היכל הזכות - חלק יא | הרב אמנון יצחק

השיעור יהיה להצלחתנו בכל מכל כל.

היכל הזכות אנחנו בחלק יא.

לדון לכף זכות את הקב"ה;

'אחרי שבררנו את החיוב מהתורה לדון את החבר לכף זכות, מצד מידת החסידות יש לדון אפילו אדם שאינו מכירו לכף זכות' אמרנו: שמי שאינו מכירו - זה לא חובה אבל חסידות. 

'ממילא יש ללמוד מזה כל שכן, בן בנו של קל וחומר, ועוד יותר פשוט: שצריך לדון את 'אבינו מלכנו' – 'מלך העולם' שאוהב כל אחד מאתנו באהבה עצומה ואין לנו השגה עד מה! - כף זכות, אם ח"ו באים על אדם יסורים בוודאי שעליו לומר: 'כל דעביד רחמנא לטב עביד' ואומרים: 'רחמנא' דייקא (בדוקא) למה לא אומרים: 'קוב"ה? - כל דעביד קוב"ה...' למה אומרים: 'רחמנא'? 'רחמנא' זה לשון אהבה! רֵחִים, אוהב 'בדחילו ורחימו' אז 'רחמנא' הקב"ה נקרא: 'רחמנא' בגלל שהוא אוהב אותנו: 'כל מאן דעביד רחמנא' כל מה שעושה האוהב – 'לטב עביד'. 

'הרי למדנו: שאם רואים צדיק שעשה מעשה ונראה שזה יותר חובה, אף על פי כן חיבים לדונו לכף זכות! והביאור בזה: כי אף על פי שבעינינו זה נראה עברה, אבל היות שזה לא מתאים לאדם כזה לעשות דבר כזה, התורה מחיבת לחשוב: 'שמן הסתם הוא לא עבר עברה!' כמו שהבאנו כמה מעשים. וממילא כל שכן אצל השי"ת שעליו כתוב: "צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה, יז). 

ידוע שאצל הרב הקדוש ר' ישעיהל'ה מקרסטיר זכותו תגן עלינו, מידת החסד עד אין שיעור שאין לנו השגה! יש ספר נפלא 'מופת הדור' באריכות שמה נתן למצוא. 

והנה אם נתבונן נראה דבר נפלא! היה מנהג אצל כמה צדיקים שהיו גוערים באיזה איש שהיה צריך ישועה, גוערים בו, הוא בא מסכן אומר: 'שיש לו מחלה - וצריך ישועה!' וזה... - והם גוערים בו וע"י זה הם המשיכו ישועה!! 

והנה דמו בעצמכם שאתם רואים את הרב הקדוש ר' ישעיהל'ה גוער באיזה איש - בוודאי שאתה יודע שאדם קדוש כזה עושה את זה עם שׂוּם שֶׂכֶל, אז תדון אותו לכף זכות. בודאי הוא הולך בדרך הזו, ובודאי היהודי הזה יוושע. 

אז ממילא נלמד גם אנחנו, הקב"ה בכבודו ובעצמו - הוא בעל חסד יותר גדול מר' ישעיה'לה! והוא מקור החסד והרחמים, ממילא פשוט וברור שכל משהו של יסורים שיהודי זוכה לקבל מהשי"ת - זו ישועה גדולה לאדם עצמו!

משל, רואים אצל ילדים קטנים, לפעמים הם קמים בבוקר ורוצים לאכול והאבא לוקח ממנו את הבקבוק כדי למלא אותו באוכל טרי וחמים ונעים ומתוק! אבל הילד הקטן שלא מבין: 'למה הוא לקח לו את הבקבוק?!' מתחיל לבכות! ונראה לו שאבא לוקח ממנו את הבקבוק והוא רעב!! והוא מוצץ - ואין, אין. ואבא גם לקח את הבקבוק עכשיו, והוא לא יודע: שהוא רוצה לשים לו יותר אוכל! 

והנמשל מובן מאליו, כך דרכו של אבינו שבשמים, לפעמים הוא לוקח מאתנו משהו בשביל לתת לנו יותר, אבל אנחנו נראים כמו ילדים קטנים שלקחו להם את הבקבוק ולא מבינים בכלל מה הקב"ה עושה.

גודל מעלת ונחיצות לימוד עניני המידות הטובות;

טוב, עכשיו אנחנו נלמד מה הגודל מעלת ונחיצות לימוד עניני המידות הטובות! 

המדרש רבה אומר: 'אם יגעת הרבה בדבריהם - הקב"ה מסיר היצה"ר ממך!' 

לא יאומן כי יסופר! מה כתוב פה? אם אתה יגע הרבה בדברי חז"ל, אתה לא צריך אפילו להילחם נגד היצה"ר הקב"ה מסיר את היצה"ר ממך! (מדרש רבה פרשת נשא יד, ד). 

החפץ חיים בכמה מקומות בספריו מפרש את הכוונה: 'אם אדם יגע בתורה בענין שצריך תיקון אצלו, אז הקב"ה מסיר היצה"ר ממנו באותו ענין!' 

כמו שאמרנו הרבה פעמים: שאם יש לך בעיה עם גאווה - תלמד אורחות צדיקים בענין הגאווה ובספרים המדברים בזה, אם יש לך בעיה עם קמצנות - אז תלמד בענין הזה וכן הלאה. 

כך אומר החפץ חיים: 'בכל דבר שאתה מתיגע בדבריהם לתקן את מה שאצלך חסר - הקב"ה עוזר לך להסיר את היצה"ר ממך!'

הגמרא במנחות (מג:) אומרת: 'ותניא אידך: וּרְאִיתֶם - וּזְכַרְתֶּם - וַעֲשִׂיתֶם ["וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (במדבר טו, לט)] – 'ראיה מביאה לידי זכירה וזכירה מביאה לידי עשיה'. 

נמצאנו למדים: שע"י לימוד וזכירת הענינים הצריך תיקון - יבוא לידי מעשה. אז ככה צריך, לומדים את שצריך לתקן, זוכרים את הענינים וזה מביא את התיקון באופן מעשי. 

