שלום בית וחינוך ילדים - ח | הרב אורי יצחק
חלק ח' 09-02-2019 וגם הדרכה למחותנים...:)
ברשותכם נתחיל 'כהרגלנו בקודש' קצת במילי דבדיחותא:
אחת הבעיות הגדולות בשלום בית זה שאנחנו תמיד יודעים להאשים זה את החותנת, זה נפוץ וידוע שתמיד יש את מי להאשים, את מי? - את החותנת.
27. מילתא דבדיחותא? (מנחה לפני שקיעת החמה)
אז יש בדיחה ידועה ישנה, מפורסמת, על אותה כלה שהלכה עם חמיה וחמותה על המזח בים ופתאום החותנת נקעה את הרגל ונפלה לים. אז הכלה ישר הוציאה סידור כיס של תפילות התחילה להתפלל 'מנחה', חמיה מסתכל עליה
המום ואומר לה: "מה את עושה? אשתי טובעת! מצאת לך להתפלל מנחה?!"
אמרה לו: "אני חיבת להתפלל מנחה לפני שקיעת החמה"
לא! לא צחקתם מספיק, - אספר לכם עוד משהו...:)
28. מילתא דבדיחותא? (מתנה מחמיך המעריך)
היתה איזה חותנת שהיתה מיליונרית, אז היתה לה ברכת שחיה אולימפית בחצר, אז היא רצתה לנסות את הכלות שלה ואז היא נכנסה לברכה והתחילה לשחות, כשראתה את אחת (1) הכלות שדוקא מחבבת אותה, אז היא שחקה אותה כאילו היא טובעת
והתחילה לצעוק: "אני טובעת אני טובעת הצילו!"
אז אותה כלה רצה מהר לבריכה קפצה ראש ומשתה אותה מהמים.
יום למחרת הכלה פותחת את החלון, רואה ליד החלון מכונית וולוו חדשה 2019!
שלט גדול: "מחמותך - המעריכה והאוהבת!".
טוב עברו שבועים-שלוש (14-21 יום), עוד פעם נכנסה לבריכה כאשר הכלה השניה (2) שהיא לא כל כך אוהבת אותה, עוברת ליד הבריכה
אז היא שוב צועקת: "הצילו אני טובעת!"
ההיא לא כל כך אוהבת אותה וגם לא יודעת כל כך טוב לשחות, אז היא לא ראתה, אז היא הלכה-הלכה-הלכה ולא קפצה ראש קפצה נר והלכה בבריכה ככה עד שהיא הגיעה אליה ולאט לאט הוציאה אותה בינתים ההיא "בלו בלו בלו" שתתה הרבה מים, בסדר...
הכלה הזאת פותחת את החלון יום למחרת מה היא רואה מהחלום? קאיה חדשה 2019! "מחמותך המוקירה והמעריכה!". כבר לא "האוהבת" זה כבר דרגה אחרת.
ואז הגיעה הקטע שהיתה צריכה לבדוק את הכלה שהיא לא אוהבת אותה בכלל - אז היא נכנסה לבריכה
והתחילה לצעוק: "הצילו אני טובעת הצילו אני טובעת!"
וההיא לא שומעת...
"הצילו אני טובעת הצילו אני טובעת!"
וההיא לא שומעת! בקיצור; טבעה.
יום למחרת הכלה פותחת את החלון, היא רואה מרצדס 2019!!
שלט גדול: "מחמיך - המעריך והמוקיר!".
- זה בדיחה חבר'ה לא לקחת את זה ברצינות...:)
מחותנים? לא לחנדד!
אחת הבעיות הקשות והגדולות זה כשבאמת זוג ההורים מתערבים לזוג בחיים. כל מי שבתואר "חותן" או "חותנת" צריכים לקחת בחשבון; כתוב: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב כד) למה לנחדד?! כתוב: "יַעֲזָב" די!
אז הטעות של הזוגות שהם לא עוזבים במיוחד ב'שנה הראשונה' וזאת טעות! כתוב: "יַעֲזָב" אז זה לא אומר שצריך להתנתק לגמרי, אבל צריך להשתדל כמה שפחות שההורים יגיעו אליכם בשנה הראשונה, עדיף שאתם תגיעו אליהם.
כי אם ההורים מגיעים אליכם הביתה במיוחד בשנה הראשונה במיוחד, אז אתם עדין לא הסתגלתם אחד לשני ולא תמיד הבית מסודר ולא תמיד הבית נקי ולא תמיד ככה...
ואז האמא באה עם זכוכית מגדלת ובודקת: האם באמת המ"מ שלי מתפקדת כיאות ואז היא מתחילה לנחדד ולחפש: "איפה היא בסדר? ואיפה היא לא בסדר?" ואז היא מתחילה להגיד את זה לבעלה ואיכשהו זה זולג לכיוון הבן שלה, או שהיא אומרת לו אפילו ישירות,
- "אתה צריך להדריך אותה אתה, צריך לכוון אותה לא עושים ככה."...
למה להכנס? למה לייעץ? למה לעזור? - זה לא עזרה, זה לא יעוץ - זה הרס וחורבן!
לא להתערב! לאנשים גדולים עם שכל שבחרו זה בזה למה להתערב? גם כשהם מתווכחים, גם כשהם רבים ופונים אל ההורים,
הורים חכמים אומרים: "לא נכנס לזה, לא מתערב, תעשו לכם רב תסתדרו כמו שהסתדרתם עד עכשיו, אתם לא התחתנתם בשביל לבוא אלינו שאנחנו נסייע לכם בהדרכה והכוונה, הייתם צריכים לקבל את ההדרכה והכוונה לפני".
ובאמת התערבות ההורים - זה לא עזרה, כי באופן טבעי תמיד אם אחד מההורים של בן הזוג או בת הזוג מתערב - הוא יוצר בונקר בצד השני, זה פשוט.
כשמישהו נכנס לענין כשהוא ניטרלי, שיש אליו רספקט כבוד, שיש ממנו דיסטנס יש ממנו מרחק, מכבדים אותו שומעים אותו מקבלים את דבריו - זה יכול לעזור!
