עין יעקב - שבת לב-לו | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח.

השיעור יהיה לעילוי נשמת הנזכרים,

רפואת כל חולי עמו ישראל, להצלחת עם ישראל בכל מקום שהם,

להצלחת קהילות פז בארץ ובעולם.

אנחנו במסרת שבת,

עין יעקב, פרק חמישי, דף נה עמוד ב', אות ל'

אמר רב עמי, אין מיתה בלא חטא ואין ייסורים בלא עוון.

אם נגזרה על האדם מיתה סימן שהוא חטא,

ואין ייסורים, אם באו עליו ייסורים,

סימן שהוא עושה עוונות.

אין מיתה בלא חטא, בהשכל יח הנפש החוטאתי תמות.

אין ייסורים בלא עוון דחטא ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם.

מי טבע.

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, מפני מה כנסת מיתה על האדם הראשון?

אמר להם מצווה קלה ציוותיו ועבר עליה.

מה אמרתי לו?

אל תאכל מעץ הדעת, הוא עבר והחל.

אמרו לו, והלא משה ואהרון שקיימו את כל התורה כולה ומתו?

אמר להם את הפסוק בקהלת ט', מקרה אחד לצדיק ולרשע, פסיק, לטוב.

רודה אמר כי עתנא דתניא, הרבי שמעון בן אלעזר אומר,

אף משה ואהרון בחטאם מתו, שנאמר במדבר כ', יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל.

אה, האמנתם בי?

אם היו מאמינים בקדוש ברוך הוא ולא מכים ומדברים אל הסאלה,

עדיין לא הגיע זמנכם להיפטר מן העולם.

מי טבע?

הארבעה מתו בעטיו של נחש,

ואלו הן בנימין בן יעקב

ועמרם אבי משה

וישי אבי דוד וקלהיו בן דוד,

וכולו גמרא.

לבר, מישי אבי דוד,

דמפרש בקרא דכתיב

ואת עמסה שם אבשלום תחת יואב על הצבא,

ועמסה בן איש ושמו יתרא ישראלי,

אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צוריה עם יואב, וכי בת נחש אביי?

מה, היית בת נחש?

והלא בת תשעי אביי.

דכתיב ואחיותיהם צרויה ואביגיל,

אלא בת מי שמת בעטיו של נחש.

מת והשאיר בת בעולם.

מאני?

אילי מתנא דמלאכי השרת,

והלא יקרא משה ואהרן,

הם לא פחות בדרגה,

אלא להב רבי שמעון בן אלעזרי,

ושמם מיניה יש מיטה בלא חטא ויש שיסורין בלא עוון,

וטיובתא דרב עמי טיובתא.

אז ישנם גם

מיטה שנקנסה על האדם בלי חטא,

כי הגיע זמנו.

ויש איסורין גם שהאדם מקבל

בלי עוון,

כי צדיקים בעולם הזה צריכים את האיסורים

כדי שיזכו לחיי העולם הבא מושלמים.

יפה.

למד ג', אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן, כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה.

שנאמר בראשית למד ה', ויהיו בני יעקב שנים עשר, אם היה חס ושלום עושה עבירה,

כפי שחושבים הטועים במחשבתם,

לא היה נכלל בכלל השבטים.

ומזה שהתורה מעידה, ויהיו בני יעקב שנים עשר, מכאן

שראובן לא חטא.

וכפי שאומר השיר במקום,

כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה.

הוא מלמד ששקולים כאחד, אלא מה אני מקיים, וישכב את בלהה פילגש אביו.

מה מדובר שם?

פשטם של דברים לכאורה, חטא.

מלמד שבלבל מצעו של אביו, החליף במיטות,

לקח את המיטה

של אמא שלו,

לאה, ושם באוהל של יעקב אבינו, וסילק את המיטה של בלהה.

ומעלה עליו הכתוב, מה, סך הכל הזיז את המיטה. מה קרה? הזיז את המיטה. כן.

מה לבן ולהיכנס לחדר השינה של ההורים?

חדר השינה של ההורים זה בית מקדש מעט. הוא אמור להיות תמיד סגור.

קודש הקודשים.

קודש הקודשים, ועזר הקרב, מה כתוב? יומת.

לא צריכים להיכנס לשם. מה אתה עושה שם?

אה, אתה עוד מעז לקחת את המיטה של

אימא שלך ולהכניס אותה לאוהל בלי רשות של אבא,

ולהוציא את המיטה של אשתו של האבא,

של הפילגש, של בלהה?

