שלום בית וחינוך ילדים - י"ז | הרב אורי יצחק

ברוכים הבאים ערב טוב ראש חודש טוב! {לא רק ראש חודש טוב, שיהיה חודש טוב}

בהמשך לשיחה שמסרנו בעזרת ה' שבוע שעבר אני רוצה להרחיב כמה נקודות חשובות.

מה ההבדל בין שכר לפרס?

'אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ... אוֹמֵר: "אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס" 

והוא חותם את דבריו ואומר: "וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם" (אבות א ג).

זאת אומרת יש לנו פה קודם כל את הנוסחה איך לזכות ליראת שמים, איך זוכים ליראת שמים? כשאדם עושה לא על מנת לקבל פרס. זה אל'ף בי'ת ביהדות כל שכן בחינוך.

אם כן נַשִׂים לה שיש הבדל בין פרס לבין שכר. אנטיגנוס לא אומר שאין שכר חלילה, שהרי כתוב שבזה טעו תלמידיו צדוק ובייתוס והגיעו לידי כפירה, הגיעו למה שהגיעו, בגלל שטעו והבינו: שחלילה אין שכר! אבל אם נדייק בלשונו של אנטיגנוס הוא לא אמר שאין שכר חילה, הרי כתוב: "וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ, שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ" (אבות ב טז) אלא הכוונה שאין פרס. מה ההבדל בין שכר לבין פרס? 

שכר - אתה מקבל על מה שמגיע לך, עשית פעולה מסוימת מגיע לך ע"ז שכר. פרס זה בונוס, פרס זה שלא סיכמתי אתך על שכר מלכתחילה וראיתי שאתה עושה מעשה טוב והחלטתי לתת לך פרס.

אבל שימו לב! פה בא אנטיגנוס ואומר: שזה אסור להיות "על מנת" מה זאת אומרת? אם אני מלכתחילה אומר לך: 'אם תעשה כך וכך תקבל פרס' - זה לא טוב! כי אז הילד עושה בשביל הפרס לא עושה בשביל המצווה, לא עושה בשביל להתחנך, אלא הוא עושה בשביל הפרס. אז זה לא אומר שלא צריך לתת פרס, אבל אל תעשה את זה "על מנת".

אתה כהורה מה צריך לעשות? צריך לבוא לילד לאחר שעשה מעשה טוב או כמה מעשים טובים, עדיף כמה מעשים טובים ואז לומר לו: "תדע לך שאני עקבתי אחריך בזמן האחרון, ראיתי שעשית כך וכך מעשים טובים ולכן החלטתי לתת לך פרס!"

כשיש מציאות כזו מה הילד מבין? הוא ישר קולט: שיש לו אבא רציני! קודם כל הוא עוקב אחריו והוא בוחן את מעשיו והוא יודע לצ'פר, יודע לתת פרסים.

אז בודאי שזה מחזק את הצד החיובי של הילד שאומר: 'תשמע יש פה מי שעוקב ומי שנותן פרסים, יש מי שמעריך'.

אז זה הבדל עצום! הפרס הזה שאתה נותן, מאשר פרס שאתה מתנה אותו.

לא רק זה: אתה משדר לילד עוד כמה דברים;

אל'ף: שאני לא חייב לך כלום בתור הורה, מה שאני נותן לך זה כשאני מחליט, לא כשאתה דורש. יכול להיות גם בגלל יכולת, עד עכשיו לא היה לי אפשרות, עכשיו יש לי אפשרות ואני משלם לך על כמה פעמים קודמים כמו שאומרים, אבל זה לא 'תשלום' זה פרס.

אז בודאי שמצד אחד מוריד את התביעות של הילד לא לתבוע פרסים, מצד שני: הוא יודע שאם אבא עושה את זה בעקביות ומידי פעם משחרר פרסים ומילים טובות על מעשים טובים שהוא עשה וחשוב לציין את המעשים שהוא לא יחשוב שאולי האבא ככה עושה על 'בערך', אז ברגע שהוא שומע שיש את המעשים והם חרוטים בזיכרונו של האב או שכתובים לו באיזה שהוא מקום - אז בודאי שהילד מבין: שיש פה רצינות! והוא יתנהג בהתאם אבל הוא לא עושה את זה לשם כך, זה בונוס! זה בנוסף, זה גם, אבל זה לא העיקר וזה מה שחשוב לשדר לילד.

זה לגבי האבא.

ההורים צריכים להיות מתואמים;

אבל נשים לב לדבר מענין! שזה לא אותו דבר לגבי הסבא, הסבא צריך להיות להבדיל "הדוד מניו-יורק" שבא מידי פעם ומשחרר מתנות בלי קשר למעשים של הילד, אלא משחרר לו כל הזמן חום ואהבה זה מה שאומרים: "בני בנים הרי הם כבנים" (יבמות סב:) זה לא בדיוק בנים משום שהאבא בודאי עובד, צריך לעבוד חזק עם הילד בחלק של החינוך והסבא הוא זה שצריך לבוא ככה מרחוק ולצ'פר לעודד להדריך לכוון אבל לא להיות זה שמחנך והדמות הזאת היא מאוד מאוד חשובה של הסבא.

מצד שני, צריך לדעת: שלפעמים יש חוסר תיאום בין האבא לסבא, שזה יכול ליצור בעיה שהאנשים לא שמים לב אליה.

לדוגמא: האב אמר לילד... {זה לא משנה האב או האם עם הסבתא...} 

האב אמר לילד: 'שעקב מעשה מסוים שהוא עשה - אז היום הוא היה אמור לקבל משהו והוא מנע ממנו!'

 והנה לאחר שעה-שעתים מגיע הסבא לביקור ומתחיל לחלק לנכד שלו ממתקים, 

ואז האבא אומר לסבא ליד הילד: "סבאלה'! הכל טוב ויפה אבל אני אמרתי: 'שהוא לא יקבל היום!' לא מגיע לו, אז ברשותך אנחנו נשאיר את המתנות שהבאת למחר אם הוא ישנה את התנהגותו"

אז הסבא אומר: "לא-לא אל תעשה לי את זה, אל תעשה לי את זה, עד שבאתי ואני רוצה לראות אותו מחייך ואני רואה אותו עצוב קשה לי לראות אותו ככה, אין דבר בשבילי תמחל לו וכו' והוא יהיה ילד טוב "נכון שאתה תהיה ילד טוב? תבטיח שתהיה ילד טוב, תבטיח לו".

