היכל הזכות - חלק כ | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 21.05.2022, שעה: 22:59
נציב יום: שושנה חיה בת עויישה - בריאות והצלחה ונחת וכל מילי דמיטב.
'היכל הזכות' חלק כ'.
בספר יסוד ושורש העבודה שני (2) מאמרים מלוקטים המאריכים במעלת: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו) ומהותה ועוד ענינים בענין זה וכן במצות: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח).
וכך נכתב שם: 'למען אחי ורעי! אדברה נא הפעם ואודיעה נא אתכם, את שאהבה נפשי ותדעו נאמנה: שאי אפשר שיבוא האדם לתכלית העבודה הזאת השורשית והעיקרית של נתינת נחת רוח לבורא יתברך שמו, אם לא שירגיל את עצמו ולקיים בתמידות שתי (2) מצוות עשה כלליות שבתורה הקדושה; האחת (1) מצות: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" ועליה אמר ר' עקיבא: 'זה כלל גדול בתורה!' והשניה (2) התלויה בה והיא מצות עשה: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" שתיהן נאמרו בפרשת קדושים, כי 'קדוש!' יאמר להם. וכשיתמיד האדם בהם, בוודאי יבוא למדרגה העליונה להִקרא: 'קדוש!' דהיינו; שיאהב את חברו כנפשו וכגופו בכל הענינים, ממש כמו שהוא שמח כשנותן לו השי"ת איזה טובה, כן יגיל וישמח שבאה הטובה לרעהו! וכן ח"ו להיפך; ישתתף עמו בצרתו ויהיה נעצב ודואג במר לִבו כאילו ח"ו בא עליו רח"ל הדברים שבאו על חברו. וכן במעשה, יעשה רצון רעהו ממש כמו שעושה לעצמו כל מה שהוא רוצה. וכן לא יעשה לרעהו שום דבר שהוא נגד רצונו, כמו שאינו עושה לעצמו שום דבר שהוא נגד רצונו. וזה עיקר כוונת הבורא יתברך שמו יתעלה בצווי של מצות העשה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".
מובא בזוהר הקדוש: 'אף מי שמזכיר איזה ענין משובח של חברו - צריך לברכו! ואם לא ברכו - עונשו מרובה!'.
זאת אומרת אתה כבר מזכיר איזה שבח שיש בחברך, אז תברך אותו: 'שה' יתן לו כהנה וכהנה!' ותוסיף ברכות, אם לא - אומר הזוהר: 'אתה רק מזכיר מעשה משובח שהוא עושה בלי לברכו - העונש מרובה!'.
וזה הלשון של הזוהר הקדוש (במדבר דף קיז'): 'תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממונא בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן' תרגום: מי שאומר שבח על חברו מבניו או מממונו - צריך לברכו ולהודות עליו ברכות.
'מנא לן?' מאיפה לומדים, ממשה רבנו! ככתוב (דברים א, י): "וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב" מה כתוב לאחר מכן? "ה' אֱ-לֹקֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים" (דברים א, יא). שתי (2) ברכות שהן אחת (1)
'דאי איהו מני שבחא דברכיה ולא אודא עליה ברכאן – הוא נתפס בקדמיתא דלעילא' תרגום: אבל אם הוא מונה שבחים של חברו ולא מוסיף עליהם ברכות - הוא נתפס בתחילה מלמעלה!
'דאי איהו מברך ליה – הוא מתברך מלעילא' תרגום: ואם הוא כן מברך את חבירו - הוא בעצמו מתברך מלמעלה!
אבל אומר: 'וברכתא בעי לברכא ליה בעינא טבא' תרגום: אבל כשאתה מברך את חברך - צריך להיות בעין טובה! לא 'שיגרא דלישנא' רק להוציא לו: 'תהיה בריא, הוא טוב, בחור טוב זה...' מילים, ממש! בעין טובה.
אומר הזוהר: 'מאן דמברך ליה לקוב"ה – על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא וליבא ורחמותא דליבא!' תרגום: אז על אחת כמה וכמה כשהאדם מברך להקב"ה צריך להיות בעין טובה ולב טוב! ובאהבת הלב, 'בגין כך: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ" (דברים ו, ה) ודי בהערה זו!' אומר בעל יסוד ושורש העבודה.