מעלה עליו הכתוב,

כאילו עשה מעשה, עד כדי כך.

ומעלה עליו הכתוב, כאילו שכב את בלהה.

תעני. רבי שמעון בן אלעזר אומר, מוצל אותו צדיק מאותו עוון,

ולא במעשה זה לידו.

אפשר?

עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל,

זרעו של מישל ראובן, ולומר

את הפסוק בדברים חפזן,

ארור שוכב עם אש את אביו,

ויבוך את זה לידו?

אה, לא מתאים, ריבונו של עולם.

אלא מה אני מקיים?

וישכב את בלהה פילגש אביו, פירוש אחר.

עילבון אימו טבע.

הרי רחל קיבלה מלאה,

בזכות ראובן,

את הדודאים,

שזה פרי המתאים לעקרות,

ובסייעתא דשמיא תזכה גם היא לבנים, לפרי בטן.

תמורת זה היא החליפה איתה.

היא אמרה, הלילה היה צריך להיות התור שלי,

ואני מוותרת לך על המשכב עם אותו צדיק,

ובמקום הדודאים, תני לי תמורה, נתנה לה תמורה.

להיות עם יעקב.

לכן רחל לא זכתה להיקבר עם יעקב. את ויתרת פעם אחת להיות עם הצדיק?

את תקבלי עונש,

כן? עולמי.

מה העונש העולמי?

שלא תזכי להיקבר במחיצתו של הצדיק.

במערת המכפלה לאה קבורה לצד יעקב.

מעל, תלוי.

לפי מי.

אבל רחל,

ותיקבר בדרך אפרת יבית לך.

אז מה הוא סך הכל תבע?

הוא תבע את זה שבלהה המיטה שלה הייתה שם, והוא רצה להוציא שאימא שלו לא תתבייש. תבוא, בא להגידו, הגברת, את לא ישנת פה, זו לא המיטה שלך.

אז סך הכל הוא החליף בין המיטות,

שאימא שלו לא תתבייש.

טבע את עילבון אימו.

אמר, אם אחות אמי הייתה צרה לאמי,

שפחת אחות אמי תהיה צרה לאמי?

עמד ובלבל את מצעה.

אחרים אומרים, שתי מצעות בלבל. אחת של השכינה,

בעצם המעשה שהוא עשה הוא פגע בשכינה הקדושה.

כי אמרנו, החדר,

שינה של ההורים כמו קודש הקודשים,

שכינה נמצאת שם.

אז מה אתה עושה ברגע שאתה נוגע? אתה הורס? אתה מבלבל בשכינה?

ואחת של אביו.

והיינו דכתיב בבראשית מט בתוכחת שיעקב אבינו מוכיח את מי? את הבנים שלו.

קודם הפטירה שלו.

ראובן בכורי אתה כוכי וראשית עוני יתר שאת ויתר אס פחס קמם אותו תר כי עליתם משכבי אביך. מה ההמשך?

אז חיללת יצועי על ה...

אתה חיללת פה משהו.

זה ייזכר לך לדורות עולם, המעשה הזה.

כל שנה ושנה אנחנו לומדים את הרשי הזה.

אנחנו קוראים את הפסוק, וישכב ראובן את בלהה פילגש אביו.

כל הציבור תמה, מה, ראובן עשה מעשה כזה?

סתם התורה תכתוב ככה?

בא רשי על המקום ומזהיר, תיזהר.

תיזהר לחשוד חס ושלום בראובן.

אמנם הוא בלבל את יצועי אביו,

אבל מעשה לא עשה.

אל תקריא יצועי אלא יצועי,

כי בחדר השינה מי נמצא השכינה הקדושה?

הקדוש ברוך הוא נמצא מלוא כל הארץ, כבודו.

כתנאי פחז כמיים על תוטא רבי אליעזר אומר,

פזז חבד זלת.

רבי יהושע אומר,

פזז הכוונה עשה את החטא במהירות.

היה פזיז, זלת זלזל.

רבי יהושע אומר,

פסעת על דת,

חטאת, זנית,

עד כדי כך עשית מעשה כזה שהוא עולה לך כאילו שעשית עבירה חס ושלום.

רבן גמליאל אומר, פיללת, אכלת,

זרחה תפילתך.

אמר רבן גמליאל, עדיין צריכי נענו למודעי.

רבי אליעזר המודעי אומר,

הנה הביאו את הסברה שלו,

הפוך את התיבה ודורשה.

