בס"ד 04/08/2017 ספר דברים - פרשת ואתחנן - האם אנו מקיימים מצות תפילין?

רבי ישראל מסלאנטר זכרונו לחיי העולם הבא כותב: "נתפעלתי היום מקריאת שמע מה שלא נתפעלתי זה כמה שנים, כי אנחנו רואים כי אין אנחנו מקיימים מצוות תפילין אפילו פעם אחת. ומקרא מלא הוא: "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך". פירוש: שלא תהיה בלב אהבה אחרת רק אהבת השם יתברך.

"בכל לבבך" אתה צריך לאהוב את השם יתברך, אז אין בלב מקום לאהבה אחרת רק לאהבת השם יתברך.

כמו שנאמר בחובת הלבבות: אישה שמתו לה שבעה בנים

אמרה: "אני משבחת לקב"ה שאין בלבי אהבה אחרת רק שלך". זאת אומרת: מתו לה שבעה בנים והיא אמרה: "שהיא משבחת לקב"ה שאין בלבה אהבה אחרת רק שלך. אז ודאי אין שום תרעומת אין לה שום שאלות על הקב"ה, כלום, רק אהבה.

וכן "בכל נפשך", אדם צריך להיות מוכן למסור נפשו לקב"ה,

וכן "בכל מאודך" זה בכל ממונך כמו שהסברנו. שכל הממון ישמש אך ורק לשמש את שמו יתברך.

וכן "בכל מאודך" זה בכל מידה ומידה שמודד לך הווי מודה לו. בין טוב בין למוטב.

"והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום" מה שאמור למעלה "על לבבך". אז צריך שכל הדברים שלמדנו עכשיו יהיו על לבבך, מה שאני מצווה אותך היום שצריך שהכל יהיה על לבבך,

ושמא תשכח זאת, ושמא תשכח זאת לכן תעשה לך אות שלא תשכחם, מה האות? תקשור אותם "לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך", אז אתה צריך תפילין ביד ובראש ואלה יגרמו שלא תשכח.

פעם היו הולכים כל היום עם תפילין, היום אנחנו לא זהירים מספיק, לא יודעים לשמור את עצמנו כו' וכו' אז לצערנו הרב לא יכולים ללכת, אבל זה היה מזכיר "וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך" מה זה "כי שם השם נקרא עליך"? שהשם עליך ממש, לא שיש פה אותיות שין' ודלת' ויוד' וכו' אלא "שם השם נקרא עליך".

יש מעשה שהמהר"ל מפראג: פעם אחת הוא הלך לבית הכנסת וראה אנשים בורחים

שאלם אותם: "מה קרה?"

אמרו: שאריה נכנס לעיר וכולם בורחים,

שאל אותם: "מתי ראו אותו לאחרונה?"

אמרו: "שמה",

הלך לכיוון הארי בא לקראתו ראה אותו - ברח.

אז כולם התפלאו מה זה מופת מופת, מה זה מופת?

אז הוא אמר להם: "לא!" הוא ראה את התפילין "וראו כל עמי הארץ ויראו ממך",

אז בעלי בחירה בני אדם יראו ממך אז בעלי חיים על אחת כמה וכמה.

אז אמרו: "אבל גם אנחנו היינו עם תפילין אז למה הוא לא ברח מאתנו ורדף אחרינו?"

אמר להם: "כי מה שכתוב "ושם השם נקרא עליך" פירושו שאתה יודע שהשם עליך בכל רגע, ברגע שאתה יודע שהשם "עליך" כל הזמן וצופה בכל מעשיך - מי שחי ככה בהרגשה כזאת ביראת שמים פנימית כזאת - אז כולם יראים ממנו".

פירש הרמב"ן זכרונו לברכה לשון מה זה "לטוטפות בין עיניך"?

אומר הרמב"ן מה זה "לטוטפות"? לשון "יטיפו בר", יטיפו, נהיה נוטפות בין עיניך הידיעה הזו. הידיעה הזאת כל מה שאמרנו: "ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך והיו הדברים האלה" ולא תשכח אותם תשים לך את זה לאות והכל והכל, כל זה יהיה נוטף לך "בין עיניך", הידיעה הזאת.

משל לאדם שציוה את עבדו לעשות לו דבר,

ואמר לו: "לא תשכח זאת! עשה לך סימן, תקשור קשר במטפחת שלך למען לא תשכח",

והנה ויעשה עבד קשר ולא יזכור הדבר שבשבילו נצטווה לקשור הקשר, הרי זה שבר עול אדוניו מעליו.

זאת אומרת: אם בן אדם עומד בציבור

ואומר: "חטאתי עוויתי פשעתי ועשיתי כך וכך ואני בוש במעשיי!" והכל והכל,

אז הוא עשה קשר כאילו והקשר הזה אמור להזכיר לו שלא יצטרך לעמוד עוד פעם בפני ציבור ולומר את אותם דברים.

אז אמר לו האדון: "שלא תשכח! תעשה לך סימן תקשור קשר במטפחת למען לא תשכח!",

והנה אם גם יעשה העבד את הקשר ולא יזכור זיכרון הדבר שבשבילו נצטווה לקשור הקשר - הרי זה שבר עול אדוניו מעליו. זה אם הוא לא יזכור,

אבל אם בן אדם עושה במזיד עוד פעם בידיעה, יודע מה הוא הולך לעשות זוכר מה היה, זוכר שיצטרך עוד פעם, וכן עומד פעם ועושה, מה נגיד על דבר כזה? מה נגיד על דבר כזה?!.

לכן רבינו יונה אומר: שאם אדם חטא פעם אחת - זה איום ונורא!, והוא מתאר את זה ומתאר את זה,

ואם פעמיים חטא - הרי זה "ככלב השב על קאו, כסיל שונה באיוולתו".

מה זה אומר?

הכלב אוכל מה הוא אוכל? דברים נמאסים אחרי שהוא אוכל אותם מעבד מעבד חוץ מכבודכם הוא מקיא את זה, וחוזר ואוכל את הקיא בחזרה זה נקרא: "ככלב השב על קאו", לאכול את אותו דבר שהוא סחי ומאוס - אוכל אותו עוד פעם - זה מ ג ע י ל!! ככה "כסיל שונה באיוולתו", מי שעושה את אותו חטא לא מזיד נכשל באותו עניין פעמיים - בשגגה, זה "כסיל" שהוא כמו "כלב" שאוכל את הקיא שלו,

ואחרי פעמיים - זה כבר כאילו הותרה לו רחמנא לצלן, זה כבר פושע ומורד ולא יעזור

והיצר אומר לו: "אתה אבוד!" ואתה כבר זה ואתה זה ואתה זה ומוריד אותו לשאול תחתית,

זה בחטאים, לא בפשעים ולא במרדים.