ועכשיו, מצות עשה של: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" היינו; לדון את חברו לכף זכות בכל ענין ובכל מעשה שיעשה חברו, אפילו שהזכות תהיה רחוק מן השכל, ציוה הבורא יתברך: לקרב אל ליבו דווקא זכות! והיא תלויה ומחוברת למצווה עשה של: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" כי דבר ברור הוא: אם ידון את חברו לכף חובה אפילו פעם אחת (1) - לא יוכל שוב לקיים מצות עשה של: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" על בוריה ושלמותה, כי יש לו טענות עליו.
ושתי (2) מצוות אלו - יכול אדם לקיים בכל עת ובכל שעה ובכל רגע, מצוות עשה של: "וְאָהַבְתָּ" - יכול לקיים אותה בכל עת, גם במעשה וגם במחשבה! כיצד? אם עושה לרעהו איזה טובה בפועל הוא מקיים מצות עשה של: "וְאָהַבְתָּ" בפועל! ואם רואה או שומע על חברו איזה טובה והוא שש ושמח בלב שלם ממש, כאילו בא לו אותה הטובה, הרי קיים מצוה עשה של: "וְאָהַבְתָּ"! איך? במחשבה, אפשר לקיים את המצווה הזו גם במחשבה. וח"ו גם להיפך, אם הוא חושב רעה וכו'.
נמצא: שמצוה זו יכול אדם לקיים בכל עת שתבוא לידו. ומצווה זו יכול לקיים אפילו במרחץ, או בשאר מקום שאינו נקי, אין פה 'דברים שבקדושה' לחשוב: 'שחבר שלך - שיהיה בריא! ושיצליח ושה' ישפיע עליו עוד!' וכו' ודברים טובים, אפילו במקום שהוא מטונף - מותר לחשוב.
וכן מצות עשה של: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" יכול האדם לקיים במחשבה גם כן בכל עת שיתרחש. זאת אומרת גם כן במקומות שהם מטונפים אפילו, מה שאין כך בשאר מצוות עשה ולא תעשה בכל תרי"ג (613) מצוות ואף במקום שאין נקי יכול האדם לעלות על דעתו לשמוח בטובת חברו, גם ביום חול, גם בשבת, גם ביום טוב ובחול יכול גם כן לצער עצמו בצרת חברו, מה שאין כן שאר מצוות שהם תלויים בזמן ובמקום.
וברור לכל משכיל: ששתי מצוות אלה שכרן גדול מאד! כמו שנודע לנו מרז"ל (אבות ה, כג): 'לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא' והיות ששתי מצוות אלה הן צווי קיומם תלוי רק בטובתו של חברו, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום לתת: "קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ" (קהלת ד, ד) בטובת חברו. בגלל כן הזהיר התנא במידה רעה זו וכיוצא בהם יותר מכל העברות! ולכן נאמר (שם פרק ד, כא): 'הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם' וכשמתגבר האדם על יצרו מפאת אהבה ויראה של יוצרו ובוראו יתעלה שמו, לקיים את שתי מצוות עשה אלו על בוריין ושלמות גדול. ממש ככוונת הבורא יתברך ויתעלה בהן - מה רב טוב הצפון לו ו: "עַיִן לֹא רָאָתָה" (ישעיה סד, ג) ודי בהערה זו!'.
שתי מצוות עשה בכל רגע, בכל מקום, בכל זמן. אדם נמצא במקום שאי אפשר לחשוב בדברי תורה? יחשוב בטובת חברו! ישתתף בצרת חברו והוא נוטל שכר על כל רגע – מדהים!
אבל אי אפשר לקיים מצוות ה' ולעשות לו נחת רוח בלי שתי המצוות האלה הוא אומר: אי אפשר! כי הקב"ה רוצה: שילמדו זכות על בניו וימצאו עצות איך לשפר אותם, לתקן אותם, להדריך אותם וכן האלה. אבל לא למאוס בהם סתם כאילו הם חלילה 'פסולת ביולוגית'...
הקטע השני (2): 'מעתה ראוי לבאר את הכלל שאמרנו קודם, שאי אפשר לבוא אל תכלית העבודה העיקרית לתת נחת רוח לבורא יתברך, אם לא נתרגל לשתי מצוות עשה אלו: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" ו: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ". ואיך נדע את הדבר?
