---

20-7-12
...שבן בבאי היה ממונה על הפתילות בבית המקדש, כמו ששנינו בשקלים, בן בבאי על הפקיע, ומה זה שלא היה לו רק מינוי הקל הזה שהיה ממונה רק על הפתילות זכה להיות נמנה עם הממונים האחרים שהיו גדולי הדור, אתם שאתם נמנים על חיי נפשות לא כל שכן שתקבלו עליכם את המינוי? ירושלמי פאה, פרק ח' הלכה ו'.
במסכת מגילה כ"ד, מסופר על רבי יוסף בן חלפתא שיה תמיד מצטער על המקרא שכתוב, בדברים כ"ח, "והיית ממשש בצהריים כאשר ימשש העיוור באפילה". וכי מה אכפת לו לעיוור בין אפילה לאורה? והלא בין כך ובין כך הוא אינו רואה, אז מה זה שכתוב בקללות, "והיית ממש בצהריים כאשר ימשש העיוור באפילה, מה זה משנה לעיוור אם יש אפילה או אורה, הרי בין כך ובין כך אינו רואה. עד שבא מעשה לידו, פעם אחת באישון לילה ואפילה ראה סומא אחד שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו, אמר לו בני אבוקה זו למה לך? אמר לו כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואים אותי ומצילים אותי מן הפחים ומן הקוצים ומן הברקנים. אז יש הבדל בין "והיית ממשש בצהריים כאשר ימשש העיוור באפילה", עיוור שהולך באפילה לא רואים אותו, ובקללות כתוב "והיית ממשש בצהריים כאשר ימשש העיוור באפילה, משמע שגם בצהריים לא יראו אותך האנשים לעזור לך. אז זה קללה חזקה מאד, כי סומא שהולך לפחות עם אבוקה רואים אותו אפילו בחשיכה, ופה בצהריים אף אחד לא רואה להושיע אותך. אז רק עד שהגיע לידו מעשה אז הוא הבין את הפסוק.
מעשה ברבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי, שהלכו בדרך, רבי מאיר היה מדקדק בשמו של בעל הבית, כתוב שרבי מאיר היה מדקדק בשמות, אז רבי מאיר היה מדקדק בשמו של כל בעל בית בכל מקום שהיו מגיעים, אם השם הוא נאה ואין צריך להזהר ממנו, או שהשם רע ויש להזהר ממנו. ואילו רבי יהודה ורבי יוסי לא היו מדקדקים בשמו של בעל הבית. כשהגיעו למקום אחד רצו להתאכסן באכסניה, נתנו להם אכסניה. אמרו להם לבעל האכסניה, מה שמך? אמר להם כידור, אמר רבי מאיר, משמע מזה שאדם רשע הוא. שכתוב "כי דור תהפוכות המה". רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצלו את כספם, וערב שבת היה, אבל רבי מאיר לא רצה ליתן לו את מעותיו לפקדון. הלך רבי מאיר ונתן מעותיו בכר אחד, וטמן אותו במקום של קברו של אביו של בעל אכסניה. נראה אביו בחלום לזה האיש, ואמר לו בא וקח לך את המעות המונחים אצל ראשי, כנראה שהאבא שלו היה גנב גם כן והוא דאג לבן שלו מלמעלה להודיעו לו, שמע יש פה כסף תבוא תקח. למחרת בא זה האיש אצל רבי מאיר, וסיפר לו את מה שחלם בלילה. הוא רוצה פתרון לחלום. אמר לו רבי מאיר, חלומות של ערב שבת הם בטלים ואין בהם ממש, והוא התכוון לדחותו שלא ילך לשם ויטול את ממונו, הלך רבי מאיר ושמר כל היום שלא ילך לשם. ולעת ערב במוצאי שבת לקח רבי מאיר את מעותיו. למחרת אמרו רבי יהודה ורבי יוסי לבעל הבית הזה, תן לנו את מעותינו, אמר להם לא היו דברים מעולם. אמר להם רבי מאיר, ולמה לא דקדקתם בשמו של בעל הבית? אמרו לו ולמה לא אמרת לנו לדקדק בשמו? אמר להם אני אמרי רק שצריך לדקדק ולחשוש על שמו של בעל הבית אבל לא אמרתי שצריך להחזיקו לגנב. טוב, אבל החבר'ה לא היו אנשים פשוטים, כן, מדובר ברבי יהודה ומדובר ברבי יוסי. אז משכו אותו לבעל האכסניה והכניסו אותו לחנות אחת, והשקו אותו יין, וראו על השפם שלו עדשים, הלכו ואמרו לאשתו, בעלך ביקש ממך שתתני לנו את מעותינו, והסימן שנתן לנו שהוא אכל עדשים היום, נתנה להם את המעות והלכו להם. אחר כך בא בעל האכסניה לביתו, וכששמע שאשתו נתנה להם את מעותם, הרג אותה מחמת כעסו. זה מה שאמרו חכמים, מים אחרונים הרגו את הנפש. חכמים אמרו שצריך להקפיד מאד במים אחרונים, למה? היה מעשה, זה היה המעשה. מים אחרונים הרגו את הנפש. מים ראשונים האכילו את החזיר, מה שלמדנו אתמול, איזה נפש? זו אשתו של זה האיש, שאם היה נוטל מים אחרונים כדרך הנוטלים בידיהם שמקנחים אח"כ את שפמם ברטיבות שבידיהם, לא היו נראים העדשים. ולבסוף גם רבי יהודה ורבי יוסי החלו לדקדק בשמות של בעלי אכסניות שהיו מתארחים בהם. גמרא ביומא פ"ג.