מומחה לשלום בית!
אבל גם צריך לדעת: שגם אותו אחד שעוזר ומסייע, אם אין לו ניסיון גדול, אם אין לו חכמה, אם אין לו הרבה דברים שצריך בשביל שלום בית - אז גם כן לפעמים במקום לעזור זה יכול להזיק!
כי צריך לדעת: שבשביל שלום בית צריך להיות מינימום פסיכולוג, זה ת'פתח (התחלה) משום שכל זוג זה 'עולם ומלואו!' כל בן אדם זה עולם, כל זוג זה דבל - עולם ולפעמים זה דבל - עולם מנוגד! שחיים ביחד בצוותא.
ואתה צריך לדעת עכשיו: איך לחבר את כל החיבורים ולסדר את הענינים ושלא יהיה "קצרים" ולא יהיה נתקים ושלא יהיה... זה ענין של מידות וכל כך הרבה דברים, זה כל כך מורכב, מה אתה מכניס את עצמך לאיפה שאתה לא מבין?!
וכי אתה חושב שהשלום בית של הזוג השני זה כמו אצלך? - מה פתאום! כל זוג זה דברים אחרים ויכוחים אחרים, רמות שונות, דעות שונות, זה לא פשוט צריך הרבה ניסיון בזה, זה לא ככה כל אחד נהיה לי "שלום בית" נכון יש דברים כלליים שאדם צריך לדעת אותם ללמוד אותם וללמד אותם גם לאחרים.
אבל צריך לדעת: שהכל אינדיבידואלי לזוג עצמו, מה הבעיה של אותו אחד או של אותה אחת?
אז בלאו-הכי ב"שנה הראשונה" במיוחד הזוג עצמו עדין לא מכירים אחד את השני, אז ההורים יכולים לבוא לסייע ולעזור? זה רק יכול ליצור מכשול, לכן צריך לדעת לא מתערבים בן בני זוג.
והאמת היא: שהניסיון קשה מאוד גם להורים שלא מקובלים ולא מתאימים להם.
ראית בעיה? תפנה לרב שלך!
לדוגמא: זוג הורים מתארח אצל החתן ומה הם רואים? שהחתן לא מכבד את הבת שלהם, מדבר אליה בזלזול, בהתנשאות, מחשיב אותה כקליפת השום כמו אחת שלא מבינה כלום מהחיים שלה, מזלזל בה. אתה צריך עכשיו ללמוד על המידות שלך לא להתערב וזה קשה מאוד!
"מה זה! הוא מזלזל בבת שלי ככה? עושה ממנה... למה מי הוא בכלל?"
אתה בתור אבא שעד עכשיו נתת בטחון לבתך ונתת לה את כל הזה... עכשיו השאלה: מה, תהפוך שולחנות?! צריך פה הרבה חכמה, איך לתקן את הבחור, או איך להסביר שכל השיטה שלו שיטת חיים לא נכונה, אבל מה? אתה יכול לעשות את זה? אתה ודאי לא יכול לעשות את זה, משום שאתה תצור רק מלחמות עכשיו, למה הוא יקבל ממך? אז עכשיו צריך להתייעץ, ראית משהו לא בסדר? - לך תתייעץ עם הרב שלך: "מה אני יכול לעשות"?
כי עכשיו אצלך זה כבר רגשי, זו הבת שלך, ראית משהו לא בסדר ואתה באופן טבעי אתה רוצה לפתור לה את הבעיה ולעזור לה. כן אבל אתה לא הפתרון, אתה יכול לבדוק עכשיו מה לעשות כדי לסייע שהיא לא תסבול כמו שאתה רואה שהיא סובלת.
אז צריך להיות חכם, לא ישר ללכת מלחמות, להעיר לו, להוכיח אותו, או אפילו לבוא אליו כמו שצריך בעדינות ולדבר אתו יפה - זה גם לא יעזור! זה גם לא יעזור, במיוחד ב"שנה ראשונה" - אל תכנס לזה, תתייעץ עם הרב שלך: 'איך מביאים אותו לכבד את רעייתו? את הבת שלך!' - זה ניסיון קשה לנו כהורים.
זה דוגמא אחת אני נותן, אתם יודעים כמה בעיות כאלה שהורים באים לראות את בני הזוג ורואים כל מיני דברים שלא מתאימים להם.
בעל קמצן או חסכן?
יש בעל לדוגמא שהוא קמצן יותר מדי, הוא חושב: שהוא "חסכן" אבל בתכל'ס הוא כילי הוא קמצן, בצורה מוגזמת, לא שאין לו, יש לו והוא, מאלה שכל הזמן רוצים: לחסוך, הכניסו להם שצריך לחסוך, נכון צריך לחסוך, אבל לא על חשבון החיים, לא צריך למות בשביל לחסוך, צריך לחיות ולחסוך, אז יש כאלה שהוא כבר יותר מידי – קמצן!
ולדוגמא; אשתו בבית שלה לפני כן קיבלה בהרחבה הכל מההורים שלה. פתאום הם באים להתארח הם רואים באיזה תנאים היא חיה וכמה קשה לה ויודעים שיש לבן אדם והוא לא משחרר! אז הם מתפוצצים, באופן טבעי קשה להם לראות דבר כזה. אז מה, מותר להם עכשיו לבוא ולהעיר לו?! - בטח שמותר! אבל זה טוב?! הם יגיעו עם זה לאיזה תכל'ס? או שהם רק יעשו נזקים יותר? הרי זה ענין של מידות, זה לא דבר שמתהפך ברגע אחד והבן אדם נהיה עכשיו יבין את המסר ומעכשיו יהיה רחב לב ופזרן...
יש חותנת בכלל בעייתית, היא חושבת שהבית של הבת שלב זה 'התנחלות', היא באה מתנחלת שבוע! עם הודעה מוקדמת / בלי הודעה מוקדמת, באה לכמה ימים, התנחלות.
מה זה הדבר הזה? גם כשזה לא ב"שנה ראשונה" - זה בעיה! מה זה הדבר הזה? מה, אין טקט? יש לאנשים חיים פרטיים! מה זה?