אז הדבר ידוע ופשוט: כשיש לאדם חלילה העדר שמחה והוא מצטער מאד, מזה שאין לו שמחה - הוא מצטער מאד, אם רואה שאחרים מצטערים גם כן בצערו - אז זה מרגיע אותו ויש לו נחת רוח בזה, אך אם הוא רואה שאין שום אדם מצטער בצערו ואף אחד לא אכפת לו - אז הוא מצטער עוד יותר!
כמו שאמר שאול בחיר ה': "וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי" (שמואל-א כב, ח) הצער שלי: שאינכם חוששים לדאוג בצרתי!
וזה ידוע: שהשכינה מצטערת כביכול גם כן בצרתו של אדם, כמו שאמרו רז"ל: (סנהדרין): 'בשעה שאדם מצטער, שכינה, מה לשון אומרת? 'קלני מראשי, קלני מזרועי!' אם כן המקום מצטער על דמן של רשעים שנשפך! קל וחומר על דמן של צדיקים!!' עד כאן לשון הגמרא.
רואים: שהקב"ה מצטער אפילו על צערן של הרשעים, הנך רואה בעיניך מגודל צער השכינה בצער האדם. ואם כן אם האדם מקיים מצוות עשה של "וְאָהַבְתָּ" ומצער עצמו בצער חברו הוא מקל גם כן את צער השכינה כביכול ויש לה קצת נחת רוח בזה!
ועוד כשבא איזה טובה על אדם - ממילא תרבה הנחת גם כן למקום ברוך הוא! אם זה בריבוי בנים, או בריבוי עושר וכיוצא וכן להיפך.
נמצא: כאשר אדם מקיים מצוות עשה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", כששמע שנולד בן לרעהו ושמח שמחה ממש כאילו נולד לו הבן ושמח שמחה זו כדי לקיים מצוות עשה של: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" והוא גם שמח שלבורא יש שמחה ונחת רוח גדול שנולד עוד מישהו שיעשה להשי"ת נחת רוח כשיגדל, ע"י לימוד תורה וקיום מצוות הקדושים.
נמצא מזאת השמחה של האדם הזה - מגיע להקב"ה נחת רוח גדול! וזה ששמחים על שמחתו. נמצא: שבשמחה זו עובד האדם לבורא יתברך עבודה גדולה ועצומה לאין קץ ותכלית. מזה יקיש האדם לכל שאר טובות שיגיעו לחברו. וכן ח"ו להיפך, אם יעדר ח"ו איזה טובה מחברו והוא מצטער עצמו מאד על צערו של חברו, כדי לקיים מצוות עשה של: "וְאָהַבְתָּ" גם על העדר הנחת מהבורא יתברך כביכול, נמצא בזה: שמצטער עצמו מאד - הוא עושה גם כן נחת גדול לבורא יתברך! כמו שאמרנו.
הרי שהעבודה הזו לתת נחת רוח לבורא יתברך תלויה במצוות עשה של: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" אבל צריך לדעת שזה גם תלוי במצוות: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ".
ועכשיו אבאר שנים או שלושה (2-3) דברים בענין מצוות עשה של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" ומהם יקיש האדם אל כל פרטי הדברים מעצמו.
נתחיל, כשרואה אדם את בן חברו עושה או מדבר דבר שאינו הגון - יוכיח אותו! וקודם שיוכיח אותו על זה יכוון: 'הריני מקיים מצוות עשה דאוריתא של: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) ויכוון עוד מצוות עשה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" כי בוודאי רצונו: שמי שיראה את בניו שלו בדבר שאינו הגון - שיוכיח אותם ויעמידם על טעותם!
וקודם שיוכיח יאמר בפה מלא: 'הריני מוכן ומזומן לקיים שתי מצוות עשה של התורה שציווני הבורא יתברך שמו; מצות עשה של: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" ומצוות עשה של: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"'.
וגם אם שמע שמגיע לחברו איזה היזק אם לא ישמור את עצמו מדבר מסוים, חיוב גדול עליו של מצוות: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" להזהירו ולהגיד לו ולזרז אותו שישמור עצמו מהדבר ההוא שיכול להגיע אליו היזק.
זו מצווה שאנחנו עשינו בענין החיסונים למאות ואלפים של יהודים! התכוונו למיליונים - לא כולם שמעו, אבל זה מצוות: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וכל מי שמפרסם את הדברים זה לא רק מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" זה גם: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז) - וזה הצלה ממש!