רבי יוסי בן חלפתא היה משבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי. אמר להם שהוא אדם גדול. אדם קדוש. אדם צנוע. פעם אחת ראה רבי מאיר אבלים בשבת ושאל בשלומם, אמרו לו לרבי יוסי, רבינו זהו שאתה מספר בשבחו? אמר להם מה עשה? אמרו לו ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם. אמר להם רוצים אתם לידע מה כוחו? בא להודיענו שאין אבילות בשבת, שנאמר "ברכת ה' היא תעשיר" זו ברכת שבת, "ולא יוסיף עצב עמה" זו אבילות. ירושלמי מועד קטן פרק ג' הלכה ה'.
מטרוניתא אחת, זה גבירה רומאית, שאלה את רבי יוסי בן חלפתא, בכמה ימים ברא הקב"ה את העולם? השיב לה בששה ימים. אמרה לו ומה הוא עושה מאז ועד עתה? אמר לה הוא יושב ומזווג זיווגים. בתו של פלוני לפלוני ובתו של פלוני לפלוני, אמרה לו וזוהי אומנותו? הרי גם אני יכולה לעשות כך. כמה עבדים וכמה שפחות יש לי, בשעה קלה אני יכולה לזווג אותם זה לזו. השיב לה רבי יוסי, אם הדבר קל בעינייך אין הדבר קל בעיניו של הקב"ה. אדרבא, קשה הוא לפניו כקריעת ים סוף. הניחה רבי יוסי והלך לו, מה עשתה? לקחה אלף עבדים ואלף שפחות, העמידה אותם שורות שורות ואמרה, פלוני ישא פלונית ופלונית תנשא לפלוני וזיווגה את כולם בלילה אחד. למחרת באו לפניה, זה ראשו פצוע, זו עינה שמוטה, זה זרועו פרוקה וזו רגלה שבורה. שאלה אותם מה קרה לכם? זה אמר איני רוצה בזו, וזו אמרה אינו רוצה בזה, מיד ציוותה המטרוניתא לקרוא לרבי יוסי בן חלפתא ואמרה לו, רבי, תורתכם אמת היא, נאה ומשובחת היא, וכל מה שאמרת יפה הוא. ויקרא רבה ח' א'.
שוב מעשה במטרוניתא אחת ששאלה את רבי יוסי, מדוע כתוב בספר דניאל ב' כ"א, שהקב"ה יהב חכמתא לחכימין? למה הקב"ה נותן חכמה לחכמים? מוטב שהיה נותן חכמה לטיפשים. אמר לה רבי יוסי, יש לך תכשיט? השיבה לו בודאי. אמר לה אם יבואו אליך שני אנשים, אחד עשיר ואחד עני, כדי לשאול ממך את התכשיט, לשאול, למי תשאילי אותו? השיבה לו כמובן לעשיר. שאל אותה מדוע? השיבה, אם יאבד העשיר את התכשיט שלי, יש לו ממה לשלם עבורו. אבל העני מנין ישלם? אמר לה רבי יוסי, ישמעו אזנייך מה שפיך מדבר, את לא מוכנה להשאיל את התכשיט שלך אלא לאדם עשיר, אז את רוצה שקב"ה יתן את החכמה לטיפשים? מה הם יעשו עם החכמה, יפתחו פייסבוק, מה יעשו עם החכמה, יעשו שטויות עמה, במקום להחזיק ספר לגמור את הש"ס וכו' וכו', מה יעשו, אז הוא לא נותן להם שכל שימשיכו עם הפייסבוק. אמר רבי יוסי, זה במדרש זוטא קהלת א' ז'.