לאור הדוגמא זאת שמביא פה נמצא שאנו לא מקיימים מצוות תפילין,

למה? כי כל מצווה תפילין היא זכירה ואות, וסימן על הזיכרון מה שאמרנו למעלה. "ואהבת" לא לשכוח! לאהוב את השם בכל לבבך, אין שום אהבה מה פירוש? אנה בחיבק, אני אוהב אותך,

יש כאלה מרצות שאומרות: "אני אקח אותך על הכתפיים!"

רחמנא לצלן! כל מיני כאלה בלבולים כאלה מראים,

"השם אני אוהב אותך אני אוהב אותך!" כמו מרצים כאלה עם 'תותים' שבדברים "אני אוהב אותך אני אוהב אותך".

אלא אם אתה אוהב את השם - אז אתה לא יכול להימשך לשום אהבה זולת השם. זה נקרא אומר הרמב"ן "שוגה בו כל הזמן",

מה זה שוגה? זה חושב עליו כל הזמן, שיגיונות זה מחשבות, שוגה בו תמיד, כמו שאדם שוגה באהבת אישה, אדם שאוהב אישה מאוד מאוד מאוד והוא רוצה לשאת אותה וכו' וכו' וכו' אז הוא כל הזמן מחשבותיו בה, לא משנה איפה הוא הולך תמיד, מה היא עושה? ומה אני אקנה? ומה אני יביא? ואיך לשמח אותה וכל.... זאת אומרת הוא כל הזמן חושב עליה.

אדם שכל הזמן חושב על השם אוהב אותו, אוהב אותו זה כל הזמן כל הגיונו בו, מה השם רוצה ממני, מה .... איך שאני עושה את רצון הבורא עכשיו, אין לו מקום לעוד אהבה חוץ ממה שהשם ציוה לאהוב: צריך לאהוב את האישה, צריך לאהוב את הגר, צריך לאהוב את ריעך, מה שהוא אומר לאהוב - זה מאהבתו אתה מקיים, מאהבתו,

אבל גם אם הוא אומר לשנוא! אז אתה צריך גם לשנוא1 אבל אם אתה לא מקיים את זה, "אוהבי השם שינאו רע", אם אתה אוהב את השם הוא אומר שהוא לא אוהב רע, "לא יגורך רע", השם לא רוצה רע, רוצה שיתרחקו מהרע "הרחק משכן רע", חבר רע תתרחק! אם אתה לא שונא בעלי עבירה כמו שכתוב שמצוה לשנוא בעלי עברה, - אז אתה לא אוהב את השם! אתה אוהב את עצמך, אתה רוצה יחסים, אתה רוצה קשרים, אתה רוצה מה שאתה רוצה, אז לכן זה בעיה אם זה ככה זה בעיה.

- אקריא לכם קטע מ'שערי תשובה';

אז עכשיו נמצא שאנחנו לא מקיימים לצערנו הרב מצות תפילין מי אומר?

רבי ישראל סלאנטר

למה? כי הם זכירה ואות וזכירה על הזיכרון על מה שאמרנו עכשיו למעלה, ואנו קושרים את הקשירה ואין אנו זוכרים הזכירה אשר בשבילה נצטווינו לקשור את התפילין, ברגע שקושרים את הקשירה צריך לזכור את הזכירה זה אות וסימן שלא לשכוח שיהיו הדברים נוטפים כמו שאומר הרמב"ן נוטפים בין עיניך הידיעה הזאת.

משל לאדם שציוה את עבדו לעשות לו דבר, כדי שלא תשכח את מה שאני אומר לך תעשה לך קשר, פעם היו אומרים תשים מסטיק באוזן, וכל מיני שטויות של כל מי זה... שלא תשכח תשים בשעון משהו כדי שכשתסתכל 'למה שמתי פה פתק?' אה! בשביל שאני צריך לזכור דבר, עשה לך זיכרון,

אז מה אמר המלך לעבד? אתה תעשה את מה שאני אומר כן? אבל אתה עלול לשכוח לכן אני מבקש שתיקח את המטפחת שלך {פעם היו מנגבים עם מטפחת והכל} תמיד הוא מוציא אותה אז הוא ייזכר, תעשה בה קשר וכשאתה מוציא ואתה רואה את הקשר נזכר מיד מה רצה ממך המלך אז לא תשכח,

אותו דבר בתפילין: "וקשרתם", ה"וקשרתם" הזה בא בשביל שנזכור ולא נשכח מה שאמרנו: שנאהב את השם בכל הלב ולמסור את בנפש בשבילו, ושנמסור את הממון בעבורו, ושנודה לו על כל מידה ומידה שהוא מודד לנו, וכל הדברים האלה שאנחנו לומדים והכל זה בשביל זה, ולזכור ולקשור "וקשרתם ולטוטפות" ויטפו לך הדברים לזיכרון וכו', ואם אתה קושר ואתה לא זוכר מה שאתה קושר למה אתה קושר? ולמה אנחנו עושים ומה עושים - נמצא שמה אמר? אם לא יזכור את הקשר למה נועד הרי זה שבר עול אדוניו מעליו.

בשביל שלא נעבור מהנושא קודם שאמרנו אז בפרק רביעי של שערי תשובה, פרק רביעי הוא יש לו כמה מקומות כאלה שאומר את הדברים,

