מעשה אבות | עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

פרקי אבות, פרק ה', משנה ה'.

עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש.

לא הפילה אישה מריח בשר הקודש,

ולא הסריח בשר הקודש מעולם,

ולא נראה זבוב בבית המטבחיים,

ולא הרע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים,

ולא קיבוא גשמים אש של עצי המערכה,

ולא ניצחה הרוח את עמוד העשן,

ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים,

עומדים צפופים ומשתחווים רווחים,

ולא הזיק נחש וחקריו בירושלים מעולם,

ולא אמר אדם לחברו,

צר לי המקום שאלין בירושלים.

עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש ואלוהם.

לא הפילה אישה מריח בשר הקודש,

שהיה ריח בשר צלי ומבושל,

הוא מבושל, נודף מבשר הקורבנות,

ובכל זאת מעולם אישה מועברת לא הפילה עקב כך.

לא הסריח בשר הקודש מעולם, אף על פי שקדשים קלים נאכלים לשני ימים ולילה אחד,

בכל זאת מעולם הוא לא הסריח.

כמובן שלא היה מקרירים.

ולא נראה זבוב בבית המטבחיים שבעזרה,

שם היו שולחנות של שי, שמדיחים עליהם את ההימורין,

ולא נראה שם זבוב מעולם משום מיאוס,

ללמדך ששכינה שורה שם.

אתה בבית רק מתחיל לבשל משהו, כבר מגיעים זבובים.

אתה מניע חתיכת בשר ככה קצת גלויה,

מגיעים זבובים.

שם הכל פתוח לשמיים,

אין תקרה,

מלא בשר,

אין זבוב.

ולא הראה קרי לכהן גדול ביום הכיפורים,

לפי שטומאת קרי יוצאת מן הגוף,

ודבר זה הוא מגונה ומכוער יותר משאר טומאות,

ולכן מן השמיים מנעו מהכהן הגדול בושה זאת.

אבל יש ארגון שלא מתבייש,

ארגון הידרדרות, שמדבר על העניינים האלה בגלוי, בצורה איומה ונוראה, ונותן גם חצות

כמה לעשות ואיך לעשות, דברים אסורים.

לא יאומן כי יסופר.

ולא קיבוק שמים אש של עצי המערכה,

אף על פי שהמזבח החיצון עמד בעזרה במקום מגולל השמיים,

יורד גשם ולא מכבה את עצי המערכה.

ולא ניצחה הרוח את עמוד העשן. זה כל העולם רואה.

שעשן מאש המערכה היה מיתמר ועולה כמו דקל,

כמו עמוד ישר,

ולא הייתה שום רוח בעולם מטעה אותו ימינה ושמאלה.

ולא נמצא פסול בעומר,

שהיו מביאים מן הסעורים ביום טוז בניסן,

על מנת להתיר את התבואה החדשה באכילה,

ואם היה נמצא בו פסול, אז לא היו יכולים להקריב עומר אחר תחתיו,

לפי שהיו קוצרים אותו בלילה,

ולא היו מרבים לקצור שיהיה ספייר.

ולא נמצא פסול בשתי הלחם, שהובאו מן החיטה החדשה בחג השבועות,

כדי להתיר את החיטה החדשה למזבח, להקריא ממנה מנחות.

וכיוון שאין אפייתן דוחה שבת ויום טוב,

היו צריכים לאפותן בערב יום טוב.

ולכן אם אירע בהן פסול, שוב לא היו מקריבים אותן.

הואיל וזמנן קבוע ואין להן תשלומים.

ובלחם הפנים שהיו עופים אותו בערב שבת,

ועורכים אותו על השולחן למחורתו בשבת,

והיה מונח עליו עד השבת הבאה,

ומתחלק לכהנים.

ואילו היה נמצא בו פסול, היה השולחן נשאר בלא לחם.

אז מעולם לא נמצא פסול, לא בעומר, לא בשתי הלחם.

עומדים צפופים,

מרוב הקהל שהיה בה ברגל למקדש, היו עומדים בעזרה ונדחקים איש באחים, כמו סרדינים,

עד שהיו רגליהם נטולות מן הארץ ועומדים באוויר, מרוב הלחץ.