יש מפגר אחד שכתב: 'ואיפה כל אלה שצריכים למות מהחיסונים! שאמר אמנון יצחק...'
הטיפש הזה! לא יודע אפילו שמחיסונים אף אחד (1) לא מת, כי על זה אף אחד לא אומר ולא מדווח, רק מהקורונה של התאונות דרכים אז שמה מדווחים: 'שכולם מתו מקורונה, גם מי שנפל מהבנין!'... אז לכן מקורונה מתו הרבה וגם עם כל מה שהם אומרים שמתו מקורונה בכל העולם במשך שלוש (3) שנים כמעט - שבע מיליון (7,000,000) איש! זה עם כל הטראראם, פחות משפעת מצויה.
אבל זה שנשים כבר לא מולידות! ומיתות שקטות בכמויות!! וילדים שנולדים עם מומים וכל ההפלות וכל הדברים והעקרות שתיכף תתברר לכולם וכל אלה שמתים ספורטאים, למעלה מתשע מאות (900+)! כבר מתו על המגרשים וכהנה וכהנה ורופאים שמתים ואחד מ: 'וויצמן' עכשיו אמר: 'שהוא רוצה לתבוע את המדינה על זה שהכריחו אותו לשים חיסונים והוא עכשיו נפגע!' ועוד ועוד ועוד..
וקודם שיאמר לאדם ויזרז אותו מדבר שיכול לבוא לו פגע, יאמר בשמחה עצומה: 'הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה מן התורה של: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" ובזה יש שורש גם כן מענין מצוות עשה של: 'השבת אבידה', כי כל אלה המצוות מענין אחד; גם טעינה, גם פריקה ודומיהם, כולם במצוות: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" ויזהר האדם מאד שלא ימנע עצמו מדיבורים כאלה וכיוצא' - יש לך אפשרות להזהיר מישהו, להציל אותו מהפסד או מהזק או ממשהו, לא לחסוך בדיבורים!
ואומר הזוהר הקדוש (פרשת תזריע דף מו:): 'כְּמָה דְּעוֹנְשָׁא דְּהַאי בַּר נָשׁ בְּגִין מִלָּה בִּישָׁא. כַּךְ עוֹנְשֵׁיהּ בְּגִין מִלָּה טָבָא, דְּקָאתֵי לִידֵיהּ, וְיָכִיל לְמַלְּלָא, וְלָא מַלִּיל. בְּגִין דְּפָגִים לְהַהוּא רוּחָא מְמַלְּלָא, דְּהִיא אִתְתְּקָנַת לְמַלְּלָא לְעֵילָּא, וּלְמַלְּלָא לְתַתָּא, וְכֹלָּא בִּקְדוּשָּׁה. כָּל שֶׁכֵּן אִי עַמָּא אַזְלִין בְּאוֹרְחָא עֲקִימָא, וְהוּא יָכִיל לְמַלְּלָא לְהוּ וּלְאוֹכָחָא לְהוּ, וְשָׁתִיק וְלָא מַלִּיל, כַּמָה דַּאֲמֵינָא דִּכְתִּיב: "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר".'
תרגום: אומר, 'כמה עונש למי שמדבר לשון הרע או דברים רעים על חברו, ככה העונש גם למי שיכול להגיד מילים טובות שבאות לידו ויכול לומר ולא אומר אותם'.
ובכלל מצוות עשה זו גם כן אם רואה בגד של חברו מונח על הארץ - יגביהה אותו מעל הארץ ויאמר בפה מלא: 'הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה של: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וגם השבת אבידה כאמור שציווני יוצרי ובוראי יתברך!'
כי בוודאי אם הבגד שלו היה מונח על הארץ - היה מגביהו שלא יפסד! ומכאן יקיש אדם לשאר הענינים.
בקיצור, צריך לדאוג לטובת חברו כמו לטובתו, אבל להגיד בפה מלא שמקיימים את המצווה, כי: 'מצוות צריכות כוונה'.
'אבל ברור ופשוט הוא' אומר, בעל יסוד ושורש העבודה: 'שאין האדם יכול לקיים מצווה זו של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" על אמיתותה ועל תכליתה בשלמות ותמידיות, אם לא עמד קודם על המדרגה של קיום מצוות עשה של: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" עד תכליתה בשלמות ובתמידיות, כי המה תלויים ואחודים זה בזה!'