הוא אומר: "ויש עוון אשר לא תנקה הנפש ממנו ובלתי טהורה היא ואינה רצויה" השם ירחם, עוון שהנפש לא תנקה ממנו אז מה עשינו אז מה יהיה אחריתנו? "ובלתי טהורה היא" זאת אומרת היא נשארת ככה, "ואינה רצויה", כשהשם לא רוצה מישהו מה שווה מה שאתה עמל וכל מה שאתה עושה והשם דוחה אותך ולא רוצה אותך, עד מתי זה יהיה ככה? "עד אשר המוות יפריד בינה ובין הגוף אשר חטאה בו" כמו שיש חולי שלא ינקה הגוף ממנו כל הימים, והוא עוון חילול השם, שנאמר בישעיה כב': "והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן", אנשים קוראים להם חגים, רק חושבים על מאכלות, הוללות, "כי לא היו משגיחים על דברי הנביאים ולא חרדים עליהם, אבל היו בגלוי והקהל חברים במיני שמחה, מזמר לזמר מחאפלה לחאפלה, ממקום למקום, ונאמר על זה בפסוק י"ד שם: "אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון", זה נקרא חילול השם, חילול השם אתם שומעים מה זה חילול השם? קובעים בגלוי לשבת לאכול ולשתות, והקהל חברים במיני שמחה - זה חילול השם כי לא שומעים ולא משגיחים על דברי הנביאים ולא חרדים עליהם. ועליהם נאמר "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו, ומתעתעים בנביאיו, עד עלות חמת השם בעמו לאין מרפא". כשבאים המוכיחים ומוכיחים אותם על דבר השם לקיים את רצונו אז זה "מלעיבים" אותם מעליבים אותם ומבזים אותם ומתעתעים בהם, הפוך! יוצאים חוצץ נגד אלה שאומרים את האמת, משבחים את אלה שאומרים את השקרים, המחליקי לשון, אז על אלה נאמר: "שזה עוון לא תינקה הנפש ממנו ובלתי טהורה היא ואינה רצויה עד שהמות יפריד בינה ובין הגוף אשר חטאה בו וזה עוון חילול השם", ועל זה נאמר רק המיתה יכולה לכפר כי במיתה אנחנו לא יודעים מה זה מיתה אומנם זה נראה שזה לוקח רגע אבל מה שמתחיל מיד אחרי זה השם ירחם פעם תארנו.

אבל אומר רבינו יונה: גם לחולי הזה אף על פי שאין לו מרפא על דרך שאר העוונות", מה זה דרך שאר העוונות?

יש עוונות שאדם עבר על "מצוות עשה" ברגע שחוזר בתשובה נמחק לו מיד, יש אדם שהם עוונות "לא תעשה", לא תעשה יותר חמור מעשה - אז אם הוא חוזר בתשובה לא מועיל התשובה עד-- עד שיום הכיפורים יכפר, זאת אומרת הכפרה תהיה רק ביום הכיפורים "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני השם תטהרו", זה בעוונות לא תעשה.

אבל זה העוונות לא תעשה שאין בהם מיתה, מיתה בידי שמים ואין בהם מיתת בית דין, ואין בהם כרת, זה המדובר, אבל אם יש בהם את העונשים לא תעשה חמורים שיש בהן כרת ומיתת בית דין- אלה לא יעזור גם אם תעשה תשובה וגם אם יעברו כמה ימי כיפורים עד שתקבל ייסורין שימרקו את העוונות האלה, זה יכול לקחת שנה שנתיים עשר עשרים שלושים ארבעים חמישים, עד שימרקו ורק בסוף שימרקו - אז יהיה לך כפרה.

ויש עוון של חילול השם - שלא מועיל יהיה ימי כיפורים יהיה ייסורים ויהיה תשובה כל פעם ותבכה מחדש ותגיד הכל - לא יועיל שום דבר! עד יום המיתה עם התשובה, עם התשובה עם היסורים עם יום הכיפורים אז יכול, אם לא - הוא מפסיד את העולם הבא לגמרי. מפסיד לגמרי!.

אז לכן הוא אומר: "גם לחולי הזה של חילול השם צריך להמתין עד הכפרה השלימה שתהיה במיתה", אומר "אף על פי שאין לו מרפא על דרך שאר עוונות" כמו שהסברנו עכשיו – "ימצא לו מרפא", יש מרפא מחיים בלי מיתה, "בלי מיתה". זה "אם יעזרהו השם יתברך לקדש תורתו נגד בני אדם"

לא כל בן אדם זוכה לזכות את הרבים, לקדש שם שמים, לא בן אדם זוכה לסייעתא דשמיא, יש כאלה שרוצים. יש אחד מה'תותים' שרצה למלא אצטדיון אם הוא כבר כותב הוא זה זה זה... אז יבואו... בקושי אלף הגיעו! אתה מבין? יצא מבוזה והכל, עוויתות בפה כאילו מדבר לרבים, בסוף צילמו לו ראו כמה מאות, לא כל אחד השם עוזר לו, לא.

"אז אם יעזרהו השם יתברך לקדש תורתו נגד בני אדם, ולהודיע לבני אדם ברוב גודל המעשה" וסר עוונו! ככה השם יסיר", ככה השם רוצה לעזור לו שיסיר את עוונו על ידי גודל כישרון המעשה.

הוא צריך להוציא פטנטים כמו שהפצנו קלטות בכל העולם מיליונים מיליונים, ואנציקלופדיה וכל מיני פטנטים, אחר כך עשינו דיסקים אחר כך עשינו אינטרנט, אחר כך עשינו זה... כל מה שעשינו - חיקו אותנו, עשו אחרינו - זה גם שלנו, זה יכול לעבוד יפה מאוד - אבל זה בכל זורם למקור! זה הכל העתקות...  

אז לכן מי שממציא בכישרון גודל המעשה דברים שיכולים להפיץ את תורת השם וכו' וכו' אז נקרא: "שסר עוונו ברוב גודל כישרון המעשה". שזה בהפך מן המעשה "אשר נואל" {נואל זה היה טיפש} אשר נואל ואשר חטא בו, נואל זה לשון אוויל, אז הוא "בהפך מן המעשה אשר נואל ואשר חטא בו, כמאמר הרופאים על חולי הגוף: כי ירפא בהפכו, הולכים לקצה השני ומתרפאים, והעלה ארוכתו בתמורתו".

ואמר שלמה המלך עליו השלום: "בחסד ואמת יכופר עוון" ובארנו את זה בשער ראשון מן התשובה.

ומה זה אמת? ועניין אמת שהזכיר הביאור הוא ככה: "בחסד ואמת יכופר עוון" מה זה אמת? איך יכופר עוון באמת? מה זה אמת? אמת הביאור "שיכין החוטא לבו לחזק ידי האמת"!

זהו! מהיום אני בצד האמיתי ומהיום אני מחזק את ידי האמת ולעזור למבקשי אמונה! כל מי שמבקש אמונה - אני עוזר לו,

אבל עוד דבר, "ולהסיר השקר והעוול" להסיר –

אין דבר כזה להגיד "אני אוהב את כולם",

אין דבר כזה להגיד: "השם אוהב אותך השם אוהב אותך השם אוהב אותך אפילו אם אתה רשע אוהב אותך"

אוהב אותך כן אבל מה לעשות ואתה מוחה בו על המעשים? ואתה אומר לו את הגנאי של המעשים או שאתה רק אומר לו "השם השם?",

השם צדיק - זה ברור! מה חידשת? מה יעשה זה!!! מה מזה שהוא ידע ויאמין שהשם אוהב אותו אז מה נמחקו העוונות? מה זה, פטנט שרבי ישמעאל לא חלם עליו? אז כתוב פה מה צריך לעשות!.

