סוד כוחו של השלום - חלק ב | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציב יום: לעילוי נשמת אליהו בן סעידה - מנוחתו עדן, שכל יוצאי חלציו יחזרו בתשובה שלמה - מהרה אמן.

'סוד כוחו של השלום' חלק ב.

אתמול סיפרנו מדוע נבנה בית המקדש בהר המוריה? בזכות השלום והאחווה שהיו בין שני אחים! 

ובזכות מה נבנה המשכן? 

בִּזְכוּת הָאַחְדוּת שֶׁל הַנְּשִׂיאִים;

הכתוב מספר ('ספרי' במדבר קנז): בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן לְעַם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיָה בִּזְכוּת הָאַחְדוּת וְהָאַחְוָה שֶׁהָיְתָה בֵּין כָּל יִשְׂרָאֵל. והטעם: שֶׁכָּל נָשִׂיא לֹא הֵבִיא קָרְבָּן גָּדוֹל יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ לְבִנְיַן הַמִּשְׁכָּן, אֶלָּא כָּל הַנְּשִׂיאִים הֵבִיאוּ אוֹתָהּ מַתָּנָה לַמִּשְׁכָּן, "כַּף אַחַת מְלֵאָה קְטֹרֶת קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת" וְכוּ', כל זה היה שלֹא יִתְגָּאוּ אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ ולֹּא תְּהֵא קִנְאָה וְתַחֲרוּת בֵּינֵיהֶם, לָכֵן הֵבִיאוּ הכל בְּשָׁוֶה, וְכַאֲשֶׁר רָאָה זֹאת הקב"ה, אָמַר: 'בִּזְכוּת הָאַחְדוּת הַנִּפְלָאָה הַזֹּאת שֶיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם, ישרה שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם בַּמִּשְׁכָּן!'.

וְעַל פִּי זֶה מְבֹאָר מַדּוּעַ הַתּוֹרָה כָּפְלָה וְכָתְבָה אֶת קָרְבָּנוֹ שֶׁל כָּל נָשִׂיא בְּנִּפְרָד, אפילו שהם נתנו בדיוק אותו דבר? זֹאת לְהַדְגִּישׁ לְדוֹרוֹת עוֹלָם אֶת מַעֲלָתָם שֶׁל הַנְּשִׂיאִים שֶׁהֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לַמִּשְׁכָּן כָּל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁהֵבִיא חֲבֵרוֹ, ללא תַחֲרוּת וללא קִנְאָה, וזָכוּ לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בארון הָעֵדוּת.

מוֹסִיף הַ'סְּפוֹרְנוֹ': לָכֵן הַתּוֹרָה כָּתְבָה התורה (במדבר ז ג) הַנְּשִׂיאִים סָחֲבוּ אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן הָיְתָה המתנה לַמִּשְׁכָּן, בְּזוּגוֹת, שֶׁכָּל שְׁנֵי נְשִׂיאִים סוֹחֲבִים, דהיינו; לוֹקְחִים עֲגָלָה אַחַת, וְגַם זֶה הָיָה לְרַמֵּז עַל אַחֲוָה וְאַחְדוּת שזהו הַכְּלִי לְקַבֵּל אֶת אוֹר הַמִּשְׁכָּן.

ואָנוּ רוֹאִים גַּם, אַהֲרֹן הַכֹּהֵן 'אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם' והוּא זֶה שֶׁזָּכָה לְשַׁמֵּשׁ כְּכֹהֵן גָּדוֹל בַּמִּשְׁכָּן, לְרַמֵּז: שֶׁכָּל קִיּוּם הַמִּשְׁכָּן - בִּזְכוּת הָאַחֲוָה וְהָאַחְדוּת שֶׁהָיְתָה בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן בְּכֹחַ הָאַחְדוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל;

כותב הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ וְגם הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ וְגם הַכְּלִי יָקָר: 'מִפְּנֵי כָּךְ נִצְטַוּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לָתֵת "מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל" לְצֹרֶךְ בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן, כּכָּתוּב (שמות ל טו): "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל", כְּדֵי שֶׁכָּל עַם יִשְׂרָאֵל יֵדְעוּ שֶׁהֵם שָׁוִים כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, וְלֹא יָבוֹאוּ לְהִתְגָּאוֹת אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ.