'ולהבין זאת פשוט: הרואה בחברו שעשה מעשה או יצא מפיו דיבור שהוא נגד רצון הבורא, יש לדון אותו תיכף לכף זכות ויחשוב במחשבה בזו הלשון: 'הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה של: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" ויתאמץ בהתאמצות גדולה במחשבתו למצוא איזה זכות במעשה או בדיבור ההוא ואז כשהוא צדיק בעיניו, בוודאי יתאמץ לו גם כן לעשות רצונו באיזה ענינים שיהיה ביכולתו ולקיים בזה מצוות עשה של: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".
'ואפילו אם טעה בדבר במה שהוא דן אותו לכף זכות, עם כל זה עשה נחת רוח לפני השי"ת בקיום מצוות עשה זו!
אך אם לא דן אותו לכף זכות על המעשה או על הדיבור ההוא והחזיקו בחזקת: 'רשע!' בוודאי מאז והלאה הוא כבר לא יתאמץ בשבילו לעשות לו איזה טובה בכל יכולתו בעת הצטרכותו ואז הוא יעבור גם על מצוות עשה של: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"'.
כל זה אמרנו אם תזכרו במי שמכירו ובשומר מצוות "לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" - מי שהוא רעך במצוות.
גם הגמרא הקדושה והזוהר הקדושים מלאים על כל גדולתם בזו העבודה שרצון הבורא יתברך ויתעלה: שילמדו סנגוריה בתמידות על בניו עם קדוש! אף בשעה שאין עושין רצונו של מקום ברוך הוא ולמדו זאת; מגדעון ומהושע ומאליהו. כדמיון האב שיש לו בן שאינו הולך בדרך טובה, כל בר שֶׂכל יודה שרצון האב: שילמדו על בנו סנגוריה וידונו אותו לכף זכות! ובוודאי אם ישמע מאיזה אדם שלימד על בנו חובה ופרסם אותו לרעה - דבר זה יהיה על אפו ועל חמתו! כל שכן בבורא יתברך שמו שהוא טוב ומטיב לכל ולא "יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" (שמואל-ב יד, יד) שרצונו: שילמדו על בניו סנגוריה ולדון אותם בתמידות לכף זכות - ואז שכרו: שמן השמים ידונו אותו גם כן לכף זכות! כמו שאמרו חכמים (שבת קכז'): 'תנו רבנן: 'הדן את חברו לכף זכות - דנין אותו לכף זכות!'.
הזוהר הקדוש אומר: 'אמר ר' אלעזר: 'אע"ג דיהוי צדיקא רבא מכל עלמא' - תרגום: גם אם יהיה אדם צדיק גדול מכל העולם 'ויימר בישא קודם קוב"ה או דליטורין על ישראל' - תרגום: והצדיק הגדול הזה יאמר רעות לפני ה' או לשון הרע על ישראל, 'עונשיה סגין מן כוליהן' - תרגום: העונש שלו גדול יותר מכולם! 'ולא אשכחנא צדיק טוב כמו אליהו' - תרגום: ולא מצאנו צדיק טוב כמו אליהו הנביא בכל הדורות 'ומשום דאמר דליטורין על ישראל' ומביא את הפסוק 'באותה שעה קמיה'... אז הדברים האלה הם עולים לא יפה לפני הקב"ה! והם מבאישים לפניו.
ומה כתוב בו? "וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים" (מלכים-א יט, ו) מה זה רְצָפִים? למה הביא לו רְצָפִים? שזה עוגה קשה כזאת יבשה! אמר הקב"ה: 'דדין יאות למיכל מאן דאמר דליטורין על בני' - תרגום: מי שמדבר לשון הרע על בני - זה מה שמגיע לו עוגה יבשה! לא העוגת 'יום הולדת' עוגה יבשה.
'אמר ר' יצחק: 'לא זז אליהו משם עד שנשבע לפני הקב"ה: 'להורות זכותם של ישראל תמיד!' וכל מי שעושה זכות, הוא מקדים ואומר לפני הקב"ה: 'כך וכך עשה עכשיו פלוני!' ואינו זז משם עד שיכתבו זכויותם של אותו איש' עד כאן לשון הזוהר הקדוש.