הוא אומר צריך "חסד ואמת יכפר עוון", אמת: "להכין לבו לחזר ידי האמת ולעזור לאנשי אמונה", ו"להסיר השקר והעוול"!. כל מקום שאתה רואה שקר - לפרסם את השקר, כל מקום שאתה רואה עוול - למחות בעוול, כי הודעת האמת והשיבו לביצרה זה כבוד אלוקים, כבוד אלוקים שאתה מעמיד את האמת ומבצר אותה ביצורים, להודיע את האמת בכל מקום, להשיב אותה לביצרה זה כבוד אלוקים. כעניין שנאמר: "דן דין עני ואביון אז טוב הלו הדעת אותי", דן דין עני ואביון: מי דן דין עני ואביון?

מי מתעסק עם עני ואביון? מה יצא לו מזה? הוא יתן לו כסף הוא יכבד אותו? מי.. "חוכמת המסכן בזויה", אבל בא בין אדם ומעמיד את הדין עם עני ואביון - אז טוב הלא ידעת אותי: זה מראה שאתה יודע אותי, אני דיין יתומים ואלמנות, אני דואג לאלה שהם דכא ושפל רוח, אני הפוך, ענוותנותו של הקב"ה עוזב גובהי מרומים ומתעסק בשפלים, זה נקרא שאתה יודע אותי.

ונאמר על כאלה שלא הולכים עם האמת: אלה רודפי השקר כי מהשקר יש פרנסה, אז הוא אומר שנאמר: על רודפי השקר "במרמה מיאנו דעת אותי" אלה שמבצרים את האמת כתוב: הלא היא הדעת אותי, זה נקרא לדעת אותי, אבל אלה במרמה מיאנו דעת אותי, אלה רודפי שקר, אלה משבחים את הזמרים, משבחים את כל אוכלי הנבלות והטריפות, משבחים את כל השדרנים, הכל שקר, הכל שקר.

ואמרו רבותנו זכרונם לברכה: בעניין הורדוס שהרג את החכמים, ושאל עצה לבבא בן בוטא, אם יוכל לרפוא לו ולגהות ממנו מזור? מה הוא יעשה, איך הוא יתקן את מה שהוא רצח את החכמים?

אמר לו: "אתה כיבית את נרו של עולם", החכמים זה נרו של עולם, "לך ועסוק באורו של עולם". להשתדל בבנין בית המקדש. הורדוס.

אז זאת אומרת דבר צריך להיות בהפכו, אדם עשה שקר חילל את השם - צריך לקדש את השם, ולקדש את השם - לא כל אחד זוכה, צריך סיוע מן השמים כמו שאמרנו, "אם יעזרהו השם יתברך לקדש תורתו נגד בני אדם, אבל להודיע בני אדם את גבורת השם והדר מלכותו ואז סר עוונו ברוב כישרון המעשה וזה ההפך מן המעשה אשר נואל ואשר חטא בו",

ומה זה "אמת"?

"יכין החוטא לבו לחזק ידי האמת ולעזור למבקשי אמונה ולהסיר השקר והעוול, כי הודעת האמת והשיבו לביצרה זה כבוד אלוקים, כמו שנאמר: "דן דין עני ואביון אז טוב הלוא ידעת אותי",

ורודפי שקר, נאמר עליהם: "אלה במרמה מיאנו דעת אותי", אלה רודפי שקר. אז רואים שאי אפשר רק 'אהבה אהבה אהבה' - אין דבר כזה! זה שקר שאין כדוגמתו, כי צריך להשפיל את השקר ולנשא את האמת ומבקשיהם.

טוב, זה המאמר מוסגר בתוך בשביל לראות שכשאומרים "ואהבת את השם" זה "ואהבת את השם" כפי שהוא רוצה, ש"אוהבי השם שונאים רע", מסירים את הרע מסלקים "הסירו מכשול מדרך עמי", תגידו להם איפה המלכודת, איפה רוצים להפיל אותם בפח, איפה משקרים אותם, איפה מזייפים, תפרסמו את החנפים! למה? שלא יכשלו אחריהם, יכשלו אחריהם אז הם מתרחקים ממני, אבל אם אתה עוזר לבצר את האמת ולהעמיד אותה אפילו שאנשי האמת מ ו ע ט י ם !!!!! מועטים מאוד, מועטים, מועטים מאוד, מאוד מאוד מועטים, אבל אם יש כאלה מועטים צריך לכוון את הרמזור אליהם ושכולם ידבקו אליהם,

תכף נראה מה אומר רבי ישראל.

עכשיו נחקור סיבת הדבר שאנו עושים מעשים ולא נעמוד על הכזב שבהן, זאת אומרת אנו עושים מעשה מצוות והן כולם כזב, למה אנחנו לא עומדים על זה ומבינים שכולם כזב? או אם זה לא כזב לגמרי שאנו רחוקים מהמטרה לגמרי, זו לא המטרה המכוונת זה לא העיקר לקשור שיהיה לך לחץ דם ואחרי זה אתה משתחרר מזה ואחרי זה אתה שם בשקית ואתה מבסוט עד מחר, זו לא המטרה! מסביר רבי ישראל: הנה נראה כך, כי הנה הפנימיות דבר קשה הוא להתייגע. רוב בני האדם הם חיצוניים המעשים שלהם הם חיצוניים, אבל כמה אצלהם הדברים פנימיים שכל פעולה חיצונית היא נובעת מאחרי הפנימיות שלו מהדעת שלו "הלוא דעת אותי", דעת אותי! הלוא דעת הוא דבר מוגמר יש דעת ויש בינה חוכמה:

זה ידיעת החוכמה דהיינו: ללמוד ספרים תורה הכל אתה מחכים אתה יודע,

בינה: זה להבין דבר מתוך דבר גם מה שלא כתוב אתה יכול להבין כי אתה לומד מפה ומפה ואתה יודע לקשור את הדברים ולהבין,

דעת: זה כבר המסקנה המגובשת שכבר מונחת לך בתוך הלב זה נקרא שאתה יודע.....