זיעזעת,

הרעת, הרתעת,

פרחה חטא ממך.

רב אמר ואמר אלא רבי ירמיה בר אבא,

זכרת עונשו של דבר.

חילית עצמך, חולי גדול, פירשת מלאכתו.

אז פרשת, התאפקת כדי לכבוש את היצר שלך.

לכן רש״י כותב, כל האומר ראובן,

חטא אינו אלא טועה, כי באמת זה ההפך מהדברים שמובנים בפשט הפסוק.

ל״ד.

אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן, כל האומר בני עלי חטאו, אינו אלא טועה, שנאמר,

ושם שני בני עלי חופני ופנחס כהנים להשם.

סבר לקיריו, דאמר רבי פנחס, לא חטא.

מכיש חופני לפנחס, מה פנחס לא חטא?

אף חופני לא חטא,

אלא מה אני מקיים, אשר ישכבון את הנשים.

מה פשט הפסוק שם? מה ההסבר בדבריו

הכתוב בפסוק?

מתוך ששיהו את קניהן שלא הלכו אצל בעליהן,

מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבו.

אז גם פה, לא עשו מעשה.

לא התקרבו.

מעלה עליהן הכתוב כאילו שהו עמהם.

גופה אמר רב

פנחס לא חטא,

שנאמר, ואחיה בן אחי טוב אחי איך אבוד,

בין פנחס ובין עלי כהן השם,

אפשר חטא בלידו והכתוב מייחסו,

והלא כבר נאמר במלאכי בית,

יכרה את השם לאיש אשר יעשנה,

לא יהיה לו ער ועונה מאוהלי יעקב ומגיש מנחה להשם צבאות.

אם ישראל הוא,

לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים,

ואם כהן הוא, לא יהיה לו בן מגיש מנחה.

עד כדי כך.

אלא לאו שממינה פנחס לא חטא,

אלא הא כתיב אשר אישכבון,

אישכוון כתיב,

ואכתיב על בניי כי לא טובה השמועה.

אז הקדוש ברוך הוא אמנם הוכיח אותם,

נתן להם סימן,

אבל לקרוא להם חוטאים, ודאי שלא.

ואמר רב נחמן בר יצחק בני כתיב,

ואכתיב מעבירים,

אמר עבור נא בר ידי רב יהושע, מעבירם כתיב,

והכתיב בני עלי ונב אליעל,

ומתוך שהיה לו לפנחס למחות בחופני ולא מיחה,

מעלה עליו הכתוב כאילו חטא.

למדי אמר רב שמואל,

בר נחמני אמר רבי יונתן כל האומר, בני שמואל חטאו אינו אל הטורי שנאמר, ויהי כאשר זקן שמואל,

ולא הלכו בניו בדרכיו, בדרכיו הוא דלא הלכו.

מי חטא נמי לא חטאו?

גם תחט לא חטאו? מי אמר שלא חטאו?

אלא מה אני מקיים? ויתו אחרי הבצע שלא עשו כמעשה אביהם,

שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם, שנאמר והלך מדי שנה בשנה, וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל.

והם לא עשו כן,

אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם.

כתנאי ויתו אחרי הבצע. רבי מאיר אומר, חלקם שאלו בפיהם.

רבי יהודה אומר, מלאי הטילו על בעלי בתים,

מיסים.

רבי עקיבא אומר, קופה יתרה של מעשר נטלו בזרוע בכוח.

רבי יוסי אומר, מתנות נטלו בזרוע.

למד וו.

ואמר רבי שמואל ברוך הוא אני אמר רבי יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר.

ויהי דוד אכול דרכיו משכיל ואדוני עמו.

ואנחנו מוסיפים,

כן יהיה עמנו תמיד.

אפשר חט בה לידו ושכינה עמו.

אדם שחטא השכינה תהיה איתו, מסתלגת ממנו השכינה.

אלא מה אני מקיים?

מדוע ביזית את דבר ה' לעשות הרע שביקש לעשות ולא עשה?

אמר רבי,

דעת מדוד מהפך ודריש בזכות הדוד.

היה הופך את הדברים ושונה את זכויותיו של דוד.

מדוע ביזית את דבר ה' לעשות הרע?

רבי אומר, משונה רעה זו מכל רעות שבתורה.

זו לא הוראה סטנדרטית שאנחנו מכירים, שאדם עושה.

שכל רעות שבתורה כתיב והוא ויעש.