זה כמו שאנחנו מכירים איך זה מתנהל.

ואז יש פה טעות רווחת כמו אצל הרבה הורים שהם מחליטים להיות 'עקרוניים' פתאום ליד הסבא והסבתא, 

אומר: "לא-לא-לא-לא אבא! חינוך זה חינוך לא מתערבים בחינוך, אני אמרתי לו אל תשבור לי את המילה וכו'"

עכשיו מתפתח דיון בין האבא לבן... ובסוף האבא עושה את מה שהוא עושה...

מה הוא גרם? קודם כל, הילד שלו רואה את אבא שלו מתווכח עם סבא! נו, מותר להתווכח עם סבא?! אבל הוא אבא שלו מה, הוא לא חייב בכבודו? אז מה הוא מתווכח אתו?! זה מה שהילד רואה.

מה המסקנה שהוא מגיע אליה? 'אַה! מגיל מסוים מותר להתווכח עם האבא, או מאז שאתה נשוי, אז אתה כנראה חייב פחות בכבוד האבא, כתוב: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב כד) איי איי איי.

אז הדוגמא האישית שנתן האבא – היא ממש גרועה! ולא רק זה: הסבא ביקש... אבל האבא עם "כל הכבוד" במרכאות אמר לו: "לא מתאים!" זאת אומרת גם אני כשאני אגדל אני יוכל להגיד לאבא שלי: "לא מתאים!".

מי נתן לו את הדוגמא הכי טובה? אבא, כאשר 'רוממות החינוך בגרונו', שהסיבה שהוא לא נותן - זה חינוך! והדוגמא האישית שנתת - זה בדיוק היפך החינוך. אז מה עשינו?!

לכן, או שמתאמים מראש עם הסבא ואם זה בא בהפתעה- אז אומרים רגע "טיים-אאוט" (פסק זמן) לוקחים את הסבא לחדר אחר ודנים שם! לא ליד הילד!!

אז כמו שהדבר הכי גרוע זה שההורים מתווכחים ביניהם ליד הילדים.

כמו הבדיחה המפורסמת על אותו ילד שראה את ההורים שלו מתווכחים צועקים ואז האבא תפס קריזה (עצבים) לקח את כל הצלחות וזרק מהחלון! ואז הוא פתאום רואה את אמא שלו... 

אמרה לו: 'מה, אתה חושב שאתה מפחיד אותי...?! מי אתה בכלל?' לקחה את כל הכוסות וזרקה מהחלון. 

הילד - או בתמימותו או שלא ידע איך לצאת מהקטע - תפס את השולחן וזרק אותו מהחלון, אז זוג ההורים מסתכלים על הילד ואומרים לו: "מה אתה עושה"? 

אומר להם: "מה, לא אוכלים למטה"?!

אז בודאי שלהתווכח, כל שכן ליד הילדים - זה הרס וחורבן לחינוך הילדים!

קודם כל: אתה מערער את הביטחון של הילדים בהורים.

דבר שני: אתה מבלבל אותם! 'רגע! מה עכשיו אנחנו צריכים לעשות? אנחנו אמורים להיות בצד של האבא או בצד של האמא? אנחנו אמורים להיות ניטרליים? אמורים להיות בְּכוֹפַה {פחד}?! מה? מה, מה הולך פה...?!'

דבר נוסף: שאנחנו פותחים פתח לילדים - לברוח בין הכסאות של האבא והאמא - וזה הכי מתאים להם...

עכשיו הם יודעים: שיש פה שני ראשים; ואז אם הוא לא יסתדר עם האבא - אז הוא ילך אל האמא, אם לא מסתדר עם האבא ילך עם האמא. יש שני מנכ"לים פה. אין פה ראש אחד, יפה! אז אפשר לתמרן...

ואז מה קורה? אתה רואה ילד נכנס למטבח ואומר לאמא שלו: 'אמא! אני יכול לקבל שוקולד?' 

אז היא אומרת לו: 'לא'.

- 'אמא! למה לא?' 

- 'מה זה 'למה לא?' אחרי מה שעשית לי כל היום...?! עוד מגיע לך שוקולד! חבל לך על הזמן'.

- 'טוב אמא! תודה...'

מה הוא עושה? הולך לסלון, מי יושב בסלון? אבא שלו.

אבא שלו יושב בספה, אז הילד בא מתיישב ליד אבא שלו, מחבק אותו, מנשק אותו, מתרפק עליו והוא אומר לו ככה: "אבא! נכון שאתה האבא הכי טוב בעולם"? זה נקרא 'שאלה מנחה', זאת אומרת הוא מכוון אותו לתשובה אין לך הרבה אופציות, מה אתה יכול להגיד? מה תגיד 'לא'? גם להגיד כן קשה, אז מה אתה אומר? 'אם אתה אומר...' - מה שהוא מעין זה.

אבל האבא מתחיל להריח שאם הוא אמר לו דבר כזה כנראה שהוא מבשל איזה משהו... האבא לא פראייר.

אז הוא מסתכל על הבן המתוק שלו ואומר לו: 'תגיד לי מה אתה מתכנן?' 

אז הוא אומר לו: 'לא אבא! לא משהו גדול, משהו קטן'

 אז האבא נרגע כבר לא יגיד לו אופניים או קורקינט...

אז הוא אומר לו: 'מה אתה רוצה נשמה?'

אז הוא אומר לו: 'אפשר לקבל שוקולד?', 

אז הוא אומר לו: 'למה לא?' נרגע מהאופניים, משוקולד יצא בזול.

אז הוא אומר לו: 'למה לא? נשמה! יש לנו שוקולד במקרר?'

אומר לו: 'יש חתיכה קטנה אני יכול לקחת אותה?'

אומר לו: 'בטח נשמה!... רק אל תשכח לברך'.