ובאבות דה רבי נתן כתב שהיו נדחקים איש באחים ולא היה מקום להכניס אצבע.

זה המושג, אין מקום להכניס אצבע.

מאבות דה רבי נתן.

ומשתחווים רווחים,

אבל כשהיו משתחווים נעשה להם נס והיו משתחווים ברווח כל אחד רחוק מחברו ארבע אמות,

שני מטר.

וזאת כדי שלא ישמע אדם את חברו כשהוא מתוודה ומזכיר עמונותיו ויתבייש על ידי כך.

בוסמכסטיין.

מישהו יכול להבין דבר כזה?

עכשיו זה עיני עינק, כל העם רואה.

מאות שנים,

רצוף, שלוש רגלים בשנה,

כל העולם רואה.

כל זה איבדנו.

זה יכול לחזור אם רוצים.

בינתיים אני לא רואה שיש לחץ.

ולא הזיק נחש בעקרב בירושלים מעולם.

לא הייתה קשה ועקיצה של אדם בירושלים שימות, חס ושלום, בירושלים מעולם.

ולא אמר אדם לחברו, צר לי המקום שאלין בירושלים.

זאת אומרת, הפרנסה שלי תחוקה ואיני יכול לדור בירושלים.

אלא הקדוש ברוך הוא היה מפרנסם עד שלא נצלח אחד מהם לחברו ולצאת משם להיות מטולטל.

זאת אומרת, ללכת בגלות, ממקום למקום, לחפש מזון.

ויש מפרשים את זה שעם כל עולי רגלים שהיו מיליונים וכולם היו שוהים במועד בירושלים,

לא היה מצב שלא היה מקום ללון בירושלים.

הרב, היו צריכים לאכול את הקודשים בקומה הראשונה. לא יכולים לעשות את זה בפקידי הדיון של המקדש, ובכל זאת לא יצא לנו.

השתבח הבורא.

עשרה ניסים נעשו לאבותינו במקדש.

בנייתו של בית המקדש הראשון הייתה על ידי שלמה המלך, עליו השלום.

היא החלה בשנת ארבע למלכותו,

בשנת 1928 לבריאה,

ארבע מאות ושמונים שנה לצאת בני ישראל ממצרים.

בנייתו ארכה שבע שנים

ונסתיימה בשנת

אחת עשר למלכות שלמה.

בבניית בית המקדש השתתפו 150,000 איש.

המקדש עמד על תילו ארבע מאות ועשר שנה,

ונחרב ועולה באש על ידי נמוכדנצר מלך בבל בתשעה באב לעת ערב בשנת

3338 לבריאת העולם.

בניין בית המקדש השני החל בשנת

3408 לבריאה.

בדיוק 70 שנה

אחר חורבן בית המקדש הראשון.

בנייתו נמשכה כחמש שנים.

מהשנה השנייה של דריווש עד השנה השישית.

בניין זה עמד על תילו ארבע מאות ועשרים שנה,

עד שנחרב גם ביום תשעה באב לעת ערב בשנת

3,828. הראשון,

3,338. בשני, 3,828. לבריאת העולם. על ידי אספסיאנוס קיסר רומי ומחליפו בנו טיטו סרשע.

זה מה שכתוב, כתית למאור.

כתית למאור

זה 410 ו-420 שנחטט המאור מבית המקדש.

בבית המקדש הראשון שימשו רק 18 כהנים גדולים.

לעומת זאת, בבית המקדש השני שימשו למעלה מש...

שלוש מאות כהנים.

לפי שהכהנים הגדולים בבית המקדש השני היו נותנים ממון כדי לשמש מכונה גדולה,

שוחד.

ומתוך שרשעים היו,

לא היו משלימים שנתן, היו גוררים אותם מקודש הקודשים להוציא את הגופות שלהם,

כי הם לא היו ראויים.

והיו מתחלפים כל שנים עשר חודש,

והיו יודעים שהם הולכים למות,

הם רשעים, קוראים בקסם,

בשביל הכבוד,

ומוציאים אותם ככה.