איי איי איי איי...
אז בודאי שהילדים חיבים בכבוד ההורים שלהם בכל מצב! זה בלי קשר, אבל אנחנו מדריכים עכשיו את החותנת והחם: שישארו חמים – מרחוק! לא לשרוף את העסק. גם כשרוצים לעזור, כדאי להתייעץ לפני כן, לא תמיד טוב לעזור, לפעמים צריך לתת לזוג להתבשל, (להתחרקש) כדי להיבנות.
ולפעמים רוצה לעזור לזוג ואתה רואה שהם לא אחראים, יש זוג 'הם עוד ילדים בראש!' אמנם מבוגרים בגיל אבל ילדים בראש ואתה רואה שהם 'בזבז' מבזבזים כספים על קשקושים על שטויות,
ואתה רואה את ההורים אומרים: "בשביל זה הבאנו להם כסף?! אנחנו רצינו לעזור להם שיקנו עם זה דברים שצריך, מה שצריך! לא שיקנו בזה שטויות".
נסיים את הקטע הזה, אתם נראים לי יותר מידי רציניים - זה מפחיד אותי...:)
29. מילתא דבדיחותא?
היה איזה טיול מאיזה עיר מסוימת שיצאו שני (2) אוטובוסים, באוטובוס אחד שמו את כל הכלות, רק נשים ובאוטובוס השני שמו את כל החמות. אוטובוס של חמות אוטובוס של כלות, נסעו לטייל.
באמצע הטיול האוטובוס של החמות התהפך רח"ל נפטרו כל החמות, איך שהאוטובוס התהפך וכולם נהרגו שמה,
- זה בדיחה! לא לקחת ברצינות, כן?
אז כל הכלות ישר שמחו: "הולולו לו לו לו לו!" עשו וואחד שמחה,
פתאום רואים את אחת הכלות בוכה-בוכה-בוכה, נגשו אליה לעודד אותה,
אמרו אליה: "מה קרה? מה קרה? מה? אהבת כל כך את חמותך?!"
אז היא אמרה: "לא! כמה שכנעתי אותה שתבוא לטיול הזה - לא יכלה, לא יכלה, לא יכלה!"
איי איי איי איי...
האמת היא רבותי! שיש אנשים טובים בדרך, יש הורים נפלאים שצריכים לדעת להעריך אותם, שבאמת עוזרים ובאמת אוהבים ובאמת חכמים ולא מתערבים – כיף! יש גם כאלה והרבה כאלה, רק עשו סטיגמה ככה על כל החותנות, אבל בודאי שזה רק בבדיחות.
אבל כמו שאמרנו: צריכים להיות חכמים ולא להיות מאלה שנכנסים לגדר שמפריעים לבני הזוג, אבל באמת אלה שלא רוצים לעזור, שעוזרים על פי אמות המידה הנכונות שזה באמת עוזר לזוג ולא נכנסים ח"ו ומתערבים להם בחיים. לא מתערבים להם בחיים! אתה רוצה לעזור? - מרחוק! לא מקרוב.
להחשיב את הדעה של אשתך!
נחזור לענינים של בינו לבינה:
אחת הדברים שמרגיזים את האשה במיוחד זה, כשהיא פונה אליך ומבקשת משהו ואתה מבטל אותה כזה במחי יד
ואתה אומר: "מה? לא שייך! מה פתאום?... לא! מה פתאום?"...
ואחרי תקופה קצרה שומעת שאחד החברים שלך, או כמו שאמרנו מקודם אמא שלך, אומרים לך את אותו דבר שהיא אמרה
אתה אומר: "טוב בסדר".
והיא מסתכלת ואומרת: "הלו! כשאני אמרתי הוא ביטל אותי במחי יד ואמר: "לא! מה פתאום?!" וכשאמא שלו אמרה או שהחברים אמרו לו: "זה כן!"
זה לא מרגיז? - בטח שזה מרגיז! זה צריך להיות כך? - ודאי שלא. על מה זה מעיד? שאתה באמת לא מחשיב את אשתך.
עכשיו אומרת הגמרא: 'אוֹקִירוּ לִנְשַׁיְיכוּ כִּי הֵיכֵי דְתִתְעַתְרוּ' (בבא מציעא נט.) תְיַּקְרוּ את הנשים שלכם, זה לא רק בתכשיטים הכוונה היא, כמו שהגמרא אומרת: תתכופף תתייעץ עם אשתך בכל הענינים שקשורים לעוה"ז לגשמיות, יש לה 'בִּינָה יְתֵירָה' (נדה מה:) אל תבטל את דעתה ואל תפסול ישר על הסף וגם אם אתה לא מסכים אתה, זה לא חכמה לפסול את דעתו של מישהו בפניו.
הרי גם בחינוך ילדים חשוב להתייעץ עם הילדים, אנחנו לומדים את זה מהקב"ה - ישתבח שמו לעד בכבודו ובעצמו!
שהתייעץ עם המלאכים: "האם לברוא את האדם או לא לברוא את האדם?"
וכי הוא צריך לדעתם?! וכי הוא צריך לעצתם?!
באה התורה ללמד: שצריך הגדול להתייעץ עם הקטנים.
אבל שיש בזה עוד מימד: שברגע שאתה מתייעץ עם הבן שלך, אתה הולך לקנות עכשיו לדוגמא ריהוט, סתם דוגמא,
ואתה אומר לבן שלך: "מה אתה אומר? איזה צבע יותר יפה זה או זה? מה מעוצב יותר יפה?"
אתה מתייעץ אתו ואתה שומע את דעתו, אמנם אתה באמת לא מתכוון להתחשב, כי הוא לא הולך לקבוע לך איזה ריהוט אתה קונה, אבל עצם זה שאתה מתחשב בדעתו אותה שומע אותו - אתה יוצר אצל הילד שלך: 'חשיבות!'
הוא אומר: "תראה! מתחשב בדעתי, אבא שואל אותי, אבא מתייעץ אתי, סימן: שאני מישהו, סימן שאני משהו" - אתה מרים אותו.