איך אמר דוד המלך לבנו שלמה: אמר לו: "דע! את אלוקי אביך ועבדהו", זה יהיה מתוך ידיעה פנימית, לא מעשים חיצוניים: העיקר כולם מניחין תפילין, כולם מתעטפים בטלית, כולם עושים תנועות - זה לא כלום, איפה הפנימיות שבכל מעשה? אם אין נשמה מה העניין פה? צריך נשמה, למה נתנו נשמה? יש גוף הוא חיצוני ויש נשמה.

אז לכן הפנימיות היא דבר קשה להתייגע בשביל לחדור לפנימיות שההכרה תהיה והיגיעה תהיה דעת, "וידעת היום והשבות אל לבבך", אם זה אינו?

זה יגיעה! זה יגיעה זה עבודה, צריך ללמוד המון מוסר להפנים ולהפנים ולהפנים, צריך לשבר ולזכך את הלב ממידות ותאווה---. זה דבר קשה מאוד דבר קשה מאוד, לטהר את המידות.

נתתי פה למישהו שילמד עכשיו את הקטע של פרק האמת ופרק השקר "באורחות צדיקים", אוה, הוא רק התחיל ללמוד כמה שורות

הוא אמר: "בא הנה זה מפחיד! זה מפחיד, מפחיד מפחיד",

אמרתי לו: "זה לא ללמוד בעל פה תוכי, זה לדעת להבין לקרוא להפנים לעשות ומהיום אתה נהיה ככה",

אבל הוא רק התחיל כמה שורות וכבר מתחיל להבין שזה מפחיד מפחיד, וזו רק מידה אחת, אומנם היא יסודית אמת ושקר זה יסוד שעליו עומד הכל.

 אבל קשה לשבר ולזכך את הלב ממידות לתאווה לכן תראה תשמעו מי אומר את זה רבי ישראל סלאנטר הוא יודע מה הוא מדבר, "כי מעט המה יראי אלוקים בארץ" למה? כי יגיעת הפנימיות היא דבר קשה לאדם מאוד, זה נקרא "מארי דחושבנא" אלה שהם אדונים לעשות חשבונות שמים כל הזמן, כל הזמן הם עושים חשבונות; עושה בסדר? מותר אסור? נכון לא נכון? נכון להגיד ככה לא להגיד ככה לעשות ככה לא לעשות ככה, להגיד, עכשיו להגיד ככה לא להגיד ככה? להתעלם לא להתעלם? על פה תורה! לא על פה אינטרסים, רוב האנשים עושים חשבונות אינטרסים; מה יצא לי לא יצא לי? כדאי לי לא כדאי לי? למה אני צריך לשמוע לא לשמוע........

הרי על אותם צדיקים בירושלים שמידת הדין לא ויתרה, הם הוכיחו אבל לא הוכיחו כראוי,

והשם עמד לצידם: אני יודע שאם הם היו מוכיחים - לא היו שומעים להם,

אמרה לו מידה הדין להקב"ה: "לפניך זה גלוי אבל לפניהם מי גלוי מאיפה הם יודעים שלא ישמעו להם?" ישמעו או לא ישמעו אם זה יועיל או לא יועיל? חובתם היתה להוכיח, ולהוכיח פעם אחרי פעם, הם הוכיחו, אבל לא פעם אחרי פעם !!!

כמו שנתנו את הדרשה, בזה נענש עלי! הוא הוכיח את הבנים שלו, אבל אמר "אל תרעו!" אל תרעו זה היה בשפה רפה, זה לא היה להגיד להם את זה כמו שצריך שיזדעזעו!!!. לכן הוא מת והם מתו ואשתו מתה ועוד 24 אלף מישראל שלא הוכיחו אותו, על שלא הוכיח את הבנים שלו כראוי, בקיצור זה סיפור שלא נגמר בגלל שהוא הוכיח ולא כראוי,

נחזור על הקטע: "והנה נחקור סיבת הדבר שאנו עושים מעשים ולא נעמוד על הכזב שבהם או על ריחוקם מן הכוונה המכוונת",

למה זה? "נראה כי עניין הפנימיות דבר קשה הוא להתייגע לשבר ולזכך את הלב ממידות ותאווה זה קשה מאוד. לכן תראה כי המה מעט יראי אלוקים הם בארץ", ולמה? "כי יגיעת הפנימיות דבר קשה הוא לאדם מאוד".

"והנה באמת יש הרבה דינים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, שהאדם אינו אפילו עומד עליהם כי הוא הוזהר הוא בהם, הוא אפילו לא יודע, והסיבה לכל כי חסר הפנימיות או נראה, שיראו לו להזדהר ולהזדרז במעשים שהוא עושה", כי רק למי שיש לו הפנימיות הנה הפנימיות זה מעיין נובע לו להראותו,

יש כאלה שהלואי והיו מסתפקים במה שכתוב בשולחן ערוך, דהיינו שהם עושים מה שכתוב בשולחן ערוך, לא! הם רוצים להקל להקל להקל,

'אנחנו מהמקלים אנחנו מהמקלים מתירים את הרצועה, אפשר זמרים אנחנו מהמקילים שמענו עבדל חלים עבדל חאפז עבדל עבדל, עבדל כל העבדולים, שמענו אפילו נשים אום כולתום הכל בסדר. אין שום בעיה מה הבעיה? מעשה רב יש לנו',

אין גמרא אין תנאים אין אמוראים, אין שום דבר אין הלכות אין שולחן ערוך אין הרמב"ם אין הרי"ף, אין הרא"ש אין כלום! 'כולם חולים', כולם חולים איייי.

שקרנים כאלה, מקוקלקלים שבמקוקלים לא מקילים מ ק ו ל ק ל י ם ש ב מ ק ו ל ק ל י ם ,

אבל הם מקבלים מכות מקבלים מכות עוד אחד אכל אותה עוד אחד קיבל עוד אחד זה עוד אחד זה, לא מבינים, הולכים ראש בראש עם השם, אני אמרתי, אני יש לי קהל אני אומר לקהל מה שאני רוצה.

אם היתה פנימיות היא היתה מעיין להראותו כי על פה יראת שמים נכון צריך להיזהר בהם ככל הדברים, גם המידות מי שיש לו בפנימיותו תוקף עוז הכשר המידות - אז נקל לו להבין כי מעשה זה נובע ממידה רעה. אדם שבאמת עובד על הפנימיות הוא יכול לדעת שעכשיו מה שמזדמן לו מעשה זה - או הרצון הזה- זה נובע ממידה רעה. מה פתאום אני קופץ כאילו פתאום יש דברים שאני אומר לו בא תעשה, אז הוא מחפש איך להתחמק, ויש שאתה אומר לו זה זה וזה הוא ישר קופץ, איפה היצר הרע? איפה היצר הרע מה פתאום יצר הרע יגיד לך בא נרוץ למצוות! מה כל החיים שלך אתה כזה צדיק תמיד רץ למצוות? אם אתה רואה שפתאום יש לך קפיצה ואתה מעוניין בכיף איזה יופי, תבדוק טוב במחשבה לא הצד שאמרו לך אלא הצד הנלווה הוא שמושך אותך.