על זה אמרו חכמים זיכרונם רכה, יראת אדוני תוסיף ימים.

זהו מקדש ראשון.

ושנות רשעים תקצור לה,

זהו מקדש שני.

איפה זה כתוב? במשלי יוד.

אז הראשונים היו יראי שמיים.

לכן שמונה עשר בלבד היו.

מפה למעלה משלוש מאות,

בתוך ארבע מאות עשרים שנה.

למדנו במשנתנו

שעשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש.

ושנו ריבותינו.

מי שלא ראה את ירושלים בתפארתה,

לא ראה כרך נחמד מעולם.

ומי שלא ראה בית המקדש בבניינו,

לא ראה בניין מפואר מעולם.

סוכה נא.

ארץ ישראל היא טבורו של עולם,

שיושבת באמצעיתו.

זאת אומרת, כשמסתכלים בגלובוס,

צריך לשים את הגלובוס בצורה שירושלים למעלה במרכז,

וכל העולם מסביב לה.

וירושלים באמצע ארץ ישראל,

ובית המקדש באמצע ירושלים,

וההיכל באמצע בית המקדש,

והארון באמצע ההיכל,

באבן השתייה לפני ההיכל,

שממנה הושתת העולם.

זו נקודת הפתיחה שממנה הושתת העולם.

מדרש תרחומא, פרשת קדושים.

בית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימין.

ומפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו?

משל למלך שבא אצל בניו לפרקים.

כל אחד ואחד אומר לו, אצלי הוא שורה,

אצלי הוא שורה.

קטן שבכולם אמר, אפשר שמניח הבית החי הגדולים ושורה אצלי.

עמד והלך לפניו,

עמד והלך ופניו כבושות בקרקע ונפשו עגומה.

אמר המלך, ראיתם בני הקטן שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו?

עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם

ולינתי אצלו.

כך אמר הקדוש ברוך הוא, בית הבחירה היה בחלקו של בנימין,

בקורבנות משל כל השבטים.

דבר אחר, מפני מה זכה בנימין ושתשתה שכינה בחלקו?

מפני שכל השבטים נולדו בחוץ לארץ,

ובנימין נולד בארץ ישראל.

דבר אחר, מפני מה זכה בנימין ושתשתה שכינה בחלקו?

לפי שכל השבטים היו במכירתו של יוסף,

ובנימין לא היה במכירתו של יוסף.

אמר הקדוש ברוך הוא, אני אומר לאלה שיבנו את בית הבחירה

לא בכדי שיהיו מתפללים לפניי ואני מתמלא עליהם רחמים.

אין אמא שלא השכינתי בחלקן,

שלא היו רחמנים על אחיהם.

דבר אחר, מפני מה זכה בנימין שתשתה שכינה בחלקו?

למשל, למלך שהיה לו בנים הרבה.

מי שהגדילו הלך כל אחד ואחד, תפס את מקומו.

קטן שבכולם היה אביבו, אבו, אוכל ושותה עמו.

נשען עליו ויוצא, נשען עליו ונכנס.

אמר הקדוש ברוך הוא, מקום ששמח צדיק זה ידיו,

שם אני ממשרה שכינתי.

וכך נאמר, ובן כתפיו שכן,

ירקוד שמעוני וזאת הברכה, ל״ג.

כל השערים שהיו בבית המקדש נשתנו להיות של זהב,

חוץ משערי ניקנור,

מפני שנעשו בהם ניסים.

יש אומרים, מפני שנחושתם מוצבת הייתה.

ומה ניסים נעשו לדתותיו של ניקנור?

אמרו, כשהלך ניקנור להביא דלתות עבור בית המקדש מאלכסנדריה של מצרים,

כשחזר משם עמד עליו נחשול שבים לטבעו.

נטלו הספנים אחת מהדלתות וטילוה על הים.

ועדיין לא נח ים מזעפו.

ביקשו להטיל גם דלת השנייה, עמד ניקנור וכרכה.

אמר להם, אם אתם מטילים גם דלת הזו, טילוה נעימה.