אני אשאל אתכם שאלה שתופיע בגנזי השבוע, היה חכם בארם צובה, הרב חמואווי, שהוא היה מפורסם מאד בחכמה שלו, חכם מאד. והיה איזה ערבי אחד, שאשתו הגישה לו עוגיות והתמהמהה להביא לו את הכוס קפה, אז הוא אמר לה, אם אני אספיק לגמור את העוגיות לפני שתביאי את הקפה את מגורשת, ואצלהם אם הוא אמר נגמר הסיפור, אין תקנה. הוא אומר לה שלש פעמים, מותר לך מותר לך מותר לך וזה גירושין, לא צריך גט פיטורין ולא כלום. הוא גמר את העוגיות, והיא לא הביאה את הקפה, התמהמהה, גרש אותה. סילק אותה מהבית, ההיא הלכה לבכות אצל השיחים ואצל הזה, שיתירו לו. אמרו אין, אין דבר כזה באיסלם, אנחנו לא יכולים, אין, גמרנו, גירש גירש. אבל בכתה בכתה בכתה, אמרו לה תשמעי, יש לך רק עוד עצה אחת, תלכי לחכם היהודי. הלכה לחכם היהודי, והוא הציל אותה. איך הוא עשה את זה? שאל אותה, איזה עוגיות הבאת לו? קשות או רכות? מה זה משנה, מה זה משנה? בשאלה הזאת הוא הציל אותה, אייווה יפה. היא אמרה לו קשות, אמר לה לכי תמצאי פירורים כי אם אוכלים קשות יש פירורים, אז הוא עוד לא אכל את כל העוגיות, תביאי לי קפה מאר ולמעשה לא חל שום דבר. הא, הייתם חושבים על זה? צריך להיות חכם יהודי. כן, זה יהב חכמתא לחכימין.
אמר רבי יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל, בא אליהו הנביא זכור לטוב והמתין לי בפתח החורבה עד שסיימתי תפילתי. לאחר שסיימתי את תפילתי אמר לי, שלום עליך רבי, אמרתי לו שלום עליך רבי ומורי, אמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זאת? אמרתי לו להתפלל. אמר לי היה לך להתפלל בדרך. אמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקוני עוברי דרכים, אמר לי בני, מה קול שמעת בחורבה זו? אמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת, אוי לי שהחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתי את בני לבין האומות. אמר לי בני, חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך. ולא עוד, אלא בכל שעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים אמן יהא שמה רבה מבורך, הקב"ה כביכול מנענע בראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, משבחים אותו. מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם. ברכות ג'. אחרי כל זה למי הוא מחכה? מחכה לנו. אם נעשה תשובה, אם נלמד תורה, מיד הכל יסתדר. אבל אנחנו גם בבין המצרים וגם תשעה באב וגם, עדיין תקראו בגנזי על המלאך, על המלאך, מי זה היה המלאך.
פעם אחת דרש רבי יוסי בציפורי ואמר, אבא אליהו הנביא קפדן היה, אליהו הנביא שהיה רגיל לבוא אצלו, לאחר אותה דרשה נעלם ממנו שלשה ימים ולא בא. כשבא אמר לו רבי יוסי, מפני מה לא בא מר שלשה ימים? אמר לו מפני שקראתי לי קפדן. אמר לו, הרי שהקפיד מר.
סנהדרין, פרק ה' משנה ג'. בספר סדר עולם מיוחס לרבי יוסי בן חלפתא, והוא דן בסדר הדורות מבריאת העולם ועד זמנו, ספר זה הוא יסוד להבנת וידיעת סדר הדורות. משמת רבי יוסי בן חלפתא פסקה הבינה, ירושלמי סנהדרין, פרק ה' הלכה ג'. רבי יוסי בן חלפתא טמון ליד אביו בכפר חנניה בצד כביש עכו צפת שני קילומטר צפונית מזרחית לצומת חנניה. הוא היה אומר, אמר רבי יוסי, לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו. תענית כ"א. אמר רבי יוסי, יהיה חלקי עם גומרי פסוקי דזמרה בכל יום, שבת קי"ח. אמר רבי יוסי, יהיה חלקי עם גבאי צדקה ולא עם מחלקי צדקה, שמא לא יחלקו אותה כהוגן שיוסיפו לזה ויחסירו לזה. שבת קי"ח. באותו מקום אמר רבי יוסי, יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריה ועם מוציאי שבת בציפורי, לפי שהיתה טבריה בגיא ומקדימה להחשיך, והיו מכניסים את השבת מבעוד יום, והיתה ציפורי בהר והיו מוציאים את השבת בלילה והשקיעה היתה מאחרת לבוא, והיו מוציאים את השבת מאוחר יותר משאר מקומות. באותו מקום שבת קי"ח.