נגיד אומרים: "בואו נלך לקברות צדיקים נתחזק והכל",

אומר: "יופי נתאוורר" הוא אומר ככה

הוא אומר לעצמו בראש: "סוף סוף נצא לטיול חוויה כן כן וניקח אוכל בדרך וניקח נשנושים הוא כבר חושב איך הוא הולך לעשות איזה פאן, איך הוא הולך להעביר את ה.... כן קברות צדיקים בטח! אם זה לא קברות צדיקים אני הייתי יוצא? אני אבזבז זמן מה פתאום?"

אבל מה אתה חושב כאילו כל הדרך לאן לאן, מה הקפיץ אותך שאתה בעד בעד, מיד מיד מה? תבדוק, אם תבדוק תראה שהצדדים האלה הם המכריעים בעצם.

אבל אם היו אומרים לך: "נוסעים לקברות צדיקים בתענית דיבור בתענית צום לא אוכלים! הולכים להתפלל שש שעות על כל ציון וכו' וכו'",

-      "לא אני עכשיו עסוק אני בדיוק אני זה הבטחתי אני זה..."

אהההההה. אה עכשיו ברור, אבל חשבת על כל הדברים האחרים לכן אתה קפצת.

אתם מבינים איך בודקים דברים? בודקים דברים אז מי שיש לו פנימיות אז הוא יודע איך לבדוק אם זה בא ממידה רעה או לא.

מה שאין כן למי שאין לו פנימיות הוא אינו עומד על זה, מפני הרגש כי אינו מוביל לו את הידיעה הזאת, כי אם איש לו רגש לדבר מסוים אז הוא יכסה ולא יגלה שהוא הולך בשביל סיבה אחרת,

אומרים לו שיש חתונה

-      כן,

אבל אנשים שאומרים לו: "אבל אין בשר",

-      אז אני לא בא אני לא בא,

אבל אם לא אמרו לו קודם: "אתה בא?",

-      "בטח! חבר שלי שנים, הזדמנות להחזיר לו הוא היה אצלי בכל החתונות",

"אבל אתה יודע הוא מאלה של אמנון יצחק הם לא אוכלים בשר וזה....

-      "מה אתה אומר? מה, אין בשר וזה... - אז אני לא יודע, אני לא יודע, אם אני ילך אבל אני יבקר אותו בהזדמנות!",

אההההה. אז למה אתה הולך לחתונות? בשביל שלא תאכל כל היום בשביל שתאכל בערב על חשבונו - מהבר תתחיל ותסיים עם הקפה והעוגה וגם אם יש גלידה אם אפשר. זה לא המצוות לא המצוות מריצות את הבן אדם, תבדוק באמת מה מושך אותך בדיוק?

מה אתם רואים כשבן אדם צריך להוציא על תפילין אומר: "אבל למה זה יקר? למה זה כל כך יקר, למה זה יקר?"

אבל אם הוא מחליט חוץ מכבודכם איזה נעליים עם מותג מסוים או אני לא יודע מה או איזה בגד או חליפה או איזה משהו - שמה הוא מבין! מה, ככה זה עולה, בכל מקום בכל הרשתות אין מה לעשות,

למה? תתווכח! תגיד "זה בסך הכל אותו בד, אבל ששמו עליו פתק כזה וכתבו עליו איזה שם של גויים אז בשביל אני צריך לשלם עוד 700 שקל! למה?" זה הוא מבין אי אפשר לבקש הנחות, אי אפשר! זה בושה, מה זה?

אבל התפילין במזוזות בטלית בזה..

למה שם מוכרים יותר זול שמה יש זה, אבל אני לא מבין מה יש בזה? למה? מה מה ? למה? מה.

אז רואים שבן אדם לא המריצות מריצות אותו, לא זה, וגם אם הוא עושה זה בדיעבד כי צריך, "נו מה אני אהיה בלי תפילין? "קרקפתא דלא מנח תפילין"? אני אאבד את העולם הבא?! מה, אני משוגע? אבל אם יש לך תפילין משהו יותר, לא יש לך משהו פחות? יש לך משהו פחות. הרי זה כתוב אותו דבר בפנים לא? כתוב שתי פרשיות במזוזה וארבע פרשיות בזה וזהו. העיקר 'הוא ירא שמים' כן? 'ירא שמים' טוב תביא, איזה רצועות? משהו טוב משהו טוב, ומה זה... זה זה.. 'אני סומך עליך אני סומך עליך'. למה אתה לא לומד מה לא? מה כן? למה בבגדים אתה מברר כל דבר? ולמה ביהלומים אתה לוקח מומחה אתך, שיבדוק שלא יעבדו עליך, ואחר כך הולך לעוד אחד עד שיבחן לך את זה נכנס לבורסה, 'ותראה קניתי את זה בהרבה כסף אם אין שם אתה יודע שברים, אם זה לא צהוב היהלום, אם שמה סדקים אם הפאזות בסדר?' זה פתאום אתה יודע אה? שמה אתה מברר? אבל במצוות......

ידוע מעשה באותו תלמיד חכם שהגיע לאיזה עיירה ופתאום רץ אחד לפניו עם עוף

ואמר לו: "כבוד הרב כבוד הרב כבוד הרב! העוף הזה כשר או טרף?"

אז הוא אמר לו: "לפני שאני יפסוק לך פה ושם אני נקלעתי לפה ואין לי כסף אתה יכול להלוות לי כמה פרוטות שאני אחזיר לך אני יחזיר לך את זה אני אשלח לך את זה כי אני......."

-      "איך אני אתן לך? איך אני מכיר אותך שאני יכול לתת לך ?"

אומר לו: "ולשאול על העוף אתה סומך עלי ואתה מכיר אותי ואתה מאמין לי? למה על העוף אתה מאמין לי ועל כמה פרוטות אתה לא מאמין לי?"

זה האנשים בדיוק, במצוות – 'אני סומך עליך כן כן שים בשקית תודה רבה, כמה זה? אתה בטוח אין הנחה? אין הנחה? טוב בסדר אין מה לעשות נו, שלום'.