- 'אין בעיה! אבאלה' תודה אבא,' נותן לו עוד בוסה (נשיקה) והולך למקרר.

נכנס למטבח איפה שהאמא נמצאת, פותח את המקרר, מוציא את השוקולד, קולף את הנייר כסף, מברך: "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" בקול! כדי שהאבא ישמע, הוא מכריח את אמא לענות: 'אמן'.

אחרי שהאמא ענתה אמן אז היא צועקת לו: 'מי הרשה לך?!'

אז הוא אומר לה: 'אבא!'. {המנכ"ל בסוגריים}

אז עכשיו האמא יוצאת מהמטבח בקריזה (עצבים) עומדת בפתח המטבח והיא אומרת לו: 'תגיד למה אתה עושה את זה כל פעם?'

אומר לה: 'מה עשיתי?'

- 'למה אתה נותן לו שוקולד?'

אומר לה: 'למה, הוא אכל בשר?'

אז היא אומרת לו: 'לא הוא לא אכל בשר, אבל שאלת: 'איך הוא מתנהג?' לפני שאתה נותן לו שוקולד? 

אומר לה: 'רגע! אני רוצה להבין: כל פעם שאני רוצה לתת לבן שלי משהו אני צריך לשאול אותך: 'איך הוא התנהג?'

- 'כן!'

- 'מה את רצינית?'

- 'כן!'

עכשיו בינתיים הקטנצ'יק הזה שם ביסים גדולים מהשוקולד לפני שהם יקלטו שהוא עבד עליהם, אז הוא אוכל את זה בביסים גדולים והם מתווכחים עכשיו ביניהם; אם הוא צודק היא צודקת...

אז נגיד שבסוף האבא הבין שהוא טעה והוא אומר לאשתו: "טוב, את צודקת! עכשיו מה אפשר לעשות?" מסתכלים על הילד הוא כולו שוקולד, הידיים שלו שוקולד מה תגיד לו? 'תחזיר את השוקולד למקרר?!' הוא כבר סיים אותו.

הבנתם? זה כשהורים לא מתואמים...

אותו דבר כשאבא וסבא אמא וסבתא, לא מתואמים ביניהם, אז יש הרבה ענינים בעיתים. והפסיכולוגים הקטנים יודעים איך לנתב את עצמם בין לבין...!

זה רק דוגמא אחת מיני אלף!

איך ליצור משמעת?

שאלו אותי: 'איך ליצור משמעת?' - אז בואו תראו.

נתחיל מהכיוון השלילי דווקא לא מהכיוון החיובי ונבין: איפה הטעויות שלנו?

לא שלנו כמובן, כל אלה שנמצאים פה ב"ה אין בעיה של חינוך אני בטוח החינוך שלום בית הכל אצלינו בסדר! אנחנו מדברים על אנשים אחרים שהם לא עומדים בתקן... אנחנו בסדר - זה ודאי!

אני שומע את האמא במטבח והיא קוראת לבן שלה, הוא משחק בחדר בלגו והיא קוראת לו: 'דוד, בא לאכול!' - נו קומנט (אין תגובה)! הבן אדם עסוק...

טוב, עובר דקה-שתים הוא שומע עוד פעם את אמא: 'דוד! אתה בא?' הטורים עולים לאט-לאט, - אין תשובה!

אתה רואה את האמא הולכת לקצה המטבח והיא צועקת לו לכיוון החדר: 'דוד! מה קורה? אתה לא שומע אותי או מה?!!' 

ואז הוא אומר לה: 'כן-כן אמא אני שומע אני כבר בא...'

הוא בא? - הוא לא בא.

יש ילדים עוד יותר מרגיזים, היא קוראת לו: 'דוד!' 

- 'מה...?!' 

עכשיו מה אתה מצפה שהאמא תצעק לך מהמטבח את כל מה שהיא רוצה להגיד? – מה זה 'מה?'...

אמא קראה? עוזבים הכל! טסים לאמא.

את זה צריך להסביר לילדים, אין דבר כזה שאני קורא לך ואתה שמה מרחוק: 'מה?!' – מה זה הדבר הזה?! - קראתי לך, בשביל שאני רוצה לדבר אתך להגיד לך משהו, משהו! מזה ה 'מה!' הזה? 

- עזוב הכל! רוץ: 'כן אמא! מה את צריכה?'

כמו שאמרתי לכם היא קראה לו פעם שלישית - והוא לא זז.

ואז אתה רואה את האמא בפעם הרביעית, עומדת בקצה המסדרון והיא אומרת לו: "אם אתה לא בא - אני באה אליך! ואני...' 

את ההמשך אתם מכירים, לא? עכשיו הוא בא.

איך הוא בא? הוא בא עם הלגו ביד והוא עובר ככה ליד אמא הופ ונכנס למטבח. ולא להפתעתו, הוא רואה שהאוכל בכלל לא מוגש לשולחן, היא קראה לו אבל האוכל לא מוכן בצלחת על השולחן, למה? כי היא יודעת שיקח לו הרבה זמן עד שהוא יבוא אז היא לא רוצה לשים את הצלחת בינתיים המרק יתקרר, אז היא אפילו לא הגישה את זה לשולחן, היא רוצה שקודם כל הוא ישב וייטול ידים ואח"כ היא תגיש למה? כי היא לא יודעת מתי הוא יבוא לשולחן.

אתם מבינים?

אז מתי דוד בא? מתי שהוא ראה שאמא רצינית, זה לא היה 'אזעקת שווא' זה כבר היה אזעקה-אזעקה מסוכנת, אז הוא בא. כל ההתראות לפני כן, הוא מודע לכך: שזה התראות, כשהטורים אצל אמא עולים - עכשיו אסור לו להסתבך אתה, עכשיו הוא מוכן לעזוב את הלגו ולהתייחס.

גרוע ביותר! זה כשאין משמעת, זה כשלא יודעים לבנות משמעת של אל'ף בי'ת של ההתחלה.

איפה יהיו התוצאות? את התוצאות אתה תראה ברחוב...