איך מרככים את הלב? 

הגאון מווילנא (ישעיהו א ו) אומר: 'צריך לתקן מידותיו ללמוד ספרי תוכחות עד שירכך לבו הרע!' בלי ללמוד ספרי תוכחות - אי אפשר לתקן את הלב הרע. 

בצוואת הריב"ש לרבנו הבעל שם טוב הקדוש (אות קיז) הוא מביא פסוק: "דִּבְרֵי פִיו אָוֶן וּמִרְמָה חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב" (תהילים לו, ד) פרוש: כי דִּבְרֵי פִיו של היצה"ר, חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב, פרוש: בוודאי שאין היצה"ר מפתה את האדם: 'שלא ילמד כלל!' כי ידוע לו שאין שומע האדם לזה, כי כאשר לא ילמד כלל - לא יהיה חשוב בעיני הבריות ואינו נקרא: 'למדן!', אך היצה"ר מפתה אותו: 'שלא ילמוד איזה דבר שיבוא לו יראת שמים מזה!'. זאת אומרת הוא לא נותן לו ללמוד ספרי מוסר או שולחן ערוך לדעת דין על בוריו, אך מפתה אותו: 'שיעסוק תמיד רק בגמרא עם כל המפרשים ורק בפלפולים שאינם על דרך האמת' כמבואר בשל"ה הקדוש, וזה: "דִּבְרֵי פִיו אָוֶן וּמִרְמָה חָדַל!" היצה"ר אומר לאדם: "חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב" רוצה לומר: הוא מונע אותו מלעסוק גם בלימוד שיבוא לאדם טובה בלימוד, שיקנה יראת שמים, אז הוא אומר לו: "חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב" לְהַשְׂכִּיל! יאל'ה תמשיך... תתפלפל כל היום, אבל "חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב" בשביל לְהֵיטִיב את דרכך וזה..? – לא! אתה צריך להיות מפולפל זה פה שם... מה, תלמד מוסר?! מוסר זה לבעלי תשובה זה לא בשבילך, הם צריכים! אתה 'צדיק מלידה' אתה, אתה נולדת ישר בתוך הדפים... לא לצאת', זה העצה של היצה"ר, וזה צוואת הריב"ש לרבנו הבעל שם טוב הקדוש (אות קיז).

'ודע עוד, עקר השמירה מלשון הרע זה לא נעשה בקבלה בלב בלבד, אלא שיהיה לו עת קבוע בכל יום, אם מעט ואם הרבה, ללמוד ההלכות והמוסר השייכים לענין חלק הדיבור' נגיד הלכות לשון הרע או מה שלמדנו כאן ללמד זכות וכו', "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו) כל מה ששייך לדיבור. 

אז העקר של השמירה זה לא שהאדם מחליט בלב: 'אני יותר לא מדבר!' אלא צריך עת קבוע כל יום ללמוד הלכות ומוסר השייכים לענין חלק הדיבור. 

'ומאחר שהאדם משתמש בלשונו יותר מכל אבריו בענין המצוות ובכלל, צריך לדעת: מה אסור ומה מותר לדבר, כדי שידע איך להתנהג. כמו שוחט ובודק שחיב לחזור תמיד על הלכות שחיטה, עד שיהיה בקיא בהם בעל פה, כמו שמבואר' (שולחן ערוך יורה דעה סימן א). 

- תבדקו היום שוחטים תראו אם הם יודעים שבעים (70) טרפיות בע"פ... 

'עיין שם בט"ז. בחובת השמירה לחפץ חיים (פרק ג) מביא את כל זה, כל שכן לעניננו שזה במחשבה ומצוי שאלות בהלכות דן לכף זכות כמה פעמים ביום!' אז צריך ללמוד את ההלכות והמוסר השייך בהם.

הרבה' מסאטמר על החינוך למידות טובות

מיום שנתנה התורה לישראל - כל הספרים מלאים בהדרכה בענין המידות! אבל זה מהעבודות הקשות שיש במקדש, אפילו במקום המקדש ממש!! וצריך לעשות כל מה שאפשר להדריך התלמידים בהלכות דרך ארץ; שלא ידברו נגד אנשים זקנים מהם. וגם מה שהאמת הוא כן שמדריכים את זרע ישראל שצריך להיות כלבוש הזה וכדומה, ומי שהולך בלי פאייס (בלי פיאות) - הוא גוי! זה עושה רושם על בעלי בתים שאומרים: 'שהם מתנהגים כמו פראים ברוב עזות!' ואין זה כבוד לה' ויש כאלה אפילו משליכים חפצים וכל מיני דברים... דרך ארץ, צריך לחנך את הילדים. 

ואת זה מי אומר? הרב הקדוש מסטמאר זכותו תגן עלינו בספר 'מושיען של ישראל' (חלק א דף קלו) זאת אומרת צריך לחנך את הילדים שלא יגידו: 'זה גוי - מי שאין לו פאייס...!'

מימות נעוריו הצטיין רבנו יואל ז"ל במידות נפלאות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו והרבה עבד עבודה של תיקון המידות וזה היה לו יסוד מוסד לכל ימי חייו, כאשר דרש תמיד לחנך הבנים והבנות מנעוריהם למידות טובות. 

וכך כותב בספרו הקדוש 'ויאהל משה' (חלק ג סימן מח) וזה הלשון: 'כי תיקון המידות הוא יסוד כל האדם באנשים ובנשים, ואמרו חז"ל: 'קשה עונשן של המידות מעונשן של עריות!' 

ושם (סימן לג) כתב: 'כי תיקון המידות הוא יסוד ושורש של קיום כל התורה כולה וזה תלוי בזה!' 

כמו שאמר המהרח"ו (רבי חיים ויטאל) בספר שערי קדושה: שזה היסוד לכל המצוות. 

'והיה מעורר תמיד המלמדים והמחנכים ותובע מהם שיחנכו את התלמידים למידות טובות וישרות שזה יועיל להם לכל ימי חייהם!' 