מיד נח ים מזעפו.

מסירות נפש

על הדלתות.

והיה ניקנון מצטער על החברתה שטבעה בים.

כיוון שהגיעה לנמל של עכו הייתה דלת מבצבצת ויוצאת מתחת לדופני הספינה.

יומן ל״ח. כיוון שנעשו בה ניסים,

אז לא שינו אותם.

לצערנו הרב כבר עברו 1,937 שנים

מאז חורבן בית המקדש השני, קצת יותר זה מאז,

ועל זאת גם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מצטער,

כפי שמובא במסכת ברכות.

שלוש משמרות עבי הלילה.

ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי ואומר,

אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרבתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם.

ברכות ג'.

היינו צריכים לרחם רק על הקדוש ברוך הוא,

שכביכול הוא יושב ושואג ובוכה.

למה עם ישראל בגלות והבית חרב וההיכל שרוף?

הוא רוצה לבנות לנו בית.

אני רוצה לתת לך דירה.

לא דירה, מיליון וחצי.

דירת עולם.

כל העולם. יבואו.

בית המקדש.

מחפשים דירות בשכונה. אתה יכול למצוא לי איזה דירה, משהו?

מיום שחרבה ירושלים וחרה בית המקדש כביכול אין שמחה לפני הקדוש ברוך הוא עד שיבנה,

עד שיבנה את ירושלים ויחזיר את ישראל לתוכה.

אז אם הקדוש ברוך הוא אין שמחה לפניו עד שיבנה את ירושלים ויחזיר את ישראל לתוכה,

איך הזמרים השרוחים יכולים לשיר בשביל כסף?

ילכות שמעוני איכה תתרת.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אתם גרמתם להחריב את ביתי ולגלות את בניי?

עוו שואלים בשלומה ואני מוחל לכם.

אתם שומעים עצם השאלה ששואלים בשלומה של ירושלים, אני מוחל לכם.

דרך ארץ זוטה,

פרק השלום.

בכל המתאבל על ירושלים,

יזכה ויראה בשמחתה.

הוא מוסיף על עצמו אור חדש וגדול לעתיד לבוא.

השלום הקדוש במסכת תענית סב.

כל המתאבל,

אבל כל מי ששמח היום וזמר פסול או מי ששמח בשמחתם,

יתאבל מתי שהיא תהיה בבניינה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, עתידי ירושלים שיתקבצו לתוכה כל הגויים וכל הממלכות,

שנאמר, ונקבו אליה כל הגויים.

ירמיה ג', ולהלן הוא אומר, ייקבעו המים.

מה כיווי האמור להלן לכנס את כל מ״מ בראשית למקום אחד?

אף כיווי האמור כאן לקבץ את כל הנוכרים והממלכות לתוכה,

שנאמר בירמיה, ונקבו אליה כל הגויים.

אבו דרבי נתן למדי.

אמר ביר עזר, מיום שחרה בית המקדש

נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאבים שבשמיים.

דהיינו, נוצרה חומת ברזל בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא.

יום שחרה בית המקדש.

ונסתלקה שכינה לשמיים.

ברכות ל״ב.

ובילקוט שבעוני שיר השירים ב׳ דרשו חכמים על הפסוק

הנה זה עומד אחר כותלנו,

אחר הכותל המערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם,

ניסו להחריבו בכל הדורות ולא הצליחו,

שלעולם לא זזה השכינה משם.

לכן אנשים באים מכל קצווי תבל

לכותל המערבי שלא זזה השכינה משם.

וזוהי הסיבה ששום אומה לא הצליחה להחריב אותו ועד היום הוא קיים.

יהודים רבים מכל העולם באים, שוטחים שם תפילותיהם, בני בורא עולם.