ז"א כמה שאפשר למתוח את השבת ולהאריך אותה, יהי חלקי מאלה. אמר רבי יוסי, מימי לא קראתי לאשתי אשתי, ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי, שהאישה עיקר הבית והשור עיקר השדה. באותו מקום.
אמר רבי יוסי, מעולם לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי, את השוליים של החלוק, שהיה פושט חלוקו לא היה הופכו, אלא פושטו כמו שהוא לובשו דרך ראשו, ומכסה את עצמו תחילה בסדינו מתחת משום צניעות. באותו מקום.
אמר רבי יוסי, מעולם לא אמרתי דבר והסתכלתי לאחורי, כי מי שמספר לשון הרע מסתכל לאחור אם מישהו מקשיב או רואה אותו. כל מה שהוא אמר אמר דוגרי ישר, בלי שום בעיה. לא צריך להסתכל ולא כלום. מה שמותר להגיד הוא אמר. מה שלא - לא אמר, אז מה יש לו להסתכל אחורה? דרך אגב, שפת הגוף מגלה הרבה דברים, מי שבקי בשפת הגוף יודע מי שקרן מי רמאי מי נוכל מי מי מי מי.
אמר רבי יוסי, יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת. אמר רבי יוסי, יהא חלקי ממושיבי בית המדרש, דהיינו החזנים המאספים את הילדים, את התלמידים בכל יום ויום, ולא ממעמידי בית המדרש, אותם הממונים להעמיד את התלמידים בעת ההפסקה כגון בשעת האוכל, אז הוא היה מעדיף להושיב אותם ולא להעמיד אותם. אמר רבי יוסי, יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו, אדם שחושדים אותו ואין בו מוחלים לו על עוונותיו. כל זה בגמרא שבת קי"ח.
הוא גם אמר, שיהא חלקו ממתי מעיים, מחולי מעיים, שרוב חולי מעיים מתים מחולי מעיים הם צדיקים. זה רבי יוסי, כן? בן חלפתא. והיה לו בן אמרנו, רבי ישמעאל ברבי יוסי.
המשנה הבאה זה משנה ז', רבי ישמעאל אומר, החוסך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא, והגס ליבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי בן חלפתא אומר, מי שחוסך עצמו מן הדין, מונע עצמו מלהיות דיין כמו מקום שיש דיין יותר גדול ממנו, או שחוסך עצמו מן הדין, מונע עצמו מן הדין לדון את הדין ועושה פשרה, אחד כזה פורק ממנו איבה, מסיר מעליו איבה ושנאה, כיון שאם יוצא בעל דין חייב שונא את הדיין ואומר הוא לא היפך בזכותי מספיק. אז ככה הוא פורק מעליו איבה. אם הוא לא דיין, ואם הוא כן דיין, אבל הוא מביא פשרה, אז מתרצים שניהם אז לא שונאים אותו. וגם גזל, הוא פורק מעליו גם גזל, למה יכול להיות שהוא חייב את הזכאי לשלם ונמצא שהוא גזל אותו. ושבועת שוא, שמא יחייב שבועה למי שלא חייב בה, ונמצא מביא לידי שבועת שוא. אז רבי ישמעאל אומר, שמי שחוסך עצמו מן הדין מהסיבות האלה, פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא. והגס ליבו בהוראה, יש דיין שמתגאה ודן את הדין בלי עיון, בלי המתנה, הוא בקיא בכל, כן הבנתי הבנתי, הרי זה שוטה רשע וגס רוח, שוטה, משום שהוא חכם בעיניו, ואין שטות גדולה מזו, רשע, שאילו היתה בו יראת שמים לא היה ממהר לדון את הדין, לפי שכל אחד יכול לטעות, וגס רוח, בעל גאוה שרוצה להראות לעולם את כוחו וחכמתו.