אתה תראה את אותה אמא אחר הצהרים יוצאת לקניות עם דוד והם עברו ליד הקיוסק ואז דוד מכיר את הנשק שלו ומכיר את אמא שלו היטב וכשהם עוברים ליד הקיוסק אומר לה: 'אמא! אני יכול לקבל ארטיק?'

אז היא אומר לו: 'לא'.

- 'אמא למה לא?'

אז היא אומרת לו: 'כי עכשיו זה קצת קריר'. 

הוא אומר לה: 'אמא! אין דבר אבל חם לי אני רצתי והתרוצצתי אני צריך משהו שיקרר אותי'.

אז היא אומרת לו: 'אתה גם משתעל קצת אתה מקורר'.

אומר לה: 'לא-לא זה בסדר אני מבטיח לך: שאהיה בריא!'...:)

ואז היא אומרת לו: 'גם אין לי כסף מספיק'.

אז הוא אומר לה: 'אבל ראיתי שאבא הביא לך מאה שקל'.

אומרת: 'אבל אני צריכה את הכסף למשהו אחר'.

אומר לה: 'טוב אמא כמה כבר עולה ארטיק?' 

בסוף היא נכנסת לקריזה (עצבים) ואז היא אומרת: 'לא! שמעת לא זה לא!!.

מתי "הלא זה לא"? אחרי כל הויכוח ביניהם, אז מגיע השלב של: "לא - זה לא"! אם הילד היה יודע מההתחלה ש"הלא" של אמא זה לא - הוא לא היה נלחם אתה. לא היה מתווכח, הוא לא היה משכנע.

אבל כשהוא יודע: שאמא לפעמים ככה ולפעמים ככה, זה הולך לפי מצבי רוח - אז מה אכפת לו לנסות, מה אכפת לו לנסות?

איך יוצרים הרי 'ילד מפונק'? בעצם זה שכל פעם שהוא בוכה - הוא מקבל מה שהוא רוצה! מה יש לו להפסיד? זה הנשק שלו, איך הוא ישיג דברים? בכי צרחות ענינים אקשנים.

אם אנחנו מתכופפים לנשקים שלהם - הנה תוצאה.

אז מה עושה הילד אותו דוד מה הוא עושה? הוא מתחיל לבכות וזה עובר לצרחות ונגיד שהוא רואה שזה לא עוזר. אז מה הוא עושה? מה שקוראים ביידיש "פדיחה" עושה לאמא פדיחה-פדיחה.

מה הוא עושה? הוא משתטח על המדרכה וצורח, ככה שוכב על הגב עם הרגלים והידים... להבדיל כמו ג'וק ראיתם פעם ג'וק הפוך עושה עם הרגלים ככה ... והוא ככה שוכב...

עכשיו בשביל האמא זה פדיחה. אז היא ניגשת אליו והיא אומרת לו ככה בשקט: 'כדאי לך לקום, אני אומרת לך שכדאי לך לקום, למה? אם אתה לא תקום - אני אראה לך מה זה בבית... אה בבית פה לא, פה מה... אבל בבית... - ה' ירחם!' 

ואז הילד שומע כזה איום ואומר: 'אני אראה לך מה זה...'

מה עושה דוד שלנו? היא חושבת: 'כאילו הוא כבר חזר בתשובה', מה הוא עושה? הוא עושה כמה צעדים לכיוון הכביש, 

- {בא הנה! זה כביש סואן}

אתה רואה את האמא עוזבת את העגלה עם התינוק, רצה אליו, תופסת אותו ביד, אומרת לו: "אתה נורמאלי?! אתה רוצה שיקרה לך משהוא ח"ו!! מה אתה עושה שטויות?!"

ואז או שהיא תקנה לו ארטיק ותעניש אותו בבית, או שתעניש אותו ואח"כ תקנה לו ארטיק, לא יודע מה היא תעשה... מה שבטוח: שהאמא הזאת צריכה הדרכה דחוף-דחוף למה? היא יודעת להרוס את הילד כמו שצריך, 'לפי הספר'.

רבותי! כל אלה שהיו בצבא יודעים: שאל'ף בי'ת בצבא - זה משמעת! קודם כל עובדים אתך על המשמעת, 'תלך תבוא תעשה תרוץ קח את הזה...!' בלי סיבה, קודם שתזכור: שאתה חייל, שאתה צריך להיות ממושמע,

בלי משמעת יש חיילים?! אתה תגיד לחייל עכשיו לעשות משהו, אתה באמצע הקרב 

והוא אומר לך: "לא מתאים לי, לא בא לי"

אוי ואבוי! אם כל חייל ילך לפי המצב רוח שלו לפי ההיגיון שלו לפי המחשבה שלו - איזה צבא יהיה?!... אין דבר כזה.

אז מה בחינוך ילדים זה לא כל שכן? מה הילד יגדל יעשה מה שהוא רוצה, לפי מצבי רוח, לפי הבנתו?!

הדור שבעקבתא דמשיחא;

לפני הרבה שנים, אני זוכר קרובת משפחה שלי, שאלתי אותה: 'באיזה בית ספר את רושמת את הילד שלך?' אשה חילונית. 'באיזה בית ספר את רושמת את הילד שלך?' 

הייתי פשוט המום! הייתי בשוק מהתשובה שהיא נתנה, אני מדבר על ילד שעולה מגן לבית ספר, כולה ילד בין 5-6, מה היא אומרת לי: 'אני צריכה להתיעץ אתו'. שמעתם?

היא מתייעצת עם הילד בגיל 5-6?! למה יש לו נתונים בכלל? יש לו בכלל דעת להחליט?! זה גיל שלומדים לא מחליטים, אין לו נתונים להחליט בכלל, מה תתייעצי אתו?! מה, תתני לו את הנתונים ותחליטו ביחד? - הייתי בהלם...!

עד כמה הפתיחות שהם חושבים שזה כאילו... הכל... אז לא השארתם כלום לחינוך, כלום! אז מה הפלא הדור נראה כמו שהוא נראה!?