נו, אז אנחנו ביום ראשון תשעה בעב דחוי

ואולי סוף סוף אנחנו באמת נצטער צער אמיתי ונקבל קבלות אמיתיות

שנוכל סוף סוף לבנות כבר את בית מקדשנו, בית תפארתנו

ולגרום לקדוש ברוך הוא שמחה שלא יצטרך יותר לשאוק כארי נוהם

על החורבן ועל שהבנים גלו

אולי נראה שאנחנו רוצים באמת למנות את בית המקדש שייבנה

ואין זה נבנה על ידי

אלא על ידי תשובה

אם עושים תשובה נגענים ואם לא, לא נגענים

אז לכן צריכים מאוד מאוד להשתדל לעשות רק מה שאפשר בשביל שבעזרת השם יתברך נזכה

פרק ה' משנה ו'

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השבשות ואלוהן

פי הארץ,

פי הבאר,

פי האתון,

הקשת,

המן,

המטה והשמיר,

הכתב והמכתב והלוחות

ויש אומרים אף המזיקין

בקבורתו של משה ואלו של אברהם אבינו

ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות בערב שבת בראשית, קודם שנשלמה בריאת העולם ואלוהן

פי הארץ

שבלעה את כורח ועדתו

במדבר טז,

פי הבאר,

הבאר של מרים שהייתה הולכת עם ישראל במדבר בכל המסעות וממנה היו שותים מים מיליונים כל יום,

כמה פעמים ביום,

שמות יז, פי האתון

בין השמשות נגזר עליה שתדבר עם בלעם במדבר נב,

הקשת

לעוד ברית שלא יהיה עוד מבול על הארץ, בראשית ט'

המן שירד לישראל ארבעים שנה במדבר,

היעבץ אומר אין נס יותר גדול מהמן,

למה?

כי נס זה דבר שהוא קורה פעם, וזהו.

וזה נס היה מתמיד ארבעים שנה.

אין נס יותר גדול. גם הבאר אבל היה ארבעים שנה. מה? גם הבאר היה ארבעים שנה.

נכון, אבל פחות קצת.

ארבע מאמן היה הרצע המים ביום הגוקר, ובאיירס. נכון.

המטה של משה רבנו

שעשה בו את האותות במצרים.

יש להסביר גם שהמן היה ניכר לכל העולם כשהוא יורד מהשמיים, בעוד שהבאר הייתה למטה. ודבר שני, כמדומני, אני לא זוכר כמה אמות, 60 אמות נדמה לי.

כן, היה גובה המן שהיה נחרם, גובה 60 אמות שהיו רואים אותו ממרחקים.

המטה של משה רבנו שעשה בו את האותות במצרים,

שמות ד' השמיר זו מין תולעת שבריאתו כסעורה, שהשתמשו בו בבית ים, בית המקדש להפקעת האבנים,

ובו פיתחו את אבני החושן והאפוד על ידי כך שהיו מראים אותו על האבנים הרשומות בדיו,

ואין נפקעות מעליהן.

יש שטוענים שתולעת השמיר, איך הייתה בוקעת את הזה?

מסמנים על האבן,

ואז מעבירים אותה מעל,

והיא בוקעת,

לא שהיא חודרת.

אז יש טוענים שזה היה לה קרני לייזר.

יש ראיה מזה גם, שהיו משמרים אותה עם הצמר גזר,

ככה הם משמרים היום לקרן לייזר.

איך משמרים קרן לייזר?

בתוך חדר שסביבו יש צמר גפן,

ומתכת מיוחדת, כן, כן, כן, כן, ככה הגמרא במסכת סופיה אומרת שככה הם שמרו את השמיר.

חטא הכתב,

צורת האותיות שהיו חקוקים בלוחות.

טט המכתב שהלוחות היו נקראים מכל ארבעת הצדדים.

ארבעה צדדים? כן.

הלוחות,

לוחות הברית הראשונים שנאמר בהם והלוחות מעשה אלוהים אימה.

ואמרו מלמד שהלוחות היו כתובים מונחים ששת מבראשית.

והם היו עשויים מסנפרינון,

אורכם ורוחבם שישה טפחים ועוביין שלושה טפחים.

ויש אומרים,

אף המזיקין,

אלו הם השדים שלאחר שברא הקדוש ברוך הוא את אדם וחווה היה מתעסק בבריאתן.

וכשברא רוחותיהן כביכול לא הספיק לברוא את גופם עד שקדש היום,

ונשארו רוחות בלא גוף.