ובשנת תשכ"ז אמר רבנו בזה הלשון: 'באמת צריכין לעשות לעצמו זמן לכל לימוד, אך יותר מכולם יקח כל אחד זמן ללמוד מידות ודרך ארץ לתלמידיו, כי אם מחנכים אותם בחינוך טוב, נשאר להם לעולם, ואם יש לאחד דרך לא טובה והנהגה לא ראויה, גם בזקנותו ילך בדרך לא טוב ולא יניח את דרכו הרעה: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו) ובאמת צריכים להתחיל ללמוד גם עם הזקנים חינוך טוב וללמד אותם מוסר ומידות ואז יִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אחריהם ויאמרו: 'כמה נאה הוא להיות בעל מידות טובות!'.

בספר 'ערוגת הבושם' (פרשת תרומה): 'והנה כמו כן בכל מצוה ומצוה צריך לעשותה בכוונה שלימה! ובהגיע תור זמן המצוה, כמובן שבעל הדבר - יצה"ר, מבלבל את המוח במחשבות ופניות, באופן שאי אפשר להגיע למחשבה זכה וכוונה רצויה!' 

קראתי בהגדה של הרב קנייבסקי מנוחתו עדן, בין ההנהגות שלו כתוב: שהיה לו דך הוראות לליל הסדר! הוא שידע כמעט את כל התורה בעל פה!! היה לו דף מה צריך להכין ולזכור ולא לשכוח לליל הסדר - אתם שומעים? 

כמו שחזרנו בתשובה לא היינו זוכרים כל דבר, אז היינו כותבים על המקרר הוראות, איזה עשרים (20) הוראות; לא להדליק חשמל, מים, לעשות ככה ולעשות ככה וככה וככה... כן. מי שרוצה לקיים אז הוא דואג לא לשכוח, כי הוא יודע יצה"ר מבלבל, לחץ, פתאם אנשים באו, הלכו, יצאו, חזרו, אמרו זה... 

אני מקווה שכולם עשו: 'ערוב' כן, ולא סומכים על של אחרים, ו: 'ביעור מעשרות' ח'נגורי...

'על כן העצה היעוצה לזה בכל עת שעוסק בתורה יאמר קודם הלימוד: 'הריני לומד כדי שיביאני התלמוד הזה לידי מעשה' וכשבא לענין שמביא לידי מעשה, יכוון להשי"ת שיגיע המעשה לידו'. 

אז קודם כל לומדים בשביל לבוא לידי מעשה, עכשיו הגיע מעשה מה עושים? עכשיו מכוונים להשי"ת בעשיית המעשה: 'לשמהּ!', ואז עוזר לו השי"ת לעשות את המצוה לשמה בכוונה רצויה, כי הוא למד בשביל לעשות והגיע המעשה, הוא רוצה לעשות לשם ה'.

למשל; הוא למד הלכות פסח, מתפלל להשי"ת במחשבה: 'שיעזור לו להשמר מכל משהו חמץ ולקיים את המצוות הנאמרות בחג במחשבה, דיבור ומעשה, ביראה, באהבה ובשמחה רבה!' ואז כשיבוא ויגיע הזמן בזכות התורה יעזור לו השי"ת לעשות את המצוה כתיקונה. וזה הכל תלוי בהכנה שבלב ואם מכינים טוב את הלב, אז יצה"ר לא יכול לשלוט בזה, ואתה תצליח לקיים את הכוונה.

הדן לזכות ואחדות - מביא גאולה שלימה!

עכשיו, אנחנו נלמד שע"י שדנים לכף זכות ואחדות, מביאים את הגאולה השלימה!! 

נו, אולי סוף-סוף עכשיו יש לנו חג אחרון, אולי הפעם אנחנו נצליח.

סיפר הרב הקדוש ר' גדליה מליניץ זכותו תגן עלינו אמן: 'שרבו המוכיח, הרב הקדוש רבי יהודה לייב מפולנאה זכר צדיק וקדוש לברכה אמר: 'שמשיח ילמד זכות על כל ישראל אפילו על הרשעים שהם צדיקים!'

(ביידיש... 23:36 אמרתי טוב, בערך, אז איך להגיד? ביידיש... 23:46 או! בסדר...) 

'ומחמת זה שילמד זכות עליהם - אז הם יחזרו בתשובה!' 

הם ישמעו: שהמשיח בכבודו ובעצמו מלמד עליהם זכות, זה יחזיר אותם בתשובה וע"י זה תהיה הגאולה. 

'כי בתשובה נגאלין! כמו שכתוב (סנהדרין צז) וכך היה אומר: 'צדיק קטן - אוהב רשעים קטנים, צדיק גדול - אוהב רשעים גדולים, אבל משיח - יהיה אוהב ומלמד זכות אפילו על רשעים גמורים! וכל מי שמלמד זכות על כל הברואים הוא מבחינת משיח' (אמרי פנחס עמוד תעד).

בספר 'מאמר יחזקאל' להרב הקדוש מקוזמיר זכותו תגן עלינו אומר: 'ענין משיח צדקנו: "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" (זכריה ט, ט) שידעו הכל: שהוא עָנִי – 'לית ליה מגרמיה כלום!' אין לו מעצמו כלום, ואז רוכב על החמור - יכניעו את הקליפות! עקר הגאולה תבוא ע"י אחדות בני ישראל, ועקר השלום והאהבה זה ע"י שדנים לכף זכות. כמו שחורבן בית המקדש היה ע"י שנאת חינם (יומא ט), לתקן זאת צריך אהבת חינם שכל אחד מישראל יאהב חברו בחינם כי הוא עובד ה' כמוהו, וע"י זה תבוא הגאולה - אמן כן יהי רצון!'.

ה: 'ייטיב פנים' ל: 'הושענא רבא' אומר: 'עקר הגלות נובעת ממחלוקת, על כן קודם משיח, הקליפה מתלהבת מאד לעכב את הגאולה ומשתדלת להביא מחלוקת! מה העצה לזה? לכבד זה לזה ולהרבות אחדות ושלום וע"י זה משיח יבוא ויתגלה!'.