הרי... אם תשימו לב, בסימנים של הגאולה, שלפני שיבוא משיח "בעקבתא דמשיחא" אז כתוב שיהיו סימנים, רובם ככולם של כל הסימנים - זה על החינוך הקלוקל שיש בדור! דור פשוט שהוא לא מחונך: "פני הדור כפני הכלב" זה לשון חז"ל על הדור שלנו.

ובאחת ההרצאות כבר נתתי הסבר על כל הענין פה של בעקבות "בעקבתא דמשיחא" אבל במילים קצרות נאמר, מה כתוב שם: 'חוצפה יסגא!' - החוצפה תגיע לשיאים, 'בת קמה באמה כלה בחמותה, הבן אינו מתבייש מאביו, בן מנוול אב, אויבי איש אנשי ביתו, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני נערים, האמת תהא נעדרת, יראי חטא ימאסו!' ועוד...

כל זה מה? תוצאות של חינוך, נו גם אם תלמד אותם להיות דוקטורים ופרופסורים, אם אין להם דרך ארץ, אם אין להם יראת שמים - אין כלום.

לא רק שאין כלום - יש הרס וחורבן! יש "דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" כמו שכתוב בפרשת האזינו (דברים לב ה) על דור אחרית הימים.

וכל זה נובע מזה שאנשים לא מחנכים נכון, לא מדריכים עקב כל הפתיחות ואומרים להם: 'היום הכל זה... הכל מותר...' – מה זה הדברים האלה?...

כמה זמן אתה משקיע בחינוך?

ובכלל אם נבדוק כמה זמן יש לנו בכלל להשקיע בילדים? וכמה אכן אנחנו משקיעים בהם, כמה? תעשה בדיקה...

ילדים קמים בבוקר, שש-שש וחצי, בשמונה הם כבר בבית ספר.

בשעה וחצי הזאת יש לך זמן לדבר אתם להשקיע בהם?! כל הבית על 'גלגלים' על מה אתה מדבר בכלל.

הם נמצאים בבית ספר בת"ת עד ממוצע ארבע?

נו ומשעה ארבע עד שבע אנחנו יושבים אתם משקיעים בהם יש לנו זמן בשבילהם? או שאנחנו מעסיקים אותם בכל מיני דברים...

יש להם 'שיעורי בית' להכין, יש להם להתכונן למבחנים.

לנו יש את המנוחה שלנו, אנחנו צריכים לנוח אחרי שבאנו מהכולל או שבאנו מהעבודה.

אז יש לנו סבלנות בדיוק באותו זמן שאנחנו כולנו תשושים?!

אז כמה זמן אנחנו באמת נמצאים עם הילדים? תבדקו, בנטו-בנטו, כמה שניות או כמה דקות היה לך בקשר מילולי עם אחד הילדים שלך, תבדוק! ואיך היה נראה הקשר הזה?!

האם זה קשר של חיבה או קשר של ביקורת? קשר של צעקות! לחץ!! ואחר כך יש ארוחת ערב ואחרי זה: 'יאללה חבר'ה למיטות... אתם לא קמים לנו בבוקר...'

אז מתי היינו עם הילדים? ובבוקר, בשעה וחצי הזו בבוקר איזה לחץ, במיוחד אם יש כמה ילדים – בכלל! ישתבח שמו לעד.

אז יש ילדים בבית ספר יש ילדים בגן ויש ילדים במעון, או שיש ילדים שנשארים בבית.

אייי אייי אייי איזה לחץ. וזה אם קמנו בזמן.

אבל אם אמא לא קמה בזמן והיא מעירה עכשיו את הילדים. וואי וואי וואי זה נראה כמו 'גוג ומגוג', כולם ישנים ככה בשקט בנחת פתאום אמא נכנסת: 'קומו-קומו קומו-קומו!! אחרנו! קומו-קומו קומו מהר מהר-מהר... אוי ואבוי אוי ואבוי תקומו-תקומו...'

הם שומעים את זה מתוך שינה, הנשמה עוד לא נחתה, היא תוך כדי מהלך הנשימה שומעת את הבשורות הקשות.

ואז הילדים קמים ולא כולם קמים בסדר, יש כאלה קמים המומים! למה? הם עוד לא התעוררו, למה אתה מתעורר מיד נהיה 'סופר מן'?! יש תהליך זה לוקח קצת זמן עד שהבן אדם חוזר לעצמו.

אבל האמא לחוצה! הם מאחרים!! אז היא מלחיצה! את אלה שעוד לא התמקמו בכלל, הנשמה עוד לא התמקמה מהלחץ... הם אפילו עוד לא הבינו אז מה קורה.

ואז קמים נוטלים ידים, מתארגנים וכו'.

ואז אתה פתאום רואה פשששש.

- 'מה, מה אתה עושה אתה?'

אז הוא אומר: 'אני מכין מערכת'. 

- 'מה מכין מערכת?' אתה אמרת לי אתמול שאתה הכנת מערכת'. 

אומר לה: 'לא, אני טעיתי, אני חשבתי, אבל לא, אני התחלתי אבל בסוף נרדמתי התעייפתי לא עשיתי הכל וכו''. 

- 'אז אתה רואה? אז תזדרז!' 

אומר לה: 'כן, אבל אני לא מוצא את ספר הסטוריה לא יודע איפה הספר היסט... לא יודע איפה הספר הזה, לא יודע איפה החוברת תנ"ך לא יודע איפה זה...'

היא צריכה עכשיו לעזור לו לחפש, שהיא צריכה לטפל בכל השאר, צריכה להלביש אותם, צריכה להכין להם אוכל... צריכה הרבה דברים לעשות היא צריכה להספיק - אוהו...

ואז באמצע הזה שהיא מחפשת את הספר שלו, באים שני ילדים אחרים ואחד אומר לה: 'אמא! הוא לקח לי את הצבעים את הצבעים שלי', 

אומר לו: 'מה פתאום? אתה נתת לי את זה במתנה!' 

אומר לו: 'לא-לא לא אני השאלתי לך לא נתתי לך מתנה!' עכשיו הם רבים ביניהם: של מי הצבעים? והיא צריכה עכשיו לעשות פשרה ביניהם, להחליט: של מי הצבעים.