אבל לחנות הולך למקומות סטייל נכנס כן אני זה זה זה 'תודה רבה שים פה שם, יש לך שקית עם המותג עם המותג, אני רוצה שקית עם המותג', כדי שהוא ילך וכולם יראו שהוא קנה עם המותג, ואחר כך הוא לוקח את זה לשקית של התפילין, הוא לוקח את השקית לבית כנסת כדי שיראו שהוא קנה את הזה ואת הזה כן.

והנה תראה כי יותר לומדי תורה יראי אלוקים הקודמת לחוכמתם, יראת אלוקים היא קודמת לחוכמה,

אומר רבי ישראל: תראה יש יותר לומדי תורה יראי אלוקים שזה קודם לחוכמתם, צדיקים מועטים המה יותר מהלומדים. לומדים יש מאות אלפים, צדיקים מדודים: "עמד השם ושתלן בכל דור ודור", בכל דור עמד ושתל אחד שתיים שלוש כאלה ככה שתל בכל הדורות, עמד ושתלן,

אתם שומעים? הקב"ה, ראה הקב"ה צדיקים מועטים בכל העולם בכל הדורות, עמד ושתלן, זה טיפול אישי, זה שתילה של הקב"ה בכל דור ודור, שלא יהיה חסר העולם מצדיקים,

אבל לומדים? יש בלי עין הרע!

אומר רבי ישראל: והנה תראה יותר לומדי תורה יראי אלוקים הקודמת לחוכמתם, וצדיקים מועטים המה יותר מהלומדים, ומה הטעם שיש הרבה לומדים שמתייגעים מפלפולי תורה!? אבל לא ביראה! הם לא עובדים על יראה! הם לא לומדים מוסר! פלפולים ופלפולים ופלפולים ופלפולים ופלפולים ותראה בלי עין הרע מאות אלפים, למה?

זה לא אני אומר, זה רבי ישראל אומר! אני מקריא לכם מילה במילה, למה אומר?

"סיבת הדבר כי פנימיות זה דבר קשה, ואינו בא לאדם מעצמו, אין יראת שמים לבד! אלא אחר עמל ויגיעה! והנה בפלפולי תורה, שאדם מתייגע מאוד הוא מרגיש שהוא מתייגע, הוא מרגיש, כי הוא רואה שאינו מבין את הסוגיה ואז הוא צריך לחזור עוד פעם ולהתייגע עוד פעם, ולהתייגע עוד פעם, מה שאין כן ביראה", אין ביראה זה לא הולך ככה אתה לא תרגיש שהיא חסרה לך אתה לא תרגיש, פה אתה מבין שאתה לא מבין, כי זה לא מסתדר כל מה שאתה לומד לא מסתדר, אבל ביראה הכל מסתדר, מה מה מה לא טוב? מה אני לא יראי שמים אני לא עושה? יש איזה מצוה שאני לא עושה ואני מחסיר? במה אני לא בסדר?.

בכאב ראש לא יכול הילד להטעות את אמא שלו;

אם הוא יגיד לה: "אמא אני לא יכול ללכת היום לתלמוד תורה כואב לי הראש אמא יש לי חום אני לא יכול ללכת",

הוא לא יכול להטעות את אמא שלו למה כי ישר ממשמשים לו בראש

ואומרים: "37 לך מותק לך".

אבל אם זה כאב בטן, הוא אומר שיש לו כאב בטן נו איך תבדוק אם יש לו כאב בטן או אין לו כאב בטן?, אי אפשר לדעת את האמת בכאב בטן.

אותו דבר בזה: בפלפולי תורה הוא אינו יכול להטעות את עצמו כי הוא רואה את חסרון הבנתו, אבל ביראה שהיא בנויה על פנימיות, זה שייך לבטן יותר לא לשכל שייך לרגש ללב - אז שמה זה לא הולך ככה, פה הוא מבין שלא מבין {בראש} ופה בפנים {בלב} הוא מרגיש שום דבר,

כי ביראה עיקר בנוי על פנימיות, כי על ידי זה מכיר הרבה מעשים אשר לא ייעשו על פה מידה שכלית או על פה מידות, או על פה דין, הוא לא יכול להבחין בזה! בלי יראה פנימית הוא אינו מכיר אותם, ושומר רק את הדברים הפשוטים שהמון העם נזהרים בהם, ועל כן יראה לו כי יש בו יראת שמים. על מה אני צריך להתייגע? להתפלל אני בא? אני בנץ, להניח תפילין? אני מניח, טלית אני מתעטף קניתי גם לא כמו שהוא מספר, קניתי יקר ושאלתי והכל בסדר, מה הבעיה מה מה מה אני לא בסדר? מה לא בסדר?

הנה עכשיו למדנו מצות תפילין, אתה באמת זוכר את אהבת השם כמו שלמדנו? אתה באמת זוכר שהקשירה באה להזכיר לך ויהיו דברים נוטפים לך? ואתה לא תשכח "ושיויתי השם לנגדי"

אוי! אסור להגיד את זה! זה על "צופיה" אבל "שוויתי השם לנגדי תמיד" - שאתה תזכור את השם שהוא מעליך, ואם האריה יראה אותך - הוא יברח! אתה כן ככה או שאתה.... לא,

ישאלו אותך: "הנחת תפילין היום?"

-      "כן בטח הנחתי, יש ספק? אין יום שהחסרתי",

נו ואיפה זה נראה? ואיפה זה נראה שאילו בעבודת השם שלך כל הזמן? איפה זה שזה מלווה אותך כל היום! כל היום הקשר שעשית בבוקר צריך להזכיר לך עד מחר מה אתה צריך לעשות, עכשיו, מה אתה צריך לעשות? נו נו הכל על פה השם בפנימיות או במעשים שבחיצוניות? או התחיות או התהיות, או בכל מיני פטנטים? אתה מבין

עשינו אספה לפני יום יומיים בלילה ישבנו ואמרנו: "זה נו כולם יעשו כן?"

פתאום אחד אומר: "לא! אני יש לי סידורים",

מה סידורים? מתברר שהסידורים זה לא סידורים ואפשר לדחות אותם וכל פה ושם, קשקושים הכל מה למה ?