מאז אליהו נשבע להקב"ה שהוא יפרסם את הזכויות של עם ישראל וכל יהודי ויהודיה שעושים איזה זכות מיד הוא מודיע להקב"ה וכותב בספר וכל מוצאי שבת אליהו הנביא ומשיח כותבים זכויותיהם של ישראל, כל מוצאי שבת! למה? הם אוספים את הזכויות כדי שהם יוכלו להתגלות סוף סוף, וכן שניהם ממלאים את ה'אקסלים' שיהיה מספיק זכויות בשביל שהם יוכלו להתגלות.
נחזור לעניננו, אם אדם אינו מקיים ח"ו שתי מצוות עשה אלו על אמתותם בשלמות, לבד מה שהוא מבטל כמעט בכל עת שתי מצוות עשה אלו מן התורה! וממעט גם נחת רוח מהבורא יתברך בתמידות! לא עוד אלא, ש: 'עֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה' (אבות ד, ב) רח"ל! לעבור על כמה לאווין והוא יעבור על: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ" (ויקרא יט, יז) והוא יעבור על נקימה ונטירה וכיוצא בזה.
וזה ברור: אם אדם ירגיל את עצמו לקיים שתי מצוות עשה אלו בתמידות על מכונם ואמיתותם בכל הענינים, בוודאי גם תהא תפילתו זכה וברורה בלי שום מחשבה זרה רח"ל! ודי בהערה זו,' עד כאן תמצית דבריו משני פרקים של בעל יסוד ושורש העבודה.
ויש בהם לימוד גדול מאד בעניננו!
ועוד דברים נפלאים שהוא מביא! 'הנה, מצוות עשה של: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" - שהוא 'כלל גדול בתורה!' אציג בפניכם בני אהובי! עוד דברים פרטיים בקיום מצוות עשה זו, מהם תקישו לשאר דברים: כשראיתי ביודעי ומכירי קריעה קטנה בבגדו,
הזהרתי אותו: 'שיתקן קריעה זו' וקודם לכן אמרתי בפה מלא, בשמחה עצומה! בזו הלשון: 'יוצרי ובוראי יתברך שמו, אני מוכן ומזומן לקיים מצווה של: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" שציוויתני בתורתך הקדושה',
אחר זה אמרתי לו בזה הלשון: 'אחי ורעי! הלא ידעת מקריעה קטנה - נעשה קריעה גדולה, לכן טוב לך לתקן הקריעה הזו בטלאי קטן ולא תצטרך להניח עליה אחר כך טלאי גדול, כי גם אני מתנהג בתמידות כך!'.
אתם רואים איך הוא פונה לאדם שמצא לו קרע קטן? חוץ מההקדמה שהוא הולך לקיים את המצווה, איך הוא פונה אליו, מה הוא אומר לו, גם מסביר לו, מנמק לו - שהדברים יתקבלו, לא כאילו שהוא שש: 'אֶה! גיליתי שיש לך חור בזה אהה..'
'וגם יגיד לו: 'קיבלתי מרופא דגול רפואה בדוקה ומנוסה לפצעים רח"ל ועשיתי לעצמי כמה פעמים וזה הועיל לי!'
אם הוא רואה שיש לבן אדם מה שקוראים היום חצ'קונים וכל מיני דברים...
'וכשראיתי במרחץ איזה איש במכות ופצעים ברגליו ובשאר הגוף, חשבתי בדעתי: 'בוודאי הוא מרד ומעל נגד יוצרי ובוראי יתברך שמו, אם לא אומר לו זו הרפואה שבוודאי יתרפא ממכתו ואעבור על מצוות עשה של: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" שציווני בוראי
ואמרתי לו ואם לא יכולתי להגיד לו, אמרתי לקרובו שיגיד לו שיעשה את הרפואה הזו.
'ומעיד אני על עצמי בני אהובי!...'
זה מתוך צוואה שלו! שהוא צווה את בניו: 'ומעיד אני על עצמי בני אהובי שהיה שמחה עצומה בליבי בקיום מצווה עשה זו בענינים אלו וכיוצא ממש, כמו שאני מניח תפילין הקדושים! וקיימתי מאמר חז"ל (אבות ב, א): 'וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה' ובאמת שקיימתי בדיבור זה לחברי בענינים האלה, מצוות עשה הכתובה בתורה הקדושה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".