ה: 'חידושי הרי"ם' אומר: 'לימים של בין המצרים צריכים להתייגע ולהיפטר משנאת חינם אם יהיה לו עין טובה! בזה בונים את בית המקדש ואהבת חברים ושמחת חברים מתקנים את החטא שהביא את החורבן!' 

(אוֹ יש פה יידיש ארוך מהרי"ד מבעלזא... איי... אני "מתאבד" עכשיו, יידיש... 27:07 'כנפשו' - מה אמרתי? אז אמרתי טוב! יא בא באי...) 

'העקר הוא: שיהודים יאהבו אחד את חברו כנפשו! ולאחד את הלבבות, ולרחק כל דבר הגורר פירוד לבבות, ובזה תלויה ישועתן של ישראל וכשהמשיח יבוא יעשו יהודים תשובה!'.

בספר 'אוצר הברכה' מקאמרנא, בענינים דן לכף זכות אומר: 'כיון שמשתף עצמו עם כל חי, עם הפחותים, להשפיע עליהם כל טוב ביחוד אחד, ריח שלך משיח בו - שהוא עתיד להכריע את כולם לכף זכות!' 

זאת אומרת אחד שמשתף עצמו עם כל חי, עם הפחותים להשפיע עליהם כל טוב ביחוד אחד, זה נקרא: 'שריח משיח בו!' והוא עתיד להכריע כולם לכף זכות.

בספר 'אמרי סופר' לכבוד קדושת האדמו"ר מערלוי זכותו תגן עלינו אמן (קכב ו): 'כדי לזכות לשלום ירושלים ובנינה במהרה צריך שיהיה שלום ואחוה ורעות בין איש לרעהו ושלא יהיה ח"ו פירוד בין בני ישראל וזה רצון הקב"ה שיהיה שלום בישראל, כמו שכתב הרמב"ם (פרק ד הלכות חנוכה הלכה יד): 'גדול השלום שכל התורה נתנה לעשות שלום בעולם! שנאמר: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג, יז).

בתהילים 'אמרי סופר' מובא מעשה: 'בעת שנתאספו צדיקים רבים לחתונה הגדולה באוסטילה שאלו את זקן הצדיקים הרב הקדוש מאפטא זכותו תגן עלינו אמן: 'מדוע עדין לא הגיע המשיח ומתי נזכה שכבר יגיע?' 

הניח הרבי את ראשו על השולחן והתעמק במחשבה, אחר זמן הרים ראשו ואמר פסוק: "אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵ-ל ה' כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה" (תהילים פה, ט) 

ואמר: 'שרצה לשמוע מַה יְדַבֵּר הָאֵ-ל? ושמע: "כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה" - שהמשיח יבוא כשיהיה שלום בעולם ולא יהיה שום מחלוקת!' 

ועוד סיפור שמה מהרב הקדוש מבעלזא זכותו תגן עלינו: 'בשעת מלחמת העולם השניה ברצפרט, באו אל הצדיק משלחת של רבנים, ביקשו: 'שיתפלל על עם ישראל שיעשו תשובה ויבוא המשיח! ככתוב: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב" (ישעיה נט, כ) מתי יבוא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל? מתי שיהיה שבי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב! אז שיתפלל. 

ענה להם: 'אכן כשיבוא משיח אז יעשו תשובה בשלימות, אבל עכשיו צריך שיהיה רק שלום ובכך משיח יבוא!' 

אז זאת אומרת אם יש שלום קודם, משיח יבוא והוא יעשה עם כולם תשובה בשלימות.

עכשיו, 

איך זוכים בין אדם לחברו? 

בספר החינוך (מצוה רלה) אמרנו: 'שכל אדם חיב לדון חברו לכף זכות, וזאת תהיה סיבה שיהיה בין אנשים שלום ורעות. ונמצא שכל עקר כוונת המצוה היא: להועיל בישוב בני האדם עם יושר הדין ולתת ביניהם שלום ולסלק חשד איש באיש!' ככה אומר בעל החינוך.

רש"י (שבת קכז:) אומר: 'הדן את חברו לכף זכות בכלל 'הבאת שלום' שמתוך שהוא מכריעו לזכות ואמר: 'לא חטא לי בזאת! אנוס היה, או לטובה נתכוון!' יש שלום ביניהם'. 

(נכון ירמי?!...)

ובספורנו (אבות פרק א משנה ו) אומר: 'וגם כי בזולת זאת המידה' הכוונה למידה של דן לכף זכות 'לא יתקיים שום רֵעות'. אי אפשר להיות רֵעַ של אף אחד אם אתה כל הזמן חושד באנשים, לא יהיה לך חברים! 'בלי המידה הזאת של לדון לכף זכות לא יתקיים שום רֵעות'.

וביסוד ושורש העבודה (א, ח) אומר: 'אי אפשר להגיע לאהבת ישראל מבלי העבודה של לדון לכף זכות!' 

בעל החרדים (פרק יב אות נז) אומר על הפסוק: "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהילים לד, טו) - דאוריתא הוא! דאפילו בשעת מלחמה צווה יתברך: 'להקדים שלום לאויבים!' שנאמר: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" (דברים כ, י) והסמ"ג מנה את זה במצוות עשה! וכל מקום שיש שלום - אין השטן יכול לקטרג! והקב"ה צווה למחות את שמו הגדול הנכתב בקדושה על המים, לשׂוּם שלום בין איש לאשתו, והרוצה לזכות במצוה זו יזהר במצוה אחרת והוא לדון כל אדם לכף זכות!' - אז אם אתה רוצה להשיג את השלום, אתה צריך לדון לכף זכות.

בסידור הגר"א (כתר ראש אות יט) אמר רבנו: 'דבר מנוסה, אם יהיו לאדם שונאים ח"ו, אם יפעול אצלו שהם צדיקים גמורים וידון אותם לכף זכות - תיכף יתהפך לבבם לאוהבים לו!' 