וקבורתו של משה,

קברו של משה רבנו, כמו שכתוב, ולא ידע איש את קבורתו,

דברים ל״ד.

ואלו של אברהם אבינו, שנגזר עליו בערב שבת בין השמשות,

שיהיה נאחז בסבך בקרניו בשעת עקידת יצחק.

ויש אומרים, אף צבת בצבת עשויה,

כלומר הצבת אינה נעשית אלא באמצעות צבת אחרת,

שאוחזים בה את הברזל המלובן באש,

ומכים עליו בפטיש עד שנעשה כלי.

בצבת הראשונה מי עשאה?

על כורחך לומר שנעשתה בידי שמיים בערב שבת בין השמשות.

למדנו במשנה שאחד מעשרת הדברים שנבראו בערב שבת בראשית בין השמשות הוא השמיר,

שזוהי בריה בגודל שעורה ומששת ימי בראשית נברא,

ואין שום דבר קשה יכול לעמוד בפניו.

והשתמשו בו בבניין בית המקדש להפקעת האבנים,

ובו פיתחו את אבני החושן והאפוד,

לפי שהאבנים הללו שבחושן ובאפוד אין כותבים אותם בדיו,

משום שנאמר פיתוחי חותם,

ואין מסרטין עליהם באזמל,

משום שנאמר במילואותם,

אלא כותב עליהם בדיו ומראה להם השמיר מבחוץ,

ואין נפקעות מעליהן,

כמו תאנה זו שנפקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום,

וכמו בקעה זו שנפקעת בימות הגשמים ואינה חסרה כלום.

סוטה מ״ח.

בעת שבנה שלמה המלך על השלום בבית המקדש בשנת 1928 לבריאת העולם,

היה צריך הרבה אבנים למלאכה זו,

אך אסור שישמיע כלי ברזל בבנייה הזו.

אמר שלמה לחכמים, איך אעשה עם מלאכה זו בלי כלי ברזל?

אמרו לו, חכמים ישבריה אחת מששת ימי בראשית, ושמיר שמו,

שאין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו.

וזה השמיר שהביא גם משה רבנו לאבני האפוד,

שהיה מראה את השמיר הזה על האבנים מבחוץ והן נפקעות מעליהן.

אמר להם שלמה, באיזה מקום נמצא זה השמיר?

אמרו לו,

הווה אצלך שד זכר ושד נקבה

וכפאם בייסורים,

ויאמרו לך, היכן נמצא השמיר?

הביא אותם שלמה, כי שלמה שלט בשדים, במלאכים, בכל בתחילת מלכותו,

וייסר אותם בייסורים.

אמרו לו, אין, אנחנו יודעים איכן הוא נמצא.

אך ייתכן שהשמדה עם מלך השדים יודע את המקום

בו הוא נמצא.

אמר להם שלמה,

ויהיה נמצא מלכיכם שאוכל לחופשו שיאמר לזעוד.

אמרו לו, הוא נמצא בהר פלוני.

וקרה לו שם בור,

ומלאו במים,

ומכוסה באבן אחת,

ונחתם בחותמו.

ובכל יום הוא עולה לרקיעה,

ולומד שם בישיבה של מעלה. אתם שומעים אפילו השמדה עם מלך השדים, לומד בישיבה.

אבל של מעלה.

הוא יורד אחר כך לארץ

ולומד בישיבה של מטה.

וכשבא לארץ,

הולכו לבור הזה ובודק את החותם שלו, אם לא נגע בו האדם לגלות את בורו.

ופותע את הבור,

הוא שותה את המים שבתוכו.

ואחר כך מכסהו וחותם אותו שוב בחותמו, והוא הולך לו. עושה פלומבה.

מפה הפלומבות התחילו.

כששמע זאת שלמה המלך,

מיד קרא לבניהו בן יהוידע, מהגיבורים שהיו לדוד אביו,

ונתן לו שלשלת שהיה חקוק עליה את שם השם,

וטבעת שהיה חקוק עליה השם,

וגזות צמר ונודות יין.