זה הזמן עכשיו שהיא צריכה...! אייי

ופתאום היא שומעת צפצוף של הרכב של ההסעות, אה ובינתיים אף אחד עוד לא מוכן, שמעה את הרכב מצפצף מלמטה.

עכשיו זה מחייב שזה הרכב של ההסעות, אבל היא קודם כל צועקת: 'יוסי!! תבדוק-תבדוק אם זה הרכב של ההסעות! שלא נפספס אותו, אבא לא השאיר כסף נו למונית! לא אוטובוס... איך אני אקח אתכם לת"ת?! תראה-תראה אם זה הוא! וואי וואי וואי'.

בסוף מתברר: שזה הוא...!

ואז היא שולחת את יוסי שיגיד לו: 'שיעשה טובה! שימתין עוד שתי דקות'.

וככה אחרי שהיא הכינה כמו שאמרנו את האוכל ונתנה להם והכניסה להם לתוך התיקים וסידרה... ובסוף יש אמא שמספיקה לתת להם גם נשיקה על הראש או על הלחי - והם יוצאים מהבית.

ולשכן מעל לדלת יש מצלמה, במצלמה אצלו מה אתה רואה? כשהילדים יצאו אז אתה רואה את הילדים עושים: 'אופפפפפ...' זה אומר הכל האופפפפ הזה... השתחררו מהלחץ, סוף סוף.

ילד כזה - יש לו ענין לחזור מהת"ת הביתה? הוא מעדיף להתעכב עוד קצת עד שאמא תתעיף עוד קצת, הוא יבוא קצת יותר מאוחר.

אז הוא מעדיף: להתעכב בת"ת או לשחק משחקים עם ילדים, מתעכב העיקר. ויש ילד שמסוגל אפילו לשבת בתחנת אוטובוס 'לספור אוטובוסים'.

וזה היה הקטע הראשון של אלה שיצאו מת"ת והגנים, אבל יש את ההוא מהמעון והתינוקצ'יק הזה יש לו חוש, כשהוא מרגיש שהוא צריך לעזוב את הבית - תמיד הוא יודע ללכלך את הטיטול דוקא כשהוא צריך לצאת מהבית, בדיוק שבאה ההסעה - צריך להחליף לו וכו', לא חסר דוגמאות מה שקורה בשעה שעה וחצי הזו בבוקר, כמה אתם זוכרים 'ימים רגועים' נינוחים... איייייייי...

זה צריך להבין: שבאמת השעה הזו קריטית מאוד! חשובה, שאנחנו נדע איך לשחרר את הילדים שלנו לבית ספר לת"ת לגן? עם הרגשה טובה עם חיוך, עם נשיקה! עם איזה ממתק אם יש אפשרות, משהוא להרגיש שהילד ירגיש: אוהבים אותך! לא שולחים אותך; 'להתפטר שיהיה לנו שקט', - לא! מתגעגעים אליך, מחכים לך שתבוא.

נו, מתגעגעים שיבוא? אתה רואה את הילד בא מהגן, איך שהוא פתח את הדלת רץ לאמא שלו עם ציור ביד

אומר: 'תראי אמא מה ציירתי לך!!' 

אבל היא באותו רגע מדברת בטלפון עם החברה שלה.

אז היא אומרת לו: 'זה לא חינוכי אני עכשיו באמצע שיחה תמתין עד שאני אסיים'.

זה לא חינוכי? את לא מחונכת, מה לא חינוכי? הילד הזה היה שבע שעות בלעדיך! התגעגע אליך! לא רק שהתגעגע אליך עשה לך ציור! בציור הזה הוא השקיע את כל מחשבתו... ואת כל רצונו להביע את אהבתו אליך וכד' ביכולת שיש לו.

והוא רוצה להראות עכשיו שתהיי מאושרת והבן הכישרוני שלך שקשקש כמה קשקושים בציור, אבל בשבילו הוא 'פיקאסו' מינימום.

ומה היא אומרת לו: 'זה עכשיו פחות חשוב לי, אתה פחות חשוב לי מחברה שלי שאני מדברת אתה עכשיו בטלפון, תמתין!'

מה זה 'תמתין?' - הילד צריך לשמוע שאת אומרת לחברה שלך: "שרהל'ה? הנסיך שלי הגיע עכשיו! אני חייבת לסיים את השיחה, אני אדבר איתך כשאני אתפנה ביי ביי אני חייבת לסיים" - סוגרת את הפלאפון.

מחבקת אותו חיבוק של אמאל'ה, נותנת לו נשיקה: 'איך התגעגעתי אליך!... איזה יופי... איזה ציור ציירת לי... וואי איך אני מתפעלת... איזה יופי של ציור...'

ויש אמא שאומרת: 'מה ציירת?' - הילד בטוח שאת הבנת מה הוא צייר, מה את שואלת 'מה ציירת... מה ציירת?'

אז הוא אומר: 'מה, את לא רואה שציירתי את הבית שלנו ואותך ואת אבא ואת העץ בחצר? ואת...'

אז היא אומרת: 'אני רואה שציירת רק אני לא הבנתי אני לא מבינה בציורים פשוט, זה עוד כמו ... כמו שאומרים יצא בעוונתה איי איי איי.

לא עובר שעתיים-שלוש והילד רואה שהציור בפח, אתם יודעים מה זה עושה לו? הוא יכול להיות שלא יגיד מילה, אבל אתם מצפים ממנו שהוא עוד ישקיע? היום הוא לא ישקיע בציור ובעוד כמה זמן הוא לא ישקיע במה שאתה רוצים שהוא ישקיע, כי הוא הבין מה שווה ההשקעה שלו, הוא התאמץ, הוא עשה ובסוף מגיע לפח?!

אז יש כאלה שזורקים לפח בלי שהוא ידע, גם זה טעות, אצלי בבית יש לי קלסרים של כל הציורים של הילדים שלי מהגן, היום הם נשואים, אני מראה לילדים שלהם את הציורים של אבא, כן.

ילד יודע: שאתה מתייק את כל הציורים ומשאיר את זה כמזכרת גם בגיל הבוגר, הוא מבין: שאבא לא בז לשום דבר שעשיתי בחיי! ולא משנה באיזה גיל, אבא יודע להעריך!!