רבי ישמעאל היה הגדול בחמשת בניו של רבי יוסי בן חלפתא. את תורתו הוא קיבל מאביו, וכמעט כל מאמריו בהלכה בשם אביו הם. כמו אביו הוא היה יושב בעיר ציפורי והיה מורה בהוראות. היה גם מקורב לבית הנשיאות, והרבה פעמים היה עוסק בתורה עם רבי יהודה הנשיא. רבי יהודה הנשיא החשיב אותו מאד, ואמר לו ולרבי חייא, אשרי הדור שאתם בתוכו. ירושלמי מגילה פרק ד' הלכה א'. בייחוד הצטיין בבקיאות במקרא, עד שאמר יכול אני לכתוב את כל המקרא מפי שלא מן הכתב. אתם רואים כמה צריך לגרוס, בלי הפסקה.
לפני שבועיים בערך נפטרה הבת של המורי שלי, הרב זכריה כהן מנוחתו עדן, שהיה הרב של שכונת שבזי, והיא לימדה את הבנים שלה לקרוא תורה, הם חזנים היום, ותרג'ום בתימנית, היא בעל פה והם מהספר.
שנו רבותינו, פעם אחת חש רבי במעיו, אמר לתלמידיו, האם יש בכם מי שיודע אם יין תפוחים של נכרים אסור מדין יין נסך או מותר? מישהו יודע? אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי, פעם אחת חש אבא במעיו והביאו לפניו יין תפוחים של נכרי של שבעים שנה, ושתה ונתרפא. אמר לו רבי, כל כך היה בידך ואתה מצערני? בדקו ומצאו נכרי אחד שהיה לו שלש מאות גרבי יין, חביות, של תפוחים של שבעים שנה, ושתה רבי ונתרפא, אמר ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים, עבודה זרה מ'.
בתור דיין היה נזהר מאד מאבק שוחד, הוא היה דיין רבי ישמעאל, הוא שאמר החוסך עצמו מן הדין והוא שאמר הגס ליבו בהוראה. הוא היה דיין והיה נזהר מאד מפני שוחד. כפי שהגמרא בכתובות ק"ה אומרת, ומספרת עליו, אריסו של רבי ישמעאל ורבי יוסי היה רגיל להביא לו בכל ערב שבת סל של פירות מפרדסו של רבי ישמעאל, בכל ערב שבת, פעם א חת הביא לו האריס את הפירות ביום חמישי, הקדים לו ביום אחד. אמר לו למה הקדמת להביא היום? אמר לו יש לי דין, ואמרתי אגב זאת אתן לך את פירותיך כבר על הדרך, בשביל מה לבוא פעמיים? לא קיבל ממנו, לא קיבל את הסלסלה. ואמר לו, פסלנא לך לדינא, אני פסול לדון אותך. הושיב שני תלמידי חכמים ודנו לו דינו, תוך שהוא הולך ובא, שמע רבי ישמעאל מבחוץ מקצת מן הדין, אמר רבי ישמעאל, אילו רצה היה טוען ככה, ואילו רצה היה טוען ככה, שם לב שהוא אומר טיעונים בשביל שההוא יטען ויזכה. אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד. ומה אני שלא נטלתי, הרי בסוף הוא לא לקח את הסלסלה, ואם נטלתי, גם אם הייתי נוטל שלי נטלתי, כי זה שלי, הוא צריך להביא לי את הפירות שלי, אם זה כך שאני עומד בחוץ ומלמד עליו זכות, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה. אתם שומעים מה זה שוחד? מכאן דרשו עליו את הפסוק, בישעיה ל"ג, נוער כפיו מתמוך שוחד, כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי. מכות על הגויים כ"ד.