מה עשה בניהו בן יהוידע?

הלך לשם,

וחפר לו בור למטה מבורו של השמדי,

והעריק את כל המים שהיו בבור העליון לתוך הבור התחתון שחפר,

בלי לפתוח את החותם מלמעלה.

וזה דרך נקב שניקב בשפה שבין ש...

הבורות ולפי שבורו של השמדאי הגבוה בהר מקרקעית הבור התחתון,

לכן כל המים שהיה בבור התרוקנו לתוכו מעליהם.

לאחר מכן סתם את הנקב שעשה בין בורו לבורו של השמדאי

בגזות צמר

כדי שכאשר ישים יין בעליון לא יזוב ממנו לבור התחתון.

חפר בור למעלה מבורו של השמדאי

ושפך היין לשם

ומילא את שני הבורות חפר

כדי שלא יבין השמדאי את כל התרגיל שעשה.

ועלה בניהו וישב על האילן שהיה סמוך לאותו מקום.

כשבא המלך השמדאי הוא בדק לחותמו ומצאו שלם שלא נגע בו אדם.

פתח הבור ומצא בו יין במקום מים

ולא רצה לשתות את היין.

אך לאחר זמן מה נעשה? צמא מאוד

ולא יכל להתאפק ולשתות את היין ושתה את כל היין שהיה בבור עד שהשתכר ונרדם.

מיד ירד בניהו ובן יהוידע מן האילן,

בא אצלו והשליך עליו את השלשלת

וסגר השלשלת סביב צווארו שלא יוכל ראשו לצאת.

וכשהקיץ השמדאי משנתו ראה את השלשלת שעל צווארו

התחיל ללחץ ולנסות להתנתק ממנה.

אמר לו בניהו, השמדאי

שמו של הקדוש ברוך הוא על השלשלת

תיזהר מלנתק אותה.

עכשיו הוא תקוע,

הוא לא יכול לחתוך את שמשי.

כשהיה בניהו ובן יהוידע אוחז את השמדאי והולך עמו בדרך,

ראה השמדאי עיוור אחד שטועה בדרך.

העלה ולהטוטו על הדרך.

ראה שיכול אחד שטועה בדרך

וגם אותו העלה להטוטו על הדרך.

ראה אנשים שהיו מרבים מאוד בשמחת חתן וכלה.

בכה.

שמע אדם אחד שאמר לסנדלר שיעשה לו מנהלים חזקות שיחזיקו לו מועמד שבע שנים.

שחק.

אחר כך ראה קוסם אחד שקוסם קסמים.

שחק עליו גם כן.

כשבא אצל שלמה המלך

לא הניחו לו להיכנס אצלו עד שלושה ימים.

לסוף שלושה ימים נכנס השמדאי אצל שלמה המלך.

לקח קנה שהייתה מדלתו ארבע עמות והשליך לפניו.

אמר לו אם ימות האיש הזה אין לו בעולם הזה רק ארבע עמות.

כבשת את כל העולם ולא שבעת עד שכבשת גם אותי?

ככה אומר שלמה המלך.

אמר לו שלמה המלך אין אני רוצה דבר ממך.

רק רוצה אני לבנות את בית המקדש.

וצריך אני את השמיר לחיתוך האבנים.

אמור לי היכן הוא נמצא.

אמר לו ההשמדאי השמיר לא נמסר לי כי אם לשר הים נמסר.

ואינו נותנו כי אם לתרנגול הבר.

שמאמינו בשבועתו שיחזיר אליו את השמיר.

אמר לו מה הוא עושה עמו?

אמר לו הוא מביא אותו להרים שאין בהם יישוב של זרעים ואילנות להתפרנס שם.

הוא מניח אותו על ראש ההר ומתבקע ההר מעט כמו חריץ

עד שמשליך שם זרע אילנות וגדלים שם אילנות ומתפרנס מהם.

כששמע שלמה את דברי השמדאי

מיד ציווה את משרתיו שיבדקו ויחפשו איך הן הקן של זה התרנגול של הבר.

בדקו ומצאו את כינוב, ראו שיש לו בנים בקן.