אז גם כשהאשה נותנת לך עצה לא לדעתך ואתה לא מסכים עם מה שהיא אומרת, אל תפסול על הסף.
קודם כל תגיד: "יפה אמרת!" או כל מילה מעודדת אחרת, "שמעת! יש במה שאת אומרת, נכון! מתאים" זרוק מילים כמו שצריך, אפילו שאתה לא מסכים.
אז קודם נתת לה הרגשה - "לא ביטלת אותי"
אחר כך אתה רוצה להגיד לה שלא? אז תהפוך את זה בצורה עדינה: "אבל את יודעת? נראה יותר שככה עדיף" - זה כבר נשמע אחרת לגמרי!
אבל כשאתה פוסל על הסף ואתה אומר: "מה את מבלבלת את המח? זה הרבה יותר טוב!"
איזה הרגשה יש לזה כשאתה אומר דבר כזה?
- "אז בשביל מה אתה שואל אותי בכלל? אז בשביל מה אתה מתייעץ אתי?"
ולפעם הבאה? - אתה מוריד את האויר!
אבל אם "קודם כל מה שאמרת – מקובל! רק לי נראה שעדיף ככה וככה" בזה השארתי לך אויר לפעם הבאה.
צריך לדעת: שכל אחד מאתנו מגיע מחברה אחרת, מחינוך אחר, דברים שונים לגמרי, סטייל אחר לגמרי, עולמות שונים! אז מה השאלה שתלך ותגשר בין שני דברים כאלה. לאדם באופן טבעי קשה להסכים לדעה של מישהו אחר, למה?
כי כדי להסכים אני צריך לבטל את דעתי מפני דעתו והאדם מחשיב את דעתו קודם כל. יש לו את הדעה שלו, יש לו את השקפת חיים שלו, יש לו את הדרך חיים שלו. עכשיו בא בן אדם אחר והוא צריך להסכים למה שהוא אומר?! - בטח שזה קשה!
אנחנו כולנו צריכים להיות מודעים לבעיות האלה, כי כשאתה מודע אתה יכול להבין יותר את בן הזוג, זה לא אוטומט שלוחצים על כפתור – 'והוא צריך להסכים אתי'.
יש אדם אסטניסט, מפונק, נגעל מכל דבר, עדין, דוגמא; עכשיו הם מתחתנים ואחד מבני הזוג אומר שהמיטה בחדר שינה והספה של הסלון רוצה חדש!
למה?
הוא איסטניסט, הוא לא רוצה לישון על מיטה שאנשים ישנו עליה לפני כן,
מצד שני, בן הזוג השני אומר או בת זוג לא משנה, אומרת: "חבל על הכסף! אנחנו לא במצב שיש לנו הרבה כסף, אפשר לקנות "יד שתים (2)"
נו, מה תעשה עכשיו? איך תגשר ביניהם? עכשיו זה רוצה לחסוך וההיא מפונקת, או להיפך, מה עושים?
(עונים: מתיעצים עם הרב!
הרב: אני רואה שאתה עוקב אחרי – יפה!)
עכשיו הם מתחתנים, דיון, רוצים לעשות שבת חתן, ההורים לא רוצים אין להם אפשרות כספית, נו, שבת חתן, הוא מתעקש לעשות שבת חתן כמו שצריך,
והיא אומרת: "בשביל מה? לא צריך! זה המון הוצאות, זה אלפי שקלים, במקום זה נקנה לנו כל מיני דברים וככה זה"...
לא חסר על מה להתווכח...:)
ואמרנו: שבשביל כל הדברים האלה יש רב - ישתבח שמו! אבל זה שכבר לא משתלטים.
אין מצוה להתוכח על כל דבר!
רבותי! אחד מהכללים החשובים: זה לא להתווכח על כל דבר, אין מצוה, אין מצוה כזאת, לא חיבים להתווכח על כל דבר, אפילו שבא לנו ואנחנו רוצים, להוכיח שאני צודק, כל ההתנצחות הזאת - מיותרת, כי היא גורמת היפך השלום, היא מרגילה אותנו לריחוק הלב לא לקירוב הלב, תברחו מוויכוחים מיותרים. וויכוחים שצריך והם באמת עקרוניים - אין בעיה, אבל וויכוחים סתמיים על כל מיני קשקושים שלא קשורים אליכם סתם בגלל העיקרון האידאל, הצדק וכדומה - עזבו את זה! זה לא מתאים, לא מתאים לא שייך, לא חבל על הבזבוז זמן הזה?!
במקום זה הייתם לומדים באיזה ספר "הלכות לשון הרע" של החפץ חיים - ישתבח שמו לעד! היה פותר המון בעיות.
לימוד יומי ביחד!
בכלל, דרך אגב, צריך לדעת: שאחת הפתרונות הטובים ביותר לשלום בית במיוחד בשנים הראשונות של הנישואין, זה ללמוד ביחד, כל זוג ללמוד ביחד לפחות עשר (10) דקות ביום, אם אי אפשר אז לפחות פעמים (2) בשבוע (7), הלכות, הלכות לשון הרע של ה"חפץ חיים" לפי הסדר, ללמוד ביחד ולבדוק את עצמנו: אם אנחנו עומדים בקריטריון הזה או לא? - זה משנה את החיים לאנשים לגמרי! לא רק זה, זה מעלה את הרמה בבית, מעלה את הרמה של הדיבור, של השיחה ביניהם, הם יותר נזהרים; מה להגיד ומה לא להגיד, זה אל'ף בי'ת ברגע שאתה נזהר בלשון הרע - אוהוו כמה בעיות אתה פותר!!
אתה מתחיל להיות מחושב, אתה כל הזמן חושב: 'רגע! אני נכנס ללשון הרע או לא נכנס ללשון הרע?' אז פשיטא שאתה כבר לא תדבר לא על חמיך ולא על חמותך ולא על השכנים ולא על... וכו', אחלה פתרון שבעולם, אנשים ששמעו בקולי ועשו את זה - הרוויחו, החיים שלהם נראים אחרת לגמרי!
דברים חשובים? לא בספונטניות!