וכאן כתיב לעשות, שביקש לעשות ולא עשה.

אז עשה או לא עשה?

לא עשה.

את אוריה חיתי הקית בחרב שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת.

ואת אשתו לקחת לך לאישה, לכוחין יש לך בה.

דע, אמר רבי שמואל בר נחמני,

אמר רבי יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד.

מה היה עושה צבא?

כותב ספר, גט כריתות לאשתו,

שנאמר, ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף,

ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תיקח. מהי ערובתם?

תנא רבי יוסף דברים המעורבים בינו לבינה הסכם.

ואותו הרגת בחרב בני עמון. מה חרב בני עמון?

היא היתה נענש עליה, אף אורייה החיטי היתה נענש עליו.

מה היא טעמה?

מה הטעם שלא נענש? הרי הרג

מורד במלכות האוויה, היות והיה מורד במלכות, ודין של מורד במלכות

שחייב מיתה.

דע, אמר לב אדוני יואב עבדי אדוני על פני השדה חונים.

אמר רב, כי מעיין בית דוד לא משכחת בְּּבָר מִדּא אורייה. אם תחפש לא תמצא חוץ מהמעשה שהוא הרג את אורייה.

דכתיב רק בדבר אורייה החיטי.

עבי הקשיש הרע מדרב אדרב.

מי אמר רב האחי?

ואמר רב קיבל דוד לשון הרע.

קשי.

גוף הרב אמר קיבל דוד לשון הרע. דכתיב ויאמר לו המלך איפה הוא?

ויאמר ציווה אל המלך.

הנהו בית מחיר בן עמיאל בלא דבר.

וכתיב וישלח המלך דוד ויקחו מבית מחיר בן עמיאל בלא דבר.

מיכדך זה דשקרא הוא?

כי עד הרל שינעלה מהידמא כבלמיני.

מה, הוא לא רואה שזה דבר שקר?

מי אמר שהוא צריך לקבל את זה ממנו?

לקבל ממנו או קיבל ממנו?

דכתיב ויאמר המלך אל ציווה ויהיה בין אדוניך.

ויאמר ציווה אל המלך הנה יושב בירושלים ומינא לן דקיבל מיני.

דכתיב ויאמר המלך לציווה הנה אליך כל אשר למי

פי בושת דכת ויאמר ציווה השתחווית.

אמצא חן בעיני אדוני המלך.

ושמואל אמר לו, קיבל דוד לשון הרע דברים הניכרים חזבה, דכתיב, ומפיבוש את בן שאול ירד לקראת המלך ולא עשה רגליו,

ולא עשה שפמובת, בגדיו לא כיבש, שזה לא דרך להגיע ככה לבית המלך.

וכתיב, ויהי גיבה ירושלים לקראת המלך, ויאמר לו המלך, למה לא הלכת עימי?

מפיבושת?

ויאמר אדוני המלך עבדי רימני, כי אמר עבדך,

יחבשה לי החמור וארכב עליה.

ואלך את המלך, כי פיסח עבדך, וירגל בעבדך אל אדוני המלך, ואדוני המלך כמלאך האלוהים,

ויעשה הטוב בעיניך. ויאמר לו המלך, למה תדבר עוד דבריך?

אמרתי אתה, וציווה תחלקו את השדה.

ויאמר מפיבושת אל המלך, גם את הכל ייקח

אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום אל ביתו.

אמר לו, אני אמרתי, מתי תבוא בשלום? ואתה עושה לי כך?

לא עליך יש לי תערומת, אלא מי שהביאך בשלום. והיינו דכתיב,

ובן יהונתן מריב בעל.

וכי מריב בעל שמו? והלא מפיבושת שמו,

אלא מתוך שנעשה מריבה עם בעליו,

יצתה בת קול ואמרה לו, נאצה בר נאצה!

נאצה, הדאמרן, בר נאצה.

דכתיב יבוא שאול עד עיר עמלק וירף בנחל.

אמר רבי מניה, על יזכה נחל.

ואמר רבי יהודה, אמר שמואל,

ושאומרים רב,

בשעה שאמר דוד למפיבושת,

עד עתה וצבעה תחלקו את השדה.

יצא בת קול ואמרה לו, ורחבעם וירובם יחלקו את המלוכה.

אמר רבי יהודה, אמר רב, אלמלא לא קיבל דוד לשון הרע,

לא נחלקה מלכות בית דוד,

ולא עבדו ישראל עבודת כוכבים,

ולא גלינו מארצנו.