מעשה שבאדם שאמר לאשתו, קונם, שאי את נהנית לי עד שתראי משהו יפה שיש בך לרבי ישמעאל ברבי יוסי. מה זה קונם - לשון נדר. אמר לה, אני נודר שאין את נהנית לי, אני לא נהנה ממך את לא נהנית ממני עד שתראי משהו יפה שבך לרבי יוסי, אם הוא ימצא בך דבר אחד יפה אז אני מוכן. באו לרבי ישמעאל וסיפרו לו את הנדר שנדר איש זה על אשתו, אמר להם, שמא ראשה נאה? אמרו לו סגלגל, סגלגל זה עגול, כמו אבטיח, אמר להם שמא שערה נאה? מפה אתם שומעים מה זה לא נאה, אמר להם שמא שערה נאה? אמרו לו דומה לאניצי פשתן, יעני ליפה, אמר להם שמא עיניה נאות? אמרו לו טרוטות הן, טרוטות, טרוטות. אמר להם שמא אזניה נאות? אמרו לו כפולות הן, מרופלות ותלויות למטה כזה מדלדל כזה, אזניים כאלה מדלדלות. אמר להם שמא חטמה נאה, אמרו לו בלום הוא, יעני סתום ונפוח, כמו אלה המוקיונים בקרקס. אמר להם, שמא שפתותיה נאות? ענו לו, עבות הן, שמא צווארה נאה? שקוט הוא, צוואר קצר, שהראש מונח על הכתפיים, אין צוואר כאילו, יעני איזה פרצוף צריך עכשיו להרכיב פה בפאזל הזה, לא בחינם הוא אמר קונם, יאלה לכי. שאל, שמא כרסה נאה, אולי הכרס, אמרו לו צוואי, בטטה, אמר שמא רגליה נאות, אמרו לו רחבות כמו של אווז, אמרו לו שמא שמה נאה, אמרו לו קוראים לה לכלוכית, אמר להם יפה, יפה, קוראין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין, והתיר לו את הנדר. חזרה לבעלה. למה? מלוכלכת במומים, והשם מתאים לה, אז זה דבר נאה. דבר נאה ומתקבל. נדרים ס"ו. אתה רואה מה זה, תעריכו את הנשים. חזרה אליו. האיש הזה היה ענק, הרי כשהוא התחתן הוא ראה מה שהוא לוקח, אבל אחרי הרבה זמן כנראה כבר התייאש, אמר הוא רוצה לשאול דעת תורה, אם יש סיבה בעולם להחזיק אותה. אז הוא מצא סיבה שיחזיק אותה, נדרים ס"ו. זה לא רק המעשה, זה צריך לדעת לספר את זה.
פעם אמר רבי יוסי בן חלפתא ורבי ישמעאל בנו, מבקש אתה לראות פני שכינה בעולם הזה? עסוק בתורה בארץ ישראל. שמעתם איזה זכות יש לנו? אנחנו בארץ ישראל וצריך רק לעסוק בתורה וזוכים לפני שכינה בעולם הזה. מי אמר? התנא הקדוש. והוא אומר לבן שלו, פעם אמר רבי יוסי בן חלפתא לרבי ישמעאל בנו, מבקש אתה לראות פני שכינה בעולם הזה? עסוק בתורה בארץ ישראל. מדרש שוחר טוב ק"ה.
מדברי רבי ישמעאל שבמשנתנו למדנו, שהדיין העושה פשרה בין בעלי הדין, מסיר מעליו איבה וגזל ושבועת שוא. וכן נאמר בזכריה ח' ט"ז, משפט שלום שפטו בשעריכם, מהו משפט שלום? זוהי הפשרה, אף על פי שאין מרחמין בדין ישתדל הדיין לעשות פשרה טרם ינתן פסק הדין, כמו שנפסק בשו"ע חושן משפט סימן י"ב ב', שכל דיין שעושה פשרה תמיד הרי זה משובח. שנאמר "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". איזהו משפט שיש בו שלום? זוהי פשרה. כתוב שלא חרב הבית אלא שהעמידו על הדין, יקוב הדין את ההר, לא הלכו על דרך של פשרה.
וכן רמזו דורשי רשומות על הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" שימו לב, המשפטים בנוטריקון, המשפטי"ם - הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט. הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט. המשפטים.
ובכן, ומבואר בשולחן ערוך שם שדברים אלה אמורים קודם גמר הדין, קודם גמר הדין, אע"פ שהדיין שמע את דברי בעלי הדין, ויודע להיכן הדין נוטה, אעפ"כ מצוה לעשות פשרה. אבל לאחר שפסק את הדין ואמר פלוני אתה חייב, פלוני אתה זכאי, שוב אינו רשאי לעשות פשרה. אז למדנו שתי משניות, רבי יוסי אומר, כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות. ולמדנו מה בנו, רבי ישמעאל אומר, החוסך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא, והגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. במשנה הבאה בח', אחרי התפילה, אנחנו נמשיך, הוא היה אומר אל תהי דין יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד, ואל תאמר קבלו דעתי שהן רשאין ולא אתה.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".