כאשר אתה רוצה לשבת עם רעייתך ולדון אתה באיזה נושא מסוים שמזמן רצית לדבר אתה ולא הסתדר, לא היה את הזמן המתאים ולא היה את האפשרות המתאימה,
צריך לדעת: דברים חשובים! - לא עושים "ספונטני" לא "על הדרך" אם זה באמת חשוב לך, אתה צריך ליצור מציאות של "אוירה פסטוראלית" לשבת במקום שקט, לא כשהילדה או התינוקת צועקת ורוצה לאכול וכל מיני דברים כאלה כשאף אחד לא מרוכז ואף אחד לא עם השני בכלל.
צריך להיות שקט, שתיה חמה קצת עוגיות לשבת ולדבר.
הבעיה! מתי אנשים מדברים? כשהבעל נכנס לבית...
ופתאום אתה רואה האשה אומרת: "אני לא יכולה יותר! אני רוצה לדבר אתך על זה ועל זה ועל זה"
- וואלק את יודעת מאיפה הוא בא לאן הוא בא ואיך הוא בה? זה הזמן המתאים? זה לא חכמה רק לפרוק "יאלה הוצאתי את מה שכואב לי!" המטרה: להשיג את המטרה דהיינו; לפתור את הבעיה.
אותו דבר הפוך; כשהבעל עומד לצאת מהבית והוא לחוץ אז לפני שהוא יוצא
אז היא אומרת לו: "דע לך! שז... וז... וז... וז..."... את כל מה שכואב לה.
נו, מה זה יעזור עכשיו? הוא יכול עכשיו לפתור את הבעיה? הוא יכול לחשוב על זה? הוא יכול לדון על זה? הרי עכשיו הוא צריך לצאת לדרך - ה' ירחם!! עם כל הקריזה מכל מה שהוא שמע ממך, הוא הולך לנהוג עכשיו ברכב ואיך תהיה הנהיגה שלו? - ה' ירחם!! זה הזמן לשחרר את כל ה...?!
- "מה אני יעשה? אין לי זמן אחר לדבר אתו! הוא חושב שהבית הזה זה תחנת אוטובוס! הוא בא נכנס - יוצא, אי אפשר לדבר אתו בכלל!"
אפשר, צריך למצוא את הזמן המתאים, את השעה המתאימה, מקום מתאים, גם אם בבית זה לא יוצא, יוצאים לאיזשהו מקום, מקום שקט יושבים ומדברים.
ודרך אגב; כמו שאמרנו תמיד, לא מדברים ישירות מההתחלה על הבעיה, תמיד צריכים להקדים דברי שבח ודברי עידוד ודברי חיבה וכדומה. לשחרר את כל המתחים וכל האנרגיות השליליות, הכל חיוכים צחוקים בדיחה טובה כמו שאומרים, עכשיו אפשר לשחרר בעדינות את הבעיה ולנסות לפתור את הבעיה, - זה נראה אחרת לגמרי.
יש כאלה שלחוצים! למה?
- "אם אני לא יגיד לה את זה עכשיו - אני אשכח!"
קח פתק תרשום תזכורת לעצמך וכשיהיה לך זמן תדבר, זה לא תירוץ וגם לא סיבה - בטח, מה זה "תשכח"?
יותר מזה: הרי אין לנו בעיה אחת בין בני הזוג, יש לנו כמה וכמה בעיות! אז מה הבעיה לקחת פתק ולרשום נקודות, ראשי פרקים של מה שכואב מה שאני רוצה לפתור, כתוב ראשי פרקים ותלך לפי ראשי הפרקים וגם תכתוב מה התוצאות של מה שזה ותראה - ישתבח שמו!
הנשק הסודי;
מה הבעיה? כשיושבים עכשיו לדבר, אתם ראיתם איך זוג מדברים בדרך כלל?
הוא אמר משהו,
- והיא ישר עונה לו בצרורות,
זאת אומרת שהכל היה מוכן! "הנשק הסודי" היה מוכן.
הרי אתם יודעים כל אחד מאתנו מכיר את נקודות התורפה של השני פרפקט,
עכשיו, אתם יודעים מה הבעיה?
במקום שאנחנו נעזור לשני להבנות הנקודות התורפה שלו - אנשים לא עוזרים, מה הם עושים?
הם מחביאים את זה במגירה, את נקודות התורפה של הבין הזוג השני בתור נשק ואז כשהוא בא אלי בטענה! הם שולפים את הנשק: "למה אתה יותר טוב?! הנה! אתה ככה וככה וככה!"
הבנתם מה קרה פה? במקום שאחד יעזור הרי צריכים להשלים אחד את השני, שאחד יעזור אחד לשני להיבנות לוקחים את נקודת תורפה של השני, שמים בצד ומחכים לו בסיבוב, תגיד מילה? - ישר משחררים!
- מה? אנחנו התחתנו בשביל לריב? בשביל מי צודק? מי מנצח פה? מה הקטע?!
אז כשאתה שומע אותם מתווכחים; הוא רק אמר משהו
- היא כבר ירתה שלוש (3) צרורות,
ההוא כבר הכין שש (6) צרורות,
אחד לא שומע את השני בכלל, הם לא שומעים אחד את השני! ולאן זה מגיע? - לצעקות! יש כאלה לקללות כאלה - ה' ירחם!! זה פשוט שזה יגיע לשם, למה? כי הם לא שומעים אחד את השני בכלל, הם משמיעים זה לזו וזו לזה.
ללמוד להקשיב!
אנחנו צריכים ללמוד: להקשיב! כמו שאמרתי, מה עושה פסיכולוג ?
קודם כל מקשיב, ביידיש קוראים לזה כל הג'יפה, תוציא את כל מה שכואב לך, תוציא-תוציא-תוציא קודם כל. ברגע שאתה הקשבת לשני, הוא מרגיש בטחון, הוא מרגיש טוב עם זה,
ו... לא לענות מיד! לא לענות מיד אפילו שאתה יכול במקום להתקיל אותה לענות מיד;
'כל מה שאת אומרת - טעות מהיסוד!'
- וזה טעות!