שמעתם?

אם יש לאדם שונאים! ממש שונאים!! אם הוא בעצמו יסתכל עליהם כצדיקים גמורים וידון אותם לכף זכות, הוא יהפוך את הלב שלהם להיות אוהבים שלו!!! אז תנסו את זה בעל ואשתו, אם יש קטטה או מריבה או משהו, ללמד זכות לגמרי הפוך, ללכת 'הפוך על הפוך' שהוא צדיק גמור והיא צדיקה גמורה כל אחד יעשה את זה ממש מתוך הלב ויסתכל ויתבונן: 'כמה, כמה, כמה...!' - צ'יק יהפוך את הצד השני למה שהוא רוצה, תנסו יש לכם זמן עכשיו, 

(עד מוצאי שבת...)

ר' חיים מוולזין אומר: 'מנוסה!' (עוד פעם: 'מנוסה' בדוק ומנוסה) 'אם יהיה לאדם שונאים, אם יפעול אצלו: שהם צדיקים בזה, ויאמר: 'שמסתמא דברו עליו החברים האלה לשון הרע, והם סוברים שזה האמת לכן הם דברו' וילמד עליהם שהם צדיקים גמורים! תיכף שידרוש ויפעול אצל עצמו שהדין עמהם - יתהפך ליבם לאוהבים לו!' – 'מנוסה' הוא אומר, הגאון אמר: שזה מנוסה! והתלמיד שלו המובהק אומר: 'שזה מנוסה!' הוא לא אומר בשמו, הוא אומר: 'שזה מנוסה!' הוא יודע בעצמו שככה אפשר להפך את האויב לאוהב. 

קדושת הלוי (פרשת מקץ): 'נראה לי, דהנה זה הדרכה הנכונה לאדם בקום עליו אדם ידין אותו לכף זכות - שעושה הכל למען יראת השי"ת, וע"י זה שאינו חושדו שעושה לו מחמת רשעות רק ביראת ה' - הוא יקרב את לבבו אליו, ואז ממילא יושג לו שלום מאתו כוון שלבבו נתקרב אליו!' - "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז, יט).

מדהים! מדהים!! 

אז אם נפתלי בוטן ישב ויחשוב על אבו מאזן: 'איזה צדיק אבו מאזן! מניח תפילין בסתר, מתעטף בטלית בלי שנדע...' צריך להגיד לנפתלי בוטן שינסה את זה, אולי במקום טילים ומלחמות והכל, אני צוחק! כן... 

אבל פה מדברים כמובן באנשים שהם שומרי תורה ומצוות "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" - 'עם שאתך בתורה!' כי אנחנו אומרים שהוא התכוון ביראת שמים! הוא לא התכוון זה. כשיש מקום באמת ללמד זכות, לא לחרטט.

'והנה לפי רוב הרגלו של אדם במידה זו של לדון לכף זכות, ככה יתמעט ממנו עון לשון הרע!' זה מופיע בשמירת הלשון (שער התבונה פרק ד).

בכלל לשון הרע יש כמה דברים והם מבוארים בכל ספרי מוסר, אבל הכלל לנקוט בידך: תדון כל אדם לכף זכות אפילו לשונא! כך אומר 'קב הישר' (פרק מג) ואתה תברח מלשון הרע! על מה תגיד לשון הרע? לשון הרע, לשון הרע, למה שתגיד לשון הרע אם אתה מלמד עליו זכות?! אם אתה מלמד עליו זכות איזה לשון הרע אתה תגיד?

ה: 'שומר אמונים' (טהרת הקודש מאמר תשובות סגוליות פרק כג) אומר: 'אתה מחפש עצה שהקב"ה לכל הפחות יתן לך מקצת מן המקצת של אהבת ישראל, אבל זה תלוי במידה קודמת - שאתה תהיה דן לכף זכות! ואז מזכין אותו מן השמים ומעוררים בלבו אהבת ישראל, וזה גם בדוק ומנוסה בלי שיעור פעמים כמקובל מצדיקים קדושים'. 

אתה רוצה לאהוב ישראלים? כמו שאומרים: 'עם ישראל קדושים!' באמת, תתחיל עם לדון לכף זכות ומן השמים יסייעו לך שתכנס אהבת ישראל בלבך. 

ובנועם הלבבות (לבעל שומר אמונים במאמר לשון הרע) אומר: 'תדע, כי גדול עונשו של המקבל לשון הרע יותר מעונש המדבר! והעצה היעוצה לזה, אם שמעת על חברך ענין רע או דברי גנות, תדון אותו לטובה ותשתדל לחפש ולהמציא עליו איזה זכות!' 

כבר שמעת, אז זה יכול להתנחל אצלך כעובדה, מיד תלמד זכות! ואז אתה מנטרל את הלשון הרע. זה מדובר שהקשבת, גמרת להקשיב ואחרי זה, שמעת תוך כדי, לא התכוונת לשמוע... 

'צריך עבודה רבה והתרגלות מיוחדת ללמוד לחפש מעלות של אדם! 

איך מושכין כח של טומאה? - כשרואים מומים בבני אדם, וקשה לאדם לעמוד נגד זה, וההנאה של יצה"ר היא להחטיא את בני אדם בחטא הלשון, ולא להרגיל אותו לשבח בני אדם ולחפש בהם דברים טובים וככה הוא מפיל אותם בלשון הרע!' 

מה יש לו להגיד? טובות - הוא לא מחפש באחרים רק מומים, אז ודאי שהוא יכשל בלשון הרע. ובעל הלשון יכול לראות אפילו במעלה הכי טובה של בן אדם – רע! 

- 'אתה יודע למה הוא עושה חסדים? - בשביל שיתנו לו כבוד, אתה יודע למה זה? - בשביל זה...' 

בעל לשון הרע, גם מעלות גדולות אמתיות - יכול לראות רע! 

יכול להיות בן אדם מחזיר בתשובה אלפים ורבבות! 

