפשיות שלא הולכות בדרך התורה. וזה הכלי שמותר להשתמש בו למטרה הזאת, אבל סתם ליצנות זה אסור. כל המתלוצץ מעמיקים לו גיהינום, ויש רבנים שהתפקיד שלהם להתלוצץ, והם לא יודעים מה מחכה להם. אם לליצים הוא יליץ ולענווים יתן חן.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....