בשביל מה להגיד את זה מההתחלה? אבל בגלל הזמן
- "ביטול תורה!" זה בזבוז זמן! מילא היא היתה אומרת את פעם אחת! "וְשִׁנַּנְתָּם" כל הזמן! די! נמאס כבר לשמוע כל הזמן אותו דבר!...'
אם אתה שומע כל הזמן אותו דבר - היא כמעט משוכנעת שאתה לא הקשבת לה, כי בפעמים הקודמות כל הזמן קטעת אותה באמצע וכל הזמן ענית לה והפרעת לה על זה ועכשיו היא בטוחה: 'שלא ירדת לעומק דעתה! או לא עלית לגובה דעתה' - אז זה פשוט שימשך ככה!
אז מה אתה עושה?
קודם כל תקשיב, תן לה לשחרר הכל, לשחרר הכל אפשר, יש לך השגות על מה שהיא אמרה? – בעדינות! המתינות, בחכמה, הרי המטרה שלך עכשיו: שהיא לא תחזור על זה עוד פעם נכון? נכון אתה רוצה לסיים את הקטע? אז תעשה השתדלות לשכנע אותה, לא בתור אשתך, עכשיו תחשוב: 'שזה אדם זר! שאתה צריך לשכנע אותו עכשיו; שלא יבלבל לך את המח'...
איי איי איי איי...
אתם יודעים מה אחד מהכלים כדי לשכנע את בת הזוג או את בן הזוג שאתה הקשבת לו?
תגיד לו: "תקשיב! בא נראה אם הבנתי מה אמרת?"
ואז תחזור על כל מה שהוא אמר, סיימת לחזור על כל מה שהוא אמר, תשאל: "הבנתי, נכון?"
מה היא תגיד?
- "הבנת נכון, עכשיו תגיד מה שאתה רוצה"
עכשיו לא יכול להיות לה תירוץ של יצה"ע שיגיד לה: "הוא לא הבין את מה שאמרת"
כי הרי"אני חזרתי על כל מה שאמרת, הבנתי נכון?" - הבנת". גמרנו, עכשיו תגיד את הצד שלך. סנדלנו את בן הזוג.
כמו שאמרנו מקודם, במיוחד כשיש ויכוח; לא אומרים, לא מערבים את הדעות של ההורים או של החברים,
זאת אומרת שבוויכוח אתה גם מכניס ואומר: "גם אמא שלי אמרה לי ככה גם היא חושבת כמותי"
בשביל מה אתה מכניס את אמא שלך? לְמה זה טוב? בשביל מה אתה מכניס חבר שלך? לַמה, הוא חי אתנו?! הוא יודע מי אני?! הוא יודע מה קורה בינינו? מה זה קשור אליו בכלל?! מי הוא?! למה צריך להכניס?
תגיד רק מה שאתה חושב מול מה שהיא חושבת!
מה אתה נותן גושפנקות (חותמות) של אנשים אחרים שלא קשורים לענין?! ואפילו שהם קשורים - אל תכניס! תגיד מה אתה חושב, תגידי מה את חושבת.
פעמים רבות אני שומע נשים שאומרות: "אני לא מאמינה לבעלי, הוא שקרן!" בעברית צחה: "הוא לא דובר אמת, אני לא מאמינה לו, אתה יודע כמה פעמים בדקתי דברים שהוא אמר לי שלא נכונים בכלל? לא מאמינה לו"
אז צריך לבדוק: למה בן הזוג באמת משקר? למה הוא משקר?
יש כאלה... - שה' ירחם! התרגלו לשקר או אוהבים לשקר: "לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר" (ירמיה ט ד) לא נראה להם שזה בכלל בעיה.
אבל יש פעמים שבן הזוג משקר בגלל שיש לו תירוץ
הוא אומר: "אני לא סתם משקר - היא בעייתית! אם אני אומר בדוגרי את האמת - יש פיצוצים, אז אני חיב לדעת לעגל פינות!"
יוצא; שאת בעצמך צריכה לבדוק את עצמך: איך התגובות שלך למה שהוא אומר; האם כשהוא אומר דברים שהם אמתיים וכואבים כי בדרך כלל האמת כואבת!! - איך את מגיבה? את תוקפת אותו? אז למה שהוא יספר לך את האמת? אם היית משהיא שיודעת לקבל את האמת כפי שהיא - אז בעלך יהיה אמיתי!
למה?
כי יש לך כלי קיבולת לקבל את האמת להתמודד אתה, את רוצה שהוא יהיה אמתי נכון? אז את צריכה לקבל את האמת כמו שהיא, אבל אם כל פעם שהוא אומר לך את האמת את מתפוצצת עליו - אז מה את רוצה? את רוצה שהוא יהיה אמיתי? - הוא סובל!
אז הוא לוקח את מאמר חז"ל "'מוּתָּר לוֹ לָאָדָם לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם' (יבמות סה:) ומעגל פינות.
את אומרת: ש"לא מתאים לך"? - יש כאלה שמתאים להן, יש נשים שמודעות לכך שהבעל מעגל פינות ומתאים להן ויש כאלה שזה מפריע להן,
מפריע לך? אז תלמדי: לקבל את האמת כפי שהיא! אבל אי אפשר לתפוס את החבל מכל הכיוונים.
לא לחלק פקודות צבאיות;
יש בעלים שהם יותר מידי קשוחים בבית, מחלקים פקודות! הוא חושב שהוא בצבא, מדבר לאשתו כאילו היא עכשיו חייל שלו,
- "למה זה לא ככה תעשי ככה מה קרה לך נו? צריך ככה וככה..."
- מה? שו הדא? איפה אתה חי? אז יכול להיות שהוא ראה את זה בבית, יכול להיות שהוא באמת מפקד בצבא, יכול להיות שאני יודע מה בוס על כמה אנשים ונכנס הענין שהוא מחלק פקודות.
יש בעל אחר שכשהוא רוצה משהו - הבחורצ'יק הזה צועק: "מה קורה פה? למה ככה וככה!?"
- שו הדא? אפנדי?! מה אתה צועק? איפה אתה נמצא? עם מי אתה מדבר? אתה בטוח אתה מדבר עם אשתך? אתה בכלל מבין מה זה אשה?