איזה שדר הכנסת לילד שלך בזה...

אוי אוי אוי...

אז אין לנו הרבה זמן להיות עם הילדים במשך היום כבר גילינו! נכון? וגם אם יש זמן השאלה: איך זה נראה? - ה' ירחם!

יום שבת – זמן איכות!

אז לפחות, לפחות סעודות שבת.

הקב"ה ישתבח ויתעלה שמו, פינה לנו יום בשבוע.

ומה אמר לנו? 'אני לא מסכים שאתם תלכו לעבוד. אני לא מסכים שתתעסקו בכל מיני דברים. יש לי בשבילכם יום המשפחה. יום שבת זה יום המשפחה. אני מחיב אתכם לשבת ביחד בשולחן שבת שלוש פעמים ביום! 

תשבו עם הילדים, תשירו אתם, תדברו אתם, תשוחחו, תנו להם תשומי, תן לאשתך תשומי, תני לבעל תשומי, תנו לילדים תשומי, איזה כף!

כל השבוע אמרתם: שאין לכם זמן נכון?! ביזי ביזי ביזי ביזי נו עכשיו תייק אית איזי... - אין כלום!' 

מה עושים אנשים מבזבזים את השבת, הולכים לבילויים, הולכים לשם הולכים לשם טיולים... לא יהיה לך זמן להשקיע בילדים.

וגם אלה ב"ה שומרי תורה ומצוות, אז בא היצר הרע מכיוון אחר: "אני עייף, אני עייפה", מפיל עליהם תרדמה.

תבדוק כמה שעות הם היו עם הילדים, כמה שעות הם היו עם הבעל, כמה שעות היה עם האשה?

אז ב"ה לא באו ימים לישראל חגים ושבתות אלא ללמוד בהם תורה.

אז יש סעודות שבת יש תפילות, יש תורה- אז מתי יש לנו זמן?! 

תעריך בסוף.... סעודות שבת, זה הזמן שלך עכשיו להשקיע.

תגידו לי אתם: יש משהו מתוק ממה שהילד שלך אומר, פרשת שבוע וחידושים שאפילו אתה לא מכיר אותם! - איזה מתיקות, איזה כיף לשמוע את הילד שלך!!

אתה זוכר שהוא התחיל לדבר? רק התחיל לדבר, רק אמר א...בא! ווי ווי ווי כל הבית היה על גלגלים, כולם רצו אליו: "מה, מה אמרת תגיד עוד פעם... תגיד עוד פעם תגיד עוד פעם... תחזור על זה עוד פעם ואם לא - לא יהיו ממתקים... תגיד תגיד-תגיד... 

מה אתם מתלהבים? - מה קרה לך?! הוא אמר: 'אבא!' בפעם הראשונה! 

חבר'ה, הוא יגיד עוד הרבה פעמים: 'אבא!'; 'אבא תביא כסף, אבא לא...' הוא יגיד עוד הרבה פעמים: 'אבא' מה אתם מתלהבים?

לא אבל הפעם הראשונה זה מתוק, זה טעים... 

נו, וכשהילד בא ואומר דברי תורה על השולחן- זה לא טעים?! 

כשילד מסיים מסכת - זה לא טעים?! 

נו, אז צריך לנהל שולחן שבת.

צריך לענין את הילדים. לא רק להגיד "שמישהו יגיד דברי תורה או אבא יקריא מאיזה ספר, יגיד דברי תורה, ישעמם את כולם, כולם נרדמו, יאללה "ברכת מזון" ללכת לישון.

שולחן שבת - זה פרוייקט! אתה צריך לדעת איך לענין את כל הג'מאעה... 

לדבר על נושאים מענינים, זה לעשות איזה חידון עם פרסים, או חידון על פרשת השבוע, אם יש לך ילד אחד בנושא שהוא למד בה בבית ספר, הוא מקבל דף קשר, יש אנשים שבכלל לא רואים את דף קשר של הילד שלהם, רק חותמים, אומרים לו: צריך לחזור אתו ע"ז צריך לחזור אתו ע"ז, "מה יש לי לחזור אתו על כל מה שכתוב שמה..." חוזר אתו בקושי ככה אתו על החומש בקטנה עוד פה שם זה... חותם שהוא ידע הכל מצוין.

הילד קורה את זה בדרך לתלמוד תורה אומר: 'איזה אבא שקרן...! הוא בכלל לא למד איתי השבת'. הוא לא יגיד לך את זה, אבל עכשיו הוא יודע מה אבא שלו, אז מה אתה רוצה שאני אעשה? אתה רוצה שאני אכתוב שלא היה לי זמן ללמוד איתו? בעיה שלך. 

אבל אם אתה תשקר?! ועוד בכתב!? והילד קורא את זה? זה הדוגמא אישית 'הכי טובה' בעולם ללמד את הילד: להיות שקרן. אז תתאמץ...

אפילו ישב אתו בקטנה על כל נושא 5-10 דקות ואז למדת אתו על הכל - לא תשקר! הרי לא ביקשו ממך לחזור אתו על כל החומר, עצם זה ששאלת אותו שאלה בגמרא, שאלה במשנה שאלה בחומש, שתי שאלות בזה, שתי שאלות זה... חילקת את זה - אז אתה יכול לכתוב: 'שבחנת אותו', אתה לא צריך לבחון אותו על הכל אבל בדקת אם הוא שולט בחומר אם לא שולט בחומר.

ויש כאלה שהאבא לא כותב כלום בכלל, האמא כותבת, איייייייי.............

המ"מ של ההורים;

בואו נסיים: הילד נעדר כבר שבוע מהתלמוד תורה! בדף קשר כתוב: 'רפואה שלמה! לילד כך וכך שלא היה בתלמוד תורה...' רק האמא רואה את הדף קשר נדלק לה הפיוזים.

היא אומרת לבעלה: 'תגיד לי זה נראה לך נורמאלי?!'

אומר לה: 'מה?'