'ובהיפוך, אם לא הייתי אומר לחברי זאת מחמת גאות: 'מה אני צריך להגיד לו, מה, כל דבר שאני רואה אני צריך להגיד לו?!'
'הייתי עובר על מצוות עשה! והייתי נענש בזה העולם ובעולם הבא על ביטול מצוות עשה דאורייתא רח"ל! בני אהובי, יש לי בעזרת ה' לכתוב לכם בקיום מצוות עשה זו עוד ענינים רבים, אך יכלה הנייר והם לא יכלו כי רבים הם ואי אפשר לפורטם והצגתי לפניכם ענין אחד ומהם תקישו מעצמכם אל ענינים רבים כיוצא וכהנה, בני אהובי! זכרו ואל תשכחו מצוות עשה זו: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ז) - את המצוות האלה השתים (2).
'ובוודאי לא תבואו לשום עוון בעולם, הן בדברים של בן אדם למקום ברוך הוא, הן בדברים של בין אדם לחברו ודי בהערה זו'.
והמחבר כותב: 'לעניות דעתי יש מצווה רבה, למי שיש בידו לפרסם דברים אלו הנפלאים מהצדיק והקדוש הזה שמפיו אנו חיים ולהפיץ את זה בכל מקום בדפים עם למינציה - ולתלות בבתי כנסת! ואפשר שירבה השלום והאחדות בעם ישראל ותתבטל שנאת חינם ונוכל להיגאל סוף סוף במהרה בימינו - אמן ואמן'.
עד כאן המשך יבוא.
כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!
שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).
כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.
שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.
הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
שלום! רציתי להודות לרב אמנון יצחק, לפני כחודשיים (29.9.2018) שאלתי את הרב לגבי הבן שלי: 'האם לאשפז אותו בכפייה בגהה?'. בעקבות עישון סמים הוא נכנס למאניה פסיכוטי (ל"ע) הרב אמר: 'לשאול את הרב קנייבסקי' וברך אותו. הבן היה חודש ושבוע בגהה וב"ה חזר לעצמו. (זאת פעם ראשונה שזה קרה ו מקוה שאחרונה).
בוקר טוב רציתי להודות לרב, השבוע ראיתי בהרצאה שהרב דיבר על תולעים בסלמון. ב"ה בדקתי את הדג סלמון... -ומצאתי בו תולעים לבנות תודה לרב שמציל את משפחתי מאכילת תולעים בשבת. מש' ג. מושב ברקת. (לכתבה: בדיקת חרקים ותולעים במאכלים shofar.tv/articles/12056).
ישר כח! רבנו על כל הלימוד, המוסר, החסד והנתינה במסירות נפש עילאית! לעם ישראל ללא תנאי וגבול אשרינו שזכינו שבורא העולם ברחמיו הרבים שתל בדורנו את כבוד הרב אמנון יצחק שליט״א.
רבנו הקדוש בוקר טוב. ב"ה אני מורה בצהרון חב"ד, בשעת צהרים הילדות לקחו את האוכל שלהם וילדה אחת שלא לקחה, שאלתי אותה: 'אם היא לא רעבה?' ענתה: 'שכן, אבל אסור לה לאכול את האוכל הזה בגלל הכשרות!' כל כך שמחתי ואמרתי לה בשקט: 'איזה יופי! איזה ילדה צדיקה את!!' (ילדה בכיתה א) הבאתי לה את הפירות שלי והתקשרתי לאמא לראות: איך זה קרה? כי זה נדיר בבית ספר חב"ד נתיבות והאמא אמרה: 'אנחנו אוכלים שחיטה פרטית בלבד!' שאלתי: 'של כבוד הרב אמנון יצחק?' ענתה: שכן ,:) יה"ר שיפוצו מעיינותיך אמן! ברוך השם. (הרב מרדכי גלאי - "השחיטה של הרב אמנון יצחק מפוארת, הכי טובה שאני מכיר!" shofar.tv/videos/11139).
מתפללי קפז בכותל המערבי על מאור בן משה גוזי בדרך לכתל מבני ברק🚍 אין על קפ"ז🥰😍 עם ישראל חי איזה מרגש בהתראה של רגע לעזוב הכל וללכת להתפלל על יהודי יה"ר שיהיו בשורות טובות אכי"ר הנשים הצדקניות בכותל לרפואת מאור בן משה (shofar.tv/videos/17470).
© 2024 כל הזכויות שמורות