וְֶע"י נְתִינַת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, כָּל אֶחָד נוֹתֵן רַק חֲצִי, ויִזְכֹּר: שֶׁהוּא שווה חצי, וצריך את החצי השני של חֲבֵרוֹ כדי שיהיה שֶׁקֶל שָׁלֵם.

ומֵהַכֶּסֶף שֶׁנֶּאֱסַף מִמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בָּנוּ אֶת הָאֲדָנִים שֶׁעֲלֵיהֶם עָמַד כָּל בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן, וקָנוּ מהם קָרְבָּנוֹת וְלֶחֶם הַפָּנִים, לְלַמְּדֵנוּ: שֶׁעַל אַחֲוָה וָאַחְדוּת עָמַד כָּל בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן.

מוּבָא בַּסְּפָרִים: לָכֵן הֶרְאָה השי"ת לְמֹשֶׁה בְּמִצְוַת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל מַטְבֵּעַ שֶׁל אֵשׁ, וְאָמַר 'כָּזֶה יִתְּנוּ', לְרַמֵּז שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת אֵשׁ שֶׁל אַהֲבָה בֵּין כָּל עַם יִשְׂרָאֵל, וְבִּזְכוּת זה עָמַד בנין הַמִּשְׁכָּן. וכָּךְ הִשְׁכִּין הקב"ה שְׁכִינָתוֹ בְּמִשְׁכַּן הָעֵדוּת.

קַבָּלַת הַתּוֹרָה – בִּזְכוּת הָאַחְדוּת;

גם כָּל קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּהַר סִינַי הָיְתָה בִּזְכוּת הָאַחְדוּת וְהַשָּׁלוֹם שֶׁהָיוּ בְּשָׁעָה זוֹ בְּעַם יִשְׂרָאֵל. חֲזַ"ל אמרו שֶכַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם חָנוּ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר מְקוֹמוֹת, בכָל המקומות נֶאֱמַר - 'וַיִּסְעוּ' 'וַיַּחֲנוּ' לְשׁוֹן רַבִּים, וּבַחֲנָיָה הַשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה, נֶאֱמַר 'וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר' - בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל (ויקרא רבה ט ט): כָּל שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה חֲנָיוֹת שֶׁחָנוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר חָנוּ בְּמַחֲלֹקֶת, וּבַחֲנָיָה הַשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה חָנוּ בְּשָׁלוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּחַן" שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר, לְלַמְּדֵנוּ: שֶׁשָּׁם חָנוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאַחְדוּת וּבְשָׁלוֹם, וְהָיוּ כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד –"אָמַר לָהֶם הקב"ה: 'הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁתְּקַבְּלוּ אֶת תּוֹרָתִי"!

וּכְפִי שֶׁהִסְבִּיר הָרַב הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי יִצְחָק מִוּוֹרְקָא זִתעָ"א, על הַפָּסוּק "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר", שֶׁזה מִלְּשׁוֹן של חֵן, לְרַמֵּז: שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי חֲבֵרוֹ, וְע"י כָּךְ הֵם הָיוּ בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת, וּבִזְכוּת הָאַחְדוּת וְהָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה בֵּין כָּל עַם יִשְׂרָאֵל, זָכוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.