ו... – 'הוא רק שם כיפה בכותל...' (עיין תגובת הרב אמנון יצחק שליט"א לחכם שלום כהן ז"ל ראש ישיבת פורת יוסף ירושלים...)

'וצריך אדם להשתדל להסתכל על העולם בעין טובה! לחיות חיים של טובה ושמחה, לאהוב צדק, לשנוא רשע, וזה היה מדרגה של אבינו אברהם: 'עין טובה!' אפילו על אנשי סדום ביקש למצוא טובות!! ונכנס למשא ומתן שיכול היה להתחיב בנפשו מול הקב"ה: "אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם" (בראשית יח, כד) אולי אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה? (בראשית יח, כח) אולי אַרְבָּעִים? (בראשית יח, כט) אולי שְׁלֹשִׁים? (בראשית יח, ל) אולי עֶשְׂרִים? (בראשית יח, לא) עֲשָׂרָה? (בראשית יח, לב) 

הלו! מה, הקב"ה לא יודע מה הוא עושה?! אם הוא מחליט ש: 'אין!' הוא חיכה להם חמישים (50) שנה! חמישים שנה, עשרים וחמש (25) שנה הם היו בטובה, אח"כ עשרים וחמש שנה הביא עליהם צרות ובעיות וזה... - ולא הבינו! ואחרי חמישים שנה הקב"ה אמר: 'יאלה' חלאס'...' 

כמו אוקראינה, עזרו בהשמדת היהודים בשואה וכו' וכו' עינו ועשו להם כך וכך - חיכה להם שבעים (70) וכמה שנה וחביט חביט... 

ובכל אופן אברהם אבינו עומד מול הסדומיים! שהם לגלגו עליו וביזו אותו ושנאו את העבודה שלו!! הוא היה 'איש החסד' - הם הפוך! כל מי שעושה חסד הורגים אותו!! וביקש עליהם: 'שה' ישאיר אותם!' 

שמעתם דבר כזה?

'מי שמרגיל את עצמו לספר דברים טובים על חברו - זוכה שיקרא לו הקב"ה בשמו: 'שלום!' כמו שכתוב: "וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם" (שופטים ו, כד) ואם לא - קורא לו בשם: 'רע!'. 

אז מה יש לך מידה טובה יותר מזה?! ואתה נצל מכל האיסורים של בן אדם לחברו, מכל האיסורים! עשרות מצוות - לא תיכשל בהם ותקיים אותם, אם יש לך את היסוד הזה לדון לכף זכות. 

עכשיו זה לא רק זה, אלא זה גם... 

מבטל את המקטרגים ואת הגזירות הרעות מישראל!

ב: 'דברי ישראל' (פרשת אמור) הרב הקדוש מקוזמיר אמר בזה הלשון: 'מה שיכולים לתקן בעוה"ז להמליץ טוב בעד ישראל, דהיינו; לומר: 'שעובד יותר מכפי כוחו כל איש ישראל!' משבר כוח המקטרגים יותר ממלאכי מעלה ומעשרת אלפים נשמות של צדיקים בג"ע!' 

שמעתם? 

אם אדם ממליץ טוב בעד ישראל ואומר: 'שהם עושים יותר מכפי כוחם, כל היהודים עושים יותר מכפי כוחם!' - זה משבר את כל המקטרגים יותר, יותר, יותר ממלאכי מעלה שמלמדים זכות! ויותר מעשרת אלפים נשמות של צדיקים בג"ע!! 

'כי סובב הכל על פי בשר ודם למטה על הארץ!'.

(אתה יודע מה זה באידיש בלייאר? בלייאר, איך קוראים למטיל עופרת שמתנדנד, בלייאר, בלייאר, מה בלְייאר או בלַייאר? בלייאר, בלאיי, פה כתוב בלאייר...) 

הוא אומר כאן: 'הכל סובב על פי הבשר ודם שנמצאים פה למטה, פה למטה! העולם הוא כמו בלאייר או בלאיי, למורה שעות לשעון, אף על פי שהשעון שווה מאה מליון דולר (100,000,000$) מזהב! הכל הולך ע"י אותו הקובץ של עופרת ובדיל שתלוי למטה!' 

אז אנחנו שנמצאים למטה אנחנו כמו הבדיל והעופרת והעולם הוא ענק יפייפה והכל! ומי מזיז את כל העולם? איך העולם זז? - לפי הבלאייר! אז אם אנחנו אומרים את מה שכתוב פה: 'שכל אחד מישראל עושה יותר מכפי כוחו!' - משברים את המקטרגים.

השל"ה הקדוש (שער האותיות אות כ אות ב) אומר: 'כבר נודע הפעולה שאדם עושה למטה ומעורר לעומתו למעלה, ומי שיש בו את המידה הזו של דן לכף זכות, אז אפילו נרשם עליו למעלה כמה עונות שעשה באים המליצים והפרקליטי יושר ודנים הדבר לכף זכות, ואין כח למקטרגים לקטרג!' 

כמו שהוא למד פה זכות, יש לו מליצי יושר למעלה שגם עונות שלו מלמדים עליהם זכות כמו שהוא למד פה: 'לא! זה היה באונס, זה היה ככה, זה היה ככה וככה...' מלמדים. 

'ואין כח למקטרגים לקטרג!' תראו עד היכן מגיעה המידה הזו 'על כן כל אדם ירגיל עצמו במידה זו לדון את חברו לכף זכות בכל מן דאפשר אפילו בדרך רחוק'.

הסנגוריא של רחב"ד על בתו של נחוניא

אומר הפלא יועץ (ערך סנגוריה): 'הכל תלוי באדם למטה, כל אשר ידבר האיש עושה רושם ומעורר בפמליה של מעלה; אם הוא מדבר פה קטגוריה - הוא מעורר מקטרגים! אם הוא מדבר פה סנגוריה - הוא מעורר סנגורים והדברים שלו עושים פירות!! וכתבו המקובלים (מובא בשיטה מקובצת בבא קמא דף נ) הטעם בביתו של נחוניא חופר שיחין, כאשר למד עליה זכות ר' חנינא בן דוסא ואמר: 'אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק - יכשל בו זרעו?!' - תכף עלתה מן הבור!'.