- 'מה זה? כבר קרוב לשבוע הוא לא היה בתלמוד תורה... לא מתקשרים, לא שואלים: 'מה קורה אתו? אם הוא צריך איזה חומר?' איזה מין תלמוד תורה זה?' 

האמת שהיא צודקת. זה באמת מוגזם, גם אם עברו יומים-שלושה זה כבר מוגזם.

אבל אני רוצה לשאול שאלה הפוכה: 'אמל'ה! אבאל'ה, כשהמלמד לא הרגיש טוב והילד סיפר לכם: 'שהמלמד לא בא - כי הוא לא מרגיש טוב!' אתם טרחתם לשאול לשלומו?! 

- 'למה אני צריך לטרוח לשאול לשלומו?' 

מה זאת אומרת למה? זה המ"מ שלך, מי מצווה ללמד ולחנך את הילד ע"פ התורה? אתה האבא, זה שב"ה המצאנו קומבינה של מ"מ (ממלא מקום) במקומנו - בסדר, אבל הוא עושה את תפקידך.

 אם יודעים שמשהו אצלו לא בסדר צריך לגלות קצת אכפתיות לא? 

עכשיו אני גם אמרתי ע"ז יותר מזה - השוחד שמותר - זה השוחד הזה.

ברגע שאני מתיחס למלמד בחברות ובאכפתיות - המלמד לא ירגיש איך פסיכולוגית, אני גורם לו לתת לו יחס מיוחד לבן שלי.

 וזה לא אסור, וזה מותר לכתחילה! ואפילו מצווה.

למה שהילד שלך לא יקבל יחס מועדף?! שאחרים, הורים אחרים שיתנו ייחס יקבלו, זה לא משהו שזה חוזה, אבל זה עובד פסיכולוגית אין מה לעשות.

אם עכשיו מוכר בחנות רוצה לקנות, רוצה לקנות את הקליינט, המוכר רוצה לקנות את הקליינט, אז שהקונה נכנס עם הילד שלו, אז המוכר מלטף לו את הראש ואומר לו: 'איזה ילד מתוק, איזה ילד מתוק...!' הוא שואל אותו איזה שאלה והילד עונה לו, 

- "וואי איזה ילד חכם בלי עין הרע... שיהיה לך נחת ממנו!" 

מה אתם אומרים, הקליינט הזה יחזור לחנות הזאת? לא רק הקליינט גם הילד כל הזמן יגיד לאבא: "אבא בא נכנס לחנות הזאת" פשוט! 

רגע זה אסור לעשות את זה? לרכוש קליינטים אסור? מותר, במיוחד אם אני הייתי אמיתי לא שקרתי.

באמת ילד מתוק, אני מכירים ילד שהוא לא מתוק?! 'הוא באמת ילד חכם!' - חכמה זה דבר יחסי. אוי יו יו יו יו... 

דוגמא אחרת: שיש איזה מורֶה שבמרכאות 'נטפל' לילד שלנו, כל הזמן הוא שולח מכתבי ביקורת על הילד.

או בצורה אחרת באופן אחר, מה זה גורם? כשאתה שומע את האמא לדוגמא אומרת לאבא: "נראה לי שלמורה הזה יש משהו נגד הילד שלנו, תשים שהוא היחידי שהוא כל הזמן מתלונן עליו, כל שאר המורים לא אומרים עליו כלום! רק הוא מתלונן" 

אז נכון אמאל'ה! יכול להיות שאת צודקת, אבל תבדקי: כי יכול להיות שזה בדיוק הפוך, יכול להיות שזה המורה היחידי שאכפת לו מהילד שלך וכל השאר עושים את תפקידם כמורים 'כממלאי מקום שלו' אז הם רק מעבירים לו ידע, נותנים לו תכנים, אבל זהו! מגבילים את עצמם רק לזה והוא קצת יותר אכפתי!! 

אצלי לצערי היה לי מקרה הפוך, שהיה לי ילד בישיבה גדולה! וכשהוא היה בישיבה הגדולה, אז אני עשיתי טעות חמורה ביותר!! אע"פ שאני עשיתי מה שצריך לעשות.

 אבל אני סיפרתי למשגיח בישיבה: 'שהילד הולך עם ילד אחר לאיזה שהוא מקום בסביבות הישיבה בשעות שמותר להם לצאת, אבל צריך לשים לב! אליו!' 

והילד שלי - היה השפיץ של הישיבה בכל.

ומה עשה המשגיח הזה? - זרק את הילד מהישיבה באמצע השנה!

זו בדיוק הדוגמא הגרועה ביותר שיכולה להיות, הרי אם ההורה מעדכן את המשגיח בשביל שנעמוד בתאום, עם מה שאני יודע שיש משהו לא בסדר אני מעדכן אותך בשביל מה? בשביל שתטפל לא בשביל שתזרוק ילד מישיבה באמצע שנה?! מה זה הדבר הזה? ולא חסרים דוגמאות כאלה או מעין אלה.

לזרוק ילדים מישיבה?! זה לא דבר פשוט, זה אחריות, אוהו! זה אחריות. 

אז יש את התירוץ הקל להגיד, והילד היה בסדר גמור עוד פעם אני אומר, זה היה משהו קטן שהיה אפשר לטפל בו בשום דבר חמור בכלל לא בכלל לא.

על זה זורקים שפיץ של ישיבה? מה, מה אני לא מבין את הקטע בכלל... 

גם אן הוא היה ילד גרוע בישיבה, אז יש משפט שאומרים "שלא ירקיב את כל הצלחת" - לא, לא כל כך ממהרים לזרוק את ה... יש היום אנטיביוטיקה, יש אפשרות לטפל יש אפשרות ל... יש כל מיני... לא ישר לא... הלו! סבלנות... צריך מה אפשר למצות, איזה אפשרויות.

זה לא עובד ככה בשלוף!! 

אז צריך לדעת: שחינוך ילדים – זה לא דבר פשוט! זה דבר מורכב, צריך הרבה סבלנות, צריך חכמת חיים, צריך ידע, הרבה עצה ותושייה מגדולי תורה.

ה' יזכה את כולנו שנרווה נחת מכל יוצאי חלצנו אמן ואמן...