הַפֶּתַח לְהֵיכַל הַקְּדֻשָּׁה;

גַּם בַּמִּישׁוֹר הָאִישִׁי, הַיְסוֹד הָרִאשׁוֹן שֶׁיֵּשׁ לָדַעַת כַּאֲשֶׁר אָדָם מַתְחִיל לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת השי"ת, וְאַחַת הַמִּדּוֹת שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לַעֲבֹד עֲלֵיהֶן בְּרֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, הִיא הַדֶּרֶךְ וְהַנָּתִיב לְהִתְקַדֵּם ולעלות מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בַּעֲבוֹדַת ה', זוהי מִדַּת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, לאהוב כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל, לְלֹא הֶבְדֵּל מוֹצָא, דֶּרֶךְ, שִׁיטָה, אֶלָּא לאהוב אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל, כמובן ההולכים בדרך ה', בְּיָדְעוֹ שֶׁכֻּלָּם הֵם בָּנִים חֲבִיבִים שֶׁל הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא.

וְע"י שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם לְמִדָּה זוֹ, יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַעְפִּיל בְּמַדְרֵגוֹת הַסֻּלָּם הָעוֹלֶה בֵּית אֵ-ל כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב ('כתר שם טוב' קמב): אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל הִיא הַפֶּתַח וְהַשַּׁעַר שֶׁעַל יָדָהּ יוּכַל לְהִכָּנֵס הָאָדָם לְחַצְרוֹת בֵּית אֱ-לֹקֵינוּ.

מה לנו יותר גדול מרבי עקיבא שאמר ש: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט יח) - זה כלל גדול בתורה!'..'?

לָכֵן כָּל אֶחָד בְּרֵאשִׁית עֲבוֹדָתוֹ, צָרִיךְ לַעֲבֹד עַל מִדַּת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, לאהוב כָּל אֶחָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל לְלֹא הֶבְדֵּל אֶרֶץ מוֹצָא, גֶּזַע, רָמָה תּוֹרָנִית כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת, אוֹ רָמַת עֲבוֹדַת ה' שֶׁל זוּלָתוֹ, רַק ע"י כָּךְ יוּכַל הָאָדָם לְהַמְשִׁיךְ לְהַעְפִּיל בַּמְסִלָּה הָעוֹלָה בֵּית אֵ-ל.

בַּעַל הַשּׁוֹמֵר אֱמוּנִים זת"ע בַּהַקְדָּמָה לְסִפְרוֹ "שׁוֹמֵר אֱמוּנִים" (מבוא השער פרק יד) אומר: שֶׁרֹב הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, לֹא בָּאוּ לְמַדְרֵגָתָם הַגְּבוֹהָה וְהַנַּעֲלֵית, כִּי אִם ע"י עֲבוֹדָתָם הָעֲצוּמָה עַל מִדַּת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם בִּתְחִלַּת עֲבוֹדָתָם הִתְיַגְּעוּ וְעִבְדוּ רַבּוֹת עַל מִדָּה זֹאת, עַד שֶׁזָּכוּ לְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל גְּדוֹלָה מְאֹד, וְזֶה מָה שֶׁהֵבִיא אוֹתָם אַחַר כָּךְ לְכָל המעלה הָעֲצוּמָה וְהַנּוֹרָאָה וּלְכָל המדרגות הַנַּעֲלוֹת בְּכָל הַתְּחוּמִים וְהָעִנְיָנִים בַּעֲבוֹדַת ה'.

לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה עַל רֶגֶל אַחַת;

עַל פִּי זֶה בֵּאֲרוּ הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ ('שער האותיות' ב) וְהַשְּׂפַת אֱמֶת זתעָ"א (פרשת 'קדושים') אֶת הַסִּפּוּר עִם הגּוֹי שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר ואמר להִלֵּל: 'לַמְּדֵנִי אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַל רֶגֶל אַחַת' ואמר לוֹ הִלֵּל הַזָּקֵן: "מָה שֶׁשָּׂנוּי עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ, וּשְׁאָר הַתּוֹרָה הִיא רַק פֵּרוּשׁ עַל כָּךְ, לֵךְ וְתִלְמַד אֶת זֶה" ('שבת' לא).