כי יש מצוה ויש לעשות ולא בא לי על זה כל כך ולא עכשיו וזה וזה... אז יאלה שלום. מתברר שלא, אבל עם עומדים על הבן אדם למה? איפה? ד ד ד דד נתקע. תירוצים אתה יכול לתרץ את עצמך ואתה לא יכול לתרץ למישהו שיודע איך לשאול ויודע מה להגיד ויודע על מה אתה מדבר, ואם יודע לשאול אנשים שאלות טובות שקשה להם להתחמק וקשה להם גם לשקר,

כי שקר; אתם יודעים זה דבר מאוד מסובך!, מה זה מסובך, כשמשקרים פעם ועוקפים אותך וחוסמים אותך עם השקר מפה אתה בורח על שקר אחר זה נהיה מסובך! אתה מסתבך, אז אתה אומר כמה שקרים ואתה לא זוכר מה היה הראשון השני והשלישי והרביעי ואז חוזרים לך על המילים ואתה אמרת ככה לא לא הבנת והכוונה היתה ככה ואז הוא מחרט ככה וככה, ונהיה חתיכת פלונטר וזהו הגדרה "רמאי! שקרן!!" ותו לא.

אתם ראיתם כמה סרטונים כאלה שאמרו: "אני? מה פתאום?" אני אוהבים אותי בגלל שאני לא מדבר אני לא ..... ומקלל ומקלל ומקלל ואומר: "אני? מה פתאום?" ואחר כך רואה אותו עוד פעם... לא יאומן כי יסופר, זה אנשי אמת כאילו אנשי אמת, אלה מעמידי הקהל "דעת תורה".

איייי. אבל מי שיש לו דעת פנימית אז נעשה לו הפנימיות כמו מעיין נובע, ומראה כל פעם מעשים חדשים שלא ייעשו על פה שכל היראה, אייייי. הרבה מידות והלכות הוא עושה לו חדשות לשמור ולעשות, ואז הוא רואה שיש הרבה יגיעות במוסר ומידות,

לרבי ישראל לא היה שולחן ערוך שלנו, היה לו שולחן ערוך לאין שיעור, לגאון מוילנה לא היה שולחן ערוך שלנו, היה לו עוד אלפי אלפי מצוות כי הוא הבין שורש כל מצוה ועניינה והוא ידע שזה גם השלכות לדברים אחרים וכו',

אנשים חושבים: "לא תרצח" מי רוצח? אלה משוגעים שכתוב עליהם בחדשות מה פתאום לא תרצח!,

אבל "המלבין חברו ברבים - שופך דמים!", התורה כשאומרת "לא תרצח!" - השלכות השלכות השלכות וכל מיני דברים, מכל מצוה אווווווו מכל מצוה! הרי מכל עשרת הדברות יוצאים כל התרי"ג, הרמב"ן כתב על כל עשרת הדברות כתב את כל התרי"ג מצות! כולם יוצאים מאותו שורש,

איך אתה לומד מכל אחד כזה את כל שאר המצוות? זה רק מי שמפנים כל דבר ודבר אז הוא רואה ומבין אם זה ככה אז ככה וככה וככה וככה וככה, הוא יבין תורה לבד, איך אברהם אבינו? היה כמעין הנובע! והוא לא ראה תורה מצוה אחת כתובה, לא היה ספר לא היה כלום לא מתן תורה לא היה כלום איך הוא הכיר את כל התורה? מהתבוננות מהפנימיות שלו כי השם העיד עליו שהוא "ירא אלוקים", מי שיש לו יראה פנימית הוא יזה את מה שהשם לא רוצה ואת כל מה שהשם רוצה, אפילו מהסתכלות בבריאה איך הקב"ה מתנהג - הוא ידע הכל!.

אז אדם כזה שיש לו יראה פנימית הוא יראה שיש הרבה יגיעות ומוסר ומידות, סוף דבר היראה הפנימית מביאה לאדם הכרח העמל והיגיעה ביראת אלוקים. חייב להגיע לזה לעמול ביגיעת יראת האלוקים, ועמל - מביא לאדם להכיר יותר ויותר את היראה הפנימית, ככל שתרבה אצלו היראה הפנימית - יכיר יותר את המעשים החיצונים שיהיו מנוהלים על פה התורה, לא על פה 'מעשה קוף בעלמא', הרבה אנשים הרבה מצוות כקוף בעלמא, עושים את פעולת המצוה כן הם עושים בסדר אי אפשר להגיד שהם לא עושים בסדר, פעולת המצוה הם עושים, אבל בלי לב! בלי רגש בלי דעה בלי הבנה בלי זיכרון המעשה אפילו, כתוב ש'מצוות צריכות כוונה' ככה נפסק להלכה, מצות צריכות כוונה, אם אתה עושה את המצוה ואתה לא מתכוון לעשות את המצוה שציוה השם לעשותה כן;

"הרי אני מכוון לקיים מצות "ברכת המזון", שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת", אז אני הולך לקיים את מצות ש"אכלת ושבעת וברכת",

"אני הולך לקיים את מצות "ונקדשתי בתוך בני ישראל",

כמה אנשים מכוונים בכלל בזה?

שאתה אומר: "קדוש קדוש קדוש" בקדושה, צריך לכוון "ונקדשתי בתוך בני ישראל", יש מצוה לקדש את השם ברבים, הנה עכשיו אתה אומר "קדוש קדוש קדוש" - זה מצוה!, אם אתה לא כיוונת לא אמרת לא כיוונת את המצוה,

למה תיקנו לנו לומר "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" ושכינתיה! הרי אני הולך לקיים מצות כך וכך ומצות כך וכך? כדי שהאדם יידע שהוא הולך לקיים מצות הבורא, מצות הבורא, אם אתה לא מתכוון למצוה אז מה אתה עושה? זה מעשה קוף אתה חקיין כולם עושים אז גם אתה עושה, למה עושים? אתה לא יודע למה עושים,

אפילו המקיימים, אומר הרמב"ם: שבע מצוות בני נח מהגויים  - אם הם עושים מצוה מדעתם לא עשו שום דבר, הם צריכים לדעת שהשם ציוה למשה ומשה ציוה לנו לכל האנושות את המצות והם צריכים לעשות את זה מכח ידיעתם שהם עושים כי משה ציוה על פה השם את המצוות,

אבל אם לא עושים בגלל ציווי זה - הם לא מקיימים.

אבל הם עשו? לא! צריך לעשות עם הידיעה והכוונה הזאת, אם אדם לא יודע מה הוא עושה או לא עושה נכון כמו שצריך לעשות או מה שהוא צריך לעשות אז הוא לא עשה, אז הוא עשה מעשה חיצוני אז בסדר הוא עשה מעשה חיצוני.

יש שליחי ציבור שהם מסלסלים יפה והכל והם מעוררים את הקהל אבל הם לא התע