כשאדם בא בתביעה, מדבר בצורה בוטה, או אפילו לא בצורה בוטה, אבל הוא מדבר בצורה: "אני רוצה ככה וככה, אני רוצה שיהיה ככה וככה" - אתה מקבל את ההיפך!
באופן טבעי כשאתה אומר למישהו: "אני רוצה ממך ככה וכהה אנו רוצה שיהיה ככה אני רוצה ככה"
- השני נכנס לבונקר.
כשאתה אומר: "את יודעת? אני צריך ככה וככה, יש לי צורך בכך וכך" - נשמע אחרת לגמרי,
איי איי איי...
- 'בעלי! יש לו צורך? - בטח שאני אעזור לו, בטח שאני אתן לו! יש לו צורך'.
אבל כשהוא בא בתביעה שהוא: "רוצה"! - נו, אז מה אם רוצֶה? גם אני רוצַה! - זה היצה"ע, למה לעורר אותו?!
30. מילתא דבדיחותא? ('בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת...')
צריך לשחרר אתכם קצת מהלחץ אחרי כל השפכטל שקבלתם, אקריא לכם סיפור קצר:
מסופר על האדמו"ר רבי נפתלי מרופשיץ, שהיה חן של פקחות ושנינות מתוח תמיד על פניו ועל שפתיו, גם את אשתו שהיתה למדנית וקנטרנית, היה רבי נפתלי משקיט ע"י בדיחה שנונה.
ומעשה: שבנוכחותה הזכיר רבי נפתלי את המאמר התלמודי הידוע: "אֵין חׇכְמָה לָאִשָּׁה אֶלָּא בְּפֶלֶךְ" (יומא סו:) החכמה שלך? זה לסרוג! זהו.
התרגזה ההיא ואמרה: 'בכלל אילולי הנשים - כי אז הייתם כולכם משועבדים במצרים! וכמו שאמרו חז"ל: 'בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם' (סוטה יא:).
החזיר לה רבי נפתלי: 'אני אסביר לך את דברי חכמים: כידוע, היו ישראל צריכים להשתעבד במצרים אַרְבַּע מֵאוֹת (400) שָׁנָה, כמו שאמר הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו יג)
אבל לפי החשבון: לא השתעבדו אלא מאתים ועשר (210 )שנים!
משום מה?
משום ש: נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר פנו בתפילה לריבון העולמים: "כי יחוס וירחם על בעליהן ויוציא אותם מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה בהקדם האפשרי!"
אמר להם הקב"ה: "נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת, יודע אני את כאבכן ומשתתף אני בצערכן! ומה אעשה? וכבר נגזרה הגזרה: שישתעבדו בני ישראל אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה ועדין לא הגיע הזמן!"
נענו נשים צדקניות אלה ואמרו: "רבש"ע! תוציא את בעלינו מידי המצרים ואנו מבטיחות: כי יעבדו אצלנו בפרך כפל כפלים ממה שהם עובדים במצרים!!"
מיד קיבל הקב"ה את תפילתן ובזכות נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת אלו והבטחתן: כי הבעלים יעבדו אצלהן בפרך - ֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִםקודם הזמן'.
ורבי נפתלי סיים כשהוא מצטחק: 'הלוא למדנית את ויודעת מה שנאמר ב'הגדה של פסח': "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם!"
משום שבכל דור ובכל בית ומשפחה, ישנן נשים שממררות את חיי בעליהן ומשעבדות אותן! וכדי שלא יבואו הבעלים האלה בטרוניה כלפי הקב"ה - נתחיב כל אדם מישראל לִרְאוֹת: כְּאִלוּ הוּא בעצמו יָצָא מִמִּצְרַיִם קודם הזמן ומשום זה עליו להתענות ע"י אשתו כדי להשלים את זמן השעבוד".
אז זה כמובן בבדיחותא שאותו צדיק ענה ככה לרעייתו שהיתה למדנית, ככה עשו לומד'ס...
אבל צריך לדעת: כמה אנחנו צריכים לייקר ולהוקיר את הרבנית שלנו - ישתבח שמו לעד! שמה אנחנו שווים בלעדיה אה? - ה' ירחם עלינו!
נתן לשלוח שאלות דרך ארגון שופר;
לפני שאנחנו ממשיכים...
רבי יוחאי ביקש ממני בתחילת השיעור: 'לפנות לצופים; שכל מי שרוצה לשאול שאלות הנושא "שלום בית" בשלב הזה ואחר כך בנושא "חינוך ילדים" , כי אנחנו הולכים שלב שלב... אז בנושא שלום כל מי שיש לו בעיות ורוצים לשאול שאלות - נתן להתקשר לארגון 'שופר', לבקש את רבי יוחאי כהן והוא ירשום את השאלות והוא יעביר אותם אלי ואנחנו נשתדל ללא נדר להשיב על השאלות של הצופים בבית. אפשר גם בעילום שם'.
31. מילתא דבדיחותא?
(היה גם מישהו שתרם לבית כנסת - ונתן צ'ק בעילום שם...:)
אתה יכול להגיד את מס' הטלפון שמתקשרים: 03-6777779 חמש פעמים 7 קידומת 03 שלוחה 0. בסדר בעזרת ה'.
האם תפקידי הבית שווים גם לבעל וגם לאשה?
אז תפקידי הבית בודאי היא לא "שווה בשווה" אם עושים את תפקידי הבית שווה בשווה - זה סיבה לצרות גדולות!