הבת של רבי נחוניא, שהוא היה חופר שיחין, בורות מים לעולים לרגל, הוא היה דואג תמיד שיהיה מים, אז הוא היה חופר שיחין, והיא נפלה לבור והיא היתה מסוכנת למות! ובאו ואמרו את זה לרבי חנינא בן דוסא, מה הוא אמר? 

הוא אמר: 'אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק!' הוא הצטער, התאמץ כל כך לעשות בורות-בורות להציל יהודים מהצמא, אפשר שבדבר הזה 'יכשל בו זרעו?!' שהיא תמות בתוך בור כזה? – 'תכף עלתה מן הבור!' 

'ובנו - מת בצמא!' אֶה, הבת לא מתה והבן כן? מה קרה? – 'לפי שלא היה מי שילמד עליו זכות!'. 

רואים: שאם בן אדם מלמד זכות, הוא מפעיל למעלה סנגורים. 

'וכן הקב"ה אמר הלכה מפי פומייהו דכולהו רבנן לבר מרבי מאיר'. - כשלומדים תורה פה, הקב"ה אומר את הדברי תורה שאומרים פה וכל מה שאמרו חכמים - הוא היה אומר, חוץ מרבי מאיר, ר' מאיר היה אומר דברי תורה – וה' לא היה אומר, למה הוא לא היה אומר? בגלל שהוא למד מ: 'אחר' = מאלישע בן אבויה בשעה שהיה כופר! אז ה' לא רצה לחזור על דבריו של ר' מאיר. 

'עד שבא ר' פלוני ולמד עליו זכות ואמר: 'רימון מצא; תוכו – אכל, קליפתו – זרק!' אז הוא לימד עליו זכות, על ר' מאיר ותכף אמר הקב"ה הלכה משמו של ר' מאיר!' 

רואים: שצריך מישהו פה מלמטה לעורר זכויות סנגורים והכל תלוי למעלה במה שפועלים למטה; אם אתה מקטרג - אתה מעורר מקטרגים, אם אתה מלמד סנגוריה - אתה מעורר סנגורים!' 

הסנגוריא שבטלה גזרת שמד!

אומר הפלא יועץ: 'ובאוזנינו שמענו! שבזמן השמד, היו כמה נפשות מישראל, יוצאין ליהרג על קדושת ה'! 

יצאה אשה אחת ואמרה: 'רבוש"ע! יפה ידעת מה שבחרת "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים-א יז, כא) שנהרגים על קדושת שמך!' 

וגילה מגיד אחד: 'שתכף ע"י הדיבור שלה התבטלה הגזירה!' 

אתם שומעים? 

היא עומדת ליהרג, היא אומרת: 'אתה יודע במי לבחור! בחרת בעם הכי-הכי טוב בעולם שמוכנים לצאת ליהרג על קדושת שמך!!' - ברגע שהיא אמרה את הסנגוריה הזאת על עם ישראל - התבטלה הגזירה. "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל" ('פלא יועץ' ערך סנגוריה).

בנועם הלבבות (שומר אמונים מאמר אהבת ישראל) אומר: 'אם תרגיל עצמך רק לדבר טובות על ישראל - תהיה מרכבה לקדושה העליונה! ותגרום לפעמים לבטל איזה גזירה רעה מכלל ישראל. והעקר, אל תתן מקום בלבך לשום שנאה על שום בר ישראל ותכף כשעולה בלבך - תמאס ותרחיק ותבטל את השנאה!'.

התפארת שלמה (אבות פרק א משנה ו): 'יש להבין בדבריהם ז"ל בזה, לכאורה, מה יועיל ומה יוסיף הדין שדנים לכף זכות?' 

נגיד שאני אומר כף זכות על מישהו, מה, בשמים לא יודעים הכל?! מה יועיל הכף זכות שאנחנו מלמדים, הרי ה' יודע בדיוק מה עשה הבן אדם! ואם אתה אומר ש: 'לא, הוא לא התכוון, הוא לא עשה, הוא התכוון ככה, הוא יצא ככה...' מה זה מועיל שאתה דן לכף זכות בשעה שבשמים יודעים הכל? 

'אלא, גילו לנו חכמים: מה גודל הכוח של איש ישראלי! ומה פועל דבורו בעוה"ז!! שיש לו כח ויכולת לעורר בעליונים למעלה כמו שהוא אומר, ומה שיוצא מפיו בין לחוב בין לזכות; אם הוא מלמטה מליץ יושר ומדבר זכות על חברו - הוא מעורר גם כן למעלה מליץ יושר שיזכיר זכות על רעהו להגיד יושרו וַיְחֻנֶּנּוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת למצוא לו כֹפֶר!' (ע"פ איוב לג, כד) וכאשר חלילה אם ישלח חץ לשונו לדבר רעה ברעהו - יגרום חלילה שיפעלו כמוהו, דיבורו של אדם עושה רושם למעלה בעקימת שפתיו ממש גורמת מעשים למעלה!'

באמרי פנחס (חלק א' בשער עבודת ה' אות כח) הוא אומר: 'מי שממליץ טוב על ישראל - מתלבש בו מיכאל השר הגדול הנקרא: 'אפוטרופוס הגדול של ישראל!' ויש כמה מליצים, אבל הוא האפוטרופוס והמליץ הגדול 'מיכאל שר ישראל'. 

הוא אמר את זה על אדם אחד שדבר טוב לפני השר על אנשי העיר. מישהו לימד זכות על אנשי העיר בפני השר, הוא אמר עליו את זה: 'שהתלבש עליו מיכאל השר הגדול הנקרא: 'אפוטרופוס הגדול של ישראל!'. 

יש מצוה להגיד את זה בבוקר שלוש (3) פעמים: 'מיכאל שר ישראל, אפוטרופוס של ישראל'.