מה עשו? כיסו את הקן מלמעלה בזכוכית שקופה

כדי שיראה את בניו בקן ולא יוכל להיכנס אצלם.

והוא יצטרך להשתמש עם השמיר

להניחו על הזכוכית שהייתה על גביהם

כדי לפקוע את המקום להיכנס לקן.

מה עשה? הלך והביא את השמיר

והניח אותו על כיסוי הזכוכית.

מיד שלוחיו של שלמה המלך כרכו אותו בסוגים של צמר

והניחו אותו בטנא

של עבר מלא סובי סעורים שבזה הוא משתמר.

והביאו אותו לשלמה המלך שיבנה בו את בית המקדש.

כשראה זאת תרנגול הבר הלך וחנק את עצמו,

התאבד,

לפי שעבר על שבועה שנשבע לשר של הים.

כי שר הים היה סומך עליו שהוא יקיים את שבועתו ויחזיר לו.

שאל בנייהו את השמדי,

כשראית בדרך את העיוור שהולך וטועה,

מדוע הראת לו את הדרך הנכונה שילך בה?

אמר לו, מפני שהיו מכריסים עליו בשמיים שצדיק גמור הוא,

ומי שעושה לו נחת רוע זוכה לחיי העולם הבא.

וכשראית את השיכור שתועם בדרך, מדוע הראת לו את הדרך הנכונה שילך בה?

אמר לו, מפני שהכריסו עליו בשמיים שרשע גמורו.

לכן הראתי לו את הדרך ועשיתי לו נחת רוע כדי שיאכל שכרו בעולם הזה.

וכשראית שמחת חתן וחלש היו שמחים מאוד, מדוע בחיטה?

אמר לו, כי החתן שלה ימות בתוך שלושים יום, ותצטרך להמתין נייבם קטן שלוש עשרה שנה עד שיגדל ויהיה ראוי לחליצה.

יש לו רגש, נשמה דייה.

וכששמעת את האיש שאמר הסנדלר שיעשה לו מנהלים חזקים לשבע שנים, מדוע שחקת?

אמר לו, זה האיש שלא לחיות עוד אפילו שבעה ימים, והוא רוצה שהסנדלר ייעשה לו מנהלים חזקים לשבע שנים.

ושוב שאל אותו,

בניהו, מדוע באת כשראית לזה הקוסם בקסמים, גם כן שחקת?

אמר לו, כי הוא ישב במקום שתחתיו נמצא אוצר המלך

וטמונים שם כסף וזהב,

שיקסום וידע מה שיש תחתיו.

הוא עושה קסמים, חרית ככה, והוא יושב על אוצרות והוא לא יודע לעשות קסם למצוא, תבין, על מה הוא יושב.

זה כל המחרית עם הליצנים האלה שיש היום אצל החרדים וכו'.

עוד למדנו במשנתנו שהמטה היה אחד מעשרת הדברים שנבראו בחרב שבת בראשית בבין השמשות.

ובמדרש מובא על הפסוק בשמו ד'

ואת המטה הזה תיקח בידך.

המטה שנברא בבין השמשות

נמסר לאדם הראשון בגן עדן.

והאדם מסר אותו לחנוך,

וחנוך מסרו לשם,

ושם לאברהם ואברהם ליצחק

ויצחק ליעקב.

ויעקב הולכו למצרים ומסרו ליוסף בנו.

וכשמת יוסף העבירו את ביתו לארמון פרעה.

והיה יתרו אחד מחתומי מצרים וראה את המטה ואת האותות שעליו וחמד אותו בליבו

ולקחו והביאו נתונו בתוך גן ביתו ולא היה אדם יכול לקרוב אליו.

עד שבא משה למדיין ונכנס לתוך גן ביתו וראה את המטה

וקרע את האותיות שעליו ושלח ידו ולקחו.

וכשראה זאת יתרו אמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים.

לפיכך נתן לו את ציפורה ביתו לאישה.

השקעה טובה.

פרקי דרבי אליעזר

ילקוט שמעוני

רבי חנניה ברקשיה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל.

לפיכך רבה להם תורה ומצוות