צריך לדעת: התורה הקדושה אומרת, שהאשה היא עיקר הבית, היא 'עקרת הבית!' היא "שר הפנים" אתה 'שר החוץ', בבית הבעל צריך לעזור,
אבל שימו לב! "לעזור" זה לא אומר להתנחשש, להכנס איפה שלא צריך להכנס, לעזור - זה על סמך מה שהיא מבקשת, לא על סמך מה שאתה מבין, אז אפילו שאתה מבין בבישולים - זה צריך להיות בהסכמתה ועל פי דעתה ועל פי רצונה, היא מלכת המטבח! אתה? אל תכנס איפה שלא צריך. אתה יכול לייעץ, אתה יכול להגיד כל מיני דברים גם אם אתה מבין הרבה יותר ממנה במטבח, אל תקח ממנה את המושכות, אלא אם כן היא נתנה לך,
אם היא אמרה לך: "מתאים לי שאתה מבשל! אני אוהבת לאכול את הבישולים שלך" מתאים לה? בטח! אתה תעבוד קשה והיא...:) אבל אם באמת אתה יודע לבשל טוב וכו' ואתה עושה את זה בכיף והיא אוהבת את זה בכיף - אין בעיה! אבל כל החכמה היא: תמיד מה שאתה עוזר - זה על דעתה ובהסכמתה ולרצונה.
דרך אגב; חשוב מאוד לשים לב לדבר! שלפעמים גברים לא שמים לב, אתם יודעים שהנשים שלנו אומנם הן סופרמניות אבל היא רק אשה בתכל'ס, הם בסך הכל בן אדם, היא לא סופרמן, אז בדרך כלל הנשים כובסות במכונת כביסה והיא מוציאה מהמכונת כביסה חמש (5) קילו בגדים! ולפעמים זה עם מים!! והמכונה לא סחטה, אתה יודע איזה משקל יש לקערה הזאת?!
בא הנה אפשר לשבור את הגב עם הדבר הזה! אם אתה לא מרים את זה נכון - אוי ואבוי! ואתה רואה את האשה שלך מרימה כזה משקל ואתה עסוק עכשיו בענינך?!
אל'ף בי'ת, אני יציע לה עזרה: "אני ירים את זה! זה כבד לך!" אפילו שהיא עושה את זה הרבה, אבל לגלות התחשבות, מה, אתה רואה אותה מרימה משקל כזה? חס וחלילה יתפס לה הגב! מי יטפל בה?! אתה תאכל אותה, נתפס שריר - בן אדם יכול להיות מושבת תקופה ארוכה! אם זה גיד? - בכלל רח"ל! זה לא פשוט,
אתה רואה את האשה מרימה כבד, מי הגבר בבית? נו, באמת? תזיז את עצמך! היא לא צריכה לבקש ממך: 'בא! תעזור לי להביא את זה לגג או למרפסת לתלות את הכביסה...' אז יש דברים באדם צריך קצת טקט, קצת התחשבות להבין, הלו?
מעבר דירה? = גלות!
טוב, עוד משהו נאמר לסיום:
יש אנשים שיש להם בעיה שהם צריכים לעבור דירה ואתם יודעים שלעבור דירה זה גלות, פשוטו כמשמעו, מעבר של דירה זה וואחד גלות ומה הבעיה בגלות? שאתה לא יודע איפה תפול, האם הדירה שאתה עובר אליה תהיה יותר טובה? פחות טובה? בעל הבית יותר טוב פחות טוב? שכנים, סביבה, בתי ספר, תלמודי תורה, גנים וכו' - זה לא פשוט!
עכשיו הדירה עצמה התנאים שלה בפנים, אז תמיד יש חששות, קשה מאוד לעבור! ומצד שני לפעמים יש אילוצים חיבים לעבור, בתקופה הזאת של מעבר של דירה צריך להיות מאוד-מאוד זהירים ועדינים, משום שהמתח הנפשי של שני בני הזוג - גדול!
וזה אם בערב שבת יש סיבה לויכוחים - אז כל שכן במעבר של דירה, שעל כל פיפס הכי קטן - הדברים יכולים להתפוצץ...! אז פה בתקופה הזאת אדרבא! צריכים להיות יותר סבלניים אחד כלפי השני ואחד יתמוך יותר בשני, צריכים להבין יותר את השני.
התמיכה האמיתית בסובל מכאבים;
לפעמים יש צורך לאשה לספר לבעל מה כואב לה, סתם דוגמא: היא נקעה את הרגל שברה את הרגל – חלילה! כואב לה איזה כאב מסוים וכל יום היא טוחנת לו אותו דבר, כל יום מספרת לו: "כואב לי ככה, אני לא יכולה! קשה לי זה...".
והבעל לפעמים קשה לו לספוג: "די! חלא'ס, אני יודע שכואב לה, סובלת, הכל טוב ויפה, אבל קשה לי לשמוע את זה! זה מכאיב לי גם, אני כל פעם כאילו היא פוצעת אותי מחדש!"
- נו, אז מה? אתה נפצע רק בהרגשה והיא תכל'ס כואב לה באמת! לה יש את שני הפצעים גם הכאב הזה וגם הכאב הזה, אז כשאתה יודע לספוג או להקשיב,
ולא חלילה לומר לה: "כן, בסדר, יאלה זה יעבור! לכי לקופת חולים! מה, לא עשו לך בדיקה? זה זה...".
- מה אתה נותן פתרונות כאלה שהיא מכירה את הפתרונות בעל פה? - זה לא עוזר לה, אתה לא תומך בה!
אתה רוצה לתמוך בה באמת?
"כן, תאמיני לי! אני לא יודע איך את מחזיקה מעמד בכאבים האלה?! אַשְׁרַיִךְ! ממש צדיקה, ה' יתן לך כח! אני מתפלל עליך כל יום, כמה פעמים ביום!"
- זה מעודד, אז אתה יודע שאתה אתה,
כי למי היא תוציא? למי אתה רוצה שהיא תוציא את הכאבים שלה? למי? - לחברות שלה? אתה מעדיף שלא תדבר עם החברות שלה, כמה שפחות חברות - כמה שפחות חברות. נכון? לאנשים אחרים? - ודאי אתה לא רוצה שהיא תוציא!
להורים שלה? וכו' וכו' וכו' - גם לא! כי אז הם יבואו אליך בטענות: "למה אתה לא מטפל בה? למה אתה לא עוזר לה? למה אתה לא לוקח אותה לכאן? ולמה אתה לא לוקח אותה לכאן?"
נכון? נו, אוזן קשבת, עידוד - זה אשתך.
ה' יזכה אותנו לעשות את מה שצריך – אמן!