מה התכוון הגּוֹי ואיך אפשר ללמוד 'עַל רֶגֶל אַחַת' כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ? ומה השיב לו הלל? 'מָה שֶׁשָּׂנוּי עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ', שזה בעצם מִצְוַת 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' (כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר הַמַּהַרְשָׁ"א) - ומָה הַתְּשׁוּבָה בְּדָבָר זֶה סיפקה את הגֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר, הֲרֵי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לִלְמֹד וּלְקַיֵּם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ?

אֶלָּא הַבֵּאוּר הוּא: הגּוֹי בִּקֵּשׁ ללמוד דֶּרֶךְ וְעֵצָה שֶׁיִהְיֶה לו קַל לְהָבִין אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וללמוד אותה, אז מַהִי הַדֶּרֶךְ שעַל ידה אוּכַל לִשְׁמֹר וּלְקַיֵּם בְּקַלּוּת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּמִצְווֹתֶיהָ?

עַל כָּךְ הֵשִׁיב לו הִלֵּל הַזָּקֵן: אִם תְּקַיֵּם אֶת מִצְוַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ - תֵּאֶהַב כָּל יְהוּדִי, תתאחד עִם כָּל יִשְׂרָאֵל, וּמָּה שֶׁשָּׂנוּי עָלֶיךָ לֹא תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ, אֶלָּא תְּכַבֵּדו ותאהבו - ע"י כָּךְ יִהְיֶה לְךָ קַל לִלְמֹד אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּלְהָבִין אוֹתָהּ, ואם תִּזְכֶּה לִשְׁמֹר וּלְקַיֵּם אוֹתָהּ - זה יהיה בְּקַלּוּת וּבְשִׂמְחָה.

'וְאֶת הַשְּׁאָר לֵךְ לִלְמֹד' כי אִם תְּקַיֵּם מִצְוָה זו, תּוּכַל בְּקַלּוּת לְקַיֵּם אֶת שְׁאָר חֶלְקֵי מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כי כל בן אדם לחברו אוטומטית מסתדר; אין קנאה, אין נקימה, אין נטירה, אין גזילה, אין חמידה, אין את הכל. וְכֵן תּוּכַל לְהָבִין אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לְלֹא שׁוּם קֹשִׁי, כִּי מִצְוָה זוֹ הִיא הַשַּׁעַר וְהַפֶּתַח שֶׁעַל יָדָהּ תּוּכַל לִכָּנֵס בְּקַלּוּת לְכָל שַׁעֲרֵי עֲבוֹדַת השי"ת.

כתַב הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ: מִפְּנֵי כָּךְ בִּפְסוּקֵי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בַּתּוֹרָה ('שמות' כ) יֶשְׁנָן תַּרְיַ"ג אוֹתִיּוֹת, כל הפסוקים של עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת יש בהם תַּרְיַ"ג אוֹתִיּוֹת בדיוק כְּנֶגֶד תַּרְיַ"ג הַמִּצְווֹת, וְסִּיּוּם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הוּא בַּמִּלִּים "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" לְרַמֵּז לְעַם יִשְׂרָאֵל: שֶׁכָּל קִיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ תָּלוּי בָּאַחְדוּת וּבָאַהֲבָה שֶׁבֵּין כָּל יִשְׂרָאֵל, לָכֵן אָמַר הִלֵּל לְאוֹתוֹ גֵּר שרצה לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה עַל רֶגֶל אַחַת: 'מָה שֶׁשָּׂנוּי עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ, עַל זֶה עוֹמֶדֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ'.

וזה בעצם 'ואהבת לרעך כמוך' וזה מה שמביא שלום בינינו וזה מה שיכול להביא את הגאולה במהרה בימינו - אמן.

ועל זה אנחנו מודים לשי"ת שמגלה לנו כל הסודות איך משיגים את כל הטובות ואת כל השפע, אבל אנחנו לא שומעים כל כך... בכל אופן: [בניגון]: 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כה'...'

תודה רבה תזכו למצוות.

"רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל [email protected] .