ב: 'טהרת הקודש' (לבעל שומר אמונים במאמר תשובות סגוליות פרק יח) אומר: 'מי שמרגיל עצמו לדון את חברו לכף זכות, אז כשיש על זה האדם קטרוג ח"ו או על אחד מבני ביתו, אומרים בשמים למקטרג: 'כשם שהוא דן לכף זכות - כך אין לכם רשות לחיבו רק לזכותו!' אז בוודאי שבן אדם כזה גם יארך ימים!! וכך לאחר אריכות ימיו, הגם שיהיו עליו מקטרגים בשביל עונות חלילה שהיו לו, חסים עליו בשמים ומוצאים לו איזה זכות!! כי אין אדם שאין אפשרות ללמד עליו זכות; שעשה מחמת אונס, או יצרו אנסו, או מחמת קטנות הדעת וכדומה. ואם ירגיל עצמו ללמד זכות על בני אדם - ככה ישלמו לו ממש!'.

ב: 'מאור ושמש' (פרשת ניצבים) אומר: 'והוא כי עקר התריס בפני הפורענות - זה אהבה ואחדות! כאשר יש אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה אין מקום לשום פורענויות לחול עליהם! ככתוב: "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ" (הושע ד, יז) אפילו עובדי ע"ז! ויש ביניהם התחברות ללא פירוד לבבות - שוקטים ונחים באין שטן ופגע רע ומתרחקים ע"י זה מהקללות והיסורים!'.

'חז"ל הקדושים אומרים: 'שהצינור הגדול ביותר שלמעלה ידונו אותנו לזכות, זה כשאנחנו משתדלים כאן לחיות ולהרגיש ולהיות שרויים ונמצאים בתוך עולם של טוב! בתוך עולם של זכות!! וע"י זה קורעים ומבטלים כל הגזירות הקשות מעלינו מעל כל ישראל'. 

כשיהודי זועק בעוה"ז: 'אין לנו שום מושג מה זה יהודי!' 

אז כשבא המקטרג ורוצה לקטרג - זועקים עליו: 'אין לך השגה מה זה יהודי!' - ואין לו כח לקטרג, זעקה של יהודי.

הפלא יועץ (בערך סנגוריה) אומר: 'ואיש טוב מדבר טוב על ישראל ומביא גאולה לעולם!'.

איך ממתיקים דינים בימים נוראים? 

קדושת הלוי (בריש פרשת שופטים) אומר: 'מגיע יום המשפט ראש השנה והקב"ה שופט את כנסת ישראל בגודל רחמיו וחסדיו, אבל צריכים התעוררות מלמטה כדי לעורר מידת הרחמנות למעלה, ואיך מעוררים את מידה זו של החסד? - כשלמטה מתנהגים בחסד ומלמדים זכות על איש מישראל ודנים לכף זכות - ע"י זה למעלה מתעוררת אותה מידה, ומלמדים גם עליו וגם על כל זרע ישראל חסדים! אם כן האדם למטה במעשיו מעורר ופותח שער העליון של שערי חסד להריק ברכה על כל זרע ישראל!'.

חובה ללמד זכות וסנגוריה על ישראל ולא לתלות את האשמה בהם, ולראות את המידות הטובות שבהם ואז המקטרגים לא יוכלו עלינו גם בימים הנוראים! ויגער ה' בשטן שלא ישטין ויקויים: 'הס קטגור וקח סנגור!' ככה מובא בשפע חיים (ראש השנה תקיעת שופר דרוש טז אות ג).

ב: 'שפע חיים' (ראש השנה תקיעת שופר דרשה דרוש טז אות ט) אומר: 'כל אחד המקבל על עצמו: 'לראות מעלות חברו ולא בחסרונותיו' - מיד הקב"ה מתמלא עליו רחמים ומרחם עליו והופך עליו את מידת הדין לרחמים!' 

הנה יש לכם עצות ברורות! חד משמעיות, מנוסות, בדוקות ע"י גדולי הדורות - איך יכולים להפך גזירות ממש איומות לחסדים ואהבה עליונים בלי גבול!!

'ובראש השנה ביום הקדוש צריך להשתדל להתאמץ בכל הכח לדבר רק טוב על כלל ישראל וללמד עליהם זכות, ולא יעבור שום דבר קשה או קטרוג על שפתינו, על שום בר ישראל, לא לעורר דינים שולטין בזמן זה, ולכן מצרפים גם את הפושעים! 

וכך מנהגו של עולם, אבא עושה יום טוב או חג ויש לו בנים ויש לו בן אחד בליעל, כל השנה אינו רואה פני אביו וגרש אותו מאת פניו, אבל ביום שמחתו - גורם קורת רוח לאב והאם הבנים שבאים לשמחה ומביאים עמהם גם את הבן הלא טוב, כי יודעים: שהאבא רוצה לראות ביום זה את כל יוצאי חלציו סביב השולחן! 

וכך ראינו אצל אדונינו מורינו איך למרות היותו לוחם מלחמת ה' בגיבורים, ללא חת, ללא משוא פנים! וכשהגיע יום הדין האריך במליצות טובות על כלל ישראל! ואמר: 'כי בזה עושים נחת רוח למקום ברוך הוא!'. 

על דרך משל, אבא שיודע שבנו רב מעללים! בכל זאת לא יערב לו אם מישהו ילשין עליו וילמד עליו חובה. לעומת זאת הוא ישמח! אם יהפכו ויחפשו זכויות וישתדלו להחזירו למוטב (ך מופיע בספר 'פתחי שערים' דף קפב בשם ספר 'שם משמואל' להגאון הקדוש מטרסדורף זצ"ל - אמן).

טוב, אני נותן לכם הפסקה לעכל את הדברים! 

וכבר להתחיל ללמד זכויות על עם ישראל!! 

אמרנו: 'אולי בחג האחרון נהיה בני אדם כמו שצריך, אולי נביא את הגאולה בעזרת ה''.

יש תורה כזאת? - אין תורה כזאת! 

ולכן.. 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'.'

המשך יבוא...